טוב,
צהריים טובים רבותיי, אנחנו בנפש הפרשה שהעניין של השיעור שלנו זה ללכת בעקבות דבריו של אדמו״ר הזקן
ולחיות עם הזמן והזמן הוא הזמן של פרשת השבוע.
אנחנו ננסים לעבוד את עבודת הנפש בעקבות הפרשה,
לאחוז באיזה עניין.
אנחנו היום נלמד תורה נפלאה מאוד של רבי נתן,
תלמידו של רבי נחמן,
אני מזכיר לכם שבשבוע שעבר זה היה ההילולה שלו, שרה בטבת.
ואנחנו נראה כמה הדבר הזה נוגע אלינו כאן ועכשיו,
כמה זה חשוב.
הפרשה שלנו מתארת
מעבר נפשי דרמטי
שהרבה חקרו אותו בעלי הנפש, חכמי הנפש, הפסיכולוגים,
החוקרים,
חקרו את הדבר הזה לשני הכיוונים.
מה גורם לבן חורין להיות עבד,
ולחילופין, מה מוציא עבד ממצב של עבד לבן חורין?
הרי למה שאדם מוותר על החירות שלו? מה יש שם?
שאדם ימסור את קבלת ההחלטות שלו למישהו אחר?
יש שם איזשהו... קורה שם איזה משהו, קורה שם איזה אירוע. זה לא קורה בבת אחת, זה לא קורה בעת ובאנה אחת. יש כאן איזשהו תהליך.
עשו בדבר הזה כל מיני ניסויים
כאלה ואחרים.
אני אזכיר ניסוי אחד שנעשה בארצות הברית
אחרי מלחמת העולם השנייה.
הסתירו את התוצאות שלו בגלל שהן היו מחרידות.
אחרי מלחמת העולם השנייה,
אז מאוד העסיק את החוקרים איך יכול להיות שעם כמו הגרמנים, שזה עם חכם ונבון וכולי וכולי,
ככה הלך
אחרי מנהיג כזה משוגע וכולם...
אז החליטו לבדוק את זה.
והנחת העבודה הייתה שיש כאן כאילו צירוף גם של...
שהגרמנים מאוד מאוד מעריכים סמכות.
סמכות של אנשים כאילו ש...
ועשו את הניסוי הבא, אתם מכירים את הסיפור הזה?
עשו את הניסוי הבא, לא. לקחו סטודנטים לרפואה
ואמרו להם שרוצים לבדוק, לעשות ניסוי ולבדוק את הקשר בין כאב לזיכרון.
כלומר, האם כשאדם כואב לו הוא נזכר יותר טוב?
זה כאילו ניסוי כזה מדעי.
אז אומרים להם, תראו, אנחנו נביא סטודנטים,
נחבר אותם לכיסא חשמלי ונשאל אותם שאלות.
על חומר שהם יודעים,
שהם למדו.
כל פעם שהם יענו תשובה לא נכונה,
אז אתם תצטרכו להפעיל להם איזשהו זרם חשמלי.
וכל פעם נגביר את הזרם.
עכשיו, נתנו לסטודנטים שהיו אמורים להפעיל את הזרם, נתנו להם לחוות,
אמרו להם בואו תבינו מה מדובר,
נתנו להם לחוות את רמת הזרם הנמוכה ביותר,
מזה זה מתחיל,
וזה הולך ומתגבר.
מה?
ועכשיו, בצד השני, בצד השני, כמובן, היו שחקנים.
כלומר, זה לא היה, היו שחקנים.
והיה הנשיא התחיל זה היה כאילו תעתום כזה עם זכוכית
והפרופסור עומד מאחור והפרופסור היה עם חלוק לבן ועם כל הזה וכל הסמכות ומתחיל לשאול שאלות והסטודנט עונה והכל בסדר ואז הוא טועה אז הוא אומר לו תאה תלחץ
אז הסטודנט לוחץ והשחקן שם
וממשיכים הלאה אז הוא טעה עוד פעם תלחץ טיפה יותר
בערך בלחיצה החמישית השחקן מתחיל לעשות כזה ככה
ואז הסטודנט כזה מרים ראש אל הפרופסור,
והחוק בניסוי היה שהפרופסור, כאילו,
כמובן הוא היה זה, היה מותר לו,
כאילו,
היה לו שלושה משפטים שהוא היה אומר.
משפט אחד זה, זה בסדר, תמשיך.
אם הסטודנט היה ממשיך להתנגד, אז הוא אומר לו,
חייבים להמשיך, בסדר?
ואם הוא עדיין ימשיך להתנגד, הוא אומר לו,
אני יודע מה קורה, אני כמנהל תעניינים, תמשיך.
אם אחרי שלוש פעמים הסטודנט היה מתנגד,
אז הפרופסור היה אומר, אוקיי, טוב, אז נעצור.
בסדר?
והיו שם, זה היה ניסיון גם כמותי,
מאות סטודנטים, התוצאות היו מחרידות.
מעט מאות סטודנטים עצרו.
ואמרו לו, אני לא מוכן להמשיך, אני כאילו רואה שזה כואב לו, זה נראה לי לא הגיוני.
רוב הסטודנטים אמרו, אוקיי, יש כאן פרופסור,
הוא מבין, הוא יודע, הוא אמר שהוא מכיר, אז הוא בטח יודע, אז אני אמשיך.
והם הביאו אותם לסף כאב של מוות.
כלומר, אם לפי הזה, וגם ראו את זה, זה לא שהם היו צריכים להישאר.
ראו אותו מתפתל וככה, כמו שאדם מקבל...
אז הניסוי הזה, התוצאות שלו הוסתרו הרבה שנים מפחד.
מה יכולה לעשות סמכות לבן אדם? וזה ברור
שזה ברור שאדם בבת אחת לא נהיה עבד.
משהו קורה.
ואצלנו בפרשה יש עם,
משפחה מכובדת, משפחת בית יעקב,
משפחה בת חורין,
נכון?
שבפרק זמן כזה או אחר נהפכו לעבדים.
נהפכו לעבדים לא רק
שהם מקצוע,
אלא גם מנטלית.
גם מנטלית הם עבדים, הם לא רואים מעבר, הם לא חושבים חירות, הם לא רואים מעבר לתבן וללבנים, וכשמשה רבנו בא לבשר להם את בשורת הגאולה, הם לא שומעים, אין להם זמן, אין להם כוח לשמוע, הם לא מצליחים.
אנחנו ננסה היום לנסות להבין מה הופך אדם לעבד
ומי בכל אופן ניסה להתנגד לזה.
מי ניסה בכל אופן להתנגד לזה.
וזה הכל נסוב סביב שתי דמויות,
אנחנו נתמקד היום בעיקר בדמות אחת,
המיילדות העבריות
שפרה ופועה.
יש לומר,
ופועה, נכון?
שהרי פ' זה חלק מאותיות בומה, לא בגד כיף, כפרה, בומאף.
לכן אומרים שלום וברכה, זה לא שלום וברכה.
