טוב אנחנו בשיעור השני בשלושת השיעורים שאמרנו שנלמד את כל ענייני טהרת המשפחה
והיום אנחנו ניקח את הסדר הזה של נתחיל מסימן קפד
וכשלומדים את סימן קפד חייבים ביחד איתו ללמוד את סימן קפט
כי הנושא של סימן קפד זה עניין של פרישה סמוך לווסת
אם אמרנו
שאישה,
בקפג, שבוע שעבר,
אישה שרואה טיפה דם צריכה לשבת שבעה נקיים,
עכשיו אנחנו מדברים על הקביעות של הראייה.
הקביעות של הראייה, הווי אומר, כל אישה יש לה את סדרה שלה,
וצריך לפרוש סמוך לוויסתה. מה זה וסת בעברית?
ויסות.
מה זה ויסות?
לסדר, ארגום, סידור.
בסדר?
שינוי וסת תחילת מכאוב, הכוונה היא
שהשינוי של הקביעות,
הוא מתחיל לקלקל את המערכת.
זה לא קשור דווקא לנושא שאנחנו מדברים בו עכשיו.
אני מדבר על כל דרכי התנהגות האדם. ברגע שאתה משנה את המערכת, משנה משהו,
אתה מקלקל את הכול.
זה בעצם הפירוש של הביטוי הזה, שינוי וסת,
תחילת מכאוב.
עכשיו, ברגע שאני מדבר על פרישה סמוך לווסת,
כדי לדעת מתי צריך לפרוש סמוך לווסת, אני צריך לדעת
מה זה בכלל ווסת.
בסדר?
ובמקרה שלנו, בנושא טהרת המשפחה,
מה המחזוריות
שיש לאישה, מה הווסת,
מה הקביעות,
כמו וסת,
מסדר, מארגן,
מה הקביעות שיש לאישה. לכן,
קודם כל נבהר את העניין מה זה פרישה סמוך לווסת.
נלך גם, על פי הסדר שראינו פה,
כן, סימן קפו שמתעסק בעניין בדיקות,
כשיש רעיון וסת ואז להגיע גם לסימן קפט שזה העניין של הווסתות עצמן. עכשיו נשים לב לדבר הזה.
אני אתן קודם כל את ההקדמה הכללית
ואז נוכל להיכנס אל הפרטים.
באופן עקרוני בסיסי
מבחינה טבעית
כל אישה
יש לה את המחזוריות שלה,
הווה אומר.
הסברנו בפעם שעברה
שאישה בצורה נורמלית וטבעית
בתאריך מסוים
היא מפרישה
לתוך חלל הרחם ביצית,
כשהביצית הזאת אמורה במקרה ויש אפשרות להתפתח על ידי הפריה,
להתפתח לכדי עובר.
והיה אם לא התפתח פה לכדי עובר,
אז אחרי 14 יום של תהליכים שקורים בתוך הגוף,
הגוף מתחיל להפריש החוצה
מתוך הרחם את כל הנוזלים שהצטברו שהם היו אמורים להיות בעצם התזונה של העובר.
וזה תזונה של עובר, זה עובר דרך מערכת הדם.
ולכן כל הדמים היוצאים מהאישה
14 יום אחר הביוט
הם בעצם דמים שנחשבים כדמים של הווסת, דם נידה, שהסברנו בפעם הקודמת
שבעצם באופן עקרוני, נגיד את זה בצורה בוטה,
בזבוז חיי יהודי, הווה אומר,
במקביל לפטירה של יהודי.
היה צריך להיות פה יהודי ועובר ואיננו.
אפשר לשים לב, עקרונית,
אם הגוף הוא טבעי,
אישה צריך שיהיה לה קביעות בדבר הזה.
וצריך שיהיה קביעות, הווה אומר, שיש פה סדירות.
אני כבר קופץ לימינו, עוד פעם,
במסגרת שלנו,
נצמצם את זה לימינו.
כבר אני קופץ לימינו שהיום, כיוון
שאין שום, כמעט, כמעט, לא נגיד שום, כמעט,
טבעיות
וכולם רצים
בשפה שלנו אחרי הזנב של עצמם
ואין אף אחד שיושב בצורה וחי בצורה טבעית
בריאה ורגועה בבית,
אז שום דבר גם לא מגיע בצורה טבעית.
הגוף לא מתפקד טבעית,
הנפש לא מתפקדת טבעית,
המציאות לא טבעית.
הרבה היא מלאכותית.
לכן יש הרבה אנשים פתאום
תוספי מזון
וויטמינים כאלה וויטמינים אחרים.
למה?
למה צריך את זה?
כי יש חוסר.
למה יש חוסר?
לא אוכלים כמו שצריך, לא אוכלים בזמן שצריך,
לא ישנים בזמן שצריך ומביא לכל מיני שינויים
בכל מציאות,
המציאות הטבעית של הגוף. אבל
אם אני מדבר על מציאות טבעית של האדם,
כל אישה אמורה לקבל את המחזור בתקופה ברורה.
ולכן,
כיוון שאישה אמורה לקבל את המחזור בזמן מסוים,
החכמים באו ואמרו,
תשמע, כדי שלא ייווצר מצב של תקלה,
של אישה שנטמאת באמצע התשמיש,
אתה פורש סמוך לווסת.
סמוך לזמן שאישה צריכה לראות, אתה חייב לפרוש.
כמה זה אותה פרישה?
עונה.
לשים לב להגדרה של המילה עונה.
עונה זה חצי יממה,
יום או לילה.
מזריחה ועד שקיעה, משקיעה ועד זריחה.
אישה שרואה ביום צריך לפרוש ביום,
אישה שרואה בלילה צריך לפרוש בלילה.
זה במקרה,
והטבע מתפקד כמו שיעור.
נסים רק לאיזה דבר ככה שכל דיני וסתות, סימן קפט שנראה אותו,
כל דיני וסתות זה דין דה רבנן,
זה תקנות חכמים.
אבל פרישה סמוך לווסת
מביאה נודע ביהודה שיש מי שאומר שזה דין תורה.
למה?
מקביל, כן עוד פעם, מושג אחר בהלכה.
שמא מת לא אמרינן.
לא אומרים, אה, הבן אדם הזה מת. למה שימות?
יש לו חזקת חי.
שמא ימות אמרינן.
למה?
מה זה שמא ימות אמרינן?
הרי בסוף כל אחד מת.
ולכן.
וסטות, הם דיני חכמים, למה שיגידו שהיא ראתה.
אבל מצד שני,
שמא היא תראה, ברור שהיא תראה, מה, האישה לא רואה?
לא יכול להיות.
מי שבריא רואה,
זאת אומרת, מי שבריאה רואה?
אין פה שאלה.
לכן,
שמא היא תראה, אנחנו אומרים,
ואתה צריך להיזהר, ובאותה אומנה צריך לפרוש.
אם היה לפרוש עוד מעט נראה.
אבל שמא היא ראתה, על זה אנחנו לא אומרים, כי למה שהיא שם הבת לא אמרים?
ולכן דין אבסתות כולם הוא דין דה רבנן לכל הדעות.
פרישה סמוך לווסת על סמך הפסוק שאומר והיזהרתם את נשותיכם
מכאן שהקדוש ברוך הוא ציווה להזהיר את עם ישראל שלא ייגעו בנשותיהם
בזמן שהיא עשויה לראות.
בסדר? וזה מה שנקרא פרישה סמוך לווסת זה סימן קפד.
אנחנו כשנראה את הדינים של מה זה ווסתות אז נבין את זה.
אולי אני אכנס לזה בכל זאת, בקפט, בסדר? זה בשיעור של... בפרקים של דרכי טהרה, זה פרק ז', בסדר?
היסוד,
זה בדיוק מה שמתחיל להסביר.
היסוד של קביעת וסטות,
בסימן קפט, מביא השולחן ערוך,
ותראו כמה זה...
אני לא יודע אם אפשר לבכות או לצחוק על זה היום.
כל אישה שאין לה וסת קבוע חוששת להיות ליום ל' לראייתה, שהוא עונה בנונית לסתם נשים.
זה סעיף ראשון. סעיף שני, כיצד קובעתו?
איך אנחנו קובעים?
במילים אחרות.
כל אישה ואישה
יש לה קביעות לראייה.
זה הדין הבסיסי.
זה דברי חכמים.
יש קביעות לראייה.
הסטנדרט, כפי שהוא מופיע פה בשולחן ערוך,
נכון, אני אגיד את זה בסטנדרט,
שלושים יום.
לשלושים יום האלה קורה,
השולחן ערוך, עונה בינונית. מה פירוש עונה בינונית?
זמן ממוצע. בינוני זה ממוצע.
הממוצע,
נקרא לזה ככה, רב נשי בעולם,
הוא שלושים יום.
זה קביעות שהשולחן ערוך קובע אותו, זה סטנדרט.
אבל כל אישה קובעת לעצמה את הזמן שלה.
וכדי לקבוע את הזמן שלה, כמו כל דיני חזקות,
ומדובר פה על דיני חזקות,
כל אישה יכולה לקבוע את הזמן שלה על פי
כל דיני חזקה, שלוש פעמים.
ברגע
שאישה שלוש פעמים רואה
בזמן מסוים, היא קבעה לה את הקביעות שלה.
בדרך כלל אנחנו מדברים,
וזה תחילת הסימן, על לוח זמנים.
זה נקרא וסת של עונות.
זאת אומרת, תאריך,
הפלגה,
תאריך זה אומר התאריך הקבוע בחודש
כל ל' בחודש היא רואה
ואם אין ל' נשאל שאלה.
בסדר? כל א' בחודש היא רואה.
זה מבחינת תאריך.
יש הפלגה.
מה זה הפלגה?
כל הפרש
של ימים
כמו שאונייה שמפליגה
מנמל מוצא לנמל יעד.
לכן זה נקרא הפלגה בשלוש חכמים.
