חלק גדול מהיכולת שלנו להבין,
אני רק מזכיר לכם שעבודת הנפש בעקבות הפרשה, אנחנו מנסים לקחת משהו מתורת החסידות
וללכת איתו כל השבוע,
כמו שציווה עלינו האדמו״ר הזקן,
ללכת עם הזמן. והזמן, התוכן הפנימי של הזמן, זה בעצם פרשת השבוע שמלווה אותנו. אנחנו מנסים
להאיר איזה מבט דרך הפרשה.
חלק מהיכולת שלנו להבין דברים בפרשה,
התורה בכלל, בנביא, בתורה,
תלויה במודעות לציר הזמן ולציר הגיאוגרפי.
הרבה פעמים, תודה רבה. ברוך תהיה.
ברוך תהיה.
כשאתה מבין משהו,
דבר אחד, כשאתה מבין איפה המשהו הזה קרה, זה עוד דבר. כשאתה מבין מתי הוא קרה, זה דבר שלישי.
בסדר?
אם אתה שומע משפט שמישהו אמר אותו,
תמיד תהיו באהבת חינם.
זה דבר אחד.
אבל אם אומרים לך, תקשיב, הבן אדם הזה אמר את זה על ערש דווי, או-הו, זה צוואה,
זה לדורות.
ואם אומרים לך את זה, הוא אמר את זה על ערש דווי תוך כדי שהוא נפל בקרב בתל חי, אני יודע מה, טוב למות בעד ארצנו, אז זה נהיה סיסמה לעם ישראל, בסדר? חשוב מאוד להבין את הרקע.
אנחנו נמצאים מבחינת הכרונולוגיה, פרשת פנחס
היא בעצם,
סליחה, לא פנחס,
מטות שאנחנו כרגע נקרא מטות מסעי זה בעצם הפרשת מטות יותר נכון מתארת את הפעולה האחרונה שעשה משה רבנו
האקט האחרון של משה רבנו
אחרי מטות
יש לנו מסעי שזו פרשה שמתארת
מין סיכום של כל המסעות
סגירת פינות עם נוצת אופחת ואחרי זה ספר דברים שזה הנאום הארוך של משה רבנו מא' בשפט עד ז' באדר.
מהי הפעולה מהו האקט האחרון
שעשה משה רבנו?
זה מה שכתוב כאן בפרשה, וידבר אדוני אל משה לאמור, נקום נקמת בני ישראל
מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמך.
מדבר משה אל העם לאמור, יחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על מדיין לתת נקמת אדוני במדיין,
וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא.
אז יש הרבה מלחמות במקרא, אבל המלחמה הזאת היא חשובה מאוד מאוד, כי זה,
ואלה הם דברי הפרידה של משה רבנו אלינו.
זו הפעולה, אחרי זה הוא ידבר עוד הרבה בספר דברים, כמובן, אבל הפעולה האחרונה שאתה מחפש,
מה היה האקט האחרון שעשה משה רבנו?
המלחמה במדיין.
עכשיו, זה עוד יותר מפליא,
מדוע?
בגלל שיש משמעות
בפסוקים שזה ממש משימה של משה רבנו.
כלומר, זה לא איזה משהו, משה רבנו הוא המנהיג, אז הוא,
זה נאמר לו, לא, זה כאילו משימה אישית של משה רבנו.
ממש עניין שלו.
ולכן הכתוב תולה את
מיתת משה רבנו במילוי המשימה. כלומר, זה כאילו, אתם יודעים, הרי מתי אדם מת?
לפי תורת היהדות, לפי תורתנו הקדושה, מתי אדם נפטר?
איך?
כי סיים את התפקיד שלו בעולם, בדיוק.
ולא כשנגמרו לו הימים.
הימים זה לפי התפקיד.
ולכן אם אדם ימלא את היומן שלו עד שנת תשקט,
יהיה לו חיים ארוכים.
כן?
זה הסוד, זה הסוד, זה הסוד, זה העניין. אז ככה כתוב סיפורים מפורסמים על גדולי ישראל שקיבלו על עצמם עוד משימות או עוד שליחויות, נתנו להם ימים לפי השליחות. אז כאן כביכול אומר הקב' ברוך הוא למשה רבנו, אחרי שתגמור תפל במדיין, מילאת את השליחות היותר עמוקה שלך ואתה יכול להיאסף אל עמך.
מה כל כך מיוחד
בין משה לבין מדיין?
מה היחס?
אנחנו יודעים שמשה רבנו גדל במדיין, בסדר, אבל
יש כאן איזה יחס מיוחד בין משה לבין מדיין, או לפי מה שמופיע בפנימיות,
קליפת מדיין.
יש קליפה
שנקראת קליפת מדיין,
ומשה רבנו הוא היחיד כנראה שיכול לטפל בה.
או כל מי שהולך
בדרכו של משה, כן?
הפסוק שלו, הבאתי כאן עוד פעם, חבל, כתוב, וימסרו,
כן, אלף למטה,
12 אלף חברי צבא ואז כתוב והם מסרו מאלפי ישראל כי הם מסרו למשה רבנו, הם מסרו את עצמם למשה רבנו.
אני רוצה לשאול עוד שאלה לפני שנתחיל טיפה לעיין בדבר.
יש פה איזה גם כן הוראה מאוד מאוד משונה.
אתה רוצה לנהל מלחמה,
אז יש לנו דרכים איך לנהלים מלחמה. הכלל הראשון במלחמה, הכי חשוב זה מה?
זה שהכוח יהיה
ברמה הגבוהה ביותר.
אין כאן מקום לייצוגיות יתר.
צריך לבנות כוח, יש פה מלחמה במדיין, בבקשה, אני רוצה לראות את תוכנית המבצע, מה מדיין, מה, איפה, ואני אבנה את הכוח בהתאם.
וכאילו הקב' הוא מטיל על מה שרבנו מגבלה, אומר לו תיקח אלף למטה, מה זה אלף למטה?
אני רוצה לקחת חמשת אלפים משבט גד שהם גיבורים, ארבעת אלפים משבט יהודה,
מאה משבט יששכר, שהם עשו הסדר מרכז, ככה תשע חודש תותחנים,
אז הם לא, כי הם לומדים תורה.
אז אתם יודעים מה אומרים על פעם,
אולי היום זה אחרת אולי, פעם ב... איזה אתה אומר כזה הולכים ליקר את התוכנים?
