נתחיל מאיזה משהו שמופיע גם כאן בפרשה ולא מופיע כאן ואז נגיע לפגישה של יעקב ועשיו.
בסוף הפרשה מנויים שבעה מלכים שכולם הולכים ומתים ובסוף מנוי מלך, המלך השמיני קוראים לו המלך הדר
והוא מפעו וכתוב שם ששם אשתו
איך,
איך, איך,
מתאבל בת מטרד, נכון?
משהו כזה, זה השם שלה.
והוא המלך השמיני.
עליו לא כתוב שהוא מת.
ובספרים, בספרות הפנימית, בעצם אפשר להגיד שחלק גדול מעולם הקבלה מתחיל משם.
כי בספרים הובא ששבעת המלכים הללו רומזים לשבעת מלכי עולם התוהו שמלכו ומתו.
והמלך השמיני הוא כבר עולם התיקון שעליו לא נאמר שהוא מת.
עכשיו אנחנו ננסה להסביר את זה בצורה פשוטה, ואז אנחנו נראה איך הדבר הזה בא לידי ביטוי בפגישה כאן, ואיך באופן גורף הדבר הזה בעצם מהווה איזושהי קריאת כיוון בכלל של תורת החסידות.
מלכי עולם התוהו מתים,
הכוונה היא,
צריך בכלל להבין מה הכוונה תוהו,
מה הכוונה בכוחות של תוהו.
ההגדרה של כוחות של תוהו זה כשכמו שכתוב בפרשה וימלוך וימות וימלוך וימות, שכל כוח אומר אני אמלוך,
לבד
אני אמלוך.
לדוגמה,
בואו ננסה להבין מה יכול לקרות.
יש לנו נגיד מטכ״ל, כן, רמטכ״ל,
אז הוא מפקד הכוחות, יש לו זרועות מסביבו, חיל אוויר, חיל ים, חיל שריון,
והוא יודע להגדיר לכל אחד מתי לפעול ואיפה לפעול וכו'.
מה יקרה אם יבוא מפקד חיל האוויר ויגיד, מה, אני אתחיל לחשב פה בכל הירוקים האלה, לא מבינים כלום מהחיים שלהם, אני,
אני עוף, אני נוסע, אני מרים את כל, אני משתולל.
מצד אחד זה יהיה
עוצמה בלתי רגילה, זה משהו אדיר.
מצד שני ברור שלא אחרי הרבה זמן זה יקרוס,
זה יקרוס גם כי הוא יפציץ אולי כוחות שלנו,
הוא לא יוכל לקבל אספקה כי הוא מבזבז דלק בחשבון, הוא לא מתחשב בזה שצריך גם דלק לשריון או משהו כזה.
אפילו אם כל כוח עובד לבד, בסוף מהר מאוד זה קורס.
אז מלכי עולם התוהו אלה מלכים, או כוחות עולם התוהו,
כוחות של תוהו זה כוחות שהם
רואים דבר אחד והולכים עליו עד הסוף
בלי חשבון למה יקרה מסביב וכו', בסדר?
זה כוחות של תוהו.
בשפה הפנימית זה נקרא שהאורות של תוהו שוברים את הכלים, הם יורדים לתוך הכלים, והכלים קטנים מדי כדי להכיל את העוצמות האלו, אז הכלים פשוט נשברים.
ברור.
זה יכול להיות מכל מיני כיוונים.
גם כוחות של חסד בלי גבול הם גם כוחות של תוהו.
יש איזה מקום שרוצה רק לתת, רק להעניק,
אוקיי, זה מצוין, אבל בסוף מה יקרה?
בסוף, בואו ניקח נגיד לדוגמא את מכון מאיר. נגיד שאנחנו מחליטים שמכון מאיר זה רק חסד, וכל מי שרוצה יכול לבוא לכאן, ולא צריך בכלל להירשם,
והכל יכול לבוא לאכול.
זה יחזיק מעמד יום, יומיים, שלושה, ארבעה, אבל בסוף זה יקרוס, כי זה לא יכול ללכת רק בלי גבול, זה צריך בסוף לרשום, מי התלמידים, מי זה, מי לומד, מי עושה מה, איפה הסדר, כאילו יש פה איזשהו, נכון?
אז זה כוחות של תוהו, ולכן עליהם נאמר וימלוך וימות.
מצד אחד, ואז כאילו זה נראה דבר לא טוב, נכון?
מצד שני, יש גם מציאות אחרת,
שנקרא לה מציאות
מסודרת מדי.
זה נקרא אורות מועטים בכלים מרובים.
יש
כלים מסודרים,
אבל יש מעט אורות.
והתחושה היא שמה?
שכאילו אין פה אש.
אין פה, הכל מסודר, הכל אחלה, הכל טוב, הכל, אבל
אין
אין איזה בעירה, הכל מסודר מדי.
אתם מבינים למה הכוונה? אתם צריכים דוגמה, נכון? צריך דוגמה.
אז אם נחזור רגע לדוגמה של המטכ״ל,
זה כל זרוע עם הזה, ואף אחד לא עושה משהו שלא לפי הפקודה. תמיד מחכים לפקודות. אם לפקודה לא זז.
אחד התחקירים של מלחמת הכבוד השנייה,
שהציג אותו יאיה, אלוף יאורם יאיר,
כדי להמחיש את הבעיה,
הוא אומר שצה״ל צריך אחת לכמה שנים מלחמה
כדי לנער את האבק וכדי לזהות מתחזים למפקדים.
הגדרה יפה.
כאלה שמתחזים למפקדים. כשמגיעה מלחמה מתברר שהם לא.
אז הוא אומר, אחד הכוחות היה צריך לצאת ללבנון.
היה לו שין מדויקת והוא לא יצא.
למה?
הוא מתאר את זה כחלק מהשער בגבול היה נעוי.
והנגד
של הגדר שצריך לבוא לפתוח את השער, הוא לא היה בדיוק כפופציק, הוא ערבב תתן, לא יודע איפה הוא היה. הוא לא היה.
אז הם חיכו שהם יבואו לפתוח את השער.
אז הוא אומר להם, תגידו, לא עלה על דעתכם, יש לכם שין, אתם צריכים להגיע לאיזשהו יעד, כי אתם
פשוט לפרוץ את השער, לנסוע קדימה,
לדרוס אותו כי השין יותר חשוב מהכל? לא, לא עלה על דעתם.
ובכן, עומד כאן,
עומדים פה כלים מרובים, כלי מלחמה, יש כאן דפים, תעבירו אחורה.
כלי מלחמה, כלי פה, כלי שם, אבל אורות מועטים, כן? אין איזה... חסר איזה התלהבות, איזה...
חסרה איזה התלהבות, חסרה איזושהי בעירה, איזושהי אש, חסרה.
זה גם מצב לא טוב, זה קרה לזה מצב לא קרבי.
השאיפה בחסידות בכלל זה להיות במצב של
אורות דה-טוהו וכלים בתיקון.
כלומר, לא לוותר על השאיפות מצד אחד,
אבל לבנות להם כלים מספיק חזקים,
שזה יישאר כאן בעולם הזה ולא ילך ויפרק את הכל אלא
שזה כמובן ריקוד הדין.
על המלך השמיני שלא מת אומרים שהוא לא מת כי הוא היה נשוי.
