טוב, צהריים טובים, מה שלומכם?
אנחנו בשיעור נפש הפרשה,
שאנחנו מנסים בשיעור הזה ללכת בעקבות אדמו״ר הזקן,
שציווה עלינו לחיות עם הזמן,
והזמן הוא פרצת השבוע.
אנחנו זכינו, ברוך השם, הבת שלנו מתחתנת עוד מעט, אז עכשיו אנחנו בענייני חלוקת ההזמנות.
אז כתבנו בהזמנה,
שמתחתנת בתאריך כזה וכזה, לסדר וכבוד השם מלא את המשכן.
אז הרבה שאלו אותי מה זה לסדר.
אז נהוג בהזמנות לרשום,
השבוע שקורה איזה משהו, נגיד הזמנה לחתונה, אז השבוע הזה הוא שבוע שבסופה של פרשת ויקל פקודי, היא נקראת הסדר של השבוע. אז אם יש שם איזה פסוק שמתאים לאירוע,
אז מצטטים אותו בהזמנה. אז לסדר, יש שם בפסוק,
כבוד השם מלא את המשכן, גם בית יהודי זה משכן, יהי רצון שיהיה בו.
כבוד השם, אז מצטטים את זה. זה נקרא לחיות עם הזמן.
הזמן הוא לא התאריך הלועזי, הזמן הוא הזמן של פרשת השבוע שהייתה ושתהיה.
ולכן הם מציינים את זה.
בסדר? סתם דוגמה, ככה הרבה שאלו אותי, מה זה?
אנחנו בשבת קראנו פרשת משפטים, אני רוצה היום לעסוק במשהו שקשור לפרשת משפטים ולראש חודש אדר
ולבחירות שיהיו בעוד שבוע. הרי בעוד שבוע,
בדיוק כעת היה בעוד שבוע,
בעזרת השם, יהיה בשורות טובות לעם ישראל, וחודש אדר אשר ישלטו היהודים
המה במשותפת, אני לא יודע איך לקרוא לזה.
אז אנחנו רוצים לדבר על ה... אני רוצה בסוף להגיע גם לעניין הזה, בסדר?
פרשת משפטים שקראנו בשבת היא פרשה מאוד מיוחדת, יש בה ריבוי גדול של מצוות, נדמה לי שמונה המצוות מנו חמישים ומשהו מצוות, וזו פרשה שעוסקת בהמון המון מקרים משפטיים כאלה ואחרים.
והפרשה מתחילה, רש״י אומר, אלה המשפטים אשר טסים לפניהם. אתם בטח זוכרים את רש״י.
רש״י אומר, כשולחן הערוך ומוכן לפניהם. כלומר, תסביר.
תסביר את המשפטים שיהיו ברורים, שיהיו מובנים.
ובאמת, רוב המשפטים, או כל המשפטים שמופיעים בפרשה,
אומרים שיש הבדל בין חוקה לבין משפט. חוקה, דברים שאנחנו לא מבינים. פרה אדומה,
הלחוט בשר וחלל, דברים שהם לא מובנים.
אבל משפטים זה דברים מובנים, דברים הגיוניים.
בחלק מהמקרים גם בשכל אנושי יכולת להגיע לזה.
זה שגנב צריך לשלם על גניבתו,
אז הדברים ברורים, נכון?
בחלק מהמקרים, אלא מה התורה כמובן מקדשת את זה, מרוממת את זה,
יש דברים שהתורה מחמירה יותר, בסדר, אבל המשפטים זה דברים מובנים,
זה עושה היגיון, אתה יכול לדון בדבר הזה.
על הרצף
של המשפטים ההגיוניים ישנה הלכה אחת מאוד לא מובנת,
תמוהה ביותר.
כמעט אין לה, כמעט אי אפשר להסביר אותה, בסדר? אנחנו ננסה כאן להסביר אותה בשיעור הזה, כמובן, אבל היא מאוד מאוד תמוהה.
וזה ההלכה שקשורה לדין שואל.
לדין שואל.
הפסוקים פה לפניכם,
יש כאן מילים שמודגשות, אני אחזור אליהן בהמשך.
המילים שהדגשתי הן קשורות קצת לפתרון,
אז בואו נעשה כאן איזה ספוילר. בואו נראה את הפסוקים.
אומרת התורה, כי יתן איש אל רעהו, כסף או כלים,
ישמור וגונב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שניים זה דין תשלומי כפל נכון של גנב יפה
אם לא ימצא הגנב ונקרא בעל הבית אל האלוהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו
אז מי מדובר כאן איזה שומר זה?
מדובר כאן בשומר חינם
שומר חינם פטור בגניבה פטור באבדה
פטור באונס מה הוא חייב?
פשיעה אם הוא פשע
לא שמר כמו שצריך או הוא ישתמש בעצמו בחפץ הוא חייב שלם
ולכן מה אומרים לו?
אדוני, בוא תישבע ששמרת כמו שצריך ולא נרדמת בשמירה, בסדר?
על כל דבר פשע, על שור, על חמור, על שאה, על שלמה, על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה,
עד האלוהים יבוא דבר שניהם,
אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו.
אז עד כאן דיברנו על דיני השומרים.
דיני שומר חינם, סליחה. עכשיו פסוק ט',
איזה שומר זה? תודה רבה רועי.
כי ייתן, תודה ברוך תהיה,
כי ייתן איש אל רעהו חמור השור עושה וכל במה לשמור ומת או נשבר או נשבע אין רועה.
שבועת אדוני תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעלה ולא ישלם.
ואם גנב יגנב מאמו שלם ישלם לי ועליו אם טרוף יתרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם". מי מדובר כאן?
איזה שומר?
שומר שכר.
שומר שכר צריך להישבע שאם הוא אומר שהפרה
הלכה לעיבוד או משהו כזה אז הוא צריך להישבע.
והוא פטור באונס
חסר לך דף, יוחאי, זה לא הדף שלנו.
אמור להיות פה דפים לדעתי, הדפסתי מספיק, אני חושב.
