אנחנו בשיעור נפש הפרשה והיום
ננסה לגעת בנושא שהוא לנו, היושבים כאן,
כלומר גברים,
הוא נושא מאוד רציני.
תודה. ברוך אתה אדוני ואין לך ראש הממשלה הזאת. זה עניין של פרנסה.
פרנסה של האדם,
האדם זוכה לעבוד, להתפרנס, תפרנס את עצמו, תפרנס את בני ביתו.
אפילו לפרנס את עצמו זה אירוע.
חז״ל אומרים שלא סתם ברכת השנים שכוללת בתוך הפרנסה,
סמוכה לברכת הגאולה בתפילת שמונה עשרה,
כי פרנסה זה בעצם גאולה,
גאולה קטנה.
יש גאולה גדולה ויש גאולה קטנה. כשאדם מפרנס את עצמו, את אחרים,
הוא יוצא בעצם מעבדות לחירות, הוא יוצא לסוג של איזושהי גאולה.
וצמוד לעניין הפרנסה יש מושג שנקרא הטרדות הפרנסה.
אדם טרוד,
מה יהיה, איך הוא ישלם,
מאיפה הוא יגיע, איך הוא יתפרנס,
בסדר?
וסביב העניין הזה של
טרדות הפרנסה, שעוסקים בזה הרבה בחסידות.
יש לנו כאן לימוד היום,
וננסה ביחד לראות לאן זה מוליך אותנו.
לאן זה מוליך אותנו.
נצטרך אולי קצת לאזן את זה.
כל פנים,
בואו נראה.
בפרשה אצלנו התורה מדברת על כך שתהיינה
תהיינה שנות שמיטה ושנות יובל.
מטבע הדברים בחברה חקלאית, אז אין אפשרות לעבוד בשנים הללו.
ואז יוצא שבאותן שנים שהשמיטה והיובל הן סמוכות זו לזו,
שמיטה היא בשנה ה-49 והיובל הוא בשנה ה-50, לפי דעה אחת, יש דעות אחרות, אבל
לפי הדעה המקובלת נאמר שכל שבע שמיטות ישנו יובל והוא צמוד,
אז זה בעצם יוצא שנתיים
שלא ניתן לעבוד בהם את הקרקע.
ממילא עולה כמובן השאלה,
מה נאכל?
מה נתפרנס, נכון?
והתורה מביאה את הספק הזה.
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, אין לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו.
הונה התורה בצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית
ועשת את התבואה לשלוש השנים.
זה הפסוק.
עכשיו הפסוק הזה הוא פסוק מוזר מאוד, למה?
מפני שבדרך כלל התורה לא נותנת מקום לחולשות.
לחולשות.
החולשות ישנן, אנחנו יכולים לשמוע את עם ישראל אומר מה נאכל,
מה נשתה, מה יהיה.
והקב' ברוך הוא אומר למשה רבנו, הם לא מאמינים בי.
הם לא יאמינו לי, לא ישמעו בקולי איזה מין דבר, זה מה אין להם אמונה בי.
כן?
אבל כאן התורה בעצמה, כן, משה רבנו בעצמו, התורה בעצמה מספרת את הטענות,
את החולשות כאילו.
כאילו היה יכול להיות שכתוב,
בלי הפסוק בכי תאמרו, בצוותי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשתה תבואה שלוש שנים, בלי כל מה תאמרו, מה נאכל וכל הדברים האלו. ורואים שהתורה נותנת מקום לדבר הזה.
אז באמת, לא הבאתי את זה כאן, אבל רבי יוסף קארו אומר שהתורה היא הולכת בפירוש שלו על התורה, היא הולכת לפי דרך הטבע. ובאמת, אם אדם ניצב בפני איזשהו אתגר כלכלי, הוא צריך לשאול את עצמו מאיפה הוא יתפרנס, צריך לקחת אחריות.
השאלה היא לגיטימית.
כמו ששמואל אומר,
כמו ששמואל אומר, כשהקדוש ברוך הוא מצווה אותו ללכת ולמשוח את שאול,
אז שמואל אומר, איך אלך?
ושמע שאול בהראגני. אז מה, אפשר להתלונן על שמואל?
מה, אתה לא יודע שהקדוש ברוך הוא יגן עליך אימות סביבה? רואים שהתורה נוהגת בדרך הטבע. ואם באמת יש כאן איזשהו מצב ששלוש שנים לא אמור להיות תבואה, אז מותר לשאול. זו אפשרות אחת.
אבל בחסילות הולכים בדרך אחרת.
הולכים בדרך אחרת,
והיא נראית לי דרך מאוד מאוד נוגעת לענייננו,
מאוד מאוד רלוונטית.
יהיה בה קצת נסיעת הפחים, כי אנחנו כן נצטרך להיזהר מהקצה,
אני קורא לו הקצה המופקר,
שהאדם הוא לא עובד,
והוא לא לומד מקצוע,
והוא דואג שהכל יסתדר לו מהשמיים, בסוף הוא נהיה מקבץ נדבות.
זה לא הכוונה,
אבל מצד שני יש פה גם איזשהו קצה אחר,
שגם ממנו צריך להיזהר, וננסה רגע להבין את זה. בואו נתחיל מתורה של רבנו אלימלך מליז'אנס, כהנוי מלימלך.
פשוט אמרו מה נאכל בשנה השנית וכו', בצוותי את ברכתי לכם. בשם אחי החסיד המפורסם, מי זה אחיו?
זושה.
אז אומר דבר תורה מאחיו.
יש לדקדק.
היות שהתורה יצאה כאן מדרכה,
שדרך הקרא,
פסוק, לכתוב איזה עיטור לשון בפסוק,
אפילו אות אחת.
ועל ידי זה מטורס כמה קושיות.
אבל הקושייה עצמה לא נכתב בתורה.
בדרך כלל התורה לא כותבת קושיות.
וכאן נכתב הקושייה בתורה.
וטוב היה שלא לומר בכלל את כל הפסוק של בכי תאמרו, אלא כי אם וציוותי את ברכתי. וממילא לא יקשה שם אדם לאמר מה נאכל. תכתוב ישר את הברכה, ואף אחד לא יגיד מה נאכל. הנה יש לך, הקב' אומר לך את הברכה.
למה לכתוב את הפסוק
שכולל בתוכו את השאלה ואת הקושייה?
ונראה שהשם יתברך,
ברוך הוא, כשברא את העולם,
השפיע מטובו צינורות מושכין שפע לצורכי בני אדם.
