טוב, מה שלומכם רבותיי?
הכל טוב?
יופי. אז אנחנו נתחיל.
ואנחנו בנפש הפרשה לפרשת מסעי ולראש חודש אב שיחול בעזרת השם השבוע ביום שישי הבא עלינו לטובה.
מה הסיפור של השיעור הזה בשנת תשע״ט?
אנחנו רוצים ללכת עם הפרשה ועם דברי רבותינו בעלי החסידות.
ללכת איתם ולחיות עם הזמן, כמו שאמר אדמו״ר הזקן.
אז כמו שפתחנו ביום שישי, יהיה ראש חודש אב,
ובגדול אנחנו,
זה נראה שמחלקים את חודש אב לשני חלקים.
חלק אחד,
עמדת מגננה,
שריון,
רק שיעבור בלי יותר מדי תקלות וצרות,
עד אחרי תשעה באב,
ככה קצת צריך להתאבל,
ואחרי תשעה באב אפשר לנשום לרווחה,
נסתיים את התעוקה הזאת של שלושת השבועות
וכולם רצים למעיינות בגולן לטייל ולטבול.
אנחנו ננסה לספר סיפור אחר על חודש אב,
לגלות את החלק הפנימי שיש בו,
ובעזרת השם עם הדבר הזה ללכת לאורך כל החודש.
אבל כדי לנסות להבין את זה אנחנו צריכים קצת לאסוף נתונים, בסדר? בואו קודם כל נזרוק נתונים לתוך המשוואה
ואחרי זה ננסה לבאר את הנתונים הללו, בסדר?
נתון ראשון מאוד מעניין קשור לפרשת מסעי.
בפרשת מסעי, שהיא בדרך כלל נקראת בסמוך למטות אבל השנה היא נפרדת,
יש פסוק מאוד מיוחד, אין כמוהו בכל התנ״ך,
כמדומני,
כמעט בטוח,
שאין פסוק כזה בכל התנ״ך.
מה הפסוק?
הפסוק הוא הפסוק המתאר את
פטירתו של אהרן הכהן.
מה הכוונה לפסוק הזה בכל התנ״ך?
בכל התנ״ך יש מאות
דמויות שאנחנו פוגשים לאורך התנ״ך, אנשים,
נביאים,
גדולים, גדולי עמנו.
אצל אף אחד מהם לא כתוב מתי הוא נפטר.
אין תאריך פטירה אצל אף אחד.
היחיד שכתוב מתי הוא נפטר בכל התנ״ך זה אהרן הכהן.
וייסעו מקדש ויחנו באור ההר בקצה ארץ אדום ויעל אהרון הכהן אל אור ההר על פי אדוני ויעלמוד שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש.
אתם מבינים שאנחנו יכולים לקרוא את הפסוק הזה בדיוק ביורצייט שלו של אהרון הכהן יום שישי זה אחד לחודש אנחנו בשבת קוראים
פרשת מסעי כלומר זה פעמיים ייחודי
זה ייחודי בזה שזה בכלל כתוב כי על אף אחד בתורה זה לא כתוב
מתי הוא נפטר
לא על אברהם לא על יצחק לא על יעקב לא
לא על השבטים,
לא על יוסף,
לא על משה, לא על דוד, לא על שלמה,
לא על רחבעם, לא על ירבעם, אף אחד.
לא כתוב מתי הוא נפטר.
יש מסורות בחזל, שמשה נפטר בז' באדר,
והשבטים בראש השנה, ויצחק, יש מסורות, חזל ידעו.
אבל בתורה זה לא כתוב.
ולא רק שזה כתוב, אפשר היה לכתוב את זה בהרבה מקומות, אפשר היה לכתוב את זה בפרשת דברים, אפשר היה לכתוב את זה בפרשת פנחס.
זה נכתב בפרשת מסעי,
שבדרך כלל נקראת סמוך ונראה וצמוד, למתי?
לראש חודש אב.
כלומר, אומרים לך באותיות הגדולות ביותר,
יא חביבי, אם אתה רוצה להבין מה זה חודש אב,
תסתכל על אהרן הכהן, תלמד מאהרן הכהן. יש שם איזה משהו שקשור לחודש אב, אצל אהרן הכהן.
ולכן, על פתיחת החודש אנחנו מתעצמים מאוד מאוד עם מידתו
ותכונתו של אהרן הכהן.
בסדר?
האמת שזה גם משנה מפורשת.
על אף אחד
אין לנו מצווה להיות תלמיד שלו.
אדם בדרך כלל בוחר לו את רבו.
אתה יודע, כל אחד רוצה את הרב הזה, אחד רוצה את הרב הזה, כל אחד רוצה...
אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, וגם אין אדם לומד אלא ממי שליבו חפץ.
אבל על אהרן הכהן יש מצווה להיות תלמיד של אהרן הכהן. הלל אומר, הווה מתלמידיו של אהרן,
אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
הלל אומר את זה, כתוב פה על הפרוכת של מכון מאיר.
אז
אם אנחנו מתלמידיו של אהרן הכהן, וזה מצווה,
כנראה הלל לקח את זה משם,
מהסיפור ש...
תאריך הפטירה של אהרן הכהן כתוב.
יש כאן הוראה להיות מתלמידיו של אהרן הכהן,
כנראה ההוראה הזאת היא מיוחדת במיוחד לחודש אב,
להיות מתלמידיו של אהרן הכהן.
אז זה נתון אחד, אני עדיין לא מסביר אותו, אבל רק אני אומר, אהרן הכהן מאוד דומיננטי פה, בסדר?
דמות שנייה מאוד דומיננטית
בחודש אב זה רבנו הארי.
יום פטירת רבנו הארי,
ה' באב.
בסדר? הכל בתוך תשעת הימים, ה' באב.
רבנו הארי, תוסיפו גם אותו למשוואה.
בסדר?
הלאה.
המילה עצמה אב,
למרות שזה חודש קשה,
מה אתה שומע כאן?
אבא.
יש חודשים יותר קשוחים, לדוגמה, החודש שאנחנו יוצאים ממנו, תמוז, זה שם של עבודה זרה.
