טוב, צהריים טובים.
אנחנו בנפש הפרשה מנסים ללכת לצעוד בעקבות אדמו״ר הזקן,
שציווה אותנו לחיות עם הזמן,
והזמן זה פרשת השבוע
של אותו שבוע,
שתאיר לנו את השבוע בדרך החסידות בעזרת השם.
אז אנחנו נכנסים לפרשות מאוד מאוד אינטנסיביות שעוסקות בנישואין.
היה לנו איזה מגע עם העניין הזה בפרשת בראשית,
שהסתיים ככה,
לא הכי טוב.
משבר, נכון, אדם וחווה.
ואז בעצם בפרשת נח כמעט לא היה, היה קצת קין
למח ונשותיו.
לא היה כמעט עיסוק בדבר הזה.
אבל מפרשת חיי שרה,
וירא, לך לך, וירא חיי שרה,
זה חוזר למרכז הבמה, ודאי
אצל יעקב,
יש שם ממש פרשיות
משפחתיות שלמות.
ואני רוצה היום לנסות לאבחן ביחד איתכם
את ארבעת האופנים שבהם האבות מתחתנים.
ארבעה אופנים,
אברהם, יצחק ופעמיים יעקב,
שזה בעצם כנראה,
אם אנחנו נצליח לפענח את הקוד הגנטי הזה,
אנחנו נבין ממה מורכבת זוגיות יהודית.
אם אפשר להתיימר ולנסות להגיד דבר כזה, כן, אבל...
על כל פנים, זה ברור שהתורה מדגישה צדדים שונים
בזוגות השונים, אצל אברהם ושרה וכו' וכו'.
לא שלא היו קיימים צדדים אחרים, אבל התורה בעצמה בוחרת להדגיש
את הצדדים האלו, סימן שאלו,
אצל כל זוג היה משהו דומיננטי שאנחנו צריכים לשים אליו לב.
כשהנחת העבודה היא שבאמת
זוגיות מתוקנת כוללת בתוכה ארבעת המרכיבים. אנחנו ננסה
אחרי זה לראות אולי בכל אופן מהו המרכיב המרכזי,
מה המרכיב הדומיננטי,
מה צריך לשים אליו לב ראשון ואיזה דברים באים מחר, אבל אנחנו ננסה לגעת
בארבעה מרכיבים שמאפיינים את
הקשר הזוגי של האבות והאימהות.
טוב,
אז אנחנו בפרשה שלנו נפרדים משרה, אברהם ושרה.
מה הסיפור של אברהם ושרה?
מה הדבק המחבר ביניהם?
על פניו,
כשבוחרים, כשסורקים את הפסוקים,
אז מה שנראה זה שמה שמחבר בין אברהם לשרה,
וזו המשימה המשותפת.
יש להם משימה משותפת.
הם שותפים במשימה.
לא מתואר איך הם הכירו, לא מתואר איך הם... פתאום, נכון, אברהם, לא, שרה, לא ייקח אברהם את האמת, שרה אשתו,
ומה? את הנפש, ההוראה הראשונה
שאנחנו פוגשים בלשון רבים כלפי אברהם ושרה, זה את הנפש אשר עשו בחרן.
ובאמת, לכל אורך הפרשיות אנחנו רואים שמה שמחבר בין אברהם לבין שרה,
זה גם הקשיים שהם עוברים ביחד, המצוקות, אבל בעיקר המשימה, השליחות.
יש להם משימה ושליחות משותפת,
לקרוא בשם השם.
מתברר שמשימה,
שליחות,
אידיאל,
רעיון שהוא גדול רק ממני וממך, מהזוגיות עצמה.
הוא עצמו דבק מחבר בתוך זוגיות.
הוא עצמו יוצר איזה משהו.
לפי הנוסח הזה אנחנו רוצים לומר, אתה רוצה זוגיות טובה,
צריך שהזוגיות שלכם תהיה עסוקה במשהו שהוא לא הוא בעצמה.
אלא באיזושהי משימה. משימה זה גורם מחבר, נכון? אנחנו מכירים את זה מהצבא.
יש משימה להגן על המדינה.
המשימה הזאת יוצרת בתוכה חברויות, רעות,
אחווה, רעות לוחמים.
אבל לא רק בצבא, כל משימה היא מחברת, כל משימה משתפת.
אנחנו עוד מעט נהיה פה שנה לקמפיין של המכון,
של ה-cherry, כן?
שבהתחלה זה נראה כזה סוג של איזה עול, אבל בסוף יש כאן איזה משימה וכולם נרתמים אליה, זה יוצר. עזבו רגע את הנפקמינה הכספית שיש מהדבר הזה.
בתוך הארגון, כל ארגון שעושה את זה, הוא עובר בתוכו
איזשהו תהליך של חיבור וגיבוש, כי יש משימה משותפת,
משותפת.
כולנו כאן שותפים באיזושהי משימה, נכון מאיר, ללמד תורה, אבל בסוף כל אחד הוא על המסלול שלו,
כל אחד רץ בתעלה שלו.
וכאן איזושהי משימה שהייתה בעת ובעונה אחת לכולם, אז היא יוצרת חיבור.
אז באמת אני יכול להגיד לכם שבצוות אנחנו מרגישים מאז, הרבה יותר מחוברים, הרבה יותר עשינו כאן איזה משהו משותף,
אפילו שתמיד עובדים ביחד.
בתוך המהלך הזוגי הזה של אברהם ושרה,
זה מאוד מאוד בולט שמה שמחבר אותם
זה המשימה המשותפת.
הם מכירים לפני כן כבר,
שרה היא אחותו של אברהם בצורה כזו או אחרת, אחיינית שלו אולי,
אבל יש כאן איזו היכרות קודמת,
ולכן לא זה החיבור,
הם כבר הכירו בתור ילדים.
אין פה איזה, לא כתוב אהבה,
אין פה איזה מילת אהבה שמופיעה אצל יצחק ואצל יעקב,
ויש חיבור חזק מאוד אצל אברהם ושרה.
החיבור הוא חיבור משימתי.
וזה מחבר.
הפסוק אומר, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.
אז זה ברור שיש כאן סדר בפסוק,
כן? ובדרך כלל הסדר הוא הפוך.
באים לבכות ואז לספוד. קודם כל אתה בוכה, ואחרי זה מתוך הבכי יש הספדים.
אבל אצל אברהם זה הפוך.
אברהם קודם כל אומר לכם, תקשיבו,
אני קודם כל רוצה לספר לכם מי הייתה שרה.
הייתה שותפה שלי בכל מה שעשינו,
ואני רוצה לספר לכם מה הערך של שרה. אני גם בוכה, נכון, אני גם בוכה, זה גם כואב לי, אברהם ודאי בוכה,
אבל הוא מקדים את ההספד לבכי,
מקדים את הערך המעשים שעשתה שרה לצד הכואב, הרגשי וכן על זה הדרך.
אני מאוד אוהב לקרוא הקדמות של ספרים,
כן?
יש כאלה שקוראים רק הקדמות,
ואז אני אוהב לקרוא את ההקדמות,
אז בספרים תורניים שנכתבים, אתה יכול לראות שהמחבר מודה לזה, לזה, ובסוף הוא מודה לאשתו.
נכון? ראיתם את זה?
אז יש שם כל מיני נוסחים,
שאת רובם אני לא אוהב.
