ולכן אנחנו נקדיש את הלימוד שלנו היום
לאיזושהי הבנה.
תודה רבה רבי שלום, ברוך תהיה.
איזושהי הבנה מהו התהליך שקורה בראש השנה,
מה בעצם קורה בעולם ומה קורה ביחס אלינו.
כולנו מכירים מושגים כאלה ואחרים, ממליכים את הקדוש ברוך הוא וכן זה הדרך, אבל ננסה לבנות את זה בצורה מסודרת, בעיקר בעקבות
דרשות של אדמו״ר הזקן מחב״ד בכמה מקומות זה מופיע גם בליקודי תורה לראש השנה גם בספר דברים גם בסידור יש לו סידור עם תורות חסידיות בסדר התקיעות וביחד נבנה איזושהי תמונה שלמה שתעביר אותנו מסע מליל ראש השנה
עד לתקיעות ולתשליך בסדר יופי אז נתחיל בעזרת השם כולנו מכיר יש כאן דווקא
עמוס לפנינו, אנחנו לא נקרא את הכול,
אבל נקרא משפטים.
אבל שיהיה לכם שיעורי בית קצת.
כולנו יודעים שבראש השנה אנחנו צריכים להמליך את הקדוש ברוך הוא.
זאת העבודה, נכון? לא מזכירים חטאים, אין וידויים, אין זה,
שמתעסקים בעיקר בהמלכה,
מלכויות, זיכרונות ושופעות.
אבל השאלה הנשאלת היא, למה צריך להמליך אותו?
מי הדיח אותו, את השם המתברך מכיסאו,
ארם והנישא,
שצריך להמליך אותו מחדש?
הוא היה מלך, נכון? בשנה שעברה הוא היה מלך, היה.
אז מה קרה השנה שהוא פתאום לא מלך?
מי סילק אותו?
התשובה לזה היא
שאחת
בשנה
מגיע הקדוש ברוך הוא לבדוק את עולמו.
זה נקרא יום הדין, כן?
והוא בודק. תחשבו שהעולם הזה הוא סוג של מפעל,
יש לו השקעה,
אנחנו תכף נבין מהי השקעה. אלי, אתה יכול להגיד כמה זמן? תודה.
יש השקעה,
מה ההשקעה? ההשקעה זה שהקדוש ברוך הוא זן את העולם,
מכלכל אותו את כל קומת הבריאה כולה, מהמיקרואורגניזמים ועד הלוויתן הכחול,
החיה הכי גדולה, הקדוש ברוך הוא זן את העולם, מכלכל אותו וכולי.
המפעל הזה אמורה להיות לו גם תוצאה, תוצר.
מהו התוצר?
דיברנו על זה פעם?
לא דיברנו על זה פה, נכון?
התוצר הוא מילה אחת,
קוראים לה משפט.
לא סתם הקדוש ברוך הוא מלך אוהב צדקה ומשפט ובעשרת ימי תשובה המלך המשפט.
מה הכוונה משפט? אני אסביר את זה.
כל רבדי הבריאה שנמצאים מתחתינו, מתחת לאדם,
מתנהגים רק על פי שני עקרונות ולא יותר.
רק שני עקרונות מונחים אותם.
העיקרון אחד זה הקיום, השרידות,
העיקרון השני זה ההתרבות.
זהו.
כלומר,
בעלי חיים עסוקים בשתי דברים, בלמצוא אוכל ובלפרוט ולרבות.
סביב זה נע ציר החיים שלהם, מעגל החיים שלהם, אוכלים, חיים, מתים.
תחת שני הערכים הללו, לא, תחת שני הכוחות הללו, הכל נכנס.
העולם הטבעי איננו עולם מוסרי.
אין בו מוסר.
מכיוון שאלה שני הערכים היחידים, אז
מה מנהל את הכול? החזק שורד.
אין מקום לחלש.
החלש רק מעכב את הקבוצה מלהשיג את המזון שלו. אם נולד איזה גור חלש ללהקת אריות, אף אחד לא יחכה לו.
אף אחד לא יקים לו בית ספר למתקשים.
אף אחד לא יעשה לו קביים כשהוא יאכל ללכת. זה לא מעניין את אף אחד. הוא ימות פשוט כי הוא מעכב את כולם.
ככה הטבע מתנהל.
מהכי קטן עד הכי גדול. זה אוכל את זה, שאוכל את זה, שאוכל את זה, ככה הטבע מתנהל.
עכשיו, זו תזמורת שמנגנת, אתם מבינים?
יש פה איזו תזמורת שמנגנת
במנגינה מסוימת.
כדור הארץ יש לו איזו תנועה שעונה סביב הציר שלו,
ויש לו כוח גרביטציה,
והדבר הזה משפיע על כולם.
ככה מתנהל כל הטבע, מהדומם עד החי בכל הרמות.
כמובן, בניואנסים כאלה ואחרים.
כן, אנחנו אוהבים להגיד שהכריש, העמלץ הלבן הוא רשע מרושע,
והדולפין הוא חמוד וחייכן. אבל הדולפין הוא חיה טורפת לא פחות אכזרית מהכריש.
הוא טורף סרדינים, זה הכול.
הם עושים את זה בקטע, הם מצחיקים וזה, אבל הם טורפים סרדינים, זהו.
נכון? זה הכריש, טורף דולפין.
אנחנו אוהבים לחלק את זה אצלנו לסימבה ולסקארה.
סימבה שהוא אריה נחמד וחמוד והוא מתוק והוא טוב לז,
יש את סקאר הרשע המרושע שרוצה להדיח אותו.
אין דבר כזה בטבע.
זה לא באמת איזה, נכון? זה הם, זה אותו אחד.
ככה הטבע מתנהל.
הציפייה של הקדוש ברוך הוא מהעולם שהוא ברא, מבני האדם, שימו לב, לא רק מישראל,
כי המילה משפט
שייכת גם לאומות העולם. חלק משבע מצוות בני נוער זה דינים, זה להעמיד דינים.
זה שהאדם יתנהג בצורה אחרת.
לא בצורה טבעית, אלא בצורה שהיא פוגשת את הטבע מערכים אחרים.
וכשאנחנו ניפגש בממון, בכסף,
בטבע, מי ייקח את הכסף?
החזק.
אז מה אם זה שלך?
אני רוצה את זה.
נכון?
לביאה יכולה להתאמץ המון זמן כדי לטרוף איזה זברה.
יעבור שם איזה אריה, הוא רעב, הוא חזק ממנו, הוא יעיף אותה.
בני האדם צריכים להכיל את ערכי המשפט הנצחיים, למי זה שייך,
למי שייך הממון הזה, מה הצדק, מה המוסר.
זה התוצר של העולם, בסדר?
ובשביל זה ניתנה תורה.
התורה ניתנה כדי שבכל מפגש שלנו
עם היצרים החזקים ביותר שמנהלים את כל העולם, אנחנו נוכל להכיל עליהם את ערכי המשפט.
אנחנו לא נגנוב ולא נגזול, אנחנו נשיב אבדה.
ואתם יודעים שהשלמת אבדה זה לא שקל, לפעמים אתה מוצא הרבה כסף, וזה ניסיון.
לא יודע מה הסכום הכי גדול שאתם מצאתם.
