אנחנו בשיעור השלישי,
מה שקראנו לו,
המרתון הלכות טהרת המשפחה,
פעם שעברה סיימנו את ההרחקות.
עכשיו אנחנו מתחילים, מה שנקרא,
שינינו פאזה.
מהזמן שזה הולך ומתרחק,
עכשיו הולכים ומתקרבים.
והקריבה יכולה להיות רק בהתמלא תנאים מסוימים.
בשיעור הראשון דיברנו
בפסוקי התורה גם על ההבדל בין בלשון התורה נידה לבין זבה בין מי שרואה
בימי הראייה הרגילים שלה לבין מי שיותר מזה ואז הסברנו שכל הנשים היום נחשבות כזבות גדולות
ולכן
כל אישה שרואה דם ואפילו זה החמרת הנשים טיפת דם כחרדל
ומה זה חרדל?
גרגיר,
זה לא ממרח,
גרגיר של חרדל, קטנצ'יק.
כל אישה שרואה אפילו טיפה דם כחרדל יושבת עליו שבעה נקיים.
שבעה נקיים כמו זבה גדולה.
מה זה אומר שבעה נקיים?
אני צריך
לא רק שבסוף אותו תהליך היא תהיה,
בסוף התהליך של הראייה היא תהיה נקייה, אלא אני צריך שבעה ימים נקיים לחלוטין.
זה אחד הדברים היסודיים שמסביר אותם והבאנו אותו פה בדף.
הרב באין היה בפרק הראשון באין היה פסקה ס'
שהרב מביא את העניין הזה של ההבנה וההכרה שדברים שהם נראים מתאימים לטבע,
דברי תורה שנראים מתאימים לטבע,
שחס ושלום לא נהפוך אותם לטבע.
כי כל דברי התורה זה תורת אל,
זה תורת אלוקים,
ולא בגלל איזה שהם תנאים טבעיים שמגבילים אותי,
זו הסיבה שאני מוגבל.
אני מוגבל בגלל שהקדוש ברוך הוא החליט שאתה תהיה מוגבל.
ולכן, בין אם זה ימים שאינם נקיים
ובין אם זה ימים שהם נקיים, אני מוגבל.
כל מה שראינו שבוע שעבר בסימן קצדיה מדבר על ההרחקה הזאת שבין איש לאישה כל זמן שהיא לא טבלה.
וכמו שהדגשנו בפעם הקודמת,
לא משנה כמה זמן עבר בין הראייה
לבין הרצון
לנגוע בבעלה או שבעלה רוצה לנגוע בה, הדדי,
חייבת להיות טבילה.
בלי טבילה, גם עברו 30 שנה,
זה לא משנה.
איך נדגשנו? אמרנו בעלי תשובה,
ברגע שרוצים לחזור בתשובה, קודם כל שבעה נקיים,
הווה אומר, סדר טהרה וטבילה.
לאחר מכן תמשיכו לחיות.
לא משנה בני כמה,
שמונים, שבעים, לא משנה למה, בסדר? זה דבר יסודי.
מהו הסדר הזה שנקרא שבעה ימים נקיים?
זה סימן קצדיו,
או בדרכי טהרה זה פרק יג.
מה הם הימים האלה? אני צריך
שבעה ימים שלמים נקיים,
שבהם יהיה ברור לי שהאישה לא רואה שום דם.
שום דם אישה לא רואה במשך שבעה ימים.
שימו לב למסגרת.
יום מתחיל מהשקיעה.
אני צריך לוודא
שמהשקיעה
עד
סיום היום השביעי,
האישה הזאת נקייה ולא ראתה שום דבר.
איך מוודאים?
מה?
אני לא הגעתי למושגים הלכתיים. עוד רגע, קודם כל מסביר.
אני צריך משקיעה עד,
נקרא לזה, שקיעה של שבעה ימים אחר כך,
אני אומר שבעה ימים שלמים מלאים
ללא שום פספוס אפילו של דקה אחת,
לדעת שהאישה הזאת נקייה.
כדי לוודא את הדבר הזה יש לי אמצעים שונים.
עכשיו אני מתחיל את ה...
בסדר? זאת אומרת, ניקח דוגמה.
אנחנו נמצאים ביום שלישי.
היום יום שלישי.
אם אנחנו רוצים לספור שבעה נקיים,
מה אנחנו עושים?
היום יום שלישי.
אנחנו מגיעים בסמוך לשקיעה של יום שלישי,
סוף היום השלישי.
מרגע זה אנחנו צריכים לוודא שעד לסיום שבעה ימים נקיים,
סעד שאומרים שבעה ימים, האישה נקייה ולא ראתה כלום.
מה זה אומר?
סוף היום השלישי, בשקיעה של יום שלישי, מה נכנס?
יום רביעי.
סתם מבחינתי יום רביעי,
חמישי,
שישי,
שבת,
ראשון,
שני, שלישי.
שבעת הימים האלה צריכים להיות נקיים.
מרביעי, כשרביעי מתי מתחיל?
משקיעה של שלישי,
סתם ככה בשביל שלא להתבלבל אף פעם ולא צריך לספור כמו שעשיתי עכשיו באצבעות,
תמיד ביום שמתחילים לספור שבעה נקיים זה יום של הטבילה.
אם התחלנו לספור בסוף היום השלישי,
הווי אומר ליל רביעי,
הטבילה היא בסיום שבעה ימים וזה אומר צאת הכוכבים
של מוצאי יום שלישי.
שלישי מתחילים, שלישי בלילה, הווי אומר זה כבר יום רביעי,
טובלים.
זאת אומרת שבעה ימים שלמים ללא שום פספוס.
אנחנו צריכים לוודא שהאישה נקייה
לא ראתה שום טיפת דם.
כמובן אנחנו מדברים על דם שהוא דימום שיוצא מתוך הרחם
בצורה טבעית
ולא זאת אומרת בין באונס בין ברצון אבל בצורה של הפרשות ולא בצורה של קריאת רקמה רכה הגדרנו את זה בדיני כתמים נכון?
שיעור הראשון
דיברנו על כך שיש הבדל בין
פציעה לבין ראייה
או מציאת כתם.
פציעה זה קריאה של רקמה רכה.
קריאה של רקמה רכה לא מטמאת בשום דרך, בשום צורה, בשום אופן.
מה שכן מטמא זה הפרשה.
הווה אומר, הפרשה נקבובית,
מהנקבוביות.
ההגדרה ברורה?
ההגדרה הרפואית פשוטה.
אין פה...
אז אנחנו צריכים לוודא
את הדבר הזה. איך אנחנו מוודאים?
פה מה שנקרא סדר טהרה, ועכשיו נכנסים למושגים
ולמעשה ההלכתי
על מנת שנדע מה עושים.
זאת אומרת, אישה צריכה לדעת
בשקיעת החמה,
יכולה גם כמה זמן קודם, אבל בשקיעת החמה,
היא צריכה לוודא שהיא נקייה,
אין בה שום שום קשר, שום הפרשה דמית
שיוצאת מהרכב.
איך אנחנו עושים את זה?
קודם כול,
מתנקים.
ופה אני חייב לומר שהרבה פעמים ההתנכאות,
מה שנקרא לזה המודרנית,
היא לא תמיד מספיק טובה.
התנכאות, הווה אומר, שטיפה
של אותו מקום טוב,
על מנת שאם יש שאריות באיזשהו מקום בדרך,
השאריות האלה ייפלטו החוצה,
ולאחר מכן,
סמוך ולפני
שקיעת החמה, עושים בדיקה פנימית מדוקדקת.
זה נקרא בלשון ההלכה הפסק טהרה.
אני מפסיק את הזמן
שהיה מעיין
בגדר מעיין פתוח,
שהוא מדמם,
ומתחיל את סדר הטהרה.
הפסק טהרה.
פוסק את התהליך,
את הזמן של הראייה,
שזה זמן של טומאה, ומתחיל סדר טהרה.
הפסק הטהרה הוא זה שבעצם גורם לי להתחיל לספור את השבעה הנקיים.
בסדר? זה דבר שצריך
לשים לב אליו.
זאת אומרת, אנחנו פוסקים בטהרה.
הפסק הטהרה צריך להיות סמוך לשקיעה.
סמוך לשקיעה, הווי אומר,
בואו נאמר ככה,
שעה לפני השקיעה.
חצי שעה.
עצה טובה
לעשות בערך חצי שעה לפני השקיעה.
מדוע?
כי אם מצאנו שהבדיקה היא לא נקייה לחלוטין,
יש בה עדיין איזה שהן שאריות,
אנחנו יכולים לחכות
זמן והמלצה היא,
זו המלצה טכנית,
רבע שעה,
ואחר כך לעשות בדיקה נוספת.
ואני אסביר גם למה.
כי ברגע שב״ד נכנס פנימה
הוא מייבש את המקום, הוא סופח אליו את כל הנוזלים.
ברגע שמייד אחר כך נכניס בד נוסף,
פצענו.
המקור מאוד עדין ורח.
ופציעה לא מועילה לאף אחד.
ולפעמים אנחנו רואים סדרה של בדיקות,
כשאתה אומר זו הראשונה וזו האחרונה, רואים איך הפצע הלך ונפתח יותר.
כשברור שאולי אפילו מראשונה כבר הכל היה בסדר.
בסדר? הנושא הזה ברור.
בודקים חצי שעה לפני, כדי שתהיה אפשרות
לעשות בדיקה רבע שעה לפני,
ואם גם זה לא הלך טוב, בדיקה שלישית, מקסימום דקה.
לפני השקיעה.
לא לצופף יותר.
אין לנו שום עניין להזיק.
אנחנו רוצים רק להועיל.
וגם כאן אני נותן בונוס נוסף.
כל אחד יודע על עצמו,
לא צריך לומר בשביל זה אישה,
כל אחד יודע על עצמו שברגע שהוא לוקח טוש,
אתה יודע מה זה טוש?
מקלחת.
בסדר?
לוקח מקלחת
ושם על עצמו זרם מים,
מה התגובה הראשונה של הגוף?
התכווצות.
ברגע שיש התכווצות
אני לא יכול לנקות בפנים
אני יכול לנקות על פני השטח
ופני השטח הייתי אומר
למה שהם לא נקיים
אם אני רוצה באמת לנקות
בצורה טובה
צריכים לשבת באמבטיה
מים חמים
מה קורה במים חמים?
