וצמד המילים האלו, חנוכה בתנ״ך, הוא סתירה פנימית,
לכאורה,
כי חנוכה
זה החג היחיד שהוא מחוץ לתנ״ך.
פורים זה,
כבר על פורים, נאמר, היו ויכוחים
האם להכניס אותו לתנ״ך או לא להכניס אותו לתנ״ך, אבל הוא בוודאי קורה בתקופה תנ״כית. כלומר, אנחנו, יש לנו תיאורים בתנ״ך עצמו שהם
אחרי פורים.
כל, רוב ספר עזרא ונחמיה בעצם זה
תקופה מאוחרת לפורים.
אבל לגבי מגילת אסתר בעצמה,
יש דיונים ידועים, הן בשם השם,
והן בשכר ועונש, והן והן, והיא בחוץ לארץ.
בסופו של דבר היא נכנסת לתנ״ך,
אבל חנוכה בוודאי הוא מתחולל
זמן רב אחרי חתימת התנ״ך,
והדבר המופלא מכל זה שכאילו הוא מתחולל, כמו שאמרנו, אחרי חתימת התנ״ך,
חג של תורה שבעל פה בעצם, חג של חוכמה,
זה בא לידי ביטוי בשני מקומות, זה בא לידי ביטוי
קודם כל בנבואת זכריה, הפטרת זכריה שנקרא בעזרת השם בשבת.
אז אפשר לראות, הנבואה לא מסתלקת בבת אחת,
פתאום בבת אחת נעלמת הנבואה, היא מתעמעמת לה לאט לאט.
אז אפשר לראות איך זכריה רואה מראות ולא מבין מה הוא רואה.
הנביא אומר לנו, אתה יודע מה זה, לא, אני לא יודע, הוא צריך להראות לו ולהסביר לו.
ירמיהו רואה טוב, היטבת לראות, מה אתה רואה?
מקל שקד אני רואה, תאהבתי לראות, ציר נפוח, יפה, זכריה זה כאילו לא, תגיד לי מה אני רואה, זה כאילו הנבואה עצמה,
נבואת זכריה, שיש מקום גם להעמיק בה, כי יש בה המון המון יסודות
שקשורים לחנוכה, אנחנו קוראים את זה, אומנם זה 200 שנה, אבל יש שם את כל הדברים שקורים בחנוכה,
כמעט, אולי נגיד על זה כמה מילים בכל אופן,
גם את ההתעמעמות של הנבואה, גם את ההתבוללות,
את ההתייבנות.
בעצם כל הפרשנים שם אומרים שהסירו הבגדים הצועים
של יהושע הכהן הגדול שם בנבואה,
זה בעצם הבן שלו שהיה נשוי לגויה,
נשוי לכאן, למישהי מהקוטיות שהיו כאן,
והנה עוד פעם הסוגיה של כהונה מתבוללת,
כן?
ואיך מטפלים בזה?
ויש שם גם מנורה, ויש שם שבעה עיניים, וטהרת המקדש, ועוד ועוד.
אז בסדר, אבל בזכריה זה בא לידי ביטוי כבר, העובדה שאנחנו הולכים לקראת תקופה חוץ צנכית, ובכלל כל חנוכה,
כל ההתמודדות מול תרבות יוון היא אפשרית
רק בעולם שאין בו נבואה.
למשל למה הדבר דומה?
למשל לזה שאתה מנסה להסביר לאדם עיוור צבעים
מה זה צבע אדום.
תשמע, אדום ואדום, זה נכון צהוב,
אז לא, אני לא יודע מה זה צהוב,
אני לא יודע מה זה כחול, לא יודע כלום.
איך תסביר לאדם שאין לו מושג בצבעים מה זה,
ואין אפשרות להסביר לו.
ממילא יכול לטעון העיוור,
אין דבר כזה צבע אדום.
לא הצלחת להסביר לי את זה, לא הצלחת...
מספיק שפעם אחת רואה אדום,
שזה, זהו, ראיתי, אין לך מה לדבר איתי.
כל הוויכוח עם יוון כחוכמה,
וכשאנחנו מדברים על יוון אז צריך תמיד לזכור שיוון זה כפול.
אומרים יוון, זה נראה לנו, אבל יוון היא כפולה.
כן, יש
מסרת הגיבורים ביד, רשעים ביד צדיקים,
זדים בעד עוסקי תורתך.
יש רשע וצדיק, יש זד ועוסק תורה.
רשע וצדיק זה יוון הנמוכה,
שקשורה בתרבות הגוף
ובנהנתנות וניהליזם וכולי וכולי.
גם זה היה פה.
אבל יוון הגבוהה זה אריסטו, זה אפלטון, זה אפיקורוס,
זה זדים, זה אנשים שהם, זדון זה כוונה,
שלמדו והעמיקו והגיעו למסקנות
כאלה ואחרות,
אנחנו אגב עד היום נהנים מהמסקנות האלה, אלו בכל מה שקשור לעולם החומר.
התפיסה היוונית
היא בעצם ראשית המעבר מהמיתוס ללוגוס.
מהמיתוס, כשיש רעמים בשמיים זה כי האלילים רבים ביניהם ואוכלים מכות,
ללוגוס לא, יש פשוט מטענים חשמליים ומים וזה, רעשים ורעמים וכו' וכו'.
וכשזה פונה כלפי העולם החומרי זה מעולה, זה מקדם את כולנו מצוין, אבל יוון העתיקה גם את התפיסות אותי גם לעניינים החומריים.
וכשחשבה את זה בצורה הגיונית בלוגוס,
הגיע למסקנה שהעולם קדמון, לדוגמה אריסטו.
המשמעות של עולם קדמון,
יש לזה לא רק משמעות פילוסופית,
שזו גם משמעות מוסרית. זה אומר שהעולם הזה אין לו תכלית,
אין לו נקודת מוצא ואין לו יעד.
ובכזה עולם המסקנה של יוון הנמוכה היא כמעט מתבקשת, אוקיי, אז אם זה העולם ואין לו תכלית ואין לו יעד ואין לו נקודת מוצא,
אז התכלית היא ליהנות כמה שיותר.
וזה בא לידי ביטוי גם בצדים הנמוכים.