עכשיו היה איזה שומר ברכבת בבאר שבע, מצא תיקים 50,000 שקל.
החזיר אותו,
כל הכבוד.
נתן את זה למשטרה,
החזיר את זה.
אז זה, מה?
אחרי זה השאיר, לא משנה, היה בלאגן.
כדי שנוכל את יצר האריות, יצר המין, שהוא מנהל,
הרי הטבע מתנהל רק לפי זה.
אנחנו נוכל לגדור אותו, לעדן אותו, להגיד, אוקיי, שיצר עריות, אבל זה צריך להיות עם איש ואישה,
ובצורה עדינה, וגם עם מחויבות וקידושין, כי דת משה וישראל,
זה זמנים שמותרים, זה זמנים שאסורים.
הייתה לי פעם שיחה עם חבר מהמילואים,
היה לנו מילואים בחברון.
אז בשבילו זה היה הלם תרבות, הוא אף פעם לא ראה מתנחלים, בטח לא את תל אביב חברון,
והיה לנו הרבה שיחות לאורך המילואים, על החברה הדתית וכל זה. בין השאר הגענו לדבר על טהרת המשפחה.
אמרתי לו שיש אפשרות כזאת, שחיים ביחד, ושבועיים
יש פרישה. אומרים לו, אתם חיים באותו בית, אתם לא נוהגים. אני מספר את זה למישהו אחר. מה אתם מלאכים? מה אתם זה? יאללה, יאללה.
לא צריך להאמין שדבר כזה קיים.
יום, יומיים, אני יכול להבין, אבל שבועה, אין דבר כזה.
יש דבר כזה.
היכולת לעצור ממלאכה בשבת.
בכל מפגש שלנו עם העולם ניתנת לנו תורה שמאפשרת לנו לפגוש את העולם ממקום של נצח,
ולא מהמקום הטבעי הרגיל.
תפתחו רגע סוגריים,
שאני כרגע לא רוצה להרחיב בהם, אבל האידיאולוגיה הנאצית הייתה בנויה בדיוק על הדבר הזה. הנאצים פשוט הסתכלו אחורה
לרבדים מתחתם ואמרו, אנחנו רק ממשיכים את זה, זה הכול.
ממשיכים את העולם הטבע.
בטבע מה הכלל?
החזק שורד, אנחנו החזקים.
בטבע מה הכלל? החזק לוקח לחלש, אנחנו לוקחים לחלשים.
בטבע מה הכלל?
אין מקום לכל מיני חלשים וזה, אנחנו הורגים, עוד לפני שהם הרגו יהודים, הם הרגו את הנכים, את המפגרים,
את כל הבעלי המוגבלויות כאלה, הם הרגו אותם, כי זה פוגם את הגזע.
ואפילו מי שסיפר לי שהייתה להם חוות ארבעה כאילו לשבח את הגזע הנורדי,
הם פשוט העתיקו את עולם הטבע לבני האדם, רק שהאדם הוא החיה הכי משוכללת בעולם, זה נהפך לאסון הכי גדול.
כנגד זה באה התורה.
ויש כאן תזמורת שמנגנת נגינה מסוימת, ודווקא הניגוד, הקונטרסט, הסילום,
הקצר הזה, כאילו העולם מתנהג בצורה מסוימת,
והנה מגיע האדם ומצליח להתנהג בצורה אחרת.
זה החידוש, זה הפלא, זה הטריק,
זה הציפייה.
והציפייה הזאת נוגעת גם לעם ישראל, אבל גם לאומות כולם.
גם לכל אשר בצלם אלוהים יכונה,
הציפייה ממנו היא שהוא יתנהג בעולם הטבעי בצורה אחרת.
עם ישראל זה תרי״ג מצוות ובני נוח זה שבע מצוות.
אבל עדיין,
דינים,
אמונה,
לא לגזול,
גילוי עריות, קומה מוסרית בסיסית.
נטבעת ממך.
אבל הטבע לא מתנהג ככה. נכון, אתה לא טבע, אתה בן אדם.
אני אמרתי, עליון אתם
ובני אלוהים כולכם.
נכון, ככה הפסוק? אני אמרתי?
אלוהים אתם? סליחה, תודה.
אני אמרתי, אלוהים אתם ובני אלוהים כולכם.
זה התאבה אמינא.
את זה בא הקב' לבדוק.
זה המפעל, זה ההשקעה מצד אחד, זה שהקב' הוא זמן ומפרנס את העולם כולו, ונותן לאדם איזה מין כדור לחיות עליו,
והתוצאה צריכה להיות זה.
התוצאה צריכה להיות משפט.
וכשהדבר הזה בא להיבדק פעם בשנה,
מה מתברר?
שבמקום משפט מה אנחנו מוצאים?
מוצאים את מה שאנחנו יודעים.
ואנחנו היום נמצאים יחסית במצב מתוקן
לעומת שנות ההיסטוריה הארוכות שאנחנו אחריהן, כן?
אבל כשבודקים את ההיסטוריה, מה מגלים?
שיש קנאה ושנאה ותחרות,
ושהחזק מנצל את החלש,
ושהרע הרבה פעמים מנצח, וידו גוברת,
ושהעשירים נהיים יותר עשירים כי הם משעבדים את העניים, זה הכל סיפורים שעד לא מזמן,
עד לא מזמן. אתם יודעים שעכשיו זה התפרסם קצת,
בגלל שכשהגיע ראש הממשלה לאוקראינה אז הגישו לו לחם ושם זרקו איזה פירו וכל זה,
לחם מסורתי אוקראיני. אתם יודעים למה זה?
באוקראינה סטלין,
אני אדבר איתכם על סיפור של 70-80 שנה,
הוא הלאים את כל השדות.
אוקראינה זה שם חיטה אחת,
חיטה ותירס ענק.
הוא הלאים את הכל ושם מתו מיליונים ברעב.
הוא המיט אותם ברעב. זה לא עניין אותו שאין להם מה לאכול. הוא הלאים את הכל ולקח את זה ומכר את התבואה למדינות זרות כדי לקנות, כדי לקבל כסף, כדי לבנות מפעלים, כדי שיהיו לו פצצות,
שהוא יוכל לעשות אטום.
שיבחו אותו, אמרו, סטלין קיבל את ברית המועצות עם מחרישה מעץ והחזיר אותה עם אטום.
אבל בדרך הוא הרג עשרות מיליונים ברעב, והדבר הזה הוא אסון שלהם. זה מוגדר את להם אסון לאומי, שנות הרעב.
זה קרה לא מזמן, זה קרה בטווח שלנו.
אז הקב' מסתכל על העולם, על כל אחד מאיתנו גם, וגם על העולם בכלל, לא רק על סתיו, גם על כל אחד מאיתנו, ורואה
שאין משפט.
ואז מה קורה?
מה שקורה
זה שהמלך מסתלק מהעולם.
זה נקרא הסילוק הגדול, כאילו הוא מאבד את החשק למלוך.
כל החשק שלו למלוך,
זה כי הוא אומר, כן, ישקיע וזה, ואז יהיה מה...
זה עניין. אבל ברגע שהוא רואה איך העולם מתנהל,
המלך מאבד את החשק. הרי בכל מקרה, לקדוש ברוך הוא זה סוג של ירידה,
השפלה,
כן, למלוך על עולם חומרי. הוא ירד מזה ובטובו.