מתרווח מתרחב
ואז יש אפשרות לניקיון
משפט שלי
אין דבר כזה בית יהודי בלי אמבטיה.
חלק מהאדריכלות של בית יהודי.
בסדר?
אממה, הביאו קרוונים רק עם מקלחת?
טוב, אז מה נעשה? נקנה גיגית.
ברור הנושא.
אם אנחנו רוצים באמת להתנקות,
צריכים לעשות את זה באמבטיה.
אפשר להגיד, בסדר, אז ייקח עוד יום.
אני, איך אומרים?
אנחנו, הלכה,
לא מעוניינים להאריך את הזמן של האיסור.
מעוניינים לקצר אותו כמה שאפשר.
ולכן אנחנו ממליצים,
וזה יכול לחסוך לפעמים יום,
אם לא יותר,
לשבת באמבטיה,
מים חמים.
ישיבה באמבטיית מים חמים
נמנקה גם בפנים.
כי הרבה פעמים קורה, כשעושים הפסק טהרה רואים שזה בסדר,
באים למחרת בבוקר לבדוק,
וזה המשך שעוד רגע נגיע אליו,
פתאום רואים שיש עוד משהו.
לפעמים זה לא רק מתוך הרחב, לפעמים זה היה גם מחוץ לצוואר הרחב,
רק לא הגענו עד לשם.
בסדר?
זה רק ככה כעצות טובות.
הלכה.
צריכים לבדוק
בדיקה פנימית מדוקדקת. הופה אומר, בדיקת חורים וסדקים.
בעברית שלנו, כפלים.
מכניסים את האצבע ובודקים מכל מקום שרק אפשר להגיע.
כבר אני נותן את המציאות של היום, כי לפי השולחן ערוך
החומרות הן יותר גדולות.
עד היכן שידה מגעת.
לאן שהיא יכולה רק להגיע בעומק, היא מגיעה.
כולל כפלים.
למה אני אומר את זה?
כי זו רק בדיקה אחת
של הפסק טהרה, שהיא מוודאת
שבאמת המקום הוא נקי.
שאר הבדיקות,
שנגיע אליהן עוד מעט,
הן בדיקות שנקראות בדיקות שבעה נקיים.
בדיקות שבעה נקיים זה בדיקה של הכנסה והוצאה.
זהו.
לוקחים עד, הווה אומר, בד, לבן, רך, מכובס,
כי אם הוא לא מכובס
אז הוא לא סופח אליו נוזלים,
כמו כל בד חדש.
בד
לבן מכובס, קוראים לו בלשון ההלכה עד.
מדוע?
כי זו העדות לנקיות.
האישה בודקת לפני שקיעת החמה בדיקה מדוקדקת של חורים מוסדקים,
ובזה היא נחשבת שהיא הפסיקה בטהרה.
פסקה מזמן הראייה ומתחילה
סדר טהרה.
לאחר מכן,
כמו שאמרנו בתחילה, אנחנו צריכים לוודא במשך כל שבעת הימים שהמקום נקי.
לכן
אישה שפוסקת בטהרה לובשת לבנים נקיים.
דיברנו על דיני כתמים,
אמרנו שחכמים אמרו שכדי שלא יצטרכו להתחבט בבעיות
אחרי זמן
הטבילה והטהרה,
כדי להצילה מכתמים אמרו לאישה שתלבש בגדי צבעונים,
בגדים צבעוניים.
נתנו את ההגדרות
מה הצבעוניות שצריכה להיות ואמרנו מבחינתנו מה שלא לבן.
יש כאלה שמחמירים יותר.
פה בישיבה הנקיים זה הזמן היחיד שאנחנו רואים כיוון שאנחנו צריכים להיות מה שנקרא בהאזנה קבועה
במשך
שבע כפול עשרים וארבע
או אם אין קמח אין תורה. 148?
יפה.
שלא יחמוק שום דבר, נכון? 148 זה חב״ק.
אתם רואים מה אצלנו פה?
בסדר? צריך שיהיו לבנים בצבע לבן.
מדוע?
כי אם תהיה איזושהי הפרשה,
על צבע לבן אני יכול לוודא מה ההפרשה.
אם זה צבעוני,
אני לא יכול לוודא.
כי הצבעוני משנה את הגוון.
בסדר? זה שבעה נקיים.
מעבר לכך
אנחנו צריכים שבשבעה הנקיים האלה שיש לנו שבוע שלם של בדיקה מה שנקרא לבנים
צריכים כל בוקר
בהשכמה
וכל יום
אחר הצהריים לבדוק
הווה אומר 14 בדיקות
בוקר ולפני השקיעה למה אני מדגיש לפני השקיעה כי אם חס וחלילה רואים משהו לא תקין
ולא הספיקו לשאול
אם יש ספק
מה לעשות,
מייד עושים הפסק טהרה חדש,
על תנאי.
זה בונוסים עכשיו, על תנאי.
מהו התנאי?
אם הבדיקה הזאת תקינה ובדיקה כזאת זה רק הכנסה והוצאה,
אז עשינו סתם הפסק טהרה נוסף.
ואם הבדיקה הזאת לא תקינה,
אז לא הפסדנו יום.
מייד אנחנו יכולים להתחיל,
שבע נקיים,
אבל אם נעשה את הבדיקה הזאת של אחרי הצהריים, אחרי השקיעה,
אין בעיה, אפשר לעשות אותה אחרי השקיעה. אבל
נפסדנו יום.
אם היא יוצאת לא תקינה,
חכו ליום הבא להתחיל מחדש, שבעה נקיים,
ובזבזנו עוד יום, ואנחנו לא מעוניינים.
נכון, אמרנו את זה כבר,
שבמסכת ברכות אומרת הגמרא,
דוד המלך אומר,
כל מלכי אומות העולם עסוקים בכסף, זהב,
אבנים טובות, מרגליות,
ואני, מי זה אני?
דוד המלך
עסוק
בדם שפיר ושיליה להתיר אישה לבעלה.
הערך הזה שבני זוג שלא יהיו אסורים זה על זה.
ולכן,
כמובן הכל במסגרת ההלכה,
אנחנו נחפש לקצר מה שאפשר.
מצד שני צריך להיות ערים לדברים ולא להפסיד ימים.
אבל אם הפסידו אין לנו מה לעשות,
הפסדנו וזה לא טוב.
אבל זה מש.
בסדר? זהו. עכשיו, השאלה היא כזאת.
ברגע שעשו הפסק טהר ודיברנו על 14 בדיקות נוספות,
אני מדבר בסטנדרט הרגיל.
יש מקרים מיוחדים,
על פי שאלות, שאנחנו מקלים יותר.
אומר לנו השולחן ערוך,
כדי לוודא,
אבל מה שנקרא, החזקה,
שזהו, המעיין סתום ואין לו שום
הפרשות נוספות.
אומר
השולחן ערוך,
וככה פסקו כל הדורות הספרדים
שמייד אחרי הפסק הטהרה שהוא נעשה סמוך לשקיעה
בין השקיעה לבין צאת הכוכבים במעבר הזה
שבין
יום שלישי לפי הדוגמה שלנו ליום רביעי
בין השמשות
18 דקות
כולה ביותר 13 וחצי דקות בחורף
בסדר בזמן הזה יהיה מה שנקרא אני מביא את ההגדרה ההלכתית מוך דחוק
מוח דחוק הכוונה היא בד שקראנו לו מקודם עד,
בד כזה שנמצא באותו מקום,
מכניסים פנימה
כמו שעושים בדיקה אבל משאירים אותו שם במשך זמן בין השמשות.
זה נקרא מוח דחוק.
הדבר הזה מוודא לי כחזקה שהמעיין סתום.
ולכן
תראו מה קורה פה, כיוון שווידאנו בחזקה שהמעיין סתום
כל כתם שיגיע לנו
בכל שבעת הנקיים,
שבעת הימים שמדוגמה שלנו,
שלישי בלילה, רביעי,
עד סוף השבעה, הולך לכולה,
ככתבים די רבנן.
אבל יש דעה שמביא אותה הרמה,
שלא מחויבים,
וגם השולחן ערוך כותב לעולם ילמד אדם בתוך ביתו.
צריך, כדאי לעשות את זה.
אומר הרמה לא צריכים ללמוך דחוק,
מספיק הפסק טהרה.
אבל, כותב הרמ״ה,
שמכיוון שיש לנו רק הפסק טהרה,
כדי להתחזק במעיין סגור צריכים שלושה ימים.
ולכן כתמים בשלושת הימים הראשונים שמתוך השבעה ילכו לחומרה.
כי עדיין אין לנו חזקה של מעיין סתום.
אני מסכם את הדבר.
לפי השולחן ערוך
עושים מוך דחוק וממילא כל שבעת הימים אחר כך
אנחנו מקלים בכתמים.
לפי הרמה לא מחויבים באורך דחוק
ובשלושת הימים הראשונים מחמירים בדיני כתמים.
המציאות היום היא,
וזה לא היה לפני שנים,
שגם אצל הרבה מהאשכנזים עושים באורך דחוק.
הרב ברנדסדופר, זכר צודק לברכה, תמיד היה
מדבר על העניין הזה.
וגם הרמה אומרת שאם זה יום
שבו עדיין הייתה ראייה ורוצים לעשות הפסק טהרה,
כן אז לעשות מוח דחוק
במקרים מסוימים
אנחנו מדברים על שזה בסטנדרט.
לכן
העצה הטובה
זה אשכנזים. ספרדים ברור עושים מוח דחוק,
אחר כך כל השבוע לכולם.
העצה הטובה בפרט למי שיש כתמים
לאשכנזים לעשות מוח דחוק.
ואם עושים מוח דחוק כל השבעה ימים זה לכולם.
ולכן כשבאים לרב לשאול שאלה בדיני כתמים
בקשי ספק
אז צריך להגיד לרב האם עשו מוח דחוק או לא עשו מוח דחוק.
מה אמרנו מההגדרה של מוח דחוק?
בעד המונח
באותו מקום משקיעה ועד קצת הכוכבים,
הכל בין השמשות.
זה הבדל בפסיקה בין אשכנזי לספרדי.
כמעט אין הבדלים, אתם רואים, אנחנו
מזכירים את זה, לא יודע, אולי פעמיים הזכרנו.