תמוז זה שם של עבודה זרה.
ראינו את זה היום ביחזקאל.
הנשים מבכות את התמוז.
עבודה זרה של אלילות,
של דיכאון.
יש חודשים,
אב, זו גם מילה בעברית אפילו, בארמית זה אבא, שמות חודשים עלו מבבל.
החודש היחיד, השם שלו בעברית זה אב.
אב זה,
אמנם אומרים בדרך מוסר,
שהאימא בבית והילדים חוגגים עליהם, אומרת להם, חכו, חכו, יגיע אבא, שנאמר,
משנכנס אב,
ממעטין בשמחה,
כן, אבל בסופו של דבר זה אבא, אבא זה אבא,
כן?
לא זו אף זו, אלא אתם יודעים שבלשון הקודש,
כשאתה רוצה לקצר משהו,
יש לנו עניין של ראשי תיבות, נכון?
אם יש שתי מילים,
אם יש שתי מילים ואתה רוצה לקצר אותם, אז אתה עושה ראשי תיבות, נכון?
ידוע לכם, כן?
איזה ראשי תיבות אתם מכירים?
שבצק.
עוד לא השתחררת, אה?
אלולי, 31 ראשי תיבות.
כן, ראשי תיבות, יש דברים שהם כל כך כבר התרגלנו, שאנחנו לא יודעים שהם ראשי תיבות.
לדוגמה, דוח.
דוח זה ראשי תיבות של דין וחשבון.
כן, כן, כל הדברים האלה.
אז זה כשאתה רוצה לקצר שתי מילים, ביטוי.
אבל יש גם אפשרות לקצר גם מילה אחת.
יש לך מילה אחת, אתה רוצה לקצר אותה,
אתה משתמש באותיות ראש ותוך.
אתה לוקח את האות הראשונה,
אתה לוקח את האות האמצעית,
זה בעצם התקציר של המילה הארוכה.
אז אם אני ארצה לקצר את המילה אהבה, איך אני אכתוב אותה?
אב, אב. הופה, איך קוראים לך?
עידו כבר זורק לנו. אבל קודם כל אני אומר, המילה אהבה, עוד לפני טו באב,
אם אני רוצה לקצר אותה, אני אכתוב א', ב'.
ראש ותוך של המילה אהבה.
אז זה חודש אב זה בעצם תקציר המילה אהבה.
עכשיו אני אשאל אותך עוד משהו, עידו, אם כבר הגעת פה, מה שנקרא, כבר הרמת לי להנחתה.
מתי נחבד את המקדש?
תשעה באב.
תגיד לי את זה באותיות,
ט' באב,
ט' באב, נכון?
האות ט', איזה מילה היא מזכירה לך?
טוב.
כאילו אתה אומר שהבית נחרב בטוב באב.
אבל יש דעה שהבית נחרב בעשירי באב.
י' באב.
עשרף באב. כמה זה י' אב בגימטריה? כמה זה?
י' אב, כמה זה בגימטריה? 13. מה זה 13 בגימטריה?
אהבה.
13 זה אהבה בגימטריה.
עוד פעם חזרנו לאהבה.
אבל ביום שנרחב המקדש,
ביום שנרחב המקדש.
עדי, בסדר?
מובן?
אז זה עוד משהו למשוואה. אז יש לנו את רבנו אריה, את אהרן הכהן.
יש לנו את הסיפור הזה שאב מבטא אהבה בכלל, א' ב' מבטא אהבה,
ויש לנו את המרכיב,
תכף נדבר על האוטט, ט' באב, י' באב זה בעצם גימטריה של אהבה. אתה הזכרת גם את ט' באב שזה חג האהבה.
מה קורה פה?
הרי אנחנו מבינים לקראת מה אנחנו עורכים.
אלא היא מתענית וכו'.
בואו נמשיך עוד.
בספר יצירה,
אני שם פה רגע את המשוואה האחרונה, את הנתון האחרון או הלפני האחרון במשוואה, בספר יצירה, אתם יודעים, ספר יצירה
הוא כל חודש
הוא מסווג אותו לפי
תכונות,
לפי שבט ולפי אות.
אז לדוגמה, חודש תמוז שאנחנו כרגע נמצאים בו, השבט שלו זה השבט ראובן,
האות שלו זאת האות ח',
והחוש שלו זה חוש הראייה.
חודש אב שאנחנו הולכים לקראתו, האות שלו זה האות ט',
החוש זה חוש השמיעה, והשבט זה שבט שמעון.
נתון.
עכשיו,
מה כתוב על האות ט'?
כלומר, כל החודש מאירה בו האות ט'. מה כתוב על האות ט'?
על האות ט' כתוב בזוהר תובא
גניז ביי.
פירוש.
הזוהר לומד את האות ט' לפי הגרפיקה שלה.
יש לה איזה
לרצון לעשות טוב, להשפיע.
אבל הטוב שלה הוא טוב פנימי, כי איך הולכת האוטט? היא הולכת ככה, ואז ככה.
אז נכון? יש שפיץ שפונה כלפי פנים.
אז הטוב שלה הוא טוב פנימי.
טובה גנוז ביי.
הטוב שלה גנוז בתוכה.
אז אני מתחיל להבין עכשיו שחודש אב יש בו איזה טוב
גדול מאוד,
אבל הטוב שלו הוא טוב פנימי.
הוא טוב גנוז, הוא טוב עמוק.
אני לא יכול להבין אותו במבט חיצוני. מבט חיצוני הוא נראה דבר לא טוב, ואם אני אעמיק
אני אגלה, מה אני אגלה?
טוב פנימי.
וזה מסביר גם למה החוש הוא חוש השמיעה.
כי בין ראייה לשמיעה, החוש היותר פנימי הוא חוש השמיעה.
אני יכול לשמוע גם מעבר לקיר, אני לא יכול לראות מעבר לקיר.
אז כאילו כדי להבין מה העניין בחודש אב
ומה הטוב הגנוז בו,
אני צריך לשמוע,
להיכנס למוד של שמיעה.
