צהריים טובים, אנחנו בשיעור נפש הפרשה שהעניין שלו
זה לחיות עם הזמן, כדיברד מור הזקן, ללכת עם הזמן
ולפתוח את הנפש לאפשרויות השונות העולות מהפרשה.
באופן אישי,
אותי מאוד מאוד מעניין סוגיות של שמות.
שמות, כל פעם שמגיעים לברית
אני באמת אה, איך יקראו לילד, ומה, אני אנסה לנחש גם,
לפעמים אני מצליח,
אתה יודע, אם אתה כל פעם תגיד נועם,
בסוף תהיה צודק מתישהו, כאילו זה, נכון?
אחת לכמה זמן זה...
לא, אבל אני מנסה ככה לראות, לפי ההורים, לפי הזמן, לפי השעה, לפי פה, לפי שם.
אז סתם, זה דבר מעניין, שיש,
ממש יש שמות שיש להם זמנים.
נגיד, הייתה, השנה האחת שאצלנו בקהילה היה המון המון איתן, איתן איתן. ועכשיו השנה נווה, זה היה חזק. נווה הגיע מלא פעמים לגמר,
לפעמים גם מתקשרים להתלבט איתי על שם, אז אני יודע שנווה את זה אחת מההפשרויות, והוא גם מגיע לביצוע, איזה ארבע או חמש השנה.
אז שמות זה סוגיה מעניינת.
במיוחד כשיש, נגיד אם יש ברית ויש שם ולא מסבירים אותו, אז אני נורא, כאילו,
אני הולך אל הארבע, אני אומר, בוא תגיד לי מה היה השם, מה ההסבר.
ואנחנו בפרשת סוף לך לך ותחילת וירא,
אנחנו עסוקים בשמות.
גם אברהם, גם שרה וגם יצחק מקבלים שמות,
כשאצל אברהם ושרה זה שינוי קהל יחסית, תכף נדבר עליו, אצל יצחק זה דרמה גדולה מאוד,
כי יצחק הוא האדם היחיד בתורה ואולי גם בתנ״ך כולו שהשם שלו נקבע מראש.
יש אחרי זה כאלה נוספים שהקדוש ברוך הוא יוסיף להם שם,
יעקב יהיה ישראל,
שלמה המלך, אז כתוב שהנביא קורא לו, נתן הנביא קורא לו ידידיה,
כנראה ביד אשר, אבל בסופו של דבר השם שלו זה שלמה, לא ידידי.
האדם היחיד שקוראים לו בשם זה יצחק,
כן, וישמעאל, נכון.
שם זה מלאך, כן?
יצחק וישמעאל מאוד מאוד דומים כמובן.
וזה כמובן,
כיוון שאנחנו מבינים ששמות זה בעצם עיסוק במהויות, אנחנו צריכים להבין מה פשר המהות של שינוי השם גם של אברהם ושרה,
ומה פשר קביעת השם של יצחק, בסדר?
מה העניין?
נסה להבין את זה ביחד.
בסדר?
מתאים לכם הנושא?
בשעה זו של צהריים?
נתחיל.
אז הנה הפסוקים אצל אברהם.
ויפול אברהם על פניו וידבר את אלוהים לאמור. אני הנה בריתי איתך, והיית לאב המון גויים. ולא יקרא שמך עוד אברהם, ויהיה שמך אברהם,
כי אב המון גויים נתתיך.
ויאמר אלוהים על אברהם, שרה אשתך לא תקרא את שמה שרה, היא כי שרה שמה. זה מאוד מאוד בולט.
מאוד מאוד בולט. שבעצם,
לוקחים את היוד של שרי ושוברים אותה לשתיים, לפעמיים ה', ונותנים ה'1 לשרה ו-1 לאברהם.
נכון?
זה מאוד בולט שעושים כאן החלפה של יוד ב-ה', אבל לא הסרת היוד, אלא לוקחים את היוד ובעצם מפרקים אותה.
כמו שיש כאן משהו מאוד מאוד מרוכז,
שאתה יכול לפרק אותו ולהפוך אותו למשהו כפול.
אז בעצם היוד של שרי מתחלקת
לשניים, ל-ה'1 אצל שרה ול-ה'1 אצל אברהם,
כלומר הערך הגימטרי נשאר זהה של אברהם ושראי.
אברהם ושראי זה כמו אברהם ושרה,
אבל משהו כאן השתנה. מה קורה כשמחליפים י' בה'?
כן?
אז
קודם כל העובדה שהאות ה'
היא אות מאוד מאוד דומיננטית בשם של אברהם,
מאוד מאוד מהותית,
זה כבר אנחנו לומדים מפרשת בראשית.
שם כתוב אלה תולדות השמיים והארץ בהי ברעם,
ביום עשות השם אלוהים ארץ ושמיים.
וכאן המדרש אומר,
אל תקריא בעיברם אלא באברהם.
כן, המדרש כאן, לא הבאתי אותו, הייתי צריך להביא אותו.
כלומר, אתה יודע מה זה, מתחילת הבריאה זה אברהם. אבל כתוב כאן,
ההיא מודגשת, ובתורה הזו ההיא קטנה יש פה.
ההיא פה, הגודל של השונה, ההיא זעירה.
אז מה הפשר
ההחלפה הזאת?
אז זה דברים ש... תראו, אנחנו היום נהיה בעיקר בעקבות רשי,
כל פעם שאנחנו נגיד הכל כתוב ברשי זה מדהים, הפירוש של רשי הוא פשוט מתוק ואין סוף.
כמעט כשנגיד כתוב ברשי, רק צריך לשים לב.
אותיות ה',
אותיות י' ואותיות ה' וו' מרכיבות את שם השם.
וזה ברור שהאות י' היא איזשהו ריכוז,
איזושהי נקודה אידיאלית מאוד מאוד מרוכזת,
מאוד מאוד מצומצמת,
מאוד מאוד מרוכזת בתוך עצמה,
ואילו האות ה היא כבר איזושהי התרחבות,
נכון?
יש בה איזושהי התרחבות, יש בה איזשהו מרחב שמאפשר תנועה.
וחזל אומרים, רשי מביא את זה גם כן בפרשת בראשית,
שהעולם נברא בי' וה', כי ביה השם
צור עולמים.
כלומר, יש שני עולמות,
אחד נברא באות י', אחד נברא באות ה'.
מיהו העולם שנברא באות י'? זה העולם הבא.
עולם אידיאלי, עולם שבו אין מקום לתקלות, אין מקום לטעויות, הכל הוא לכתחילה.
אז העולם הבא נברא באות י. איזה עולם נברא באות ה?
העולם הזה.
למה? רש״י אומר,
תולדות השמיים והארץ בעיברם,
לימדך שכן בראשון, דבר אחר, בעיברם, בה ברעם, שנאמר,
ביה השם צור עולמים.