מקסימום תשב עם מישהו. בסדר, או יופי.
אז שומר שכר פטור באונס, נכון?
אבל אם זה נגנב, הוא צריך לשלם.
בסדר?
זה שומר שכר.
האם זה הגיוני?
עד כאן ההלכות הגיוניות?
הגיוניות, נכון, תום.
הגיוני, שומר חינם, וואלה, עשיתי מערופיה לחבר שלי, אמר לי, שים רגע עין.
לא.
ואם בא גנב, אני פטור, אם אני התרשלתי, התרשלות חמורה, אני צריך לשלם.
שומר שכר, שילמו לך, שילמו לך,
תשים לב, אם נגנב,
אם נאבד, אדוני תשלם, למה קיבלת כסף?
הגיוני, עושה שכל, נכון?
עכשיו עוברים לגיבור של השיעור, מי הוא?
שואל.
וכי ישאל איש מאים רעהו ונשבר עומת בעליו,
אין עומת, סליחה,
סליחה,
וכי אישה נשמעים רעהו ונשבר עומד פסיק בעליו אין אמו
שלם ישלם.
אם בעליו אמו לא ישלם, אם שכיר הוא בא בשכרו.
מה כתוב כאן?
רשי כאן אומר,
בא ללמד על שואל, יש פה שתי הלכות,
בא ללמד על שואל שחייב באונסים,
בסדר? זה כבר משהו משנה. למה שאני אהיה חייב באונס?
אונס זה, אתה יודע, אני לא...
שכרתי מחבר שלי את הרכב,
השאלתי ממנו את הרכב, לא שכרתי, השאלתי את הרכב,
ולא יודע,
קרה איזה אונס, אני יודע מה, מישהו נכנס בי, אני יודע, אז מה, אני צריך לשלם? אונס.
והדין השני היותר מוזר
הוא דין ממש ממש משונה.
אם בעליו אימו לא ישלם,
מה פשר הדין הזה?
אז הבאתי כאן את הרמב״ם כדי שזה יהיה מובן.
בואו נקרא את הרמב״ם. אלו הם שלושה דינים שלהם.
שומרי חינם שנגר הפיקדון לא נאבד, אין צריך לומר אם נאנס הפיקדון אונס גדול,
כגון שהייתה בהמה ומתה או נשבת, הרי זה נשבה.
כפי שאמר כדרך השומרים הוא פטור,
שנאמר וגונב מבית האיש וכו', ונקרא בעל הבית אל האלוהים.
השואל משלם הכל,
בין שאבד הדבר השאול או נגנב, בין שאירעו אונס גדול מזה,
כגון שמתה הבהמה, שאולה או נשברה או נשבית,
שכך כתוב ושואל, ונשבר או מת בעליו, אין אימו שלם משלם. שואל תמיד משלם, גם באונס.
גם באונס.
זה מאוד מאוד תמוה, נכון?
נועם.
הלכה למובן.
אבל אז אומר הרמב״ם ככה,
המפקיד אצל חברו, בין בחינם, בין בשכר, או השאילו או השכירו.
אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהם, או שכרן,
הרי השומר פטור מכלום, אפילו פשע בדבר ששמר ועבד מחמת הפשיעה, הרי זה פטור,
שנאמר אם בעליו אימו לא ישלם.
אני אסביר את הכוונה, בסדר?
נגיד, אני מגיע, אני דופק אצל תום בדלת, אומרים לו, תום, אפשר לשאול ממך את המסור?
נגיד מסור חשמלי, בסדר?
אז אתה אומר לי, אין בעיה, תפאדל.
אני לוקח את המסור אליי הביתה, עובד, עובד, עובד.
אם המסור הזה נגנב, מה הדין שלי?
צריך שלם או לא?
צריך שלם. אם הוא נאבד?
צריך שלם. אם הוא ניזוק באונס?
מה?
אני צריך שלם או לא?
צריך.
יש לי רק פטור אחד ושואל, מה הפטור?
פטור נקרא מתה מחמת מלאכה. אם המסור, תוך כדי עבודה ועבדתי בצורה נורמטיבית, פתאום הוא התקלקל.
פה אני פטור.
למה לפי דעתכם, אה סליחה, זה המקרה הראשון.
המקרה השני, אם תום אומר לי, תשמע,
אתה יודע מה, אני רגע אבוא איתך,
מה אתה צריך לחתוך?
אז אני אומר לו, הנה, אתה יודע, תביא רגע, אני אשנייה לחתוך, אז הוא קצת חותך לי, ואז הוא אומר לי, אני ראית איך עשיתי, יאללה, קח, תעשה.
בכזה מקרה,
אני נהיה פטור מהכל, אני.
מה?
דין בעיניו אמו. גם אם זה נגנב,
גם אם זה נאבד, גם אם פשעתי בשמירה,
ודאי אם זה נאנס,
אני פטור. אתם יכולים להבין דבר כזה?
לא, לא קוראים שהוא איתו.
לא.
מספיק שהוא היה איתי דקה בהתחלה.
דקה, שתי דקות.
והוא חזר חזרה לבית,
אני ממשיך לעבוד עם הדבר הזה, אם הדבר הזה קרה לו משהו, אפילו אם הוא נגנב בפשיעה,
המשאיל פטור.
זאת הלכה משונה מאוד. אתם מבינים את הפרדוקס פה?
איזה מין דבר זה? למה לפתור?
מה קרה? מה הסיפור?
לא מובן.
בואו תראו, התז מסכם פה את ההלכה. התז,
בעליו אין אימו.
עליו שלשור אינו עם ממלכתו. כלל הדבר בדין זה. ואם שואל,
המשאיל השואל בהמה או כלי,
והיה מושאל עם השואל במלכתו,
דהיינו שהיה המשאיל עושה איזה פעולה, תהיה מה שתהיה, אפילו שלא בפניו להנאה את השואל, אפילו הנאה מועטת,
כי הוא נושא לו מים לשתות באותה שעה שהשאיל לו את הכלי או את הבהמה,
ואחר כך נאבד הכלי או הבהמה, פטור השואל.