אני צריך להיות חמוש בכלים של הארי הקדוש, שזה מה?
תורת הפנים, תורת הסוד,
ואני צריך להיות חמוש בארון הכהן,
אני צריך להבין שיש פה סיפור של אהבה.
בעצם חודש אב הוא סיפור של אהבה.
אבל זה לא אהבה רגילה, זה אהבה עמוקה.
ובואו נתחיל כרגע להבין, להבין מה קורה כאן.
לא יודע, דף מקורות ככה, הכנתי אותו מכל מיני,
תכף נראה אם נשתמש בו בכלל.
אז כמובן, בחודש אב אנחנו
מציינים את חורבן בית המקדש,
שזה קצת קשה להגדיר דבר כזה כאהבה.
אלא אם כן אנחנו מסתכלים במבט פנימי.
מה?
כן.
אז קודם כל אנחנו דבר ראשון נפגשים עם סיבת החורבן.
מה הייתה סיבת החורבן?
צילת חינם.
כשאומרים הלל אומר הווה מתלמידיו של אהרון,
מתכוונים בעיקר לזה,
לאהבת חינם.
אהרון הכהן,
ההצטיינות שלו כביכול הייתה בין אדם לחברו, כן?
אנחנו רואים את זה כאן. ויאמר בי אדוני שלח נביע תשלח, כשמשה רבנו מסרב דרך לגאול את ישראל.
ויחרף אדוני במשה ויאמר אל אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך ורעך ושמח בליבו.
כלומר אהרן רואה את משה עוקף אותו בסיבוב.
הרי משה צעיר מאהרן הכהן, וגם משה לא היה במצרים בכל השנים שעם ישראל היה משועבד ובגלות,
ובכל אופן הקדוש ברוך הוא ממנה את משה רבנו להיות המנהיג, והאהרן לא רק שהוא לא מקפיא,
לא רק שהוא לא כועס, הוא שמח בליבו.
זה נקרא אהבת חינם. אהבה על כלום.
אין פה, יש לך רק את כל הסיבות לכעוס, יש לך את כל הסיבות,
אתם יודעים, לא לכעוס, להיות מאוכזב.
אהרן לא רק שהוא לא, תודה רבה, לא רק שהוא לא כועס ולא רק שהוא לא מאוכזב, הוא שמח ואי אפשר לזייף שמחה.
אי אפשר לזאב שמחה, אה, זה נחמד, זה, זה. הוא באמת, הכתוב מעיד עליו שהוא שמח בליבו, לא רק שהוא שמח בפניו.
הרמב״ם אומר, אם אדם כועס, שיעשה כעס הפנים ובלב לא יכעס.
אבל כאן אהרון שמח בלב.
זאת אהבת חינם. רוצים להיכנס לחודש אב?
בואו נברר את הסוגיה הזאת.
חודש אב קובע,
קורא לנו לחזק מאוד או להתעמק מאוד בסיפור של אהבת חינם.
אהבת חינם זה לאהוב כל אחד ואחינו בני ובנות ישראל בלי סיבה.
בלי סיבה, פרסוק סיבה, מה סיבה? אח שלי, אני אוהב אותו, זהו.
זה אהרון הכהן, אהבת חינם.
ותשימו לב, הלל אומר,
הווה מתלמידיו של אהרון, נכון? אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
יש כאן ארבעה פעלים, אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. בכל אופן, הסיפור שהגמרא מביאה על הלל הוא סיפור מתוך ארבעת הדברים האלה,
הוא סיפור על אוהב את הבריות.
אוהב את הבריות זה הכי נמוך, אוהב את הבריות זה שאתה אוהב,
אתה אוהב כל אדם, גם אם הוא רק בריאה, מה זה בריאה? בריאה זה הדבר, התואר הכי פשוט, כאילו הוא לא איזה חכם,
לא איזה נבון, בריאה, אוהב את הבריות.
גם אם הבריאה הזאת אומר, באה אליך ביום שישי, ומעצבנת אותך, ושואלת אותך שאלות לא במקום,
ואתה אוהב אותו, אתה מכבד אותו. אז הסיפור שהגמרא מספרת על הלל, איך הלל היה תלמיד של אהרן הכהן,
הוא לא על זה שהוא קרב מישהו לתורה,
והוא לא על זה שהוא היה רדף שלום, הוא היה על זה שהוא אוהב את הבריות.
כלומר, סיפור ממש על אהבת חינם, על לאהוב כל אחד, לאהוב כל יהודי, גם אם היהודי הזה הוא כרגע מעצבן אותי וכרגע אני אוהב אותו, אני איתו.
וזו הפתיחה לחודש אב.
עכשיו בואו ננסה רגע להבין איפה הטוב הגנוז בחודש אב. מה הטוב? אמרנו שזה ט', נכון?
אז קודם כל אפשר קצת לשחק עם הסיפור של שמעון, שבט שמעון.
הרי שבט שמעון,
למה קוראים לשמעון שמעון?
שמע השם כי,
כי, תמשיך את הפסוק,
שנואה אנוכי.
רואי, נכון?
שמע השם כי שנואה אנוכי.
אז זה טוב או לא טוב?
לאה היא שנואה, זה טוב?
זה לא טוב. אבל כתוצאה מהשנאה, מה קרה?
היא התפללה ונענתה.
והיא קוראת לבן שלה שמעון על שם זה שהקדוש ברוך הוא שמע לה. אז הנה אתם רואים איך הטוב,
עמוק גנוז
גם ברע.
כלומר, דווקא כתוצאה מחוויית הריחוק של לאה,
אז היא מתפללת, והיא זועקת,
והיא מקבלת חוויה של מענה וקרבה.
ולכן היא קוראת לילד הזה שמעון, הקב' הוא שמע,
שמע השם כי שמעו אנוכי.
אז יכול מאוד להיות שחודש אב הוא נע בדיוק על הציר הזה.
בתוך מעטפת רעה נמצאת מה?
נמצאת קרבה גדולה מאוד.
קרבה מאוד עמוקה. ולזה, הספר יצירה קורא, ט',
שטובי גניז בי, הטוב גנוז בתוכו.
