פרק ראשון ופרק שני במסכת סוכה
מתעסקים בנושא הסוכה.
פרק שלישי
בהכשר ארבעת המינים,
בסדר? ופרק רביעי
שמתעסק
בעניין איך נוטלים את הלולב, אחר כך פרק חמישי, שמחת בית השואבה.
בואו נראה שאנחנו מספיקים כל מה שצריך,
כולל כל מה שצריך בעניין ארבעת המינים, כי לזה התחייבנו.
אומרת המשנה,
אני קורא,
סוכה שהיא גבוהה, למעלה מ-20 אמה, הווה אומר,
9.6 מטר פסולה.
רבי יהודה מכשיר.
מדוע?
כיוון שהגמרא אומרת לנו, בסוכות תישבו שבעת ימים,
אני אצא למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. למען ידעו דורותיכם, זה אחד הדברים המיוחדים של סוכות.
אני צריך לדעת שאני יושב בסוכה.
אם אני לא יודע שאני יושב בסוכה,
אני לא ישבתי בסוכה.
יש פה עניין של הכרה במצוות סוכה.
אז מי שלא מבין מה קורה איתו, השם ישמור.
אז אולי מצד הסגולה יושב בסוכה, אבל הוא לא חייב בסוכה.
בסדר? ולכן גם יש אנשים שפטורים ממצוות
הסוכה בכל מיני סיבות, אבל למען ידעו דורותיכם אנחנו צריכים להיות מודעים.
יישר כוח, מה לעשות רע נסמאלי, בסדר?
צריכים לדעת שיושבים בסוכה,
לכן מעל עשרים אמה לה שלת בעיינה, בסדר? מעל עשרים אמה.
חנוכה,
הבורק אין בו מים, עוד כמה דברים שאנחנו מצטרפים ביחד לנושא הזה של עשרים אמה. עשרים אמה זה 9.6 מטר.
סוכה שהחלל שלה בפנים הוא יותר מזה היא סוכה פסולה.
רבי יהודה מכשיר, שאינה גבוהה עשרה טפחים,
נווה אומר 80 סנטימטר,
ישיבה בסוכה שהיא גובה 80 סנטימטר,
זה מי שרגיל לשבת על הרצפה, על הקרקע.
כשיושבים על הקרקע 80 סנטימטר זה מספיק לבן אדם סביר,
כן, נקרא לזה כך, וזה נקרא מינימום של בית, גם במסכת
בבא בתרא וגם במסכתות שמדברים בנושא של בית
שנפחת,
אז אנחנו מדברים על 80 סנטימטר,
והשטח שלה, כבר אנחנו נגיד, צריך שיהיה שבעה טפחים על שבעה טפחים, הווי אומר,
56 על 56 בגובה 80 זה מינימום של סוכה.
דוגמה קלאסית להיום, אנחנו נפתוח שתי דלתות של מכונית,
אבל לדאוג לזה שהדלתות מגיעות עד פחות מ-24 סנטימטר מהרצפה, צריך אוטו נמוך,
או איזה סיטרון כזה להוריד לו את הלחץ שמן,
את הקפיצים,
כן, את הבוכנות,
ואנחנו מגיעים למצב שזה עשרה טפחים, שמים סכך בין דלת לדלת,
יושבים מתחת,
אנחנו בסוכה כהלכתה.
בסדר? זה מה ש... מינימום של סוכה.
ברוך אתה הזמווה, אלוהינו מלך העולם, שאקונאים לאור.
אמרתי, החלל. אני מדגיש, רבותינו צריכים לרוץ.
הדגשתי, החלל של הסוכה.
מהרצפה עד איפה שאתה רואה את הסכך.
חלל.
לא מבנה חיצוני.
בסדר? תשים לב שאני דייקתי
בעניין הזה. עניתי.
טוב.
ושאינה גבוהה עשרה טפחים,
שאין לה שלוש דפנות,
אני חייב מינימום שלוש דפנות, דפנים רביעית לא חייבים,
וגם הדופן השלישית יכולה להיות דופן מינימלית,
הלכתית, על-פי ההלכה למשה מסיני,
של לבוד.
זאת אומרת, אם אמרתי שהדפנות צריכות להיות לפחות שבעה טפחים, הווי אומר 56 סנטימטר,
דופן שלישית, מספיק שתהיה רוב דופן.
ואיך אני יכול להכשיר, תראו בשעת הדחק,
להכשיר את הדופן השלישית?
אני לוקח
קורה ברוחב טפח ומשהו,
מניח אותה
במרחק מהדופן, שהיא זווית, הרי צורת כף, נכון?
נאמר ככה,
צורת כף-סופית.
יש לנו צד ימין, יש לנו את החלק הניצב לו,
ולאחר מכן הדופן השלישי.
אני מרחיק אותה פחות מ-24 סנטימטר, הווי אומר,
דין לבוד, שזה אחד מההלכות למשה מסיני,
שכל מקום שיש פחות מ-24 סנטימטר כאילו הוא סתום
ומעמיד
בפחות מ-2 מילימטר או פחות, אני אקח את המינימום,
דופן של טפח, של 8 סנטימטר פלוס משהו,
יצא לי שמסוף הדופן הזאת עד
המקום שמגיע הדופן,
שהיא צמודה לדופן חברתה וניצב,
יש לי רוב דופן.
כמה זה?
ארבעה טפחים.
יפה.
יותר מ-50% מהכשר דופן, שהכשר דופן זה 56 סנטימטר.
פחות מ-24 ועוד 9,
כמה זה יחד?
מה?
24 ועוד 9,
33. כמה זה הכשר סוכה?
56. יש לי יותר מחצי,
אפילו ניכר,
כי חצי של 56 זה 28. יש לי כבר יותר.
נושא ברור,
זווית פלוס.
קורה שעומדת במרחק פחות מ-24 סנטימטר,
שלוש דפנות.
זה מינימום הכרחי לסוכה.
ויכול לומר באריזם משובח.
סוכה ישנה, בית שמאי פוסלים ובבית הליל מכשירים. ואיזוהי סוכה ישנה? כמו שהסעה קודם לחג,
30 יום.
אבל אם הסעה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה.
נושא הפרגולות היום,
כשאנשים לוקחים פרגולות ושמים עליהן סוחך למעלה, זאת אומרת,
שמים פלאפונים, שמים קרשים למעלה,
שזו צילתה מרובה מחמתה.
אם עשינו את זה וכבר חשבנו על סוכה גם מלפני שנה,
אין בעיה.
אבל אם לא חשבנו על סוכה,
חשבנו שזה יהיה פרגולה סתם לצל,
לא התכוונו בכלל לסוכה,
חייבים שזה יהיה בתוך 30 יום.
לפני 30 יום צריך להרים ולהוריד מחדש.
מה קורה עם פרגולה שיש לה סיכות שתופסים את הפלאפונים?
צריך לשים לב, אם הם עומדים, הקרשים,
ברוח מצויה,
והם מהווים רוב,
צילתה מרובה מחמתה,
בסדר?
אם אנחנו נמצאים במצב כזה, והסיכה זה רק הבטחה,
כשיש רוח חזקה, משהו כזה,
אין בעיה, הכול בסדר, כי זה לא מעמיד.
אבל אם זה כזה,
יש כאלה שלבים אלכסוניים,
שאם אתה מוציא את הסיכה,
דוחפים שם אקדח סיכות,
כן, הקרשים יפלו,
אז מה שמחזיק את הקרשים, מה הוא?
סיכה. סיכה זה דבר שמקבל טומאה פסול.
וגם פה צריך להוסיף שדילגנו על חמתה מרובה מצילתה,
זה פסול.
צילתה מרובה מחמתה עושה על סוכה כשרה.
ומה אשמע לפי הרמב״ם שצילתה מרובה מחמתה צריכה להיות למטה,
לא רק בתקרה.
כי לפעמים בתקרה אני רואה שזה צילתה מרובה מחמתה, אבל קרני השמש
הן מתפזרות.
צריך שבסוכה למטה יהיה לי צילתה מרובה מחמתה.
העושה סוכתו תחת האילן, כאילו הסעה בתוך הבית,
סוכה לגבי סוכה עליונה כשרה והתחתונה פסולה.
רבי יהודה אומר, אם אין דיורים בעליונה,
התחתונה כשרה. מה הכוונה לדיורים אם אי-אפשר לדור בה? זאת אומרת, מישהו לקח ועשה פרגולה,
שם שם פסי עץ, קורות עץ ברוחב עשרה,
ברוחב חמש עשרה,
ועשה סוכה
במרפסת.
פתאום בא השכנס לו מלמעלה, פתח את המעקה,
שם מעל זה סוכה, והוא מטייל על
הפרגולה שלו,
יש בעיה,
פרגולות שעושים היום, אין בעיה.
עם קורה רחבה, 10,
10 סנטימטרים, אין שום בעיה.
מה מתברר עכשיו?
כיוון שהשכן שלו עשה למעלה עוד סוכה,
והסוכה, הגג של הסוכה התחתונה סובל דיורים
מאלה שלמעלה, הוא סובל את המשקל,
הוא עמיד במשקל הזה, הסוכה התחתונה פסולה.
אבל אם הסוכה התחתונה לא סובלת בני-אדם,
כדי שיסבור למלאך, עשה שם קורה נוספת, לא יודע מה.
אי-אפשר. שתי קומות, אבל אולי רק בשביל שיהיה בידוד
הוא עשה לו שתי קומות של סכך,
בסדר? אז הסוכה התחתונה כשרה, עליונה,
צולה. למה?
כי אי-אפשר לגור בה, היא תיפול.
זה כמו מישהו שעומד על תקרת רביץ.
מכירים את זה? תקרות רשת כאלה,
פלאפונים, עומד על זה,
הוא נמצא למטה,
חוגג עם השכנים למטה.
בסדר? ברור.
סוג הלכה ג',
משנה ג', פירס עליה סדין מפני החמה ומתחתיה מפני הנשר שפירס על גביה כי נוף פסולה אבל הפורס על גבי נקליטי המיטה.
זאת אומרת, האדם בא ואומר, תשמעו,
יש פה יותר מדי טל,
יותר מדי שמש.
בא למעלה, פורס יריית ניילון
על גבי הסכך.
ניילון שקוף,
אף אחד לא רואה.
למה שרת את הניילון הזה?
שמע אני לא רוצה פה כל מיני,
או שמתחת לסכך הוא מצמיד לסכך,
בד יפה. למה?
כדי שלא יפול לו האקליפטוס לתוך המרק.
אשתי אומרת, בלי קצת גולגלח כאלה של אקליפטוס,
בליל החג, במרק, זה לא חג.
לא מבינה איך אנשים עושים מחצנת. טוב, רובם עושים מחצנת.
ברור, איך אפשר בלי האקליפטוס?
איזה ריח.
קצת אקליפטוס גם, חוץ מהדקליפטוס.
ברור, יפה.
חייבים, בית אבא, אל תטוש תאורטים אחד.
בכל מקרה,
העניין הזה שהוא בא,
הוא אומר, אני לא רוצה את העבשים האלה בברק,
שם שדים.
סוכה פסולה,
כי אתה לא רוצה את הסכך פה.
אבל אם הוא בוכרי,
יש פה מישהו בוכרי?
אוהב בוכרי?
בשכונת הבוכרים היו מקשטים את הבית בשטיחים,
שטיחים על הקירות,
שטיחים בתקרה.
אם הוא רוצה לנוי,
לשים שטיח.
זה יופי,
זה משהו-משהו, שטיחים בוכרים, קווקזים,
משהו אדיר.