אף על פי שבשעה שנאבד לא היה המשאיל במלכתו.
מכיוון שאב המלאכתו במשעת השאלה, אבה לשאלה ובעלים הוא פטור. כלומר, אפילו אם בזמן שאני בא לשאול מתום את המסור,
הוא אומר לי, אתה יודע מה, בוא אני אגיש לך כוס מים, והוא נותן לי לשלוט כוס מים,
עשה איתי מלאכה בזמן השאלה,
ואני פטור לגמרי מכל ה... זו הלכה משונה מאוד.
אתם מבינים את הפר... זה ממש משונה.
באמת, מאוד מאוד מתאמצים להסביר פה את ההלכה, הפרשנים.
אז אני רוצה לנסות להסביר אותה.
ואתם תראו איך זה קשור בעזרת השם, נראה ביחד, איך זה קשור לבחירות,
כן?
אני כמובן לא רוצה להגיד מה להצביע,
בשום פנים ואופן אני לא אגיד מה להצביע.
אז בואו ננסה להבין מה קורה כאן.
קודם כל אני רוצה לתת הקדמה אחת, בסדר?
הקדמה היא כזאת, אני אתחיל מהסוף, ההלכה הזאת היא לא מובנת,
היא לא מובנת,
חד משמעית, היא לא מובנת, אי אפשר להבין אותה,
היא פרדוקס,
אבל
אבל מישהו כאן היה פעם ב...
לא יודע מה... אנחנו הולכים ברחוב, יש לנו כל מיני שלטי אזהרה, נכון?
רוב השלטים, כשאתה מגיע למקום,
יש לך שלט, יש לך רמזור, יש פה רמזור אדום.
אבל מי שהיה כאן פעם באזור דימונה, בלי לגלות סודות צבאיים,
יודע שכבר קילומטרים רבים רבים רבים רבים לפני המפעל טקסטיל שיש בדימונה,
יש לך גדרות ומצלמות ואסור לצלם פה ואסור להתקרב, נכון?
far away מה... כי אדוני, פה זה מפעל טקסטיל, כן?
ככה היו קוראים לזה.
כאן, כשאתה עסוק במשהו שהוא ליבה,
שהוא קריטי מאוד,
אתה מרחיק את ההרחקות בצורה דרמטית הרבה מאוד.
בואו ניתן דוגמה יותר קרובה, בסדר?
מישהו כאן שמע על איסור ייחוד עם בשר בחלב?
אה?
אולי איסור, אם יש בשר וחלב, אולי אסור לך להתייחד איתו.
איחוד, שלא תבוא חלילה לאכול.
לא.
שבוע שעבר לא הייתי בארץ, הייתי בזה, היה מלא טרפות מסביב. הכל בסדר, לא, לא. אין איסור איחוד, נכון? לא חוששים ש...
למה? כי אדם יכול להתגבר. זה איסור שהוא יחסית קל להתגבר עליו. אתה לא אוכל טרף, אתה אוכל על כשר. אני אומר, מה הסיפור?
אבל באיסורי עריות,
כיוון שהאיסורים האלה הם איסורים
חמורים מאוד,
ואיסורים שעלולים זה, אז מה עושים?
מחמירים מאוד מאוד מאוד, לא רק שלא תהיה עם זה,
ומדברת, אפילו להתייחד איתה, אסור, אפילו לקרוץ בעין,
וההרחקות הן מאוד מאוד רחוקות. כלומר, כשאנחנו עוסקים באיזשהו נושא שהוא מרכזי, שהוא ליבתי,
אז תהיה התרחבות מאוד מאוד גדולה של האיסורים שלו.
בסדר?
אז אם אנחנו רואים איזה משהו שהוא פרדוקסלי קצת,
לא מובן, חייב להגיד שמה?
שפגשנו את הקצה הרחוק
ההשלכות הכי הכי רחוקות אבל יש בעצם איזה ליבה
איזה גרעין שכשנבין את הגרעין ונבין כמה הוא חשוב נוכל להבין אוקיי מכיוון שזה כל כך חשוב אני מבין למה חז״ל
הרחיבו מאוד מאוד את האזהרות ואת האיסורים וכו' וכו'. העיקרון מובן?
בסדר?
יפה. אז מה העיקרון פה?
תשימו לב רבותיי
פרשת משפטים עוסקת
כמו שאמרנו במה? במקרים משפטיים
אבל יש משמעות גם לאופן שבו התורה מתארת,
איך היא מתארת את המקרים. הרי אפשר לתאר את זה כמו במסמך משפטי.
במידה ואדם פגע בחברו, במידה ואדם לקח חפץ לשמור
ולא שמר עליו כמו שצריך,
הרי שאם הוא שומר חינם הוא פטור. כאילו, אתה יכול לתאר את זה בצורה משפטית, אבל איך התורה בוחרת לתאר את זה?
באיזה צורה?
של סיפור.
ייקח איש וייתן על חברו.
ואיזה מילה חוזרת כל הזמן בסיפור?
המילה רעהו.
למה המילה הזאת היא רלוונטית?
מה קשור המילה רעהו?
מה הסיפור? למה התורה לא יכולה לכתוב ככה?
כי ייתן איש אל איש,
כסף או כלים לשמור וגונה מבית האיש וכו'.
אם לא יימצא הגנה,
כן, אם לא של אחרי זה במלאכת האיש,
או במלאכת השואל, או במלאכת המפקיד.
כי יפקיד איש אל איש.
כאילו, למה אתה צריך...
אדם נתן לאדם, אני מבין, מה זה המילה רעהו פה?
המילה רעהו חוזרת כאן הרבה פעמים, אתם רואים, כי ייתני של רעהו,
אשר אלוהים ישלם שניים לרעהו, לממשלת רעהו, רעהו.
מה בעצם באים להגיד לך?
רבותיי, באים להגיד לנו דבר אחד מאוד פשוט,
מאוד פשוט,
מאוד.
