אנחנו נחלק את השיעור לשניים, בוקר טוב,
בחלק הראשון,
לכן זה יהיה חזרה קצת,
רק נגיד איזה כמה מילים על עשרה בטבת בעבר.
שנים קודמות למדנו ממש שיעורי תנ״ך על עשרה בטבת.
היום אנחנו נגיד איזה משהו אחר, נלמד איזה משהו אחר על המהפכה של עזרא הסופר.
נקדיש לזה כמה דקות,
כי לדעתי אנחנו נמצאים בהמשכה של המהפכה הזאת,
ואז בחלק השני נחזור לפרק שלנו ונמשיך, נתקדם בספר מלכים.
חלק מהסיבות שבהם מטענים בעשרה בטבת זה בגלל פטירת עזרא הסופר,
בט' בטבת, עזרא הסופר נפטר, לא בי',
ככה מופיע
בקולבו בספר התרומה, מביאים שעזרא הסופר נפטר בט', אבל אנחנו מטענים על ה...
מחברים את זה גם ליו' בטבת,
והגמרא אומרת במסכת סנהדרין ובעוד מקומות
שראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו משה.
והראשונים מבררים את האמירה הזאת, מה הכוונה?
ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו, באיזה אופן הוא היה ראוי? יש כל מיני דעות.
אבל מה שהגמרא שם מבררת במסכת סנהדרין זה שבעצם
הגמרא אומרת שעזרא שינה את הכתב.
נכון?
מה הכוונה שינה את הכתב?
איך אפשר לשנות את הכתב?
הרי הכתב של התורה הוא מדוקדק
ולומדים ממנו הלכות מרובות מצורת האותיות, אז איך הוא יכול לשנות את הכתב וממה הוא שינה למה? אז אני עכשיו חוסך לכם פה את כל הדעות המרובות.
יש בסופו שתי דעות מרכזיות, דעת הרידבוה במסכת מגילה ודעת הרידבז בתשובה
שאומרים את הדבר הבא
אבותינו דיברו בלשון הקודש מאז ומקדם. כלומר זו השפה שבה העולם נברא ובה דיבר הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון.
אבל כתב לא היה להם.
כשמשה רבנו מוריד את הלוחות,
יורדות יחד עם הלוחות, יורדים גם הכתב.
יורד גם הכתב.
זה הכתב שלנו.
כתב ספר תורה שלנו יורד יחד עם הלוחות, ובעצם הוא יורד מן השמיים.
זה כתב אלוקי.
זה מה שהגמרא קוראת לו כתב אשורי שהוא מאושר.
רואים אותו ונהיים, הכל נהיה ברור, הכל נהיה מאושר.
והכתב הזה, לגודל קדושתו ולגודל היראה ממנו,
היו משתמשים בו רק לדברים נעלים שבקדושה,
כלומר ללוחות
ולספר תורה שכתב משה,
אבל שאר הדברים לא השתמשו בכתב הזה.
ומכיוון שהכתב הזה היה גנוז בארון, הלוחות היו בארון,
ויחד עם ספר תורה שכתבו משה היה גם כן גנוז בארון,
אז הכתב הזה, אומר הרדב״ז, בעצם נעלם.
רק משה הכיר אותו.
משה הכיר אותו ולימד אותו ליחידי סגולה,
אבל העם לא הכיר את הכתב הזה.
והעם היה,
את ספרי התורה והמזוזות והתפילונים היו כותבים בכתב עברי.
מה שהגברה קורא כתב ליבונאה או כתב הנשטיבן,
כתב שעתיד להשתנות.
כן? זה היה המצב.
עד שהגיע עזרא.
עזרא החזיר את הכתב הראשון,
את אותו כתב סמוי שהיה ידוע רק ליחידי סגולה,
כתב, מה שקוראים כתב אשורי, כתב שלנו.
עזרא החליט להחזיר אותו, לגלות אותו לכולם, לרבים.
מה הטעם? מופיעות שתי סיבות.
סיבה אחת,
בגלל שבתקופת עזרא, כידוע, בתל יצרא דעבודה זרה,
ומכיוון שכך,
אז יש איזו התעלות בקדושה,
ולכן ניתן
גם לרומם את הכתב.
זו סיבה אחת. אבל סיבה שנייה, יותר מעניינת בעיניי,
יותר קרובה אולי,
שקשורה מאוד אלינו,
זה ההבדל בנגישות.
וכאן יש, זה אומר, מה שאני כרגע אומר לכם, זה אומר את זה המשך חוכמה.
על פרשת אמור בספר ויקרא,
שדברי התורה נמסרים לכהנים וללוויים,
אומר המשך חוכמה ככה,
לדברים הגיוניים גם.
הוא אומר, מראש,
מראש,
משה רבנו
מסתיר את הכתב האשורי
וכותב את הדברים בכתב עברי כדי ליצור
סינון
שלא כל אחד יוכל לגשת לדברי תורה.
כלומר, שלא כל אחד יוכל לגשת ללמוד בצורה עצמאית.
אתם מבינים?
אם הכתב ברור, אז אני יכול עכשיו ללכת ולקרוא וללמוד בצורה עצמאית בכל אומר המשך חוכמה, כל איזה מוקיון,
עכשיו יתחיל לחדש חידושים ולהגיד כן, וככה נראה לי וככה לא נראה לי. מי אתה שתחדש חידושים?
יש רבנים, יש משה רבנו, אהרון הכהן, תלך אליהם, הם ילמדו אותך.
ולכן בכוונה יצרו סינון,
שהקשה על האנשים ללמוד ולקרוא. הכתב העברי הוא הרבה יותר קשה לקריאה,
האותיות הרבה יותר דומות, הם כאלה, שמרל כזה.
לא, לא. כתב עברי זה כתב עברי קדום.
כתב אשורי זה כתב של ספר תורה.
כתב סתם שלנו.
מה?
כתב עברי קדום, הוא שימש כאן בכל המרחב.
כל המרחב השם, ישתמשו בו גם הכותים, גם העקדים וכו'.
בכוונה! זה לא כתב יתדות, זה עוד משהו.
כתב עברי קדום, תעשה בגוגל, תראה. כתב עברי קדום, יש...
בכתב עברי קדום, האותיות הן...
כן, בדיוק, על המטבעות, בדיוק. אני עכשיו אתן לך משהו, אני לא יודע לקרוא.
מה כתוב על השקל?
מה?
י'ד' כתוב שם?
לא שקל?
לא קראנו את זה נכון בשיעור.
כן, פה כתוב לגאולת ציון, במטבע של עשר שקל
כתוב
לגאולת ציון.
