טוב, מה שלומכם?
יופי.
אנחנו בראש חודש שבט תשפ'
וזה זמן טוב להתבונן בעבודת הנפש.
גם תכף נדבר על הפרשה אולי, אבל בהמשך, אבל בעיקר סביב חודש שבט,
מהטעם הפשוט שהתורה בעצמה מקבילה בין האדם,
תכף ננסה להבין בין איזה חלקים באדם,
לבין העץ, לבין האילן.
גם המילה עץ עצמה היא אילן,
סליחה, המילה אילן היא 91 וגימטריה, זה שם הוויה ושם אדנות גם יחד,
וזה גימטריה אמן ועוד כל מיני גימטריות חשובות.
אבל גם זה פסוק מפורש בעצם.
אז לכן בעצם התורה אומרת לנו, אם אתה רוצה להתבונן
איך נראה אדם מתוקן
ושלם בנפשו,
אז תתבונן על העץ.
לעשות איזו התבוננות על העץ,
ומהמקום הזה נוכל חזרה לקחת אלינו ולהבין איך אנחנו צריכים להיראות, איך אנחנו צריכים לעבוד.
אז הנה כבר אני רואה שמקור אחד ברח לי פה. טוב, בסדר גמור.
כן, זה הפסוק.
כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה על תפסה.
לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן,
כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור.
יש כל מיני פירושים, תודה.
יש כל מיני פירושים לפסוק הזה,
אבל הפשט הפשוט הוא שהתורה מצווה אותנו
כשעושים מצור לא להחריב את העיר לגמרי.
למה? כי האדם עץ השדה. האדם דומה לעץ, לא העץ דומה לאדם, האדם דומה לעץ.
וכמו שאתה מבין שלא סתם מחריבים עץ,
תודה, תודה רבה שתכוסו, תודה.
ככה גם, אל תעשה סתם מצור על בני אדם.
אז ההשוואה היא השוואה מפורשת
בין שקוראת לאדם להתבונן
על העץ ומשם להסיק
מסקנות פנימיות לגבי איך נראית זרימה טבעית טובה
של אדם יחד עם כוחות הנפש שלו באישיות.
עכשיו, חודש שבט עוסקים הרבה מאוד
הרבה מאוד בנטיעות אז אחרי זה אנחנו נעסוק טיפה בעניין הזה עכשיו יש קצת נתונים טוב למעלה ציינתי פה כמה נתונים רובם מופיעים בספר יצירה
או בבני ישכר אתם יודעים שכל חודש
הוא נע על מערכת צירים שלמה הוא נע בזמן אבל יש לו עוד כל מיני דברים שנעים יחד איתו כל מיני מקבילות
לדוגמה השבט יש לנו 12 שבטים ויש לנו 12 חודשים
אז השבט המקובל, שהוא השבט של חודש שבט, זה שבט אשר.
וכבר אנחנו שומעים כאן עניין של עושר,
של איזשהו תענוג.
אני רוצה להבין למה חודש שבט הוא דווקא החודש הכי מאושר, מה יש שם?
האות של חודש שבט היא האות צדיק, וכל חודש יש אות.
תמוז זה האות ח',
אב זה האות ט',
והאות של חודש שבט זה האות צדיק,
וגם זה נצטרך לברר.
יש באמת הרבה צדיקים שנפטרו בחודש שבט.
עכשיו אנחנו בבא סאלי, ג' שבט,
יא שבט זה אדמו״ר רייץ.
יש חודש לצדיקים.
משה רבנו מדבר בכל החודש הזה, זה הנאום של כל ספר דברים, זה משה רבנו.
ואמרנו היום בתפילת ראש חודש, אתם יודעים שכל חודש יש לו
מאירות בו אותיות שם ה' שעולות מפסוק מסוים.
לדוגמה, חודש ניסן זה אור ישר,
ישמחו השמיים ותגיע לארץ.
יק וק, שמחו השמיים ותגל הארץ, זה חודש ניסן.
חודש תמוז,
וכל זה איננו שווה לי,
כן?
זה איננו שווה לי, למפרע, סופי תיבות זה יק וק.
מה מאיר בחודש שבט?
פסוק בפרשת בחוקותיי.
ואם המר ימירנו,
פסוק המלא הוא, ואם המר ימירנו והיהו תמורתו יהיה קודש.
אבל, שלום,
אבל המר ימירנו והיהו,
ראשי תיבות של שם, אותיות שם הוויה למפרע כאילו, הראשון זה למפרע, בשני זה צורה ישרה.
מה הקשר בין הפסוק הזה לבין חודש שבט? גם את זה ננסה לברר.
עכשיו, יש כל מיני צדיקים שאתה רואה שנמשכים לכל מיני חודשים. השם משמואל,
כנראה שחודש שבט זה היה עניין שלו, היה לו יום הולדת בשבט, אני לא יודע.
הוא כותב על שבט דברים מאוד מאוד, גם על ראשי חודשים וגם על טו בשבט בעצמו.
יש לו תורות מאוד מאוד חזקות כאלו.
והוא מתחיל את ההשוואה,
ממנה נתחיל בין האדם לבין האילן.
וכי תבואו אל הארץ ומתעתם כל עץ מאכל.
במדרש רבה רבי יהודה ורבי סימעון פתח אחרי השם אלוקיכם תלכו.
גם צריך ללכת אחרי
השם יתברך.
בתחילת בריאתו של עולם
לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה.
עדה עוד הכתיב
ואיתה השם אלוקים גם בעדן מקדם. אף אתם
כשתיכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה.
זה המדרש. וכבר אמרנו, אומר השם משמואל,
שרמז יש בדבר. ונראה עוד לומר, דהנה עניין נטיעות
שנוטעין איחור בארץ,
ובאמצעות האיחור הזה מוציאה הארץ הפרי,
שהוא טמון בארץ בכוח ולא בפועל.
בזולת האיחור היה כוח הפרי עולה בתוהו ולא ראה אור.
כן דוגמה זו האדם.
כי האדם עץ השדה,
וטמון באדם כוחות נפלאים, אך הם בכוח ולא בפועל.
כדמיון כוח הפרי בארץ.
שאין בארץ לא טעם ולא ריח, כן, הארץ היא, אבל היא טמון בה הרבה מאוד פוטנציאל.
כך הם כוחות האדם שטמונים בקרבו,
אך באמצעות התורה,
שהיא כמו נטיעה באדם, כמו שאנו אומרים, וחיו למטה בתוכנו,
מוציא כוחותיו לפועל,
וזולת התורה אפילו התייגע כל היום לקבוע בעצמו מידות טובות,
והתעורר בעצמו באהבה ויראה, אינו כלום.