וזה חלק,
המשפט שהוא אומר כאן, זה חלק מאמונת היסוד שלנו
בבריאת העולם. להאמין שהקדוש ברוך הוא בורא, זה לא רק להאמין שהוא ברא את העולם, זה להאמין שהוא גם זן ומשגיח אותו כל יום.
ברא את העולם, ברא איתו יחד את השפע. יש הרבה אגרות של הרבי מלובביץ',
שאנשים כותבים לו,
מתלבטים להרחיב את המשפחה או לא, עוד ילד, מה קרה? כלכלה.
אז עכשיו, הרבי הרי לא היה לו ילדים.
אז הוא אומר, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
ואת כל המצטרך לכל העולם, לכל הלווייתנים יש להם היום אוכל, כל לווייתן אוכל איזה טון וחצי מושתים ביום, לא יודע כמה, וכל האריות יש להם זברות, וכל הזה יש אוכל, ורק לילד יהודי אין לו, לא יהיה לו מה לתת לאכול, שם נגמר לו בדיוק, מה זה, איזה מין מחשבה זאתי?
וכמובן, תלדו.
אז האמונה בבורא עולם זה האמונה שהוא נותן את המצטרך ואת השפע כל יום.
אומרים את זה ברכת המזון, גם את זה אנחנו לא עושים כל יום, לצערנו הרב לא מברכים פה ברכת המזון כל יום.
אז אין את העולם כולו בטובו,
חן בחסד וברחמים.
זה אין את העולם, יפה.
אז יש שפע.
ודרך השפע לא להפסיק כלל.
השפע לא מפסיק, הקדוש ברוך הוא משפיע על זה. אלא אם כן מה?
כן, זה כמו אישה שהיא מנקת.
כל עוד התינוק יונק, אז יש חלב.
מתי החלב מפסיק?
כשהתינוק יפסיק לנעוק, אז הוא לא רוצה לנעוק,
הוא רוצה כבר לאכול וזה, אז מפסיק לאכליו.
אז כל עוד האדם יונק את השפע מהשם יתברך,
אז הוא מושך את השפע אליו.
אבל ברגע שהאדם מפסיק לינוק את השפע, הוא עצמו גורם למה?
לצמצום. איך האדם מפסיק?
הוא אומר,
על ידי השאלה הזאת.
אלא שכשהאדם נופל ממדרגתו
ואין לו ביטחון בבורא ברוך הוא,
המשגיח אמיתי, הזן, הוא מפרנס בריית או בריית
בלי הפסק כלל,
אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מתואר,
גם חלילה בעולמות העליונים,
ומתישין כוח פמליה של מעלה רחמנא ליצלן,
ואז נפסק השפע חלילה.
כלומר אומר נועם מלימלך
שהשאלה היא לא לגיטימית.
אנחנו תכף נבין למה היא כתובה.
כשאדם שואל את עצמו, מה אני אתפרנס? מה יהיה?
איך יהיה? מה?
זה עצמו מפסיק את השפע.
עכשיו זה נראה לכם שאלה לא רלוונטית, נכון? כאילו מה?
מישהו על דבר כזה. תראו, פעם
מישהו הראה לי כמה עולה לגדל ילד
מגיל 0 עד גיל 18. איזה כלכלנים משא חשבון.
שני כלכלנים כתבו ספר חמוד כזה, הדרך אל העושר, אבל זה מירכאות,
כל מיני כלכלה כזאת עם מושגים בסיסיים, והם גם תמחרו כמה עולה לגדל ילד.
יש לכם מושג כמה עולה לגדל ילד?
מה?
אבל זה כאילו הבייביסיטר, המעון, השיניים,
המשקפיים,
החינוך, האוכל, הטיטולים,
החוגים, האופניים הראשונות, האופניים השניות, הגשר, העדשות,
הבגדים, החגים,
עברו, עברו, עברו, הגיעו לאיזשהו סכום אסטרונומי,
שאתם אמרו, אולי רגע, אם זה סכום, אני יכול לגדל 0.1 ילדים בסכום הזה, זה מה שיש לי.
אתה עושה, איך אני אגדל כל כך הרבה? מה זה, כזה סכום אין לי.
מה? לא, הם עשו סטנדרט, לא ילד עם דירה.
ילד, ילד.
אז כשאדם שואל את עצמו את השאלה,
הוא עצמו, תתחיל, יהיה בסדר, הקב' ייתן את השפע, אל תדאג.
לא צריך איזה, ייתן את השפע, הכל יגיע.
בסוף הוא מגדל את הילדים.
אבל השאלה מצמצמת.
אז אם אדם שואל את השאלה, מה צריך לעשות, תראו איך הוא קורא את הפסוק.
ועד נפסק השפע חלילה, בצלך השם יתברך ברוך הוא, לצוות מחדש את השפע שתלך
כמו מתחילת הבריאה. וזה הוא וכי תאמרו
את השאלה שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהיה שלם בביטחונו על אלוהיו
ולא יאמר כלל מה יאכל.
כי כאשר חלילה ייפול מן הביטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע.
ואטריחו כלפי שמאי אלף צוות מחדש. אתה מטריח את הקדוש ברוך הוא עכשיו לתת את השפע מחדש וכנראה הוא יצא,
הוא יהיה פחות מוצלח.
אם האדם שואל את עצמו מה אני אוכל, מה איך זה יהיה?
אל תדע, זה חלק מהאמונה הבסיסית שלנו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם וברא גם את ההצטרכות שלו.
עכשיו אנחנו יודעים שזה לא מתמטיקה, זה לא איזה מספרים מדויקים,
כלכלה,
היא תלויה בהרבה מאוד דברים, אנחנו יודעים שאותה חלקת אדמה, אנחנו רואים את זה, ויעזרא יצחק וימצא בשנה עם מאה שערים, אותה חלקת אדמה יכולה לתת,
אנחנו יודעים שיש מזון שיותר משתמר או פחות משתמר, אנחנו יודעים שישנה ברכה שאתה לא יכול לכמת אותה במספרים אלא היא דינמית.
אז אם אדם כל דבר רוצה לספור, רוצה למדוד, שואל שאלות, הוא פוגם, הוא הורס את זה.
אם הוא אומר, אני סומך, הקדוש ברוך הוא אמר, סביבה,
אני סומך עליו,
אני סומך, אני בוטח בו, הוא השפע שלו, יש לו לתת.
וזהו נהיה כליל השפע, כן?
לא יאמר כלל מה יאכל,
כי כאשר חלילה יפול מן הביטחון לחשוב מה יאכל, הוא עושה פגם חלילה בשפע ומטריח כלפי שמיא לצוות מחדש.
