תשמעו.
אנחנו נמצאים היום בתאריך מיוחד,
והיום זה יב' בתמוז.
אני רוצה לקראת הנחה שלא רבים כאן סגורים על הפינה מה זה יב' בתמוז,
אז אנחנו נעשה סקירה היסטורית קצרה,
ואז נלמד גם דברים שקשורים גם ליב' בתמוז וגם לפרשת
פנחס שנקרא בעזרת השם
בשבת הקרובה.
ואנחנו בעצם ננסה ביחד,
דרך המאמר שנלמד היום, חלק ממנו, בטח להיות כולו,
לנסות להבין מה נותן כוח לאדם
לצאת במסירות נפש נגד, נגד משהו, נגד תפיסות מקובלות,
נגד זרם, כן, זה בעצם מה שפנחס עושה.
יש איזו נהייה, יש איזו זרימה, אנחנו מבינים שרק 24,000
מתו במגפה, בטח היו עוד כאלה שהיו מסביב,
אז היה פה איזו זרימה המונית לכיוון שיטים,
לכיוון בנות מדיין,
ואף אחד לא מצליח לזוז, והנה פנחס קם מתוך העדה ועושה מעשה של מסירות נפש ועוצר
את המגפה, כן?
כלומר, אם הוא לא היה עושה את המגפה, הייתה יכולה חלילה להימשך וכנראה כמות המשתתפים בחגיגה הזאת הייתה אפילו גדולה יותר.
אז הסוגיה שמעסיקה אותנו זה מה נותן לאדם את הכוח הזה,
כוח של מסירות נפש, וזה קשור לייד בית בית אמוז. מה זה יבית בית אמוז?
אנחנו מדברים על השנים האפלות
שבהן השלטון הקומוניסטי עולה לשלטון,
תרפו,
משהו מהמחקרים מדברים כאן, והשלטון הקומוניסטי,
סטלין אז,
כבר בשלטון,
והשלטון הקומוניסטי, כחלק מהביסוס שלו,
נלחם בכל דבר שעלול להיראות לו מאיים על השלטון שלו. בין השאר הוא נלחם ביהדות.
מוקמת מחלקה מיוחדת,
אז לא קראו לזה קגב, קראו לזה FPO. כן, זה היה השם,
גפפאו, בריסייט,
ואחרי זה זה נהיה קגב, הכל שמות של אותו שטן, כל פעם הוא מחליף זה.
ושם הקימו מחלקה מיוחדת,
שהעניין שלה היה לטפל בעניין היהודי היבסיאצקיה שמטבע הדברים הובלה בעצמה על ידי יהודים שנהיו קומוניסטים והם רדפו כל סממן יהודי, סגרו
תלמוד התורה, סגרו מקוואות, כל דבר דתי בכלל באופן כללי ברוסיה הקומוניסטית נתפס כסוג של איזה שיעבוד לאוטוריטה אחרת שהיא לא השלטון וכן איזה הדרך.
ובאמת הרבה מאוד יהודים זה מה שאנחנו כרגע רואים בעלייה מרוסיה, מגיעים לכאן אחרי 70 שנים של נתק מוחלט.
לי הייתה את הזכות הגדולה באמת
להיות במינסק ברוסיה הלבנה בשליחות של חודשיים וחצי, שלושה. עכשיו, בדיוק התקופה הזאת הטסתי.
י״ז בתמוז, צמתי כבר שם.
וחזרנו לפני עוד שש שנה.
ובאחד הפעמים היינו במינסק.
וזה היה תקופה, כשאנחנו היינו בה, זה היה בדיוק באותה שנה רוסיה הלבנה קיבלה עצמאות.
כלומר זה עדיין עוד היה,
זה היה תשנ״ד 94,
ברית המוטט התפרקה ב-92, אבל עדיין היה פחדים באוויר.
באחת הפעמים שהייתי בבית הכנסת, אז הגיעו שני,
הגיעו שני אנשים לבית הכנסת
והם היו ככה לבושים יפה וכל זה, והם
הולכים לארון ספרים,
ואחד מהם הוציא סידור,
זה תפילת כל פה,
ומראה להו שלידו,
אמרו לו סמטרי יטא יטא אלף.
הוא אומר לו דאה, יטא אלף, כאן ישנה.
אשתו איתה.
יטא בית. לא, יטא בית.
אשתו איתה, יא זביר, יא זביר.
יטא גימה, יטא ד... כאילו, מזכירים אחד לשני את ה...
בקיצור, אני הבנתי שיש לי כאן איזה סיפור מתחת לידיים,
אז התחלתי קצת לדבר איתם ב...
אז הייתי קצת יותר רוסית ממה שאני יודע היום.
ובסוף שניהם התחילו לדבר ברצף, אז לא הבנתי מה אף אחד לא אומר, אז קראתי לי מיטולגימן,
והסיפור הוא כזה, שני החבר'ה האלו הם שני אחים.
אחד היה בן 75, אחד היה בן 77. והם שניהם היו בני 5 ו-7 כשהסובייטים הקומוניסטים סגרו את התלמודי תורה.
סגרו פשוט ושלחו אותם לבית ספר כללי.
והם כל החיים הסתירו את היהדות שלהם.
הם הלכו לבית ספר כללי, אחרי זה למדו, היו מהנדסי מים.
ועכשיו, שנתיים אחרי שברית המועצות נפלה,
הם קיבלו פעם ראשונה בחיים אומץ לחזור חזרה לבית הכנסת, והם חזרו,
כמו בניווט, שאתה הולך לאיבוד,
הם חזרו לנקודה האחרונה שהם הכירו, שזה האלף-בית.
הם פתחו והתחילו לזהות את האותיות. זה לראות מול העיניים את
הגאולה, את הגלות.
כמובן שהרב יצחק שניאורסון, שהוא האדמו״ר השישי מחב״ד,
שהיה גר אז בעיר רוסטוב,
ויש ניגון שנקרא ניגון מרוסטוב, אתם מכירים?
לא מכירים ניגון מירוסטור, לא חשבתי שתכירו.
זה ניגון יפה מאוד.
די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די די הוא היה גר שם הוא התחיל הוא הקים מחתרת שלמה
שהעניין שלה היה חיים יהודיים תלמודי תורה ברית מילה מקוואות לימודי קודש
החייאת היהדות בכל רחבי ברית המועצות הוא לקח עשרה חסידים
תשעה והוא והשביע אותם
השביע אותם עשה להם שבועה
שהם ימסרו את נפשם ממש עד טיפת דמם האחרונה,
עד טיפת דמם האחרונה
כדי שלא תכבה אש היהדות ברוסיה.
אני מדבר על מיליוני יהודים.
והוא עמד בראש כל האירוע הזה.
