טוב, צהריים טובים, מה שלומכם?
אנחנו בשיעור נפש הפרשה תשע״ט, בלק תשע״ט,
והעניין שלנו בנפש הפרשה זה ללכת בעקבות הפרשה,
במה שהיא מספרת לנו,
בעזרת השם,
כמו שאומר אדמו״ר הזקן, ללכת עם הזמן, והזמן זה פרשת השבוע.
לפני שנתחיל, את הלימוד אני רוצה להגיד לכם וורט.
אתם יודעים מה זה וורט?
וורט.
אני מאוד אוהב את העובדה שבמהלך הגאולה שלנו, של עם ישראל, יש פסוקים בתורה שמקבלים פשט חדש.
כלומר,
כשזה נכתב, אז אני רק כמו סוג של איזה ברכה או איחול או...
וכשפתאום בגאולה אנחנו רואים איך הדבר הזה קורה בפועל.
אחד הפסוקים הוצאנו בפרשה.
יש פסוק, דרך כוכב מיעקב
וקם שבט מישראל.
החברה למדליות ומטבעות
הוציאה מדליה שעליה כתוב דרך כוכב מיעקב, מתי?
כשישראל שיגרה את הלוויין הראשון.
בשנת תשעים ומשהו ישראל בנתה לוויין,
אופק, זה היה אופק אחד,
אבל גם שיגרה אותו, מאז אנחנו לא משגרים את הלוויינים, אנחנו לוקחים חברת בת שתשגר,
זה הלוויין האחרון שהתפוצץ, עמוס 5 שהתפוצץ בארצות הברית,
כאילו חברת השיגור הרסה לנו אותו,
אבל אז זה גם היה סודי, וגם פה זה שוגר מישראל.
ואז הוציאו מדליה שעליה היה כתוב, דרך כוכב מיעקב.
לביא הנראה בשמיים כמו כוכב,
וזה מיעקב, מכאן.
מה שמיוחד במדליה הזאת, אתם יכולים אחרי זה להסתכל, אם אתם רוצים לראות,
העולם משגר לוויינים לכיוון מזרח עם כדור הארץ, עם תנועת כדור הארץ.
מבחינה פיזיקלית וכולי זה יותר קל, יותר פשוט.
אנחנו לא יכולים לשגר,
לגנים למזרח כי יש לנו ארצות אויב
אז הלווין הזה שוגר למערב
שזה אומר חישובים אחרים לגמרי, פיזיקה, הכל אחר
זה עולם, זה...
הכל הפוך לעשות
אז רואים במדליה, רואים, יש תמונה של כדור הארץ
ויש תמונה של לווין שמקיף אבל הוא מקיף נגד
נגד כיוון התנועה
זה
טרח כוכב מיעקב
טוב
תראו הפרשה שלנו יש בה
פרשה נפלאה, יש בה ברכות לעם ישראל והגמרא במסכת ברכות אומרת שרצו לקבוע
פרשת בלק ובלעם בקריאת שמע, היינו כל יום עוברים בקריאת שמע את הפרשות, את כל הברכות, היה מעריך את התפילה קצת.
אבל בסוף יש איזה שהם הפרשי גבהים לא ברורים בתוך הפרשה.
כי זה מתחיל טוב,
ממשיך רע,
נהיה עוד פעם טוב ומסתיים גרוע ביותר.
נכון?
מתחיל טוב,
בלק בא לבקש מבלעם שיקלל את עם ישראל, והקב' ברוך הוא אומר לבלעם, נשכח מזה.
נכון? אם לקרוא, כן.
כן, ויאמר אלוהים אל בלעם, לא תלך עמהם, לא תעור את העם, כי ברוך הוא. נגמר הסיפור.
יפה, אז אפשר לקנות את הפרשה כאן ולעבור לפרשת פנחס.
אבל אז בלק שולח עוד פעם, ויוסף עוד בלק, שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה.
ויאמרו אל בלעם, כה אמר בלק בן ציפור, אל נא תימנע מהלוך אלי, כי כבד אכבדך מאוד,
וכל אשר תאמר אלי, עשהו לך נקב עלי את העם הזה.
ואז בלהם אומר, טוב, שבו נא בזה, גם אתם הלילה בידי עם, אמר יוסף אדוני ידבר עמי.
ויבוא אלוהים אל בלהם ויאמר לו, אם לקרוא לך באו האנשים,
קום לך איתם.
ואך את הדבר אשר אומר אליך, אותו תשמור לדבר.
אז כאילו, מה קרה? למה לפני כן לא? עכשיו כן?
חזר מדברים על בדרך שאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו?
לא מספיק ברור.
מעיקר המייקה סבר ולבסוף מייקה סבר. טוב, אבל נגיד שיש כאן איזה עניין וכולי.
התפילה מגיעה, ובאמת במקום לברך, במקום לקדל הוא מברך. ברכות נפלאות מאוד,
ברכות נשגבות,
ברכות מופלאות.
יפה.
אז זה נראה שהצלחנו, נכון?
הצלחנו.
יש פה תנ״ך?
הנה, הנה, התנ״ך ההוא שם, כן?
לא, אתה יודע, אלי, אלי, אלי, אלי, אלי, אלי.
אתה יודע שאני צריך תנ״ך קורא, נכון? גם זה לא קורא.
אה, זה קורא.
סליחה.
אבל בסוף הפרשה, מה קורה בסוף הפרשה?
קטסטרופה, אסון,
סיפור עם בנות שיטים,
בנות מואב, הלך אל העם לזנות על בנות מואב, ומי נתן להם את הטיפ הזה הקטן למואב הסיפור הזה של להזנות את בנותיו? מי נתן את העצה הזאת?
מה?
מאיפה אתה יודע שזה בלעם?
איפה זה כתוב?
ויאמר עליהם משה, אחראיתם כל נקבה במלחמת מדיין במטות.
הן הן היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פאור ותהי המגפה בעדת ה'. זה פסוק מפורש שבלעם נתן את העצה הזאת.
