שלומכם, צהריים טובים.
אנחנו בשיעור נפש הפרשה והעניין של השיעור הזה זה... גילית כבר את המקור הטעות?
ביררת?
עוד לא.
העניין של השיעור הזה אנחנו מנסים ללכת בעקבות דבריו הקדושים של האדמו״ר הזקן שביקש מאיתנו ללכת עם הזמן.
ללכת עם הזמן הכוונה ללכת עם פרשת השבוע של אותו זמן,
זה הזמן של השבוע,
ולנסות לעבוד את העבודה הרוחנית הנפשית
שיוצא דרך הפרשה.
בשבוע שעבר דיברנו על ענייני הפרנסה, סוד הפרנסה. היה לזה הרבה,
לא יודע, הגיעו הרבה התייחסויות במשך השבוע לעניין הזה.
היום אנחנו נלך לפרשת בחוקותיי ונראה, ננסה לאכול ישן נושן. הפסוק אומר, ופניתי אליכם ויפריתי אתכם, בברכות.
ופניתי אליכם ויפריתי אתכם והירבתי אתכם,
והקימותי את בריתי אתכם.
ואכלתם ישן נושן,
וישן מפני חדש
עכשיו, הפסוק הזה הוא פסוק חשוד.
למה הוא חשוד? בכל מקום שמופיעות
שתי מילים אחת אחרי השנייה, נגיד,
זה מיד חשוד, כן?
מיד, יש פה איזה,
אין הרבה כאלה, לא זוכר את זה, אבל
שוב, יש בתורה,
התרוף טורף, אכול אכל,
מה? דרוש דרש, כן.
כן, דרוש דרש משה והנה שורף.
מה שכתוב שזה אמצע התורה בתיבות. הכוונה,
אמצע התורה,
כן, לכסוף נחשפת.
דרוש דרש משה זה אמצע התורה בתיבות כפולות.
זה ככה מאיר הרב מרגליות נדמה לי.
אבל כשמשהו מופיע שלוש פעמים רצוף,
זה כבר אירוע.
או, אכלתם, ישן, נושן וישן.
אז זה כבר
מדליק לנו פרויקטורים שכאן יש איזשהו סוד שצריך לעבוד עליו. כאן יש איזה אירוע, כאן יש איזה משהו,
צריך לשים לב אליה מבחינה חסידית, מבחינה נפשית, לראות מה יש כאן.
זה קודם כל ברמת הוויזואלית,
אתה קורא את הפסוקים, אתה רואה, טאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאט כאילו
שלוש פעמים אותו שורש מופיע, אבל גם מבחינת הפשט של הפסוק
הוא פסוק תמוה,
כי מה בדיוק הברכה כאן בפסוק הזה?
אם הברכה היא שאנחנו כל הזמן נאכל חדש, מה שנקרא שדיד,
אז זה היה צריך להיות, ואכלתם
ואכלתם חדש וישן מפני חדש תוציאו. כלומר, לא תספיקו לזה, כבר יהיה חדש, יאללה, תוציא מהמקרר, הגיע החדש. נכון, כמו בצבא.
יש לך אספקה מזה, אבל הגיעה נושאית אספקה, מה זה נשאר?
אדוני, חביבי, קדימה, תעביר הלאה.
פעם היו זורקים, היום נותנים את זה ללקט ישראל, נדמה לי, באים לבסיסים, לוקחים...
כאילו, זה הברכה.
אבל התורה לא אומרת את זה, התורה אומרת ואכלתם ישן.
כלומר,
שיש ברכה באכילת ישן וחוץ מזה ישן מפני חדש תוציאו. כלומר באמת יהיה כל כך הרבה שפע שתוציא לנו ברירה אלא להוציא את הישן מפני החדש. אבל מה הברכה בלאכול ישן?
מה המשמעות בלאכול ישן?
מה הברכה בזה?
אני מבין שלאכול חדש זה בסדר, זה טעים, זה טרי, זה חדש, אבל מה
מה הברכה בלאכול ישן ומה הכוונה ישן מפני חדש תוציאו? זה ננסה היום ללמוד, בסדר? מתאים לכם הנושא?
אז המדרש כבר זורק לנו איזה כיוון.
תנו רבנן,
ואכלתם מן התבואה ישן,
מלמד שכל היושן מחברו, מעולה מחברו.
טוב, יש באמת דברים שכשהם ישנים זה יותר טוב,
כמו יין, כמו גבינה מיושנת, בסדר?
אבל הרי אנחנו יודעים מה?
שהדבר,
רוב הדברים, כשהם חדשים, הם עדיפים, נכון?
וגם דברים שישנים, הרבה פעמים מה עושים?
עושים להם איזה קוסמטיקה וקוראים לזה חדש.
חדש בסופר משהו. מה חדש?
הפכו את הסדר של המדפים.
דגם חדש. התחדשו, כל הזמן מנסים
לעניין אותנו בדברים החדשים כי כבר הישן הוא פאסה.
אומר המדרש, אין לי אלא דברים שדרכם לי ישנן.
דברים שאין דרכם לי ישנן מניין?
תלמוד לומר ישן נושן מכל מקום.
יש איזו מעלה ביושן שצריך לחשוף אותה. מעלה רוחנית ביושן. גם דברים שהדרך,
הדרך להחליף אותם,
הדרך כאילו לזה, יש איזושהי מעלה שאנחנו פוגשים אותה מהמקום הישן שלהם.
כן.
מה זאת אומרת, בבקשה?
נו?
אז כנראה מלעפיפון לא.
כן.
בוא ננסה רגע למצוא.
בוא ננסה רגע לדבר על רהיטים,
על כיסא.
באופן בסיסי, אתה אומר כיסא חדש הוא עדיף מהישן. יש מצב שהכיסא הישן עדיף מהחדש?
מה?
וינטג'.
אני עשיתי עם אשתי סדנה שיש במודיעין איזה מקום כזה שעושים, בונים ביחד כלים מעץ. אז שם אתה בונה וינטג'.
אתה בונה איזה חדש-ישן.
מלמדים אותך איך לעבוד על העולם שזה ייראה ישן.
צובעים וחדש, כן?
וינטג'.
זה עולה הכי הרבה כסף, הישן חדש הזה, כן?
כן, אבל אנחנו מנסים לשאול האם יש איזשהו ערך אמיתי בדבר ישן. אז בואו ננסה לראות מה אומרים רבותינו בעלי החסידות. כבר כאן אפשר להבין שיש פה כנראה איזה משהו.