אז בואו ננסה רגע להבין מה הכוונה.
אז הדוגמה שאני אוהב לתת בעניין הזה,
זה דוגמה שהזכרתי כאן כמה פעמים,
והיא הסיפור של השעון ברכב, יש שעון ספידומטר ושעון סלד,
נכון?
סלד מראה את העוצמה,
את העוצמה של כמה המנוע מסתובב, נכון?
יפה.
מתי אנחנו מגיעים לאדום?
או מה זה אומר כשמגיעים לאדום, נקרא לזה ככה, שמה?
שיש פה מה?
אז נגיד במערכות יחסים, מה זה אומר כשמגיעים לאדום? שיש פה מה?
יש פה יחס מאוד מאוד אינטנסיבי.
מאוד אינטנסיבי, משהו כאילו...
אז אם אני כרגע רוצה למדוד אינטנסיביות,
עזבו רגע טוב או רע, אני רוצה רגע למדוד אינטנסיביות.
מתי מערכת היחסים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא הייתה אינטנסיבית ביותר?
מעמד הר סיני, מה עוד?
גם את המקדש, מה עוד?
בחורבן.
תחשבו על זה, בחורבן.
כל כך אנחנו נוגעים כביכול לקדוש ברוך הוא,
במקומות הכי הכי,
כל כך הצלחנו להכעיס אותו,
שהוא החריב אותנו כל כך חזק, שמה זה אומר?
שמאוד מאוד אכפת לו מאיתנו.
מאוד אכפת לו מאיתנו. מהצעקה,
מהחורבן, פסוקים מפורשים בנביא,
מהצער, צער שכינה וכו',
אנחנו מבינים, אתה יודע, אם איזה מישהו הולך ברחוב ועושה איזה משהו, בסדר, אז אני רואה, אולי אני אגיד, זה לא יפה להתנהג ככה, אבל...
אבל אם זה הבן שלי,
מה זה?
מה אני אראה לך שאתה עושה?
מה אתה זורק פה מסטיק על הרצפה?
או מישהו זורק מסטיק, או שאני ככה שים את זה בפח בעצמי,
או שאני... אני לא יודע אם אני אעיר לו אפילו,
זה יפה, אני אגיד בני לבין עצמי, אבל אם זה הבן שלי, אני אגיד לו, מה זאת אומרת? זה הבן שלי.
אז אם הקדוש ברוך הוא כל כך מתאמץ להחריב אותנו וככה אז מה זה אומר מבפנים?
בחוץ אנחנו מבינים מה זה אומר חורבן, צער, וכו' מה זה אומר מבפנים, שמה?
הוא לא רק אוהב אותנו.
אכפת לו מאיתנו במובן העמוק ביותר.
עכשיו תבינו זה בדיוק הפוך מאיך שטוענים
מה שטוענים הנוצרים ואומות העולם.
הרי מה אומות העולם אומרות? הקדוש ברוך הוא החריב אתכם, סימן שמה?
עזב אתכם.
והטענה היא בדיוק הפוכה. אם הוא היה עזוב אותנו, הוא אמר יאללה,
חבר'ה, לא אכפת לי מכם. יש מיליארד סינים שיהיו עוד שישה מיליון יהודים. כמו שאני לא אכפת לי במיליארד סינים. אה, עוד סיני, פחות סיני, זה לא מודד לאף אחד.
תצטרפו, תהיו גם אתם סינים. סינים במזרח התיכון.
לא אכפת לי מכם.
כל כך אכפת לו מאיתנו שהוא נכנס בנו בעוצמה הכי גדולה. אז כלפי החוץ, מה זה?
זה רע, אבל כלפי פנים?
זה טוב.
ולכן צריך את תורת רבנו הארי כדי להבין את זה. כי אם אתה מסתכל רק במבט חיצוני, אז אתה לא תבין, תגיד, מה טוב בתשעה באב?
אבל אם אתה מסתכל במבט פנימי, אז בעצם עומק האהבה מתגלה בעומק החורבן.
אפשר להגיד, יש כאלה אומרים, שהאהבה מתגלה בזה שהקדוש ברוך הוא כילה חמתו על עצים ועל אבנים ואותן הוא הציל.
זו אפשרות אחת. אבל אפשרות אחרת זה להגיד שבעצם החורבן נמצאת האהבה.
משחקים עם המילים חורבן,
וטיפה הופכים אותם, אז מה זה?
בחרן.
אתם יודעים שנון סופית מתארת הווה מתמשך.
מי שהוא משחק אז הוא שחקן,
מי שהוא רוקד אז הוא רקדן,
מי שהוא מנחם אז הוא מחמן,
ואם הוא ממש טוב בזה אז הוא מחמן מאומן.
אז זה בסדר. ומי שהוא בוחר כל הזמן בעם ישראל, איך הוא נקרא?
בחרן.
ובגלל הבחרן הוא גם עושה לפעמים חורבן.
אתם מבינים?
אז זה טוב או לא טוב?
זה טוב פנימי.
טובי גני זבי.
אתה רוצה להבין את הטוב הזה?
תתחבר לאהרן הכהן בפרשת מסעי, תהיה תלמיד שלו,
ותהיה עסוק באהבת חינם,
תעמיק בסיבת החורבן.
זה גם כן דבר מאוד, זה בעצם מה שמסביר את זה.
יכולנו להגיד, אוקיי, בסדר.
אם הקדוש ברוך הוא, אם עברנו עבירות,
עבודה זרה, גילוי הרעיון שלפיכות דמים, אז אנחנו מבינים למה הוא יחרים אותנו, אבל אם אנחנו שונאים אחד את השני, מה אכפת לו?
אנחנו שונאים אחד את השני, העיקר מתפללים,
העיקר קוראים קריאת שמע, העיקר מקיימים מצוות, זהו, זה מבסוט.
אבל אם הוא אוהב אותנו,
אז מה הכי מצער את המלך?
שהבנים רבים.
מה הכי יכול לצער?
אני אומר לכם את זה עכשיו בתור אבא, כן?
מה הכי משמח הורים
ומה הכי מצער הורים?