פעם שעברה פעם אחת ועכשיו פעם אחת.
אין בזה הבדלים.
כמעט אין הבדלים.
הנושא הזה ברור?
איך אנחנו עושים שבעה נקיים?
עכשיו,
בעיות?
כן.
האישה יכולה לעשות בעיה, בשביל היום הראשון שימי לב לשאלה.
כדי שלא נתבלבל במושגים.
אמרנו כך,
דוגמה שלנו היום.
יום שלישי,
כן,
זה לא אחד מהשבעה נקיים.
ביום שלישי אחר הצהריים עושים את ההפסק,
היום הראשון לשבעה נקיים זה יום רביעי.
השאלה שלך מתייחסת לגבי יום?
לגבי מה, אני שואל? אני שואל אם יוצאו אבו. או, או, לגבי יום שלישי.
יפה, יפה, יפה.
אפשר ביום שלישי לבדוק את עצמנו אם אנחנו לקראת... שימו לב, אני דייקתי.
תן לי לענות, כי אני דייקתי, כדי שלא בדיוק, בסדר?
אנחנו מדברים על לפני השבעה נקיים.
האם יש אפשרות, במקום לעשות את ההפסק טהרה,
אחר הצהריים סמוך לשקיעה אמרנו שעה זה הזמן שאני נתתי האם אפשרות לעשות בצהריים או לפני כן
התשובה היא כזאת
במקרה רגיל לא
אי אפשר
יש מקרים מיוחדים
שבהם למשל אישה יודעת שהיא כבר נקייה באותו יום אולי כבר יום קודם
בעלה היה בחוץ לארץ היה במילואים לא יודע מה
היה באיזשהו מקום והיא לא עשתה הפסק טהרה כדי לא שיווצר מצב
שהיא צריכה לטבול בלי טבילה
דוגמא אני נותן.
במקרה ואין שום אפשרות לעשות סמוך לשקיעה,
ובאותו יום כבר היא קמה וברור לה שהיא נקייה,
אפשר כבר לעשות מהצהריים.
התשובה ברורה?
זה לא מספק את מה שרצית, אבל היא תשובה ברורה.
בסדר?
פה אנחנו מקלים.
במקרה כזה שהיא כבר יודעת בבירור שהיא קמה נקייה.
פה אנחנו מקלים שאפשר לעשות מוקדם את ההפסק.
אמרתי צהריים, אל תחמד, בסדר?
זה אחד הדברים שמקלים בהם במקרה הצורך.
כמובן שכל זה,
כשאי אפשר,
תראי באמצע השיעור, מלמדת, לא יודע מה,
באמצע הנסיעה, שאין אפשרות לדחות את הנסיעה הזאת,
כל מיני אפשרויות שקיימות היום.
פה אנחנו מקלים.
כמובן שאנחנו נשתדל,
כמה שיותר סמוך לשקיעה, יותר טוב.
כי אז ברור לי שבאמצע לא יהיה לי עוד משהו.
אין לי בעיה אישה שבודקת את עצמה שתבדוק מה שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה,
אבל לא פחות ממה שצריך.
חוץ
ממה אמרנו?
פרישה סביבה מוכלוסת, אמרנו שיש זמנים שאישה בודקת סתיו, שבעלה לא ידע,
שלא יהיה ליבונוק פה ופורש, בסדר?
אבל כשאישה רוצה לבדוק את זה, אין לי בעיה.
רק
הבונוס שנתתי בהתחלה,
לא לבדוק יותר מדי,
לא בצפיפות של שניים
בתוך רבע שעה.
לתת מרווחים.
בסדר? זה כדי שלא ניתקל בפצעים.
בסדר? זה הנושא היסודי של שבעה נקיים.
מכאן אנחנו הולכים,
אחרי שבעה ימים כאלה של בדיקות בוקר
וסמוך לשקיעה,
הולכים לטבול במוצאי היום השביעי.
בסדר?
נשים לב לדבר נוסף.
השולחן ערור בקופצה דיו כתב שבעה ימים שעזבה סופרת מתחילים מחרת יום שפסקה בו.
שימו לב, הפסק טהרה ביום.
שלישי, השבעה הנקיים זה יום רביעי.
אז לכן, לא להתבלבל, כי כבר ראיתי טעויות כאלה,
שאנשים חושבים שההפסק נחשב לבדיקה של היום הראשון.
לא.
ההפסק זה טרום ראשון.
היום הראשון זה בבוקר, זה היום הראשון בבוקר.
ארבע עשרה בתוך השבעה הנקיים.
אני מדגיש,
לא להתבלבל.
ארבע עשרה בתוך השבעה הנקיים.
לפני השבעה הנקיים אנחנו עושים בדיקות,
אחת מהן, האחרונה, לפני השבעניקים, יהיה הפסק טהרה.
והמוך דחוק זה כבר בין שקיעה לצאת הכוכבים.
בסדר? מי שעושה מוך דחוק. זה לא ברור לפני השקיעה, ואז עשו אחרי השקיעה. זאת אומרת, ביום רביעי הם הלכו לחכות את השבעניקים ולעשו אותם ביום חמישי ביום. נכון.
זאת אומרת, ברגע שפספסנו את השקיעה,
מדלגים ליום הבא.
בסדר? לשים לב לדבר הזה, זה חייב להיות
וכל תזכורת לכל אישה בפלאפון שלה.
לא.
אין.
שום דבר.
ברגע שעברה דקה מהשקיעה,
אין לנו לעשות הפסק טהרה.
כי זהו.
אין לנו שבעה ימים מלאים שלמים.
זו הפסיקה.
בסדר?
ברור.
טוב.
בכל מקרה,
שבעה ימים שהזבה סופרת.
כן, מה?
הזמן של הסטה.
הכנסת העד לתוך המקום לפני השקיעה.
בסדר?
כן.
מה?
דברו, דברו.
לגבי מה?
אמרתי, אקולה ביותר בחורף 13.5 דקות
והזמן הרווח הוא 18 דקות, 20 דקות.
אבל המוח דרוג. המוח דרוג, בזמן הזה. זה בין שקיעה לבין קצת קרוב.
שמונה עשרה דקות, עשרים דקות, השקיעו לו עושים עשרים וחמש,
עבור, אני אמרתי את זה של עשרה וחצי, שמונה עשרה, רציתי לתת רק את הדעות המקלות.
מתי היית קורא קריאת שמען לשיטתך?
כמה זמן אחרי השקיעה?
השקיעה לעשרים, השקיעה עשרים ושש,
עשרים ושתיים, עזוב, נו, בסדר?
לא החמרנו, מה?
שלוש עשרה וחצי זה המינימום בחורף,
בקיץ זה קצת יותר.
אנחנו מדברים על שלושת רבעי מיל,
כן, זה לשון חכמים.
כן.
לא שווה לי, אני לא עושה מוח דחוק עם הצלון ענקי.
אין,
אין, אין, אין.
בדיעבדים, בשאלות, פתאום לא ידעו, כן עשו, לא עשו, אם המוח דחוק היה מלפני השקיעה,
אז אני יכול,
אם שמו את המוח דחוק לפני השקיעה, אני יכול להחשיר אותו גם כהפסק טהרה.
כי הוא היה לפני השקיעה.
זה ששאלת.
עזוב, בוא, לא שאלות פרטיות.
כללית, אני אומר.
נתנו
דברים כלליים,
איך צריך להיות.
בסדר?
יש הרבה מקרים,
ואני פה מדגיש שוב, מדגיש שוב,
אין בעיה לשאול כל שאלה מתי שרוצים,
בשביל זה יש רבנים
שמתעסקים בתחום הזה.
לא כל הרבנים מתעסקים בתחום הזה.
יש רבנים שמתעסקים מורה הוראה בנושא טהרת המשפחה,
שואלים אותם.
הם קיבלו במסורת מחכמים,
כל אחד מהחכמים שהיו קודמים לו,
מה מותר, מה אסור,
ופסיקת ההלכה זה פסיקת ההלכה, אבל לגבי מראות
אני מדבר, יש בזה מסורת.
ולא אפליקציה, ולא צבעים של טמבור,
ולא של יעקובי, ולא זה, יחליפו לנו את ה... כי זה מראה עיניים.
כל הצבעים האלה משתנים במשך הזמן.
מראה עיניים זה הדיסק הקשיח חרוץ.
בסדר? יש לנו בזיכרון הפנימי.
זה מה שצריך.
שימוש, מה שנקרא.
כל מי שפוסק הלכה בתחום חייב
ששימש אצל רב.
שהרב הזה שימש אצל רב.
זה שימוש תמידי חכם,
מעבר לשימוש בלימוד, כן? שזה עוד דבר.
טוב,
בכל מקרה וכך משפטה,
אם תראה בית או גימל ימים, הוא פסקה מלראות בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה.
לשים לב לדבר הזה.
השולחן ערוך התחיל לומר שברגע שאישה ראתה היא חייבת,
היא באותו יום שפסקה יכולה להתחיל שבעה נקיים.
אנחנו לא נוהגים כך.
למה לא נוהגים כך? בסעיף יא אחרי שהשולחן העורך גמר את כל הסדר טהרה כמו שהסברתי
נבישת לבנים,
הצעת
סדין לבן על המיטה, כל מה שצריך על מנת
שאנחנו מוודאים שאין שום בריחה של שום דבר שלא מוכר.
השולחן העורך בסעיף יא מדבר על דין פולטת שכבת זרע.
זאת אומרת
אני את זה עכשיו מסביר כי זה נושא נוסף שהוא קשור לשבעה נקיים
כי לכאורה אם אישה
ראתה יום אחד איזשהו דימום.
יום אחד, יומיים.
ורוצה עכשיו להפסיק בטהרה,
לפי מה שראינו בסעיף א'-ב' בשולחן ערוך,
תעשה הפסק טהרה ותתחיל לספור.
אלא מה, שבסעיף יא אומר השולחן ערוך
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה,
אם הוא תוך שש עונות לשימושה, סותר את אותו יום.
לפיכך המשמש את מיטתה ורעתה אחר כך ופסקה אינה מתחילת
לספור שבע נקיים עד שיעברו עליה שש עונות שלמות.
תשים לב לדין הזה.
הדין הזה אומר שטומאה קלה יכולה להפסיק לנו סדר טהרה.