היכולת של יוון להוות איזשהו פייט לעם ישראל
קשורה בהיעדר הנבואה.
כי כשיש נבואה, אז אתה אומר, אוקיי, אתה יכול לדבר איתי עד מחר, שיהיה, ראיתי,
התגלה, ראינו, כולנו, הר סיני, מיליון ומאתיים אלף נביאים לאורך כל שנות הדורות, זה מול העיניים, זה נוכח. אז אתה יכול להתווכח איתי שאין אדום,
כשראיתי אדום, ראיתי אדום, נגמר הסיפור, מה יש פה להתווכח?
חוויה היא הרבה יותר עמוקה מאשר השכל.
אבל בעולם שבו הנבואה נעדרת,
ויוון היא חוכמה, אי אפשר לקחת את זה ליוון,
אז יש דיון בזה שמתחיל פה איזשהו עימות,
בסדר?
אז בהקשר הזה, העובדה שחנוכה הוא חג
אחרי התנ״ך, בעצם
בכלל אפשר לו לקרות.
כי בתוך תקופת התנ״ך, חג כמו חנוכה לא היה יכול להיות.
אנחנו תכף ננסה להבין מה הכוונה לא היה יכול להיות, אבל חג,
התמודדות כמו שהייתה לנו בחנוכה לא הייתה יכולה לקרות. כי אתה יכול לדבר פילוסופים מפה עד הודעה חדשה,
בא נביא אחד, או חוויית נבואה
שהיא רחבה והיא פוגשת המון המון אנשים בעם ישראל.
איך אומר השני למלכות במעשה מעבדת אות מלך?
אני יודע שישנו בוודאי. פגשתי אותה, את הבת מלך. פגשתי אותה, פעם אחת ראיתי אותה, היא דיברה איתי.
עכשיו הנה אלמה, אני אמצא אותה.
עכשיו מכיוון שיוון כתנועה, כתרבות,
זה דבר שמלווה אותנו עד היום,
אז גם אם חנוכה
הוא לא מופיע,
לא קורה בתקופת התנ״ך, אין לנו ספר תנ״כי שעוסק בחנוכה.
חייב להיות שנמצא רמזים לקראת.
חייב.
זה הולך להגיע בגלל העוצמה.
אז אני לא מדבר עכשיו על מדרשי חז״ל
שרומזים על יוון
בכל מיני מדרשים,
תוהו בבוהו וחושך חתמי תהום או אימה חשיכה גדולה נופלת עליו
וכן על זה הדרך, אלא אני רוצה לדבר על פרקים בתנ״ך ועוד כל שנה אנחנו בוחרים משהו אחר.
השנה נרצה
לראות שלושה פרקים בספר דניאל
ששלוש חלומות,
חלום אחד, שלושה חלומות, יש לומר,
נכון?
לילה אחד, הרבה לילות.
לילה זה זכר או נקבה?
מה?
בדרך כלל זה זכר.
אבל כשרוצים להגיד לילה קדושה, אז אומרים,
הדרשנים הספרדים אומרים,
הלילה הקדושה הזאת,
לילה ש...
על איזה חנוכה, הרב קרקס? כבר, אתה יודע...
אני לא רוצה לדבר על חנוכה,
אני רוצה לדבר על יוון,
על ההתרמה של חנוכה בתנ״ך,
דרך ספר דניאל,
בעיקר על ההתמודדות הרוחנית,
אבל גם הלאומית.
כן, אני לא מכיר, תסבירי לי.
נו,
כן, כן, טוב, זה מתאים להם, כי יש פה עכשיו כינוס של כל האוונגליסטים פה בארץ.
מה?
תראו, אני רוצה
אני רוצה ללמוד ביחד שלושה פרקים בספר דניאל כדי להגיע להגדרה אחת,
בסדר?
לאסוף את הדימויים המופיעים בשלושה חלומות של דניאל,
אבל המטרה שלהם זה להגיע בסוף להגדרה אחת
מחודשת מאוד אצל יוון.
אז יש לנו שלושה חלומות,
אחד של נבוכדנצר ושתיים של דניאל בעצמו,
שבהם בעצם מתוארת ההיסטוריה.
נתחיל מפרק ב'.
בפרק ב' נבוכדנצר חולם חלום, לא רק שהוא לא זוכר את הפתרון אלא הוא גם לא זוכר את החלום בעצמו, הוא קורא לכל החרטומים, אף אחד מהם לא יודע ואז קוראים לדניאל בפסוק ל״א והוא אומר לו ככה
אנת מלכה חזה אבט ואלו צלם חד שגית צלמה דיכן רע וזיווי יתיר כאם לקבלך
ורבה דחיל.
אתה ראית צלם, פסל גדול, מפחיד.
הוא צלמה, הוא הצלם.
ראשי דידהב תב, הראש שלו עשוי מזהב טוב.
חדוי ודרעוי דכסף,
חזה בזרועות מכסף,
מעוי וירקתא דנחש,
המעיים והירכיים מנחושת.
שקוי דפרזל, שוקיים מברזל, רגליים מנעון ברזל, מנעון דכסף.
חשף פחטא וחרס.
ואז הוא ממשיך, החזון.
חזה אביעת עד להתגלת אבן דלויה בידים ומחת תצל מעל רגלוי,
באה אבן גדולה, סלע גדול, ומחק,
פגע בצלם הזה ברגלו,
וריסק אותו.
באה רוח, והעיף אותו על כל עבר וכו' וכו'.
ובפתרון, תראו בפסוק ל״ז,
הוא גם פותר לו, אתה המלך מלכה דאליה שמעיה מלכותה חיסנה בתוק פאיריקה יאהב לך,
כן? אתה המלך, אתה ראש הזהב,
ובכל דידרין בני נשא חייב את בראה ועוף שמעיה אוהב בידך ואשלטך בקול עונתה, הוא ראש זהב, ובטרך תקום מלכות אחרי
ארא מינח ומלכות ליטא אחרי דנחשא דתישתות בכל ארא.
ואז יש מלכות רביעית דתקיפא כפרזלה. כלומר, הוא גם פוטר לו את החזון הזה,
הוא פוטר לו אותו,
כשהוא מגדיר פה כל מלכות בצורה אחרת. אז בואו ננסה רגע לעבור על המלכות, אבל אותנו בעיקר מעניין את המלכות השלישית,
שזה מלכות יוון.
