צהריים טובים, חנוכה שמח, להשגיחם תורתך.
לא ניתן להם, להשגיחם תורתך.
איתה אתה יכול רק לסגור את הדלת? תודה.
במסכת מגילה,
אנחנו בנפש הפרשה לחנוכה, נפש חנוכה בעצם.
ובמסכת מגילה
יש
דבר שנקרא פתיכתות.
פתיכתות, זה בעצם אופייני למדרש.
הגמרא אומרת, רבי נחמן,
פתח לה פיתחה לאי פרשתה מהכה
רב פתח לה פתיחה כלומר כל אחד היה
פותח את הסיפור של מגילת אסתר מאיזה פסוק אחר.
וזה ברור שהכוונה שלהם היא להגיד ששמע אם אתה רוצה להבין באמת את הסיפור זה העניין.
כל אחד היה לו איזה זווית אחרת של
סיפור מגילת אסתר. למה אני מדבר איתכם
על פורים בחנוכה?
כי בעצם אותו דבר קורה גם בחנוכה. גם בחנוכה תיאור המאורעות ותיאור המרידות
מתואר במקומות שונים, בזוויות שונות,
באופנים שונים. אנחנו כולנו פחות או יותר מכירים את הסיפור שעליו גדלנו בגן הילדים,
וכשאני אומר אצלי גן הילדים, אז זה רק
לשבח ולגדולה,
תורבן של גננת.
אז זה הסיפור המרכזי. מה הסיפור המרכזי? באנטיוכוס, מיצלם בהיכל,
רצו להקריב קורבן במודיעין, נכון, חזיר,
ואז מתיתיהו, אחד מבניו, הרג את הפקיד הזה,
ומשם נשמעה זעקה מי להשם אליי והתחיל המרד.
נכון?
יש דעה כזאת, יש דעה אחרת
שמתארת בכלל את בואו של ניקנור כסיבת פרוץ המרד.
כן, אז יש כל מיני דעות כאלה ואחרות
שמתארות את המרד. אני רוצה היום איתכם ללמוד כיוון אחר,
שמתאר את כל המרד,
כמו שזה בעצם פתיחתא,
שמתארת את כל המרד מנקודת מבט מאוד מאוד מסוימת.
והיא הנקודה שאנחנו כנראה אומרים אותה,
רומזים עליה בפיוט מעוז צור,
יוונים נקבצו עלי, אז היי בימיך השמנים, ופרצו חומות מגדלי וטימאו כל השמנים.
מנוטר קנקנים, נעשה נס לשושנים בני בניה ימי שמונה קבעו שיעורי רעיוננים. כן, ופרצו חומות מגדלי זה בעצם לקחת דבר שהוא תחום,
שהוא שמור, שהוא בחומה.
חומה יש לה משמעויות בעיקר לקדושה.
בתוך החומה הוא קדוש, מחוץ לחומה פחות קדוש, ואת זה לפרוץ.
תשימו לב שלא כתוב הרסו.
כלומר, הם לא הרסו את החומה, אלא הם פשוט פרצו בפרצות, ואנחנו נראה בהמשך את ההבדל בין לפרוץ
חומה לבין להרוס אותה לחלוטין.
בואו נראה.
באוצר המדרשים יש מגילת חנוכה, זה נקרא,
ושם כל המרד מתואר באופן אחר לגמרי.
בואו נראה.
הגזרות המתואר... אה, עוד דבר שאנחנו מכירים.
הגזרות המקובלות אנחנו מכירים, חודש,
שבת ומילה, נכון? גזרו על החודש,
גזרו על השבת, גזרו על המילה, גזרו על לימוד תורה, אלה הגזרות שאנחנו מכירים פחות או יותר, נכון?
המדרש הזה יתאר גזרות אחרות לחלוטין, בואו נראה.
כה אמר השם צבאות, עשוקים בני יהודה ובני ישראל, וכתיב גואלם חזק השם צבאות, שמו ריב יריב את ריבם,
למען הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי בבל. זה פסוק.
אמרו,
בימי היוונים נתחייב מקרא זה,
שהערימו סוד על ישראל,
אמרו, בואו ונחדש עליהם גזרות
עד שיבעטו באלוהיהם ויאמינו בעבודה זרה שלנו.
עמדו וגזרו.
כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו,
יידקר בחרב.
שמעתם?
גלעד,
פילה פלאות.
הגזרה הראשונה,
אין מנעולים בדלתות.
נראה בקטנה, כאילו, מנעולים.
זה לא כזה מסובך, זה לא חודש, זה לא מילה, פשוט
דלתות בלי מנעולים, הכל פתוח.
למה?
וכל כך למה?
כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות, רשות הכוונה צניעות.
שכן כל בית שאין לו דלת, אין לו כבוד ולא צניעות,
וכל הרוצה להיכנס נכנס בין ביום ובין בלילה.
כיוון שראו ישראל כך, עמדו וביטלו כל דלתות בתיהם, ולא היו יכולים לא לאכול, לא לשתות ולא לשמש מיטותיהם.
בשביל גנבים וליסטינו פריצי יוונים, פריצי יוונים הכוונה מתייוונים.
ולא רואים שינה בעיניהם לא יום ולא לילה.
ונתקיים עליה מקרא שכתוב, ופחתה לילה ביומם.
אמרו לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, כמה אנו יכולים לסבול?
אמר להם בעוון מזוזה.
אלא אף על פי כן, רווחה תימצא בגזרה זו.
רבים ישראל שורים ולא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האישה מעל בעלה כדלת,
שנאמר, לך עמי בו בחדרים.
כן, אומר הקב'-בחור, בכל אופן, למרות שיש כאן גזרה, היא תצא לכם ממנה דבר טוב. מה?