אומרים שזה מתאים לבחורי ישיבה.
אתה פועל כאן וזה פועל שם, אתה לא בדיוק רואה איפה זה פועל, אתה מאמין שזה פגע, אבל אתה לא רואה...
מהלכים ארוכים זה לא משהו
לא גולני.
אז ככה אתה בונה את הכוח, לא.
הקב' הוא מכריח את משה רבנו לקחת אלף למטה.
אתם יודעים, על דבר כזה היו תקלות.
היו תקלות. מישהו כאן יודע מה זה מבצע חום כחול?
מי יודע?
אלי, כן.
תגיד, איפה בלבנון?
נואמה.
פשטו על יעד שנקרא נואמה,
ושם אחד הקצינים שהצטרפו
לא היה מאומן.
הוא היה בשייטת, אבל הוא היה בחופש וזה, לחץ להצטרף,
הוא לא היה מאומן.
הוא שפך לאגר באמצע הטיפוס כזה, ועיכב מאוד את הכוח, וכתוצאה מהדבר הזה
התפתחה שם הסתבכות, שני חיילים שם נשכחו,
בחילוץ, אחרי זה חילצו אותם, איזה חילוץ הירואי כזה.
אתה יודע, הוא רוצה להגיע, להצטרף, סגן הלוב, נו, כל אחד מנסה להתפורס. צריך לשים בכוח את האנשים המאומנים, לא רק פה, זה לא הולך על כבוד כאן.
אז מדוע המגבלה הזאת, אלף למטה,
12, ואם צריך לקרב הזה רק חמשת אלפים, צריך עשרים אלף, מה זה אלף למטה?
ההוראה כאן היא משונה.
אז כדי להבין מהי קליפת מדיין,
ולמה דווקא משה רבנו יכול להילחם בה,
ולמה כל מי שרוצה להילחם במדיין צריך להידבק במשה רבנו, לשים את מידת משה רבנו מול העיניים.
ומה פשר הביטוי יחלצו מאיתכם?
מה זה יחלצו מאיתכם? גם הביטוי הזה הוא ביטוי משונה. יחלצו צריך להיות יחלצו מאיתכם, נכון? זה הביטוי. אם אנחנו מדברים על מלחמה עתידית, אז יחלצו.
כן, וידבר משה אל העם, יחלצו מאיתכם אנשים לצבא. מה זה יחלצו מאיתכם?
בסדר? וגם תראו בפסוקים הבאים,
הרי הציווי על הכאת מדיין כבר נאמר בפרשת פנחס.
וידבר ה' משה לאמור צרור את המדיינים והיכיתם אותם כי צוררים הם לכם ונכליהם אשר נקלו לכם על דבר פאור
ועל דבר כוזיבת נשיא מדיין החותם המוכה ביום המגפה על דבר פאור.
כן, אז גם פה יש ציווי אישי למשה רבנו.
וידבר ה' משה לאמור צרור את המדיינים. אתה.
לא כתוב צררו את המדיינים והיכיתם אותם.
כן, לשון רבים כל הפסוק. אלא כאילו משה רבנו אתה צריך לטפל בעניין הזה.
אתה אחראי על זה, מה יש שם?
אז כדי להבין את זה,
אני רוצה
שניפתח טיפה למיקומים הגיאוגרפיים, בסדר?
קודם כל בוא ננסה לעשות איזו סריקה מהירה על מדיין בתורה.
איפה פגשנו אותם עד היום?
מור, מה העניינים?
שב, קח דף, שב.
המקום שלך שמור לך בדיוק.
בסדר, התרששת מהשבת?
ארוך תהיה.
בואו נעשה סריקה רגע על המדיינים האלו.
פגשנו אותם פעם ראשונה, פעם ראשונה פגשנו אותם,
הבנים של כתורה,
איפה ואפר ומדיין, כאילו כשאברהם מתחתן עם כתורה בסוף ימיו. אחרי זה איפה אנחנו פוגשים אותם?
מכירת יוסף.
כתוב וישבו לאכוליכם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכות וצריב עולות הולכים להוריד מצרימה.
ויאמרו יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו.
לכיו ונמכירנו למי? לישמעאלים.
וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרנו וישמעו אחד.
אז אם ככה, אחים רוצים למכור את יוסף למי?
לישמעאלים.
ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור,
וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים קאסם ויביאו את יוסף מצרימה.
כן,
אם כבר הגענו לכאן, רק נגיד שהרשב״ם כאן מפרש
שבאמת האחים לא מכרו את יוסף.
האחים תכננו למכור את יוסף,
אבל בעוד הם מדברים, עברו שם אנשים מדיינים וראו,
ראו את מי?
זאת יוסף בבור העלו אותו ומכרו אותו לישמעאלים ויוסף נעלם. ואז כשהאחים באו לבור כדי להעלות את יוסף, הבור היה ריק והם באמת לא ידעו איפה הוא.
ככה אומר הרשב״ם, זה פשט.
הם באמת לא ידעו איפה הוא.
הם רצו למכור אותו אבל הם לא הספיקו.
ובאמת בחינתם יוסף נעלם, הם לא ידעו ולכן זה מסביר למה לא הלכו לחפש אותו כי לא היה להם מושג איפה הוא.
עכשיו,
על פניו זה נראה שמה?
שהמדיינים הגיעו לשם במקרה, נכון?
מקרה, כאילו הישמעאלים עברו שם והאחים רצו למכור, אבל המדיינים עברו שם במקרה. אתם יודעים, כשאדם מגיע למקום במקרה זה הכי חזק.
למה המקרה הזה קרה דווקא לך?
אבל גם כאן אפשר רגע להרהר איזה הרהור כלשהו.
נגיד שמישהו מכם היה הולך
באיזה טיול
ורואה איזה נער בתוך בור,
אז מה הייתם עושים
כזה מקרה?
לא הייתם... סתם,
אתם יודעים מה, לא יושבים פה תלמידי מכון מאיר הצדיקים,
בסתם יושבים פה עכשיו 50 גויים, בסדר? אמריקאים, אנגליים, לא יודע מה.
אני אומר, תקשיב, אתם הולכים באיזה מקום, רואים ילד בתוך בור, בן 17, מה אתם עושים?