אם אנחנו נגיד מדברים על רהיטים,
כן?
על אם אנחנו מייחסים, אולי אני אשרטט פה איזשהו כיוון, תכף נראה שהם הולכים בכיוון הזה,
אבל אם נגיד אנחנו מייחסים גם לחפצים דוממים איזושהי חיות מסוימת.
איזושהי חיות.
כלומר, הם סופגים משהו.
יש להם איזושהי ספיגה.
אז
כיסא מסוים, סטנדר מסוים,
הסטנדר הזה לדוגמה שהוא קצת ישן נראה לי,
ולמדו עליו תורה ונאמרו עליו חידושים וכל זה,
יש בו איזושהי ספיגה מסוימת, יש בו איזושהי מעלה כנראה על פני החדש.
על פני החדש.
החדש הוא יותר נוצץ, הוא יותר מבריק, אבל
משהו ברמת הנוכחות וברמת השייכות
אנחנו מאבדים. כלומר, החדש נותן לנו איזו פרקטיקה יותר יעילה. אבל הישן כנראה יכול לתת לנו מה?
קשר.
קשר ושייכות.
טוב, זה כיוון אחד. בואו נראה מה אומר מהשילוח. ואכלתם ישן נושן.
ישן היינו במקום שהאדם מתחיל להתייאש מהמעשה.
ונושן הוא מעשה שכבר מיואש אצלו.
והבטיח הקדוש ברוך הוא שעוד יגיע לאדם הנאה מאלו המעשים.
כי השם יתברך ירפא וייתן אותם לטובה,
נקודה. קודם כל נבין מה כתוב כאן, הוא מפרש את זה בכלל בכיוון אחר לגמרי.
ואכלתם ישן וושן זה אומר שאנחנו נצליח לאכול ליהנות,
כלומר להצליח בדברים שכבר התייאשנו מהם.
בעת הגאולה,
בזמן הגאולה, הפסוקים מדברים על זמן הגאולה,
תהיה איזושהי אפשרות לאדם, תכף אני אנסה אולי לצרטט איך הדבר הזה מגיע,
תהיה איזושהי אפשרות לאדם לחזור חזרה לדברים שהוא כבר
התחיל להתייאש מהם, או התייאש מהם, ולהצליח.
וואו. לאכול, ישן הכוונה,
לא, אני כבר מתחיל להתייאש.
ישן נושר אני כבר התייאשתי.
זהו, אני כבר אבוד.
בעת הגאולה נוכל לאכול את הדבר הזה.
תהיה איזושהי אנרגיה בעולם שמעודדת יצירת שינויים,
גם מדברים שכבר האדם מתייאש. מה שבעבר,
בני אדם לא היו מסוגלים לשנות את הרגליהם וכולי, בעת הגאולה הדבר הזה יהיה. איך?
לא יודע. אפשר אולי...
להעלות השערות, כל מיני שיטות טיפול חדשות שהיא תהיינה.
12 הצעדים, יבי הגמדים, כל מיני דברים, כל אחד עם הזה שלו.
כל העולם המאוד מאוד מפותח
שקשור מאוד לספירת
הנצח והיסוד,
שזה אימון.
כן, התחום הזה שבעצם הובא מהגוף,
אבל ייבאו אותו לאזור הנפש,
שבעצם עוזר לאדם שניסה המון המון זמן להשתנות ולא הצליח,
לא יודע, החל מדיאטה, עבור להרגלים כאלה ואחרים,
ופתאום מגיע איזה מישהו ואומר, תקשיב אחי, בלי חפירות, בלי זה שבילדות לא זחלת ולא הביאו לך בקבוק, ואז יש לך תסכולים,
ואז אתה לא... עזוב אותך מכל הדברים האלה.
מה צריך כדי להצליח?
בוא נבנה כלים מעשיים,
בוא נעשה את זה בצורה מדידה,
בוא נלווה אותך, בוא טק, טק, טק, ואנשים מגיעים לתוצאות.
דברים שכבר התייאשו מהם, שהם כבר...
אנחנו באזור המרכז, זה מאוד מאוד נוכח קבוצות ריצה.
אנשים שלא רצו מטר בחיים,
מטרפים איזו קבוצה,
אבל זו קבוצה עם סיפור, זה לא היה על הבאים ורצים, זה כאילו יש איזה עניין,
איזה רצון,
והמדריך יודע איך להוביל את האנשים, ומתחיל איתם זה,
ורק בתוך חצי שנה מגיעים לחצי מרתון ולמרתון, אנשים שאף פעם לא רצו, זה תמיד היה חלום שלהם.
פעם זה לא היה, פעם ריצה הייתה לכאלה שעושים כושר, כאלה שזה, פתאום קרה, השתחררה איזו אנרגיה בעולם,
וגם איזשהם כלים שמאפשרים לנו לחזור למקומות שכבר אולי אפילו ניסינו בעבר ולא הצלחנו, ולהצליח בהם.
או דרך האימון,
או דרך, כמו שאמרנו, כל מיני שיטות טיפול כאלה ואחרות,
שנותנות אמון באדם.
יש משפט שאני מאוד מאוד אוהב אותו,
הוא מופיע ב... ראיתי אותו במכון פוירשטיין. מכון פוירשטיין זה פרופסור פורשטיין,
עליו השלום.
מכון שעסוק בלקדם אוכלוסיות
עם מוגבלויות,
on the down,
אבל לא רק, זה מאוד מאוד רחב.
אז יש שם משפט שראיתי שם
מין הסלוגן שלהם.
הוא הולך ככה.
אנחנו מכירים בעובדה שלבני אדם יש גבולות.
אנחנו רק טוענים שאנחנו לא יודעים מהם הגבולות.
ולכן אנחנו בוחרים להתנהג כאילו הם אינם קיימים.
תחשבו על הרעיון הזה.
כל אחד מאיתנו יש גבולות,
אבל מי אמר שמה שאתה אומר שזה הגבול שלך זה הגבול שלך?
אולי הגבול שלך הוא...
אז בוא נתנהג כאילו הם גבולות ונראה לאן נגיע.
ובדרך כלל אתה מגיע הרבה יותר ממה שחשבת לפני כן כשתגיע ל... כלומר יש כאן... ופרופסור פיירשטיין,
על אבא שלום, בנה שיטה שלמה מהדבר הזה,
שהוא מקדם איתה אנשים שבעבר החברה התייחסה אליהם בתור אנשים הכי...