אני אתן לכם, צריך כאן כמה משלים. אנחנו בכיתה ט',
כשהייתי בכיתה ט', היה לנו מורה למתמטיקה,
הוא עדיין בחשבון לאורך ימים ושנים,
הוא מורה למתמטיקה.
עכשיו, אנחנו ידענו שהוא לא מורה למתמטיקה בכיתה ט', אנחנו ידענו היטב שהוא היה דוקטור למתמטיקה והוא היה ראש החוג למתמטיקה באחת האוניברסיטאות. אדם מאוד חכם ומאוד ידוע בעולם המתמטיקה. גם אדם ירא אלוקים, ירא שמיים.
ושאלנו אותו פעם בצורה, המורה, תגיד, מה אתה מחפש בכיתה ט'? אנחנו יודעים שאתה עושה עוד דברים. הוא היה גם עבד בתעשיות הביטחוניות בתור פיתוח וכאלה.
הוא אמר, אני אוהב ללמד ילדים בכיתה ט'.
כך הוא אמר, אני אוהב...
עכשיו, הייתה לנו ממנו יראת כבוד. הבנו שהוא לא צריך אותנו בשבילו, לא בשביל הפרנסה. הבנו שהוא עושה עוד מלא דברים. זה מורה מהסוג שהיה יודע בעל פה לחשב את השש נקודות אחרי האפס בראש.
אז הייתה לנו ממנו יראת כבוד,
כאילו היה לנו, נורא נורא רצינו לא לאכזב אותו.
הוא כל כך השקיע בנו והוא מסכים לבוא ללמד ילדים בכיתה ט', אדם שמעביר הרצאות הסטודנטים בדוקטורט במתמטיקה,
הוא מנחה של דוקטורנטים, הוא בא לילדים לקטעט, אז מה קורה כשכיתה כזאת מתחילה לעשות, להעיף תיירות ולהעיף איזה... מורה מהסוג הזה לא יתחיל להגיד, טוב, אתה עמוד בפינה, אתה זה, תקרא להורים. מורה כזה אומר, חבר'ה, אתם יודעים מה?
בסדר, אז לא, שלום, אני הולך.
תישארו עם ההרמה של הגן ילדים שלכם.
זה, כך הוא יעשה.
כי בשבילו מראש לרדת מהקתדרה באוניברסיטה לילדים בכיתה ט', מראש זה היה סוג של איזה נחמדות.
וסוג של השפלה מבחינתו, אבל הוא חפץ בה, כי יש ערך בללמד על ילדים בכיתה ט', התמימות,
הראשוניות, ההתלהבות, מעולה.
אבל אם במקום זה הוא מתחיל לקבל גן ילדים של ילדים בכיתה ט', והם אומרים לו, לקח לי, אמרים לו, גנב לי, שכחתי את המחברת.
מורה כזה לא מעניש.
מורה כזה לא מתחיל להזמין הורים ולכתוב פתקים, זה לא רק הקטע שלו.
הוא פשוט אומר, מודיע להנהלה, את הכיתה הזאת אני לא רוצה ללמד. עזבו, אני לא.
הפסד של מי?
של הכיתה.
זה פחות או יותר,
ובאמת, אני רק אומר לכם שאתם המורה הזה, לא היה בעיות משמעת.
הוא היה נכנס לכיתה, היינו
לא מפחדים, אף אחד לא פחד ממנו, היה לנו, אליו יראת כבוד.
הוא רק עמד בפתח של הדלת.
המורה הגיע.
הרגשנו כאילו הוא הגיע, האוניברסיטה הגיעה אחר כך. אז כשהקדוש ברוך הוא רואה איך העולם מתנהל,
את השנאה ואת הקנאה ואת התחרות ואת היעדר המשפט,
יש שלבים בהיסטוריה שהוא מעניש, וזה עוד שלב טוב,
ויש שלבים שאומר, זה מדהים מה, אז לא.
זה נקרא סילוק המלכות. תראו מה אומר כאן אדמו״ר הזקן.
הנה תחילת בריאת העולמות היה כשעלה ברצונו מעצמו, בחסד חינם, כמו שכתוב, כי אמרתי, עולם חסד ייבנה.
אבל מאז והלאה, הנה המשכת רצון, זה תלוי במעשי התחתונים.
אני אסביר.
אנחנו צריכים גם להסביר הרבה דברים.
נגיד כשהורים מחליטים שהם רוצים,
מבקשים,
ללדת עוד ילד.
בסדר? זה מעשה החסד הכי גדול, נכון?
הם לא התייעצו עם הילד שעוד לא בא לעולם אם להילד את הטורונים, הם דיברו ביניהם, אמרו, יאללה, זאת השם, הגיע הזמן להתרחב במשפחה וזה, רוצים עוד ילד, יאללה. כמובן, תפילות, לא בידיים שלנו.
אבל הם משפיעים את עצם החיים לאותו ילד בלי להתייעץ איתו, זה כאילו מצד עצמם, נכון? עלה ברצונם לעשות חסד חינם.
כשנולד הילד הזה והוא מגיע נגיד לגיל ארבע
והוא מבקש משהו מההורים,
אז אם הוא יבקש את זה בחוצפה, מה הם יגידו לו?
מה?
איך דיברת?
אתה לא מכיר את המילה בבקשה?
מה, אמרת בא לי?
מכירים את המילה? אבא, בא לי, בא לי, בא לי, צריך לשתף את הסטירות, מה זה בא לי?
אומרים בבקשה, אומרים זה?
אז הילד יכול להגיד, אבל אבא, אתם ילדתם אותי, אתם רק רציתם לתת לי, זה כשלא היית פה, עכשיו כשאתה פה זה תלוי בך.
תתנהג כמו שצריך. אז כל עוד לא היה עולם,
הקדוש ברוך הוא ברא אותו בחסד חינם. אחרי שהעולם נברא,
המשכת הרצון של השם יתברך תלוי במעשה התחתונים.
והנה עיקר המשכת הרצון הוא בראש השנה,
שבו התחדשות החיות הכללית של שנה הבאה,
והמשכת החיות הכללית של שנה שעברה והיא מבחינת הסתלקות בתחילת ליל ראש השנה.
ההסתלקות הזאת זה מה שאנחנו מסבירים. הקב' הוא בא לבדוק את העולם והמאזן הוא שלילי,
לפעמים מאוד שלילי,
ואז הוא מאבד את החשק לנוח לו. לא בא לו, כאילו, הוא לא בא לו עלינו והוא מותר לו להגיד את זה.
ואז מתחולל סילוק.
ואחרי כל שנה יום הדין שבו דנים את האדם על מעשיו שעברו בשנה שעברה,
כאילו בודקים את המעשים, אני השקעתי כאן,
שנה שלמה האזנתי פה את כל העולם, מה עשיתם עם מה שהשקעתי?
לאן לקחתם את זה?
עוד פעם לכל אחד לעצמו, עוד פעם כדי לקחת, לגזול, לגנוב, לשקר, לרמות, זה...
אז לא.