לכן אומרים, כן.
מה?
לא רק.
אין וי בשלום וברכה.
מ.
אז לכן, שפרה ופרועה.
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שמא אחת שפרה ושם השנית פרועה, ויאמר בילדכן את העבריות
וראיתנה על האובנים
עמבן ובעמיתן אותו ואם באתי בחיה.
ותראנה המילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר עליהם מלך מצרים ותכהן את הילדים.
רבנו הנציב אומר, רק סתם הערה פרשנית,
זאת אומרת, וכי חשבנו שהמיילדות העבריות יהיו רוצחות
וירצחו את הילדים.
אז הנציב אומר שזה היו מיילדות מצריות שיילדו את העבריות.
ויאמר פרעה למיילדות המצריות שמיילדות העבריות, ובמצרים גם היו כאלה צדיקות שאמרו רוצח אנחנו לא נעשה את זה.
כן, כמו חסידות אומות העולם הראשונות זה,
אבל הפשט כמו שרשימון זה היו מיילדות עבריות,
מרים ויוכבת
וקוראים להם שפרה ופועה.
אבל אני רוצה שננסה רגע לדמיין את האירוע הזה, בסדר?
מה קורה כאן?
הרי לידה
זה האירוע הכי שמח בעולם.
זה פלא.
מה קורה שברגע הלידה
אישה
חווה מוות.
לא עלינו, כן? לא על אף אחד מעם ישראל.
תינוק מת.
עכשיו, כמובן, ברור שמלך מצרים,
מה שהוא אמר להם מהילדות העבריות זה מה?
זה לא לקחת את התינוק ולתפוק לו את הראש בקיר.
הוא אמר, תעשו שייראה שהוא מת בלידה.
כשהתינוק יצא, תכרכו לו את החבל טבור מתחת לצבא ותגידו לו, וואי, מצטערים, גברת מת לך תינוק בלידה.
זה מה שהוא תכנן, בסדר?
אם בנו ובאמיתם אותו, רשי כאן אומר, הפרשנים, לא, לא, לא.
פרעה לא העלה בדעתו, כן, זהו, גם אפילו הוא לא ביקש שהמילדות יהיו רוצחות
בפועל, אלא הוא אמר, תעשו, אתם יודעים, טיפה לעכב את התינוק, שלו ינשום, זה הסתבך קצת, מת בלידה.
אז מה היה המבוקש של פרעה?
האם המבוקש היה פשוט להרוג תינוקות?
ואז לא ברור למה בנות כן, בנים לא,
בנים כן, בנות לא.
שהייתה לו מטרה אחרת.
כי השלב הזה
של בילדכי נת העבריות הוא שלב מאוד מאוד מוקדם. זה שלב עוד לפני, נכון? זה ממש התחלה.
ממש בתחילת השעבוד.
זה עוד לפני שזורקים את הילדים ליאור,
ועוד לפני זה, זה כאילו משהו מאוד מאוד התחלתי.
יש כאן איזו קונספירציה מסוימת שאנחנו לא בדיוק מבינים מהי,
כן, שנועדה לעשות משהו,
לפגוע במשהו.
בעל הטורים קודם כל טיפה מרכז אותנו על השם הזה, שפרה.
מה זה שפרה?
הוא אומר, זה מופיע פעמיים במסורה.
כלומר, בתנ״ך
המילה הזאת מופיעה פעמיים.
שם האחד שפרה אצלנו,
והשני באיוב ברוחו שמיים שפרה.
כי דרך המיילדות שפעמים שהוולד נוצר מת
ולוקחת המיילדת שפורפרת של קנה ומשימת תוך מאיו של הוולד ומנפחת בו ומשיבה רוח לוולד.
וזהו שפרה לשון שפורפרת.
דבר אחר,
למה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הוולד אף פירוחו שמיים שפרה שהקדוש ברוך הוא שיפר השמיים? כלומר,
שפרה המיילדת לא רק שהיא לא עשתה מה שפרה אמר לה להרוג ילדים חיים בכאילו אלא גם ילדים שנולדו חלילה
אם זה קשיי נשימה, יש כאלה, אתם יודעים, שנולדים כחולים וזה, מה היא עשתה להם?
עשתה להם הנשמה!
הכניסה להם שפורפרת, איך זה נקרא?
טובוס, איך?
טובוס, טובוס, כן, טובוס, יש כאן את הפיזיותרפיסט,
טובוס.
הכניסה להם כאן טובוס ועשתה להם החייאה, הצילה אותם.
זאת אחת שלא מוותרת על החיים.
או משפרת את הטבלת, לפעמים תינוק נולד ככה, על העוקם קצת, וזה, היא תופסת אותו,
מייצבת אותו. כלומר, המיוחדות של שפרה,
כן, כן, בדיוק. המיוחדות של שפרה זה שהיא יודעת, הרי מה זה המילה לשפר?
לשפר זה לקחת מצב גרוע ולקדם אותו, לתקן אותו.
זה אנשים מאוד מיוחדים.
חלק מהאנשים, כשיש מצב גרוע, מתייאשים.
אין מה לעשות.
זהו, זה...
אם היה, זה אבוד.
אבל יש אנשים, והם מיעוט,
שכשהם נתקלים במצב גרוע הם אומרים שנייה.
אני יכול לעשות שיהיה כאן פחות גרוע,
או אולי אפילו טוב, אולי אפילו טוב מאוד.
אני יכול לשפר את המצב.
זה אנשים מאוד מאוד אופטימיים.
אנשים מאוד מאוד עם עוצמות חיים.
אז לא רק שהיא לא עשתה מה שפרעה אמר לה, כמובן,
שיפרה, אלא היא עשתה הפוך.
עכשיו,
בואו ננסה טיפה להיכנס פנימה בדרך החסידות.
מה היה המנגנון
שפרעה רצה ליצור
כדי להפוך אותם לעבדים?
או בנוסח אחר,
מהו המנגנון שעלול להפוך אותנו לעבדים,
כל אחד מאיתנו?
ממה אנחנו צריכים,
למה אנחנו צריכים לשים לב?
למה אנחנו צריכים קצת לראות, לזה או להיכנס לאזור הזה?
כן,
זו שאלה לא רטורית, אני מייד אענה עליה, אבל זה,
מייד רבי נתן יענה עליה. בואו נראה, בואו ניכנס פנימה.
וזה הבחינת מה שגזר פרעה כל הבן הילוד היו רא תשליכו,
אם בנו ועמיתם אותו ואם באתי וחיה.
כי בן סיטרא דה דוכרא בחינת שמחה,
בחינת בן חכם ישמח אב,
ובת סיטרא דה נוקבה ששם עיקר אחיזת העצבות בחינת רגליה יורדות מוות.
כי רצה להגמיר הסיטרא דה נוקבה בחינת עצבות
שזה עיקר תוקף הגלות
כנזכר לעיל. אני רוצה להסביר את המושגים פה, בסדר?