הכי משמח הורים זה לראות את הילדים שלהם
מסתדרים ביניהם.
זה נחם. כאילו אומרים לך, אבא, אמא,
הכל טוב.
תשומת התמונה, אנחנו פה, זה נחת, חבל על הזמן.
עכשיו הילדים שלנו נוסעים ונקעו אותי נחת, יצאו לטיול,
הגדולים יצאו לטיול שלושה ימים בצפון,
וישנו אצל אחות הנשואה,
החרימו את הרכב,
והם נסעו,
שלום, הכל טוב, הכל טוב, אנחנו מסתדרים וזה,
מקבלים את זה. זה נחת להורים, כשאתה רואה שהילדים שלך מקבלים אחריות,
זה הם עושים.
בסדר?
אני גם הרגעתי את עצמי, אמרתי, וואלה, איזה יופי יש.
כשאתה נותן לילד שלך את האוטו, אז אתה...
ה-Waze מאוד מרגיע.
אתה אומר, הולכים לנהוג רגוע, וה-Waze יגיד להם לאן לדעת. אבל ה-Waze לקח אותם לרמת הגון דרך בקעת הירדן, לקח אותם.
העלה אותם לרמת הגון דרך מבוך המון, לקח אותם מכל מיני מקומות.
צריך גם להכיר את הדרכים.
אז זה הכי...
ומצד שני, הצער הכי גדול שיכול להיות להורים זה מה?
שהילדים רבים ביניהם. אז אם אנחנו מדברים על מערכות יחסים, אם הקדוש ברוך הוא איזה אלוהים שיושב בשמיים למעלה ורוצה שימחאו לו כפיים, בסדר, אז הכל לא תבוכים כפיים, הכל טוב.
אבל אם הוא אוהב אותנו,
ואוהב אותנו אהבת הכי הכי עמוקה,
מה שאומר הבעל שם טוב, שהקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד ואחת מישראל, כמו אהבת הורים זקנים לילדם שנולד להם, לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנותם.
ככה הקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד ואחד מישראל,
אז הדבר שהכי מצער אותו זה מה?
זה שנאת חינם. אז אתה רוצה להתחיל את חודש אב? בבקשה, הבא מתלמידיו של אהרון. נכתוב לך שזה יום פטירתו של אהרון הכהן.
תקרא את זה סמוך ונראה ליום פטירתו בפרשת מס... ותלך בדרך. מהי הדרך?
דרך של ורעך ושמח בליבו.
אנחנו, ריבונו של עולם, אתמול ברמלה יהודי יוצא לחנייה ומישהו יורה בו.
אומנם רמלה, כן, אבל יש גבול.
כאילו, מה זה הדבר הזה? איפה אנחנו?
אז אהבת חינם, צריך לתקן את הדברים האלו.
והחורבן, בעומק, הוא מבטא מה?
מבטא טוב גנוז.
טובי גניז ביי.
מאוד מעניין.
יש עוד נתון שאני רוצה רגע להכניס למשוואה, בנוסף.
לפני הנתון הזה,
זה מסביר בצורה נפלאה מאוד מדרש חכמים,
שצריך להבין אותו.
המדרש אומר,
המדרש הזה מופיע,
שאומר,
שכשישראל היו עולים לרגל,
אז היו מראים להם, פותחים את ה... מזיזים את הפרוכת,
ומראים להם את הכרובים,
ואומרים להם, ראו כמה גדולה חיבתכם לפני המקום.
למה?
כי הכרובים,
בעצם זה לא היה כרובים, זה היה כרוב וכרובית.
היה שם פרצוף של ילד ופרצוף של ילדה, בסדר?
הכרובים היה בהם נס.
מה היה הנס? כשישראל היו עושים רצונו של מקום,
היו פניהם איש של אחיו, והקרובים פניהם איש של אחיו.
כשישראל לא היו עושים רצונו של מקום,
אז הם היו פניהם החוצה.
בסדר? אז אם ישראל לא היו עושים רצונו של מקום,
היו באים ומזיזים את הפרח, ואומרים להם, תראו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אתכם.
אומר המדרש שבזמן החורבן, הקרובים
היו במצב שלישי, חדש, שלא היה מעולם.
איזה מצב?
מעורים זה בזה כמער איש ולוויות. מחובקים.
קרובים כאילו התקרבו והתחבקו.
בזמן החורבן.
עכשיו, המדרש הזה צריך להבין אותו, כי אנחנו הרי יודעים שיאשיהו הסתיר את... כנראה במקום שהארון היה מוחבק,
ככה הם היו.
מישהו ראה את זה?
זה נורא נורא משונה.
הרי בזמן החורבן זה שיא האחרון אף.
זה שיא האחרון אף ושיא האהבה.
באמת, חרון אף היה, הקב'ה היה מוותר עלינו.
טוב, יאללה, ויתרתי עליכם.
והיה, יש דיבור כזה.
בספר יחזקאל,
באים הזקנים ליחזקאל הנביא ואומרים לו, תשמע, לא הולך, הקב'ה כועס עלינו,
אנחנו מעדבנים אותו, בואו ניפרד כידידים.
בואו נעשה גט, גירוש, גירושים.
והקב'-ברוך-הוא אומר ליחזקאל, תגיד להם שאולי הם
חושבים לוותר עליי, אבל אני לא מוותר עליהם.
שישכחו מזה.
אז לכן אמרנו, אומות העולם מה אומרות, בגלל החורבן הקב'-ברוך-הוא עזב אתכם.
ואנחנו אומרים הפוך, החורבן זה עומק הבחירה.
המכה זה עומק האהבה.
זה עומק היחס, ולכן הקרובים הם מזווגים אחד עם השני.
הגמרא מספרת מסכת חגיגה, נדמה לי,
על ויכוח שהיה בין רבן גמליאל לבין איזה גוי אחד. היה להם ויכוח, כמו שאחרי זה בצרפת היה ויכוח בין הנוצרים לבין היהודים.
אז הם הגיעו לאיזה זה, ואז הגוי עשה,
ראה את רבן גמליאל ועשה לו ככה.