כי להיות עוד התחדשות, חיות כללית של שנה זו,
יש על זה כמה קיטרוגים על האדם. אם ראוי הוא לכך להיות נמשך על ידי רצון העליון ברוך הוא,
בגילוי מלכותו יתברך מפני כמה פריקת עול,
שלא מקבלים עליהם על מלאכות שמיים באהבה וברצון כי הם נפרקים וכו' וכו', וכל אחד פונה למחשבתו,
כל אחד ואחד לפומה ידי אדם בנפשי. כן, כל אחד עושה לעצמו.
אז מתחולל סילוק.
ומה קורה כשמתחולל? אז קודם כל זה מגדיר
את העבודה של ראש השנה.
אז מה העבודה של ראש השנה?
להחזיר את החשק של המלך למלוך.
להחזיר לו את העונג הזה.
לפני שנבין איך עושים את זה,
רגע,
אז עשיתי ככה.
לפני שנבין איך עושים את זה,
אני רוצה רגע לדייק את המושג סילוק,
שהקדוש ברוך הוא מסתלק.
קודם כל זה ידוע בספרים שבליל ראש השנה זה דינא קשיא,
ולכן בליל ראש השנה בגלל שיש סילוק אז מברכים אחד את השני בהרבה שנה טובה מתוקה, וישר רצים,
ואוכלים תפוח בדבש,
וכאילו נורא נורא ממתיקים את זה, כי אנחנו,
יש איזו תחושה שהמורה עזב את הכיתה.
אבל יש לזה תכלית. הסילוק
יש לו תכלית.
ואנחנו נבין היטב את התכלית דרך משחק הילדים הנקרא מחבואים.
או בערבית, מחבואים.
עכשיו, גם משחק המחבואים יש לו גרסה קודמת.
אבל תדעו לכם דבר אחד, תדעו לכם שבמשחקי הילדים
טמונים הרבה מאוד סודות של תורת הסוד.
זה פשוט מתלבש במשחקי הילדים.
ממש אפשר לראות את זה, אפשר לעשות שיעורים שונים על גן הילדים.
כל הסיפור של רצו ושוב זה בנדנדה.
נדנד, נדנד, רד עליה, לב ורד.
ביאליק כתב, מה למעלה, מה למטה.
דם מה למעלה ממך ומה למטה, רק אני, אני ואתה, אדם והקדוש ברוך הוא, כן?
הוא אמר, אתה עולה כדי לרדת,
ויש את המשחק הקרוסלה, ויש את המגלצ'ה, שאתה גם כן עולה ונופל ומתגלש,
אבל אחרי זה אתה חוזר, ויש אחד המשחקים
בגן המשחקים, זה משחק המחבואים.
שהגרסה הראשונה שלו זה הקוקו,
משחק הקוקו.
לוקח האבא את הילד, מושיב אותו על הברכיים,
ואז מה הוא עושה? הוא עושה סתר פנים. זה נקרא סתר פנים. מסתתר, נכון?
סתר פנים.
מה מטרת הסתר הפנים הזה?
לפני הסתר הפנים,
הנוכחות של האבא הייתה מובנת מאליה. ממילא הילד היה פחות מרוכז, פחות איזה.
ברגע שהאבא מסתיר את הפנים, נוצר,
מה נוצר?
ריכוז, נוצר חיפוש, נוצר רצון למפגש. ואז, אחרי כמה שניות שאבא עושה,
קו-קו, איפה, איפה אבא, איפה אבא,
הנה אבא.
מה התגובה של הילד?
אהה, כאילו, זה צחוק, ואיזו התרעננות והתחדשות וכו'.
משם זה מתחיל.
למרות שזה נראה לא מובן, מה הבעיה? הרי הוא מחזיק,
אתה על הברכיים של אבא, ברוך הנוכחו שלך. ובכל אופן, הניואנס הקטן הזה של ההסתר פנים מחולל היעדר וציפייה,
למפגש מחודש, ואת השמחה הזאת שהיא בעצם איזו אנרגיה חדשה שמתפרצת.
הרחבה של המשחק הזה, כשהילד טיפה גדל, זה משחק המחבואים.
אבל מי מתחבא?
הקדוש ברוך הוא.
הוא מתחבא. למה הוא מתחבא? כדי שנחפש.
הרי כל המהות של משחק המחבואים,
תארו לעצמכם אחד עומד ואלה מתחבאים,
טוב, אתם יודעים מה, אין לי חסר, יאללה, תדעקו שם, אני הולך הביתה.
נשאיר אותם להתחבא.
ילד מתחבא, מתחבא, מתחבא, בכלל לא מחפשים אותו.
כל המהות של המשחק, שמתחבאים, ויש מישהו שמחפש.
כל המשחק הוא בעצם משחק של חיפוש ומפגש.
חיפוש ומפגש, והילדים קוראים לזה, דפקתי אותך,
כאילו כל דודי דופק.
בסדר?
אז הוא מתחבא כדי שאנחנו נחפש אותו. תראו, הוא אומר את זה כאן, כתבתי כאן מאחבואים.
הנה כתיב בן חכם משמח אב.
פירוש על דרך משל אב שרוצה להבין חוכמת בנו,
אזי מסתיר את עצמו ממנו בכדי לדע ולהכיר חוכמת הבן,
שיבין שההסתר והאלם הזה אינו אלא בכדי שיבקשנו הבן וימצאנו.
ואז תגדל השמחה באביו בשביל חוכמת בנו והכרתו בזה,
כי יחפשנו בחפש מחופש, תרדוף אחריו.
כלומר, אם המורה הזה עזב את הכיתה,
אני חוזר לדוגמה של המורה,
אז כיתה טיפשה תגיד,
יאה, שיעור חופשי, קדימה, כדורגל.
אבל אם הכיתה היא טיפה אינטליגנטית, תגיד, וואי, איזה דפוקים אנחנו, יסדנו את החוויה הכי משמעותית ללמוד מכזה מורה.
מה אנחנו צריכים לעשות כדי ליורד את החשק של המורה הזה מחדש לחזור וללמד אותנו?
ואז מתגלה שהכיתה הזאת היא לא כאותי טיפשה,
היא כיתה חכמה,
היא מבינה שהיא יכולה כאן להפסיד מה שהיא מתחילה להתאמץ.
כך הנה כתיב, בכסל ליום חגנו,
שהקדוש ברוך הוא מסתיר ומכסה את עצמו בראש השנה. למה?
מדוע הסילוק הזה?
בשביל שתגדל השמחה במועד בחג הסוכות.
ובהיר העניין כי הנה ראש שנה הוא יום הדין ומשפט לאלוהי יעקב,
שמראה את עצמו כאילו מסתלק השרעתו.
זה כאילו, כן? זה מחבואים.
ואינו רוצה כי אם להיות דין ומשפט על אלוהותו יתברך, איך לשכון ביעקב ומדקדקים על כל מעשה האדם להביא במשפט כל המשכות אלוהותו שהמשיך כל אחד ואחד על נפשו לפי בחינת מדרגתו בשנה שעברה. בודקים כמה אלוקות הייתה, כמה משפט היה בעולם.
וכל מה שימשיך עליו עוד לאבא בשנה זו, אם הוא ראוי לכך,
והרי הוא כאילו מסתיר את עצמו.
אבל, ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום, מה הוא כתיב בפרשת וילך? שבחינת האסתר והיעלם אינו אסתר ויעלם אמיתי,
על צד עצם ההיעלם לומר שהוא תחליט כוונת המכוון חלילה כמו רוגז אמיתי. לא!