זאת אומרת שהוא שלח אנשים
והכשיר רבנים וכמובן שוחטים ומוהלים וכל הדברים האלו כדי שאפשר יהיה לאכול כשר ברוסיה,
אפשר יהיה לטבול במקווה ברוסיה,
אפשר יהיה ללמוד תורה ברוסיה והכל כמובן בצורה מחתרתית.
והוא לא כל כך הסתיר את זה אפילו.
וכמובן שלא עבר הרבה מאוד זמן,
בהתחלה גירשו אותו מרוסטוב לנינגרד נדמה לי,
ואחר כך
שמו עליו עין גם שם, וביום כ״ו בסיוון
של אותה שנה, תפרש פח נדמה לי,
הקיפו את הבית שלו חיילים של ה-FPO ועצרו אותו.
האשימו אותו שהוא קונטרה רבולוציונר,
והוא מארגן מרידות וכל מיני דברים מהסוג הזה,
והוביל אותו לכלא שפולי
הנודה לשמצה. עכשיו תבינו, האווירה באותם ימים שמי שנכנס למכונית, אין משפט, אין בטיח, אין כלום, זה כדור בראש ובמרתפים,
הורגים אותו.
והוא בא לשם לחקירות, יש לנו את החקירות שלו,
הוא התנהג בתוקף גדול שם, אבל הם הכו אותו בצורה,
מכות שהוא סבל מהם כל החיים אחר כך,
הוא גם נפטר בקיצור ימים ושנים בגלל מה שהוא סבל שם, מכות איומות.
כמובן איימו עליו וכו', והודיעו לו שנגזר גזר דינו למוות.
ואז התחילו להפעיל העולם היהודי, התחילו להפעיל את כל הגלגלים,
ממש לחצים, מלמעלה, מלמטה, מכל מיני כיוונים, מסו, מכל... בסופו של דבר הצליחו ממש להפעיל לחץ בינלאומי על הממשל המרכזי במוסקבה.
הצליחו לשכנע אותם שיקרה להם נזק גדול מאוד,
תדמיתי וציבורי,
אם הם יהרגו את הלבין של היהודים.
והיו מעורבים בזה כל מיני אנשים.
היו מעורבים בזה שזר,
שהיה נשיא המדינה,
שהיום כולם מכירים את השם שלו, בזכות שסגרו את שדרות שזר פה בירושלים,
כן?
אז השם שלו היה המלא, אה, ברוך תהיה. בדיוק, אני באתי לבקש כוס מים. ואתה, טרם יקראו, אני אענה.
ברוך תהיה. מלוך התן, אדוני, מלך העולם, שהכול היה אמור.
הוא היה פעיל ציוני.
חבדניק, שניאור זלמן רובשוב, זה השם שלו.
והוא התחיל להפעיל את מי שצריך וכולי,
והיה גם אשתו של הסופר הרוסי הנודע מקסים גורקי.
היא הייתה כזאת הומניסטית.
פעלו גם איתה. בקיצור,
פעלו מכל מיני כיוונים,
ובסופו של דבר,
בג' בתמוז,
שזה אחרי זה יום הפטירה של הרבי,
בג' בתמוז הוא קיבל ידיעה שהחליטו להמיר את עונש המוות.
זה לא קורה ברוסיה הסובייטית, צריך טיפה להכיר את ה... אנשים היו נעלמים מדי יום.
נעלמים, ופתאום רוצחים אותם, והורגים אותם בלי יותר מדי...
הודיעו לו שהחליטו להמיר את גזר הדין המוות בעשר שנות גלות,
שגם זה סוג של גזר דין מוות.
זה היה בג'
בי״ב בתמוז הודיעו לו שהתקבלה החלטה מהשלטון המרכזי לשחרר אותו מיד,
אבל מי שהיה צריך לשחרר לא היה, אז הוא השתחרר בפועל בי״ג.
בחב״ד אומרים, יב' תמוז זה יום בשורה, יג' זה יום גאולה,
יב' בתמוז זה גם היום הולדת שלו,
של הרבי אריאל, הוא השתחרר גם ביום הולדת שלו.
כשהוא השתחרר הוא כתב מכתב ואיגרות,
שזה לא היה רק כלפיו, זה היה כלפי כל עולם היהדות,
כל עולם היהדות בברית המועצות וכו',
הוא בסופו של דבר הצליח לצאת משם ולהגיע לוורשה,
אותו דבר הוא עשה גם בוורשה, ובכל מקום שהוא עשה היה נראה חסר סיכוי והוא הצליח.
בוורשה התחילה מלחמת העולם השנייה והוא הצליח להימלט מוורשה לפני שהנאצים הגיעו לשם.
בת אחת שלו נהרגה, נכנסה לטרבלינקה, אבל הוא הצליח לברח עם שתי בנות
והגיעו לארצות הברית.
ואחריו הגיע החתן שלו, הרבי, שהיה אז בצרפת ומשם כבר הכל
היסטוריה כי הם הקימו את המפעל הגדול של חב״ד בארצות הברית.
אבל צריך לדעת שרשת המרגלים שהם הקימו נשארה
והרבי ניהל אותה.
הרבי ניהל אותה, הוא ידע בכל מקום היכן נמצאים הפעילים
שדאגו שלא תכבה אש היהדות בברית המועצות. אלי ויזל מספר את זה, לובה אליאב, מי שמכיר את לובה אליאב, היה פעיל ציוני חשוב מאוד במדינה, והוא התעסק הרבה מאוד ביהדות ברית המועצות, הוא בא לבקר את הרבי,
הרבי הוציא את כולם, פתח לפניו מפה והתחיל לעבור איתו
כפר אחרי כפר, אומר לו כאן יש משפחה כזאת, מה איתם?
כאן יש... הוא פתאום ראה שהרבי שולט לגמרי בכל מה שקורה בברית המועצות.
החזיקו.
אז זה הסיפור של זה. עכשיו, אופן ההתנהלות של הרבי, של הרבי האדמור הייץ בהכלא, היה באופן של תוקף גדול מאוד.
הוא לא התפעל מהם.
הוא ענה להם על מה שהוא רוצה לחקירות. הוא דרש את התפילין שלו, הוא עשה שם שביתת רעב.
הדבר המדהים שמי שעצרו אותו היו שניים שקראו להם נחמנסון ולולב.
הם היו שני המפקדי היבסצקי היהודים,
שהעבוד שלהם היו חסידים שלו,
היו חסידי חב״ד, והם כמובן הפכו את עורם וכולי,
והוא נכנס בהם, כן.
אחד אמר לו, כשלקחו אותו, אחד אמר לו, אני אקח לך את החבילה.
גם אבא שלי היה נוהג לסחוב לרבי הקודם את הדברים, אז הוא אמר לו, אתה לא תיקח.