וזהו שרמזו, התעסקו במתתחילה היינו עסק התורה,
ואחר כך יוצאים מהם מידות טובות, אהבה ויראה. אז בעצם
כשהתורה מצווה אותנו, כי תבואו אל הארץ ומתעתם כל עץ מהאכל, היא בעצם מצווה אותנו לנטוע בתוכנו דברים שיגרמו לנו להוציא את עצמנו אל הפועל, את התכונות הטובות, שזה המפגש של התורה. וזו הגדרה מאוד מאוד חשובה
על הציר הזה של מפגש התורה והחיים.
אז בסדר, אז בואו נתחיל. בואו נתחיל לראות את ההשוואה הזאת.
גם האדם וגם העץ,
יש להם
ארבעה חלקים.
וארבעה זה תמיד מקביל לארבע אותיות שם השם.
י' כו' כו' ולארבע עולמות ועוד כל הרביעיות.
החלק הראשון של העץ זה השורשים.
זה החלק הראשון.
כל עץ, בדרך כלל, מה שאתה רואה בגלוי,
החלק הנגלה, הנוף,
יש
אותו דבר למטה,
באותו גודל. בעצם עץ נורמלי הוא כמו שעון חול.
תראו אותו ככה, אבל בתוך האדמה הוא ככה.
ועץ, יש לו שני סוגי שורשים.
יש לו שורשי רוחב
שמהם הוא שותה בחורף,
שהאדמה רוויה,
ויש לו שורשי עומק
שמהם הוא שותה בקיץ, שצריך להעמיק מאוד כדי להגיע למים שחלחלו במעבה האדמה.
שורשים של עץ זה בעצם היציבות שלו.
זה מנהיג לו את היציבות ואת החיים.
זה בעץ.
באדם,
כל אחד מאיתנו, הרי השורשים הם מתחת לפני השטח, אנחנו לא רואים אותם, נכון? יש לנו חלקים סמויים באישיות.
החלקים האלה הם שורשים. חלק זה שורשי רוחב,
שורשי רוחב אלה השורשים שאנחנו מכירים אותם, ההורים,
הסבא והסבתא,
סבא ורבא, סבא רבא וסבתא רבדא.
כאלה שאנחנו מכירים אותם, דורות שאנחנו מכירים, והם בעצם נותנים לנו את היציבות,
את הרוחב, אנחנו יונקים מהם.
בין אם אנחנו מבינים,
בין אם אנחנו לא מבינים, בין אם אנחנו יודעים או לא יודעים, אנחנו יונקים מהשורשים הקרובים אלינו.
הם חלק מאיתנו.
אבל יש גם שורשי עומק.
ושורשי העומק אלה קודם כל
דמויות שאני מאוד מאוד סקרן לפגוש אותן,
בעזרת השם, אחרי מאה ועשרים,
ואלה ה...
בוא נשאל כאן בכיתה. מי מכיר כאן בכיתה את סבא רבא של סבא רבא שלו?
לא הלכתי רחוק.
סבא רבא של סבא רבא.
מי יודע איך קראו לו?
איפה הוא חי?
לא יודעים.
זה לא הרבה מעלינו.
אני, האמת, לפני שבוע קיבלתי ידיעה,
מישהו סיפר לי איך קוראים לסבא רבא של סבא רבא שלי.
ככה פתאום יונתן קראו לו, קבעו בהר הזיתי. מישהו, איזה בן דוד שני שלי עשה איזה עבודת מחקר, הצליח להגיע עד לשם.
עשה לי כזה
סבא רבא של סבא רבא, מרצות של אימא של אימא שלי, כאילו משם, איזה ענף כזה. אבל אני לא יודע
לאן זה מגיע עוד.
אבל יש כאלה דמויות, נכון?
הן קיימות.
הן לא הרבה מעלינו.
אבא, סבא,
סבא רבא,
אבא של סבא רבא, סבא של סבא.
זה שישה דורות מעלינו, זה לא הרבה זמן, יחסית במונחים היסטוריים.
אנחנו לא יודעים מי הם היו, אבל הם יודעים מי אנחנו.
והרצון להתחבר אל הדמויות עומק הללו, קודם כל לדעת שהן קיימות והן מתפללות עלינו ורואות אותנו, ואנחנו רואים את התקוות שלהן, הציפייה, הן רצו ודאי לעלות לארץ ישראל,
זה נותן כוח, נותן יציבות.
אני חושב שאדם שיורד מהארץ,
בין השאר זה כי הוא כאילו ניתק את עצמו משורשי העומק. אם אדם היה חושב על זה קצת, שאתה כאן בארץ ישראל, כי אלפי שנים האבות שלך והאבות אבותיך התפללו לרגע הזה.
לא יעלה בדעתו האפשרות לעזוב כאן.
אבל כשאתה מתנתק את עצמך משורשי העומק,
אז זה כמו האורן הירושלמי כאן. קוראים לו אורן ירושלמי, אבל הוא לא בשקט ירושלמי, הביאו אותו כאן.
יש אורן ירושלמי, אמיתי, אבל האורנים פה שזה לא אורנים ירושלמים.
אתה רואה מה קורה בשלג.
האורן הרי גדל טיפה עקום, לא גדל ישר.
הענפים שלו עם כאלה,
פרוסק כפיים כאלה.
עם, נכון, כזה ענף, ויש לו כאלה,
ומחטים. זה ממש כמו כף.
כשיורד שלג,
האורן פשוט מחזיק את השלג על הכפות,
טיפה כבד, מה קורה לו?
קורס.
אז אתה רואה שיש לו גוש שורשים מאוד קטן.
אין לו שורשים עבים, אין לו שורשים עבים. הגוש שלו מאוד מאוד קטן, הוא קורס.
הוא לא מתאים פה לאזור.
אז יש אנשים שהגול, אתה רואה אילן גדול, אבל הגול שורשים שלו קטן.
באה רוח קטנה, עוקרת אותו, והוא נעקר מארץ ישראל חלילה.
וזה קורה כי לא מתחברים,
לא מתחברים לשורשים,
לשורשים העמוקים.
שורשים עמוקים זה גם, כמו שאמרנו, הדמויות המשפחתיות,
אבל גם דמויות לאורך הדורות.
הרמב״ם,
רבי יהודה הלוי,
גוזרי,
דוד המלך.
כן, אדם נולד לו ילד, הוא קורא לו דוד.
דוד, וואו.
פיד המלך, קורא לו ישי,
קורא לו משה, עמרם, אתה מתחבר לאיזה דמיונות עומק, אתה לא...
הוא אומר טוב איך אני אקרא לילד, בוא נקרא לו שם, יש שם כזה טרנד לקרוא לילד יוניסקס,
כזה שם,
יוני ניים,
שאם הוא רוצה לרדת מארץ הוא יסתדר,
אז בוא נקרא לו,
אני יודע מה, כל מיני שמות כאלה שמסתדרים גם בארץ, גם בחו״ל.
מה?
ספיר זה שם עברי, אבל כן, זה, כן, שון,
שון וכל מיני כאלה, שון.