למוחדת צרור ראש הזהב, זה מובן, בסדר. הוא האימפרטור, בעצם הוא האימפרטור הראשון בעולם.
אפשר להגיד.
אחריו תהיה מלכות שהיא מכסף והיא כנגד הזרועות.
זה רומז לפרס.
למה פרס היא כסף וכנגד הזרועות? כי פרס זאת ממלכה
מאוד מאוד פרקטית.
מאוד מאוד לא אידיאולוגית נקרא לזה ככה.
היא רוצה שתעלם מיסים פדרליים,
תשלם כסף.
הכסף הוא תמיד אמצעי למשהו,
הוא לא התכלית בעצמו. במוחדנציה הוא רואה בעצמו תכלית.
פרס, אחשוורוש, בסדר, אנחנו רוצים לקבל מיסים מכולם,
להיות שליטים זה צורת השלטון של פרס. המלכות הרביעית מתוארת כאן כדבר אינסופי דבר עם עוצמות אדירות
אבל המלכות השלישית מתוארת
מעיים ונחושת
וקצת ירכיים
נכון ירכיים
מעיים וירכתיים מנחושת
זה מקביל ליוון.
מה יש לנו שם?
מה?
קודם כל, יפה.
קודם כל בואו נתייחס רגע לאיבר הזה שנקרא מעין.
יש פה גם ירחיים.
ירחיים הכוונה,
אזור הרבייה, אזור המין.
אז ירחיים הרבה יותר קל לנו להבין זאת ממלכה שיהיה בה המון המון יצריות,
אבל היא תהפוך את היצריות לדרגת אמנות, כאילו, לעיסוק.
התרבות תהיה תרבות מאוד מאוד יצרית
וכן על זה הדרך אבל מעבר לזה יש גם מעין.
המעין, אם אנחנו טיפה מעיינים בדבר הזה,
וזה גם מופיע בתהילים.
המעיים זה איבר שמצד אחד הוא קשור לאכילה, מצד שני הוא האיבר שדרכו חודרים,
חודר למערכת הדם.
הוא המחדיר הגדול למערכת הדם. המזון שמתעכל, מתעכל מתעכל, מגיע למעיים, המעיים עשירים בכלי דם רבים ביותר, דקים דקים, ודרך זה זה מפעפע בדופן המעי,
הוא פשוט חודר לכל הגוף.
בדיוק, לעשות רצונך אלוהי חפצתי,
לעשות רצונך אלוהי חפצתי, ותורתך בתוך מעיים.
זה כאילו המתפללים שזה,
כלומר מתואר כאן מלכות עם יכולת חדירה תרבותית אדירה.
אדירה, כמו מאיים.
אגב, המאיים זה גם האיבר הכי ארוך בגוף.
מאיים של בן אדם, כמה זה שבעה מטר, משהו כזה, מקופל כזה, אבל אתה מותח את זה, זה ארוך מאוד.
הכל שם מתפתל, וזה גם מזכיר בעצמו נחש.
אומנם כאן כתוב נחושת,
אבל נחושת זה גם לשון נופל ללשון הנחש.
נחש זה חיה חכמה.
מאוד יש בה איזה ארס שהיא מטילה
והארס הזה הולך ומתפשט בגוף
וגם נחושת היא בעצם מתכת מאוד מאוד יוזעה אבל היא מאוד מאוד נחושה
היא גם מתנהגת כאילו היא זהב אבל היא מאוד מאוד נחושה אז זה מן איזה קריאת כיוון
מה הנחושת, זו מתכת מצד אחד
היא דומה לזהב והיא הרבה יותר חזקה היא לא יותר איכותית אבל היא יותר חזקה יותר קל
היא פחות רכה מזהב, יש לה יותר תוקף, בסדר?
אז
אם אנחנו לוקחים את הדימוי,
כאן הדימוי לא מספיק מפורט, לוקחים כאן את הדימוי, אז הדימוי מדבר על זה מלכות,
שתהיה לה סוג של עזות,
מתאימה לנחש ולנחושת,
תהיה לה יכולת חדירה אדירה כמו מעיים,
אבל להתעסק לא מעט גם עם אזורי הירחיים,
עם תאוות וכולי, ותבינו כבר מאיזה חומרים זה מורכב הסיפור הזה.
כלומר,
זה החומרים שמדליקים
פונים על כל הצדדים הנמוכים באדם אבל מזינים אותם בדברים באידיאולוגיה ומדליקים אותם.
מה פרוביוטיקה?
נו, כן?
כן, מיליארדים, מיליארדים, פה יש שישה מיליארד, פה יש עשרה מיליארד, פה יש... לא מדברים על זה שאנחנו מדברים על זה. יפה.
בואו נדלג לחלום הבא.
החלום הבא קורה בפרק ז',
בפרק ז',
וזה חלום שקורה בשנת אחת למלך בלשצר.
בשנת חדה לבלשצר, מלך בבל, דניאל חלם,
חלם, חזה וחזבוי וחזבי
רשן משכפה בעדין חיל מכתב, ראש מילין ואמר. הוא רשם לעצמו את החלום.
ענה דניאל ואמר
חזה אבית וחזבוי עם לילה,
הייתי בחלום הלילה,
וארו ארבע רוחי שמיא,
מגיחין לימה רבה.
כן, הייתי מסתכל בארבע רוחות השמיים,
ושהן מקיפות ים גדול.
וארבע חייבן רברבן, ארבע חיות גדולות צלקל מן ימה,
עולות מתוך הים,
שניאן דה מן דה, שונות אחת מהשנייה, קדמיתא כאריה,
זו החיה הראשונה,
וגפין דנשר, יש לה כנפי נשר,
חזה עבד עד דמריטו גפי ונטילת מנערה ועל רגלין כעינש הכמעט,
ולבב עינש יהיב לה.
כן, היא ניטלו ממנה כנפיים,
היא נפלה על הארץ ונהיה לה רגלי אנוש ולב אנוש ניתן לה.
כלומר, היא ירדה מגדולתה, נהייתה אנושית לגמרי.