כאילו, ברגע שהדלת פתוחה,
אז מתנהגים יפה.
איך פעם אמר לי מישהו?
אתה צריך להתנהג לילדים שלך, כאילו תמיד יש לך אורחים בבית.
חמודי, אתה יכול לבקש לעזור?
תודה רבה לך.
בסוכות, בסוכות זה ככה, נכון?
כולם בסוכה למטה, כל אחד שומע, אתה יכול בבקשה להעביר את המלח?
תודה רבה לך. חכה בבית, אני
אטפל בך.
נכון, אז כאילו, הדלת פתוחה, יש אורחים,
אז לא נעים, אז עשה שלום בית קצת.
בדיחה של המדרש.
והיו ישראל שמורים בלעוד דלתות, אין לך דבר מה לעשות, ועמדו בגזרה הזו שלוש שנים.
כן? הצליחו לעמוד בגזרה.
כיוון שראו יבנים שעמדו ישראל בגזירה הזו, לא נכשל אחד מהם שום דבר רע,
גזרו גזירות נוספות, תכף נגיד אותם כתבו לכם על קרן השור, אין לכם חלק בעילוקי ישראל, גם זה לא עזר, ואז הם הגיעו לגזירה הבאה.
כיוון שראו יבנים שאין ישראל מרגישים בגזירותיהם,
עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה.
שלא תיכנס קלה בלילה הראשון מחופתה, אלא אצל ההגמון
שבמקום ההוא. זו הגזירה, יש ממנה גם רושם בגמרא,
במסכת כתובות, אנחנו נראה תכף את הגמרא הזאת,
ואני רק רוצה שנדע שבהמשך אנחנו ננסה להבין מה פשר הגזירה הזאת, מה תוכנה, מה עניינה, בסדר? הרי זה ברור שזו לא גזירה שמדברת על תאוות עריות כמו אחשוורוש, כי אז לא רק בלילה שהיא נבהלת להגמון, אלא בכל לילה ההגמון ייקח אותה אולי.
יש כאן איזה משהו אחר שקשור לדברים שמקודם למדנו. בואו נראה.
מה?
מה זאת אומרת ש...
אז אני מבקש, גלעד, ואני ברשותך חוזר על השאלה שלך,
כי הרבה אמרו לי ששואלים שאלות ולא זה.
גלעד שואל,
מה הכוונה להיכשל בגזרה? איזה כישלון יכול להיות כאן? אני משאיר את השאלה שלך פתוחה,
אבל השאלה שלך היא כל כך טובה שהיא בעצם,
הרבה פעמים השאלה עצמה היא התשובה.
תכף אנחנו נבין במה הם לא נכשלו.
כיוון שאירועי בני וכולי,
לא תיכנס קלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון,
שבמקום ההוא.
כיוון ששמעו ישראל ככה, רפו ידיהם
בתשש כוחם, ונמנעו מלארס, לא התחתנו.
והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהן בתולותיה נוגות והיא מרלה.
אז עכשיו זה גם לא פתרון, כי ברגע שהיא לא מתחתנת, אז היוונים מתעללים בהם. היוונים מתעלללים בבתולות ישראל,
ונהגו בדבר זה שלוש שנים ושמונה חודשים.
ידעו להגיד בדיוק תאריך.
עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול,
שנישאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו,
כן?
היו לו חמישה בנים למתתיהו, נכון?
היה לו גם בנות מתברר.
הייתה לו בת שהתחתנה.
וכיוון שהגיע יום שבחתה ושהיו בהפריון,
וכיוון שהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד
עמדה חנה, הנה השם שלה,
חנה ושיבת בניה, חנה בת מתתיהו,
מעל האפיריון, הבגד המחורף,
הכיסא המכובד של הכלה וספקה כפיה זו על זו וקראה פוריפון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגרולה ולפני אביה ואימה וחותנה.
מה שקוראים עשתה פדיחות, כן?
קראה את בגדיה ועמדה כנראה לא לערומה לגמרי ועמדה בצורה מאוד מאוד לא צנועה לפני כל החשובים.
כיוון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם ועמדו עליה להורגה.
אמרה להם שימעוני אחי ודודיי
ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה? בסך הכל, מה עשיתי? אתם צדיקים, מיד הורדתם את העיניים שלכם ולא הסתכלתם.
לא נעשתה כאן שום עבירה, על זה אתם רוצים להרוג אותי.
הרי אתם מתקנאים בי,
ואין אתם מתקנאים למוסרני ביד ערל להתעולל בי.
כלומר, זה היה ברור שאחרי המסיבה, לאן נצטרך ללכת?
להגמון.
הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחרי דינה,
שלא יהיו אלה שניים, וקינאו לאחותם, והרגו כרך ושכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום,
ועזרם השם אלוהי הכלימם,
ואתם חמישה אחים, יהודה, יוחנן ונותן, שמעון ואלעזר,
ופרחק כולנו יותר מאתיים בחור,
שימו ביטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם,
שנאמר כי אין מעצור להשם להושיע ברבא ובמעט,
ופתחה פיה בבכייה ואמרה ריבונו של עולם לא תחוס עלינו,
חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו.
ומכאן מתחיל המדרש הזה לתאר שבאמת יצאו למלחמה.
כלומר המדרש הזה מתאר שכל סיבת המרד
ביוונים הייתה קשורה לסיפור הזה.
לא לעבודה זרה ולא להוא שהקריב בזה אלא לעניין של הגזרה שהיא בעצם כנראה התפתחות של הגזרה הראשונה לא לנעול את הבתים הגזירת כל הנישאת
תיבהל להגמון תחילה.