ומתפקדים, ועובדים ואפילו מתחתנים היום.
כן?
זה נקרא לאכול ישן.
זה להצליח ליהנות מאנשים שהתייאשו מהם, לא רק מדברים.
יש אנשים שבעבר מוזר, נולד כזה ילד, נגמר הסיפור, מחפש איזה מוסד וזהו, שגר ושכח.
וגם אנשים כאלה מצליחים להביא אותם למוצב שהם עצמאים והם מתפקדים, הם חלק מהחברה והם משולבים וכו' וכו'.
כן.
מה?
שבת הירקנית, זה לא עצן.
מה חדשני בה?
לפי המי השילוח.
מה שחדשני זה לאכול את הישן.
מדברים שכבר התייאשנו בעבר,
אני חוזר ואני מצליח ליהנות מהם. זה כאילו הפיור של המאה השילוח.
המחשבה היא ודאי חדשנית, בסדר?
אז אומר המאה השילוח ככה,
ואכלתם מה שאנושן ישן לנו שבמקום שאדם מתחיל להתייאש מהמעשה,
ואנושן הוא שכבר מיואש אצלו.
והבטיח הקב' ברוך הוא שעוד יגיע לאדם הנאה מאלו המעשים,
כי השם יתברך ירפא וייתן אותם לטובה, והוא על ידי שהאדם מקבל על עצמו
שיכלקל כל דבריו במשפט
ומעתה לא יעבור אצלנו השם יתברך.
אז זה שלב אחד. וישן מפני חדש תוציאו, היינו שמכאן ולהבא
תיכלקל דבריו במשפט נגד השם יתברך ולא תפתח בקדוש ברוך הוא שימחול לך,
כמאמר המדרש, אל יפתך יצירך הרע,
חטא והשם ידבח עם כל אחד, רק עשה על דבריך בחשבון,
כמו שנתבהר על הפסוק ביום השבת, ביום השבת יערכנו הכהן.
כן, אז כאילו, עכשיו תתחיל להתקבל על עצמך להתנהג כמו שצריך, אבל יהיה איזשהו שלב שבו ייתנו לנו אפשרות לחזור בתשובה וליהנות מדברים,
או להצליח בדברים שכבר התייאשנו מהם.
זה היה כבר,
מה היה לפני שנה זכיתי לערוך חופה של זוג,
זה היה נשואים שלו,
נישואים שניים שלו והיא הייתה התחתנה מגיל מאוחר
הייתה מעל גיל 40
ובחופה דיברתי על התקווה שהם נותנים שניהם
כל כך הרבה אנשים שאין ייאוש
הנה כבר ישן נושן כבר היה זה כבר מגיל 40 והנה יש תקווה ויש זה ומתחתנים מקימים בית ותושבים ילדים
אז בדור הגאולה, בדור של הברכה
אומר רמי השילוח תהיה איזושהי ברכה מיוחדת להצליח בדברים שכבר
נואשנו מהם.
השפת אמת הולך עוד צעד.
השפת אמת מתמודד עם סוגיה שאנחנו כולנו נמצאים בתוכה.
בסדר?
תחשבו איך נראה ה-DNA הרוחני שלנו,
שיש לנו כל שעה
צפצוף שנקרא חדשות.
חדשות, זה השם שלו, גם באנגלית ניוז,
אבל גם בעברית חדשות.
כאילו כל הציפייה מופנית למה?
דבר חדש.
זה חדש, כן?
אתה יכול לראות אנשים,
לא יודע, יצא נגיד איזה ספר חדש של לא משנה איזה רב כלשהו,
הרב קוק לדור.
רציתי, ספר חדש.
שנייה,
יש לך 20 ספרים ישנים בבית, סיימת אותם?
לא, אבל זה חדש.
כן?
אז יש בזה גם כל מיני עניינים שיווקיים.
אנחנו מוציאים משהו שהוא ייראה חדש ולא ייראה ישן, לך אתה שומר עליו שהוא חדש וכל מיני כאילו, בסדר. אבל ברגע שהדבר הזה, חלילה, חלילה,
נפל עליו השם ישן, הוא גמר, זהו.
כן, ספר חדש, מאמר חדש, שיעור חדש.
אבל צריך לחדש.
יש פה דבר, איזה סוג של שעבוד.
השפת אמת אומר ככה,
הרי
אם זה אמיתי,
אם הדבר הוא אמיתי ומשמעותי,
אז מי אמר שזה צריך להיות חדש?
כאילו,
למה ההתפעלות שלנו באה מהחידוש ולא מהמפגש עם האמת?
הרב פרומן פעם היה אומר,
שמעתי אותו אומר,
שאדם גדול אומר דבר אחד כל החיים.
אדם גדול, יש לו איזושהי אמת, הוא כל הזמן חוזר עליה.
כמו הרב צבי יהודה, כאילו יש להם איזה אמת.
תמיד הרב צבי יהודה היו אומרים לו,
אבל הרב כבר לימד את זה.
אז הוא אומר, הלוואי שנלמד את זה עוד אלף פעמים.
כנראה זה לא הספיק אם אתה אומר כבר שזה,
עד שזה יושרש ו...
כלומר, מאיפה הגיע הצורך הזה שיהיה וואו, ויהיה חדש, ויהיה מגניב, ויהיה זה, ו... מאיפה... עכשיו, אתה יודע, גם יש גבול כמה אתה יכול לחדש.
בסוף אתה חוזר על עצמך.
מי אמר? אולי אם משהו הוא אמיתי,
אז הרבה יותר נכון בזמן הגאולה להתפעל ממה?
מהאמת שבו.
אפילו שהיא לא חדשה,
אפילו שכבר פגשת אותה, אבל זה אמיתי,
זה משמעותי.
לצורך העניין,
נגיד,
יש איזה צורך בישיבות לעבור מסכת
כל זמן. מי אמר?
מה?
אם עכשיו המסכת שאתה לומד היא מסכת אמיתית וטובה לך,
למה אתה צריך לעבור למסכת הבאה? אולי תישאר פה.
מה זה הגזירה הזאת?
החליף נושא, שיהיה נושא חדש.
אומר השפת אמת ואכלתם ישן אושן דהייתא אם שמוע תשמע,
אם שמוע בישן תשמע בחדש.
שצריך להיות האדם מתפעל על ידי ידיעת האמת
ולא יצטרך להתעורר התפעלות רק על ידי השגות חדשות.