ותודה לרעייתי, בדרך כלל בלי השם,
לא מזכירים את השם. התורה מזכירה שלשרה קוראים שרה, לא קוראים אברהם ורעייתו.
נכון? יש בה זמנות, אברהם ורעייה, אברהם אבינו ורעייתו.
כתוב את השם של שרה,
נכון?
אז יש כאלה ש... תודה לרעייתי, בלי להזכיר את השם שלה,
שבטרחתה, בגידול הילדים, בצורכי הבית,
פינתה אותי לעסוק בתורה וקודם כל.
אין לה חלק, כי לא דיברת איתה אף פעם מה שאתה כותב, לא שאלת כלום, רק כאילו...
הבקאפ שלך,
אפשרות אחרת, שלי ושלכם, שלה הוא.
היא זיגתר, נכון?
גם.
אבל יש כאלה שמזכירים את השם, זה יפה מאוד.
יש גם עניין להיזהר יותר מדי משבחים מופלגים, כי גם זה משהו שהוא קצת אולי לא צנוע.
אני ראיתי הקדמה אחת שמאוד אהבתי.
זה לא נסתר, אבל אני לא אגיד לכם את השם, אבל תחפשו לבד, נראה אם תמצאו את הספר.
בסדר?
התלמיד החכם הזה, שאני מכיר אותו גם, כתב
בתודה לאשתי עם השם שלה,
וכל כך נהניתי מהניסוח שהיא שותפתי בחיים לכל דבר טוב וראוי שעשיתי.
זה יפה.
אנחנו ביחד.
ביחד.
אנחנו, מה שעשינו, עשינו ביחד.
את הילדים גידלנו ביחד, את המשימות, והרי זה ככה, בפועל הרי זה ככה. מישהו יכול להיות רב יישוב בלי שאשתו שותפה איתו?
מתייעץ איתה, מדבר איתה, היא מדברת איתה. זו משימה משותפת, הדבר הזה, נכון.
אז אברהם זה מה שהוא עושה,
הוא סופד לשרה ומספר לכולנו את הערך שלה, ובזוהר וגם במדרש שהבאתי כאן,
מדרש תנחום אבל גם בזוהר אומר את זה,
כל מזמור אשת חיל בעצם זה הספד אברהם על שרה.
הוא עובר פסוק פסוק וכל דבר מספר בעיה, הבאתי כאן חלק, לא הכל, אבל המדרש רץ על הכל.
זה שאמר הכתוב, אשת חיל עטרת בעלה
זה אברהם.
שהיה מקונן על שרה, מה כתיב למעלה מן העניין בתמות שרה?
התחיל אברהם לבכות עליה ולומר, רשת חיל מי ימצא? בטח בלב בעלה.
אימתי? בשעה שאמר לה עמרינה אחותיה.
גמלת אותו ולא ראה כל ימי חייה.
דרשי צמרו פשתים ונשחק לישמעאל.
שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה.
הייתה כאוניות סוחר ותוכה איש על בית פרעה.
עוד וישלח למלך בתקום בעוד לילה אימתי ואשכם אברהם בבוקר.
אז כאילו המדרש אומר שכשאברהם השכים בבוקר לעקדה, גם שרה הייתה איתו.
זה חידוש.
אנחנו חושבים שאברהם לקח את יצחק ושרה לא ידעה מזה. לא.
בתקום בעוד לילה, ומתי? והשכים אברהם בבוקר, גם היא הייתה שם.
זממה שדה ותיקחהו, שדה המכפלה, ושם נגברה. והמדרש ממשיך על כל האלף-בית,
כדאי לראות אותו במדרש תנחומה.
כל האש את חיל זה הספד של אברהם על שרה.
אם אתם אומרים על אשת חיל,
אז המשמעות היא שזאת אישה שהיא רבת פעלים בעצמה.
ממש, לשון שררה, בעלה מוזכר שם בחצי פסוק.
נודע בשערים בעלה בשבטה עם זקני הארץ, אבל היא עושה הכל.
גם מלאכות שלאו דווקא מאופיינות לנשים.
היא סוחרת, היא מתנהלת עם הכנענים, היא מתנהלת עם ההוא,
חגרה בעוזמות פניה, היא יודעת לעבוד.
אברהם אומר, הייתה לי שותפה.
הייתה לי שותפה.
לא הייתה לי רעייתו, הייתה לי שותפה. אנחנו, מה שעשינו בעולם, עשינו ביחד.
והשותפות הזאת אל משימה שהיא יותר גדולה ממני ממך, היא גורם מחבר.
הווי אומר, רוצה להתחתן?
האם אנחנו בתוך הזה מחפשים מישהי
שהיא תהיה שותפה?
קודם כל, מבחינה הדדית,
וגם דבר שני, ששנינו ביחד, יהיה לנו איזושהי משימה שהיא גדולה מאיתנו, ואנחנו ביחד צועדים אליה. הדבר הזה הוא מחבר,
הדבר הזה הוא נותן כוח ועוצמה לזוגיות.
זוגיות יהודית
היא זוגית שיש בה מרכיב של משימה.
היא לא רק לעצמה.
בסדר?
יפה.
יצחק ורבקה.
מה המיוחד
בזוגיות של יצחק ורבקה? אנחנו עוד נחזור אליה לקראת הסוף.
אבל מה המיוחד בה?
אז כמובן, יש בזה הרבה דברים מיוחדים ויש בה הרבה מעלות וכן על זה הדרך, אבל יש פה איזה משהו שהוא מאוד מאוד נראה לי קשור גם לדורנו.
אתם יודעים, מה המכשיר הכי חשוב
של האדם היום?
פלאפון, נכון?
ואפשר להגיד עוד בגימטריה על פלאפון שלט.
שלט.
יש לנו שלטים שרוצים לשלוט.
אנחנו רוצים לשלוט.
לשלוט, הכוונה, לדעת
מה הולך להיות, מה יהיה מזג אוויר.
בעצם אפשר להגיד שהפלאפון זה סוג של שלט.
אנחנו רוצים לדעת מה יהיה מזג אוויר, רוצים לדעת מה יהיו הפקקים,
מתי נגיע, לאן שנגיע.
אם אני רוצה איזה מידע, אני מיד רוצה לשלוט בו, להכיר אותו, אז אני מיד אקיש אותו בגוגל, אני רוצה לדעת כל דבר.
זה מצוין, האנושות מתקדמת.
אבל האם כל דבר אפשר לדעת?
האם כל דבר אפשר לצפות, לתכנן?
יש דברים שבהם אין אפשרות לדעת אותם.
אין אפשרות...
אפשר לשער, אפשר לקוות, אפשר להתפלל.
צריך להתפלל, כדאי להתפלל,
אבל אין אפשרות לדעת.
והרצון לדעת כל דבר,
בחלק מהמקומות תוקע אותם.
יש עניין של ללכת אל הלא נודע,
להימסר.
ועמי השילוח אומר שהסוגיה של היכולת ההליכה אל הלא נודע זה הסוגיה המרכזית של הפרשה שלנו.
בואו נראה אותו.
ויוחאי שרה, איתו במסכת ברכות על הפסוק, על זאת תתפלל אליך כל חסיד אליך לעת מצוא.
אחד אמר זה אישה.
המילה זאת באופן עקרוני היא מילת קוד לאישה.
למה?
זאת הפעם עצם העצמה ובשר מבשרי, לזאת תיקרא אישה. אז זה ממש פסוק מפורש, שהמילה אישה זה זאת.