זה מושגים חשובים ביותר, רבותיי.
שימו לב, לא מדובר פה על זכר או נקבה,
אלא בחינת דוכרא ובחינת נוקבה שקיימת אצל כל אחד מאיתנו. גם אצל אישה יש דוכרא ונוקבה, וגם אצל איש יש דוכרא ונוקבה.
כנראה אצל אישה הנוקבה היא יותר דומיננטית מהדוכרא, ואצל האיש להפך,
אבל אצל כל אחד מאיתנו כנראה נציגים הלאה. אני אסביר מה הכוונה.
דוכרא,
זכר, בן,
זה היכולת שלנו לפעול במציאות,
לשנות אותה, להתמודד מולה, להכריע אותה לטובה.
זה דוכרא.
לקבל, להפנים, בסדר?
יפה. עכשיו,
זה מאוד מאוד תלוי באיזה סביבה אתה חי.
אם אתה חי בסביבה טובה,
נעימה, אז הנוקבה היא מעולה.
היא קולטת כל הזמן את המסרים החיוביים ואת ה...
נגיד, הילדות היא סוג של נוקבה, כי ילד כל הזמן עסוק בלקלוט. אז זה מאוד מאוד תלוי באיזה סביבה הוא חי.
אם הוא חי בסביבה מיטיבה,
בסביבה תומכת, אז זה מעולה, הוא קולט כל הזמן רשמים מעולים, ואז...
אבל אם הוא חי בסביבה עוינת,
אז זה יכול לטפוח לו את החיים.
דוכרא זה היכולת לפעול, גם להתנגד, גם לשנות,
וגם פה זה תלוי הבטחה. אם אתה חי בסביבה עוינת, בסביבה לא טובה, אז הדוכרא היא משמעותית מאוד, היכולת שלך להתנגד.
פרעה רוצה להרוג את היכולת להתנגד.
הסביבה היא סביבת גלות,
והוא רוצה להרוג את הבן ולהשאיר את הבת.
כלומר,
הוא פותח להם פתח גדול לייאוש.
הכל זה, הוא מתחיל שיח של ייאוש.
לעולם לא תצאו מכאן,
אין כאן סיכוי לשנות את המצב,
זה נראה בלתי הפיך,
כמו הפרופסור הזה,
חייבים להמשיך,
אין ברירה,
אני אמרתי,
מתחיל דו-שיח כזה, זהו, כאילו, זה לא ניתן לשינוי,
אתם כאלה וזהו.
אתם מכירים דו-שיח כזה?
כי מישהו בא אליך ואומר לך,
כן, שמע, אני מצטער, לא נראה לי שאתה מסוגל.
לא, צר לי, אבל אין אפשרות.
מגביר את ה...
במקום שמישהו יגיד לנו, זה מזכיר מי שהיה כאן, שלמדנו את הסיפור על רבי אליעזר בן אורקנוס,
שהיה בגיל 28, רצה ללכת ללמוד תורה.
אז הוא בא לאבא שלו.
אז מה אבא שלו אמר לו?
תשמע, אתה בן 28, ואתה גם רווק בכלל.
די, כאילו, אתה עוד רגע יוצא לפנסיה, מה אתה מתחיל? עזוב, תתחתן, תלד ילד, עוד לא תשלח ללמוד תורה.
ככה אמר האבא לבן,
לעודד אותו, כן?
הוא מחק אותו לגמרי.
זה מה שפרעה עושה.
ובעצם האמירה כאן היא שתחילת הגלות, כל גלות, גם גלות שלנו בנפש, עוברת דרך תחנות של עצבות וייאוש.
שאדם מרגיש, זהו, אני לא,
כבר אי אפשר לשנות, זה כבר מאוחר מדי, זה כבר...
זהו, זה אבוד.
זה נקרא שהוא רק בנוקבה ולא בדוכרה.
אז זה מה שהוא רוצה מהמיילדות.
וזה ותיראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר עליהם פרעה מלך מצרים ותכהן את הילדים המיילדות
אני רוצה רגע להגיד לפני שאני זה
עוד שנייה אחת כמה שידוע לי חוץ מבית חולים תל השומר אין בארץ מיילד
בבית חולים תל השומר יש אחד קוראים לו משה
משה המיילד באופן בסיסי נכון מיילדות זה מקצוע של נשים על פניו נכון
בכל אופן
היום במסגרת השוויון הכללי,
מה, אי אפשר שגברים יהיו מיילדים?
צריכים להיות מיילדים.
אז תשובה, כן, כל אחד מאיתנו יכול להיות מיילד.
מחנך
זה מיילד.
מורה
זה מיילד.
אבא לילדים
זה מיילד. כל מי שמצליח לקחת מישהו ולעזור לו להוציא את הכוחות שלו אל הפועל, גם חבר,
טוב, יכול להיות מיילד. כל מי שהוא שייך לדברים האלו,
הוא סוג של מיילד.
ומי הם המיילדים הכי הכי גדולים?
צדיקי הדור. הגדרה של צדיק שהוא מיילד,
שאתה מגיע אליו והוא עוזר לך לגלות בתוכך כוחות של שמחה ושל עידוד ושל עוצמה ושל כישרונות. זו ההגדרה של צדיק.
הגדרה של צדיק זה לא מישהו שהופך אותך ליותר קטן, אלא ליותר גדול. אמר לי פעם איזה בעל תשובה, איך נהניתי מזה?
הוא אומר לי, אתה יודע למה קוראים להם גדולי ישראל?
אמרתי לו, למה? כי הם הופכים אותנו לגדולים.
כך הוא אמר, איזה יפה,
גדולי ישראל כי לידם אתה נהיה גדול.
לא קטן, בדרך כלל מישהו גדול אומר לכולם לידו קטנים.
גדולי ישראל, הם מגדילים כל אחד מאיתנו.
מה, אתה בן של מלך, אתה מסוגל, מאמינים, נותנים כוחות.
באותו סיפור, באותו סיפור.
רבן יוחנן, אחרי שרבי אליעזר
לומד תורה ולומד מרבו ושותה בשקיקה, בצמא, כל מילה הוא שותה,
יום אחד בא אליו רבי יוחנן ואומר לו, היום אתה דורש.
הוא אומר לו, איך אני אדרוש?
מה שאני אומר זה למדתי ממך, מה, אני קלטת, ככה הוא אומר לו, אני בור,
אני בור שכל המים ממך.
אמר לו, מה אמר לו רבי יוחנן?
אתה לא בור.
מה אתה?
אתה מעיין,
יש לך כוח חידוש,
אתה אפילו לא יודע, אני אגלה לך.
אה, אני אגיד לך מי מפריע לך לחדש.
מי?
אני, אומר רבי יוחנן.
העובדה שאני כאן משתקת אותך. אז אתה יודע מה אני אעשה עכשיו?
אני יוצא מבית המדרש ואתה תדרוש.