מה זה טומאה קלה?
טומאה קלה זה טומאת ערב שמש.
אדם שיצא ממנו שכבת זרע
חייב
מדין תורה, כן? דיני טומאה וטהרה
חייב לטבול במקווה על מנת להיות טהור.
ואותו דבר מדין תורה בזמן שיש תרומה וטהרה
איש ואישה ששימשו
חייבים
בבוקר גם הוא וגם היא
ללכת לטבול
בסדר?
זה רחץ בשרו במים וטהרו.
זה דין תורה.
למה?
כי פליטה של שכבת זרע גורמת
גם לאישה להיטמא
לא איש שיצא ממנו שכבת זרע בלבד גם אישה
ובאו חכמים ואמרו כל שלושה ימים
נחשב הזרע כזרע.
לאחר שלושה ימים, הווי אומר שש עונות שלמות,
הוא נחשב כסירחון.
הקבע שהוא נחשב כסירחון הוא לא מעלה ולא מוריד.
אבל כל עוד הוא נחשב זרע,
ברגע שהוא נפלט מגוף האישה הוא מטמא.
ולכן אישה לא יכולה להתחיל בסדר טהרה של שבעה נקיים לפני שהיא גומרת
את הנושא הזה שנקרא פליטת שכבת זרע.
עכשיו תשימו לב
ברגע
שאישה רוצה להתחיל סדר טהרה היא חייבת לוודא שעברו מספר העונות
שהיא כבר לא תיחשב כפולטת שכבת זרע.
מהם העונות האלה? הוא אמר לנו על שולחן ערוך שש עונות.
מה אמרנו? כמה זה עונה?
שימו לב.
עונה זה חצי יממה.
זריחה שקיעה.
שקיעה זריחה.
שש עונות שלמות.
עכשיו תשימו לב מה קורה פה.
אם אישה למשל שימשה רבע שעה אחרי תחילת העונה,
הרי אומר בצאת הכוכבים,
אנחנו חוששים שאולי
היא תתחיל לספור את שש עונות שלה
מהעונה הנוכחית.
ומה אנחנו אמרנו? כמה צריך?
שש עונות שלמות.
כמה חסר לנו?
רבע שעה מהעונה.
אז זאת אומרת שזו לא עונה שלמה.
אז חסר העונה.
וממילא אם חסרה עונה ממתי אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים אי אפשר רק משקיעה שאחר כך הווי אומר יום שלם
בדיוק
זאת אומרת מהשש עונות האלה שאמרנו מקודם שלושה ימים לכמה זה נהפך?
לארבעה זה השולחן הרוח ברור
זאת אומרת המינימום
בין הזמן שאישה ראתה
לבין הזמן
שאישה מתחילה לספור שבעה נקיים בשיטה הזאת של השולחן ערוך זה ארבעה ימים.
אי אפשר קודם.
אלא
שבא השולחן ערוך ואומר,
שים לב, אני מכניס אתכם לאב האמינות גם ואחר כך את המסקנה הסופית.
אומר השולחן ערוך
אבל אם היא לא שימשה,
בעלה לא היה בסביבה.
אולי היא שימשה רק יומיים לפני הראייה.
אז גמרנו.
ברגע שהיא מגיעה יומיים אחרי תחילת הראייה,
היא יכולה להתחיל לספור שכבה נקיים.
אין לי את הארבעה ימים.
שאין שכבת זרע? יפה, יפה.
בסדר?
דבר נוסף,
אני מכניס את שניהם ביחד כדי שנוכל לסיים את הנושא.
דבר נוסף,
אם היא תגרום לכך
שהיא תפליט את כל שכבת זרע.
איך גורמים לכך שמפליטים את כל שכבת זרע?
יושבים במים חמים,
כן?
בודקים עם עד, עם צמר גפן,
הוא אומר כל הפינות חורים מוסדקים עד
צוואר הרחם.
זאת אומרת מגיעים לכל המקומות כולם
שיש אפשרות שנכנס שם שכבת זרע,
פולטת את הכל,
ואז היא יכולה להתחיל שבעה נקי.
בשני הדברים האלה המנהג הוא לא כך אלא אם היה לנו איזשהו סיפור מהסרטים כמו שאומרים שאנחנו לא רואים.
בסדר?
זאת אומרת א',
כמו שמאיר הרמה במקרה הזה
לא פלוג,
הרי כל מה שאנחנו אומרים,
שבעה נקיים, והחמירו על עצמם בנות ישראל,
שאפילו רואו טיפה דם כחרדל,
וחכמים אמרו שכל מה שזווה,
כל מה שאישה רואה בסוף היא זווה גדולה,
זה כדי לא לחלק, לא לסבך את הספירה.
לכן הוא אומר, לא משנה לי אם היה תשמיש או לא היה תשמיש.
תמיד לחכות ארבעה ימים.
וכיוון
שאנחנו אומרים שיכולה להיות טעות בתחילה,
יכולה להיות טעות גם בסוף, לכן הרמה מחמיר חמישה ימים,
כדי להיות מכוסה מכל הכיוונים.
אז אמרנו שתי שיטות.
שיטה ראשונה,
על פי מרן, ארבעה ימים לאחר
הראייה
אין שום שאלה, אפשר להתחיל שבעה נקיים.
שיטת הרמה חמישה ימים.
הדבר הנוסף שמביא הרמה זה שאנחנו לא בקיאים
בפליטת שכבת זרע.
איך להפליט?
כיוון שלא בקיאים לא מתעסקים עם זה.
זו תשובה, תשובה, סעיף
בטהרת הבית
של הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה
שהוא מביא את האפשרות הזאת.
אני אומר את האמת
כשאני רואה אצלו
מה הסדר הזה של פליטת שכבת זרע
אני מעדיף לחכות יום.
הבנו למה אני מתכוון?
זאת אומרת איך צריך לעשות את זה
כדי שיהיה ברור שלא נשאר כלום
אני מרחם
עדיף להישאר עוד יום. אבל אם יש
מקרים שאומרים נתקלנו במה שנקרא בממ״ד ולא סתם בקיר בלוקים בממ״ד
פה יש לי מקום
להקל מה זה ממ״ד?
זאת אומרת נתקלנו בקיר נתקלנו באיזה מציאות עזוב מקרים מיוחדים לכן שואלים רב
בסדר התחום הזה ברור
אנחנו תמיד נשמור ארבעה או חמישה ימים
מאחרי הראייה כדי להתחיל להפסק טהרה ואם הגענו למציאות
בעייתית במקרה מיוחד
יש אפשרות
אבל זה קשה
זה לא קל
זה לא קל דבר נוסף אני אומר
כל המחלוקת הזאת ארבעה או חמישה ימים
אני אומר את זה עכשיו בפרקטיקה
מעבר להלכה
היא תיאורטית
כמעט כמעט
אין דבר כזה שחור לבן בעולם נכון למדנו שהיה עולם צבעוני
כמעט
אין נשים שיגמרו בארבעה ימים את הראייה.
רוב המקרים באים לתלונן שזה לוקח גם שישה או שבעה ימים.
יש לנו את הפטנטים, כמו שאמרנו מקודם, שאפשר לחסוך ימים.
אבל במקרים מיוחדים,
איחור בטהרה ואז מפסידים בייעוץ או דברים כאלה,
שם אנחנו ברזולוציה הזאת אנחנו נכנסים למה שנקרא לנוהל קולות ונוהל
אפשרויות וכנגד זה אנחנו לא מעמידים שום דבר במסגרת ההלכה,
עוד פעם,
במסגרת השבעה הנקיים,
שזה ההלכה שאין עליה עוררין,
מתי מתחילים את השבעה הנקיים?
פה אני יכול לקצר הליכים,
יש לנו גם פטנטים טבעיים
בעניין הזה,
אבל לדעת שזה במקרה הצורך.
בסדר? כן.
תאומה קלה מווספת את זה רק בנסיבות זה, אז אם הייתה תאומה מפוספת לא אין כאלה?
יש כל מיני, זה לא רק בן איש חי, זה גם כל מיני, יש כל מיני עדות, פרסים,
שהיו שומרים,
גם חלק מהאשכנזים, שומרים שבע פלוס שבע,
בואו נחכה, עזוב, אתה רואה שלא נכנסתי לזה,
חומרות מביאות לקולות.
אישה שנהגה פעם אחת להחמיר על עצמה במשהו,
צריכה עטרה.
הדגשנו את זה גם, לא הגענו, אנחנו בדרך,
גם בנושא של טבילה.
פתאום מישהי החליטה שהיא צדיקה.
שבע טבילות, 21, 26,
בסדר?
מה, בן, סג,
כל,
כל השם השם מילואים.
בואו, עזבו את זה.
אישה טובלת שלוש פעמים, זהו זה.
אבל עוד לא הגענו.
לא לקבל על עצמנו דברים יותר ממה שצריך.
לא תמיד אפשר,
יש מקרים שזה מסבך.
אנחנו מקבלים על עצמנו את הרובד הנמוך של ההלכה.
והיה אם אנחנו רוצים פעם או ראשית תקופה או משהו כזה,
בלי נדר.
אל תהיה צדיק הרבה.
בסדר?
זה צריך להיות ברור.
טוב,
זה בעצם היסוד של כל ההגעה
לטבילה.
לשים לב לדבר הזה,
הוא חשוב.
דבר אחד שנחייב להעיר בנוסף,
היום מקובל.
מקובל
שנשים רוצות להרגיש רגועות.
כאלה שרוצות להרגיש רגועות, ואנחנו אומרים להם, תשימו
לבנים בצבע לבן על מנת
שאנחנו נהיה בבדיקה כל הזמן
מה קורה.
והיא רוצה לשים מגן.
ואנחנו פוסקים שמגן זה כמו
נייר טואלט.
זה דבר שלא מקבל טומאה,
ולכן הוא גם לא מטמא.
מה עשינו ברגע זה?
ברגע ששמנו את המגן ביטלנו את הלבנים.
מה גם,
שאני אומר את זה מבדיקה,
שקבע שיש חומרים
הסופחים אליהם נוזלים,
כמו טיטולים, בסדר? יש חומרים שהם סופחים,
הם משנים את הצבע של המראה. אי אפשר לדעת
על מגן, איזה צבע יש שם.