אז אני לא מבין.
אם הקדוש ברוך הוא הגן עלינו ושמר עלינו, אז למה הוא לא הגן עלינו גם מהדבר הזה?
בסוף בלעם, בסדר, הוא בירך, בירך, בירך אבל בשנייה האחרונה הכניס לנו כזאת עקיצה
ונעלם, ועשרים וארבע אלף מתו, אז הוא הצליח.
אז כל הפרשה הצליחה בסוף, הצליח לו.
אז מה היה?
מתי גלעם מצליח, מתי הוא לא מצליח?
מתי הולך לו, מתי לא הולך לו?
למה כאן הקדוש ברוך הוא יכול להפוך לו את הקללה לברכה,
ובסוף הוא מצליח כאילו ככה משאיר איזה עצה, ועובד, ובנות מואב,
בנות מואב, מדיין,
מביאות את עצמן לידי זנות, ועם ישראל נכשל בדבר הזה, ועשרים וארבע אלף הרוגים.
אתם מבינים את ההפרשי הגבהים שיש כאן?
טוב, אז כדי להבין את זה אנחנו צריכים
ללמוד
גם קצת זוהר, גם קצת רבנו הארי
וגם תפארת שליימה מרדומסק
ואחרי זה הרב קוק.
לפני שנתחיל אני רוצה להגיד עוד איזה נקודה.
הרבה פעמים אנחנו לומדים על הקודש דווקא מהרע.
לרע יש לו חוש ריח יותר מפותח, כמו כלב צייד,
כן?
שהוא מריח דברים בצורה יותר מדויקת,
ואם תהפוך את זה, אז תבין איך צריך להיראות הקודש.
לדוגמה, מי הראשון שקורא לנו עם?
פרעה.
פרעה. שאנחנו עוד אומרים, לא, אנחנו לא עם, מה פתאום, אנחנו עם, אנחנו משפחה גדולה. פרעה אומר, חבר'ה, אני רואה מה, לאן זול, אתם עם.
זהו.
הוא הראשון שקולט את זה. הנה, עם, בני ישראל, רע ועצום ממנו.
הראשון שקורא לנו עם.
אז בעצם כשאתה לומד משהו מאיזה רשע,
זה כל הלימוד זה כדי לעשות לזה ונהפוך הוא ולהעביר את זה לקדושה.
זה כל הסיפור.
אז בואו ננסה להבין איפה בלעם מצליח,
וכשנהפוך את זה,
אז נעשה את התיקון.
אחרי שלוש פעמים שבלק
ובלעם מנסים לקדל את ישראל ולא הולך להם, כתוב ככה, ויחרף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקור,
והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים לא הולך
ואתה ברך לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך אדוני מכבוד
מה זה ברך לך אל מקומך?
כאילו תחזור מה זה ברך לך אל מקומך? מה הכוונה?
מה בלג צריך להגיד לבלעם עוף לי מהעיניים ברח מפה לפני שאני הורג אותך?
בסדר אז אנחנו מבינים שלא הלך ומילא בלעם לאן יש לו לחזור?
האם יכול להיות שכשבלק אומר לבלעם ברח לך אל מקומך הוא מבקש ממנו משהו?
הוא לא אומר לו יאללה עוף לי מהעיניים ולך הביתה, אלא הוא מבקש ממנו משהו.
רבנו הארי רומז לזה.
וכיוון שבלעם לא היה רוצה להמשיך ההבל ההוא מן הפה העליון לקלל את ישראל,
אלא אדרבא, המשיכו לברכם,
אם כן ברח לך אל מקומך העליון והתעלם שם,
למעלה ברישא הילאה,
ולא תתפשט דרך הפה לברך את ישראל.
זה לא מאוד מובן,
דבר רבנו אריה, אבל בואו ננסה בכל אופן להבין אותם.
מה אומר בלק לבילעם?
הוא אומר לו, תשמע,
לא יכול להיות מה שקורה כאן.
איך זה יכול להיות שאתה לא מצליח לקלל את ישראל?
כנראה
אתה לא על הנקודה שלך.
אם היית על הנקודה שלך, אף אחד לא יכול עליך.
אתה כנראה ניסית ללכת מאיזו נקודה אחרת.
אתם מבינים?
כלומר,
אתה, יש לך עוצמות, מסרו לך כוחות טומאה.
משום מה החלטת ללכת באיזה דרך אחרת,
שהיא לא הדרך שלך.
יש לה רווחים אחרים,
אולי יש לזה יותר נראות,
יש לזה יותר עושה רושם, אבל זה לא אתה.
תתחבר אל עצמך, אל הנקודה שלך,
אל מי שאתה באמת.
כן?
בלעם משחק פה משחק כפול.
אנחנו תכף נבין מי הוא באמת, מי זה בלעם באמת.
אבל הוא משחק פה איזה משחק כפול,
והמשחק השני שלו לא הולך לו.
המשחק השני הוא משחק מכובד,
הוא אדם רציני,
מקצועי, יש לו מהלכים,
הוא יודע לקלל,
הוא יודע לעשות מיסטיקה,
הוא צריך כל פעם שבעה מזבחות, ושבעה פרים, ושבעה אלים, וכאילו...
וזה לא הולך לו.
אז בלק אומר, מה נסגר איתך? הרי אני יודע שיש לך איזה כוח
יותר עמוק, יותר פנימי, יותר שלך. אם תתחבר לכוח הזה שלך,
אתה תצליח.
כאילו, תפסיק לשחק אותה
בדברים אחרים.
כמו אדם,
שניים שנלחמים בחרבות,
ואחד כאילו הולך רגע לנצח את השני, וטלהלהטלהטלהטלהטלהטלהאז השני אומר לו, שמע, רגע, איפה שאתה הורג אותי, אני רוצה לספר לך משהו.
אומר לו, מה, אני לא שמאלי, אני ימני.