אבא שלך סחב את הדברים לרבי, כשהרבי רצה, אמר לאן ללכת?
אותי אתם לוקחים בכוח. ויש ממש תשובות שהוא ענה בחקירה שלו, בהמון המון תוקף ועוז,
מיהו ומה תפקידו, ושהוא לא,
כן, אמרו לו, מי אתה? אמרו, אתם יודעים יפה מאוד מי אני, אם באתם לפה אתם יודעים מי אני.
ואז הם עשו חיפושים, אמר להם, בספרים אתם לא נוגעים, רק אני אגע בספרים, אתם יש לכם ידיים טמאות,
אני אראה לכם שאין פה כלום. ככה הוא ענה להם בתוקף,
והם אמרו לו, טוב, אתה...
איימו עליו,
לא בחקירה זאת, בחקירה אחרת, מישהו איים עליו במקדח, אמר לו,
זה כבר יפתח לך את הפה.
הוא אמר לו, מה שאתה מחזיק ביד זה יכול לאיים על מי שיש לו עולם אחד והרבה אלוהים.
אבל לי יש שני עולמות ואלוהים אחד, זה לא מפחיד אותי.
לכן על זה הדרך. הוא היה תקיף מאוד, אדמו״ר היעץ,
והוא שוחרר.
הוא שוחרר, וכמו שאמרנו, הוא הגיע אחרי זה לוורשה,
ואחרי ורשה הוא הגיע לארה״ב, וגם שם אמריקה אינה שונה, התחיל את כל התהליך. בי״ב תמוז, י״ב, י״ג תמוז, מנהגות של חסידים להתוועד
לזכר הנס הגדול הזה, כי זה באמת בחינת נס,
לגמרי לחופשי ואין טוב מלהתוועד בדברים שכתב בעל השמחה בעצמו כשהוא השתחרר הוא כתב כשהוא הגיע לארה״ב הוא כתב מכתב אתם רואים זה לא כתוב כאן זה מתפשת צדיק בית
המאמר הזה מאמר לחסידים שלו שנשארו שם
וזה מאמר מאמר נתת לירך הנס להתנשא שנכתב לכבוד יב בתמוז ועוסק בסוגיית מסירות נפש מאיפה הכוח למסור את הנפש
או מה תפקידו של הניסיון, יותר נכון.
זה תוכן המאמר.
אז אם כשר הדבר בעיניכם,
שנלמד את זה. נותנים לכם.
או שאתם רוצים דברים אחרים.
אפשר? יש לי... מה?
רוצים את זה.
זהו.
יפה.
אז בואו נתחיל.
נתת ליראיך נס להתנוסס, נתני קושת סלע.
פסוק.
הוא פירש בתרגום יונתן,
נתת ליראיך ניסיון להתנסות בו
בגלל קושטא דאברהם לעלמין.
וידוע שאברהם אבינו עליו השלום פתח הצינור של מסירות נפש.
בתחילת עבודתו של אברהם
הייתה הכרת אלוקות מענייני העולם.
כי פתאום במדרש רבה אמר רבי יצחק משל לאחד
שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג
הציץ עליו בעל הבירה.
כך, לפי שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג,
הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני הוא בעל העולם.
ומעשה אבות סימן לבנים.
והעבודה במסירות נפש בענייני ניסיונות דווקא.
דנאי, אני עוד שניה אסביר קצת.
דנאי גלות זה אחרון חלוק מהקודמים בריבוי העלמות וההסתרים ביותר וריבוי הניסיונות.
אשר באמת, הנה זהו עצמו הוראה על הכוח והעוז שניתן מלמעלה לכל אחד ואחד שיוכל לעמוד בניסיון.
בואו רגע נעצור כאן.
אתם מכירים את המדרש הזה, נכון?
שאברהם אבינו ראה בירה דולקת,
אמר,
נכון?
היה עביר ממקום למקום,
וראה בירה אחת דולקת. אמר, בירה זו בלא מנהיג,
איתי תלווה על הבירה.
מה הכוונה? מה הוא ראה?
מה אברהם ראה?
מה זה בירה דולקת?
איך?
שמש, מה אתה אומר?
נשרפת. מה זה בירה?
ארבון.
כאילו אברהם אבינו רואה את הארמון עולה באש.
או במילים אחרות, הוא רואה את העולם שלנו מלא הפקרות.
רציחות, גניבות, שודים,
מלכים שעולים, דיקטטורים ומשעבדים את כולם.
הבירה הדולקת זה בעצם משל לעולם הזה שאברהם אבינו עובר בכל מיני עולמות, הוא רואה, יש לו עולם פילוסופי,
אבל כשהוא מסתכל על העולם הזה, על ההתנהלות שלו, המדינית כביכול,
הוא רואה שהעולם הזה עולה באש.
אז הוא שואל את עצמו, יכול להיות שהעולם הזה הוא הפקרות?
שסתם כמו עולם הטבע.
עולם הטבע, מיד הוא ידבר על זה, עולם הטבע הוא סוג של זכרות,
כאילו האריה חזק אז הוא אוכל את הזברה, אין איזה זברה צדיקה, הזברה לא צדיקה, אין את הדברים האלה.
אין באמת מופסה ושכר, זה לא צדיקה, זה
הוא הוא, הוא מופסה, הוא שכר, הוא סימבה.
אתה יודע במה מדובר, כן?
אז אה...
אין אה... אז אברהם אבינו מציץ עליו הקדוש ברוך הוא אומר,
דרך אגב, יש בעל הבירה.
אז מה זה אומר?
עדיין הבירה עולה באש.
זה אומר, מבין אברהם אבינו, אוקיי, אני מבין שכדי לגלות את בעל הבירה, אני צריך להיות מוכן להיכנס למה?
לתוך האש.
לתוך האש. איך קוראים לזה?
לעמוד בניסיון.
אנחנו כבר מתחילים פה לקבל
התחלה של הגדרה.
אחד החושים החזקים ביותר של בעלי חיים זה לברוח מאש.
בעלי חיים מרחים אש,
הם בורחים.
עוד הרבה לפני שזה מגיע אליהם, יש להם חוש ריח חזק, הם הריחים את הריח שלהם ובורחים, כי אין להם מה לעשות עם הדבר הזה.
האם האדם יכול להיכנס לתוך האש?
זה ללכת מה?
נגד הטבע.
טוב,
אז הוא ממשיך ואומר,
גלות זה האחרון חלוק מהקודמים בריבוי
העלמות וההסתרים ביותר בריבוי הניסיונות, אשר באמת, הנה זה בעצמו הוראה על הכוח והעוז
שניתן למעלה לכל אחד ואחד שיוכל לעמוד בניסיון. וכמבואר בעניין משביעים אותו,
כן, מבואר שכשאדם יוצא מבטן עימו, משביעים אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע. למה צריך להשביע? כי יהיו הרבה ניסיונות.