כלומר הוא היחיד שמצויין את העובדה שהוא התחתן
ובאמת את כל הרצונות שלו ואת כל הכוחות שלו הוא לקח אבל היה עוד מישהי לידו שתאזן אותו.
וכאילו
בסדר?
אז חסידות בעצם
היא מנסה להניח בפנינו איזו אפשרות של עבודת השם
באופן שמצד אחד אנחנו רוצים ללכת עד הסוף,
בדבקות כל רגע,
אבל אנחנו לא פרשים מהעולם,
אנחנו לא מתנתקים, לא שרופים את הכלים, זה נמצא בתוך העולם הזה, בתוך כלים חזקים, כלומר בעצם בתוך כלים של מצוות ושל תורה ושל דקדוק במצוות, אנחנו לא כאילו וואלה מתפרקים קדימה עושים מה שבא, אלא יש כאן,
יש כללים, יש שולחן ערוך, לא סתם אדמו״ר הזקן,
שני אור, הוא מחבר גם את ספר התניא, שהוא ספר מלא דבקות וכו',
אבל גם את שולחן ערוך הרעב, השולחן ערוך שלו, כלומר, ספר הלכתי מאוד מאוד מעמיק
ויסודי,
אז חלק מן המשרח.
זה בעצם הוראות דתו בקווים לתיקון זה ריקוד.
עכשיו, הרבה פעמים הוראות דתו בקווים לתיקון באמת קשה לאדם אחד לעשות.
קשה.
אז מה החוכמה?
כמו שראינו אצל המלך הזה הדר, לשים לידך עוד מישהו
שיאזן אותך.
נגיד שאתה חסד, בלי גבול,
מה תעשה?
שים לידך מישהו גבורה,
ואז מה יקרה?
אני אתן לכם דוגמה, אולי דוגמה פנימית, מישיבת ועד אצלנו בקהילה, בסדר?
כל אחד בישיבה אמר, אנחנו צריכים לגדול עוד,
לקלוט עוד משפחות, עוד זה, יש לנו גם פרויקט של משפחות עולים, כאילו,
עוד, כאילו, זה כל אחד שהגיע, חזק מאוד, בוא נגדל, בוא נתאמץ, בוא, צפוף,
לא נורא, בסדר?
כל שני אמר, שנייה, אבל אי אפשר.
אנחנו, זה כבר עכשיו נורא, אז בוא רגע נמתין, בוא, אולי עד הבנייה.
ואז יש איזושהי התגוששות מכובדת, כן?
לא צעקות, אבל
איזה דיון בתוך הסיפור הזה.
ובסוף יוצאת איזושהי עמדה שלישית
שאומרת אוקיי,
אוקיי, אני יודע שאני רוצה להיות שם, אני יודע שאני רוצה להיות שם, כי כרגע לא יכול בגלל כל מיני דברים, אז אני מתאפק,
אבל אני מתחיל כבר להכין את הקומה הבאה,
אפילו פיזית, כדי להצליח להיות שם.
זו דוגמה להורות דה תוהו וכלים בתיקון.
כלומר, בסוף,
ברמה המעשית לא קרה כלום.
ברמה המעשית נשאר לנו אותו מספר.
אבל תארו לעצמכם ישיבת ועד אחרת, מסוג אחר, שבה הם אומרים, אה,
הכל טוב, אפשר להישאר הכל, בסדר.
כאילו, בוא נישאר כי הכל מין נמנום כזה.
כשאתה רוצה החוצה, התוצאה היא אותה תוצאה, אבל כאן התוצאה היא נובעת מאיזו התגוששות בין שתי כוחות ובין שתי דעות,
זה הושך לכאן, זה הושך לכאן, ובסוף אנחנו מצליחים כאילו להגיע לאיזשהו,
להחזיק את זה,
אבל בפנים בוערת איזה אש שרוצה להתקדם קדימה ומישהו כאילו עוצר,
ושם זה כזה סטטי.
כנראה ההבדל בין שתי הגישות היא שהגישה הראשונה באמת תקדם אותנו,
והגישה השנייה תלך ותידח ותעבור למצב של אורות מועטים בכלים מרובים,
שעל זה כבר אמר מי שאמר,
זה לא כל כך נעים לראות גן סגור,
וזה לא כל כך נעים לראות בתי כנסת או ישיבות או מבנים מפוארים שאין בתוכם אנשים.
למה? כי בזמן נתון,
טוב, אי אפשר להגיד למה, יש הרבה סיבות, אבל
כי לא כל הזמן כאילו דחפו קדימה, דחפו קדימה. אם אתה דוחף קדימה זה ירד למטה.
בסדר, זה ברור?
אז
התנועה החסידית
שאנחנו מנסים ללמוד כאן ביחד בספר התן, אני מנסה להניח את הדבר הזה.
ובאמת,
אורות בתוהו וקלים בתיקון זה הכי נוח לעשות את זה שניים.
אצל אותו אדם בעצמו זה קצת קשה,
מורכב,
אבל כשזה מגיע בשניים, אני יודע שאני כזה ומישהו מאזן אותי, ודווקא ביחד, בין שנינו,
יוצא איזה קול שמצד אחד מאוד רוצה להתקדם,
ומצד שני מגביל ושומר על המסגרות כדי שאנחנו נצליח בסוף שכל הדבר הזה יחזיק מעמד ולא יקרוס,
מין ריקוד עדין כזה.
בין
שני האחים,
יעקב ועשיו,
מי מבטא את התוהו?
עשיו.
עוצמות אדירות יש לעשיו.
הוא אדום,
הוא לוהט,
הוא חם,
הוא פורץ.
זה אדיר.
ככה העולם מתקדם.
מי מבטא את התיקון?
יעקב.
יעקב הוא, אפשר לקרוא לזה איש סדר טוב.
הכל נעשה בצורה מסודרת, בצורה מתוקנת,
ככה, הכל כמו שצריך.
משהו חסר אצל יעקב.
אנחנו מיד נראה כאן שיעקב הוא בחינת מים.
מים זורמים,
הכל טוב, הכל סבבה.
יש בעיה, מה הם עושים בדרך כלל על המים?
עוקפים את הבעיה.
יש סלע, הם עוקפים אותו.
אחי קרא שמו יעקב,
פ' וב' מתחלפות בלשון הקודש, יעקב,
הוא עוקף את הבעיות.
עשיו לדוגמה,
הוא לא עוקף את הבעיות.
מה הוא עושה להם?
נכנס בעיה, לא בעיהם אלא בעיה עם אמא, מה נקרא, נכנס, מה זה, יש פה הר?
אז מה יש פה הר?
מה נפטר?
מה זה?
זה עשר, עוצמות אדירות.
ויעקב הוא איש סדר טוב.
וזה ברור שכדי לקדם את העולם
צריך להפוך את יעקב לבעל כוחות תוהו בעצמו.
כלומר, אנחנו בעצם מנסים להפוך את יעקב לחסיד.
להפוך את יעקב
להורא דה תוהו בכלים בתיקון.
שזה המהות של החסידות.
המהות של החסידות.
היכולת הזאת היא להיות, מה?
לא?
אז זה נראה מה שאדמו״ר הזקן הניח,
והרבי חזר על זה הרבה מאוד, שהסיפור של הדור הזה זה מצד אחד אורו דה תוהו,
אורו דה תוהו הכוונה שאיפות,
לדוגמה, אולי אני אדגים את זה, כל ספר התנה שאנחנו כרגע לומדים,
כשאדמו״ר הזקן כתב אותו, היו עליו התנגדויות חריפות. למה?
