אנחנו לומדים נפש הפרשה. השיעור הזה,
העניין שלו זה עבודת הנפש בשבועות הפרשה בדרך כלל דרך דברים מרבותינו בחסידות מתוך מטרה ללכת לקיים את מה שציווה אותנו אדמו״ר הזקן,
אור שבעת הימים נשמה חדשה שצריך ללכת עם הזמן והזמן התוכן של הזמן והמהות של הזמן
זה פרשת השבוע.
בסדר?
זה הזמן.
אז ננסה היום ללכת עם הזמן.
בשנים רגילות שאינן שנים מעוברות, ואני מקווה שכולנו מבינים היטב, היום במיוחד,
למה השנה היא שנה מעוברת, כן?
אתם מבינים שאם לא היה שנה מעוברת אז עכשיו פסח,
ואנחנו במזג אוויר, ברוך השם, ישתבח שמו,
גשמים סוערים בחוץ וחשש כבד משטפונות
במקומות הנמוכים, מה שנקרא.
אבל בשנים רגילות, בדרך כלל פרשת שמיני,
שמיני, נקראת סמוך ונראה לפסח.
לפניו או אחריו יש גם חשבון שבחוץ לארץ
יש מצב שקוראים פרשת שמיני שמונה פעמים.
יכול להיות דבר כזה?
מפני ש...
איך הולך החשבון, אתה שואל?
אם פרשת שמיני יוצאת בשבת
לפני פסח,
בסדר?
לא, סליחה, לא משנה.
אם נגיד, אם פסח כמו השנה נופל בשבת,
מה?
סליחה, לא פסח נופל בשבת, אני לא זוכר את החשבון, אני אעשה חשבון טוב בערך, לא יודע אם יצא לי שמונה, אבל יש חשבון כזה.
אם שבת לפני פסח יוצאת שבת כמו עכשיו שבת צב,
אז במלכה קוראים שמיני,
בסדר?
ואז יש
יום טוב,
אז זה כבר קריאה אחת, נכון? ואז יש יום טוב,
אז יש שבת חול המועד.
שבת חול המועד קוראים עוד פעם במלכה,
מוצאים ספר תורה וקוראים כי בשבת הבוקר קוראים קריאה של יום טוב אבל במנחה מוצאים ספר וקוראים עוד פעם.
בסדר?
סליחה זה יוצא כאילו אם יש לך אם יש לך כן ככה זה יוצא אם ליל הספר כמו עכשיו מה כן שבת שלפני שני וחמישי שבת חול המועד בסדר ואז כאילו יום טוב זה יכול להיות מחוץ לארץ כי שם יש שני ימים טובים של גלויות
אז גם יום טוב שני, כאילו, יום טוב שני יוצא שישי שבת, אז גם בשבת שאחרי קוראים עוד פעם במנחה ואז עוד פעם בשני חמישי.
ככה יוצא שמונה פעמים.
כל פנים, פרשת שמיני נקראת בדרך כלל סמוך ונראה או באזור פסח, זמן של גאולה. ובאמת הפרשה הזאת
היא פרשה שלפחות בתחילתה
הייתה אמורה להיות קצת סוף ההיסטוריה.
כלומר, היא שמיני למה?
אפשר להגיד שהיא שמיני לשבעת ימי המילואים, טל.
אפשר להגיד שהיא שמינית למה?
לשבעת ימי הבריאה, ששת ימים,
היום השביעי שהקדוש ברוך הוא שובת, ומהו היום השמיני?
מהו היום השמיני?
שהוא מתגלה.
כלומר בבריאה הקדוש ברוך הוא הרי נעלם, נכון? הוא ברא עולם ונעלם בו,
והעולם צריך לעבור איזשהו תהליך ארוך מאוד של תיקרון, ארוך ארוך ארוך של תיקרון,
עד שמגיע היום השמיני,
הנושא השמיני, התו השמיני, הדבר הפלאי הזה,
עד שמגיע היום השמיני, וביום השמיני בעצם הקדוש ברוך הוא
חוזר ומתגלה בעולמו.
אז היום השמיני של הפרשה זה לא רק היום השמיני של שבעת ימי המילואים, שבעצמם מקבילים
לשבעת ימי הבריאה, ואני מזכיר לכם שבסוף פרשת
פקודי בחומש שמות שמתוארת
בניית המשכן, הפסוקים שם לקוחים מימי בראשית.
ותכל כל עבודת משכן עול מועד, ויאסם, כאילו משה כאילו מתואר כביכול כקדוש ברוך הוא שבורא את העולם,
וכל המלאכות שם, ממש מזכיר את הפסוקים בפרשת בראשית.
אז בעצם היום השמיני היה אמור להיות יום שבו הקדוש ברוך הוא חוזר להתגלות בעולמו באופן גלוי ומתמיד לנצח.
ומכאן בעצם ההיסטוריה הייתה אמורה להסתיים,
אבל קורה מה שקורה ונדב ואביהו חוטאים ממילא השמחה מתערבבת
וכן על זה הדרך וההיסטוריה מתגלגלת אחרי זה גם חטא המרגלים וכולי וכולי ואנחנו מביא מה שמביא אותנו עד היום הזה, בסדר?
אבל כדרכה של פרשה כזאת, פרשת שמיני שהיא פרשה מאוד מאוד חזקה בעניין של גאולה
ועניין של כאילו קטע היסטוריה, סוף ההיסטוריה, סוף ההיסטוריה הכוונה הזמן שבו המציאות מגיעה לתיקון.