פותחים שכבות שונות,
צבעים שונים.
החומרים גורמים,
כימיים, לא יודע בדיוק איך הם מוגדרים,
החומרים גורמים לשינוי בצבע.
ולכן
אנחנו לא יכולים להגיד לאישה, אל תלכי, אין דבר כזה להגיד לי שם מה לעשות, כן?
את רוצה ללכת, תלכי מגן.
אממה,
בעברית שלנו,
אם ראית איזשהו כתם שהוא גדול מגריד,
ואנחנו לא יכולים לזהות אותו,
כיוון שביטלת את הבגד הלבן,
תעשי בדיקה פנימית.
הבנו את הסיבוב?
בדיקה פנימית לאחר מציאת כתם
שהוא גדול מגריס על מגן.
אפילו שבאופן עקרוני עשתה בדיקה בבוקר, תעשי בדיקה עם הערב,
לפני שקיעה.
כיוון שמצאנו וביטלנו את הלבן בעצם
על ידי הכנסת גורם אמצעי
שלא נותן לנו לזהות את מה שיש.
אנחנו פה צריכים להיות נאמנים לשבעה הימים, שבע, ארבע, עשרים וארבע, כמו שאמרנו,
נכון?
ולבדוק את עצמנו, לראות האם הכל תקין.
לא.
זה כדי להמשיך.
מצאנו נוזל תקין-תקין, מצאנו שמשמר הוא לא טוב,
אז באמת זה לא טוב.
אפשר שאלות טובות. עזוב, עזוב.
זה כבר שאלות של בדיעבד.
אנחנו מדברים עכשיו לכתחילה, מה צריך לראות?
בסדר?
זה היסוד.
טוב,
אומר לנו השולחן ערוך, זה סימן קובצה דיבה. סימן את קובצה דיזיין
אומר לנו שולחן ערוך
אישה שגמרה את ספירת השבעה הנקיים שלה.
אמרנו,
אישה סופרת שבעה נקיים, מסיימת אותם
בשקיעה
של היום השביעי.
אם לפי הדוגמה שלנו המקורית,
ביום שלישי סמוך לשקיעה היא עשתה הפסק טהרה,
תחילת השבעה נקיים שלה זה ביום רביעי,
במוצאי שלישי הבא,
הנביא אומר בסיום השבעה נקיים,
היא טובלת. מתי היא טובלת?
בצאת הכוכבים.
אישה טובלת דווקא בצאת הכוכבים, בהשלמת
שבעה נקיים.
אומרים לנו חכמים,
אם יש אישה שיש לה בעיה,
ואין מיני דברים יכולים להיות,
והיא לא יכולה לטבול ביום,
סליחה, בלילה,
הן לא יוכלו לטבול בלילה,
בליל שמידי.
רואים חכמים, במקרה הצורך,
בעיה ביטחונית,
בעיה של צניעות,
בעיה של מי שיושב שומר בשער של היישוב שאין שם המקווה, כל אחד ידע למה האישה הזאת יצאה
בשעות האלה.
זה אומר, צניעות, ביטחון וכל מיני דברים.
חכמים אומרים, יש אפשרות
לטבול ביום,
בשעת הצורך בלבד.
מתי אפשר לטבול ביום בשעת הצורך בלבד?
ביום השמיני.
לא טובלים לעולם
ביום השביעי.
מדוע?
חכמים אומרים,
כן,
סרח ביתה.
זאת אומרת,
גם אישה שדחתה את התפילה באופן עקרוני צריכה לטבול בלילה.
אבל כיוון שיש לנו בעיה ביטחונית,
בעיה אובייקטיבית, כל אחת סובייקטיבית,
יותר נכון, כן, אישה ובמקום שלה,
מתירים לטבול ביום השמיני,
אבל לא ביום השביעי. אי אפשר לטבול ביום השביעי
ולהגיע הביתה.
אין דבר כזה.
אין הבדל, אבל בגלל שזו בעיית ביטחון,
אז או בעיה אחרת, אנחנו מקלים ביום השמיני.
ביום השביעי אנחנו לא מקלים,
אמרתי, כיוון שאנחנו לא רוצים שיתחילו לטבול ביום השביעי, ואז נכנסים לבעיות נוספות של סיום היום השביעי.
יש פה שני דברים ביחד.
גם שאני חייב שזה יהיה אחרי שבעה ימים מלאים,
וגם שאני לא רוצה שיהיה בעיה של סרחביתה, שתחשוב שאפשר ביום השביעי לטבול.
לא דומה לשום דבר, זה משהו מיוחד.
לא דומה לשום דבר, לא, זה לא קשור לשום דבר. דוחים את זה למחרת. שום דבר, זה לא קשור פה.
לא קשור.
בסדר?
זה הדבר המיוחד.
לכן, השולחן הערוך אומר,
אני קורא את קופסא דיזיין,
סעיף ג'
אסורה לטבול ביום השביעי
ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום שמיני או תשיעי
אינה יכולה לטבול ביום משום שרח ביתה.
גם בשמיני ותשיעי לא תטבול ביום משום שרח ביתה.
בסדר? זה פסיקת השולחן ערוך וסעיף ג'.
בסעיף ד' אומר השולחן ערוך
היכא דאיכא אונס
במקרה של אונס
מה זה אונס?
כגון שיראה לטבול בלילה
מחמת שנאה או מפחד גנבים
וכיוצא בו או שסוגרים שערי העיר
יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום
אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום
אף על גב דעיקה אונס
שמים לב לשולחן ערוך
זה לשון השולחן ערוך
שביום השביעי בשום אופן לא טובלים גם כשיש אונס
אם יש אונס אני מוותר
על תקנת סרח ביטה אבל רק אחרי שבעה ימים שלמים
ביום השמיני ביום התשיעי וכדומה זה לשון השולחן ערוך ממשיך השולחן ערוך ואומר
אם עברה וטבלה בשמיני
ביום
בלא אונס
זאת אומרת היא דחתה את הטבילה מליל שמיני מהלילה של מוצאי שביעי ליום השמיני שכבר עבר הזמן מלפני
עשרים שעות
עברה וטבלה בשמיני
ביום
בלא אונס
אפילו אחי עלתה לטבילה.
זאת אומרת, השולחן ערוך מדבר
על העניין הזה שאם אישה בלי אונס טבלה ביום השמיני.
עברה.
מה זה לשון עברה?
עבירה.
עשתה משהו שלא צריך לעשות אותו.
האם אנחנו נזקיק אותה לטבילה נוספת?
תשובת השולחן ערוך?
לא.
וזה נתון בחוק, היא כבר נמצאת במדינה. אמרנו, סוגרים את השערים, פחד הגנבים
וכולי וכולי, בסדר?
אז זהו. פה, פה עכשיו יש לנו מחלוקת גדולה בין הפוסקים.
מה קרה אם היא עברה
וטבלה ביום השביעי?
מה הלשון?
עברה וטבלה ביום השביעי.
כן.
הוא כתב עכשיו, אם עברה וטבלה בשמיני ביום בלא אונס, אפילו אחי עלתה לטבילה.
וכן, אם עברה וטבלה בשביעי ביום, עלתה לטבילה.
מכל מקום, לא תשמש
אפילו בשמיני עד הלילה,
ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה.
בסדר?
ופה יש מחלוקת גדולה בין האחרונים.
מה קרה אם באמת היא טבלה בשביעי?
אפילו שהיא מסתירה את טבילתה מבעלה עד שהיא תבוא.
הפוסקים האשכנזים אצלם אין ספק.
אין ספק.
ואפילו יש פוסקים
שמביאים שאפילו שאישה טבלה ביום,
גם אם היה אונס ביום השביעי,
שתחזור במוצאי השביעי
או בשמיני לטבול מחדש בברכה.
זאת אומרת, מבחינתם בכלל לא הייתה פה טבילה.
זה כמו, אם אתה רוצה לדמות את זה,
לברית מילה ביום השישי
או ביום השביעי או ביום השמיני,
שחוזרים ומטיפים דם ברית.
וזה כבר שאלה אחרת.
אבל פה יש פוסקים שמביאים,
פוסקים אשכנזים,
כן?
שצריכה לטבול בברכה.
אבל בכל מקרה, כל מה שאנחנו מדברים פה זה עם
עברה וטבלה.
אנחנו לא מתירים לטבול ביום השביעי.
השאלה היא אם עכשיו חוזרים למקווה.
כמו שלמשל, אמר פה השולחן ערוך בסימן הקודם,
שאנחנו כבר קצת דילגנו,
אם טעתה במניין יום אחד
בטבלה יום קודם,
מה עושים אז?
האם צריכה לחזור על כל השבעה נקיים או שלא? אז אם טעתה במניין יום אחד,
צריכה לחכות שלושה
ימים כדי שתהיה
פולטת שכבת זרע,
ואז תוסיף עוד יום ותלך לטבול עוד פעם.
אבל לא נכנסנו לפרטים האלה.
זאת אומרת, יש לנו מציאות שמחזירים אישה לטבול.
וככה אנחנו מדברים,
שלא מחזירים אישה לטבול.
אבל אנחנו מדברים על מקרה שהוא קרה,
בדיעבד.
לעולם זה לא הולך התחילה.
קרה בדיעבד.
עברה וטבלה.
בוא נאמר, בלשון השולחן ערוך,
כמובן בלשון הרבנים האשכנזים האחרונים,
אבל בלשון משורה נערוך זה עברה.
אין רב שיגיד למותר.
יש. אין.
יש, יש ויש. אין, אין, אין, אין.
אין, אין. טעות.
עזוב, נו.
טעות.
אלה מקרים מיוחדים.
טעות הדבר הזה.
אין דבר כזה.
בסדר? זה במקרים מיוחדים אחרים
יש מקום את מי לשאול.
אבל אנחנו מדברים בסטנדרט.
אין דבר כזה.
טבילה ביום השביעי.
עברה וטבלה,
עלתה לטבילה, לפי השולחן ערוך.
לפי הפוסקים האשכנזים,
תחזור ותטבול בברכה
במוצאי היום השביעי או ביום השמיני.
בסדר? זה פסיקת ההלכה.
כן.
בדיוק על זה הוא דיבר עכשיו, וזה מה שאני עניתי.
על זה הוא דיבר בדיוק.
בסדר? זה מה שהייתה הערה פה, וזה מה שאמרתי.