ארו חייבה אחרי תניאנה, אחריה באה החיה השנייה, דמיה לדוב ולשטר אחד הכמעט, והיא עמדה על תקופה מסוימת, תקופה אחת,
ותלת עילעין בפומה, יש לה שלושה עלים בפה, בין שיניה,
וכן אמרי לה, אכולי בשר שגיא.
קומי תאכלי הרבה.
באתר דנה, אחר כך,
אחה זהב את וארו אחרי כנמר, הגיע חיה בדומה לנמר,
ולה גפין ארבע, יש לה ארבע רגליים דיעוף,
של עוף,
ועל גבה,
ארבע רגליים דיעוף על גבה, כן, על הגב שלה,
וארבע ראשין לחיבתה, ושולטן
יהיב לה.
ניתן לה שלטון.
ואז עוברת ארת החיה הרביעית שהיא הכי הכי ארוכה, והכי מפחידה וכו' וכו'.
ואחרי זה יש את החיה הרביעית, כמו שאמרנו,
שהיא גדולה מאוד ומפחידה ותקיפה יותר, אבל יש לה שינוי ברזל ואוכלת ומדקת וכו' וכו'. היא שונה מכולם, יש לה עשר קרניים.
טוב,
ברור שהחיות האלה גם כן רומזות למלכויות השונות.
בואו ננסה רגע להבין מה מקום המלכות רומזת, אנחנו עוד פעם מתמקדים בעיקר במלכות השלישית.
המלכות הראשונה זה מלכות בבל, אריה, מפחיד מזה, אבל
האריה הזה בסוף,
כמו שקרה לנבוכת יותר בעצמו, הוא השתגע,
נהיה בן אדם בסוף,
כי המלכות הזאת ירדה מגדילתה.
המלכות השנייה, מלכות פרס,
מתוארת כאן בתור דוב.
ודוב, בלשון חזל, זה חיה מסורבלת.
חיה,
גם פה היא אוכלת הרבה בשר, אוכלת כל,
ויש לה שלושה עלים בתוך הפה שלה. כלומר, ראו אותה כזה
אוכלת כל דבר.
זה מתאר בהחלט את הממלכה הפרסית.
אנחנו מקבלים איזה הצצה קטנה במגילת אסתר, לסרבול,
לפקידות המוגזמת שם, החשדר פנים, והפחות, אלה אומרים לאלה אומרים לאלה,
לפקידות, לשלטון הפקידות, למשתאות הבלתי נגמרים,
לשביעה, לזלילה, למשהו שהוא מאוד מאוד מסורבל ומאוד מאוד מזכיר דוב.
אבל אז יש ממלכה נוספת.
היא דומה לנמר,
ויש לה
ארבע גפיים, גפיים זה יכול להיות כאילו כמו כנפיים של עוף על גבה ויש לה ארבע ראשים.
מזכיר את הסימן של סיירת גולני, כנפי נמר, משהו כזה,
נמרים מעופפים.
אז נמר,
נמר. זה נמר עם כנפיים בעצם, עם ארבע כנפיים ועם ארבע ראשים.
מי זאת החיה הזאת?
זאת חיה שיש לה עזות.
נמר, הביטוי שלו זה עזות,
זה עז כנמר,
נכון?
אבל זה לא רק עזות מקומית, זו עזות שמתפשטת על ארבע רוחות השמיים,
וכתוב כאן
פרט מאוד מאוד חשוב,
ושלטן יאיב לה. מה זאת אומרת השולטן יאיב לה?
מה, והקודמים, לא היה להם שלטון. כשבבל מלכה, אז היא הייתה השלטת.
כשפרס מלכה, היא הייתה... למה על הקודמים לא כתוב שניתן להם שלטון,
ועל זאת,
הממלכה השלישית כן כתוב שניתן עליה שלטון ואני רק רוצה להזכיר לכולם שהממלכה הרביעית היא היורשת של השלישית כלומר אנחנו נראה בהמשך איזה סוג של התפתחות.
למה ניתן השלטון מה מיוחד
בדבר הזה ולמה היא דומה לנמר ומה אז
איך בכלל ניתן להגדיר ממלכה בתור עזר כל האימפריות הן עזות כל האימפריות יש להן שאיפות
התפשטות בלתי נגמרות אז מה בדיוק עז בממלכה הזאת יותר משל כולם יותר משל כולם והתשובה הוא אומר לו את זה כאן בהמשך
כשדניאל מתעורר אז הוא מפרש לו את החלום, המלאך.
הוא אומר לו, זה ארבע מלכויות וכולי וכולי.
אבל כאן בעיקר הוא מפרט, מאריך בממלכה הרביעית.
אנחנו רוצים רגע להתמקד, כמו שאמרנו, בממלכה השלישית,
ואנחנו נראה בעזרת השם בהמשך
שיש עוד דיוק לפירוט על הממלכה השלישית.
מה זה אז?
רבותיי, שימו לב.
עד ליוון,
עד ליוון,
כל האימפריות שהיו,
עניינו אותן שני דברים בלבד.
עניינו אותן
כיבוש גיאוגרפי ועוצמה כלכלית.
זה מה שעניין אותן.
כשמלך יצא למלחמה זה כי הוא רצה
לכבוש ארץ
ולקחת את המשאבים.
זה מה שהוא רצה, זה מה שעניין אותן.
זה לא, שום דבר אחר לא עניין אותן.
וגם עד היום הדבר הזה הוא מתקיים.
אנשים יצאו למלחמה,
הם בדרך כלל חומדים עיראק,
חומדת את הנפט של כוויית.
מחצבים.
מחצבים היטלר חומד את המחצבים של אוקראינה שמה זה ולכן כל מיני זה זה כאילו הממלכה הראשונה שיוצאת למלחמה
ויחד עם המלחמה יש לה איזה מחשבה שהיא תעוזה בלתי רגילה
לחנך את האנושות מחדש
להביא לעולם תרבות אחרת חדשה שמקורה מיוון
מהמערב
זו יוון זה הליצן במוקדון בעצם.
פה מדובר על אלכסנדר מוקדון.
אלכסנדר מוקדון שהוא תלמידו,
תלמידו של אריסטו,
ואת לא פילוסוף,
מביא איתו
תרבות אחרת והמטרה היא לא רק לכבוש אלא לכל מקום שיוון מגיעה הם מביאים איתם את מה?