גדלנו בשכונה, אנחנו יודעים.
בסדר?
אין שום בעיה.
למה?
נוי סוכה, בתנאי
שזה נמצא כחלק מהסכך,
תוך ארבעה טפחים מהסכך.
ברגע שזה יורד, כל מי ששם נוי סוכה,
צריך כל מיני קישוטים.
ברגע שזה יורד מארבעה טפחים,
פוסל את המקום שיושבים תחתיו. מנורה פלורסן.
אמרתי ארבעה טפחים, 32 סנטים.
בסדר?
ברור העניין.
קדימה, רצים.
ידלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסון,
וסיכך על גב הפסולה.
למה? כי זה כמו שעושה סוכתו מתחת העץ.
ראינו את זה במשנה השנייה.
ואם היה סיכוך הרבה מהם, או שקצצה היא כשרה. זה הכלל.
כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ, אין מסככים בו.
וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ,
מסככים בו. ומה צריכים להוסיף?
והוא לא מחובר.
דבר שלא מקבל טומאה,
גידולו מן הארץ,
ולא מחובר, מסככים בו. אם הוא מחובר, לא מסככים בו. יש לנו עץ למעלה,
תסתכל בצד, תראה
אם
שום דבר לא מוסתר על-ידי העץ. אתה לא יכול לשבת שם,
בסדר? וחייב להיות גידולו מן הארץ, ולא מקבל טומאה. חבילי קש וחבילי עצים וחבילי שרדים, אין מסככים בהם,
וכולם שאתירם כשרות, וכולם כשרות לעדפנות.
בסדר? אם אני לוקח
מלא פלאפונים,
עצים, אני קושב אותם ביחד ושם אותם למעלה.
לא עושים דבר כזה.
בסדר, אבל אם זה מפורק,
אין בעיה.
עוד פעם, אם אני לוקח ואוגד את הכול,
לא,
אני צריך שזה יהיה מפוזר.
לתפוס
פינה
לתפוס צד באזיקון, זה אחת הדוגמאות. למשל, האם מותר לסכך בפלסטיק?
ממה עושים פלסטיק?
טוב, נו, מאיפה בא הנפל?
בסדר. טוב, אבל אין גידולו מן הארץ.
אומנם זה לא מקבל טומעה ואומנם זה לא מחובר,
אבל אין גידול עומד לארץ,
לכן אפשר לסכך בפלסטיק. מצד שני, הוא גם לא פוסק.
אם אני תופס את מי שעושה מחצלת,
והיא עומדת,
הוא תופס אותה בפלסטיק, אין בעיה, אנחנו מחמירים.
מה אנחנו אומרים?
קח פס עץ,
שים את המחצלת,
קח מעליו פס עץ, תתחבר את שניהם באזיקון.
לא, אז יהיו חומרות, שיהיו חומרות.
בסדר? אפשר גם ממסמך,
שזה מתכת, שזה מקבל טומעה.
אנחנו שמים פסי עץ.
על פסי העץ, מי ששם מחצלת פורס.
מחצלת.
בתור סכך.
בתור סכך. מעל גבי המחצלת,
קח במקביל
לעץ התחתון עץ נוסף,
חבר את שניהם.
בקיצור, תעשה סנדוויץ'.
חבר את שניהם באזיקון, זה חומרה של חומרה,
לכל הדעות אפשר.
מצדי גם כך מסמיר.
אין בעיה.
כי זה לא מעמיד אותו, זה בסך הכול מאבטח, מרוחות חזקות.
ברוח מצויה זה עומד.
איזה קומה אתה גר?
15?
חמישית?
בגג?
באיזה צד?
מערב?
יכול להיות שיש רוחות מצויות שזה בעיה.
אז תעשה אתה באמת ככה. אף אחד לא שמע.
אמרתי, יריעת ניילון, אמרנו שלא.
כל דבר שאיננו כשר לסכך,
אם אני שם אותו כדי להגן, הוא פוסל את הסוכה.
אם שמתי לקישוט,
כן?
עשת-הדין לקישוט, אין בעיה.
בסדר? זה מה שראינו.
וכולם שיטרן קשיות, כולם קשרות לדפנות.
אנחנו עובדים בזמנים.
מסככין בנסרים,
דברי רבי יהודה, רבי מאיר עוסר, נתן על נסר שהוא רכב ארבעה טפחים,
קשרה,
ובלבד שלא ישן תחתיו.
שימו לב מה הכוונה נסר.
נסר, הכוונה היא פס עץ שהוא רכב משלושה טפחים. הווי אומר, מ-24 סנטימטר.
מישהו מכיר דבר כזה?
עץ טבעי היום, עץ האורן שקונים במחסני עצים,
מקסימום 21 סנטימטר.
רוחב כזה.
אפשר לקחת פסים כאלה,
לשים בתור סכך.
אין בעיה.
זה פחות משלושה טפחים. בין שלושה לארבעה, נכנסנו עכשיו למחלוקת
רבי יהודה ורבי מאיר.
בסדר? ואז הוא אומר, אם הוא ארבעה טפחים,
הסוכה עצמה כשרה, כמובן שזו סוכה גדולה.
סוכה כשרה, אם יש רוחב של 32 סנטימטר עץ,
אבל לא יושבים מתחת.
במקום שם אל תשבו.
דוגמה אני אתן לכם,
מישהו שיש לו סוכה גדולה ענקית,
ועשו פרגולה מבטון.
מכירים את זה? עושים פסי
קורות בטון כאלה?
יש מרחק בין אחד לשני, אין בעיה.
אם עשו את הבטון יותר מ-24 סנטימטר, בדרך כלל עושים 20,
עשו יותר מ-24 סנטימטר,
וזה נגיד שלושה-ארבעה כאלה במשך כל הסוכה,
זה לא פוסל את הסוכה.
אבל מתחת לזה לא יושבים.
ברור.
קדימה.
תקרא.
איך?
בוודאי, הרי אם שמים אחד ליד השני זה צילתם מרובם וחמתם מהקורות, הכול פסול.
אני חייב שיהיה רווח הרבה יותר גדול מהרוחב שלהם ביניהם,
כי אחרת אין לי פה סוכה,
כי אחרת זה צילתם מרובם וחמתם, לשים לב.
כן, כן, כן, באותה סביבה.
צריך שתהיה צילתם מרובם וחמתם על-ידי הסכך הכשר.
אתם יודעים, אתם יודעים. את מה?
איזה רוחב?
נסרים ברוחב 20?
זה כשר, זה סכך.
מה הבעיה?
כך,
זה מה שאמרתי מקודם, איך עושים סוכה על גבי סוכה.
וואלך, בנה פרגולה ושם לה נסרים
של 20 סנטימטר.
אפשר לדרוך על זה, לא?
שהיו עושים דק מזה.
לא.
הרוחב ביניהם, כן, נחשב סוכה, בוודאי.
כמו שכר, שיציל את העברו במחמתה.
תקרה שאין עליה מעזיבה,
כן, תקרה מעץ,
שהיו עושים פסי עץ, מצמידים אחד לשני,
מחברים אחר כך עם שליכט,
עושים על זה טיח,
זה מה שנקרא
רביץ,
שפעם היה,
עדיין בשכונת מבוכרים, אולי יש עוד כאלה,
פסי עץ ושמים טייח.
טוב, אבל אם אני על זה מעזיבה,
אין על זה טייח.
רבי יהודה אומר, בית שמאי אומרים, מפקפק ונוטל אחת מבינתיים,
ובית-הלאומרי מפקפק או נוטל אחת מבינתיים.
רבי מאיר אומר, נוטל אחת מבינתיים ואינו מפקפק.
המקרא סוכתו בשיפודים ובארוחות המיטה,
אם יש רווח ביניהם כמותם, כשרה.
החוטאת בגדי של הסלול זו סוכה, אינה סוכה.
לשים לב לשני הדברים האלה.
אני צריך שהסוכה תהיה לשם סוכה. ברגע שיש לי תקרה, אני צריך
לפתוח את המסמרים שלה ולהרים, לפקפק.
השאלה היא אם מספיק שאני אוציא אחד כן, אחד לא,
או שאני צריך גם וגם.
בסדר? זו בעצם המחלוקת במשנה ז'.
במשנה ח',
מי שמקרר סוכתו בשיפודים ובארוחות המיטה, שזה דבר
שמקבל טומאה, כיוון שזה היה כבר כלי,
כלי.
למשל, מי שהולך לוקח מבניין
קרשים של תבניות,
שכבר עשו בהם תבניות ליציקה,
זה כבר נקרא כלי,
עשו מזה תבנית,
בסדר? עצים חדשים, אין לי שום בעיה,
ברשות כמובן,
על אף שגם בלי רשות זה קשר.
אבל ברגע שעשו מזה תבנית, זה כבר כלי,
ליפטי,
ליפטי מעץ.
אתם יודעים מה זה?
מגיע מחוץ-לארץ,
ארגז משלוח,
כן, מעץ.
זה כבר היה ארגז.
אם יש לי רק כמה פסים, אין בעיה.
אבל אם זה רוב הסוכה, זה פסול, בסדר? אותו דבר מיטה מעץ מפורקת,
פסי עץ חזקים,
עץ בוק.
אותו דבר שולחן.
ברגע שזה היה כלי,
זה דבר שהוא מקבל טומאה.
הוא מקבל טומאה, אתה לא יכול, דרכו, להכשיר את הסוכה.
אם הוא נמצא כעץ אחד, בסדר,
אבל לא כדבר שהוא רובו.
המשל של דפנות, סליחה, חוטאת בגדיש.
חוטאת בגדיש לעשות בו סוכה אינה סוכה. למה?
כתוב בחג סוכות תעשה לך.
מצווה לעשות את הסוכה ולא מן העשוי.
בסדר? מקביל למה?
לציצית.
אפשר להטיל פתילים ואחר כך לתפור את הפינה בבגד.
מישהו בא אלי השנה עם איזו שאלה כזאת
שנקרא לו הבגד,
עכשיו הפתילים שלו קיימים,
הוא יכול להכניס אותם ולתפור את הפינה שנקרעה.
ברור הנושא, זה נקרא תעשה ולא מן העשו.
תתחיל לעשות בעצמך.
בסדר?
משנה ט' המשלשל דפנות מלמעלה למטה,
עם גבוהה מן הארץ שלושה טפחים פסולה, ומלמטה למעלה עם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים כשרה.
במילים אחרות, דין לבוד,
דין לבוד, הזכרנו אותו כבר.
כל דבר שיש בו מרחק של פחות משלושה טפחים, הווה אומר, מ-24 סנטימטר, מבחינתי קיר,
ממ״ד.
זאת אומרת, אם לקחתי דפנות,
הצמדתי אותן מלמטה לגובה עשרה טפחים, אם יש
פחות משלושה טפחים מהרצפה,
הדפנות כשרות. זאת אומרת, אם אני לוקח דפנות של שבעה טפחים, הווי אומר 56 סנטימטר,
מצמיד אותן לקרשים, לעמודים,
בשלושה טפחים, טיפה פחות,
יש לי סוכה כשרה.
לא צריך את הדפנות. לכן, מי שעושה סוכה במרפסת,
כל מה שהוא שם בדים מסביב וכו' זה לרווחה דה מילתא, זה רק בשביל שיהיה לו נעים לשבת במרפסת.
אבל התקן היום אומר שמעקה הוא יותר ממטר,
לדעתי 1.10 מטר,
פעם היה 90. התקן עולה.
1.10, אולי 1.15 מטר זה תקן של מעקה.