מעביר לו את החרב כשאני עושה לו, אתה נלחם בחרב, אתה יודע, אבל אתה שמאלי, אתה ימני,
לא שמאלי, זה פתאום, כן, זה כמו אחד שכותב ביד שמאל.
למרות שהוא ימני, הוא כותב ביד שמאל. נגיד שהוא מתאמן, מתאמן, מתאמן, מתאמן, והוא הגיע למצב שהכתב שלו סביר, לא כתב חרטומים.
אבל עדיין,
זה לא אתה,
אתה ימני. תעביר את העיפרון ליד ימין, תראה מה קורה.
מדהים.
יש לנו אחד הילדים שהוא גם וגם, אנחנו לא יודעים איך לאכול את זה, כן?
זו שאלה הלכתית, בתפילין.
הוא כותב ביד שמאל, אבל משחק כדורסל ביד ימין.
ממש בדקתי, אני זוכר שלפני הבריצה בדקתי, עשיתי עליו מחקר.
זה שהוא כותב לי עצמו על זה, אני רואה.
אבל מה הוא עושה ביד ימין?
פינג פונג ביד ימין.
חמש אבנים
ביד ימין.
וכאילו, כמעט הכל ביד ימין חוץ מהכתיבה.
שאלה, מה עושים? בסוף, כן, שאלתי, זה,
העיקר זה הכתיבה, אוכלים לפי הכתיבה.
אם אתה רוצה להחמיר, נניח בשתי הידיים.
הלוואי שיניחו על יד אחת ועל ראש אחת, כאילו זה.
אבל אתה צריך להחליט, אדם שיש לו את זה ואין לו את זה.
זה נקרא,
החיבור למקום הזה נקרא להתחבר לבחינת או לספירת הכתר
שקיימת אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
הכתר, ספירת הכתר היא דבר עמוק מאוד,
נוכח מאוד אצל כל אחד מאיתנו,
אבל לא,
כאילו לא ידוע, זה מה שהוא אומר לו.
אתה רוצה,
רבנו אריה, אתה רוצה להמשיך מהאבל העליון לקלל את ישראל,
וזה לא הולך לך, אז ברח לך על מקומך העליון,
למעלה מהאבל העליון, לאיזה נקודה עצמית.
זה נקרא במקומות אחרים עתיקה קדישא,
תראו מה אומר כאן הזוהר.
היה עתיקה קדישא תמיר וגניז וחוכמתה עילאה סטימאה בההו גולגלת ומשתכך.
כן?
יש דבר שנקרא עתיקה קדישא, הוא סמוי,
והוא נמצא מעל הראש. ודאי ביה עתיקה לא התגליה אלא רשא בלחודוי.
רק הראש של העתיק המתגלה, רק ה... אנחנו, אנחנו, יש לנו איזה, איזה הצצה אליו.
בגין דאיהו רישא לכל רישא, חוכמת האילאה דאיה רישא בייסתים,
ויקרי מוחא אילאה, מוחא סטימאה,
מוחא דשכיח ושקיט, ולדא ידא לבר איהו. אין אדם שיודע את הכתר שלו חוץ מהאדם בעצמו.
בסדר?
כאילו, זה נקרא רישא דלא התיידא, רד לה. כאילו, זה משהו...
תלת רשי נתגלפן דה לגו מנדה, שלושה ארשים לכתר. ודה לאלה מנדה.
רשא חדא חוכמת הסטימהא דאית קסיא ולא מתפתחה.
וחוכמת הדא סטימה, רשא לכל רשת דשאר חוכמות.
רשא עילאה עתיקא קדישא סטימה דקול סטימין, רשא דקול רשא.
רישא דלא אוהב רישא ולא ידע ולא התיידע, מהי דאבה ברישא דת ולא התדבק בחוכמתה ולא בסוכלנתו. כלומר, זה מין חיבור שהוא למעלה מהחוכמה והדת. זה חיבור מהותי. אומרים,
הזכרנו את זה כאן כמה פעמים, שזה,
הדברים שמצלנו הם כתר, הם הדברים שאנחנו אומרים עליהם,
עונים עליהם בתשובה.
למה? ככה.
כששואלים בן אדם, תגיד, למה אתה אוהב אדום ולא כחול?
למה? ככה.
אין לי הסבר.
למה אתה נמשך לגור ביישוב ולא בעיר?
למה? ככה.
למה התחתנת איתה ולא איתה? באמת התשובה העמוקה, למה? ככה.
כי יכול להיות שיש
כמוה עוד דומות.
למה? ככה.
ככה זה אומר,
זה למעלה מטעם ודעת.
אני גיליתי פה איזו נקודה עצמית, מהותית, של שייכות,
שאני לא יודע להסביר לך אותה, אני רק יודע להגיד עליה ככה, וזה מאוד מאוד ודאי.
ולכן נוהגים להגיד שככה זה ראשי תיבות של שם קדוש.
זה ראשי תיבות של שם קדוש, ככה, ככה,
שהראשי תיבות שלו זה כתר כל הכתרים.
המקום הכי עמוק
באישיות של האדם, הוא אומר על זה ככה.
למה? ככה.
על זה אומרים, אשרי העם
שככה לו.
למה? יאמרו בגויים.
הגויים, כל דבר רוצים לדעת למה.
עם ישראל, אשרי העם,
שככה לו. למה אתם חוזרים לארץ ישראל אחרי אלפיים שנה?
הרי מסוכן פה,
הרי יש כאן מכבים,
יש כאן פיגועים,
יש כאן ביצות.
למה? ככה.
זהו?
אז כאילו בלק אומר לבילעם, תשמע, אתה לא בככה שלך.
אתה באיזה פרקטיקה, אתה מנסה כאן לייצר איזה משהו שהוא נראה נחמד,
נראה מרשים,
אבל זה לא אתה.
לכן זה לא הולך לך.
לכן זה כל פעם יוצא לך ברכה. תהיה אתה.
תהיה מי שאתה באמת.
ואז מהמקום הזה,
פתחו רגע סוגריים.