הוא לא צריך כל הזמן חידושים.
אם זה אמיתי, טוב לו, מספיק לו.
תן לי לשמוע,
אם זה מישהו אמיתי, אדם גדול,
אני רוצה לשמוע אותו אומר אותו דבר.
ולא דווקא את ה...
כן,
לפי השפת אמת, מקטנות.
מקטנות, שיהיה מעניין, שיהיה מגניב, שיעניינו אותי,
ומחוסר התעניינות באמת.
אבל אם אתה באמת, מה שמעניין אותך זו האמת,
אז אתה אומר, מה אכפת לי שכבר שמעתי את זה? תראו,
אני אתן עולה כמה דוגמאות לזה כדי שזה יהיה,
נגיד ככה,
יש שיחה שאני אומר אצלנו בבית הכנסת בערב יום העצמאות.
האמת,
שאני רוצה להגיד כל שנה את אותה שיחה.
אם אני אמיתי,
מה שאני צריך להגיד זה לחזור על הדברים שלי משנה שעברה ולפני שנתיים ולפני שלוש ולפני ארבע.
כי זה מה שצריך להגיד.
כי אני לפעמים אומר לעצמי,
טוב,
לא נעים, צריך לחדש, אז אני אנסה איזה משהו אחר. אבל באמת מה שצריך לדבר ברגעים האלו זה את הדברים הללו.
ולא לחפש עכשיו את הדברים לעמוד על הראש. מה לעשות?
זה היום, זה הרגע, זה הזמן, זה מה שצריך להגיד.
ויש כאלה רבנים יותר אמיצים קצת ממני, שבאמת זה מה שהם עושים.
אומרים את זה. אז זה עכשיו הרגע, זה הזמן. כמו שאנחנו חוזרים על הקידוש, כמו שאנחנו חוזרים על ההגדה של פסח וכל זה, זה דברים שהם אופן סחרמתי את הגלגל.
אם זה הרגע,
שזה הנוכחות שלו, אז זה מה שצריך לעשות.
אז זה מה שהוא אומר.
צריך, הייתי עושה מזה סטיקר, כן? צריך להיות האדם המתפעל על ידי ידיעת האמת,
ולא יצטרך להתפעל על ידי חדשות.
והוא סימן אמת.
כלומר, הוא סימן לאדם שרודף את האמת,
ולא לאחד שרודף אטרקציות.
אתם מכירים את האטרקציות?
הדבר הזה שנקרא אטרקציות.
היום זה כל כך חלחל, האטרקציות,
שכבר פעם היה, כשהיינו בתנועת נוער, היה טיול.
מכירים את המושג הזה, טיול? והוא יורד מהאוטובוס בבוקר,
וחוזר, פוגש אותו בערב, והולך.
והולכים, מה עושים? עושים נחל, עושים משהו, עושים, הולכים, איזה ואדי, איזה משהו, בנגב.
היום אפשר לראות כבר זה, אין טיול, יש אטרקציות.
כן, איזה מעיין, ויש בדרך לאטרקציה ובחזרה לאטרקציה, וכמה שיהיה קצר יותר עדיף. אם האוטובוס יכול לחנות בתוך המעלים, עדיף.
מה?
חצי שעה הליכה עד שנגיע?
זה ארוך, אין איזה רכבל, אין איזה משהו.
כן,
כאילו מחפשים את החידוש כל הזמן.
לא, אתה לא יכול לחזור על זה כבר, זה היה שנה שעברה.
כבר היה שנה שעברה.
אני אספר לכם עוד התלבטות. כן, זכינו גם השנה, מי שהיה איתי,
לעשות סיור בהר הרצל ביום הזיכרון.
עכשיו, האמת שהסיור הזה, לדעתי,
צריך לעשות אותו כל שנה.
כי זה הנושא של יום הזיכרון.
הקמת המדינה וכל זה. אבל כבר אמרו לי, הרב, מה יהיה שנה הבאה?
כי כבר עשינו את זה.
אתה צריך למצוא משהו הרי.
טוב, אז כנראה אנחנו קצת באמת נשנה בשביל היצר הרע.
אבל אליבא דה אמת, זה נראה לי ה... כלומר, זה הנושא שצריך לעסוק בו.
אומר השפת אמת הוא סימן אמת.
וברכה זו היא שכתוב,
כתבו זל, אוכל כמער ומתברך במאיו.
כמו שכתוב, ומתברכין מילין בגווי.
דעית לעולם ירא האדם את עצמו כאילו קדוש הרוי בתוך מאיו.
וצריך לראות, כשבא השפע לתוך בני ישראל, מצא מן את מינו, מתגברת ומתחזקת,
והבן היטב.
הבן היטב.
את העוצמה של המפגש עם האמת. בכלל, להיות אנשי אמת ולא אנשי חידוש.
בדווקא.
לא תחפש את האטרקציות הרוחניות, כמו שיש אטרקציות גשמיות,
אנשים מחפשים את האטרקציות הרוחניות. טוב,
לפעמים זה אפילו אותו שיעור, אבל מחליפים לו את השם,
כן?
אותו שיעור.
גם פה במכון מאיר, אני לא יודע, טוב, אתה יודע מה? בשביל שיהיה ככה... זה, בוא נחליף את השם, במקום,
לא יודענו, הם לומדים תומר דבורה,
תיקון המידות על פי הקבלה,
יש פה שיעור בקבלה, קנימנו.
תומר דבורה, תודה רבה.
מחליפים את השם.
אז אם היינו אנשי אמת ואמת, אז לא היינו זקוקים לחידוש הזה כל כך.
היינו מתמלאים מעצם המפגש עם האמת. כן.
אבל אנחנו באים היום את המסורת, הוא הישן.
והפעמים שמוצאים לתנות דברים בגלל
שאנחנו בתא אחר, יש לנו אוטו, יש לנו כל מיני דברים חדשים.
אולי, כדוגמא, משתמש בפרנס,
בדיקת חמש, במקום זה,
הרעיון הזה של לתנות בגלל המצב היום שונה,
ולא להסתכל על החשיבות של המסורת. כן, זה יכול להיות.
זה יכול להיות.
כן, בשלום.
כן, סגנון, בסגנון יפה, בסדר, אין בעיה, אנחנו צריכים, אנחנו זקוקים לזה, אנחנו בני אדם, אנחנו רוצים דברים חדשים,
אבל לפעמים,
אבל הברכה אומרת שאנחנו נזכה להיות בכזה מצב שבו עיקר השמחה שלנו תהיה עם עצם זה שנפגשנו עם הדבר האמיתי, בלי צורך בכל האופרציה מסביב.