אז הפרשה מתחילה כמו שהזכרנו באה ואהמינה מאוד חזקה, מאוד הנה כי היום השם נראה עליכם
ואז יש שם משבר מאוד גדול
ואחרי זה באיזה מין מעבר לא ברור עוברים למה?
מה אוכלים מה לא אוכלים
זאת הבהמה אשר תאכלו, זה העוף אשר תאכלו, מן הבהמה, מן העוף, כאילו ככה, איזה רשימה כזאת של בעלי חיים,
נשמע קצת, מהמתח הגדול של זה, פתאום איזה מין רשימת מכולת כזאת
של בעלי חיים וכו'.
רשימות הן דבר מעניין, החי ורעי, כי הרבה פעמים ברשימות מסתתרים אוצרות.
גם ברשימה שלנו מסתתר אוצר.
למעשה בפרשה שלנו יש שני אוצרות.
מהם האוצרות?
אומרת הגמרא מסכת קידושין.
לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה,
שהיו אומרים וו דגחון חציין של אותיות
של ספר תורה.
הוו של המילה גחון בפסוק שכאן כל הולך על גחון
וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגליים וכולי, הוו קודם כל היא וו רבתי כתובה גדול בספר תורה,
והיא
האמצע של אותיות ספר התורה.
כמה אותיות יש בספר תורה?
60 ריבוע.
ספרת ויצר לך 60 ריבוע, איך אתה יודע?
ישראל גימטיה, יש 60 ריבוע נוטריקון,
יש 60 ריבוע אותיות לתורה. מה לעשות שכשסופרים זה לא יוצא?
זה לא יוצא.
אבל כשזה לא יוצא, המספר הוא רחוק מזה.
אז איך נסדר את הנוטריקון?
קודם כל בוא נדע מה המספר האמיתי.
מי יודע?
מה המספר של האותיות?
אין מחלוקות. ספורות האותיות, מה?
לפי הנוסח המקובל, הגמרא אומרת, כן.
וו דגחון חציין של אותיות ספר תורה, דרוש דרש, גם בפרשה שלנו, חציין של תיבות,
ויתגלח.
זה חציין של הפסוקים.
יכרזמנה חזיר מיער, עין של יער, חציין של תהילים.
ואור החום יכפר עוון חציין של פסוקים.
אז הגמרא שואלת, באי רב יוסף, וו דגחון, מהי גיסא או מהי גיסא? כלומר, האם הוו היא שייכת לחצי הראשון או לחצי השני?
אומרת הגמרא, אמר לו, נטי ספר תורה ואייננו, מה הבעיה?
כאילו, בוא נספור.
מי לא אמר רבא בר בר חנא, לא זזו משם
עד שהביאו ספר תורה ומנאום?
אמר לו, הנה הוא בקיא בחסרות ויתרות, ענן לא בקיא אינן. הם יכלו לספור כי הם ידעו מה חסר מה יתר, הם הלכנו לה, לכן אני שואל אם יש לך איזה ידיעה מוקדמת.
על כל פנים, רק בואו נאשר את הנתונים.
בספר תורה יש
דשתתא אותיות.
דשתתא הכוונה 304,805 אותיות.
בסדר? נוער.
איך הגענו לישראל?
אלה 64 באותיות התורה,
כבר נראו הפרשנים לפרש את העניינים.
כנראה הכוונה היא
שבכל האותיות שהן מנצפח,
מ', נ', צ',
פ' וכ', אתה סופר פעמיים,
כי יש להם תחילית וסופית.
אם תספור את כל האותיות מנצפח בתורה, שמופיעות בתורה, תספור אותן פעמיים,
תגיע ל-600 אלף בדיוק.
זה אחד החשבונות.
אז זה רק זה, אז רק אסדר את זה. על כל פנים, אבל באמת הוו של גפני,
גרחון היא האות ה-152 אלף, בדיוק האות האמצעי.
לגבי דרוש דרש, זה גם כן אצלנו, הנה הפסוקים כאן.
ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף.
ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים.
אז הגמרא אומרת שדרוש דרש זה חצי של התיבות,
של המילים.
בסדר?
וו,
אתם איתי?
כן. וו של גרחון זה החצי של האותיות,
ומה?
ודרוש דרש זה חטי של המילים.
זה לא יוצא, כשסופרים דרוש דרש לא יוצא חטי של המילים.
לא יוצא.
איך להבין את דברי קודשם של חז״ל?
הגאון הרב ראובן מרגליות פירש את זה.
הוא אמר ככה,
דרוש דרש, וזה יוצא נפלא מאוד,
דרוש דרש יוצא אלף ומשהו מילים קדימה.
הוא אומר, דרוש דרש זה חטי של המילים הכפולות בתורה. יש בתורה הרבה ביטויים כפולים.
אכול אכל,
ירוק ירק,
הרוב רע, כאילו נכון, בתורה, יש כאילו שוטה שורש. אז יש 90 ביטויים כאלה בתורה,
כשדרוש דרש זה 45,
הוא בדיוק באמצע.
עכשיו,
למה זה מעניין אותנו מה נמצא באמצע,
מה לא נמצא באמצע,
מה... הנה כאן, המנחת שי, שהיה אחד
מהדקדקנים,
אומר כאן נכון ו' רבתי ולא יותר, מן הנון אלא פחות מעט,
והיא גם כן חצי התורה באותיות,
כדאיתא בפרק כמה דקידושין וכולי, הוא מביא כאן את הגמר.
כן, אז הוו היא וו גדולה,
לפניה, אחריה, והיא בדיוק נקודת האמצע.
למה זה חשוב לנו?