אני מניח,
תשובת רוב האנשים,
המתוקנים, שיש להם מינימום של מידות בסיסיות, זה,
טלפון למשטרה, מי אתה, מה אתה.
אנחנו פתאום מגלים,
חשבנו שהאחים מכרו את יוסף.
האחים, היה להם סיבה.
את האחים אנחנו יכולים להבין. האחים אומרים, תשמע, יוסף רודף אותנו, כרגע לא נכנס לספר ברשת, אבל אתה יכול להבין שהאחים הייתה להם סיבה
למה הם מכרו את יוסף.
כי הוא, מה תפאר להם? אמרו, יאללה, אנחנו, אין לנו,
לא נהרוג אותו, אבל המדיינים הרי אין להם סיבה, הם לא יודעים.
והם סוחרים.
מתברר שהם סוחרים במי?
בבני אדם.
אתם יכולים להבין כזה ראש?
מקצוע כזה?
בן אדם בוחר לעצמו מקצוע, להיות סוחר, ופתאום נפל להם מהשמיים, בואו.
אתה יודע, מסתכלים בבורות.
אנחנו לפעמים מסתכלים בבורות, אתה מסתכל בחול, כשאתה הולך לים, אתה נמצא איזה שקל.
הם מחפשים למצוא איזה בן אדם, למכור אותו.
אתה מתחיל לקבל כיוון על הפרצוף הרוחני שלהם.
זה דבר מינימלי, זה לא איזה משהו ששמור לצדיקים,
יסודי עולם, כל מיני... זה דבר ממש בסיסי, שאני חושב שבאמת כל אחד, לא רק מעם ישראל, אלא אפילו מאומות העולם,
היה עומד בו. אתה רואה ילד, נער, בתוך בור,
זרוק שם, אולי נפל, אולי הוא תעלה, לא משנה, אתה מציל, מעלה אותו, מציל אותו.
לא, לא הייתה להם שום בעלו אותו, וזה גם היה מאוד מאוד מהר, כי עד שהאחים הגיעו,
מכרו אותו.
אני אומר את זה לפי פירוש הרשב״ם, כי לפי פירוש רש״י, האחים מכרו אותו למדיינים שמכרו אותו לישמעאלים.
אבל לפי פירוש הרשב״ן, שהוא הפשט הכי פשוט,
המדיינים עברו בבור, ראו ולקחו אותו. מעניין.
טוב,
עכשיו אני רוצה לשאול לכם עוד שאלה, נשמות קדושות שלי.
מישהו כאן יכול להגיד לי, איפה זה מדיין?
מה? לא, לא, לא נבדיל, זה ארץ, ארץ מדיין.
משה ברח למדיין. איפה זה מדיין?
מה?
חצי האי סיני,
כבודו אומר.
עוד פעם את השם רק?
רועי.
רועי, לא אחסר.
רועי אומר חצי האי סיני. מי אמר כאן מה?
אפריקה תמקם לי?
לא יודע.
למטה.
איפה למטה?
סודאן, אתיופיה.
זה נקרא בתנ״ך ארץ כוש,
המקומות שאתה מדבר עליהם.
סודאן אתיופיה זה ארץ כוש. איפה זה מדיין?
ערך ערך.
חצי האי ערב. אה, בדיוק.
יפה.
כאילו החלק הצפוני של מדיין זה נושק לדרום ממלכת ירדן.
ככה מופיע באטלס דעת מקרא,
שזה בעצם כל החלק
ברוך תהיה, בעצם במפה זה מופיע שמדיין נמצאים ככה במדרון,
כן, בדיוק כמו שאתה אמרת, חצי האי ערב, כלומר ממש
כל החלק של עקבה ודרומה.
אתם מבינים את המיקום כעת?
ברור לך, איפה המיקום שלהם?
למה המיקום חשוב? קודם כל זה מסביר לנו היטב איך משה רבנו יכול לברוח ממצרים למדיין. זה לא כזה רחוק, הוא חוצה בעצם את מדבר סיני, לכן הוא מגיע להר האלוהים חורבה, כשהוא הולך ליתרון,
והוא בעצם, הוא נמצא במדיין והוא רואה את הצאן באזור,
אם הוא עובר את ים סוף, אז הוא דרך אלעד, כאילו, אז הוא רואה שם באזור המדיין. בסדר, זה מסביר.
אבל מה זה עוד אומר לנו?
זה אומר שעם ישראל אין לו שום קשר למדיין.
אנחנו לא מפריעים להם בכלום.
מואב,
עמון, אדום,
אנחנו צריכים לעבור דרכם בדרך לארץ ישראל.
ולכן עם ישראל מבקש מהם,
תנו לי לעבור והם מסרבים,
הם מפחדים, זה ברור, הכל בסדר.
מדיין לא קשורים אלינו,
אין לנו איתם גבול משותף, הם רחוקים מאוד מהמקום שעם ישראל עובר דרכו, רחוקים עשרות קילומטרים מהמקום שלנו.
אין לנו דיבור איתם.
אז כשאנחנו פוגשים בפרשת בלק
ובפרשת פנחס את מדיין, מה זה אומר?
מה זה אומר? מה?
שהם השקיעו.
לפי אמרת, הם סתם באו, הם השקיעו, זה לא שבאנו לקחנו להם איזה חלק מהאדמה,
איימנו עליהם שום דבר, לא קשור לכלום. הם השקיעו,
הם טרחו,
הם באו.
וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל האמורי, ויאגור מואב מפני עמי עוד כי רבו, ויאכור מואב מפני בני ישראל. ויאמר מואב אל זקני מדיין. ומה קשור זקני מדיין?
מה אתם קשורים?
בואו, מואב יוצר איתם ברית, עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו,
כי ילחוך השור את ירק השדה, ובלק בן ציפור מלך למואב ואת ההיא.
עכשיו אתם מבינים מי הולך לקרוא לבלעם מה לא נכון ויאמר בלעם אל שרי נכון
ויאמרו שרי מדיין אל בלעם אל בלק מעין בלעם הלוך עמנו בהתחלה באים אל בלעם נכון
מי
שרי מדיין הם באים אליו
אתם מבינים מאיפה הם הלכו לאיפה הם הלכו איפה בלעם יושב אמרתי פה צריך להכיר את הגיאוגרפיה בלעם יושב איפה?
בפטור ארם נהריים פטור ארם נהריים אתה יודע איפה זה?