איך תמצא? מה?
בכתב עברי, קדום.
ושם אתה אומר כתוב יהוד בשקל,
הדבר הזה?
כן, אתה צודק, זה ד'
זה ד'
וזה ה' כן, וזה י' כן, יהוד.
וזה מופרד עוד.
אז זה הרבה יותר קשה, יפה.
אז אומר המשך חוכמה,
אומר המשך חוכמה שבכוונה זה היה ככה, בכוונה.
כדי להקשות, כדי שאנשים לא יוכלו,
אתם יודעים, גם להבדיל, להבדיל, להבדיל אלף אפסי הבדלות, גם אצל הנצרות יש שלב שנקרא אוטוסטריפטורה.
אוטוסטריפטורה זה אנשים שהחליטו ללמוד את הכתבים בעצמם, ואז משם התחילה בעצם הפרוטסטנטיות,
שפרשה מהקתוליות, שבעצם אצל הקתולים הסמכות לפירוש כתבי הקודש הייתה נתונה רק לכמרים.
אנחנו רוצים לקרוא לבד.
אז כן,
להבדיל להבדיל בין הטומאה לבין הקדושה,
אז היה איזשהו ניסיון לייצר איזשהו מחסום,
כדי שבאמת לא כל אחד, לא כל אחד רוצה ליטול את השם, הוא יבוא וייטול.
בתקופת עזרא,
עזרא מבין
שלצמצום הזה יש מחיר.
כל עוד אתה בארץ ישראל,
וכל עוד יש מרכז תורני אחד,
אז בסדר.
אז מה התורה אומרת?
כי פלמים לך דבר, בין דם לדם, בין דין לדין, וקמת ועלית אל המקום אשר אמר השם, יש ירושלים, יש סנהדרין, יש את מי לשאול.
אבל עזרא, וכולם מבינים שתקופת בית שני זה לקראת פיצוץ,
אנחנו הולכים להתפזר.
אז תראו לעצמכם מה יקרה אם יהיו מעט חכמים,
מעט כאלה שיודעים ללמוד,
והם, מה?
והם מפוזרים.
נגיד שגם כולם ילכו לאיזה מקום אחד.
מה יהיה על כל העם?
מחליט עזרא הסופר
לפתוח את הכל.
להחזיר את הכתב האשורי שמאפשר לכולם לקרוא בצורה הרבה יותר ברורה,
הרבה יותר אנשים יוכלו לגשת.
אני לא מבין, עד איזה דעה קראו בתורה? בתורה היה כתב אשורים? לא. לא היה ספרי תורה? לא.
היו, אבל היה, היו.
אבל היה בהם,
לא.
זה מה שאני אומר לך שלא.
ספר תורה? ספר תורה, רבי שלמה, תסתכל, יעיין כבודו.
זה שומרונים. זה שומרונים.
לא, תשאל אחרת. יש ספרי תורה שנמצאו אי פעם בתקופתנו, בכתב אשורים, בתקופת עזרא, אין לנו.
כל הספרי תורה שנכתבו בכתב עברי,
לפי דעת הראשונים הללו, נכתבו מאמות משה רבנו עד עזרא.
בסדר?
מאמות משה רבנו עד עזרא.
זה ריטפא מפורש וריטבז ושוות לאורות נתן ועוד מקורות.
הספר של משה היה אשורי. הספר של משה היה אשורי. אבל איפה הספר של משה?
בארון, נגנז יחד עם ה... זה בדיוק מה ש...
זה גמראות מפורשות. אני עכשיו לא אוהב את הדף מקורות.
הייתי...
נכון, וכל הספרים האלה נגנזו.
תסתכלו, אולי בעיתונות אני נמל את זה ביחד.
זה גמרא בסנדרין. הגמרא בסנדרין אומרת באיזה כתב ניתנה תורה? יש שם דעה שבכתב עברי ניתנה תורה. ככה הגמרא אומרת. אז שואלים שם כולם, איך יכול להיות שבכתב עברי ניתנה תורה?
ברוכים הבאים, בכבוד.
אז אומרים, הכוונה שהלוחות ניתנו בכתב אשורי,
הלוחות ניתנו בכתב אשורי,
אבל הכתב הזה היה כתב סמוי, כתב סודי.
בכבוד, מקום לכל... אני מרגיש כאן
חמימות
של פעם.
הנה, יש פה...
הכל טוב, הכל טוב, הנה.
פעם זה היה מכון מאיר, כן?
מה?
עם השפה המודעה לך.
אז כתב עברי, כן, זה בעצם נולד,
וככה אמרנו לראשונים, שהספרי תורה, לא רק ספרי תורה, גם תפילין וגם מזוזות, היו כתובים בכתב עברי.
בא עזרא והחזיר את הכתב האשורי, כדי מה? כדי ליצור מצב שהתורה מתפשטת.
האם יש לזה מחירים? תשובה, יש.
מה המחירים?
לדוגמה,
צדוק וביתוס.
אלה תלמידים שלא שיבשו כל צורכם.
כשאתה מאפשר לכולם ללמוד
ולכולם ללמד,
כל אחד יכול לגשת אל כתבי הקודש וללמוד. יש לזה גם מחירים?
אתה כבר לא שומר את זה.
כן, בהתחלה יש...
המשך החוק שדיברתי, שסיפרתי לכם עליו, הוא בעצם הולך על הפסוק. כשהקדוש ברוך הוא מסתבר את משה רבנו לקח את ספר התורה הזה ונתת אותו אל הכוהנים בני אהרון.
אז על זה הוא אומר שהספר תורה נמסר בעצם רק אל הכהנים והם אלה שלומדים ומלמדים.
בא עזרא
בא עזרא ופתח את הכל.
היה לזה מחירים אבל אומר המשך החוכמה המחירים היו כדאים לעומת הנזק שהיה יכול להיגרם אם לא היינו מפיצים תורה.
שלב שלישי
במהפכת לימוד תורה
זה רבי אלעזר בן נזריה.
רבי אלעזר בן נזריה הוא דור עשירי לעזרא והגמרא אומרת שהם דומים במראה הם היו דומים.
העיניים של רבי אלעזר בן עזריה דומות לעיניים של
עזרא הסופר. ומה עושה רבי אלעזר בן עזריה?
פותח את הדלתות. כלומר, בדיוק אותה גישה. אומר רבן גמליאל, אני לא רוצה לפתוח את הדלתות. אני לא רוצה. זה לא שהוא זה. לא מעוניין.