אז כדי להבין למה זה חשוב לנו,
אנחנו נלמד היום תורה של רב צדוק,
למה זה חשוב, מה זה נקודת האמצע?
זה ברור שמסתתף שם איזה משהו של גאולה.
דרוש דרש, וו של גחון.
כמובן שהגחון לוקח אותנו חזק מאוד למה?
לא הבאתי את הפסוק הזה, סליחה.
כן, בדיוק, לנחש.
לנחש
שמתקלל,
רציתי להביא את הפסוק וברח לי בדף,
מתקלל על גחונך תלך.
המילה גחונך שם כתובה,
מה?
בליבב.
בסדר?
המילה גחונך בנחש כתובה בליבב, על גחונך, זה חלק מהעונש.
על גחונך תלך,
ועפר תאכל כל יום חייך, ושם כתוב גחונך, כתיב חסר בליבב.
כאילו לקחו את הוו משם והעבירו אותו לכאן.
לפרשה של הגאולה.
הגאולה.
כלומר, יש כאן איזה משהו בפרשת שמיני שמתקן את מה שקרה בפרשת בראשית.
מה התיקון?
אז אני רוצה קצת להגיד את זה קודם כל בעל פה,
ואחרי זה אני אכנס כאן לתורה של רב צדוק נפלאה מאוד, בסדר?
מה היה התפקיד
של הנחש
ובמה הוא נענש?
בסדר?
מה היה?
הרי הקב' בראת הנחש,
נכון?
כתוב הנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר ברא אדוני אלוהים.
מה זה ערום?
הקדוש ברוך הוא ברא, הקדוש ברוך הוא ברא אותו זקוף,
הוא היה הולך זקוף,
ברא אותו מדבר,
הרי הוא מדבר,
וברא אותו ערום.
מה זה ערמומי?
מה הכוונה?
תן לי מילה נרדפת לזה.
מה?
חכם.
בא אחיך בעורמה מתרגמים בחוכמתה.
כלומר,
יש
לאדם
שנברא בפרשת בראשית,
יש לו איזה עוזר
שהוא יש לו יכולת תקשורת,
יש לו יכולת תנועה מסוימת,
יש לו יכולת חוכמה מסוימת,
כן?
וכל כולו נועד מה?
לעזור לאדם, מה לעשות?
להשתלט על העולם.
להשתלט הכוונה, לנהל את העולם.
העולם הזה הוא עולם, הקדוש ברוך הוא ברא עולם מורכב,
עולם מאוד מאוד מסובך, הוא עולם זה...
אומר, האדם לבד, הוא צריך לזה עוזרים, הוא צריך שמשים.
לבד הוא יתקשה לנהל את כל האירוע הזה.
כלומר, מה התפקיד של הנחש?
התפקיד של הנחש זה להיות ו', הוא בעצמו צורה של ו', אם הוא זקוף אז הוא בצורה של ו', נכון?
שעוזר לאדם להתחבר לעולם.
כי הכישרון המרכזי של האדם הוא כישרון רוחני בעצם.
התפקיד של האדם, מה המלאכה שהאדם עושה בפרשת בראשית? הוא קורא שמות, הוא מגדיר מהויות.
הוא בעצם עוסק, התפקיד המרכזי של האדם זה לעסוק לא באיך, אלא במה ולמה.
זה התפקיד.
איך, זה לא התפקיד של האדם באמת להגיע לאיך. כאילו צריך שמישהו זה, אבל אחרי שיש לי את הדבר הזה, אז מה? כן, התפקיד של האדם
זה לא דווקא למצוא זהב באדמה.
אם יהיה מישהו שיעזור לי למצוא זהב,
זה יהיה מעולה.
התפקיד שלי זה להגיד, אוקיי, ברגע שיש לי זהב, מה אני עושה עם הזהב הזה?
מה אני עושה עם הכסף?
האדם, ליבת העיסוק שלו זה המהויות ולא האיכויות.
הבנתם?
או מדעי הרוח ולא מדעי הטבע,
לצורך העניין.
כאילו, ליבת העיסוק של האדם
זה להגיד מה נכון, מה מוסרי,
מה אמיתי, מה מקדם את האנושות
מבחינה מוסרית.
איך להגיע לכל מיני דברים,
זה צריך שמישהו יעזור לי.
לחשב, לסרוק, להגיע,
צריך שמישהו יחבר.
הקב' הוא נותן לאדם,
מישהו שיעזור לו לחבר, בסדר?
מישהו שיעזור לו מהר להגיע אלא איך.
תזכיר לכם מישהו בדור שלנו?
תחשב, לא?
עוזר לך לזכור דברים, עוזר לך לחפש דברים, עוזר לך ליצור תוכנות, עוזר לך... מה?
כן, מחשב, מחשב.
עכשיו, אחרי שאתה מקבל את כל התוצאות וכולי, מה אני עושה עם כל מה שקיבלתי?
יש לי אין סוף דברים שאני יכול לקבל עכשיו.
מה אני עושה? זה התפקיד של האדם.
וואו.
זה כבר החיבור
של העולם ההוא.
אבל הנחש
היה ערום מכל חיית השדה,
והוא
פיתח גם איזה אג'נדה.
מה הייתה האג'נדה של הנחש?
זה או-או.
זה לא גם וגם.
זה לא, כלומר,
הקב'-הוא אומר, אני אוהב אתכם.
נתתי לכם עולם מופלא, מורכב מאוד. יש בו אין סוף דברים שאתם יכולים לפתח.