כל מערכת יחסים בין בני אדם,
בין אם היא מערכת יחסים כלכלית,
בין אם היא מערכת יחסים בין אישית,
בין אם היא מערכת יחסים בין רב לתלמידים,
בין אם היא מערכת יחסים צבאית,
בנויה על מילה אחת,
והמילה היא אמון.
המילה היא אמון.
אם יש אמון,
אפשר לעשות את הכול. אם אין אמון, שום דבר לא יעזור. אז תשאלו, למה עושים חוזים?
מה אתה עושה חוזה?
תשובה,
קודם כל, יש דברים שלא ניתן לעשות עליהם חוזה.
אין אפשרות.
לדוגמה, תנסו לתרגם לחוזה מערכת, נגיד שאיש ושם מחליטים להתחתן,
אז הם אומרים, טוב,
אנחנו הולכים להתחתן, זו ההחלטה הכי חשובה בחיים, בואו נתרגם את זה לחוזה.
מה את עושה?
מה אני עושה?
מה את...
אני יכול להבטיח לכם נאמנה דבר אחד, מה?
הזוג הזה לא יתחתן.
הוא לא יתחתן.
אי אפשר לתרגם מערכות יחסים של איש ואישה לחוזה משפטי. אי אפשר.
אין אפשרות.
מה יש? אמון. אני סומך עלייך, את סומכת עלייך, אנחנו נסתדר. אם נצטרך עזרה, נבקש עזרה.
אי אפשר לתרגם את זה לחוזה.
כשאני קונה דירה ממישהו, דבר ראשון מה?
אני סומך עליו, אני מאמין בו. עכשיו, אני עושה איתו חוזה, קודם כל החוזה נועד להסדיר. אני סומך עליך, אתה סומך עליי, אבל בסוף אתה צריך להתכנס.
אתה צריך את הכסף הזה, אני רוצה את הכסף הזה.
אבל קודם כל, בבסיס מה עומדת?
עומדת ההסכמה. הרי ברור לכם שאם אתם תבואו לחתום חוזה עם מישהו ותעשו את החוזה הכי הכי מהודק בעולם, בשבילך שלכם באוזן, תקשיב, הבן אדם הזה רמאי.
אז מה, מישהו כאן יחתום על חוזה עם בן אדם רמאי?
בחיים לא.
חוזה זה עם אדם ישר.
גם עם אנשים ישרים, לפעמים יש הבדלים, יש טעויות,
לא שמנו לב, כל מיני דברים כאלה. אז אתה אומר, יאללה, בוא נעשה חוזה.
אבל הבסיס לכל מערכת כלכלית הוא אמון.
רבותיי,
יש פה אנשים ששלם כסף בבנק?
משה,
שי, יש לך כסף בבנק?
קצת.
אה, אחה מאה אלף.
אתה מזכיר לי בדיחה שפעם מישהו בא לחבר,
אמר לו, מה שאמרתי שהרווחת מיליון דולר? אמר לו, כמעט.
אמר לו, מה?
אמר, זה לא מיליון, זה שתי מיליון, זה לא הרווחתי, זה הפסדתי.
אז איפה הכסף שלך?
שלי.
איפה הוא?
הוא בבנק?
הוא נמצא?
הוא פיזית נמצא, שוכב בבנק?
איפה הוא?
משחקים איתו. לפי החוק הבנק חייב להחזיק, נדמה לי, 10%. מכל הסכום שהפקידו אצלו, נגיד שבנק,
בנק המזרחי,
הפקידו מיליארד שקל שכל האזרחים מפקידים בבנק המזרחי,
הוא צריך להשאיר 10%,
נדמה לי,
בבנק, זמין.
אזרחים כל הזמן צריכים כסף, 10%. מה הוא עושה עם כל השאר ה-90%?
משקיע את זה, השקעות.
הבנק מוכר כסף, מרוויח כסף.
מה יקרה אם כל האזרחים בבת אחת ייגשו עכשיו לבוא ויגידו, אנחנו רוצים את כל הכסף עכשיו? מה יקרה?
הכל יקרוס.
כלומר, כל הכלכלה בנויה על אמון,
והוותיקים שבינינו זוכרים,
רבי שלום ודאי זוכר, מה קרה כאן, באיזה שנה זה היה?
85? 84? 85?
מי אמר? אתה אמרת? מי היה בעניינים פה?
אתה?
ב-83 אני חושב זה היה יותר, ארידור היה שר אוצר,
אבל לטובת הצעירים שעוד אז היו, למדו תורה עם המלאכים,
מה שקרה זה שהבנקים,
בנק הפועלים, בנק לאומי, שזה כאילו, אתה אומר, הבנק,
בתור אזרח, רוצה להשקיע, אתה אומר, באיזה מניות אני אשקיע?
אני אקנה מניות של בנק, בנק זה שמע כסף.
הם הריצו את המניות של עצמם.
הם יצרו ביקושים,
ביקושי שווא,
לא באמת לפי השווי של הבנק, אלא כאילו,
ואז המניה עלתה ועלתה, וכל האזרחים אומרים, וואי, ראית את בנק הזה, בנק הזה,
ואתמול היה שווה, עלה בעשרה אחוז. אנשים, אני זוכר את זה בתור ילד, אנשים מכו בתים.
לקחו משכורות שלמות,
הפקידו את זה בתוך הבורסה,
כי אנשים אומרים, שמע, אני מרוויח משכורת חודשית בבורסה, על מה אני צריך לחסוך?
ופתאום עברה שמועה כמו אש בשדה קוצים,
שהבנקים הרעיצו את המניות, שהבנק לא באמת שווה את הכסף הזה, אלא הוא יצר ביקושי שווא. מה קרה לכולם?
למה הפסידו? מה קרה לכולם?
רצו לבורסה ורצו מה?
למכור. כשכולם מוכרים, מה קורה?
שנאמר,
הבורסה נפלה,
אנשים קופצים מהגג,
גם משיח קפץ והודיעו שהוא נהרג, כתב שלום חנוך, זה כתב את זה על זה, נכון?
שר האוצר נתן מעוות רעיון לציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם.