כי זה סוג של תנועת תוהו, לקחת פנימיות התורה ולזרוק אותו,
לפרסם אותו ברבים,
כן?
מה אתה עושה?
בפנימיות התורה היה שמוע,
רק ל... אני אומר, היה לו התנגדויות לא מהמתנגדים, זה ברור.
מהחסידים היה לו התנגדויות.
מהאדמו'רים בזה, הוא גם היה צעיר מהם.
מה אתה עושה?
מי נתן לך סמכות לפרסם פנימיות את התורה ברבים?
זה סודי סודות, כאילו מה ש...
זה תוהו גמור.
זה תוהו גמור, אבל אני בניתי את זה בכלים של תיקון.
בכלים, שיטה מסודרת, היא מובנית, אפשר ללמוד ולהבין אותה.
יש פה כלי הבנה.
אבל על מה מדבר הכלי הבנה הזה? כאילו, הוא כתב שיטה שלמה,
אדמו״ר הזקן,
שעוסקת באיך האדם מגיע למצב שהוא דבק בהשם יתברך,
ועובד אותו, וקרוב אליו, ומגיע כי קרוב אליך הדבר מאוד, ולפי חברוך לעשותו.
בסדר? אז השאיפה היא דרמה, הוראות דתהו, אבל רגע,
בכלים ותיקון, הנה יש פה ספר,
עם פרקים, עם זה, אפשר ללמוד אותו, אפשר להצליח בו.
הסיפור של הוראות דתהו וכלים ותיקון הוא בעצם הסיפור שאתה מפגש בין יעקב לבין עשיו.
בסדר?
זה מובן, ישראל, אני אתייחס?
זה יכול להיות בכל דבר, ככה. החסידות הניחה את הסיפור הזה בגלוי.
כלומר,
אורות התוהו זה שאיפות,
עד אז יהודים האלה הם חוקי מצוות, מתפלל,
כאילו, בסדר, מה החסידות באמרה? רגע, מה עם דבקות?
מה עם כוונה במצווה?
מה עם געגוע?
מה עם התלהטות?
מה עם התלהבות?
מה עם התבוננות?
מה עם כל מיני דברים שהם תנועות מאוד מאוד חזקות,
שעד אז היו כביכול שמורים לצדיקי עולם?
מה עם זה?
מניחה את הדרישה ואת השאיפה הזאתי שהאדם מתפלל, את עבודת הלב וכו'.
תמיד היה קיים לפני כן,
אבל בכל אופן הגיע בעל שם טוב והגיעו תלמידיו אחריו.
אבל במיוחד אדמור הזקן,
עד הזה היה כמו הברקות כאלה,
איזה כל מיני וורטים כאלה.
ובא אדמור הזקן ובונה לזה שיטה שלמה.
ספרות ארוכה, מורחבת מאוד,
שבונה שיטה
פנימית שלמה איך מגיעים למצב של
אורות דה טוהו וקלים בתיקון.
אז תראו איך הוא מסביר את זה. בואו, ניכנס את הצי פנימה. וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחי. הנה ידוע שיעקב שורשו מבחינת מה?
דעולם התיקון.
ושורשו של עשו הוא מבחינת עולם התוהו.
כן? הם שניהם שני עולמות.
והאורות דתוהו הם גדולים מאוד ולא יכלו להתלבש בתוך הכלים.
לא יכלו להתלבש בתוך הכלים.
לעשו יש לו כאלה שאיפות שהוא...
כן?
ונסתלקו מהכלים והם מבחינת מקיפים והכלים נשברו ונפלו למטה.
ולכן ראה עשו שלמטה רשע.
כלומר באמת עשו, בגלל שיש לו כאלה עוצמות,
אז הוא בלי גבולות.
וכשזה בלי גבולות אז אתה עושה גם מעשה רשע.
אבל באמת בעומק של עשו, מה הוא?
הוא גבוה מיעקב.
אבל מצד שורשו במקיפים דה תוהו, הרי אורות דה תוהו הם למעלה מאורות דתיקון.
כשאתה שואל את עצמך מה יביא מהפכה לעולם,
מה ישנה את העולם, התשובה?
עשו, אורות דה תוהו.
וכמו שהתבר לכמן בעזרת השם על הפסוק ויקח.
יפה. זה כמו שנתברר גם כן, לפרסת תולדות.
והנה יעקב חשב, כלומר מה שהתברר זה למה יצחק העליף את עשו, זה מה שהתברר שם. והנה יעקב חשב שעשו מתברר כבר,
מתברר כבר,
לא יודע אם זה זר או זה,
לשורשו הנעלה ולבחינת המקיפים דה תוהו שלפני התיקון.
ולכן שלח יעקב מלאכים לפניו,
לפניו ממש, דהיינו על בחינה שלמעלה ממנו במדרגה,
אל עשו אחיו, שעירה,
ובחינת אותם מלאכים קדמאים דה תוהו,
עליהם מבחינת מקיפים כדי להמשיך מבחינת המקיפים דתו אליו למטה בתיקון שהוא בחינת
האורות פנים ויאיר מהמקיף הפנימי
והתייחדו יחד
ולכן ציווה אותם לאמר כה תאמרו לאדוני לעשו עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור
דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם כל סדר התיקון והאצילות ותכלית השלמות כי כל הבחינות ומדרגות שבעולם האצילות שור וחמור צאן ועבד ושפחה כולם נתבררו וניתקנו על ידי שם מ״ה
וזהו, ויהי לי, וכל זה בא מפני שאם לבן גרתי. אני אסביר.
אחרי 22 שנה יעקב אומר, משהו קרה אצלי, משהו קרה אצל עיסן.
מה קרה אצלי?
אומר יעקב, אני מיציתי עד למקסימום את עולם התיקון שאני חי בו.
כלומר, אני כבר לא יעקב יושב אוהלים,
יצאתי מהאוהל,
התמודדתי,
התמודדתי עם לבן, עם הרמאות, עם התחמנות שלו, הצלחתי גם,
הבאתי גם הצלחה כלכלית.
יעקב מגיע עשיר, לא מגיע עני.
כן? הוא אומר, אז אני,
מבחינת עולם התיקון, אומר יעקב,
פרצתי עד אף שאני יכול.
כן?
עשיתי, אני כבר לא,
יצרתי איזה כלי כיבוי לקבל איזה תור.
אני מקווה, אומר יעקב, שגם עשו, במשך 22 שנה אלו, מה קרה לו?
קצת עדיין את עצמו, קצת נרגע, קצת איזה, קיבל קצת כלים.
ואז,
מה?
חיבור.
אני עליתי למעלה קצת, הוא ירד למטה קצת, נתחבר.
ואז נמצוא איזה שהיא מצב של שלמות. של מה? אורות דה תוהו,
בכלים בדיקו.
יש לי המון דוגמאות, זה דבר מאוד ברור. יש אנשים מאוד יצירתיים,
מאוד יצירתיים,
שיש להם רעיונות,
אבל הם לא מסוגלים לעבוד בחבורה,
כי הם עובדים בפולסים. עכשיו יש לו את זה, הוא עובד 24 שעות, אחרי זה הוא נעלם לך ליומיים.