תום, תום, תום.
תום זה גם, מה?
לא, אפשר לקרוא תום, תום זה שם תום.
הולך בתום ילך בטח.
השאלה למה אתה קורא תום?
אם אתה קורא תום אתה שואל תמים, ואתה אומר תום, כדי שאם הוא ירצה ככה, you know, to relocate himself,
שכבר יהיה לו קל, לא יצטרך לעברת מעקיבא לתום או משהו.
אז זה חלק השורשים, בסדר?
באותיות של השם זה מקביל לקוצו של יוד וליוד,
שהיא החלק הנעלם.
לכל אחד מאיתנו באישיות יש שם חלקים נעלמים,
אבל הם מאוד מאוד מאוד דומיננטיים.
זה שאני לא מודע אליהם זה לא אומר שהם לא קיימים.
זכות אבות פועלת.
זכות אבות פועלת.
תפילות פועלות
של אבותינו ואבות אבותינו. ואתם יודעים שבהלכה,
אני אומר את זה כאן לכל החברים כאן בכיתה,
כדאי מאוד מאוד להשתדל לעלות על קברי אבות.
כי ברבות הכוונה, סבא וסבתא.
כדאי מאוד, נכד,
יש אזכרה לסבא ולסבתא, כדאי להתאמץ להגיע. למה?
הם מתפללים עליהם.
ודבר שני,
לפחות במקרה שלי, אבל אני מניח שזה מקרים של הרבה מאוד,
הסבא והסבתא זה אלה שעלו מחוץ לארץ לארץ ישראל. הם עשו את המעבר.
הם לקחו את המזוודות,
עלו על האונייה,
בדרך כלל על האונייה ולא על מטוס,
ונחתו כאן באיזה מעברה או באיזה שיכון,
וחיו כאן את חיי הדוחק והקושי,
אנחנו, הנכדים, יהיו לנו חיים, ברוך השם, מרווחים וטובים, אנחנו שמחים, הם עשו את זה. לא תעלה פעם בשנה להגיד להם תודה רבה, סבא וסבתא.
הם שילמו את המחיר.
הם הגיעו לכאן, הסבא וסבתא שלי לא דיברו עברית, לא דיברו עברית.
הגיעו לכאן, זהו, כל החיים הם דיברו עברית, דיברו ערבית, מה שהסתגרו, הסתגרו, מה שלא, לא.
לא תגיד פעם בשנה תודה רבה?
זכות אבות.
זה השורשים.
עץ בלי שורשים לא מתקיים.
וגם אנחנו צריכים שורשים,
להיות מחוברים עם השורשים הללו.
כי האדם, עץ השדה, עץ מתחיל מהשורשים.
שורשים של עץ, יש להם כוח עצום, דיברנו כאן היום,
דיברנו על שורש של עץ תאנה,
אמר אחד החברים, אמר שהוא ממש יכול,
אתם רואים, פיקוסים מרימים מדרכות,
נכון? יש שורש של פיקוס, פתאום אתה רואה מדרכה מתרוממת.
עץ תאנה חודר בטון.
הרבה פעמים סתימות בביוב,
כי איזה מכנף נאה או משהו, הוא הגיע לצינור ביוב מבטון,
פשוט קדח אותו,
ונכנס בתוכו.
שורש הוא חזק מאוד, אבל צריך להתחבר אליו.
יש תולעת מזיקה
של דקל.
היא נכנסת לתוך הדקל, אתה לא רואה בחוץ כלום, אוכלת את הבפנים שלו,
עד שהיא מנתקת אותו מהשורש,
ויום אחד מגיעה הרוח, פתאום כל העץ נופל לו, אתה רואה שהגזח עלול, הגזח ריק.
אז יש תולעת כזאת שמנתקת אנשים מהשורשים שלהם.
איך אומרים באנגלית, איך קוראים לכינוי לאבא?
My road man.
כן?
הזקן, כאילו הוא לא מבין, הוא לא כבר לא מבין, לא ככה, שורשים.
טוב,
על גבי השורשים מגיע הגזע, הגזע זה כבר
באותיות של ראשון זה כנגד ה',
אות ה', שזה סוג של התרחבות,
והגזע מקביל לשנות הילדות שלנו.
אלה שנים מאוד מאוד צפופות,
שנים מאוד מאוד מהודקות,
שנים מאוד מאוד קרובות שבהן העץ גדל, אבל הוא גדל פנימה, נכון?
כלומר, הוא גדל, כל שנה הוא גדל קצת,
התפתח,
עוד טבעת ועוד טבעת, וזה מאוד מאוד צפוף.
כלומר, אלה שנים,
חשוב מאוד להכיר את התפקיד של שנות הילדות,
לפי ההשוואה הזאת.
תפקיד שנות הילדות זה לייצר גזע. גזע הכוונה מבנה אישיות מאוד מאוד בטוח בעצמו ויציב.
ולכן השנים האלו הם...
אני מתערב שכל אחד פה יש לו באלבום תמונות, תמונה מהגן ילדים שהוא מחבה גזע.
אני צודק או לא?
חייו, מס.
נכון?
בט״ו בשבט הגיע הצלם לגן,
לקח את כל הילדים, כל אחד חיבק איזה גזע והצטלם.
זה מאסט כזה, נכון? זה כמו שיש לכם תמונה עם חנוכה עם נר כזה על הראש.
יש דברים שזה כולם עוברים את זה.
אז גזע,
אתה יכול לחבק אותו.
כלומר, כל העניין של הילדות זה סוג של איזה חיבוק ועטיפה וחיזוק,
שיגדל ישר ויגדל בטוח ויגדל יציב ויגדל צפוף, הגזע גדול,
גדל צפוף, כל שנה מוסיף טבעת, כאילו כל שנה
עוד פעימה של גדילה, עוד פעימה של ביטחון, עוד פעימה של אני רצוי, עוד פעימה שאני אהוב. ולכן מאוד מאוד חשוב, כמה שניתן, לא תמיד זה בשליטתנו,
שילד, ילד הרי נמצא בעמדה של קליטה,
יהיה בסביבה מאוד מאוד מיטיבה,
שמיטיבה איתו,
שמעודדת אותו.
תחשבו כמה חשובה המילה עידוד לילדים.
עידוד זה מלישון עוד.
עשית משהו טוב,
אתה מעודד אותו עוד דברים כאלה. יופי, אתה מסוגל, כל הכבוד. וכמה ביקורת,
וכמה הסוג של אלימות, לא משנה אם זו אלימות פיזית או צעקה, היא ממש
פוגעת בשלב הזה העדין של הגזע.
אז כשעץ גדל,
בהתחלה הגזע צריך טיפה לתמוך אותו, נכון?