זה פירוש שבועה מלשון סובה,
כמו שכתוב, סובה שמחות את פניך,
או כמו חלב ודשן תשבה נפשי,
שהוא הסובה העצמי הנותן כוח ותוקף עוז בעבודת השם בכל מקום ובכל עת,
להיות גיבורי כוח עושה גברו יתברך בקיום תורה ומצוות. מה זה סובה עצמי?
במקום להגיד צובע עצמי אפשר להגיד ביטחון עצמי.
בסדר? שאדם בטוח בתוכו
שיש לו אמת והוא הולך עליה והוא לא מפחד.
זה לא יראה.
מול מלא מתנגדים, יש לו תוקף.
הוא לא חק ולא זר מפני איש.
בסדר?
זה משביעים. כאילו משביעים אותך שתהיה שבע.
תהיה שבע, הכוונה תהיה בטוח בעצמך.
אל תתפעל מכל מיני רוחות תרבותיות כאלה ואחרות.
עמדה.
עמדה.
עם ישראל מחזיק מעמד כבר שלושת אלפים שנה עם התורה, נכון?
לא צריך להתרגש עכשיו מכל מיני רוחות, כאלה ואחרות, הכל בסדר,
הכל בסדר.
אנחנו פה שלושת אלפים שנה, אנחנו נהיה פה עוד שלושת אלפים שנה.
אני יכול להבטיח לכם נאמנה שגם בעוד מאה חמישים ושמונה שנים
יהיה כתוב זמני כניסת השבת בכל העיתונים,
בסדר? החדשות השתנו מאתיים פעם, זה לא ישתנה.
אז לנשום, לנשום עמוק, לא צריך, כן, הכל בסדר, אנחנו...
תוקף, להיות שבע. יש כאלה, מה לעשות?
בגלל שזה, אז צריך לעשות רפורמות,
שינויים, רגע, אחרת לא יבינו את זה. הכל בסדר, הכל בסדר, אנחנו, לא להיבהל.
תוקף.
בקיום תורה ומצוות.
ולהיות גם, לשמוע וכל דבר עוז. זה יתרון הכוח עוז שניתן בגלות האחרון על גלות מצרים.
ובגלות מצרים כתיב, ולא שמעו על משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.
ופראי שעה שלו קיבלו תנחומים. מה שאני כן, בגלות זה ניתן הכוח והעוז להכיר את האמת,
כי הם רק ניסיונות בלבד. בואו ננסה רגע להבין
מה ההבדל בין הגלות האחרון
לגלות מצרים.
במובן הזה הגלות האחרון זה גם אנחנו כאן היום במדינת ישראל,
שאנחנו ברוך השם בגאולה,
גאולה גמורה בחומר,
אבל
יש צדדים שבהם אנחנו לגמרי בגלות הדעת.
אבל מה ההבדל?
ההבדל הוא כזה,
במצרים היו את הרשעים המצרים,
שהגיע משה רבנו ועשה המופתים,
ולפחות ידעת היכן נמצאת האמת.
אנחנו חיים היום בסביבה תרבותית שבה אין אמת.
אין הפוסט, כל אחד עם האמת שלו.
אסור לך לדבר בשם האמת.
אם אתה מדבר בשם האמת, אתה נדפס כקנאי,
חשוך,
מסוכן לתרבות, אתה מדבר בשם האמת, זה מסוכן מאוד.
אז הניסיון של הגלות האחרונה,
כן,
הוא יותר קשה מהניסיון של גלות מצרים, כי אתה אפילו לא יודע איפה,
עם מי לדבר,
וידוע שהניסיון הוא הניצוץ האלוקי, הוא מוסתר ונעלם ביותר.
דהנה עניין הניסיון אינו כמו שערי הדברים הגשמיים המתבררים,
עכשיו הוא אומר כאן הגדרה מאוד חשובה,
ואז טיפה נדבר על פנחס,
בסדר?
הוא כמו מאכל גשמי שהניצוץ הוא במאכל המתברר והבירור על ידי התעסקות בו.
דהיינו כאשר אוכל את המאכל בכוונה לשם שמיים ומתווסף לו חיות מזה ולומד ומתפלל בכוח הזה, הנה אז מתברר הניצוץ שבמאכל ונכלל באלוקות.
וכן ובכל הדברים הגשמיים המותרים.
הנה עניין ברורם הוא באופן כזה.
מה שאין כאן בניסיון,
שאופן הבירור הוא לא בהתעסקות בהדבר,
כי אם ההתעסקות האדם עם עצמו.
והניסיון אינו דבר מצד עצמו,
רק שהוא אמר דבר להעלים ולמנוע.
ולזאת הנה כל ההתעסקות של האדם הוא עם עצמו לעורר את כוח העצמי שבו. אני עוצר.
אני עוצר.
שימו לב.
יש שתי תנועות של עבודת השם בעולם, ודרך זה גם נגיע לפנחס.
תנועה אחת זה נקרא תנועת הבירורים.
ברורים. העולם הזה מלא בדברים שיש בהם מרכיב
מסוים שעלול להוביל אותנו לחטא,
אבל יש גם מרכיב מסוים שיכול להביא אותנו לתיקון.
ואם האדם משתמש בעולם הזה, משתמש בעולם הזה לברכה,
אז הוא מתקן אותו.
בכסף יש ניצוץ.
קדושה.
בכסף יש ניצוץ חזק של יכולת מה?
להשפיע על הזולת, לתקן.
אם אני לוקח את הכסף ועושה בו שימוש ראוי,
העליתי אותו.
אם אני לוקח כסף
לא כראוי, גונב חלילה או משהו כזה, הורדתי את זה.
אבל ברור שכל העניין של העולם זה שהאדם יתנסה בדברים ויפעל בהם בצורה מתוקנת. אכילה, אני יכול לאכול בצורה גסה,
אוכל לא כשר, ללא ברכה,
או אפילו לא אוכל כשר עם ברכה, אבל בצורה גסה ובהמית והורדתי. אני יכול לאכול בצורה מתוקנת.
ואז לקחתי את הדומם, את הצומח, מה שאני אוכל,
והפכתי אותו למה?
למדרגת אדם,
במיוחד אם עושים בדבר הזה מצוות. וחלק זה הדרך גם דומם, גם הכל. כל דבר, כל חפץ בעולם,
צריך לדעת איך להשתמש בו כדי להעלות אותו מדרגה.
העץ הזה היה עץ, עכשיו הוא שולחן שלומדים עליו תורה.
בסדר?
זהו, יפה מאוד.
לפני כמה שנים הייתה לנו ספרייה שליוותה אותנו הרבה שנים,
הייתה חתונה בעצם.
