טוב, רבותיי, שלום, צהריים טובים.
בואו נתארגן על כל האביזרים, בסדר, זה עובד.
יופי.
המזגן עובד?
מישהו, תראה, תפיס על המזגן שהוא עובד.
הוא על און.
וסבבה.
כתוב און?
חץ? לא, עכשיו הוא.
אתם מכירים את המשחק הזה?
לא מכירים?
אז אני רוצה להסביר לכם על המשחק הזה, ואז אנחנו נלמד היום עליו.
השיעור היום יהיה על המשחק.
זוכרים?
אקשן.
המשחק הזה הוא משחק שנראה תמים למראה,
בתוך קופסה, הוא לא מאיים.
כשאתה קונה אותו,
אז מהר מאוד אתה מתחיל לקלל את הסיני שהמציא את זה,
כי הוא משחק ממכר קצת.
יש כאן מספרים מ-1, לצורך השיעור עד 120, בסדר? יש פה עד 137,
אבל לצורך השיעור עד 120. יש פה כדורית כזאת קטנה של כסף, אתם רואים?
צריך לשים אותה פה על מספר 1,
הנה זה כאן נקודת מוצא, אתם רואים? על 1,
ואז
מתחילים לעבור מסלולי מכשולים, כן? אני אסתכל, אתם רואים?
בהתחלה זה קל כי הכל מאוד ברור,
פשוט צריך שהכדור לא ייפול.
יש כל מיני מסלולים כאלה, נפל, לאן הגעתי?
הגעתי לגיל שבע, מספר שבע.
וככה זה צריך לעבור את הכל, הנה נעשה את זה,
רק שתהיו בעניינים, אני הצלחתי את זה כבר בבית פעם,
עד הסוף,
אחרי זה.
הנה, אני עושה כאן איזה פיילוט,
נראה לאן אני אגיע היום.
וכמובן תוך כדי שיעור אני אעביר את זה ביניכם ותוכלו להתנסות.
נפל. טוב, בבקשה. מי רוצה לנסות?
מה? איך אעבור לי?
הנה, תעביר לו. אבל אני אצטרך את זה טוב. טוב, תשאיר את זה אצלי. אחרי השיעור אני אתן לך.
למה אני הבאתי את הכדור הזה?
כי אנחנו נראה בהמשך
איך הדבר הזה קשור אלינו.
אנחנו היום נמצאים בט' באלול.
ט' באלול זה יום הפטירה של רבי צדוק הכהן מלובלין.
והלימוד שלנו יהיה היום בעצם בעקבות תורה שלו,
מיוחדת מאוד,
וגם בעקבות הכדור הזה.
מה? כן, לחצור למודפים.
תודה.
בסדר?
התורה אומרת בפרשה שלנו, כי תצא למלחמה על אויביך, ונתונה השם אליך בידיך, ושבית שביו, וכבר בחסידות ועוד אומרים שכי תצא למלחמה על אויביך, האויב, האויב הגדול זה היצר הרע, ושימו לב למלחמה.
זה מוגדר כמו מלחמה, מלחמת העולם הראשונה, השנייה,
מלחמה שאדם נלחם על העולם הפנימי שלו מול היצר הרע. יוצאים למלחמה.
וההגדרה הזאת, כי תקצה למלחמה היא הגדרה חשובה מאוד.
וכדי להבין למה היא הגדרה חשובה, אני רוצה לנעוץ רגע איזה חץ דווקא בסוף התהליך.
זה נשמע לגזור את זה אחורה אלינו.
אנחנו עכשיו התחלנו את ימי הרחמים, חודש אלול והסליחות וכולי, אבל הסיום של התהליך,
לפחות של אלול וכולי,
זה סוכות, זה יום כיפור,
שם יש כפרה גדולה מאוד,
וחלק מתהליך הכפרה
מתואר כאן בפסוקים לפניכם.
וחילם יכפר את הקודש ואתו אל מועד את המזבח, והקריב את השעיר החי.
ושמח אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי, והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאותם,
ונתן אותם על ראש השעיר ושילח בעד איש איתי המדבר.
ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה, ושילח את השעיר במדבר.
זה מדבר על סוגיית השעיר המשתלח.
הרי יש לנו שני שעירים, שני עזים. על אחד הכהן הגדול מתוודה את עוונותיו ועוונות ביתו,
והוא מוקרב
ודמו נשפך בקודש פנימה. והשעיר השני, הכהן הגדול מתוודה את כל עוונות עוונות בני ישראל,
והשעיר הזה,
שולחים אותו לעזאזל המדברה.
מי שרכב פעם את דרך הסוכר, אז יש מקום שמגיעים, שאומרים שמשם זרקו אותו.
מה?
ג'בל מונתר או מרסבה,
אחד מ...
בדיוק. יפה. אתה מכיר את זה מהג'יפים.
יפה.
אז זה נקרא שעיר המשתלח.
עכשיו הרמב״ם
פוסק את הדבר הזה להלכה,
וכשמעיינים בהלכה של הרמב״ם אנחנו משתוממים.
מה אומר הרמב״ם?
שעיר המשתלח,
לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתוודה עליו
על לשון כל ישראל שנאמר, והתוודה עליו
את כל עוונות בני ישראל.
טוב,
אז זה מה שאנחנו אומרים, אנא השם חטאו, עבו,
הוא פשוט לפניך בני ישראל.
שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות.
בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודה לו, בין שלא הודה לו. הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה.
כבר כאן
יש איזו שאלה.
איך יכול להתכפר אם אני לא יודע?
נכון?
הוא שהודה לו, הוא שלא הודה לו. אם אני לא יודע, איך אני יכול לכפר?
צריך שאני יודע מזה, נכון?
טוב, נגיד שאפשר להגיד שהתורה,
אין הכתוב בא בטרוניה, הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו, ואם אדם לא ידע אז אולי הוא אנוס,
מתכפר לו.
אבל השורות הבאות ברמב״ם הן דרמה גדולה מאוד.
אבל אם לא עשה תשובה,
המקום שלך זה פה רבי ישי,
פה המקום שלך השמור.
אה לא, אבל הבישי פה, איפה הבישי נעלם?
אה הוא הלך לצלם דפים.
בסדר, אז פה.
אבל אם לא עשה תשובה,
אומר הרמב״ם, אין השעיר מכפר לו אלא על הכלות.
ומהן הקלות ומהן החמורות? החמורות הן שחייבים עליו מיתת בית דין או כרת ושבועת שעה ושקר,
אף על פי שאין בהם כרת, הרי הן מן החמורות.
ושאר המצוות לא תעשה, ומצוות תעשה, שאין בהם כרת, הן הקלות.
אני רוצה שנבין מה קראנו כאן.
בסדר?
הרמב״ם אומר ששעיר המשתלח מכפר גם כשהאדם לא עשה תשובה.
ואיך זה יכול להיות?