זו הנקודה.
עכשיו צריך לנסות להבין, אז מה היה שם?
מה הייתה הגזירה? מאיפה זה מתחיל?
ומילא גם לנסות לעמוד על השאלה של גלעד,
ואיך אפשר היה כאילו לא לעמוד בגזירה.
אנחנו בהמשך נראה את הגמרא גם בכתובות.
מה בעצם
רצו היוונים להשיג בגזירה הראשונה,
שבה אין מנעולים על הדלתות?
הם רצו להשיג מה שאנחנו קוראים היום
אווירה של מתירנות מינית.
הם רצו לקחת את אותה נקודה פנימית עמוקה
שיוצרת את מערכת הקדושה בין איש לאישה.
המערכת הזאת היא מערכת של ברית,
וכדי להתקיים היא זקוקה לצניעות.
מה בעצם אומרת הצניעות?
זאת אומרת, יש כאן איזה משהו שהוא נשגב,
שהוא גדול,
שהוא יקר, שהוא ברית קודש בין איש לאישה, ואת הדבר הזה, כמו כל דבר גדול וקדוש, אנחנו מסתירים. דברים גדולים אתה לא זורק אותם בחוץ,
אלא אתה מצניע אותם, מסתיר אותם.
בדיוק כמו שיהלום,
יהלום, אתה לא קונה יהלום בחנות והוא שם לך אותו בשקית של סנדוויצ'ים.
זה היה יהלום בתוך קופסה,
והקופסה בתוך עוד קופסה, וכל זה בתוך איזה שקית תהיה מהודרת,
ואתה שם את זה אחרי זה גם בתוך איזה תיק. זה היה כאילו שמור, נכון? כספת, דברים זה אתה רוצה לשמור, כספת בתוך כספת.
וגם בקודש, תפילין, ספר תורה, הכול, עטוף.
כשמשהו יקר, כשמשהו משמעותי, אתה עוטף אותו.
אז לכן הזוגיות של עם ישראל, מכיוון שהיא לא רק מרכיב מיני,
מרכיב מיני של הנאה גופנית,
אלא היא כוללת בתוכה את קשר הנשמות וכו',
הדבר הזה הוא מוסתר, הוא מוצנע, בסדר?
זאת האמירה, זאת האמירה.
זה הלב של כל הסיפור, לכן אנחנו מסתירים, לכן אנחנו מצניעים את זה.
אם זה רק צורך גופני,
כמו שאנחנו לא מסתירים כשאנחנו אוכלים,
עכשיו אכלנו בחדר אוכל,
אז גם לא מסתירים, ובאמת במקומות שהם פורצים,
מקומות שכל העניין זה רק הנאה מינית,
אז אין להם שום בעיה גם שיראו אותם, זה לא נכון.
אגב, זו ממש ההגדרה של זנות.
כשחז״ל מגדירים זנות,
או מגדירים הפך הקדושה, זה כשזה נעשה בגנות ופרדסאות.
זו ההגדרה של חז״ל.
והגדרת, יש דבר שנקרא משולש הקדושה.
איך אדם ידע אם הוא בקדושה,
אם זה אשתו ולא אישה אחרת, בבית צנוע ולא בגנות ופרדסאות,
וכשהיא מותרת ולא אסורה. זה המשולש של הקדושה.
זה כבר קדושה, זה הרף המינימלי.
כל אחד יוכל להוסיף כמה שהוא רוצה,
אבל זה הרף המינימלי של הקדושה.
אז שם זה קורה.
ברגע שהיוונים אומרים, חבר'ה, בלי מנעולים,
בלי מנעולים, לא צריך, מה בעצם הם מציעים לנו?
הם מציעים לנו לזרום איתם בעולם המתירני,
ופשוט
שהכול יהיה מותר.
אין אניטימיות, אין קרבה,
אין קדושה,
אין צניעות, אין קשר ברית שהוא סמוי, הוא רק בין איש לאשתו,
אלא הכל פרוץ, הכל מותר.
יש זה, אני לא אומר לך לא לגור בבית, תגור בבית, אבל את הדלת תפתח.
אנחנו רוצים לראות מה קורה שם.
מה יכול היה להיות הכישלון?
לא, לא, אם את הבתים הזה הם היו נהרגים על זה.
הם היו אומרים, אתה יודע, בהתחלה לא נעים,
בשבוע, שבועיים הראשונים לא נעים,
בחודש פחות לא נעים, בחודשיים אתה בא טוב, בסדר.
כאילו, תכלס, זה דבר טבעי, אין פה מה להתבייש, נכון? אז יאללה, כאילו, בואו... זה היה הכישלון.
והעובדה שהם לא נכשלו בזה, הם שמרו בכל משמר, הם הבינו שלא יכול להיות שהדבר הזה ייעשה בצורה פרוצה,
כי זה ימחק את כל הזהות של עם ישראל,
זה העמידה בניסיון.
הכישלון היה שהם היו זורמים עם הדבר הזה.
ולמרבה הפלא, מה?
האם לא היו כאלה שזרמו?
היו גם היו. בואו נראה את הגמרא, מסכת כתובות.
הגמרא אומרת ככה,
המשנה הראשונה במסכת תשובות אומרת
שבתולה נישאת ליום הרביעי. יום החתונה בעם ישראל היה יום רביעי בלילה. זה היה היום.
כל האולמות רק ביום רביעי.
העלו מחירים.
למה? כל מיני סיבות.
הגמרא אומרת, גם בגלל ברכות וגם בגלל עוד דברים.
אבל הגמרא אומרת שהייתה סכנה.
התחילה עת סכנה, ומסכנה ואילך נהגו העם נכנוס בשלישי. העבירו את זה ליום שלישי, התחילו להסתיר את יום הנישואין.