יש לנו אפשרות נוספת
וזה כבר לא קשור לזמנים.
זה לא קשור לזמנים.
זה קשור לשינויים פיזיולוגיים.
היא עושה איזושהי פעולה גופנית,
שהפעולה הגופנית הזאת
היא באה ומביאה לה את המחזור.
אז יש מי שאומר שפעולה גופנית חייבת להיות צמודה לתאריך מסוים,
ויש מי שאומר שלא.
הנורמלי שאומר שזה צמוד לתאריך גם.
לקרוא את המקרה,
אז היא רואה את המחזור. ואם לא, היא לא תראה באותו יום.
אבל בואו נתרכז בדברים הסטנדרטיים שלנו.
אישה אמורה לראות
בעונה מסוימת קבועה
שלוש פעמים, זה נקרא וסת קבועה.
הווה אומר,
אישה רואה במשך היום
פעם בשלושים יום,
ואם זה פעם בשלושים יום,
אז זה יכול להיות פעם באלף בחודש, פעם בבית בחודש, תלוי אם החודש הקודם היה חסר או מלא,
בסדר?
שלושים או שלושים ואחת.
חודש מלא זה יום שלושים,
אז זה א' בחודש,
חודש חסר זה יהיה ב' בחודש,
זה יום השלושים,
שלושים ואחת, סליחה.
אבל אם אנחנו מדברים על תאריך,
זה לא יום קבוע מבחינת ההפלגה.
כי אם זה תאריך קבוע, פעם זה יום השלושים, פעם זה יום שלושים ואחת.
זו הקביעות שצריכה להיות לכל אישה.
עד הדור האחרון,
נאמר כך,
ארבעים שנה, לא יודע כמה,
לנשים היה להם וסת קבועה.
כי חיו בצורה טבעית יותר.
במציאות שלנו היום,
מה שנקרא במלחמת הקיום,
ברדיפה שלנו
אחר הגלימה,
כן? כל אחד במקום שהוא נמצא,
הטבע משתנה.
לא ישנים כמו שצריך,
נחשפים לתאורה לא טובה,
נחשפים לתאורה כללית יותר מדי שעות ביום,
יושבים מול מסכים,
כל הדברים האלה שאמורים, לא אמורים, זה מה שקורה,
הם משפיעים על כל המערכת הפיזיולוגית בגוף.
הרבה מהנשים היום אין להם וסת קבועה.
אם הייתי רוצה לדבר במציאות שלנו היום על סטנדרט,
סטנדרט אין וסת קבועה.
אבל זה לא בריא, זה לא סטנדרט.
זו מציאות קיימת.
וכיוון שלנשים היום, נאמר,
רוב הנשים היום אין להם וסת קבועה,
אז כשאני צריך לחשוש מתי הבעל צריך לפרוש שלא תהיה תקלה,
בזמן תשמיש ופתאום יבוא המחזור, הרי אני לא יודע מתי.
כשיש לי תאריך מסוים, כשיש לי יום מסוים,
מפלגה מסוימת, אז אני יודע, ביום הזה,
ביום הזה תתרחב,
שלא תהיה תקלה.
אבל כשאין לי,
אז מצד אחד אני לא יודע מתי זה אמור להגיע,
מצד שני,
צריך לוודא עוד כמה דברים שהם לא הגורמים להגעה,
הם לא הקטליזטור להבאת המחזור.
ומזה מתפרטות כל ההלכות שאנחנו מדברים עליהן.
לכן.
אני חוזר חזרה אחורה,
בסדר?
התקדמנו קצת, אני חוזר חזרה אחורה.
סימן קפד מדבר על זה שאדם צריך לפרוש מאשתו באותה עונה שהיא עשויה לראות בה.
בא בן אדם ואומר לי היום,
אין עונה שהיא אישה עשויה לראות בה,
אני לא נמצא במקום הזה,
זה משחק.
באו חכמים ואמרו,
כיוון שאין חזקה,
אין שלוש פעמים רצופות
של ראייה קבועה בתאריך, בהפלגה,
אותו דבר.
פה אנחנו לוקחים את המרחב סיכון.
מהו הסיכון?
קבע שיש לנו זמנים מסוימים.
תחשוש לכל הזמנים האלה,
מה שנקרא מרווח ביטחון.
תחשוש לכל הזמנים.
מהם הזמנים האלה?
א', התאריך האחרון שהאישה ראתה.
למה אני נצמד לתאריך עברי בלבד?
אנחנו לא נצמדים לתאריך נוצרי,
זה לא טוב אף פעם.
כל החיים.
פה ברור שזה לא טוב.
חכמים אומרים
שיפורא דיירחא קגרים.
קבע, כשאנחנו מדברים פה על דברים טבעיים,
מדברים פה על התחדשות,
שיפורא דיירחא, חידוש הלבנה,
הוא זה שגורם לראייה.
אנחנו מחפשים את הצדדים הטבעיים. תראו חכמים,
בגמרא כבר התייחסו למציאות טבעית שמשפיעה על האדם.
חידוש הירח, המולד, הוא זה שגורם לה לראות. לכן אני תמיד אסתכל על התאריך.
אין לך קביעות מסוימת, בואי נחפש מה יכול להיות קביעות מבחינת
לוח הזמנים הכללי.
אז א', יש לנו תאריך.
א' בחודש,
תחששי ל-א' בחודש הבא.
ד' בחודש, תחששי ל-ד' בחודש הבא.
כל זה בזמן שלנו שאין שלוש פעמים שקובעות חזקה.
אלפים רצופות בדיוק באותה עונה.
גם שינוי של עונה זה לא קביעות.
לכן,
אישה שראתה באלף בחודש, חודש הבא היא חוששת לאלף בחודש.
אותה עונה, ראתה ביום-יום, ראתה בלילה-לילה.
זה ברור.
מצד שני, מצד שני,
אותה עונה.
מצד שני, עוד רגע.
מצד שני,
זה היה במרחק מהראייה הקודמת.
איזה מרחק זה היה בראייה הקודמת?
28 יום?
32 יום?
תספרי 32 יום. תספרי 28. תחששי גם ל-28 וגם ל-32,
או-או, כן, מה היה בפעם האחרונה מדין הפלגה.
שים לב, כבר שני תאריכים יש לנו.
תאריך אחד שהוא התאריך בחודש העברי,
והדבר השני הוא ההפלגה, המרחק בין הראייה הקודמת לבין הראייה הנוכחית.
תחששי בפעם הבאה.
ודבר נוסף,
יש לנו מה שנקרא ממוצע רב נשי.
למה קראנו ממוצע רב נשי?
עונה בינונית.
בינוני זה ממוצע, ממוזג.
העונה הבינונית
היא העונה השלישית שצריך לחשוש. עכשיו תשימו לב מה קורה פה.
הבאנו שלושה זמנים.
תאריך,
מפלגה, עונה בינונית.
אם החודש חסר,
סליחה, כמה זה העונה הבינונית אמרנו?
ביום השלושים.
אם החודש חסר,
כן מאותו היום עצמו היום הראשון היום השלושים הוא גם היום הראשון לספירה הבאה זה לא מתמטיקה
היום השלושים
שבו היא ראתה זה גם היום הראשון לספירה הבאה
עכשיו אם החודש היה חסר
העונה בינונית והתאריך זה אותו יום בדיוק
אם החודש מלא אז התאריך זה יום השלושים ואחד
רעד צריך לפרוש גם ביום השלושים וגם ביום השלושים ואחד
אבל אם החודש היה חסר זה יוצא אותו יום בדיוק
זאת אומרת, יש חודשים שנצמצם את הפרישה סמוך לווסת בשני זמנים.
זמן אחד זה הפלגה וזמן אחד זה עונה בינונית ותאריך.
ואם החודש מלא, אז יש לנו שלושה זמנים.
עונה בינונית,
תאריך,
30-31, והפלגה, לא יודע כמה יש, 33-34,
לא יודע כמה.
בסדר?
ההפלגה זה המרחק מהפעם הקודמת לפעם האחרונה.
נגיד שזה היה שלושים ושתיים בפעם האחרונה.
אבל כיוון שאין פה קביעות, אני צריך לחשוש שזה שלושה זמנים.
שלושת הזמנים מהם?
גם תאריך וגם עונה בינונית.
אם החודש חסר,
אז העונה הבינונית הבאה והתאריך הבא, זה יוצא באותו יום.
ממילא,
אנחנו קוראים לזה שלושה מושגים, אבל זה שני זמנים.
אבל אם החודש הוא מלא,
אז יש שלושה זמנים.
בסדר?
אני מוסיף פה עוד דבר.
עוד דבר.
זה נקרא
בעשר תרומת הדשן.
כל מה שאנחנו אומרים
שאישה צריכה לפרוש זה שמא יבוא בתאריך
הזה שהוא סביר,
בלי שאנחנו התכוננו מראש.
לכן צריך לפרוש.
אבל אומרת תרומת הדשן,
אם אישה רואה,
פעם בשלושים ושתיים לא.
אבל אין לה קביעות.
שלושים ושתיים, שלושים וארבע, שלושים ושלוש,
שלושים וחמש, יש פה משחק,
אין קביעות.
אומר, שלוש פעמים היא ראתה, שלושים ושתיים, שלושים וארבע, שלושים ושלוש, לא משנה מה.
משהו מזדמן, אבל ברור לכולם שזה יותר משלושים ואחד,
היא יוצרת וסת, נקרא, חצי קבוע.
מה זה חצי קבוע?
שלושים, שלושים ואחד היא לעולם לא רע.
יש לך חזקה על זה.
אז מבטל עונה בינונית ומבטל תאריך.
יש מי שלוקח את זה לחומרה
אנחנו לוקחים את זה לכולם
אישה אשר רואה מעל 32, שנייה אחת, אישה אשר רואה
32 ומעלה
ברגע שהיא יודעת שבשלוש פעמים אחרונות היא רואה אותה 32 ומעלה
היא לא צריכה לחשוש לא לעונה בינונית ולא לתאריך
לא ל-30 ולא ל-30-31 כי ברור שהיא לא רואה שם
אותו דבר
אישה אשר רואה 29 ומטה
28 ומטה.