ואני יודע שיש טעות.
בסדר?
זהו.
ראיתי שיש אנשים, זה בדיוק מה שאמרתי,
תורה לומדים במסורת.
תורה לומדים, כמו שכתב. יש את זה בגמרא ותוספות, יש את זה. ידידי, בגמרא ובתוספות טובלים ביום השביעי בלי שבעה נקיים.
אני לא פוסק הלכה מהגמרא והתוספות.
אני לא פה פוסק הלכה מהגמרא והתוספות.
אם הייתי פוסק מהגמרא והתוספות לא הייתי פה בכלל.
ברור העניין, זה הפסיקה.
ואני יודע שהיום, אתם יודעים מה, כל המודעות,
סליחה שאני נכנס לזה, אני לא רציתי, רציתי,
מרתון כל הדור שלנו הוא דור שלפני 1300 שנה
הרב הגאון דור של גאונים
שכחו שיש שולחן ערוך
שכחו שיש עוד כמה בדרך
וכולם חכמים לומדים גמרא כמובן ממאגרי מידע ופוסקים הלכה זה חורבן התורה לדורות
זה ברור מבחינתי
חורבן התורה לדורות
זה אנשים שרוצים לגמד ולהחליש דעת תורה ודברי תורה.
זה הכיוון החילוני-רפורמי.
עד כאן, זהו. כל השאר, אחר כך נמשיך.
מי שרוצה, יש לו שאלות פרטיות, שישאל אחר כך.
מבחינתנו,
האישה צריכה לטבול במוצאי היום השביעי,
ואם אי אפשר, ביום השמיני.
עברה בטבלה, אני מסכם.
לפי מרן עטל הטבילה, יש
פוסקים אשכנזים שאומרים שצריכה לחזור ולטבול וגם בברכה.
זה המסקנה.
טוב, הדבר הנוסף שאנחנו צריכים להיכנס אליו, ויש לנו את הזמן עכשיו
כזה יותר אור, זה הנושא הזה של הטבילה עצמה.
כדי שאישה תטבול,
איך אנחנו אומרים, היא צריכה להיכנס
עם
גופה שנתן לה הקדוש ברוך הוא לתוך השפע שהקדוש ברוך הוא מעניק.
הווה אומר, לתוך מים שהם מגשמים.
וכדי לבוא ולטבול, חייבים
לטבול בבת אחת
את כל הגוף
ללא שום חציצה.
הייתי יכול לסיים את כל הסימן במשפט הזה.
ובזה אנחנו רואים סיימנו את הכל.
זאת אומרת, אישה צריכה לדאוג שגופה
יהיה נקי,
מצוחצח,
ללא שום משהו שיבדיל בין המים לבינה,
וכך היא טובלת.
זה בעצם כל בסיס הטבילה.
בכל סוגיה מים, מה?
אנחנו טובלים במקווה
של 40 סאה
שהוא נבנה לצורך העניין
והוא נמצא במקום שהוא מושגח,
שכל הדברים נעשים כהלכה.
זה בעצם כל יסוד הטובינו.
בסדר.
אני, זו השאלה שלך, כיוון שזו שאלה ששואלים אותה,
יש מעיינות מסוימים
שיש אפשרות לטבול בהם באופן תיאורטי עקרוני.
מעשית לא,
באופן תיאורטי עקרוני.
אבל מעיינות
שהם מגשמים,
למשל,
איך נקרא שם על ידכם?
יפה.
זה מגשמים.
זה לא רק מעיינות.
ובפרט בחורף שרבו מגשמים על
מאה המעיינות.
במקרה ורבו מגשמים על מאה המעיינות,
פסול לטבילה.
אי אפשר להתבונן.
בסדר?
אני צריך ממעיין נובע. למשל,
דוגמאים נתנו שם, דיברנו על הצפון.
המקווה הראשון של קריית שמונה יושב על מעיין.
היום זה נקרא נביאות.
שם יושב המקווה,
על מעיין.
זה נביאה.
זה לא מגשמים.
במקומות האחרים ראינו עכשיו שלא היו גשמים.
אם רבו מגשמים על
מעיינות אז אי אפשר לתבול שם.
אני לא מדבר עכשיו בצורה מעשית. מעשית, לדעתי, אי אפשר לטבול בשום מקום,
כי יש פה עוד מלא פרטים שצריכים לראות אותה.
אבל מבחינה עקרונית,
תאורטית,
זה ההבדל בין מי מעיין לבין מי גשמים.
כי מי מעיין,
אפשר לטבול בהם גם כשהם זורמים.
מי גשמים, אני חייב שיהיו, לשון חכמים,
באשבורן.
מה זה באשבורן?
בכינוס,
במאגר
שאיננו זוכל,
והוא אומר בור יצוק מטויח.
היום נקרא לזה אמצעי איטום,
פולימרים, לא יודע מה בדיוק, יש אמצעי איטום היום,
בריכות שחייה זה כסף קטן, צריך שיהיה יותר,
בסדר, אותו דבר אולי,
ככה טובלים.
ברגע שיש
מקום שהוא מחלחל, סדק, לא יודע מה,
משהו שהוא מחלחל,
סופח אליו את המים המקווה הזה פסול ולשים לב הטבילה הזאת
היא בעצם טבילה שמתירה אישה לבעלה
מתירה אישה לבעלה מדין איסור טומאת מידה
אנחנו לא מדברים על טהרה של בית המקדש אנחנו מדברים על
איסור והיתר כל הדינים שאנחנו מדברים עליהם כיום
זה איסור והיתר בין בעל לבין אישה זה לא דיני טומאה וטהרה
נכון שזה קשור
לדין הטומעה והטהרה, אבל זה
מדבר על איסור והיתר בין בעל לבין אישה.
זה בעצם הבסיס
של
הדבר הזה שאישה צריכה להיות
כל כולה
בפעם אחת,
בלי שום חציצה,
בתוך המים.
ומכאן אנחנו מגיעים לכל המקרים,
לכל המקרים הקיימים,
כן קיימים או לא קיימים,
הדוגמה הפשוטה ביותר,
נקרא לזה, הקלאסית, שיער.
שולחן ערוך מזכיר, אם יש שערה קשורה,
שערה שהיא קשורה,
היא לא נותנת למים להיכנס בפנים,
זה מהודק.
אם יש כמה שערות קשורות ביחד, שתי שערות אחת על השנייה,
יש כבר רווח.
במילים אחרות,
כדי לטבול במקווה
אנחנו צריכים הכנה.
הכנה הזאת,
פרקטיקה, הכנה הזאת, להערכתי,
להערכתי,
לוקחת לפחות שלושת רבעי שעה.
זה זמן הכנה כדי שאישה תהיה מה שנקרא נקייה,
כדי שיהיה אפשר להיכנס למקווה בצורה נאותה.
לפחות שלושת רבעי שעה.
וזה זמן שכשבאים למקווה כמובן נותנים אותו, לא מזרזים אף אחד,
אף אחד, יותר נכון,
לא מזרזים ואף אחד לא אומר מה לעשות.
וכמובן הניקיון,
ופה צריך להדגיש,
חכמים מדברים על רחיצה,
רחיצה בזמן חכמים עד
לשני דורות האחרונים זה היה אמבטיה.
כמו שהזכרנו מקודם ואמרנו
שניקיון טוב יותר הוא באמבטיה,
אבל היו יושבים באמבטיה
וגם שופכים מים נדלי כי לא היו ברזים.
זה נכון.
דבר אחד למשל ברור, אני אתן לכם דוגמה.
אם עושים מקלחת,
אור יבש מתרכך,
או שהוא נשאר כמו שהוא.
גזירת ציפורניים.
קצור, כל דבר שהוא מהווה בעיה מבחינת טבילה.
רק כשיושבים במים חמים אפשר להגיע למצב שאפשר להגיע לדרגת ניקיון טובה.
אם אחר כך גם יתקלחו במקלחת עם טוש,
עם זרמים של עיסוי ולא יודע מה, לא מעניין אותי.
אבל אני צריך את הניקיון.
אני צריך שלא יהיה אור יבש שמתקלף,
אני צריך שהציפורניים תהיינה גזרות,
אני צריך שהשיער יהיה חפוף במים חמים,
על מנת שלא יהיו קשרים.
אני צריך את כל המציאות הנקייה הזאת.
זה מה שצריך.
ולכתחילה,
אם אנחנו אומרים,
לכתחילה, הטופ של המציאות היא נקי לחלוטין.
אין שום דבר שחוצץ.
בכל מקום,
בכל אפשרות.
ואני אגש לדוגמאות שבעצם באופן עקרוני לא צריכים להגיע המים פנימה, אבל גם הם צריכים להיות נקיים.
הדוגמה שתמיד אנחנו מזכירים אותה,
כל הראוי לבלעה אין בלה מעכבתו.
זאת אומרת, כל דבר שראוי לערבב,
אם לא ערבבו הוא בסדר.
אני אגיד מאיפה זה מגיע.
הגמרא במנחות, המשנה במנחות משנה,
אומרת
שכשמקריבים מנחה,
שמים סולת,
יוצקים עליה שמן ועליה לבונה.
ועכשיו צריכים לערבב.
ואם שכחו לערבב?
זאת אומרת הגמרא,
כל שראוי לבלה, כל שראוי לערבוב, גם אם לא ערבבו,
הקורבן הוא קרב.
אבל אם זה לא ראוי לבלה, זאת אומרת שמו את זה בכלי יחסית קטן,
מלאו קמח, מלאו שמן וזה עד גדותיו.
אם זה עד גדותיו,
ואי אפשר לערבב.
כי אם אני אערבב מה יקרה?
ישפך.
הקורבן לא עולה.
זאת אומרת, במקרה ויש אפשרות
פספסנו זה בסדר. על מה באמת דברים אמורים
בנושא שלנו?
אישה שיש לה חציצה בשיניים.
הרי אישה שטובלת היא לא צריכה לטבול עם עיניים פתוחות
ופה פתוח.
סוגרים את הפה, לא קופצים,
שלא יהיה מצב שמים לא נכנסים.
סוגרים את הפה, עוצמים את העיניים
ונכנסים למקווה לטבול.
