טוב, אנחנו נמצאים ערב ראש השנה.
אני רוצה להתחיל מהסוף.
בדרך כלל אנחנו מתחילים מההתחלה.
כשמתחילים מההתחלה, אז את הסוף אנחנו לא מקבלים.
אז אני רוצה להתחיל מההפטרה, מה שנקרא.
יש כאלה סיפורים מההפטרה,
נכון? אז אני רוצה את הסיפור
של ההפטרה,
כמו שכתבנו, לתשובת השנה,
ואחר כך תחל שנה וברכותיה.
קודם כול לתשובת השנה. אנחנו מסיימים שנה,
פותחים שנה חדשה. לא יודע אם מישהו שם לב,
אבל בימים האחרונים מתקשרים אנשים,
אמיתי, אמיתי,
מכירת חיסול,
ממש, מכירת סוף העונה, סוף השנה,
פתאום זה עם בלאגן כזה,
ופתאום זה עשו לו משהו, ומישהו משהו אחר.
רבותינו, שלושה ימים,
סגרו מדפים,
כנסו לעמדת מגננה, וסע קדימה עד יום
ראשון בערב. יום ראשון בערב חיים חדשים.
הקב' ברוך הוא גוזר דברים חדשים,
הכל מסתדר, אבל כל זה לא התחיל מהשנה,
זה מתחיל משנים קדמוניות.
ולכן אמרתי, אני רוצה להתחיל מהסוף.
ההפטרה היא, ואיש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפרים,
ושמו אלקנה בן ירוחם, בן אליהו, בן טוחו, בן צוף, אפרתי,
ולא שתי נשים.
בדיוק עכשיו לימדתי הלכה,
מה קורה לבן אדם שרוצה לעשות עירוב חצרות,
שיש לו חמש נשים.
וואלה, בפנן.
לא יודע.
בסדר, איך זה מצטרף? שולחן ערוך, מפורש.
שולחן ערוך, שולחן ערוך.
טוב, אבל בסדר.
ברוך השם,
יש אחת, איך אומרים, הפרח,
הכול בסדר.
בכל מקרה,
שתי נשים היו לו.
כשיש שתי נשים, כמו שאומרים, לכל אחד יש שתי עיניים,
אחת גדולה, אחת קטנה.
אתם יודעים שכל החיים שלנו אין שום דבר זהה.
שמתם לב לזה?
פעם ניסו לעשות הדמיה של פנים של בן-אדם, ימין לשמאל,
אני מבקש לא להסתכל על זה. זה מבהיל, לא ישנים בלילה.
אין לנו שום דבר זהה, שתי האצבעות לא זהות.
לא רק שזה הפוך ימין שמאל, אלא זה לא אותו גודל.
מי שמחפש משהו זהה, אין דבר כזה בעולם.
במילים אחרות, אין שוויון.
יש דומה,
יש כמעט, יש בערך, אבל אין שוויון.
בכל מקרה לענייננו שתי נשים,
שתי עיניים, אחת גדולה, אחת קטנה. אנחנו מעדיפים תמיד
שמשתי העיניים שיש לאדם,
הגדולה מהם היא תהיה העין הטובה.
כי לפעמים יש כאלה שהעין הגדולה שלהם זה העין שמסתכלת על כל אחד ככה.
בסדר, מכירים את זה?
בואו נבדוק מה קורה איתו.
וגם כאן, הנה, יש שתי נשים לאלקנה,
ואחת
א' ואחת ב', אחת, ברוך השם, בלי עין הרע,
פורה, רבה,
הקדוש ברוך הוא שולח ברכה, שולח טובה, שולח הכול, והשנייה,
אשר ישמור.
ופה יש לנו גם התייחסויות שונות,
וגם אם מישהו שם לב, אבל כתוב בעבור הרעימה,
הראש היחידה בתנ״ך שהיא דגושה,
הרגיזה אותה,
ולא מספיק שהיה נותן פעמיים, ובקיצור,
הרגיזה את חנה,
הרגיזה אותה, אמיתי,
שאף אחד לא ייכנס לתוך הסיטואציה הזאת.
טוב,
בסופו של דבר, כשנולד שמואל,
אני טיפה קופץ ואני חוזר חזרה.
בסופו של דבר,
בספר שמואל פרק ז',
פסוק ט״ו כתוב
וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו
אין פנסיה,
לא מוקדמת ולא מאוחרת,
עובדים מבר מצווה ועד
מאה עשרים.
עד איזה גיל עבד שמואל?
היה איש צבא,
נוסע בכל ישראל, ימין, שמאל. עד איזה גיל?
חמשים ושתיים, נכון?
בין כמה נפטר שמואל?
חמשים ושתיים.
ברור. זהו.
זה היה יוצא לפנסיה.
טוב, וישפוט שמואל
את ישראל כל ימי חייו,
והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה,
ושפט את ישראל, את כל המקומות האלה,
ותשובתו הרמת כי שם ביתו
ושם שפט את ישראל, ואם יש שם מזבח לאדוני".
שימו לב לכמה ידיעות שיש לנו כאן. קודם כול,
שמואל הנביא
מטייל
בכל מקום ומקום, הוא לא אומר, לי יש בית כנסת,
יש לי ישיבה, מי רוצה יבוא לפה.
הוא מטייל,
תבוא תיתן שיעור ביישוב הזה, תבוא תיתן שיעור ביישוב הזה, בוא תשפוט את ישראל פה, תשפוט שם,
מטייל סובב ישראל,
סובב יהודה פה,
סובב ישראל.
בסדר? אבל,
ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.
ואיש אחד מן הרמתיים צופים, רמה.
זאת אומרת, שמואל הנביא חוזר לביתו.
והמושג
תשובה הוא בעצם מברר לנו את העניין הזה, שהאדם חוזר אל הבסיס, אל המקור שלו.
זה בעצם הבסיס
למושג הזה של תשובה.
ותשובתו הרמתה כי שם ביתו.
בסוף, בסוף, בסוף, כולם יודעים.
לפני החתונה, אחרי החתונה, לפני הצבא, אחרי הצבא, אחרי שנולד ילד,
בסוף כל הדתל״שים נהיים
דתל״ש״״שים, בסדר?
בסדר? ברור העניין?
המושג ברור. זהו.
איפה הוא משחק?
הנושא ברור. בסופו של דבר כולם חוזרים למקומם.
כשבעצם הבסיס למה שאנחנו רואים, מה זה תשובה
לתשובת השנה, סיום השנה,
ותשובתו הרמתיו ותשובת השנה,
עם סיום השנה אנחנו חוזרים חזרה לשנה הבאה.
אבל חוזרים חזרה לשנה הבאה לא באותו מצב שיצאנו בתחילת השנה הזאת.
או שחוזרים יותר טובים,
או חס ושלום, אחרת, כי אדם לא עומד במקום.
המסורה נוסע, תחליט.
או שאתה מתקדם, או שאתה הולך אחורה.
או, כמו שפעם מישהו אמר, או שאתה רץ,
או שאתה הולך לאיבוד.
בסדר? בלי הקונוטציות השליליות של זה, רק חיובים.
בכל מקרה,
תשובה,
מגדיר אותה הרב בית אלוהים,
הרב המביט, רבי משה בן יוסף מיטרני,
אומר תשובה זה קרבת האדם אל האל מריחוק העוונות.
הרצון של האדם להיות קרוב אל אלוקיו,
אם אני מתרגם את זה לשפת ההלכה זה בדיוק הפרק העשירי של הלכות תשובה לרמב״ם,
שאדם לא מחפש שום שכר, שום תועלת, שום דבר.
הדבר היחיד שהוא רוצה זה להיות מחובר אל המקור של חיבור של הכל, אל הטוב.
דוגמה שנתנו בפרק התשיעי בהלכות תשובה,
כתוב שכר מצווה בעי עלמא לקה.
אין שכר למצווה בעולם הזה.
סליחה,
רק הבוקר אמרנו
מי שאמר.
מה אמרנו?