ואז מפה אפשר לעשות הרבה מאוד השלכות, כן?
אם תקום עליהם מלחמה,
בזאת אני בוטח. אם אדם יש לו קושי, אז הוא צריך
להגיד אוקיי, בסדר, אבל אשתי תעזור לי, אני סומך עליה.
אם תקום עליהם מלחמה, בזאת אני בוטח, נכון?
אחר כך יש לנו גם,
על זה, על זאת יתפלל לך כל חסיד, על זאת יתפלל לך, צריך להתפלל על זאת.
ויש גם,
זאת הפעם, עצם מעצמאי בבשר מבשרי.
ויש גם,
הונקלותי עוד מזאת.
מה זה אומר?
שאחד התפקידים של האישה זה
להנחית את הבעל, החתן, לשון, להנחית אותו לארץ.
לא יודע, הוא היה בתפקידים שלו, כל היום אמרו לו,
כבוד הרב, גוף שלישי, המפקד, המנהל, וכל זה מגיע הביתה.
אתה יכול לשפוך את הפח עבודי, הילד בוחר, אתה יכול לנגוע, זה בבקשה.
כאילו, הכל בסדר, התפקידים הביתיים שהאישה מזמנת את בעלה לסייע, הם עוזרים לך להישאר מאוד מאוד ומכורכב, ולא לעוף על עצמך, ולא ולא, נכון?
אישה מכירה היטב את בעלה, ויודעת בדיוק מיהו, והיא גם יכולה להגיד לו תוכחה,
לפעמים, נכון, לא...
כל העולם יכול לקרוא לך מגוף שלישי נסתר, אבל היא תכף תגיד לך את עניין הפנית, מה זה, מה הסחיות, רק אני פה, אתה צריך להקים את הילדים גם אתה, מה זה נראה לך פה שאתה פה חוגג?
טוב,
אז על כל פנים יש גם זאת של תפילה, נכון? על זאת תתפלל כל חסיד הלך עלי עת מצוא. אחד אמר זה אישה,
ואחד אמר זה תורה, ואחד אמר זה מיטה, ואחד אמר זה בית הכיסא. אז מה הקשר בין הדברים האלו?
אומר רמי השילוח, הנה כל הדברים הנזכרים הם שהאדם נכנס בספק
בדבר שאינו בידו.
אם אנחנו ננסה
לתרגם קשר זוגי למשהו ודאי,
נצטרך לחתום חוזה, כנראה אינסופי,
בין איש לאשתו.
אתה אומר רגע, צריכים עכשיו לסכם, מי יקום, שיהיה לנו ילד אחד, מי יקום, שיהיו שני ילדים, מי זה, ומתי החלוקה.
זה אין סוף דברים.
נכון? איך נראה?
בגדול, מתחתנים, יש כתובה, שזה משהו מאוד מאוד כללי, ומה אומרים?
יהיה בסדר.
אין שכל, אין דאגות, וזה במובן החיובי.
וככל שיש יותר שכל, יש יותר דאגות. רגע, אז מה יהיה? אז בוא נדבר, אז בוא נספר, אז בוא נעזר. אז אתה עורך דין מצד עזב, עורך דין מצד עזב, לא נגמר הדבר הזה.
נכון?
הנה כל הדברים הנזכרים הם שהאדם נכנס בספק בדבר שאינו בידו.
ורק צריך להתפלל להשם יתברך שיעזרהו.
יש מרכיב כזה שאתה מוכן להיכנס אל הלא נודע.
אחד אמר זה תורה.
היינו כשעושה איזה מעשה,
התפלל להשם שיעיר לו את דרך התורה,
אם על פי דרך התורה מותר לעשות.
לפעמים אנחנו עושים מעשי ואנחנו לא יודעים.
זה לא מצווה או עבירה. אני לא יודע, זה מותר, זה אסור. אם זה עבירה, אז זה נגמר. אבל לפעמים אני צריך להגיד למישהו,
לא יודע מה, צריך להגיד למישהו, זה דבר תוכחה.
אתה לא יודע, אולי זה טוב, אולי זה לא טוב.
הקדוש ברוך הוא רוצה את זה ממני או לא רוצה את זה ממני.
לפעמים אדם, לא יודע מה, יש לו איזו התלבטות ללכת לעבוד באיזשהו בחירת מקום עבודה.
זה לפי רצון השם או לא לפי רצון השם? אין פה איזה מצווה עוברה מובהקת, אבל יהיה לי טוב שאני לא אוהב את זה.
הקב' הוא תאיר לי את העיניים.
לא, זה ספק, לא נוגע.
זה תורה.
וחד אמר זו אישה,
היינו שיהיה השם יתברך לנוכח תמיד,
שידע גם כן עת לעשות להשם הפרו תורתך,
וזהו עניין אישה כמו שנתבהר בפרשת בראשית.
כן?
עת לעשות להשם הפרו תורתך.
זה, כן,
יש כאלה שמנסים להתחתן, תוך חודש שהם לומדים סדר בוקר, צהריים וערב, בהפסקות, בין לבין,
הם מנסים להיפגש. עת לעשות לה' יפרו תורתך.
כן, כשרוצים להתחתן אז צריך
לתת מקום לכל מיני דברים שלא כתובים בהם. איפה כתוב בתורה שצריך להביא פרחים לאישה ביום שישי?
איפה זה כתוב, הדבר הזה?
איפה כתוב בתורה ש... כמה... יכול לבוא לך מישהו ולהגיד, תגיד, הרב,
כמה אני צריך לדבר עם אשתי בשביל לתת ידי חובה?
זה שיעור, הרי כל דבר בהלכה יש לו שיעור.
כזית, כביצה,
כדי הליכת מיל, כמה אני צריך לדבר? תן לי איזה.
מה התשובה?
לא יודע.
עת לעשות לה שם הפרו תורתך.
תזרום, כאילו, כמה שצריך, כמה שאתם...
איך אני אדע? תדע?
זה לא נודע. נכון, זה לא נודע.
כל המהות של קשר בין איש לאישה, יש בו מרכיב חזק מאוד של חוסר ודאות,
של אמונה.
אנחנו הולכים ביחד אל עבר העתיד הלא ידוע,
אבל מאמינים אחד בשני, מאמינים בקדוש ברוך הוא שיהיה איתנו,
ובעזרת השם יהיה בסדר.
אמר לי פעם, זה בעל תשובה,
אמר לי, תראה,
אם מישהו היה אומר לי בתחילת התשובה את כל ההשלכות של זה,
בחיים לא הייתי חוזר לתשובה.
אם מישהו היה עומד לי בצומת ואומר לי, תקשיב, להיות בעל תשובה, זה אומר,
נותן לי את כל הסטינג,
שבת, כשרות, וחינוך, וכל זה, הייתי אומר שמה, הייתי אומר, אוקיי, סליחה. רק בזמן נתון, היה נראה לי שזה מגניב.
אחת שבת, ככה פלטה בקטנה, נראות שבת,
כיפה, תפילה קרלי בך, סבבה, כאילו חבר'ה, הכל כזה, נחמד.
מה יהיה? לא יודע, יהיה בסדר.
ואז כל פעם אתה עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, אז אתה כבר מגלה, ואז אתה כבר בפנים.
אז אותו דבר גם בחיי נישואים,
כן?
אם אדם ידע את הכל
בזמן נתון,
יכול להיות שהוא ייבהל.