בכוונה השארתי אותו גולמי, את העולם הזה,
כדי לתת לכם אפשרות להיות חלק ממנו,
ולפתח, ולמצוא, ולגלות, וגם הבאתי לכם מי שיעזור לכם,
מי שיהיה מתוחכם, מי שיוכל להגיד, רגע, בואו נעשה נוסחה כזאת וכזאת, ונחפש מפה, ואז נגלה את הנפט.
הבאתי לכם נחש כזה שיודע.
אבל הנחש,
הוא כאילו יש לו איזה מין חיים עצמאיים כאלה,
כן? אז הוא כאילו מנסה לייצר מצב, אומר, לא, לא, או-או,
או שאתם איתי,
או שאתם עם אלוהים.
תחליטו.
זה לא גם וגם,
זה או-או, כן?
כן?
אני כאילו לוקח את ה...
או שאתה לומד תורה עם ספרים,
או שאתה בעולם של המחשבים וכל זה. זה לא הולך ביחד, זה או-או.
החליט איפה אתה.
זה הטיעון של הנחש.
ומכיוון... כלומר, עצם המשוואה היא הבעיה.
הנחש מציב משוואה
בגלל שהוא חכם.
אתם יודעים, אומרים, היה אחד אמריקאי שאמר, הכלי הוא המסר.
אז כשאדם היה לו פעם,
יש טלפון חכם ויש טלפון טיפש,
אקסילופון, קוראים לזה, כן? טלפון, אתה מחזיק טלפון, אין לו אישיות, נכון?
אבל כשאדם כבר יש לו טלפון חכם,
הטלפון כבר יש לו, הוא כבר מעוצב,
הוא כבר מדבר אליך,
הוא קורא לך,
הוא מסמן לך, אני פה, הוא זורק לך דברים.
נכון, אתה רוצה לראות את זה? ראיתי שחיפשת איזה משהו, ראיתי שחיפשת המבורגר, אז הוא כבר זורק לך פרסומות לזה,
כי הוא כבר יודע עליך דברים,
הוא כבר מזין אותך, כבר כאילו יש לו אישיות,
כן?
אתה תופס בן אדם שיש לו אייפון ואתה אומר לו, תגיד, למה לא קנית סמסונג?
אני עם כל ההמון הזה, כל העדר, אני נהיה אייפון, זה כבר נהיה משחק של אישיות.
אתם מבינים?
ככל שהחומר הוא פחות מתוחכם, ככה יש לו פחות אישיות.
אבל הקב' ברא משהו מאוד מאוד מתוחכם, אז צריך להקצות קושייה לקב' ברוך הוא.
למה בראת הלחש?
למה עשית את זה?
תשובה,
כי אם אנחנו רוצים לברוא עולם מתוקן,
באמת עולם שלם באמת והקדוש ברוך הוא רוצה לתת לנו את הכלים איך להתמודד איתו נכון? הכלים האלה הם גם כלים מסוכנים כל כלי שהוא משמעותי הוא מסוכן אם אדם דופק מסמר
פטיש עם מסמר בקיר מקסימום הוא ידפוק את האצבע אם אדם עובד עם כלי עבודה עם ג'קסון כזה עם דיסק
טעות קטנה על לך האצבע
הוא יחתוך את האצבע הוא לא ידפוק אותה אז בלי מסורים אז נחתוך כל היום עם מסור ידני לא עובד ככה אתה רוצה להשתמש בכלים גדולים
אתה רופא גם לדעת להיזהר מהם.
אז בזה העולם התחיל.
והנחש,
כן, כביכול,
אפשר לקרוא לזה שהאדם,
האיש, האישה,
לא היה להם את העוצמה להשתמש בזה. אז מה קרה?
הקב'ה הפיל את הוו הזאת, הוו, הנחש,
שהוא הולך ככה ומצליח לחבר את האדם לכל המציאות,
הקב'ה הפיל אותו, לוקח לו את הוו,
ברגע שהוא לוקח לו את הוו הוא נופל.
הוא אומר לו, על גחונך תלך,
ומסכן האדם נגזר עליו במשך כמעט 2,500 שנה יותר.
לחרוש את האדמה עם מחרישה מעץ כשהוא הולך אחרי החמור שלו.
כל מי שעלה פה פעם בחיים על ג'ון דיר,
והיה לי את הזכות לעלות על דבר כזה ולחרוש איתו
בנחלים אצל פורר,
אתה עולה על דבר כזה, מוריד את המחרישה מאחורה,
מעלה את הטורים קצת, ואתה תוך איזה שעה גומר לחרוש, פותח תלמים, תענוג.
ככה הטרקטור נוסע, אתה מרגיש את זה? אתם מבינים מה היה אלפי שנים?
הולך אחרי חמור, והחמור הולך אחרי הצד האחורי שלו, עם כל המשמעויות של הדבר הזה.
איזו השפלה הזאת.
למה לקח לאדם כל כך הרבה שנים להגיע לג'ון דיר?
ג'ון דיר, אומרים החקלאים המנוסים, כן, לא?
למה?
שנים, אתה יודע, בני אדם צריכים לסחוב דליים, להשקות,
עד שפתאום בא מישהו והמציא את הטפטפות,
עד שהמציאו את הגלגל.
המון המון שנות סבל נגרמו על האנושות, בלי הנחש,
בלי הווה המחברת הזאת.
ולמה זה? בגלל האו-או.
בגלל המשוואה של זה, או אלוהים או אנחנו, כשהאמת היא שזה בדיוק הפוך.
הקב' אומר, אני אמרתי עליון כולכם ובני אלוהים אתם.
בדעתי לכם עולם מלא מלא אפשרויות ונתתי לכם גם את הכלים לעבוד איתו.