והיה ושמעו את השמעוי למצוותינו, שיחקו אתכם היום, ו...
בסדר?
גשם,
יבול,
כתוצאה ממה?
קיום מצוות.
והיה אם לא,
אז לא.
זאת אומרת, יש שכר או אין שכר?
אתה מקיים מצוות, יש לך שכר, יש גשמים.
טוב, אתם יודעים, הישראלים חכמים.
אמרו לי שיצא עכשיו איזה ספר על כל ההמצאות של הישראלים.
שמעתם שיש לישראלים המצאות?
עגבני עוצר,
המצאה ישראלית.
אה, שלנו, שלנו.
בסדר?
מה עוד?
טפטפות, שלנו.
יואו, שכחתי להביא.
בסדר,
דיסק און קיד,
שלנו.
ברור, מה עוד שלנו?
התפלת מיה.
אתם יודעים שזה שלנו?
מה שנקרא אוי ברכוכם,
בעברית שלנו חכמולוג.
אין גשם.
אין גשם, מה עושים הישראלים?
מביאים מים.
יפה.
אבל אם עושים התפלת מי ים,
מי בא מהכיוון השני?
איך קוראים לה?
עכברת.
מה קורה פה?
שמנו לב לכישורים האלה?
אין לכם כישורים?
מילא לי, אין...
יש לך כישור, תיכנס לזה. אני לא מצליח אף פעם.
אנחנו עם כסילפון.
בסדר?
אין לי כישורים, מה אני אעשה?
אבל יש כאלה שיש להם כישורים. מה, הם לא מבינים את הכישור?
אין גשם.
הקדוש ברוך הוא.
אין גשם,
סע קדימה, ים יש הרבה.
כשיגמר האוקיינוס נתחיל לטפל בטכנולוגיה חדשה.
בינתיים מתפילים מי ים.
אממה, אין מי ים,
אז אין זרימה.
אין זרימה,
חסכה מים, זה גם המצאה ישראלית, לא?
אתה שם מים מהברז, 50% בועות אוויר.
אתה חושב שאתה נוטל ידיים, אין לך רביעית.
זה ברור מה קורה פה.
יש ראבלוף.
מי אמר את זה?
גשש מפורש, מה אתה לא יודע?
בסדר?
איזה רב לאוף, תגיד.
הנושא ברור.
מה אנחנו חושבים,
כן,
מבחינתנו? אני פעם סיפרתי את זה, נחזור על הסיפור.
כי היום זה פי כמה יותר טוב.
בזמנו היה שר חקלאות, קראו לו הרב יצחק לוי.
מישהו זוכר אותו?
צדיק, יש חינוך גדול.
זוכר? הרב יצחק לוי, כפר מימון,
מפדל,
מגזל.
בסדר?
שר החקלאות.
ואני נוסע במונית.
כשנוסעים במונית, איזה צד של הנהג רואים?
אמרנו, אין טובה ורעה, איזה צד?
צד ימין.
צד ימין, מה שראיתי בחתך, צד ימין, קו-קו,
ארבעה עגילים,
בסדר? וכתובת פה ככה, איזה קעקוע צבעוני.
זה ברור, לא יודע מה היה בצד השני. צד שני, אולי היה חצי של התפילין? לא יודע, לא יודע.
בכל מקרה, לא היה. זה מה שהיה בצד אחד.
ובדיוק שומעים בחדשות,
ואני אוהב, אתה נוסע עם נהג,
תתחיל לדבר איתו.
אתה יושב כמו גולם, דבר בסמארטפון שלך, מה זה?
דבר עם הנהג, יהודי.
ברור, יפה.
זאת אומרת, אני מדבר איתו. פתאום חדשות,
בחדשות אומרים, הרב יצחק רבי מצא פטנט.
אומרים, אם היה הפטנט הזה מתממש.
הוא ייבא, אין קשם,
הוא ייבא מים מטורקיה,
בתחילה במכליות ואחר כך בצינור.
תארו לעצמכם אם היום היינו תלויים בטורקיה.
אתם מבינים את זה?
ככה במבט
של כלל ישראל, לא הפרטי של הרגע מצאתי פתרון.
אז אני אומר לנהג מונית הזה, וואלה, אתה רואה, יש לנו יהודים חכמים,
מצאו פתרון לעין גשם.
מה הפתרון?
תביא מים מטורקיה.
אחרי בחור, נראה לי היה 28, אולי 30,
דופק לי על ההגה.
תגיד לי,
אתה חושב שהבעיה שלי זה אם יש לי מים בברז או לא? נקנה בסופר.
הבעיה שלי שאני לא רואה את הגשם בא מלמעלה.
אני רוצה לראות את הגשם מלמעלה, מהשמיים.
גילוי נאות.
בסוף
המונה היה מחיר, הוספתי לו.
שיעור באמונה.
מכל מלמדיי השכלתי.
תקשיבו לאנשים, ליהודים.
אז מה אם הוא נראה?
הכל כיסויים, בלופים.
הרי הכל זה טיח ושפריץ.
צבע העניינים.
ברור?
טעם.
נספר את זה ככה כדי להבין למה אנחנו מדברים.
היה לנו הצדיק, הרב משה בן טוב זכר צדיק לברכה.
בא אליו מישהו, אומר לו, הרב, אני יוצא עם מישהי.
מה, מה העניין? בחורה טובה, מה, מה העניין?
לא, הרב, כל החיים חלמתי,
חלמתי כל החיים
שאני התחתן עם מישהי עיניים כחולות,
וזאת יש לה עיניים חומות, כל אשר בסדר.
אומר לו, הרב, באמת זה הבעיה?
קח,
תקנה,
היא תחליף כל יום, מה שתגיד לה, את הצבע.
אתם מבינים את התריח והשפריץ?
צבע, הכול.
בסדר, זה ברור?
זה הבעיה שלך?
במילים אחרות.
בואו נראה את המהות.
תחפש את המהות, תחפש את האמת,
ואתה מתחיל איתי עם כל מיני
צבעים חיצוניים.
זה נהג מונית.
נהג מונית בארץ-ישראל.
כולו בקודש.
אז מה עושים היום הישראלים? המצאה אמרנו,
התפלת מי ים, התפלת מי ים ממילא לא צריך גשם,
לא צריך גשם בסדר רדוד,
רדוד מה קורה אין שטיפה אין שטיפה,
עכברת אפילו אותי ואילו
היינו הרב אבי
היינו במשושים והוא תפס אותי שם באיזה מקום פינה שאף אחד לא נמצא
כן גם הוא הכיר את המקום הזה
אחרי אין אמפי אתם יודעים איפה זה?
שמה בפנים בפנים יש שם עוד מקום כזה שקט אף אחד לא נמצא
ולא רק שהיינו שמה בפנים
עוד אני דאגתי דגים ברוך השם לכבוד שבת עשיתי ככה יצא ככה יצא הכל לכבוד שבת אמרנו
אנשים מחכים שעות פתאום שלושה דגים
אכלתי אותם
שבוע אחר כך אומרים וואי וואי וואי וואי חופה
בסדר זה ברור מה קורה פה
מכניסים לפחד
איפה אפילו לקחתי כדורים עד היום לכתי לראות את התשובה של הבדיקה
בסדר, יאללה.
ארוך השם. עבר.
עבר לכם, סוף שנה, מכירת סוף העונה.
מזיזים אותנו, תגמור את השנה, בסדר.
בכל מקרה, אנחנו מבינים את הבעיה?
אומר לנו הרמב״ם, זה לא שיש שכר מצווה.
אם אתה עושה פעולה א', ב', ג', ד', ה',
ההרכבה של כל הפעולות האלה יוצרות מציאות בריאה.
לא עשית את הפעולות האלה, אין לך מציאות בריאה.
לא קיימת את מצוות השם,
עשית כמעשה ארץ כנען, כמעשה ארץ מצרים,
אין גשם.
זה לא שכר או עונש,
זה פשוט מציאות.
אז במקום לחפש את המטבע מתחת הפנס,
מה צריך לעשות?