אפשר לזהות אצל הנאצים, במחשמם, תהליך כזה.
בהתחלה הם כאילו,
הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
יש להם בפנים נטייה רצחנית,
פשוט לרצוח את כולם, את כל מי שלא כמוהם.
אבל הם מבינים שלא מדברים ככה, אז הם כאילו מסתירים את זה בהתחלה ומאיימים.
בשלב מסוים זה משפריץ החוצה, זה מי שאנחנו,
אכן ברברים אנחנו,
זהו.
והם מתחילים לשטוף את העולם ברצח.
ואז הם גם מצליחים.
כאילו, הסיטרה אחר מצליחה,
כשהם על הנקודה שלהם.
ועל היי איקרי, על המקום הזה, העליון, הכתר וכו', אומר הזוהר, על זה נאמר ברח לך אל מקומך.
כשהאדם נמצא במקום הזה, הוא על מקומו, ואז יש לו עוצמה אדירה,
גם לרשעה, אבל גם לקדושה.
אז עכשיו אנחנו טיפה יותר מבינים, בואו נראה איך התפארת שלים מסוגרת את הפינה הזאת לגבי בלעם,
ואז נעבור כבר לקדושה.
בהפטרה,
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב
ומה ענה אותו בלעם בן באור מן הגלגל עד השיטים
למען דעת
צדקות אדוני.
אני זוכר שכתוב מן השיטים עד הגלגל.
כן, עמי זכר נא מה יעץ בלק בן מלך מואב ומייעץ בלעם בן באור מן השיטים עד הגלגל.
לא מן הגלגל עד השיטים אלא מן השיטים עד הגלגל.
למען דעת צדקות השם.
הזוהר הקדוש הפליג מאוד
מעת הצרה שהיו אז בני ישראל,
על ידי מה שנתחברו שני הרשעים הללו, בלעם ובלק,
עד שהחליט הזוהר הקדוש
כי ביציאת מצרים ובקרית ים סוף וחטא העגל לא היו בני ישראל בסכנה גדולה כזאת.
הייתה פה סכנה רוחנית אמיתית לעם ישראל.
בלק ובלעם, שני קוסמים גדולים, שני מכשפים גדולים,
תתכנסו ביחד והתחילו לירות על עם ישראל ארטילריה רוחנית מהסוג החמור ביותר.
מסוכן מאוד.
העניין בזה, על פי מה שכתוב למעלה,
מה שביארתי למעלה, מדוע פעם הראשונה נאמר לו לא תלך עימהם,
וכאשר באו השלוחים השניים הורשה ללכת.
כאמור, אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם, מה ששאלנו, נכון?
גם צריך להבין,
הלוא התורה היא נצחית.
ולמה נאמר על הרשע הזה
את אשר תברך מבורך? איפה הם ברכותיו?
כן,
איפה זה, מאיפה יש לו את הכוח לברך?
אך הנה ידוע מאמרם זל בנשיאת כפיים,
ואני אברכם לכהנים,
טוב אין הוא יבורך וכל המברך מתברך.
אך באופן שהמברך הוא לשם שמיים.
על מנת לא לקבל פרס, רק להשפיע טוב לבני ישראל,
כמו רבי חנינא בן דוסא,
שכל העולם ניזון בשבילו,
ורבי חנינא בן דוסא, די לו בקו חרובים,
כי לא רצה ליהנות.
ואז סוף הכבוד לבוא, מידה כנגד מידה,
גם שכרו בלי ערך, וברכותיו הם כמעיין המתגבר,
כי יותר משישאבו ממנו יותר יגדיל להשפיע וכנהר שאינו פוסק לעולם.
אומר התפארת שלמה מגלה לנו סוד.
אם אדם עושה, נותן ברכה לשם שמיים, בלי שיש לו שום אינטרס, כמו הכוהנים,
אדם נותן ברכה לשם שמיים, יש לו כוח עצום לברכה.
אם אדם מברך, אבל יש לו אינטרס,
האינטרס או שיגידו,
וואו, זה חדש הברכות שלו מתקיימות,
או שיגידו,
לא יודע מה, ייתנו לו כסף,
או שיהיה לו כבוד,
אז זה לא.
אם האדם,
כל המטרה שלו היא לשם שמיים,
הוא מגיע ממקום אידיאלי, יש לו עוצמה אדירה.
עוצמה אדירה. ולכן הכוהנים,
לדעתי, כן, ככה נראה לי שהם מבארים, לכן הכוהנים גם מכסים את פניהם כשהם מברכים, כדי שלא תדע מאיזה כוהן, איזה כוהן בירך אותך. זה לא עניין פרסונלי פה.
הכוהן הוא כולו לשם שמיים, ואז הברכות שלהם מתקיימות.
מתקיימות
וכמו רבי חנינה בן דוסה, שרבי חנינה בן דוסה בעצמו היה אוכל קו חרובים מערב שבת לערב שבת והוא לא היה מבקש ממך כלום, הוא רק היה רוצה לתת
החפץ המרכזי שלו היה מה?
לשם שמיים
אנחנו עכשיו יצאנו מג' תמוז, הרבי מלובביץ'
שאתם יודעים שהרבי מלובביץ'
לא היה לו נכס אחד על שמו
כאילו היה אני מרוד
לא היה לו כלום
כל מה שעניין אותו זה מה?
עם ישראל.
לא יצא ליום חופשה אחת כל החיים שלו.
לא יצא בכלל מהשכונה שלו.
האדם רק עסוק בלדחוף את עם ישראל קדימה.
לא נהנה מהעולם הזה כי בקושי ישן ובקושי יאכל וכולי.
יש איזה סרטון שאיזה מישהו בא ואומר כזה, יהודי מברזיל,
כזה עובר בדולרים, ואז הוא אומר לרבי רבי, I want to sell you that you decided to donate million dollars at the חבדינסטיטוט in ברזיל.
אז הרבי אומר לו, I hope that you don't think that you are going to be satisfied for this.