וכי תאמרו הפירוש,
כאשר תאמרו כך,
ואז תטריכו אותי וציוויתי את ברכתי, אבל לא תתנהגו כך,
אלא תפתחו בהשם בכל לבבכם,
ואז תלך השפע בלי הפסק כלל, תמיד לא יחסר
כל בא".
אדם צריך להיות בוטח.
עכשיו מה, אז מה, אני לא אלמד מקצוע?
אני לא... תלמד, אין בעיה, הכל בסדר. אבל השאלה, אם אתה שואל שאלות
של דאגה,
ומה יהיה?
בסדר, אני רוצה את ההשתדלות שלי.
פרנסה?
פרנסה ממשם יתברך.
פרנסה מה שם יתברך. כלומר,
מייד אנחנו נגיע בהמשך.
ודאי אדם צריך להכין כלים,
אבל מאוד יכול להיות,
אל תסגור את הקדוש ברוך הוא, אל תגיד...
אמר לי את זה לפני כמה זמן איזה מישהו שהוא
החליף עבודה והוא כל הזמן התפעל לקדוש ברוך הוא על איזה עבודה ספציפית.
הקדוש ברוך הוא רוצה להתקבל לעבודה הזאת והזאת.
אמרו לי, התפילות לא נענו. אמרתי לו, אתה מכתיב לקדוש ברוך הוא לאן...
אמרת לו גם אולי את התנאי שכר והדגם של הרכב בלי סי.
תגיד לו, קודם כל אני רוצה פרנסה, תפתח לי, אל ת...
עכשיו יש לו, הוא למד מקצוע, יש לו ניסיון וכולי, אבל
מאיזה דרך יבחר השם יתברך להעביר אליך את השפע?
תפתח, כשאדם שואל יותר מדי שאלות,
הוא כאילו רוצה לדעת מה יהיה, הוא רוצה שיבטיחו לו, הוא רוצה שזה יהיה עם ביטוח ועם גיבוי,
זה לא עובד ככה.
ותראו איך התורה הזאת משתלשלת והולכת.
בקול מבשר הוא מביא כאן מאבני נזר עוד שכלול לתורה הזאת.
והכי תומרו בנו אוכל וכו', וצוויתי את ברכתי לכם, פירש הרב הקדוש רב זוזון זצל, זו התורה שראינו מקודם,
די מותו מרו בנו אוכל תהיה הברכה מאליה.
אז קודם כל זה קצת שינוי בנוסח.
ברכה מאליה.
מה זה ברכה מאליה?
אומרים יגעת ומצאת תאמין.
הרי המשפט הזה הוא טרתי דסתרי.
אם אני עכשיו כל היום אעבוד קשה, אני אמצא מהשקל ברחוב?
לא ימצא.
מציאה זה דבר שמגיע, אה, מצאתי.
נכון? אז איך יגעת או מצאתי תאמין?
תשובה.
אדם צריך להתייגע מצד אחד,
אבל לדעת שמה שמגיע לו זה מבחינת מציאה.
כאילו עושה לו איזה חסד כזה.
אז זה נקרא שההדרכה מגיעה מאליה.
אומרים שפעם הרבי בקוס קרא איזה יהודי שהוא כל הזמן רודף אחרי הפרנסה ורודף וזה.
אמר לו, תגיד לי, מי אמר לך הפרנסה שאתה רודף אחרי האשם?
אחרי האישה, אולי שם.
כלומר, אדם כאילו בטוח שזה יהיה,
הוא הולך ורוצה,
תפתח.
ואז הברכה באה מאליה. מה זה הברכה באה מאליה?
אתה יודע, אדם יכול לשלוח,
זה קורה ככה, אברהם הוא מכיר, ואדם שולח מלא מלא קורות חיים, בסוף איך הוא מקבל עבודה?
מישהו מתקשר אליו, אומר לו, שמע, אחי, אני רוצה אותך מחר אצלי, בעזבו.
כאילו, בסוף הברכה באה אליו.
שלח אלף קורות חיים,
בסוף מה קרה?
דפקו אצלו בדלת, אמרו לו, הנה, הגיע הזמן שלך בא אלינו.
צריך לשלוח קורות חיים.
אבל צריך לדעת, אני שולח קורות חיים,
איזה מין, בסדר,
כדי לבנות את הכלי. אבל יכול מאוד להיות שהקדוש ברוך הוא הביא את הברכה מאיפה?
ממקום אחר, וכשהברכה באה מאליה,
זה יותר מוצלח.
זה, יש בזה איזו נגיעה כזאת.
פתאום אתה מרגיש שהקדוש ברוך הוא,
יש כאלה שקוראים לקדוש ברוך הוא, ויש כאלה שהקדוש ברוך הוא קורא להם.
אם אדם פותח את האפשרות שלא רק אני אקרא אליו, אלא גם הוא יקרא לי, אז הדבר הזה יכול לקרות.
אז הוא אומר,
אם לא תאמרו מה נאכל, תהיה הברכה מאליה. כשתאמרו מה נאכל,
לא תהיה שוב הברכה מאליה,
ואצטרך לצוות את הברכה, כן?
ואז זה נעשה ישיר מדי.
עכשיו,
זה דבר מאוד מאוד מתוק,
כשאדם חווה בחיים את הנגיעות של השם יתברך האל, בסדר?
כשאדם חווה בחיים את
העובדה שהוא השתדל בכיוון מסוים ופתאום מקבל איזה טלפון,
פתאום מקבל איזה הזמנה, מקורות שבכלל הוא חשב, פתאום זה קורה לו, פתאום מזמינים אותו. אתה ממש מרגיש שהקדוש ברוך הוא מזמין אותך אליו. אם אדם פותח רק תפתח, אל תפתח, הכל יהיה בסדר.
החוויה היא שבאמת הקדוש ברוך הוא זן, הוא מפרנס ודואג.
למדתי תורה, הייתי עבר, אני משתדל ללמוד גם היום תורה,
כידוע שגם רבנים צריכים לקבוע איתים לתורה, זה יהיה דבר מפורסם.
אבל היו שנים של ה... יכולתי ללמוד יותר.
אז אני מניח שרציתי,
אם למדתי, רציתי גם ללמד באיזושהי צורה, אבל
אף מקום שאני נמצא בו היום, לא הגעתי אליו מעצמי.