סוריה.
כלומר, הם הלכו מערב הסעודית עד סוריה כדי לקרוא לבלק.
חתיכת הליכה.
עכשיו,
וואלה, סבבה, אם יש לכם איזה אינטרס, אז אני מבין.
למה להם?
אין לכם שום אינטרס.
אין לכם שום אינטרס. עם ישראל לא מאיים עליכם,
לא קשור אליכם, לא עובר דרככם, לא מפריע לכם, לא כלום.
מה אתם מחפשים?
ולא תגידו שהם הצטרפו, הם המובילים של האירוע, הם. הזקנים שלהם הולכים לקרוא לבלעם.
ואחרי זה, בסוף פרשת פנחס, מה אנחנו פוגשים? בסוף פרשת בלק, מה אנחנו פוגשים?
את
כוזבי בצור,
זמרי בן סלול ובית אב לשמעוני, ואימא, ראש אומות
בית אב במדיין היא. כלומר, העצה שנותן בלעם לבלק לגבי הזנות, מי הראשון שהולך שם ומשקיע הכי הרבה?
מדיין.
שוב פעם, לא קשורים.
מואב מובן, אפשר להבין שהם מפחדים, מואב מפחד על הארץ שלו, אבל מה קשור מדיין?
ורשי כאן אומר על הפרשה שלנו,
סליחה, על פרשת בלק שקראתי קודם,
ויאמר מואב על זקני מדיין, אומר רשי, והלוא מעולם היו שונאים זה את זה, בכלל מואב ומדיין שונאים אחד את השני,
שנאמר המכה את מדיין בשדה מואב,
שבאו מדיין על מואב למלחמה,
אלא מאירתם של ישראל עשו שלום ביניהם.
ומה ראה מואב ליטול עצה ממדיין?
כיוון שראו את ישראל נוצחין שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדיין נתגדל.
נשאל מהם מה מידתו.
אמרו לא, אין כוחו אלא בפיו.
אמרו אף אנו נבוא עליהם
באדם שכוחו בפיו.
אז מדיין,
אתה יודע, יש,
אתם יודעים שבצ'כיה, בפראג,
יש פסל של המהר״ל מפראג.
יש להם...
הצ'כים מתגאים במהר״ל מפרנק. יהודי הוא לא צ'כי, אבל
הוא גדל שם.
הספרדים, יש את הבית שנולד בו הרמב״ם.
מימונידס.
יש לך אומה שיש בה איזה אדם גדול, גם אם הוא לא מהגן שלהם,
הם מתגאים בו.
אז משה רבנו, שהוא אדם חשוב לכולי עלמא, גדל במדיין.
יש לכם במה להשוויץ, במה להתגאות.
בסדר?
במקום זה מה הם עושים?
משתמשים בזה לרעה.
הלאה.
בפרשת שלנו כתוב ככה, ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם,
את אביב ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע,
חמש את מלכי מדיין ואת בלעם בן באור הרגו בחרב. אז פתאום אנחנו מבינים,
תראו איך הכף משתנה.
התחלנו בזה שעם ישראל בכלל איים על מואב,
ומואב קרא לעזרה לזקני מדיין.
המשכנו בזה שבנות מדיין היו הכוכבות הראשיות בסיפור בשיטים,
ואנחנו מסיימים בזה שבסוף,
במלחמה הזאתי הורגים, בלק לא הורגים אותו.
כן, רש״י כאן אומר, אולי צור זה בלק, אבל פשט לא הורגים את בלק. את מי הורגים?
את חמשת מלכי מדיין, כשמדיין בכלל לא קשורה לעניין והיא רחוקה מאוד.
אז אנחנו מתחילים פתאום לשאול את עצמנו, מה האופי
של האומה הזאת?
מה הסיפור שלה?
מה, מה רש״י אומר, חמשת מלכי מדיין,
תראו איזה רש״י חשוב כאן.
וכי אני רואה שחמישה מנה כתוב,
למה לא זוכר כלומר חמשת?
תספור, תגיע לחמישה. למה צריך להגיד חמישה?
אלא ללמדך ששבו כולם בעצה והושבו כולם בפורענות. כלומר,
אותה התלהבות,
אותו חשק, אותו אקשן לכולם.
בלק שמפחד על הארץ שלו ומדיין שאין להם שום קשר. על אותו טמפרטורה אתה שם את היד, אותה טמפרטורה של שנאה.
וואלה.
אתה יודע, בשביל לשנוא מישהו אתה צריך איזה דרייב וזה עושה לך איזה משהו.
מדיין משקיעים, מדיין תל אביב, יש להם סברות כדי לשנוא את ישראל.
אז אנחנו מתחילים להבין שיש פה איזה משהו.
יש פה איזה משהו.
יש פה משהו מאוד מאוד מיוחד.
שמיד אנחנו נעיין בדבר הזה עוד. אבל בואו ננסה רגע לאפיין.
אז יש כאן אומה
שכשהם פוגשים אדם במצוקה,
אנשים מהאומה הזאתי,
הדבר האחרון שהם חומים זה להגיש לו עזרה.
מייד, מייד מנצלים את המצב לטובתם, לרעה, נכון?
מוכרים את יוסף.
ויש כאן אומה שאין לה שום קשר,
אין לה סיבה לשנוא, אבל היא,
מה היא?
מחפשת לשנוא, מתאמצת.
וכשהיא מחפשת ומתאמצת היא לא עושה את זה כאילו לאחר יד,
היא לא עושה את זה כאילו בזה,
אלא ממש בהידור, עם כל העוצמה.
משקיעים, שרי מדיין, הולכים עד בלעם בן ברור.
חמשת נסיכי מדיין מובילים את המלחמה.
כוזבי בצור היא בראש כל הבנות שזינו בשיטין.
וכשאתה שואל את עצמך למה, מה התשובה?
מה התשובה?
ככה,
בלי סיבה.
אין סיבה.
מואב, יש סיבה.
עמון, יש סיבה.
סיחון, יש סיבה.
מדיין?
אין סיבה.
השם הזה מדיין.
שונה כזה, לא?
מזכיר מה?
מדנים.
ריב.
כן?
אפשר להגיד ריב.
מה זה ריב?
ריב זה דבר טוב.
ריב, אתה שומע איזה מילה?
ריבוי.