עכשיו, כשהוא מגיע זה דרמה, הוא עושה... אבל אתה לא יכול לבנות לנו. תשמע, אני לא יכול שתגיע לי 24 שעות אחרי זה תעלה לי ליומיים,
אחרי זה תחזור לי לעוד שתיים. לא יכול. אני אומר לך, אבל תשמע, ככה אני.
אני כזה.
יש לי איזה חבר שהוא כזה.
מאוד מוכשר, מאוד...
אבל הוא
עובד בשעות שלו, יש לו ראש גאון.
הוא עובד בשעות שלו, הוא עובד ב...
בדרך כלל הוא עובד מ-12 בלילה עד שמונה בבוקר. זה כאילו, אז הראש שלו...
אבל כל הזמן הוא הרגיש שזה לא נעים, שהוא לא נורמטיבי. בסוף הוא הלך והתקבל לאיזושהי חברה מאוד מאוד גדולה וכבדה כזאת.
כאילו,
הוא התקבל כי הוא מאוד מאוד מוכשר.
היו נותנים לו פרויקט, אמרו להם, אוקיי, עד מתי אתה צריך להיות מוכן?
אמרו לו, עוד שבוע, עוד שבוע.
אין בעיה, היה מגיש להם את זה תוך שלושה ימים.
מעולה.
וככה זה.
אחרי חודש קראו לו, אמרו לו, שמע, אנחנו רוצים לפטר אותך. ואז הוא אמר, לא, אני אומר, כן, אבל אתה לא נמצא פה.
משמונה עד...
מה אכפת לכם איפה אני נמצא? אני אעשה את העבודה?
לא, אתה צריך להיות פה.
אי אפשר, העובדים מסתכלים, רואים, אתה בזה, אי אפשר.
אז הוא אומר לי, הרב, תאמין לי, ניסיתי, ניסיתי, והלכתי לבדוק אם אני לא יכול.
אז הוא מצא את העבודה כזה, כמו פרילנסר כזה, הוא מקבל פרויקטים, בא, עולה, כן?
אז יש איזה איזשהו מחיר,
אז בסדר, אז הוא כל החיים יעבוד לבד, הוא לא יעבוד.
האם אנחנו מסוגלים לקחת את היצירתיות הזאת ובכל אופן לחבר אותה לאיזושהי מסגרת,
כדי שבאמת זה יהיה,
זה יהיה, זה יניע מערכות ולא רק אדם לבד? זאת השאלה.
אז יעקב אומר, אני רוצה לחבר את עשיו אליי.
כן? אני רוצה להורות דה תוהו בכלים בתיקון.
וכל דבר, מפני שעם לבן גרתי בחינת לובין העליון, שמשם היה עיקר כוח השפע ליעקב,
בא על עולם האצילות לברר ולתקן את הכול.
וכיוון שכך נגמר ונשלם, מלאכת התיקון בשלמות,
מעתה ראוי ויוכל להיות
השרעת והמשכת המקיפים דה תוהו,
שאם לא היה נגמר התיקון בשלמות,
לא היה יכול להיות המשכת המקיפים,
כמו שכתוב בזוהר,
דלית בירכת השריא באתר אקנאיה. כלומר, רק אחרי שיעקב גמר לעבוד על עצמו בבית לבן והתמודד,
אז הוא נעשה כלי ראוי לקבל את האורות המקיפים
של עשו, אורות התוהו הללו, להיות משהו שלם.
ואז תראו מה הוא אומר לו,
אבל עכשיו שנגמר התיקון ותכלית, הרי זה אתר שלום שראוי להיות בו המשכת המקיפים העליונים, ולכן ויש לך להגיד לאדוני לנצור חן בעיניך. הוא קורא לעשו אדוני, כלומר אתה באמת מעליי,
אתה באמת גדול ממני.
מוצא חן בעיניך להשתלב?
מוצא חן בעיניך להיכנס לתוך המערכת שלי ולרענן אותה ולדחוף אותה קדימה?
אומרים, שאלת למה זה החסידות?
מה עשתה החסידות לתורה? מה זה הדבר הזה?
מה עשתה החסידות? יש כל מיני משלים.
הרי התורה לפני כן הייתה ואחרי כן הייתה.
יש שלושה משלים מה עשתה החסידות לתורה.
שומע? מיכאל.
משל אחד,
החסידות עשתה לתורה מה שהמנגינה עושה למילים.
שמעת?
מה, סתם, מנגינה על המילים. לפעמים אתה לוקח אותו פסוק.
שיביתי עכשיו נגיד תמיד כי מלחין לו איזה נגינה.
וואי, וואי, וואי, מה נראה?
מה, לפני כן קראת את הפסוק הזה בתהילים 200 פעם, מה קרה לך פתאום? לא יודע, מנגינה, וואו.
מראה לי דברים אחרים במילים.
נכון?
משל שני,
החסידות משוללת למי שנכנס לחדר חשוך והדליק בו אור.
לא השתנה כלום בחדר, אותם חפצים, אותם זה, לפני כן לא ראית, עכשיו אתה רואה, אתה מזדהה, אתה מתחבר.
למשל השלישי, החסידות
משולל למי ששם תבלילים במאכל.
כל אהבות המזון היו לפני כן, הכל היה קיים בתוך הסיר, לא היה טעים, לא אכלת.
פתאום בא מישהו, טבלן את זה, וואו, איזה טעים זה, אני מחובר.
כל הדברים האלה הם יסודות של טוהו, כאילו של איזה...
גם, גם, יש לזה הרבה משנים, יכול להיות.
הציונות זה משהו יותר מאוחר.
בחסידות זה...
עוד פעם, מה זה תנועה של תוהו? תנועה של תוהו זו תנועה שלא רוצה להתחשב במציאות.
לא רוצה.
כאילו, אני, יש לי איזה משהו אחד ואני הולך עליו עד הסוף.
כן?
רוצה,
הוא קורא לזה בהמשך רצוב השוב.
תוהו זה בעצם,
הורות ותוהו בכלים סיכון זה דומה לנדנדה. מה קורה בנדנדה?
אתה רוצה לעלות עד למעלה,
אבל אחרי זה אתה אומר, רגע, רגע, אבל אני חוזר.
נד, נד, נד, נד, רד עליה, לב ורד. אני עולה, אבל אז אני חוזר.
אני עולה כדי לחזור.
אני לא עולה כדי להתנתק, אני עולה כדי לחזור.
אני לא רוצה לא לעלות ולא לרדת, תן לי ללכת ככה באמצע, אל תטריד אותי יותר מדי, הכל בסדר.
בסדר?
יפה.
לכן, ויש לך להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך, היינו שתשפיע ותאיר את המקיף שלך אליי בעולם התיקון,
וזהו מציאת חן.
והיינו מפני, כי יש לי שור וחמור,
יש לי כבר איזו הכנה,
נתהפך חשוך על הנאורה בעולם התיקון,
והרי זה אתר שלי ממש, אם כן ראוי אני למצוא חן בעיניך שהוא השראת הברכה.
האם עשו מסכים
להצעה הזאת?
לא,
הוא לא מסכים.
הוא לא רוצה להיכנס לשום מערכת, הוא רוצה להישאר פראי,
לא מחויב לכלום, עושה מה שבא לו,
הולך עד הסוף,
ממילא נופל כל הזמן בנפילות, הוא לא מסכים.