אני מעוניין ליצור... תוכו כברור. תוכו כברור. אני רוצה אליטה רוחנית.
ולא כל אחד עכשיו יבוא ויקום ויגיד לי דבר תורה. אתם יודעים, יש בתי כנסת שנהוג בהם שהמתפללים בסבב אומרים דבר תורה.
אני לא יודע אם זה רעיון כזה טוב.
מה זה, כל אחד עכשיו יבוא ויגיד
הוא יודע, הוא למד, לא למד, מה זה, מה הוא קרא, איפה הוא קרא, כל אחד בא ואומר את הרעיונות שלו וזה, מי מדבר על זה? מה?
מה אתה אומר, אפשבתי?
אמרתי שיש כרגע גם התפללות.
כן.
מה, צריך שמי שמדבר ידבר דברים אחראיים וכולי וכולי.
בסדר?
אז אומר,
זה דעת רבן גמליאל.
דעת רבן גמליאל.
אומר רבי אלעזר בן עזריה,
אני חולק.
ההבדל, זה נכון שאם אתה מגדיל כמותית,
בכבוד, בכבוד, כן, צאו.
מי יבוא, מי יבוא? 11 עושים לך משהו, זהו.
אז אומר רבי אלעזר בן עזריה, נכון שלהרחבה יש לה מחירים.
אולי ייכנסו תלמידים שיהיו נורים, אבל עדיין,
בכמות בסוף נהפכת לאיכות,
והוא בעצם ממשיך את המהפכה של עזרא הסופר.
השלב השלישי זה רבי.
רבי.
מה עושה רבי?
כותב את המשנה.
שוב פעם, ברגע שאתה כותב משהו, אתה כאילו מנתק את הצורך ב...
אתה מאפשר למידה עצמאית בעצם. אתה לא מנתק, אבל אתה...
חלילה מנתק, אבל אתה מפחית, נאמר, את התלות ברב שילמד אותך,
ואתה מאפשר לנו ללמוד לבד.
יש לו ספר, הוא יכול ללמוד.
כלומר, חלק מהעניין, לדעתי, חלק מהעניין שהתורה שבעל פה אסור לכתוב אותה,
זה בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה שייווצר קשר רב ותלמיד.
כן.
או, זו המהפכה הרביעית.
עד לא הגיעה. רגע, זו המהפכה הרגישית.
זה המהפכה.
הדפוס. לא, אז הדפוס זה בעצם ההמשך של רבי.
זה אותו רעיון, רק פשוט אתה יכול להדפיס את זה בהרבה יותר כמויות.
אבל ברגע שרבי כותב את המשנה, בעצם מה הוא עושה?
הוא גורם ללומד להיות מסוגל ללמידה עצמאית. אני כבר לא צריך ללכת לרב, אני אשב את המשנה, אני יכול ללמוד את הלבד.
מה זה? התורה אמרה, אל תכתוב דברי תורה שבעל פה כדי שתהיה חייב ללמוד מרב, אתה חייב ללכת אליו, אתה חייב להכיר אותו, אחרת איך תשמע אותו?
אין דרך להגיע רע, חייב ללכת אליו. כשרבי אליעזר בן אורקין רוצה ללמוד תורה, הוא הולך מהמקום שהיה בגליל, הוא הולך לירושלים כדי ללמוד, אין לו ברירה אחרת.
בא רבי וכותב את המשנה, שוב פעם אותו שיקול, עת לעשות להשם הפרו תורתך.
רבי הוא נמצא על הסף,
רבי מנצל, הרמב״ם משבח את רבי אבל הרמב״ם אומר רבי זה היה מימות משה רבנו לא היה כמו רבי גם היה תקופת איזה שעת זהב בגלות
עת רצון
שכאן בארץ ישראל היה נציב רומאי מאוד מאוד נוח בשם אנטונינוס שהוא היה חבר של רבי מילדות מינקות האמהות היו ביחד ילדו
ורבי היה גם עשיר וחכם ומנהיג והיה עת רצון כל תקופת רבי שהיה
מנוחה מהאיומים מיד אחרי רבי מתחילים שוב פעם הפרעות
והחורבנות והמרידות וכו' וכו'.
אז רבי מנצל את העטרתי להגיד, אני רואה לאן זה הולך, אני רואה שהולכת להיות גלות חמורה. אם לא יהיה חומר כתוב, אם לא יהיה זה, אנחנו נאבד את כל התורה.
אז עדיף לי להרבות מאוד מאוד את הכמות
על חשבון האיכות.
זה ברור שאם אדם לומד בעצמו,
זה פחות מוצלח מאשר אם הוא ילך ללמוד מרב.
אבל אם אני נותן לאנשים ללמוד לבד, אני מגדיל מאוד מאוד מאוד את הכמות.
מאוד.
מהפכה שלישית.
כבודו צודק שבעצם מהפכת הדפוס עוד יותר העצימה את זה.
הייתי רוצה לציין עוד נקודה של מהפכה לדעתי. זה הכל מהפכות
מהפכות במתודה של לימוד תורה.
לא בלימוד תורה עצמו, בכלים.
מהפכה נוספת זה מהפכת הדף היומי.
כי כולם יודעים שגמרא בקהילות היו לומדים, היה רק קבוצת איכות הייתה לומדת גמרא.
אבל עמך היו לומדים, חבר'ה, היה חברת משניות,
חברת תהילים,
עין יעקב, חוק לישראל, הנשים היו לומדות צנא ורנא.
למדנים.
בא מערם מלובלים, מערם שפירא מלובלים,
והכריז על דף יומי.
לא צריך ללכת רחוק, אני רואה את חמי היקר,
מור חמי, לאורך ימים ושנים,
שהוא יהודי כבר בן 80,
ושנים, חוק לישראל, חוק לישראל, חוק לישראל.
מלפני כמה שנים נכנס לו השיגעון של דף יומי,
הקים אצלו בבית הכנסת שיעור דף יומי,
אין עם מי לדבר.
אתה יכול להזיז אותו מכל הכיוונים, אבל אצל הספרדים זה לא דף יומי, זה הדף היומי,
הוא לא יודע, זה דף יומי, אני לא יכול לזוז, אני מצטער.
לא, הוא ככה עם הגמרא, לא זז משם. הוא לא למד בר אף פעם.
זה כאילו תפס. בעלי בתים, אנשים שהיו רחוקים מגמרא, ואתם יודעים, דף יומי זה לא מסכת ברכות ותענית, זה גם חולין,
זה גם מנחות,
זה גם בבא מציע,
זה גם המסכתות הכבדות.
כולם חוצים אותם קוסט-טו-קוסט.