זה הדבר, זה העניין, זה הסיפור.
אולי אני אספר לכם שעברתי גם איזה תהליך כזה נגיד בליל הסדר.
היו שנים ראשונות, הילדים היו טענים שכל לילה סדר גרסי שאני צריך לנצל את הגלגל, הצגות, ושאלות חדשות, וככה זה.
עכשיו אתה אומר את עצמי, אני לא מבין, זה מחזיק ממש שלושת אלפים שנה ככה, מה אתה צריך כאילו להתפרע?
לא, זה לילה סדר, השירים, הפיוטים, זה הסיפור, לא צריך עכשיו לעמוד על הראש.
ומה מתברר?
שזה עובד הכי טוב.
בלי כאילו כל הוואו, חבר'ה, לילה סדר, יושבים, שרים ביחד, כמו שעשו אבותינו,
ואהבותם אותנו, זה מספיק גדול בשביל שזה ישפיע. וגם אותו דבר אני מרגיש בחופה.
אותו דבר אני גם מרגיש בחופה.
חופה הרי זה אירוע, אירוע דרמטי.
עכשיו,
אתה יכול להיות בכל מיני חופות שכאילו העורך החופה מנסה לעשות כל מיני אטרקציות וכל מיני זה, ועניינים.
אבל זה כל כך מרגש,
זה כל כך קדוש, שהדבר בעצמו מספיק.
כאילו, למה צריך את כל המסביב,
את כל הפפראצ'ה הזה מסביב, את כל הזה?
כאילו,
בני זוג מקימים בית, זה אין סוף, זה נצח, זה זה עצמו מספיק, כאילו מזה אפשר להתרגש. כמובן, לא צריך גם את זה לחנוק, הכל כזה בלבלוע מילים. בסדר, צריך טיפה לפתוח, אבל
האם צריך פה איזה וואו, איזה אירוע,
כאילו, תן לנו לפגוש את הדבר בעצמו. מתי הרגשתי את זה?
הרגשתי את זה
פעם אחת,
זכיתי להיות בחתונה של זוג שהתחתן נישואים שניים בגיל מאוחר.
שניהם היו נישואים שניים בגיל מאוחר. והיינו שם קבוצה קטנה מאוד של אנשים,
אולי עשרים איש,
וגם לא הייתה תזמורת,
היה אחת שעסקה כזו עם חצוצרה,
וזהו.
וזו הייתה שמחה בלתי רגילה, כי פתאום הרגשת,
הרגשתי כמה בחופה רגילה, כל המסביב, כל התזמורת וכל האוכל, כאילו זה כמו כנפיים שדוחפים אותך.
וכאן
נגענו בדבר עצמו, כאילו איש ואישה, חתונה, נצח, התחלה וכל זה, עשרים איש, חצוצרה, טה-טה-טה,
רב, זהו.
וזה היה עוצמתי בצורה בלתי רגילה.
כאילו הייתה, אתה פתאום נוגע בדבר עצמו.
טוב, אז אנחנו כשמתחסנים צעירים, אז כמובן ברוך השם יש תזמורת וכל זה, אבל ממה צריך לשמח ולהתרגש?
ממה?
מהדבר עצמו.
מהדבר עצמו, זה הכול.
מהמפגש עם האמת.
נפגשתי עם האמת.
בואו נדלגו רגע, תפכו דף, נדלג לבן של השפת אמת, זה האימרי אמת.
הרבי האימרי אמת, עוד איזה זווית בסיפור הזה.
ואכלתם ישן נושן.
זוהי הבטחה
ששום רצון אמיתי לא יאבד, לא יאבד.
כתיב אור זרוע לצדיק
ובראשי זריעה ממש.
שום דבר אינו נאבד, שום עבודה.
איתא בזוהר הקדוש, לת רעות התבה דהתאביד.
כן?
וזהו שאיתא יגעתי ומצאתי.
מציעה היינו שמוצאים כל מה שנאבד.
הוא כתיב ויש... טוב רגע, נעצור רגע כאן.
בסדר? זה קצת מתחבר למאה השילוח,
האמרי אמת הזה.
מה אומר ואכלתם ישן הושן?
זה מין הבטחה
ששום רצון טוב שלנו לא ילך לאיבוד.
שאנחנו נצליח למצוא, קודם כל נתחיל מסוגיית הדברים שהולכים לאיבוד. הרי אתם יודעים שיש דברים שהולכים לאיבוד וזה...
מה?
שברון לב.
כלומר, אני כשהייתי ילד הייתי מדמיין שיש איזו ארץ שנקראת לאיבוד, ושם אני נמצא עם כל הדברים שהולכים לנו לאיבוד, ופעם אחת אני אגיע לארץ ואני נמצא שם את כל ה...
יש דברים שהולכים לנו לאיבוד וזה...
מעוות לא יוכל לתקון.
מה הדבר שהכי איבדת? נתנאל.
כומתה, הנה, ידעתי.
הכומתה שקיבלת מהסמל, שהיית חניך הצטיין.
איזה כומתה אדומה, תגיד, הכומתה שחורה בכלל, לא היה.
אני איבדתי כמה דברים יותר משמעותיים.
כמה דברים איבדתי. איבדתי קודם כל קלסר.
לא איבדתי, איבדו לי, כן, אף פעם לא מאבד, תמיד מאבדים לי, זה לא אני.
קלסר עם מלא מלא דברים של זוגות שחיתנתי.
תמונות ומכתבים וגם כל מיני מכתבים של רבנים, ממש היה לי כזה קלסר ככה עבה.
עברנו דירה ואני הייתי במילואים בצוק איתן,
לא יודע איפה הוא.
כנראה נזרק בטעות.
זו אבדה אחת.
והאבדה השנייה,
שזה נאבד, כן, אולי זה נגנב, יכול להיות.
וזה על זה, אני ממש לא סולח לעצמי.
אבי מורי זכה להשתתף בקרב על ירושלים.
יש לו מדליה.
קיבלו כל מי שהשתתף, קיבל מדליה.
היא נחושתת אותי מערד,
ואני אמרתי לו, אבא, אתה לא שומר עליה מספיק טוב, אני אשמור לך עליה.
זה היה לי בבית, באיזה מקום, ויום אחד אני מגיע וזה לא שם.