אז אם עשו לא מסכים, מה צריך לעשות יעקב?
לקחת את זה מעשו אליו.
יעקב רצה ליצור שיתוף פעולה.
וישוב המלאכים אל יעקב לאמור בנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאותי שעמו פירוש תשובת המלאכים הוא כך שאם היות שמחמתך ראוי ונכון מאוד
שיומשך אליך מבחינת המקיף דה תוהו
מאחר שנמצא בך השלמות של התיקון אבל מה לעשות שהמניעה הוא מצד עשיו אחיך שהוא עדיין למטה בבחינת שבירה
ולא נתברר עדיין כלל
ואם כן איך ישפיע עליך משורשו המקיף
דה תוהו הנזכר לאל מאחר
שהוא עדיין למטה
והראיה שהוא בשבירה,
כי גם הולך לקראתך ב-400 איש עימו, 400 איש הם דינים קשים של החיצוניים.
כלומר, עיסאווי הולך עם כל הכוחות, אומר, אני לא מוכן להתפשר,
אני לא מוכן איזה, אני הולך עד הסוף.
תראו, אני אתן לכם דוגמה להורות דה תוהו בכלים לתיקון, זו דוגמה נוספת מ...
נגיד אדם הוא רווק,
רווקות דה תוהו, סליחה שאני מבאס פה 80% מהיושבים,
אבל רווקות דה תוהו, למה?
אתם יודעים למה? כי כשאדם רווק, הוא יכול לעשות מה שבא לו.
מה שבא לו, אף אחד לא אומר לו מה לעשות.
בא לי היום ככה, מחר ככה,
היום אני לומד במכון מאיר, פתאום אני אומר, אה, בעצם מתאים לי, בשביל ישראל. טוב, בשביל ישראל.
הולך לשביל ישראל, נעלם בחודשיים, חוזר משביל ישראל, טוב, בעצם, בא לי חצי שנה בחו״ל.
נוסע למזרח, חוזר למזרח, עכשיו בא לי ל... לא, אף אחד לא אומר לו כלום. כל פעם שהוא רוצה משהו, הוא עושה אותו עד הסוף.
אומרים לו, יא חביבי, בוא תתחתן,
תתיישב בדעתך, תתחתן, יאללה, כזה, מה פתאום, אתה רוצה לשים אותי בבית כלא? איך קוראים לזה בצבא? אזיכון? אה, יש לך אזיכון, התחתנת, יש לך אזיכון?
נכון, זה נראה איזה מין...
אבל, רגע, אולי את כל הרצונות האלו ואת כל הזה
אפשר לנטוע בתוך בית,
להתחתן,
וקודם כל אפשר לטייל לא רק במרחבי הגיאוגרפיה, אלא גם אפשר לטייל במרחבי הנפש,
גם להכיר מישהו אחר זה סוג של לצאת לחוץ לארץ,
לארץ אחרת של מישהו, וזה אחד הטיולים הכי הכי מרתקים, זה להכיר
נפשות אחרות.
לדעתי זה הטיול הכי מרתק.
הכי מרתק.
הייתי בחוק כמה פעמים,
אחרי עשר דקות אתה מבין את העניין, כאילו בארצות שהייתי, יפה, מגניב, הבנו את הקטע, בסדר? מה שבאמת מעניין זה התרבויות של המקומות האלו, והאנשים, ומה קורה שם, זה מה שמעניין.
הנופים, במיוחד באירופה, הבנת, ערים, אגמים בלתי נגמרים, ערים יפים, שלגים,
אחרי רבע שעה, עשר דקות, העניין הובן.
אין פה יותר עניין.
אבל בני אדם זה דבר מעניין, אז לידך, אתה יכול לצאת למסעות הרפתקה בתוך,
וחוץ מזה, בסדר, בתוך הבית.
אז כמובן זה לא יהיה, אתה לא תיעלם.
יש לנו מישהו,
אתם מכירים את זה הרבה מאוד, אני אתן לכם דוגמה, בעיניי דוגמה מקסימה.
שביל ישראל זה אחד ה... עשית את זה, מה אתה כלום?
אה?
חצי.
על כל פנים, זה אחד החלומות שלי לעשות שביל ישראל. כשאני הייתי בגיל המתאים לעניין,
אז לא היה שביל ישראל, זה עדיין לא היה מסומן.
ועכשיו אין לי שום מצב להיעלם מהבית לחודשיים, עם כל הכבוד,
נכון?
אבל אתם יודעים שיש
קבוצות כאלה, אתם מכירים את זה בארץ,
שמטיילות כל שבוע יום,
והם גורמים את השביל באיזה שנתיים,
כן? בשנתיים, כל שבוע יום זה בעצם
מאה ימי טיול, נכון? יש 52 שבועות בשנה,
לא מתחגגים, לא מתמודדים, זה מאה ימי טיול. מאה ימי טיול, בקצב שלהם, עם הנסיעות וכל זה, זה פחות או יותר שביל ישראל.
בשנתיים אתה אוכל אותו לאט-לאט וגומר אותו.
זה אורות דה תוהו,
אבל לגמרי בכלים דה תיקון. וואי, איזה דוגמה יפה, תודה,
בזכותכם בא לי הדוגמה הזאת, כן?
זה ממש אורות דה תוהו, כי שביל ישראל, וואו, זה משהו כזה. עכשיו פגשתי חבר שעשה את שביל ישראל חודשיים.
כלומר, בגיל שלי.
הוא בשבתון, ומה זה חודשיים, הוא כל שבוע הגיע הביתה, אבל אשתו ארגנה לו, הסכימה לו, באמת, זו הייתה חוויה בלתי רגילה, הוא הלך וזה.
אבל זה כאילו איזה וואו כזה, וקטע של שבתון, וקטע של זה, מעולה.
אבל לא תמיד זה אפשרי, ובאמת זו הייתה חוויה של תוהו כזאת,
הוא הולך לבד,
בגיל שלו.
אבל אתה יכול לעשות את זה בכלים של תיקון, ולאכול את זה, אז זה פחות וואו, זה פחות ניצוד. נכון, אבל יש בזה איזה משהו
שהוא מחובר למציאות ולא מפרק אותה.
זה לא מפרק אותה. כי יש מחירים גם לפירוק. אם אתה רוצה להישאר לעשות כל מה שבא לך,
לא תוכל להתחתן, לא תוכל להיכנס לשום מערכת.
אז זה מה שיעקב רוצה לעשות, לחבר את עשיו ליעקב.
זה מה שהחסילות רוצה לעשות, לחבר שאיפות תוהו
לכלים של תיקון, לכלים חזקים.
אז זו שאלה שחוזרת על עצמה, אני רואה שאני לא מספיק ברור.
חלק מה... בואו נדבר על התורה. מה בתורה הוא תוהו ומה בתורה הוא תיקון, בסדר?
מה שבתורה זה תיקון,
זה החלקים הנגלים בתורה, ההלכות,
אתה לומד מה לעשות,
אתה לומד איך להתנהג,
אתה לומד גמרא, אתה לומד הלכה.
לכין כלים, ככה צריך לעשות, נכון? זה ה...
עד החסידות,
מה עשה רוב עם ישראל?
מה? הכין כלים, למד כלים.
מי שידע ללמוד כלים, למד כלים,
ומי שאת זה לא ידע, זה היה בערך בלי כלום,
בסדר?