כאילו, אני מקווה שאתה עכשיו... אז הוא אומר לבן שלו, your father, give million dollars, you will give two million.
הוא אף פעם לא מרוצה.
הוא תמיד דוחף אותך קדימה.
מה עם זה, מה עם זה, אתה בא להגיד לו משהו, יפה, מה עם הדבר הבא, מה עם זה, מה עם זה, ופלא שלא הזכרת לי שעשתה גם את זה, וגם את זה, וגם את זה, וגם את זה.
כל פעם יש לו עוד מבצע, וכל מבצע שהוא מוסיף, הוא לא מוריד את המבצעים הקודמים, אלא הוא מוסיף ומזכיר לך על המבצעים הקודמים, מה איתם?
אין שליח בעולם שהרבי אמר לו לחזור.
one way ticket.
וכולם שומעים בקולו, למה? כי אתה מרגיש בחוש שהאדם הענק הזה,
אין לו כלום משל עצמו, גם ילדים לא היו לו.
הכל זה למען עם ישראל.
קושי בגדים היה מחליף.
כאילו, לא היה לו בגדים, לא, לא כלום, שום לא פאר, לא הדר, לא כלום, אין שום נכס חשום על שמו, אין שום דבר, כלום.
הוא כולו
למען עם ישראל.
אז הכוח של המסירות נפש, והרבי מדבר על זה הרבה מאוד,
על הכוח של המסירות נפש, הוא עוצמה אדירה, לשם שמיים.
זהו.
מין רבי חנין לבן דוסה כזה.
אז זה הולך.
אבל כאשר יהיה כוונתו על מנת לקבל פרס,
מהו הפרס?
פרס לא חייב להיות דווקא כסף, היינו פניות או גאווה או כבוד
לא יפעול מאומה.
כי כאשר עשיתם מעט לקבל פרס, זה שכרו, הכבוד או הגאות שנהנה ממנו.
היא לשון פרוסה.
כמו שכתוב, פריסת מלכותך. אתה רוצה לקבל פרס, פרס, הכוונה זה חלק. הנה, קח, תקבל חלק. הנה הכבוד, הנה כסף, הנה זהב, שחרר אותנו.
אתה מאבד את כל העוצמה.
אתם רוצים להיות אנשים עוצמתיים בחיים?
להשפיע על העולם? להיות... כן.
תעשו לשם שמיים.
אדם עושה לשם שמיים,
הוא מקבל עוצמות שאין לו,
שלא יאומנו.
לא אכפת לו כבוד, לא אכפת לו שום דבר, אכפת לו מה?
רק עם ישראל.
כמו שנאמר בדניאל, פריסת מלכותך חלק משכר האמת, ולא יושפע לו השפעות חדשות.
יפה.
עכשיו בואו נחזור לבילעם. אתם איתי?
אתם מרוכזים, כן?
אתם דרוכים, אתם במתח אני רואה.
אריאל הגיע במיוחד.
יפה.
מה שלום הבן הבא?
הבן, איך קוראים לו? נתנאל?
הלל, הלל, זכרתי מה ש... מה שלא אמרו, הוא כבר בצבא עוד רגע, נראה לי.
אה?
לכן בתחילה בלעם היה ברצונו הרע לקלל את בני ישראל שלא על מנת לקבל פרס.
בהתחלה הוא רצה ללכת לשם שמיים.
לקלל את בני ישראל? זו משימה חשובה מאוד, אני בא.
ובאמת,
אז אם הוא היה מגיע לשם שמיים,
היה בבחינת את אשר תברך מבורך ואשר תארי הוא הר. אם הוא היה מגיע לשם שמיים בלי לקבל כסף,
לשם השנאה הוא היה מצליח ואז חלילה לא היה תקומה לבני ישראל
ולכן הקב' אמר לו אל תלך, כאילו הוא ניסה למנוע אותו
אך כאשר השיב בלעם אין השם לטיטי להלוך עמכם
מה זאת אומרת?
הוא עונה כאן על שאלת פשט
בא בלאק ואומר לו בוא תקלל את עם ישראל מה אתה חושב שהקב' אגיד לך תלך?
ברור שיגיד לך לא ללכת
בלעם מחפש תירוץ
כאילו אם בלעם היה אומר להם תקשיבו הקב' אמר לי לא ללכת
אבל אני שם עליו פס,
יש לי כוח רוחני ואני רוצה לקרל את עם ישראל, אני מוכן לעשות את זה לשם שמיים נגד כל העולם.
אז הוא היה מצליח.
למה הוא פתאום אומר להם, אין השם לטיטי להלוך עמכם?
אה?
בסדר, לא יודע.
הגיעו פה אנשים שרים,
באים ומבקשים שאני אעשה עבודה.
אצלי יודעים שעבודה זה עבודה.
נכון.
ואני לא שומע שום צ'ק ברקע, לא שומע רשרוש,
לא שומע שדיד.
איך אומרים במוצאי שבת?
המבדיל בין קודש לחול,
חטאותינו הוא ימחול, זרנו וכספנו יהרבה כחול,
כספנו כחול, הכחולים
של המאתיים, שיהיה הרבה כחול.
לא אדום, לא צהוב, כחול.
האמור.
הוא אומר, מה זה? אז הוא מתחיל לעשות להם תרגילים, תשמעו, חבר'ה,
הלוך או לבוא, מעין השם לטיטי להלוך עמכם.
מתחיל לעשות את הפוליטיקה, משא ומתן.
רוצה להתחיל להעלות את המחיר.
ואז
רש״י מפרש
יש מחשבות הרשע הזה, כן, מעין השם לתיתי להלוך עמכם.
איתכם אני לא יכול ללכת, אבל אם תשלחו לי שרים יותר חשובים עם לימוזינה יותר גדולה, אני כן אלך.
אלא שרים גדולים מכם.
הוא היה רודף אחר הכבוד.