יש כאלה בזנטים וחוטים, ומחזיקים את הגזע שלו,
שלא יישבר חלילה, אבל לאט לאט הוא גדל, ואז הוא כבר יכול לעמוד
בפני עצמו. כלומר, תכלית הילדות זה להביא את הילד למצב שהוא כבר יכול לעמוד על עומדו, על רגליו שלו,
שהוא מספיק בטוח בעצמו ומספיק יציב,
כדי להבין שהעולם,
הוא יכול להתמודד עם העולם, הוא יכול לעמוד מולו, הוא לא צריך לפחד.
וזה כנגד אות ה', זה סוג של התרחבות.
ואז
מגיע האות ו' ומגיעים הענפים.
ענפים זה שלב מאוד מאוד מעניין.
וגם השם ישמעו על כאן מדבר על העניין הזה.
ענפים זה מאוד מאוד גולט שזה כנגד אות ו' בשם ה',
נכון?
ומה קורה בענפים של העץ?
קודם כל צריך להבין מה קורה שם.
העץ לא גדל כל הענפים באותו כיוון,
אלא הענפים גדלים בכיוונים שונים,
ולפעמים אפילו סותרים.
ענף אחד לפה, ענף אחד לפה,
ענף אחד לפה, כל הענף לכיוון שלו.
קודם כל זה טיפה מאפיין מבחינת הגילאים את גיל ההתבגרות,
נכון?
הילד רץ, הנער רץ ממקום למקום פעם אחת פעם, גיל כזה ש... באמת הרוח
שם הרוח מזיזה את העץ ומנענעת אותו מקצה לקצה ונראה כאילו גיל מפחיד יחסית.
אבל רגע, מה בעצם קורה שם בענפים?
מה שמתברר, וזה מאוד מאוד חשוב,
כמו שהשורשים שלנו הם מרובים,
הרי אנחנו כולנו, אנחנו סוג של תולדה של סבא מצדה אבא, סבתא מצדה אמא, נכון? יש לנו איזה... בגנטיקה אנחנו מעורבבים מכל מיני, מהרבה מאוד אנשים, וגם ממה שאנחנו בעצמנו,
אנחנו לא תוצר של מישהו אחד.
גם בביטוי,
גם בביטוי אנחנו,
יש לנו אפשרויות שונות להתבטא.
אומנם הגזע הוא אחד, זאת אומרת, יש להם דברים שהם גזע,
זה הילדות,
זה החום והאהבה, או זה עיקרי האמונה, התורה, המצוות, הדברים הבסיסיים, אבל הביטוי
של הדברים הללו יכול להיות שונה.
לא רק שהוא יכול להיות שונה, הוא צריך להיות שונה.
כל הענף הולך לכיוון שלו.
מה, העץ גדל ככה וגם הענף? אם יש לו גדלים ככה,
ענף אחד הולך לכאן, ענף אחד הולך לכאן. כל אחד בוחר, הענף זה בעצם
ביטוי של העץ,
המימוש שלו.
אנחנו רואים שהעץ הוא מגוון,
שהעץ בוחר ענפים בכיוונים שונים.
אז האם זה אומר שכולם צריכים לצאת שטמץ, אותו דבר, אם זה הגזע, אז כולם יהיו ככה? לא.
זה הגזע נכון, הגזע הוא הבסיס, הוא החיבור.
אבל הוו של שם השם, היא יכולה להיות בכל מיני כיוונים.
רבי נחמן אומר, קורא לזה, אפשר לעבוד,
השם יתברך בכל דבר.
אפשר להיות מורה עובד השם, עובד סוציאלי עובד השם,
רופא עובד השם,
קצין עובד השם,
איש הייטק עובד השם, רואה חשבון,
you name it.
אפשר לראות כל דבר עובד השם.
כל דבר.
אז איך אני אדע?
איך אני אדע?
אה, אז אני גם דולר, אם הייתי יודע להגיד לאנשים מחדשים, אני הייתי...
בכל אופן אפשר לשער.
כי אני חוזר רגע לדוגמה של העץ.
מה בעצם העלפים עושים?
למה הם חותרים?
הם חותרים לאן?
לאור, לאנרגיה. כי מה הם רוצים לעשות?
איך?
דרך איזה תהליך?
פוטוסינתזה.
פוטוסינתזה זה בעצם תהליך שלוקח אור וקולט אותו,
נכון?
פוטו זה אור, סינתזה זה בעצם חיבור,
והופך אותו לחיים.
כן?
נוצר כלורופיל,
שהוא חומר שממנו עצמח חי.
אז תחשבו על המושגים.
אור שהופך לחיים,
כן? או חיים שרוצים לפגוש אור כדי להתחיות.
מה זה מזכיר לכם?
אור זה כינוי למי?
לתורה, אורייתא.
אז התורה שלמדנו בשלב השורשים והגזע,
היא צריכה להיפגש עם החיים.
היא לא יכולה להישאר רק סגורה בבית המדרש, והיא נפגשת עם החיים, נוצר איזה חיבור מיוחד שמוליד אצלי חיים.
אם אדם למד תורה אבל הוא הולך ועוסק במשהו שהוא לא,
זה לא הוא,
אז אין חיות, אין התפתחות, אין צמיחה.
אבל אם אדם, הענף שלי יגדל בדיוק למקום שאני מרגיש ששם אני מקבל חיות,
אז אני ודאי מחובר לתורה.
מחובר אל הגנזה, מחובר אל השורשים, נכון?
אבל אני מתחבר אל האור,
וכתוצאה מהדבר הזה נוצר תהליך פוטוסינתזה רוחני,
שבו התורה מחיה אותי, ואני, החיים שלי,
כמו שראינו כאן, מה שאומר כאן השם ישמואל, החיים שלי מתעצמים,
מתחיים, אני מרגיש שאני עושה משהו משמעותי, אני נמצא במקום שלי, בשליחות שלי.
אז זה הענפים, זה שלב מאוד מאוד חשוב.
הענפים, כנגד האות ו',
זה שלב משחרר.
זה אומר שזה לגמרי לגיטימי לעסוק בהמון המון תחומים.
דרך הגזע אפשר להגיע להמון מקומות.
והכל בסדר, הכל לגיטימי,
כי אפשר לעבוד השם מדבר בכל דבר.
תנסה לחבר את החיים שלך עם האור של התורה, ותראה מה יוצא מהמפגש. בעצם אפשר להגיד שלימוד תורה,
הגדרה של לימוד תורה זה מילה אחת. אתם יודעים מה?
המילה היא מפגש.
מפגש בין דבר השם לבין
החיים שלי.
כל אחד זה עכשיו מתפוצץ אצלו בצורה שונה.
כל אחד זה עושה כלורופיל אחר, כל אחד זה עושה...
אבל כשאני פוגש את דבר השם באישיות שלי,
זה יוצר אצלי משהו אחד. אצל מישהו אחר זה יוצר משהו אחר. כל אחד
מפעיל אצלו את החיים בצורה אחרת.
זה הענפים.
שלב חשוב מאוד.