זה מהפכה.
זה מהפכה, אתה, אתה, יבמות, כן, זה מהפכה, אתה...
והמהפכה הרביעית שאנחנו נמצאים בתוכה, כמו שאמרת רבי חיים בצדק,
שאנחנו בתוכה לגמרי,
זו המהפכה של המצלמה הזאת.
מה?
כן, אתה מצולם.
השיעור מצולם, כן.
מצולם, מצולם.
לא, אבל... מה?
אז זאת המהפכה הרביעית, והיא מהפכה מאוד מאוד גדולה,
כי מה בעצם, קורים פה בעצם שלושה דברים בתוך המהפכה הזאת.
דבר אחד שקורה זה באמת,
הכמות היא בלתי נתפסת, כלומר היכולת
הרבה יותר מספר, כן? ספר כדי
לקנות מישהו אחד צריך, אתה קונה ויש רק לך שיעור אחד,
אלפים,
יכולים לשמוע אותו. אז מבחינת הכמות אין לזה אח ורע.
מה?
זה דבר אחד.
אבל יש פה עוד משהו,
עוד משהו שהוא בעיניי לא פחות דרמטי,
וזה אנחנו כאילו חוזרים חזרה לתקופה של תורה שבעל פה.
אתם מבינים?
כי היום, כבר היום יש
אנשים, לא מעט, שרוב הלימוד תורה שלהם
הוא בשמיעה ולא בקריאה.
פעם לימוד תורה היה בקריאה, רק מעט,
כמה אדם יכול ללכת לשמוע שיעורים, הולכת לרב, אין לו.
והיום, בעיקר בגלל שמדינת ישראל מזכה אותנו בפקקים לרוב,
נכון? וכל אחד מבזבז מהחיים שלו,
כמה וכמה שעות ביום על הדרכים.
אז פתאום זה נהיה
פתאום זה נהיה הבית המדרש
הכי גדול בעולם זה בפקקים, בכביש 6, בכביש מספר 1. פה קהילת קודש, כן. יפה.
וכבר היום אני אומר לכם, אני מכיר אנשים יוצאים בקהילה שרוב הלימוד תורה שלהם, הם קוראים בעיקר בשבת,
אבל ברוב היום,
רוב השבוע הם לומדים תורה בשמיעה כולל דף יומי.
בנסיעה, יש היום בפורטל, אתה יכול, בפורטל אתה יכול לבחור גם איזה מהירות, 20 דקות, חצי שעה וכל זה.
ואז, עכשיו, מה זה נותן לנו?
קודם כל זה גם נותן יכולת העמקה בלתי רגילה.
כי כשאתה שומע, אתה יכול לשמוע שיעורים בסדרות באלף ואחד נושאים, רבנים הכי חשובים, הכי עמוקים, הכי זה,
ואנשים מקיפים ככה נושאים, תנ״ך ואמונה,
ואיך אמר לי איזה חמוד, איזה בעל תשובה אחד,
ופגשתי,
הוא אומר לי, אני אותך גמרתי,
עכשיו אני עם שרקי, ככה הוא אומר.
אותך כבר אני גמרתי, אתה כבר שמעתי.
ואז הוא אומר לי, מאז שגיליתי את ערוץ מהיר, נגמרו לי הפקקים, אין לי פקקים יותר.
הכל טוב, הכל...
אבל המשמעות, עכשיו הרמב״ם כותב באיזה מקום,
הרמב״ם כותב באיזה מקום שכשאדם שומע,
הוא זוכר הרבה יותר מאשר כשהוא קורא.
בסדר?
כשהוא שומע, כשמקריאים לנו משהו,
זה... מה?
הוא שומע עליו,
זה לא, זה כאילו יותר חושים משתתפים בעניין הזה.
לכן אומרים לקרוא בקול.
אז בעצם מה קורה כשהיום הרבה מאוד אנשים
הם לומדים בשמיעה, זה אומר שהחדירה על הנפש של דברי תורה, גם בעיקר, גם דרך הקול,
של הקול של החכם, הם ממש שומעים
הם ממש איתו.
זה לא כמו בכיתה,
יש פה שכינה,
יש פה עשרה שעוסקים בדברי תורה,
אבל עדיין זה ודאי הרבה יותר גדול, הרבה יותר...
כלומר, כמה הייתי נותן כדי לשמוע את הקול
של הרב קוק?
מה היה הקול שלו?
הקול זה חותם, כל קול יעקב.
לשמוע את הקול של הרמב״ם, לשמוע את הקול של ה...
כן, וכמה...
אני זוכר שאיזה חבר שלי...
מה?
הקלטה של הקול של הרב קוק? אני לא שמעתי אף פעם.
רואים אותו מדבר, אבל לא שומעים.
לא שומעים. הסרטון הזה במגדל דוד, לא... יש לי חבר שנהרג לפני 25 שנה בלבנון,
והיו אזכרות וזה, אחרי חמש שנים עשו איזה סרט לזכרו.
ובסרט פתאום היה קטע שרואים אותו,
שומעים אותו מדבר.
ופתאום זה היה כזה, וואו.
חמש שנים לא שמעתי את הקול שלו.
פתאום זה...
אז זאת המהפכה הרביעית. כלומר, בעצם,
אם אנחנו מסמנים את עזרא הסופר כמייסד המהפכה של הרחבת תורה והפצת תורה
והגדלת תורה בשינוי הכתב,
אז המהפכה הזאת יש לה תחנה שנייה אצל רבי אלעזר בן עזריה שמוריד את הספסלים ומאפשר לתלמוד תורה בארמון,
כמה שיותר אנשים שילמדו.
מהפכה שלישית אצל רבי שכותב את התורה ומאפשר לכל אחד בעצם ללמוד בעצמו לקחת.
מהפכה רביעית בתקופתנו שבעצם כל אחד לומד וכל אחד יכול לגשת ואין סוף לכמות
היכולת ללמוד ומרבנים ודרך שיעורים.
אנחנו בתוך הדבר הזה. עכשיו, האם יש לדבר הזה מחיר?
יש. יש רבנים שלא מוכנים שיקליטו אותם.
יש רבנים שלא מוכנים שיקליטו אותי, אני לא רוצה,
ייצוא דבריי מהקשרה, מי שרוצה שיבוא לשיעור שלי. יש רבנים כאלה.
כמובן,
הכבוד המלא לגישה הזאת.
אבל אנחנו רואים שהאוילים, כמובן, יש איזו יכולת.