לי יש הרבה לך, יש הרבה, כל אחד אומר את עמדתו, אנחנו רבים. בני זוג,
איש ואישה שלא רבים, הם כנראה גם לא אוהבים.
לא צריך לריב כל הזמן, לא צריך לריב כל היום, אבל אם אתה אוהב מישהו,
אכפת לך ממנו,
כנראה גם תריבו מדי פעם, בסדר גמור,
לגיטימי.
צריך לדעת איך לריב, ללמוד איך לריב.
מה אומרים, מה לא אומרים.
איך מתקדמים, איך ריב הופך להתקדמות,
אבל זה לגיטימי לגמרי.
מדנים, אתה שומע שזה מלשון דין. כלומר,
יש כאן דינים קשים לכתחילה. אתה מגיע,
אתה רוצה לריב.
בלי סיבה.
אין איזה סיבה, לא בגלל שהוא אמר משהו ואני חולק עליו. אין סיבה, אני מחפש את המריבה,
מחפש את הסכסוך,
חפש את השנאה.
זה מדיין.
עם זה עם ישראל מתמודד.
ולכן צרור את המדיינים והקיתם אותם.
כלומר, עכשיו בואו ננסה רגע לתרגם את זה לשפת הנפש.
הקב' הוא אומר לעם ישראל,
אתם צריכים לשנוא את המידה הזאת של מה?
של סתם.
איך קוראים לשנאה שהיא סתם?
שנאת חינם.
שנאת חינם לא צריך רק להתנגד אליה,
לא להיות חלק ממנה, צריך לשנוא אותה.
לשנוא את השנאת חינם.
מה זה שנאת חינם?
מה זה שנאת חינם בין... קודם כל, אנחנו מבינים, הבנו, הבנו פרשה בתנ״ך. הבנו פרשה בתנ״ך. יש כאן אומה, ראינו, סקרנו את המופעים שלה.
יש כאן אומה, אנשים שהם סתם,
סתם, לא קשורים לכלום. מה עשינו לכם? מה נגענו בכם? הפוך, רק הבאנו לכם ברכה. משה רבנו יצא מכם, יכול להיות לכם, היה לכם כבוד.
אתם יודעים, מלך מרוקו,
מלך מרוקו,
מוחמד החמישי או השישי, איך קוראים לו,
הזמין, מה החמישי?
הזמין לא הזמן את הרב עמר אליו,
לתת לו עיטור כבוד.
מבחינת מלך מרוקו,
שילד,
הרב עמר נולד במרוקו, בקזבלנקה, ילד שנולד במרוקו ועלה לארץ,
הוא היה בן בילד שש, שבע, ככה הוא עלה לארץ, הרב עמר נהיה הרב הראשי לארץ ישראל, ואצל המרוקאים יותר חשוב שהוא נהיה הרב הראשי לירושלים,
כי ירושלים זה קדושה גם להם.
מבחינתו זה הכבוד הכי גדול, הוא הזמין את הרב עמאר ונשק לו את היד, ונתן לו עיטור כבוד הכי גדול.
אתה מתגאה בדבר הזה, בסדר?
אז המדינים יכולים להתגאות בזה שמשה רבנו יצא מהם. לא, הם לא מתגאים, הם מחפשים מה?
מחפשים להציק, לשנוא ולהשקיע בזה, וכשאתה שואל את עצמך למה,
התשובה היא ככה.
אומר משה רבנו לעם ישראל, את זה אנחנו צריכים לשנוא.
את השנאת חינם צריך לשנוא.
וכאן אנחנו רוצים רגע להעמיק מה זה שנאת חינם.
מה זה שנאת חינם?
זאת אומרת, התשובה היא כזאת.
שנאת חינם
זה שנאה
בלי סיבה,
נכון?
טוב, חייב להיות סיבה כלשהי.
מה?
התשובה היא ש...
איך אני אסביר לכם את זה?
עצם הקיום שלך מעצבן אותי.
מבין?
טיפה יותר מזה.
תראו, תרים את החדר הזה.
החדר הזה יש בו מקום, נכון?
נגיד שהיו כאן,
היו כאן, היינו ממלאים כאן הרבה הרבה אנשים,
ואז היה מישהו רוצה להיכנס.
הוא אמר, תשמע, אחי, אי אפשר, צפוף, כאילו, אין, אין מקום. לפעמים באוטובוס או באיזה רכבת או באיזה קרון,
מישהו נסע להתחייב, תשמע, אין, אין מקום.
בסדר, זה אפשר להביא.
יש אנשים שגם כשהם לבד בחדר,
צפוף להם, אין מקום.
כל מי שנכנס, כאילו,
מושך את תשומת הלב,
הוא מפריע להם,
אז הם שונאים אותו.
עצם הקיום שלך
מפריע לי.
אתה כאילו תופס כאן מקום.
אני לא נותן לגיטימציה לאפשרות שלך להתקיים.
זה שנאת חינם.
לא, אבל לא עשיתי לך כלום.
מה הקשר עשית? אתה פה.
אתה פה, אתה נושם.
אתה תופס מקום, זה מפריע לי.
זה שנאת חינם.
לא משנה מה תגיד.
לא יודע אם הוא נזכיר עד קמצא ובר קמצא.
לא משנה מה תגיד, לא משנה מה...
האני שלי ממלא את הכל. הישות, הגאווה של האדם. האני פשוט ממלא את הכל.
ואני, בסדר?
כשמשה רבנו אומר לעם ישראל, החלצו מאתכם, מה הוא אומר להם?
אם אתם רוצים לנצח את קליפת מדיין של שנאת חינם,
אתם צריכים להתאמן
על האפשרות של להיחלץ מעצמך.
לצאת מעצמך מה...
איך, חבל שלא הבאתי את הפסקה הזאת, באורות הקודש.
הרב קוק כותב באורות הקודש, יש, מה?
אורות הקודש ג' אם אפשר.
אני מקווה שזה שם. יש שם ג'?
תודה.
אומר הרב קוק, האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו,
עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי,
שזה מוריד את האדם לעומק הקטנות
ואין קץ לאיסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה.