בבית אותיות הללו של השם יצר שני עולמים.
ולימדך כאן שהעולם הזה נברא באות ה.
ספרים אחרים, רמז.
כמו שהה פתוחה למטה,
כך העולם פתוח לשווים בתשובה.
והעולם הבא נברא בי' לומר שצדיקים באותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותן.
אז יוצא שהאות יהודית מבטאת צדיקים,
שהם מאוד מאוד מורכזים בעצמם, והאות היה מבטאת בעלי תשובה. העולם הזה הוא עולם של בעלי תשובה.
והאות של הה', האות עצמה, בעצם מלמדת אותם את הדבר הזה למרות שנכנסת ונפלת מלמטה, מה אתה יכול לעשות?
לחזור מלמעלה. יש פתח, למרות שיש
גם אפשרות ליפול, אבל יש גם אפשרות
לחזור חזרה, יש אפשרות ככה, לעשות איזשהו מהלך של תיקון ושל תשובה.
בסדר?
אז זה טיפה על המרכיב של האותיות.
על המרכיב של האותיות.
ככה גם מסבירים את אותיות שם השם, כן?
לפי הספירות השונות.
היוד יש לה קוץ, קבוצה של יוד זה כנגד הכתר, והיוד זה חוכמה מאוד מרוכזת,
ואז ההי זה כבר איזושהי התרחבות, זה בינה,
זה טיפה משהו כמו שיש לך איזה,
אני אסביר,
ייעוד זה חוכמה, כמו שאדם יש לו איזה רעיון,
בא לו איזה הברקה כזאת.
הברקה הרבה פעמים יש לה איזה אינטואיציה מלמעלה, נכון? זה כאילו מהכתר.
אחרי זה הוא אומר, טוב, הרעיון הזה אני צריך רגע לבנות אותו, איך אני...
אז הוא מתחיל,
רגע, רגע, שנייה, אני אעשה ככה, אני אעשה ככה, הוא מתחיל לבנות את זה, זה כבר ה',
זה התרחבות.
אחרי זה ו' זה ממש להוריד את זה לפרקטיקה,
לפרקטיקה, אוקיי, אז כדי לבנות אני צריך את המנכ״ל הזה ולגייס את העובד הזה ולשכור את המקום הזה, הוא ממש מוריד את זה בפועל. והה האחרונה זה שזה עובד.
כשהמפעל שהוא רצה להקים פשוט עובד והכל זורם והכל בהרמוני, זה הה האחרונה.
אז אנחנו רואים שגם האות הה הראשונה, ה ה ה ה ה ה ה ה ה ה ה ה ה ה, שתיהן קשורות לאיזושהי התרחבות וביצוע.
כן, אז אברהם ושרה היו אברהם ושריי,
והיה להם י' ועכשיו נהיה להם ה'.
בואו ננסה רגע להבין את זה על אברהם ושרה, למה זה קורה.
תראו, יש פה דבר נפלא בעיניי.
יש פה דבר נפלא.
אנחנו, כשאומרים לנו אברהם ושרה, אנחנו ישר אומרים, אברהם, אחי סורחים, אברהם הוא ה... זה ושרה.
אבל באמת,
זה ממש מחולק לשתי פרשות.
בפרשת לך לך,
החוויה של אברהם,
הוא עדיין, כל הפרשה הוא אברהם, זה שהוא אברהם העברי.
כלומר, כל העולם נגדו.
כל העולם נגדו.
הוא אחד נגד כל העולם.
המשפחה שלו נגדו,
לא רוצים לתת לו ללכת, ולכן הקדוש ברוך הוא צריך לצוות אותו. עזוב, לך, עזוב אותם. אבא שלך זקן, לא משנה, עזוב אותו. לך לך מארצך, למעולדך, לבית אביך.
אחר כך יש לו מלחמות עם אנשי סדום.
לפני כן הוא צריך לוט נגדו, להרועים של לוט נגדו, אחרי זה לוט נגדו. הוא רק נפרד כל הזמן, הוא רק נלחם.
בפרשת לך לך אברהם נלחם עם כל העולם.
הוא נפרד מלוט, הוא נפרד מבית אביב, אחרי זה הוא נפרד מלוט,
לפני כן הוא נצטרך להילחם עם מצרים, עם פרעה שלוקח לו את האישה,
אחרי זה הוא נלחם עם ארבעת המלכים.
הוא כל היום במלחמה, הוא כל היום במאבק.
החוויה הבסיסית של אברהם ושרי זה שהעולם נגדנו.
ואנחנו צריכים להגן על עצמנו מן העולם.
זה אות יוד.
אבל הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם,
יש אפשרות נוספת, ויש אפשרות אחרת.
יש אפשרות של להיפתח,
להיפתח.
להסתכל על העולם במקום של אמון,
של עין טובה.
כן?
קשה מאוד, כלומר, הטענה היא, אוקיי, אתם תצליחו,
בגישה הזאת תצליחו לשמור על עצמכם, אברהם ושראי, תצליחו לשמור,
לא להיסחף, אבל אתם לא מולידים באופן הזה.
אין לזה ריבוי, אין לזה המשך.
מה שסוחף את העולם ומוליד זה אופטימיות,
זה עין טובה,
זה אמון, זה איזושהי...
אז בואו ניקח את השם שלכם, את האות,
את האות ה, שהיא בעצם מלמדת מה אמרנו על בעלי תשובה, על איזשהו מרחב,
נכניס לכם לשם.
ואז לוקחים את היוד,
מפרקים אותה ל-ה' ו-ה'.
ופתאום אנחנו פוגשים בפרשת ויירא את אברהם ושרה בעלי אופי אחר לחלוטין.
קודם כל אברהם מכניס אורחים,
נכון?
ומתרוצץ עליהם. אחרי כן אברהם נלחם קשות מאוד,
בא בתאונות כלפי הקדוש ברוך הוא,
מה הוא עושה לסדום. כלומר, כנראה שאברהם של פרשת לך לך,
אם הקדוש ברוך הוא היה אומר לו, תשמע,
אני הולך להשמיד את סדום,
מה הוא היה אומר לו?
תפאדל, כאילו...
קצת שמך.
קצת שמך. ברוך אומר ועושה. כאילו, מה חיכית? למה חיכית עד עכשיו?
הרשעים האלה.
ואברהם של ההי נלחם על סדום.
ההכנסה של האות ההי בתוך השם של אברהם ושרה בעצם הופכת אותם למשהו שהוא מסתכל על המציאות
בעין טובה, באמון.
ועכשיו אני רק רוצה להגיד לכם כמה הדבר הזה הוא חשוב לנו,
לכל אחד מאיתנו, בסדר? בואו נשחק גם משחק הדמיון, טוב?