באה החסידות והכניסה בצורה, במיוחד חסידות חב״ד,
בצורה מאוד מאוד חזקה, את עבודת הלב, את הכוונה, את הגעגוע, את הכיסופים, ובעיקר את לימוד פנימיות התורה, כי הרי זה היה מה שאמר המשיח לבעל שם טוב,
שהוא התגלה כשיפוצו מהעינות, החסידות, כלומר פנימיות התורה, חוצה.
אז הם מתחילים לגלות פנימיות התורה, וכל מי שפתח ספר, איך אומרים?
גם לימוד יצחקי ברדיצ'ב, שקיבל את ספר התניא, הוא אמר, איך הכניס כזה אלוהים גדול
וספר כזה קטן?
כל מי שקורא את ספר התניא רואה שהכול שם פנימיות.
אז פנימיות זה קו של תוהו,
במקום להגיד את המילה תוהו, שמבהילה אתכם,
בואו נגיד, הרבה מאוד עוצמה.
זו עוצמה אדירה, דורשים ממך דבקות,
דורשים ממך, מדברים איתך על כוונות,
מדברים איתך על אהבה,
על אהבת השם יתברך, על מוכנית למסור את הנפש, דברים כאלה מהסוג הזה, ובונים,
אז זה תוהו, אז מה, אז זה כמו, תמיד היו כאלה חסידים, צדיקים, בתקופת הבעל השם טוב,
שפרשו מהעולם, היו מסתובבים ולומדים פנימיות את התורה, ואני אגע להם אליהו הנביא, והם היו ביערות ובזה,
היו, קראו להם הנסתרים.
לא.
זה הולך להיות משהו אצל כולם,
שיטה מסודרת,
מובנית,
בכלים שכליים,
חוכמה, בינה ודעת,
שעוסקים בזה ומבררים את זה וחיים לפי הדבר הזה, וזה גם בסוף נטוע בתוך
חיי המשפחה ובתוך המציאות עצמה.
אורות דה תוהו, פנימיות, עוצמה אדירה,
שהייתה בעבר שמורה רק ליחידי סגולה,
בכלים בתיקון,
בשיטה מסודרת.
בסדר?
זה יותר מובן עכשיו?
זה בגלל שאתה לא במכון הרבה, אז אתה
לא מרגיש שאתה...
טוב, אתם איתי?
אני מדלג לקוצר הזמן ולעומק המושגים.
אני מדלג לשש שורות מלמטה.
הוא מסביר למה עשיו לא בקטע שלו בכלל לתת את זה, כי כמו שאמרנו הוא לא רוצה להתביית.
ואין עצה אלא רק שימשיך יעקב בעצמו את המקיף.
ולזאת, כשידע שבעצמו הוא צריך להמשיך את המקיף,
לכך הוא צריך להעלות מים נוקבין כנגדו,
כדי להמשיך על ידי המקיף, כי רוח הייתי רוח וכו',
וזהו עניין המנחה ששלח יעקב לעשו,
ובבחינת העלאת מים נוקבין להמשיך מים דוכרין דמקיף דתוהו הנעל.
נסביר רגע את המנגנון הזה.
זה מנגנון נפלא מאוד.
כדי לחלץ מעשו משהו,
מה צריך לעשות?
לתת לו משהו.
יעקב רוצה ליצור איזה מצב של נתינה קבלה.
אני אתן משהו לעשו, אתן לו מתנות,
ועשו כתוצאה מהדבר הזה, מה הוא יעשה?
זה כמו שאתה הולך, הולכים לצדיק ונותנים לו פדיון נפש, והצדיק כאילו בתמורה נותן לך ברכה.
כאילו הפדיון נפש נועד כדי ליצור איזו התקשרות ביני לבינו.
הוא קיבל משהו שלי, אני נקשרתי אליו.
או כמו שבחתונה החתן נותן לכלה משהו שהוא שלו,
והיא נקשרת אליו דרך הדבר הזה.
אז יעקב רוצה לתת לעשו משהו, ודרך זה להתקשר אליו.
איזה מתנה לדעתכם היה יעקב,
אם הייתי שואל אתכם, תגידו, איזה מתנה יעקב היה נותן לעשו, או בכלל?
מה הייתם אומרים?
איזה מתנות, מה הסוג המתנות המתאימות ליעקב?
אוקיי.
בכללי, לא רק לעשו, גם לעשו.
עצות טובות, הייתי אומר, יודאיקה.
יודאיקה, הייתה לו חנוכיה,
נותן לו תתכלת.
נותן לו, כאילו, מתנות יהודיות לעשו, קצת הידישקאי, תהיה ככה קצת זה, נותן לו כל מיני דברים של יעקב אבינו.
מה יעקב נותן בפועל?
אומר אדמו״ר הזקן, לכך שלח גמלים אף שהן בהמות טמאות,
כי לגבי אומות האומות,
כי לגבי אור מקיף הנעל כחשכה כאורה,
וכמו שכתוב לכמן, ויקח מנהבה בידו,
והמנחה הזאת
ששלח יעקב לעשו היו בהמות טמאות גם כן,
כמו שכתוב, גמלים מניקות,
וגם הם חיים ולא שחוטים.
כן? כלומר, הוא שולח לעשו מתנות
מעולם הטוב,
בהמות טמאות
ולא טהורות,
חיות ולא שחוטות. הוא שולח לו כוחות, לעשו, מה שיש אצל יעקב, גמלים.
אגב, כשיעקב,
תראו את ההבדל,
כשיעקב שולח לעשו מלאכים, הוא אומר,
קודם אמרו לאדוני לעשו, אם גמל גרתי ואיכה ראטה, ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה. מה הוא לא אומר?
הוא לא אומר גמל.
במתנות הוא כבר שולח גמלים.
דיברנו על זה בנפש הפרשה השבוע.
כל הכוחות האלו,
שור וחמור וגמל,
אלה כוחות של עולם התוהו.
שור זה הרצון כאילו לפרוץ כלכלית, להיות זה, חמור זה מוכנות כאילו לשאת, חמור זה יותר מבוית. אבל גמל, הגמרא אומרת שגמל כשהוא נכנס לאטרף זה חיה מסוכנת ביותר.
הוא גם גבוה מאוד, הוא גם גאוותן מאוד, כאילו.
האם אנחנו מסוגלים להשתמש לעבודת השם בכוחות של גאווה?
וכוחות של עוצמה,
וכוחות של רצון להתקדם כל הזמן, כל מיני כוחות של תוהו.
פחות מתאים לכאורה, אבל צריך.
אבל צריך.
אז לכן יעקב שולח לו את המתנות הללו,
ודרך זה הוא מקבל מעשיו את האורות של עשיו, את היכולת לעשות תהליכים של תוהו. אני קצת מדלג,
בואו תראו, ביקום בלילה ההוא,
ואחרי זה אנחנו ממש כבר מגיעים ל... וואי, איך צריכים להזדרב.
ויקום בלילה ההוא ויקח את שתי אנשיו ויעבור את מעבר יבוק,
ויקחם ויעבירם את הנחל. פירוש יבוק הוא ייחוד, ברכה וקדושה.
שמעתם?
יעקב עובר את מעבר יבוק.
מעבר יבוק
זה איפה שהוא היה חי עד היום,
בעולם של ייחוד, ברכה וקדושה, עולם מסודר.