היא לא רואה יותר מ-29.
עד 29. שלוש פעמים זה קרה.
27, 28, 29, זהו.
עוד פעם 26, 28. ברור לנו שהיא לא רואה
עונה בינונית ולא רואה תאריך.
קודם היא רואה.
לא, 30. תאריך תמיד זה היום ה-30.
לפי הספירה שלנו. זה מה ששאלנו קודם.
בסדר? כי אנחנו סופרים את היום שהיא ראתה כיום הראשון ביום, בסדר?
זאת אומרת
יש לה חצי, זה נקרא וסת חצי קרוע, מה הכוונה?
ברור לנו בדיני חזקות,
כי כל דיני ושדות זה דיני חזקות,
שבזמן הזה היא לא תראה,
היא לא תראה בזמן הזה,
זה מה שחשוב פה, וזה הקביעות.
אז תומכים על זה. בוודאי, בוודאי. ברגע שאישה ברצף של שלוש פעמים האטה
לא יותר מ-29 ולא פחות מ-32,
כי היא לא צריכה לחשש לא ללבונית ולא לתאריך, אלא רק
להפלגה האחרונה שלה. קביעות של הנגיד, לא שומעים אותך במחצת, 34? זה חצי קביעות.
חצי קביעות.
כל עוד יש לה קביעות מתי היא לא רואה.
לא אמרתי 31, 32. 31 זה יכול לצאת תאריך.
32, 34, 33, 35,
זה נקרא וסת חצי קבוע.
שזה מופיע בתרומת הדשן.
תרומת הדשן, אחד מהראשונים.
בסדר?
זה מופיע שם ואנחנו מסתבכים על זה.
וכל זה למה?
במקרה שאין קביעות.
עכשיו תראו,
יש לי בעיה במקרה שאין קביעות.
זה כבר פה בקפה.
סליחה, קפפו.
בסדר?
אם אני יודע שיש לאישה תאריך
או איזושהי מציאות שקובעת לה את הראייה
וזה בעיה.
ברור לי.
שמה מביא איתם מחזור?
התאריך.
קפיצה, איזשהו
עושה יוגה בתאריך מסוים.
בסדר?
יפה. אבל אם ישאלה קביעות,
אין לה שום סדירות.
אומרים חכמים, תשמעו,
איזה דבר חשוב
אחרי החתונה
ולמי שעוד לא עשה את זה.
חכמים אומרים, תשמעו, אני לא יודע מה הגורם.
מה שנקרא, הגוף פה לא סדיר.
מישהו פה משתולל, מערכת משתוללת.
לא ברור לי מה גורם.
יכול להיות גם שיש דברים פיזיולוגיים שגורמים.
אומרים חכמים, סליחה, אולי,
אולי,
כמו שאמרנו כנסת גוף פלוס תאריך,
סימן פלוס תאריך,
אולי
התשמיש יכול לגרום לה לראות,
ואז זה ברוך.
למה זה ברוך?
כי ברגע שהיא רואה מיד אחרי תשמיש
כתוצאה מהתשמיש,
אז בעונה שהיא רואה בה, אסור לו לבוא עליה.
ממילא אסור לבעל הזה
לבוא על אשתו,
כי אולי באותה עונה היא תראה.
פה אנחנו עובדים על דרך השלילה.
כיוון שבמקרה, ואמרנו שזה היום הסטנדרט,
אישה שאין לה מחזור קבוע,
אני צריך לשלול דבר אחד,
שהתשמיש גורם לה לראייה.
לכן,
בזמנים שעשויה לראות בהם,
כמו שהסברנו לפני רגע, וסת חצי קבועה, בין נגיד 32 ל-36.
בזמנים האלה, שהיא לא צריכה לחשוש,
היא חוששת רק לפעם האחרונה.
בזמנים האלה,
אחרי תשמיש,
היא צריכה לבדוק את עצמה.
צריכה לבדוק את עצמה ולוודא שאין דימום.
שלוש פעמים היא בדקה את עצמה
בזמנים האלה,
יכול להיות בחודשיים, יכול להיות בחודש, לא משנה.
שלוש פעמים בזמנים האלה היא בדקה את עצמה וראתה שאין דימום,
היא מוחזקת כמי שאינה רואה דם מחמת תשמיש.
אמרתי,
זה צריך להיות רצוף בזמנים האלה,
בין ה-32 ל-36,
כי זה הזמנים שעשויה לראות בהם.
אין טעם לבדוק ב-16, 18, 22,
כי זה ברור לנו שהיא לא רואה שם.
מתי אני צריך לבדוק?
בזמן שעשויה לראות
אני צריך לבדוק
שלא התשמיש גורם לו לירות.
אחרי החתונה,
או בכל זמן אחר,
לא בהיריון ולא בזמן שלא עשוי לירות, הווה אומר, במניקות,
צריך לבדוק שלוש פעמים
שהיא לא רועדה מחמת תשמיש.
זו בדיקה שכל זוג שאין וסת קבועה צריך לעשות אותה.
אם לא היום,
אנחנו אומרים, אז אחר כך זה מתגלגל,
תשע עשרים וארבע, תשע עשרים וארבע, תשע עשרים וארבע, עד מתי?
בגיל 40 ומשהו היא תבדוק כשהיא לא רואה לך את השמישה, בסדר?
הנושא ברור?
מה אתה רוצה שעשו את זה? אני צריך
הרעיון מניקות, הרעיון מניקות, הרעיון מניקות.
אני צריך להגיע למצב שבזמן שאישה עשויה לראות,
כשאין לה וסת קבועה, שימו לב לפרמטרים,
בזמן שהיא עשויה לראות, בזמן שאין לה וסת קבועה, לוודא
שלא זה הדבר שגורם לה לראות.
כי אם כן זה ברוך,
זה בעיה.
אני מקווה שלא, אני לא ראיתי,
ולא ראיתי אין הראיה.
דבר אחד ברור,
ופה אם אתה שואל אני אגיד את זה,
כל זוג שנתקל בבעיה
שאחרי ביאה
יש איזשהו דימום,
אני מציע לשאול את הרב,
ועל פי ההנחיה ללכת להיבדק מה קרה שם.
לא להגיע לשלוש פעמים כאלה.
שלוש פעמים כאלה זה בלאגן.
ברגע שיש איזושהי בעיה,
לוודא מה הבעיה.
לפתור את הבעיה.
לא להגיע לשלוש פעמים בבעיות.
זהו.
זה כל מה שאנחנו אומרים פה במסגרת הזאת.
אם השה רואה 22-28 אבל
פעם 32-28 אז יש לה קביעות שפעם 32-26 פעם 28. כן אבל אז אמרת שתי פעמים. לא, שלוש פעמים.
ברגע שיש קביעות. לא אכפת לי איזו קביעות.
מה עוד שלוש פעמים?
ברגע שיש לי קביעות ששלוש פעמים רצוף
כן אם אתה אומר למשל שהשה רואה 28-32
28-32 אני צריך שלוש פעמים 28-32 זה אומר שש פעמים סך הכל
כי הקביעות שלה זה 28-32 יחידה זה 28-32 שלוש יחידות כאלה זה קביעות
בסדר אין לי בעיה לפרוס את הקביעות על פני שנה גם
אישה רואה אני לא רוצה להקריא את כל הפרטים האלה כי הם רוצים לזוז
אישה רואה 32-33-34
32, 33, 34. שלוש פעמים,
32, 33, 34, מה היא קבעה?
וסט ששלוש פעמים, 32, 33, 34. זה המחזוריות שלה, קבוע.
אני צריך למצוא סדר.
והסדר הזה לא חייב להיות רצוף אותו דבר.
יכול להיות דילוג, יכול להיות קפיצה,
כל דבר יכול להיות.
תוספת,
טור חשבוני, טור הנדסי, לא יודע מה.
הכול יכול להיות.
העיקר שתהיה פה קביעות.
לכן כשהיו באים לרב אליהו
אה בין שום קביעות שום דבר תביא לי את השנתיים האחרונות הוא לוקח את הדף מסתכל ככה והנה יש פה קביעות
בסדר
לפרוס מערכת
לא צריך להצטמצם רק לשלושה חודשים
לפעמים יש מחזוריות
שהיא אולי קצת מבולבלת אבל היא מחזוריות
בסדר לשים לב עכשיו לנקודה הזאת
א' הסברנו
מתי צריך לפרוש
ב' הסברנו מה זה מחזור
ועכשיו מהי הפרישה
אז כבר קידמנו ואמרנו.
הפרישה סמוך לווסת,
מביא הנהודה ביהודה,
שיש דעות, מביא את זה על פתחי תשובה,
שיש דעות שאומרות שפרישה סמוך לווסת זה דין דאורייתא.
לכן מחמירים בו.
יש מחלוקת בין השולחן הערוך לבין הרמה,
ממה צריכים לפרוש.
הרי מה הבעיה?
אישה לא ראתה. כל עוד אישה לא ראתה,
מדברים על המציאות שלנו היום, לא על בית מקדש,
תהרות וכו',
מדובר פה הכול על איסור של אישה לבעלה.
כל עוד היא לא ראתה, היא מותרת.
אבל מה אני מפחד?
ממה אני חושש
בפרישה סמוך לווסת?
שמא בשעת התשמיש היא תראה.
אומר אשורה נעוך, בסדר,
אז אסור לשמש בזמן פרישה סמוך לווסת
באותה עונה בין,
נגיד אם זה עונה תהום, בין זריחה לשקיעה,
ואם זה לילה בין שקיעה לצאת הכוכבים,
לא לשמש.
אבל חיבוק ונישוק
אומר אשורה נוחה שם.
מצד עיקר הדין, אין בעיה.