בואו נגיד
שעם ישראל,
ממתן תורה, מהר סיני עד היום, זה אישה.
אישה אחת,
בת, שלושת אלפים שנה.
עכשיו בואו ננסה רגע לאפיין את הפרופיל הנפשי שלה.
יש לנו כאן פסיכולוג ראשי, הגיע לכאן, יעזור לנו, בסדר?
מה הפרופיל הנפשי שלה, של האישה הזאת?
אנחנו מסתכלים,
מתוך השלושת אלפים שנה, כשהיא הייתה זוג צעיר, כלומר, ב-900 שנים הראשונות, היה אחלה חיים.
היה בסדר גמור, היה בית, היה בעל, היה ילדים, היה זה.
אבל מה קרה אחרי השלב הזוג הצעיר?
ניסו לרצוח אותה מלא פעמים.
הרגו לה את בעלה,
היא נאלצה להימלט על נפשה ממקום למקום,
מבוהלת ונרדפת, בכל מקום שהיא הייתה בטוחה שהוא מקום טוב לה, התהפך עליה לרעה,
ולא מזמן הרגו לה שליש מהמשפחה.
ככה מתחת לידיים, והיא הגיעה לכאן עם הלשון בחוץ,
וגם כשהיא הגיעה לכאן, לא שקדתי ולא נחתי ולא שלבתי ויבואו רוגז, גם פה ניסו להרוג אותה פעם ועוד פעם ועוד פעם.
אז מה אמור להיות הפרופיל של האישה הזאת? איך היא אמורה להיראות?
אנחנו אמורים לפגוש אישה מבוהלת, מפוחדת,
חשדנית בעיקר, לא נותנת אמון באף אחד.
אני גמרתי את האמון.
בבני אדם אני ראיתי מה עשו לי, כל מי שנתתי לו רבע אמון, איך הוא התהפך עליי, נכון? חשדנית לגמרי.
מה אנחנו פוגשים?
איך נראה עם ישראל?
בסך הכל, בסדר, אנחנו נותנים אמון למציאות, נותנים אמון בעצמנו, נותנים אמון בעולם, יהיה טוב.
יש פה מדינה שהיא בסך הכל מדינה אופטימית,
שאנשים שמחים להיות בה,
הכיוון הכללי הוא אופטימי, בסדר, זה לא שאין קשיים, אבל
אני לא מדבר כרגע תחושות לב. יש אחת לשנה מפרסמים על המס את כל הנתונים,
בסך הכול אתה רואה שהישראלים, מבסוטים, חיים טוב, כל זה.
מאמינים שיהיה פה טוב, שעכשיו טוב, יהיה פה עוד יותר טוב, וכו' וכו'.
ראיתי, תוחלת החיים עלתה משנת 1970 עד היום בלמעלה מ-20 שנה במדינת ישראל. מקום מספר אחת בעולם בעלייה בתוחלת החיים.
פה.
ועוד נתונים רבים.
איך זה קרה הדבר הזה?
זה הרי לא מתאים. תשובה, אברהם אבינו. האות ה' הזאת, כלומר, הקדוש ברוך הוא מכניס לאברהם ושרה
את האופטימיות הזאת,
את האמון בעולם.
וזה מה שיגרור ויסחוף את העולם אחריהם.
ככה הוא יהיה אב המון גויים, אברהם,
דרך האופטימיות הזאת. תראו, רש״י רומז לזה.
כתוב שאברהם בין זה בהימולו בשר עורלתו.
רש״י אומר בהימולו בהיפעלו, כמו בהיברעם.
חסר לרש״י מילים להביא, להיפעל,
אבל רש״י זורק אותך, לך להיברעם, ותבין שהאות ה' הזאת,
היא בעצם יוצרת איזה משהו אחר. עכשיו אני אסביר.
עוד משהו קצת, בסדר?
זה גם משפיע גם על אברהם ושרה בעצמם.
מה הכוונה?
אמרנו שהאות ה' היא בעצם מאפשרת,
היא אות שבעצם היא
אות של בעלי תשובה,
היא מאפשרת יותר טיפה להרגיש את הזולת.
אברהם ושרה של פרשת לך לך הם מאוד מאוד
במלחמה מול כל העולם, נכון? ובאיזו מגננה, ועכשיו יש...
מה עושה ברית המילה?
הברית עצמה, מה היא עושה?
יש כל מיני הסברים וטעמים. אחד הטעמים שהרמב״ם מביא במורה נבוכים
זה שברית המילה, אדם מסיר איזו עורלה,
נכון?
שגורמת לו להיות יותר רגיש לזולת.
איבר ההולדה,
כשיש עליו עורלה, אז הוא יותר מחוספס.
ההנאה של האדם היא יותר קשורה, ההנאה הגופנית היא יותר חזקה. כשההנאה הגופנית היא יותר חזקה, אתה מתקשה לשים לב למי שנמצא איתך.
דווקא הסרת העורלה,
תחשבו שכאילו אברהם קורע מעצמו איזה חלק ונפתח, זה מאוד מאוד מזכיר את האות ה',
שכאילו לקחת איזה משהו וקרעת לו כל מיני פתחים, ועכשיו יש כאן אפשרות להיכנס,
ודווקא הדבר הזה יוצר אצל אברהם איזו רגישות נוספת,
שגם הופכת להם עוד רגישות לזולת.
כשאדם יש לו, כשהוא מהול, אז יש כאן איזו רגישות יתרה,
כאילו הגוף נהיה פחות מחוספס, הגוף נהיה פחות עבה, מה שמאפשר לי
לשים לב יותר למי נמצא מולי, מה מצבה של האישה,
האם היא כרגע מעוניינת, היא לא מעוניינת. לא סתם זה נקרא בלשון חזר עונה.
עונה זה אומר שאלה ויש תשובה. כלומר,
יש פה איזה דו-שיח נפשי,
אבל הדו-שיח הנפשי הזה הוא מתאפשר כשטיפה מקלישים את תאוות הגוף. כלומר,
בעצם האות ה' שנוספת לאברהם ולשרה יוצרת ביניהם גם רגישות יתר. ותשימו לב דבר מאוד מעניין.
בפרשת לך לך, אברהם מדבר או אל שרה או עת שרה.
ויאמר אל שרה וייקח עת שרה וכו'. בפרשת ויירא שלנו כבר כתוב ואברהם ושרה זקנים.
בשבב החיבור.
אברהם ושרה.
אז האות ה' גם יוצרת חיבור.
היא יוצרת איזשהו קשר, ולחיבור הזה יכול להיוולד יצחק.
כאילו כל עוד הם היו בסוג של איזה מגננה,
זה היה מאוד מאוד עצור ולכן אי אפשר היה להוליד.