מהי הסכנה?
אז הגמרא אומרת.
אי לימא דהאמרי בתולה הנישאת ליום הרביעי תיהרג?
נהגו!
לגמרי נעקרי. מה זאת אומרת?
היה משמעות, היה שלב שהם גזרו על הנישואין, שמי שמתחתנת אז יהרגו אותה.
אז ברור שאסור להתחתן ביום רביעי, תעקור את התקנה לגמרי.
אלא מה אמרו?
אלא אמרו בתולה הנישאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחילה.
כן, זו הגזרה שראינו.
הגמרא מדברת עליה.
אומרת הגמרא, אי סכנה אונס הוא.
למה אתה אומר שזה סכנה?
ומשעת הסכנה נהגו לאווירים. זה לא סכנה, זה אונס.
אומרת הגמרא זה כן סכנה.
משום דאיקא צנועות דמסרן נפשיו לכתלה ועטיאן לידי סכנה. היו כאלה אנשים שלא הסכימו בשום פנים ואופן ללכת להגמון הזה, גם אם יהרגו אותם.
אבל זה סכנה.
סכנה אז הזיזו את זה.
אומרת הגמרא ולידריש לו דאונס שערי.
למה הצנועות האלה מוסרות את הנפש?
שיגידו להם, יסבירו להם, זה אונס, אין מה לעשות, זה אונס.
ואין ברירה,
ואישה שנאנסת היא מותרת לבעלה. אומרת הגמרא,
איכה פרוצות ואיכה נעמי כהנות.
שמעתם?
א', יש כהנות שבאמת בשבילן לאונס אוסר אותה על בעלה, אבל ב', יש מה?
יש פרוצות.
מה?
כלומר, יש כאלו, שמה?
שהאווירה המינית המתירנית של יוון חלחלה אליהם. תהי בעל ההגמון תחילה, למה לא?
נחמד. ההגמון הזה, ההגמון הזה לכל העם.
אז המדרש הזה בוחר לשים את הזרקור של כל הפתיחה של המרד ביוונים בכלל בנושא המשפחה.
ובנושא,
עוד פעם, היוונים לא היו, הם לא היו כאילו, הם לא אמרו אל תתחתנו, לפחות בשלב הראשון,
אלא את הרגע הזה שבו אנחנו טוענים שישנה קדושה במשפחה היהודית,
יש איזה מעבר, יש איזה אין סוף,
יש איזה נקודה פנימית שלא ניתן לתאר אותה אבל היא קיימת, את הרגע הזה הם רצו לבטל.
בסך הכל יש כאן מתירנות מינית, יש גברים,
יש נשים, טייטון, נגיד, הכל, וזה מתחיל.
הגזרה,
אנחנו קודם כל רואים שהם שיתפו פעולה עם הגזרה, זה מזעזע, נכון? כאילו,
סוג של אין ברירה, מה לעשות, אין מה לעשות.
עד שהחותם עושה מה שעושה,
אבל מה פשר תיבהל ההגמון תחילה? כלומר,
בעצם זה אומר שאין לילה ראשון.
הלילה הראשון בין איש לאישה, שזה הלילה שבו בעצם נקבעת
הזוגיות שלהם והקדושה שלהם, את זה ההגמון לוקח.
ובעצם בזה הוא מגדיר להם את הקשר, כקשר מה?
כקשר חיצוני,
כקשר זול,
כקשר שאין בו נאמנות ואין בו ברית ואין בו קדושה, אין בו הנאה מינית. אז היום זה ככה, מחר זה ככה.
הגזרה הזאת, קודם כל אנחנו רואים שהיו לה עדים, שחלק מבנות ישראל הלכו איתה, היו פרוצות.
ודבר שני, הגזרה הזאת היא בעצם איזו התעברות של גזרה קודמת, שזה מה?
שזה להשאיר את הדלתות פתוחות.
וזו שאלה מאוד מעניינת.
כמה מהגזירות האלה הרלוונטיות לימינו.
האם יש גזירה שמשאירה את דלת הבית שלנו פתוחה
כלפי חוץ,
כן?
באופן שבו כל אחד יכול לראות מה קורה אצלך בתוך הבית בחדרי חדרים.
האם יש דבר כזה?
האם זה יכול להיות שיש גזירה כזאת?
אתם יודעים, יש כל מיני מקומות, משרדים, שאנשים לא רוצים מחוץ, אז המשרד הוא שקוף.
בכל רגע אפשר יהיה לראות מה הם עושים בעבודה, זה דווקא הרעיון טוב.
אבל האם הבית שלנו הוא שקוף?
אה, תאמרו חס וחלילה,
יש לנו דלתות, רב בריח וכולי.
הגזרה הזאת חזרה בגדול.
החליפה שם וקוראים לה, you name it,
פייסבוק,
טוויטר,
אינסטגרם,
כל המדיות,
שהן מעולות, שלא יהיה לכם זה, הן מעולות, לא כולם, אבל הן מעולות ליצירת קשר, לתאומים, לעניינים,
אבל הן הורגות,
פשוט הורגות את כל מה שאיניטימי וקדוש.
ברגע שלקחת משהו
איניטימי פנימי ושיתפת אותו החוצה,
הרסת אותו.
הוא איבד מהאיניטימיות,
הוא איבד מהקדושה, הוא איבד.
אני בעד
שכל זוג
יהיה לו קופסה, קופסה אמיתית, כמו קופסה קטנה במגירה ליד המיטה,
ושם יהיו את הפתקים שהבעל כתב לאשתו.
עם דף ועט,
הפתק לו יום הולדת, הפתק לו יום נישואין,
הפתק ל... זה ככה, לאט לאט עם השנים זה נסבר, איזה יופי.