אתה אומר, אני יכול להפיץ תורה בכזאת אי כמות, בכמובן. נכון מאיר עומד בחזית של העניין הזה
של הפצת תורה בהקשר הזה, שהמון המון אנשים במלא מלא מקומות יכולים להיכנס וללמוד בצורה עמוקה,
ואחרי זה גם להעביר את זה הלאה. אני חייב להגיד לכם שזה דברים שמאוד משמחים אותי,
ועוד רבנים כאן במכון מאיר, שאתה שומע שבמקומות אחרים מעבירים
את הסדרות שנעשות כאן, מעבירים אותן. יש מישהו שמלמד כוזרי לפי הרב שרקי,
יש מישהו שמלמד לתנ״ך לפי השיעורים שאנחנו לומדים כאן בתנ״ך.
כמה וכמה מורות לתנ״ך, זה כבר מסתובב העניין הזה של הסדרות שכאן, מעבירים את זה לפי... ואז מה, דברי תורה, פרים ורבים, פרים ורבים, פרים ורבים,
כי באמת המהפכה הגדולה שאנחנו מחכים לה בימות המשיח זה שמלאה הארץ דעה את השם.
הכל יהיה פתוח, הכל יהיה רווי, כן.
יש שם מה שעשה רבי מוחנן,
פשי, שפשות אמורה, בגלל מישהו מזורח.
פרשנות, כן.
עד כאן על עזרא הסופר.
אתם יודעים מה, בואו, כיוון שכבר אנחנו בעשרה בתוות וזה, בואו בכל אופן נלמד משהו על עשרה בתוות
מה היא ירידה?
כשכותבים משהו, זה בגלל שהם עלולים להישאר נכון
אני יכול לבדוק מדף, אני לומד דף בשעה, עכשיו אם אני לומד בשעה לקטע קטן עם יותר ארוכות.
אתם רואים שההכרעה לאורך כל הדורות היא בסוף להעדיף את הריבוי
על האיכות.
כי בסוף מהרבה הרבה ריבוי נוצרת גם איכות.
אתה מבין?
ריבוי לקרע על איכות.
תמיד היו פרטים איכותיים,
אבל ככה גם הרב אומר בידר היקר, שכבר אין לנו היום ענקי עולם, כמו רבי עקיבא איגר, כמו קצות החושן, כמו אנשים כאלה, שאתם
מצד אחד.
מצד שני, בתקופתם רוב העם לא ידע לקרוא,
או בקושי למדו, והיום מצד שני, תסתכל, יש המון המון המון שיעורים ברמה הפשוטה ביותר של הקהילות וכולי,
שיעורים ברמה עמוקה מאוד, שבעבר היו מעבירים אותם רק בהיכלי ישיבות וכן הלאה. כלומר, רמת הכלל מאוד מאוד עלתה,
רמת הגדולים, הענקים, כאילו היא
מצטמצמה,
וזה הולך למקום של רכבות.
התורה מתרחבת על פני המון המון מרחבים של הפצה, בדיוק של יפוצו,
קשור כמובן למצלמה,
ואנחנו רואים שהמון המון אנשים,
תראו,
לפני המון שנים,
ממש כשהייתי כאן בשנתיים הראשונות של המכון, הגיע לפה יהודי,
בנושא של המכון, יהודי ירושלמר, מהשערניק,
כזה לבוש, ואומר, איפה הרביגון?
אמרנו, אפשר לעזור לך?
הוא אומר, כן, אני באתי להגיד לו תודה.
זה שאני גר במאה שערים,
זה לא אומר שלא מגיע לי ללמוד מהר״ל,
שמונה פרקים,
כוזרי,
רמח״ל.
באתי להגיד לו תודה, בזכותו אני לומד את זה.
כלומר, עכשיו זו דוגמה, זה כאן ממאה שערים. המון המון אנשים, בזכות האפשרויות האלו,
נחשפים לחלקים בתורה שהם מעולם לא היו מגיעים אליהם. מה היהודי,
בעל הבת,
בבית רגיל לומד.
יש לו שיעור דף ימי,
יש לו איזה שיעור זה, שומע דרשה בשבת.
מתי הוא יכול להקיף כוזרי? מי לומד כוזרי? כאילו, מי שמשתפל ללמוד כוזרי כשאדם הוא עובד וזה? פתאום.
תופס עכשיו כוזרי,
בדרך,
חודשיים שלושה בפקקים, כוזרי,
עם הרב שרקי.
עכשיו הוא רוצה ללמוד תנ״ך.
תנ״ך, תופס וזה, שומע את השיעורים שלנו כהסדרות, אחד אחרי השני, רוצה ללמוד חסידות, רוצה ללמוד מהר״ל.
דברים שהם שייכים למעגל הליבתי הכי פנימי של לומדי התורה,
והיום הם מה?
חוכמות בחוץ ת'רונה.
דבר גדול מאוד.
גם המהפכה הרביעית היא חשובה.
גם זה היה מאוד מסורבל וקלטת, ומי שהיה לו... פעם היה כשהרב היה מעביר שיעור, היה לו פה מלא ווקמנים כאלה.
ובאמצע השיעור היה קופץ, היה צריך להחליף.
עידן, עידן, טוב.
רבותיי, אני רוצה
לגעת פה בנקודה אחת לגבי צום עשרה בטבת, בסדר?
יש הרבה דברים שאפשר לדון בהם.
נקודה אחת,
תנכית.
ואנחנו נמצאים בירמיהו פרק ל'
ז'.
קודם כל בואו נזכיר דברים שצריך לזכור, בסדר?
בתורה,
שום,
או בנביא,
שום ציווי על תענית,
לא בעשרה בית היבט, לא ביוז' בית עמוז, לא בתשעה באב ולא בצום גדליה.
אסתר יש.
לא, גם אסתר אין.
יש תורסן, יש נוסחות.
מה יש?
יש פסוק בזכריה שאומר,
צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי
וצום העשירי יהיו לבית יהודה על ששון ושמחה.
אומר המנחת חינוך
שהתקנה של הנביאים הראשונים הייתה לצום בחודש הזה,
אבל הם לא קבעו באיזה יום בחודש.
היום הוא דינמי, הוא יכול לנוע מ...
לא קבעו דווקא יום,
קבעו את החודש.
ומסרו את קביעת היום לחכמים.
איך אנחנו יודעים?
רבן יוחנן בן זכאי אומר, אם אני הייתי בדואר של החכמים, הייתי קובע בי' ולא בט'. מה זאת אומרת? אם זה צום ט' באב כבר מדברי נביאים, אתה יכול להתווכח?