והסיפור של משיח הוא סיפור חשוב, כי משיח בן יוסף הוא אחראי לכלכלה.
ואם הכלכלה קורסת, אז כאילו משיח בן יוסף נפגע.
סגרו אז את הבורסה לשבועיים.
שר האוצר סגר את הבורסה, כי אם הבורסה הייתה ממשיכה,
הבנקים היו נמחקים,
היה נהיה להם שווי אפס.
סגרו את הבורסה לשבועיים, ובסוף השבועיים האלה מי יודע מה קרה?
מה קרה?
בקטע הזה יצאת לפרסומות.
בקטע הזה, מה שקרה זה שהמדינה קנתה את הבנקים.
כדי להציל את הבנקים מקריסה, המדינה קנתה אותם פשוט,
וזה דפק פה את הכלכלה ועיכב אותה איזה עשר שנים,
עד שמכרו את הבנקים חזרה והם חזרו להיות גופים פרטיים ורווחיים.
אמון הוא דבר בסיסי, בוודאי בין איש לאישה.
אבל אפילו בתוך מערכת כלכלית הוא הדבר הכי בסיסי. בלי אמון, כלום לא קורה.
אתה לא יכול, שום עסקה, שום זה, אף אחד לא ישים כסף בבנק אם אין אמון.
אז כשהתורה מתאמת לפנינו את המערכת הכלכלית של עם ישראל ואת כל העניינים האלו של שומר וכו', היא מדגישה בכוונה את המילה רעהו, רעהו, רעהו, כדי להגיד מה?
אדוני, העיקר בכלכלה זה האמון. אתה תזכור שהוא חבר שלך.
עכשיו, גם בין אנשים שיש אמון,
אז לפעמים יש סכסוכים,
לפעמים יש אי-הבנות,
לפעמים גם אנשים, העץ הרע מתגבר עליהם, בסדר גמור, אבל זה קורה, בשוליים.
אבל בסוף,
אתם יודעים, היום מאוד מצוי
קרן הון סיכון.
בא בן אדם עם הסטארט-אפ, משכנע, משקיעים לתת לו כסף.
אפילו אין לו עדיין מוצר.
אז למה הם נותנים לו?
יש להם אמון, הם מאמינים בו.
הוא גם מראה להם את ההתכנות וכו', לפעמים גם זה מפסיד.
אבל אמון, חברה שהיא מלאה באמון זו חברה שמתחתנים בה,
שיולדים בה ילדים,
שיש בה כלכלה טובה, שכלכלה צומחת. עכשיו, אף
אף חייל לא יקום להסתער מול כדורים רק מכוח הדרגות שעל הכתפיים של המפקד שלו,
או לא יודע, מכוח איזו היררכיה.
מאיפה חייל יקום? בגלל מה?
בגלל האמון. הוא סומך על המפקד שלו, הוא מעריך אותו, הוא מעריך את המדינה גם.
הוא אוהב את המדינה, אז הוא מוכן למסור את הנפש.
אף אחד לא יעשה שום עסקה אם אין לך אמון מהצד השני.
מתוך כל המערכות הכלכליות שכרגע אמרנו,
את העניין של האמון,
שואל.
אני דופק בדלת של השכן שלי.
אומר לו, אחי,
אפשר בבקשה את האסור החשמלי?
אפשר רגע את האוטו שלך?
אני צריך רגע לקפוץ לאיזה מקום?
והשכן אומר לי, לא אומר לי,
אתה עושה צחוק תגיד? שילמת?
למה שאני אתן לך? אתה רוצה? בוא, תשלם.
הוא אומר לי, בבקשה, תפאדל, בכיף, שמחה רבה, למה לא? אני בשמחה אתן לך.
מה קורה למשעיל ברגע הזה,
שהוא נתקל באמון, מה הוא אומר?
וואו,
איזה יופי,
איזה אמון הוא נתן בי.
אני חייב להחזיר לו אמון דומה.
מה, איך הוא מחזיר את האמון?
על ידי מה?
איך, איך?
לא.
או החזיר כמו שצריך, ואם יקרה אונס, מה נגיד?
עליי.
תבינו, התורה לא יכולה לחייב אף אחד באונס.
הקב'-הוא לא יכול לחייב אותי באונס.
מי יכול לחייב באונס?
האדם את עצמו.
אני מחייב את עצמי באונס.
כי מכיוון שהוא היה כזה לארג' איתי, הוא היה כזה גבר איתי ונתן לי בפרגון,
אני אומר, מה, אני אהיה איתו, אני חייב להיות הדדי?
וואלה, גם אם קראתה תקלה, אני נותן.
אני נותן.
אז כשהתורה רואה את ה... ואתם יודעים, יש מקומות שמאוד מאוד לא נהוג להשאיל דברים. מאוד לא נהוג. גם פתאום שנהשאיל חם, אם אתה רוצה. יש מקורת, לך תקנה, יש חנות.
צריך תזכיר רכב.
אבל כשהדברים האלה נוצרים, אני זוכר שהייתי אברך,
גרתי כאן בירושלים.
אמרו איך זה יצור בלי אוטו.
וכבר היינו עם ילדים, שני ילדים נראה לי היה לנו.
אז כל נסיעה באוטובוס כבר הייתה פרויקט, עגלה ועוד עגלה, וטיטולים וככה.
וחבר שלי,
שלמד שנתיים מעליי בישיבת הגולן, היה גר באותו רחוב בדלת ממול,
בבניין ממול.
גרנו ברחוב של הרב אלישע זצל בבית שערים.
יום אחד הוא דופק אצלי בדלת.
אמר לי, תשמע, אני רואה אותך ואת אשתך היום שישי, הולכים וזה.
וחבל, האוטו שלי פה.
אתם עושים שבת, קחו את האוטו.
הייתי כזה עדה.
אתם את האוטו, עכשיו,
היה לו אוטו כזה מצ'וקמק.
כשיש לך אוטו מצ'וקמק, אז לא נכון לתת אותו ל... נכון?
אז עשה לו יתרון, אמרתי לו, וואו, איזה...