אנחנו לא יודעים,
וזה טוב מאוד.
וככל שיודעים יותר,
פעם קניתי איזה ספר שנקרא הדרך אל העושר.
עושר במרכאות.
ספר לכלכלת בית.
צריך לדעת, מי שמתחתן, לדעת מינוס, פלוס, ואיך, זה נכון, איך,
זה ספר ממש מתוק,
גם כתוב כזה בהומור.
ואז יש שם גם פרק, כמה עולה לגדל ילדים?
הם מתמחירים את זה.
כמה עולה לגדל? מהטיטולים והמעון עד, נגיד, האוניברסיטה, עד שהילד מתחיל לעבוד.
קיצור, עוד יש שם סכומים אסטרונומיים.
אמרתי לאשתי, תקשיבי, לפי הדבר הזה, יש לנו, יהיה לנו כסף לילד פסיק שתיים.
זה מה ש...
נכון.
אלא מה, הם כותבים שם יפה, בסוף הזה, בסוף הפרק.
נא לא להתחשב בפרק הזה. סתם, מסתברים. תמשיכו הלאה. לא לפי זה,
אל תשקלו את הפרק הזה. הם כותבים בעצמם.
אתה אומר, אני לא יודע, ויהיה בסדר.
למרות שכשאתה מנסה להיכנס את זה לתוך מספרים, אתה אומר, באמת זה נראה מורכב.
יש מרכיב מאוד משמעותי, ודווקא בגלל שאנחנו היום בתקופה שבה אנחנו יודעים המון, גם דברים שאנחנו צריכים וגם דברים שאנחנו לא צריכים,
יש לנו המון המון ידע ואנחנו רוצים גם לצפות את העתיד, ומה יהיה?
תראו באתרי תחזית מזג האוויר, תגיד לי, אתה יכול להגיד לי מה יהיה מזג האוויר בעוד שבוע וחצי בחוד עקב?
אני רוצה את זה, אני רוצה לדעת בדיוק על הקשקש,
מה יהיה?
אז גם כשאז הוא נפגש עם איזה מישהי,
אז הוא רוצה לדעת מה יהיה.
וכל עוד הוא לא בטוח עם איזה שהוא, שהכל יהיה בסדר, אז הוא נמנע,
אבל זה לא הולך ככה.
הנישואין של יצחק ורבקה, הדבר הדומיננטי ביותר בהם זה שרבקה לא יודעת ויצחק לא יודע.
רבקה לא יודעת למי היא הולכת.
הגיע איזה עבד, מספר סיפורים.
יש לי איזה משהו, אדון, בסדר גמור, את יודעת מי זה? לא.
לא יודעת. מכירה משפחה, בכללי, אבל אף פעם לא ראיתי אותו.
יצחק לא יודע מי זאת, הם לא יודעים.
הם הולכים אל הלא נודע.
הם הולכים אל ה...
גם כשאתה יודע, אתה לא יודע.
נכון? גם כשאתה מכיר מישהי, אדם מכיר מישהי לפני החצונה, אז עכשיו מה, אתה יודע מי?
אתה יודע, זה החיים, ייקח לנו חיים שלמים כדי לגלות מי אנחנו. אז באמת זה תמיד נכון.
כאילו, רק אצל יצחק ורבקה זה גלוי, כן? אין לזה שום...
אנחנו משחקים בכאילו שהכרנו, ואנחנו אוהבים, ועכשיו אנחנו מתחתנים, אבל באמת כל אדם שמתחתן,
ככל שהרי השנים גדלות,
עוברות, אז אתה בעצם מבין שלא הבנת, אתה מבין שלא הכרת, שלא ידעת,
לטובה, כן?
אז אצל יצחק ורבקה זה מונח.
הזוגיות של יצחק ורבקה שמה במרכז את מרכיב הלא נודע.
יש מרכיב כזה בקשר,
והוא משמעותי.
אתה מכיר מישהו לפני החתונה, אתה מכיר אותו 100% אבל בגובה 10 סנטימטר.
וחיי נישואים זה גובה קילומטר, אתה לא יודע מה קורה שם.
אז מה, אולי יהיה לא טוב?
קודם כל, הנחת העבודה היא שמא טוב ב-10 סנטימטר, יהיה גם טוב
בעומק קילומטר.
אבל באמת זה לא נודע,
וזה גם מה שיפה.
זה המרכיבה המעניין. כך הוא אומר כאן.
ועוד כל מיני דברים. אחד אמר זה מיתה, כי גם שם נכנס אדם בספק וכו'.
כל מיני דברים כאן שקשורים לחוסר בדאות.
כן,
אולי נקרא את זה, כי זו תורה חשובה.
אחד אמר זה מיתה,
כי גם שם נכנס אדם בספק, כמו שאמר רבי יוחנן,
שיש לפניי שתי דרכים, כן?
וכדעית על עולם מבקש אדם את זיבולה בת רייתא.
ואחד אמר זה קבורה,
כי בקבורה נמצא גם כן עומק האדם, והאדם נכנס בספק
כי הוא מפולש לחיי העולם הבא, כליטו המדרש. כן, אדם בדרך כלל לא יודע איפה הוא ייקבר, זה כבר תלוי במי שיהיה אחריו.
ואחד אמר, זה בית הכיסא, היינו בושה שיתפלל האדם
שלא יצא מפיו דבר שיתבייש בה אחר כך. גם זה סוג שלא נודע.
לפעמים אנחנו עושים איזה משהו, ולא שמנו לב, ולא ידענו, ואחרי זה זה מבייש אותנו.
אז גם זה צריך להתפלל.
ואומר, אלה החמישה דברים נרמזים, זו הסדרה. תורה מרומז באברהם זקן,
כי זקן זה כאן החוכמה, אישה מרומז ברבקה שנשאה יצחק.
גם יצחק לא הכיר את רבקה,
וגם רבקה לא הכירה את יצחק,
ושניהם הולכים על הלא נודע הזה.
האם
יש מוכנות, אני אומר, מוכנות בזוגיות שלנו למרכיב
של לא נודע?
אנחנו אומרים מראש,
אדם עומד מתחת לו ואומר לאשתו,
אני יודע שאני מכיר אותך מצוין, אבל רק ככה.
ואחרי החתולה אני אכיר עוד דברים, נסתרים.
שימו לב, אני לא מדבר על דברים חלילה לא טובים, שמישהו מסתיר ממישהו שהוא איזה עבריין,
הוא בחור לזה. לא, זה הכוונה.
מכירים מצוין, את אישה טובה, משפחה, הכל בסדר גמור.
אני רק אומר שאני יודע שמאחורי הנגלה, מה יש?
נסתר. כמו שאדם לומד פסוק בתורה.
למדת פסוק בפשט, שואלים אותו, זהו? זה מה שיש? ולא, מה פתאום? יש גם דרש.
לומד רעש, זהו, לא, יש גם רמז, זהו, יש גם סוד.
ובסוד יש אין סוף.
לכל אחד מאיתנו יש באישיות מרכיב של סוד.
האם אנחנו מכבדים את המרכיב הזה ונותנים לו מקום
לקשר הזוגי
ומאפשרים אותו?
והאם אנחנו לפעמים יראים מהדבר הזה? לא, כל עוד אני לא יודע בדיוק מה יהיה, אז אני לא רוצה להיכנס לסיפור הזה, וזה תוקע.
זאת הזוגיות המיוחדת של יצחק ורבקה.