איך יכולה להיות כפרה בלי תשובה?
איך זה יכול להיות דבר כזה?
הרי הדבר הבסיסי ביותר
לכפרה זה שקודם כל אדם מתוודה,
חוזר בתשובה, מבקש סליחה, מצטער, מכפרים לך.
אבל הוא לא חזר בתשובה בכלל. מה זה, זה קוסמות?
זה טריק? זה הוקוספוקוס כזה? זורקים איזה צעיר משתלח והוא עכשיו מכפר על כל העבירות,
מביאים איזה קורבן לעזאזל והוא מכפר על כל העבירות? מה זה הדבר הזה?
איפה התשובה? איך יכולה להיות בעולם כפרה בלי תשובה?
איך זה יכול להיות?
זה תמוה מאוד. אתם מסכימים איתי?
ממש דבר מטעימה.
הנה, אבישי הביא לנו עוד דפים, בבקשה.
מי רוצה דפים?
מי אין דפים? ירימי יד.
איזה פינוק, אבישי, אני מפענק פה את כולם.
אליאסף, יש פה, אתה בסדר? יש פה כיסאות לידים, ממש בתא הכבוד, ביציע הכבוד,
כמו בווינבלדון, ששם יושבת המלכה והנסיכה.
תמוה מאוד, נכון?
אני קורא את זה עוד פעם. אה, שמא תגידו, טוב, עושה תשובה. אם הוא לא עשה תשובה, הרמב״ם אומר, מכפר לו על הקלות. בסדר.
מה זה הקלות?
אני קורא את זה עוד פעם, אבל אם לא עשה תשובה,
אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.
ומה הן הקלות ומה הן החמורות?
החמורות זה אותם אלה שחייבים עליהם מיתת בית דין או כרת ושבועת שבע השקר.
אף ושאין בהם כרת הרי הם מן החמורות. כלומר,
רק דברים של מיתת בית דין או כרת או סקילה ושאר מצוות לא תעשה או מצוות עשה שאין בהם כרת הם הקלות. כלומר, רוב המצוות.
רוב המצוות הם הקלות ומתכפר עליהם אפילו בלי תשובה.
איך זה יכול להיות?
תמוה מאוד.
וזה הכל כמובן, הרמב״ם לא ממציא את זה מעצמו חלילה, הרמב״ם לוקח את זה מן הפסוקים.
אז כדי להבין את זה,
ולכן אנחנו עוסקים בזה כבר עכשיו,
חשוב מאוד להבין, אני חושב, את המבנה פה, את ה...
תשמעו סיפור,
סיפור גנרי, חוזר על עצמו,
בסדר?
מגיעה מחלקה, מחלקת טירונים, מגיעה לבסיס הטירונות,
נקראה לו נגיד מלון שפיפון, כן?
של צרכנים,
יוצא להם המאק,
אומר להם, טוב, חבר'ה,
אתם רואים שם את הבונקר?
חמש דקות עיכפתם אותו.
זוז!
רצים, רצים, רצים, רצים.
מגיעים מתנשמים אחרי שבע דקות.
אומר להם, שבע דקות,
שתי דקות איחור.
מה זה צריך להיות? אתה שוטף אותם. הגעתם פה לצנחנים או שהגעתם פה לא יודע למה? זוז! אה, אז הם כאילו...
עם ברבק שלהם.
מגיעים.
שש וחצי דקות. שש וחצי! אז אתם מסוגלים להוריד את הזמן, אה?
שבע דקות זה עבדתם עליו, זוז, ככה, טח, עד שהם כבר נופלים מהרצפה.
בסוף הם מגיעים ל...
מצליחים לעשות רק בשש דקות.
בסוף הטירונות, אחרי שפותחים דיסטנס וכל זה,
למרות שבצנחנים פותחים דיסטנס דרך יום לפני השחרור, אבל נגיד בשביל הסיפור,
אז המפקד אומר להם, תקשיבו,
זוכרים את הקאדר ההוא, חמש דקות?
אם היה פה יוסיאן בולט, גם לא היה עושה את זה בחמש דקות.
זה זמן לא ריאלי.
אף אחד לא עושה את זה בחמש דקות בחיים.
אין דבר כזה.
אז למה אמרתי לכם חמש דקות?
כי אם לא הייתי אומר לכם חמש דקות,
לא הייתם עושים את זה גם לא בשש.
נתתי לכם בכוונה זמן בלתי אפשרי כדי שמה?
שמה?
שתוציאו מעצמכם את המקסימום.
יש דבר כזה בטירונות?
יש אפשרות כזאת, נכון?
באיזה עולם שם אותנו הקדוש ברוך הוא?
הקדוש ברוך הוא לקח נשמה, שם אותה בתוך עולם חומר.
כן?
כשהנחת העבודה, סליחה שאני אומר כן,
כן, אבל אחת העבודה היא שאנחנו אמורים, מה?
אמורים
לנצח בכל התמודדות.
אבל באמת
אין אפשרות כזאת.
שימו לב, זה לא שאני בא לחלילה להצדיק את החטא, חלילה, חלילה, שלא יובא לא נכון.
אבל תכף,
דרך הכדור הזה אנחנו נבין מה אני בדיוק בא לומר.
בואו נוכיח את הדברים הללו.
כשהקדוש ברוך הוא מצווה את אדם וחווה
בעץ הדעת,
בגן עדן, סליחה, לא לאכול מעץ הדעת,
מה זה אומר?
זה אומר שבתוך גן עדן יש את האפשרות לחטוא, אחרת אין אפשרות, אין מצווה אם אין אפשרות לחטוא. אם הם מתוכנתים אוטומטית, שהם עושים רק מה שהקדוש ברוך הוא אומר להם, אז הם על צוות אותם.
ברגע שציוו אותם בגן עדן ציווי, זה אומר שבתוך גן עדן יש אפשרות לעבור על הציווי.
קיימת.
אז מה הייתה הבעיה?
הבעיה הייתה שכשהם עברו על הציווי,
במקום לבוא אל הקדוש ברוך הוא ולהגיד לו, חטאנו,
נפלנו,
נכשלנו,
ועד הקדוש ברוך הוא אומר להם, בסדר,
אני עכשיו אראה לכם, יש עץ הדעת ויש עץ החיים, אני אראה לכם את עת התשובה.
תאכלו מעת התשובה ותתקנו, תמשיכו הלאה.
בתוך גן עדן, במקום לעשות את הדבר הזה, מה הם עשו?
ברחו, הסתתרו,
ואז כל התיקון יהיה תיקון של ריחוק ושל להט החרב המתהפכת ושל בעיצבון תוכננה וכן וזה הדרך.
אבל העולם שלנו הרבה יותר דומה לזה,
לכדור הזה, לכן הוא באמת נראה כמו כדור הארץ,
מאשר לכל דבר אחר.