מצוין.
מדי פעם הם פותחים את זה ביחד, קוראים, נזכרים ברגעים,
נזכרים באהבה, נזכרים בקרבה, נזכרים.
מה זה קשור לפוסט בפייסבוק?
יום נישואים חמש.
בעלי היקר.
חמש שנים עברו עליהם.
איזה בעל מדהים, איזה תומך, איזה מפרגן.
דמעות עולות בימי כשאני נזכרת ברגע הזה שתתן לי נישואין.
חיים שלי השתנו מאז שפגשת אותי. אור, אוהב את אשתך.
מקסים, מעולה.
למה זה שייך לכל עם ישראל?
אם זה מונח שם,
אז זה אומר שזה כלום.
זה אפס, זה תוהו, אין לזה שום משמעות.
על כל פנים, זה לא יוצר שום קרבה אם הדבר הזה הוא מונח לפני כולם.
זה ממש פרצו חומות מגדלי.
ישנם דברים,
והם צריכים להיות רבים,
שהם נמצאים בתווך רק בין איש ואשתו.
הם לא עולים, הם לא משותפים,
הם לא חלק מהעבודה זרה הזאת שכל הזמן מצליחה אותך להשתחוות
ולשתף אותה כל רגע ולהזין אותה כל רגע ברגע, הריגשת אותי.
לא.
הצורך הזה כל הזמן בלשתף, בלהעלות, בלספר, הוא הורס את הסוד.
והזוהר הקדוש אומר,
העולם עומד על הסוד.
הקשר הזוגי עומד על הסוד.
ויש כל מיני אפשרויות להרוס את עם ישראל.
אחת האפשרויות היא להרוס את המשפחה.
זה אומה, אומה היא מבחינה ממשפחה, ולעדת היא מתפתחת ללאום.
אם אתה אורס את המשפחה, אתה מפורר את זה מבפנים.
זו אחת האפשרויות.
והמדרש הזה, רצף המדרשים האלה, שם את אלומת האור בחנוכה על העניין הזה.
ולכן חנוכה זאת מצווה ייחודית, אני לא מצאתי לה עוד אח ורע,
דיברנו בחבורה, נר איש הוא ביתו.
מה זה הדבר הזה?
זה דרך כלל מצווה,
בוודאי מצווה שגם נשים חייבות, זה מצווה על האדם בגופו.
מצווה בעוטורים בשטוחו. והפוסקים אומרים, לא, שלא ידליק כל אחד.
כן? אלא לספרדים, שדווקא שבעל הבית ידליק,
ושכל בני ביתו יהיו לידו.
זה מצווה על הבית.
אני רק מכיר עוד מצווה אחת שהיא על הבית,
דגל ביום העצמאות.
חנוכיה ודגל ביום העצמאות. כל שאר המצוות זה על הבן אדם.
זה מצווה על הבית.
אז העניין הזה שבו אנחנו לוקחים דברים,
והם עושים את הסוד שלהם, מספרים אותם, משתפים אותם, משתם רגעים מאוד מאוד איטימיים, מאוד מאוד קרובים.
ברגע שהם נשארים קרובים,
אז חלה בהם הקדושה, כמו שאמרנו, השכינה צריכה מרחב צנוע כדי להתגלות.
ברגע שאתה מגלה אותם, ברגע שאתה משתף אותם, ברגע שאתה מעביר אותם הלאה,
הרסת,
פרצת את חומות המגדלים.
זה כאילו הקונסטרוקציה קיימת, הבית קיים,
אבל אין לו מנעול.
הכל פרוץ.
כל רגע מישהו יכול להיכנס, והטרגדיה הגדולה,
שהפעם לא עשינו את זה יוונים, אלא אנחנו עושים את זה לעצמנו.
אתם צריכים להבין את הדבר הזה.
אדם נכנס לחדר לידה, בעזרת השם, כל אחד מכם מחדר לידה עם אשתו.
להיכנס לחדר לידה זה רגע של שכינה, לא פחות מזה. היא יורדת לכאן נשמה לעולם.
ברגע שבדבר הזה מתחילים לצלם ולשתף, הרסת את הכול. תהיה פה, תהיה נוכח, השכינה יורדת.
ברגע שאדם מחזיק מצלמה ביד בכלל,
הוא עבר באותו רגע מלהיות נוכח ולהיות הווה לבין להיות בחוץ ומתעד.
תראו, הייתי, אני אוהב ללכת לסליחות בכותל,
הסליחות הגדולות, כן?
היום ברוך השם יש הרבה סליחות גדולות, אבל במשך הרבה שנים היה אירוע אחד מאוד גדול,
שזה היה נקרא סליחות של הרב עובדיה,
זה היה בערב יום כיפור,
בחצות, כן? יום כיפור היה נגיד ביום שני בערב, אז בראשון
בחצות לילה,
מגיעים מאה אלף איש לכותל, משהו גדול כזה. היום אני חושב שיש עוד כאלה מעמדים.
אז אני זוכר, לפני, הפעם האחרונה שהייתי היה לפני שנתיים.
אז הגעתי מוקדם לכותל,
ככה הגעתי כבר באיזה שמונה וחצי, אמרתי, תהילים,
נשקפתי שם על איזה מקום להירדם קצת, חיכיתי שיגיע הסליחות, הגיע הסליחות, אני ככה מתכונן,
עומד, וזה, כולי מתרגש, באמת, היה קהל עצוב, משה חבושה הוא החזן.
היית ערן?
עשית ככה כי אתה אוהב את משך אבושה?
חזק, אה?
אתמודי אלה מאזינים על כך שכאילו אז הוא...
טוב, מתחילים את ה...