והזוגיות של יצחק ורבקה היא עוד יותר מעניינת. מדוע?
בגלל שזו הפעם הראשונה שנאמרה בתורה, כמובן, המילה אהבה.
והזוהר מתייחס לדבר הזה.
כן,
אז מה השאלה?
איך, אלא נטועים, זה עוד מתחיל.
אז הוא מציע פה שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה לפחד מזה, ואז אם אני מפחד אני גם אנסה להימנע מזה.
אפשרות שנייה להבין שבתוך הלא נודע מי נמצא?
הקדוש ברוך הוא. ולכן הדיבור מתחיל, על זאת תתפלל כל חסיד הלך לעת מצואו.
זו הזדמנות לתפילה.
הקדוש ברוך הוא תעזור לי, שכשאני הולך אל הלא נודע, אני אכוון לרצונך ואני אמצא דברים טובים באשתי והיא תמצא בי דברים שאני בכלל לא יודע ודבר כזה קורה לפעמים אחרי עשר שנות נישואים אתה אומר לעצמך, עכשיו אני מבין למה התחתנתי איתה רק עכשיו אני בכלל מבין לא ראיתי את זה בכלל כי נוצרה איזושהי סיטואציה כזו או אחרת שפתאום התגלה איזשהו כוח שבכלל לא ראיתי אותו לפני כן ועכשיו אני מבין מה הקדוש ברוך הוא חשב אבל צריך להיות פתוח לאפשרות הזאת לדעתי זה הסיפור המרכזי של יצחק ורבקה
המוכנות להתחתן תוך כדי הליכה אל הלא נודע.
אל הלא נודע.
הזוהר
מביא כאן עוד איזה עניין,
שאחרי זה הרשער הירש
מרחיב אותה קצת.
בדיוק מה שאנחנו דיברנו. אומר הזוהר,
ויביא יצחק האוהלה שרה עמו, אמר רבי יוסי אי קרא קשיא.
הפסוק הזה קשה.
האוהלה, למה כתוב האוהלה? לאוהל שרה עמו מבעלה. ואז צריך לומר, ויביא יצחק לאוהל שרה עמו. מה זה האוהלה? מה זה הביטוי הזה?
מהי האוהלה?
אז זה כאילו, הזוהר קורא את הפסוק הזה.
אם היה כתוב ויביאה לאוהל שרה אמו, אז היינו מבינים שזה לאוהל. אבל אם זה האוהלה,
אז אתה יכול לקרוא את זה לאוהל השם.
יש שם אות של שם השם.
דהתהדרת טמן שכינתה.
חזרה השכינה.
בגין דקוזים לדשרה קיימא בעלמא,
שכינתה לא הייתה דמיניה. כל עת ששרה הייתה קיימת בעולם, השכינה לא הייתה פוסקת מן האוהל.
ושרגה בדליקת מערב שבת לערב שבת,
ואבא נעיר כל עניין יום מדי שבתא, הנר היה דולק כל השבוע.
בתר דמיתת, אחרי שמתה שרה, כבתא היא שרגה נכבה הנר.
כיוון דעת התרבקה, אהד ראת שכינתה ושרגה הדליקת.
כן, חזרה השכינה והנר נדלק.
שרה אמו דדמיה לשרה בכל עובדה.
רבי יהודה אומר, כמד דיוקנד יצחק אבק דיוקנד אברהם,
כמו שיצחק אדומה לאברהם,
וכל מדחמי ליצחק אמר דא אברהם, ומי שראה את יצחק אמר זה אברהם, ודאי אברהם הוליד את יצחק. אך הנא מרבקה דיוקנא ממש אביה דיוקנא דסרה.
טוב, יפה, אז זה מדרש שכולנו מכירים. ואז הזוהר ממשיך ואומר ככה.
רבי שמעון אמר, מה אשתה דכתיבה ביצחק ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויהוויה?
מה זה הדבר הזה? תראו את רבי שמעון בזוהר.
כיוון דאמר ותהיו לאישה,
לא ידענה דאורכים לה? זאת אומרת, ברור שהוא אוהב אותה. מה, יש בעל שלא אוהב את אשתו?
כן.
רבי שמעון שואל את זה.
דאקוד בני אלמא רחמי לנשה היו.
טוב.
אולי רבי שמעון לא היה בתקופתו מעון לנשים מוכות או משהו כזה.
אז מה אשתה ביצחק, דכתיב בוייאביה.
אומר רבי שמעון דבר מדהים.
אלא ודאי יתערותא דרחימו דדוכרא לגבי אי תתא לאו איהו אלא שמאלה.
התעוררותא זכר לאהוב את הנקבה זה לא אהבה.
על זה אתה לא יכול להגיד את המילה אהבה.
זה שמאל.
במילים פשוטות זה יצר.
זה אהבה של יצר מין.
דכתיב שמאלו תחת ראשי וחושך ולילה כחד אינון זה אהבה חשוכה או לא אהבה בכלל.
ושמאלה היא תאריכים ומותדים לגבי נוקווה וירכי תבא. השמאל תמיד רוצה אהבה לגבי הנקבה, כן? היצר הזה, משיכה מינית, ולזה אתה לא יכול לקרוא אהבה.
ועל דא,
לכן, אף על גב דאברהם רכים אלא שרה,
למרות שאברהם אהב את שרה, לא כתיב בו ויעביה, אלא ביצחק.
למה?
כי יצחק אהב את רבקה,
כמו שאמרנו, הפסוק מקדים, ויביע האוהל השרה הימו.
והוא רואה בה את התכונות של שרה,
הוא רואה בת השארת שכינה ומשם הוא אוהב אותה. יצחק אוהב את רבקה,
הוא לא אוהב את עצמו ליד רבקה,
בסדר?
ויהי תימה אם תאמר ויהאב יעקב את רחל, כתוב.
אז הוא אומר, סיטרא די יצחק דאב וביקא אבידלי. כלומר, תזכרו מה שאני אומר לכם, אנחנו תכף נתייחס לזה,
יעקב מתחתן פעמיים, כי בעצם יעקב לוקח את הנישואים של יצחק ורבקה ומפצל אותם לשניים.
יצחק מתחתן עם רבקה קודם כל במרכיב של לא נודע, פעם אחת.
אחרי זה יצחק מתחתן עם רבקה במרכיב של אהבה,
הוא מביא אותה לאוהל והוא אוהב אותה.
יצחק מתחתן פעמיים עם אותה אישה ויעקב מתחתן פעמיים עם שתי נשים.
אבל בעצם יעקב לוקח את מה שעשה יצחק ומפצל את זה לשניים, תכף נראה את זה בפנים.
אבל יצחק,
כן, תחזי אברהם קדחמה לשרה, אבא מחבק לה ולא יתיר.
אברהם רק היום מחבק את שרה.
בסדר?
חיבוק זה משהו מאוד מאוד מעודד, מאוד אני איתך.
אבל יצחק,
דהיו בעלה,
אחיד בה,
הוא התאחד איתה.
ושבי דרועה תחת ראשי, שם את הזרוע תחת הראש שלה.
נכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
ואחרי יצחק,
מכיוון שיצחק ורבקה ככה יום חיו,
לבטר עטה יעקב ושימש ערסה, שימש מיטתו,
ועולי תריסר שבטין,
כולה כדכאיות ותחזי אבאן כולה ברז אחת.