אז רבן גמליאל עשה לו,
מכירים? פנטומימה?
הגוי עשה לרבן גמליאל
עמא דאהדרי מרי לאפי מיני.
אתם עם שהאלוהים שלכם, זהו,
החזיר את הפנים שלו ממנו, הוא כבר לא מסתכל עליכם, הוא מסתכל אחורה.
הוא מסתכל במקום אחר, הוא מסתכל עלינו.
אמר לו רבן גמליאל, עדיין ידו נטויה עלינו לטובה.
עדיין. למרות המכה, הכאפה, עדיין ידו נטויה עלינו לטובה.
זה עומק הטוב.
אבל זה טוב, גנוז.
בסדר? ולכן חודש אב
הוא פנימיות האהבה, זה לא כל המילה. כל המילה אהבה זה בחודש ניסן.
אבל פנימיות האהבה, מה שאמרנו, ראש ותוך,
לחודש אב.
אב הרחמן, כמו אבא שמרחם.
לא מוותר עליך.
בסדר?
הלאה.
אני רק, זה, אז אני אומר,
תראו איך זה מתאים לשמעון.
דווקא מהמקום של שנואה אנוכי, שמע השם בעוני.
דווקא מהמקום של הקושי, אנחנו שומעים היטב את הקול של הקדוש ברוך הוא זועק ואומר, אני לא אוותר עליכם בחיים.
אני לא אוותר עליכם. אני מתייחס אליכם בשיא הרצינות ובשיא העומק, ואני אחריב אתכם כדי שנקום ביחד.
יש עוד נתון שמופיע בספר יצירה וגם אליו צריך להתייחס.
מהו הנתון? הנתון הוא הפסוק של חודש אב.
כל חודש יש לו פסוק
שיש בו צירוף של אותיות שם ה'
והפסוק הזה מאיר באותו חודש.
בסדר?
לדוגמה, הפסוק של חודש תמוז זה פסוק ממגילת אסתר,
שאומר אותו אמן בכלל.
זה הפסוק, וכל זה איננו שווה לי.
וכל זה איננו שווה לי.
תיקחו את האותיות האחרונות, מהסוף להתחלה, יהיו לכם אותיות שם השם, נכון?
לי זה יוד
שווה ה,
עיננו וו,
זה ה,
יוד קוו קו, כל חודש יש לנו פסוק,
וכל חודש צריך להבין מה עושה הפסוק באותו חודש, בסדר?
לדוגמה, הפסוק של חודש ניסן,
ישמחו השמיים ותגל הארץ.
ישמחו השמיים ותגל הארץ, יוד קוו קו בסדר ישר,
מאוד ברור, זה גם מובן,
ניסן, אביב, גאולה, שמיים שמחים, הארץ שמחה, כל חודש עם העניין שלו.
מה הפסוק של חודש אב? תראו.
הפסוק המקדש חודש אב הוא פסוק הלקוח מפרשת ויתחנן,
גם כן פרשה שנקרא עוד מעט, ויצוונו ה' לעשות כל החוקים האלה ליראה את ה' אלוהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה.
ואז הולך ככה הפסוק, וצדקה
תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוהינו כאשר ציוונו. אז תראו את הפסוקים, וצדקה תהיה לנו
כי נשמור, אז הוצדקה זה האות ה' בסוף,
תהיה זה עוד אות ה',
לנו זה ו' וכי זה י'.
אז יש לנו כאן י', ו', ה' וה', שזה אותיות של השם.
זה הפסוק שמאיר בחודש אב.
האם עד כאן?
צריך לכוון את זה ביום שישי,
בתפילת מוסף של ראש חודש, כשאומרים ברוך אתה השם
מקדש ישראל לראשי חודשים, צריך לכוון את הפסוק הזה, את השם.
יפה.
בואו ננסה רגע להבין רגע את המשמעות של הפסוק הזה.
ויצוונו אדוני לעשות את כל החוקים ומעיל אל יראה את אדוני אלוהינו, לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה.
אם נשמור את הפסוק הקודם, יהיה לנו צדקה.
הצדקה היא חודשיו. אני רוצה רגע לשאול שאלה, מה זה לטוב לנו כל הימים?
איזה מין דבר זה?
אתם מכירים בן אדם שכל החיים שלו טובים?
יש ימים טובים. איך אומרת תהילה של עגנון?
קראתם?
לא קראתם.
אתם קוראים ספרים?
בתיכון.
למה אתם?
אבל אתם קוראים ספרים?
אני לא מתקבל קומיקס או הארי פוטר. ספרים, ספרים.
אני מתקבל ספרים.
עכשיו בין הזמן, אם תלכו, לכו לספרייה.
אז תהילה של עגנון אומרת, ראיתי ימים טובים
וראיתי ימים טובים מאלה.
היא לא רוצה להגיד רעים, כן, אבל היה ימים טובים וימים יותר טובים.
אבל אין אדם שכל הימים שלו הם אותו דבר.
נכון?
יש ימים ככה, יש ימים ככה.
אז מה זה לטוב לנו כל הימים? מה זה ההבטחה הזאת?
אז זו אפשרות אחת, לרבות חיי בעולם הבא.
אפשרות שנייה,
זה כמו שכתוב על שרה אמנו.
ויהי באמת שרה, שני חיי שרה, נכון?
מאה שנה, ו-20 שנה, ושבע שנים שני חיי שרה. אומר, רש״י, כולם שווים לטובה.
איך אפשר להגיד, כולם שווים לטובה?
טוב, השרה הייתה 90 שנה עקרה.
זה היה כמו השנים שהייתה אימא.
אותו דבר.
תשובה,
אם אתה הולך על הטוב החיצוני, אז באמת יש הבדלים.
יש ימים שאדם הוא,
כמו יוצאת שרה, יש זמנים שהיא הייתה בהם עקרה,
בוודאי זמנים קשים,
זמנים שהייתה בהם אימא, זה ודאי זמנים טובים, וכן על זה הדרך.
אבל אם אתה הולך על הטוב הפנימי,
הכל שווה לטובה.
מה הגדרת הטוב הפנימי?