להתחיל לחפש את המטבע.
אם אין גשם, אז מה צריך לעשות?
אמרנו הבוקר, נגיד בערב,
לא,
פלל דרך ג',
קיים מצוות אשר,
ויהם שמות ישמעו.
זה דברים פשוטים.
ומה הדברים הבסיסיים של ציבור?
זה הנושא של מעשה ארץ ישראל, לא מעשה ארץ קנען ולא מעשה
ארץ מצרים.
מה זה מעשה ארץ קנען, מעשה ארץ מצרים?
הרי אנחנו יודעים, בכל מקום יש ציבור,
צדיקים בינוניים ורשעים.
הכל יש.
ואילולא היה דבר כזה, התורה לא הייתה כותבת.
אם התורה כותבת, כנראה למי זה מיועד?
לאנשים שלומדים תורה.
הכל יכול להיות.
אנשים, תמיד יש, טובים יותר, טובים פחות,
מקולקלים יותר, מקולקלים פחות.
עם ביטוח, בלי ביטוח.
הלך להם הכרטיס.
כל מיני אנשים יש.
הבעיה היא שזה אנשים פרטיים. מתי הבעיה הגדולה?
כשזה ציבור, מעשה ארץ מצרים, בחוק,
הכרה חוקית.
אנחנו מבינים את ההבדל בין פרט לכלל?
ברגע שזה כמעשה ארץ מצרים,
בחוק עושים דברים כאלה שהם
לא נאותים נלוזים,
אז אנחנו בבעיה.
כשזה כמעשרת כנעת, כשזה בחוק מופיע.
זה שיש אנשים, יש כל מיני אנשים.
עובדה, גם אני פה.
אני לא כמו אף אחד אחר, אתם יודעים.
אני שונה לחלוטין.
אם הייתי כמו אחרים, למה אני פה?
בסדר? כל אחד יש לו את שלו.
אין שניים אותו דבר.
עוד פעם, אמרנו, אל תחפשו זהות,
אפילו באדם עצמו.
שתי ידיים לא אותו דבר.
אומר לנו
שמואל הנביא ותשובתו הרמתה,
אתה צריך לשים לב, אתה צריך לחזור בתשובה, ואומר לחפוץ קרבת אלוקים,
קרבת אלוקים בלי טוב.
התפקיד שלך בחיים הוא לא לחפש שכר או עונש,
לפחד משכר או עונש.
אומר הרמב״ם
בסוף הפרק העשירי, זה מנטליות של ילדים קטנים,
תינוקות,
שכשאני רוצה שיתחילו ללמוד, בסוף
השיעור מה יש?
סוכריה. סוכריה.
אתה חי לפני 50 שנה,
חבילה של סוכריות,
דוריטוס, מה חשבת?
תביא להם פרושטים,
שקיות האלה עם ה...
ברור מה אני אומר?
כל דבר לפי התפתחות שלו.
הפעם היו מחלקים לנו,
קוראים לזה מקלות מלוכים.
מי יודע מה זה מקלות מלוכים?
מה?
ויגלה המוח.
מקלות מלוכים. שבת,
פעם בשבוע,
אם התנהגת יפה וקראת תהילים,
כמו שצריך, מקל מלוך,
מתוק כזאת, בסדר, זה ברור.
ברוך השם, העולם מתפתח, אבל לשים לב למרכז שאנחנו רוצים.
הדבר המרכזי שיש לנו הוא שבסופו של דבר התפקיד שלנו זה להיות מחובר אל הטוב.
אם אני מחובר אל הטוב,
אז יש יותר טוב,
ואם יש יותר טוב, הכול נראה יותר טוב.
זה לא שכר ועודה, שכר ועודה, שכר מצווה, והיעלבה,
ליכא.
למה אין שכר למצוות בעולם הזה?
כי המצוות זה תורה, ותורה קשורה לעולם העליון.
ייתנו לך שכר בעולם הזה על דברים של העולם העליון, אכלת אותה.
ייסדת.
אז זכר נקבע אותו דבר, כן? בסדר?
ברור העניין.
אם אתה מקבל שכר פה, איזה שכר אתה יכול לקבל?
גשם? פרנסה?
כלכלה? מה תקבל?
לא רוצה.
שכר מצווה בעולם העליון.
מה פה אתה מקבל?
את ההשלמה, כמו שאדם, כל מערכת היא עובדת בהרמוניה.
בסדר? הבוכנות עובדות, שתיים למעלה, שתיים למטה,
אם אני טועה תגידי,
בסדר? אחד כאן אחד לא, כתוצאה מזה מה בא?
קומפרסיה. יש קומפרסיה,
אני צריך את הקומפרסיה? מה אני צריך?
את השחרור שלה, הרב כותב את זה באורות התשובה.
כל מקום מגיע לייעודו כשהלחץ משתחרר,
כשהוא יוצא החוצה.
אם יש לחץ בצינור לא עוזר לי כלום,
אני צריך את הסוף,
את הזרנוק בסוף שיצא החוצה.
זה התפקיד שלנו.
להוציא החוצה את כל מה שיש,
ותשובתו הרמתה כשם בתוכו".
אחד הדברים המרכזיים
שאנחנו רואים שם
בעניין הזה של חנה,
כן,
אנחנו קוראים את זה בראש השנה,
והשם פקד יצרה.
הפטרה קוראים, כן, ואיש אחד מן הרמתיים צופים.
יש מדרש שנקרא מדרש אגדה,
אז ספר בראשית, פרק מ״ג.
אומר המדרש כך,
ותידר נדר ותאמר, מי נדרה נדר?
חנה
בסדר
אם רעו תיראה בעוני אמתך
אני עקרה
וציון עקרה
מי זו ציון?
זה שם של בנו או שם של בת?
אתם מבינים את הבעיה?
מה?
לא יודע, אני...
בדור שלנו, שם, שמו. טוב, כתוב, ציון עקרה
לא ציון, עקרה
טוב שנאמר רוני עקרה
אם רעו לי תראה אף לציון וזכרתני לי ולא תשכח את עמתך לציון.
שים לב מה אומרת פה בעצם חנה.
היא מדברת על כלל ישראל.
אנחנו צריכים תיקון כללי.
נוסעתי פעם
בכביש לכיוון צומת מגידו,
ויש שם מוסך
תיקון הכללי.
ראית את זה?
מכיר את זה?
יש לי מי שסרגל שם.
תיקון הכללי.
מוסך כללי, בסדר, בסדר, בסדר, יפה, מה אנחנו חפשים פה?
תיקון כללי.
אנחנו לא מחפשים את הפרטיות שלנו. חנה לא דיברה על זה של כן,
אני אישית, יש לי כך ילדים או יש לי פחות ילדים.
הרי הגמרא מדברת, במסכת ברכות,
היא שואלת ששואלים אדם בסוף ימיו,
כן,
לא שואלים אותו, כמה ילדים היו לך?
מה שואלים אותו?
עסקת בפריה וביה?
האם השתדלת, התאמצת כל זמן שיכולת
שיהיו לך יותר ילדים?
כמה ילדים יהיו לך?
מי יודע, בין לבין.
פעם ישבנו, עוד פעם הסיפורים שלי, זה בעיה, זה כל פעם סיפור,
בסדר?
ישבנו, ישבתי עם אשתי אצל הרב בנטום, זכר צדיק לברכה, איך הוא היה מדבר?
השנה עשינו שלושת אלפים ילדים.
אתה יודע,
מבינים את המשמעות?
כל מיני צרות של אנשים.
ישבנו אצלו,
לא מדבר לעצמו, כל הנשים רוצות
12 ילדים.
כולם רוצות 12 ילדים.
אבל הן שוכחות
שליעקב אבינו היו 12 ילדים
מארבע נשים,
לא אחת.
טוב, זה הרב בן טוב זכר צדיק לברכה.
כמה ילדים יש לו מאשתו,
שתיכלה לאורחים טובים?
לא 12,
13. ברור פה מערכת גרורה?