ואז זה כבר מודירה, עשינו ספרייה חדשה והיינו צריכים להעביר אותה הלאה.
רצינו, חיפשנו להעביר אותה עליו. אז פרסמנו ביד שתיים, נדע.
התקשרה איזה מישהי אשתי, אומרת לה,
כן, ראיתי ספרייה. אמרת לה, כן, מה? כן, יש לי טלוויזיה, וזה המצאה לשים.
אשתי אמרה, תראי, זו הייתה ספריית קודש.
מעלים בקודש ואין מורידים.
אנחנו לא יכולים לתת.
ו...
התקשר איזה אברך משילה,
שזוג צעיר, ברוכה ובוד, הגיע החותן שלו, פירק את הספרייה. אמרתי לה, ספרייה, תירגעי,
בתי!
ותניאל תפחדי, כאילו זה, כאילו זה כאילו.
היית ספריית קודש, ואת נשארת ספריית קודש.
היית ספריית קודש בפתח תקווה, ואת עולה לשילה.
יותר חשוב.
זהו.
אז זה גם, כולה ספרייה. לא, ספרייה,
זה התפקיד שלנו.
זה בירור ניצוצות.
ניסיון זה משהו אחר.
ניסיון זה לא להתעסק בדבר, זה להתעסק בעצמך.
הוא מגדיר מה זה ניסיון.
לעורר את כוח העצמי שבו.
הזכרנו כאן כמה פעמים את המושגים האלה, חיצוני, פנימי ועצמי.
חיצוני זה שאדם עושה דברים לפי מוסכמות חיצוניות.
פנימי זה שאדם עושה דברים לפי כוונה פנימית.
עצמי זה נקודת העצם שבך. ניסיון בא לדגדג את נקודת העצמי שבך.
כאילו, יש כאן איזה משהו שאתה צריך להגיד מי אני.
ניסיון בא לברר.
אני פה או שם.
אין גם וגם. או-או. תחליט.
או פה או שם.
יש בניסיון איזושהי הליכה נגד הטבע.
בואו ניכנס רגע לפנחס.
פנחס,
הוא רואה את,
אני אספר לכם סיפור אחר,
בסדר?
כדי שתבינו כמה פנחס היה,
עשו פעם ניסוי אחרי השואה,
מאוד מאוד עניין את הפסיכולוגים
ואת הסוציולוגים והאנתרופולוגים, איך קרה
שעם שלם הלך אחרי,
אחרי טירוף.
כאילו,
אז עשו כל מיני ניסיונות.
מי שמכיר את הנחשול,
סרט,
לא משנה, עשו ניסוי. מה היה הניסוי?
לקחו שחקנים,
ו... שחקנים, כן?
וסיכמו איתם משהו, ואז לקחו סטודנטים,
אמרו להם, תשמעו, אנחנו רוצים לעשות ניסוי
שיבדוק את הקשר בין כאב לזיכרון.
זה היה הניסוי.
אז אמרו להם, תראו, יש כאן, אתם רואים, יש כאן גם כן כאלה שזה, הם יושבים על כיסא חשמלי,
אנחנו שואלים אתם שאלות.
כל פעם שהם עונים נכון, הכל טוב. ברגע שעונים לא נכון,
אתם מפעילים להם איזה לחץ חשמלי קטן.
עכשיו, כדי שהסטודנטים שמפעילים את הלחץ החשמלי ידעו מה הכוונה, נתנו להם לחוות את זה,
את המדרגה הכי קטנה של המכת חשמל.
אז זה כזה בזבז.
אומרים להם, אתם רואים? זה המכה הזו, אבל
מגבירים את זה.
אנחנו רוצים לראות האם כשכואב להם אז הזיכרון משתפר או נחלש.
עכשיו, השחקנים, האלה שיושבים על הכיסא החשמלי הם שחקנים,
וגם הפרופסור שעושה את הניסוי הם גם שחקנים.
רק הסטודנטים הם לא שחקנים.
והסטודנטים מתחילים, וזה היה 1-1, כן?
כאילו, בדקו עשרות סטודנטים,
הלכו להכניס אותם 1-1. נכנס סטודנט, מתחילים לשאול שאלות,
בשלב מסוים הוא טועה, אז הפרופסור אומר לו, טוב, תן לו מכה, והוא נותן מכה, והוא ממשיך,
הוא ממשיך איתו, הוא אמר לו, טוב, תגביר את הזה, תגביר את הזה. בשלב מסוים,
ההוא שיושב על הכיסא, זה כאילו מעבר לקיר זכוכית,
הוא כזה ככה מתחיל להשתולל, רואים כאילו שהוא, המכה מאוד מאוד כואבת לו.
והסיכום היה כזה,
שהפרופסור השחקן יכול להפסיק את הניסוי רק אם הסטודנט
מתנגד שלוש פעמים,
בסדר?
והיה להם גם משפטים, כאילו,
המשפט הראשון היה, כאילו, הסטודנט הסתכל על הפרופסור,
אז הוא היה אומר לו, זה בסדר, זה משפט אחד.
משפט שני,
אם הוא היה, אמרתי לך שזה בסדר, תמשיך.
והשלישי זה, הניסוי חייב להמשיך.
אם אחרי שלושת המשפטים האלו הסטודנט היה ממשיך להתנגד, אז היו עוצרים את זה.
התוצאות היו מזעזעות.
הניסוי הזה הופסק באמצע.
רוב הסטודנטים הגיעו לרף שהם היו, אם זה היה חשמל אמיתי,
הם היו הורגים את הבן אדם שיושב על הכיסא.
וכששאלו למה, אז הוא, תקשיב,
היה פה פרופסור, הוא חלוק לבן,
כאילו הוא מבין, הוא עשה ניסוי, אנחנו רק מילאים לו פקודות.
בסוף זה מה שהם אמרו.
כלומר היכולת של האדם ללכת,
עכשיו ברור שהיית שואל אותם, נראה לך הגיוני, אתה רואה שהוא סובל?
ברור שהוא, אז מה קרה כאן? מה התגבר על מה?
החיצוני התגבר הלאה, עצמי.
בנקודת העצמי,
ברור שאתה לא אכזרי ורוצה להרוג מישהו,
אבל החיצוני,
התפאורה,
כל הלוגיסטיקה וכולי, יתגבר.
מתי אנחנו מצליחים להתגבר על החיצוני כשהנקודת העצמי בתוכנו היא חיה,
קיימת,
בולטת.
אז עומד פנחס,
ולא ברור כמה אנשים שם חגגו עם המדייניות האלה, אבל זה כנראה היה המון אנשים מעם ישראל, אם רק 24,000 מתו.
ומגיע איזה אחד שקראו לו זמרי בן סאלוף, ומביא את כוזבי בצור, ומביא אותו לפתח אוהל מועד.