אומר הרמב״ם,
גם זה לא.
זאת אומרת,
לפי פסיקת הרמב״ם לאשכנזים, גם חיבוק ונישוק אסור,
לפי
השולחן הערוך, חיבוק ונישוק מותר, תשמיש אסור. אלא
שפה אנחנו צריכים להגיד,
יש אנשים,
ולא באים לדון אף אחד, אלא קובעים מציאות,
יש אנשים
שהם לא יכולים לעצור באמצע הדרך,
וכל אדם צריך להכיר בביתו, מה קורה.
ואף אחד לא חייב דיווח לאף אחד אחר,
חוץ מבני הזוג אחד לשני.
האם הוא מסוגל, והאם הוא בנוי לזה שחיבוק ונישוק כן, אבל לא יגיעו לדברים אחרים,
או שהוא לא מסוגל.
אז לפי הרמה בכל מקרה אסור, לפי השולחן ערוך,
ותבדוק בעצמך.
אם זה יכול להביא אותך לדברים אחרים,
אז זה בעיה, ואם לא, אז אפשר.
בסדר? כבר הזמן פה.
הפרישה הזאת,
צריכים לשים לב,
זה מבחינת הקשר בין האיש לבין האישה.
האישה עצמה צריכה באותה עונה לדעת מה קורה עם עצמה.
זאת אומרת,
בסוף אותה עונה
שאישה עשויה לראות בה,
היא צריכה לבדוק
את עצמה שהמקום הוא נקי.
כי אם בפעם שעברה היא ראתה ביום הזה,
אז אנחנו הרי חוששים שמה היא תראה?
ביום הזה עוד פעם,
בסוף אותה עונה,
סוף היום או בבוקר,
צריכה לבדוק את עצמה בבדיקה פנימית ולוודא שהיא נקייה. אם היא נקייה הכל בסדר,
ואם היא לא נקייה הבנו שזה הגיע.
בסדר? זה סיום העונה.
אם אמא עשויה לראות בלילה אז תבדוק בבוקר?
יפה. בסוף העונה,
בבוקר. ואם אמא עשויה לראות ביום,
בסוף היום היא תבדוק.
זה בעצם הבדיקה של פרישה סמוך לווסת.
זה מה שיצריך.
יש חומרות יותר גדולות,
אנחנו מדברים על העניין הזה, זה מה שצריך.
בסוף העונה נבדוק.
איך?
בוודאי.
ברגע שאישה
היא לא בדקה, היא אסורה לשמש.
למה? כי אולי יש משהו.
ופה אנחנו צריכים לחלק.
אישה שיש לה וסת קבועה,
אסורה לשמש עד שתבדוק.
אישה שאין לה וסת קבועה,
יכול להיות שזה יבוא, יכול להיות שלא.
שלא.
החומרה היא
יותר קטנה. מצד אחד פורשים יותר פעמים,
כי אולי זה יגיע.
מצד שני, זה לא ברור שזה יגיע.
כי אין לנו קביעות.
לכן, אישה ששכחה לבדוק,
קרה מקרה והיא שכחה לבדוק,
מותרת לשמש עם בעלה אם שכחה לבדוק.
חוץ
מווסת קבוע או עונה בינונית.
שלעונה בינונית אנחנו מתייחסים כמו אל ווסת קבוע.
בסדר?
שבווסת קבועה אסור לה לשמש עד שתבדוק
גם אם עבר יום או יומיים
אם היא שכחה לבדוק, היא צריכה לבדוק
חייבת לבדוק
שכחה לבדוק עבר יום או עבר יומיים
מותרת
יכולה לשמש
אבל בווסת קבועה או עונה בינונית
לא יכולה לשמש עד שתבדוק אפילו עבר יום ויומיים
ופה אני אוסיף עוד איזה חומרה אחת
שיש אינו עגים בה
שבווסת קבועה או בעונה בינונית
יש שמחמירים לפרוש לא רק באותה עונה, אלא גם עונה קודם.
הרב אליהו מזכיר את זה, בסדר?
יש שמחמירים. למה?
שקט נפשי.
עכשיו, מצד השקט הנפשי, אני אומר,
תמיד צריכים לשים לב לזה.
כשהרבה פעמים יש לחץ,
וזה טבעי, זה נורמלי, זה הגיוני,
שאישה בימים שלפני הראייה היא בלחץ.
מה יקרה, מתי יהיה, איפה זה יבוא.
וזה לא משנה בת כמה יהיה וכמה שנים היא נשואה.
צריכים להבין את זה.
שום דבר שנעשה בלחץ הוא לא טוב.
בסדר? זה דבר יסודי.
זה דבר שחשוב לדעת אותו.
אז אני מסכם.
פרישה סמוך לבסט יש דעות שמביאה פתחי תשובה ואומרים שזה דאורייתא.
חייבים לפרוש מתחילת העונה ועד סוף העונה
שולחן ערוך
רק מתשמיש רמה מחיבוק ונישוא גם.
פרישה סמוך לווסת היא דווקא סמוך לווסת.
וסת קבועה מהי?
אישה שרואה בסתירות קבועה בזמן מסוים באותה עונה.
שינוי של עונה זה כבר לא קביעות של וסת.
הווסת יכולה לבוא בתאריך, יכולה לבוא בהפלגה,
ויכולה לבוא עם סימן.
וסת הגוף, מה שנקרא בשור חכמים.
היא בתאריך מסוים הולכת למחול אירובי, היא רואה.
לא היה סתם מחול אירובי,
יכולה עוד יומיים-שלושה לא לראות.
בסדר? דווקא באותה עונה, אם היא ראתה.
אם היא קפצה וראתה לשלוח חכמים.
בסדר? זה בעצם העניין. מה עושים בסוף הפרישה?
מתחילת הפרישה ועד סופה,
אמרנו,
תשמיש לכל הדעות חיבוק נישוק
לפי הרמה,
בסוף אותה עונה היא חייבת לבדוק את עצמה.
אם זה וסת קבועה או עונה בינונית,
אסורה לשמש עד
שתבדוק את עצמה,
ואם זה הפלגה או תאריך,
במקרה והיה אם שכחה לבדוק
ועבר כבר זמן מותרת לתשמיש.
ברגע שאישה בדקה את עצמה
אחרי העונה שבה היא אמורה לחשוש
כמו בפעם האחרונה במקום שזו לא עונה
לא אופסת קבועה היא יכולה לשמש עם בעלה אחרי בדיקה.
בסדר זה היסוד של בינתיים ראינו את
סימן קפד
סימן קפו',
בסדר? גם ראינו את העניין הזה של אישה שאין לה וסת קבועה, שהיא צריכה לבדוק את עצמה
כדי שנוודא שהיא לא רואה דם מחמת תשמיש.
אני לא מדבר על הרמב״ם,
כן, לתימנים שאוהבים רמב״ם.
לפי הרמב״ם, אישה שאין לה וסת קבועה,
כל ימיה,
כל ימיה,
צריכה בדיקה לפני ואחרי תשמיש.
בסדר?
לשים לב, זה דבר חמור. דבר אחד אולי שצריכים להזכיר בנוסף, שלא הזכרנו,
שאישה שרוצה לבדוק את עצמה ואיזושהי סיבה,
אסור לה לבדוק,
אם לא בעונות הקבועות. אמרנו שבסוף
הפרישה סמוך לווסת, היא צריכה לבדוק את עצמה.
עכשיו, מה זה בפני בעלה?
חס ושלום, אסור לאישה לבדוק בפני בעלה, צריך צניעות.
הכוונה היא בידיעתו.
כשיש לנו הלכה שאומרת חייבים לבדוק, אין בעיה שהוא ידע שהיא בודקת.
אבל אם זה סתם,
כן, היא רוצה לבדוק את עצמה,
היא חושש, לא יודע מה,
היא רוצה לבדוק את עצמה,
זה לא טוב שבעלה ידע מזה.
מדוע?
בדיוק.
למה היא הלכה לבדוק?
סמוך לתשמיש.
למה היא הלכה לבדוק?
כנראה הרגישה משהו.
אם היא הרגישה משהו, אומרת הגמרא, אומרת התורסות, מה?
אם כן, ליבו נוקפו ופורש.
מסביר התוספות מה זה ליביון מקפוא ומפורש
נהיה לו איזה כזה פחד, חשש.
הלכה לבדוק כנראה שיש משהו לא בסדר.
לכן אם חכמים מצווים עליה לבדוק, אין לו שאלה, החכמים אמרו, היא בודקת.
סוף עונה של פרישה, היא בודקת.
אבל אם סתם בא לה לבדוק,
תבדוק אין לנו בעיה.
בעלה לא צריך לדעת מזה.
אתם רואים בסודות בבית.
לא רק כול מגלים.
הנושא ברור.
זהו.
זה בעצם העניין של בדיקה.
שנייה אחת רק, אז ראינו את סימן קפד,
קפו,
כן, קפז,
נכנסנו לעניין של השלילה שלא תראה דם וחמת השמי שלוש פעמים ראשונות
אחרי החתונה,
ועכשיו אנחנו נגיע לסימן קפתית.
מה רצית לשאול?
יפה. פרישה סמוך לווסת מבחינת שינה,
לא נכנסתי לזה,
יש מי שאומר היום,
כיוון
שהרבה נשים,
אם אתה זוכר בשיעור שעבר דיברנו,
שראייה זה תמיד יציאה אדם מלווה בהרגשה.
זה תחילת אלימות.
ואם היא לא מלווה בהרגשה,
אז זה כתם.
מה הבעיה שלנו היום? מה הסברנו?
שהרבה נשים היום לא מכירות את עצמן,
הן לא יודעות להרגיש גם.
אז אם ישנו באותה מיטה,
ופתאום היא תראה בלילה,
היא תקום בבוקר, היא תגיד אני רואה.
היא לא מרגישה.
בעיה.