שם אפשר להוליד, שם יש איזושהי פתיחות,
איזושהי אופטימיות, אפשר להוליד הלאה.
אז זה לגבי שינוי השם של אברהם ושרה.
יותר מעניין מזה, או
הכל מעניין אבל יותר דרמטי, זה יצחק.
פה הקב' מתערב בצורה מפורשת
ואומר לאברהם, לקרוא לבן שלו יצחק,
ורואים שרשי מתלבט בדבר הזה, נכון?
רשי אומר,
בצד השני של הדף,
מה שאומר, וקראת את שמו יצחק על שם הצחוק.
ויש אומרים, על שם העשרה ניסיונות, וצדיק שנים של שרה,
וחטא ימים של נימול, ומאה שנים של אברהם. אז כשרשי מביא, יש אומרים,
זה אומר שקצת קשה לנו בפירוש הראשון, כי רשי לכאורה לא מבין מה.
זאת אומרת, על שם הצחוק קוראי לבן אדם שם, מה זה זה? אמרה, צחק, אז מה?
צחק.
טוב, אבל בסופו של דבר, רשי מביא את הפירוש הזה ראשון,
ואנחנו מבינים שמבחינת הקדוש ברוך הוא שליש מעם ישראל,
צריכים לשאת בתוכם אנרגיה של צחוק.
זה כל כך חשוב.
בעם ישראל, הקוד הגנטי הזה, עד כדי כך שזה שליש
מעם ישראל, שליש מהאבות, צריכים להיות
עסוקים בצחוק.
צריך להבין מה זה צחוק?
מה מצחיק בצחוק?
ולמה זה כל כך חשוב שיהיה לנו את היסוד הזה בתוכנו?
אנחנו קוראים השבת על לילדתו של יצחק.
טוב, אז מה מצחיק בצחוק? מה מצחיק בבדיחה בעצם? זאת השאלה. מה מצחיק בבדיחה?
אז אולי נספר בדיחה כדי שנבין מה מצחיק בבדיחה, אז נעשה איזה.
יש עכשיו קצת בלאגן בחסידות גור, אתם יודעים, שמעתי? יש קצת...
פה אין בלאגן.
אז מספרים שפעם אחד הגיע לרבי מגור,
יש לזה באמת שתי בדיחות.
אחד הגיע פעם לרבי מגור ואמר לו, אני אספר לכם את הבדיחה הראשונה,
אמר לו, הרבי, אני צריך איזה עצה.
מה קרה? הוא אומר, יש לי בן,
רואים בו, ילד בן שלוש, אבל רואים בו ניצני קדושה.
הילד,
שורש נשמה גבוה.
אז הרבי אומר לו, למה? הוא אומר, תראה, הרבי משחק בקוביות בבית, אבל במקום לבנות מגדל וזהו, הוא שם קובייה פה, הוא שם קובייה פה, הוא נשק וכל זה, אז הרבי ייתן לי הדרכות.
אז הרבי אמר לו, תפסיק להתפלל שחרית בבית, תלך לבית כנסת.
הוא יפסיק לשחק.
אותו אחד, אולי אחר, בא לרבי ואמר לו, רבי, אני רוצה, קצת חושש, מה קרה? הוא אומר, תראה,
הגעתי לגיל 70, כתוב בין 70 לזקנה,
לא ככה, אני קצת מפחד, אין זקנה, מה יהיה, תתחיל להיות זקן.
לא, הכל בסדר. כמו שכשהגעתי לגיל 40 לבינה לא קרה כלום, גם עכשיו לא יקרה שום דבר.
צחקתם, אה? הצלחתי להצחיק אתכם קצת.
פלא, לא?
אני יושב כאן,
משחרר מילים,
ואתם צוחקים.
לא דדדקתי פה אף אחד, לא עשיתי כאן משהו פיזי,
ואפשר, נכון, יש גם ממדים שהם,
גם אדם ממש נקרע מצחוק,
מצחוק ממש יכול להיות תופעה שאפילו עד סכנת חיים.
יש אפשרות כזאת.
אז מה מצחיק בצחוק?
מה מצחיק בבדיחה?
התשובה לזה שמה שמצחיק בבדיחה זה הפרדוקס.
בדיחה עובדת על פרדוקס.
זה העניין שלו.
וככל שהפרדוקס הוא חזק יותר ומפתיע יותר ומטעה יותר,
ככה הצחוק הוא גדול יותר. כלומר, בעצם, מה זה הצחוק?
הצחוק זה הדרך שלנו להתגבר או להתמודד עם פרדוקס.
השכל, שתכף ננסה להגדיר אותו, עובד בצורה מאוד מאוד מסוימת,
עובד בצורה מאוד ליניארית, מאוד תכנונית, הוא כאילו רואה את הדברים הלאה,
ופתאום בא משהו ושובר לשכל את כל התבניות שהוא רגיל אליהן.
אז מה עכשיו אני עושה?
איך אני עכשיו מתמודד? איך אני עכשיו מצליח להכיל את זה?
אפשרות אחת זה להתנגד ולהגיד זה לא קיים. אפשרות שנייה זה לצחוק את זה.
בעצם המילה צחוק היא שתי מילים, צא חוק.
צא מהחוק
ותפגוש את מה?
את האמונה.
תפגוש את הדברים שהם מעל השכל.
דוגמה,
אברהם מסתכל על עצמו, מסתכל על אשתו, הוא רואה את המצב.
אברהם זקן, שרה זקנה, אברהם בן מאה,
שרה בת 90, לא ילדים בגיל הזה, זהו.
חדל להיות לשרה אורח כנשים.
אין לה מחזור.
זה נתון, זה עולם הטבע, אין פה מה להתווכח.
וכל יום שעובר זה רק
מתגבר, הדבר הזה.
אבל אז הקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם ואומר לו, כן, אבל שרה תלד ילד, יצחק.
אז מה אני אומר לעשות אם זה אומר הבראה? זו סתירה, זה לא יכול להיות.
אז כדי להתגבר על הסתירה הזאת, מה עושה הבראה?
הוא צוחק אותה.
הוא צוחק אותה לתוכו.
כלומר,
יש כאלה שמסבירים
שהשכל שלנו
זה מין מסנן
ששמים לנו על הראש כדי שנוכל
להתמודד.
בדיוק כמו שיש לנו משקפי שמש,
ויש לנו משקפי שמש. לפעמים אתה יוצא החוצה, יש יותר מדי אור בחוץ.
אתה מסונבר מרוב אור.
אני לא יכול, אני לא יכול.
אז מה אתה שם משקפי שמש? אה, עכשיו אני יכול.