עכשיו, בשבילנו זו הייתה הקלה עצומה. זה היום שישי,
לנסוע ולחזור למוצאי שבת, יש לך שני ילדים קטנים ותכניס אותם לאוטו כמו מלך ונוסע, אז באמת היה הקלה עצומה.
אז אתה אומר לעצמך, בוא'נה, ממש לא יקרה לאוטו הזה, אני אשלם.
כמובן שתמיד הצטטתי להחזיר לו את זה עם מיכל מלא.
אז אמרו לי, אולי זה ריבית.
אמרתי לו, אולי ריבית, מה ריבית? זה לא ריבית, כאילו, אני מעלה, עכשיו אני יודע.
זה הכרת הטוב מסוימת, אבל... האמון,
התורה רוצה להאיר את האמון בתוך המערכת הכלכלית, ולכן היא חוזרת כל פעם על המילה רעהו, רעהו, רעהו, חבר שלך.
תאמין, סמוך עליו, שהוא יסמוך עליך.
ושואל,
שהיה לו כזה מופע של אמון.
ואז הוא אומר, וואו,
אני מוכן אפילו להתחייב באונס.
מצוין.
זאת החברה שהתורה רוצה שניצור.
ועכשיו,
בואו רגע ננסה להבין מה קורה.
אני חוזר לתום.
אתה מצטער שאני משתמש ב... תודה.
ואני דופק אצלו בדלת.
ואני אבקש ממנו את המסור הזה.
מסור חשמלי.
עכשיו, ברור שתום צריך להסביר לי על המסור, איך הוא עובד.
אין בעיה, כל עוד אני אצלו בבית, ולא...
לא היה את השאלה, הוא יכול להסביר לי.
מכאן מושכים, מכאן זה, תחזיק ככה ולא ככה, תעשה ככה.
כשאתה מגיע לעץ, תחזיק אותו ככה. סבבה.
כך.
נתן לי.
פתאום מה הוא אומר?
אתה יודע מה?
אני אבוא איתך.
אני אבוא איתך, אני רגע טיפה אעזור לך.
למה הוא עושה את זה?
לא סומך.
לא סומך.
פגעת באמון.
עכשיו, אין בעיה, מותר. אתה יכול להגיד לי, תשמע, אני לא סומך עליך,
ואני לא מוכן להשאיר לך, או אתה יודע מה, אני אבוא לעשות את זה לך, או אתה יודע מה, תשלם לי, אין בעיה.
אבל לא יכול להיות שהאדם
ירצה ליהנות משתי העולמות בעת ובעונה אחת.
הוא גם רוצה להיות כאילו, אני נותן אמון, אין שום בעיה,
אבל גם הוא מתפלח כדי מה?
כדי לבדוק אותי לאורך הדרך. תחליט, או שאתה סומך עליו, או שאתה לא סומך עליו. אם אתה משחק עם האמון,
אז אנשים מתרגלים לכך שאדם יכול להגיד שהוא נותן אמון, ובעצם הוא מה?
הוא לא נותן אמון, הוא הורס את האמון.
הוא הורס את המילה אמון.
זה כמו מורה.
יכול להיות מורה שנכנס לכיתה ואומר, חבר'ה, תקשיבו, אתם תלמידים, אני מורה. תפקיד של תלמידים זה להעתיק,
תפקיד של מורה זה לתפוס אותכם מהעתיקים. אני יושב פה ויש כאן מבחן, וקדימה, תנסו להעתיק, נראה אתכם גברים.
לגיטימי, נכון?
יכול להיות מורה אחר שאומר, חבר'ה, אני סומך עליכם, אתם כיתה מדהימה,
מבחן כבוד, מחלק ויוצא.
גם לגיטימי, מצוין.
מה לא לגיטימי?
להגיד להם, חבר'ה, אני סומך עליכם, איזה גברים אתם, לצאת,
ואז ללכת פה מאחורה, יש כאן איזה חור להסתכל ממעתיק.
זה לא לגיטימי.
אתה פוגע במושג אמון. אמון זה אמון.
ולכן אומרת התורה, לדעתי,
בעליו אימו,
אם הבעלים מתלווה לשואל בתירוצים מתירוצים שונים, לא, אני רק רוצה לראות שאתה מסתדר,
אני רק רוצה לראות, הנה אפילו אני אעזור לך, אני זה.
בעצם בפנים מה מסתתרת?
מסתתר חוסר אמון,
וחוסר אמון הוא ההרס של החברה,
וזה כל כך חשוב,
זה כל כך קריטי, שמאוד מאוד הרחיבו את האיסור, אפילו אם היית איתו במלאכה אחרת, אפילו אם היית רק דקה בהתחלה, אפילו אם הגשת לו כוס מים.
אמון זה אמון, זה עד הסוף, אין חצי אמון, רבע אמון, שלושת רבעי אמון, או שאתה נותן אמון או שאתה לא נותן אמון, תחליט.
וזה כל כך חשוב,
כי על זה הכל בנוי.
ואנחנו נמצאים היום במערכת בחירות שלישית.
אני רוצה להגיד על זה משהו, בסדר? תראו, אני לא מדבר על כך שמנהיגים מבטיחים דבר אחד שהם לפני הבחירות
ועושים דבר אחר אחרי הבחירות.
אני כמעט הייתי אומר שזה לגיטימי.
כאילו, באמת,
כשאתה מגיע לעמדת אחריות, אז הוא...
אולי לא לגיטימי להגיד דברים שרואים מכאן לא רואים משם, כי האמת שרואים את הדברים האלה גם מכאן וגם משם.
אבל אני מדבר על כך שבשנה האחרונה,
המנהיגים הפרו הבטחות שלהם אחד כלפי השני בתוך אותה מפלגה.
בסדר?
הפרות אמון מהסוג הבוטה ביותר, הגס ביותר. וזאת הסיבה העמוקה, כשאתה מסתכל מבחינה נפשית עמוקה. למה לא מצליחים להקים ממשלה? מה הסיבה?
מה?
אין אמון.