זה כאילו,
פתאום איזה מישהו שמע ושאל וזה, ושלחו לי איזו הודעה, מה אתה אומר? אמרתי, טוב, בסדר, כאילו,
פשש, הקב'ה לוקח אותך.
אז זה לא שהייתי מסגר ופתאום הלכתי ללמד תורה.
למדתי תורה לפני כן, אבל
זה גם יכול להיות שהיה לי איזה דמיון איפה אני רוצה ללמד, מקום כזה, מקום אחר.
אבל בסוף אתה אומר, אני באמת לא יודע, ואני בוטח בהשם יתברך,
שייקח אותי למקומות שהכי טובים לי והכי טובים לעם ישראל וכל זה.
אתה פותח את הידיים, פותח את ידיך, לכן זה פותח את ידיך.
הפרנסה הזאת, תפתח את הידיים, תן לקדוש ברוך הוא לעבור,
אז מגיעים דברים,
מגיעות הזמנות,
אתה ממש מרגיש איך הקדוש ברוך הוא מושך אותך,
משפיע את השפע בדרך הבאה מאליה,
ולא בצוויתי את ברכתי ככה, כאילו באיזה מין דוחא כזה, זה בא מאליו.
וכבוד קדושת אבי,
כלומר זה כאן ההבדל בין הברכה הבאה מאליה לברכה שבאה בצורה כאילו מפורשת מדי.
וכבוד קדושת אבי אדמוי, אדמור זצל, הבעל אבן עזר, הוסיף פה איזה דברים.
וכל דבר שבא מן העולם העליון,
כשבא לעולם הזה, נתרבה.
כמו שכתב המהר״ל בהאגדה.
במאמר,
כמה לקו במצרים,
זו דוגמה, גשן.
וואו, פילי פלאות,
לעצור את השיעור, מצלמה אל זיף שפירא.
מה ענייני, איזה כיף לראות אותך, איזה חיוך.
אבי הבת.
ישי, גם אותך התלהבתי לראות, אל ת...
פשוט זהו.
את שני המאורות, המאור הגדול והמאור הזה.
זה היה פה קאמבק רציני מאוד.
מאז מייקל ג'ורדן לא היה כדבר הזה.
אז זהב בן עזר מה אומר?
כל דבר שבא מהעולם העליון נתרבה, אנחנו רואים את זה אפילו בגשם.
בענן המים מרוכזים, כשזה יורד למטה נהיה הרבה הרבה טיפות, נכון?
כל שפע שיורד לזה מתרבה.
כמו שכתב המהר״ל בהגדה, במאמר כמה לקו במצרים וכו'.
והנה, כשישראל עושים בתמימות וכתיב תמים תהיה עם השם אלוהיך שפירש רשי שלא תחקור אחר העתידות וכו' ואז תהיה עמו לחלקו
ועל כן השפע שהיא באה ממקום גבוה כל כך ממילא מתרבה. אז נהיה לאדם, נהיה לו גם ברכה בפרנסה.
מתרבה, כשהוא מקבל שפע שמגיע בתמימות אז זה גם מצליח לו,
אז הוא מקבל עוד תפקידים ומקבל עוד הזמנות ומקבל עוד,
ויש לו ברכה במה שהוא עושה וזה מצליח לו,
כאילו, אתה יודע, יש איזושהי ברכה, ברכה בה יישא.
לפעמים אתה יכול לראות את הדבר הזה,
אתה רואה שתי חנויות, אחת ליד השנייה.
אחת, אפילו יכולה להיות חדשה מהשנייה,
השנייה כזאת,
והיא שם מפוצת את בני אדם, ויש תור, והוא עומד, ואין אצלו אף אחד, ריק.
על מה זה יושב? הרי זה,
בחורים אותם מוצרים, אני זוכר שזה שתי חנויות באיזשהו עיר,
שתי חנות אופניים, אחת כזאתי, מרתפית כזאתי, וזה, והשנייה, יפה, והיא, אין שם אף אחד, ושם כולם עומדים בתור.
יש שם כנראה איזה משהו בכמה אתה מנסה לתפוס, וכמה אתה מנסה להדק, וכמה אתה פותח ומשחרר.
אז תמימות.
אך כשתאמרו מה נאכל,
מה נאכל? מה יהיה?
מתי זה יהיה? כמה נרוויח? מה נאכל?
ולא תהיו בתמימות,
אז
יצטרך
הקדוש ברוך הוא לצוות.
עד כאן טורף דבריו
של הרב זושה.
ולי יש לומר, אומר אבן אליעזר בלשון אחר, דנ׳ה, בש״ס,
מימי לא ראיתי צבי קייץ,
והם מתפרנסים שלא בצער,
ואם לא נבראו אלא לשמשני,
ואני נבראתי לשמש את קוני,
אינו דין שיתפרנס שלא בצער.
אני רוצה רגע להגיד על הדבר הזה משהו, אבותיי.
אתם כאן בחורים צעירים באמת,
אבל
המון אנשים שאני פוגש,
אין לי מחקר,
אבל אני אומר לכם מהניסיון של החיים,
הרבה אנשים נושאים איתם כאבים ממקומות העבודה.
הם מתפרנסים בצער. מה הכוונה מתפרנסים בצער?
בוס
שלוחץ אותם ולא מבין אותם, מערכת שכאילו קצת עוינת אותם.
זה לחוץ,
זה מהודק מדי, זה צפוף להם. כאילו הם לא יכולים,
לא מכבדים את הרצונות שלהם, לא לתת לו את התפקיד שהם רצו,
לא מקבלים את הקידום שהם רצו.
הם נמצאים בתחום, במקצוע,
אבל אתה מרגיש שהוא לא מגיע ברווח.
אז יש להתפרנס,
ויש להתפרנס בצער.
להתפרנס בצער זה לאו דווקא שאני לא מרוויח מספיק כסף.
יכול להיות שאני מרוויח כסף, אבל
לא מתייחסים לעבודה שלי, לא מעריכים את העבודה שלי. אתה יודע, רוב בני אדם זקוקים להערכה, לא פחות מזקוקים לכסף.
זקוקים שיבוא הבוס ויגיד להם,
יטפח להם על הגב, יגיד להם איזה עבודה טובה עשית,
תודה רבה, כל הכבוד. בדרך כלל, הפוך, הוא היה עשית עבודה טובה. אה, זה נראה שאתה מסוגל לעשות גם את זה? טוב, אתה עושה עכשיו גם את זה.
כן, אף פעם לא מרוצים, כאילו, אף פעם לא מרוצים.
אנשים מגיעים הביתה,
נושאים את הדבר הזה. אז הוא אומר, למה זה ככה?