כי בעצם, מה זה הכדור הזה? יש כאן, כמו שאני טיפה רגע מעמיק במשחק, לולי תורתך שעשועי,
יש כאן נקודת מוצא קוראים לאחת.
בסוף מגיעים למאה העשרים.
זה הולך ונהיה קשה ככל שאתה מתקדם בשלבים.
אין אדם בעולם שיכול לעבור את זה במכה ראשונה.
אין אדם כזה בעולם. גם לא הסיני הכי הזוי,
לא יכול על המכה ראשונה.
אז איך זה עובד הדבר הזה?
אתה מתחיל.
מתחיל לנסות. הנה, מתחיל, הולך.
אה, הצלחתי עוד צעד,
הצלחתי עוד צעד. אני כבר הגעתי לשלוש,
כבר הגעתי לארבע,
הגעתי לשש, הגעתי לזה.
כן, אני פה מתקדם בחיים, לומד וזה, מלמדים אותי, זה ילדות, אני עדיין במספר 12, זה גיל הילדות עדיין,
נכון?
אני זה, עכשיו הגעתי לזה, לאיזשהו גיל,
זה טיפה, היי, נפלתי.
תנחשו מתי נפלתי, באיזה גיל?
בגיל 16. מתאים, לא?
פתאום מגיע גיל ההתבגרות,
ואתה מתחיל זה,
ולשאול, ולברר.
אז מה עכשיו?
אז מה עכשיו?
תתחיל עוד פעם.
ברור שתיפול.
מה חשבת?
שנשמה בתוך גוף תנצח תמיד?
ברור שהיא תיפול.
ולא, זה לא הפעם הראשונה שתיפול, אתה תיפול עוד מאה פעמים בדרך.
העיקר שתמשיך.
העיקר שתגיע בסוף.
העיקר שבסוף תצליח.
עכשיו, הדבר המעניין הוא שהנפילה הזאת,
אני רגע למדתי ממנה משהו, נכון?
עכשיו, כשאני אגיע בפעם הבאה לאותה נקודה, לגיל 16,
אני אשים לב, אה, בפעם שעברה הייתי כאן מהיר מדי, עכשיו אני יודע שצריך לקחת את זה ככה ואני אצליח לעבור את זה.
עד האתגר הבא.
ואז כנראה מה יקרה לי?
גם שם אני כנראה ייפול.
ואז מה אני צריך לעשות?
נתחיל מההתחלה.
וכשאני אגיע אותם לאותה נקודה, מה אני אהיה? אני אדע שיש שם איזשהו...
וככה אני אלמד.
השאלה בסוף, האם הגעתי בסוף למאה ה-20?
לא כמה פעמים נכשלתי, אלא האם קמתי והצלחתי וניסיתי.
בסדר?
זאת השאלה.
עכשיו, אני רוצה רגע עוד קצת, ברשותכם, לעיין במשחק הזה.
המשחק הזה הוא דין.
כלומר,
קודם כל הוא דין, כי כמו שאומרים אתכם, הוא די ממכר. אתה מתחיל ואתה לא יכול לעזוב את זה, זה ממש נורא מעצבן.
וגם לפעמים אתה נופל, יואו, יואו, יואו, איך נפלתי, יואו, אתה ככה.
אבל יש פה גם קצת רחמים בתוך הדין הזה. למה?
כי אם נגיד נפלתי במספר 36,
האם אני אחזור לאחד?
מה?
לא.
יש כאן, אתם רואים?
שלוש נקודות מוצא.
אם הגעתי ל-36, אם אני איפול ב-34,
אני חוזר לפה,
כאילו ל-36. יש כאן איזה, אתה לא כל פעם נופל עד ה-0.
יש לך, ברגע שהתקדמת, גם אם תיפול, אתה נופל לאיזושהי נקודה שפעם בעבר הייתה נחשבת הפסגה שלך, אתה יודע, הילדים משחקים בצלנו בבית, יואו, אבא, הגעתי ל-36,
כל הכבוד, אבל אחרי זה שהוא, לא מה, הגעתי ל-80,
אז נפלתי, אני חוזר ל-36. מה שפעם בעבר היה הפסגה שלך,
היום זה כבר נקודת המוצא.
וכן על זה הדרך יש פה עוד נקודה כזאת של...
אם הגעת ל-78 ונפלת ב-79, אתה לא תחזור, חזרה לא לאפס ולא זה.
יש לך כאן נקודת מוצא כזאת, אתה יכול להצטרף אליה, להתחבר אליה.
זה נקרא 3, הנה עליתי על 3, רגע.
ומפה אני ישר הולך ל-78.
כלומר, אתה לא ישר נופל וכן על זה הדרך.
זה המשחק.
הוא הולך ונהיה יותר ויותר קשה,
ככל שמתקדמים,
אבל בסוף מצליחים.
כלומר,
זה אפשרי.
זה לא בלתי אפשרי. לפעמים עוברת לך איזו מחשבה,
שדיברנו עליה בפעם הקודמת, תמים תהיה עם השם אלוהיך,
שאולי הסיני הזה שייצר את המשחק עבד עליי,
וזה לא באמת אפשרי.
אף אחד מעולם לא הגיע ל-120.
אבל אז אתה מבין שסתם חשדתה.
זה אפשרי.
הכדור הזה הוא אפשרי.
אני בעצמי הצלחתי, אחרי הרבה ניסיונות, זה בין הזמנים שלם הלך לי על זה.
כן.
אבל היה לי נקמות, חבל על הזמן, כי התארחנו באותו בן הזמן אצל חברים, כל שנה וזה, וקנינו לכל משפחה שהגענו, קנינו להם את הכדור הזה.
ואז ראית איך המארחים שלנו, בשלב מסוים, מתנתקים מאיתנו, והם כל היום ככה, המטבח, המקרר, הכול פתוח,
תאכינו לכם לאכול מה שאתם רוצים, אל תפריעו לנו עם הכדור הזה.
בסדר?
עכשיו יש גם תחמנים.
מי התחמנים?
נגיד, הגעת לשבעים ושמונה ולא הצלחתם.
מקפיצים? הנה הגעתי.
הגעתי ל-80, עקבתי את הזה.
והניסיון שלי, אני ניסיתי גם כן להקפיץ כמה פעמים,
אתה תמיד נופל כשאתה מקפיץ.
זה מגיע בלי עמל,
מגיע בלי טורח.
אז זה הסיפור.
אפשר להצליח,
אפשר להגיע ל-120, זה קורה אחת לכמה פעמים נדירות,
בדרך אתה נופל מלא פעמים,
מלא פעמים, כי ככה זה.
ככה המשחק הזה בנוי.
הוא לא בנוי אחרת.
הוא לא יכול להיות בנוי באופן
שבו אתה תתחיל באחד ותגיע למאה העשרים בלי שום נפילה. ולכן הפרשה מגדירה את זה בתור מלחמה.
אתם מכירים איזה אומה
שיצאה למלחמה ורק ניצחה?
