טוב,
צהריים טובים לכולם,
ברוכים הנמצאים.
אנחנו בשיעור נפש הפרשה,
והעניין שלנו זה אבוי דס הנפש בעקבות הפרשה,
בעזרתו יתעלה.
ואנחנו היום, אבל תדליק את המזגן, יהודה, תודה.
אנחנו נצא היום למסע מרתק בעזרת השם,
בעקבות פרשת השוהה, פרשת שלח, ובעקבות בעיקר
מצוות התכלת, בסדר?
חביבה מאוד עליי ועל עם ישראל, והרכבת נוסעת,
אז כדאי להצטרף, מה שנקרא.
בואו ננסה רגע להבין מה בעצם אנחנו רוצים להבין או ליצור כאן.
התורה מצווה אותנו על מצוות ציצית. קודם כל,
כדאי להכיר את ה... לפני שאנחנו מתחילים פה את הלימוד,
כדאי להכיר,
אני חושב שרוב האנשים אומרים את פרשת ציצית כל יום פעמיים ולא מבינים מה הם אומרים בכלל.
לא מבינים מה הם אומרים, בסדר?
אז רק כדי להבין את המילים,
ומייד אחרי זה ניכנס פנימה.
פרשת ציצית מופיעה אצלנו בסוף פרשת שלח,
וכתוב בה ככה,
כתוב בה
ויאמר ה' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם
והרסו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם.
עכשיו יש כאן משפט שאני אומר,
לדעתי רוב האנשים לא קוראים אותו נכון.
ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
איפה הפסיק?
תקרא לי את המשפט הזה עם פסיק, תגיד לי אותו.
מי מוכן להתנדב?
טל, תגיד לי את זה עם פסיק.
אתה גרוע.
שני האחים הקדושים חולקים ביניהם.
רב שמלקה ורב פנחס.
רב שמלקה מניקלשבורג ורב פנחס בעל האפלויה. האחים הקדושים חולקים ביניהם.
רב זושה ורד מלך, אתה מכיר את הסיפור על רב זושה ורד מלך, המחלוקת ביניהם?
אתם מכירים?
פעם רב זושה ורד מלך, אתם מכירים אבל אתם בכוונה אומרים לי
פעם רב זושה ורד מלך הגיעו לאיזה פונדק
ומה?
כן, ואז אמר רב זושה לרד מלך אחיו
מלך אחי בואו נזרק פה על הרצפה ונגיד תיקון חצות בבכיות
אז רב מלך אמר רד זושה, אני לא, אתה רוצה על הרצפה, על הרצפה, אני לא על הרצפה, זה לא המידה שלי
נשאר לשבת על הכיסא. והי, רב זושה התנפל על הרצפה ובכה ו...
מלמטה שמע את זה בעל המרזח, שני, נראה לו שני בטלנים,
הרי התחפשו, הם היו בגלות, הולכים למכות ביניהם. עלה למעלה,
ראה אחד שוכב על הרצפה
ובוכה ואחד על הכיסא.
אז הוא הבין שהם הלכו מכות וזה, הלך להוא של הכיסא, הביא לו אגרוף והפיל אותו גם לרצפה.
אז אמר לו רב זושה למלך שהוא שכב לידו,
מלך אחי, וכי לא היה עדיף לך להשתטח על הרצפה, לכבודו יתברך.
זה הכל היה בגלל שזאתי. ונחלקו הפוסקים בדבר.
איפה אתה שם את הפסיק?
ונתנו על ציצית
הכנף פציל תכלת.
ולאיפה אחיך, זה?
פציל תכלת.
אז אחרי זה תיקח אותו לדשא, מה שנקרא, ואת זה, אבל...
אלא אם כן תאמתם מראש, אישה היא כאילו היא הצודקת וזה, אבל...
כן, ככה קוראים את זה.
ונתנו על ציצית הכנף פסיק!
פתיל תכלת.
כלומר, תעשה כנף, כנף זה הריבועה,
קח ציצית, ציצית זה סוג של כמו קוקו של ראש,
בתוך הקוקו הזה, בתוך ציצית הכנף, תשים מה?
פתיל תכלת. הלאה.
והלכם לציצית, וריתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'.
מי זה אותו, ראובן?
מי זה אותו, וריתם אותו, את מי?
בגד. את מי?
את הבגד. חלק אמרו לי את אלוהים, חלק אמרו... אותו זה הפתיל תכלת. כלומר, כל מצווה ציצית
של ראייה היא קשורה לפתיל תכלת ולכן אומרים בשם רבנו הארי אומר את זה רבי יעקב יוסף בנו של מרן הרב אוהדיה יוסף שהיה הולך עם תכלת בצנעה אגב
אומר לגבי הספרדים אתם יודעים שהספרדים נוהגים להכניס תציות חלק מהספרדים נוהגים להכניס תציות אומר מוכיח ראיתי את זה מוכיח את זה מרבנו הארי שרבנו הארי אומר שצריך להוציא את התציות
ולא להכניס אותן
אבל זה נאמר רק כשאדם יש לו תכלת אם אדם אין לו תכלת אין לו מצוות וריתם אותו
שישים תצית
אבל אם אדם יש לו תכלת,
אז הוא צריך להוציא אותם ולהירתם אותם. אבל הפשט, הוא ריתם אותו, הולך על מה?
על הפתיל תכלת, זה הפשט. עכשיו, אז אם ככה, למה יש לבן?
תשובה,
כמו בהרבה מאוד דברים, הכחול בולט על הרקע הלבן. הלבן הוא הרקע של הכחול.
זאת אומרת, את מה צריך לראות? אם אדם הולך עם תכלת אז הוא עושה ציצית, אז הוא צריך להסתכל,
לראות את ה... להסתכל על הכחול.
הלבן הוא רק הרקע, הוא ריתם אותו,
וזכרתם וכו' וכו', בסדר? אז זה רק קראנו את המצווה עצמה, שנבין שהתכלת זה לא איזה משהו,
עוד שנייה, התכלת זה לא איזה משהו, זה הסיפור, זה המצווה, זה משהו מרכזי מאוד.
אני רוצה לשאול שאלה אחרת באישור נפש הפרשה.