וכולם בוכים, אף אחד לא זז.
אז אתה בקדנית יכול להגיד, כאילו, אם משה לא עושה, אז אני אעשה?
מה, אני יותר צדיק עם משה רבנו?
אם אהרון לא עושה, אם אהרון...
אם אלעזר לא עושה, עם משה, אז מה?
יש לך מלא מלא דברים שאתה יכול להסתתר מאחוריהם.
אבל מבפנים, אצל פנחס,
מבצבצת נקודת העצמי שאומרת, זה לא יכול להיות.
למרות שכולם ככה,
אז מה?
תראו כמה גדול כוח העדר.
תעשו לעצמכם כלל.
כשאתם שומעים משפט של אבל כולם עושים את זה,
תברחו מהמקום הזה מהר.
כנראה זה לא בסדר.
אנחנו צריכים להיות קצת כמו הזקן הזה, אתם מכירים את הבדיחה על הזקן?
שטעה באיילון,
נכנס במחלף הלא נכון, והוא נוסע נגד כיוון התנועה.
פתאום הוא שומע בחדשות עם שתי דודות התנועה המדווחת, שרכב מצפה נוסע נגד כיוון התנועה באיילון.
אז הוא אומר לאשתו, אחד? אלף?
הוא עם כיוון התנועה. לא הוא הבעיה, הוא הבעיה.
נכון?
אז מדי פעם צריך את הדבר הזה.
זה מה שעושה הניסיון. התפקיד של הניסיון זה לגרום לנו ללכת באיזשהו מקום נגד הטבע.
ואיזה טבע? לא רק נגד הטבע הגשמי, אלא הטבעים החלשים.
הטבעים החזקים זה חוקי ההתנהגות האנושיים.
אלה הטבעים החזקים. החוקי ה... יש חוקים איך בני אדם מתנהגים, כן?
אחד מהחוקים החזקים זה חוק העדר. אם הרבה מאוד אנשים עושים משהו מסוים, כנראה ש...
בדקו נכון,
יש עוד, אני מביא לכם הרבה ניסויים עכשיו,
יש ניסוי הבננות, אתם מכירים?
לא מכירים. לקחו חמישה קופים,
שמו אותם בכלוב ושמו שם בננות.
כל קוף שבא לקחת מהבננות,
השפליצו עליו זרם מים קרים, חזק כזה, קפוא.
בשלב מסוים הקופים למדו שלא כדאי להתקרב לבננות, אמנם טעים, אבל
הקור יותר מזיק, זהו.
ואז הוציאו קוף אחד, הכניסו קוף חדש.
הקוף החדש לא מכיר את האירוע, הוא בא לבננות,
הקופים הראשונים מנעו ממנו לגשת.
כי הם מבינים,
הוא מנסה, אני לא מבין מהקטע, אבל הם נלחמים ולא נותנים לו.
טוב,
הוציאו עוד קוף ישן, נכניסו חדש.
אותו דבר. בסוף היו חמישה קופים חדשים ואף אחד לא נגע בבננה.
חוק העדר.
עצמיות.
אני חוזר כאן על המשפט הזה, הוא היה עצמי.
לזאת, הנה כל ההתעסקות של האדם בניסיון
הוא עם עצמו,
לעורר את הכוח העצמי שבו. מה זה הכוח העצמי?
היינו ההתקשרות העצמי בביטחון גמור עד שמתבטל כל המניעות והעיכובים.
כי האמת הוא,
דה טבע עצמו הוא למעלה מן הטבע,
אלא שהוא אור מוסתר ונעלם. כלומר, יש לכל אחד מאיתנו טבע אלוקי,
והקב' ברוך הוא ברא טבע עליון במציאות שדרכה של המציאות
להיכנע בפני מי שמופיע את הטבע האלוקי שלו.
יש דבר כזה.
כן? איך אומר,
לא זוכר איך קראתי את זה,
שגויים מתביישים ביהודים שמתביישים ביהדותם.
אבל אם אתה מגיע בתוקף שלך,
חלק אלוקו ממען ממש,
בלי להתפעל,
המציאות נכנעת.
זה נראה נגד הטבע, אבל זה ככה.
זה עניין העבודה לגלות האמת, ואז נמשך לו אור שפע ממש
למעלה מן הטבע,
בכל ענייניו הטבעיים
דהיינו דה בהכלים דה בני חי המזונה שבדרך הטבע נמשך במהור ושפע
למעלה מדרך הטבע, כן? אז אם אדם
הולך כמו פנחס, הולך עם איזה תוקף,
לא בכל דבר, לא בכל הזדמנות אנחנו צריכים לפוצץ את המערכת,
אבל בנקודות קצה אומר האדם לעצמו אני על הדבר הזה מוסר את הנפש.
זה אצלי עד הסוף.
אז הניסיון הוא כאילו נמצא מול משהו טבעי שנראה
נראה בלתי אוויר.
בלתי אוויר.
אבל הוא אומר, אני עם זה הולך עד הסוף.
מה מתברר?
שהטבע מתקפל לפני הרצון הזה.
נקודת העצמי מנצחת את כל הזה. זה מה שעשה פינחס.
ויקום מתוך העדה, ויקח חומר בידו, ובא, מכה, הורג אותו, הורג אותה,
וזוכה לברכה עצומה, להצלחה עצומה.
הגמרא אומרת שאם היו הורגים את פינחס תוך כדי,
אי אפשר היה להגיד להם כלום.
והוא הולך גם נגד משה כביכול, כי משה לא נתן פקודה.
מתעוררת בו נקודת העצמיות והוא מצליח.
ככה כל אחד מאיתנו בעצם כותב את המאמר הזה על עצמו.
הוא הבין, אדמור הריאץ,
שכשלקחו אותו לכלא, זה לא היה רק סיפור שלו, הוא הבין שבעצם דרכו מעמידים למשפט את כל קיום היהדות בברית המועצות הסובייטית על מיליוני היהודים שבה. אז הוא החליט מראש,
מההתחלה,
להתנהג בתוקף.
מההתחלה. הוא אומר, גם אם אני אמות.
הרי אתה יכול להפחיד, במה מפחידים בני אדם? להרוג אותך.
אם הוא מסתגר ממך, תשמע, אני לא מפחד שתהרוג אותי.
אני לא מפחד.
אני לא מפחד ממך.
אין...
החוקרת שם אמרה לו לחתום, אמרה לו, לא חותם.
אמרתי לו, אולי אתה לא יודע לאן הגעת? פה זה כלא, פה אתה לא... אני לא חותם.
אתה רוצה, תכתבי את, אני לא חותם.
שבת, היה שבת,
הוא נעצר,
לא צילמו אותו, באו לצלם אותו בשבת.
אז הוא התפלל עם טלית, היה טלית על הראש.