כי,
כי,
כי ברגע שאשתו אסורה עליו,
אסור להם לישון באותה מיטה.
זה עוד רגע נראה בסימן קפט.
אבל היא לא מרגישה בנשים. או,
אז זה מה שאמרנו פעם שעברה. כן, הרבה נשים היום
לא מרגישות,
והן לא מרגישות בגלל שאין הרגשה, בגלל שהן
לא מכירות את עצמן.
אין מודעות אישית, עצמית, בסדר?
מה אמר, זה מה שאמרתי פעם שעברה, שהיה איזה רב שרצה, אם ככה היום כל הנשים,
דיני כתמים, הן מותרות כל החיים לבעלים שלהם.
למה?
בלי הרגשה.
צבעוני, בלי הרגשה.
מה אומר ה... יש רמה, יש פתחי תשובה.
נכי בשופטני עסקינן?
מה זה בשופטני?
טיפשים?
מה, אנחנו לא יודעים שהגיע המחזור שאתה אומר לי שזה כתמים, היא לא מרגישה?
תתחילי להרגיש.
רק שנייה, שנייה, תן לי להסביר.
בכל מקרה, כיוון שהאישה הזאת מכירה בעצמה,
שהיא מוצאת את עצמה רטובה,
אז יש לי בעיה.
כי גם כשהיא באמצע היום זה מה שקורה.
אין לה את ההרגשה, עוד פעם,
לא הרגשה מקדימה,
אלא כמו שהדגשנו, הרגשות מלוות.
בסדר? זווה הדבר לך,
פתיחת מקור, ומזדעזעים מברר.
אלה הם שלושת ההרגשות.
כיוון שאין לה את ההרגשה הזאת,
אלא היא מוצאת את עצמה
רטובה,
אז יש לי בעיה בלילה גם.
אבל אישה שמרגישה,
שנייה, אישה שמרגישה,
אישה שמרגישה,
היא יודעת בדיוק מתי
מתחיל המחזור, אין בעיה.
אז באופן עקרוני בסיסי,
מבחינה הלכתית אין בעיה.
אין בעיה, כיוון שישר תרגיש.
מישה מרגישה שהיא רואה.
אבל אם אישה גם בשעה שהיא ערה היא לא מרגישה, מה יקרה כשהיא ישנה?
אז יש לי בעיה.
לכן יש כאלה שאמרו שכיוון שהאישה הזאת באופן כללי לא מרגישה,
אז בזמן פרישה סמוך לווסת שזה בלילה,
כדאי להרחיק את המיטות כמו בשעה שהיא אסורה.
עכשיו תשאל.
כן.
לא.
לא.
אישה נטמאת בשעה שיוצא דם ממקורה בהרגשה ולא צריך שהיא יצא החוצה,
אלא מספיק שהוא יצא מצוואר הרחם.
זה ההגדרות שנתנו.
היא מרגישה שאישה יצאה. אבל אם היא לא מרגישה בכלל,
עוד פעם, לא.
מרגע שאישה יצאה דם ממקורה היא נטמאת. אפילו לא יצאה ממש החוצה.
חזק. יפה, יפה.
עכשיו השאלה היא באמת, שאלות יפות.
מה קורה באישה שהיא קמה בבוקר והיא רואה שהיא רטומה?
אנחנו צריכים עומד הדעת.
כיוון שאין לנו פה ודאות,
האישה הזאת לא יודעת בעצמה מה קורה איתה,
ואני לא ממליץ על זה, אני ממליץ שאישה תדע מה קורה איתה,
בסדר?
המלצת המערכת, מה שנקרא.
אז אנחנו צריכים לבדוק, וכן מה שפרישה סמוך לווסת,
אמרנו שיש דעות שאומרות שזה דאורייתא,
ספק דאורייתא לחומרה.
אם היא קמה ב-6 בבוקר, מתי היא זריחה היום?
לא, זה לא טוב,
זכה שש עשרים ושבע,
שש וחצי. אם היא קמה ברבע לשבע בבוקר
והיא רואה שזה כבר בין שעתיים,
אז אין ברירה, אלא להגיד שזה בא בלילה.
אני צריך ראש
בנוי ראש בריא
בסדר אנחנו לא פה מנסים
לעבוד על עצמנו
לא כיוון שאנחנו באים ואומרים שהאישה הזאת בעצם
במצב לא תקין
היא בעצמה לא יודעת לחלוטין לא שהיא אומרת ספק לי במקרה
אין לנו ספק במקרה
והיא רואה שזה כמות כזאת, שזה כבר נמצא, אם, בוא נאמר ככה, אם במקרה, אם במקרה
ויש לנו כמה טיפות,
שזה מתחיל,
פה אתה צודק,
פה אתה צודק.
אבל אם במקרה שאני רואה שיש פה כמות,
בסדר, ואז אנחנו נבקש מהאישה הזאת להיות במודעות.
ויש לנו שאלות, נכון?
עכשיו שוב אני חוזר ואומר,
זה שהיא לא מרגישה זה לא אומר שאין הרגשה.
זה שהיא לא מרגישה, זה אומר שהיא לא מרגישה.
יותר מזה אני לא יכול להגיד כלום.
המציאות אומרת שהיא לא מרגישה.
ואני אומר שהמציאות היא שיש הרגשה.
היא לא מרגישה.
אתה ראית פעם מישהו שלא רואה שהקיר עקום?
ראית את זה?
מה הבעיה?
ידידי.
יפה.
אבל הוא לא רואה, אז הקיר עקום או ישר?
הקיר עקום, הוא לא שם לב.
מה?
יפה.
אבל אם יש לו עין שלא מבחינה,
אדם שיש לו עין שלא מבחינה.
אז הקיר ישר.
טוב, אז אנחנו לא מדברים ככה.
אז אצלנו הקיר עקום.
וזה שהוא לא רואה שהקיר עקום,
זה לא אומר שהקיר ישר.
בסדר? אחד הדברים שישר נקראת שהיא דמעה זה שהיא מרגישה. זה מה שהוא בא להגיד נראה לי, לא?
אני יודע מה הוא אומר, ואני אתן לה שאלה.
עניתי על השאלה.
אם זה חלק. עניתי בבירור על השאלה, סליחה שאני אומר.
זה שהיא לא מרגישה זה לא אומר שאין הרגשה,
היא לא במודעות.
אתה מכיר אנשים,
דיברנו על זה כבר שיעור שעבר,
אתה מכיר אנשים שלא יודעים שיש להם חום יומיים?
יומיים הוא מסתובב עם עיניים נוצצות,
39 חום,
והוא לא מבין למה הוא קצת, יש לה שכר חורג.
ויש אנשים ששעתיים קודם כבר יודעים שיהיה להם חום.
מודעות אישית.
היום זה רץ הדבר הזה, לא?
והבעיה שלא עושים את זה.
פעם זה היה טבעי, היום זה דורש למידה.
בסדר,
אז זה בדיוק מה שראינו שהרמב״ם מביא.
תולה בפצע,
זה במקרים שאישה תולה בפצע.
היא תולה בפצע, בסדר.
והגיע יום ה-30 ויום ה-35 והיא מלאה דם והיא תולה בפצע. לא הרגשתי כלום.
תגיד אנחנו עסוקים עם טיפשים?
אנחנו לא מבינים שזה מחזור?
זה רמב״ם מפורש.
אין פה משחקים.
כל מה שאני אומר תולים בפצע כשיש פצע שלא צריך להיות זמן של ראייה
אבל אם צריך להיות זמן של ראייה ובמקרה יש לה גם פצע
אז מה אני אגיד
השיטה הזאת אף פעם לא רואה
זה שלא הרגשת יש בעיה שאת לא מרגישה
לכי להרגיש
קורסים ברגשות
זה אנחנו לא יכולים להבדיל כבר מזמן הגמרא לא הבדילו סגור
כל דם דיני צבעים ראינו פעם שעבר נכון?
בואו נתקדם קפיטית בסדר זה אחד הדברים העיקריים
כשהרב אומר שהאישה מכגישה את זה בבנים או שזה רק בבנים?
הרגשות זה הרגשות של נפש.
לא רק כוונת שהיא מכגישה את זה? לא יודע.
לא שייך לי פה עכשיו. ובדרך כלל, ההגדרה שלהם...
כל אחת במה שהיא.
ההלכה אומרת
שברגע שהרגישה אישה
שנעקר דם ממקורה,
הווה אומר,
יצאה מהרחם
מחוץ לצוואר הרחם,
כבר היא טמאה.
בסדר? זו הגדרה הלכתית.
את שאלתי שעה אם היא מרגישה את זה או לא מרגישה את זה, אני לא יודע.
אבל זה הערכה.
ההנחה היא שגם שזה לא יצא החוצה לאוויר העולם,
אלא אפילו שזה עדיין נמצא בפרוזדור,
מחוץ לצוואר הרחם,
כבר היא טמאה.
זאת אומרת, בשלב שזה כבר נמצא בחוץ,
ישראל שעשתה בדיקה פנימית בסוף פרישה סמוך לווסת
והיא מוצאת בפנים כבר דימום.
לא יצא החוצה עדיין.
נותר לבעלה לגרוע בה?
תשובה אסור. -תשובה אסור, זהו. יפה. אבל אם היא הרגישה את זה,
אישה שיש לה הרגשות,
אין בחוץ כלום,
אז היא תמאה.
זו הגדרת הטומאה.
ברגש שנעקר מהרכב, היא יצאה החוצה.
בסדר? זה ברור?
כן. יפה.
קופצה דה דיברנו, זה הנושא הזה של הווסתות,
אבל קופצה דה אנחנו צריכים ל... סגן קפט.
כן, קפט ראינו.
מה? התכוונתי קפט בדיני וסתות.
בסדר?
כן.
אישה שיש לה וסת קבועה והרתעה,
לאחר סיום תקופת המניקות,
אבל לאחר 24 חודש,
בין מניקה בפועל בין לא,
חוזרת לווסת הראשון שלה.