אבל אם יש
לכלוך בשיניים,
כל הראוי לבילה, אם זה ראוי לבילה,
לבילה, לערבוב, זאת אומרת מבחינתנו לביית מים זה לא מעכב,
אתה צריך לפתוח את הפה,
אף אחד לא אמור לפתוח את הפה,
אבל אם יש שם באמת דבר חוצץ,
זאת אומרת זה לא ראוי לבילה,
אם זה לא ראוי לבילה, בילה מעכבתו.
יפה, יפה. הגענו לסתימות,
מה עם סתימות?
אם זה דבר שעשויים להוריד אותו,
או שמחויבים להוריד אותו בזמן קצר,
אז הוא חוצץ
תפרים
בכל מקום בגוף, תפרים חיצוניים
שצריכים להוריד אותם
מהווה חציצה.
תפרים פנימיים, מתחת האור, אין לנו בעיה.
מסוגים נתבות שנשלפות. יפה.
שיניים תותבות שנשלפות,
כן, זה דבר שחייבים להוריד אותו לפני טבילה.
עדשות מגע צריך להוריד לפני טבילה.
כן, אין שאלה.
אבל אם יש סתימה שהיא נקראת סתימה זמנית.
למה היא נקראת סתימה זמנית?
כי היא לבנה, היא לא בצבע המתאים.
אבל כמה זמן היא יכולה להחזיק?
שנה, שנתיים, שלוש, אין בעיה.
בזמנו, אני חושב שהיום זה לא קיים,
כי כנראה יצאה איזו תקנה חדשה
בצירופי השיניים ממשרד הבריאות.
היו, כשעושים טיפול שורש, היו מכניסים פנימה איזה חומר שממית את העצב,
סוגרים ואומרים לך, תשמע,
עוד ארבעה ימים, עוד חמישה ימים, אתה בא, חייב להוריד את זה.
כי אם לא מורידים,
צריכים לאכול את התעלה עד למטה ולהגיע ללסת.
בסדר?
כיוון שהיו מקרים שבאמת אנשים שכחו את זה ולא הגיעו חזרה לרופא,
עשה נזקים,
אני חושב שאסור להשתמש בזה עכשיו.
אז זה למשל דבר שברור שחייבים להוציא.
חייבים להוציא, אי אפשר לשבול ככה.
לסדר את הטיפול שיניים בזמן המתאים.
יש הרבה דברים שאנחנו רואים לסדר את הטיפול בזמן המתאים על מנת שלא ניתקל בשבעה נקיים מחדש.
דוגמה נוספת של דבר שחוצץ, גבס.
בונוסים, עוד פעם.
אישה, שכולם תהיינה בריאות,
שהחליקה ושברה, צריכה לשים גבס.
יד, רגל, אצבע, לא יודע מה.
מה היא אומרת מיד
לרופאה שרוצה לשים לה את הגבס?
סליחה,
אני רוצה גבס פלסטי.
אה, צריכים לקנות, עולה כסף.
אין בעיה,
ישלם כסף.
מדוע?
כי עם גבס פלסטי אפשר להיכנס למים.
אפשר גם לשחות.
אפשר גם להיכנס למקרה,
בשעת הצורך.
אבל גבס רגיל, מה קורה לו במים?
כמו גבס,
תפרק.
אפשר, כן.
במקרה הזה, כן.
יש בו רווח.
בסדר? זה ברור?
אפשר גם להוריד.
אבל עוד פעם, אני לא רוצה להחמיר.
בסדר? אפשר גם להוריד.
ברור העניין, אנחנו צריכים שהכול יהיה נקי.
ולכן נהגו בנות ישראל
לנקות,
לגזור ציפורניים, לעשות כל דבר על מנת שהגוף יהיה
נקי לחלוטין.
פה אני אגיד משהו שהוא ככה טיפה
מציאות של ימינו.
כשאנחנו למדנו,
אנחנו רואים, אנחנו אנשי הדור הקודם.
כשאנחנו למדנו אצל הרב אליהו,
זכר צודק לברכה,
הוא אומר, תראו,
נשים,
תל אביב, ככה הוא קרא לזה,
שאם אנחנו נגיד להם מילה אז לא יבואו בכלל לטבול,
אז יש אפשרות שיטבלו עם לק
על הציפורניים,
בתנאי שהוא שלם, מלא,
נעשה כמו שצריך
והוא מסודר.
זה במקרים מיוחדים.
אומר את האמת,
במציאות שלנו היום הלק זה כבר,
אנחנו אומרים,
אנחנו כבר לא יודעים על מה אנחנו מדברים, יש בנייה,
בשבוע שעבר הייתה לי שאלה כזאת
בנייה שכבר, איך אומרים,
נבנתה לפני לא יודע כמה זמן וזה כבר חצי בחוץ.
דברים שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם.
לא רוצים להגיע אליהם.
מה גם שכמה פעמים דיברנו.
פה אני לא יכול,
אני לא יכול להגיד לא נחרץ כי אני רוצה גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן.
סתם ככה, מישהו הזכיר פה קודם את הבן איש חי. הבן איש חי אומר
שאם מישהו יש לו ציפורניים שהן עודפות על הבשר,
לא כמו שלי,
זה לא עודף על הבשר,
זה יותר נמוך.
ציפורן שעודפת על הבשר אומרת, אילולא מסטפינה,
אם לא הייתי מפחד,
היית אומר לו לגזור את הציפורניים בתשעה בארבע בבוקר,
שאסור לגזור ציפורניים בתשעה בארבע, בגלל הבלגן הרוחני שיש מזה שיש ציפורניים ארוכות.
אבל טוב,
מה נעשה?
זה דברים שאנחנו רואים,
גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה,
אבל לפחות,
לפחות
אומרים
שגם מי שרוצה איזושהי ציפורניים,
כמובן שהכול יהיה נקי,
ובלי לק זה הטוב ביותר,
ואם היה לק אז אמר הרב אליהו, טוב,
בזמנו זה היה בסגנון הזה,
כנראה שאנחנו צריכים לשפר את עצמנו
בכמה דברים,
ואנחנו מכירים את המציאות שהיא הרבה יותר קשה ממה שקיים
זה מה שצריך להיות לכתחילה בהלכה,
אבל עוד פעם,
לכתחילה,
שום דבר,
תראו, אני גימדתי את כל הסימן הזה שהוא 48 סעיפים,
כן?
דיברנו אותו.
לא משאירים שום דבר.
ניקיון, גזירת ציפורניים,
שיער
חפוף בשמפו שמרכך ואפשר לחפוף כמו שצריך,
יש עוד המון פרטים. דבר אחד,
כן כתוב,
שנייה,
שנייה, שנייה,
זה בדיוק מה שאני מחפש, כן, בסדר? זה לגבי הטבילה.
זאת אומרת, לגבי הניקיון.
עכשיו לגבי הטבילה עצמה.
כותב השולחן הערוך בסימן קצד יחט, זה הסימן שלנו, סעיף מ',
בסדר? השולחן הערוך כותב
צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מיוביית שנה ויום אחד
בשעה שהיא טובלת
שתראה שלא יישאר משאה ראשה צף על המים.
זה הלכה פשוטה.
אישה שטובלת
צריכה מישהי לראות
שהיא טובלת כהלכה.
בפרט אם יש לה שיער ארוך,
שאנחנו יודעים ששיער תפקידו תמיד
לצוף על פני המים.
זה דבר שחשוב לדעת אותו.
וזה מעבר למה שאמרנו
בתחילת הסימן,
שאישה שרוצה לטבול היא צריכה לעיין בעצמה, זאת אומרת היא צריכה לבדוק את עצמה שאין לה שום דבר שחוצץ.
מעבר לניקיון, מעבר לשטיפה והכול, צריכה
מה שנקרא סריקה.
היא צריכה סריקה כדי לראות שאין לה שום דבר שחוצץ.
היום,
המקובל הוא
שהבלנית
מסתכלת מה לה,
ציפורניים, גב,
דברים שהרבה נשים לא מגיעות אליהם.
בסדר?
עיון,
מה שנקרא,
כדי לראות שהכול כמו שצריך. שלא ייווצר מצב
כשאנחנו מגיעים פתאום הביתה, וואו, שכחנו,
פתאום יש לי איזה נצנצים ולא יודע ממה
על הכתף, ולא שמתי לב.
אני מתחיל עם השאלות מעשיות, כן, שלא שמתי לב.
כדאי, רצוי, צריך
שבלנית
תעבור איתה על כל השאלות, ויש נשים שיש להן מנוילן,
אלימינציה.
כל השאלות היא צריכה לשאול את עצמה.
מה היא עוברת, מה שנקרא טופס טיולים?
היא עוברת על סדרת שאלות כדי לדעת
שהיא מוכנה לטבילה.
בסדר?
אבל פה אנחנו מדברים על הטבילה עצמה.
בטבילה עצמה צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מיובית שנה ויום אחד,
שהיא יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות, שזה יש הכשרה לבלניות.
לא כל מי שבא למועצה דתית ואומרת אני רוצה להיות בלנית
אז היא נכנסת לעבודה,
יש הכשרה,
צריכים לדעת בדיוק מה לעשות ואיך לעשות,
בסדר זהו.
אומר השולחן ערוך, ואם אין לה מי שתעמוד על גבה,
זו שאלה ששאלנו את הרב אליהו בזמנו,
זה היה מחושב,
אם אני לא טועה,
בבוליביה,
זוג שליחים,
אין שם המקרה,
זה רק ים,
אפשר לדמות בים.
מה אנחנו עושים?
אין מי שיראה אותה אם היא תאבלת כראוי.
מה אנחנו עושים?
שתי אפשרויות כאלה מאוד, או שבעלה יסתכל,
שהיא טובלת כראוי,
ולמה אין לנו בזה בעיה? הרי אמרנו בשעת הרחקה,
אז בעלה לא מסתכל במקומות המכוסים,
כי מיד, איך אומרים, עוד שנייה היא מותרת.
זה דבר אחד. דבר שני,
היא יכולה לשים על עצמה מין רשת רחבה.
יש כאלה מין רשתות רחבות שבעצם תופסות את השערות, כי היא תפוסתם בגומי, וזה אסור, כי זה חוצץ.
אבל רשת רחבה כזאת, כשיהיה ברור שכל השיער שלה נכנס לתוך המים.
מתי עושים את זה?
במקרה ואין שום יהודייה שיכולה לעמוד על גבם.