הרי פרשת ציצית יכולה הייתה לבוא באופן תאורטי בכל אחת מפרשיות התורה. אפשר לשים אותה בדברים, בעקב, לא משנה מה.
בכל אופן, היא נאמרת בפרשת שלח,
מיד אחרי פרשת חלה,
וזה נראה שהיא נאמרת כתגובה לחטא המרגלים.
כן?
לא סתם נאמרת, היא לא עומדת בפני עצמה,
אלא היא נאמרת כסוג של תגובה אלוקית לחטא המרגלים,
כמו שמאוד מאוד בולט שפרשת חלה,
שמדברת על הבעיה כי תבואו לארץ,
ראשית הריסותיכם תרימו חלה,
גם היא נאמרת כתגובה לחטא המרגלים. אחרי שבעצם
מגיע העונש שהם לא אמורים להיכנס לארץ, מיד באה התורה ומצווה אותם על חלה,
והפרשה התחלה, אתם או תגיעו לארץ או תטעו בעצים או תזרעו בחיטה או תקצרו אותה או תעשו חלל, זה כאילו בא לנחם אותה.
אבל גם פרשת ציצית שחותמת את הפרשה, גם היא בדרכה היא תגובה מאוד מאוד מעניינת לחטא המרגלים.
אז כדי להבין מה פשר מצוות תכלת וציצית
ואיך היא עונה על חטא המרגלים, צריך קודם כל להבין מה היה חטא המרגלים.
ואחרי שנבין מה היה חטא המרגלים, ננסה להבין איך התכלת עונה על חטא המרגלים.
בסדר?
כותרת השיעור, תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך,
ראשי תיבות תכלת.
יש בה סיפור של כבוד, שמעתי מהרב מזוז,
סיפור של כבוד,
כבוד לאומי, כבר אנחנו מסרטטים את הכיוון. אז בואו נתחיל.
לגבי מה היה חטא המרגלים, אני לא רוצה להאריך בזה היום, זה נושא, אפשר להאריך בזה מאוד מאוד, אבל בסוף, בסוף, בסוף כל הפרשנים מגיעים לאותו אזור.
כולם, איפה שאתה לא הולך, אתה בסוף מגיע לאותו אזור. היה להם חטא אחד, מה?
העדיפו את המדבר על ארץ ישראל,
העדיפו חיים בתיאוריה על פני חיים במעשה.
היה נראה להם הכניסה לארץ ישראל,
חילול הקודש.
כן, היה נראה להם כל העיסוק בחומר בחריש,
בקציר, בכלכלה, בצבא, נראה להם, מה זה, זו השפלה.
במדבר אנחנו רוחניים,
במדבר אנחנו עסוקים ולומדים תורה כל היום, יש לנו מן.
זו מציאות אידיאלית,
בסדר? על הדבר הזה אומר הכלי יקר בפרשת דברים שמשה רבנו נתן להם תוכחה אדוני אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמור רב לכם שבט בהר הזה מספיק פנו ושאו לכם ובואו
אל ארץ הכנעני ואל הר המורים ואל כל שכנם נכון?
והכלי יקר שם אומר שזה היה החטא שלהם שהם לא רצו לעזוב את הר סיני לא רצו להגיע לארץ ישראל הוא אומר הר סיני זה מקום התורה וארץ ישראל זה מקום המצוות כן?
והם רצו להישאר רק בתורה בלי מצוות, כי מצוות היה נראה להם השפלה, כאילו, מה אתה עכשיו מתחיל לקיים וזה, אנחנו רוצים להישאר רק בתיאוריה.
אני אומר, כולם אומרים את זה, המהר״ל מדבר על זה, הכלי יקר מדבר על זה, אורח חיים, כולם מדברים על זה. הבאתי כאן דוגמה אחת, אבל באמת, איפה שלא תלכו, תגידו לאותה נקודה מהליקוטי תורה של האדמו״ר הזקן.
בואו ככה נעבור על זה מהר.
זה כמו שאמרתי זה רק סוג של הקדמה כדי לברר על התכלת עצמה. ואמרו לכל אדם ישראל טובה ארץ מאוד מאוד.
אם חפץ באנו השם והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אז כבר מי שיש לו אוזן רגישה שומע שיש כאן הרבה פעמים את המילה ארץ יש פה פעמיים מאוד מאוד. מה זה מאוד מאוד? למה אומרים מאוד מאוד?
כשאנחנו אומרים מילה מאוד טובה ארץ מאוד מאוד הכוונה מה?
יש כמו ואהבת את השם אליך בכל מאודיך. מה זה בכל מאודיך? בכל הכוחות שלך.
בשני יצריך, בממון שלך, בנפש שלך.
הארץ טובה למי שמחפש מאוד.
מי שמחפש להביא את עצמו מאוד זה גם אותיות אדם, מי שמחפש לחיות קומה שלמה,
הארץ טובה עבורו. אם אתה מחפש להיות איזה רוחני, איזה מלאך, אז הארץ לא טובה בשבילך.
אבל אם אתה מחפש להיות בחינת מאוד,
הארץ טובה, מאוד מאוד.
הנה להבין עניין דקדוק לשון הכתוב במה שאמר מאוד מאוד שני פעמים.
וכן ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.
יש להקדים שורש עניין המעשה במרגלים,
למעלה במה שלא רצו להיכנס לארץ ישראל וגינו אותה.
והנה מבואר בעץ חיים, דה שורש המרגלים מבחינת עולם המחשבה הנקרא לאה. המרגלים שייכים לעולם המחשבה.
זה כמו, אתם יודעים למה זה דומה?
ויש כאלה אנשים שיש לו קשר עם אישה, בחורה.
קשר,
קשר רוחני, הוא כותב לשירים,
בלי לפרחים, מדברים שיחות עומק,
חודרים אחד לעומק האישיות של השני.
בסוף אומרים לו, תקשיבו, אולי תתחתנו.
לא, זה
זה חתונה, זה קשר גופני, זה יחלל את כל האהבה. מה, מיניות, יצריות?
זה הורס. כל היופי שזה ככה, אפלטוני וכל הדברים הללו. יש איזו איזו אידאה כזאת.