זה לא שהוא טורק את הדלת והולך, זה מחבואי.
מה משחקים במחבואי? הוא מסתתר, באמת מסתתר, אבל הוא מסתתר, והוא מה?
חפשו אותי. ואם אנחנו...
לא, לא רואים אותו, אז מותר בחוקי המשחק להגיד
נא נא, אשמיע הכול.
נכון? ואז הוא יכול להגיד קוקו, קוקו, מותר לו גם ככה טיפה להציץ עלינו, וטיפה, כדי שנגלה אותו.
אלא כדי שנבקש פניו ולהתגלות גילוי אלוקות בחג סוכות, עשה כן שתה שמחתנו,
תתגלה לשמחה בהתגלות מאלם אל הגילוי.
זה אנוכי אסתר אסתיר פניו וכו'.
אז אנחנו תצפה מבינים מה משמעות הסילוק הזה,
בסדר?
אנחנו עדיין לא מבינים,
אוקיי, אז זה קורה בלילה.
זה דין.
איך מחזירים את רצון המלך למלוך?
אבל קודם כל, אני רק רוצה שנבין שכרגע, על יודעת אם שמתם לב,
אנחנו הפכנו את הכיוון של ראש השנה.
אם עד לשיעור הקדוש הזה חשבנו שראש השנה אנחנו באים כדי לקבל חיים,
לקבל פרנסה, לקבל, לקבל, לקבל, אנחנו כרגע מבינים שאנחנו באים לראש השנה כדי לתת.
לתת.
מה אתה נותן
כדי שהמלך יסכים לחזור?
מה אתה מוכן לתת?
כמה אתה מוכן לשים?
זה הכיוון.
אנחנו נראה בהמשך
שעצם הדבר הזה גם מכפר על העוונות.
אתה יודע, תזכיר לי, תסביר לי איך הדבר הזה גם,
בלי שאתה נוגע בעוונות זה מכפר עליהם.
אבל הכיוון של ראש השנה כאן התהפך לגמרי.
אני לא עסוק במה אני עתיד לקבל וכמה חיים יהיו לי, זה לא מעניין אותי. המלך לא פה.
וכדי שהמלך יחזור צריך שקבוצת אנשים תגיד, אה, אדוני המלך, מה קרה לך? אנחנו פה, אנחנו איתך,
אנחנו נעבוד בשבילך, אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף בשבילך.
אה, אתם פה כמו הכיתה הזאת.
אז פתאום הכיתה מגיעה למורה ואומרת לו, המורה, תקשיב, אנחנו, תראה,
הלכנו ולמדנו מעצמנו איזה פרק שלא לימדת אותנו ובוא תבחן אותנו.
אה, ככה, אתם כאלה רציניים, אני חוזר.
זה יכול לשכנע את המורה, נכון?
ולא פרחים, ולא, אנחנו מבטיחים יותר לא להפריע. לא, זה לא,
לא בשביל זה באתי, זה שאתם לא מפריעים זה לא עושה לי כלום.
אם פתאום הכיתה מעצמה עושה איזה פעולה והולכת ולומדת ומגישה למורה איזה עבודה מתמטיקה כזאת,
וואו, זה מעורר את החשק למלוך.
מה מעורר את החשק של הקדוש ברוך הוא למלוך עלינו מחדש?
תקיעת שופר.
ויש לו כאן פירוש נפלא נפלא נפלא נפלא לתקיעת שופר.
בסדר?
אתם איתי? בינתיים אתם מחזיקים ראש?
שאלה, אתה מחזיק ראש?
אם אתה מחזיק ראש, כולם מחזיקים ראש.
זה הלכה, יש לך אחריות.
אנחנו מכירים
את המילה שופר בעיקר מהלכות תשובה של הרמב״ם, שהרמב״ם אומר שפרו מעשיכם, נכון?
מלשון שיפור המעשים וכן על זה הדרך.
אדמו״ר הזקן אומר ששופר
זה מלשון שפרה.
שפרה ופועה המיילדות.
השופר מיילד איזה רצון, מה נולד? נולד רצון חדש. זה פעולת לידה.
מה נולד? נולד רצון.
ואני אסביר מה הכוונה.
כשהקדוש ברוך הוא
ברא את האדם,
והוא שם אותנו כאן, אמרנו מקודם, בעולם מאוד מאוד מורכב. עולם שהתזמורת של העולם הזה מנגנת בצורה מאוד מסוימת.
אתם יודעים למה זה דומה?
בפורים לפעמים אני אצא את זה לילדים בבית.
אנחנו עושים כזה,
שמישהו אחד כאילו שר איזה שיר ואחרים שרים ביותר בחוזק שיר אחר והוא צריך לא להתבלבל בשיר שלו.
מכירים את זה?
שיש לך...
או כששרים שני קולות כאילו.
אתה צריך כל הזמן לשמור על הכסף שלך בלי להתבלבל, נכון?
מי ימלל גבוהות ישראל?
מי ימלל גבוהות?
שמע, שמע, אבל אם הקבוצה הישר, החזק, שמע, סתם גם שמע, שמע.
החזיק את עצמך.
אז העולם הזה מנגן מנגינה מסוימת, נכון? אמרנו שהאדם אמור לנגן מנגינה אחרת שנקראת משפט.
כדי להצליח להתמודד עם העולם הזה שיש לו מנגינה מסוימת,
החלק הרוחני שנמצא באדם הוא חלק רוחני גבוה מאוד מאוד.
מאן דנפח מדילי נפח.
החלק הרוחני שנמצא אצלנו, הנשמה, ולמעלה מהנשמה, חייו היחידה,
זה חלק רוחני גבוה מאוד מאוד.
כדי שיצליח להתמודד ולתת פייט לעולם הזה, לחומר, לגוף, לתאוות, שהנשמה היא תהיה המנהגת ולא הגוף.
חלק רוחני הרבה יותר חזק ממלאכים.
הרי הגמרא מספרת שבספר בראשית, ירדו שני מלאכים לעולם הזה,
ותוך שנייה, מה קרה להם?
נסחפו.
תוך שנייה, החלק הרוחני שלהם לא... הם נשרפו בעצם, לא הצליחו להחזיק מעמד.
האדם, יש לו חלק רוחני כל כך גבוה שהוא מסוגל להיות בתוך עולם חומרי ולהחליט עליו את ערכי המשפט.
זה החלק הרוחני שהקדוש ברוך הוא נפח בנו.
והוא מבאר במקום אחר שכאילו זה כמו אדם שנופח בלון,
מבקשים לך למלא בלון,
אבל בנשימה אחת.
מה קורה לשליכת האחרונה, כן, לכיוון,
הוורידים,
הוא אומר, זה כביכול,
כך
נפח בנו הקדוש ברוך הוא את החלק הרוחני.
זה מגיע מהמקום הכי הכי פנימי והכי עמוק.
אז כשאנחנו רוצים לעורר מחדש את העונג של המלך מלילוך, מה אנחנו עושים?
אנחנו משמיעים את הקול של הנפיחה הזאת, אבל הפוך.