הנחש מכר לכם שקר, שמה?
והייתם כאלוהים ידי טוב ורע.
שאלוהים מפחד
שאתם תהיו כמוהו, ולכן הוא אסר עליכם לאכול מזה ומזה וכו'.
בסך הכול אסרתי עליכם לאכול מעץ הדעת.
אמרתי לכם, בואו תתפתחו טיפה באישיות, ואז תוכלו גם לאכול מעץ הדעת.
אבל הנחש
גרם לנו, במקום לקחת את הכלי הזה,
לצורך העניין בזה יש לנו כלי המחשוב, כלי הזה, ולהשתמש בהם לברכה,
כדי שנוכל להגיע לדברים ביתר קלות ולפתח אותם וכו', וממילא להגיע לעסוק,
יהיה לנו זמן לעסוק במהויות,
הולך הנחש והופך אותנו לעבדים שלו
עם האישיות העצמאית שלו.
זו הייתה הקללה אז.
פרשת שמיני שהיא,
כמו שאמרנו, פרשה של גאולה,
רומזת איך זה ייראה כשתבוא הגאולה.
הנחש עוד פעם יעמוד על הרגליים.
יחזירו לו את הוו.
ושוב פעם, אבל הפעם זה לא יהיה או-או אלא זה יהיה גם וגם כי וו זה אות החיבור.
הפעם הנחש יעזור לנו להתחבר אל המציאות
ואני אומר לכם, אני אומר את זה כאן בריש גלי,
אני נגד השיח הכפול
שאני חושב שהוא גורם לנו נזק חינוכי עצום,
של זה, זה הטלפונים, זה הכל זה, וצריך זה,
זה השיח כאילו, ובפועל,
90% מהאנשים מחזיקים את הטלפון הזה, או בגלוי או בהיחווה,
בסדר?
וכולל גם רבנים ותלמדי חיים חשובים וכו'.
אז זה ברור שאתה לא יכול,
השיח הזה הוא לא במקום, אלא מה צריך להיות השיח לדעתי, כמובן אפשר לחלוק עליי,
השיח הוא, הדבר הזה הגיע והוא כאן והוא לא הגיע בטעות,
הוא לא הגיע בטעות.
ואם הוא הגיע זה אומר שיש לנו את הכוחות הפעם לתקן,
כמובן לשים סינונים ולשים מה שצריך ולא ליפול בדברים,
אבל יש לדבר הזה תכלית.
הוא גם מאפשר לאנשים קודם כל להתחבר ביניהם,
לדבר ביניהם,
ליצור חיבורים ושיתופים,
הוא מאפשר להרבה מאוד אנשים ללמוד תורה כמובן,
הוא מאפשר סתם להכיר את המציאות בצורה יותר טובה.
וזה מגיע גם עם המון המון בעיות, זה ברור.
כי אין דבר טוב שלא מגיע עם קליפה.
אבל אם זה הגיע, אז זה מה שאנחנו יכולים לברר את הקליפה הזאת.
בואו תראו מה אומר רב צדוק.
קודם כל בואו נראה את רבנו בחיי.
דע כי תנועת כל בעלי נפש התנועה הם חמש תנועות.
תנועה עולה, תנועה בינונית, תנועה תחתונה ותנועה משברת ותנועה מתפשטת.
תנועה עולה היא עוף שתנועתה לעלות.
תנועה בינונית היא תנועת השט בין שמיים וארץ ובין מים למים,
דגים.
תנועה תחתונה הוא ממשש,
ותנועה משברת ההולך על שתיים, האדם,
כאילו כל הליכה שוברת אותנו קצת,
ותנועה מתפשטת הוא ההולך על גחון.
כלומר ההליכה על גחון זה מרמז על איזושהי התפשטות,
איזושהי עוצמה שמתפשטת.
ועל הדבר הזה בואו נראה את התורה הנפלאה של רב צדוק.
יש להבין בזה הרמז,
והמסורה בפרשה זו שדרש דרש דרש זה חצייה של התורה בתיבות
ואות ו גדולה דגחון
חצייה
של תורה באותיות.
והוא רמז על דברנו
שעל ידי הקו הממוצע ניתקן הפגם של שתי הקצוות גם כן.
מה אמר הנחש?
שתי קצוות.
או שתהיו כמוני
או שתהיו כמו אלוהים אבל תפסידו את הכל.
אה אתם רוצים לראות דוסים?
עם האלוהים שלכם וכל זה, ולהתפלל כל היום וזה, טוב, בסדר. אם אתם רוצים ליהנות מהעולם,
אם אתם רוצים ככה, זה, תבואו אליי.
וייתם כאלוהים יודעי טוב ורע.
או-או.
ראה הקב'-הוא אמר, אני בראתי אותך בצורה של וו,
בצורה של חיבור,
של ווין-וין.
וזה רצוני, אומר הקב'-הוא, שתגלו את העולם, ותתברכו ממנו, ותפתחו אותו, ותהנו ממנו, והקודש הם שמים בקדושה.
נכון, אל תאכלו מעץ הדת,
עדיין, תאכלו מעץ החיים, ואחרי זה תאכלו לאכול מעץ הדת.
אל תתמכרו אל התאוות, אבל ודאי שהעולם יהיה עולם מבורך ושמח וצבעוני ומגוון.
אבל הנחש אומר, לא, או שאתה דוס,
ואז זהו, גמר עליך.
זהו, אפשר להגיד עליך קדיש, זהו, אתה יותר לא תהנה בחיים, זה,
או שאתה רוצה ליהנות, בוא אלינו לים.