אז המרגלים הם משורש עולם המחשבה,
מלאה,
כי הם היו מדור המדבר שנקראו דור דעה.
ועל כן לא רצו להשפין את עצמם להיכנס לארץ ישראל,
שהוא מבחינת עולם הדיבור הנקראת רחל.
ולהבין ברור הדברים עליו בהיות ידוע שעיקר המצווה בכניסת ארץ ישראל, כמו שכתוב, לעסוק בארץ,
דהיינו לקיים שם תורה ומצוות,
כי יש שם כמה מצוות אותות בארץ דווקא וכולי.
אז הוא מעריך להסביר,
חתכתי פה חלק מהקטע,
מעריך להסביר בעצם כמה המרגלים נרתעו מן הדבר הזה.
היה נראה להם חומרים מדי,
גשמים מדי וכולי.
ואחר כל הנעל יובן גם כן עניין המעשה שהמרגלים לא רצו להיכנס לארץ ישראל, מפני ששורשם מבחינת לאה, עולם המחשבה,
וטענו למה צריכים לרד לבחינת עולם הדיבור,
שהוא בחינת מלכות והאצילות, סוף כל דרגין, כדי לקיים שם תורה והמצוות ובדיבור ובמעשה.
שעל ידי זה יהיה בחינת גילוי, הרי אינסוף ברוך הוא שיבקעו האורות". הלא אפשר לקיים גם כדי על ידי התורה והמצוות, ברוחניות ולא בעשייה גשמית. אפשר לחשוב על מצוות תפילין, לא צריך לקיים תפילין בפועל.
אפשר לחשוב על בחינת יציאת מצרים, לא צריך דווקא לאכול מצה.
הכל אפשר במחשבה, לא דווקא צריך להוריד את זה בפועל.
דהיינו כי גם בעולם המחשבה יש כל פרטים הנמצאים בדיבור ובמעשה מאחר שהדיבור נמשך מן המחשבה. ואם כן, כל מצווה או מצווה שמקיים בדיבור או במעשה גשמית יכול לקיים אותה גם ברוחניות מבחינת מחשבה.
ועל ידי זה יהיה גם כן למעלה בבחינת גילוי או אין סוף. אז הם רצו להישאר רק בעולם המחשבה.
כן, כמו שכתוב אצל אברהם, שקיים כל התורה כולה וכו'.
והרי יש כמה מצוות שלא יכול לקיים כלל, אלא שקיים אותן ברוחניות,
שהמשיך כל האורות העליונים הנמשכים על ידי המצוות.
המרגלים שיקמו אמיצות ורוחניות דהיינו מבחינת עולם המחשבה ועל כן לא רצו להיכנס לארץ ישראל אך באמת היו מוטעים שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא
דירה בתחתונים כמו שאמרו חז״ל כמה תפילות התפלל משה להיכנס לארץ ישראל ושאלו וכי לאכול מפעותיה היה צריך אלא לקיים את המצוות התלויים בה והיינו שצריך להמשיך את האורות העליונים שבקעו מהכן הזה שיבקעו את הכלים ואי אפשר לגרום המשכה זו אם לא על ידי מעשה דווקא
ולא במחשבה כי סוף מעשה מחשבה תחילה וכו' וכו'. אז בעצם כמו שאמרתי אבל זו דוגמה אחת יש הרבה מאוד כיוונים כאלו המרגלים רצו בחרו להישאר בגלות במדבר כי ארץ ישראל נראתה להם חומרית מדי אז עכשיו צריך להבין איך התכלת עונה על זה בסדר?
איך התכלת עונה על זה כלומר אפשר להגיד שהמרגלים סתם היו אנשים חלשים וכל זה אבל התורה מעידה כולם אנשים ראשי בני ישראל המה אנשים רציניים כלומר הטענה שלהם הייתה טענה זה לא הייתה טענה פרש
אתה לא צריך להתמודד איתה, אתה נכנס לארץ ישראל, אתה עלול להתמכר לכל הסיפור החומרי.
אז מה ישמור עלינו?
מה יעזור לנו להיות מצד אחד שתולים בתוך
עולם החומר, פועלים בו, יוצרים בו, עושים בו ומצליחים גם,
ומצד שני מה?
לא נאבדים בתוכו, אלא כל הזמן שומרים על איזה,
על הראש מעל המים,
על המגמה, על הייעוד, על התכלית.
מה יגרום לנו להיות אנשים תכליתיים בתוך עולם החומר?
זה לא חוכמה להישאר תחליטיים כשאתה נמצא בבית המדרש או במדבר, אבל כשאתה בתוך עולם החומר,
מה יגרום לך, מה האפשרות שתגרום לזה?
זה הסיפור.
אז בואו נראה.
יוצאים לחיפושים.
מה ברא השם ביום החמישי?
ויאמר אלוהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמיים.
ויברא אלוהים את התננים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומסת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למיניו ויאר אלוהים כי טוב.
ויברך אותם אלוהים לאמור פרו ורבו ומילאו את המים בימים ועוף יריב בארץ וירב ויהי בוקר יום חמישי.
הקב' הוא בראת התנינים הגדולים.
מי הם התנינים הגדולים?
רש״י אומר זה לוויתן דגים גדולים שבים ובדברי ההגדה הוא לוויתן הוא בן זוגו
שברעם זכר בנקבה והרג את הנקבה ומלאכה לצדיקים לעתיד לבוא.
כן?
לוויתן.
למה זה חשוב לנו?
זה חשוב לנו בגלל ש...
כשאנחנו מסתכלים,
דברים שדיברנו אותם בעבר, אבל חשוב לחזור עליהם,
כשאנחנו מסתכלים על המציאות, על הבריאה,
מה שאנחנו רואים
על כדור הארץ, על היבשה,
הוא קריקטורה.
זה לא מה שהיה.
העוצמות,
עוצמות החיים,
מאוד מאוד מצומצמות.
מדוע?
כי אנחנו מבינים, כך כתוב בתורה, שאחרי המבול,
הקב'-הוא אומר, לא יידון רוחי באדם בשגם ובשר ואיר אמור מאה ועשרים שנה,
והקדוש ברוך הוא מחליט להוריד את עוצמות החיים בעולם בצורה דרמטית. בני אדם, במקום לחיות 700 שנים, 800 שנים,
חיים 100-120 שנה.