אין.
ואם במקרה היא רואה, זה מקרה.
כי עקרונית היא לא צריכה לראות.
אני דיברתי מה היסוד הראשוני ההלכתי
אישה שיש לה וסת קבועה
אתה מדבר איתי עכשיו על כאלה שיש חוסר קביעות
השאלה הייתה לגבי אישה שיש לה וסת קבועה
אישה שאין לה וסת קבועה כל דבר שהיא תראה היא חוששת לה
ובמציאות שלנו היום
כל ראייה של אישה היא חוששת
גם בתוך יומי מליקות
הלכה למעשה כל ראייה של אישה
שהיא רואה כמחזור צריכה לחשוש לחודש הבא
כווסת שאינה קבועה, עד שהיא תקבע לעצמה משהו. אז אם הייתה בעשרה ארבעה חודשים... עד שהיא תקבע לעצמה משהו, כן, כן.
לא.
אל תטעה אותנו.
אמרת הכל נכון, עד שהגעת להכל מאפס. אין לאפס.
אישה שיש לה ווסת קבועה,
אחרי 24 חודש חוזרת לווסת הקודם.
זה ברור?
זה מה שאמרתי.
יפה. אישה שאין לה ווסת קבועה או שראתה בתוך כדי ימי המניקות,
קובעת לימי המניקות היום במציאות שלנו.
זה תרתי דה סתרי.
זה אחד סותר את השני.
תחליט,
או שיש לה וסת קבועה או שהיא בזמן מניקות רואה.
זה לא עובד ביחד.
ואם זה ביחד, זאת אומרת שיש לה וסת בזמן המניקות,
ב-24 חודש,
היא קובעת לימי המניקות.
היה ולפרי ההיריון היה לה וסת קבוע, היא חוזרת לראשון לאחר 24 חודש.
בסדר?
הנושא הזה ברור.
כי אתם מערבבים פה בין
המצב האידיאלי הטוב לבין המציאות שלנו היום.
אנחנו לא נמצאים במצב אידיאלי היום.
נקרא לזה מבחינת טבע האדם,
מבחינת טבע האדם אנחנו נמצאים בתחתית המדרגה.
ולכן מבחינת המציאות היום כל ראייה שיש לה אישה היא צריכה לחשש לה.
כי כשהיה בעיית קבועה ואישה רואה במקרה
בתוך 24 חודש זה מקרה אפילו צריכה לחשש.
עיקר הדין.
דילגתי על כל זה כי הבנתי שזה לא למעשה. לכן אני בסדר.
מבחינתנו כל אישה, כל ראייה של אישה היא צריכה לחשוש
בגלל המציאות הבלתי תקינה שיש היום, בסדר? אין פה תקינה במציאות.
מכון התקנים לא אישר תקינה.
הנושא ברור?
יפה.
אנחנו בקופצה דה. קופצה דה זה בזמן שאישה כבר אסורה,
ובזה אנחנו ככה נראה מה עושים.
אחד הדברים המיוחדים,
ואני תמיד אומר את זה בשני פנים,
רבי עקיבא.
רבי עקיבא לא ראה את אשתו לא יודע כמה זמן.
כן?
12,
עוד פעם אחת רעה, ועוד 12.
בסדר?
בכל מקרה,
רבי עקיבא מלמד אותנו הרבה ביחס שבין איש לאשתו.
רבי עקיבא קנה לאשתו
ירושלים של זהב.
רבי עקיבא פינק את אשתו גם כשהוא לא היה,
במה שהוא יכל.
במה שהוא יכל.
כלום, שום דבר, בסדר? זה רבי עקיבא.
רבי עקיבא לימד אותנו עוד דבר.
חכמים באים ואומרים
כשאישה אסורה על בעלה
אנחנו צריכים להתרחק.
וקבעו חכמים נקודות
שבהן ברור שאסור לאדם לעשות פעולות כאלה בזמן שאשתו אסורה עליו.
ומתי אשתו אסורה עליו?
מרגע,
בדרכי טהרה זה ה',
פרק ה'.
בסדר?
ברגע
שאישה נטמעה, הווי אומר, רעתה
דם תחילת מחזור עד אחרי הטבילה.
ולא משנה כמה זמן עבר בין הראייה
לבין הטבילה.
עשרים שנה.
אחת הדוגמאות, אם אתה מציין את זה אני אומר,
אנשים שהם בעלי תשובה,
בני שישים.
דבר ראשון, גברת,
תעשי סדר טהרה, תחילי לטבול.
אבל כבר לא יודע כמה שנים אני לא רואה, מה זה משנה?
ברגע שנטמאה ולא טבלה, היא אסורה כמו מי שרואה.
אין הבדל בדברים.
אין הבדל בין
זמן הראייה לבין זמן אחר עד שהיא ניטרת, עד שהיא טובלת.
הכל אותו דבר.
טמאה זה טמאה.
טוב, זקנים ראשונים אמרו שאישה שהיא אסורה על בעלה כדי שלא יבוא חס ושלום
לגרוע בה,
כדי שלא יהיה פה גירוי גדול שלא תכחול ולא תפכוס ולא תתקשט.
בעברית כלה לא תתאפר
ולא תעשה ולא תלבש איזה בגדים יפים ולא שום דבר אחר,
שמא תהיה לנו פה תקלה.
אמר רבי עקיבא
אם לא תכחול ולא תפכוס
אם כן נמצאת מגנה על בעלה
האישה הזאת תתגנה על בעלה
חס ושלום.
לכן מותר לה
לקחול, לפכוס,
זאת אומרת להתאפל, הכול מותר.
רק יש דברים שאנחנו אוסרים אותם.
עכשיו פה לשים לב,
וזה משפט שתמיד אני חוזר עליו ואני אומר אותו גם כאן,
ממה שחכמים באים ומלמדים אותנו,
מה אסור,
בזמן שאישה אסורה על בעלה,
אנחנו לומדים מה אפשר או מה צריך בזמן שהיא מותרת.
בסדר?
מכלל לאו אני שומע הן.
אם חכמים באים ואומרים בשעה שאישה אסורה על בעלה,
אל תעשה כך, אל תעשה כך, אל תעשה כך, סימן
שכשהיא מותרת
אתה כן עושה כך.
ומבחינתי זה הלימוד הגדול יותר.
זה שאישה אסורה, אסורה, בסדר.
אנחנו אומרים זמן נתון,
מציאות, כמו שאמרנו, אנרגיות שליליות.
אנחנו מתרחקים מאנרגיות שליליות, אבי אומר,
מזמנים שבאים האישה אסורה כי
יצא אדם מהמחזור, שזה בעצם, כמו שאמרנו,
בזבוז
של חיים ישראלים.
היה צריך להיות פה תינוק, ואיננו.
ואנחנו מתרחקים,
מתרחקים מאנרגיות שליליות.
דרך אגב, אני אומר גם,
לא יודע, מישהו
מסבל לזה, יש גם היום, היום, מחקרים
על נושא של החזקת פרחים,
שבעיניים מכירים את זה?
אישה שהיא בזמן מחזור ומחזיקה פרח, נובל,
בצק לא עולה,
יש כל מיני דברים,
אז אתה רואה שזה משרה אנרגיות שליליות.
טוב,
חכמים, כבר דיברו על זה מזמן, אבל היום זה כבר נמצא
בתודעה העולמית.
כן, זה לא רק בעם ישראל.
מבינים את הדבר הזה.
בכל מקרה,
אנחנו מדברים על הרחקה.
וכל הרחקה הזאת
שמא יבוא אדם לנגוע באשתו.
כי ברגע שאישה רואה אסור לאדם לנגוע באשתו אפילו
הוא בעצמה קטנה.
שום מגע.
שום מגע.
לרוב הדעות זה דאו רייטן.
אנחנו תמיד מדגישים את הרמב״ן.
כשהרמב״ן אומר שזה סניף של דאו רייטן.
למה אנחנו מדגישים את זה?
ללמד זכות.
ללמד זכות.
בסדר?
אבל באופן עקרוני אפשר לומר חוץ מהרמב״ן.
רמב״ם, ראי, פרוש,
כל האחרונים גם.
זה איסור,
כן,
של לא תקרב.
לא תקרב, זה כולל חיבוק ונישוק או מגע כלשהו
לאיש ואשתו.
בסדר? זה בעצם הבסיס.
מכאן אנחנו באים לפרט את כל המציאויות של הרחקה בין איש לאישה בזמן שהיא נידה.
ואני עובר על סימן קצדיה.
בסדר? הוא סימן ארוך.
אני חושב בדרכי טהרה הוא מנע לנו
את כל הנקודות.
תראו את זה בתחילת הפרק, נכון?
כן.
12 סעיפים.
רואים את זה?
הדינים ומושגבים בהלכה.
ואני מסתכל בשולחן ערוך ועובר,
בשולחן ערוך ותסתכלו מה זה.
חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומעת שתספור ותטבול.
לא ישחק ולא יקל ראש עמה,
שבה ירגיל העבירה.
אבל מותר להתייחד עמה,
דקיוון שבאה עליה פעם אחת, טול לא תקיף ליצרי.
נשים לב לסעיף הראשון.
לא ישחק ולא יקל ראש עימה.
שמה ירגיל העבירה.
מתי?
מתי היא לא ישחק ולא יקל ראש עימה?
כשהיא אסורה, זאת אומרת שהיא מותרת?
למה לא? בשמחה.
בשמחה. תודה רבה.
אתה מכיר את הנוסח המקורי?
יכול להיות. תגיד את כל הנוסח המקורי.
באשתו נידה עמוק, קל וחומר באשת חברו, כתוב
בנוסח המקורי, תבדוק, תבדוק. יש שינויי נוסחאות,
בסדר?
יש לך, אתה יכול לראות את זה,
עבוד לרבי נתן, אתה יכול לראות במקומות.