חיכו שהוא יסיים,
אז הוא אמר להם, אני שבת, אני לא מצטלם.
הוא קבע להם את החוקים.
הוא היה בתוקף. עכשיו, היכו אותו,
איימו עליו.
הוא מתאר כאן בעצם איך תוך כדי המאסר הזה,
תוך כדי הניסיון הזה,
זה גרם לו לחלץ מתוכו את נקודת העצמי, וזאת יש לדעת.
כשאדם מחלץ מתוכו את נקודת העצמי שבו, המציאות מתקפלת לפניו.
ראיתי הסבר יפה.
גם כן בשם הרבי נראה לי.
יש סיפור, כולנו מכירים את המדרש
על
ארבע כתות על ים סוף, נכון?
כשעם ישראל היו על ים סוף היו ארבע כתות. כת אחת אמרה נילחם,
כת שנייה אמרה נתפלל,
כת שלישית אמרה
ניפול לים,
כת רביעית אמרה
נשוב למצרים, בסדר?
אז שואל הרבי,
אני לא מבין את הכת שאמרה ניפול הים.
מה הקטע?
סתם להתאבד?
אם אתם חושבים שמתאבדים, אז בואו תחזרו כבר למצרים, עדיף.
נכון?
היא לא הגיונית.
הכת שאומרת להילחם, מובנת. נילחם, אולי ננצח.
הכת שאומרת נשוב למצרים, גם הגיונית, ניכנע.
הכת שאומרת נתפלל, גם הגיונית. הקב' יושיע. אבל הכת שאומרת ניפול הים, מה העניין שלה?
כת מאוד משונה.
עכשיו אתם על זה פעם?
טל.
אה?
תלוי לשחות.
הוא אומר הרבי, זו הכת הכי חשובה.
זו הכת שניצחה בסוף.
אתם יודעים מי היה מפקד הכת הזאת?
נחשבון.
אצל הכתות היה מונח,
הרי משה רבנו אמר להם
שיוצאים ממצרים כדי לקבל תורה.
איך הוא אמר להם?
אז היה מונח להם שמעבר לים נמצא הר סיני.
אם הקדוש ברוך הוא אמר
דרך משה
שמקבלים תורה,
אנחנו הולכים עם זה עד הסוף.
ניפול לים אין הכוונה נתאבד, אלא הר סיני מעבר, נעבור את הים, מה הבעיה?
נחצה אותו.
היה מונח אצלם נקודת האץ מנחשון, הוא נחוש, בצורה כל כך תקיפה,
שהם אמרו, אז מה אם יש ים? אז נעבור את הים.
והם הצליחו.
הם בקרו את הים.
זה מה שהוא עשה כאן.
אדמו הראייץ'. היה לו תוקף עצום,
והוא הבין שזה, אתם יודעים, אתה יכול להגיע לכלא ולהתחנן על החיים שלך ולהיות נחמד ולשתף פעולה, שזה מה שהרבה אנשים עשו. הוא הגיע למקום, אגב, שמוציאים בו להורג. זה לא איזה, בכלא הזה בעצמו, במרתף, היו מוציאים להורג.
בלי משפט, בלי בטיח.
זאת אומרת, הכדור בראש,
מעלימים את הגופה וזהו.
והוא החליט מההתחלה
להתנהג בתוקף.
והוא מסביר איך הניסיון הזה,
איך הניסיון הזה בעצם,
הטבע של כל אחד מאיתנו זה שאנחנו רוצים לחיות.
זה טבע האדם, רוצים לחיות, רוצים? אבל הניסיון בא לעורר בתוכך את הנקודה העצמית שמתגברת אפילו על הרצון לחיות.
ואז באורח פלא המציאות
מתיישרת איתך, נכנעת לך.
טוב, זה כאן ארוך, אני אגיד לכם את זה בקצרה,
ואז נקרא את הפסקה האחרונה, רק טוב?
הוא מעריך כאן להוכיח שאחד הדברים שמגדירים את הטבע
זה שהוא לא משתנה.
טבע לא משתנה.
ראיתם פעם אריה צמחוני?
פתאום, אני מנסה להיות רוצח, מה זה, הדברים האלה, זה, אני רוצה להיות צמחוני, לא משתנה.
ראיתם פעם,
כן, כתוב לעולם,
יהיה אדם אזקא,
אזקא, נכון?
גיבור כארי, אזקא נמר, אזקא צבי.
מבקשים מאיתנו מידות שונות, כי הצבי הוא תמיד רץ.
ראיתם פעם, צבי הולך לאט? הוא לא יודע ללכת לאט, הוא תמיד רץ. והאריה הוא תמיד גיבור.
הילה חולק פחדן.
והנמר הוא תמיד עז.
זה הטבע שלהם. טבע לא משתנה.
לא משתנה הטבע.
ניסיון בא לעזור לנו להתגבר על הטבע,
להשתנות.
אנחנו פוגשים את נקודת האל-טבע. הוא קורא לזה כאן טבע שני.
נקודת הטבע העליון שלנו,
שמסוגלת להתגבר. יש בנו גם טבע עליון, הוא טבע אלוקי.
זו נקודת העצמי, שמסוגלת להתגבר. על מה?
מסוגלת להתגבר. על מה?
על הטבע הרגיל. עכשיו תראו,
חשוב שנבין את הדבר הזה.
התורה מצווה אותנו
על מסירות נפש.
על מסירות נפש.
בג' עבירות חמורות תמיד,
ובשעת השמד על כל עבירה.
עכשיו, התורה לא באה בטרוניה,
אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.
נכון? אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.
אם אדם לא מסוגל למסור את הנפש, זה נגד הטבע שלו.
כל אחד מטענו רוצה לחיות, נכון?
נכון? כל אחד רוצה לחיות. שמעתם פעם מישהו שהתאבד בזה שהוא נכנס לתוך המים?
ולא הוציא את הראש?
אין אפשרות.
אין אפשרות.
הטבע שלך, תרים את הראש ותנשום. מי שרוצה, לא היה לנו להתאבד.
היתה לו כאן רעיונות, אבל הוא קופץ מזה, כאילו הוא עושה משהו שהוא לא יכול אחרי זה לשלוט עליו. אבל אם אדם מכניס את הראש, הוא על כורחו יוציא אותו כדי לנשום. זה הטבע של האדם.
אז מה, התורה נותנת לנו מצוות שאנחנו לא מסוגלים לעשות אותן?
הקב' בא בטרוניה עם בריאותם?
מי מסוגל למסור את הנפש? באמת, אין לזה אח ורע. בשום דת
אין מצווה למסור את הנפש.
לא בנצרות ולא, יש להם מצוות להרוג אחרים, זה הרבה.
אבל למסור את הנפש אין שום מצווה על שום מוסלמי ועל שום נוצרי.