כן, יבוק זה, ברשות ייבות, ייחוד, יוד, ברכה, בית, קדושה, קוף.
יעקב עד אותו רגע היה חי בעולם של...
עולם של יש בו סדר,
עולם מסודר, יש בו ייחוד, אתה מבין, זה קשור לזה וזה קשור לזה וכולי.
עולם של ברכה ושל קדושה.
לאיזה עולם הוא צריך לעבור?
לאן הוא עובר?
לעולם תוהו.
הוא עובר לעולם תוהו. הוא חוצה, זה מין חטיה נפשית כזאתי,
שהוא עכשיו חוצה את, וגם הוא חוצה את המחנה, לשתיים.
הוא כאילו נכנס לאיזה מקום שהוא פתאום יודע לעשות דברים שהם לא לפי הסדר.
תראו,
דקה אחרי שיעקב פוגש את עשיו,
ומקבל כוחות של תוהו לתוכו,
אנחנו רואים את שמעון ולוי,
הבנים של יעקב,
עושים בדיוק מעשה של תוהו.
נכון?
בעולם של איחוד ברכה קדושה, כשחושפים מדינה, אז יעקב היה מנהל משא ומתן,
והיה זה,
משכנע אותו להחזיר, והם מגיעים לאיזה הסדר כזה.
באים שמעון ולוי ואומרים, מה זה הדבר הזה? איזה הסדר? שום הסדר. בום,
נגמר הסיפור,
אנחנו מחזירים אותה.
מלחמה.
זה אורות בתוהו.
הם נמצאים בתוך כלים דה-תיקון. יעקב מיד, מה אומר להם?
מאזן אותם. תגידו, מה עשיתם?
אחרתם אותי לאבישני.
לטווח ארוך יעקב אומר, הריכוז שלהם מסוכן, אני צריך לחלק אותם. הוא בדיוק לוקח את האורות של תוהו ואומר, אם זה יהיה מרוכז במקום אחד זה יהיה פיצוץ, אני חלקם ביעקב ואפיצם בישראל. זה בדיוק המבנה שדיברנו עליו של תוהו ותיקון, שהתיקון מאזן את התוהו. אבל זה מה שקורה.
זה יכול היה לקרות רק אחרי המפגש עם עשו.
לפני המפגש עם עשו, אף אחד לא היה מחלץ את דינה במבצע צבאי.
כנ״ל, אני אתן לכם דוגמה יותר מאוחרת.
בשלב מסוים בהיסטוריה היהודית,
רבי מחליט שצריך לכתוב את המשניות.
זו חתיכת מחשבת תוהו.
לקחת את כל התורה שבעל פה זה דבר מרכזי ולכתוב אותה.
לכתוב אותה.
אז זה ממש תוהו כזה, זה להעביר את זה.
הוא עושה את זה בכלים של תיקון. יש כאן מחשבה, הוא אומר נכון, עת לעשות להשם, הפרו תורתך, אני הולך לשבור את התורה.
אבל עם הרבה כלים והרבה כללים ואני הולך,
בסדר זה יהיה כאילו, זה יהיה מאורגן.
אבל המחשבה הראשונית
היא מחשבה דרמטית.
היא לא מחשבה של סדר טוב. הסדר הוא,
כאן נמצא, כאן היה.
באמת אפשר להגיד שתראו,
אני אתן פה עוד דוגמא.
תראו שעשו הוא בעת המודרנית הוא עובד גם כן באופן של אורות דה טוהו בכלים של תיקון.
זה גם כן דוגמא טובה. מיכאל,
אל תרשום אותה בדוגמאות הטובות, ברשימה של הדוגמאות הטובות.
אורות דה תוהו זה מחשבה מוזרה ומשונה שאומרת,
לדוגמה,
שהאדם יכול לעוף כמו ציפור.
זו מחשבה,
אין מילים חוץ להגיד, שהיא הזויה.
למה שאתה לא עוף כמו ציפור?
ככה, אני אעוף פה ציפור.
זה תוהו גמור.
ואז מנסים... בסוף, במחשבה כזאת, מה קורה?
נהיים מטוסים.
בסוף יש מטוס.
המטוס הוא כלי לגמרי תיקון, מסודר, עם מערכות, אבל
בבסיס שלו עמדה מחשבה הזויה שמישהו חשב בהתחלה ואמר, אני רוצה לעוף פה ציפור.
שנים הסתכלו בני אדם על הירח,
זה בעיקר עשיו, זה התרבות המערבית, אמרת, אנחנו נגיע אליך יום אחד. איך תגיעו לירח? זו מחשבה הזויה.
זה תוהו גמור. מחשבה שאין לה, היא כאילו לא מתחשבת, יש גרביטציה, יש איזה... על מה אתה מדבר?
בסוף הגיעו לירח.
כן.
טוב, גם להיות ראשי תיקון. זה כן עם הפלפלה, כן, אתה יכול... כן, אבל בבסיס עומדת, גם כשיש לך כלים של תיקון, בבסיס עומדת מחשבת תוהו.
אתה מבין?
בבסיס עומדת מחשבת תוהו. אומרים בני אדם, אני רוצה שמי שגר, מי שנמצא בדרום אמריקה, ידבר עם מי שנמצא בישראל.
איך ידבר איתו? מה יעשה? ימתח חוט עם אש...
המטרה הסופית זה אורות של תוהו בכלים של תיקון.
יש לך מחשבה פראית,
אתה לא מוותר עליה, ומצליח להביא אותה לתוך כלים של תיקון עד שזה קורה.
מה?
לא.
לא.
אפשר להגיד שגם אין דבר כזה אורות של תיקון. אלא האורות הן תמיד של תוהו.
הכלים זה התיקון.
יש לך לפעמים יותר מדי כלים, יש מעט אורות,
והרבה כלים זה אורות מועטים בכלים מרובים. האורות דה תוהו זה שאיפה מזעזעת.
כאילו אתה אומר לך, למה שדבר כזה יקרה? מאיפה חשבתם על זה בכלל?
אתה רואה שהעשו הוא מאוד מאוד כזה של תוהו, יש לו מחשבות משוגעות.
הוא רוצה לשלוט על כל העולם לדעת.
ובסוף זה מצליח להגיע גם לקיים של תיקון גמר בדורנו, גם עשו עבר את התהליך הזה.
החסידות עושה אותו דבר בתוכי עם ישראל בתורה.
בואו רגע ננסה לסיים את זה, לחטוף את זה, שיהיה לכם גם איזו הפסקה לפני השיעור הבא.
יש לנו עוד איזה ארבע דקות.
על כל פנים יעקב עובר את מעבר יבוק.
פירוש יבוק הוא ייחוד ברכה קדושה, עניין דינקטיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו', הנהר הוא בינה,
כמו שכתוב, הנהר יוצא מעדן, ושורש האבות הוא מעבר הנהר, היינו מבחינת הכתר.
רק משם נמשכו האבות ונשפלו למטה בעבר השני של הנהר, ויעקב,
שרצה להמשיך לומר מקיף דה תוהו, שלפני האצילות, הוא צריך מתחילה לעבור את הנהר,
וזה שכתוב הוא יעבור את מעבר יבוק,
כי מבחינת איחוד ברכה קדושה הכל הוא מבחינת הנהר הנ״ל וכו׳ וכו׳.