אבל לא רק בני אדם, אלא כל הבריאה כולה, תארו לעצמכם איזו מדורה שבוערת,
בא מישהו,
סובב את הכפתור ומוריד אותה לרמת אש נמוכה.
זה פחות או יותר מה שקורה לעולם.
כשאנחנו מסתכלים על העולם ואנחנו מנסים להבין איזה עולם ברא הקדוש ברוך הוא, עלול להיות לנו איזה רושם כלשהו
שהקדוש ברוך הוא ברא עולם
פגיע, חלש, חסר, פגום, כי העולם אחרי המבול הוא כזה.
זה לא היה העולם שהקדוש ברוך הוא ברא.
הקדוש ברוך הוא ברא עולם עוצמתי בצורה בלתי רגילה.
אנחנו מכירים את שני המאורות הגדולים.
אבל
בכל אופן,
כשאתה לוקח למישהו משהו,
אתה לא רוצה שהוא ישכח אותו לגמרי.
אז מה אתה עושה?
אתה משאיר לו מזכרת.
מזכרת שהיא...
קצת קשה להגיע אליה אפילו, אבל יש.
מהי המזכרת לעולם שהיה לפני המבול?
מה המזכרת?
לעולם מלא הכוחות, העוצמתי הגדול הזה, מה המזכרת?
מה?
הקשת זה ההגנה אחרי הים.
אומר המדרש שהמבול, כתוב, והמבול היה מים על הארץ.
המבול היה רק
על היבשה. בים, כלום.
אם אנחנו רוצים להבין איך היה נראה העולם לפני המבול,
צריך לקחת שנורקל, מסכה,
מכלים,
מאזן ציפה,
חגורה,
נפירים,
שעון צילום,
לא צריך את כל הציוד,
לרדת לסיני או לאילת,
להכניס את הראש מתחת למים ולראות.
מה נראה?
אנחנו נראה ארבעה דברים
אם נרד לים.
נראה מגוון של בעלי חיים הרבה יותר גדול מאשר על היבשה,
כמות מיני סוגי בעלי החיים יותר גדולים,
מבחינת הכמות בים מאשר ביבשה.
נראה טופוגרפיה יותר מעניינת מאשר על היבשה. המקום העמוק ביותר באוקיאנוס הוא הרבה יותר גבוה, או הרבה יותר עמוק מהמקום הגבוה ביותר על פני האדמה.
האוקיאנוס בעומק שלו מגיע לעשרה קילומטר, 12 קילומטר.
האברסט כמה הוא?
חמש, חמש משהו, חמש שש. מה?
כמה?
כמה?
כמעט תשע.
האוקיאנוס יש בו רמות וכולי.
נראה
צבעים שלא הכרנו,
זה כל אחד שעושה שטורקלים באילת, הוא אומר, הצבעים האלה,
אתם מבינים שאין דברים כאלו על היבשה.
איזה צבעים אתה רואה ביבשה?
אתה רואה,
בטבע אתה יכול להפיק.
אם אני רוצה לעשות ציור לפני 200, לפני אלפיים שנה, כשאין לי אמצעים כימיים, אז מאיפה יש לי צבעים?
יש לי צבעים בעצם המצמחים. אז איזה צבעים אני יכול להפיק מהצמחים? ירוק, שחור, חום, צהבהב, אדום,
חמרה, זהו.
מכניס את הראש לתוך המים, רואה סגול, רואה כתום, רואה צהוב עז ורואה כחול.
זה הדבר השלישי. והדבר הרביעי זה גודל.
אתה תוכל לראות במים בעלי חיים בסדרי גודל שלא תראה לעולם ביבשה.
מיהו? מיהם בעלי החיים? רשי אומר, התדהימים הגדולים, זה הלוויתן.
הבאתי לכם כאן קטע קצר מתוך הערך בוויקיפדיה על הלוויתן הכחול.
לוויתן כחול שם מדעי בלנופטרה מוסקולוס משהו כזה
מכונה גם לוויתן ענק או לוויתן כחול ענק ומין של לוויתן מזיפוט המשתייך למשפחת לוויתני הענק. הלוויתן הכחול הוא בעל החיים הידוע הכבד ביותר שהתקיים אי פעם על כדור הארץ.
אורכו מגיע עד 34 מטר שזה כמו שלושה אוטובוסים יותר אולי ומשקלו יכול לעלות על 170 טון.
הוא חי איתנו.
בעל חיים בסכנת הכחדה.
מדברים היום על בין 5,000 ל-10,000 פרטים שיש בעולם, היו פעם 200,000.
90% הכחדה הוא עבר במאה השנים האחרונות, עד שאסרו את סד הלווייתנים.
אתה מסתכל על הים ואתה אומר, וואו,
איזה עוצמות חיים.
כאילו, אני חי בקריקטורה, אתם יודעים, זה כמו, אתם לא זוכרים את זה, כי לא הייתם זה, אבל כשהייתי ילד אז היה את השלב שעברו משחור לבן לצבעוני, טלוויזיה.
כן, למי שהיה טלוויזיה בבית.
אז עברו משחור לבן לצבעוני. אתה מבין שלפני כן מה שראית זה כאילו עבור לך, פתאום העולם נראה אחרת לגמרי.
אז כשאדם מכניס את הראש שלו לתוך המים,
הוא מגלה, מה?
הוא מגלה עולם שלם של חיים ועוצמות חיים
שלא הכיר אותו לפני כן.
טוב,
אם אני רוצה לבטא, אתם איתי? אתם זורמים איתי?
אתם איתי, נכון? אתם לא התעייפתם.
יפה.
אם אני רוצה, עכשיו עזבו רגע עניין של קטע דתי או יהודי, אני עכשיו סתם מדבר משהו בכללי.
אם אני רוצה לבטא את העובדה שאני אדם עוצמתי,
חזק,
שיש לי יכולות,
שאני...
מה יהיה הצבע שאני אבחר?
איך?
אדום או כחול.
מכיוון ש... עכשיו, מה ההבדל בין אדום לכחול? ההבדל הוא שאדום אני יכול להפיק מדברים שקיימים בארץ.