ברגע שיש לך מעקה, גם אם יש לו פסי ברזל,
בין פס לפס יש פחות מ-24,
אחרת ילד יוצא משם,
גם מבוגר יכול לצאת משם.
בסדר?
יש לנו עשרה-שמונה סנטימטר,
דבר כזה. המעקה כבר מהווה דופן,
אפשר מעל זה כבר לשים סכך,
ואחר כך לשים את הסדים,
כי תמיד אנחנו צריכים
שיהיו קודם כול קירות ואחר כך תקרה,
קודם כול דפנות, אחר כך סכך.
ברגע שיש מעקה מסביב,
יש לנו כבר הכשר סוכה, רק לשים סכך.
למה? למה? כן, כן, כן, אין בעיה.
תהיה הזמן על הדפן. יפה. גמרנו את הפרק.
כן כן כי אין צילתו מרובה בחמתו.
כי אם יש רווח ביניהם כמותם, 50% זה אין.
אני שם על זה סכך רגיל,
ואז מה יוצא?
שהצילתה מרובה בחמתה למטה מכוח. מה בא?
הסכך הרגיל.
בסדר?
אין לי הכשר של סוכה מהפסול.
ההכשר של הסוכה הוא מהכשר.
בסדר?
לא, עזוב, זה בדיעבד, מקרים.
לכתחילה תיקח את הכול חדש-דנדש,
מיוחד לסוכות,
בלי להניד עפף.
אנחנו מדברים על כל המקרים,
המקרים מה שנקרא,
הבעיה תהיד.
בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מהכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה,
זה הלכה למשה מסיני נוספת.
בסדר? אחת אמרנו לבוד, השנייה היא דופן עקומה.
ברגע שיש לי קיר, בטון,
אחר כך יש לי תקרה,
מה שנקרא המרפסת של השכן מלמעלה,
אם יש פחות ממטר תשעים ושתיים,
אני יכול להחשיב את הקיר של הבית כחלק מהדפנות של הסוכר. כמובן, לא יושבים מתחת לתקרה,
יושבים במקום שכשר,
אבל הדופן הזאת יכולה להיחשב
כדופן של הסוכר, וזה בדיוק אותו דבר, חצר שמוקצת על פתח-סדרה.
אפשר להחשיב בתנאי שיש פחות מ-4.492 מיליון מכל קיר אל המרכז שנפחת, ובו אני סיככתי בשכך כשר.
טוב,
משנה יא, עושה סוכתו כמנצריף או ששמחה לכותל. אני צריך
סוכה אלכסונית, מישהו בא ואומר, אני לוקח, אין לי.
אני לוקח ענפים של דקל
ושם אותם באלכסון לכיוון הקיר.
אם בתוך שלושה טפחים, אני אומרים, ניצב,
בתוך שלושה טפחים יש יותר מטפח,
זאת אומרת, יש פה גג,
הכול כשר.
כמובן שזה מעל עשרה טפחים.
נושא ברור,
סוכה לחוצה.
לוקח ענפים של דקל,
בסדר? מצמיד אותם לקיר.
אם יש לי
בתוך
שלושה טפחים
24 סנטימטר טפח,
זה נחשב תקרה.
אם אין, זה לא נחשב שיש תקרה, סוכה פסולה. כמובן, מפה ולמטה צריכים להיות 10 טפחים ו-80 סנטימטר.
אתה לוקח ענפים של 2.5 מטר,
שם אותם באלכסון
על קיר,
סביר להניח, אלכסון רחב,
שיש לך פה סוכה כשרה.
ברור?
זה גם דופן וגם סכך.
פטנט.
כי בגובה של 24 סנטימטר יש לי רוחב של טפח.
ברגע שיש לי רוחב של טפח זה עכשיו גג.
אין סכך, זה על הקיר, באלכסון.
מה?
מהכל.
על כל הדופן. כל מה שיש לי פה זה כשר.
זה, אמרתי, ענפים של דקן.
זה כשר, גם בתור דופן וגם בתור סכך.
משמש שניים.
בקיצור, אנחנו עוזבים פה,
ברירת מחדל,
הישרדות.
בוודאי, כל הכשר סוכה, כל הדינים, רק מבחינת הגג,
זה מה שדיברנו.
טוב,
פרק שני,
לגבי השימוש בסוכה.
עכשיו היינו בהכשר סוכה, שימוש בסוכה.
הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו.
אמר רבי יהודה נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המיטה בפני הזקנים,
ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון מעשה בית אבי עבדו של רבן גמליאל של הישן תחת המיטה.
אמרו להם רבנן, גם אלה זקנים, ראיתם את אביו עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שאתם עבדים פטורים מן הסוכה?
איפה הרי ישנו תחת המיתה?
לפי דרכנו למדנו
שהשם תחת המיתה לא יצא ידי חובתו.
אז איך הם ישנו?
כי מי שהולך להגביל פני רבו פטור מהסוכה. הוא עוסק במצווה,
פטור מהמצווה.
אבל לא מי שהולך לטייל במדבר יהודה או באיזה ואדי בלי עכברת.
ברור.
הנושא ברור.
יפה. למדנו פה על טיולים.
מדברים פה על מי שהולך לעשות מצווה.
הרב 400 בארץ-ישראל, מכיר, מכיר את הסיפורים עד עם הזמן.
גדלתי בהם, הכול בסדר,
הכול טוב.
ברור העניין?
איפה?
משבח אני את הבטלנים, את העצלנים,
שיושבים ושמחים
בבית כל החג. ומי שיש לו בעיה, שיבוא אלי.
אכילה, שתייה, הכול בסדר.
ברור.
עכשיו, רק אנחנו פה שומעים, נכון?
סיידר, אין בעיה.
ירושלמים התפקיד שלהם לארח את עולי הרגל.
זה המצב,
אחרת אין להם זכות להחזיק בית בראש הממשלה.
טוב,
בכל מקרה,
מיטה שמדובר פה זו מיטה של עשרה טפחים.
מישהו מכיר את המושג אני עולה לישון?
אתה מכיר את זה?
פעם-פעם הזקנים היו אומרים,
מה?
אני עולה למיטה לישון. מה זה עולה למיטה?
היה צריך לעלות למיטה,
עשרה טפחים, או מי שיש לו קומותיים,
אני יודע.
בקיצור, מדובר פה על מיטה שהיא בעצמה הכשר-בית,
גובה עשרה טפחים 80 סנטימטר,
ויש בה ארבעה על ארבעה טפחים.
זה הכשר של בית.
מי שישן מתחת לא שווה כלום.
דוגמה שלנו היום,
פתאום התחיל טל,
הוא לא מסוגל, הלחות הזאת
התגלגל עם השק שינה, לאן?
תחת השולחן.
מה גובה השולחן?
אם רק 70 סנטימטר, הסתדרנו.
אבל אם הוא 80,
עשרה טפחים,
גם אמרנו, אתה ישן תחת,
בית
לא יוצא,
לידי חובתו.
בסדר?
זה נושא הכתובר. הסומך סוכתו
בחרעי המיטה כשרה.
רבי יהודה עומר, אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, פסולה.
זאת אומרת, הוא מעמיד מיטה, קושר באזיקונים את הקרשים למיטה,
ומעל זה משכך.
בסדר? אפשרי, אדוני.
סוכה המדובללת ושצרינתה מרובה מחמתה, כשרה.
המעובה כמין בית,
אף על-פי שאין הכוכבים נראים בתוכה, כשרה.
בסדר?
זה ההלכה. העושה סוכתו בראש העגלה,
או בראש הספינה,
או בראש הדאבל קבינה.
בסדר? מי מסתובב פה עם דאבל קבינה?
משפחתי ולעבודה,
בלי להגיד שמות של,
בסדר? יודעים על מה אני מדבר?
טנדר, דאבל קבינה.
המשפחה נוסעת קדימה, חמישה אנשים,
מאחורה הארגז פתוח,
שמים למעלה סכך,
ויש לך סוכה,
בלי פרסומות לאף אחד.
ברור.
מה היינו סוכה? חבריו.
אתה רוצה סוכה,
שם את הסכך בתוך הריו,
מוציא את הירייה,
פורס
על ה...
צ'אטרה.
בדיוק.
שם קרש,
זה לא תמיד מייארד.
ברור, ויש לך סוכה,
שום בעיה.
אף שעוסק במצווה, פטור ממצווה. מי שנוסע בריאו, כנראה
הוא עוסק במצווה,
אז הוא פטור מהמצווה.
בכל זאת, אתה יודע, החבר'ה אמורים להחמיר,
אמורים
כל מיני חובות.
בשורה התחתונה, פטור מן המצווה.
טוב,
עושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה, ועולים לה ביום טוב.
פתחנו את הדלת מאחורה של האוטו,
בסדר? בטנדר,
ארגז פתוח,
עשינו סוכה,
אפשר לעלות ביום טוב,
שום בעיה.
מה הדבר היחיד שאי-אפשר לעלות אליו?
כשעושה סוכתו בא לראש העץ.
כאלה עושים מחנה, מכירים את זה?
לוקחים משטח, עושים למעלה.
אסור להשתמש בעץ,
לא בשבת ולא ביום טוב.
לא משתמשים בעץ, בצדי עץ לא משתמשים.
צדי צדדיו זה סיפור אחר,
אבל בעץ עצמו לא משתמשים.
לא תולי מגבת, מי שהולך לשטח,
לא תולי מגבת על-גבי העץ,
ומשתמשים בה בשבת.
לא משתמשים בעץ בשבת.
צדי צדדים.
טוב,
אם חיברתי
ו' לעץ,
ל-ו' חיברתי חבל,
ולחבל הזה חיברתי עוד אנקול שתופס את העריסה.
בסדר?
זה אפשר. אבל הקשור את העריסה לעץ עשוי.
זה צידד צדדים.
טוב.
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה.
למעשה היום בן-אדם יש לו גדר חיה.
מכירים את זה בבית?
הוא בנה כל השנה גדר חיה,
שלושה צדדים.
אם בארבעה צדדים סידר ככה משהו גבוה, על גבי זה
הוא מסדר לנוסחך.
אין בעיה. אם זה צמוד,
מתוך שלושה טפחים מהרצפה.
מצוין.
ויש לפעמים כאלה היום מבוך של גדר. מכירים את זה?
יפה. זה נקרא בורנקה של מלאכים.
בדיוק.
העושה סוכתו בעיניות אלוהים בסאול הקשרה. שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה.
הנה, אתם רואים?
שליח מצווה.
חולים משם שאין פטורים מן הסוכה, אוכלים ושותים ערעי
חוץ לסוכה. ועל מה אנחנו מחמירים?
מידת חסידות.
אבינו כוס. מוים לא שותים חוץ לסוכה.
ישראל קדושים,
צילה דמאמנותא, רוצים להיות תמיד
בצל השכינה כל השבוע הזה,
כן, כמה שיותר להיות בסוכה
וכמה שיותר
לא לעשות דברים מחוץ לסוכה, בסדר?
מעשה בביא הוא לא.
אכילת הרעי זה לחם פחות מכזית.
זה אכילת הרעי, שורה התחתונה.
מותר לאכול לחם פחות מכזית חוץ לסוכר. מה אנחנו מחמירים?
יפה. אשכנזים,
גם מזונות מברכים לשב בסוכה.
לשים לב, זאת אומרת, גם מזונות שצריך לשב בסוכה, לא אוכלים בחוץ.
תימנים
נכנסים לסוכה,
מברכים.
נכנס ויוצא. כמה פעמים ביום
זה נהיה יותר מברכת אשר יצא.
בסדר? אבל אנחנו לא בזה.