מעולם לא ראיתי צבי קייץ,
אריסה, באף פעם לא ראיתי צבי שצריך לעבוד,
להתאמץ וכאילו להצטייר בשביל הפרנסה שלו,
והם מתפרנסים עם שלא בצער,
והם לא נבראו את זה לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני,
אינו דין שיתפרנס שלא בצער?
למה בני אדם צריכים להתפרנס ויש בפרנסה שלהם איזשהו מרכיב של צער?
אלא הריאותי את מעשיי, קיפחתי את פרנסתי.
משמע שניתנה לי פרנסתי, אלא שנגזלה ממני.
למה?
בשביל שהריאותי את מעשיי,
ניתנה רשות לחיצונים שיגזלו את השפע.
שמעתם?
הקדוש ברוך הוא לא עוזב אף אחד.
כל מי שהוא ברא הוא אחראי כלפיו, אבל יש
אפשרות שתקבל את השפע שלך, ממנו יתברך,
ואז זה בהארת פנים,
ואז זה בטוב, זה בכיף. אני פוגש גם אנשים כאלה שעובדים אצל בוסים.
אה, זה מבסוטי, איזה בוס, איזה מקום מתחשב, איזה מקום מפרגן.
איך הבוס אומר, מה?
יש לך מסיבת עם הולדת ליד שלך בגן? מה אתה עושה כאן? אוף, אוף, מה אתה הולך? לך מפה.
בדיוק השבוע נסענו,
היינו קבוצת חברים, רכבנו רכיבה קדושה,
אז דיברנו, אחד החבר'ה אמר, הדבר הכי גרוע בעולם זה בוס רווק.
אסור להיות עובד של בוס רווק. הוא אומר, לא מבין מה זה זה, הוא כל היום עובד,
שולח חמלים בשלוש בלילה, הוא אומר, עכשיו יש לי בוס נשוי.
עוד לפני שאני מספיק להגיד לו שאני לא מגיע היום כי הילד שלי חולה, הוא אומר לי, שמע, לא נעים לי, הילד שלי חולה, אני לא מגיע היום, אז כאילו,
מבין אותך.
אז היכולת אותי להתפרנס,
אבל להתפרנס בכיף, בטוב, זה כאילו אתה מתפרנס מהידיים של השם יתברך.
איך זוכרים לדבר הזה?
כשלא אראותי את מעשיי,
כשלא שואלים יותר מדי שאלות של מה נאכל ומה יהיה. אם אתה שואל שאלות, אומר הקדוש ברוך הוא, תפאדל, מי ששואל שאלות, בבקשה, זה המסלול שם.
שם מקבלים גם את התשובות, אבל את התשובות אתה תקבל מהחיצונים.
מי שמגיע בתמימות ובפשטות,
אומר הקדוש ברוך הוא, אני אחראי על השפע שלו.
אז יכול להיות ששני אנשים יעבדו אותה עבודה.
אותה עבודה, שתיהם עובדים בהייטק או שניהם עובדים ב... לא משנה,
אבל אחד יעבוד אצל מסגרת שמעריכה אותו ומכבדת אותו ומפרגנת לו ומסתכלת עליו בעין טובה ויחזור כל יום הביתה מבסוט ושמח וטוב לב ואחד יעבוד באותו מקום שמלחיץ אותו ונוזף פה כל הזמן ואף פעם לא מרוצה ויחזור ביתה כל יום עם תירוקת לב כזאת.
שניהם מתפרנסים, אחד בצער, אחד לא בצער.
אז זה מה שהוא אומר.
אלא בשביל שיראותי את מעשיי,
ניתנה רשות לחיצונים שיגזלו את השפע.
ובזה הבנתי מה ששמעתי בשם הרב הקדוש רבי בוני מפשיסחה,
שכל עני יצטרך איתן דין וחשבון מדוע הוא עני.
וואו, זה ממש חריף, זקן העני. גם הוא עני וגם הם מאשימים אותו שהוא צריך לתת דין וחשבון למה הוא עני.
כך שמעתי בדברים סתומים,
כי כבר קיבל את עונשו במה שהוא עני.
ולמה יהיה עוד עליו דין?
אך לנזכר לאל יובן
שיהיה עליו דין,
מדוע השפע נמסר לחיצונים בסיבתו?
אף על חטאו שבגללו נעשה אני. אני לא, כמובן, זה דברים שקצת אולי קשה להבין אותם לעומק, אבל בואו נעשה רגע לתרגם אותם.
בואו נתעלם רגע מהסיפור של אני.
אם אדם, אנחנו הרי מתפללים על זה כל יום בברכת המזון, כשאנחנו מברכים בברכת המזון.
ואל תצריכנו לא לידי מצות בשר ובדם ולא כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. מה ההבדל?
שכשאדם מקבל את הפרנסה שלו מהשם יתברך, זה בא ברחמים,
זה בא בטוב,
זה בא בחן ובחסד,
זה בא בנעימות ובמתיקות. זה לא רק עניין של כמה אתה מרוויח בסוף ברוטו בתלוף משכורת שלך,
זה גם החוויה שהייתה לך והמתיקות וכו'. ואם אדם,
הוא שואל שאלות, יש לו קושיות, הוא יקבל את השפר שלו מהחיצונים.
ועם החיצונים זה מגיע עם קשיים, זה מגיע עם עצבים, זה מגיע עם פה, זה מגיע עם שם. בהקשר הזה רוצה להגיד שבעצם אני,
הרי מה זה אני? אני במקום שיתפרנס,
ואני באמת חושב שפרנסה בסוף זה פלא, כלומר איך
איך יש כסף לכולם? כאילו, איך זה...
טוב, היד הנעלמה של הכלכלה. אני,
הוא הגיע למצב שהוא הפרנסה שלו מבני אדם, היא חיצונית.
אז הוא אומר,
אתה צריך לבדוק את עצמך,
מדוע הדבר כזה קרה?
שאתה בעצם מקבל את השפר שלך לא מהשם יתברך ישר,
אלא מידיהם של בשר ודם.
והוא אומר כאן עוד משהו,
וגם בדבר הזה אני מבקש
שנשים לב.
כמה אנשים באמת עובדים
במה שהם למדו?
יש כאלה שכן,
יש כאלה שלמדו משהו והתגלגלו למשהו אחר לגמרי,
נכון?
כל מיני אנשים שלמדו, יש להם תארים וכל מיני דברים, הוא בכלל לא עושה משהו אחר לגמרי.