כחול זה צבע שלא ניתן להפיק אותו
מדברים,
להפיק אותו כוונה בצורה עמידה ויפה.
יש אינדיגו, קלע אילן,
שאפשר לצבוע איתו בד,
אבל אחרי שלוש-ארבע כביסות זה דוהה.
צבע כחול עמיד לאורך זמן יפה,
אתה לא יכול להפיק משום דבר שקיים על הארץ.
אתה יכול להפיק אותו רק מאיזה דבר שקיים, איפה?
בים.
כלומר זה מה?
זה איזשהו סוד.
אז אדם שרוצה לבטא שהוא,
שיש לו איזה ידע שאין לאחרים,
ממילא עוצמה,
ממילא כוח,
כן, יכולת,
הוא יבחר ללבוש בגד בצבע תכלת,
שמופק מאיזה סוד שצריך להגיע אליו בים, הרבה יותר מורכב מאשר לקחת איזה מרקחת ולצבוע אותה, בסדר?
ומבטא כמובן את כל מה שנמצא בים, את עוצמות החיים שדיברנו עליהן. אני חוזר כנגד ארבע אותיות של מה שהן,
ארבע עוצמות שקיימות בים ולא קיימות ביבשה.
מגוון בעלי החיים גדול הרבה יותר, אנחנו יודעים את זה היום, מבעלי החיים ביבשה.
הטופוגרפיה שלה, אוקיינוס והים הרבה יותר גדולה,
הצבעים כמובן, והגודל.
כל אלה יותר בים מאשר ביבשה.
ולכן לכל אורך התנ״ך אפשר לראות שכל אדם חשוב לובש או בגדי תכלת או בגדי ארגמן.
שניהם צבעים שמופקים, ממה?
מהחילזון, מהארגמון, השאלה איפה אתה עוצר, תכף נדבר על זה,
אתה עוצר את שלב הייצור הצבע, באיזה מקום אתה מתערב.
יוסף
לובש תכלת, נכון?
מרדכי לובש תכלת, הכרוהן הגדול לובש תכלת,
המשכן מכוסה בתכלת. תכלת היא בעצם בגד שמבטא עוצמות חיים.
עוצמות חיים, הסיפור עצמו. עכשיו גם תארו לעצמכם שיכנס לכאן לחדר הזה איזה מישהו,
מה אני אגיד לכם, איך אני אתאר את זה?
עוד פעם, אני חוזר לדוגמה שלי מהילדות.
סליחה שאני חוזר לשם, אבל תחשבו, כל השכונה, אולי אפשר...
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי בן אדם עם פלאפון.
היום צריך לחפש לראות בן אדם בלי פלאפון.
את הפעם הראשונה זה היה באיזה טיול של בני עקיבא,
הייתי, לא יודע, איזה משהו, היה לי איזה תפקיד שם,
ולרכז, הרכזים, שהוא ממש מתחת לאלוהים בדיוק,
היה לו מכשיר טלפון,
שהוא החזיק ודיבר.
אמרתי לו, אחי, מה זה?
הוא אומר לי, זה פלאפון, אתה לא יודע?
יש חברה, פלאפון, אתה יכול לדבר.
הוא הלך עם זה כאן,
כל המחנה הסתכל עליו.
זה היה כאילו, כשהוא היה מרים טלפון, זה היה עושה את זה ב-slow motion.
אחה, בחיוב,
הלו כזה ששמעת אותו בכל אמצעייתים.
מישהו מגיע עם משהו שאין אותו.
אז תארו לעצמכם שבעולם,
בעולם, וגם בחדר הזה, אין צבע כחול.
הצבע הזה לא קיים.
אין.
כי קשה להשיג אותו. אנחנו היום,
בגלל שיש לנו כימיה, אז אין בעיה להפיק כל צבע. אבל בעולם שמפיק צבעים מחומרים טבעיים, הצבע הכחול הוא צבע נדיר ביותר.
ופתאום נכנס מישהו עם גלימה כחולה.
קודם כל, אתה לא מכיר את הצבע הזה, בכלל לא ראית אותו לפני כן על מישהו. ראית אותו בשמיים, ראית אותו בים, ולא ראית שאתה יכול להפיק את זה בכלל.
ופתאום אתה בא, וואו!
מיד אתה אומר, האדם הזה הוא משהו מיוחד.
זו הסיבה שהתורה מצווה אותנו על תכלת,
במשכן, אצל הכהן הגדול,
אצל מרדכי, אצל יוסף,
אצל כולם. כל האנשים החשובים.
או תכלת או ארגמן, שני הצבעים האלה. כן, ישי.
יש גם ציפורים.
אין בעיה, אני רוצה, אבל...
אתה מוזמן לנסות, בוא נראה אם תצליח.
אז דיברנו על אינדיגו.
יש צמח כזה שנקרא אינדיגו.
הבעיה בדברים האלו, שאתה צובע משהו בתכלת,
ודקה אחר כך זה דוהה.
הבגד נהיה כזה, ג'ינס כזה.
תכלת, כמו שמפיקים מבעלי החיים מהים, עומדת, ככה הרמב״ם מגדיר, הגדרת התכלת שהיא עומדת בצבעה.
לא דוהה, לא כלום, יפה ואחידה.
אתה יודע איך זה נראה? כשאתה צובע משהו וזה כזה חפלפ, אז זה דוהה, תוך שנייה זה נהיה מכוער.
כשנכנס מישהו עם גלימת תכלת כולה, או ארגמן, או תכלת,
יפה, אחידה,
והוא הולך איתה כל היום, והשמש לא מכהה אותה, לא מדעה אותה, הוא...
מלכות.
הכימיה, לא כמו שלא ראית אף פעם, זה לא... רגע, שנייה.
פלסטיק, עולם הפלסטיק.
בהקשר הזה אנחנו באמת בבעיה, אבל תראה, למרות שיש לנו כל כך הרבה תכלת, עדיין אנשים מתעקשים על לשים תכלת.
אם אני רוצה עכשיו,
אני רוצה לדייק פה עוד איזה דיוק, בסדר?