נכון? כי לא יכולים לעמוד בריבוי אור. אז גם פה יש המון המון נתונים במציאות שהם גדולים עלינו,
כמו שאנחנו קוראים בספרים, שכשאדם היה מתנבא,
אז הוא בעצם היה מתפרק.
אי אפשר ככה להתנהל.
אז אתה כזה בכל זאת אומרת, כן, אני אשים לך שכל,
הוא יהיה מין מסנל כזה, מין משקפי שמש,
חזקות מאוד, שדרכו אתה תוכל להתנהל בעולם.
תוכל להסביר לעצמך דברים, לתכנן דברים, בסדר גמור.
אבל מדי פעם, מה קורה?
מדי פעם משהו פורץ את המסנן הזה.
נכנסת לך איזה קרן אור מהמקום שהוא למעלה מהשכל,
מהכתר.
הכתר יש לו שלושה ראשים, ואחד מהראשים בכתר זה האמונה.
אתה נחשף לאיזה משהו שהוא למעלה מטעם ודת. ואגב, זה לא חייב להיות,
זה יכול להיות כל דבר שהוא...
פלא,
לידת ילד,
זה פלא, נכון?
חתונה,
החלטה להתחתן,
זה פלא, כאילו בסוף יש איזו תחושה פנימית, הרי אם היינו מנסים להתחתן רק עם שכל,
כאילו ולעשות איזה, אז השכל, התפקיד של השכל זה להזהיר מסכנות,
זה התפקיד המרכזי שלו,
נכון? הוא השומר הראשי של להזהיר את האדם שלא יעשה סכנות,
שלא יעשה טעויות,
זה הטעות הכי חמורה זה לקשור את הגורל שלך עם בן אדם אחד לכל החיים.
כל שכל רציני היה אמור למנוע את הטעות הזאת מבני אדם, מה אתם עושים?
גם על זה יש הרבה בדיחות.
למה בלוויה זה רק שניים מחזיקים את האלונקה ובחופה ארבעה?
כי בחופה קוברים שניים, ככה אומרים.
בדיחה, כאילו, אל תספרו אותה בשום מקום.
כן, כאילו, אז מה יש שם?
אז מה יש שם?
יש שם איזה רגע שבו אדם אומר, אני באמת לא יכול לתכנן את זה שכלית,
אף אחד לא יודע, מי יודע מה יהיה. אז מה יש כאן?
משהו פורץ את המחסום הזה ונכנס לנו לתוך העולם ויש לנו עכשיו שתי אפשרויות.
אפשרות אחת זה לדחות ולהגיד לא, עד שזה לא מוכח בשכל, אני לא יכול להיות, ואז כנראה להישאר רווקים.
אפשרות שנייה זה לצחוק את זה.
וכשצוחקים, אז מה קורה? הסדק מתרחב.
הצחוק עצמו, יש ביטוי כזה להיקרע מצחוק.
הסדק מתרחב ואז הדבר הזה מצליח לחלחל לתוכנו ואנחנו אומרים, אוקיי, זה ככה, אני לא יודע איך להסביר את זה,
אני לא יודע איך זה הגיוני,
כי באמת זה לא הגיוני להתחתן, חד משמעית.
זה לא הגיוני להתחתן, וזה גם לא הגיוני שאתם נולדים ילדים.
לא יודע מה אתם, תמכרו לי,
זיגותי, הומוגותי, זרע, ביצית, כל האגדות האלה. אני הייתי כמה פעמים בחדר ילדה בחיים שלי,
ואני אומר לכם שזה נס גמור, עולה בן אדם אחד למיטה, יורדים שניים. אני לא יודע מה אתם, כל המדע.
זה פלא גמור, בן אדם אחד נכנס, אתה יוצא עם עוד בן אדם, איך זה יכול להיות הדבר הזה? מי, מאיפה הוא הביא? חסידה, שמה אותו בפנים, פלא גמור, החוויה היא חוויה של נס,
גמור.
והאמת שכל מי שיש לו בעיות פוריות ומתחיל לחפש את הבעיות, מבין את זה היטב,
כי פתאום אתה מבין שזה מחט בערימת שחת, זה יכול להיות, אלפי אפשרויות,
למה זה לא עובד?
אז כשזה עובד,
אז לפעמים השכל מתעקש כאילו כל דבר להסביר, לא צריך כל דבר להסביר,
לא כל דבר אפשר להסביר.
ברגע שאנחנו עומדים או מול פלא גדול של שמחה, או גם לפעמים מול דברים של צער,
עמוק מאוד, אסונות, שאתה אומר,
למה, הקדוש ברוך הוא, למה? דברים שהם,
אתה עומד, אתה אומר, לא יכול להיות לדבר הזה הסבר.
אז במקום לנסות לתרץ את זה ולהסביר את זה, והשכל כן מנסה כאילו לעשות את הכל הגיוני, אנחנו אומרים, נכון,
ברגע הזה פרץ לי ברק לחיים,
ואני עומד ואני לא מבין.
זה הרבה למעלה מהשכל.
גם באסונות.
גם באסונות, נכון? אתה אומר, למה? למה זה ככה? יש כל מיני דברים ש...
בסדר?
זה מובן?
אז טיפה הבנו מה מצחיק בבדיחה.
מי צוחק הרבה?
ילדים. עוד לפני שרה ילדים צוחקים הרבה. למה ילדים צוחקים הרבה? כי זה מה שקורה לילדים כל היום.
כל היום העולם שלהם נשבר כל פעם מחדש.
הם הרי לא יודעים, נכון?
יש להם עולם, אז הם בטוחים שהילד בטוח שהכוס,
הקפה שבתוך הכוס הוא בתוך הכוס.
אבל כשהוא הופך,
אני לא אעשה את זה כאן כמובן, אבל הוא הופך וזה נשפך.
הוא מגלה הפתעה, הוא לא ידע את זה שיש כוח כבידה וזה נשפך וזה מתפזר. אז מה הוא עושה?
צוחק.
נשבר לו העולם הקודם,
הוא גילה דבר חדש, מפחתו זה, אז הוא צוחק את זה. צוחק וצוחק וצוחק, ולכן ילדים צוחקים למעלה מאלף פעמים ביום.
ומה קרה לנו המבוגרים כשאנחנו פחות עושים את זה?
חוץ מהרב ביגון שמשלים את כל החוסרים לכולנו,
אז כי טיפה התרגלנו, והשכל, זה בסדר גמור,
השכל מנהל אותנו, אבל אנחנו צריכים לדעת שיש משהו שהוא מעל השכל וקוראים לו אמונה.
והכלי להפנים את האמונה בתוך הנפש הוא הצחוק.