הילדים שיחקו בזה, זה נצרים, הילדים שיחקו בזה בחול, מישהו בא ולקח את זה,
אז הלך לאיבוד. אז אומר האמרי אמת,
אתה תמצא, יש גם רצונות שהלכו לנו לאיבוד. יש רצונות שהלכו לנו לאיבוד, לפעמים אדם פותח,
יש כאלה שכותבים יומן, אדם פתאום פותח את היומן שלו מגיל 15,
הוא רואה איזה מכתבים הוא כתב לעצמו, אני רוצה להיות כזה וכזה, כל מיני רצונות.
ואיפה זה ואיפה אני היום? וזה ככה.
תרגיע,
שום רצון אמיתי לא ילך לאיבוד. יצמיחו את הרצון הזה שנצליח כאילו לממש אותו.
את הרצונות שהיינו כשהיינו צעירים, את הרצונות שהיה לנו כשהתחלנו ללמוד תורה,
את הרצונות שהיו לנו בתחילת הזוגיות, כן? שהבטחנו לעצמנו שאנחנו רק ניתן אחד לשני ולא נצייר לעולם אחד את השני ופתאום ככה משהו אולי בדרך קצת ייטשטש וכו'.
הרצונות האלו יחזרו.
אין רצון טוב שהולך לאיבוד.
וזה מה שכתוב, יגעת ומצאת. מציא אין ומוציא במקום מה שנאבד.
וכתיב ישן מפני חדש תוציאו. ורש״י,
שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות
מלאות ישן.
צריכים אתם לפנות את האוצרות למקום אחר,
לתת החדש לתוכן. ולמה צריך זה?
הפוכים אתרתה למה לי?
עכשיו תראו איך הוא אומר כאן, הוא אומר כאן חידוש גדול.
כאילו, למה צריך את כל הסיפור הזה?
אם יש לי אוצרות מלאי ישן, אז למה אני צריך לקחת חדש
ולשים בישן?
כדי ש... כאילו מה כל הסיפור הזה?
אל תכניס את החדש. אם יש לי אוצרות בישן אז בסדר, אני מסודר.
עכשיו יש לי חדש. טוב, אין לי מקום איפה לשים אותו, משאיר את החדש בחוץ. לא, רשי אומר, קח את האוצרות מהישן, תפנה אותן
ותכניס לתוך האוצרות החדש ואז מה יקרה לחדש, מה הוא יהיה?
ישן. אז למה כל הסיפור הזה?
הפוכה מטרתה זה למה לעשות משהו שאין לו שום משמעות.
אולם אוצרות הן רמז ליראת שמיים.
זה מחזיק את התבואה.
ויראת שמיים צריכה תמיד התחדשות.
שמעתם? הוא עכשיו הולך על הסיפור השני.
ואכלתם ישן נושן, זה מה?
זה שום רצון לא ילך לאיבוד. אבל בישן, מפני חדש תוציאו,
זה אומר שיראת שמיים צריכה התחדשות.
ביהדות צריכים לחדש בכל פעם.
שזה קצת כאילו הפוך מה שאמרנו מקודם,
אבל בסדר, אין לנו בעיה פה להתהפך.
אבל אני רוצה רגע לדבר על הדבר הזה.
יש לנו כלל.
פלגא משמעיה לא יהוה. לא מביאים חצי מהשמיים.
כשמביאים משהו מהשמיים, מביאים אותו
תמונה שלמה.
שאלתם את עצמכם פעם, למה באמת העולם כל היום רוצה להתחדש?
למה?
תסתכלו בעולם הרכבים, בסדר? הרי אתם מבינים שלא כל שנה שמוצאים רכב,
דגם, מחליפים לו את המנוע ואת השסתומים.
המנוע הוא אותו מנוע, נכון? זהו וזה. אז מה?
מתיחת פנים קוראים לזה.
פתאום הפנס מקבל צורה של סיני,
פתאום האיתות עובר למראות, דגמי 2019 החדשים.
למה לא תעשה 2019 כמו 2018?
זה צריך שיראו.
נכון?
מאיפה היצר הרע הזה?
זה רצר רע, תכלס, נכון? כאילו מיותר, משקיעים על זה כסף וכל זה מיותר.
תשובה,
כל החידוש שמגיע לנו,
הרצון להתחדש שמגיע בכלי הבית וכו',
הוא הקליפה או הלבוש של הרצון האמיתי שצריך להיות לנו להתחדש בעבודת השם.
עכשיו, מה הכוונה להתחדש בעבודת השם? הכוונה ליצור כלים חדשים.
יכול מאוד להיות שמה שהזין אותך ופרנס אותך בשנים קודמות, לא מספיק עכשיו.
התחדשת? ניסית?
יזמת איזה משהו?
חשבת להחליף אולי מקום?
חשבת להחליף, נגיד בן אדם, לא יודע, מתפלל שחרית ולא מתאים לו, הוא כאילו לא מרוצה מזה.
חשבת לשנות?
אולי יש שם מקום, אולי תחליף בית כנסת, תחליף מניין בשחרית של יום חול.
אולי, לא יודע, תעשה משהו, תזיז את עצמך.
אם זה הדברים שקשורים למשהו אחר, כבר היית מתחדש, עושה, צובע, מוסיף, פה, שם.
ורק באבוי דעש השם, אתה יכול לראות אנשים בני חמישים עם הטלית מהבר מצווה.
אין לך חשק לגבי מטלית חדשה? ככה קצת להתפנק?
כל הסיפור של הרצון שלנו להתחדש בדברים אחרים, או הקליפה, או הלבוש של הרצון שצריך להיות לנו להתחדש בעבודת השם.
בין אם זה בצורת לימוד, בין אם זה באמת תודה,
בין אם זה בנושאים באמת,
בין אם זה בכל מיני דברים, בכל מיני עבודות. תתחדש.
ישן, מפני חדש תוציאו, בגלל שיכול להיות שהישן כבר לא עובד.
לא מספיק לך.
נכון, מותר לנו, ונהפוך הוא.
ונהפוך הוא.
בשפת אמת נדבר על מדרגה מאוד מאוד גבוהה, שבית אדם הוא מתפעל רק מהאמת, אנחנו לא שם.
בסדר? ואכלתם ישן או שן, אפשרות אחת. ואם אתם לא שם, אז ישן, לפני חדש תציעו. בסדר, אז אתה לא שם, אתה מחפש להתחדש,
לא יכול להיות שאתה תתחדש רק בעניינים של חול,
ובקודש, טאטי!