שלב של התפתחות, התפשטות.
אני מזכיר לכם שאנחנו צריכים לסגור את הפינה עם ההתחלה, נכון? שבט אשר, צדיק, אמר ימירנו והיה הוא. אז הנה כבר אנחנו סוגרים את הפינה, ואמר ימירנו והיה הוא.
מה זה המר ימירנו והיה הוא
שם קדוש?
זה אומר שיש איזו יכולת המרה לקחת משהו
ולהמיר אותו ולהפוך אותו לקודש.
בדיוק כמו שהאילן עושה, נכון? האילן לוקח קרני אור
והופך אותם למה?
לחיים עבורו.
גם אנחנו מסוגלים לקחת ענייני חול,
אבל בגלל שלמדנו תורה והתחברנו לאידיאל של עם ישראל, אנחנו יכולים לקחת אותם ולהמיר אותם שהם עבורנו כתוצאה מהגישה
כשאנו ניגשים אליהם, הם יהפכו להיות, מה?
קודש.
זה הסוד של חודש הבט.
היכולת לקחת משהו,
להפוך אותו, לנטוע אותו מחדש.
אני יכול להיות,
כל מקצוע,
כי אני רוצה לממש את עצמי,
כי אני רוצה להגיע להישגים,
כי אני רוצה כבוד, לא יודע מה, כי אני רוצה כסף.
אני דואג לעצמי.
ואני יכול להגיד, אני מגיע למקצוע הזה מתוך שליחות,
מתוך רצון לקדם את העולם,
מתוך רצון להיות עובד השם יתברך דרך המידע, ודאי אם אני מחנך, אם אני מורה,
אבל גם אם אני לא משנה, רואה חשבון, אני רוצה שהדברים יהיו כמו שצריך, מדויקים,
מסודרים, שאנשים יקבלו את המשכורת בזמן.
אני ניגש אל המקום הזה מאיזשהו מקום של
למדתי תורה, אני יודע מה המשמעות של דיני ממונות, מה המשמעות של לשלם שכר שכיר בזמן, מה המשמעות של דברים יהיו כמו שצריך.
אני מגיע למקום הזה מתוך איזושהי עמדת
קודש, אז אני ממיר אותו,
הופך גם אותו,
זה נקרא מקליפת נוגה, אני מעביר אותו לאן?
אני מעביר אותו לקדושה.
לקדושה.
חודש שבט.
זה היכולת, זה בדיוק מה שהעץ עושה.
לוקח אור והופך את האור לחיים.
החיים נפגשים עם האור ואז החיים נהיים משמעותיים,
נהיים אחרים לגמרי.
בסדר?
המסקנה של כל עץ
היא הפרי.
זה המסקנה.
עכשיו, זה כל כך חזק הדבר הזה,
שהרי איך עץ נראה?
עץ ממוצע, כן? קחו עץ תפוזים, לא משנה.
כל הגזר שלו חום, חום כהה,
העלים שלו ירוקים, ירוק כהה,
והפירות
מאוד מאוד בולטים, או צהוב, או כתום, או אדום, או... אתה רואה את זה מקילומטרים, נכון? את הפירות.
יש כאן סוג של אמירה, מה האמירה?
מה העץ אומר לך?
היי, אל תשכח אותי!
היי, יש לי כאן תפוזים, דיר באלכ, לשכוח כאן תפוז אחד, חבל, חרם! העץ צועק, קח אותי.
זה הדרך שלו לצעוק,
לשים את זה בצבע הכי בורק על רקע שמבליט את הצבע הכתום או הצבע האדום או הצבע הצעות.
כלומר העץ מתחנן שניקח את הפרי הלאה.
זה מובן, כי אם הפרי יישאר על העץ,
מה יקרה לו?
הוא ייפול וירקב,
ובעצם ירד מדרגה מצומח,
הוא יהפך לדומם.
בעוד שאם העץ,
עם הפרי יקטפו אותו,
אז מי צומח הוא עלה מדרגה ונהיה חלק מ...אדם.
ואם כתב אותו יהודי, אז הוא יהיה חלק מיהודי.
אם היהודי הזה גם בירך עליו לפני כן, אז בכלל הם בירכו עליו. ואם הוא בירכו עליו וגם הפרישו בו תרומות או מעשרות, או שהוא בכלל הצטרף להיות איזה סלט של שבת או משהו כזה, אז בכלל הלימון הזה זכה בפיס,
מבחינתו.
סט אחי את האקזיט שלו.
מלימון?
הוא נהיה שבת.
מגיע לשמיים, מי אתה? אדון לימון, יש כאן לימונים, זה שם, מסלולה, לא לימון.
מי אתה? אני שבת.
הייתי לימון בסלט של שבת.
זה מסלול שמה.
מקבל חניפה, עניבה, כובע,
כתוב לו אבא של שבת.
לימון אבא של שבת.
בסדר?
ליגה אחרת לגמרי.
התכלית של האדם
זה להיות נותן.
זה התכלית.
כלומר, התכלית שלנו זה שיש לנו פרי,
ולכל אחד מכאן יש פרי.
הפירות זה המידות שלנו, היכולות שלנו, הדעת שלנו.
האם התכלית זה לשמור את זה לעצמנו? לא.
התכלית זה מה?
לתת את זה או לתת מזה לאחרים.
להעניק.
אם האדם עץ השדה, אז כמו שתכלית העץ זה הפרי,
וזה מה שהעץ רוצה שיקרה, והעץ לא רוצה שהפירות יישארו אצלו,
ככה גם תכלית האדם היא מה?
היא להעניק את הפירות שלו לאחרים.
ואז יוצא כאן דבר מאוד מאוד מעניין. יוצא שכמו שהעץ
הוא מחבר עליונים ותחתונים, כלומר ממצב מאוד מאוד תחתון של שורשים,
אדמה, מינרלים,
אין. שלבני האדם אין מה לעשות עם זה. העץ יודע לעשות איזשהו תהליך
לנעוק את הלשד של האדמה,
ובינו לבין עצמו הוא יודע לעשות תהליך שבסוף יוצא מזה פרי שכולם יכולים לנעוק ממנו. כלומר, הוא לקח משהו מאוד מאוד תחתון והפך אותו למשהו מאוד מאוד עליון.
ככה גם האדם, ואנחנו גם מאוד מאוד דומים לעץ, כי גם העץ וגם האדם הם זקופים,
גם האדם יש לו איזו יכולת חיבור עליונים ותחתונים.
לקחת משהו שהוא תחתון, ענייני העולם הזה,
ולהכיל עליהם
ערכים של קדושה,
ערכים של מגמה, ערכים אלוקיים, ובעצם בזה לרומם אותם.
בדיוק כמו שהדגמנו אם אדם אוכל מפרי העץ.
אבל התכלית המרכזית של האדם, אם אנחנו מקבילים את זה לעץ, זה להיהפך להיות נותן. שיש לי את הפירות שיש לי, אני מעביר הלאה.