אבל מכיוון שזה מסור לחכמים, האם לקבוע את זה בטית או ביוד, אז הוא אומר, אני הייתי חושב דווקא יוד, לא בטית.
בסדר?
גם בעשרה בטבת יש מחלוקת בגמרא, במסכת ראש השנה,
בין רבי עקיבא לבין רבי שמעון, מתי זה צום העשירי?
לא, לא מתי זה עשרה בטבת, מתי זה צום העשירי?
רבי עקיבא אומר צום העשירי, זה הצום שלנו, מה קרה בו?
התחיל המצור.
רבי שמעון מה אומר? צום העשירי זה ה' בטבת,
שמה קרה בו?
בה' בטבת, מופיע בספר יחזקאל,
באה השמועה על חורבן בית המקדש והגיעה עד לגולה האחרון בבבל שגלה בגלות יהויכין.
זה קרה בה' בטבת.
כלומר,
ברצף הזמנים האלו בין ה' בטבת לי' בטבת מכונסים,
מכונס כל הסיפור של החורבן, נקודת ההתחלה שלו,
הכי הכי ראשונה ונקודת הסיום שלו.
בסדר?
ולכן כתוב בספר יחזקאל,
כתוב לך את עצם היום הזה, כי בעצם היום הזה
שמח מלך בבל על ירושלים. יש ביום הזה, בעשרה בטבת הזו, נקודה עצמית,
פנימית,
שכונסת לתוכה את הראשית ואת האחרית של החורבן.
את הנקודה הכי הכי ראשונה, את תחילת החורבן,
ואת הנקודה הכי הכי אחרונה,
אחרי החורבן, את השמועה,
כן, עשו יום שמועה כיום שרפה, את השמועה שהגיעה לגולי יהודה,
בגלותי הוא היחיד שבית המקדש נחרר.
אז זה קודם כל לגבי, אנחנו בעצם נעים על רצף תאריכים שהוא מתחיל מ-A בטבת עד י' בטבת,
ומשחקים פה עם הימים.
הי, י' בסוף אתה צריך לבחור יום שיחבר כמה שיותר דברים לתוכו.
י' בטבת קרוב ל-ט' בטבת, שזה גם פטירת עזרא הסופר, אז כבר
הלכו על זה.
אבל זה מחלוקת רבי שמעון ורבי עקיבא בגמרא,
איך לקרוא את הפסוק?
צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי האם זה בעצם
פשוט
הכתוב מציין את זה לפי סדר השנה
כשאתה מתחיל שנה מניסן אז אתה קודם כל פוגש את תמוז ואחרי זה את אב ואחרי זה את זה ואחרי זה ואחרי זה
או אומר רבי שמעון לא לא הכתוב מדבר לפי הכרונולוגיה קודם כל יז בתמוז
אחרי זה תשעה באב
כן קודם כל היה אבקת החומה אחרי זה נחרב בית המקדש
אחרי זה
נהרג דאבין אחיקם, ובסוף בסוף הגיעה השמועה לגלות בבל.
זה בעצם מה.
אבל לדעת רבי עקיבא,
לדעת רבי עקיבא שהיום הזה הוא תחילת המצור,
פה יש לנו איזה לימוד קטן.
כי טוב, גם אם זו תחילת המצור, אז למה זה כזה חשוב?
מה הסיבה?
ולימוד קטן בפרק יל״ז בירמיהו יעזור לנו.
טוב?
בואו נראה.
וימלוך מלך ירמיהו פרק ל״ז. וימלוך מלך צדקיהו בן יהושיהו תחת קניהו בן יהויקים
אשר המליך נבוכד רצר מלך בבל בארץ יהודה.
ולא שמע אהוב העבדה ועם הארץ אל דברי אדוני אשר דיבר ביד ירמיהו הנביא.
וישלח המלך צדקיהו, היה פה פעם מפה, יש פה מפה? היה פה פעם מפה.
לא, טוב.
שם כן, אבל זה רחוק לי.
אבל גם זה טוב, טוב, תכף נסתכל, בסדר, זה דווקא טוב לי.
וישלח המלך צדקיהו אל יאכל בן שלמיה ואת צפניהו בן מעשיה הכהן אל ירמיהו הנביא לאמור יתפללנה בעדינו אל אדוני אלוהינו
וירמיהו בא ויוצא בתוך העם ולא נתנו אותו בית הכלא
וחל פעוה יצא ממצרים וישמעו הכסדים הצרים על ירושלים את שמעם ויעלו מעל ירושלים.
הפסוקים האלה מסתירים דרמה גדולה היא מופיעה גם בהמשך בפרקים בהמשך אני אספר לכם אותה בקצר
ממלכת יהודה
שנמצאת
קרוב מאוד לממלכת מצרים ורחוק מאוד, יחסית, מבבל,
בשיקולים גיאופוליטיים, גיאו-מדיניים,
שמה את מבטחה בפרעה.
פרעה זו המעצמה העולה,
פרעה זו האימפריה,
פרעה זאת האימפריה שבעצם מביסה את אשור.
מביסה את אשור.
פרעה יוצא, אתם יכולים להסתכל על המפה מאחורכם, פרעה יוצא ממצרים,
עולה על ציר החוף,
כן?
עולה על ציר החוף,
מגיע לאזור זיכרון יעקב של היום,
מתחיל לחצות את הארץ ממערב למזרח, מגיע למגידו,
שם עם מי הוא נלחם?
עם יאשיהו המלך. הוא לא רוצה להילחם איתו, כי הוא בכלל בדרך לעלות לדרום-מזרח לכיוון הפרת.
אבל יאשיהו יוצא לקראתו ונלחם בו. הוא הורג את יאשיהו, הולך, עולה עד לאזור הברך של הפרת, נלחם בעיר קרקמיש, ושם הוא מביס את הממלכה האשורית וחוזר לארצו כמנצח.
התנצח גדול מאוד.
גאופוליטית, הגיונית,
זה הגיוני לכרות איתו ברית.
ולכן, המלך יהויקים
נהיה בן חסות של פרעה נכון.
ירמיהו הנביא אומר להם, תקשיבו, אתם חיים בסרט.
הולכת לעלות מעצמה חדשה ממזרח
שתביס את פרעה. עכשיו,
ירמיהו טוען שזה יקרה מהר.
וזה דבר שהוא כל כך לא הגיוני לחשוב אותו. למה?
אתם יודעים, התחלופה בין מעצמות היא לוקחת
הוא קיים אחת עשרות שנים, 70 שנה, 100 שנה, כאילו, עכשיו פרעה הוא המלך.