אומר רב צדוק,
על ידי הקו הממוצע נתקן הפגם של שתי הקצוות גם כן.
דהי ניתא בפרשת בראשית, שתיבת אמת הוא הכולל של הכב אותיות.
א' הוא הראש, ת' הוא הסוף, וא' מ' הוא הקו הממוצע שהוא הבריח התיכון.
ויש לומר שעל רמז זה התורה שבכתב מתחילה באות א',
כן?
אנוכי מסיימת באות ל', שהוא,
כן, נהנה כל ישראל, הוא אומר א', כאילו התורה שבכתב מבחינת עשרת הדיברות,
שהוא עד אות האמצעי,
והמשנה שהוא כתב לתורה שבעל פה, דלק עמיד בתורה של פעם שלושים במשנה,
נגד קו האמצעי לכן מתחילה במ׳, ממתי,
כן?
הוא מסיימת במ׳ שלום.
אז זה גם כן אמת.
ואות אף שמענו בזה שמרמזת על העולם הבא שהוא למעלה מהשגת העולם הזה.
ולכן כל הגוזמות הנזכרים בגמרא הם רק עד 300 שהוא אות ש׳.
ולמעלה מאות זה אין תפיסה בעולם הזה כלל. ולזה האות נזכה לימות המשיח. טוב, זה אני לא רוצה להסביר רגע.
וכמו שדרשו על הפסוק, גם כי יתנו בגויים אתה כתוב עין שם.
אני מדלג רגע. היוצא מזה שאות מ הוא קו הממוצע. האות מ היא האות האמצעית, שנמצאת גם במילה אמת,
נכון?
היא כאילו, והיא במרכז האלף-בית,
והלדון ייתקנו שתי הקצוות.
ויש לומר שלזה מרמז הממוצע של תיבות התורה בדרוש דרש.
אמרנו שיש לנו בפרשה שלנו
שני נקודות אמצע. דרוש דרש זה אמצע המילים של התורה או של המילים הכפולות,
וגחון זה אין את האותיות.
מה רמוז בדרוש דרש? בואו ניזכר רגע בסיטואציה, מה היה?
משה רבנו אמר לאהרון הכהן, למרות הטראומה שקרתה והטרגדיה וכולי, ששני בנים מתו,
הכל כרגיל, ממשיכים כרגיל,
לא מבטלים שום דבר,
תעשו את הכל וכולי, וגם תאכלו את צעיר החטאת
בפתח אוהל מועד.
אהרון במקום לאכול את צעיר החטאת, מה הוא עושה?
איך?
צורף אותו.
מגיע משה רבנו ורואה שעשו הפוך מה שהוא אמר, שמשה רבנו זה הקדוש ברוך הוא, זה התורה, זה הכול.
אז כתוב, וצעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף.
ויקצוף משה על אלעזר ויאמר,
ויקצוף על אלעזר ויתמר בלי אהרון התורים, ויאמר,
הנה ובא ידמו אל הקודש, מדוע לא אכלתם אותו היום כאשר צוויתי וכו', נכון?
אז למה דרוש דרש?
מה זה הכפילות הזאת?
דרוש דרש, תקשיבו טוב אחרי זה ראיי.
אני אגיד את זה רגע בעל פה ואחרי זה נראה את זה בארץ צדוק.
חלק מנקודת האמצע זה שכשאני נתקל בדעה שהיא הפוכה מהדעה שלי,
אני דורש אותה ומחפש לגלות את נקודת האמת שנמצאת בה.
אני לא ישר אומר, אוקיי, הוא נגדי, אני חולק עליך מכל וכול,
אין לך שום,
אין שום דבר למה שאתה אומר, כלום.
שזה מה שקורה עכשיו בבחירות.
יהי רצון שנסגור את כל אמצעי התקשורת ונפתח אותם בעוד חודש רק.
כל הקרקס הזה של המחלוקות, זה כאילו
סתם
זה מלכלך לפני פסח. לפני פסח צריך לנקות,
צריך לנקות אבק, לנקות גם את האוויר צריך,
מהדיבורים האלו.
אז בסדר?
אז כמו שמשה רבינו מגיע והוא רואה שמה שהוא נעשה בניגוד לרצונו, מה הוא עושה?
הוא דורש, מחפש, רגע,
הרי זה לא סתם נעשה,
יש שם איזושהי תכלית.
אז הנה עוד פעם נקודת האמצע.
שוב פעם אותה נקודה, זה לא או-או, זה גם וגם.
גם אתה צודק
וגם אני צודק.
עכשיו יכול להיות שלהלכה למעשה אנחנו, לא יכול להיות, בטוח שלהלכה למעשה אנחנו נצטרך לבחור בתור דעה אחת.
לפי רוב, לפי העת, לפי הזמן.
אבל האם אין בדעה מנגדת שום דבר נכון?
האם שכשהגמרא דוחה הווה אמינא, אז הווה אמינא הייתה טעות? לא, היא לא הייתה טעות, היא הייתה נכונה. רק יכול להיות שהדעה השנייה יותר נכונה או יותר כוללת או יותר נכונה לזמנה.
בסדר?
אני הייתי רוצה שיהיה, נגיד עכשיו אצל הפוליטיקאים,
שיהיה דיונים כאלה, שהם לא יגידו, אתה אפס, לא אתה כלום, לא אתה זה, לא אתה מושחת.
שיח, שסליחה שאני אומר,
גם בגן הילדים כבר לימדו את הילדים שלא מדברים ככה,
כן?