ברור, יפה. זאת אומרת,
כל מה שמדברים פה על הרגל עבירה,
צחוק, כל זה בזמן שהיא אסורה.
ואדרבה,
בזמן שהיא מותרת,
תרצה, תשחק. אמרנו, הדבר היחיד
שאסור,
חס ושלום, אסור,
איך אומרים, לעשות איתו צחוק.
מה זה הדבר היחיד?
הנטמעה.
זה הדבר היחיד שאין בו חיוך,
כי זה בעצם כל הנאמנות עומדת על ככה,
על הראש, על סערה.
ברגע שפגמנו בנאמנות, פגמנו בקול.
בסדר? ולכן אין דבר כזה שאישה תבוא ותגיד
מילה לא נכונה.
מותר לספר בדיחות, מצווה גם,
מספרים, מספרים, אם זה היה או לא היה, לא יודע, אבל מספרים
שפעם אחת התלמידים
התפרץ לבית של החפץ חיים
ברדים
נכנס בדלת,
ומה הוא רואה?
ברח החוצה.
ראית החפץ חיים? נותן נשיקה לאשתו.
טוב, אחר כך קורא לו הרב
שתיים רעות עשה עמי.
שני דברים לא טובים עשית.
א',
גמרא מפורשת,
אדם לא נכנס לבית בלי לנקוש על הדלת.
אפילו לביתו
אדם לא נכנס בלי לנקוש על הדלת.
דבר שני,
נשיקה זה לא מתנה של ראש חודש.
זה ברור?
לא הבנתי.
לא הבנתי את זה.
מה לא מובן פה? לא הבנתי, מה נבהלת? שזה לא חד פעמי. מה נבהלת, כן?
אלא מה?
שיש דברים שאנחנו עושים אותם בצניעות, בבית, כשאף אחד לא רואה, גם לא הילדים.
לכן תמיד אנחנו אומרים.
אנשים שמתחילים ללמוד ענייני טהרת המשפחה,
שתי אפשרויות,
או שהם ראו בבית הכול,
ואז הם חושבים, עכשיו אני נהייתי דוס,
אני התחלתי לשמור מצוות, אז הכול אסור,
או שהם לא ראו כלום, כי ההורים שמרו על צניעות,
ואז מה הוא חושב?
אה, שבאמת הכול אסור.
במילים אחרות אף אחד לא יודע כלום.
תרבולה ראסה, כמו שאומרים.
איך שמים פלטה בשבת ומחממים את האוכל, ראינו בבית של ההורים, נכון?
טוב או לא תם סיפור אחריו. אבל ראינו.
מפרידים בשר וחלב, ראינו.
נושא תחום הצניעות, אף אחד לא ראה כלום.
ואם הוא ראה, הוא חושב שזה אסור.
מה המיזוג האמיתי?
שזה מותר, אבל בצניעות, בלי שאחרים רואים.
ולא רק שזה מותר, יש דברים שנזקקים ונצרכים להם.
זה לא רק מותר, זה צריך.
ולכן הלימוד הוא חשוב.
בסדר? בואו נתקדם.
סעיף ב' לא ייגע בה אפילו באצבע קטנה,
ולא יושיט מידו לידה שום דבר,
ולא יקבלנו מידה שמא ייגע בבשרה
ופה מוסיף הרמה והשולחן ערוך לא מסכים לזה
ולכן על ידי זריקה מידו לידה ולהפך אסור
השולחן ערוך יגיד שאם מישהו רוצה
נטלו ידיים ולא רוצים ללכלך את הרצפה במטבח ביום שישי בליל שבת
מכירים את זה? שכולם...
יפה. אז זורק מגבת.
זורקת לו מגבת.
לפי השולחן ערוך אין שאלה בכלל אין בעיה.
לפי הרמה לא
כי גם זה, לא יודע איפה להתקרב, זה מביא גם לקרבה.
הרמה אוסר,
השולחן ערוך מתיר, בסדר? לא למסור, לא לזרוק,
למסור מיד ליד ברור שאסור,
להעביר חפץ מיד ליד.
אבל לזרוק מהאוויר,
לפי השולחן ערוך אין בעיה, לפי הרמה אסור.
ולכן כשרוצים להעביר חפץ,
מניחים על מקום.
מניחים על מקום.
אבל אם נמצאים במקום שיש אנשים,
צריך לדעת, לא, אנשים לא צריכים לדעת.
אף אחד לא צריך לדעת מה המצב בין בני הבית.
בסדר?
צריך למצוא את הטכניקה.
לשים לבטיק, לשים ב... בקיצור, לעשות איזשהו דבר שאנשים לא ישימו לב.
אנחנו לא מעוניינים,
או אנחנו דורשים שאנשים לא ידעו מה המצב בבית.
אף אחד לא צריך לדעת מה המצב בין איש לאשתו.
בסדר? זה דבר שכלל ברזל.
זה עניין של למידה.
אז אתה צריך לעשות דברים שתמיד יהיו באותה דרך על מנת שאף אחד לא ידע מתי מה.
תן לך דוגמא, דיברת על קידוש.
אם דיברת על קידוש אני אענה לך.
אדם עושה קידוש בביתו.
אדם עושה קידוש בביתו.
הוא צריך להגיש את הכוס לאשתו, נכון?
מה הדבר הטבעי ביותר שהוא יעשה?
יחזיר את הכוס לתוך התחתית.
קבוע.
אם יש אנשים אחרים, קבוע.
כולם יודעים,
כן?
גם בני הבית, גם ההורים של אשתך, גם השוויגר,
בסדר? שלה,
שמסתכלת כל הזמן, כבר בהיריון או לא?
בסדר? זהו.
כל מי שמסתכל וכל מי שמחפש וכל מי שרואה,
כן?
ואנחנו תמיד, עיניים כאלה, אנחנו
מזיזים הצידה
בכל דרך שהיא,
רואים ששמים את זה בתחתית,
והיא לוקחת מהתחתית.
מתי?
תמיד,
תמיד.
אף אחד לא רואה משהו אחר.
מה הבעיה?
-איש שוטר עם האחוז של חנית זה בעיה? -מה הבעיה?
עוד לא עמדנו, חכה, מה הבעיה? אין בעיה.
במקרים שאתה אומר לי, אנשים מסתכלים,
קבוע,
קבוע אתה שם על ידי.
לא משנה, לא משנה.
תעבוד עליהם.
מה יש? מותר.
אמרנו, יש דברים שהצניעות יפה להם.
אף אחד לא צריך לדעת.
הנה, תרגיל.
ויש אפשרויות אחרות.
יש כאלה שבאים ומוזגים לתוך כוסיות.
תמזוג לתוך כוסיות, תגיש
לכולם שקרו דרך שירות.
כולם לוקחים.
גם היא, גם ההורים שלה, גם החברים, גם היא, לא יודע מי. זה לא משנה.
זה לא שאתה לה.
להושיט לה וכוס יין זה באמת אסור.
בסדר?
וגם היא אסור למזוג לך ולהגיש לך את הכוס לקידוש.
לא יאכל עימה על שולחן אחד,
אלא אם כן יש שום שינוי של שום דבר המפסיק בין קערה שלו
לקערה של הלחם או קלקן,
או שיאכל כל אחד במפה שלו.
במילים אחרות, כמו ההרחקות שיש בין מי שאוכל בשר וחלב ומכירים אחד את השני בשולחן,
גם כך ההרחקות שיש בין איש
לבין אשתו.
למה?
שבע יבוא לקחת משיירי האוכל שלה.
שבע יבוא לגרוע באותו דבר. ואסור לאדם לאכול משיירה אוכל של אשתו.
ואסור לאדם לשתות
משערי כוס של אשתו.
לשים לב,
מתי?
בזמן שהוא יודע,
בזמן שהיא נמצאת שם.
הלכה לה למקום אחר, או הוא לא יודע.
הוא בא הביתה וראה איזה משהו, הוא יכול לאכול.
אם הוא יודע שזה של אשתו,
אז הוא לא אוכל משערי מחז שלה.
ואם העבירו לצלחת אחרת, בסדר. למה?
כי מה הראש פה? מה הראש?
מי אוכל מצלחת של מישהו אחר?
רק מי שקרוב למישהו.
מישהו, מי אוכל משיירים של מישהו אחר?
רק מי שקרוב.
לא, לא, לא.
האיש נזהר יותר מהאישה.
מדוע?
כי האיש מרגיל לעבירה יותר מהאישה.
אצלו הדברים עובדים אחרת.
לכן האיש צריך להיזהר יותר מהאישה.
בסדר?
אומר
אסור להם לאכול מאותה צלחת, אסור להם לאכול באותו שולחן.
בלי הפסק כלשהו, כמו דיני בשר וחלב.
למשל, ישימו,
אני מצד ששנמצאים לבד בבית,
מספיק לנו מפה לכל אחד,
מספיק לנו שיש איזה משהו היכר,
שלא יבואו להתקרב אחד לשני.
ומה שהוא צריך זה שלא לאכול משיירא מאכל שלה.
לא יכולים גם במסעדה לאכול מאותה צלחת.
אתם מכירים את אלה שמזמינים צלחת אחת לשניים?
כי אם מנה שתי מנות אי אפשר להשתלט על זה,
חייבים להעביר לצלחת נפרדת.
ארבתם מנות נפרדות? זה מה שהרב אומר. להעביר לצלחת נפרדת.
לא לאכול מאותה צלחת.
לא אוכל אימה על שולחן, אלא אם כן יש שום שינוי שיהיה שום דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה,
לחם או קנקן, או שיאכל כל אחד במפה שלו.
אומר הרמב״ם, ויש אומרים שצריכים הפסק
בין קערה שלו לקערה שלו, הם דווקא כשאינם אוכלים בקערה אחת
כשהיא טהורה.
אבל אם אוכלים בקערה אחת כשהיא טהורה,
סאגי הם אוכלים בקערה בפני עצמה.