מהאהבה של יצחק לרבקה יעקב אבינו הוליד את בית שבטים. תראו מה אומר הרשער הירש דברים נפלאים מאוד
על האהבה. אף זו תכונה אשר ברוך השם לא נטשטשה בזרע אברהם ושרה יצחק ורבקה.
ככל שהוסיפה להיות אשתו כן גדלה אהבתו.
כל שנה הוא מגלה בה מרכיבים נוספים.
זה יכול להיות אם התחתנת עם מישהי שאתה מכבד את צד האין סוף,
את הצד הלא נודע. אז כל שנה מתגלים דברים.
כדוגמת נישואים אלה של הבן היהודי הראשון,
כן מוסדים הנישואים, רוב הנישואים בישראל לא על יסוד התשוקה,
אלא על פי שיקול התבונה.
הורים וקרובים נמלכים בעצמם, עם הצעירים מתאימים זו לזו.
איזשהו מסנן של שידוכים. תשמע, ראיתי אותה, ראיתי אותך, נראה לי אתם מתאימים.
זה עבר איזה מסנן,
נכון? לא ראית רק איזה מישהי, נפלת באהבה.
אומרים באנגלית, he fell in love, כן?
זה בדיוק, הוא נפל. קרא לו, זה נפילה, he fell in love.
אבל באמת כשמישהו הציע, זה כבר אומר שמישהו חשב, השקיע איזה מחשבה אם זה מתאים.
יש פה איזה סינון כלשהו.
ומשום כך גוברת האהבה ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו.
אך רוב הנישואים בעולם הלא-יהודי נגמרים,
על פי מה שהם קוראים אהבה.
ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובלות הלקוחים מהחיים.
עכשיו אפשר לראות מהם בבואה דה בבואה בחלק גדול מהשירים.
יש הרי ז'אנר שלם של שירים מזרחיים כאלה ואחרים,
שהם עוסקים פה בארץ, בעברית, עוסקים, אני עכשיו אקצר לכם אלף שירים.
הייתי אותי, עזבת אותי, אני לבד, אני בודד, קר לי בלילה, מתי תחזרי?
בסדר?
מתחת לדבר הזה נכנסים איזה מאות שירים.
נכון?
בדד, רק תפילה, בודד, אני זה, ראיתי אותך בלילה, ראיתי אותך בלילה.
סט שלם של שירים, זה לקוח הכל מהדבר הזה.
אין ללעדה וללהציץ בתיאורי הנובלות על כוחים מהחיים כדי להיווכח מיד,
אדמר, הבא שם התהום בין האהבה שלפני הנישואים
לבין זו שלאחריהם,
איך הכל אחר כך, טפל וחסר טעם,
מה שונה הכל מתיאור הדמיון וכולי. אהבה זו הייתה עיוורת
אצל הגויים, ולכן על כל שעל בעתיד, אכזבה.
לא כל הנישואים בישראל,
שעליהם הוא אומר, ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויהבהה. ככל שהיא יותר אשתו, ככה הוא יותר אוהב אותה.
שם החתונה איננה שיא הפריחה,
אלא השורש לאהבה.
יש כאלה שמברכים בחתונה, הבעל אומר לאשתו,
שלא תשתני לי.
זה כבר סיבה להדליק נורות אדומות.
מה זה לא תשתני?
בטח שהם משתנים.
כל המהות של החיים זה להשתנות.
לא תשתני לי, הכוונה היה פה איזה חלום,
אל תשתני.
ברור שתשתנה, יהיה ילדים, יהיה הריונות, הכל משתנה.
צריך להגיד, תשתני לי.
אז יצא שיצחק
מתחתן עם רבקה ומוסיף לנו מעבר למרכיב של המשימה המשותפת,
הוא מוסיף לנו את המרכיב של מה?
של הלא נודע ואת המרכיב של האהבה.
אבל אהבה אמיתית,
אהבה לאדם,
אהבה לתכונות שלו, אהבה למי שהוא,
ולא אהבה מינית שעליה אומר הזוהר אל תגיד לי אהבה. זה לא אהבה, אני לא מוכן שתקרא לזה אהבה.
אהבה לאדם, לצלם אלוקים שלו, לנפש שלו, לתכונות שלו. יצחק רואה ברבקה את התכונות שהוא כל כך העריך אצל אמא שלו, את הטהרה, את הקדושה, את הנקיות,
אז הוא אוהב אותה.
האהבה הזאת היא משתלשלת גם עד לגוף.
יש כאן דבר מאוד מעניין, תראו, גם אצל רבקה.
כשרבקה
מגיעה ורואה את יצחק,
מה כתוב?
כתוב ככה, ויצחק וכו' וכו', והנה גבאים באים,
ותישא רבקה את עיניה, ותרע יצחק ותיפול מעל הגמל.
קודם כל, ותישא רבקה את עיניה,
זה קצת משונה, כי בדרך כלל מי שרוכב על גמל הוא הרבה יותר גבוה ממי שהולך על הרצפה.
אבל כנראה כתוב כאן מתאר את התחושה הנפשית של רבקה,
שהיא רואה מישהו גדול,
גבוה, אז כאילו, מה היא עושה?
מה היא עושה? מה הפעולה הראשונה?
נופלת מעל הגמל,
היא יורדת כאן, היא רוצה, כאילו, היא מבינה שיש כאן איזה אדם שהיא לא יכולה לפגוש אותה כשהיא נמצאת באיזה מקום גבוה,
אלא
פנים מול פנים.
ותאמר אל העבד, מי האיש על הזה ההולך בשדה לקראתנו?
ויאמר העבד, הוא אדוני,
ותיקח הצעיף ותתקס.
מבינה שכדי לפגוש את האדם הזה, העמוק הזה, הפנימי,
צריך להיות מכוסים.
איזושהי כיסוי של צניעות שיאפשר בפנים למשהו פנימי לקרות.
סביבת העבודה שמאפשרת למרכיב שדיברנו עליו, המרכיב של הלא נודע,
לבוא לידי ביטוי, זה סביבת עבודה צנועה.
אם עסוקים כל הזמן בלחצין, אז הכל בניגלה.
אם כל רגע מעלים פוסט לפייסבוק, היינו כאן, היינו שם, הנה הפתק שבעלי כתב לי, הנה הפתק שאני כתבתי לו,
הנה המתנה שהוא קנה לי, הנה הפרחים, מה שרוב האנשים היום עסוקים בזה הרבה מאוד, והוא כל הזמן לתעד את החיים שלהם, כולל את הרגעים הכי אניטימיים,
הכי פנימיים, הכי קרובים, הכי זה.
בדרך לחדר לידה,
מתעלמים וכל זה.
צירי לחץ, כן, זה ככה.
מזל טוב נולד, כאילו, יודעים בפייסבוק, וכשההורים שלך יודעים,
כבר כל עם ישראל יודע,
שזה כאילו אובדן האניטימיות, המרחב הסודי, המרחב הפנימי, המרחב הלא נודע.
אנחנו זכינו שנולדו לנו שלושה ילדים בשבת.
יש לנו ילד בשבת, ילד לא בשבת.
שבת, לא בשבת.
אז אין על הילד בשבת. כתוב שצריך להתפלל שזה לא יקרה.
אבל אם זה קורה, אומרים שזה עניין גדול.
כי נולד לך ילד.
בדרך כלל הם נולדו בליל שבת.
אלה שנולדו בשבת, זה היה בדרך כלל בליל שבת.