זאת אומרת, נגיד שאני רוצה להקים ממשלה עם תום.
אני אומר, הוא נראה לי בחור טוב, אני רוצה להקים את הממשלה. אני מדבר איתו על המשא ומתן, מגיעים להסכם.
למה אני רוצה להקים יותר ממשלה?
יש לנו, נראה לי, עמדות משותפות.
אבל אם אני לא סומך עליו לרגע אחד, והוא מאמין למילה אחת שלו,
אז מה אני אומר?
והוא פונה אליי להקים ממשלה, אז מה אני אומר?
מה אני יודע? הוא מנהל איתי מסע ומתן.
איך שאני אגיד לו כן,
הוא יצא לכולם ויגיד,
שמעתם?
ההוא שיתנגד אליי כל הזמן, הנה הוא הסכים להיות ממשלה,
תראו איזה פרשה, יעזוב אותי וילך אל ההוא.
ואז, שתום ילך ליצחק
וינעל איתו משא ומתן, אז יצחק עכשיו אותו דבר על...
אתם מבינים? וככה כבר פעמיים לא מצליחים להקים פה ממשלה.
כי כל אחד בטוח שהשני מדבר איתו כדי לדפוק אותו
וכדי לרוץ עם השלישי.
אומר הנביא ירמיהו, איש על רעהו אל תבטחו
ועל כל אח ומכל אח יישמרו,
כי כל אח עקב יעקב וכל רע ערכיל יהלוך.
ואנחנו פשוט רואים את זה בעיניים, איך שבמקום שאין אמון בסיסי,
לא מצליחים להקים פה ממשלה. רבותיי, זו בעיה חמורה, זו לא איזה בעיה צדדית.
אנחנו כבר שנה תקועים בעסק הזה עוד מעט.
לא מדבר על המשמעות הכלכלית שיש לדבר הזה, המשמעות ה...
פעם בארבע שנים, בחירות, אתה בולע את זה, בסדר, יאללה,
קצת סבר.
אבל שנה שלמה של מתקפות והקצנה,
וכל אחד עוד יותר חושד בשני ועוד יותר...
ואנחנו רואים שזאת הפרשה,
פרשת האמון.
ראהו,
זה מקרין.
בלי אמון אין חתונה,
בלי אמון אין ילדים, בלי אמון אין כלכלה, בלי אמון אין כלום.
זאת המילה הכי מרכזית.
לדעתי, אני לא מצאתי הסבר אחר להלכה המשונה הזאת שפותרת שואל בדין בעליו אימו, חוץ מההסבר הזה.
היה כאן מופע מרהיב של אמון.
שואל שסמך על החבר שלו, אומר לו, קח אחי, אני סומך עליך, יהיה בסדר, אני יודע שאתה האדם הכי הגון, אני נותן לך בלי חוזה, בלי לבדוק, בלי שום דבר. קח, תפדל.
ואיך שאתה מסובב את הגב, שנייה, שנייה, שנייה, אני רגע רוצה.
אתה פוגם באמון, אתה הורס אותו.
אז נמקום בך.
אה, ככה? פגמת באמון? הכל מתפרק. השואל, המשאיל הזה יהיה פטור מהכל.
אפילו מפשיע הוא יהיה פטור.
סוג של אזהרה לשואל.
אתה לא חייב להיות שואל. אתה לא חייב לדפוק על הדעות של השכן שלך ולהגיד לו, כשאתה רוצה את האוטו, קח אותו.
באמת, אני זוכר שכשהיה לי,
כאילו איך הדבר מגלגל את עצמו.
איך הדבר מגלגל את עצמו?
בגלל השכן הזה שעשה את זה לי,
אז כשאנחנו גרנו ב...
עברנו את הכול בפתח תקווה,
היה לנו את האוטויה פריביה כזה גדול.
מכירים את האוטו הזה?
פריביה כזה, חללית.
אוטו, חבל, הזמן, היה לו מנוע אריה,
אבל לא היה לו מקום שלא הייתה לו איזו דפיקה.
כולו פצע, חבורה ומכת ירייה.
כן, כבר אי אפשר היה.
והייתה לנו מטפלת, לבת שלנו,
היא אישה חרדיה מתוקה,
משפחה מתוקה הכוונה,
משפחה עם שבעה ילדים,
ופעם היא אמרה לאשתי שהם צריכים לצאת, היא צריכה קצת מוקדם טיפה מהמעון כי יש להם שמחה ובית שמש ואוטובוסים.
אז אשתי אמרה לה, יש לך בעלי חישיון? כן, אבל...
אז קחו את האוטו שלנו.
למה?
קחו, יש לנו אותו גדול, קחו.
כן, אנחנו לא צריכים וזה.
היינו בהלם.
עכשיו, אנחנו ידענו כמה זה עזר לנו, אז...
וגם יש לך אוטו כזה, מה כבר יעשו לאוטו הזה? מה יכול לקרות לאוטו הזה?
מה, לאן?
פעם מישהו דפק אותי בטמבון.
אז הוא בא, דפק בדלת, לא נעים, תשמע, דפקתי לך את הטמבון.
אמרתי לו, טוב, בוא נראה, נראה את מה עשית.
הוא מראה לי פה.
אני אומר לו, מי אמר פה, אולי פה, אולי פה.
הכל מלא, מה אתה רוצה שאני אעשה? הוא אמר לי, עזוב.
אמרתי לו, אין לי מה לתקן את הטמבון,
שכל האוטו מעוך,
אני אתקן את ה...
יש לי טמבון חדש מחובר לאוטו. זה הכל בסדר, יאללה, תא לשלום.
בסדר.
אמון,
אמון זה דבר שבונה.
עכשיו בואו תראו,
אנחנו ערב ראש חודש אדר היום, שנכנס אדם ערבים בשמחה.
תורה נפלאה של התפארת שלימה
על השאלה הזאת.
אסתר אומרת,
תינתני נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.
כאילו אסתר אומרת, אני רוצה להיות שואל.
בסדר? זה מה שאני רוצה להיות. אני רוצה להיכנס למדרגת שואל, להיות, תינתני נפשי בשאלתי.