במילים אחרות, אני צריך שיהיה איזשהו שינוי
בתוך כדי האכילה כשהם יושבים בביתם.
בסדר? אני מדבר עכשיו על ביתם.
כשאוכלים בביתם צריך שיהיה שינוי.
השינוי יכול להיות גם במקום,
השינוי יכול להיות גם בצורת האכילה, אבל צריך שיהיה שינוי.
כדי שלא יבוא לאכול מי שיראה מאכל שלה.
כשנמצאים במקום ציבורי, אף אחד לא צריך לדעת
מה מצבה של האישה,
אבל לאכול מקערה אחת בכל מקרה אסור.
ולכן כשהולכים להתארח אצל אנשים ואוכלים פיצוחים,
הוא לא יכול לקחת אחריה
משיירים שלה פיסטוקים מתוך הצלחת ולאכול, אלא
אם כן מישהו אחר כבר אכל מתוך הצלחת.
בסדר? לשים לב לדבר.
או שהוא לוקח ראשון ושם לידו. לא נראה לי שזה נעים,
אבל אם אחרים אוכלים גם מאותה צלחת,
כשהיא אוכלת, אחריה מיד הוא לא אוכל,
כדי שיהיה קר.
אבל אף אחד לא צריך לדעת מזה.
אף אחד לא צריך לשים לב לדברים.
אני ממשיך.
לא ישתה משיעורי קול ששתתה היא,
אם לא שמפסיק אדם אחר ביניהם.
לא ישב במיטה מיוחדת לה, אפילו שלא בפניה.
אישה שכל אחד יש לו את המיטה שלו,
בזמן שהיא אישה נידה, לא רק שמפרידים את המיטות, אלא גם אסור לה אפילו לשבת על המיטה שלה.
שלא יבוא לידי ערעור,
לידי קרבה,
במקומות. פה אני נותן פטנטים.
במקומות
שאין אפשרות.
גרים בקרבן קטנצ'יק 28 מטר לא יודע כמה,
דירה, מחסן של 18 מטר,
אין לה אפילו איפה לשבת ללבוש נעליים, לנעול נעליים.
בסדר? פה אנחנו, זה פטנט של הרב אליהו,
זכר צדיק לברכה.
אין דבר כזה מיתה שלו, מיתה שלה.
כשהיא טהורה,
מחליטים שאין מיתה שלו, מיתה שלה.
פעם הוא יושן בימין והיא בשמאל,
פעמים בשמאל ובימין בסדר לא קובעים מיתה מיוחדת למישהו ואז כשמפרידים מיטות
הוא יכול לשבת גם במיטה אחרת כי זו לא מיטה מיוחדת לה
זו מיטה
פרידו מיטות
כי בזמן שהם ישנים אסור להם להיות במיטה אחת
בסדר לשים לב לדבר הזה שברגע שיש לנו שאין לנו אפשרות להפריד את המיטות ולחיות כמו שצריך
אין מיטה מיוחדת לה זה נכון גם שיש להם ספה נפתחת כי
חדר אחד, מצומצם, זוג צעיר.
אין מיטה מיוחדת.
פעם פה, פעם שם. מתי מחליטים על זה?
כשהיא טהורה.
כשהיא נטמעה, גמרנו. אם זו המיטה שלה, זו מיטה שלה. זה שלי, זה שלך.
בסדר?
יפה. נתקדם. עוד שנייה. עוד שנייה.
בסדר? לא ישנה בה במיטה,
אפילו כל אחד בבגדו, ואין נוגעים זה בזה.
אני חייב ששתי המיטות תהיינה נפרדות.
אז שים לב, מצד
שלא ישנית במיטה אחת,
מספיק שהמיטות תהיינה מופרדות חמישה סנטימטר, לא יודע כמה.
אבל מצד שמא יבוא ליגוע בשינה אני צריך שלא תהיה הושטת יד.
לכן ההפרדה בין המיטות
הן אמה.
בין שהשמיכה נופלת ולא יבוא עם הרגל לקחת אותה מצד שני, זה אומר מקסימום אמה.
בין עשרים וחמישה לארבעים וחמישה סנטימטר.
זה המרחק שצריך להפריד
לכתחילה.
במקרה ואי אפשר, יש כבר דברים אחרים, ואיך אומרים, לא פה המקום
להעריך בין איך עושים את ההפרדות.
זה לא נעים ולא נוח,
אבל באופן עקרוני
אנחנו דורשים לפחות ששמיכה בחורף
תיפול לרצפה ולא תיפול למיטה השנייה,
ואמה, אני לא אומר, הושטת יד של אחד,
זה הלכתחילה שבלכתחילה, יותר מזה גם לא צריך.
טוב,
אומר השולחן ערוך, בקושי התירו לה להתקשב בנמדתה, כדי שזו תתגנה על בעלה, זה דברי רבי עקיבא כמו שראינו בהתחלה.
כל מלאכות שאישה עושה לבעלה נידה עושה לו, חוץ ממזיגת הכוס
שאסורה למזוג בפניו
כוס לבעלה ולהניחו לפניו על השולחן.
שימו לב לדבר הזה.
מזיגת כוס
אנחנו נוהגים לומר שתייה חריפה.
לא מדובר פה על מים.
מזיגת הכוס.
מזיגה והרשתה
הנחה לפניו.
זה אסור, כי זה דבר שמקרב.
ולכן גם בין כל איש ואישה שהם אסורים אחד על השני,
אין דבר כזה מזיגת כוס,
מהושטת כוס שתייה חריפה.
כי שתייה חריפה זה דבר שמקרב.
לא רק אשתו, אלא כמו כל אישה אחרת.
גם אישה אחרת לא,
ולא מייד מייד? עוד פעם, להניח לפניו על השולחן גם לא.
גם אסור? כן.
אבל אם זה דרך שירות,
בא מישהו ואומר, יש לנו עשרה אנשים, תראו, אני לא מדבר על בר מינן,
בר מינן, שמעת אותי?
תן לי לגמור לדבר,
תניח לי.
בחתונות יש מישהו שיש לו תפקיד, הוא מקבל על זה כסף,
קוראים לזה בר מינן, מכירים את זה?
הוא מוזג לכולם, אין פה שאלה,
הוא מוזג לכולם, זה דרך שירות,
וזה בדיוק המשפט הבא שלי היה צריך להיות.
אם זה דרך שירות, אני עושה קידוש ומוזג לעשרה אנשים,
כוסיות שם את הכל במגש קחו זה שיש שם אנשים זה שיש שם בנות קחו
דרך שירות לכולם אני לא מייעד כוס לפלונית וכוס לאלמונית זה אסור
זה אסור
זה בשביל מושקע וזה בשביל חיה וזה בשביל שרה לא זה קרבה זה קריצת עין יש בינינו משהו
בסדר לא מוזגים כוס ומייעדים למישהי מסוימת
לא לאשתו נידה וכמובן גם לא לאישה אחרת.
לא לגיסתך ולא ללא יודע מה.
זה ברור?
אל תגיד לי לא, תגיד לי כן.
פעם אחת תגיד לי כן.
אתה לא מוזג כוס לאישה.
זהו, סגור.
גמרנו, עוד פעם לא, עזוב.
אסורה להציע מיתתו בפניו,
כן, ודווקא פריסת זדינים ומכסה שהוא דרך חיבה.
אסורה לצעוק מים, לרחוץ פניו ידיו, ליטול ידיים,
גם לא.
כשמשה אסורה למזוג לו כך אסור למזוג לה
אלא עוד אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור לו
לא ישנה כוס של ברכה לא ישנה כוס אחרת
אם הוא מיוחד לה בדיוק מה שאמרנו
כל ההרחקות האלה צריך להרחיק בין בימי נדותה
בין בימי ליבונה שהם כל ימי ספירתה
ואין חילוק בכל אלו בין רואה ממש למוצאת כתם
ברגע שאישה אסורה לבעלה
כל האיסורים האלה הם אסורים
שום דבר לא
קתחי תשובה אוסיף למשל מסירת תינוק כמו שאמרנו תינוק הוא לא חי נושא את עצמו
הוא כחפץ
עד שהוא בא מחיק אביו לחיק אמו
שאומרים לו אמא אומרת לו בוא אז הוא זורק את עצמו עד אז לא מוסיטים יד ליד לכן בברית מילה מה עושים?
קוואטר או סבתות
יש שתי קניות כאלה. בסדר
זה לא נוהגים היום זה היה מנהג בחברון בלבד אף אחד לא נוהג בזה היום
זה הדרך שעושים
אותו דבר לנפוח, להדליק סיגריה, לא יודע מה.
אלה דברים שלא עושים אותם.
יש כמה דברים נוספים.
בכל מקרה לענייננו, בסיום הדבר הזה אנחנו דואגים
שלא נגיע לכדי איסורים
שלא תקרב,
שזה נגיעה באישה
וזה עניין של לא להתקרב לדברים יותר חמורים.
כל מה שאמרו חכמים זה מינימום.
אדם שיודע בביתו
שיש איזה שהם דברים שכתוצאה מהם אפילו שהם לא כתובים בהלכה
הוא יכול להגיע לידי מגע עם אשתו שיגדור את עצמו.
זה עניין אישי.
אני לא יכול להגיד לאנשים תחמירו אני לא יכול להגיד לאנשים תקלו.
מה שאמרו חכמים זה מה שנקרא הוראות
בתחרות יכתבו בדם.
אף אחד לא יכול להגיד לי זה לא יקרה.
מה שלא כתוב כל אחד יראה בעצמו.
אשתי,
הקטונת הזאת, הלבוש הזה,
אני לא עומד בזה. תעשי טובה, תלבשי את זה כשאת מותרת.
בסדר? זה גם דבר שיכול להיות.
כל מיני פעולות.
אדם צריך להכיר את עצמו, ובזה...
זה בעצם סיימנו את החלק השני. בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו ככה בסיום את החלק השלישי.