כל הזמן היא רק מנצחת.
אין לה שום איזה... רק ניצחונות. אין דבר כזה.
אין דבר כזה.
בסוף השאלה מי תוקע את הדגל על היעד. אבל כמה נפילות היו בדרך, כמה קרבות, כמה...
אנחנו עכשיו מתקרבים למועד מלחמת יום הכיפורים, שזה תאריך מאוד משמעותי בעם ישראל. הוא גם התחבר לנו ליום הכיפורים בגלל תפילת מתנה תוקף והלחן של איי רוזנבלום.
אנחנו יודעים מה זה נקרא להפסיד בהתחלה בכמה קרבות מאוד משמעותיים,
ומה זה נקרא לנצח בסוף.
מי שרוצה אולי למצות את כל סיפור מלחמת יום כיפור,
יקרא את הספר, הקרב על החרמון,
ויראה גם את הסרט
על יגאל פסו, מ״פ ג׳ בגדוד 51. מה זה לא לוותר? מה זה, בשנייה האחרונה של נכנסת יום כיפור, גולני אמרו, אנחנו ניקח את ההר.
כי בפעם הראשונה היה כישלון חרוץ, וכולם שמה,
ובפעם השנייה דם וביזם לקחו את ההר.
ובסוף מנצח מי שלא נופל.
זה הסיפור.
יפה.
עד כאן אני חושב שכולנו מסכימים, נכון?
עכשיו, בואו נחזור רגע לרמב״ם.
מי אשם בכל זה, במירכאות?
מי שם אותנו בעולם
שבו
נגזר עלינו להיכשל?
חד משמעית.
אנחנו לא חייבים,
לא נגזר עלינו חלילה לחיות בחטא. אנחנו יכולים להצליח, נצליח אם ננסה עוד פעם, אבל
ארבע-חמש פעמים עד שנצליח,
כנראה אנחנו לא נצליח.
נכון?
זה נורא מתסכל, זה נורא מאכזב, זה נורא מעצבן.
אנחנו רוצים להצליח על הפעם הראשונה.
מי שם אותנו בכזה עולם?
מי?
הקדוש ברוך הוא.
אז מה הוא אומר לנו?
ביום כיפור.
תקשיבו.
אני יודע שיש לכם חטאים
שהם בגללי.
בגלל שאני שמתי אתכם בעולם מורכב.
במידה וניסיתם,
במידה ולא ויתרתם,
אני מכפר לכם על החטאים, גם אם לא חזרתם בתשובה.
גם אם לא חזרתם בתשובה.
עצם העובדה שאתם בעולם מורכב,
הקב' הוא שם אותנו נשמה בתוך גוף.
אז מה מצפים?
ברור שהגוף יהיה לו מה להגיד.
השאלה היא אם בסוף התגברת.
השאלה אם בסוף התגברת.
דיברת על לשון הרע עשר פעמים. השאלה היא אם בפעם האחת עשרה הצלחת להימנע מלדבר לשון הרע.
על העשר פעמים הראשונות אומר הקדוש ברוך הוא, עליי.
אני יודע, שמתי אותך בעולם שזה קשה להימנע מלשון הרע.
זה לא עולם סטריל.
המורכבות, עוד שנייה אחת, המורכבות היא כזאת, אנחנו נמצאים בתוך עולם שיש בו נתיבים מפותלים וכנראה נופלים בו בדרך.
כל השאלה היא האם אחרי שנפלת אתה קם,
או חוזר חזרה לקראת המוצא,
מתחיל עוד פעם, ומצליח לעבור את זה. עד הפעם הבאה, ואז מצליח... ובסוף מגיע ליעד.
ועל הנפילות בדרך,
הקדוש ברוך הוא לוקח אחריות.
כאילו הוא אומר, אני לוקח אחריות על זה ששמתי אתכם בעולם מורכב. עכשיו, למה הוא שם אותנו בעולם מורכב?
כי זה כל הקטע.
כי זה כל העניין.
לראות איך למרות שזה קשה, ולמרות שנופלים,
בסופו של דבר מצליחים להתגבר, נכון? זה כל הקטע בכל משחק. הרי אם הדבר הזה היה ישר, או לא הייתה שום בעיה,
או שמישהו ימציא איזה תוכנת מחשב שהיא יודעת,
סובב את הכדור הזה בלי שום זה. זה מישהו שמשעמם.
אבל כשנמצא בן אדם, וזה מסלולים כאלה מפותלים, והוא יכול ליפול, והוא נופל, זה כל העניין, זה כל היופי,
זה כל הנוי, זה השעשוע, זה מה שקוראים לקדוש ברוך הוא לשמוח בנו.
כן, אנחנו זועקים, אבל הקדוש ברוך הוא, מי לוקח אחריות על כל מה שקרה באמצע,
על כל התסכולים,
על כל האכזבות,
על כל הזה? אומר הקדוש ברוך הוא, עליי.
ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה. אל תקריא עוונותם אל עוונותם.
העוונות של התמימים. מי הם התמימים?
אנחנו התמימים. למה אנחנו תמימים?
כי היינו בטוחים שאפשר להצליח על הפעם הראשונה בלי ליפול. ולכן בלב אנחנו נושאים איזה חוויית תסכול ואיזה מין לב נשבר שאנחנו לא באמת בסדר.
אומר לנו הקדוש ברוך הוא ביום כיפור, תדעו לכם, בניי.
אני חוזר רגע לטירונים האלה.
אין מצב שהייתם עושים את זה בחמש דקות.
אין מצב, אי אפשר לעשות דבר כזה.
אבל השש דקות והעשר שנים שעשיתם, זה בגלל שחשבתם
שאפשר לעשות את זה בחמש דקות.
אז אנחנו הולכים,
מצד אחד, אתם יודעים, זה כמו נגיד גר, גר צדק.
הרי הגמרא אומרת, על פסק להלכה גם,
שגר צדק שהתגייר הוא כקטן שנולד דעמי, כלומר הוא אדם חדש.
לצורך העניין הוא גם יכול להתחתן עם אחותו אם היא גם מתגיירה.
לא עושים את זה, אבל הוא יכול.
אבל אז מה זה אומר על הגר הזה?
אבל הוא היה אדם לפני כן, אז מה, נמחק לו גם הזיכרון?
הוא גם לא זוכר שום דבר? ברור שהוא זוכר.
אז יש כאן איזה טנטלסטרי כזה, או זה שני כוחות בעט ובעונה אחת.
מצד אחד, בלב שלו,
בזיכרון, יש לו לב נשבר,
או בעל תשובה גאה, לא משנה, או כל אחד מאיתנו,
הוא זוכר את העבר הקודם שלו וכולי, את הכישלונות. מצד שני, בפועל, בשמיים, או בזה, לא מחשיבים את זה בכלל.
מחשיבים רק את ההצלחות, רק את הנקודות הטובות.
לכן יכולה להיות כפרה בלי תשובה.