אלא יכול לומר מישהו לזה,
אתה מקסים ומעולה וזה, אבל בעת הזאת, בזמן הזה, עם האתגרים האלו,
אני חושב שאני יותר מתאים ממך
לנהל את ה...
לא אומר לך,
עכשיו, ספציפית, נראה לי שיותר צריך מישהו עם כישורים כאלה וכאלה.
איזה שיח, שיח של גם וגם.
בחברות העסקיות הכי גדולות היום, אתם יודעים שפעם חברה עסקית הייתה אומרת אם היה קם למתחרה וואי מתח השוק זה 100 מיליון שקל עד עכשיו רק אני הייתי על המאה מיליון הזה
עכשיו יש לי מתחרה
אז הוא ינגוס לי מלחמה
והיום החברות הכי מתקדמות מבינות שאם יש לי מתחרה
ואני עוצר איתו שיתופי פעולה
נו נו אחי בוא נדבר בוא נתקשר רגע בוא תראה
מה שקורה זה שאתם יודעים מה קורה?
השוק גדל ושניהם מרוויחים יותר נהיה פלא כזה
במקום שנהיה שוק של 100 מיליון, הוא נהיה בכלל 200 מיליון, ואז כל אחד מהם יכול להרוויח,
להרוויח יותר מהשרוויח לפני כן ויותר לבד. כי יש איזושהי ברכה בווין ווין.
זה דרוש דרש.
זה זמן הגאולה, זה מה שמבדיל בין העת המודרנית, של יש אמת ושקר,
צודק ולא צודק, לעת שלנו, שכאילו כולם צודקים, נכון? זה הפוסט מודרניזם. יש פה גם גרעין של אמת.
שמה, באמת,
יש נקודה של אמת אצלך,
וגם אצלך, ואם אנחנו נדע לחבר את האמיתות האלה בסוף, הסך הכולל יהיה הרבה יותר מאשר...
אני מבקש את סליחתכם שאני אביא כרגע דוגמה מעולם שהוא לא מוכר לכם,
אבל אני אביא דוגמה מהעולם הזה. כן, יש
תקופת כדורסל היום, שהיא אלופת ה-NBA,
שקוראים לה גולדן ווריארס. שמעתם על זה?
יפה.
הפוסקים נחלקו ביניהם, יש כאלה שאומרים שהיא תקופת כדורסל הכי טובה שהייתה אי פעם.
עכשיו יש מקום לדון בזה, עניינים,
אבל מה הדיון הפנימי שם?
זו באמת סוגיה במנהיגות.
השיטת משחק שלהם היא כזאת,
שבדרך כלל קבוצות בנויות על כוכב אחד
ועבדים שמשרתים אותו.
מוסרים לו, חוסמים לו וזה, עוד איזה אחד שהוא קצת טוב לידו, אבל כאילו יש איזשהו...
ושם,
יש שם הרבה שחקנים טובים שכולם כאילו משחקים עם כולם.
יש שם איזה...
כולם נהנים, כולם זה, ואז נוצר איזה משהו שהוא מאוד מאוד יפה, מלהיב את הכלל, הם גם מנצחים.
וזה כאילו מבשר, אתם יודעים, לפעמים אתה יכול ללמוד על כל מיני דברים מההיקף החיצוני, זה כאילו מבשר את הזמן החדש.
את העידן החדש שבו אנחנו כולנו מתברכים, כולם מתברכים מכולם.
כולם מתברכים מכולם. הרבה דברים בחינם, ובמקום להתחרות זה בזה, אני אומר, רגע, למה להתחרות?
בוא, קח אתה, תן לי, נהיה ביחד, ואז מה יקרה?
פשוט הכל יגדל.
זה נקרא דרוש דרש.
משה רבנו אומר, רגע, את הדעה שלי אני מכיר, אני מבין למה אמרתי לאכול,
אבל מישהו כאן אמר לשרוף, מעניין למה זה?
מעניין איזה, מה נמצא בתוך הדעה שלו?
תראו איך אומר את זה רב צדוק.
והוא,
ויש לומר שלזה מרמז הממוצע של תיבות,
אל תגלו את הדוגמאים מהזה, בסדר?
אם תגלו אני אכחיש, זה לא אני אמרתי.
ויש לומר שלזה מרמז הממוצע של תיבות התורה בדרוש דרש.
בדרש הראשון בסוף השיטה,
בדרש השני בראש השיטה, בשורה.
והוא שנאמר בעניין ויקטוף משה שבא לידי כעס ועל ידי זה בכלל טעות.
ומיד כשהשיב לו אהרון הודה לדבריו כמו שנאמר ויטב בעיניו ואמרו זל הודה ולא בוש.
וזה מרמז שעל ידי קו הממוצע נתקן פגם חבלו של משיח.
משיח בגימטריה נחש.
שהוא לתקן כעס ושנאת חינם.
ועל ידי האמת
נעשה שלום ואחווה לקיים מה שנאמר האמת ושלום אהב הוא.
ולכן הודה משה רבנו עליו השלום מיד לאמת.
למה? כי הוא דרוש דרש.
כי אם אתה מבקש את האמת, אז ברגע שמישהו מסביר לך, אתה אומר, רגע, רגע, שנייה.
אז יש פה גם צד אמת גם בנקודה ההיא.
אז הוא מיד מודה על האמת, הוא לא מתווכח.
זה גאולה.
מהי הגאולה שאנשים ידעו על האמת?
שתוכל לקחת אמת מפה ומשם, יהיו חיבורים, יהיו שיתופים.