חלק מהדברים אני אומר מקורות בעל פה, לא רציתי להעמיס את הדף יותר מדי.
מה פירוש המילה תכלת?
מה פירוש המילה תכלת?
סוג של?
טעות.
אומר, או, איזנת את המצב.
אומר דוד,
חומר.
איך אני יודע?
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. מאת כל איש שרידבנו לי בו תיקחו את תרומתי.
וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם. עכשיו יש כאן רשימה. רשימה של מה?
של חומרים. זהב, הכסף הוא נחושת.
ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים.
ואורות עולים מאוד דמים ואורות יחשים ועצה שיטים.
אז תכלת מנוי ברשימת חומרים.
אם כך, תכלת הוא חומר ולא צבע.
אלא מה?
זה חומר שמפיקים ממנו צבע.
מהו החומר?
דם.
אומרת הגמרא במסכת מנחות
תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים מפני שהתכלת דומה לים
וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד שנאמר בתחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לתואר
וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כיסא
אז הספיר זה כחול.
תניה, רבי מאיר אומר, גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת. מי שלא שם לבן בציצית, יותר חמור מי שלא שם תכלת. למה?
למשל, למה הדבר דומה? למלך בשר בדם שאמר לשני עבדיו, לאחד מהם אבה לי חותם של טית
ולאחד אמר לי אבה לי חותם של זהב. ופשוט שני הווי לא הביאו. איזה מהם אנשו מרובה?
הווי אומר, זה שאמר לו אבה לי חותם של טית ולא הביא.
אז הלבן ביחס לתכלת הוא כמו טית ביחס לזהב.
מי שלא שם תכלת, כי עקר לו 180 שקל,
אמנם הוא מבזבז את הכסף שלו על מדית שבכיכר פה,
כל שבוע הוא משכיף פה איזה 200 שקל על בגטים,
אבל כשזה מגיע לתכלת, שם בדיוק קשה לו בארנק.
טוב, אז בעזרתו יתברך בשמיים, ישלחו אותו אחרי 120 למחלקת מדית שבכיכר, יאכל מדית שיאכל בגטים שם,
במקום שיהיה לו תכלת,
אבל יכול להיות שזה קשוח לו.
אז מי שלא שם לבן,
זה, הגזמת, מה זה עוד 30 שקל?
אתה מתקמצם.
אומרת הגמרא תנו רבנן, חילאזון זהו גופו דומה לים ובריאתו דומה לדג ועולה אחת לשבעים שנה ובדמו צובעים תכלת לפיכך דמיו יקרים. אני חוזר חזרה לסיפור של החיים.
אמרנו שגם ככה בים אתה מרגיש עוצמות תכלת הרבה יותר גדולות, אבל כשאני רוצה לבטא עוצמות חיים בריבוע, לאן אני אלך?
לאיזה מרכיב?
לדם.
כי הדם הוא הנפש.
אז אתה לוקח דם,
שזה עצמו חיים,
שנמצא בתוך הים שהוא עצמו עוצמות חיים.
מפיק ממנו תכלת, צבע תכלת שמזכיר לך את הים ושם אותו עליך.
וואו,
איזה עוצמות חיים.
אדיר.
אבל גם,
מאוד מה?
מסוכן.
מסוכן.
לא רק היהודים הולכים עם תכלת, גם הרומאים הולכים עם תכלת.
חלק מהסיבות להיעלמות התכלת זה הייתה,
היה צו של הסנאט הרומאי
שמי שיתפסו אותו עם תכלת,
שהוא לא מהסנטורים וכולי, יהרגו אותו.
שזה צבע ששמור רק לטוניקות של אנשי הפקידות הגבוהה הרומאית.
זה חלק מהסיבות להיעלמות של התכלת.
מסוכן מאוד העוצמה הזאת.
האמת, זה בדיוק מוכיח את החשש של המרגלים.
כאילו, בסדר, אז עכשיו, מה יהיה?
מה צריך לעשות,
צריך לפתור את הבעיה.
בהרבה מקומות התכלת
נקראת סוד התכלת.
סוד.
הרב הרצוג,
זכר צדיק לברכה, היה הרב הראשי לישראל,
לארץ ישראל ואחרי זה למדינת ישראל,
לפני כן היה הרב של אירלנד,
הוא כתב עבודת דוקטורט על התכלת.
ושם בעבודה הוא מלא כל מיני אפשרויות,
ובתוך כדי העבודה הוא מאוד מאוד נמשך לקבוע שהתכלת
תכלת מופקת מהארגמון קהי קוצים,
מהחילזון ארגמון קהי קוצים.
הוא ממש משפטי, הוא אומר,
זה כנראה זה, באופן ודאי זה זה,
קרוב מאוד אל הדעת שזה זה, אבל אז, לקראת סיום העבודה, הוא נסוג בו,
ומחליט שזה לא הארגמון, אלא מה?
חילזון מסוג אחר שנקרא ג'נטילה.
מה הסיבה?
הסיבה היא שהרב הרצוג ניסה,
הגיע למסקנה שזה ארגמון, ניסה להפיק,
הלך, תפס כמה כאלה,
ניסה להפיק מהם תכלת ולא הצליח.
יצא לו צבע צהבהב כזה,
צבע צהוב נוטה ל...
אז הוא אומר, אנחנו יודעים מה זה תכלת. תכלת הגמרא אומרת, תכלת דומה לים, יום דומה לרקיע.
זה לא הים הצהוב בסין, זה הים שלנו.
אז זה לא זה.
אבל על גבי העבודה שלו, הטיעונים שלו היו כל כך משכנעים,
שזה הארגמון שאמרו, כנראה אנחנו לא יודעים איך לצבוע.
והתחילו רשימת אנשים,
דוקטור שפייניאר אחד בחיפה,
המוזיאון הימי ואחרי זה טאפגר ועוד כל מיני כאלה
התחילו במלאכה הזאתי וניסו לצבוע והם הבינו שהם כנראה לא מבינים.
כלומר,
אתם יודעים, צבעים זה מקצוע ולכן הם החליטו לשלוח את כל האירוע הזה לאדם בשם פרופסור אוטו אלסנר
שהיה לו מעבדה בשנקר בחולון,
מעבדת צבעים.