הכפרה היא כביכול של הקדוש ברוך הוא, על זה שהוא שם אותנו בעולם מורכב,
שבו אנחנו מנסים ונכשלים ומנסים ונכשלים ומנסים ונכשלים עד שמנסים ומצליחים.
אגב, זה לא רק בעניינים מוסריים.
סתם, זה גם בדברים טכניים. אתה יודע, לפעמים ממציאים איזה משהו ואחרי חצי שנה ממציאים איזה שדרוג של המשהו, ואתה אומר, רגע, למה לא חשבו על זה מראש?
מה חשבו, כן?
למה מראש זה היה צריך להיות כזה עקום ודפוק? למה?
ככה אנחנו.
כן, ומה שקופץ לי זה דווקא מהטנקים.
אנחנו היינו צוחקים על זה כשהיינו בצבא,
שהצבא העסיק מהנדס מיוחד
שידאג שזה לא יהיה נוח.
איפה שיכול להיות לך, זה שיהיה איזה מוט, איזה בורג,
איזה משהו,
שלא יהיה נוח, שלא תירדם.
ואז כשהגיעו הטנקים האלה, פתאום אתה רואה שהבינו, סוף סוף,
את המוט הזה הזיזו הצידה, שאפשר יהיה להסתובב.
אז למה אי אפשר לחשוב על זה מראש? למה? ככה, כי זה בני אדם.
ככה אנחנו.
השאלה היא אם עשית תשובה, אתם מבינים? לכן העולם עומד על התשובה.
ליפול מהכדור הזה ולחזור חזרה למסלול ולהמשיך הלאה, זה נקרא מה?
לעשות תשובה.
ואז מה מתברר?
מתברר שהנפילה הקודמת שנפלתי, אמרנו איפה פעם קודמת נפלתי?
פעם קודמת נפלתי ב-17. נכון, תראו, אני כבר די אומן בכל אלה הראשונים, כי אני ממש טוב בהם.
אני רץ אותם, כי כבר נפלתי בהם מלא פעמים, אז אני יודע לעשות אותם, אתם רואים? ועכשיו אני רץ, רץ מהר, לאן?
אה, הגעתי ל-17.
עכשיו, אני פעם שעברה נפלתי.
נכשלתי פעם שעברה.
אני מגיע הרבה יותר בוגר,
אני מגיע הרבה יותר בעל תשובה, אני מגיע הרבה יותר לב נשבע.
אני זוכר את הנפילה, אני רוצה להתגבר.
אני עושה כאן איזה משהו כזה מאוד מאוד עדין.
הופ, מצליח.
עברתי.
יש.
אז עכשיו הנפילה הקודמת, מה מתברר? שמה היא?
חלק ממה?
זדונות.
מעשים זכויות. לא הייתי עובר בחיים את זה
אם לא הייתי נופל מקודם.
הנפילה היא חלק מהסיפור.
איפה אני?
רגע, עכשיו אני במתח. שנייה, רגע, עכשיו תקעתם. איפה אני? אהלן, נרמת לי הכדור.
הנה, הנה, אני פה, אני פה. רגע,
שנייה אחת.
רגע, מצב רגיש, המצב קשה.
הופה,
עברנו את המשבר הזה. משבר גיל ההתבגרות עברתי, זהו.
עכשיו אני כבר עוד שנייה מתחתן. בין כמה אני? בין 27.
ויש לי ילדים כבר.
והנה הילדים משגעים אותך, אתה כועס עליהם, קצת כעסת על הילדים, נפלת.
זהו. בגיל 28 כעסתי על הילדים, נפלתי.
עכשיו צריך להתחיל מההתחלה.
איך אני מגדל ילדים, איך אני לא כועס עליהם בגיל 27. וככה מתקדמים וזה, ובסוף מגיעים.
אתם מבינים?
על זה מכפר לנו הקדוש ברוך הוא.
על כל הנפלות שבדרך. הוא אומר, אני יודע ששמתי אתכם בעולם כזה שחייבים לנפול בו.
חייבים. לכן אתם נשמה בתוך גוף.
של בעלי תשובה, זה מה שאני סופר לכם.
זה נכון שבתוך הלב פנימה יש לנו חוויית לב נשבר.
אני מדלג רגע על הזוהר, אולי נגיע אליו בהמשך.
אתם יודעים מה? אני אגיד לכם את הזוהר בעל פה.
אני אגיד לכם את הזוהר בעל פה, אבל אם יהיה לנו זמן אחרי זה נקרא אותו, כי זה חשוב מאוד, הזוהר הזה. הזוהר הזה מדבר על איוב,
והזוהר שואל שאלה מאוד מעניינת.
מה היה אכפת לשטן מאיוב?
מה השטן התגרה באיוב? אנחנו מתחילים את ספר איוב,
שהזוהר אומר שזה היה בראש שנה.
ויבואו כל בני אלוהים להתייצב על האלוהים ויבוא גם השטן בתוכם ויאמר השם אל השטן השמת לב לעבדי איוב כי איש טוב ווישר ווירא אלוקים וכו' ושר מרע ויאמר אליו השטן הלוא הטסחת בעדו
ותגן בעדו וכו' וכו' ישלחי אותך ונראה אם לא על פניך יברכה נכון אלא פסוקים?
יפה.
אז שואל הזוהר תגיד מה הסיפור של השטן מה קרה לו פתאום איוב לא בא לו טוב בעין?
מה הסיפור הזה?
אומר הזוהר ככה
חשוב מאוד הזוהר הזה רבותיי
הוא אומר,
איוב היה מקריב קורבנות,
נכון?
איזה קורבנות הוא היה מקריב?
רק קורבן עולה.
קורבן עולה, הכוונה, צדיק גמור.
שום דבר לא הולך לאכול, כהנים, הכל הקדוש ברוך הוא.
אומר השטן,
איוב לא נותן מקום לחלק שלי בסיפור.
מה זה השטן? מי שגורם לנו לסטות מהדרך, להיכשל, אומר השטן, סליחה?
אני, יש לי חלק בסיפור.
אני, הקדוש ברוך הוא התנתת לי תפקיד,
לגרום לאנשים קשיים, קצת להכשיל אותם, כדי שיתרוממו, כדי שזה... איוב לא רוצה לשחק במשחק הזה, הוא צדיק!
בוא נבדוק את הצדיק הזה.
הוא מקריב רע קולות, הוא לא מקריב שלמים.
על זה התגרה השטן באיוב.
וזה, אני רק סוגר כאן את המעגל עם שעיר המשתלח. זה העומק של שעיר המשתלח. מה זה שעיר המשתלח? הרי זה קורבן לעזאזל.
נשמע נורא נורא מוזר, הרמב״ן פה דן בזה, והכלי יקר ועוד.
אומר הרמב״ן ככה,
כל השנה אנחנו רודפים אחרי הרע,
נלחמים בור, אין לו לך מפה, קישטה וכל זה.