את התרבות.
אנחנו מכירים את זה מהיורשת של יוון מרומא שבתוך החכמים היה דיון
איך לאפיין או איך להעריך את המעשים של האומה הזאתי.
לפחות חלק מהחכמים רבי יהודה ורבי אלעז,
שהוא היה חסיד וצדיק,
הוא העריך את המאזינים של הרומאים בצורה חיובית.
כשרומא הגיעה, היא הגיעה עם התרבות, עם צורת השלטון,
עם התשלומים, עם הכיכרות, עם המרחצאות,
עם המרחובות. אתה לא יכול להתעלם מזה, שזה להגיד רק...
אז אלוהד אומר, וואלה, אני משווה את הרומאים לאלה שקדמו להם,
לבבלים, לברברים האלה, לאנסים והרוצחים שכבשו אותנו פעם.
הם הולכים לשמוד.
הרומאים מגיעים והם עושים דברים טובים.
מביאים...
בדיוק.
נכון.
רפש והם מעולה, נכון. הבריטים הגיעו לכאן. אפשר להגיד שאנחנו כמובן,
מקום שהם הגיעו. בוא נאמר ככה, עד היום,
העובדה שמדינת ישראל קמה מתוך
השלטון הבריטי
זה כדי שנקום כמדינה ולא כפלנגות.
כלומר, כדי שנקום כמדינה ולא כפלנגות.
אתה יוצא מאומה שיש לה מסורת מאוד מאוד חזקה של מוסדות שלטון. עכשיו אפשר להתווכח,
וטוב להתווכח, מה לגבי התכנים של המסגרות הללו.
אבל, אתם יודעים, זה תמיד מאוד מאוד מפליא אותי איך מדינה שרק קמה
היא חושבת על להקים מחלקה לבריאות הנפש,
מערך לבריאות הנפש, נגיד. זה קם על ההתחלה, שיבה הקים את זה,
את המערך לבריאות ה...
אתה יודע, זה כזה, אבל כיוון שהם הגיעו
מדינת ישראל צומחת מתוך האימפריה הבריטית, והאימפריה הבריטית יש לה מוסדות שלטון מאוד מאוד מפותחים,
אז אתה יודע, אה, רגע, צריך גם את זה וגם את זה וגם את זה וגם את זה, ומדינת ישראל יחסית מהר מאוד
מכסה כל מיני תחומים שהם ממש לא קיומיים ולא הכרחיים.
מה?
תרבותי. כן, כן, כל התרבות הארגונית וכל הזה.
כן, כן, נכון, אבל כל ה... אתה יודע, להקים כל מיני דברים שם.
אז רומא,
מאיפה זה התחיל? זה התחיל מיוון.
מתחילה מעצמה להתפשט מהמערב, עד אז הכל מזרחי,
והיא הביאה איתה רוח אחרת.
וזה עזות שבעזות להגיד, אני אחנך את כל העולם.
כל העולם מדבר רוונית.
כל העולם יהיה,
אני אשנה אותה תרבותית. עכשיו, זו משנה מפורשת ממסכת מגילה.
המשנה אומרת, כל הספרים
התירו שייכתבו יוונית.
יש שם מחלוקת ברשב״ג ותנא קמא.
כן,
תנא קמא אומר בכל לשון,
רשב״ג אומר לא, רק יוונית,
חוץ מתפילין ומזוזות. כלומר,
ההארדקור תפילין ומזוזות,
רק בלשון הקודש, רק אשורית.
אבל את כל המשמעויות אתה יכול לכתוב גם ביוונית.
כלומר, יש כאן איזה אומה,
יש כאן איזה כוח תרבותי חזק
שמגיע באיזה עזות ואומר אני אעביר את העולם מפה לפה
ובחלק מהמקומות הוא הצליח ובחלק מהמקומות שהוא הצליח זה גם ברכה
כמו שאמרנו תחילת המעבר של האנושות ממיתוס ללוגוס ממיתוסים למחשבה ביקורתית התחילה ביוון
זה עזות
כן
לא לא לא קפוא ממש לא
המציע אומר, יש פה דבר כזה וכזה.
והם אנשים מצטופים, אז זה בסדר,
ובין פערונותינו.
מיד אנחנו נראה את זה, אבל ההתמודדות,
זה מה שהופך את ההתמודדות עם יוון להתמודדות מורכבת.
עד יוון היה קל לנו לסמל מי טובים מי רעים.
לאף אחד אין התלבטות
שבבל הוא,
מבינים שהאינטרסים של מוחדנצר הם רק שלטון וכוח ומגלומניה והתפארות עצמית.
ולכן אין לך בעיה לזהות אותו בתור,
לצבוע אותו בצבע שחור.
יוון,
כולנו, כל היושבים כאן בחדר הזה,
נהנים עצה ותושייה מתרבות יוון.
כלומר, זה מה שמורכב, כי
אותן הנחות עבודה יווניות, כשהן פונות כלפי עולם החומר, הן מעולות.
הן מגלות את סודות הבריאה, הן מקדמות אותנו, המצאות וכן הלאה, על זה הדרך.
הבעיה היא שאתה לוקח את אותן הנחות יסוד ומשתמש בהן כלפי האמונה,
ואומר, אוקיי, בוא, גם פה אני רוצה לנתח את זה שכלית,
וגם פה אני רוצה להטיל ספק, וגם פה אני מגיע במחשבה ביקורתית וכולי.
ואתה עם זה ניגש אל התורה ואל האמונה, אתה הורג את התורה ואת האמונה, אתה מחסל אותה, בסדר?
זה מה שהרמב״ם הזה ידוע, להשכיחם תורתיך, הם לא רצו
שלא נלמד תורה, אלא הם רצו ללמוד את התורה כחוכמה,
חוכמה אנושית, הם כפרו באפשרות של ההתגלות,
שהכתוב של ברוך הוא התגלה לאומה בהר סיני, והתורה היא קודם כל התגלות, לפני שהיא חוכמה.
בעולם הזוהר כתוב אורייתא מחוכמה נפקא, אבל התורה היא קודם כל התגלות.
זה מאוד נוח להסביר את זה.