וגם זה הוא אמר שכל זה בגלל שלרופאים יש פה מלוכלך.
הם אמרו שאני לא יכול להוליד בכלל.
כיוון שהם אמרו את זה, יש לי רק 13. אם לא היו מדברים,
היו לי 26. בסדר?
זה דברים,
טוב, זו עבודה בקודש,
דברים של אהבה, של חיבור, של מציאות העולם. אבל אנחנו צריכים לדעת דבר אחד,
אנחנו צריכים להשתדל. קרבת אלוקים,
זו המטרה שלנו.
תהיה מחובר לטוב,
תהיה בצוות,
כמו שאומר הכוסרי.
מה זה לקיים מצוות?
מצווה,
שתי הוראות, מה זה מצווה?
א', כולנו מכירים ציווי, ב', צוות.
אתה רוצה להיות בצוות של הקדוש ברוך הוא?
גיבוש.
מה אתה חושב?
ייכנס לצוות של הקדוש ברוך הוא זה הולך ככה את הילד?
מה זה פה ג'ובניקים?
לא.
אתה יהודי, ייכנס לעבודה.
יש פה עבודה.
אבל מה אני צריך?
להשתדל להיות מחובר בתוך אותו צוות,
להצתוות שם,
להתחבר עם המציאות שהקדוש ברוך הוא רוצה.
ואומר,
מצוות השם.
ואז אני מחובר לטוב, מחובר לטוב, ממילא טוב.
הדבר הזה ברור כשאנחנו מדברים על העניין הזה של קיים מצוות,
אלה הדברים שיניעו אותך קדימה.
אני רוצה לחזור לעניין.
אומר לנו המדרש שם, שבע עקרות הם כנגד שבעת ימי בראשית.
הראשונה שרה, דכתיבה תהי שרה הכרה,
כנגד יום ראשון.
מה נברא ביום הראשון? שמים וארץ.
בעלה של זו,
של שרה,
הקנאו לקדוש ברוך הוא, שנאמר, ברוך אברהם לאל עליון,
קונה שמים בארץ.
הנה, זה יום ראשון.
השנייה רבקה,
שנאמר, ויתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כי ההכרה היא.
כנגד יום שני, מה נברא ביום השני?
הרקיע, יהי רקיע בתוך המים.
אף רבקה הולידה שניים, יעקב ועשיו,
שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים שימו לב יעקב ועשם כמו ארץ ולקיה
שמיים וארץ מה ההבדל בין יעקב לעשר
שמיים וארץ
בסדר זה מה שכתוב במדרש
זה לא הולך ביחד
אולי אולי אנחנו נספיק לנגוע לא יודע לפי הזמן
רבי אבאוד אמין קיסרי
צריכים להגיע גם לעיקר המצווה של ראש השנה מה עיקר המצווה?
תפוח בדבש? לא נו באמת מה עיקר המצווה?
מה?
תקיעת שפר.
עיקר המצווה.
רבי אבאודי מקיסרי,
שהיה גר בקיסרי, היה מחובר למי?
לשלטון הרומי.
הוא איחד את עם ישראל,
איחד אותם בתקיעות.
טוב, אבל הקדמנו אותם מאוחר.
בכל מקרה, מה שכתוב פה זה,
מה שהגמרא אומרת,
קיסרי וירושלים, עמלאה החרבה.
זו קיסרי וירושלים.
אם אמרו לך, מלאה זו, חרבה זו,
תאמין.
חרבה זו מלאה זו,
תאמין.
שתיהם עלו, שתיהם חרבו,
אל תאמין.
בעברית קלה שלנו,
או אנחנו או הם.
זה לא עובד ביחד.
לא יכול להיות ביחד.
ורבי אבהודם, אם קיסרי מנסה לאחד בעם ישראל,
אם נספיק נראה מה.
בכל מקרה,
זה יעקב עשו. השלישית לאה,
שנאמר, וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה,
כי נגד יום שלישי
וכתיבות עד שארץ דשא, ובן בנה של לאה היה,
שנאמר בהלך ראובן בימי קציר חיטים, ומה הוא מצא?
אה, התחלנו מהדשא.
בסדר? זה היה תיקון שלה.
הרביעית זו רחל, כנגד יום רביעי.
ומה נברא בו?
שמש וירח וכוכבים ומזלות.
שנאמר ויאמר אלוהים ויהי מאורות.
מי דיבר על שמש, ירח ומאורות?
הבן של רחל, יוסף.
והן השתחוו לו, שנאמר בהנה שמש וירח,
אחד עשרה כוכבים השתחווים לי. חמישית זו?
חנה, הגן.
מה זה חמישית? כנגד יום חמישי.
מה נברא ביום החמישי?
ועוף יעופף על הארץ.
וכן היה שמואל בנה של חנה כעוף הזה,
הפורח ממקום למקום או ממדינה למדינה,
ובסופו חוזר לאותו קן.
מכירים את זה? הכינון חסידות?
ממדינה למדינה, ממקום למקום.
בסופו של דבר הם חוזרים לאותו מקום בדיוק.
אם אתה לא תעשה פעולה דרסטית,
מה שנקרא אנטי-טבעית,
לא יעזור לך כלום, הוא יחזור לאותו מקום.
ולכן,
שמואל, מה אמרנו? ותשובתו הרמת הכי שם ביתו. כל השנה הוא מטייל בין המקומות להפיץ תורה בעם ישראל.
אחריות על הציבור. לא רק מי שמגיע, אני מלמד אותו.
אני פורץ החוצה.
אני לא יודע אם אפשר להגיד כך היום.
תנו לי להיות
קצת להסתייג מזה,
אולי יש ממד
כלשהו של השיעור שלנו עכשיו.
איפה אנחנו מלמדים עכשיו?
איפה?
תסתכל מה יש פה.
אתה רואה מה יש פה?
שידור ישיר.
ברגע זה, איפה אנחנו מלמדים?
עוד פעם.
אבל זה לא זה.
אמרתי הסתייגות. למה זה לא זה?
כי מי רואה את זה?
מי שמחפש.
אבל מה עשה שמואל? הוא לא מי שמחפש.
הוא הלך וטייל והסתובב ממקום למקום.
הוא חיפש את האנשים.
ברגע שיודעים שיש פה מישהו קרוב,
הכל נראה אחרת.
לא קשור לפה, אבל
רעיון של אשתי, מותר לי להגיד, נכון?
כשדיברו על זה שאם אפשר לעשות
מכירת חמץ באינטרנט.
כן, אנחנו מתפלפלים בהלכה, קניינים, לא קניינים,
כן, לא וכולי.
שתהיה מרת לי, עזוב,
קח חומש,
מלמד את התנ״ך.
קח חומש. מה כתוב בחומש?
למה באים לירושלים?
מה ההסבר?
ולמדה את בני ישראל.
ברגע שמביאים ילדים, אנשים באים לירושלים, מה הם רואים בירושלים?
בית-מקדש. מה הם רואים?
שופטים, דיינים.
יש להם שאלות בהלכה, הם עונים.
במילים אחרות, ברגע שבן-אדם מגיע לירושלים, הוא מתחבר לאנשי תורה.
אמרה לאשתי באינטרנט,
אתה לא רואה מה קורה פה בשכונה?
יש אנשים שאתה רואה אותם פעם בשנה, חוץ מאשר בכל נדרה.
הם באים למכירת חמץ.
תאר לך שתגיד להם שאפשר למכור באינטרנט.
גם את החיבור הזה של מה העניינים, אולי תבוא לשיעור, אולי משהו כזה,
את העשר דקות שאתה מקדיש להם,
גם את זה הפסדנו.
הם לא יפתחו.
טוב, אני חושב שהיא צודקת.
לא רק בזה.
אז אני צריך לעשות תשובה, אני אגיד לכם, אני פה.
אני עושה תשובה.
נושא ברור.
אומר לנו כאן כן,
וסופו חוזר לקולנו. כך היה שמואל,
עוסק בעסקיהם של ישראל והולך בכל המקומות, שנאמר, והלך מדי שנה בשנה,
וגומר ותשובתו הרמה אתה כי שם ביתו.