יכול להיות שאדם באמת ילמד משהו מסוים,
הוא יגיע,
יכול להיות שזה יהיה ליד,
יכול להיות שזה יהיה משהו אחר לגמרי.
פתאום באמצע מישהו ישלוף אותו למקום אחר.
אנחנו לא יודעים מה יהיה. אדם, כמובן, אין לה דיין אלא משנה ברורות, אדם צריך להכין את עצמו.
אבל כן צריך לפתוח את האפשרות, למה?
להפתעות.
ממש, כאילו, תפתח, אל תהיה כזה תפוס. אני אפילו זוכר שהייתה לי פעם איזה שיחה, כי הייתי
ככה, ב-26, 27, דיברתי עם איזה חבר.
הוא אמר לי, תשמע, מה אתה רוצה להיות, וזה, אולי תהיה רב יישוב, רב קהילה, אמרתי לו, לא, בכלל לא נראה לי, רבנות בכלל לא נראה לי, לא,
כאילו,
לא נראה לי מתאים לי, לא נראה לי שאחר, אני רוצה ללמד וזה.
זה מין שיחה כזאתי.
מזל שהיה לי מספיק,
אני מקווה, מספיק שכל וזה, לא להיות כזה עקשן על התפיסות שלי בעצמי ולהגיד, אם אני אגיד לקדוש ברוך הוא, לאן הוא ישלח אותי?
הוא החליט שאני צריך להיות שם, אני הולך לשם, אני לא...
למרות שבסברה שלי אולי היה אחרת.
כשבאים לפרנסה, אם אנחנו מכוונים אליו יתברך,
צריכים גם להיות מוכנים להפתעות.
יכול להיות שבכלל רצית להיות לולן, לא יודע מה, חקלאי,
ואתה תהיה רב.
יכול להיות שרצית להיות מהנדס ותהיה בכלל רב-אלוף בצבא. יכול להיות כל מיני דברים.
יש כל מיני כאלה, קצינים בכירים בצבא, שכל הזמן הם היו בלימודים,
אני בכלל לא תכננתי, בכלל תכננתי להיות מהנדס,
וכל הזמן הם קראו לי לעוד שירות ועוד שירות, עד שהוא פתאום נהיה מסתכל,
רואה שהוא אלוף בכלל בצבא. כל מיני דברים יכולים לקרות.
זה, כשאתה שואל שאלות, מה נאכל, אתה רוצה תשובה. מה נאכל? הנה התשובה, את זה ואת זה ואת זה.
אני שואל, מה נאכל? אולי זה יהיה זה, אולי זה יהיה זה. אני אכתיב לקדוש ברוך הוא מאיפה להביא לי את השפע? אני פותח, יבוא הנס מכל מקום.
שמעתי מידיד נפשי רב דוד שוב,
זועצן מוורשה בשם הרב רבי בונים על מאמר חזל,
קשין מזונותיו של אדם כקירת ים סוף.
אמר, מסתמה התחכמו כמה העצות, איך ייבשעו?
עם ישראל למרגלות הים סוף בטח אמרו איך הקדוש ברוך הוא יציל אותנו אולי הוא ינחית אבנים
על המצרים אולי הוא יבלע אותם האדמה כל מיני דברים
אבל לקרוא עליהם את הים לא עלה על דעתם
כי באמת היה יותר דרך להמית את המצרים דרך הטבע להמית את המצרים ביבשה כן מחנה סנחריב שיבוא איזה מלאך וייתן להם איזה מכה בראש
או לאיים עליהם כמו על מחנה הרם בימי אלישע הנביא היו חוזרים לאחוריהם
אבל וכן בפרנסה.
אדם מחפש עצות שונות,
ובסוף מכלכלה השם יתברך בדרך חדש שלא יעלה על דעתו.
אבל בשביל שדבר כזה יקרה צריך לפתוח את הידיים,
ולא לשאול את השאלות, מה נאכל?
אם אתה שואל מה נאכל, תקבל תשובה.
אם אתה אומר, אני לא שואל,
אני לא שואל כי יד השם פתוחה.
יכול להיות שתהיה לך פרנסה
בדרך חדשה,
בדרך מפתיעה, שלא חשבת עליה,
שלא חשבת, התגלגלת עליה.
פתאום ככה, באה איזה הזדמנות, טק, טק, תמותת אחד בכלל לעסוק בדברים אחרים.
ויש סיפור נפלא של רבי נחמן על העניין הזה.
סיפר רבינו משל לעניין שטות העולם הזה,
שכל בני אדם עובדים ומשתדלים בשביל פרנסתם,
ונדמה להם שרק מחמת השתדלותם הם חיים וקיימים.
ובאמת,
מקבלים פרנסתם רק מידו הרחבה יתברך.
באמת, הפרנסה היא ממנו יתברך.
אנחנו צריכים לעבוד,
אבל הקשר בין העבודה שלנו לבין התוצאה והפרנסה הוא לא קשר מלא.
אדם עובד,
האם זה יצליח?
האם תהיה מזה פרנסה?
האם הוא יתברך מן הדבר הזה? זה כבר תלוי באשר יתברך.
כמה ברכה הוא ישרה במעשה ידיו.
בסדר? אפילו בהייטק,
רוב חברות הסטארט-אפ שנפתחות נסגרות.
יש רעיון, מגייסים כסף, זה לא מצליח.
מה יצליח, מה לא יצליח.
זה כבר תלוי באשר יתברך.
בסדר?
שפעם דרו בבניין אחד שני עשירים.
אחד קמצן גדול ואחד בעל מכניס אורחים ובעל צדקה גדול.
פעם בא אני אחד אל הקמצן וביקש ממנו נדבה עבור,
כדי שהוא יוכל לשבור את רעבונו.
אמר לו העשיר הקמצן,
הנה יש לי עצים שצריך לחותכם, לחתיכות קטנות,
ובכן עבוד אצלי ואתן לך כך,
אחר כך לאכול עבור עבודתך. הוא לא נותן לו משהו בחינם,
אה?
אתה מכיר?
לך תעבוד, ואז תקבל.
מסכן, רחמן, הלך.
בלית ברירה עבד אצלו העני עבודה מפרכת.
כשסיים עבודתו אמר לו העשיר שיפנה לבית שכנו העשיר הנדוון, השוכן בבניין, ושם ייתנו לו את בקושו. הוא אמר, טוב, אתה רוצה את הזה? תלך שם, תגיד להם שאני שלחתי אותך.
ותכף בהיכנסו, קיבלו העשיר, בעל הצדקה בכבוד גדול,
ונתן לו לאכול כדרכו.