או לפנות בוקר.
יש לך עכשיו
יום שלם של סוד.
רק אתה ואשתך יודעים כשנולד אחים ילדים.
כל העולם לא יודע.
ההורים שלך לא יודעים.
ואי אפשר להתקשר.
אי אפשר להגיד לאף אחד.
זמן פלא כזה.
נפלא.
משהו כזה, פסס. לא יכול לדווח הלאה.
ואז, את השבת,
אליהו הנביא מבשר בשורות טובות.
אפשר לבשר.
אז רבקה מתכסה.
הצניעות הישראלית מאפשרת, מכניסה איזשהו מרכיב של הרפתקה,
ושם יכול לבוא לידי ביטוי החלק הזה שאנחנו מדברים עליו בקשר, החלק של הלא נודע, החלק הנסתר,
החלק הפנימי.
אצל יעקב זה מחולק לשניים, בסדר?
יעקב מתחתן פעמיים.
ולדעתי בעצם מה שקורה אצל יעקב, כמו שהזכרנו, זה שיעקב לוקח את החתונה של אבא שלו ואמא שלו וזה מתחלק אצלו לשניים.
יעקב קודם כל מתחתן
עם רחל,
כמו הנישואים השניים של יצחק ורבקה.
כלומר,
ויהי כאשר ראה את יעקב ואת רחל,
ראה יעקב ואת רחל לבית לבן אחי אמו, בית צאן לבן אחי אמו,
ויגש יעקב וכו', וישק יעקב לרחל,
ויישא את כל הווי אבק.
וכמובן אחרי זה כתוב שהוא אהב אותה.
יעקב מתחתן בצורה הכי הכי זורמת, הכי טבעית, הכי מלאת אהבה, הכי, כן, מאוד מאוד מזכיר את האהבה של יצחק לרבקה.
אחא יעקב מיד,
הוא רואה את רחל, הוא מבין מי היא,
הוא מבין את העניין שלה תוך שנייה. כתוב גם באישה כי יעקב לרחל ולא את רחל.
לרחל הכוונה או להיא ולה ולמה שהיא מבטאת.
יש בזה גם מרכיב רומנטי, בסדר?
יש לדבר הזה מקום
גדול מאוד בתוך הקשר, שיש כאן איזה אהבה וקרבה ויופי ונוי וכולי,
אבל זה לא מספיק.
יעקב מתחתן עוד פעם,
והפעם רק עם המרכיב שלה לא נודע. כאילו לאה היא בעצם הממשך של רבקה בהקשר הזה,
ולאה מכניסה לחיים של יעקב את המרכיב הלא נודע.
פתאום נכנסת לו אישה לחיים.
בסדר? פתאום.
לא מתוכנן, לא ידוע, לא ביקשתי.
אני פה.
אז מה אני אעשה איתך?
אני פה.
לא מכיר, לא יודע מי את.
אני מכיר את החותך, לא מכיר אותך.
התורה של היום אומר שרחל ולא היו תאומות זהות.
מה שאיפשר להחליף ביניהם.
לא מכיר אותך.
אתה תלמד להכיר אותי.
אנחנו יודעים בחשבון אחרון שמלאה יצא עיקר בית ישראל. כלומר, דווקא מהמרכיב הסודי יוצא לוי ויהודה ויששכר, עיקר השבטים.
יוצאים דווקא משם.
אבל זה ברור שיעקב התחתן פעמיים.
אז מה יוצא לנו?
יוצא לנו שזוגיות יהודית מורכבת מארבעה
מרחבים, אולי כנגד ארבע אותיות שם השם.
אנחנו ננסה בדקות הבאות גם לנסות להגיד אולי מיהו המרכזי שבהם.
משימה משותפת,
אנחנו לא כאן רק בשביל עצמנו, אנחנו רוצים איזשהו אידיאל שימשוך אותנו למעלה.
כל זוג עם המשימה שלו.
מוכנות ברמת ההיכרות ללכת אל הלא נודע.
להכיר טוב ברמה הזאת, אבל להגיד אני יודע שיש המון דברים שאני כרגע לא יודע, אבל אני מוכן ללכת אליהם.
אני רוצה להתפלל עליהם, אני רוצה...
אני יודע שיש דברים שאני לא יודע שיכירו לשנינו ביחד,
ואני בעיקר יודע שאני לא מכיר אותך.
אני מכבד את העובדה שלבת הזוג שלי יש מרכיב שאני עדיין לא מכיר,
ואני אכיר אותו עם השני.
בעוד חמש שנים אני אכיר, בעוד עשר שנים אני אכיר,
אכיר כל מיני דברים.
איך תכיר אותה, אימא, אם היא עוד לא אימא?
אתה יודע איך נראה? אימא זה עולם אחר, זו מציאות אחרת.
ואם אנחנו מנסים לשלוט על כל דבר, ולדעת כל דבר, ופעם היה איזה זוג שלא הכרתי לפני כן, גם לא אחר כך, הם לא כל כך מהאזור שלנו,
הם עכשיו הגיעו אליי ובאו לדבר עליהם איזה
מריבות וזה וזה וזה, טוב, ניסיתי לעזור למה שאני יכול
ושילחתי אותם בדרכם.
אחרי איזה כמה חודשים הם התקשרו אליי,
שניהם ביחד, שיחת ועידה.
הם רבים בטלפון.
הם שואלים אותי, האם מותר לקרוא לילד שייוולד בשם
אם נולד אחיין אחר במשפחה באותו שם?
כן.
אוקיי, הם בדיוק חוזרים מברית של אח של בעלה וקראו לילד בשם מסוים,
והם גם רוצים כזה שם, אז האם מותר?
ואני אומר להם, קודם כל, אני מאוד מאוד שמח שברוך השם, הכל בסדר,
ואני שומש את זה גם בהיריון.
והיא אומרת לי, לא, וכלול לא בסדר,
אם אני אהיה בהיריון, ואם אני ארצה.
הם רבים מעכשיו על השם שלה.
אמרתי להם, זה ספק ספק מתהפך.
קודם כל, תראו.
אז יש כאלה שרוצים לדעת את הכל כאן ועכשיו,
בסדר?
ככה לא מתקדמים בחיים.
ככה לא מתחתנים.
לשחרר.
לשחרר.
אנחנו לא נדע את הכל כאן ועכשיו.
זוגיות יהודית מכבדת את העין,
מאפשרת לו לקרות, מזמינה את הקדוש ברוך הוא להגיד, הנה,
לזאת תתפלל אליך כל חסיד להיות מצוא,
למרכיב שלה לא נודע, יצחק ורבקה.
זוגיות יהודית יש בה אהבה.
יש בה אהבה, אבל מה מוגדרת אהבה?
הזוהר אומר, אל תגיד לי אהבה, ממשיכה בין המינים. לא, אהבה זה לאדם שמולך, למישהו,
לשכינה שהוא מביא איתו,
לצלם אלוקים שהוא מביא איתו, את זה אתה אוהב.
ומשם אני אמשך את האהבה גם לגוף ועוד דברים. זה מתחיל מהשכינה שרבקה מביאה איתה.
כן, רבי שמעון אומר, פחות מזה אני לא יכול להגדיר את זה בכלל בתור אהבה.
יצחק לא רק מחבק את רבקה, אלא הוא
שם את זרועו תחת ראשה, הוא כאילו רוצה, הייתי אומר, הוא רוצה,
הוא אוהב את הראש שלה, בסדר?