מנהיג הזה מחכה עשה את זה.
אתה מסיימן, אתה מרים את העיניים מה... התחיל לדגים במידות, הרמתי את העיניים מהצניחות. מה אני רואה סביבי?
בערך מאה אלף איש עושים ככה.
זה מה שאתה רואה.
מה, לכולם טלפונים ככה.
טוב, לא צריך לקטרג על עם ישראל, אתה אומר,
קודם כל האירוע הזה מצולם,
מצלמות הכותל, אחרי זה תראה ביוטיוב מה שאתה רוצה.
ברגע שאתה עושה ככה,
בשנייה הזאתי, מה קרה?
עברת צד.
מלהיות?
עברת ללתעד. אתה לא נמצא.
אתה לא נמצא.
במצלמה החוכמה היא שאנחנו נמצאים באיזה אירוע, כלשהו. נמצאים. מישהו בצד מצלם,
שאתה לא בכלל שם אליו לב. אחרי שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים,
נחמד לך לקחת את התמונות ולהיזכר מה היה.
אבל אם אין מה היה, אם בתוך זה אתה מצלם,
אז לא היית, אז מה צילמת את מה שלא היית? אתה מצלם את אלה שמצלמים גם.
אני רוצה להגיד לכם שבחופות,
זו עוד אחת מהדוגמאות, וכיוון שברוך השם יוצא לי לערוך חופות פה ושם,
ושם ושם ושם ופה,
אז יש איזו תופעה מאוד מאוד מעניינת.
וזה ברור שכולם שותפים לתופעה הזאת.
הרי מי המרכז והחופה? החתן והכלה הם המרכז,
הם הקדושה, הכל קורה ביניהם.
ואני אומר להם גם זה, תקשיבו, אתם המרכז, גם הרב לא המרכז, גם כלום, אתם צריכים להסתכל אחד על השני, גם רבנים צריכים לדעת שזה לא הם הכוכבים של האירוע הזה, אלא החתן והכלה.
אבל לאחרונה אני שם לב יותר ויותר שכולם מסכימים,
כולל החתן והכלה,
שהכוכב המרכזי של האירוע הוא הצלם.
ובאנו לכאן כדי לעשות בוק.
זו המטרה.
על הדרך יש פה חתונה,
זה נורא לא רע איפה שמתחתנים,
אבל המטרה היא לעשות בוק.
ולכן תעמדו ככה, כלומר הוא מביים אותם תוך כדי הצלם, מביים את החתם והכלה.
תעמדו ככה ותעמדו ככה ותסתכלו ככה ותסתכלו ככה. כלומר הם לא באמת היו,
הם שיחקו באיזה משחק כדי שזה יצא טוב אחר כך המשחק שלהם.
תהיו!
צלם טוב זה רואה ואינו נראה.
ישראל בגימטריה רואה ואינו נראה. צלם שאתה לא יודע שהוא היה.
לא ראית אותו בכלל.
אתה היית, כולך היית בתוך הקדושה,
בתוך הקדושה, בתוך הברכה, יחד עם אשתך, יחד עם הזה,
מישהו יסתובב מצילם ולא ראית אותו בכלל, אחרי זה אתה תראה, יפה מאוד.
אתה לא שם לב אליו בכלל.
ההחצנה הזאת שאנחנו מדברים עליה, הרצון לשתף, להעלות, זה בעצם להוריד את המנעולים.
ומה לעשות, רק כשמשהו נעול, רק כשהדלת נסגרת,
יכול להיווצר משהו.
לא סתם יש חדר איחוד,
לא סתם יש הלכה בשולחן ערוך,
שצריכה האישה להצניע ליל טבילתה.
ליל טבילה הוא צריך להיות מוצנע מהסביבה, זה מפתח תעשיית שקר חבל על הזמן, צריך להגיד לילדים ככה ולהוא ככה ולעבוד על השכנה ועל הדודה ועל האימא וזה, כי למה? יש פה איזה סוד.
אנחנו חלק מאיזה עולם
פנימי סודי שרק אני ואת יודעים עליו.
והדלת נעולה, המנעול נעול,
והניסיית היא קודם כל של בעלה והיא לא משרתת איזה הגמון כזה או אחר.
יכול להיות הגמון מכל מיני סוגים,
כן?
שנבעלים לו, שהוא הבעלים שלנו,
ויכול מאוד להיות שהפייסבוק זה ההגמון החדש,
שהוא הבעלים שלנו,
והוא כל הזמן דורש מאיתנו פידינג, להכיל אותו בעוד שיתופים ובעוד דברים שירגשו, כדי שיעשו לנו ככה וככה וככה, ונשים לב, איך צריכים להירגש וכולי וכולי.
אני אולי טיפה קיצוני בזה, בעיניי כל דבר אישי,
אישי, שנאמר באחת מהפלטפורמות האלה,
הוא,
א', עדיף שאלה בכלל שלא נאמר,
והוא מחלל את הקודש.
מחלל את הקודש.
כולל הבדיחה הבאה,
אנחנו נורא, קבוצה כלשהי, מצטערים מאוד להודיע על פטירתו של אבא של טה-טה-טה-תם.
ואז יש לך כזה, בואו, רגע, נעמד, בואו, רגע, נעמד, בואו, רגע, כזה.
שלא ידעו עוד צער.
למי זה רלוונטי הדבר הזה?
אתה רוצה להגיד לו משהו?
תתקשר אליו, תדבר איתו ישירות, תשלח לו הודעה,
באחד על אחד.
בסוף מישהו כותב, חבר'ה, הוא לא בקבוצה.
ואם הוא היה בקבוצה?
מה זה רלוונטי הדבר הזה?