ספרדים,
כשאוכלים לחם,
סעודה,
אשכנזים,
מזונות, או אפילו יין רביעית,
מברכים לשב בסוכה.
תימנים, כניסה ויציאה.
טיילת.
מעשה, והביאו לו,
לרבן יוחנן בן זכאי, לטעום את התבשיל
ורק גמלה, שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו, העלום לסוכה.
כשנתנו לו, לרבי צדוק, אוכל פחות מקבצן,
נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה ולא ברך אחריו.
בסדר? זה בדיוק העניין שאנחנו אומרים. אכילת אריים.
אז היו חכמים שהחמירו
גם בזה.
רבי אליעזר אומר, כמה סעודות צריכים לאכול בסוכה,
14 סעודות חייב אדם לאכול בסוכה,
אחד ביום ואחד בלילה. אנחנו אומרים, אין לדבר קצבה.
חוץ מלילה יום טוב ראשון של חג בלבד,
ובאמת החובה שלנו לאכילה, צעודה בסוכה,
זה ביום הראשון.
זאת אומרת, אין ברירה אלא לאכול בלילה הראשון צעודה בסוכה.
וזה, למשל, בבית-הכרם,
שבנו את השכונה בהתחלה בלי סוכות,
הנהגנו בכלל בבתי-כנסת, השנה גם
בית-כנסת נוסף
מתחיל לעשות כך, בלילה הראשון,
קידוש לחם,
סלטים,
על דעת לגמור את הסעודה בלי לחם,
את הדגים ואת הבשר שהאשה מבשלת,
לא, רצית להגיד דגים ובשר של האשה, לא נעים,
בסדר?
בשר שהאשה מבשלת,
אני אומר, לאכול אחר כך לברך ברכת המזון בבית.
אפשר לסמוך לצורך סוכה בעניין הזה שיעשי התנאי, כי לפי מרן אי-אפשר.
בסדר? אנחנו יכולים כי אין סוכה.
אבל בלילה הראשון, שאר הימים,
אם אתה רוצה לאכול סעודה עם לחם, שב בסוכה.
אתה לא חייב.
תאכל פריחיות,
בסדר? מה לעשות?
אם זו שמחת החג שלו,
מה אני אעשה? יש כל מיני אנשים בעולם.
שמחת החג זה סעודה,
שמחת החג זה בשר.
איזה בשר?
למה? כי הפסוק אומר במפורש,
ואת הציפור
לא בשר.
בסדר? זה ברור שזה כתוב.
כתוב לא בטר.
אנחנו מדברים בעברית, כן? ציפור לא בשר.
תרנגולות זה לא בשר.
בשר זה בשר בהימנה.
וזה נכון, אין שמחה עליו, השר יש שמחה עליו ביין.
כך אומר הרמב״ם.
איך?
אמרתי בהמה.
לא, כבש.
יפה מאוד.
טוב, יש כאלה שכל השנה אצלם.
בלי להיות מגדריים.
בסדר.
טוב,
אז בכל מקרה, בלילה הראשון יש חובה, זו ההלכה.
ועוד אמר רבי אליעזר, מי שלא אכל לילה יום טוב ראשון, ישלים בלילה יום טוב אחרון.
אחרים אמרו, אין לדבר תשלומים.
למה? אם בן-אדם לא אכל ביום הראשון, מה הוא יעשה?
ויאכל למחרת פעמיים, אז זה פה ערב יום כיפור.
תאכל ארבע סעודות כדי להשלים את התיקון של
היום או מחרת.
אין דבר קצבה. למה? על זה נאמר
מעוות לא יאכל לתקון,
חסרון לא יאכל להימנות.
לא אכלת, הפסדת.
אבל מצווה לאכול בליל סוכות בלילה הראשון, סעודה בסוכה.
זו המצווה המיוחדת. אם יש מישהו שיש לו ספקות,
אפשרויות,
תשכנעו אותו לפחות בלילה הראשון.
זו המצווה מהתורה.
שאר הימים, שלא אוכל לחם,
שיאכל אורז, שיאכל
מקרוני,
פסטה, בסדר?
אחר כך נראה מי יצא מהדלת,
שעברו הפסטה.
ברור העניין?
יפה.
איך?
תבשילו, רק מאפה.
מאפה שאכל
כדי אכילת שלוש ביצים או ארבע ביצים,
מברך עליו ומוציא, ואחר כך בקטע מזל.
אבל לא מעשה קדירה.
מעשה גדירה, תאכל חצי קילו פסטה,
אתה מברך על מזונות ועל המחייה.
כן.
טוב.
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה,
שולחנו בתוך הבית בית שמאי, פוסלים מבית הלל מכשירים.
אמרו להם בית שמאי להוכח היה מעשה שחור, זיקנה בית שמאי וזיקנה בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורני.
או מצעור, שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר?
אמרו להם בית שמאי משם ראייה.
אף הם אמרו לו, אם כן היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימי חמא, אתה חושב לא אמרו לו,
אמרו לו. במילים אחרות,
מספיק לנו שיעור של, כמו שאמרנו,
שבעה טפחים.
שבעה טפחים, כמה זה שבע קחו שמונה?
56. 56 סנטימטר על 56,
אדם יושב בסוכה, ראשו ברובו בסוכה.
מה הבעיה שלי כששולחנו בתוך הבית?
שהוא יתכופף אל האוכל, אז כשהוא אוכל,
ראשו ברבו יהיה בחוץ.
אבל אם הוא אוכל כמו הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה,
שום בעיה.
אמרנו פעם, מה זה,
שליטה?
הרצייה כשהיה מבוגר כבר גיל 90,
לוקח כף, אוכל מרק ככה,
כף אחרי כף צלחת שלמה,
לא נשפך לו על הפרק.
הוא היה אוכל עם מייקי, התלמידים אוכלים שם,
ובבית היינו אוכלים.
בסדר?
אמר מעיל,
הוא יושב,
שום דבר לא נשפך.
צעירים, תנסו.
אני לא יורד לאוכל, אני מרים את האוכל אלי.
שים לב לקו החשיבה הזה.
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.
קטן שאינו צריך לנבוך, חייב בסוכה.
מעשה וילדה, הקלתו של שמאי הזקן
ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה בשביל הקטן.
כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי.
ירדו גשמים וממתי מותר לפנות משתסרח המקפא.
משלום מושל למעט דבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו,
שהפך לו קיטונה על פניו. לשים לב,
גשם בסוכות,
צריכים להתחיל לבכות עם הגשם.
בסדר? בעיה גדולה.
הוא מופיע פעמיים, גם מסכת תענית.
גשם בסוכות
זה דבר לא טוב.
להתפלל שיגיע הגשם, מתי?
שמחת תורה.
אפשר, אין בעיה.
שמחת תורה, אומרים תפילת הגשם,
ומשם אפשר שיהיה גשם. לא מבקשים עד חשוון כדי לתת זמן לכל מי שעלה לרגל.
אבל הגשמים זמנם כבר מרגע שנגמר סוכות.
זה דבר שחשוב,
לשים לב אליו, להתפלל על זה, שזה יגיע אחרי סוכות,
שנוכל לשבת בסוכה 24 שעות,
ולשים לב, הדבר המרכזי בבית זה,
איך אמרנו פעם,
אם אדם אוכל בחוץ, אין בעיה,
אם אדם הולך לשירותים בחוץ, אין בעיה,
אם אדם לא בא לישון בבית, כנראה
יתפרק הבית.
בסדר?
זאת אומרת, מה עיקר הבית?
שינה. לכן המזוזה הכי מהודרת, איפה?
חדר שינה.
ברור.
ולכן גם באכילה ובשתייה בסוכה השינה זה הדבר הכי חשוב,
ולכן שנת ערעי אסור מחוץ לסוכה. אכילת ערעי,
מותר אין שום בעיה, שתייה אין בעיה.
שנת ערעי,
לא ישנים מחוץ לסוכה.
אז מה התירוצים שלנו?
חוץ-לארץ.
מסוכן,
קר,
כבר אפס מעלות.
התורה ניתנה,
ליושבי ארץ-ישראל.
אין פה היתרים.
אין פה היתרים.
יש איזה שהם היתרים, בסדר, נו.
חולה שנה ראשונה אשתו מפחדת לישון לבד בבית, אין בעיה.
אין בעיה. הכול בסדר.
יש כל מיני היתרים. אבל זה היתרים.
היתרים.
לא ישנים מחוץ לסוכה. לכן כותב הרב בנישחי, אדם, או משנה ברורה מביא,
אדם שנרדם בבית-הכנסת,
שים לו ברכייה, מרפק, שים לו, בין הצלעות,
תתעורר
לא ישנים.
בסדר? זה ברור?
אם ירביץ לך, תגיד, הוכחתי עד שירביצו לי, מה אני אעשה?
יותר אני לא מצווה.
אבל לא ישנים.
טוב,
פרק שלישי.
זה בסדר?
לוח זמנים.
בסדר,
עמדנו בזמנים.
בסדר, גמרנו, עוד 20. עבר עוד 20, יפה. פרק שלישי,
לשים לב,
סוכה וישיבה בסוכה, סיימנו לפי הלו״ז שקבענו.
20 דקות כל פרק.
בסדר?
פרק שלישי, אנחנו מגיעים לעיקר הדברים שרצינו לדבר עליהם, כן.
מצוות תעשה של הזמן גרמה, אישה פטורה.
וסתם ככה, עצה טובה.
כדאי לשבת בסוכה.
צילה דמי אמנותא, יושבים תחת השכינה, זה בסדר, ברור.
כן, כן.
אכילה בליל סוכות זה כמו אכילת מצה בלילה הראשון של פסח.
לא אותו דבר, לא אותו דבר.
לא הבנתי למה אתה אומר.
לגבי החיוב בסוכה זה כמו חיוב בפסח.
טוב,
פרק שלישי.
אומרת המשנה, פרק שלישי, לולב הגזול והיבש
פסול
של אשר ראשו נפרצו עליו פסול,
נפרדו עליו כשר.
רבי יהודה אומר לי, יקדנו מלמעלה.
ציני הרב הרזל כשרות, לולב שיש בו שלושה טפחים
כדי לנענע בו, כשר.
ושים לב,
אנחנו בלולב.
יש לנו לולב,
כן?
יבש?
לא יבש. מה הוא?
ירוק, ברוך השם, לולב ירוק.
הוא היה קצת ככה בתוך פלסטיק,
אז תשים לב, על הקורה שיש לו יש קצת עובש.
הקורה זה החום
שסוגר את הלולב. כשלולב גדל,
הוא גדל עם מין מעטפת.
המעטפת הזאת נקראת
קורה,
בסדר? קורה.
אנחנו משתדלים שהלולב יהיה סגור, סגור, סגור, עם קורה.
אצל עסקנזים לא אוהבים את זה, אנחנו אוהבים.
ולמה?
הגמרא אומרת שיש שתי סיבות למה נוטלים לולב בסוכות.
טוב, המדרש אומר,
למשל למה הדבר דומה? שניים שיצאו לקרב סייף,
אחד נתן נוק-ארט לשני,
שבר לו את החרב,
כשהוא מנצח, מה הוא עושה?
החרב למעלה.
גם אנחנו.
עברנו ראש חודש אלול,
עשרת ימי תשובה, ראש השנה,
עשרת ימי תשובה, יום כיפור, הגענו עכשיו,
את מי ניצחנו?
יפה.
יוצאים בסייף.
לכן אומרת הגמרא,
שיטה אחת, למה מנענעים בלולאב?
גירה בעיני דשטן.