ביום כיפור מגיע הרע לקדוש ברוך הוא ואומר לו, תגיד להם,
תגיד להם שגם אני שליח שלך.
תגיד להם שכל מה שעשיתי,
הכל היה בשליחותך.
תגיד להם שאתה אמרת לי לעשות את העולם כזה מסובך.
זה ממך השם יתברך, ולא בגלל זה.
ואומר הקדוש ברוך הוא, הוא צודק,
תנו לו מתנה, גם הוא שליח שלי.
גם הוא שליח שלי.
גם הנפילות.
עכשיו, זה קצת מסוכן להגיד את זה, כי זה עלול חלילה מה לתת לנו לגיטימציה ליפול. זה לא נותן לגיטימציה ליפול.
אף אחד לא מתחיל את המשחק הזה ואומר, יאללה, מתי אני נופל כבר?
הו הו, אני אה, אני ליפול באחד. לא, אנחנו מתחילים אותו ורוצים, אה?
רוצים להצליח ורוצים לא ליפול. אבל אם אנחנו נופלים,
זה לא איזה חריגה מהתוכנית.
כנראה ככה זה בנוי, כדי שתיפול ותקום.
ומה יהיה על הנפילות שלנו?
זה לא פייר, זה לא הוגן.
אומר הקדוש ברוך הוא, על כל מאה פעמים שנפלת אתה אמור להצליח פעם אחת.
זו המשוואה.
על המאה הפעמים האחרות
אני לוקח אותם עליי. אני מכפר לך.
אז תחשבו איזה מין דבר זה. אנחנו מגיעים ליום כיפור,
אתם יודעים, אני אתן עוד משל ואז ניכנס כבר לרב צדוק.
אני אתן משל ממש יפה ששמעתי פעם מאיזה טייס.
יש בחיל אוויר, אתם יודעים,
יש סימולטורים, כי שעת טיסה עולה הרבה כסף.
אז באנו סימולטורים מאוד מאוד טובים,
ממש מדמים את הזה והטייס מבריא למשימתו,
יש לו איזושהי משימה כזאת ואחרונה, ואז בשלב מסוים מודיעים לו מהפיקוח והכל סימולטור.
יש לך תקלה בהעברת דלק.
לא, תקלה, בסדר. אז הוא רושם תקלה,
בוא נראה מה הוא יעשה.
ואז אומרים לו, תשמע, המקום שהיית אמור לתקוף,
גילינו שיש לך, על הנתיב שסימנו לך, יש שם מארבתי נ״מ, אתה צריך לבחור נתיב אחר.
עכשיו הוא צריך לבחור נתיב אחר יותר ארוך וגם יש לו תקלה בדלק.
בדלק,
איזה החלטות הוא יקבל.
ואז פתאום מטילים עליו שיש לו בכלל תקלה בגלגלים, והגלגלים שלו לא נפתחים לו.
בקיצור, מעמיסים עליו תקלה ועוד תקלה, והוא בלחץ מקבל החלטות,
בסוף הוא טועה בהחלטות, עוד החלטה ועוד החלטה, בסופו של דבר הוא מגיע למצב שבו הוא בלי דלק,
בלי גלגלים,
מעל ארץ אויב, הולך להתרסק אל האדמה.
זהו.
ואז עוצרים.
יוצא החוצה.
יוצא. יושבים איתו.
אמרו לך, תראה,
כשאמרו לך שיש לך תקלה בדלק,
שכחת שיש כפתור חירום מאחורה,
שאם מושכים אותו, לא יודע מה, אז הוא עושה איזה מעבר.
אפשר כאילו...
וכשאמרנו לך שיש לנו מו מעל הזה, אז קודם כל יכולת לטוס ביותר גובה.
דבר שני, יכולת לבחור נתיב שהוא לא יותר ארוך. כאילו, מראים לו את השגיאות בדרך.
נכון? טעית פה, טעית שם.
אה, איזה יופי, יפה. עכשיו תחזור לסימולטור.
איפסנו את השעונים.
מילאנו לך את הדלק מההתחלה,
תיקנו לך את הגלגלים, העלינו לך את המפות,
צא למשימה מחדש.
הסיכוי הרבה יותר גדול שהפעם הוא יצליח.
זה יום כיפור.
ביום כיפור הקב'ה לוקח את כל הכישלונות שנכשלנו,
ואומר חבר'ה, הכישלונות האלה,
במידה והם שימשו אתכם להמשיך בדרך ולהצליח הפעם,
אני מאפס לכם אותם.
הם לא קיימים.
גם אם לא חזרתם בתשובה, עליהם.
כי אתם לא אמורים לחזור עליהם בתשובה כל כך.
אתה באמת אמור לחזור בתשובה רק על דבר אחד. מה?
איך?
אם לא המשכת.
אם נפלת ואמרת, המשחק הדפוק הזה, מי קנה לי אותו, איך כל ההורחות האלה?
על זה אתה אמור לחזור בתשובה.
שלא המשכת לנסות.
שהתייאשת.
זה הדבר היחיד.
אבל על הכישלונות שבדרך,
אומר הקב' אני לוקח אותם עליי.
והם חלק מההצלחה שלך. רק אחרי שנפלת והסתובבת,
הבנת איך עוזרים את הדבר הזה.
תראו מה אומר רב צדוק. אמרנו היום, ט' באלול, יום ה...
יום הפטירה שלו.
עיקר התשובה הוא עד שיאיר השם עיניו שיהיו זדונות כזכויות.
רצה לומר,
שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון השם יתברך. זה מאוד מסוכן להגיד דבר כזה.
מה, הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אחטא? לא.
אבל הקדוש ברוך הוא שם אותי בעולם כזה שמה?
אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
עוד דוגמה. צריך לתת כאן הרבה דוגמאות כדי שזה...
נגיד שאני מאוד מאוד רגיש,
מאוד רגיש, ואני לא רוצה לפגוע באף אחד.
מאוד חשוב לי לא לפגוע, בן אדם וחברו זה חמור.
אז כנראה אני לא יכול להתחתן.
למה?
אני לא מכיר בעל שלא פגע באשתו.
צייר עוד... קורה, נכון, אנחנו בני אדם.
אפילו לא בכוונה.
קורה, מצטערים.
או אישה שלא ציירה את בעל... ככה זה בני אדם, מה לעשות?
אז מה? ציירת אותה. לא קרה כלום, קרה. אז מדברים, מקשיב סליחה, לומדים לפעם הבאה, לומדים... נכון?
או בין חברים.
קורה.
אני רוצה להיות מאוד מאוד זהיר בגזל, אז כנראה אני לא יכול להחזיק כסף ביד, כי לא יכול להיות שאתה לא תשכח.
יש דברים.
כל השאלה אם אנחנו יודעים לקום ולחזור בתשובה, להמשיך במשחק הזה. זה הכדור שאנחנו חיים בו.