אמרו לו, תשמע,
כתוב בגמרא וזה, שמהחילזון הזה מפיקים צבע תכלת.
תנסה לראות איך עושים את זה.
אולי אנחנו לא יודעים, אולי המינון,
אולי הבישול, צריך איזה משהו.
ופרופסור רוטו אלסטנר במעבדה שלו מנסה ומנסה ומנסה ולא מצליח.
כל פעם הוא מכין איזו תמיסה,
טובל, יוצא לו צמר בצבע צהוב, צמר בצבע כזה.
ובאחת הפעמים הוא משאיר את התמיסה עם הצמר,
כמו נגיד כאן היה שולחן, על החלון.
בבוקר השמש האירה מבעד לחלון ופגעה,
קרני השמש פגעו בצמר,
ובתוך
חצי שעה
הצמר נהפך לכחול גמור, כעין השמיים. הוא נכנס למעבדה, הוא ראה את זה.
התגלה סוד התכלת. ואז פתאום רטרואקטיבית כל העבודה של הרב הרצוג
נהיית נכונה, כי הוא פשוט לא הצליח לייצר.
אבל פתאום התגלה הסוד.
זה גם מסביר את מה שהגמרא אומרת, שזה סוד התכלת.
כלומר, מה התברר?
התברר שכדי להפוך את הצבע מדם וכי לזון לתכלת עם תכלית,
צריך לחשוף אותו למה?
לאור.
עכשיו תתרגמו את זה למושגים רוחניים.
אני אעשה כאן את העבודה כרגע.
קח את החיים,
קח את כל עוצמות החיים, אל תוותר על שום עוצמה.
קח את עוצמות החיים שהיו, לא אלה שאתה רואה בעיניים.
כי כשעם ישראל חוזר לארץ ישראל, המטרה היא להחזיר, לא סתם הקדוש ברוך הוא נותן לנו את ארץ שבעת העממים, עם כל העוצמות שלהם, החומריות וכולי.
קח את עוצמות החיים הגדולות ביותר,
שכרוכות בים ובדם וכולי,
תחבר את זה לאור רייתא.
לאור,
ויאמר אלוהים יהי אור,
המילה אור ביום הראשון היא לא האור הפיזיקלי שיוצא מהשמש, כי עדיין לא נברא השמש.
המילה אור היא המילה, המשמעות, המילה אור היא המילה רז בגימטריה,
יסוד בגימטריה, כן?
תחבר את זה לאור,
ואז תקבל את מה?
את התכלית.
תכלית חיינו להשתמש בכל כוחות החיים שנתן לנו ריבונו של עולם לשם ייסוד כאן בארץ ישראל, דירה בתחתונים.
ולא לוותר על כלום, לא על גרם אחד, לא של אמנות, לא של נגינה,
לא של כלכלה,
הכל לכבודו יתברך. לא חיים מסכנים, לא חיים של פרישות,
לא חיים של מדבר, חיים מלאים, חיים מגוונים. לא סתם, אגב, במשכן, אחד מכיסויי העורות במשכן היה תחש.
והגמרא אומרת שהתחש היה מגוון.
גם גיוון ועבודת השם, כיוונים שונים, מתנגדים, חסידים, הרב קוק, כולם.
אבל החיים, כל החיים, עוצמת החיים, לכבודו יתברך.
זה התגובה לחטא המרגלים.
המרגלים רצו להישאר רק בעולם לבן, נכון?
ויסאומי יש אחד המקומות, נכון?
בעבר הירדן, בעבר משה אילון, נכון?
איך זה הולך?
אלה הדברים שדיברנו של בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בן פרן ובן טופן ולבן וחצרות ודי זהב,
ולבן וחצרות ודי זהב.
הם רצו להישאר רק בעולם לבן.
אבל משה אומר להם, הלבן
הוא רקע,
יש תכלת,
יש תכלית.
מה התכלית?
עוצמות החיים הבאות מהים,
הבאות מהלוויתן,
מהיום החמישי,
הבאות מאדם שנחשפות ונפגשות עם האור,
אור תמיד, זה אורייתא, זה המשמעות,
ומזכירות לאדם תכלת דומה לים.
תבינו את זה יופי, אדם מסתכל בתכלת והוא נזכר דבר ראשון במה? בים.
מה זה ים אמרנו?
עוצמות חיים.
כן, אבל לים דומה למה?
לרקיע.
שתכלית, חשפתי את זה, למה אני צריך רקיע?
אתם יודעים, זה קסם כזה, הרי כשאתה מחזיק מים זה שקוף.
כשאתה תופס אוויר בשקית, הוא גם שקוף.
ובכל אופן, זה וזה עם תכלת.
מי משפיע על מי?
אתה מסתכל על הים ואתה אומר,
אוקיי, אבל הים הזה יש לו תכלית, יש לו רקיע.
למה אני צריך רקיע? כי ברגע שאני עולה לרקיע אני חושף את זה למה?
חושף את זה לשמש.
חושף את זה לאור.
האור זה בעצם הביטוי לאורייתא לתורה,
ואז זה מתהפך לתכלת.
אז אני מקבל את התכלית. מה התכלית?
חיבור התורה עם החיים.
חיבור עוצמות החיים עם המשמעות והתכלית שלהם,
זה ארץ ישראל.
ואת זה כל יהודי צריך ללבוש על עצמו כל הזמן.
להזכיר לעצמו, באנו לכאן לא להיות מסכנים,
ולא להיות איזה נעבך, לא להיות מסתגרים,
אלא לקחת את כל עוצמות החיים, אבל יש להם תכלית.
עם חוט אחד הוא ריתם אותו, תסתכל כל הזמן מה התכלית שלך.
לאן זה הולך?
כן, הבאתי כאן את ה...
איך הוא עשה את זה.
תראו מה אומר השפת אמת.
עוד בעניין לבן ותכלת, דיכטיב השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.
דרשו חז״ל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה.
ולבן רומז ללמד בית נתיבות חוכמה. לבן למד בית נתיבות חוכמה, כלומר עולם התיאוריה, עולם המופשט.
התפשטות החוכמה ללמד בית נתיבות.