הוא בא לבחינת על מנת לקבל פרס. הוא ירד מעל השם שמיים שלו והגיע לבחינת לקבל פרס. אה, אתה בא לקבל פרס? אין בעיה, אתה יכול ללכת, אומר הקדוש ברוך הוא.
ולכן כאשר באו השלוחים השניים והבטיחו לו,
כבדך כבדך מאוד,
נאמר לו אין בעיה קום לך איתם כי לא תוכל לפעול עוד מאומה ולשווא היה תקוותם.
וזה שכתוב כי אמרתי כבדה כבדך מאוד והנה מנאך השם מכבוד.
כלומר בעצם אנחנו מבינים שכל המהלך של בלעם מה היה לקבל כבוד.
פרס.
ולכן הוא עשה גם זה תבנה לי שבעה מזבחות תכין לי שבעה זה תכין לי כאילו תנפח תמפח את האירוע הוא לא על ה.. איך אומרים בזה הוא לא על האלמנט שלו
הוא לא על הנקודה שלו הוא מנסה עכשיו כאילו להרוויח כל מיני דברים
ואז הוא מאבד את הכוח של הקללה והברכה.
זאת הייתה לך לפוקה, אומר בלק לבילעם, למכשול,
מה שהבטחתי לך כבוד על מנת לקבל פרס.
או.
ואז,
ואז זה מגיע.
ואז בלק בשנייה האחרונה אומר לבילעם, תקשיב,
הרי אתה רואה שאם אתה מבקש כסף כדי לקלל אותם, אז זה לא הולך.
מה אכפת לך לחזור רגע למקום שלך?
ברח לך רגע למקומך, תגיע, תחזור לנקודה האמיתית, ואז משם כן תוכל לקלל אותם.
מה המקום שלו?
מה המקום של בלעם?
גילוי עריות.
הבן אדם הזה, הכוח שלו
הוא מטומאת עריות. אתם יודעים שאריות
זה כוח.
הטומאה הזאת היא כוח, היא כוח אדיר, היא הרי מסובבת את העולם על האצבע הקטנה.
זו התעשייה שמגלגלת הכי הרבה כסף,
פורנוגרפיה, יותר מהימורים, יותר מספורט.
זה כוח עצום.
המאסטר של העניין הזה
זה בלעם.
חזרנו, אומרים שהוא היה, לא, כשהאתון פתחה את הפה ואומרים לו,
אשר רכבת עליי מעודך ועד היום הזה, הסכן הסכנתי לעשות לך כה.
חז״ל אומרים, מה זה המילים האלה, הסכן הסכנתי? מה זה פה, חוג שירה?
חוג דרמה? מה זה הפיוט?
הסכן הסכנתי מזכיר להם את דוד, ותהי לו לסוכנת ותשכב בחכו.
למדו חז״ל שמכאן שבלעם בא על אתונו. היה נגוע באריות גם בדבר השפל ביותר של
ארור שוכב עם כל בהמה. זה היה הכוח שלו, הכוח של האריות. בזה הוא מבין.
הוא מבין בפורנוגרפיה, בלעם.
זה מה מתאים, מה לא מתאים, מה זה, מה מתאים, בזה הוא עוסק, משם הוא שואב את הכוח.
עכשיו, זה לא נעים לבוא וכאילו זה לא מכובד.
שולחים אותו לקנא את ישראל, אבל יש חליפה,
הוא שם עניבה, מיישר את הזקן אולי,
מבקש מזבחות, מדבר עם אלוהים.
זה לא הולך.
זה הכל כדי לקבל כבוד ונראות ונכבדות.
מלק אומר לו, יאללה, תחזור לעצמך, תהיה מי שאתה.
אתה לא איזה אחד שמתעסק כל היום באריות ובטומאות,
תהיה מי שאתה.
אמר לו, ברח לך אל מקומך בלי שום כבוד ושכר, זה המקום של האריות.
אז מצא הרשע המזוהם הזה ליעצו,
כמו שכתוב, לך יעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, ומה יעצה?
אלוהיהם של אלו שונאי זימה.
ושם הוא מצליח.
שם הוא מצליח.
כשהוא נמצא על נקודת המסירות נפש שלו,
על הנקודה המהותית שלו, על הכתר שלו, הוא מצליח.
מחשיב את עם ישראל, 24,000 בסוף.
ובעוונות הרבים עלתה בידו להחשיב.
וזה גם שרמז לו בלעם, הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה.
רצה לומר, אם היה הולך במדרגתו הראשונה,
שלא היה מעט לקבל פרס,
היה בבחינת מעיין המתגבר להוסיף לו השפעות חדשות, כנ״ל.
כן, הקב' נותן לו כוחות לברך או לקלל.
אכן אתה בעבור רדיפת הכבוד, הוא צריך על כורחו לברך.
אבל אמר, ולא אשיבנה, היינו,
לא תשוב לי על ידי זה מאום ההשפעה וברכה יותר.
אני מברך, אבל זה לא עם ככה, עם העוצמות.
רק כשהוא הולך חזרה למדרגת האלישמה שלו,
המקום האמיתי שלו, הוא מצליח.
עכשיו, למה עשינו את הלימוד בעיון הזה בדברי בלעם, יימח שמו,
עם ישראל הרי הרג אותו?
כי הדבר הזה הוא נפקאווינה גם לכל אחד ואחד מאיתנו.
אם אנחנו מבינים שיש דבר שנקרא מקום, לכל אחד מאיתנו יש מקום.
מקום רוחני, מקום פנימי. נשלחנו לעולם, כל אחד,
לאיזה תפקיד מסוים,
ואיזו שליחות.
וכשאדם
נמצא על המקום שלו,
ויש לו גם מסירות נפש על המקום הזה,
הוא מקבל ברכה,
ומקבל
סייעתא דשמיא,
ומקבל עוצמות, מה שהוא לא יקבל בשום מקום אחר.
אבל זה לא קל להיות במקום הזה.
לא קל.
לפעמים החברה דוחפת אותך למקומות אחרים.