כל מה שחטא היה, גם כן ברצון השם יתברך, כמו שאמרו חז״ל, שלושה פסוקים,
הגמרא אומרת במסכת ברכות, ששלושה פסוקים, אלמלא הם,
אלמלא הם,
אז לא היה כאילו תקומה לעם ישראל. אחד הפסוקים זה פסוק שאומר אליהו הנביא,
ואתה הסיבות את ליבם אחורנית.
ואשר הראותי
וכטעם ידיעה ובחירה שבאר הארי זל בסוף ספר ארבע מאות שקל כסף ששניהם אמת
כל אחד במקום בפני עצמו במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה
וכשמשיג לאור הזה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת השם יתברך והוא בדעתו ורצונו הכל אחד
כלומר כשאנחנו מבינים כשאני יוצא לדרך
אני ממש נעזר במשחק הזה, כי הוא פשוט נורא עוזר להסביר את הכל הזה. כשאני יוצא לדרך פה, אני מלא בבחירה, נכון? בוא נעשה כבר את פסלול 2, כי כבר 1, אני אלוף, כן?
אני מלא בבחירה, אני אומר, וואי, אני אצליח, הנה, כן, אני אעשה את זה ככה, והנה כאן, ככה, ואני הולך ככה, ואני מלא מלא בבחירה, נכון?
ואני מצליח כאן להגיע לזה, ועכשיו שנפלתי,
מה אומרים לי?
תקשיב, הנפילה הזאת, הקדוש ברוך הוא ידע שהיא תקרא לך.
הוא ידע מראש.
אני לא ידעתי, הקדוש ברוך הוא ידע.
ויש לה תכלית לנפילה הזאת.
בפעם הבאה שתגיע לצוק הזה,
אתה תהיה הרבה יותר זהיר,
הרבה יותר עדין,
הרבה יותר רגיש,
ואז גם תצליח לעבור את זה בכוחותיך שלך,
לפי כישרונותיך שלך.
תהיה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.
ואז מה יתברר? שהנפילה הזאת, חלק ממה היא?
חלק מהסחר, חלק מהתשובה.
זדונות נעשים כזכויות.
חזק, נכון?
אצלנו בחבורה אומרים, זה קוקאין קולומביאני עם נגיעות אירואין.
לווריד.
נכון? ככה אומרים.
עכשיו תרוצה לקנות את המשחק הזה, רבותיי.
אני מוכר ספרים, אני לא מוכר משחקים. זה קונים בסטיבאצקי גם, אבל...
לא יודע איך קוראים לזה, אבל אני אגיד לכם מה הבעיה?
שהוא נראה תמים. אתה רואה אותו בקופסא הזה? הוא אומר בקטנה,
אני אוכל את זה בלי מלח. שתיים, שלוש פעמים אני גומר עם זה.
זה סיוט.
בדיוק בדרך לכאן, יצאתי מהחדר רמי, רואה אותי אבי תמיר עם הדבר הזה,
הוא אומר לי, איזה סיוט המשחק הזה, זה ממכר, אני...
אבל בסדר, זה החיים.
טוב שצוחקים.
ומאחר שהשם יתברך רצה, כן,
הרי הכל זכויות,
וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים,
שזה סוד השעיר לעזאזל, מה שדיברנו, כן, השעיר לעזאזל אומר, אני מכפר לך על כל הפעמים שניסית ולא הצלחת, העיקר מה?
שתמשיך לנסות. רבי נתן מברסלב אומר,
יהודי צריך למות עם החרב ביד.
בקראת השנייה האחרונה לא ויתרתי, ניסיתי.
חלק מהם הצלחתי, חלק מהם הצלחתי פחות או יותר, אבל אני לא נוותר על הניסיון.
שאם לא עשה הוא אדם בעצמו, הוא היה עובד עבודה זרה גמור, והוא לא יהיה.
כמובן, לא יכול להיות שהתורה מצווה אותו מחלילה לעבוד עבודה זרה, יעשו את כל המצוות.
ולכן רק השעיר הוא על ידי רצון השם יתברך שהוא מצווה לשלחו לו ונעשה עוד מצווה ולא עבירה.
זה תורה אחת של רב צדוק. קודם כל, סחוסו יוגן עליני ועל כל ישראל, אמן.
שקוראים לו נהיה צדיקים. רב צדוק הוא קורא מלובנים.
יש עליו סיפור ארוך,
אבל לא יודע אם לספר אותו עכשיו, איך הוא נהיה חסיד בכלל,
איך הוא נהיה אדמור.
אבל יש פה עוד נקודה,
שהיא התורה הבאה של רב צדוק.
קשה לי לתאר לכם
באמת
את החוויה
מה קורה כשאתה מגיע לסוף?
קודם כל, אתה אומר לעצמך, אם אני נופל פה, באמת זה אסון.
כלומר, אתה אומר לעצמך, לא, פה לא ליפול.
לא ליפול במאה ותשע עשרה.
כמו יוחנן כהן גדול שנהיה צדוקי בשנייה האחרונה.
לא להיות צדוקי ברגע האחרון.
הכל כזה ברגעות, ואז
יש את הפק האחרון,
הצלחת.
מה קורה ברגע שמצליחים?
קודם כל, מה היעד הבא? אז כנראה יש עוד כדורים כאלה יותר מעצבנים, אז צריך להיזהר.
אז, נכון, לא לעוף, להודות ולא להתגאות.
אתם צודקים לגמרי.
אתם לא רק שאתם צודקים, אתם יותר צודקים ממני.
הבעל שם טוב אומר, והסר שטן מלפנינו ומאחורינו.
יש שטן לפנים, יש שטן לאחור.
אתם דיברתם להיזהר מהשטן לפנים, שאני לא אתגאה,
שאני לא אעוף על עצמי וכו'. צודקים.
אני מדבר רגע על השטן לאחור.
מה קורה רטרואקטיבית עכשיו? ברגע שהצלחתי, מה קורה רטרואקטיבית?
מה קורה רטרואקטיבית לכל הפעמים שבהם נפלתי?
שכחת מהם.
נכון? לא, זה כאילו לא, לא, נגמר, הצלחתי.
סימן לתשובה גמורה, אומר רב צדוק,
שאינו זוכר כלל את החטא.
כן.
השמחה על ההצלחה, למרות שנפלתי מאה פעמים יותר ממה שהצלחתי, נכון?
והשקעתי בזה המון המון זמן,
אבל הסימן המובהק הוא שברגע שהצלחתי,
כל הפעמים הקודמות, מה קורה להם?
נעלמות.
למה זוכרו לעשות היום?
בסדר, אז נכון, זה גם וגם, אז תיזהר קדימה,
אבל
אינו זוכר כלל את החטא.
כמו שאמרו, שלא יאמר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים.
אז מה אומר רב צדוק?
מה זאת אומרת? למה צריך להגיד לבעל תשובה? מה, הוא לא זוכר את זה בעצמו?