החל מהדבר הכי בסיסי, להוליד ילדים,
למרות שגם על זה צריך לדבר היום.
ידוע לכם שבאירופה
התייאשו מהעניין הזה.
יש ארבעה ראשי ממשלה באירופה שאין להם ילדים.
מרקל בגרמניה,
אין לה ילדים,
תרזה מיי שהייתה באנגליה,
אין לה ילדים,
מקרו בצרפת,
אומנם הוא צעיר, לפחות שעוד יהיה לו, אבל כרגע אין לו ילדים,
ויש עוד איזה אחד שברח את השם שלו.
עכשיו, זה לא מקרה.
זה לא משהו שהוא,
אנשים כאילו לא מתחתנים, אין להם ילדים, מנהיגים,
נמצאים משהו כאילו,
משהו בסיסי באמון של החיים, שאתה אומר, אני רוצה להמשיך את זה הלאה, נתקע.
נתקע.
אז זה מצד אחד,
כן?
ומה מתברר?
אמרנו, השם של שבט, השבט של חודש שבט הוא חודש אשר.
חודש אשר, שבט אשר.
תדעו לכם, זה החידה הכי גדולה בעולם.
זה החידה הכי גדולה בעולם. אנשים מחפשים לדעת איך נהיה מאושרים.
מה סוד האושר? כותבו על זה ספרים,
המנונים, סוד האושר, כל מיני דברים, תעשה ככה, תעשה ככה.
לתורה יש לה פתרון לסוד הזה.
למה שבט אשר הוא מאושר?
אתם יודעים?
מאוד פשוט. למה?
תגלגלו את הפסוק בשם שלו.
למה?
מאשר יש מנהלך מובה?
הוא ייתן, זהו, הוא ייתן.
הוא ייתן.
הוא נותן, הוא מאושר.
אם אתה נותן,
נותן לשם נתינה, לא לשם מניפולציה. אני אתן כדי שיהיה זה... לא, לא, אני נותן כי אני רוצה לתת, אני אוהב לתת.
אני רוצה שגם לאחרים יש לי, אני רוצה שגם היא חיה. יש לי פרי, אני רוצה שאתה תאכל אותו, כמו העץ.
זה עצמו מביא אושר לעולם.
יפה.
תודה.
תודה רבה.
כן, זה ככה.
עכשיו נדמה לי ראו את זה גם בתוכנית 84.
ממש, מי שראה את זה,
פרקים חשובים, כדאי לראות את זה, מה קרה לזקנים שהביאו להם גן ילדים לתוך
הבית אבות והם חזרו להיות משמעותיים, הם עזרו לילדים וזה. אז יש להם כל מיני מדדים שממש מודדים תפקודיות של זקנים, כל מיני ניסויים פיזיולוגיים.
כמה מהר הם הולכים, כמה חזק הם לוחצים על איזה מין מלחץ כזה.
ממודדים לפי החוזק של הלחיצה את המצב הגופני.
הם פשוט ראו עלייה דרמטית,
ממש עלייה דרמטית מתחילת הניסוי לסופו.
כי אתה פתאום מרגיש משמעותי,
אתה מרגיש שאתה נותן. הם אמרו את זה בצורה מפורשת.
חשבנו כבר שאנחנו, זהו, אנחנו פה כדי להעביר את הזמן עד,
פתאום אנחנו משמעותיים,
פתאום אנחנו רצויים, פתאום יש לנו תפקיד,
מחכים לנו, שמחים לקראתנו.
שבט אשר מאושר כי הוא נותן.
וכמו
שאמרת,
במדד העושר, בדקו ומצאו מדד העושר, למרבה הפלא,
לא נקבע לא לפי מעמד כלכלי,
לא,
וגם אפילו לא לפי מצב בריאותי, למרות שזה נראה הכי הגיוני שאנשים בריאים יהיו מאושרים, גם זה לא היה המדד המרכזי. זה נקבע לפי שני מדדים אחרים, תזכרו אותם תמיד.
תחושת שייכות ותחושת משמעות.
אם אדם מרגיש שהוא משמעותי,
ומשמעות היא דרך נתינה,
והוא מרגיש שהוא שייך, זה הסוד למדד העושר.
אז לכן השבט הוא שבט אשר. הסברנו כבר למה אמר ימירנו, נכון? יש יכולת בחודש שבט לקחת דברים של חול ולהכיל עליהם. אז זה הסברנו.
הסברנו למה שבט אשר.
צריך להסביר למה עוד צדיק.
מי זה צדיק?
מה התכונה של צדיק? מה הופך אדם רגיל לצדיק?
שבועות אחת.
אומרים בדרך וורט, אבל זה וורט עמוק מאוד.
למה?
יש בזה שני וורטים.
איך צריך להגיד, מי כאן אוהב לשון? מי כאן דקדקן?
הייתי צריך להגיד
א' יג' ד' ה' ו' ז' ה' צדיק או צדיק?
איך?
צדיק.
אז למה אומרים צדיק?
מה?
או, אומר דוד,
בגלל שאחרי צדיק בא קוף,
אז אנחנו אומרים צדיק, אז כבר אינטגרנו עם צדיק.
אם הצדיק,
כן, הצדיק, הוא מקפיד להיות רק עם עצמו, הוא צדיק.
הוא לא אוהב את כל הקופים האלה לידו, הקטנים.
הוא דואג
תשמור ממני מרחק, אז הוא לא צדיק, הוא צדי.
אבל אם הצדי מתחבר אל הקטנים של יעדו, הוא אוהב אותם,
אז הוא צדיק.
הבנתם? זה הפוך, אתה מנסה להיות צדיק,
אז אתה לא תהיה צדיק, אתה תהיה רק צדיק.
צד מסוים.
ואומרים,
ביידיש זה נשמע יותר טוב, כן?
למה הצדיק הוא צדיק?
כי אומרים, הצדיק סוחב,
אני שמעתי את זה ביידיש, אבל אני אהרוס את זה,
סוחב ייד על הגב.
הרי צדיק זה כאילו גב, מישהו כזה עם גב כפוף,
שסוחב י' על הגב.
כלומר, הצדיק זה מי שסוחב יהודי על הגב שלו.
הבנתם?
אז שואלים, אבל גם האלף עושה את זה.
גם האלף סוחבת יהודי על הגב,
אבל היא גם דורכת על אחד.
כלומר, ההגדרה של צדיק,
ככה הרב קוק מגדיר, מי זה צדיק?
המחשבה הרגילה אומרת שככל האדם יותר צדיק, יותר הוא עסוק עם עצמו, יותר הוא פרוש.
הרב קוק אומר הפוך, ככל האדם יותר צדיק, הוא נהפך לאדם יותר כללי.