בעברית שלנו,
חיצים,
אני מפחד להגיד את זה, של לבוא יתגרם בנו, חס ושל מה, אל תיבנו ידי ניסיון.
יושב בצד, זה בסדר, לא רוצה להתעסק אתך. בסדר, זה ברור.
מצד שני, מה אומרת הגמרא?
מה אומרת הגמרא?
להוריד תללי ברכה. הרי בחג נידונים על המים.
אנחנו צריכים להוריד תללי ברכה.
ולכן,
זה חידוש שלי,
ספרדים שיש להם תעוזה,
גיר בנדי שטן,
שלוש פעמים ככה,
סגור כור השפיץ,
נכון?
אשכנזים הם איך מנענים,
הם גם לא מסתובבים לכיוון, הם עושים
טלילי ברכה.
בסדר?
הנושא ברור?
יפה. והם גם לא מסתובבים, הם עושים ככה, בכל הכיוונים.
ספרדים, בודקים. עכשיו תראו מה אני בודק, אם הוא ישר.
אם הוא ישר אני בודק. ברוך השם, הוא בסדר.
כיפוף ימין, כיפוף שמאל,
כיפוף כלפי מטה,
זה בעיה.
כלפי מעלה זה כמו שדרה. גם השדרה שלנו, הרי,
יש לה איזשהו כיפוף כלפי מעלה. זה בסדר.
זה מה שאנחנו בודקים.
וגם אנחנו בודקים
שזה לא צינר ברזל. מה זה צינר ברזל?
שסוף העלה מגיע לראש של העלה אחר. פה העלה השני מתחיל צמוד,
שני סנטים יותר מהקודם לו. אתם רואים את ההתחלה?
בסדר? את המרחק?
בערך
אפילו 1.7. בסדר, זהו.
ושהוא סגור.
מה אנחנו בודקים שהוא סגור?
למעלה, המרכזי. לוקחים את השדרה, עולים איתה עד למעלה, בודקים איפה האמצעי
ורואים שהוא סגור לה. מה זה סגור?
כל עלה מורכב משניים.
ראיתם? פתחתי.
מה עכשיו אני עושה עם זה?
אנחנו לוקחים,
צריך לאגוד אותו במינו,
בסדר?
שלושה חוטים?
זה מה שאני צריך.
ברור?
וככה אני הוגד בשלושה מקומות.
טוב,
המרכזי
הענף המרכזי
שיהיה סגור למעלה לא פתוח.
ראית שהפרדתי לשניים?
כן, למעלה זה נפרד לשניים.
וראיתי, ראיתי,
אומרים כאן נקודת המשטרה של שוק מחנה-יהודה,
פקח עין ונשמע אותה.
ושמים למטה דבק,
טובלים את זה בדבק פלסטי. למה?
שלא ישאב לחוט ואז הוא נפתח.
מצוין, אין לי בעיה, מה אכפת לי.
אבל אני ראיתי פעם שגם למעלה עשו את זה.
ופה הייתי אומר,
עד כאן תחום שבת.
זה כבר בעיה.
ברור.
אז למטה לפעמים רואים, יש כאלה שאתה יכול לגרד.
פה זה בסדר.
מה הבעיה?
שאני לא יודע אם זה פתוח או סגור.
מישהו לקח, טבל אותו בדבק,
הכול טוב.
אני צריך לנענע אותו, בטבעיות.
בסדר?
יפה. נמשיך את המשנה.
לא, לא צריך.
המקרה פה הוא שיש שני סטימטרים, אבל אם ראש העלה מתחיל עלה נוסף, זה מקרה ציני הר הברזל.
יש כאלה שיש להם עלים קצרים.
בסדר, טוב. אז גזול ויבש, פסול.
לא, לא, זה בסדר.
בחוט אין בעיה.
בחוט אין בעיה.
כי אני לא נועד אותו, אני לא יודע מה קורה בפנים.
אני יכול לראות כל יום מה קורה.
בסדר, מה עושים עם מרוקאים כדי שלא ייפתח?
כדי לקשט אותו שמים על הפונפון.
צמר גפל.
טוב, יאללה.
אין שום בעיה, תסתכל.
אתה רואה?
גם למעלה, אשכנזים ככה לוקחים,
שזה מופרד. רק האמצעי, שיהיה סגור.
כל השאר, מה שאתה רוצה.
טוב,
נקטם ראשו, הווי אומר,
נחתך למעלה.
נפרצו עליו, הכוונה היא בחלק העליון,
בסדר?
פסול. נפרדו עליו כשר.
רבי יהודה עומר יידנו מלמעלה, צינר הברזל כשרות. לוליו יש בו שלושה טפחים כדי לנענע כשר.
לשים לב, להבדיל מערבה והדס,
שהם כולם צריכים להיות שלושה טפחים. כמה שלושה טפחים אמרנו?
24. זה 21. עוד שלוש, עד פה. זאת אומרת, נתחיל מלמעלה.
הנה, אם זה היה באורך כזה,
24 סנטימטר, כשר.
יש לי פה
אפילו 45. בסדר?
יופי. זאת אומרת, אני צריך
שהוא יהיה
שלושה טפחים.
אבל,
בלולב אני צריך שלושה לנענע.
כמה היד שלי?
זה טפח.
טפח.
יד זה טפח.
יש לי טפח
ביד ועוד שלושה לנענע, סך הכול
ארבעה טפחים.
ארבעה טפחים, יש מישהו שאומר שהארבעה הטפחים האלה הם עד סוף השדרה,
בלי להתחשב בעלים.
השדרה צריכה להיות ארבעה טפחים.
כמה השדרה פה?
80 סנטימטר.
בסדר? כל אחד זה 20,
אחד, שתיים, שלוש, ארבע. 80 סנטימטר, איכשר סוכה.
ברור, יפה, טוב.
הדס,
הגענו להדס.
הדס הגזול והיבש פסול.
אני לא יכול להיכנס לחצר של השכן,
לקטוף הדסים ולהגיד,
מה אכפת לו, עוד שניים, עוד שלושה.
אין דבר כזה.
גזול, פסול.
על זה נאמר, בוצע ברך מעץ השם.
בוצע הכוונה היא גונב, גוזל.
וברך על זה,
נעץ השם.
תיקח מה ששייך לך.
תקנה, מה הבעיה?
אין כסף?
מי שאין לו, שיבוא אלי.
בסדר?
יש לנו סידור בעניין.
מי שבאמת צריך,
יבוא ויגיד,
בעזרת השם, יש.
אבל יש שקל כדי שיגיד שהוא קנה את זה.
בסדר? יש.
אני אומר את זה בפירוש, זה לא אמיתי.
ברור העניין?
יפה. זאת אומרת, אנחנו צריכים,
שההדס קודם כול לא יהיה גזול ולא יהיה יבש,
של אשרה ושל עיר נידחת פסול. מדוע?
הוא מיועד לשריפה,
עבודה זרה ועיר נידחת מיועד לשריפה,
וכל דבר שהוא שרוף,
מבחינה הלכתית,
מי כתת שיעורי,
נכתת שיעורו,
כי דבר שרוף אין לו שיעור.
טוב,
נקטם ראשו,
נפרצו עליו או שיהיו ענויו מרבות מעליו, פסול.
אתם יודעים, בהדסים יש הרבה פעמים ענבים,
ביבולים האלה,
זה נקרא ענבי הדס.
ברגע שהם רוב, זה פסול. מה עושים?
מוציאים אותם.
נקטם ראשו. אי-אפשר להדביק, אז אין בעיה.
אבל ברגע שזה ענבים, אפשר להוריד אותם. ביום טוב מותר?
לא. בסדר?
יפה. נקטם ראשו, נפרצו עליו, שהיו ענבות ועוד בעליו, הפסול. ואם יעתן, כשר.
ואין ממעטים ביום טוב.
בסדר? לשים לב. ומה אנחנו דורשים שיהיה?
ענף עץ אבות, אומר הפסוק. מה זה ענף עץ אבות?
ענף שהוא אבות בדור שלו. לשים לב,
הדס הזה, במקרה,
במקרה
יש פה הדס
שלא מצוי בשוק.
ההדס הזה לא מצוי בשוק.
ההדס הזה, אם אתם רואים אותו מקדימה, איזה צורה יש?
מגן-דוד.
אתם רואים מגן-דוד?
תסתכלו ככה,
כאילו מלמעלה.
אתם רואים?
רואים מגן-דוד?
כל שלושה הם באים בזווית אחרת.
לא רק
שכל שלושה, הם לא יוצאים אחד מתחת השני. זאת אומרת, כל שלושה הם באותו דור, באותו גובה,
אבל הם יוצאים ממש
אריח תחת לבנה. זאת אומרת, ההפך מהשני, ואז זה יוצא כוכב.
ולא רק זה, אלא שבכל שלושה יש עוד
שלושה נוספים.
יש פה בכל,
זה הדס המצרי.
בכל שורה,
חוץ מהשלושה הגדולים, יש עוד שלושה קטנים.
נושא ברור.
אנחנו מדברים פה על שישה בכל שורה,
וכל שורה היא לא בדיוק מתחת השנייה, אלא באלכסון שלו,
אז יוצא לנו צורה של מגן-דוד.
את ההדס הזה מצאו
במלחמת ששת הימים בסמואה.
בסדר?
שיחים גדולים מזה.
אמר על זה הרב מרדכי אליהו, זכר זכר וברכה,
זה ההדס המקורי האמיתי,
וכמעט אין אותו היום.
נושא ברור.
למה בכפר סמואה?
יודעים איך זה כפר סמואה?
אשתמואה,
דרום הר-חברון.
מה יש בסמואה?
אליהוד.
יודעים מה זה אליהוד?
יש חמולה שלמה
שהם בעצם יהודים,
ושם יש את זה.
אני יודע,
זו המציאות, בקיצור,
שהם צריכים להוכיח את עצמם,
ולכן יש הרבה צרות משם.
חמולה שלמה, בסדר?
גמרנו עד כאן.
כל השאר
לטיפולו של
יש צריך לטפל.
טוב,
זה לא סתם, זה מדהים, הדבר הזה. החיבור הזה, מדהים.
טוב,
זה לגבי הדס.
צריכים לבדוק ששלושה עלים בכל שורה,
לשון הביולוגים, בכל דור ודור,
דור, כן?
כל שורה ושורה יש שלושה עלים, לפחות ברוב של 24. זה מינימום.
אם יש לך את כל ה-24,
מצוין.
זה חזון משניקים 30. בסדר?
היום הדסים מהודרים, וברור שזה 24. זה לגבי הדס.
ערבה,
גזולה ויבשה פסולה, שנה שלום נברכת פסולה, נקטם ראשה, נפרצו עליה בצפצפה,
פסולה.
נשים לב,
הנה ערבה.
איזה ערבה, מה הביאו לפה? ערבה אחת.
בואו נמכה.
יש לנו ערבה,
היא צריכה להיות גם שלושה טפחים.
יש 24 סנטימטר.
ברור.
נקטם ראשה?
לא.
אבל יש כאלה שמהדרים שתהיה ערבה מלבלבת.
קוראים לזה בלשון השוק
לאבלוב, ערבה לאבלוב.
בסדר?
ערבה מלבלבת, לא חייבים.
העיקר שלא נקטם ראשה.
בסדר? לא יבשה.
נקטם ראשו זה.
הנה, אתה רואה?
נפתח לו הראש,
יתקפד ראשו,
פסיק רישי.
נעשה את זה פה למשל, לכל אלה שאמרתי, הנה. נגיד, אם היו טובים,
אם אני בא ורואה דבר כזה,
בסדר?