זה המשמעות.
אנחנו אומרים, אנחנו באותו ראש, יש כזה ביטוי.
אז יצחק אוהב את הראש של רבקה,
את הדעת שלה.
יש שבט יהודה,
על הפרשה של רבייבל איגר,
הוא אומר, יש מילה שחוזרת המון המון פעמים בפרשה,
וזו המילה אין.
במקום מעיין כתוב אין.
והוא אומר,
זה דבר נפלא, מה שהוא אומר, האמת היא, ממש התלבטתי מה ללמוד את זה או את רבייבל איגר, זה מאוד מאוד ארוך,
אבל תזכרו שיש דבר כזה.
הוא אומר, בכוונה כתוב
אין כי אליעזר בדק את רבקה בעיניים.
מה זה העיניים?
חלון הנשמה.
כתוב כל אישה שעיניה נאות,
גופה אינו צריך בדיקה.
אתה מסתכל על אדם, אתה רואה עם העיניים שלו עיניים טובות,
וכתוב אסור לשאת אישה עד שיראנה. יראה את מה?
יראה את העיניים.
יש ביטוי, נכון? עיניים שלי.
אף הורל אומר לילד שלו אוזניים שלי, נחיריים שלי,
סנטר שלי, נכון? לא אומרים. עיניים שלי אומרים.
יש כזה דיסק גם של יהודה פוליקר.
עיניים זה חלום הנשמה. אתה מסתכל איזה עיניים יש.
אז כתוב, ואבו אל העין, ואבו אל העין, והנערה על העין, ועל העין, ואעמוד על העין, על העין. הוא מסתכל על העיניים של רבקה.
הוא אומר, העיניים האלה עיניים טובות.
אני רואה מבפנים את הנשמה.
וגם יצחק רואה את זה.
זאת אהבה אמיתית.
זה בעצם שלושה, לא ארבעה, נכון?
זה המשימה, הלא נודע והאהבה ל...
טוב,
מה שמתפצל אצל יעקב לשתיים.
מה העיקר?
צריך הכול,
נכון?
אבל מה העיקר? מה חשוב?
קשה לוותר, זה צריך את הכול.
אם זה שלושה ולא ארבעה, כמו שאמרנו, זה גם כנגד הכנעה, הבדלה, המתקה, כידוע.
נכון? חייבים להגיד את זה.
שלושה שם ארבעה, אבל הכנעה זו המשימה המשותפת.
אני ואת,
מול איזו משימה שהיא גדולה משתינו.
הבדלה, אני מצליח להבדיל את עצמי מכל הפחדים שלי והחששות והדעת, ולהימסר להשם יתברך. הקשר בינינו יהיה למעלה מטעם ודעת.
וההמתקה זה האהבה.
בסוף אנחנו מתאהבים אחד בשני, מתאהבים במתיקות הזאת.
אז זה בוודאי יהיה מסודר לפי הכנעה עבדה על ההמתקה של הבעל שם טוב,
לט מאן דה פליג בדבר הזה. אני מתפלא שלא אמרתם את זה בעצמכם.
בכל אופן,
על פניו,
הזוגיות של יצחק ורבקה היא המרכזית.
יותר חשוב מהמשימתיות המשותפת
זה המרכיב של המוכנות ללכת אל הלא נודע והמרכיב של האהבה.
איך אני יודע את זה?
כי אנחנו מתפללים על זה כל שבת. שבת זה יום הזוגיות.
שבת זה יום של אהבה, שבת זה יום של משפחה,
שבו בעצם נפגשים כל בני הבית, ודאי גם איש ואשתו,
ובתפילה אנחנו אומרים
לפי ישרים תתרומם, ובשבשי צדיקים תתברך,
ובקרב
קדושים תתעלל,
ובלשון חסידים תתעלל,
שם תתרומם ואז תתעלל, כן? ואז יוצאי יצחק ורבקה, נכון?
ארבע אותיות, הם מתאימים בדיוק אחד לשני, ארבע אותיות,
ויש שם ישרים, קרובים, כן, תתעלל, יש שם איזה,
יש שם כמו דו-שיח כזה, יצחק מדבר ורבקה עונה לו.
אז כנראה המבנה הזה, וגם לפי מה שאנחנו רואים כאן, שהזוגיות של יעקב בעצם מתפצלת
מיצחק ורבקה לשניים,
ואנחנו בעצם מבינים שזה הלב, זה המרכז.
אבל באמת כל אחד מאיתנו שיוצא לדרך החשובה הזאת,
את שלושת הדברים האלה צריך לשים בתוך המודעות שלו.
המוכנות ללכת אל אלון עזה,
להכיר במרכיב האלוקי בקשר.
אהבה לא לגוף.
אהבה לא לגוף. ואני רוצה להגיד גם עוד איזה מילה אחת על הבקשה שאני מכבד אותה.
אני מתנגד אליה, אבל אני מכבד אותה, שאנשים מבקשים לראות תמונות לפני.
למה אני מכבד? כי באמת יכול להיות שיש איזו בחורה שאתה רוצה לראות תמונה, כי באמת זה לא בקטע שלך, ואז באמת חבל על הזמן שלך ושלה.
אבל אתם יודעים שתמונה זה זיוף.
תמונה זה זיוף.
מה, אתה יכול לראות בן אדם לפי תמונה?
רואים בתמונה חיוך?
רואים הארת פנים,
רואים מי זה הבן אדם, זה לא רואים כלום בתמונה, תמונה זה קליפה, זה לא כלום.
אז כשאתה מבקש לראות תמונה ואתה הולך לפי התמונה, זה בעצם אומר, אתה לא רוצה לפגש עם הבן אדם.
זה בן אדם שהוא מחייך, ואיך שהוא מדבר, ואיך שהעיניים שלו זזות, ואיך ש... זה בן אדם חי.
מתמונה אתה לא יכול ללמוד כלום.
לא, היא לא נראית לי בתמונה, אני לא... מה זה הדבר הזה?
המוכנות ללכת אל המרכיב הנסתר של בן הזוג, אתה פוגש רק כשאתה פוגש את הבן אדם,
לא כשאתה רואה תמונה.
וכמובן, אמרנו אהבה, אהבה לא רק לגוף, לא רק לצדדים החיצוניים,
אלא אהבה לצד הפנימי.
זו הזוגיות של אהבות וממנה אנחנו רוצים ללמוד, כי באמת, ובזה נסיים,
הפרויקט המרכזי של עם ישראל כבר 3,000 שנה זה להתחתן.
זה הפרויקט המרכזי, צריך לדעת.
וזה מוכיח את עצמו,
כי בסוף כשיש חתונות וזוגות צעירים מתחתנים ומקימים את ביתם, זה החוסן של האומה.
בהמון המון עמים באירופה אין חתונות והם מתחילים להתפורר.
זה הסוד של עם ישראל, ולכן גם בדבר הזה נלחמים מאוד.
זה הסוד, זה הפלא, וזה הפרויקט המרכזי, ועם ישראל כולו מאמין בחתונות, מאמין למשפחה, והם מתחתנים, יוצאים להתחתן.
זה יפה.
אבל צריך לחזק את זה מול רוחות זרות,
לפי הסוד של שידוכי אברהם ושרה,
יצחק ורבקה, יעקב ורחל ויעקב ולאה.
רוצו להתחתן.
מי שלא יתחתן, מי שיתחתן אז...
הכל בסדר.