בסדר? זה מה שנקרא מקרים שנתקלנו.
נסעו להודו, לא יודע למה, זוג,
רוצים ללכת למקווה, למקווה, לים,
ואין לנו מי שיבוא, מי שתבוא ותעמוד על גבם.
שתי אפשרויות.
האלה קיימות.
הרב אליהו העדיף את החוטים
שהיא תשים ככה איזה רשת כזאת רחבה,
שברור שהמים נכנסים
ו... אבל שאלה רצופה גם ככה בעלת הפירות, לא?
אתה יודע... עיון, עיון, עיון, עיון, היא צריכה לעשות.
אם אין ברירה, אין ברירה.
עם האות, עם עצמה, עם האות. אין שום בעיה, אין שום בעיה. תאורטית, אתה רוצה לשמוע ממני?
אבל לא לעשות את זה, כי זה יכול להביא למכשלות גדולים.
גם אם יש מצלמה.
והיא מוודאת לעצמה אחר כך, רק אני מפחד היום שכל מצלמה בסוף יגיע לאיזשהו מקום,
אז עדיף לא לעלות על הדעת דברים כאלה. אז מצלמה לא תראה לך מצלמה? לא, אני מדבר על... למה לא?
אני מדבר על הטבילה.
שתראה שהכול נמצא בפנים
ואין שום סערה שצפה למעלה, בסדר?
אנחנו אומרים גם לנשים,
יש סדר, יש לה שיש לה שיער ארוך למשל, דוגמה אני אומר.
אנחנו עושים, תעשי ככה, בפנים.
זאת אומרת, כל השערות כלפי מטה.
בסדר?
אבל זה בשיעורים לנשים.
אף פעם לא מדברים בשיעורים לגוואריק.
ברור העניין?
זה היסוד
שככה צריך להיות, ולכן הוא אומר,
אם
אין שום אפשרות,
כן, תרחוח שערה על ראשה בחוטי צמר,
או שתרפד בשרשראות של חוטים,
או בגד רפואי. בקיצור, עשינו את זה איזשהו דבר,
שיהיה ברור לנו בוודאות,
מה שנקרא בוודאות אמיתית שלמה,
כן,
שהיא טבלה כראוי,
וזה במקרה ואין אפשרות
שיהודייה גדולה תעמוד על גבה, וכמובן
שהשולחן ערוך אומר שצריך
שתהיה יהודייה גדולה
עומדת על גבה, כן. אז מה?
היא לא יכולה,
היא לא רואה.
לכן אמרתי, אם היא תראה מצלמה, אין לי בעיה.
אה, אין בעיה. זה לא עניין שאין נאמנות.
כבר אתה שואל משהו במצלמה, יש עם זה בעיה.
לא, לא, אני לא אמרתי. אמרתי, יש עם זה בעיה שאני מפחד שהיום כל דבר שמישהו צילם מגיע לאיזשהו מקום.
ופה אנחנו נכנסים לברוך,
בסדר?
דרך אגב, היום,
כבר בהרבה מקוואות,
אני חושב שיש עיר אחת שזה ברור שם,
לא נכנסים לשטח
מניע הקבלה והלאה עם פלאפונים.
בגלל הסיפור הזה? בסחיטה.
הכל יכול להיות.
איך אומרים?
העולם שלנו בתהליך של התנקות, אבל הוא לא נקי לגמרי עדיין.
פעם ברור לי.
אין שום שום שום סיבה לדבר כזה.
אנחנו נזהרים שחס וחלילה, חס ושלום,
אף אחד לא ייכשל בשום דבר ושלא נגיע למציאות
שאין בה צניעות.
הדבר הראשון המרכזי הוא
שאדם צריך לדעת שהדבר הראשון הוא הצניעות.
גם ראינו בנושא הזה של טבילה,
שאישה צריכה להיות צנועה בטבילתה,
שלא ידעו מזה אנשים.
אלה דברים שבין הבעל לבין אשתו.
לא כל דבר מדברים עם החברות,
לא עם האחיות ולא עם הדודות.
זה אחד הדברים היסודיים שאנחנו מדברים עליהם תמיד.
דברים שקשורים לבית, נשארים בבית.
שום דבר אחר לא.
הנושא הנוסף הוא הנושא של הברכה.
מתי מברכים על הטבילה?
אומר השולחן ערוך בסימן רש,
כשפושטת מלבושיה, כשעומדת בחלוקה,
תברך אשר כי דשאנו מטוותיו וציוונו על הטבילה,
תפשוט חלוקה ותטבול.
ואם לא ברכה, אז תברך לך שתיכנס הצווארה במים.
ואם יצלולי בוחרתם ברגליה ומברכת.
אומר הרמא, ויש אומרים שלא תברך אחר הטבילה,
סליחה,
שלא תברך עד אחר טבילה ראשונה,
וכן נוהגים שלאחר הטבילה בעודה עומדת תוך המים,
מכסה את עצמה בבגדה או בחלוקה,
או מברכת ואז תביא לי טבילות נוספות. זה בעצם מחלוקת
בין שולחן ערוך לבין הרמה.
שולחן ערוך אומר
לפני שהיא נכנסת לטבול,
שתברך ותיכנס לטבול.
הרמה אומר בין טבילה ראשונה לבין
שתי טבילות הבאות,
שהיא תברך.
שים לב,
המחלוקת הזאת היא דומה,
היא לא בדיוק אותו דבר, היא דומה
למתי אנחנו מברכים על נטילת ידיים.
אלא שגם בנטילת ידיים השולחן העורך אומר כמו הרמפו
שכיוון שאנחנו הולכים לברך ולהוציא שם השם
למה שנוציא שם השם כשידיים שלנו מסואבות עוד לא טהורות
נחכה עד שניטול את הידיים ואז נברך
בידיים טהורות
אבל אי אפשר
כל מיני דברים האלה הם עוברים לעשייתן
אז מה אנחנו עושים?
אנחנו נוטלים לא מנגבים כי אי אפשר לאכול בלי ניגוב
אז אנחנו מברכים, וזה כאילו באמצע.
מה אומר הרמב״ם?
מברכים, ואחר כך
נוטלים ידיים.
אתה מדבר על נטילת ידיים לסעודה.
הרמב״ם פוסק כל הזמן.
שקודם כל מברכים, ואחר כך מנוטלים.
הוא לא מקבל את השולחן ערוך.
שנייה, עזב, עזב, עזב.
בסדר?
זה דבר אחד.
פה יש לנו מחלוקת בין השולחן ערוך לבין הרמב״ם. מתי
אנחנו טובלים?
מתי מברכים על הטבילה?
האם היא מברכת לפני הטבילה או מברכת בין טבילה ראשונה לבין
השתיים האחרונות?
כי היא רגילה לטבול שלוש פעמים ואז היא חייבת לטבול שלוש פעמים.
יכול להיות שולחן ערוך רמה.
מי שפוסק לפי השולחן ערוך
אז אומר שמברכים לפני הטבילה.
ואם מי שפוסק כמו הרמה או כמו
הבן איש חי
שהוא אומר שמקבלים את חומרות הרמה מברכים לאחר טבילה ראשונה.
בסדר זה ההבדל.
אלא שנתקלים פה בעוד דבר.
האם
המקום שבו טובלים לא נקרא מקום שנפיש זוהמה?
הרי המקום שטובלים זה עם אדים וחור,
אולי יש שם זוהמה ואז בכלל אי אפשר לברך.
אז מה אנחנו עושים? אי אפשר לברך, אי אפשר לברך בכלל.
גם לפני טבילה וגם אחרי טבילה ראשונה,
שניהם ביחד.
במקרה הזה, במציאות שלנו היום,
מקלים.
כי בסופו של דבר גם מי שתגיד, טוב, אני רוצה לטבול לפני כן,
לפני שנכנסת
לאולם של המקווה, לחדר של המקווה.
איפה היא הייתה קודם?
בחדר הכנה.
בחדר הכנה עוד יותר גרוע, היה שם אמבטיה,
שם שירותים, עזבו.
זו הדרך היחידה
לעשות ולכן
מברכים
או לפני
הורדת החלוק
לפני הכניסה למקווה או אחר טבילה ראשונה ופה אחרי טבילה ראשונה כאמון שאישה הולכת כל הזמן עם כיסוי ראש וזה נושא אחר בכלל
אישה הולכת עם כיסוי ראש כל הזמן,
לכן גם כשהיא מברכת בבית,
כיוון שכבר יש לה כיסוי ראש,
בסיס ההלכה הוא שלא מוצאים שם ה' ללא כיסוי ראש,
בנות רווקות זה סיפור אחר,
האישה הזאת כיוון שהיא הולכת עם כיסוי ראש היא גם צריכה בבית לברך עם כיסוי ראש,
ולכן גם כשהיא רוצה לברך על הטבילה
צריכה כיסוי ראש, אז מה עושה הבלנית?
זורקת לה מגבת,
כשתשים מגבת תברך
ואחר כך תדבול.
בסדר? בזה בעצם סיכמנו את מה שרצינו, נכון?
לא עברנו על כל כל הפרטים,
אבל את מה שרצינו באופן כללי סיכמנו.
מה שנשאר לנו,
וזה האמת זה הדבר החשוב ביותר לדעתי,
זה ההבנה הרוחנית.
זאת אומרת לראות,
כמו שכתבנו בדף,
קובץ הורות הטהרה
של הרב,
אין היה שבת פרק ראשון,
עוד סמך, אבל יש גם כמה פסקאות לפני,
כמה אחרי,
נושא של קדושת המשפחה וכל מה שקשור לזה מעבר לכך יש גם באורות הקודש אבל הרוב מופיע באורות הטהרה יש כמה דברים נוספים שאנחנו צריכים כדי להבין בדיוק מה התורה רוצה מאיתנו להעמיק
בצד של ההבנה הרוחנית שכל היסוד הזה של הבדל בין טומאה וטהרה שמבחינתנו היום זה איסור או היתר של אישה לבעלה
בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לשמור,
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה, נזכה בעזרת השם לגאולה שלמה שנזכה גם
לדיני טומאה וטהרה, על זה עוד לא התחלנו בכלל.
צריך רק בדיני איסור והיתר.
כן, תברך עכשיו.
כן, בוודאי.
כל טוב, שלום.