רק הגדרה אחת, האם אני עם השם או בלי השם.
אם אני עם הקדוש ברוך הוא זה טוב.
יכול להיות שרע, אבל זה טוב.
כי אני איתו.
זה הטוב הפנימי.
ואם אני בלי השם, זה רע.
ואז אם אדם הולך בדרך הזאת, הוא רק שואל את עצמו כל הזמן, האם הקדוש ברוך הוא כרגע התייחס אליי, או לא התייחס אליי? אתם יודעים מה הגמרא אומרת?
הגמרא אומרת, אתה הולך לבקר חולה, תעמוד.
אל תשב, אסור לך לשבת, למה?
אתה רואה כרגע מישהו שהקדוש ברוך הוא מטפל בו באופן אישי, שכינה למעלה מרשתיו של חולה, אבל זה רע, נכון שזה רע, אבל זה טוב, כי הקדוש ברוך הוא מטפל בו.
אתה יודע מה רע? מי שמסתובב ברחוב,
כמו סוס,
כבר לא מתייחסים אליו, אנחנו יאללה, שיירוץ,
שלא עשה ניגוי כזה.
אבל פה אתה רואה מישהו שמטפל בו.
אז זה טוב, אז תעמוד.
אז הפסוק הזה אומר ככה,
אם אנחנו נהיה במדרגת לטוב לנו כל הימים, ואני מזכיר לכם, מהי האות של חודש אב?
האות ט'.
מה אמרנו ט'? זה טוב, אבל איזה טוב? פנימי.
טוב פנימי, אתה יכול לקרוא לו טוב לנו כל הימים.
אז אם אנחנו נשמור על המדרגה הזאת בחודש אב,
וכדי לשמור על המדרגה הזאת, איזה תורה צריך ללמוד?
מי ניסה לתורת הפנימיות?
מי לפני רבנו הארי?
רבי שמעון.
רבי שמעון, חודש אב זה שמעון, נכון? אמרנו.
רבי שמעון, רבנו הארי, אהרון הכהן,
תוכל להבין שהחודש הזה הוא בעצם טוב פנימי עמוק,
ולהגיד בחודש אב, וואו.
לא בחודש אב, בתשעה באב.
הקדוש ברוך הוא, אתה כל כך אוהב אותנו.
החרבת אותנו.
זה טוב פנימי.
ללמוד הרבה הרב קוק,
רבי שמעון, הארי הקדוש,
בעל שם טוב, הרב קוק.
זה הציר.
בסדר?
מה הרב?
מה?
הרב קוק זה הכל קבלה וזוהר.
רק הוא תרגם את זה, שנבין.
יכול להיות רגוע, אבל הרב קוק זה הכל קבלה וזוהר.
זהו.
אז זה מובן?
יפה.
עכשיו עידו מקודם הזכיר לנו את טו באב.
אז קודם כל זה נעשה נורא נורא מובן.
כי עד היום חשבתי שטוב, עד תשעה באב אנחנו סובלים, עשרה באב,
אחרי זה יאללה,
טיפה להתאושש, אז שמו לנו איזה חג אהבה, זה ולנטיין, זה כזה, טו באב, כאילו, טו באב לא קשור לכלום מה שהיה לפניו.
פתאום אנחנו מבינים שזה פשוט אותו דבר.
רק
בעשרה ימים הראשונים של חודש אב זה טוב,
פנימי, זה אהבה פנימית, ואחרי זה היא מתפרצת ויוצאת החוצה, גם למה?
לאהבה החיצונית, וזה אותו ציר.
הוא מתחיל פנימה, זה כמו שיש רכבות תחתיות, שחלק מהמסלול זה מתחת לאדמה, וחלק הם עולים מעל האדמה, ואתה רואה אותם, אבל גם מתחת לאדמה זה נוסע.
בסדר?
אז החלק הראשון של חודש אב, האהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו היא תת-קרקעית,
ונקראת אמצע החודש היא מתחילה לצאת
ולעלות למעלה, וגם רואים אותה בעין גלויה.
אבל מה היה קורה בטובי אב?
אז מה שהיה קורה זה ככה,
אומרת המשנה במסכת תענית, אמר הבן שמעון בן גמליאל, עוד פעם שמעון, הכל שמעון פה,
לא הימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל,
בנות ירושלים, יוצאות בכלי לבן שאולים,
שלא לבייש את מי שאין לו.
בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים.
מה יהיו אומרות? בחור, סנא אליך, וראה מה אתה בורר לך.
אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.
שקר החן בהבל איופי אישה יראת השם ותתעלל ואומר תנולה מפרי ידיה ויעדלוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר
צאנה אורנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שיתרה לו אמו ביום חתומתו וביום שמחת ליבו
ביום חתומתו זה מתן תורה וביום שמחת ליבו
זה בניין בית המקדש שיברמן במהרה בימינו.
אמן. אז המשנה הזאת היא לא ברורה. המשנה התחילה בשידוכים וגמרה בבית המקדש.
מה הקשר?
מה השייכות אחד לשני?
השייכות היא המילה מחול.
הרי בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים,
נכון?
מחוללות בכרמים.
בהמשך כתוב שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים.
מה מיוחד במחול?
מה מיוחד במחול? גם בשידוך וגם בבית המקדש.
מה שמיוחד במחול, מה שאמרת זה שזה בעיגול.
ואין לו נקודת התחלה מוגדרת.
אני יכול להגיד שהלכתי לאיזה שיעור ואז ראיתי שם איזה
איזה בחורה, ואז ביקשתי שישטחו בינינו, ואז נפגשנו, ואז הכרנו, וזו הייתה נחמדה, ואז בסוף התחתנו,
בסדר?
ואני יכול להגיד, לא, משהו אחר. 40 יום קודם, הולדת טבלה, יצא כבר בת קול, פלוני לפלוני, זה כאילו, זה התחיל בכלל משם.
וזה התגלגל, והתגלגל עד שבעצם פגשתי אותו, אבל הכל בעצם התחיל
הרבה לפני. כלומר, השאלה, במחול אתה יכול לבחור
מאיזה נקודה אתה מתחיל את הסיפור.