סימן שהבעל תשובה בעצמו לא זוכר! הוא כל כך עשה תשובה גמורה,
הגיע לזה שהוא באמת שנשכח ממנו, פתאום מגיע אליו וזה מישהו ואומר לו, אה, אני זוכר שאת הפעם היית כזה וכזה, נכון? כל מיני כאלה.
וכן השם יתברך.
אין מזכיר לבעל התשובה הגמור וממילא אינו זוכר.
גם הקדוש ברוך הוא לא מזכיר לנו את כל הפעמים שנפלנו,
לא במספר 7 ולא ב-17 ולא ב-27 ולא ב-30 ולא כלום, הוא לא מזכיר לנו.
ולכן אנחנו גם לא זוכרים. מה אנחנו זוכרים?
שהצלחנו.
כי כל כוחות האדם מהשם יתברך, מסמפל האדם וכו',
וכן כוחות המחשבה והזכירה,
ואם אין השם יתברך שופע לו ומזכיר לו, אינו זוכר.
ובצעמת זה אליהו רבא, עתיד הקדוש ברוך הוא לומר על הבעל תשובה, איני זוכר עוונותיו ואין עולים על ליבי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר,
נגיד שאנחנו נבוא ונספר לו, אתה יודע, הקדוש ברוך הוא, עד שהצלחתי להגיע למאה השלושים וזה, אתה יודע כמה פעמים נפלתי?
הקדוש ברוך הוא אומר, באמת נפלת?
לא זכור לי הדבר הזה.
אני רק רואה שהצלחת.
איזה יופי.
כל יום כיפור, כיפרתיך על הנפילות.
אז אנחנו בלב הולכים עם הזיכרון הזה כדי שיהיה לנו לב נשבר.
אבל באמת זה לא זכור.
וכבר אמרו חז״ל, הקדוש ברוך הוא, ליבם של ישראל,
שנאמר צור לבבי וחלקי,
ממילא גם על ליבו של האדם עיניו עולה,
וזהו מעין עולם הבא.
ואומר רב צדוק, וכל זמן שלא הגיע האדם לעומק התשובה כזה,
שהוא תכלית שלמות הכפרה, אינו בינייך. כל עוד אדם באמת לא הגיע לנקודה שהוא שוכח את העבירות,
לא גמר את התשובה.
צריך להגיע לכזה מצב שאדם באמת שוכח את האווירות שלו, שוכח את הנפילות אחרי שהוא הגיע להצלחה.
שוכח.
אני אגיד לכם באמת את הדוגמה הכי טובה לזה, הכי טובה,
שתמיד עם ישראל יהיה בריא, לכולנו יהיה תמיד רפואה שלמה, וכל בנות ישראל הנשואות כדת משה וישראל ילדו ילדים בקלות ובשמחה.
אבל כל מי שקצת התנסה בעניינים של פוריות ולידה,
או היה ליד מי שהתנסה, יודע שיש כאלה שזה הרפתקה לא קלה וכל זה.
ומנסים, ולא תמיד מצליחים, ולא היה לנו הפלות, ולא היה לנו...
קשיים שמאוד מאוד מלווים.
הכל נעלם ברגע שנולד ילד.
הנוכחות של התינוק עם הג'ונסון, עם הריח הזה של הג'ונסון,
שזה ממכר, כאילו היא פשוט,
זהו, כל האכזבות והקשיים, הכל
כביכול נשכח.
כן? עכשיו, לא לגמרי נשכח, אבל זה כל כך עוצמתי חוויית הלידה והחיים,
שהקשיים שלפני כן,
אתה פחות זוכר אותם.
מתגמד מאוד, כן? ולפעמים גם נשכח.
נשכח.
כן, אנחנו ככה בבית, לפעמים אנחנו מדברים רגע, מה, וואלה, לא זוכר. ברוך השם, שישה ילדים, כאילו מבלים לנו את החיים עד לפה, מעסיקים אותה, אתה לא בדיוק זוכר, מה היה לפני,
אז בזמן נתון היה קשה, היה מורכב, היה,
שם אתה אומר, ברוך השם, ברוך הוא ברוך השמור, תודה רבה, הכל היה.
כן, לפעמים אתה אפילו שוכח, יש לנו איזשהו תאריך הודיה כזה,
שהבת שלנו עברה ניתוח, שהייתה תינוקת.
בשנים הראשונות זה, ועכשיו אמרו, ברוך השם, התחתנה וזה.
אה, זה היה עכשיו, איך לא זכרנו לה, כאילו, אנחנו...
כל כך החיים והשפע ממלאים, שהחיסרון הוא,
בזמן נתון, החיסרון היה משמעותי, אבל אחרי שאתה עובר אותו, ולא מוותר.
זה מה שהוא אומר.
ממילא, גם הליבו של האדם אינו עולה, וזהו מעין עולם הבא, וכל זמן שלא הגיע האדם לעומק התשובה כזה, שהוא תכלית השלמות הכפרה, אינו בינייך.
ועל זה אמר דוד המלך, עליו השלום,
הרב כבסני מעווני כי פשעי אני אדע.
באדם מצידו זה עונה על השאלה שלך.
צריך להיות חטאתו נגדו תמיד.
אני רוצה לזכור את החטאים.
אבל מה אני אעשה שהקדוש ברוך הוא ישכיח אותם ממני?
מה אני אעשה שהוא כיפר עליי?
הוא כיפר, זהו, הוא מכפר עליי.
וזה הכל קשור,
כמו שאמרנו בהתחלה. כי תצא למלחמה עד היום,
אנחנו יוצאים למלחמה.
אין מלחמה רק עם ניצחונות.
מלחמה יש בעליות, בירידות. בסוף,
אם ניצחת את המלחמה,
וגם הקרבות היותר קשות מקבלים איזשהו פרופורציה, ולפעמים אפילו הם
במבט רטרואקטיבי רחב מאוד, הם מקבלים איזשהו
מקום יותר ממותן.
זה הסוד, זה סוד הכפרה.
נשלחנו כאן לעולם מורכב בכוונה.
זה עולם מורכב, ובמקום מורכב יש כל מיני אפשרויות.
הסוד הוא להמשיך.
אפשר להצליח.
אפשר להגיע ל-120.
אפשר, זה אפשרי, זה לא בלתי אפשרי.
נפלים בדרך. נפלת, תקום. יש גם, כמו שהזכרנו, מידת הרחמים באמצע. מה זה? זה זה, לא? תקוע לי פה.
יש מידת הרחמים באמצע, אתה יכול להגיע, יש לך, ירחמו עליך.
אל תוותר.
תיפול, תקום, תמשיך במסלול, עד שאחת לכמה זמן, אחת לזה,
תצליח להגיע לנקודה אל היעד, וזה ההגעה
מצדיקה רטרואקטיבית את כל הנפילות
שקדמו להן.
חזק וברוך.