כל היום האדם עוסק רק בעצמו וחושב על עצמו ודן בעצמו ומה יהיה לי ומה יקרה וכשמגיע איזה מישהו או עכשיו יהיה פה מישהו תופס מה אורות הקודש תראה היסוד הכללי איזה עמוד אתה רוצה אני אגיד לך את העמוד זה נקרא יסוד הכללות בעמוד קמ״ז בעמוד קמ״ז בסדר אז אומר משה רבן אם אתם אם אנחנו רוצים להילחם בקליפת מדיין שהיא שנאת חינם צריך לקיים מחלצו מאיתכם צא מעצמך
צא מעצמך לעבר הזולת האם אנחנו מסוגלים לצאת רגע
מעצמנו ולפגוש את השני לדעת שגם לו יש מקום גם הוא לגיטימי
גם הוא לגיטימי
כמה הורים אתם מכירים שלא נותנים לגיטימציה לילד שלהם לחיות חיים עצמאיים לא נותנים כל הזמן מנסים להשתלט עליו הוא כאילו שלהם
ואז חלילה זה יכול להגיע לשנאה
לא נותנים לו מקום אומרים שעל זה מברכים ברוך שפטרני
מעונשו של זה בגיל בר מצווה אבא עומד מול הילד ואומר לו אני כרגע יודע שאתה אישיות עצמאית
ואני אמור לכבד את זה.
ולכן, ברוך שפטרני, אני מנתק את הקשר הזה,
התלותי שלך בי,
מעכשיו אתה כבר אישיות עצמאית,
אני פה, אני אלווה אותך, אני אגיד לך, אבל אני מכבד אותך כאדם עצמאי.
ויש כאלה הורים שאולי אמרו את זה בבר מצווה, אבל כנראה לא הפנימו, והם ממשיכים לנהל את הילדים שלהם ולא לתת להם מקום.
שנאת חינם זה שאתה לא נותן לזולת מקום.
אין לו מקום מבחינתך.
עצם הנוכחות שלו מפריעה לו.
אתה נושם לי פה, זה מפריע לי. הנשימה שלך משם מפריעה לי.
זה שנאת חינם.
וההפך משנאת חינם, זה יחלצו מאיתכם.
גם אם אני לא מסכים עם הבן אדם הזה, גם אם אני לא זה.
יש לו מקום בעולם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו, וזה סימן שהוא נצרך.
אז אני צריך להיחלץ מעצמי,
ממה שממלא את כל מהותי וכל ישותי,
ואני רגע בא לפגוש את הבן אדם. אני לא חייב להסכים איתו, אני לא חייב להיות איזה... בוודאי, יש לו לגיטימציה.
כמה הדבר הזה נכון?
אנשים הולכים לדייטים,
עם בנות, כן?
ארבע שעות הוא מדבר,
מספר, סיפורים ואגדות, והיא עושה ככה עם הראש, ומהנהלת, בחורה טובה וכל זה.
ואתה שואל את הולך, היה מדהים,
איזה בחורה, היה תקוע בעצמו לגמרי.
היה מצוין, הפגישה, ואחרי זה לא מבין, לא נראה לי זה מתאים. אה, למה לא מתאים? היה מצוין.
דיברת עם עצמך,
תדלקת את עצמך, ניפחת את עצמך, עוד זה,
והיה לך מעולה, עבר לך מהר הארבע שעות האלה.
יש כאן בן אדם, יש לו מקום.
נותן לו מקום?
בעומק,
אנחנו נותנים כל מיני אפיקציות לזה שאתה לא נותן מקום למישהו.
כן, יש,
אומרים יש מורה ממלא מקום ויש מורה מפני מקום.
מורה ממלא מקום זה שהוא מדבר, כמו שאני עכשיו עושה, מדבר כל השעה רק הוא.
מורה מפני מקום, תגיד, כמו בחבורה,
אתה מודל את כולם לדבר, לשאול שאלות, שיהיה כאילו איזו התרחשות.
ובעומק, שנאת חינם יכולה להיות,
זה יכול להגיע, החוסר נתינת מקום הזה יכול להגיע גם לשנאה.
עצם הנוכחות שלך מעצבנת אותי.
אומר משה רבנו,
מי שרוצה ללכת ולהילחם בשנאת חינם, בקליפת מדיין, קליפת מדנים,
שבאה אלינו בלי שום סיבה, הוא חייב להיות מה?
דבוק באהבת חינם.
דבוק במשה רבנו.
משה רבנו, מה העניין של משה רבנו?
מי זה משה רבנו?
כל כולו של משה רבנו זה ויתור גמור על עצמו למען עם ישראל.
משה רבנו רק יוצא מעצמו,
כולל פה בציווי הזה, אומר, מה אמר לו הקדוש ברוך הוא, תשמע, תעשה את זה ואז תמות.
וואלה אפשר לקחת את הזמן, כן?
אם מדובר על זה, אז לאט לאט, נכין את המשקים, וקפק אחד, קפק שתיים, אולי לא טוב, כאילו אפשר לברוח את הפקודת מבצע על פני איזה שם. משה רבנו מזדרז, השפת אמת אומר, משה רבנו אמר,
עם ישראל תלוי בזה, אני רץ, אבל אתה הולך למות.
מה קשור אני? מה קשור למות? מי מעניין אותו מי שאני? עם ישראל מעניין אותי.
אז הוא רץ, הוא נחלץ מעצמו לעבר הכלל.
ככה אפשר לנצח את מדיין.
אם אתם רוצים לנצח את מדיין, תהיו כמו משה רבנו.
תחלצו מאיתכם.
שכל אחד יצא מעצמו ויפגוש את הזולת.
לזה קוראים אהבת חינם.
אני הולך רגע לאיזה יישום טיפה יותר פרקטי.
גם טיפה מעולם הזוגיות,
כי בסוף אהבת חינם זה דבר ראשון בבני זוג.
אפשר לדמות מערכות יחסים מעניין איש לאישה
לטיולים, לטיול בחוץ לארץ.
אני אגיד, אישה מבקשת מבעלה, אני רוצה לספר לך משהו, יש לי איזה בעיה, יש לי איזה כאב,
יש לי איזשהו...
רוצה לבקש לספר לך משהו. אז תחשוב שהיא, אמרנו את זה כבר פה,
למה זאת אומרת לי פה?
תחשוב שהיא,
מזמינים אותך בעצם לטיול בחוץ לארץ.
תחשוב על זה, אתה כרגע הולך לעבור ארץ, זה לא הארץ שלך, זה ארץ אחרת.