ככה הגמרא מספר, המדרש מספר, רבי יוחנן יצא ואז כאילו זה שחרר משהו ורבי אליעזר עמד ודרש דברים של השמאתן אוזן מעולם.
אבל רבי יוחנן לא יכול להתאפק כי הוא רואה את התלמיד שלו דורש,
הוא חייב לחבק אותו, אז מה הוא עשה?
בא אליו מאחורה וחיבק אותו.
אז רבי יוחנן מגלה לרבי אלעזר, הוא מוליד אותו, הוא אומר לו אני אגלה לך מה יש בך שאתה אפילו לא יודע.
עכשיו, צדיקי הדור, אנחנו מדמיינים, צדיקי הדור, גדולי הדור וזה, כל אחד מאיתנו
הוא צדיק לעניין מסוים.
ביום שישי עשינו טיולים, עשיתי טיולים עם הילדים. קמו בבוקר כאלה, ככה,
מבט כזה, אבא, אין לנו חלק ככה לבית ספר היום.
אמרתי לאשתי, יאללה, יום אחר כזה, כשגשמי ברכה, הכל זורם, זה לא יום עכשיו לזה, בוא נלך לטייל.
אמרתי להם, תתארגנו, אני אחזור מהתפילה, אני הולך לטייל.
ואנחנו את האלה ש... כמה נחלים שזורמים ליד הבית שלנו עכשיו,
נחל נטוף ונחל שליד אילת,
טיילנו.
אחד הנחלים שטיילנו, לא שמתי לב,
זה החלקתי, הקמתי את הרגל והחלקתי לתוך הנחל ככה, פפפ, קולי ל...
טוב, לא קרה כלום, בסדר, קמתי,
והילדים היו טיפה מאחורה.
אז אחרי שהמשכנו ללכת, אז הבת שלי אומרת לי,
הבת הגדולה אומרת לי שהבת הקטנה,
כשהיא ראתה אותי נופל, היא אומרת לה, אבל זה אבא, הוא לא יכול ליפול.
אבא לא נופל, כן?
אז אמרתי לה, אבא נופל, אבל גם בקם,
כאילו, זו החוכמה,
גם אבא יכול ליפול, צריך לקום.
אז, נכון, כאילו זה...
איך הגעתי לזה?
מה אמרת?
אה, הצדיקים, בדיוק, הצדיקים. אז כל אחד, התחלתי להגיד שכל אחד מאיתנו הוא צדיק.
אבא הוא הצדיק כלפי הילדים שלו.
אה, הצדיק, כן, הצדיק, הם יושב ויפול, צדיק וקם. כן, מה לכי?
זה צד של קליטה.
עכשיו, השאלה מה אתה קולט? אם הסביבה היא טובה, אתה קולט דברים טובים. אם הסביבה היא לא טובה, אתה קולט ייאוש.
זה מה שהוא אומר. תראו, הוא מסביר את זה בהמשך.
המיילדות הן בחינת צדיקי הדור שהן מיילדות,
שהן מולידים תלמידים הגונים בישראל,
שנחשבו כאילו ילדם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה,
שהם עשו בהפך
מדעת הסטרא אחר המיילדות, שהיא בחינת פרעה. אז בעצם פרעה, אתה יכול לקרוא לו לפרעה,
פרעה זה הפרעה.
פרעה זה הפרעה אחת גדולה, הפרעת קשב וריכוז אחת גדולה,
שמנסה להפריע את המציאות. ומה השיטה שלו? לזרוע זרעי עצבות וייאוש.
הם עשו בהפך, בחינת הסיטרה אחת שהיא בחינת פרעה ומצרים, שכל עסקיהם להגביר העצבות בכמה נחלים והערמומיות,
העיקר על ידי טרדת הממון בפרנסה. והנה הדבר הבא,
איך פרעה מטריד אותו. הוא מתחיל לגעת להם בפרנסה, עבודת פרך, אין להם כסף,
מה יהיה, תבל,
מכניס אותם לאיזה מין טרדה. כדי שאדם יהיה שמח,
כדי שאדם יהיה שמח, אתם יודעים מה צריך לעשות?
שמחה
היא
תוצאה
של יכולת
לעצור לפחות פעם ביום,
כמו צייר שמצייר ציור מקרוב,
ואז אחר כך כמה זמן הוא הולך אחורה
ורואה את התמונה כולה, בסדר?
זה כאילו, זה הסוד.
אז אם אדם מסוגל לעצור פעם ביום, פעם ביומיים, לא משנה, הוא יגיד, רגע, ברוך השם, ישה ילדים, ארץ ישראל, מדינה, כאילו,
אז יש לו כוח.
אבל אם דואגים שלא תוכל לעצור, כל רגע מטרידים אותך,
כל רגע, ועדת הכנסת, חסינות, כל הזמן אתה כאילו, כל שמיעה וכלכלה, כל הזמן,
אתם יודעים, זה כמו שאתה,
משלמים לך את המשכורת, אבל ב-10 אגורות כל הזמן.
אתה משתגע מזה בסוף, נכון? אין כאילו לראות את התמונה הכוללת.
פרעה לא נותן להם לראות את התמונה הכוללת, זה מכניס אותם לעצבות.
ועצבות, אומרים בחסידות,
מה זה בחסידות? הבעל שם טוב אומר,
שאצל חסידים
יש
אומרים ששמחה היא לא מצווה,
אבל היא מביאה לכל המצוות,
ועצבות היא לא עבירה, אבל היא מביאה לכל העבירות.
הרגע שאדם יש לו את נגיף העצבות,
המערכת החיסונית שלו נחלשת.
וכל דבר מייאש אותו.
וזה מה שפרעה רצה לעשות,
להכניס אותם בעצבות,
בעצב.
ומיד אנחנו נראה את זה, כמה אנחנו צריכים להישמר מהדבר הזה.
כמה צריך להישמר מהעצבות. זה לא לב נשבר, עצבות זה ייאוש, זה טרדה.
הדבר הזה, כמו שאמרנו, זה לא אווירה, אין אווירה להיות עצוב.
אבל זה כמו אדם שמערכת החיסון שלו נחלשת, ועכשיו זה כמו מי ש...
הרי אף אחד לא מת מ-AIDS,
נכון? לא מתים מ-AIDS. ממה מתים?
מנזלת שיש לך, כשאין לך עד, זה כשל המערכת החיסונית, אז בסוף אתה מת מנזלת,
לא מעד.
אז אף אחד לא מת מעצבות.
מתים ממה שהיא מביאה איתה, העצבות מחלישה את המערכת החיסונית,
ואז נכנסים כל החולשות והייאושים,
ולא אין סיכוי, וזה לא יוצא, וכבר האדם משכנע את עצמו.
וזאת ההגדרה של עבד.
במצרים,
ההגדרה של מצרים זה שהיא בית עבדים.
מה הכוונה בית עבדים?
מקום שהעבד מרגיש בבית.
כבר לא היה צריך לשמור עליהם בכלל.
גם אם היית פותח את השער,
הם לא היו בורחים.
תשמעו סיפור.