ונקטם ראשם.
ברור?
יפה.
בסדר, ושתהיה ערבה, לא צפצפה.
כן.
לא היה פה אדום, לכן לא נכנסתי לזה.
יש מי שאומר שהערבה הטובה ביותר,
המקורית,
היא עם קנה אדום.
בסדר?
זה הטוב ביותר.
בסדר. גם ערמות כאלה יש.
יש לי חבר שהביא לי ממכון וולקני,
ערבה עם
קנה עם ענף אדום,
והוא אומר שזה היה חלק מניסיון,
שאם אני לא טועה, אני מקווה שאני לא טועה,
יש באזור 300 סוגים של ערמות.
אז לא נורא להגיד דווקא אחד,
בסדר?
אני מקווה שאני לא טועה במספר,
אבל זה סגנון כזה.
טוב, כמושה,
שנשרו מקצת עליה ושל בעל, כשרה.
אבל אנחנו משתדלים
לשמור על הערבה טובה,
ואם אחרי שלושה-ארבעה ימים, בפרט אלה שהם
מגדלים אותם במיוחד, דוחפים מלא מים,
וזה מגיע לך רך כזה,
כשאתה הוצאת אותו מהניילון,
מהקירור, זה כבר מתקלקל,
שלושה ימים, תחליפו ערבה, אין בעיה להחליף
בכל המועד ערבה.
בסדר?
שלא יהיה קרה, הוא שלף שזה קשה, זה לא, זה יהיה ליבן. ויהוא, במציאות שלנו היום אפשר,
איך אומרים, שני שקלים, שלושה שקלים, חמישה שקלים,
אם לא יודע כמה אתה יכול לסגור עניין
ולהביא
ערבות חדשות.
אותו דבר אם
חלק מהעלים נפלו.
אין בעיה,
נשאר לנו ככה.
אפילו אם עוד ירדו,
הערבה הזאת נקשרה.
אפילו מיעוט זה מספיק.
טוב, זה לגבי שלושת המינים הקלים יותר.
משנה ד', רבי שמואל אומר, שלושה עדסים, שתי ערבות, לולב אחד
ואתרוג אחד.
אפילו שניים כתומים.
ואחד אינו כתום.
רבי טרפון אומר אפילו ששלושתם כתומים.
רבי יעקב במקשב של לולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.
ואנחנו מבחינתנו,
שום דבר לא כתום,
לא ערבה כתומה,
לא הדס כתום,
נקטם ראשו,
זה פירוש המלה,
לא ערבה כתומה ולא הדס כתום, וגם לא לולב כתום.
כולם שלמים בדרך גידולם,
ולכן גם הנטילה כדרך גידולם בצורה כזאת.
בסדר, גם
קושרים אותם בדרך גידולם.
כן, משנה ה',
מה זה קדימה?
כלפי מעלה, לא היה שום בעיה.
כפוף, כמו גיבן,
אם מסתכלים עליו ככה ורואים שהוא בסדר, מה הבעיה?
כפי הנטייה כך הידועו.
בסדר?
מומלץ לקנות מעודר,
כי פעם אמרנו שעלולב דומה לשדרה.
אתרוק דומה,
נעלב.
הדס דומה לעיניים, ערבה לשפתיים, ברור.
אז כל עבר יש לו את המצווה שלו.
תחליט איך אתה רוצה אותם.
זה עובד, זה עובד.
זה עובד.
בסדר?
אנחנו יודעים,
רמח מצוות עשה כנגד
רמח איברים.
חלק מהדברים שאנחנו לפחות יודעים אותם,
אז להיעדר בהם.
בפעם הבאה אליהם מישהו, זה הכול הרב משה בן-טוב, זכר צדיק לברכה,
שנותן לאנשים לעשות את המצוות הקשורות
למה שהם צריכים.
אז הוא אומר, מי שיש לו בעיות בגב,
שכל יום ישים שקל,
כדי לקנות לולב,
ובסוכות
יקנה בזה לולבים. למה אני אומר לכם שיש
לתת לאנשים ארבעת המילים?
יש אנשים שמביאים 360 שקלים.
על מה הוא שם? אחד שם ללב.
היה לי מקרה פעם,
מישהו שקשור פה למכון,
הוא בא אלי, הרב, אני רוצה שתבדוק לי את האתרוג.
תסתכל, אתה אומר, שמע, זה כשר,
אבל אתה כדאי שתקנה אתרוג מהודר.
מתאים לך מהודר. אמר לי, למה, מה קורה? למה, מה אני, אני לא תמיד חכם.
קשור לבחור.
הוא אומר, תשמע, על הלב.
אבא, בן-אדם החליף צבעים.
מה קרה?
אבל לפני שלושה שבועות עשיתי צנתור.
יאללה, עכשיו תקנה אתרוג מהודר.
צריך, צריך להיעדר במצוות.
עד כמה להיעדר במצוות?
אני אומר, פעם באמת לא היה.
לא היה.
אני זוכר שהיינו ילדים,
אבא היה קונה אתרוג ארבעת המינים,
וכל הילדים,
אבל בכל אוהדה שלא ייפסל ולא כלום.
לא היה.
פעם היה בבית-כנסת, בקהילה,
שניים,
אחד לרב ואחד לכל הציבור, שיעשו תורנות.
נגמר הסט הזה.
הדבר הזה נגמר.
היום אפשר בלי פרסומות, כן?
ב-100 שקל סט מהודר, אבל באמת מהודר.
באמת מהודר.
ראיתי אותם בעיניים.
ממש מהודר.
ב-100 שקל.
מה קרה?
תאסוף כל יום חצי שקל.
כמה סטים אתה קונה?
לפחות שניים.
בסדר, אפשר להסתדר.
לא, זה לא סכום.
ברור העניין.
גם לילדים, קטן שיודע לנענע,
אביב קונה לו.
מאיזה גיל יודעים לנענע ארבעת המינים?
ארבע?
חמש?
בסדר.
קונים.
אז מה, נקנה לו לימון בשביל הילד?
תביא לי את רוב הפסול, לולב פסול בשביל הילד? מה פתאום?
למה פסול?
בסדר, כשר.
כשר. לא אמרנו כלום.
בסדר, אחרי הנושא של החינוך, חשוב לדעת אותו.
טוב,
הגענו לאתרוג.
אומרת לנו המשנה,
אתרוג הגזול והיבש פסול, של אשר אבש אירי דחת פסול,
של עורלה פסול. שים לב,
כמו שאסור לאכול, אסור ליהנות
מעורלה,
של תרומה טמאה פסול.
לפחות צריך להסר ולא להשתמש בתרומה, כי התרומה היא
הרי לא ראויה לאכילה, גם לא ראויה לנטילה
של תרומה טהורה, לא ייטול.
ואם נטל כשר
של דמאי, בית שמאי פוסלים, בטילי מכשירים,
שמעשיר שני בירושלים, לא ייטול.
ואם נטל, כשר.
למה? כי אפשר לאכול את זה אומנם, אבל זה בקדושה,
בטהרה.
עלתה חזזית על רובו, נטלה פתעמתו, נקלף, נסדק, ניקב, חסר, כלשהו,
פסול.
אתה חססית על מיעוטו, ניטל וקצו, ניקה ולא חסר כל שיעור כשר,
אתרוג הכושי פסול,
הירוק הכרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל".
נשים לב לעניין הזה.
בוודאי.
כשהם מביאים לך ממקום מושגח,
שמשגיחים על הכול,
משגיחים גם על זה שזה לא מורכב,
משגיחים גם על הגידול,
משגיחים גם על האיסוף,
משגיחים גם על
תרומות ומעשרות, ומשגחים גם על הכשרות.
זה הטוב ביותר.
כי לפעמים יש כאלה שמוכרים בקרי קופסאות
ופורשות תרומות ומעשרות ללא חשש העולה, תמל ושביעי.
בסדר?
מה עם הכשרות של האתרוג?
ראיתי דבר כזה, לא כתוב.
מוכרים לך אתרוג כזה בתוך קופסה,
אף אחד לא בדק אותו שהוא כשר,
לא תקין.
אם שמים בקופסה וכותבים כשר,
צריך שזה יהיה גם כשר על-ידי זה שמורה
הוראה מוצי, מה שנקרא, עברו ובדקו אתרוג אתרוג.
ואם אתה מוצא כזה שיעור פסול,
הם יחזירו לך,
יחליפו.
בסדר?
לשים לב לנקודה הזאת.
טוב, לשים לב, אתרוג מורכב משלושה חלקים,
כמו כל דבר בחיים.
בסדר?
אברהם, יצחק ויעקב, נפש, רוח ונשמה.
הכול מתחלק לשלושה.
טוב, החלק העליון,
פיתם עם החלק העליון,
החלק המרכזי והחלק התחתוני, העוקץ.
הרבה מהאתרוגים אין להם פיתם.
למה אין להם פיתם?
מה זה פיתם?
פיתם זה הפרח.
הפרח
שממנו יוצא הפרי
הוא הפיתם.
בהרבה פירות, קחו תפוזים למשל,
קחו לימונים,
תמיד הפרח נופל,
ממילא אין פיתם.
האתרוג מצד אחד נשאר,
ומצד שני הוא חלש גם השקל שלא נשאר בהם.
אז אם יש אתרוגים שנשאר הפיתם אין בעיה, יש פיתם.
אבל אם אתרוגים שלא נשאר בהם הפיתם, ואתה רואה שזה גידול טבעי,
זה לא שבור חתוך,
זה לא פיתם שנשבר,
אז אין בעיה.
ניטל פיתמו פסול, ניטל העוקץ, זה העוקץ,
חלק שהוא תפוס בעץ,
גם פסול.
אלא שאבא זיכרונו לברכת אביד היה אומר,
מה שאין לא מתקלקל.
מכירים את זה?
הלכתי פעם לקנות
שענים,
מייבש כביסה.
אני בא לטכנאי, אמרו לו, תגיד לי, איזה מייבש כביסה
מגיע אליך הכי פחות?
אמרו לי, למה?
הוא רוצה עד מה לקנות.
הוא אמר לי, שמע, תקנה בלי, היום כבר עובד דבר כזה,
בלי חיישנים, בלי כרטיס אלקטרוני. מה שאין, לא מתקלקל.
הוא צודק.
מה שאין, לא מתקלקל. אבל איך תמצא היום?
בסדר? ככה זה היה. אז אבא תמיד היה אומר, מה שאין לא מתקלקל.
אין פיתם,
אתה לא מפחד שיישבר.
כי ברגע שזה נכנס לתוך הקופסה,
נפל לך פעם אחת משהו, נשבר, חסר.
נושא ברור.
אבל יש כאלה שאוהבים פיתם.
כיוון שיש כאלה שאוהבים פיתם,
יש לי חבר
שעשה פיתוח עם מכון וולקני,
השקיה בהורמונים שמחזקים,
והוא הוציא היום אתרוגים
תימניים עם פיתם.
זה לא היה עד לפני חמש שנים בשוק.
למה? משקיעים בהורמונים שמחזקים,
נשארה פיתם. אנשים מסתכלים ואומרים לו, איזה מזויף.
שום מזויף.
פשוט הוא שילם כסף לפיתוח במחוז וולקני.
במה להשקות?
אז הוא מוציא לך את הורגים תימניים כאלף שמנים באמצע הפיתם.
זה כאילו תאטא דסאטרס,
תימניים, פיתם.
זה לא עובד.
אבל הנה זה עובד.
בסדר?
לשים לב לעניין הזה, ששלושת החלקים,
בחלק העליון למעלה
אנחנו יותר מחמירים,
בעוקץ למטה אם הוא ניטל, מחמירים, אבל
שאר הדברים פחות.