אתה צריך להגיד, שנייה רגע, כבר אני מגיע, רוץ רגע למגירה, תביא דרכון,
ותחתים אותו, עכשיו אתה הולך לבקר בארץ אחרת.
כשמישהו הולך לבקר בארץ אחרת, אז מה הוא רוצה לראות בארץ האחרת?
הוא רוצה לראות מה ששם, לא מה שפה.
נכון? הוא רוצה לראות את הנופים, את השפה, את המנהגים, את המט... זה מה שהוא רוצה לראות.
הוא לא הולך עד תאילנד כדי להגיד יואו הנה חומוס כמו במחנה יהודה.
בשביל זה צריך לסע.
יואו הנה זה כמו,
זה לא באנו לראות פה וזה, באנו, זה יש לנו כאן בארץ.
אז כשאדם הולך לבקר בארץ של אשתו,
נגיד,
הוא צריך להסכים, מה?
לפייל בארץ הזאת, לנסות להבין את הנופים שם, את השפה שם, את המנהגים, את הריחות, את הטעמים.
אתה לא תעבור לגור שם, אל תדאג, אתה תחזור אחרי זה לארץ שלך, אבל כרגע אתה שם.
מה רוב האנשים עושים?
לא מאפשרים.
היא מדברת, אומרת איזה משהו, אה, שנייה, אצלי בארץ
זה אחרת.
זה בכלל לא מפריע, זה לא כואב, זה לא זה.
אומרים לו, אני יודע את זה אצלך בארץ, אבל עכשיו אנחנו מדברים על הארץ שלי, נכון.
כל רגע הוא מתעקש להגיד
איך זה אצלו בארץ שלו.
זה מזכיר לי את זה, זה מזכיר לי פה, זה ככה זה אצלי, לא, אצלי זה הפוך, לא, כל הזמן.
אז בסוף יאמרתי לו טוב, אז לא.
אז לא הצלחתי להעביר אותך לארץ שלי.
לא נתת לי מקום.
לקחת את המקום שלך, את הארץ שלך, והשתלטת על הארץ שלי.
הזמנתי אותך לבוא לבקר אצלי בארץ,
לא הסכמת.
נשארת בארץ שלך.
פראייר. הפסדת טיול לחו״ל.
באופן המותר.
כן?
בלי לתת מהארץ.
כי אין דבר יותר מרתק, אין נוף יותר מרתק
מנוף אנושי.
זה הדבר הכי מרתק בעולם.
היכולת לתת מקום לזולת כישות עצמאית, בין אם זה הילד,
בין אם זה בני זוג,
בין אם זה מי ש...
תמצא עצמך היא בעצם היכולת שלי לצאת מעצמי לעבר מישהו אחר, לפגוש את הכאבים שלו,
את הרצונות שלו
ולהיחלץ מעצמי.
זה אהבת חינם.
אני מבין שלמרות שאני לא מסכים, הקדוש ברוך הוא החליט שהאדם הזה יהיה כאן.
אז יש סיבה.
שנאת חינם שאני לא מצליח לצאת מעצמי.
רק אני, כל-כולי ממלא את כל החדר הזה וכל מי שנכנס, כל מי שאומר איזה עמדה, מפריע לי.
שנאת חינם.
בשנת תרנט בשמחת תורה דרש הרבי הרשב שהיה האדמו״ר החמישי לחב״ד
והיה קוראים לו הרמב״ם של החסידות.
הוא היה כתב בהרחבה מאוד מאוד גדולה.
הוא כתב קונטרס ארוך בין 40 עמודים שבזכות השיעור הזה עברתי עליו השבוע שנקרא יחלצו מאיתכם.
הסיפור לכתיבת הקונטרס הוא לא פחות ממדהים.
מה הסיפור?
הנה הוא מביא כאן הבן שלו הרייץ.
פעם ישב אבי בהתוודות חסידים וראה שהם עזגו לאחד המסובים משקה בכוס
שקודם לכן שתה ממנה חברו.
חבר'ה, אנחנו...
בסדר. קורה, מישהו שתה, לא, משקה גם, זה מטהר,
מחטא את הכוס.
האלכוהול, הכל בסדר גמור, כן?
אז ההוא, החסיד הזה נטל את הכוס ושטפה,
ורק אחרי כן היא שתה ממנה.
אבי הקפיד על כך,
ובעקבות זאת אמר את המאמר המפורסם החלצו.
כאילו אתה איזה מין היסטניסט כזה, ולא מתאים לך להיות...
אתה שוטף את הכוס של החבר שלך, הוא ראה באדמוור הרשע, בדוקין, בדקות,
הוא ראה בזה פגם.
והוא כתב את מאמר החלצו, שכל המאמר בעצם עוסק בלבהר מהי קליפת מדיין
בנפש של כל אחד ואחד מאיתנו.
קליפת מדיין זה קליפת שנאת חינם, שמישהו שנמצא לידינו מעצבן אותנו, גם בלי שהוא אמר כלום.
עצם הנוכחות שלו, כי אנחנו, היא תולדה ישירה של מה?
של גאווה ושל ישות.
כאילו אתה, הכל צפוף לך פה, כי אתה ממלא את הכל.
מספר משפטים מתוך המאמר, זה מאמר ארוך מאוד כמו שאמרתי לכם, קליפת מדיין היא שנאת חינם ופירוד הלבבות.
הפך האחדות ההורסת כל חלקה טובה.
זה קליפת מדיין.
משה רבנו הוא ההפך מקליפת מדיין, כי משה רבנו יצא ממדיין. משה רבנו יוצא מעצמו כל הזמן למען עם ישראל. כל הזמן הוא יוצא מעצמו.
כל הזמן אין לו חיים.
כל הזמן הוא רק למען עם ישראל, כל הזמן הוא רואה את האחר. ככה משה רבנו, תכלית הענווה והביטול.
וקליפת מדיין,
בלי שעשיתי לך שום דבר, אני אבוא להציק לך.
שנאת חינם משנאה ללא כל סיבה, אינה תלויה בדבר או במי שגרם לו עזרה.
שנאת חינם משנאה עיוורת למי שלא יכול לסובלו ולכן מתקוטט ורב עמו,
אף אם אינו מכירו כלל ולא היה לו שום משא ומתן עמו.
לפעמים נותן תירוצים למה הוא שונא אותו, מחפש ומוצא תואנה ועלילה להצדיק עצמו, אבל אין זו האמת.