אתם מכירים את ביני לנדאו?
כן. אז יש לו שיר.
מה השיר?
הגיע הזמן להאמין שכולנו חופשיים ורק מכירים?
הגיע הזמן להאמין.
ואז יש להם פזמון.
החדגים
ששוחררו
אל הים הפתוח ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם.
היה פעם שהופענו ביחד לאשדוד,
ואז הוא סיפר סיפור, הוא.
באשדוד יש כלובים של דניסים.
דג דניס?
מה זה דניס?
מה, אתה אוכל רק גפילטה פיש?
דניס!
דניס, דניס.
דניס זה דג משובח, אז מגדלים אותו בכלובי ענק כאלה. פעם גידלו את זה בים סוף, הוציאו את זה משם כי זה ארץ תלמוגים, העבירו את זה לים תיכון,
ליד אשדוד.
דניסים כאלה, כלובים ענקיים בתוך מלא מלא דגים,
זה כאילו חוות גידול דגים כאלה, אפשר לראות את זה בגוגל,
את העיגולים האלה בים.
ומדי פעם באים החבר'ה, מה שנקרא,
במקום להוריד לך קו ולחפש את החברים שלך, באים עם סכין,
חותכים ככה את הכלוב הזה ויוצאים משם הדניסים והם לוקחים.
אז זה אומר שאחד החבר'ה סיפר לא פעם שגם הדגים שבורחים
יוצאים כאילו מהכלוב,
הם ממשיכים להיות ככה כמו כדור.
והנה כל היום לפניכם, תברחו!
הוא אומר, אנחנו באים, לוקחים אותם ככה,
בקלות, הם כאילו ממשיכים להתנהג כמו בכלוב.
אז כשאדם הוא בעצבות,
הוא מחליש את המערכת החיסונית שלו, ולכן, גם רבי נחמן אומר את זה,
כמעט כל כלי כשר
הוא ראוי להשתמש בו נגד עצבות, החל מנוף יפה מוזיקה ועד,
מילי דבדיחותא ומילי דשטותא.
עד מילי דשטותא.
לדעתי זו הסיבה, אנחנו גרים בעיר, כן?
ועיר זה מקום טיפה יותר לחוץ, מיישובים, יש קצת יותר עצבים, בדרך,
הפקקים,
ולכן יש קונספירציה בעיר, יש מראה במעלית.
כדי שאתה נכנס למעלית, יש לך מראה,
תעשה את הפרצופים לעצמך,
אם ניגח לך זה,
תחייך, תגיע הביתה רגוע.
תשאיר את כל העומס במעלית, תעשה כל מיני פרצופים,
מילא, זה בשטותה ממש.
עכשיו שמו מצלמות במעלית, בטח איזה מישהו יושב ורואה את כל הפרצופים שאני עושה לעצמי.
אה, עושה לו שמח.
אתה יודע, כן, יום אחד הוא יעלה את זה ליוטיוב. חבר'ה, כן, כן, כולם אמרו.
אז אבל אתה ככה מצחיק את עצמך,
מגיע הביתה.
זה העניין של העבדות.
איך אדם נהיה עבד?
עבד זה ממש קריסה של האישיות.
זה מתחיל מעצבות.
עצבות ממה היא נובעת? איך מביאים אדם לידי עצבות? מטרידים אותו כל הזמן.
מטרדות ממון ופרנסה ולא מאפשרים לו לראות את התמונה הכוללת.
זה נקרא,
זה כמובן מזכיר עבודת פרך.
לא, זה לא הנושא של השיעור שלנו, אבל מה זה עבודת פרך?
חלק מהפירושים מהכתב הקבלה אומר שפרך זה לשון שבירה, כמו פרחה.
אז כל הזמן היו נותנים להם לעשות משהו
ולא לגמור.
כל הזמן היו שוברים אותם באמצע. עכשיו תעצור, תלך, תן לגמור, אני בונה קיר רבנים. תן לי לגמור את הקיר, אני רוצה לראות את הקיר שלם. לא, לא תראו את זה. חצי, תעבור לדבר הבא. כל הזמן, שבור, שבור, שבור, שבור, שבור. בסוף אתה פורח לו את האישיות, הוא נשבר.
אדם עובד,
כשהוא מגיע לגמר העבודה הוא נהיה שמח, יש לו סיפוק.
הנה, ברוך השם, עשיתי את זה, עשיתי את זה.
קראת, אפילו אדם גומר לקרוא ספר, גם כן, יש לו שמחה.
תתחיל את הספר, יש לך רק התחלות ספרים, אין לך סיום.
אומרים את זה בסיום,
שנזכה להתחיל ולסיים מסכתות וספרים.
שנמשיך.
אבל המילדות הנזכרות
לעיל... אה, רגע.
תראה מה אמרה, ולפעמים על ידי הסברות ההפוכות שלהן,
שנמשכים מהיכלי התמורות שמשליכים עליה את האדם על ידי התוכחה שאינה כראוי שלהם, כן?
זו תוכחה שהיא כאילו מייאשת.
אבל המיילדות הנזכרות והמיילדות יכולות להיות כל אחד ואחד מאיתנו,
הן מבחינת צדיקי אמת שהם עושים להפך.
שלא די שאינם משליכים את האדם בדבריהם כרצון עשית רע אחרא, לא די שאנחנו חלילה הצדיקים, המיילדים האמיתיים לא מקטינים את האדם ומייאשים אותו, אלא
תחיינה את הילדים
שהם מחיים את הילדים,
שהם תלמידיהם הנלווים עליהם, שמחיים אותם בדברים האמיתיים ומשיבים את נפשם בשבעה משיבי טעם.
כלומר, אמרת למישהו משהו ולא התיישב על ליבו.
זאת אומרת, טוב, מה אני אעשה? לא, תנסה עוד פעם, אז לא מכאן, אז מכאן, עד שתתיישב על ליבו.
שבעה משיבי טעם.
בכל מיני דרכים הצדיקים האלה מתאמצים
לחיות את נפש הקשורים אליהם, ובזה הם מיילדים אותם.
זה המיילדות,
זו שפרה.
היא אומרת, אני אשפר לכם את המצב,
אני אספר לכם, גם בתוך החושך, אני אספר לכם על אור, כי שפר
זה גם אחד משמונה לשונות לאור בתורה.
יש אור, שפר, נוגה, ברק, זיו וכולי.
אז היא מצליחה להאיר גם בתוך החושך.
ומסמכים אותם בכוחם ובדרכי יצאתם העמוקות וכולי. על כן יקראו מילדות שפרה בפועה.
שפרה, למה?
על שם שמשפר את הבלד ופועה על שם שפועל הבלד.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה,
כי כן נוהגים הצדיקים האמיתיים,
עם נפשות ישראל, אני מבין להם שמשפרים אותם ומייפים אותם בכל מיני עצות.
אני רוצה להגיד לכם משהו, רבותיי.
תרשו לי להגיד לכם משהו יוצא מן הלב. אפשר?