השישית מי זו?
צללפונית.
מי זו צללפונית?
אמא של שמשון,
שנאמר ושמה חותם צללפונית כנגד יום שישי.
מה נברא ביום שישי?
אדם.
מה היה לאדם?
מה קרה לאדם ביום שישי?
התחייב מיתה.
מי חייב אותו מיתה?
האישה אשר נתת עמדי.
אשתו הביאה לו לאכול.
מה קרה עם שמשון?
אה, אשתו גרמה לו מיתה.
בסדר?
לשים לב
לבניין הזה של המורכבות של העולם.
כל יום ויום יש לו מורכבות.
אתה יכול לקבל א', אתה יכול לקבל ב',
איפה אתה עומד?
כל יום יש לו את הטוב שלו,
אתה יכול מזה להתקדם
באותו דבר שאתה יכול לקיים את העולם.
ביום השישי,
כן, אם אין לו אישה, אתה יכול להתקדם בעולם, אתה יכול לקיים את העולם.
אבל מצד שני, באותו כלי, באותו מצב שאתה נמצא בו,
אתה יכול גם להגיע לדברים לא טובים.
במי זה תלוי?
בי.
לא בך ולא בו ולא אשמנו בגדנו אצל השכן.
בי.
זה תלוי בי.
שימו לב לאחריות האישית.
ככה מביא הרמב״ם ביכולת תשובה. האחריות של האדם, כי כל אדם יכול להיות כמשה רבנו, לשון הרמב״ם.
טוב, והשביעית
זו ציון.
כנגד יום השביעי, מה כתיב בו? וינח ביום השביעי.
וזה ציון כתוב, וציון זאת מנוחת ידיעד.
לכך אמר ישעיהו, רוני, עקרה לו ילדה.
זאת אומרת,
ציון,
שזה הביטוי של נקודת
הקדושה בתוך ירושלים,
הפנים בתוך ירושלים,
כן? זה עדיין לא מגיע, הגאולה השלמה.
מי בת הזוג של
יום השביעי?
אבל לכל יום יש את הבת הזוג שלו. מי השביעי?
מי הבת הזוג שלו? ישראל.
ישראל, ירושלים, יום שבת.
זאת אומרת, אנחנו רואים את החיבור בין תשובתו הרמת השבעה
והשבת והחיבור לקדוש ברוך כדי לבוא ולטעל את הכול
למציאות שלמה.
ומכאן אנחנו מגיעים,
כן?
זה, איך אומרים, החלק הראשון, מכאן מגיעים
לראש השנה.
ואני רוצה להגיע לראש השנה דווקא עוד פעם, מהסוף.
אמרנו שהראשית זה תקיעת שופר.
אני רוצה להתחיל מהסוף.
יש גמרא במסכת כריתות.
מסכת גידול בדף ה' עמוד ב',
אני טיפה ככה אקצר, אבל בכל זאת אני אגיד.
אומרת הגמרא, מלכי בית דוד,
בסוף נכבל את הכול, מלכי בית דוד מושכים אותם
על המעיין.
לוקחים לשילוח,
ושמה מושכים בחטא,
בשמן, את המלכים.
למה?
למה מושכים מלכי בית דוד על השילוח?
שתימשך מלכותו כמו המים האלה של המעיין שנובעים,
ונמשכים כל הזמן.
זה לא אכזב,
זה ממשיך כל הזמן.
מה זה קשור?
שים שמן, שפוך עליו שמן,
תלכלך לו את הבגדים, יימשך,
הכל בסדר, מה הקשר עכשיו ל...
עוררת הגמרא,
כשאתה הולך למקום ואתה עושה משהו
שיש בו איזושהי מציאות נוספת מעבר למציאות שאתה עושה אותה,
המים פה נמשכים,
העין שלך, המציאות שלך,
ההסתכלות שלך,
המחשבה שלך באותו רגע היא מחשבה של המשכיות,
של תזרום,
תזרום עם המציאות, תמשיך קדימה.
עוררת הגמרא, אם כך,
יש לי עוד כמה רעיונות.
בן אדם רוצה להקים עסק.
הוא רוצה להקים עסק?
שעוד לא החלטת.
בישיבה או עסק?
בסדר. בינתיים הוא ממשיך בתורה.
ואין מים?
אין לתורה.
הכל צמא לחול המים.
בסדר, הוא רוצה להקים עסק.
מספר לו את הגמרא פה.
איך אני אדע אם העסק הזה הולך או לא הולך?
היום מה אנשים עושים?
נוסעים לנהריה, נוסעים לפה.
מישהו בא פעם לצדיק, הרב, אני רוצה לפתוח מסעדה.
לא, אני אומר דברים שראיתי שם בנהריה.
הרב רוצה לפתוח מסעדה.
חבל על הזמן.
הלך הבן אדם,
פתח מסעדה. למה? מה אמר הרב?
אמר לו כן. אמר לו, חבל על הזמן.
בסדר? פתח. חצי שנה,
לא רק את הרגל הוא פשט,
את האור.
אחר ואיתן. בסדר?
חוזר לרב.
הרב,
טוב למה לא שמעת בקולי?
אמרתי לך.
מה אמרת לי?
שאלתי אותך מה אמרת לי?
חבל על הזמן.
אמר לו, אמרתי לך, חבל על הזמן.
זה ברור?
חבל על הזמן או חבל על הזמן?
זה כמו צדיק גמור וצדיק גמור.
יש כל מיני אנשים בעולם.
השאלה היא מה הטון של הדיבור.
טוב, אז היום אנשים הולכים ושואלים את הצדיק,
להקים או לא להקים.
דרך אגב,
אני יודע מהמקרה שבאמת הוא ככה עבר, אבל המסעדה תמיד בסוף סוגרת.
זו התשובה שלו הייתה.
בסדר? ברור.
בכל מקרה,
פעם,
הנה זמן חכמים, מה עושים?
אומרת הגמרא, ייקח בן אדם,
תרנגול קטן,
ישים אותו בבית שהוא לא מואר ולא אפל,
קומסי קומסה,
משהו ככה באמצע,
בסדר?
ויגדל אותו. אם התרנגול הקטן הזה יהפך לתרנגול שמן ובריא,
יאללה, תרים את העסק, הכול טוב. אם התרנגול הזה לפלף,
כזה כחוש,
מה לעשות?
אל תתעסק עם העסק הזה.
אותו דבר אם בן אדם רוצה לצאת
מהבית לדרך.
שים נר,
תראה אם הוא דולק טוב, צא לדרך.
נכבה, אל תצא לדרך, בעיה.
אתה רוצה לדעת אם אתה השנה טובה או לא, תדליק נר בבית שאין בו הרבה רוח, אין בו הרבה זה, אין בו שם,
מראש השנה ועד יום כיפור.
דולק טוב בסדר, לא דולק טוב בסדר.
אתם מבינים מה כותבים אומרת הגמרא?
אני חסכתי לכם כמה ביטויים,
אמרתי את זה בעל פה.
אומרת הגמרא, אוי ואבוי מלעשות דבר כזה.
לא בגלל שזה לא נכון,
כי אם הגמרא אמרה זה נכון,
אומרת הגמרא לא לעשות דבר כזה מסיבה אחת פשוטה,
שאם במקרה מישהו פתח את הדלת בחוזקה ואני רכבה,
בן אדם מה יגיד?
וואו,
ויתרמז לי מזה שהוא אומר אוי ואבוי,
מזה יקלקל לו את המזל ועכשיו הוא יפסיד את הכול.
לא בגלל שהיה מגיע לו הפסד, לא בגלל שעלו לא טוב,
בגלל שהוא חשב,
הוא חשב,
אוי ואבוי, מה קרה לי פה.
לא יודע אם מכירים,
יש כאלה שנוהגים שהכול בליל שבת,
האישה מדליקה נרות כמספר הילדים.
מכירים את זה?
מה?