אנחנו אומרים בריסיית נרמלנא,
סטיביליטי,
יציב, לא זר, לא הכל טוב, אתה רואה בן אדם, זה יחליף משקפיים, שם כאלה, שם כאלה, תגיד, מה עם עבודת השם שלך?
יש לה איזה פרצוף חדש, קיבלת? למדת איזה ניגון חדש פעם?
הכנסת איזה שיר חדש לסולי השלישית?
או שהכל זה ירדנו מצבו מנוח, אתה כבר שר את זה מלפני...
ניסית פעם איזה משהו חדש, קצת להזיז את הגבינה?
כן, יהודה.
למה התיבה להתחדש נובעת, לסוף פעם להתחדש גבינה, זה היה הפרצוף?
כן.
נכון.
בדיוק העניין הזה. זה כאילו, זה יורד קובץ שלם.
יורד קובץ שלם. כי זה שאם דבר הוא משמעותי,
הוא מגיע בכל המעגלים, גם ברמה החומרית,
גם ברמה הכלכלית,
גם ברמה הכספית, אבל העיקר זה בשביל הרמה הנפשית.
שהאדם בעצמו ייצור לעצמו אפשרויות חדשות למפגש של ריבונו שלנו.
בדרך כלל זה הולך ביחד עם ההתחדשות פנימית, אז הוא רוצה גם להביא את זה לידי ביטוי בצורה כלשהי.
וזה מאוד מאוד יפה בעיניי,
מה שאומר כאן, האם באמת.
כלומר,
בואו ננסה.
בואו ננסה להתחדש. אתם יודעים,
יש איזה מקום שאני מלמד בו, שמכריחים אותי
כל שנה להגיש,
נגיד, שלושה נושאים שאני רוצה ללמד, ומתוכם
אחד מהם חייב להיות חדש.
עכשיו, זה נורא מעצבן. כאילו, אני לא מלמד, יש לי זה.
אבל מכריחים אותך להגיש נושא חדש, ואז מה קורה?
אתה מתחדש.
אין לך ברירה, אתה חייב להגיש נושא, אתה מתחיל ללמוד אותו.
וואי, איזה יופי, איזה נושא מדהים, איך לא ידעתי עליו.
ואתה צריך ללמוד אותו ברצינות, כי אתה צריך ללמד אותו.
צריך להשקיע, ללמוד, לקנות את הספרים, וכל זה, ממש, השנה, לך יש חלק בזה.
כן,
ביקשתי מישי שיקנה לי את השו״ת מים חיים של רבי יוסף משאש,
שעכשיו יצא בהוצאה מהודרת, כי אני מלמד חכמי המערב באיזה מקום.
פסיקתם של חכמי המערב. עכשיו תמיד הייתי, עניין אותי, ועכשיו אני צריך ללמד.
זה 15 מפגשים.
אז צריך, אז קניתי את הישי, קנה לי מתנה, תודה רבה, את הספרים האלו, ועוד זה, ועכשיו אני בעניינים, וזה נפלא,
זה נפלא מאוד.
אז כשמכריחים אותך להתחדש,
כנראה מעצמנו, אנחנו היינו הולכים על המיינסטרים,
אבל כשמכריחים אותך להתחדש,
מישהו סיפר לי,
יצחק מנדלבאום, יהודי חכם,
הוא סיפר שהוא קרא על סטיב ג'ובס.
עוד לפני האייפון, גם במחשבי Mac,
היה כפתור אחד רק, בעכבר.
והמהנדסים שלו אמרו לו, תגיד, למה אתה לא מוכן שיהיו כמה כפתורים? הרי לכולם יש בסמסונג כמה כפתורים שלך, נכון?
ימינה, שמאלה, ולפחות שלושה.
שלושה או אפילו כאלה.
והוא מתעקש על כפתור אחד.
אז הוא אומר להם, אם הידיים שלכם יהיו קשורות,
הראש שלכם יעבוד יותר טוב.
וזה הביא אותם לחשוב על ההמצאה של המסך מגע.
כאילו, בגלל שהכפתור האחד הזה עצבן אותם, אז אמרו, אוקיי, בואו נחשוב איך לפתור את הבעיה,
ואז הם ענו על האפשרות של להמציא מסך המאגר, ושינו את כל ה...
לפעמים כדי להתחדש צריכים להכריח אותם.
אבל אומר האם באמת, בעבודת השם,
יראת שמיים צריכה תמיד התחדשות.
ביהדות צריכים לחדש בכל פעם.
ואכלתם ישן נושן, אמרנו שכל איש ישראל יש לנקודה מאברהם אבינו. זהו ישן נושן, בסדר?
וישן מפני חדש תוציאו,
היינו כדהית בזוהל החדש בלק, כשיש בוקר של אברהם
ובוקר של יוסף.
את ההתחדשות צריך להוציא לבד, וכאן הוא טיפה מאזן.
כלומר, זה ברור שההתחדשות היא לא חלילה רפורמה.
אה,
אברהם אבינו, לא יודע מה, אבותינו הניחו תפילין, אנחנו נפסיק להניח תפילין. לא,
ההתחדשות היא על גבי המסורת של אבותינו, אבל עדיין אפשר,
בתוך העל גבי הזה אפשר ליצור דרכים חדשות בעבודת השם, דגשים חדשים, אופנים חדשים,
שיקחו את הבוקר של אברהם אבינו וייתנו לו איזושהי צורה,
איזושהי צורה אחרת, בהתאם למה שזה,
צורכי הדור וצורכי השעה וכן על זה הדרך.
בסדר?
אז,
ואכלתם ישן עושן מצד אחד,
אף רצון לא ילך לאיבוד, אבל ישן, לפה חדש, תוציאו,
כל אחד צריך להוציא את ההתחדשות לבד.
כאילו לחשוב, מה זה לבד? לבד הכוונה?
בוא תחשוב מה מתאים לך, בוא תחשוב מה ישמח אותך, בוא תחשוב מה יעודד אותך.
בסדר?
מצאת?
נכון, נכון. מי שגר בירושלים, יש לו את ההזדמנות להתפנק על זה.