המיתולוגיה היוונית,
כמו שאמרתי לך, יוון הולכת ככה, יש בה חלק מאוד מאוד גבוה של פילוסופיה ומדע וכו' בעולם קדמון.
מי שהעולם קדמון ואין כלום,
אז גם בני האדם צריכים להמציא לעצמם כל מיני דברים.
אז הם הרי יודעים,
ראיתי איזשהו הסבר,
שמה שאנטיוכוס שם את צלם בהיכל,
אנחנו דווקא מפרשים את זה שהוא כאילו מכניס את האצבע בתוך העין ומסובב.
אבל יש כאלה שאומרים לא,
זה כאילו היה מאוד מקובל. גם ככה כל האלילים זה המצאה של בני אדם, נכון? אין פה איזה משהו אמיתי. הכל זה במסגרת הוועדת תרבות. אז צריך גם כאלה שזה. אז יש את האלוהים של היהודים, אז לא נשים עוד אחד, מה קרה?
גם ככה, הרי לא זה נכון ולא זה נכון.
זה הכל בשביל שבני אדם צריכים...
מה?
כן, חג החגים, בדיוק, זה ככה, זה לא זה, זה לא זה, זה, נוכל לנגב חומוס עם המוסלמים, ואז נעשה עם הנוצרים, ואז ניקח סופגניהם היהודים, והכל בסוף נגמר בתוך הבטן, בתוך המעיים בסוף.
זה יוון.
אתה מבין, מכיוון שהכל זה המצאה אנושית,
אז אין לנו בעיה להמשיך עם הדבר הזה כעניין תרבותי,
כתיאטרון, כמשהו ש...
נכון, אבל הם התחילו.
כן, אבל אתה בהחלט יכול להבין שמה שתפס בתרבות... בוודאי את עם ישראל, מה שתפס בתרבות הווינית זה לאו דווקא הקטע של העבודה זרה,
אלא זה הקטע שמגיעה כאן תרבות ומתחילה להסביר דברים.
היא מביאה איתה אור.
ואז אם זה,
כן, התרגום התורה ליוונית שאנחנו נתעסק בו בדיוק מיד אחרי חנוכה,
שאנחנו מתאבלים עליו, כן, אבל זה בעצם לפגוש, זה להביא חוכמה.
הם רוצים לפגוש את התורה בקטע של החוכמה שלה,
וזה מה שהופך את ההתנדלות לכל כך מורכבת.
עזוב רגע עכשיו מה קורה איתנו, אנחנו מתמודדים עם זה עד היום,
אבל קודם כל בוא נדבר רגע על יוון.
ספר דניאל מתאר את יוון כנמר עז עם כנפיים, כלומר איזה מין מחשבה עזת פנים, להגיד אנחנו נשנה את התרבות של העולם.
אני לא יודע אם זה מי שהמציא היום את, לא יודע, מי שהזבית הפה,
דברים ששינו את העולם, כן, כל ה...
מדיה.
מה? נכון.
במידה מסוימת.
אנחנו מברכים את זה במידה מסוימת. אנחנו גם מברכים.
נכון.
לכן אנחנו על הרבה אנחנו מברכים.
בסופו של דבר זה הגיע לקרב או למאבק לגבי האמונות שלנו.
ואגב, גם על זה, על זה בדיוק היו הגזירות שלהם.
כלומר, הגזירות שלהם היו על דברים שהיו נראים להם
פשוט לא...
למה לפגוע בגוף?
הגוף הוא, כל הפיסול היווני עד היום זה פאר הפיסול. למה אתם פוגעים בגוף שלכם?
מה אתם משחקים משחקים כשאתם שולטים על הזמנים?
מקדשים את החודש וכל זה, זמנים זה אסטרונומיה, גילינו, הנה, יש 29, זה מאוד מאוד מדעי, כאילו, אז מה אתם מקדשים את החודש,
שבת, להפסיק לעבוד? כלומר, לדעתי, גם
מה שהגמרא, אתם יודעים שהגזירות היווניות, זה מפוזר בכל מיני מקומות בגמרא,
גם מה שהגמרא אומרת במסכת כתובות,
שהנישאתי באל ההגמון תחילה.
אפשר לפרש את זה, שבאמת,
כאילו מה, בכל טקס חתונה היו שולחים איזה,
הייתה צריכה ללכת להגמון, אפשר.
לדעתי זה יבוא,
עוד פעם, בעולם שאין בו מוצא ואין בו יעד, גם הנאמנות הזוגית,
כשאתה חושב עליה בצורה הגיונית,
היא לא הגיונית, למה ש... אם אין איזה ברית שהיא מעבר,
זה שהסכמתי להתחתן איתך זה אומר שאני מחויב לך לכל הזה, למה לא ליהנות מזה ומזה ומזה, ואפלטון כותב,
אפלטון פילוסוף רציני מאוד, הוא כותב שאין שום היגיון במוסד הנישואין, זה סתם מיותר,
אפשר כל אחד,
וכל ילד אמור לקרוא לכל מבוגר ברחוב אבא או אמא, כי אמא הוא יודע, כי אולי הוא אבא שלו.
כותב את זה אפלטון, לא כותב את זה כאילו נהנתן,
כותב את זה פילוסוף,
הגיע למסקנה מפה.
אז כשזאת דעה של פילוסוף,
למטה זה מתעבה, מתעבה, מתעבה, ונהפך למה?
למה שהעולם קוראים לו מסיבת רווקים.
מסיבת רווקים.
כל הנישאת,
תעשה לפני כן מסיבת רווקים כזאת, וככה יש שם איזה בלאגן כזה, כמו שגם היום הדברים האלה בחלק מהמקומות עושים אותם, כן? רגע לפני שאתה נכנס כאילו יעני למחויבות שלא תוכל לצאת ממנה, אתה לא באמת מתכוון להיות מחויב,
רגע לפני כן בוא נתפרק וזה, זה מה שהיה מקובל.
והגמרא מתארת ביושר ובכנות
שהיו בתוך עם ישראל שתי סוגים של בנות,
צנועות ופרוצות, ככה הגמרא אומרת.
אומרת לי דריש לי הוא דה אונס שרעי כי הם מסרו את נפשם.