תחשבו שתקיעת שופר זה סוג של הידהוד,
כאילו הקדוש ברוך הוא תקע אותנו בשופר, הוא תקע אותנו ונטע בנו חלק רוחני, ואנחנו עכשיו רוצים להשמיע את הקול הזה,
ולכן לוקחים שופר,
שהוא כלי מאוד מאוד פרימיטיבי,
הוא כלי מאוד זה, אין לו שום עיבוד ותוקעים בו ובשלב מסוים התקיעה היא בעצם מגיעה לאיזשהו מקום פנימי ויוצא אוויר מהמקום הכי הכי פנימי וזה הכל של החלק הפנימי. ומה האמירה פה?
האמירה פה היא הקדוש ברוך הוא, אנחנו מבטיחים לך שנה הבאה
לעבוד אותך לא עם השאריות של החיים,
לא עם הזמן הפנוי,
לא עם הפירורים של הכוחות,
עם זה, עם החלק הזה הכי פנימי, הכי עמוק, הכי מרכזי, הכי חשוב, עם זה נעבוד אותך.
זה הכל. ואז בעצם יש כאן שפרה.
מה קרה? נולד פה מה?
נולד פה רצון חדש.
תראו כאן את האות ג' הנה גילוי בחינה זו ורצון זה, הרצון המחודש,
בראש שנה
שהוא בחינת ראש וגולגלת דחפיא על מוך שהוא למעלה מעלה ממשכן חוכמה בינה ודעת. כלומר זה לא משהו הגיוני,
זה איזה משהו של מסירות נפש. זה כמו איזה צעקה.
זה מקביל לספירת הכתר.
וגם בעשרת ימי תשובה ובכל עשרת ימי תשובה אומרים
ולכן תיקו בחודש שופר, פירוש תיקו תקיעה
הוא קול פשוט
היוצא מהבל הלב מפנימיותו
והוא בחינת צעקת הלב
היוצאת מפנימיות הלב של למעלה מעלה מהחוכמה
שאי אפשר להוציא בשפתה בדיבור. אנחנו מושבים איזה צעקה דרך השופר, אבל כן?
ומה הצעקה הזאת?
זה למעלה מטעם ודעת. עם זה אנחנו רוצים לעבוד אותך.
מה זה מעורר?
מה?
זה מעורר וחדש את הרצון של המלך לחזור.
יש לי עם מי לעבוד.
עכשיו תשמעו
עוד משל נפלא לדבר הזה, בעיניי.
ניקח דוגמה חייל מגולני.
יש פה חייל מגולני? סליחה, נתן אלה.
אתה מגולני, יפה.
טוב שהגעת. איזה גדוד?
13. יפה. 13 זו דוגמה טובה.
13 בגימטרי אהבה.
כדרכו של חייל מגולני הוא עושה בעיות כרימון.
הרב עם המפקד,
הולך בלי גומיות בנעליים,
תפסו אותו בלי קומטה, דפק נפקדות פה, דפק נפקדות שם,
הכניס מכות למים צדיק, שהעיז לדפוק לו דוח.
כי בשיגעון ינהג, הוא גולנצ'יק, נכון?
ויש לו תיק מפה, תודה חדשה, ויש לו גם עונש על תנאי,
ויש לו פה, כי פה תפסו אותו, וכאן הוא היה בלי גומייה, כמו שאמרנו, וכאן היה בלי קומטה, וכאן הוא התחשף למעגל, וככה הוא תיק מלא.
אולי אפילו מישהו פעם יהיה עליו שידיחו אותו מלוחמה.
אבל מי יכול להעמיד עליו? הוא גולנצ'יק, תדיח, אני אדיח אותך עלייך מפה רעוף עם העיניים, בסדר?
ואז
מגיעה מלחמה,
קרב בבינג' בייל או בכל מקום אחר.
ומברר שהחייל הזה הבעייתי,
הוא גיבור שבגיבורים,
הוא רץ מול האש והסתער,
מול הכדורים, הוא חילץ את החברים שלו,
הוא עלה על החומה וכיפה עם המאג,
והוא גומר את הקרב עם ציון לשבח,
איתור גבורה כזה או אחר.
אז מקור,
הוא היה עכשיו מסביבו.
קודם כל,
זה ברור שכל המפקדים שלו וכל מי שלמעלה הם פסו... כאילו זה...
ברגע שהתגלתה נקודת המסירות נפש,
שהיא למעלה מ... היא לא בסדר הרגיל.
בסדר הרגיל הוא היה חייל מאוד בעייתי, אבל כאן קרה איזה משהו למעלה מהסיפור הזה.
הכל משתנה.
ותשימו לב,
מה יקרה עכשיו למפקד שיבוא אליו אחרי הקרב ויגיד לו, טוב, בסדר, היית גיבור, אבל שדע לך, לא שכחתי לך שהיית פעם בלי גומיות בנעליים.
אז מה יקרה למפקד הזה? מה הוא? הוא יוצא מה?
הוא יוצא פרש.
תגיד, אתה חי בסרט? אתה מדבר איתי עכשיו על גמויות בבן אדם הזה? רץ מול הכדורים.
אתה מדבר איתי על גמויות בנעליים? לא שייך לדבר. זה בושה. למי?
למפקד שמזכיר את זה.
אז כשאנחנו בראש השנה שמים על השולחן את הנפש,
ואשפוך את נפשי לפני השם, אנחנו נקרא בהפטרת ראש השנה, נכון? וחנאי מדברת על איבה, ויאמר לה, עלי, עד מתי תשתכרין? ואתה אומר, לא, אדוני אישה, כשאת רוח אנוכי,
ואשפוך את נפשי לפני השם.
כשאנחנו שופכים את נפשנו לפני השם,
לא שייך להזכיר חטאים.
זה כאילו יצא לא נעים כלפי הקדוש ברוך הוא. אתה מזכיר לנו חטאים אחרי שאנחנו פה שמנו את הלב?
תקענו בשופר?
החטאים מתכפרים אוטומטית.
זה לא שהיה ככה עכשיו, זה קטן, בסדר?
הבנתם? נכון? זה משל טוב, משל מדויק.
אגב, משל כזה היה, היה הפוך קצת.
היה מגיסט לבנון השנייה בוינג'בלד, שירה נמסילי, שזכה בצל״ש.
כמו שלא הפריע לו אחרי מלחמת לבנון השנייה להרגיע נזמרת של הגדוד נגד המגד החדש, וכל הגדוד ברח יחד איתו.
אז היה שם איזה אוי ורחוכן מהפרקליטות או משהו שרצה לקחת לו את הצל״ש.
אז גם אחת גולני וגם הרמטכ״ל אמרו לו מה אתה תגיד? מה קשור לך? נותן לו איזה נזיפה או משהו.
הבן אדם הזה הוא גיבור ישראל.
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר.
אנחנו תוקעים בשופר.
בואו נראה עוד קצת, עוד כמה משפטים כאן.
איפה הוא אומר את הסיפור של שפרה?
הנה, כן, בואו נקרא עד לשם.
אני קורא במודגש.
ולכן תיקון בחודש שופר פירוש, תיקון תקיעה הוא קול פשוט, היוצא מהבל הלב מפנימיותו.
הוא מבחינת צעקת הלב היוצאה מפנימיות הלב של למעלה מעלה מהחוכמה
שאפשר להוציא בשפתיו בדיבור.
שהדיבור הוא נמשך מבחינת חוכמה.
בסדר.
ועל זה נאמר שמעה בקולי.