מעורב ירושלמי.
עכשיו,
התחילו להם מאשכנזים, יש גם סיבה,
רעיון שלי, לא כתוב בשום מקום,
אבל מדליקים נר.
וראיתם פעם באיזה מקום שנר אחד קבע?
יואו, תשעה באב, כל השמט.
מה נהיה?
מה קרה?
ומנסים, כי אפשר להתקשר לשמט,
ומנסים לחשוב,
של איזה ילד הנר הזה?
יואו.
אתם מבינים מה אומרת הגמרא?
המחשבה הזאת מביאה את הצרה.
אני אגיד את זה במקום אחר בגמרא.
אומר לה את בן אדם,
שיום אחד כמה לבוקר מרגיש לא טוב.
מרגיש לא טוב. אל תתקשר ישר, תשמעו, אני חולה.
תשמעו אני חולה אתה תהיה חולה
יום אחד קורה שקריבה רגל שמאל מה קרה
קצת הראש
לא כמו שצריך
תשאר בבית שתוק
זהו מחר הכל בסדר אבל אם היום ביום הראשון אמרת
אני חולה מחר אתה חולה לא יעזור כלום זה ברור מה אומרת הגמרא
לענייננו למה אנחנו מספרים את זה פה ערב ראש העיניים רוצים לשמוח
אומרת הגמרא כיוון
שמחשבה מילתא
מעשה ומילתא,
כיוון שהדבר שאנחנו עושים, הדבר שאנחנו חושבים, זה גורם אמר,
מי אמרנו מזה?
אמר רבי יאיר,
אסתא דאמרת סימנא מילתא,
עכשיו כשאתה אומר שסימן זה גורם עושה,
יהא רגיל איניש למיכל, רש שתא,
קרא, רוביה, קרטי, סילקה ותמרה.
הבנו?
כיוון שאנחנו יודעים
המעשים האלה הם גורמים לדברים,
אז יהיה רגיל אדם בראש השנה לאכול קרטי,
סילקה, תמרי,
קיצור,
תהיה רגיל לאכול,
סימנים בלשוננו.
בסדר?
למה?
כי הדיבור,
המעשה, הוא קובע.
אם אתה תחשוב טוב ותעשה טוב, יהיה טוב.
ואם אתה חושב משהו שלא נדע,
זה לא שזה היה צריך להיות.
המחשבה שלך,
לא מזמן היה לי משהו כזה,
לא נהיים להגיד, אבל אנחנו צריכים את הכול ליישם לדורנו.
שמע, יש פה איזה בדיקות.
אני רושם לך ברשת בדיקת ביופסיה.
יודעים על מה אני מדבר?
מה?
בדיקה?
כן.
הוא הולך הביתה
כמו צבע של מעבר חצייה, אבל רק הבעיר.
בסדר?
יש לי בדיקה.
כמה זמן לוקח לבדיקה?
שר״פ, לא, לא, מהר,
שלושה שבועות.
שלושה שבועות הוא קם בבוקר,
אחרי שהוא לא הלך לישון כל הלילה,
ירד עשרה כאילו,
ומה הוא חושב?
הוא אוכל אותי.
כשהוא מגיע לבדיקה, מה קורה?
הוא אכול.
במה הוא אכול?
במחשבות.
ואז מה קורה?
רגע, סליחה, סליחה. מהבדיקה, תחכות אחר כך
לפחות שבועיים ל...
בכלל לא יהיה.
הבנו מה גורם.
זה גמרא מפורשת.
בן אדם יכול לגרום לעצמו נזק בלתי הפיך.
אבל אם הוא בא ואומר,
אמרו לי לעשות ביופסה, מה אני הולך לעשות עכשיו?
לאכול תמרה,
לאכול רוגע לך.
למה אוכלים רוגע לך?
בליל ראש השנה.
שתהיה שנת
רוגע לך.
דברים פשוטים.
כי מה שכתוב בהלכה זה שכל מדינה,
לפי הנוסח ולפי הסימנים והשמות שלה, על-פי אותה שפה, אפשר...
לכן, תראו, יש כאלה שאוכלים גזר.
למה אוכלים גזר?
שתגזור עלינו גזירות טובות.
טוב, יש כזאת, שתגזור לנו גזירות טובות.
גזרות, כן? תלוי מי תופף.
עוד לפי משהו.
שלא יתבלבלו בכיוון וזה,
לא מסתדר.
זה ברור.
אנחנו, למשל,
אבל בשנים האחרונות התחלנו לאכול אננס.
שינוסו אויבינו ושונאינו וחולים בבקשה.
ולא רק שינוסו,
שתוך כדי גר גם יהיו אננסים,
שיתגמדו.
מה שאתם רוצים, יש להם מישהו רעיון נוסף?
אה?
לא,
אוכלים בשר.
זה ברור מה אני אומר.
לשים לב, לשים לב
למה אנחנו מדברים פה.
הרי מה אנחנו מחפשים?
אני חוזר לתחילת השיעור.
עוד לא סיימנו, חכו, יש לנו עוד שלב ג',
שלב ב' עכשיו היה.
מה אנחנו מחפשים?
כשאני מדבר ותשובתו הרמתה,
כשאני מחפש את התשובה, מה אני מחפש?
לחזור אל הכן.
מה הכן שלנו?
מקור שלנו, מאיפה הוא?
אלוקי,
לא אלוקי, נשמה.
אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה.
לא יודע, מישהו פה אמר, אני לא יודע.
בסדר, זה ברור מה אנחנו אומרים?
אני צריך לחבר אל הטוב.
איך אני עושה את זה? מעשים.
ולא רק מעשים, גם,
ועוד יותר מזה, חשיבה.
והכל צריך לבוא מתוך זה שאני מבין מי מן המנהיג ומנהל את העולם.
ופה אני רוצה,
יש שאלות מה שעולה לעניין הזה? רוצים פה לשאול?
תלוי בי הכול.
אוי ואבוי אם אני אומר אחרת.
אני אגיד לך מה הבעיה שלי.
שואלים פה האם זה לא מגמד, נכון?
בעצם את העניין.
הבעיה שלי,
שמסירים אחריות.
אמרתי מקודם, ישבנו, בגדנו.
תשמעו, אנחנו האוכלוסייה, הקבוצה
המובחרת של עם ישראל בארץ ישראל.
אנחנו,
הטובים ביותר.
אין כמונו.
הבעיה היא שם.
מה זה שם? כשהיינו ילדים
היו מסתובבים כל מיני בשכונה,
לא בני ברית.
איך מגיעים?
לא היה ווייז.
היינו אומרים להם, סע לשם.
רואים?
ימין, שמאל, וקדימה.
סע לשם.
אה, זה לא יכול לי, מה? רק אני יכול.
זה הרגל מילדות.
בסדר, זה ברור.
אין, זה הסרת אחריות.
בשבילי נברא העולם.
כי אחרת, מה המיוחדות שלי?
אם אני כמו כולם,
ואני זה הוא והוא זה אני,
למה אני פה?
למה אני פה?
בואי נלך איתי מפה.
אז זה ברור.
כל אחד יש לו את המיוחדות שלו, אם אני,
אולי את יפן נסתכל.
מכל מלמדי השכלתי, מה הפירוש?
כל מישהו שאני פוגש,
אני לומד ממנו משהו.
בסוף, מה אני נהיה?
כולל את כולם.
הרב, מאיפה למדת?
מאיפה למדתי? מה?
חקלאות. מאיפה למדת מכוננות רכב? מאיפה למדת?
אני אומר, אצל חיים?
מכיר את חיים?
מהחיים?
תהיו מחוברים למציאות.
הקורס היחיד שעשיתי מאז גיל 18,
חוץ מקורס תותחן,
וישיבה, תורה.
זהו.
ברוך השם.
הנושא ברור.
אני לא יכול להסיר אחריות. אני חייב בשבילי,
לבל, ומבחינתנו, בהסתגנות שלנו,
לבל נידח ממנו נידח. זה בדיוק כוח חיים הקודש מתחילת הפרשה, פרשת ניצבים.