אז למה הגמרא עלה? למה אתה לא אומר שזה? אז הגמרא אומרת לא רצו להגיד שאם זה אונס
אז היא מותרת להיות עם בעלה
משום צנועות ומשום פרוצות.
משום צנועות
דה מאסר נפשיים ומשום פרוצות כי הם היו היה גם חלק כזה.
כלומר זה חלחל.
אז יש כאן עזות עצומה להגיד אני אשנה את העולם.
דניאל מתריע מפני הדבר הזה.
לשם זה הולך.
מה?
מהדימוי.
למה נבחר דווקא היה נמר,
נמר עם כנפיים ועם ארבע ראשים, ארבע ראשים תכף נדבר, זה ארבע ראשים, זה רומז מיד לארבע מהפיצול, כן.
נמר זו חיה עזת פנים, היבא עז כנמר.
אפשר לראות את זה בסרטי טבע.
שאריות, אריה הוא גיבור, הוא לא עז.
מה הכוונה? הוא גיבור, יש לו כוח, הוא מבין את הכוח שלו.
אריות עובדים גם בלהקות, הם לא עובדים לבד אף פעם כמעט,
או בצמדים או בלהקות.
אפילו ג'מוס שחזק ממנו יבואו עשרה אריות, יורידו אותו.
אבל האריות הוא לא עז, אין לו כאילו איזה חוצפה כזאת.
נמר הוא
חוצפן חבל על הזמן.
לדוגמה, אריות בדרך כלל לא יתקפו ג'ירפות.
זה גם מסוכן להן, כי הג'ירפה גם רצה מהר, גם יכולה לתת להם איזה בקעה עם הפרסה שלהם,
אלא אם אין להם ברירה הם יתקפו, הם רעבים מאוד.
כי גם קשה להגיע לצוואר שלה, צריך להפיל אותה, וזה מסובך להם.
נמר, יש כמה תיעודים כאלה, שהוא עולה על עץ.
מזנק משם. מזנק משם.
תופס את הג'ירף.
עצפה.
היא גבוהה ממך 20 מטר, מה אתה... נתפוס גם אותה.
זה עזות כזאתי
של מי שעובד לבד.
נו, אז יוון היא עזה.
מה העזות ביוון אנחנו שואלים?
תשובה, הפעם הראשונה שהאימפריה מנסה לשנות את העולם תרבותית.
להנחיל לעולם צורת חשיבה אחרת.
להפוך את העולם לניאליסטי והיא הצליחה.
וכשזה פוגש אותנו,
גם אצלנו זה הצליח.
עד שזה נוגע בנקודות מאוד מאוד עמוקות. ולא סתם מרד החשמונאי מתחיל מהפריפירה ולא מירושלים.
מה?
כן, יאסון וזהו.
כן, כן. מה אתה אומר?
לא.
כן, כן, דומה.
כלומר, בעצם עם ישראל ויוון אמורים לעמוד ביחד. יוון אמורה לתקן את העולם הזה,
את החומר, לגלות אותו. עם ישראל אמור לגלות את המשמעות של זה,
את ההתגלות. אנחנו, הכישרון המרכזי שלנו זה הנבואה.
אבל יוון, כאילו,
רצתה לגלות את החומר ולהעניק גם את המשמעות. להגיד לה, הכל זה בעצם עולם חומרי, אין מעבר.
אין, אין מקום, כל הפעולות. וזה, כמו שפתחנו בשיעור, הדבר הזה הוא אפשרי רק בעולם שאין בו נבואה.
אז יוון עולה.
בואו נראה רגע את הנבואה האחרונה, לפני שהיא גם לנו הזמן.
פרק ח', בשנת שלוש למלכות בלשצר המלך, חזון נראה אליי, אני דניאל. אם אני רוצה לתאר עוד חיה עזה,
חוץ מנמר, איזה חיה אני אבחר?
כן, ומה זה לא עז?
בואו נראה איזה חיה יש כאן.
נבואה אחרונה, פרק ח',
פסוק א', משנת שלוש למלכות בלשצר המלך חזון נראה אליי אני דניאל אחריה נראה אליי בתחילה ויארא בחזון ויהי בירותי ואני בשושון הבירה
אשר באלה במדינה ויארא בחזון ואני הייתי על עובל אולי ואשא עיני ויארא והנה עיל אחד עומד לפני העובל
ולא קרניים והקרניים גבוהות והאחד גבוהה מן השנית והגבוהה עולה באחרונה
ראיתי את העיל מנגח ימה וצפונה ונגבה
וכל חיות לו עמדו לפניו, ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל.
טוב,
זה העיל.
ואני הייתי מבין, והנה צפיר העיזים בא מן המערב על פני כל הארץ, ואין נוגע בארץ, והצפיר קרן חזות בין עיניו.
ויבוא עד העיל בעל הקרניים אשר ראיתי עומד לפני ההובל, ויראו אצליו בחמת כוחו,
וראיתיו מגיע אצל העיל, ויתמרמר אליו, ויך את העיל, וישבר את שתי קרניו,
ולא היה כוח בעיל לעמוד לפניו, וישליחהו ארצה וירמסהו,
ולא היה מציל לעיל מידו,
כן?
וצפיר העיזים הגדיל עד מאוד,
וכעצמו נשברה הקרן הגדולה בתעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמיים.
נעצור רגע כאן.
לא,
צפיר העיזים זה...
החיה הראשונה, העיל זה ממלכת פרס. יש לה שתי קרניים, פרס הוא מדי.
על בבל הוא כבר לא מדבר כי זה סוף מלכות בבל. בשצר זה כבר המלך האחרון, זה סוף מלכות בבל. הוא מדבר על העיל, עיל ענק הולך להיות וכולי.
אבל אז תגיע ממלכה מן המערב, והיא צפיר עזים.
כשאתה רוצה לתאר חיה עזה, אתה תדבר או על נמר או על עז.
היא גם כן עזה, עז הרים כזאת,
היא מטפסת, היא לא מפחדת מכלום.
והצפיר עזים הזה הוא מתואר כאן.
צפיר זה צעיר.
צפיר עזים, כן, כמו בוקר צפה,
התחלה.
יש לו קרן.
יש לו קרן עצומה,
והצפיר הזה גדל, גדל, גדל, גדל, גדל,
וכעצמו נשברה הקרן הגדולה בתעניין החסות הרבה תחתיה לארבע רוחות השמיים.