אימא שלי לאורך ימים ושנים,
היא בגיל צעירך ללמוד להיות גננת.
גננת.
ילדים, לחנך ילדים, זה נכון.
זה השליחות.
מסרת הנפש על העניין הזה עשרות שנים.
גננת שהיא טובה, אחרי כמה שנים אומרים לה, בוא איתי מדריכה, בוא איתי מפקחת.
אז להדריך זה דבר אחד, פיקוח.
היא התנסתה בזה קצת,
איזה שנה.
היא אמרה, וואלה,
לא מתאים לי.
זה לא המקום שלי.
אני באתי להתעסק עם ילדים, לעבוד עם ילדים.
מפקחת זה לעבוד עם מבוגרים.
זה כמעט שתי מקצועות נפרדים, אני לא רוצה.
חזרה להיות גנרת.
אבסוטי, נחת הייתה לה עד שאתה לפנסיה מהגן, אחרי 44 שנים.
נחת.
מה, את לא רוצה להיות? לא.
אז מי שנמצא על המקום שלו,
אנחנו, בוא נאמר ככה, אנחנו יודעים לעשות הרבה דברים,
אבל יש רק דבר אחד,
שזה מי שאנחנו באמת.
זה העניין שלנו.
הרבה פעמים הוא קשור לשם שלנו.
פעם היו שאלות שהיו עוזרות, נגיד, לא היה לנו שהבית שלך נשרף, מה אתה,
ואתה יכול לקחת רק דבר אחד, מה אתה לוקח מהבית,
כן?
אז מה אתה היתה לוקח?
פעם היו רואים את האלבום תמונות, היום הכל בעיה.
שאלתי פעם את הילדים שלי, אתם הולכים להיות בודד,
יש לכם דבר אחד שאתם יכולים לקחת, מה אתם לוקחים?
אז אחד מה... אה, את הטלפון! אמרתי לו, מעולה, קיבלת.
אחרי ארבע שעות אין לך מתן, זהו.
נתקעת עם מכשיר שלו.
אה, גם אתה מתן, לא, רק דבר אחד.
אז בסדר, כאילו, סוג של אינדיקציה.
תראו מה אומר הרב קוק באורות הקודש.
העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו.
כל תכונת ההקשבה אינה כי היא מכשרה לבניין הנצחי העצמי של היחיד.
כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי.
כל אחד יש לו פסוק לשם שלו, נכון?
כן?
יש פסוקים. הפסוק יכול להיות או פסוק שמתחיל ומסתיים באותיות של השם שלך,
או פסוק שנמצא בו השם שלך.
כמו אהיה כתל לישראל, יפרח כת ששנה, אלתל, כמו
נועם דראחר.
מה?
כמו רוקציה ושיבולד נרד וחלקו וחלקו וחלקו.
כמו ואתה השם יעלותי לעזרתי חושה.
ואתה השם אל תרחק יעלותי לעזרתי חושה.
אז הפסוק של שמו הפרטי כאילו אומר לך,
איפה הנקודה שלך? מה הסיפור שלך?
וזה כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר.
כאילו, האם הצלחנו להיות על המקום שלנו?
ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשת עד שעובדו את הריכוז העצמי,
יודעו שמות רבים,
רק את שמו שכח ולא ידע".
הוא מקשיב להרבה מאוד אנשים, רק לעצמו הוא לא מקשיב.
אז כל, אז המלול הריקו,
ואין לו תקנה כי הוא על ידי עורלת אוזן כבירה, להפסיק רגע לשמוע כל הזמן מה אומרים לך,
שמונעתו מכל הקשבה, ואחרי האירוס הגדול הזה, החרשות,
שהיא עבוד כללי, חרשו, נותן לו דמי כולו,
הוא שב ומתחדש בצורה חדשה,
תתהפך
כחמר חותם ויתייצבו כמו לבוש.
האם אנחנו מקשיבים מבין כל המלל שאנחנו שומעים כאן, כל אחד מאיתנו שומע מלא שיעורים וכולי,
מה מתוך המלל שייך אליי באמת?
הכל
דברי אלוקים חיים,
אבל יש משהו מתוך הדבר הזה שאליו אני נמשך והוא שלי.
ואם אני אלך אליו,
אני אהיה שם.
יהיה לי ברכה.
זה נכון גם לגבי בחירת מקצוע.
זה נכון לגבי המון המון דברים.
אדם צריך לשאוף להיות על המקום שלו.
אבל יש כל מיני אינדיקציות אם אדם נמצא על המקום, הוא שמח, הוא נהנה, הוא מחדש.
יש לו פרייה וריבייה.
הוא מצליח בצורה יוצאת דופן. אחרים שהיו באותו מקום, אומרים, איך עשית את זה? והוא דווקא זה כאילו בא לו בקלות.
יש איזה מקום שהוא מקומו של האדם.
האות שלו בתורה.
העניין שלו.
ושם הוא מצליח.
תלמדו מבלעם.
נלמד מבלעם. הנה, ברגע שבלעם היה על המקום שלו,
מקום מזעזע, מקום נורא ואיום, מקום של אריות.
והנביא אומר לנו, זכור נא מה יעץ, תזכור את העניין הזה.
תזכור שמי שנמצא על המקום שלו והוא הולך עליו במסירות נפש, הוא מקבל יכולות אדירות של הצלחה.
צורה בלתי רגילה.
אפילו בטומאה.
אפילו בשלילה.
וברגע שאתה מצליח טיפה לפתות אותו, אגב זה מאוד מאוד מזכיר את המן.
כל עוד המן הלך לשם שמיים,
שם שמיים שלו, כן?
והוא אומר, אני רוצה להשמיד את עם ישראל, הלך לו קלף. ברגע שהוא התחיל לשחק עם כבוד, למי יחפוץ המלך,
לעשות יקר יותר ממני,
הוא מתחיל זה, ברגע זה הוא מתחיל ליפול.