נוטים איש יותר מדי מכות
בחלק העליון,
זה בעיה. כאן, באתרוג הזה,
לא יודע אם אפשר לראות.
יש נקודה,
הנקודה הזאת היא נקודה שחורה.
אם זה חום,
זה גידול טבעי,
אם זה שחור,
זה לא טבעי.
ולכן הנקודה השחורה הזאת פה למעלה,
ברגע שזה בשליש העליון, או על הפיתם,
שחור פוסל.
בסדר?
לכן האתרוג הזה מבחינתנו לא מברכים עליו.
או עקיצה,
או כתוצאה מגידול של ריסוס או משהו בדומה, לא יודע בדיוק מה זה.
שחור.
חום או אפילו כהה, אין בעיה.
שחור פסול.
בסדר?
ברגע שנקלף,
ברגע שנחסר, פסוק.
ביום הראשון,
שזה מהתורה.
דרבנן,
נחסר כי היא שר,
עמליה אם אפילו נכנסה בו ציפורן,
בימים האחרים. זאת אומרת, חוץ מהיום הראשון,
בסדר, אפשר, כי זה מצווה דרבנן.
כי באופן עקרוני,
בכמה ובאיזה ימים צריכים ליטול ארבעת המינים?
ביום הראשון בלבד. ולכתב לכם,
ביום הראשון.
במקדש,
בירושלים, נגיד, אולי אפילו בתוך החומות,
אז
שבעה ימים, בגבולין יום אחד.
תזכין רבי לחמאל בן זכאי
שנרחב המקדש,
שיהיו נוטלים גם בגבולין שבעה,
זה לא שבעה,
פחות שבת.
כן?
למה?
כדי
שלא יישכחנו ישראל, מהרה ייבנה המקדש
ויתרגלו שנוטלים לולב
כל הימים חוץ מאשר בשבת.
טוב,
עוד משהו לגבי האתרוג?
לא.
האתרוג אדרבה, אם הוא חלק חלק, אני הייתי מפחד.
דרך אגב, גם האתרוג בפנים, תראו,
היום הסימנים כמעט לא קובעים,
כי היו הרבה מוטציות.
אתם יודעים מה זה מוטציה?
האבקות וכל מה שקשור לזה, וגם האתרוגים.
מי שיש בו הכי הרבה סימנים,
הכי הרבה סימנים של אתרוג,
זה באמת אתרוג תימני.
אבל אנחנו לא הולכים היום על-פי סימנים, הם הולכים לפי חזקה,
כיוון שהייתה האבקה טבעית.
האבקה טבעית לא פוסלת,
הרכבה פוסלת.
מרכבנו על עץ אחר, זה פוסל.
והעץ הוא חלש, לכן מחליפים אותו כל 10-12 שנה.
שלוש שנים עורלה,
שש-שבע שנים,
מעיפים וכבר עושים חדש.
כל הזמן מטע של פרדס של אתרוגים תמיד הוא בתחנופה.
צריך השגחה כל הזמן איזה עצים חדשים ואיזה עצים ישנים.
בסדר?
אבל הוא לא מורכב,
וכמעט,
סימנים, יש כאלה,
אתה רואה בפנים, זה ממש עם מיץ,
ואתרוג תימני אמיתי הוא יבש לחלוטין.
יבש, יבש.
והגרעינים נמצאים לאורך, לא לרוחב.
בסדר? לא כמו תפוז או לימון.
בסדר? כשפותחים אחר כך אפשר לראות.
אבל הסימנים, אנחנו לא מתייחסים אליהם. היום יש חזקות,
הולכים לפי החזקה.
כן. הצבע,
יש כאלה שאוהבים צהוב,
יש כאלה שאוהבים ירוק,
לא משנה.
החסידים אוהבים צהוב.
איך הופכים אותו לצהוב?
שמים אותו עם תפוח יונתן 24 שעות.
מי שישים 48 ייפול לו העוקץ.
בסדר?
נפסל העטרון.
24 שעות זה פשוט מבחין אותו,
הופך אותו לצהוב.
תפוח יונתן,
תפוח עץ יונתן,
יונתן הקטן.
בסדר? בגרנד זה לא עובד.
אבל אנחנו עושים את הלבנים האלה שיש ללימון.
זה עלים.
תראו, העץ,
בואו נתאר,
עץ האתרוג
הוא עץ
עם הרבה עלים וקוצני.
קוצים כאלה,
גם לימון, דרך אגב, אתה יודע, מישהו גידל עץ לימון,
יש קוצים כאלה ארוכים.
ומה שקורה זה, הרי כשמתחיל לגדול הפרי,
הוא בא מפרח, הפרח גדל כלפי מעלה.
לכן כשאנחנו נותנים לולב,
ארבעת אמנים נותנים אותו כך.
זה שמוצאים אותו על העץ
כלפי מטה זה בגלל המשקל,
אבל הגידול שלו הוא כלפי מעלה,
דרך גידולו זה למעלה.
נותנים לולב,
כן, ארבעת המינים, ככה.
לפני שמברכים הופכים, כדי לא לקיים כבר את המצווה, מברכים
והופכים מצמידים.
בסדר?
אבל הגידול שלו הוא כזה.
מה קורה? מסביב יש עלים.
באה הרוח.
מה קורה כשעליהם משפשף עור דק?
שורט?
בא מישהו שורט, מה בא על זה?
גלד.
הגלד הזה נקרא עלה.
בסדר?
והגלד הזה הוא לא פוסל.
עלה לא פוסל.
זה פחות הידור.
ברגע שיש קוץ,
שהוא נכנס פנימה,
ממש פנימה, ויצא הקוץ,
אז זה פוסל, כי זה חסר.
לכן,
כשמגדלים מטרוגים,
אני שכבתי כמה שנים מתחת העצים,
בסדר? כשמגדלים מטרוגים,
הדבר הראשון שעושים, כשהוא מתחיל לגדול,
עם קאטר קטן, תוכי קטן,
קוצצים את העלים ואת הקוצים שמסביב,
לוקחים את הענף,
קושרים אותו לסנדה,
פסי עץ מסביב,
מוסתר שלא יקבל מכת שמש.
אתרוג, אתרוג, מטופל ידנית.
ואחר כך עוד,
אם זה יצא כשר.
מבינים את העבודה פה?
כל אתרוג ואתרוג חייב להיות מטופל.
ברגע שהוא לא מטופל, חזקה עליו שהוא פסול.
גם עלים, שזה נקרא בלטלאח,
גם קוצים,
שזה חסר.
וזה מוריד מההידור.
ואם זה קוץ, אז זה ממש פוסל.
כמה שפחות קוצים, יותר יפה. האתרוג הזה הוא יפהפה.
רק מה, יש לו פה את הנקודה השחורה הזאת, זה בעייתי.
בסדר? גם צורה של אתרוג.
חרטו למעלה, רחב ולמטה.
אתה יודע, יש כאלה שיש להם פה שקע,
מסביב. ראיתם את זה פעם?
קוראים לזה גרטל.
מה זה גרטל?
דן,
אלגוריה שחורה.
בסדר.
ברור?
איפה אתה יודע? בטח, הוא מודר עם גרטל.
זה גם נוח להחזיק.
יש כאלה שפה יש כפל כזה.
גדל עם כפל.
קוראים לזה בלשון המגדלים
חווה ביס.
פירוש בעברית
הביס שחווה.
כי מאיזה עץ אכלה חווה?
מה זה תפוח?
תפוח עץ זה אירופאי, זה לא שלנו.
זה אתרוג.
בסדר? זה נקרא חרביס.
הקשרים.
זה כשר, יש כאלה דווקא מהדרים לקחת עם גרטלס.
כן.
למעלה אחת.
כן.
למטה שלוש. מה ההבדל? שלוש.
למטה.
לא משנה, לא אכפת לי.
דיבר על נקודות.
נקודה אחת בחלק העליון בכל ההיקף.
בחלק העליון נקודה אחת.
בסדר?
טוב.
חזזית. עכשיו תראו מה זה חזזית.
מחלוקת גדולה,
כל הפויסקים, מה זה חזוזיס?
בסדר?
זה פצע על גבי יבלת.
שימו לב.
גידול על גבי יבלת. לפעמים רואים איזה מין
שקוף כזה, כמו
כביעה.
שקוף ככה למעלה עולה, ועל זה יש משהו.
זה חזזית.
סתם שקוף עם פצע כזה, זה לא פוסל.
אבל היום, עם ההידורים של היום,
קוראים, הכול מזיזים הצדה.
יש אפשרויות.
יש שפע.
אבל זה מה שנקרא חזזית,
זה מין פטריה שבאה לגבי שלפוחית.
פטריה לגבי שלפוחית, נקרא לזה ככה, אם אני יכול להגיד.
טוב,
ניקה ולא חסר כל שיעור כאשר
אתרוג הכושי פסול,
הירוק כקרתי, זה לא כקרתי, זה ירוג
פחות מכרתי.
אתרוג כושי שחור, בסדר?
לא חום כהה,
כושי זה שחור.
בסדר? אני מקווה שלא.
זהו.
זה ממש שחור.
ראית פעם מישהו ממש שחור?
מה?
ממש שחור.
לא כן, יש, בודדים, לא,
כן כן, זה משהו אחר.
אין. בסדר, ברור. אם הוא ככור שיהיה, אז
פסול. אבל אם הוא ירוק ככר תהיה, אז הוא כשר.
בסדר?
ומי שרוצה צהור, ייקח צהור.
שיעור אטרוג,
כמה שיעור אטרוג.
רבי מאיר אומר כאגוז,
רבי יהודה אומר כעבצה,
ובגדול כדי שיאכז שניים ביד אחת.
דיבר רבי יהודה, רבי יוסף אומר, אפילו אחד משתי ידיו.
מקור
המנהג של התימנים.
הייתם פעם תימנים הולכים ככה,
ככה עם האתרוג,
הוא מחזיק ככה את האתרוג,
ואז ישבו ככה של שניים, שלושה קילו האתרוג.
בסדר?
והמינימום כמה הוא?
קבצה. כמה זה קבצה?
56 סמות.
ואז אמרו, טוב, תעשה אתרוג של 100 גרם, ירד קצת.
בסדר, פה יש אפילו 200. אתרוג, שיעור, כמו ראש גודל כזה, זה מספיק.
אתרוג קטן. טוב,
עד כאן דרך בחירת ארבעת המינים.
אני רק מבקש אסהרה אחת.
לא לבוא ולבדוק הדסים ככה.
ראיתי פעם מישהו בודק הדסים ככה,
ובא לבעל-בית ואומר לו, תשמע, הדס חלק פסול,
ואז בידיים שלו הגיעו איזה עשר עלים,
עשרה עלים היו לו ביד. למה?
הוא בודק.
כאשר מישהו בא ובודק את האתרוג, הוא רוצה לראות עם אש שחור, הוא לוקח
את ה...
ובודק, מנסה לולב,
והוא תופס אותו ביד.
אנחנו אומרים, פותח את הלמעלה, בואנה, זה פתוח.
מי פתח אותו?
איך אמרה אותה ילדה לגזלנים שכמוך פרצו את הדרך, נכון?
בסדר?
מה, אתה עובר פה, אתה הרסת את זה, אתה עכשיו אומר.
להיזהר בדיניהם, עמונות,
בפרט כל השנה
אחרי יום כיפור. לא צריך לאסוף עבירות,
לאסוף מצוות.
למה נקרא,
ככתבי וכן, ביום הראשון אומרים חכמים ראשון
לחשבון עוונות.