הסיבה האמיתית, הישות שלו, הגאווה,
שחשוב הוא בעיני עצמו,
הוא מרגיש עצמו מאוד, ואינו נותן מקום לזולתו הממעט את מציאותו.
כשהוא לידי, פחות רואים אותי.
פחות רואים אותי אם הוא נמצא כאן. אם הוא לא היה, היה עדיף.
אפשר היה להעלים אותו.
בסדר?
תחשבו כמה רבנים יש בעולם.
וכל רב רוצה, יש לו שיעורים, וכל רב רוצה שישמעו אותו.
אם לא היה רבנים בעולם, היו שומעים רק אותי.
נכון?
זה ממש מעצבן.
לא יודע, אולי יש רבנים שיש להם גם שיעור נפש הפרשה.
זה ממש מסוכן, הדבר הזה.
צריך להגיע אליהם, טפל בהם.
אתם צוחקים? זה לא מצחיק בכלל.
מה זה צריך להיות?
כל מכון מאיר, יש הרבה מצלמות. רק אני צריך להצטלם פה.
או, או, יש פה תלמידים נאמנים, יפה.
אינו נותן מקום לזולתו על משה רבנו,
הרבי גאון אמר טוב עין הוא יבורך.
משה רבנו טוב עין, יאללה גם אתה, גם אתה, גם יהושע, גם,
ברוחב לב לכולם.
לא רק אני.
אינו נותן מקום לזולתו הממעט את מציאותו,
עד שגורם להתרחקות ולפירוד ולמחלוקת ולריב.
וזהו ההפך צד הקדושה שהעיקר בה הוא הביטול והענווה.
זה העיקר.
קליפת מדיין גוברת
אם זולתו הוא בעל מעלה ומדרגה בשכלו ומידותיו,
אם זולתו בדרגת חסידות וטהרה וקדושה יתרה,
דבר העשוי לאיים על הישות שלו באופן מיוחד. הוא יותר צדיק ממני! זקן שלו יותר ארוך! יש לו פעולות יותר חזקות!
יותר אנשים באים לשמוע את השיעורים שלו!
כן?
תדעו לכם, זה לא... יותר חיפה להגיד כאן, זה עונת הכנסים עכשיו, כן?
בניין שלם, ופה ושם. שולחים לך כמה אנשים נרשמו לשיעור שלך.
וכמה לשיעור?
כן, צריך להיזהר ליפול בקליפה הזאת.
איזה שורה שמו אותך, מול איזה רב אתה רץ ראש בראש, חלילה, כן, זה.
מפרגן, ברוך השם, יש מספיק יהודים לכולם,
וגם יגיע יהודי אחד לשיעור שלך זה עולם ומלואו, לא?
לשמוח, לשמח, תפנה אנשים לשיעור ההוא. מישהו בא לך להתלבט, תקשיב, יש כאן ארבעה שיעורים,
תשמע, אם אני הייתי במקומך, אני הייתי לוקח לשיעור ההוא,
רק אני חייב ללכת לשיעור שלי, כי אני מעביר אותו.
אבל אתה,
קליפת מדיין גוברת.
עם זולתו הוא בעל מעלה ומדרגה בשכלו ומידותיו. עם זולתו בדרגת חסידות וטהרה וקדושה יתרה.
דבר היה עשוי לאיים על הישות שלו באופן מיוחד.
עד ששונא אותו שנאת חינם מרוב קנאה קשה כשאול.
הוא כועס עליו ורב אותו ועושה הכל כדי להשפילו.
אומר אדמו״ר הרש״ב
שנאת חינם נפוצה ביותר בין עובדי השם.
וואי וואי. לפנים נכון? בלי רחמים.
עכשיו הרבי שלח את הקונטרס הזה
הגיעו אליו, זה מופיע, אני לא זה, היה כל מיני סכסוכים בכפר חב״ד.
אז הרבי אמר, אני עכשיו מבין למה אדמור הרשב כתב, הדפיס את המאמר הזה באלפי עותקים ושלח להם.
הוא אמר שילמדו את זה.
אבל זה לא, זה בכל מקום שיש עובדי השם. כל אחד יש לו אמירה וכולי.
כל אחד בונה בונה לעצמו בתורה ובעבודה על פי דעתו ושכלו דווקא.
ואין אחד מתאחד ומתחבר עם רעהו. לא, רק השיטה שלי נכונה.
כל אחד מבטל את הטוב שבעבודת חברו. אה, אלה זה, לא, אלה זה, לא. כל אחד כאילו.
וכל חיסרון שנמצא בה יגדיל וירחיב עשרת מונים,
אף אם אינו אל החיצוני,
שהיינו נוגע בגוף ועצם עבודתו. התנהגות זו מעידה ששונאו את חברו בליבו,
ואינו חפץ כלל בטובתו.
ומהי הסיבה לשנאה הזו?
ישותו והרגשת עצמו.
או בלשון אחרת, היעדר הביטול והיעדר הנחת עצמותו.
תפסיק לחשוב על עצמך.
כל כך הרבה.
תפסיק להיות מכונס בעצמך.
צא מעצמך.
החלצו מאיתכם.
תצאו מעצמכם. שאדם יצא מעצמו לעבר הזולת ויכבד אותו.
יש לו מקום. הוא לגיטימי.
אתה לא חייב להסכים איתו. אתה לא חייב להיות כמוהו. אבל יש לו מקום. יש מקום בעם ישראל להרבה דעות, להרבה אפשרויות, להרבה גוונים ועבודת השם.
זה טוב וזה טוב. תבחר את הדרך שלך, אבל זה לגיטימי.
החלצו מאיתכם.
ככה נלחמים במדיין.
זה לא סתם שהפרשה הזו, פרשת מטות, פותחת את התקופה של שלושת השבועות, שזו תקופה שנחרבנו בגלל שנאת חינם, כדי שנדע היטב איך נראית אהבת חינם.
אהבת חינם מכבדת ונותנת מקום לכל אחד, מאפשרת את המקום הזה.
אדם נחלץ מעצמו ויודע לפגוש את הזולת,
ואז אם אנחנו הולכים בדרך של משה רבנו,
דרך של ביטול,
דרך של ענווה,
מצליחים לתקן את קליפת מדיין שנזכה לזה.
ברוכים תהיו.