באמצע האכילה שמע המכניס אורחים איך שהעני מתענח ואומר,
אוי, כמה עבדתי קשה היום עבור זוהו האכילה.
שאלו המכניס אורח על עסק עבודתו,
וסיפר לו כל המעשה שעבד אצל העשיר השכן,
ויש לכו תמורת עבודתו לאכול כאן.
נענה לו המכניס אורח ואמר לו, רבי יהודי,
אתה עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם.
אתה עבדת בחינם, וגם פה אתה אוכל בחינם.
ואמר רבנו, פרנסה נותן הקדוש ברוך הוא,
ובני העולם אוכלים בחינם.
כלומר, יכול מאוד להיות בכלל שאנחנו עובדים,
כי יש לנו איזו גזרה לעבוד.
את הפרנסה נותן לנו הקדוש ברוך הוא.
מה שבעצם הסיפור הזה בא להגיד,
שהוא בא טיפה לרופף את הקשר המהודק מדי שאנו מהדקים בין מה שאנו עושים לבין התוצאה.
ונראה שזה הכל אחד לאחד. זה לא ככה.
זה לא ככה. כשאדם פותח ואומר הקדוש ברוך הוא, אני הולך באיזשהו כיוון מסוים. תכוון אותי.
תדריך אותי. אולי זה לא הכיוון שלי. אולי הפרנסה שלי בכלל במקום אחר.
כן? אולי זה. וגם בתוך מה שאני עושה.
תשלח ברכה, תשלח שזה יהיה בלי צער, תשלח שזה יהיה עם שפע, תשלח שזה יתפתח,
יפתח.
אז החוויה היא,
אתם יודעים, יש לי כל מיני דימויים,
ביני לבין עצמי, על מהלך החיים שלנו. יש,
אולי בשלב צעיר יותר של החיים,
אדם חושב שהוא והחיים זה כמו אופנוע,
שאתה כאילו שולט שליטה מלאה על הכלי, אתה גם עושה ווילי כזה, אתה קורא לך מלא ווסאח וכל זה. טוב, זה בשלב הזה. אחרי זה אדם טיפה מתמתן,
אז הוא חושב שזה לא אופנוע, זה מכונית.
מכונית, זה טיפה יותר, עדיין אתה נוהג, עדיין אתה שולט, עדיין אתה בימים, אבל זה כבר לא כל ההורנטה של האופנוע.
ויש שלב בחיים, אולי, שאתה מבין שהחיים זה יותר כמו מפרסית רוח.
אתה מחזיק,
אבל מישהו אחר דוחף אותך לכל מיני כיוונים,
ואתה רק צריך לא להתנגד,
ככה לסובב את המפרס לכיוון הנכון של הרוח כדי שייקח אותך,
ואז זה כבר לוקח אותך למקומות, כשיוצאים, איך אמר דוקטור סוס?
כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים, כן?
אז אתם יודעים, רק אני יודע.
אתה יוצא לאיזושהי דרך, אתה יוצא... והקשר המעודק שבני אדם מהדקים בין מה שהוא עושה, ההשתדלות, והוא רוצה לשאול ולברר כל דבר, ואיך יהיה, ומה יהיה, וזה וזה, לבין התוצאה, את זה רוצים לרופף. וזה נכון לא רק בפרנסה.
זה גם נכון בזוגיות,
זה גם נכון בחינוך ילדים, זה גם נכון בגידול ילדים. בכל מקרה שם הסימן שאלה הוא הרבה יותר גדול.
כן,
אבל כי אדם רוצה לדעת איך הילד שלו יהיה בדיוק כל שנה, וכל זה, ואבחונים, ועניינים, ובגיל שלוש הוא כבר לוקח אותו לאבחון, למה לרשום אותו באוניברסיטה בגיל 22. תיתן לו, תפתח, הקב' ייקח אותו, יש לפעמים ילדים שהתחילו ככה, ויגמרו ככה, יש פה איזה סוד,
יש פה איזה עין כזה שצריך לאפשר לו לקרות, והשאלה הזאת,
בואו ננסה רגע להיזכר בפסוקים.
יש כאן איזה, יש פה איזה אירוע גדול, שמיטה.
הארץ שובטת, אנחנו נמצאים בתוך ארץ ישראל, אתה
ואחרי זה יובל, עוד יותר בולט.
ופתאום מגיע איזה מישהו ואומר, כן, אבל...
אבל מה נאכל?
יש לי שאלה פרקטית כזאת, שהורסת את כל ה... אתה לא מבין שקורה כאן משהו מעבר? לא הכל זה פרקטיקה בחיים.
כן.
או שהוא מבחינתו עושה את ה... זה לא ייבטא אם נגיד את הלימוד, או מה שזה לא יהיה,
ונצליח לעשות את הפדר-יום שלו, ומבחינתו די סופית.
השיעור הזה שאנחנו כרגע לומדים נוטה בהחלט לכיוון השני.
שהוא אומר,
אותו דבר, יותר ברכה מאת השם יתברך יכולה להיכנס באותו זמן.
זו דוגמה טובה, מה שאתה אומר. כלומר, הרבה פעמים זה נראה לנו שאם אני אעבוד יותר,
יהיה יותר,
מי אמר?
מי אמר? אולי
אני לא מדבר על אנשים שעובדים לפי שעות, בסדר, אז אתה יכול להגיד גם... אתם יודעים מה, לפני
כמה זמן פגשתי איזה, אני לא אגיד את שמו,
פגשתי איזה פייטן,
ידוע,
נפגשנו במקרה,
ידוע.
פייטנים,
חלק גדול מהעבודה שלהם זה בשבת.
מזמינים אותם לשבתות פיוטים ובקשות, זה כל זה.
ועכשיו יש יותר הלכתי.
יותר הלכתי,
באים לפני, עושים קצת לפני, עושים קצת אחרי, עושים בהבלעה.
ההבלעה. ההבלעה, כן.
הוא אומר לי, תאמין לי,
הייתי יוצא משבת עם 5,000 שקל.
לא היה נשאר עם זה כלום.
נעלם. לא יודע.
והוא קשור לאחד מגדולי ישראל,
והוא אמר לו, תפסיק לעבוד בשבת.
תפסיק, זהו. אני מתפלל לך.
הוא אומר לו, לפני כמה זמן הפסקתי לעבוד. הוא אומר, אתה לא מאמין.
אני אותו דבר.
לא חסר לי כלום.
אותו סכום, לא?