זה נועד להודעה, הודעת, מעולה. עכשיו, אתה רוצה לברך מישהו?
תגיד לו, בפרטי, כאן בברכה, הכל שצריך.
הדבר הזה שם את ה...
המדרש הזה שם את חנוכה באור מאוד מאוד ספציפי,
שמדבר על הצורך הזה להתכנס לתוך בית, ושיהיה בית,
ולא לפרוץ את הבית. ואנחנו בדור שלנו הכי הכי יודעים מה הכוונה שבית הוא פרוץ.
כל בית בעצם מחזיק בתוכו משהו שפורץ אותו כל העת,
על ידי השיתופים המרובים והמוגזמים.
וכמו שהגמרא אומרת,
משום פורצות.
לצערנו הרב,
אנחנו משתפים בדבר הזה פעולה.
אנחנו בעצמנו פורצים לעצמנו את החיים כל הזמן,
ומעלים כל הזמן דברים ש...
לא יודע, אולי אני מיושן,
לא נראה לי שאני מיושן.
נראה לי שזוג הולך לאולטרה סאונד,
ראשון,
חוויה זוגית, לא?
אני זוכר את זה, אתה הולך לפגוש פעם ראשונה, אתה תינוק שלך אומנם בכזה,
ככה וזה, אבל עדיין,
נראה לי שונה שדקה אחר כך כל החברות מקבלות תמונה של ה...
תראו איזה חמור, תראו כדומה לי, תראו.
בירושלים מסתירים את ההיריון, היו עד חודש מיני.
לא מגלים בכלל ש...
יש פה איזה משהו שהוא פנימי,
שהוא...
התרגלנו לזה.
ההגמון,
חלילה לא יכול לקחת אותנו.
תראו מה אומר השם שמואל.
ובזה יש לפרש,
יוונים נקבצו עליי ופרצו חומות מגדלי. כנסת ישראל נקראת חומה.
אום אני חומה, סגורה, שמורה,
כמו שכתוב, אני חומה.
כי חומה היא המאחדת את כל אנשי העיר,
כמו רשי במגילה, וכן כנסת ישראל היא התאחדות כלל ישראל.
זה עצמו הוא חומה נגד האויב.
ולהיפוך האומות הם ענפים מתפרדים.
וגם מלכות יוון ששורשם שפיכות דמים הוא עניין פירוד בין הדבקים.
על כן אי אפשר לומר בהם לשון קיבוץ.
המהות של יוון זה פירוד.
זה באופן כללי המהות של המדע גם.
לפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים.
המהות שלנו זה חיבור.
עכשיו, אני רוצה להגיד משהו שהוא ברוך השם לא שייך לכאן, אבל מכיוון שהוא נמצא באוויר, אז תבינו לאחד הדברים מגיעים.
היה, וכנראה יהיה עוד פעם, כל מיני כנסים בנושא פוליאמוריה.
פוליאמוריה זה ריבוי האבות,
כן?
ריבוי האבות.
ריבוי האבות הכוונה שזוג נשוי, חי ביניהם, ובדיוק פרצו חומת מגדלי.
אנחנו יודעים שיש יצר אריות,
ולפעמים אנשים לא מחזיקים עמד ובוגדים אחד בשני, חבל מאוד,
מצער מאוד, הרסני,
כנראה זה קורה.
כאן, לא, לא, האמירה היא אחרת. לא, אנחנו לא רוצים לפרק שום דבר. הבית נשאר, נשארים נישואים, הכל בסדר,
אבל כל אחד יכול לעשות מה שבא לו, אם מישהו רוצה.
בהסכמה.
זה נקרא פרצו חומות מגדלי.
ואתם יודעים שאומרים שהמשוגע של העיירה הוא לפי העיירה.
פעם,
המשוגע של העיירה, מה היה עושה? היה קורא תהילים.
כי העיירה הייתה... היום, אם המשוגע נמצא בפוליומוריה,
זה אומר שגם החברה כולה זזה טיפה.
אז כאילו המיינסטרים גם מגדיר את הקצה. אם הקצה נמצא שם, זה גם אומר משהו עלינו.
בסדר? כלומר, השיתוף הרגשי, בוא נאמר ככה, הצורך שלנו לקבל אישור רגשי
מאנשים זרים שהם לא חלק ממעגל הבית,
כשהוא מתעבה ומתעבה ומתעבה ונהיה יותר ויותר גס, בסוף זה נגמר בפולי-אמורי.
אגב, אני קראתי את המאמר האקדמי,
זה פרופסור בארצות הברית, שעליו נשענת כל השיטה.
הוא אמר, תראו, זה חוכמה בגויים, כן?
הטענה שלה היא כזאת,
אדם צריך בחיים ביטחון ויציבות
וריגוש ותשוקה.
זה כאילו מה שהוא צריך.
עכשיו,
זה לא הולך ביחד.
ביטחון ויציבות,
ביטחון ויציבות זה קבוע. ריגוש ותשוקה בנוי על דווקא דבר שהוא לא מובטח לך, שהוא משתנה, שיש לו איזה, נכון? שהוא לא יציב.
לכן היא אומרת, לא יכול להיות שנישואים ניתנו גם וגם.
נישואים בדרך כלל נותנים ביטחון ויציבות, אבל הם לא יכולים לתת ריגוש ותשוקה.
אז מה נעשה?
מה, נוותר על ריגוש והתשוקה? הפתרון המתבקש,
חלילה, למה לפרק את הנישואין? מה, נוותר על הביטחון והיציבות?
נשאיר את הנישואין ביטחון ויציבות, ונסכים בינינו שכל אחד יכול לחפש את הריגוש והתשוקה במקום אחר. מה שהיה להוכיח.