כלומר הצפיר עזים הזה מתחלק שוב פעם לארבע המלכויות, לארבעת הדיאדוכים
שהחליפו את אלכסנדר מוקדון כשהוא מת שם בהודו.
אחת מהם מעניינת אותנו.
ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעיריו,
ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי. אלה שתי הדיאדוכים, בית תלמי ובית סלווקוס,
שנמצאים אחת בנגב, זה בית סלווקוס, במצרים,
אחת באזור המזרח זה בצן וקוס והן נאבקות ביניהם
סוריה נאבקות ביניהם בארץ ישראל ששניהם יוונים זה לא שההוא זה שניהם
תרבות יוון
חזקה ומגרש המשחקים שלהם הוא כאן בארץ אז אנחנו מושפעים מפה ומשם.
ועד סער הצבא הגדיל
וממנו הורם התמיד והושלך מכון מקדשו.
הוא מדבר על ביטול עבודת המקדש והתמיד למשך תקופה.
בצבא תינתן על התמיד בפשע ותשלחם את ארצה ועשתה והצליחה.
וכאן יש גם,
מוזכרים פה גם תאריכים.
ויאמר אליי עד ערב בו, בפסוק י״ד, עד ערב בוקר 2300 ונצדה קודש. השנים האלו אפשר לחשבן אותם, שזה גם מגיע לגאולה שלנו,
אבל אפשר גם לחשבן אותם אם אנחנו מדברים על,
נדמה לי שאם מדברים שם על
שבועות אולי,
אז זה מגיע לאזור המכבים,
אני לא בטוח, אבל הוא כאן מתאר,
כן,
מדניאל עצמו.
תראו פסוק יט. ויאמר, הנימי מודיעך את אשר יהיה באכלית הזעם כי למועד קץ. היל אשר ראית בעל הקרניים, מלכי מדי ופרס. כאן ממש מפורש.
והצפיר השעיר, מלך יוון,
ממש, זו ההגדרה.
עז,
עזות, והעזות היא השינוי התרבותי.
והקרן הגדולה אשר בן עיניו הוא המלך הראשון, זה אלכסנדר.
והנשברת ותעמודנה ארבע תחתיה ארבע מלכויות מגוי יעמודנה ולא בכוחו.
ובאחרית מלכותם לקראת סוף תקופת יוון
לפני שרומא יורשת אותה, הורדוס הוא כבר
רומאי
כי אתם הפושעים יעמוד מלך עז פנים ומבין חידות
כנראה אנטיוכוס
ועצם כוחו ולא בכוחו כי אנטיוכוס נשען כמובן על האימפריה היוונית זה לא רק הוא הוא מקבל תגבורת
ונפלאות ישחית והצליח ועשה וישחית עצומים בעם קדושים
ועל שיכלו והצליח מרמה בידו ולבוא יגדיל.
כן, הוא יתגאה ובשלווה ישחית רבים ועל שר שרים יעמוד ובשד יישבר.
ומראה הערב והבוקר עד אשר נאמר ימתו ועתה סתום החזון כי לימים רבים
ואני דניאל נהייתי ונחלתי ימים כי המלאך מראה לו את אנטיוכוס ולא מראה לו את המכבים.
הוא רק רואה את הצרה, הוא לא רואה את הישועה.
ונחלט ימים רבים ואקום ועושה את מלאכת המדם ושתלם על המראה ואין מבין".
אז ממש יש כאן פרק שמתאר את חנוכה כמעט אחד לאחד.
מה שהולך להיות, הוא לא מתאר את... מה?
לא את חנוכה. לא את חנוכה, אבל עד חנוכה.
זה גלגולים של אותו סגנון. רומא, אנחנו נראה בהמשך,
היא,
זה מופיע כאן גם בספר דניאל, היא קצת,
היא ודאי יורשת של כל תרבות יוון וגם מאוד מאוד שכללה אותה. היה לה עוד צדדים.
יוון זה כאילו הריכוז.
זה הכי הכי אידיאולוגי.
רומא היה לה רצית עדין פרקטי מאוד.
פחות, כן, זה כמו,
כלומר רומא מאוד מזכירה את ארה״ב של היום. יש בה יסוד אידיאולוגי,
אבל יש בה גם הרבה מאוד עניינים של כסף ופרנסה ופרקטיקה.
מאשר, לא יודע מה, צרפת, בסדר, נגיד צרפת, שהיא בעצם
מבשרת הדמוקרטיה וכולי, שם וזה, עכשיו יש שם הפגנות,
או כאילו שם וזה, כאילו חירות, חופש ושוויון, או אחווה, זה,
ארצות הברית יש בה מהיסודות של המהפכה הצרפתית, אבל יש בה עוד כמה וכמה דברים שקשורים לשומן שאתה רוצה שיהיה לך.
אז רומא היא יותר כזאת, מתואר כאן, כשמתארים את הממלכה הרביעית,
אז יש לה פה ממלמל רברבין.
מדברת גבוהה, והיא חיית המתכת, היא מאוד מאוד,
יש בה יסוד מאוד מאוד פרקטי.
כן, כן, כן, כן, רומא,
כן, כן, מספיקו, וזה לא בטעות.
כי העולם ככה מתקדם, העולם החומרי.
אז בדבר הזה יש את ההתגלות של עם ישראל.
אז ממש ספר דניאל,
כשאנחנו מחפשים את חנוכה בתנ״ך,
בעיקר את ההשפעה של יוון,
ספר דניאל הוא הכתובת
להגדרת המלכות העזה.
המלכות שהיא, בואו ננסה רגע, נסכם את הדימויים, שהיא מעיים יכולת חדירה אדירה,
שהיא נחושת,
שהיא מתכת
נחושה וחזקה לשנות,
שהיא נמר עם ארבע כנפיים
וארבע ראשים,
נמר הוא חיה עזה, ושהוא צפיר עיזים,
שמתחלק גם כן לארבע ראשים,
כל הדברים האלה בעצם רומזים על תכונת העזות של יוון
בבואה לשנות את העולם מקצה לקצה, ולמרבה הפלא מול העזות הזאת עם ישראל עמד,
נלחם וגם ניצח.
חניקה שמח!