הצחוק כשאנחנו פוגשים משהו שהוא לא הגיוני,
שהוא פרדוקסלי, שהוא הזוי, אז מצד אחד השכל יכול כאילו להתנגד ולדחות אותו ולהגיד אבל זה לא הגיוני, זה לא מסתדר,
לא נכנס במספרים.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה זה לצחוק את זה לתוכנו.
צחוק.
זו גם הסיבה
שילדים מאוד אוהבים ללכת ללונה פארק
ומבוגרים פחות.
נכון? עוד פעם יצא לו פה להיות ללונה פארק לאחרונה, סופרלנד, כאלה דברים, אתה הולך ישר, אבא, בוא איתי לכל המתקני עינוי, לבלק ממבה, שמק ממבה, כל הדברים האלה,
ואתה אומר להם, לא, חבר'ה, אני פה הולך לפלפילונים,
אני פה עם הקטנים,
עם הדברים האלה שעושים את ה...
כי בעצם ללונה פארק מעצים חוויות.
אז אצל ילד שהחוויה שלו גם ככה היא שהוא כל הזמן מתנשא ומתהפך וזה מעצים לו את חוויית החיים שלו ואצל מבוגר שרוצה כבר איזו יציבות וקביעות זה סותר את חוויית החיים ולכן אנחנו רוצים להימנע מזה. אז אני אשלח לנו פארק, אני דווקא הולך לכל המתקנים המפחידים כדי לנער את המערכת.
למה זה חשוב כל כך?
תראו מה רשי אומר.
הלבן מאה שנה ייוולד.
רשי אומר,
יש תמיהות
שהן קיימות.
תמיהה
השכל לא יודע להסביר אותה,
אבל היא קיימת.
היא קיימת, היא נוכחת.
הלבן מאה שנה יוואלד מה התשובה? כן.
אבל איך? לא יודע.
אז איך אני אמור להרחיב את זה? תצחק!
אז אני צוחק.
יש תמיהות שהן קיימות.
השכל, את זה מסרב לקבל. אין דבר כזה תמיהות שהן קיימות. אתה צריך להסביר לי את זה. איך זה? תסביר לי, אה, אני יודע.
השכל,
בפרשה שלנו זה הליצנים.
הרי זה לא הגיוני ששרה ילדה,
אז עכשיו צריך למצוא פתרון הגיוני.
מהו הפתרון ההגיוני?
מה?
הם אספו מישהו מהשוק.
זה הגיוני. הם עשו אסופי, הם לקחו, אימצו, מה?
חטפו איזה ילד, כן.
נכון?
כל פעם אנחנו...
כשהילדים מעצבנים אותנו, אני אומר לאשתי,
את רואה, אמרתי לך לא לקחת את הילד הזה מהחדר תינוקות, אמרתי לך לקחת את השם, תראי.
אז זה...
זה הגיוני? זה שכל טוב, נכון?
זה הגיוני?
שר הזקנה, אברהם זקן, יש פה ילד תינוק, אז הנה, אימצו אותו, חטפו אותו מאיזה מקום.
זה מאוד מזכיר, במעשה מחכם ותם, את החכם.
החכם אומר, לא הגיוני שהמלך יקרא לי, מה פתאום? אז מה, הוא רץ עם המסקנות שלו, ומה הוא אומר בסוף? אין מלך.
זה הגיוני, אין מלך, אין בורא לעולם, אין זה, כי זה לא מסתדר לי במוח שלי.
אבל התם אומר,
אני מבין שיש דברים שאני לא מבין.
אז המלך קרא לי, אני רץ אליו,
רק בלי ליצנות, ככה הוא אומר.
יש תמיהות
שהן קיימות.
וכאן אני רוצה להגיד לכם,
תחדש לי אולי איזה משהו.
כשהקדוש ברוך הוא רוצה להבטיח לאברהם את הנצחיות ואת הזרע ואת כל הדברים האלה, אז הוא מוציא אותו החוצה,
ויוצא אותו החוצה, ויאמר, אבד מהשמיים ונספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו, כה יהיה זרעך, והאמין בהשם ויחשביה לא צדקה.
למה הוא צריך להוציא את אברהם החוצה? מה זה הפעילות שבת ארגון הזאתי? כאילו בוא נצא החוצה, נספור כוכבים. הצלחת לספור? לא.
אז עכשיו תבין ש... למה? זה, כן. מה, אי אפשר להגיד את זה בתוך האוהל?
אז לדעתי,
מה שהקדוש ברוך הוא רצה
להראות לאברהם
זה בדיוק את העניין הזה.
הוא מוציא אותה החוצה, הוא אומר לו, תספור.
אברהם אומר לו, אני לא מצליח לספור.
אמרו לו, מצוין.
טוב מאוד.
כה יהיה זרעך,
מה זאת אומרת?
גם זה לא מובן, מה זה כה יהיה זרח? מה, עם ישראל היה אי פעם איזה כמו הסינים, שאי אפשר לספור אותם?
מיליארד ומאתיים מיליון, ובשנייה שדיברתי נוספו עוד מאה?
עם ישראל תמיד אפשר היה לספור, נכון? זה לא איזה משהו שהוא בלתי ספיר. אז מה זה כה יהיה זרח?
כה יהיה זרח הכוונה שהחוקים הכי הכי מהודקים של הבריאה,
שנקראים חוקי המתמטיקה,
לא יפעלו לגבי עם ישראל.
תראו, הבאתי כאן כל מיני ציטוטים, יש הרבה ציטוטים על המתמטיקה.
מתמטיקה היא אלפאבית שבו כתב אלוהים את העולם, אומר רוברט בוהל.
הפילוסופיה, הרי היא כתובה בספר הגדול הפרוס מאז ומעולם נגד עינינו,
כוונתי ליקום.
אך איננו יכולים להבין אם איננו לומדים את השפה ותופסים את הסמלים שבהם היא כתובה, השפה זו היא המתמטיקה.
המתמטיקה זה שפת התכנות שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. ואתם יודעים שאלברט איינשטיין לדוגמה,
הגיע לתיאוריית היחסות שלו דרך מתמטיקה טהורה.
ורק כמה שנים אחר כך נעשו תצפיות וניסויים שאישרו את המודל המתמטי שלו, אבל הוא הגיע לזה מתוך מתמטיקה טהורה.
כלומר, מתמטיקה זו השפה שבה הקדוש ברוך הוא כתב את העולם.
וזה פלא גדול, זו מתנה עצומה,
כי ברגע שאתה מפענח את השפה הזאת, אתה יכול להגיע לכל מה שהגענו עכשיו, לכל הטכנולוגיות ולכל הדברים, הכל מזה שאתה מבין שיש כאן איזה היגיון מתמטי,
ואתה יכול להסביר את הכל דרך הכל. שזה באמת, מי שמבין בזה, אני לצערי לא מספיק מבין בזה,
אבל זו השפה שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
ולכאורה הכל כפוף אליה.
אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם,
תנסה לספור. לא הצלחת?
כה יהיה זרעיך.
יהיה זרע שלא יהיה כפוף לחוקים המתמטיים.
כל העולם כפוף, זה לא.
ולא לחוקים הסטטיסטיים,
ולא לחוקי המספרים הגדולים.
אתם יודעים, יש חוקי מספרים גדולים.
אתה, יש לך מאה אלף מבוטחים בתוך חברת ביטוח, למאה אלף מבוטחים יקרו כך וכך אירועים וכך וכך נזקים, ולכן החברה יכולה להעריך את הסכום שהיא יכולה לגבות עם סטיית תקן, ימינה ושמאלה.
אם הייתה סטיית תקן לפה, אז הם יגבו את זה שנה הבאה, אם לא הייתה, הם גם יגבו את זה שנה הבאה.
כן, אבל זה פחות או יותר, וככה אנשים מרוויחים, נכון? ככה זה.
אז אם יש לך קבוצת אנשים קטנה, בת,
לא יודע מה, 10 מיליון בני אדם, 12 מיליון בני אדם,
שפרוסה על פני 150 מדינות לאורך 3,000 שנה,
אז היא אמורה להיעלם.
אחרי 500 שנה, אולי אחרי 700 שנה, אולי אחרי... אבל זה כבר הטעות הסטטיסטית.
וזה עובד 100%, כי זה החוקים שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.
זה לא קורה.
צא חוק.
צא מהחוק.
תסתכל, תנסה לספור ותבין שהזרע שלך הוא יחרוג מחוקי המתמטיקה, שהם חוקים נפלאים,
שדרכם אתה חוקר את היקום, והם עובדים.
יפה.
למה זה כל כך חשוב?
שיר המעלות בשוב אדוני את שיבת ציון היינו כחולמים.
יהיה המון המון שנים שבהם הגאולה תיראה לנו חלום.
אנחנו נדמיין אותה כמו שמדמיינים חלום.
איך זה ייראה?
אבל היא לא תהיה הגיונית.
היא לא תעמוד בשום חוק מתמטי כזה או אחר.
אז מצד אחד יש את המציאות,
אתה רואה את המציאות מול העיניים.
וכמו שאמרנו,
לפי כל חוק שאתה מנסה לבדוק,
לא תיתכן גאולה.
ומהצד השני יש מה?
את הבטחות הנביאים.
שתהיה הקדוש ברוך הוא.
אז איך אני מצליח לסנכרן את זה?
תשובה, איך אני הופך את החלום לחלק ממני?
אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה.
היסוד של הצחוק
שמביא אותנו לאמונה שהיא למעלה מהטעם והדעת
הוא סוד הגאולה.
ברגע שאתה מפסיק לצחוק,
אתה בבעיות חמורות מאוד.
ואני כרגע לא רוצה להיכנס בכלל לעניינים פוליטיים,
רק אני רוצה לפרשן מבחינה אמונית, בסדר?
את הסכמי אוסלו.
שעכשיו בגלל רצח רבין שהיה, כמובן דבר נורא ואיום,
אבל גם שבו להתעסק בעניין הזה. הרי כל הסיפור של הסכמי אוסלו זה ניסיון לחשוב על המציאות בצורה הגיונית.
בוא נחשוב על זה בצורה הגיונית.
יש פה איזו בעיה, צריך לפתור אותה, נכון?
אז באמת, הכי הגיוני, מה הגיוני? זה שהם ישלטו על עצמם ואתה תיתן להם רובים?
כשאתה עובר על זה, כל שלב הוא מוצדק הגיונית.
בסוף, כל ההיגיון הזה פותץ לך בפנים.
כן? אבל כאילו, אתה יכול להבין, יש מאחורי זה שכל
שהם ישלטו על עצמם, ויהיה להם כוח של עצמם,
ניתן להם את הדברים של עצמם,
ואנחנו נכון, יש לזה איזשהו...
רק הבעיה שהצד השני הוא לא מונע משכל, הוא מונע מאמונה.
השכל אצלו זה תחנה בדרך ל...
אז מה שקרה זה שבהסכמי אוסלו,
למרבה הפלא, דווקא לראש הממשלה קראו יצחק, אבל הוא הפסיק לצחוק.
הוא הפסיק לצחוק.
כלומר, הצחוק היה אומר, אוקיי, אין לי מושג איך אני אפתור את הבעיה הזאת איתם.
כמו שלא היה לי מושג איך להביא לכאן שישה מיליון יהודים והם הגיעו.
כמו שלא היה לי מושג איך אני אנצח בעשר מלחמות וניצחתי.
זה קורה, יש כאן משהו שהוא למעלה מטעם ודעת, אם אמרו את זה אתה נשמע וכו', אני ממשיך הלאה ואהיה בסדר בעזרת השם.
כאילו בשנים האלו הפסיקו לצחוק.
ניסו להיות מאוד מאוד מאוד ריאליים וזה מה שקרה.
זה נגד מהלך הגאולה, מהלך הגאולה חייב ליכול בתוכו יציאה מהחוק.
צא חוק,
צא מהחוק, תסתכל, זה לא...
אל תספור.
עכשיו,
אז הבנו היטב למה חשוב מאוד שלפחות שליש
מהאנרגיה הרוחנית של עם ישראל יהיה מושקע בצחוק.
זה גם מסביר למה הרבה מאוד מהקומיקאים הם יהודים, ולמה בכלל יש הרבה בדיחות
של היהודים, וכאילו זה גם הסוג של היכולת כאילו להתגונן מהמציאות, אז אתה כאילו צוחק עליה.
אבל הדבר הכי נפלא הוא שהזוהר אומר
שיצחק בעצמו
הוא הבדיחה.
אתם מבינים?
כמובן ברמה, חלילה לא להבין זה, אבל
הזוהר אומר בכמה מקומות שהקדוש ברוך הוא אוהב
לספר בדיחות וגם אוהב לשמוע
ודוד המלך הוא הבדחנה דמלכה, הראשי
מה זאת אומרת הקדוש ברוך הוא אוהב לספר בדיחות? הכוונה? הקדוש ברוך הוא אוהב לעשות טוויסטים בעלילה
אתה חושב שזה הולך לשם, צ'יק, הולך לשם, בסדר?
תבין שהמציאות היא,
השכל הוא מצוין, נתתי לך אותו ותשתמש בו,
אל תחשוב שהוא הכל,
הוא מרכיב מסוים, משקפי שמש,
יש מעליו עוד הרבה מאוד דברים, ומדי פעם אני מראה לך איזה, פשט, מכניס לך איזה סוויסט בעלילה, איזה הפתעה.