טוב,
עכשיו הוא מסביר את הכל.
ולהבין כללות עניין יעקב בהמשכת המקיף דה תוהו לעולם התיקון, וגם יובן זה בעבודת השם.
הנה ידוע כי יעקב הוא מבחינת תפארת שמחבר שני הפכים שהם חסד וגבורה.
כן?
יעקב מחבר בתוכו שני הפכים.
זה, כמו שהזכרנו,
אורות של תוהו וכלים של תיקון.
כן? טוב, הוא הולך רק לכיוון אחד. יעקב יש לו,
כן, אמר לי את זה פעם, איזה יהודי מעניין,
לא יודע איפה הוא נמצא היום,
יהודי עולה מרוסיה, אבל פנימי.
הוא אומר לי, חסד,
גז,
גז,
גבולה, ברקס,
תפארת, קלאץ'.
הכל ביחד,
בסדר?
כלומר, האוטו הוא לא, רק תלחץ רק על הגז, תתקע בקיר הקרוב.
תלחץ רק על הבלם, תעמוד במקום.
אבל אם תישא גם בצורה של מו מו, לא הולך.
יש לך גם גז, גם ברקס, ואתה יודע לסמכן ביניהם בצורה הרמונית.
אז הוא אומר, יעקב הוא בחינת
תפארת שמחבר שני הפכים שהם חסד וגבורה,
כי על ידי התקללות שני הפכים יחד הוא עיקר התפארת.
והמשכת והתגלות אורם סוף בקו האמצע ילך. כך רצה להאחד ולחבר גם כן המקיף דה תור עם האורות
פנים לתיקון שהם גם כן שני הפכים שהתחברו יחד.
לחבר שני הפכים וביאור הדברים הנה שתי בחינות בעבודת השם האחת אהבה ברשפי אש בתגבורת מאוד זה שאלתך לצאת מן הגוף להיפרד מן הפתילה והיא בחינת אהבה רבה שאין כלי הלב מכילה אותה כי לא יכיל הלב ההתפעלות העצומה אדם רוצה כוסף רוצה לעוף לצאת מעצמו ולכן הוא יוכל לעמוד בכלי גופו וחפץ לצאת מן ארתיקה חומר הגוף
והשנייה בחינת התפעלות המתיישב בכלי הלב
בעיקר עניינה הוא בחינת המשכת אלוקות מלמעלה למטה,
דווקא בכלים מכלים שונים בתורה ומצוות.
וזה עניין רצו ושוב, הנדנדה שהזכרנו מקודם.
והנה בחינת עולם אותו הוא היה בחינת רצו,
ולכן הסתלקו האורות מן הכלים כמו אהבה רבה להיפרד מן הפתילה והכלים.
אבל התיקון הוא בחינת שוב,
הוא בחינת תורה ומצוות ובעל כוחך אתה חי להיות בתוך הגוף ולהמשיך אובן סוף בכלים מכלים שונים.
וזה היה ההפרש גם כן באותם ארבעה שנכנסו לפרדס.
בן עזאי הציץ ומת,
בן זומא הציץ ונפגע. כלומר, בן עזאי פרחה נשמתו,
בן זומא השתגע,
ורק רבי עקיבא, שהיה לו כלים חזקים בנגלה,
נשאר בחיים.
נכנס בשלום ויצא בשלום. כי בן עזאי היה בחינת רצוד אהבה רבה הנעל,
בבחינת כלות הנפש, ולא רצה להיות נשפל בבחינת שוב,
ולכך לא רצה לישא אישה, בדיוק הדוגמה שאמרנו. בן הזה אמר, אני לא רוצה להתחתן עם אישה עכשיו, היא תגביל אותי, אני רוצה ללמוד תורה בלי סוף.
ואמר, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים, ולכן הציץ באמת שנסתלק לגמרי מן הכלי, כנ״ל כי עזה קמה בתאווה.
אכן, אין זה דרך התורה שהיא בבחינת תיקון. למה?
כי לשבט יצרה ובעל כוחך אתה חי.
ולכן רבי עקיבא,
שהיה מבחינת תיקון,
נכנס בשלום ויצא בשלום,
שהיה מין נוקבין ומין דוכין, מה שהיה לו, הכלים והאורות,
מבחינת ארצו ושול, במידה ובמזיגה הנכונה שלפני עניין ארצו כן היה,
שלפי עניין ארצו כן היה השוב אחר כך, וזה נכנס בשלום ויצא בשלום.
ואני מדלג לאות המודגשת.
ועתה יובן עניין כוונת יעקב
לחבר ולייחד המקיף דה תוהו עם האורות וכלים דה תיקון,
אורות וכלים דה תיקון,
דהיינו שיהיה תמיד רצו ושוב במזיגה אחת,
שלפי עניין הרצו כן יהיה השוב.
דהיינו, שיהיה האהבה רבה, ברשפה יש להיפרד מן הפתילה, שאנחנו נרצה להיות בדבקות,
כמו בחסידות, כמו בניגול, כמו ב...
ואף על פי כן, יהיה אחר כך בחינת שוב לאחד.
כלומר, את כל האהבה שלך ואת כל הדבקות,
איפה תשקיע? באיזו עשיית מצווה.
באיזה חסד אומרים שאחת האינדיקציות להתקדמות בעבודת השם
זה אם אהבת ישראל שלך התגברה.
בוא, קח את כל ה...
תשקיע אותם באיזה יהודי, חבר שלך באהבה.
תרוקן את זה לתוך איזה כלי.
ואף על פי כן, יהיה בחינת שוב לאחד, ובעל כוחך אתה חי להמשיך אור אין סוף למטה דווקא בתורה ומצוות.
והרי זה ייחוד והתחברות המקיף דתוהו עם הכלים דתיקון.
וזה שכתוב ביעקב, כשהוא בא ליצחק, ויבא לו יין.
יעקב עד אותו רגע דומה למים.
פה הוא דומה ליין.
אחרי שהוא נפגש עם עשו.
כי יין הוא בחילת רצו, גבורות ורשפש מלמטה למעלה,
ויעקב ארמי מיה בחינת, כן, ארמי, ארמי יש בזה אותיות מים.
שוב, ולכן, הוא יווה לו יין ובתרי תמש, הוא יתקררו את הרצו ושוב,
מים ויין, וזה הסוד שאנחנו מערבבים,
שופכים מים קצת ליין בשבת, נכון, שיהיה רצו ושוב.
יהיה גם, יש כאן תוא, רוצים לשתות יין ולשנוא, רגע,
טיפה תמזוג את זה, תמתן את זה כדי שתיכנס לתוך כלים.
ולכן יעקב הוא האב השלם, כולו כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל,
כי היה אברהם חסד פשוט בלא מזיגה, אברהם היה חסד מוגזם, ויצא ממנו ישמעאל.
וכך מתפשט יותר מדעת שאמר לו ישמעאל,
לו ישמעאל יחיה לפניך,
ויצחק היה גבורה, ויצא ממנו עשו, אבל יעקב הושלימו דאבאן, התקללו ת'אפכים רצו ושו,
ופרשת וישלח נקראת תמיד סמוך ליד כיסלב,
כי יש בה כמובן,
האדמו״ר הזקן,
את הביאור המופלא הזה שבעצם הוא עניינה של תורת החסידות באופן כללי.
שבת שלום, חי ורעי, בארבע ורבע.