בתכלת זה התכלית,
הידבקות בעצם החוכמה.
מהי עצם החוכמה של התורה?
לממש אותה במציאות.
וכמו שכתוב במקום אחר,
כי לבן תיקון הגוף
להיות כלי לקבל את הנשמה,
תכלת זה הארת הנשמה,
פתיל תכלת דבקות הגוף בנשמה.
זה הסיפור,
דבקות הגוף בנשמה, גם אצל היחיד וגם בכלל.
אז אנחנו כרגע מבינים,
נמשיך כאן, אנחנו כרגע מבינים למה פרשת ציצית היא תגובה
לחטא המרגלים.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו, ובזה אנחנו מתקרבים כבר לסיום.
מה שהעולם הדתי לוקח לו זמן להבין,
לוקח לו זמן להבין,
מפני שברוך השם המצווה הזאת היא התחדשה, מצוות תכלת התחדשה.
הזיהוי שלה, לדעתי, הוא זיהוי ודאי.
יש כאלה שיגידו שהוא כמעט ודאי, לא משנה, על כל פנים
וזאת מצווה, כמעט, לא כמעט, כל הטיעונים שעלו נגד זה קיבלו תשובות,
מניחות את הדעת, גם רבים מגדולי ישראל כבר שמים תכלת.
הרב מזוז, הרב פניה דרורי, הרב אושרקי,
הרב דב ליאור,
הרב אושר שפירא,
הרב זלמן נחמיה גולדברג,
הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף היה שם בצנעה, עוד הרבה הרבה הרבה עושים.
רק אני אומר, מה שאנחנו לוקחנו זמן להבין,
הציונות הבינה בתחילת דרכה.
העובדה שהדגל שלנו הוא כחול ולבן, רובו לבן ויש לו פס, יש לו פתיל תכלת בעצם.
פתיל תכלת.
זה כאילו הסיפור.
לא יודע אם הם יודעים, לא יודעים, אבל כל המהות של הדגל של עם ישראל מבטא בדיוק את האירוע הזה.
גם כחול ולבן בצבעים של השבטים זה יששכר וזבולון.
זבולון הוא לבן ויששכר הוא הכחול, ספיר.
מה זה יששכר וזבולון? זה בדיוק החיבור הזה בין עולם העשייה, המסחר, הכלכלה המוצלח,
לבין המשמעות שלו.
אבל יהודה היה לו צבע...
לא, לא, לא.
יהודה זה ברקת לדעתי.
אודם פתידה וברקת. ראובן שמעון לוי.
ספיר ויהלום זה יששכר וזבולון.
יהודה נראה לי כתום היה,
אז זה ברור. אז כאילו אנחנו עכשיו, זה כל כך יפה לראות איך זה עוקב אחד את השני. קודם כל מגיע הדגל, כתוב בשם, חלק מהמתנגדים אומרים שרבנו הארי אומר שהתכלת תגיע רק בזמן הגאולה.
תשובה,
אנחנו בזמן הגאולה.
אבל היא קודם כל מקדימה את עצמה בדגל, הדגל שלי הוא כחול ולבן, תכלת לבן,
ואחרי זה היא ממשיכה אל עציצית. אבל זה הסיפור, תבינו, זה לא סתם קורה עכשיו.
זה לא סתם מתגלה עכשיו, זה הולך ביחד עם עוצמות החיים, וכאילו מי שהולך לדעתי בלי תכלת, אז הוא נחשף לעוצמות חיים בלי שיש לו את ההגנה הראויה, בלי שיש לו את הדיוק הראוי.
אבל אם אדם שם תכלת, הוא כל הזמן נזכר בתכלית.
לא סתם הגמרא מביאה על מסכת מנחות שם את הפתיל תכלת בתור סיפור
של למי שהדבר הזה הציל אותו מענייני עריות.
כלומר, הכוחות החיים מתגברים, העוצמות מתגברות,
גם עוצמת הקודש צריכה להתגבר.
הדבר הזה חוזר.
זה חוזר, וזו התגובה העמוקה,
כאילו פרשת חלה זה ניחום אבלים ראשוני כזה.
עוד תגיעו, עוד יהיה בסדר.
תצאי תכלת, מספר את הסיפור.
תתגיעו, זה כדי להיכנס לארץ, במלוא העוצמה, במלוא הכוחות, להתחבר אל העוצמות שלפני המבול, שמהים, לחלץ משם את החילזון עם הדם.
לקחת את הדם, לחשוף אותו, לחבר אותו עם התורה, עם אור התורה.
כל ספר דברים בעצם, זו המטרה שלו, לקחת את התורה ולחבר אותה לארץ ישראל.
וזה הופך את זה לתכלת.
צבע יפה, צבע של מלכות.
אתם בני מלכים כל אחד מכם.
צבע של אומה ששולטת על המציאות ומנהלת אותה ולא נשלטת על ידה.
צבע,
גם יפה מצד עצמו,
צבע שמספר לנו את סיפור התכלית של כל אחד ואחד מאיתנו ושל האומה כולה.
יהי רצון שבזכות השיעור הזה היושבים כאן ואלה השומעים אותנו בכל מקום ומקום תעשו צעד אמיץ,
צעד גדול לאדם וצעד גדול לאנושות.
ואני לא אומר ישימו תכלת, אני לא אומר לאף אחד לעשות שום דבר, אני אומר יבררו את הסוגיה.
מי שמגיע בלב פתוח ולומד את הסוגיה,
בדרך כלל מגיע למסקנות הנכונות.
כן,
שאלתך חשובה,
אבל לא במסגרת השיעור, ואני אענה לך אחרי.
נשחרר את המאזינים.
כן, רגע, שאלה, כן, תחילה.
יש כרגע שאלות על השיעור, כן.
הפתיל תכלת, קושרים אותו לפי דעת הרמב״ם, כמו השמש,
שבע כריכות,
שבע או שלוש עשרה.
כן, כן, לפי דעת רבנו הארי,
אפשר גם להראות את זה, מי ששם תכלת צריך ללכת איתה בחוץ גם.
מרוויח פעמיים.
חזקו ונמצאו, חבריי, נעמתם לי מאוד, תכלת נעימה.