כן. יופי.
יש ביטוי שנקרא, שקראנו אותו בפרשה שעברה,
שנקרא למצוא חן.
אם מצאתי חן בעיניך,
מה זה למצוא חן?
בדרך כלל מסבירים,
הנה מה לך, אתה מצא חן בעיניי. למה? לא יודע. אתה בא לי טוב בעין. לא יודע. אני אוהב את התסרוקת שלך.
לא, זה לא הכוונה.
למצוא חן בעיניי, הכוונה שאני מוצא את החן שלך בעיניים שלי.
אני מזהה את הנקודה הטובה שבך,
ואני מוצא את החן שלך בעיניים שלי.
וזה גורם לי להיות
מוצא חן בעיניך, כי לכל אחד נעים שמסתכלים עליו בעין חיובית ולא בעין שלילית.
ולכן, הוא יגיד את זה גם בעצמו בהמשך נראה לי,
לכן כתוב על הצדיק,
ויצא יעקב מבאר שבע, מה כתוב על הצדיק?
כשהצדיק יוצא מהעיר, יציאת הצדיק ממעיר עושה רושם.
כשהצדיק בעיר, הוא עודה, הוא זיווה, הוא הדרה.
יצא הצדיק מהעיר, פנה זיווה, פנה עודה, פנה הדרה. מה הצדיק עושה שכולם מבסוטים עליו?
תשובה,
הצדיק הוא מיילד.
כשאתה בא לצדיק, הוא אומר לך, וואו, איזה אדם טוב אתה.
איזה כוחות, איזה יכולות, איך אתה מסוגל.
הוא נותן לך כוחות בשבעה משיבתם.
הצדיק ככה מסתכל עליי.
אז אם הצדיק ככה מסתכל עליי, זה מאוד מאוד נעים.
כשהצדיק יוצא מהעיר,
אני מרגיש שמישהו הפסיק להסתכל עליי ככה, וזה קשה.
זה נותן המון כוח, כן?
כל אחד מאיתנו כאן חווה בבוקר את הסיבוב של הרב דיגון, נכון?
הוא רק מסתכל עליך,
כולם אחרי הסיבוב הזה נראים כמו שהם לקחו איזה חומר, סליחה שאני אומר לך.
חומר טוב אבל.
כן, לא איזה משהו מהפיצוצייה הקרובה.
משהו איכותי מקולומביה.
כן?
כי מישהו מסתכל עליך בעין טובה,
מישהו מוצא את החן שלך,
אתה מסתכל לו בעיניים, מה אתה רואה?
אתה רואה את החן שלך אצלו.
ולפעמים הוא מגלה לך את החן שלך, שאתה לא גילו אותה בעצמך.
זה נקרא להיות צדיק, זה שפרה ופועה.
משפרים את הבלעד ופועה וכו',
כמו שאמרו רבותינו זכרית לבחור, כי כן נוהגים הצדיקים והאמיתים בנפשות ישראל הנניבים אליהם,
שמשפרים אותם ומייפים אותם בכל מיני עצות
להחיותם ולחזקם בכל נקודה ונקודה טובה שמוצאים בהם וכן פועים אליהם כמו לילד ממש
ששורקים ופועים להם לבל יניחו להפיל עצמם בשום אופן רק יפתחו בחסדי השם כי לא תמנו הצדיקים המיילדים משמחים את מי שקשור אליהם עושים להם שריקות עושים להם זה כל מיני כאלה כדי לשמח אותם יש פסוק כי ירעך ירעוני וישמחו
ובגודל כוח הצדיקים כי לא יעזב אותם לעולם ולא חטאנו וכולי
זה תורה אחת, ותורה שנייה
דומה מאוד,
אבל זה כל כך מתוק שכדאי לראות את זה גם מהזווית הזאת.
וזהו, ויאמר מלך מצרים למלות העבריות אשר שמה אחת שפרה בשמה שנתפועה. מילדות העבריות זה צדיקי הדור,
שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות שהן תורה ומעשים טובים. כלומר, שפרה נמצאת,
הרי אמרנו שפרה נמצאת בזמן הלידה,
נכון?
כאילו אישה כבר רוצה ללדת איזה משהו.
ושם פרעה אומר, תרגילה,
תהרגי לה את הרצון ללדת, תהרגי לה, תאשי אותה, תהרגי לה את הבן, תגידי לה, הוא מת בלידה,
אל תתני לה כוח להמשיך חיים.
ושפרה עושה בדיוק הפוך, היא מעודדת אותה,
את מסוגלת, יש לך כוחות, תטילדי עוד ילדים, אנחנו ביחד נצליח.
הדבר הזה מהווה לרבי נתן ולרבי אוחמן סוג של השראה לכל מי שהוא נמצא בפוזיציה של מיילד, וזה כנראה כל אחד ואחד מאיתנו,
שלקחת את האנשים שנמצאים לידינו ולעזור להם ללד את הכוחות שלהם.
איך?
וזהו אשר השם האחת שפרה ושם השני פועה, ואמרו רבותינו לברכה שפרה שמשפרת הבלעד, פועה שפועה ומדברת ועוגה לבלעד כדרך נשים המפייסות תינוק הבוכה,
מה שצדיקים מחזקים את ישראל על ידי הדרכים הקדושים ומשפרים אותם,
איך?
על ידי שמוצאים בהם גם עתה נקודות טובות, שזה כידוע לכם
דרך החסידות בניגוד לדרך תנועת המוסר.
בדרך כלל היה מגיע איזה מגיד, מי שרים,
היה מוכיח את הציבור כמה אתם גרועים, כמה אתם לא בסדר, יהיה לכם גהנום כזה וגהנום כזה, כן?
אחד אומר לזה, אני מסורתי.
מסורתי.
בגיהנום יש מסור A,
מסור B ומסור T. פי מסורתי, כן?
ובחסידות, אומרים, לא כמה אתה, לא סופרים לך עבירות, סופרים לך, הנחת תפילין, שואלת גפה, אתה יודע מה זה תפילין,
איזה יהודי קדוש אתה, עשית את הצדקה אמרת,
מנעת את פיך מלדבר ראשון.
סופרים לטוות וסופרים עבירות.
מעודדים, מיילדים, אתה מסוגל, אתה יכול, מיילדים את הכוחות.
וזה אומר שהצדיקים מחזקים את ישראל על ידי הדרכים הקדושים, משפרים אותם על זה שמוצאים בהם גם אותם נקודות טובות,
שזה מבחינת תנאי יפה רעייתי, כמו שפרש רשי שם,
וזה מבחינת שפרה שמשפרת את הבלעד וגם פורה וכו'.
כן וממש עסקי הצדיקים עם ישראל,
שפועים והוגים ומדברים ושורקים ומצפצפים ומרמזים אליהם
לחזקם, לעוררם, ולהגביאם, ולהרימם מכל מיני נפילות וירידות והשלכות שלהם.