הערבות ההדדית. הרי הייתה כבר ברית בסוף פרשת כתבו עם כל הקללות והמפחיד הזה.
השם ישמור, מה יכול להיות?
מה עכשיו אתם ניצבים לעברך בברית השם אלוהיך?
ברית הערבות ההדדית.
מה שמישהו עושה באיזשהו מקום,
אני שם.
בעיה, אנחנו בבעיה, כולנו, נכון?
זה נותן להרגיש אולי פחות נעים,
אבל מצד שני זה מראה לנו שאנחנו יכולים לתקן.
ועוד פעם, האם אני נכנס לדיכאון?
תסתכלו מה החבר'ה האלה עושים, איפה אני יכול להשתלט על זה?
או שאני מבין שמה רוצה ממני הקדוש ברוך הוא?
תשתדל את כל ההשתדלות שאתה יכול,
בלשון שאמרנו מקודם, גמרא במסכת ברכות,
עסקת בפריה ורבייה?
האם כל החיים שלך שאתה אכלת אמרת אני רוצה ילדים?
לא, הקדוש ברוך הוא עכשיו לא,
השם ישמור.
היה דבר כזה.
אז בואו, שלח ברכה על פני האדמה.
תן לנו כמה שיותר, כמה שיותר ברכה.
זה פשוט, זה מסירות נפש, בוודאי.
כולם בנויים במסירות נפש.
יש ג'ובניקים.
אבל אם אתה ביחידה מובחרת,
אנחנו פה, מכון מאיר, יחידה מובחרת, לא?
בבקשה,
סיירת.
סיירת לא?
זורק ציוד.
מי שזורק ציוד, הוא אומר, אני לא יכול, מה עושים לו?
קח פקל מחלקה גם,
תעלה על הפסטילים הלאה.
לא להגיד אנחנו לא יכולים.
מה אומרים?
הקב' ברוך הוא, איך אתה מסוגל לראות
שעם ישראל לא בשלם מותו?
איך נגיד את זה בראש השנה? בסליחות?
למענך עשה,
אז למענינו.
לנו אין בעיה, אבא, מה אתה אומר?
אנחנו ילדים שלך,
ואל תבין וזה נסיים כמובן.
אבל למענך עשה.
טוב, נתקדם טיפה.
אז מה ראינו? ראינו את התשובה,
ראינו את העניין הזה של החשיבה,
ועכשיו העניין הזה של השופר.
אני רוצה להגיע כמעט לסוף במקום להגיע מההתחלה.
אני אסכם את הדברים, כי אין לנו הרבה זמן.
אם אני פותח שולחן ערוך,
לראות כמה תקיעות שופר אנחנו צריכים לשמוע.
בסדר? אני אעשה סיכום קצר.
בתורה כתוב שלוש פעמים
תרועה תרועה תרועה.
לא תרועה בצרפתית, תרועה.
בסדר?
ברור? יפה. שלוש פעמים כתוב תרועה, פעמיים,
לא כי תרועה זה שלוש וזה שלוש, לא להתבלבל, זה לא צרפתית, זה עברית, בסדר?
פעמיים בראש השנה, פעם אחת ביום הכיפורים של היובל.
תעבירו תרועה, תעבירו
שופר בארצי חטא.
אומרים חכמים שלוש פעמים תרועה, שלוש תרועות.
שלוש תרועות צריכים לשמוע, אבל כתוב,
ועברת שפר תרועה. מה זה ועברת?
להעביר זה למשוך קדימה. מה זה משיכה?
תקיעה.
לכן כל תרועה צריכה
תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה.
שורה התחתונה ברגע זה,
כמה קולות צריכים לשמוע?
שלוש שהם תשע.
תשע קולות.
בלאגן.
מה זה תרועה?
האם זה יללה או שזה גניחה?
יללה או גניחה.
היו כאלה שעשו א' וכאלה שעשו ב', עד שבא רבי אבאו בן קיסריה.
נחזור לקיסריה, נכון?
דיברנו על זה.
בא רבי אבאו בן קיסריה, מה אמר?
אלה עושים תרועה, אלה עושים שמרים.
שמעו
איך אמר בן-גוריון
כששאלו אותו
קפה או תה, מה הוא אמר?
חצי-חצי, שימו ביחד.
לא אמרנו שזה.
חצי-חצי.
אומר רבי אבאו,
תעשו גם וגם.
אתה יודע, בלי שום פרסומת.
גם וגם.
ברור?
יפה. אז במקום לעשות או תשעת או טרעת
או תקיעה שברים-תרועה או
תקיעה-ושברים-תרועה-תקיעה, או תקיעה-תרועה-תקיעה,
תעשו שנייהם ביחד
תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה.
זאת אומרת, במקום 9 מה לעשות?
12. אבל שמע, אולי
זה רק אחד מהם
וזה הפסק בתקיעה.
אז בואו נעשה גב וגב וגם.
לא גם וגם,
כשלא עשו פרסומת כזאת גם עכשיו.
גם וגם וגם, גם תשרת,
וגם תשת וגם תרת. לאן הגענו?
שלושים.
תשרת שלוש פעמים זה,
נו, מתמטיקה?
שתיים עשרה.
תשתים עשרה. תשת שלוש פעמים עוד
עשרים ואחת,
ותרת שלוש פעמים זה עוד תשע, שלושים.
זהו.
עובר לנו השולחן ערוך בסימן תקצ״.
בסדר? אני חתכתי, רק פשוט את הזמן, הזמן.
כמה תקיעות תחילה עבידי משמועו בראש השנה? תשע.
כשמעות תרועה, לא יודעים מה.
בסדר? מפי השמוע למדו, קודם כל אין אחד, וכולי וכולי.
יפה.
הסתפקנו, לכן, כדי לצאת ידי ספק,
כל הספקות,
צריך לתקוע תשרת שלוש פעמים,
תשרת שלוש פעמים ותרת שלוש פעמים.
בסדר?
זה שהביא לשולחן העור, ובסימן ת'ק צדיק.
הווי אומר, מברכים
לשמוע קול שופר, ותוקעים
שלושים תקיעות.
זהו,
יצאנו לחובה.
אומר השולחן ערוך בסימן ת'קופצדי ב',
דלג,
מחזיר שליח ציבור התפילה,
ותוקעים על סדר הברכות למלכויות תשרת פעם אחת,
לזיכרונות תשת פעם אחת,
ולשופרות תרת פעם אחת.
שמנו לב מה כתוב פה?
בחזרת תשת,
מלכויות תשרת,
זיכרונות תש״״ט ושופרות תר״ט.
כמה זה תשר״ט, תש״״ט ותר״ט ביחד?
עשר ועוד
סך הכל ארבעים.
ועכשיו נוהגים
לתקוע תשר״ט שלוש פעמים
ולזיכרונות תש״״ט שלוש פעמים ולשופרות תר״ט שלוש פעמים.
מה יצא?
שלושים.
זאת אומרת לא ארבעים אלא שישים. אומר הרמ״ה ויש אומרים שתוקעים
תשרת למלכויות פעם אחת וכן לזירעונות וכן לשופעות. זאת אומרת, לפי הרמה כמה?
ארבעים ושתיים.
שלושים?
ארבעים?
ארבעים ושתיים? שישים.
זהו, אין יותר בשולחן ערוך כלום.
מה השאלה שלנו עכשיו?
איך הגענו למאה?
אה, איך הגענו למאה.
איך הגענו למאה?
תוסות מביא.
יפה, כל הכבוד.
תוסות דיבור מתחיל.
שלוש.
שיעור, סליחה.
שיעור.
שיעור תקיעה.
דף ל״ג עמוד ב׳, מסכת ראש השנה. מה מביא התוספות?
אחרי שהוא דן 30,
40, 42,
קיצרנו פה את כל התוספות, בעצם, בשולחן ערוך.
מביא את הערוך.
מי זה הערוך?
רבי,
נתן ברבי יחיאל מרומי,
בסדר?