כשגרנו בירושלים, הייתי התפעל ערבית אצל הרב אליהו, הכי כיף. אחרי זה הולך שחרית בכלל במרקב,
אחרי זה מינכה בא זה, אחרי זה עוד פעם אצל הרב אליהו. כאילו אתה כמו איזה דבורה שאוכלת סוף מכל הפרחים,
נהנה מכל העולמות, נהנה מכל ה... כן, מתחדש, מתרגש,
יכול להיות להתחדש.
עוד נקודה, אני אגיד אותה בעל פה,
באור לשמיים הוא מדבר על אכלתם ישן הושן,
קצת בכיוון אחר, אבל בזה נסיים.
מאיפה אדם מושך שפע?
זו הסוגיה שלו.
מאיפה אנחנו מושכים שפע אלוקי?
אז כן,
רוצה להגיד שכשאדם מבטל את עצמו לרצון האלוקי,
כלומר מבטל את רצונו, עשה רצונו,
רצונך כרצונו,
עושה את עצמו קצת כעין. כלומר, כשאדם בא לעשות איזה משהו, הוא אומר, לא, אני נמנע מלעשות את הדבר הזה,
בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה. הפשי והפשי,
ואני לא אעשה את זה,
כי הקדוש ברוך הוא ציווה, בזה הרגע הוא זוכה לשפע מהמקום הכי הכי עמוק, שנקרא ישן נושן.
אני אסביר את זה בעוד כמה מילים.
כשאנו עושים דברים בקיום תורה ומצוות, כי זה נראה לנו הגיוני, כי זה נראה לנו נחמד,
כי זה מסתדר, מתיישב על דעתנו. אז אנחנו בוודאי מושכים שפע, זה ברור.
אתה מקיים איזשהו משהו אלוקי, ואתה מושך שפע עם מקום קרוב,
נקרא לזה ככה, מעולם קרוב.
אם אדם לא יודע מה, הוא גומל חסד.
בסדר.
גם אדם ישר, אפילו בלי תורה,
יש לו איזושהי משיכה לעשות חסד. יש הרבה מאוד דברים שהם דברים הגיוניים.
שאדם, אנחנו עושים אותם בתורה, אנחנו גם מתחברים אליהם. לא יודע, אני מאוד מתחבר לשבת.
לא כל כך צריך שישכנעו אותי לשמור שבת וכל זה. הכל כיף, הכל שבת זה אחלה.
אז בסדר, אתה מושך שפע,
אבל הוא שפע קרוב כי אתה בכל מקרה שם.
מה קורה כשהאדם מבטל את רצונו? הוא רוצה משהו,
אבל התורה ציוותה שלו.
הוא רוצה משהו.
הקב' אמרנו, הוא מבטל את רצונו. בזה הרגע
הוא מושך שפע ממקום שנקרא עתיק,
או בלשון התורה ישן נושן.
זו חוויית נוכחות אלוקית אחרת לגמרי.
נו, כשאדם מבטל את רצונו לפני רצון השם יתברך,
אני לא מבין למה.
חזיר זה טעים,
אפשי לא יכול חזיר,
מה יעשה שהקדוש ברוך הוא גזר אליי?
לא, אני יכול לעשות.
הייתי רוצה, ככה אומר הרמב״ם,
אבל לא יכול.
בזה הרגע,
בזה הרגע
הוא זוכה לנוכחות אלוקית מהמקום הגבוה ביותר.
מעתיק. תראו את המשפטים האחרונים שהוא אומר כאן.
וזה פירוש הפסוק, ואכלתם ישן נושן.
דהיינו שהשפר שלכם יהיה מבחינה שנקראת ישן נושן ותרגומו עתיק דעתיקין.
כי מה שהאדם מרגיש בעצמו בחינת עין על ידי עבדות הבורא, שהוא עבד,
הרבי היה אומר,
שיש
רבי מלובביץ', יש שתי הגדרות ליהודי.
שתי הגדרות ליהודי או לחסיד.
הגדרה מספר אחת ליהודי, יהודי הוא משפיע בעצם.
גוי הוא מקבל, יהודי הוא משפיע.
יהודי רוצה להשפיע הלאה.
הגדרה שנייה לחסיד,
חסיד
הוא קבלת עולניק.
הגדרה של חסיד מקבל עול.
זהו, קבלת עול.
אז כשאדם מקבל על עצמו את עול השם יתברך, והוא עושה משהו או נמנע מלעשות משהו,
בגלל שהקדוש ברוך הוא ציווה בזה הרגע, וזה נותן המון המון כוח כדי להצליח לעשות את זה,
הוא מושך על עצמו אור מישן עושן,
מעתיק,
ממקום מאוד מאוד גבוה,
וזה פלא.
כאילו זה הפוך על הפוך, ככל שאנחנו יותר לומדים תורה,
ככה אנחנו יותר מזדהים,
ככה אנחנו יותר מחוברים.
ממילא ככה אנחנו מושכים על עצמנו אור שהוא קרוב,
כי אנחנו מזוהים עם זה.
אז אם כבר אדם, מזדמנת לו איזו אפשרות לעשות משהו שהוא לא מזדהה איתו,
שיהיה מבסוט.
כי עכשיו יש לו את ההזדמנות, מה?
למשוך אליו אור מסוד ישן הושן. לאכול ישן הושן.
אז ראינו כל מיני, ככה, עשינו איזה פרצוף פירושים על ישן הושן החל מימי השילוח,
שדברים שכבר התייאשנו מהם, נצליח לשנות אותם.
ההמשך בשפת אמת, שאנחנו נתלהב מהאמת,
ולאו דווקא מהחידוש,
כן?
אנחנו ככה, יהיה לנו איזשהו,
איזה, לעבור לאמרי אמת, שאנחנו,
שום רצון אמיתי לא יאבד, אנחנו נחזיר את הדברים שאנחנו נולדים לאיבוד,
וגם השפה, האמרי אמת חידש לנו גם את הישן מפני חדש תוציאו,
שעל גבי הדברים אנחנו נחדש בעצמנו בעבודת השם,
ועבור לאור לשמיים,
שמאפשר לנו, מספר לנו סיפור,
מה קורה כשאנחנו מתבאסים,
מה קורה כשאנחנו נמנעים מלעשות משהו ומרגישים, דפקו אותנו, בזה הרגע אתה מואר באור אלוקי הגבוה ביותר,
שאפילו לא מגיע לאדם כשהוא עושה מצוות עשה,
כי פה ברגע הזה היית עין ומשכת אליך אור מבחינת עתיק דעתיקין,
ישן נושן.
חזקו ונמצאו רבותיי,
אח טוב לישראל.