יותר אכפת לו מכולם, יותר הוא רוצה לתת לכולם, יותר הוא פחות עושה את החשבונות שלו, ויותר הוא עושה חשבונות של אחרים, הוא פחות חושב על עצמו, אלא יותר חושב על עם ישראל ועל הכלל.
כך הרב חוק אומר באורות הקודש.
הצדיק, ככל שאדם נהיה יותר צדיק, הוא אמור להיות נשמה יותר כללית.
יותר לתת. אז האות של חודש שבט שעוסקת באילן ובבארות, בעצם אומרת לנו,
בעצם כל עץ
הוא צדיק.
נכון?
צדיק בגימטריה זה 204, לא?
נכון?
204. אז כל עץ הוא בעצם סוג של צדיק, כי מה העץ רוצה כל הזמן לעשות?
לתת, להעניק.
זה לא חד-צדדי, העץ גם קיבל.
הוא קיבל מהאדמה מינרלית, הוא קיבל מהאדמה, אבל הוא רוצה גם לתת.
הוא לא רוצה לרצון לקבלה, הוא רוצה גם לתת.
הרב אשלג מדבר על רצון לקבלה ורצון לנתינה.
קיבלת,
אצל הרשעים, הרצון לקבלה מעורר אצלם רצון לעוד יותר קבלה.
יש לו 100, רוצה 200. מה, עוד?
אצל הצדיק, הרצון לקבלה מעורר. רגע, אני קיבלתי, אני רוצה להעביר הלאה.
אני לא רוצה שזה יישאר אצלי. העץ אומר קיבלתי, קיבלתי מהקדוש ברוך הוא מים, קיבלתי מינרלים, קיבלתי אדמה, קיבלתי שמש, קיבלתי אוויר.
תן לי עכשיו לתת משהו.
שאני לא אתבייש.
בואו נראה את השם ישמואל.
זה חלק מכל התורה הגדולה שלו.
יש להתבונן בעניין טו בשבט,
שאין אומרים בו תחנון.
הלומר הוא שהוא ראש השנה לאילן הוא דבר טבעי,
שיצאו רוב גשמי השנה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מטה.
זה משהו טבעי, משהו של הביולוגיה. ומה העניין
שלא ייאמר בו תחנון, אחר שאין בו
לא קדושה ולא מצווה
ולא נעשה בו נס ולא עניין מענייני ישראל.
והרי חמישה עשר באב אמרו בשאס איזה טעמים שהיו בו עניינים נוגעים לישראל. אבל טו בשבט מה ריבוטא דידי? מה החידוש בטו בשבט?
טו בשבט הכוונה כל חודש שבט, כי בעצם לפי בית שמאי,
מתי זה טו בשבט?
היום.
כלומר, מא' בשבט. אז אנחנו, כתוב לעתיד לא יפסקו כבית שמאי, אז כבר מעכשיו מתחילה כל ההערה של העניין הזה.
ונראה דהנה כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים,
ושמה לא ישוב כי מרווה את הארץ והולידה והצמיחה,
כי נהיה דברי אשר יוצא מפי.
הנה המשיל הנביא דבר ה' לגשמים המצמיחים.
ונראה דהנה אילן הוא המחבר את הפרי לארץ.
והוא ממוצע בין הארץ לבין הפרי,
וזה גם האדם.
יש לאדם כוח לחבר עליונים ותחתונים.
לקחת דברים תחתונים ולהפוך אותם לפירות ראויים,
לכבודו יתברך שניתן אותם לאחרים.
ונראה שרמת יש בגימטריה שלו, שאילן בגימטריה 91,
כמספר שתי שמות הוויה באדנות,
אשר שמיים וארץ,
הם מתייחסים אליהם.
והוא חיבור שמיים וארץ.
וממהותו של האילן בגשמיות נלמד על רוחניותו,
ועל כן נמשל בו האדם, כי דכתיב כי האדם את השדה.
כי צורת האדם היא לחבר עליונים ותחתונים.
באשר יש בו באדם נשמה מהעליונים,
וגוף נושא הנשמה מהתחתונים. כמו העץ,
יש לו צדדים מאוד תחתונים, שורשים, תקועים בתוך האדמה, אבל יש לו פרי,
והפרי הוא נייד, הפרי יכול להיות אנרגיה ואנרגיה זה דבר רוחני.
ככה גם האדם.
יש לנו צדדים חומריים, זה הגוף, אבל יש לנו גם חלק, אלוק המימה וזו הנשמה, והחוכמה שלנו, העבודה שלנו זה לחבר שמאים וארץ.
לחבר את הערכים האלוקים העליונים אל תוך המציאות שלנו כאן,
ולהוליד מדבר איזה פירות טובים, ולתת אותם גם לאחרים.
כי צורת האדם
הוא לחבר העליונים והתחתונים באשר יש בו נשמם העליונים וגוף נושא נשמה בתחתונים. ואמרו חז״ל,
בתא המגלה ערופה,
למה עושים מגלה ערופה? כי לא הניחו לו לעשות פירות.
מהי פירות?
מצוות.
כי המצוות הן בהידמות פרי הגדל באילן,
שיש בה פרי כוח רוחני המזין ובחיי את האדם.
כמו שכל אחד מאיתנו זקוק, כשאנחנו אוכלים, אנחנו מבינים שלא התפוז עצמו,
אלא הכוח האנרגטי הטמון בתפוז מחיה את הגוף.
כך יש דברים שצריכים לחיות את החלק הרוחני שבנו, את הנשמה. מה הם?
מצוות,
מעשים טובים, נתינה מחיה את החלק הרוחני שבנו.
שאדם הוא נותן, שאדם הוא צדיק,
שאדם הוא מאושר כי הוא משבט אשר. אגב, המילה מאושר
היא מילה מאוד מדויקת בעברית.
מאוד מאוד מדויקת.
איך אומרים, לא יודע מה, בסלנג, כיף לי,
אני מרגיש סבבה, לא יודע מה, אני מרגיש טוב, אני מאושר,
מה הכוונה?
תחשבו על המילה.
אני מאושר, כאילו קיבלתי אישור.
עשיתי את זה מעשה טוב, אני מקבל אישור מלמעלה מעולה.
לזה התכוונתי, אומר הקדוש ברוך הוא, כשבראתי אותך.
אני מאשר את מה שעשית.
אז מכיוון שאני מאושר, אז אני מאושר.
אתה יודע?
זו מילה מאוד מאוד מדויקת, המילה מאושר.
כדאי להשתמש בה.
ולכן שבט אשר הוא מאושר,
כי הוא נותן לאשר, הוא ייתן מעדני מלך.
בדברים, ברוך מבנים אשר
יהיה רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו.
הוא רצוי לאחיו, למה? כי הוא נותן להם.
אז הם
מרוצים ממנו.
הוא מרוצה, יש לו
שבע רצון,
נכון? כי הוא עסוק במתינה.
ככה גם האדם.