מה זה שמעה בקולי? צריך להיות שמעה את קולי.
שמעה בקולי הכוונה בקול הפנימי שלי.
פירוש בקולי מה שבתוך קולי דהיינו תוכיותו ופנימיותו שהוא בחינת פנימיות הלב.
מה שאין כאן הקול עצמו נמשך מחיצוניות הלב שלמטה מן החוכמה והדעת.
וזהו תיקו בחודש שופר, פירוש חידוש העולמות.
כשאנחנו תוקעים כך, אז מתחדש הרצון של הקדוש ברוך הוא למלוך על עולמו, כי הוא מבין שיש לו עם מי לעבוד,
שיש לו חיילים.
פירוש חידוש העולמות מעין ליש המתחדשים בכל ראש שנה בדבר ה' ורוח ביו יתברך,
והוא על ידי תקיעה.
מה זה תקיעה?
היא המשכת פנימיות עונג ורצון העליון ברוך הוא,
שלמעלה מעלה מבחינת החוכמה מתגלה מבחינת שופר,
שהוא עניין שפרו מעשיכם.
יש שופר, שזה שאפו מעשיכם.
זה לא מספיק.
בראש השנה אנחנו לא רק רוצים לשפר את המעשים, מה אנחנו רוצים?
למסור את הנפש. לכן הוא אומר,
בחינת שפרה שמשפרת את הבלעד. היינו בחינת עונג העליון ורצון העליון של למעלה מסדר ההשתלשויות. אנחנו נולדים מחדש.
אנחנו מביאים את ה... זה לא איזה שיפור המעשים, זה...
כן, זה לא שהחייל הגולנצ'י כזה אמר למפקד טוטו, אני מבטיח, די, מאה עכשיו, תראה אותי...
צניף, חלילה, כן?
תראה אותי, איזה גומיות בנעליים, כל יום אני מצחצח,
כל יום גלצח.
זה לא הקטע, הוא ממשיך להיות ככה שהוא מתנהג.
אבל משהו ברצון העליון שלו,
משהו במסירות יצא אל הפועל, ואז זה מהפך את הכול.
זה מהפך את הכול.
זה קורה בתקיעת שופר.
אנחנו גם תוקעים וגם שומעים את הקול הזה.
נשמוע קול שופר.
התחנה הבאה היא תשליך.
אתם יודעים שראש שנה אמור להיות יום אחד בעצם, נכון?
מהתורה הוא יום אחד. בעצם זה הכול מרוכז ביום אחד. לילה,
שופר בתשליך,
ואצל חסידים בתשליך היו עושים עניין גדול, יש פרץ גדול של שמחה, נהגו לרקוד בתשליך, והמון המון שמחה,
ויש ככה איזו התלהגות, כאילו
קורה משהו.
עכשיו, תכל'ס, זה מנהג מאוד משונה, התשליך, לא?
מנהג מאוד משונה.
מה זה הולכים למקור מים, עושים ככה, זה נראה כמעט,
לא נעים להגיד, אבל קצת אלילי, כאילו?
באמת, אנחנו זורקים את החטאים לזה, והדגים יאכלו אותם, מה שאתם יודעים, כאילו?
מה?
הולכים ברז, שמים שם איזה דגי גופי כאלה שמישהו קנה בשקל וחצי בחנות נוי.
ככה הם מעולפים.
אז מה העניין של התשליך הזה?
אחד הטעמים הנפלאים לתשליך,
שמופיעים במהריל,
שהוא ראש החכמי אשכנזי לענייני מנהגים,
בעקבות גמרא באוריות,
הוא טעם מאוד מאוד יפה.
מאוד.
כשהיו מושכים את מלכי בית דוד,
היו שתי פעולות שהיו עושים.
פעולה אחת,
אומר הקדוש ברוך הוא לשמואל, מלא קרנך שמן ולך אשלחך לישי בית הלחמי,
כי ראיתי בבניו לי מלך.
ממלאים את הקרן, מה זה קרן?
שופר.
בשמן,
אז סותנים את הזה, הולכים עם זה,
וכשמתגלה דוד,
אז שמואל הולך ושופך את השמן על ראשו דרך השופר.
אפשר למלא את השופר בשמן,
אפשר למלא את השופר בדבר שמאוד מאוד דומה לשמן באותיות, במה?
השמן, אותיות,
נשמה.
אם אני תוקע בשופר,
אני בעצם ממלא את השופר, מה זה שמן? שמן זה תמצית של משהו.
קח זית, תקטוש אותו, תקטוש אותו, תוציא ממנו את התמצית,
זה זה.
קח בן אדם, תקטוש, תקטוש, תקטוש, תקטוש, מה יצא?
נקודת העצם שרוצה להיות דבוקה מריבונו של עולם,
וחסידות אורים, שאם תסחט יהודי, יצא ממנו בסוף טיפה של אהבת ישראל.
אז זו גם טיפה של אהבת השם כמובן,
והשמן הזה הוא בעצם בא לידי ביטוי בנפיחה
שאנחנו מעבירים מהשופר ולפעם מלמטה למעלה.
זה אקט ראשון בהמלכה.
אז אם כך תקיעת שופר מקבילה למה?
למילוי הקרן בשמן.
מה האקט השני אחרי שמושכים את המלך?
היו לוקחים אותו למעיין מים חיים.
כמו שאומר דוד לנתן הנביא,
לקחת פרדה ולהרכיב את שלמה אל הגיחון
כדי למשוח אותו.
מלכי בית דוד נמשכים על מעיין מים חיים כדי לרמוז
שכמו שהמעיין הזה זורם כל השנה ואין לו הפסק,
למרות שכבר קיץ, זה באמת דבר פלא.
פשוט תענוג, אני נמצא,
משתדל להיות פעם בשבוע, פעם בשבוע באיזה מעיין
כזה או אחר,
לטבול טבילת מים חיים. זה פלא, אנחנו כבר ארבעה חודשים אחרי שנפסק החורף.
זה לא יורד גשם. במעיין,
ממשיך לזרום, איפה יש לו מים?
זה סוג של פלא, נכון?
לא ירד גשם, לא זה, הוא ממשיך לנבוע, ממשיך לזרום.
זרימה, ספיקה היא, נכון, בניאס, בזה, זורם, איפה זה זורם, איפה המים? המים ירדו לפני ארבעה חודשים.
טוב, תגידו לי, מי תהום, זה פורה, אני מכיר את כל הגיאולוגיה,
אבל בסוף בחוויה שלך אתה מגיע למקום והוא נובע. אז מלכות בית דוד,
מלכי בית דוד היו מושכים אותם על מעיין כדי לרמז שמלכותם תהיה
נמשכת ובלתי פוסקת.
המלכנו את הקדוש ברוך הוא.
אנחנו רוצים שהמלכה הזאת לא תהיה אקט חד פעמי.
אז לכן אנחנו עושים כמה פעולות. פעולה ראשונה, רצים אל מקור מים חיים. באמת, מעיקר הדין תשליך זה לא על ברז שאתה פותח או על איזה גיגית, אלא על מקור מים חיים, ועושים שמחה גדולה.
ומה אומרים שם? עיקר התשליך זה אמירת פסוקי מי אל כמוך.
מי אל כמוך, פסוקי המלכה. מי אל כמוך במיכה.