מה הכוונה?
אומר התפארת שלום ימיר אדמס, כבר ביארנו בעניין התפילה
שצריך כל אחד ואחד לבקש על טובת חברו ולהיות במסירות נפש עבורו.
מה הדרך הכי טובה לבקש עבור טובת חברו?
אחת הדרכים הטובות זה מה?
להשאיר לו! אתה רואה שהחבר שלך זקוק לאיזה משהו? תן לו!
בלי תשלום! בלי זה! תן לו! שיהיה לו! למה לו? תפאדל!
אם אתה לא צריך את זה בעצמך,
נכון?
על דרך שאמר משה רבנו, אם אין מכנינם ספרך, וכן דוד המלך עליו השלום אמר,
נפשי וחפי תמיד.
וכן דרך כל הצדיקים האמיתיים, כמו שכתוב במעלת הרב הקדוש בעל המחבר ספר נועם אלימלך, זכרו לברכה לחיי העולם הבא,
שיום פטירתו זהה.
מי זוכר?
מה יום פטירת נועם אלימלך?
כא' אדר, מוריי ורבותיי,
שזה היום של החתונה שלך.
תודה.
אז, לא, של הבת.
כמו שכתב הנועם אלימלך, וזה שאמר, תינתן לי בחינה זו, אסתר אומרת,
תן לי את הבחינה הזאת להיות במדרגה הזאת,
להיות נפשי בשאלתי במסירות נפש עבור עמי בבקשתי, שאני אצליח להיות מוסרת נפש ולתת את הבקשות של העם שלי.
וכבר אמרנו בפירוש העניין שאנו אומרים בקדושת כתר, משרתיו שואלים זה לזה,
פירוש הצדיקים ההולכים בדרך זה להיות כל אחד מצפה לראות
בטובת חברו הם משרתיו האמיתיים עובדי השם כשהם שואלים זה לזה.
כשאתה משאיל למישהו ונותן בו אמון והוא משאיל לך בחזרה ונותן בך אמון אתה הולך בדרך של מי?
של הקדוש ברוך הוא.
כי הקדוש ברוך הוא משאיל לנו כל בוקר מחדש את הנשמה ונותן בנו אמון ומחזיר לנו אותה ולמובן שאנחנו מאכזבים אותו לפעמים אז הוא לא מוותר לנו והוא מחזיר לנו אותה פעם אחרי פעם.
ולכן נאמר בלשון שואלים כעניין שואל כל הנאה שלו
וזה מי שהוא בבחינת זו,
הם בבחינת שאלה.
וכל ההנאה שלו,
כשרואה בטובת חברו להשפיע מטובו אשר חנן אלוהים אותו. מתי אני נהנה באמת?
כשאני רואה שהצלחתי להעניק משהו לחבר והוא נהנה מזה בעצמו.
אז אני נהנה.
ואני לא עסוק בללכת ולבדוק מה הוא עושה.
קח, שיהיה לך איזה שמחה יש לי, ברוך השם, הצלחתי לעזור לך.
סתם, שכב אצלי בבית, בלי זה. עכשיו, אתה נהנה מזה.
זה השמחה של הצדיקים.
כן,
כן, כשרועב את טובת חברו להשפיע מטובו אשר חנן אלוהים מותו.
וזה שאומרים אחר כך, במקומו יפהן ברחמים.
כי הצדיקים הללו הם המעוררים את הרחמים.
ויש לזה רמז בדברי הגמרא. מה אומרת הגמרא
לגבי משלוח מנות? אביי ברבין ורבי חנינא ברבין, אהבה מחלפי סעודתיו ואהדדיה.
הם היו כנראה עניים, זה הפשט. אז הם היו עושים משלוח מנות, כל אחד היה נותן לשני את האוכל שלו, והוא נותן לו את האוכל שלו.
פירוש,
ההשפעות שהיה ראוי לבוא עליהם לגודל האהבה התפללו להמשיך השפע לזולתו. מה זה מחלפי סעודתיו ההדדה?
כל אחד מהם רצה מאוד לתת את הטוב שיש בו לתת לזולת בחינם. קח, אחי, שיהיה לך.
וזה העניין שתיקל מרדכי ביום הזה מצוות משלוח מנות יש לרעהו.
מה זה מנות?
מן זה מה.
מנות זה מהות.
תן את המהות שלך לחבר שלך.
תן לו.
בחינם.
פירוש המנות והשפע שראוי לבוא אליו היה מבקש עבור רעהו.
וזהו העיקר האחדות בבני ישראל.
זה שכתוב, קיימת בנו משלוח מנות, איש לרעהו ומתנות לאביונים.
שימו לב, איש לרעהו, עם מה זה מתכתב?
כי ייתן
איש אל רעהו, כן? איש אל רעהו, ממש, נכון, משלוח מנות, איש לרעהו, זה כמעט אותו פסוק מבחינת משפטים, אותו רעהו.
אמון במערכת הכלכלית,
אמון במערכת המשפחתית, אמון במערכת הציבורית,
אמון בפורים.
הצדיקים,
ההנאה והשמחה שלהם, שהם יכולים להשאיל למישהו משהו אחר. וזה מבקשת אסתר.
תינתן לי נפשי בשאלתי,
שאני אזכה להיות משאילה ושואלת באמת,
לתת לאחרים מהטוב שיש בי בלי לבדוק אותם, אלא לתת להם בחינם. זה מה שמביא את הברכה ואת הרחמים בעם ישראל.
יהי רצון שמתוך הלימוד הזה יחזור לנו האמון.
הגרא אומר שירושלים חרבה כי פסקו בה אנשי האמנה,
והגאולה תהיה שיחזרו אנשי האמנה, שאנשים יחזרו למדרגת האמון.
ושבעזרת השם בשבוע הבא בבחירות יחזור האמון לעם ישראל, יחזרו האנשי אמנה, יהיו לנו בשורות טובות וגזירות טובות על עם ישראל, אמן ואמן.
חזק וברוך.