ירמיהו אומר להם את זה, אולי אני אקרא לכם את ה...
זה בדיקה בפרק מ״ו ומ״ז.
פרק ירמיהו מ״ו, כן.
תסתכלו, פרק, לא, פרק מ״ז.
פרק מ״ז. אשר היה דבר אדוני אל ירמיהו הנביא אל פלישתים,
בטרם יכה פרעה את עזה.
שמעתם?
יש פה נבואה שנאמרת,
לפני שפרעה מתחיל את מסע הכיבוש שלו,
ירמיהו מ״ז.
מ״ז, סליחה.
יש כאן נבואה בירמיהו מ״ז שנאמרת
לפני שפרעה מתחיל את מסע הכיבוש שלו
לקרקמיש.
הרי במסע הכיבוש הוא דבר שהוא צריך להכות את עזה ואז הוא פותח לעצמו את ציר החוף עולה על הציר ומתחיל לחתוך.
לפני שהוא מתחיל
אומר הנביא ירמיהו כה אמר אדוני הנה מים עולים מצפון
והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר ביושבי בה
וזעקו האדם והילל קול יושב בארץ.
מכל שעתת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגיליו לא יפנו אבות אל בנים מרפיין ידיים.
על היום הבא לשדוד את כל פלישתים להכית לצור לצידון כל שריד עוזר כי שודד אדוני את פלישתים שארית היא כפתור.
באה כורחה אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקה מאדמתה תתגודדי אוי חרב לאדוני עדנו לא תשקוטי אספי אל תערך הרגי בדומי".
מה הוא בעצם אומר?
הוא אומר ככה
הולך להגיע
הולך להגיע מעצמה מצפון.
לפני שפרעה יוצא לקרב, הוא אומר, הולך להגיע מעצמה מצפון עד לכאן.
מה כולם מבינים, מי זאת המעצמה הזאת?
לא.
שוב, נכון, זאת המעצמה.
כלומר, כולם מפרשים
שהוא יובס, שפרעה יובס כשהוא בא בקרב שלו.
מה קורה בפועל?
הוא ניצח.
איך ירמיהו יוצא?
שקרן.
ואף אחד לא יודע שירמיהו מתנבא
על ממלכה אחרת,
שאחרי שפרעה ינצח,
תעלה תוך זמן קצר ביותר, בסך הכל ארבע שנים,
תעלה מעצמה חדשה ממזרח,
שיקראו לה בבל, והיא תגיע ותכה את מצרים ותכה את פרעה וכו' וכו'.
וזה מה שקורה.
ארבע שנים אחרי שפרעה ינצח בקרב קרקמיש, זה פרק, כל פרק מ״ו
בירמיהו מדבר על העניין הזה.
תראו את הכותרת. אשר היה דבר ה' לירמיהו הנביא על הגויים למצרים,
למצרים על חיל פרעה נחום מלך מצרים אשר היה נהר פירת בקרקמיש אשר הכה נבוכד רצח מלך בבל בשנה הרביעית
ליהויקים בן יהושע ומלך יהודה בסך הכל ארבע שנים ארבע שנים זה כלום במונחים היסטוריים
ומלך בבל עולה ואז
תסתכלו רגע על המפה מלך בבל עושה בעצמו את הדרך הזאת
חוצה ממזרח למערב
יורד על ציר החוף
תוקף את עזה את אשקלון את כל הערים ערי החוף המצריות
תוקפת עזה,
תוקפת מצרים ועולה ליהודה משם.
כלומר מלך בבל צר על יהודה לא כמו מלך אשור שהגיע מדרום, מצפון מזרח, ואז הנבואה שנאמרת בישעיהו עוד היום בנוב ינופף ידו גבעת הר ציון, נכון?
גבעת ירושלים. הר ציון גבעת ירושלים כי הוא עומד ברמה, אזור ארם של היום,
רמאללה, ומנופנף את ידו על ירושלים.
לא, מלך בבל לא מגיע משם, הוא מגיע מכיוון
דרום-מערב, ועולה דרך שפלת יהודה לכיש לכיוון ירושלים.
תסמן לנו את זה עם האצבע, הקצין?
לא, לא, איפה אתה? אתה בסיני, נשמה.
כן, בדיוק, משם הוא עולה לירושלים, בדיוק.
בסדר? משם הוא עולה לירושלים.
יפה, והוא מגיע ועושה מצור.
וזה פרק ל״ז,
פסוק ו'.
ויהי,
פסוק ד',
וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכסדים הצרים על ירושלים את שמעם ויעלו מעל ירושלים. רבותיי, אני מבקש שתדמיינו את זה, תעצמו רגע עיניים ביחד איתי ותבינו כמה הרגע הזה הוא קשה.
למה?
הנה לירמיהו. הנה מגיע מלך בבל
אחרי שהוא הכה את מצרים והוא צר על ירושלים.
סוף סוף כל הנבואות שירמיהו אמר מתממשות.
מתממשות.
יש כאן אולי איזה עת רצון, אולי העם ייכנע סוף סוף.
אולי יקבלו עליהם את עול מלכות, אולי עוד אפשר להציל.
וירמיהו מסתובב, הוא עדיין לא בכלא, הוא מסתובב בירושלים.
בינתיים בעורף מצרים מארגנת איזשהו כוח ומנסה לתקוף את מלך בבל מהעורף.
כן? אחרי שהוא נמצא, זהו, מוסים.
מלך בבל שומע את זה.
כמובן זה הכי מסוכן, אם המצרים ינתקו לו את קווי האספקה הוא יהיה בבעיה.
הוא עוזב את ירושלים, זו הבעיה הקטנה שלו, וחוזר להילחם במצרים.
עכשיו אתם,
אתם ירושלמים בירושלים הנצורה.
וירמיה אומר לכם להיכנע, ותיכנעו,
והנה אתם קמים בוקר אחד,
ומציאים את הראש מהחלון,
ומה רואים?
אין, נעלמו.
מה זה מזכיר לכם?
חזקיהו.
ככה היה אצל חזקיהו.
היה אותו דבר.
היה מלך צדיק, חזקיהו, צדקיהו,
כן?
והיה משת״פים,
שבנה וסיעתו,
ירמיהו וסיעתו,
וכך הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס,
והנה ההיסטוריה חוזרת, רבותיי ההיסטוריה חוזרת,
כן?
והנה המצור נעלם,
ועכשיו ירמיהו לך ותגיד להם לא, שום דבר לא יקרה,
מי יקשיב לירמיהו?
כלומר הסיפור של עשרה בטבת של תחילת המצור הוא סיפור כפול.