אני לא יודע איך להסביר לך איך זה במתמטיקה,
אבל הוא אומר ככה.
כי אתה יודע, העניין של הוצאות והכנסות,
יש דברים שהם hard code, כנראה
יהיה חשמל,
יהיה הוצאות חשמל כל חודש וכזה, אבל יש כל כך הרבה דברים שהם
גמישים,
שיש בהם ברכה או אין בהם ברכה, כל כך איזה קלקולים כאן או קלקולים שם, פתאום איזה החזר הוצאות שקיבלת, פתאום איזה משהו,
פתאום עוד איזו הזמנת עבודה שמזמינים לך, אותו דבר שאתה עושה, פתאום מציעים לשלם לך על זה פי שתיים בכלל, מה שאתה עשית.
הכל כל כך גמיש,
שאם אדם נותן לקדוש ברוך הוא לשרות בתוך הסיפור הזה,
כן, אז הוא מתחיל לחוש את הברכה.
כלומר, לא תמיד אם נעשה יותר, זה ייתן יותר. לפעמים אנחנו כנראה צריכים לפתוח את הידיים ולהגיד לקדוש ברוך הוא, אני רוצה להמשיך להתפרנס בכבוד,
רוצה גם להמשיך ללמוד,
העת השם תקצר,
פתאום בום,
מוציאים לך, תשמע, הצעת עבודה אותם שעות.
מי אמר לי את זה?
מישהו חיפש עבודה וכל זה,
והציעו לו עבודה מאוד, זהו, ככה היה נראה לו קצת קשוח מדי, הוא אמר, לא, זה לא נראה לי הגיוני וזה.
התחיל כאן עוד יום-יומיים,
קיבל הצעה, פחות שעות, יותר כסף, במקום,
ממש כאילו מדהים, באותו תחום.
זה גמיש,
זה גמיש, אבל כדי שנוכל לחוש את הגמישות צריך,
נגיד, כמו בפסוקים,
להרגיש את הגודל של שנת השמיטה ושנת היובל,
ולא להגיד, מה יהיה, מה יהיה, וכל זה. ברגע שאתה מתחיל לשאול שאלות ולצמצם,
אז אתה מצומצם,
אז אתה מקבל את השפע מהחיצונים.
אם מחליטים את,
מה שנקרא, מחליט ההשתדלות,
אתה יודע, אתה מחליט את ההשתדלות,
אז אתה מחליט בו את הפעם מזה לאמונה, אתה לא מחליט את ה... כן, כן, אבל זה יותר מהשתדלות.
המילה השתדלות היא כבר עצמה, זה השתדלות וכל זה.
אני עושה כמו שצריך,
אבל אני מאפשר לקדוש ברוך הוא להיות איתי.
מאפשר לו להיות איתי.
מאפשר לברכה לשאול אותה. עכשיו, אני לא יכול לספר לכם את כל הדוגמאות
שעולות לי עכשיו, אולי חלק מהן הן אישיות מדי, אבל זה ככה.
זה ככה.
אם אתה פותח את ידיך,
הפרנסה מגיעה מכל מיני כיוונים שבכלל לא חשבת עליהם.
ממש, היה פעם תוכנית תל-פלא, הפתעות כאלה בתל-פלא,
פתאום דברים קורים.
החיים הם לא כאלה צפויים מראש.
יש לו להשם יתברך לתת לנו שפע מדהים,
ברכה הבאה מאליה כזאת,
בתנאי שלא נצמצם את זה.
בני אדם,
פרנסה נותן הקדוש ברוך הוא, ובני העולם אוכלים בחינם.
אבל כדי לזכות לפרנסת השם יתברך, צריך לדעת איך את התנועה הזאתי, לפסוח את הידיים.
זיו, רוצה להגיד משהו?
לא רב לו אותה, זה דוגמה קודש, זה דוגמה קטנה.
כן, סי, קדימה.
אני נותן לך 100 שקל, אבל הייתי,
הייתי, לפני, לפני כמה שנים הייתי,
בצריאת התשובה הייתי בישיבה בצבא,
הייתי יום שני שאני בערך בחיים בישיבה,
ואז אומרים לי,
בואו נותנים לרבי יהודה ואבילאי.
אמרתי, מה? מי?
רבי יהודה, אמרתי, טוב, מה, למה אין את המשרד?
אומרים לי, רוצים להגדיל לי? אני אומר, תשמע, אמרו לי, אמרתי לו, אמרו לי, בואו, תביא מהשקף.
אמרתי טוב, אוקיי, בסדר, בוא נצטרך.
עומדים לשם 50 אוטובוסים של בחורי ישיבה מכל מיני מקומות, איתן בצפון,
אין להשאיר מארצות הברית, אני חושב, אני לא יודע על מי שום מקום,
שהוא רבאק, איך קוראים לזה,
רבאק,
והוא מלמד 50 אלף, 100 אלף שקל אוטובוסים בעניינים, ומשלם אותי, כאילו כשמחוזים יבואו,
כלום, אבל כאילו, בן אדם רק בא בישיבה,
הוא לא עושה את זה עם הסתדרות,
זה לא סיפור.
כאילו,
השדוש ברוך הוא החליט לפנק אותנו על זה שאנחנו...
כן, וזה גם בסכומים יותר גדולים, וגם... זה בקטנה, זה בקטנה. עכשיו יש לך, אתה טייקון עסקים עכשיו, ביתאמה, יש לך חווה חקלאית, מגלגל מיליונים עכשיו.
תראו את ה-GMC,
את ה-GMC שהוא הגיע מזה, הטנדר הגדול ל-GMC, ואמרו זה שלו.
אז זה גם בסדרי גודל הרבה יותר גדולים,
כשאדם
לא שואל את השאלות האלה המצמצמות,
אלא מתעקש לקבל את השפע שלו והשם יתברך,
זה גם מגיע בלי צער,
זה גם מגיע ברחמים,
זה גם מגיע בהפתעות פתאום, יש לו הפתעות לטובה,
זה גם מתרחב, זה נכון אולי גם בשידוכים, זה נכון גם בהרבה מאוד דברים,
לפתוח את הידיים ולתת, לאפשר לקדוש ברוך הוא להיות נוכח
בתוך העולם שלנו כאן בהקשר הזה זה פרנסה, כי פרנסה, בטח לגברים,
זה עניין מאוד מאוד מיוחד שכמו שאמרנו קשור לגאולה. יזכה, בפרנסה מידו יתברך, אמן ואמן.
אה איזה כיף היה לחזור ללמוד איתכם, תענוג.