אז אתה אומר ככה, תצחק, נמשיך הלאה.
השכל אומר שלאדם כמו אברהם צריך להיות בן
סופר אברהם, נכון?
כאילו זה הבן הבא, אם אברהם הוא חסד, הבן שלו יהיה
מגה חסד, והבן שלו יהיה רב שפע, והבן שלו כבר יהיה ראש ערד, הנכד זה כאילו,
זה האבונוציה פה, נכון?
במקום זה, אתה מסתכל על אברהם, אתה מסתכל על יצחק,
אתה לא מבין מאיפה זה מגיע.
אומר הזוהר,
מה?
לא הדפסתי את כל הזוהר.
היי, נכנס לטוב. אז אני אגיד לכם את הזוהר הזה בעל פה.
שואל רב לאזר את בנו, קטע אחד מהזוהר נשמעת לי, שואל רב לאזר את בנו,
את אביו, רבי שמעון,
למה הקדוש ברוך הוא מתערב וקורא ליצחק מראש? השאלה ששאלנו, כן?
איזה זוהר שחבל שנשמע טוב, אז הזוהר, לא, אני צריך את המחשב, אז הזוהר אומר ככה,
אומר הזוהר,
זה ההפתעה,
שאברהם הוא מים, פתאום מגיע אש,
ככה הוא אומר,
זה ה...
והוא ממש משתמש במילה בדיחה,
בדיחה דעתי של הקדוש ברוך הוא, ככה הוא אומר,
בדיחה דעתי, והוא
נקרא לפחות את השורות שכן יש כאן,
האח לא יפוך לעלמה שם אדם ועוד אלה לאברהם ותחזי וכל האחרים וכל האנשים האחרים שווה כולם קודשא בריחו למיקרא לשמע הקדוש ברוך הוא נתן לאבות ולאמהות לקרוא שמות לילדים אפילו נשי הא וקראן לבניי ושמן אפילו האימהות היו קוראים לילדים בשמות אבל האחה
לא שבא קודשא בריך הוא לאימיה אלא מי קרא לשמע
לא נתן הקב' לשרה לקרוא לו בשם אלא דווקא לאברהם דכתיבי וקראת את שמו יצחק אתה ולא אחר כאילו הקב' אומר לאברהם תספר בדיחה
אתה תספר את הבדיחה אתה אברהם תגיד יצחק
אתה חסד תוציא גבורה אגב הגבורה של יצחק מהי הגבורה? יצחק מידע את הגבורה הגבורה של יצחק זה מתגבר על השכל
זה גבורה שכל אומר לך משהו מסוים
הגבורה שלך זה להתגבר עליו, כמו שמישהו כאן קפץ ביהודיה או בזוויתן,
נכון?
אז יש כאלה משוגעים באים, לא רואים, קופצים.
אבל רוב העולם עומד על הקצה של הסלע ומתחיל ככה לפלפל בסוגיה,
נכון? עכשיו, מה תפקיד השכל?
השכל מזהיר אותך מסכנות, מה אתה משוגע,
מה אתה דפוק, מה אתה מראה לך את כל הסכנות, כל מי ש...
אז זה השכל, נכון?
מתי קופצים?
מה רגע הקפיצה?
שנייה אחת אתה מצליח לזרוק אותו הצידה, ברגע הזה תקפוץ.
וככה גם מתחתנים.
שנייה שמצליחים להשתיק רגע את השכל שכל הזמן זורק את הסכנות.
אז זה קורה.
אז מידת הגבורה של יצחק זה להצליח להתגבר על השכל.
וכאן הרבנו האוהב ישראל מאפטה, הוא בעצם אומר, הוא פשוט מרחיב את הזוהר, לכן אפשר ללמוד את הזוהר דרכו.
הוא אומר ככה, משנכנס הדר מרבים בשמחה.
יש לומר על פי סוד, דכתיב, אבל שרה אשתך היא יולדת לך בן,
וקראת את שמו יצחק.
ולהבין טעם הדבר, למה ציווה הבורא ברוך הוא וברוך שמו לקרוא את שמו יצחק.
ויש לומר די יצחק הוא לשון צחוק וחדווה ושמחה
אשר נתהווה על ידי לידת יצחק אבינו עליו השלום בכל העולמות,
על ידי ההשתנות מדבר אל היפוכו.
בסדר?
זה לא שרק שיצחק נולד כולם, הם היו מאוד שמחים כי לאברהם נולד בן.
הטוויסט, ההיפוך, גרם לכולם לצחוק. יצחק הוא הבדיחה בעצמה.
בסדר?
אמרנו בדיחה עליונה, בדיחה אלוקית, חלילה, שלא יהיו בן לא נכון.
יצחק הוא בעצם, בסופו של הקדוש ברוך הוא, הופך לך את המציאות, מהפוך הוא כזה.
כי אברהם אבינו היה מקור מלאת החסד, וכן היה דרכו להיטיב לגמול חסד עם כל באי עולם.
והלבוש של חסד הוא בחינת מים,
ויצא ממנו יצחק,
שבחינת שורש נשמתו היה מלאת הגבורה והפחד בחינת אש.
ועל ידי גודל זה ההשתנות,
נעשה חדווה ושמחה בכל העולמות.
אז אומה שצריכה לחצות את ההיסטוריה מקצה לקצה,
אומה שצריכה לגאול את עצמה במצבים שזה נראה בלתי אפשרי בכלל,
היא חייבת שיהיה לה את הכלי הנפשי לעלות למעלה מהשכל ולמעלה מהטעם והדעת וזה,
ולפגוש שם את האמונה שנמצאת למעלה בכתר,
והכלי הוא הצחוק.
כי הצחוק מרחיב לך את הסדקים ומאפשר לדבר הזה לחלחל, ואז מה?
ואז יש תמיהות שהן קיימות. אני באמת לא יודע איך להסביר את זה, זה באמת תמוה,
אבל עובדה, זה כאן.
אז צריך לצחוק הרבה.
במיוחד בזמן הגאולה.
אז ימלא שחוק פינה,
הוא שלא נורינה, כן? אז יאמרו בגויים, הגדיל השם, אנחנו צוחקים את הגאולה. זה בעצם הסוד, לצחוק את הגאולה. כשאדם צוחק, הוא נפתח לאמונה, והאמונה היא לא מוגבלת לשום דבר.
היא לא כתובה בחוקי המתמטיקה.
הקב'ה מוציא את אברהם, הוא אומר לו, אתה יכול לספור? הוא אומר לו, לא. מצוין, אמר לו הקב'ה.
תבין שהזרע שלך לא יתנהג לפי השפה שכתבתי בה את כל העולם.
יהיה להם שפה אחרת, שפת הצחוק.
זה יצחק.
שנזכה לצחוק הרבה.
אמן.