זה הראש האמריקאי שעומד מאחורי העניין הזה,
כן?
זה נקרא פרצו חומות מגדלי.
זה כאילו עומד, זה בית, הם גרים ביחד,
אבל הכל פרוץ.
רק אתה שואל את עצמך מאיפה זה מגיע?
מאיפה הגיע השיגעון הזה? אז תלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, ותראה שגם בבתים רגילים ונורמטיביים,
בני הזוג צורכים ריגושים ואישורים רגשיים מהסביבה בחוץ.
הם כאילו מתאהבים בעוד אנשים שיאהבו אותם, והם יאהבו,
וכבר לא מספיק המחמאה של בעלך,
המחמאה של אשתך, הם כבר איבדו את הקשר הבין אישי שהוא הולך עם עט ועם נייר והוא נשאר רק בפנים בלי שאף אחד יודע.
זה בעיה.
אנחנו הולכים ומאבדים את זה.
ממש הולכים ומאבדים את זה.
אומר רב צדק,
בואו נראה את הדיבור,
שניהם קשורים אותו דבר כמעט, אבל
בואו נראה.
ניצחום על ידי הכהנים שהם שורש כל הקדושות, על כן יקראו ישראל מלאכת כהנים להיות גוי קדוש,
כוללים כל מדרגות הקדושה להתאחד בגוי אחד, וכן יש להם כהן גדול
שבו נכחל כל הקדושות,
כי בכהנים נאמר וקידשתו וכולי.
וזהו פח שמן שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול.
שלחו לטמאות בחוכמתם הטמאה,
לשורש החוכמת הקדושה החתום ולשורש הקדושת הכוהן גדול, דין מגיע מגע זר לשורש השונה העליונה שהיא מעיין חתום.
וכל התחכמותם לטמאות את המעיין החתום בגזרה תיבאה להגמון תחילה.
זה הגזרה לטמא את המעיין החתום, את נקודת הקודש.
וחשבו לטמאות בזה שורש כנסת ישראל מלידה מבטן,
שהן האישה כורתת ברית אלו למי שעשה קלי.
הברית היא בעצם בכך שהאיש והאישה הם ביחד מסורים זה לזה, והאישה קוראת את הברית למי שעשה כלי, את זה הם רצו לחרב.
ותהיה דבוקה בו להוליד בדומה לו, להועיל עליהם.
כשהגיע הדבר לביתו של חשמונאי כהן גדול,
שאז נתגלה שורש הקדושה המבטל ומעביד
לשורש הטומאה.
וגם בהמשך,
זה סוד מה ששמעתי על מה שאמרו בהדלקת נר חנוכה,
עד שתכלה רגל דתרמודאי,
רוצה לומר שיכלה ערבוב הפסולים מבני נכר במשפחות ישראל,
שעל ידי התרמודאים,
התרמודאים זה בעצם אדומים,
אורדוסי הגיע משם.
כמו שאמרו ביבמות, דהיינו נר חנוכה מאיר גם להם עד שיכלה גם זה הפסולת המעורבב,
ולא יהיה עוד שום חיבור גם על מרית עין.
חיבור זה נמשך על ידי ערבוביה ממשפחות ישראל,
ונר חנוכה מאיר בתוקף כל כך עד שיפריד גם חיבור זה ויברר שזה גם כן היה לקלוט אל הקודש וכו'. ותחילת התעוררות החשמונאים,
כפי מה שאומרים ביוצר לחנוכה, היה על זה שלא תיבעל החותם להגמון.
וגם ברשי בשבת, אף שהם היו באותו הנס, פירוש בגזירה דה תיבעל ההגמון, שזה היה עיקר נס חנוכה לבטל עירוב וחיבור זה. עיקר חנוכה זה הסיפור הזה של הסוד,
של הפלא,
של הנס,
של הקדושה של המשפחה.
ומי שחושב שזה קרה שם,
הגזירה של לא לנעול את הבתים והגזירה של להיבהל על ההגמון תחילה, זה קורה כאן ועכשיו ממש.
הגמונים אחרים,
פתחים אחרים,
אבל כל החלק של הסוד,
כל החלק הפנימי הולך ומזולזל, הולך ומשותף החוצה,
משפריצים את הכל החוצה, באמת לא נוצרת קדושה.
הקדושה והשכינה זקוקה לצניעות.
וכל הרשתות החברתיות הן אחלה דבר, שלא יהיה לכם ספק, אני חושב שהן דבר מעולה.
למה? לארגונים,
לתאומים, להודעות,
לדברים ש... כל מיני... לוועד בית, לוועד בניין,
לקבוצת טרמפים, לקבוצה לחבורה, להודיע כל מיני דברים, להעביר... סבבה לגמרי.
תקשורת בין-אישית זה נזק,
זה הורס.
אם אתה אומר משהו שאני אומר, אמור להגיד רק...
רק ל... תזכיר לי את השם שלך, אמר לי.
איך?
מיכאל. כן, סליחה. אני אומר משהו, רק למיכאל אני רוצה להגיד לו.
אם אני אומר לזה באחד על אחד, נוצר בינינו משהו.
אם אני אומר לזה ברבים, סתם, עשיתי עליו סיבוב, עשיתי עליו הצגה,
זלזלתי בו כאילו, השתמשתי בו בשביל לקבל עוד ככה לאגו שלי.
זה נקרא פרצו חומות מגדלי.
זה סוד חנוכה.
לכן זה חג כל כך משפחתי,
זה חג של נר איש וביתו.
שנזכה בעזרת השם
להאיר את האור הזה, אמן ואמן.
תזכו ונמצאו רבותיי, חניקה שמח.
ניפגש בהרים, בגבעות, מה שנקרא, בטיול.