למה?
כי מיום כיפור, עד יום כיפור עסוקים במצווה.
מוצא יום כיפור מייד, מה הולכים לעשות?
סוכה.
ממשיכים לבחור ארבעת המינים.
אין זמן לנשום לעבור עבירות.
הגיע הסוכות, איך אומרים, יושבים בבית ומתחילים לפטפט. זה הבעיה.
פה מתחילות הצהרות.
בסדר? אז לכן, גם כשבוחרים
לבחור יפה בעדינות,
בידיעה שיש לנו פה נושא של
דיני ממונות.
שים לב לדבר הזה.
לא פשוט.
טוב.
אין עוקדים בתלויב אלא במינו. דיבר רבי יהודה, רבי מאיר אומר, אפילו במשיחה,
אמר רבי מאיר, מעשה באנשי ירושלים שהוקדים את לויביהם בגימוניות של זהב.
אמרו לו, במינוי הוא הוקדים אותו מלמטה, ועל גבי זה שמים טבעות
של זהב. לכן אנחנו קושרים דווקא בעלים.
את הלולב,
כן, שזה מיעוט,
שמים למעלה כדי
שיהיה סגור ולא ייפתח, ואז שמים.
את ההדס והערבה שמים דווקא עם
לולב עצמו.
עכשיו תשימו לב מה אנחנו עושים.
קודם כול ספרדים, אחר כך אשכנזים.
שמים.
הדס
ושמים עוד הדס אחד באמצע,
בסדר? ולשים לב,
הדס באמצע,
הדס מימין, הדס משמאל.
על גבי זה שמים ערבה,
ערבה אחרי הדס
ועוד ערבה בין הדס אחד לשני,
בסדר?
ואז אנחנו דוגלים למטה, באמצע ולמעלה.
אשכנזים שמים קוישי-קלח,
קוישי-קלח, הווי אומר, מתקן
שהורגים אותו מענפים של אולם,
שמים בצד אחד את ההדסים,
בצד אחד את הערבות.
אבל גם לאשכנזים צריכים לאגוד
שלושה חבקים.
כי ראיתי אנשים שדוחפים את הקוישי ככה, ימין, ערבה, ימין, הדס, שמאל, ערבה,
וזהו, משאירים ככה. גם אצל אשכנזים צריך בשלושה מקומות
לקשור כמו שצריך.
בסדר?
נושא סגור.
איך אנחנו אוגדים?
טוב, אחד מן הענאים.
מה איתנו?
אחד מן הענאים.
הדס, ערבה, הדס, ערבה, הדס.
שלושה הדסים ושתי הערבות.
בסדר?
מה שיקר צריך יותר.
היכן היו הענאים?
מעבר לנענוע בנטילה.
בהודו לה' תחילה וסוף.
אנא ה' משיע אנא, דברי בית הלל.
בית שם הוא בענף ואנא ה' מצליח אנא.
אמרו בעקיבא צפי דבר רבן גבליאל ורבי יהושע,
שכל עמים מנענעים את לולביהם,
והם לא נענעים אלא באנה ה' ראשי אנא.
או מי שבא בדרך ולא היה לו לולב ליטול,
לכשנץ לביתו ייטול על שולחנו.
לא נטל שחרית ליטול בין הערביים,
שכל היום קשר ללולב. מה שאנחנו עושים זה,
מעבר לנטילת לולב אנחנו מנענעים ב'הודו לשם',
בסדר?
ומנענעים באנה ה' ראשי אנא פעמיים, ועוד
ב'הודו לשם' האחרון'
מנענעים פעם אחת.
זה סדר הנענועים.
לאחר מכן מקיפים,
כמו שהיה במזבח בזמן בית-המקדש, בזמן הרשענות, מקיפים פעם אחת, והרשענה רבה שבע פעמים.
אדם שלא נטל לולב היה בדרך.
ממתי עד מתי אפשר ליטול לולב?
מהנץ החמה ועד
השקיעה אפילו כתוב פה בין ארבע.
בסדר,
מזריחה עד שקיעה, נגיד לכתחילה, זה הזמן
שאפשר ליטול לולב.
מי שמתפלל ותיקין,
אחרי העמידה.
מי שמתפעם מאוחר יותר יכול גם בבית, בסוכה.
ועדיף ליטול בסוכה, זו מעלה.
לא חייבים.
אבל אנחנו משתדלים.
בסוכה הרב נעים בן-אליהו, זכר צדיק לברכה,
היה לוקח ספר תורה לסוכה,
ולא רק את הנעינויים,
את הברכה ואת ההלל,
גם את ההקפה בראשונה רבה הוא עושה בסוכה.
זו מעלה גדולה.
כן.
החיוב הוא
ליטול את הלולב בידיים.
בסדר?
אבל חלק מהתוספת של המצווה,
אתה רואה את זה כבר במשנה הזו מופיע,
שמנענעים גם בהודו וגם בהנה-ה' מושיע,
אם אין בבית-הכנסת סוכה.
אם יש בבית-הכנסת סוכה, אתה יכול לטול בסוכה בבית-הכנסת.
אם יש אפשרות, כן.
למה לא?
לא, תפילה, אולי בית-הכנסת, יותר מקום קבוע,
שמתפלל בו,
אבל את ההלל והרשענות עדיף בסוכה עם ספר תורה.
כן.
מי שיכול,
הרי הקדוש ישמח בו.
בסדר?
טוב,
ענינו?
בסדר. מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו,
עונה אחריהם מה שהם אומרים,
ותהי לו,
שמים לב,
מה כתוב פה?
עבד או קטן מקרים אותו, מסכן, הוא לא יודע לקרוא.
עונה אחריהם, מה עונה אחריהם?
כמו תימנים, והללויו, מכירים את זה?
על כל חלק מההלל,
והללויו.
אני צודק?
יפה.
אז אם זה אשה או קטן מקרים אותו,
מה תבוא לו?
מה כתוב פה?
עכשיו תשימו לב, כל פעם אני שומע את זה, תבינו למה, תבינו למה.
רגישויות.
מתחילים, בא איזה חתן, להיכנס לחתונה,
מה שרים לו?
מהרה, מהרה. מכירים את זה?
רואה שם שמו.
מהרה,
מהרה, מהרה.
שונה דמצערות, מה זה מהרה?
מכירים את השיר הזה?
יש שיר מהרה, מהרה?
מהרה, מהרה.
לשים לב לדבר הזה. אני כל פעם שומע את זה.
אחרם על החתן, מסכן החתן הזה.
הולכים אותו לחתונה, שרים לו מהר עליהם.
דרך אגב, גם במכון אני שמעתי פעם שרים
מעין העולם הבא.
מכירים את זה?
יש שיר כזה, פיוט,
מהי הידידות?
מעין העולם הבא.
יש כל מיני דברים, לשים לב, לשים לב. הדיבור פועל, אנחנו יודעים שזה
להגיד רק דברים טובים.
טוב,
אם היה גדול, מקריא אותו, עונה אחריו הללויה.
הללויה. מקום שנהגו לכפול-לכפול,
לפשוט-לפשוט, לברך אחרי ולברך אחריו, הכול כמנהג המדינה,
כן, בהלל.
לוקח לוליו מחברו בשביעית, נותן לו את רוג במתנה שאינו רשאי לקרוא בשביעית. בראשונה
היה לוליו ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד,
ושכה בית-המקדש התקין רבנו חמש זכאי,
שיהיה לוליו ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש,
שיהיה יום הינף כולו אסור.
יום הינף,
הכוונה היא של העומר.
יום טוב ראשון של חג, שחל להיות בשבת,
כל העם הולך ותלו לביהם לבית-הכנסת.
למחרת משכימים ובאים, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונטלו.
שרבו חכמים אל אדם ויצא ידי חובתו, ביום טוב ראשון של חג
ולבוש חברו.
שר יומות החג אדם ויצא ידי חובתו ולבוש חברו.
בסדר? זה היה, והיום, מה אנחנו עושים?
לא נוטלים לולב בשבת.
שלא יצא ממנו 400 מרשות הרבים.
רבי יוסף אומר לטוב ראשון של חג, שחל להיות בשבת,
שכח והוציא את עצמו לבוא לרשות הרבים, פטור.
ושיוציאו ברשות.
מקבל את אישו מיד בניו ומיד בעליו ומחזירתו למים בשבת.
אין דבר כזה היום.
לא מוציאים ולא מכניסים בשבת. שבת,
העולם נמצא במים. רק שלי יש,
לדעתי, פטנט.
תעשו ככה, הוא נשמר כמו שצריך.
נקחת את הנרתיקים מפלסטיק
עם הרוחסן,
רוחסן פלסטיק,
שימו בפנים
ברגע שלא נוטלים,
זאת אומרת, מוצאים, נוטלים,
מחזירים פנימה, סוגרים עד הסוף,
משמר הטוב ביותר.
אולי הערבות,
אחרי ארבעה-חמישה ימים,
מתחילים לשנות צורה.
בלי כלום,
כשהיינו ילדים, הגרבות, אחר כך שמו עיתון,
ונייר כסף, ואני יודע מה, עזבו, עזבו.
אם אני השתנתי זקן כמוני, תשתנו גם אתם, בסדר?
תכניסו את זה לתוך הנרתיק,
סגרו כמו שצריך,
כמו גדול.
כמובן, לא לשים את זה בשמש.
אנשים משאירים או בסוכה או בבגאז'
באוטו, ילדים מתים מלהישאר באוטו,
ערבה, מה יהיה עליה?
חיות הכלילה.
בסדר? שלא נדע מצערות,
לחיות מאוד זהירות.
דרך אגב, גם תפילין.
תפילין לא משאירים באוטו.
לדעת, מי ששאיר תפילין באוטו, לדעתי צריך לבדוק אותם.
זה אור, זה חי.
70 מעלות, 80 בעלות, יכול להגיד.
אוטו.
זה לא סתם.
זה מתקפל, יכול להיות אותיות בפנים, קפצו.
מכירים את הנהגים של הטנקים, שמים בצד.
יש להם זיווד, תא זיווד.
ליד המנוע שמים את התפילין.
אחרי שירות בטוח צריך בדיקה, גם אם
כולו מתכמת, כולו, מהחום.
בסדר?
לשמור ציוד,
תנאים נאותים לאחסון.
בבית, לא בשמש,
מחזיק.
בסדר, והדברים האחרים, לפעמים עושים את הערבות ואת הדסים כמושים, זה כמו שיש פה,
כשאמרו את זה ברטוב, אז כבר נהיה
עובש, התחיל לבן,
כמה ימים זה כבר יהיה ירוק.
אפשר להוריד את זה, זה לא כבר כלום, כי זה רק הקורה.
אתם רואים? זה ממש עובש, לבן.
טוב, רבי יהודה אומר בשבת מחזירים, ביום טוב מוסיפים,
מועד מחליפים, קטן זה נענע,
חייו ולולב. שמים לב,
קטן היודע לנענע, חייו ולולב.
אבא שלו, קנה לו.
טוב. איך נוטלים את הלולב?
טוב.
רביעי, חמישי, לא הספקנו.
בסדר? בעזרת השם, אולי פעם אחרת שלושה פרקים,
כל ענייני סוכה,
ארבעת המינים.
ברור?
זכינו.
בכמה זמן?
שעה וחצי.
טוב, אני מרשה לכם עוד
חצי שעה,
שני הפרקים האחרונים, תסתדרו עם זה.
יש פה עוד שיעור פשוט, אבל
בזמנכם החופשי בבית,
משוחררים לעבודות.
הכל טוב.