אז אפשר להגיד שמה,
שאנחנו עשינו חטאים ופשענו והבינו והרשענו ולכן הקדוש ברוך הוא כעס עלינו והחריב את בית המקדש
וגלינו מארצנו וכולי, זו אפשרות אחת.
האפשרות השנייה להגיד זה כשהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו,
מאוד אוהב אותנו,
אכפת לו מאיתנו
ולכן הוא הזהיר אותנו ולכן כחלק מהאהבה הוא החריב את בית המקדש. כלומר זה לא עונש אלא זה ביטוי עמוק לאהבה, זה המחול.
זה המחול.
אז זה טו באב.
טו באב, יש בו איזושהי יכולת לראות את הדברים פתאום כאילו מזווית שונה.
אתה מחולל ואתה רואה את הדברים מזווית שונה.
עכשיו, זה הכל קשור גם ל...
לא הזכרתי את זה, לפרשת מסעי, כי בפרשת מסעי יש כמה מסעות.
יש מ״ב מסעות בפרשת מסעי.
מ״ב מסעות. מ״ב מסעות זה כנגד התפילת אנא בכח,
שיש בה מ״ב תיבות.
אנא בכח, גדולת ימיניך, תתיר צורה,
אקבל רמת עמך, אסגבנו את הערינו נורא, אגיב עוד ראשון יחודיך.
כן, כל התפילה הזאת, ואתם תשמור עלינו בכל מסע,
בין בנקודת עלייה, בין בנקודת ירידה, הקדוש ברוך הוא איתנו, שומר עלינו.
אבל במיוחד בחודש אב, כי בחודש אב הטוב הוא טוב פנימי.
יש עוד תאריך בחודש אב,
חודש האהבה בעצם,
שהוא גם כן, מציינים אותו בפנימיות, וזה כ' באב.
מי יודע מה קרה בכ' באב?
מה זה?
כף באב זה 40 יום קודם ראש השנה.
ו-40 יום לפני זה הזמן שמי שיש לו חוש ריח רגיש, כבר מתחיל להרגיש דברים.
עשרה ימים אחר כך כבר כולנו מרגישים את ראש השנה, התקילו בשופר, התחילו סליחות וכו'.
אבל הרגישים,
מי שמחפש את האהבה,
הוא כבר מכף באב יכול להתחיל
להריח את השנה החדשה שמגיעה. גם זה נמצא בתוך חודש אב, גם זה פנימי.
בגלוי זה יגיע באלול.
אנחנו לא ישר נופלים על ראש השנה, אנחנו באלול מתחילים להתכונן.
אבל בסמוי, בפנימיות,
בכף באב,
אתה כבר יכול להתחיל להגיש את ראש השנה.
יש בזה כבר איזה...
מתחיל פה איזה משהו.
מתחילה פה האהבה הסמויה הזאת.
גם מההולדת שלי, אבל...
בלי קשר, או אין קשר.
אבל זה עוד תאר, זה מצוין בספרים.
40 יום קודם הולדת אבלד, בת פלוני לפלוני, 40 יום קודם תש״פ,
יוצאת כבר איזה בת קול על תש״פ, מה קורה, כאילו מה, אפשר לשמוע את זה.
לכן רבותיי, יוצא שאנחנו בעזרת השם הולכים להכניס את החודש
העמוק מכולם.
ככה אומרים, הגאולה הקטנה הייתה בחודש האביב.
אם אתה רוצה להקטין משהו אתה מוסיף לו
סיומת איב, נכון?
גנב מגניב, זה גנב קטן הוא מגניב.
חיבה מול חביב.
נכון?
אתה מוסיף סיומת איב זה כאילו הקטנה. אז אב זה הרבה אהבה. אתה רוצה להקטין מה?
אביב.
באמת, בחודש אב, ובזה נסיימו, צריכים לקרוא כל הישורות לעם ישראל.
כי המרגלים, מתי חזרו?
יצאו בראש חודש תמוז, חזרו בתשעה. עכשיו אני צריך לספר לכם מה היה קורה.
ספר לכם מה היה צריך לקרות.
הם הגיעו בתשעה באב,
חילקו את הפירות לעם ישראל, אוכלים בכלל בתשעה באב, אוכלים ממתקים, אוכלים פירות של ארץ ישראל. כולם מבסוטים, להקים את שפות העם, זה טעים, וואי.
אומרים בערבית, איזה דבש כזה, כן? טעים.
בי' באב אומרים, ואללה, מתי נכנסים לארץ ישראל?
לוקח להם שבוע להתארגן, ומתי נכנסים לארץ?
טו באב. לא, בשבוע, כמה, בטו באב נכנסים לארץ. כלומר, בתשעה באב הם גם אוכלים פירות מתוקים של ארץ ישראל,
וגם הם אומרים להיכנס לארץ ישראל בחודש הזה.
פוטנציאל עצום,
פוספס.
אבל עדיין, בתוך הזרמים הפנימיים של חודש אב
נמצאת האהבה הכי גדולה.
והתפקיד שלנו, בדור שלנו, זה לממש את זה, לממש את הדבר הזה. איך מממשים? עוברים לתדר השמיעה במקום לתדר הראייה.
נדבקים במידות הארון הכהן של אהבת חינם.
מחפשים את הטוב הגנוז.
מבינים שהחורבן הוא לא יעדר יחס אלא הוא עומק יחס
ומבינים שגם כשהקדוש ברוך הוא מחריב אותנו זה מתוך עומק האהבה.
מתוך עומק האהבה. וזה הסוד של חודש אב ושל האותת ושל חוש השמיעה ושל פרשת מסעי שבעצם פותחת לנו את חודש אב,
את המסע הגדול מכולם, את המסע לתיקון שנאת חינם באהבת חינם.
אב הרחמן, זה אצל הספרדים, ככה כותבים. והכתובות,
בזה לחודש אב הרחמן, אב הרחמן נשמע קולנו.
אב מלא רחמים, שנזכה לזה, אמן. ברוכים תהיו.