המצור התחיל פעמיים.
פעם אחת הוא התחיל, והבבלים...
כלומר כשאנחנו שואלים את עצמנו למה עם ישראל לא נכנס שלוש שנים למצור, מה הם חשבו לעצמם?
שבבל ייכנעו? שהם ילכו לאיזשהו מקום? אבל מכיוון שהיה פעם אחת עניין כזה שבבל הגיע ונעלמה,
אז הם חווים את החוויה שהם כדורו של חזקיהו,
והקדוש ברוך הוא עשה להם נס פעם אחת, עשה להם נס עוד פעם.
ועל זה באה הנבואה הבאה. ויהי דבר ה' לירמיהו הנביא לאמור,
כה אמר ה' אלוהי ישראל, כה תאמרו אל... מה?
עכשיו סליחה, עכשיו אני בל״ז,
ל״ז פסוק ו׳.
ירמיהו ל״ז. ויהי דבר ה' לירמיהו הנביא לאמור, כה אמר ה' אלוהי ישראל.
כה תאמרו אל מלך יהודה, השולח אתכם אליי לדורשני.
הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה,
שב לארצו מצרים.
ושבו הכסדים ונלחמו על העיר הזאת ולחדוה ושרפוה באש, הם יחזרו.
כה אמר אדוני אל תשיעו נפשותיכם לאמור
הלוך ילכו מעלינו הכסדים כי לא ילכו
אל תתפתו להאמין שהם ייעלמו
כי אם הקיתם כל חיל כסדים הנלחמים איתכם
גם אם תצליחו להרוג את כולם ונשארו בהם אנשים מדוכרים הכי חדשים נשארו בהם
איש באוהלו יקומו ושרפו את העיר הזאת באש
והיה בהעלות חיל, כן, נקודה. הם בכל מקרה ינצחו אתכם.
אבל אז תראו מה קורה כאן. בגלל העובדה שבעצם
אחרי שחיל כסדים נעלם, ירמיהו מרגיש שאין לו יותר מה לעשות בירושלים. אף אחד לא יאמין לו.
הוא אומר תיכנאו לבבל, והנה בבל נעלם.
אז מה ירמיהו עושה?
והיה בהעלות חיל הכסדים מעל ירושלים מפני חיל פרעה,
ויצא ירמיהו מירושלים ללכת ארץ בנימין,
לחליק משם בתוך העם. ירמיהו יוצא מירושלים, רוצה לחזור למקומו לארץ בנימין.
ויהיו בשער בנימין,
כן?
מרמי לוי, איפה?
ושם בעל פקידות
ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה,
ויתפוס את ירמיהו הנביא לאמור אל הכסדים אתה נופל.
כלומר,
הסיפור של תחילת המצור הוא צרה כפולה ומכופלת.
גם התחיל המצור,
אבל הפסיק.
ואז זה נתן תקווה מחודשת לעם.
גם בעקבות זה ירמיהו מרגיש שאין לו תקווה,
הוא כבר לא יכול לשנות.
וגם כשהוא יצא מירושלים תפסו אותו והאשימו אותו שהוא בוגד
והולך ליפול אל, כמובן, הרי זו בדיוק הטענה, אתה היית סוכן סמוש של הקסדים.
קיווית ה' של הבבלים, קיווית ה' יכבשו את העיר ותקבל איזה מינוי.
עכשיו, כשהקדוש ברוך הוא עשה לנו נס והושיע אותנו,
אתה מבין זה ואתה ממהר לברוח עליהם.
ויאמר אל הכסדים אתה נופל, ויאמר ירמיהו שקר אינני נופל אל הכסדים,
ולא שמע אליו ויתפוס יריעה בירמיהו ויביאהו אל השרים.
ואז קצפו עליו, היכו אותו ונתנו אותו בית הכלא ואחרי זה גם רוצים להרוג אותו
כשמשליכים אותו אל התית.
כלומר תחילת המצור של מלך בבל בעצם שמה את ירמיהו במצב
מאוד מאוד בעייתי, יכולת ההשפעה שלו מאוד מאוד נחלשה.
ולכן
תחילת המצור זה לא רק שזה תחילת המצור, קרו שם בעת ובעונה אחת מספר אירועים
שכנראה גרמו לזה שהחורבן הוא כבר בלתי נמנע.
כי אין עם מי לדבר, אצל ירמיהו ירמיהו יכל היה להסתובב, יכל היה לעשות כינוסים, זהו, עכשיו בבית הכלא, עד החורבן הוא נמצא או בכלא, או בתית, או בחצר המטרה, הוא כבר עצור.
והנביא, אם הוא לא יכול להסתובב ולנוע, הוא מאוד מאוד מוגבל.
אז לכן עשרה בטבת,
לאור הפרקים האלו, אנחנו טיפה יותר מבינים את התוקף
הגדול שלו, מה קרה באירוע הזה של מצור שנגמר... נפסק,
אבל אחרי זה חזר, אבל
כבר התקווה ננטעה בלבבות שיעשו להם עוד פעם נס, וירמיהו לא היה שם כדי להשפיע,
ובעצם מזה אפשר להגיד
התחיל החורבן באופן ממשי.
רק נציין ונסיים בזה שיש,
אתם יודעים שאבו דראם אומר שעם צום עשרה בתי בית היה יוצא בשבת,
הוא היה דוחה את השבת.
ובימינו הוא יכול לצאת ביום שישי,
ואז הוא גם דוחה את השבת, כי נכנסים לשבת בצום.
קרה, כן, קרה, לפני לא הרבה זמן.
יש עוד תענית אחת שאם היא נופלת בשבת,
אז אפשר לצום אותה בשבת, זו תענית חלום.
כי מה קורה בחלום?
ראית איזה משהו? בלילה אתה כבר חולם את זה בתור
דבר שלם.
יש כאן חורבן,
אנחנו כבר חולמים, כבר אפשר לחלום את ה... יש כאן תחילת מצור,
אתה כבר יכול להתחיל לחלום את החורבן.
זה כבר קורה.
מי שיש לו עיניים כבר רואה שכבר הכל נמצא.
כל החורבן כבר פה, וגם הגאולה, אותו דבר, שוב השם את שיבת ציון, היינו כחולמים. מי שיש לו עיניים יכול לראות שאם יש כבר את הקיבוץ גלויות, זה זה.
הנה מתחילה הגאולה, השם שאנחנו צריכים להיות בדור של גאולה,
וחולמים את שיבת ציון, אמן ואמן.
אז דקו ברוך. צום קר רבותיי, צום מועיל.