תגיד למוסלמי, בוא תשתה אלכוהול. לא, נשתה אלכוהול, יאללה, לכרים. אחרי זה נעשה תשובה.
אה?
זה לא מצווה אצלהם.
זה עניין, כאילו.
אבל זה לא שהם אומרים לך, תקיים מצווה. זה כאילו מתוך שנאת החיים הם... כן, אבל זה...
אין מצווה כזאת.
למה?
כי הם יודעים שאתה לא יכול לצוות
מכוח שקר.
הם יודעים הרי שיש להם שקר ביד
על למסור את הנפש. זה לא עובד ככה.
המקום היחיד שמצווה את האדם למסור את הנפש לא על הקם להורגך אשכם להורגו. זה כולם מבינים. מלחמה צריך למסור את הנפש, אלא על ערכים,
על שבת, על כשרות, לא יודע מה, על שרוך הנעל, על בעת השמד. זו תורתנו הקדושה. למה?
כי כנראה, לא כנראה, אנחנו מבינים שבתוך הטבע של כל אחד,
אחד מאיתנו מונחת נשמה אלוקית שהיא נסתרת.
הטבע הרגיל, אנחנו רוצים לחיות,
אבל בנקודת העצם הפנימית מתגלה הטבע של נקודת העצמי,
שמכוחה אנחנו מסוגלים למסור נפש, וממילא מה?
לשנות את המציאות.
ואנחנו רואים בעיניים אדם אחד שמסר את הנפש
ושינה את המציאות.
אחרי זה החתן שלו המשיך אותו.
אומרים שככה גם שרנסקי. שרנסקי היה אדם אחד
שנלחם נגד מערכת שלמה,
סובייטית,
לא שותף איתם פעולה בגרם.
בגרם, כלום.
אפס שיתוף פעולה. תיקחו בספר שלו, לא יירה רע.
נלחם בהם, היה שבת רעב במצטבר כמעט שנתיים. היה בכלא תשע שנים,
כמעט מת אלף פעמים.
נלחם בהם,
ויצא לחופשי.
והוא נתן
תקווה להמון אנשים שהם ראו שאפשר לנצח את המערכת הזאת.
הוא עמד על נקודת העצמי שלו והמציאות התקפלה לרגליו.
לא סתם העניק לו הנשיא רונלד רייגן, נדמה לי,
את מדליית החירות הנשיאותית. זה האיתור הגבוה ביותר שמעניקים בארצות הברית למישהו.
כאילו, רוב רייגל
שייך אליו את ההתמוטטות של ברית המועצות.
עד כדי כך.
יש אפשרות כזאת.
זה מתחיל מפנחס,
ממוסר נפש ראשון,
וממשיך הלאה להגיע לנקודת העצמי,
ובדבר הזה להכריע הוא ינצח. וזה כאילו נגד הטבע.
כן, הוא מביא כאן דוגמה שאתה לוקח אבן שהיא רוצה
מטבע הדברים להיות כבדה ולנוח,
ואתה מצליח, האדם מצליח לזרוק אותה.
אז מה עשיתי?
נכנסתי באבן שאין לה לא יכולת תנועה ולא יכולת הגבהה,
גם הנעתי אותה וגם הגבהתי אותה.
כמו שאני עושה לאבן, על ידי כוח הזורק.
ניתן לאדם הכוח הזורק לשנות את הטבע,
ככה האדם יכול לעשות גם לעצמו.
אני יכול להתחבר לאותה נקודה פנימית
של מסירות נפש,
שבה אני הולך נגד הטבע ומצליח.
אני אתן לכם רק דוגמה אחת ובזה נסיים.
הגמרא אומרת שהמצווה שהכי שייכת למסירות נפש, מה היא? אתם יודעים?
מה המצווה שהכי שייכת למסירות נפש?
הגמרא אומרת שישראל מסרו עליה את נפשם.
איך?
ברית מילה אמרתם?
ברית מילה, כן.
ברית מילה.
עכשיו,
ברית מילה זה רק מסירות נפש.
זאת מסירות נפש שהולכת נגד הטבע.
טבע של מי?
טבע של ההורים.
טבע של ההורים. לקחת תינוק קטן, בן שמונה ימים, פעפוס,
וחותכים, זה כואב, זה דם, זה נעים זה לא, כן?
ויורד עוד דם, וזה, וכולם, ולא חדר ניתוח, ולא סטרילי, ולא בטיח, וכולם שם עם ההרינג לידו, וכל זה,
ומתנשקים, ומתחבקים, וכל זה,
וכולם עושים את זה.
מאיפה הדבר הזה מגיע? זה הרי טירוף. סליחה שאני אומר, כאילו, אתה חושב על זה בעיניים הגיוניות, ככה האירופאים, זה לא נורמל.
זה התעללות בחסרי ישע.
אתה לוקח ילד קטן, בן של שמונה ימים,
ועושה לו ניתוח כזה בלי ארדמה, בלי כלום, הוא צועק ובוכה וכולם...
תשובה,
יהודי,
ברוך הבא,
זה החיים שלך,
מסירות נפש.
מתחיל
במסירות נפש.
זה ההתחלה של חיים של יהודי. זה כואב, יורה דם,
תלמד מההורים שלך. כשיש נקודת מסירות נפש,
אפשר ללכת אפילו נגד טבע מאוד מאוד חזק של רחמים הוריים,
גם כנגד זה אפשר ללכת, לצורך גבוה.
זה מה שעשה פנחס, וזה יהודי ב' בתמוז,
יום של מסירות נפש על שמירת היהדות
בברית המועצות ברוסיה,
שמתפשט למסירות נפש באופן כללי,
שהאדם מצליח להתחבר לנקודת
העצמי שבו.
שני משפטים אחרונים, זהו נתת על יריך הנס, שהוא עניין הכוח והעוז להתנוסס,
שהוא עניין ניסיונות, שעל ידי עבודה זו הנה מפני קושת צלע, התגלה האמת דה הטבע עצמו למעלה מן הטבע, התגלה הטבע הפנימי, כן, הטבע השני,
ואז הנה הנהגת הטבע,
היינו כל העניינים הגשמיים בישועה ובגאולה ובדרך למעלה מן הטבע בטבע עצמה,
וזה דכתובי למען יחלצון ידידך, כן? הטבע עצמו,
האדמור הריאצי השתחרר מהכלא, לא כי נחת איזה מטאור על הכלא ושחרר אותו.
פתאום הכל הסתדר וקיבלה, הגיעה פקודה מלמעלה.
הטבע עצמו מתיישר לפי אותה נקודה של למעלה מן הטבע.
לפי מסירות נפש, הכל הולך. מי שיש לו כוח של מסירות נפש,
דרכו מצליחה בידו.
לחיים לחיים.