שיזדרזו כל יום בכל עת להתעורר מחדש בעבודת השם וכל מה שיהיה כל כך טוב.
והוא ממש כדרך שמפייסים תינוק בוכה.
והדברים מובנים לכל אחד למי שיודע רחמנות צדיקי האמת עלינו.
כן, זה עבודת הצדיקים.
לגרש את העצבות.
וכמו שאמרנו, כל אחד מאיתנו הוא בחינת צדיק.
לפעמים אני רואה את אחד הילדים שלי שהוא עצור.
לא יודע, בבית ספר.
דבר ראשון, זה כפתור חירום, אני לוחץ.
דבר ראשון, חיוך.
בלי חיוך.
וכל האמצעים כשרים.
הכל. או לעשות לו ככה,
נא יבא, נו, נו, טוב.
או דגדוגים, או שוקולד,
או זה, או הפתעות.
קודם כל שתהיה שמחה. אחרי שתהיה שמחה נדבר מה מפריע.
אבל אין, חייב שמחה.
ילד לא שמח, זה אנטי...
עכשיו, משהו קרה לנו גם בתור מבוגרים, קשור למה שדיברנו מקודם.
כיוון שהילדים הם באמת פחות מוטרדים,
אין להם מה לרוץ, משכורת, משכנתה וזה, אז הם יותר שמחים.
מישהו פעם ספר שילד צוחק יותר מאלף פעמים ביום,
ומבוגר,
פחות.
אלא אם כן, את הרב יגון, שהוא רק
מוסיף והולך, נכון?
הרב יגון צוחק רק פעם אחת ביום, כל היום, זה לא נגמר, כן, זה צחוק מתגלגל כזה.
ככה הרב אשר רוב אומר, שרוב האנשים אוכלים ארוחה אחת ביום.
לא מפסיקים לאכול, מהבוקר עד היום.
מעט אוכלים שלוש ארוחות, הרוב אוכלים ארוחה אחת,
כל היום אוכלים.
אז צריך כל היום לצחוק.
אז מה קרה לנו בפער הזה בין ילדות לבגרות?
מה?
הטרדות, ונכנסת לנו עצבות.
אם נכנסת עצבות, אתה חשוף לגמרי.
אתה עלול להיות עבד, למה? לתאוות שלך, ליצרים שלך,
לחולשות שלך, הכל בגלל שנכנסה עצבות.
מה תעשה?
הנה, תלך לצדיק אמת, יכול להיות גם חבר שלך,
שישפר אותך, יעודד אותך, יצחיק אותך.
לצפצף הכוונה נראה לי גם להצחיק,
להצחיק אותך,
לשמח אותך.
לפני כמה זמן באו לדבר,
באו לדבר איזה זוג על איזושהי התלבטות שהייתה להם אפילו,
לא בעד שלום בית,
והם ככה טיפה הציגו את עצמם, ומאוד אהבתי את זה שהאישה אמרה לי, כן, אני מאוד אוהב את בעלי,
אני גם מצחיקה אותו.
הוא כזה קצת רציני, התפקיד שלי זה גם להצחיק אותו.
כשבני זוג אומרים, לפעמים זה הפוך,
כנראה התפקיד שלי זה להצחיק את אשתי, או התפקיד שלי להצחיק את בעלי, זה כלי.
זה כלי לגרש את העצבות. מלחמה בעצבות.
ובגלל שכמות הטרדות שאנחנו מוטרדים היום היא פי אלף ומיליון מכל מה שהיה בדורות קודמים.
בגלל כל אמצעי ההטרדות שמטרידים אותנו כל היום,
אנחנו יותר עלולים לעצבות.
ולכן צריך להשקיע זמן, במה?
בשמחה.
כמו שהוא אומר כאן. זה מה שעושים צדיקי הדור.
משיח אותיות שמח.
שמשיח הוא יהיה שמח והוא יהיה שמח אחרים,
נכון?
זהו.
משיח גם יהיה חירש כנראה.
כן, חד משמעי.
איך אנחנו יודעים? משיח אותיות?
חושים.
מי זה חושים?
חושים כתוב בכתיב חסר.
וואלה, C-O-I-L.
חושים בן דן הוא היה חירש, כך כתוב.
אומר הנביא ישעיהו, מעיוור כעבדי וחירש כמלאכי.
מעיוור כמשולם וחירש כעבד אדוני. הוא יהיה עיוור לדברים רעים
וחירש לדברים רעים. הוא ישמע רק דברים טובים ויראה רק דברים טובים.
יהיה כאן מישהו שישמע רק דברים טובים על עם ישראל. פשוט לא, תדבר את הדברים רעים, הוא אומר לך,
לא שומע, לא יודע מה.
לא עובר.
אתם מכירים את הבדיחה?
הכומר רואה שגנבו לו מהקופת צדקה, גונבים,
הקופת צדקה של הכנסייה,
גונבים, אז הוא חושד באיוון, העוזר שלו, שהוא גונב.
הוא אומר לו, איוון, ביום ראשון, כשיש את הווידוי,
ניכנס לתא, אני רוצה לשאול אותך שאלות.
מה, אתה רוצה לשאול אותי שאלות, מה אתה בא?
אתה יכול... ניכנס, מה אכפת לך?
נכנס לתא עם הוילון הזה,
יש פאדר וזה, פורגים לי פאדר.
הוא אומר לו, איוון, אולי אתה יודע מי גונב את הכספים
שמביאים המאמינים בכל יום ראשון?
הוא אומר לו, אני לא שומע.
מלומד אתה לא שומע? זה וילון. מי גונב את הכסף שמביאים? אומרים לו, לא שומע.
מלומד אתה לא שומע? זה כולה וילון. מי גונב את הכסף שמביאים? אומרים לו, לא שומע!
בוא, תיכנס אתה פה, תראה שלא שומעים. אומרים לו, צא! נכנס הכומר, איבן הולך לזה, ואז איבן אומר לכומר, אדוני הכומר,
אולי אתה יודע מי שותה יין כל היום מהמרתף של העם הכנסייה? אומרים לו, באמת לא שומעים פה כלום.
אז המשיח האמיתי, לא התפלות שלהם, הוא לא ישמע את הדברים הרעים ולא יראה את הדברים הרעים, הוא רק יהיה עסוק
בלראות בנו דברים טובים ולשמוע דברים טובים ולהוליד את הדברים הטובים. ותראו מה רבי נתן אומר כאן,
כן? הצדיקים הם
פועים והוגים ומדברים ושורקים ומצפצפים ומרמזים לחזקם, לעוררם, להגביאם, להרימה מכל מיני נפילות והשלכות
שיזדרזו בכל יום וכו'.
ממש כדרך שמפייסים תינוק הבוכה.
זה פועה. אנחנו עסקים היום בעיקר בשפרה.
והדברים מובנים לכל אחד, למי שיודע רחמנות ותבדיקי אמת עלינו וכולי.
ופרעה הרשע,
שהוא עשית רעך, הוא ההפך מכל זה,
שרוצה רק להגביר את הרע.