נושא עוון, עובר על פשע. ריבונו של עולם, חלק מהמלכות שלך,
שאתה מאפשר לנו להמליך אותך בשנה הבאה. הנה, אחרי שהבטחנו בבוקר עם השופר, אנחנו רוצים...
ועושים מסיבה, זו מסיבת המלאכה, ולכן באמת בתשליך יש אנרגיה כזאת של שמחה.
תראו מה אומר כאן המהריל.
אמר מהריל סגל, מה שנוהגים ללכת בראש שנה אחר הסטודאציה, לימים ונערות,
להמשליך במציאות כמה כל חטאותינו,
משום, במדרש זה זכר לעקדה,
שאברהם אמר הושיע מים עד נפש והשטן עיכב אותו וכו', וכן מהרי נהג ללוך אצל נהרות. אבל בגמרא במסכת הוראיות כתוב ככה,
וזה אחד התנאים שמוזכרים בהלכה,
אין מושכים את המלכים אלא על המעיין כדי שתימשך מלכותם שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והורדתם אל גיחון.
ואמר רבי עמי
הי מן דבאי לידא אימא סיק שתה או לא אדם שרוצה לדעת אם
אם הוא ישלים את שנתו או לא,
ניטלי שרגא יתלה נר בעשרה יומים שבין ראשון שנייה יום כיפור, בבית של לא נשבת רוח,
ואם האוסלו ממשיך, ידע שהוא ישלים את שנתו.
וגם עוד כל מיני עצות לעסקאות וכל מיני זה.
ואז אומר אביי, אמר אביי, אשתדה, אמר סימנה מילתא,
לעולם יהיה אדם רגיל לעשות בראש השנה קרא וקרוביה וקרטי וסילקה ותמרי,
וכן על זה הדרך.
והמשך הגמרא אמר רבי אמר לו רב משרשא לבריי כי בעיטו למעל ומי גמרי כמי רבייכו כשאתם רוצים ללמוד תורה גרסו מתניתם ועלו לקמרית קודם כל תחזרו על המשנה ואז תבואו לרב ותסתכלו על הרב בפנים וכי גרסיתו כשאתם לומדים גרסו על נהרה דמאיה דכי היכי דמשכן מאיה מישכן שמעתתיכו אם אתה לומד ליד מקום זורם כמו שהמים זורמים ככה גם השמועה שלך תזרום
בסדר?
וממשיך המדרש ואומר רמה קרני באלוהי רמה קרני ולא רמה פחי דוד ושלמה שנמשכו בקרן מה זה קרן? קרן שזה בעצם שופר נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשכו בפח לא נמשכה מלכותן אז אנחנו רוצים להראות שמלכותו יתברך תימשך הולכים למקור מים חיים אחרי שהשתמשנו בקרן
עוד פרט נוסף ובזה נסיים מוסיף אדמו״ר הזקן
כן?
על מה?
אז אמרנו, זו הדוגמה עם החייל,
נכון? הדוגמה עם החייל, שאחרי שהוא עושה מעשה גבורה,
מי שיזכיר לו את ההבנות, הוא יצא עפרש.
הוא יצא, כאילו, מה, אתה עושה צחוק?
הבן אדם הזה יש לו עיצור, עיטור תלש, אתה מתחיל להתעסק איתו עם גומיות בנעליים?
מה זה? נקים עליך עמוד פייסבוק ונעשה לך שיימינג.
המפקד הצהוב, כאילו זה.
נגרש אותו מגולני לדורי דורות.
בסדר?
אז תראו כאן באות ג' הפסקה האחרונה לפני מחבואים
אנחנו עדיין זקוקים לבסס את זה
בסדר היה כאן איזה זעקה נורא נורא חזקה היא צריכה ביסוס מהו הביסוס?
עשרת ימי תשובה כי ראש השנה מצד אחד הוא
יומיים בפני עצמם או יום מצד שני הוא חלק מהעשרת ימי תשובה הוא אומר ככה הנה ראש השנה
הוא יום הדין
שדנים את האדם על מעשיו משנה שעברה כדי להיות עונג ורצון העליון בגילוי מלכותו
צריך לפשפש על מה יחול העונג ומה יתענג בגילוי מלכותו, אם יהיה פריקת עול.
יש כמה מניות וכמה קטרוגים.
ולזם עשרת ימי תשובה להיות בבחינת מעמקים,
לעורר רצון העליון ועונג העליון, בל יהיה מונע.
בעשרת הימים האלו הם כנגד עשר כוחות הנפש, שהם שכל ומידות.
הוא אומר, אנחנו בעצם בעשרת ימי תשובה מבססים
את הזעקה העמוקה הזאת על כל כוחות הנפש.
כל יום כנגד כוח אחד, מחוכמה עד מלכות.
ולדעת אדמור הזקן, עיקר העבודה בסרט ימי תשובה זה אמירת שיר המעלות ממעמקים קרתיך השם.
איזה מעמקים? לא איזה בקעה שאני נמצא בה, ממעמקי הנפש,
ממעמקי האישיות.
זה מעורר את העונג של המלך למלוך מחדש?
זה שם אותנו במקום שאנחנו באים לתת.
זה סיפור על אדמור הזקן, שפעם בא אליו איזה שיר,
שירד מנכסיו, אמרנו, רבה, אני ירדתי מנכסיי, ואני צריך, ואני צריך, ואני צריך, שתתפלל.
אמרנו, אתה כבר חצי שעה אומר לי מה אתה צריך, ועוד לא הסברת לי למה צריכים אותך.
למה צריכים אותנו?
מה אנחנו מוכנים לשים על השולחן כדי שהמלך יחזור?
כל הכיוון של ראש השנה משתנה, אנחנו באים לתת.
האמת שלמדתי מהדבר הזה, הוראה למעשה ממש,
כשיש לילדים שלהם יום הולדת,
אז ילדים נורא נורא עסוקים במה הם יקבלו.
אני אומר להם, תקשיבו,
אתם תקבלו מתנה, אל תדאגו, זה אמא ואבא ידאגו. אתם תספרו לי ולאימא מה אתם נותנים,
לא מה אתם מקבלים.
איזה דבר אתם נותנים ביום הולדת?
בהתחלה היו, מה זה נותנים? כן?
באת לעולם?
זה אומר שצריכים אותך כאן בעולם, מה אתה נותן?
אני אתן צדקה,
אני אתן מעשר כספים, אני מקבל על עצמי לעשות את זה.
עשינו כל מיני דברים נחמדים.
פעם הלכנו כל המשפחה באחד מימי הולדת,
שיפצנו איזה מעיין.
זה היה, עבדנו עם כלים וזה, שיפצנו, ניקינו וזה, צבענו קצת.
כל פעם עשינו משהו אחר. מה אתה נותן?
זה נכון אפילו גם ליום הולדת של כל אחד מאיתנו, ודאי ליום הולדת של העולם. מה אנחנו נותנים?
כדי שהקדוש ברוך הוא יחזור למלוך על העולם,
משנה את כל הכיוון.
כדי לבסס את זה אנחנו זקוקים לעשרה ימים של לבסס את הקריאה העמוקה הזאתי,
ואז חוזר העונג והקדוש ברוך הוא מחזיר את רצונו למלוך על העולם ולהעניק לו עוד שנה.
חזקו ואמצו.