אם הוא היה עונה לאחשוורוש, לא, פתאום כבוד, אני לא רוצה כבוד, אני יש לי אידיאל להרוג את עם ישראל. יכול להיות שהוא היה ממשיך,
מצליח, ואולי היינו פוגשים את השואה כבר אז.
ברגע שהוא התחיל להיות אינטרסנט,
ולהבדיל,
או לא להבדיל אותו עניין, הנאצים, יימח שמם,
לזכרם,
חלק מהסיפור שכל כך הצליח להם בשלבים הראשונים זה העובדה שהם באמת לא הסכימו,
הם לא הסכימו למכור יהודים בכסף.
לא, בשום פנים ואופן. הם התעקשו להשמין אותם גם כשזה עלה להם כסף,
וגם כשהם נאלצו לשלם על זה מחירים, וגם כשהם נאלצו להעביר רכבות מיוחדות כדי לקחת את היהודים להשמדה,
למרות שהם היו זקוקים לרכבות האלו בחזית המזרחית,
אז כאילו זה מסירות נפש של הטומאה.
זה בא לעולם כדי שנלמד איך זה נראה בקדושה.
הרב זקס אומר על הרבי, עוד פעם אני חוזר על הרבי מילובביץ',
הוא אומר שהרבי מילובביץ', הוא הגיב להיטלר.
הוא הגיב להיטלר.
מה היטלר אמר?
היטלר אמר, אני אגיע לכל יהודי בעולם להרוג אותו
מכוח השנאה.
אמר הרבי, אה,
אז
יש אפשרות לחשוב ככה, להגיע לכל יהודי, אז אני אחשוב ככה,
אני אגיע לכל יהודי בעולם כדי להחיות אותו מכוח אהבה.
ממי למדנו את זה? ממנו.
אם היטלר על הזה שלו היה כתוב
כמויות היהודים
והיה גם אחד במדגסקר או באיזה יהודי אחד, גם אליו צריך להגיע להשמין אותו.
אומר הרבי, אני אגיע גם אל האחד הזה כדי להדליק לו את האור של הנשמה היהודית.
משם לקחו את זה.
אומר הרב קוק בחדריו, הנה תראו איך הרב קוק עושה את זה על עצמו.
הרב קוק עשה כל כך הרבה דברים, הוא כתב בהלכה, הוא היה רב ראשי, הוא כתב דברי אגדה, מלא מלא דברים.
אבל הוא שואל את עצמו, אבל מה העיקר שלי?
ומהי תשוקתי התדירית?
יותר טוב לומר, טבעי, הקבוע,
טבע נפשי ומהלך רעיוני. מה הסיפור שלי? אומר הרב קוק,
רק להתחיל מחדש מבראשית.
ענייני תמיד עומד אצל ההתחלה.
העניין שלי זה להתחיל דברים מההתחלה,
לברר אותם מההתחלה.
הידיעות הבודדות והמסובכות לא ירחיקוני לעולם מהנקודה הראשית שהכל תלוי בה.
יכול להיות שיש כאן חולשה של פחד מהתרחבות יתרה,
אבל אי אפשר לומר,
אי אפשר כבר לומר שאין כאן גרעין של כישרון תמיר המושך אותי להתעמק בהראשית,
בתחילת הכול,
ביסודיות ההוויה, ברז המציאות, באידיאל האידיאלים, במרום וקדוש.
אז זה הרב קוק, אבל כל אחד מאיתנו אמור לעשות לעצמו את התהליך הזה ולשאול את עצמו מה המקום שלי.
אני מחכה אחרים.
מכירים את הגנן ששאלו אותו, תגיד, אתה מושמם מהעבודה שלך?
אז הוא אמר,
אנחנו מופיעים מחכים אחרים.
יש כאלה מחכים רבנים, יש כאלה מחכים זה, גם בעלי תשובה. אל תחכו אף אחד.
לומדים מכל אדם, שומעים מכל אדם, אבל את הנקודה העצמית של כל אחד, כל אחד צריך לגלות בעצמו. את הרדלה, את הרשת ללא התיידע, את הכתר, כל אחד צריך לגלות בעצמו.
וכשאדם מגלה את זה והוא נמצא למקום שלו,
והוא מתחיל לפעול כדי להוציא את המקום הזה אל הפועל, כדי לגלות את המקום הזה,
הוא מקבל כוחות ויכולות, מה שאין לאף אחד אחר חוץ ממנו.
זה אדיר,
זה נפלא,
למדנו את זה עם דלעם.
כל עוד דלעם הלך על פרס ועל כבוד, לא הלך לו.
הקב' בקלות הפך אותו.
בשנייה שהוא התחבר למקום הטמא שלו,
של העריות, כמו שהוא היה עושה בבית עם האתון,
שזה מקום לא מכובד, לא יפה, הוא ניסה להתחפש לאיזה מכובד כזה, אבל זה לא.
ברגע הזה נתן עצה אחת, בום, עקץ אותנו.
את זה צריך לזכור.
אם את זה נהפוך לקדושה,
זה ממש מצווה מפורשת, כי כתוב בספר דברים, בפרשת כי תבוא,
ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הכלל... ואשר שכר עליך את בלעם בן ברור מפתור הריים לכלליך.
ויהפוך אדוני אליך את הכללה לברכה,
כי אהבך אדוני אלוהיך.
אז יש עניין לקחת את בלעם ולהפוך אותו.
להפוך את הקללה לברכה,
להפוך את המסירות נפש לטומאה,
להפוך אותו למסירות נפש למה?
לקדושה.
תבינו שמסירות נפש היא תמיד מנצחת.
ואם הטומאה מגיעה במסירות נפש והקדושה מגיעה באיזה נחמדות,
אז הטומאה יכולה לנצח חלילה.
לכן גם הקדושה צריכה
להיעזר בנקודת מסירות נפש שנובעת מזה שאדם נמצא על המקום שלו,
כשאדם מתחיל לחפש את המקום הזה, לשאול את עצמו שאלות.
ברח לך אל מקומך, שנזכה,
חזקו וימצאו.