המצוות הן בהידמות פרי הגדל באילן,
שיש בפרי כוח רוחני המזין ובחיי את האדם.
כידוע פירוש האריזה בפסוק
כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.
היינו מוצא פי ה' שיש בלחם.
וגוף הפרי הוא נושא לרוחניות שבו.
כן המצוות ורמח איברים דמלכה וגוף המצווה היא נושא לרוחניות שבמצווה.
ואדם העושה את המצווה
באשר יש בו באדם כוח המחבר עליונים ותחתונים, אנחנו כמו אילן שיכולים לחבר עליונים ותחתונים.
על כן נמצא הכוח במעשה המצוות
שהוא עושה חיבור וצירוף עליונים ותחתונים.
מעשה המצווה מהתחתונים והרוחניות שבו מהעליונים.
ובזה האדם דומה לאילן שיש בו כוח המחבר ומוציא פרי שיש בו חיבור כנזכר לאל.
יש בדבר הזה איזו הערה, אני אגיד לכם אותה ברמז ובעדינות.
הזוהר מעיר על זה בכמה מקומות.
הזוהר אומר שבעלי חיים הם גם משמשים אחור בפנים וגם יונקים ממקום הטינופת, כן? הטינים של, לא משנה, של לביאה, נמצאים בכל האזור האחורי של הגוף שלה, לא...
אבל אדם,
לפי הזוהר, אז המדרגה המתוקנת זה שכמובן בני אדם, איש ואישה, משמשים פנים אל פנים,
שזה פניהם איש של אחיו,
וכשתינוק יונק הוא יונק מהלב בטן.
כלומר, היכולת אותי לחבר עליונים ותחתונים.
ולכאורה הנקה זה צורך קיומי, אז מה זה משנה מאיפה?
צורך קיומי בבעלי חיים, בעל חיים שינוק מאחורה.
בן אדם, גם כשהוא אוכל, הוא אוכל כמו בן אדם.
וגם בתשמיש,
כן?
בעלי חיים הם צריכים את הטבע הקיומי, אז הם עושים, אבל פניהם של אחיו, מה, שכחתם שאתם בני אדם?
פניהם של אחיו, יש לכם קשר נשמתי.
גם בחלק הכי-הכי גופני, הכי עז, הכי חזק,
באה לידי ביטוי העליונות של האדם והעדינות שלו והנשמה שלו.
בסדר? היכולת לחבר עליונים ותחתונים.
תוך כדי מעשה שהוא לכאורה מן התחתונים כביכול, אבל לא. כתוב על משיח, משה רבנו כתוב פרש מהאישה.
כתוב על משיח, הנה ירום עבדי ונישא וגבה מאוד,
אומר הרב קוק, גם ממשה.
המשיח יהיה יותר ממשה רבנו.
ואיזה?
משיח לא יפרוש מהאישה.
הוא יהיה נשוי ויהיה לו אישה.
אז מי שכאן רוצה להיות משיח, שיתחתן קודם כל,
לסגור את הפינה הזאתי, ואז נחפש את השלב הבא.
על כן נמצא הכוח במעשה המצוות שהוא עושה חיבור בצירוף אלונים ותחתונים,
ומעשה המצוות בתחתונים והרוחניות של העניינים, ודומה האדם לאילן,
שיש בו כוח המחבר ומוציא פרי,
שיש בו חיבור כנל,
ואף שנמצא פרי הארץ,
שיש בו מבורחניות ומוצא פי ה' מכל מקום, אינו נעשה על ידי אמצעי,
וכמו שנמצא גם במקומות הארץ,
מקום המקדש,
שהיה מעולם המחבר עליונים ותחתונים כבמדרש אף בלי אמצעות האדם, אלא שהקדושה שבמצוות היא באמצעות האדם.
אז הבאנו את השם ישמור על זה כדי לדבר על עוד איזה בעצם משל,
כמו שהאילן מחבר עליונים ותחתונים,
ככה בעצם זה גם התפקיד שלנו.
אז נסכם, מה ראינו?
ראינו ארבעה חלקים באילן שמקבילים לארבעה חלקים בשלבי ההתפתחות של האדם ובנפש,
שורשים סמוי,
שורשי עומק, שורשי רוחב,
גזע, שזו ההתפתחות האישית הפנימית שלנו,
צמיחה כלפי פנים, חיבור ליסודות,
לאבנים הכי חשובות, חום, אהבה, קבלת עול מצוות,
כאילו הדברים האלה שגדלים עליהם בילדות,
ענפים, יכולת ביטוי שונה של אותם עקרונות,
ורצון להביא את החיים אל האור,
והתורה זה המפגש בין החיים לבין האור, אין כאן איזה שטנץ,
אין פה איזה משהו,
הגבר ילמד תורה והאישה תלמד חינוך מיוחד, זה כאילו התבנית, לא.
יש אין סוף אפשרויות לממש את התורה שלמדת,
כשהתכלית היא מה? להיות נותן.
יש לך פרי,
והפרי הזה הוא התאמתית שלך, לא כדי שתאכל אותו בעצמך,
אלא כדי שתעניק ממנו לאחרים,
וכך בעצם אנחנו נהפכים להיות מאושרים ונהפכים להיות צדיקים.
צדיק זה לא רק מי שזה, צדיק זה מי שהוא בעצם אדם כללי והוא נותן לאחרים.
וסך כל המבנה הזה הוא בעצם היכולת לחבר עליונים ותחתונים. בדיוק כמו שהעץ לוקח דברים הכי תחתונים, מינרליים, והופך אותם בסוף לפרי שנהפך לאנרגיה,
גם האדם יכול לקחת דברים תחתונים, הגוף שלו וכו', להאיר בהם בתור הנשמה,
וזה לרומם את החיים שלו ולהפוך אותם לחיים עליונים, וזה הסוד של חודש שבט. אומרים המקובלים, שבט ראשי תיבות,
לא.
את זה לא אומרים המקובלים,
זה אומרים הדרשנים בכל דרשה.
המקובלים אומרים,
שבט ראשי תיבות,
בתפילת רבי נחוניה בן הקנה,
אנא בכוח הגדולת ימיניך תתיר צהורה, כבל רימת עמכסה גבנו, תהרינו נורא, נא גיבור דרשי יחודיך כבבת,
שומרם בריכם תהרם.
רחמת יתקחתך תמיד גומלם.
שומרם בריכם תהרם, ראשי תיבות שבט.
כלומר, אנחנו גם שומרים על מה שקיבלנו,
אנחנו גם מברכים ומגדילים את זה, וגם בסוף
מקדשים את זה, מתארים את זה.
כלומר, מחברים תחתונים לעליונים,
וזה סוד חודש שבט.
מאירים בו, כמו שאמרנו, הערות התדיקים, משה רבנו אמר את ספר דברים לכל אורך חודש שבט.
יראתנו שהקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו שפע ברכה מסוד החודש הזה.
אמן ואמן.