ראשון שבראשונים,
אם הוא מופיע בתוספות.
והוא אומר משהו, ופה אנחנו מסתבכים.
אנחנו רגילים ונוהגים לתקוע מאה דקירות כנגד
מאה יבבות
שייבבה
שתלך לעזאזל
מה אכפת לי ממנה
הבנו את הבעיה?
לא חשבנו על זה אף פעם, נכון?
אמא שלה ערפאת בוכה
שתבכה עוד פעמיים
לא יודע, אף אחד לא חשב על זה אף פעם?
אמרתי אני נותן להם ברכה, נכון?
אף אחד לא חשב על זה אף פעם?
אני שואל, נו
כתוב בכל היום, בספר התודעה וכל
כנגד מאה יבבות שיבבה אם סיסרא
על מה יבבה?
רחם רחמתיים לאיש
המחכה לבן שלה שיבוא אחת ביד ימין ואחת ביד שמאל
מה זה?
אכזריות? אני לא מדובר לזה
ממה התחלנו את השיעור?
שבע עקרות
הרי בראש השנה על מה אנחנו מדברים?
התחלנו מההפטרה המכנה
עברנו אחר כך,
מי הייתה ההכרה הראשונה?
שרה.
ואנחנו תוקעים בשופר זכר
לעקדתו של,
אז תגידו לי, מה הקשור, קשורה פה
לסטיקציריה הזאת, היידיש תקנית?
מה לנו ולספרית הזאת?
מחלואה הזאת.
בסדר, מה שאתם רוצים תגידו.
מה לנו לזה?
מאיפה באנו?
תנא איך הקאי, כן?
איפה אמרנו שאמרנו את זה?
יש לי תשובה
ששמעתי אותה לפני 20 שנה.
השנה היא באה לי, אני לא מבין למה זה לא נכנס.
אני אגיד לכם גם בשם מי אומר דבר בשם אומרו,
מביא לי אולי עולם, ובעזרת השם שיעלו לבריאות,
שיעלו לרפואה שלמה.
הרב
יצחק
דוקטור אלפסי.
שמעתם עליו?
יהודי משכמו ומעלה.
אומר הרב יצחק אלפסי,
יש לנו תורה שלמה,
לא יודע אם מישהו מכיר את זה, החיבור
הגדול ביותר שנוצר בדור האחרון שלנו, לפני 50 שנה,
דור אחרון, כן, זה קורה לפני,
בסדר?
של הרב מנחם מנדל-קאשר.
הרב מנחם מנדל-קאשר
הוא היה חוקר ירושלמי, צ'למרס, כמו שנקרא,
ירושלמי אמיתי, חוקר, הסתובב בעולם, הביא מקורות,
מדרשים שלא מצאו אותם.
המדרש הגדול של התימנים, למשל, כשלם,
שהוא יותר גדול מדרש רבא, זה הרב מנחם אדל כשר.
עשרות מדרשים.
מביא הרב מנחם אדל כשר בתורה שלמה בעמוד תתקכא,
שימו לב, עמוד 921 בספר בראשית זה רק פרק כג, פרשת חיי שרה.
בסדר? זה סט כזה גדול, כל מדרשי חז'ל.
מביא לנו,
כן, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
והיה אמורה לספור את זה, איפה הוא הלך?
קריית-ארבע.
מה עושה השרה בקריית-ארבע?
מה עולה בקריית-ארבע?
מאיפה יצא אברהם כדי לקחת את יצחק לעקדה?
באר-שבע.
אם הוא באר-שבע, מה ככה שרה בקריית-ארבע?
אומר המדרש,
שרה לא ידעה מה קורה.
התקדמה והגיעה לשלושה ענקים
מגדלת תצפית.
קראו להם אחימן
ששיית על מים.
אמר להם, אחי, מה ששיית על מים?
תגידו לי, מה קורה עם הזקן שלי?
בן כמה היה?
מה?
מה פתאום?
בן כמה היה אברהם שבפרשת העקידה?
מאה ה-37, בסדר?
תגיד לי, הזקן שלי, מה קורה איתו?
התחילו להגיד להם, רואים אותו?
הוא לוקח את הצעיר,
וכשהוא לוקח את הצעיר אז הוא מעלה אותו על מזבח,
כשהוא מעלה אותו על מזבח אז הוא רוצה לקשור אותו, לא קושר אותו, והיא התחילה להיאבב.
מביא הרב מנחם מנדל כאשר
מדרש קדום
שאומר
מאה יבבות ייבבה שרה עד שיצאה נשמתה.
זה ברור מה כתוב?
מי ייבבה מאה יבבות?
שרה ימינו.
אז למה כתוב סיסרא?
כי כשהגמרא מדברת, לכל טעות יש מקור.
צריך לתקן, הוא אומר.
בסדר? זה המקור של הרב אלפסיגה.
כן, שאומר, התורה שלמה.
הוא אומר, ברגע
שאנחנו מדברים על לייבב, שואלת הגמרא,
כשאנחנו לא מבינים מה זה ייבוב, האם זה גדיחה או שזה יללה,
מאיפה מוכיחה הגמרא מה זה יבבה,
שזה בכי?
המקום היחיד בתנ״ך
שיש בכי, מה כתוב?
ותאבב אם סיסרא.
איזה בכי זה כבר סיפור אחר.
דמעות תנין.
בסדר?
אבל כיוון שבגמרא זה מוזכר
שוותאבב אם סיסרא, מכאן אנחנו לומדים
שעיבוב
זה בכי,
אז כשבאים וכותבים,
מעתיקים רוצים לכתוב
מה הבא בשגרה דלישנה,
עיבבה,
אם סיסרא, שרה, סיסרא.
זה מטעה.
בקיצור, רבותינו, טעות.
טעות לעולם חוזרת.
אז למה אנחנו תוקעים בשופר מנהג,
לא חובה,
100 דקירות, ויש כאלה שמוסיפים 101,
זכר
ל-100 יבבות שייבבה שרה שנפטרה באיזה תאריך?
בראש השנה,
בזמן עקידת יצחק.
הנושא ברור.
ופה אנחנו מזכירים לפני הקדוש-ברוך-הוא את עקדתו של יצחק אבינו ואת הבכי של האמא על הילד היחיד שלה.
נו,
הקדוש-ברוך-הוא,
קצת רחמים?
מה הם בניך, יחידיך,
עם ישראל?
אמרנו שאנחנו מחוברים לכלל וזה לא משהו פרטי שלנו, נכון?
חזרנו אל הכלל,
עם ישראל כולו.
זה הזמן להתפלל פקידה
שכל עם ישראל,
ופה אני אולי טיפה, במילה אחת אני אוסיף ואומר שבעצם לכאורה, כשהגמרא מדברת על מברך ותוקע,
הכוונה היא מברך את הברכות של עמידה.
וכיוון שהוא מברך את הברכות של עמידה,
מברך ברכות של עמידה,
ואחר כך הוא תוקע, מה אנחנו עושים לפני העמידה?
בעצם עיקר התקיעות זה השלושים שאחרי הברכות.
אז מה אנחנו עושים לפני כן?
למה אנחנו תוקעים לפני עמידה?
זה מה שאומרת הגמרא לערבב את השטן.
שהוא יבוא ויחשוב שגמרנו עם התקירות, תקענו שלושים, הולכים הביתה,
הוא מקפל ציוד, הולך,
יאללה, סיבוב, חוזרים חזרה. מכירים את החבר'ה האלה?
עושים את עצמם, הולכים הביתה, ואחר כך
חוזרים בשושו, המשגיח הלך.
זה ברור?
בעזרת השם אנחנו נחשוב טוב,
אנחנו נעשה פעולות טובות,
ניצמד לכל רצונו של הקדוש-ברוך-הוא קרבת אלוקים לאטו,
ומתוך המחשבה הטובה לקיים את המצווה הזאת, שהיא קשורה לחסד ולרחמים שהקדוש-ברוך-הוא ירעיף עלינו,
נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו האחרונים.