על כן אמר למיילדות,
שגוזר עליהם לעשות בהפך,
וזהו עם בנו ועמיתם אותו עם בתי וחיה, בנו מבחינת יישוב הדת.
תהרגו להם את יישוב הדת.
שלא יהיה להם יישוב דת להתבונן, להודות, לשמוח.
הרי נגיד שבת,
שבת זה מבחינת יישוב הדת.
אדם יש לו שבת, הוא יוצא לתחילת השבוע מלא באנרגיות.
אה, זה כמו סוללה כזאת, מיום שישי.
אצל האשכנזים ביום רביעי כבר בשיר שלי אומרים לכו נרננה.
אתה כבר מתחיל לארח את השבת,
לקבל כבר איזה שחטה ככה, קצת חיות.
אבל שבת, פוינטות חמימה, זה יישוב הדת. מי שאין לו שבת,
הוא בלי יישוב הדת.
בן הוא בחינת יישוב הדעת, סיטרא דה דוכרא,
שמשם כל הטוב, הוא רוצה להמית ולהשפיל לטוב בבחינת בן ולהחיות סיטרא דנוקבה,
שמכאן עיקר אחיזת הרע והדינים.
כי בחינת דעת שאינו מיושב, עצבות ומראה שחורה וכו'.
ולהפיל עצבות על כל אחד שלא יהיה ניכר הטוב שבו. מה העצבות?
שהאדם לא רואה את הטוב שבעצמו,
או לא רואה את הטוב שבסביבתו,
שבחבריו.
אך המילדות, ולהמית אותו על ידי זה, לא שמעו אליו, ולא עשו, ותכיינה את הילדים, שאסור רק לאחליות ולחזק את הילדים,
שהם בני הנעורים הרוצים לגשת אל הקודש,
לחזק אותם,
צריכים רק להחיותם, לחזקם, וכל מיני חיות והתחזקות,
על פי שערי דרכים הקדושים ששמענו ממנו,
מרבי נחמן וכולי,
שכל זה בבחינת
ותכיינה את הילדים.
לא, לא, לא.
יש כאן הבדלים לדעתי,
יש גם הבדלים בפשט, אבל מה שאני מבין כאן זה ששפרה,
זה בעיקר היה כתוב בפסקה הקודמת,
אני אסביר לך, תראה,
פועה זה מקביל למה?
למילי דה שטוטה, כאילו להצחיק, לספר, לעשות תוקו ספוקו, כאילו בסדר,
הרי במילדות שפרה הייתה יוכבת ופועה הייתה מרים. מרים הייתה ילדה בת שבע.
אז מה מרים יודע לעשות לתינוק?
ושפרה עשתה את העבודה המקצועית. היא ידעה או להנשים אותו כמו שראינו, להכניס לו את, איך קראת לזה? טובוס.
או ל...
אז גם פה.
אפשרות, אפשרות אחת לסיים, אני רואה מישהו עם פנים ככה. אני יכול לעשות לו פועה, לעשות לו גרר, מה קורה? יאללה אחי, מה אתה כזה מבואז? יאללה, צא, צא מזה. נו יאללה, בוא נשתה איזה כוסית,
בוא נרים ביחד לחיים, בוא נשמע איזה מוזיקה טובה, יאללה, צדיק גיטרה, בוא ננגן.
בסדר?
זה פועה.
מה זה שפרה?
שפרה זה עבודה של צדיקים.
תגיד, אחי, מה קרה? למה אתה, זה לא, תשמע, אני לא מרגיש, אני לא מוציא...
אחי, בוא נהיה רגע, תן לי רגע להעיר לך את החיים שלך מזווית אחרת.
מה, אתה לא רואה שאתה ככה ואתה ככה? אתה לא רואה כמה אתה משמעותי, אתה לא רואה כמה המשפחה שלך, אתה לא רואה כמה החברים אוהבים אותך, אתה לא... אתה מאיר לו, איך הוא קורא לזה כאן?
שפרה משפר ומייפה בכל מיני עצות לאחיות ולחזקן בכל נקודה טובה שמוצאים בהן.
זה לזהות בך את הנקודה הטובה
ולגלות לך אותה.
זה לא רק איזה משהו פרקטי, כמו שאמרתי, מילי דה שטוטה.
גם מי לדשטוטה זה לגיטימי כדי להיות שמח,
גם פרצופים מול המראה.
אבל שיפרה זה שאתה הולך למישהו והוא מספר לך מי אתה.
קרה לך פעם דבר כזה?
מישהו אומר לך, תשמע, אתה כנראה לא מודע למה יש בך, אתה לא יודע איזה מתנה אתה מביא איתך, אתה לא יודע איזה... בוא אני אספר לך מי אתה.
בוא אני אעיר לך, כי שפר זה לשון אור.
זה ליגה אחרת לגמרי.
זה ממש להוליד מישהו.
תשמעו, יש כמה אנשים שעשו לי את הדבר הזה והעירו לי, וזה מתנה לחיים.
מתנה לחיים, אז מישהו אומר לך איזה משהו, הוא אומר, וואו, לא ידעתי, לא ס... אדם לא רואה את עצמו, פתאום מישהו רואה אותך מבחוץ ואומר לך איזה משהו,
תן לך מתנה.
תן לך מתנה.
יש כאן עוד תורה של רבי נחמן, אני אתן לכם אותה בתור שיעורי בית לגבי עצות שהיא מידה רעה, אבל גם פה הוא אומר שההתמודדות עם העצות זה לנסוע לצדיק.
כי מה יעשה הצדיק?
פוקוס פוקוס,
הצדיק ייתן לך כוח.
הצדיק ייתן לך, יגלה בך, וזו מידת הצדיק.
הצדיק מגלה לאדם כמה הוא גדול.
כמה הוא גדול.
בסדר?
לכן, כמו שהזכרנו, הם נקראים גדולי ישראל.
כי הם הופכים אותנו לגדולים.
תחילת ימי השובבים.
אתם יודעים שהשובבים זה פגם הברית,
נכון?
פגם הברית זה האפליקציה הכי הכי עבה וגסה של בזבוז חיים. מאיפה מתחיל פגם הברית?
מאיפה?
מעצבות.
אדם שמח הוא אדם מלא בעצמו, הוא לא זקוק לכל מיני דברים צדדיים.
אדם עצוב,
המערכת החיסונית שלו נחלשת ובסוף זה מתדרדר עד לשם.
ולכן הימים האלו הם ימי השובבים,
ימים שצריך במיוחד להתאמץ בהם בשמחה. יש גם הרבה בקשות גם, הרבה פיוטים,
שרים הרבה שירים, עושים ככה שמח וכל זה.
זה ימים שצריך לעבוד בהם על השמחה,
להתאמץ ולגרש את העצבות ולהיות בחינת הצדיקים,
שיפה ופועה שמשפרים ופועים ומשמחים את ליבותיהם של ישראל, אמן ואמן.
זכו ואמצו.