כשאנחנו מדברים,
אפשר לזלזל בזה וכולי, אבל אי אפשר להתעלם מהתופעה הזאת שהמילה שיתוף
פתאום נכנסה לשיח, שתפו.
פעם, בתור ילדים,
המילה שותף הייתה בערך לגולות,
כאילו בוא נהיה שותף בגולות בערך, פחות או יותר, זה היה, או שותף עסקי.
היום כל אחד אומר, שתף, שתף, שתפו, שתפו.
תחשבו על המילה הזאת שפתאום נכנסה לנו לעולם, משתפים את הכול.
זה גאולה.
עכשיו כמובן השאלה מה אתה משתף?
אבל היכולת לשתף, קודם כל, תמיד קליפה קודמת לכלי,
אתה קודם כל בונה את התבנית ואחרי זה את התוכן.
התבנית של השיתופיות קיימת.
יש לי משהו טוב,
אני רוצה להעביר את זה הלאה, מדהים.
יש לי איזה ידע, אני רוצה שעוד אנשים יהיו להם.
יש לי איזה, כן?
התוכנה המתוקה הזאת שאני כל כך אוהב,
אני האמת בעיקר מטייל דרכה.
עם איזה יום כזה לחוץ וזה, אני פותח עמוד ענן,
עושה איזה מסלול ומרגיש כאילו טיילתי.
כן?
תוכנה שיתופית לידיעת הארץ.
כל אחד נכנס, רואה את זה, זה. חבר'ה, המעיין פה מלא, דוקר את הנקודה, נותן איזה עדכון וזה, עוד איזה.
תענוג.
נפלא, כל כך הרבה אנשים מטיילים, וזה
יוצר מלא מלא דברים, מלא שיתופיות, זה ממש גאולה, זה הדרוש דרש, זה הוו של גחון, זה וו החיבור.
וככה ממשיך רבצדוק להגיד, ועל ידי האמת נעשה שלום ואחווה לקיים מה שנאמר, האמת השלום אהב, ולכן הודה משה רבנו על אבא שלום מיד לאמת, וזה מרמז על ממוצע
בין שני הדרושים המחברים ומייחדים, מפני שכל אחד מהדורשים,
כוונתו לכוון האמת.
והוא מרמז על מ' הראשונה שבהתחלת המשניות,
ממתי ואות ו של גחון שהוא חצייה של התורה באותיות מרמז נגד קו הממוצע,
המ״ם השנייה.
והוא נגד בירור הקצה השני מדינה של הגיהנום ומרמז עצר רב של תאווה.
והנה הוא ממשיך. כי הולך על גחון רומז על הנחש.
מי זה הולך על גחון שכתוב בפסוק?
זה הנחש.
אבל כשהפלנו אותו על הגחון בפרשת בראשית מה לקחנו לו?
על גחונך תלך מה?
בלי אביו.
הולך על גחון, רומז על הנחש.
שהיה ראשית הסיבה שהכניס באדם היה צערה של תאווה. ומה התאווה המרכזית של האדם?
אני אמלוך גאווה.
במקום להיות גם וגם, אחי, גם וגם, הקדוש ברוך הוא מפרגן לך, הוא רוצה לתת לך. לא, אני אהיה יותר מהקדוש ברוך הוא, אני אהיה בלעדיו.
זו התאווה הכי מרכזית, זה מה שהנחש הכניס.
על איזה נתקלל, על גחונך תלך,
שלא יהיה לו תקומה בזה, רק ועפר תאכל,
שכל המעדונים נהפכים לו לטעם עפר, ושם באכילה נאמר גחונך בלא וו.
רב צדוק, קודש קודשים.
וכאן נרמז רב, וו רבתי של גחון, אות חיים.
כן, הוו, הספר תורה, תסתכלו, היא וו רבתי.
השבוע היה לי זכות לתקן,
יש לנו בקהילה ספר תורה ישן שהגיע עוד מלפני המלחמה.
כתוב יפה,
כתב
בלתי רגיל, באמת, כתב יפה מאוד,
אבל הוא ישן.
ישן.
אז הספר, אתם רואים איך ספר ישן, איך הוא מתחיל להיפסל. האותיות מתחילות לדהות לו.
ככה לדהות.
הוא לא נפסל בבת אחת, יש לך פתאום, אתה רואה,
זכרת כמה זמן שמגלים זהות שטיפה דעתה, אני בא לקהילה,
יש לי את הציוד של הסתם, אני עובר על כל העמודה,
ממלא את האותיות, מה שצריך, וככה.
אז פתאום ככה לכתוב את האותיות, לכתוב את הזה,
להתחבר אל הקדושה של האותיות.
הרמב״ם אומר,
הרמב״ם פוסק בהלכות ספר תורה, שמי שתיקן אות אחת בספר תורה כאילו כתב אותו.
אז כתבתי ספר תורה.
הרמב״ם פוסק את זה.
ספר יפה, אבל אני ממש מרגיש שליחות.
כאילו, אני לא יודע מי הסופר,
אבל הסופר הזה קודם כל הולך לדעת אם הוא לא נרצח בשואה, הסופר הזה.
בכל פנים ודאי הוא כאילו שליחות שהמעשי ידיו יישארו, כי באמת זה כתב בלתי רגיל.
אין דברים כאלה היום.
הולך על גחון, רומז על הנחש, שהיה ראשית הסביבה וכולי.
קראנו את זה,
וכאן נרמז זבב רבתי של גחון, עוד חיים, כי ו' סימנה דחייה.
למה זה סימן החיים? כי הוא קו הממוצע שעל ידו יהיה לו תיקון.
והגם שאמרו במדרש הכל מתרפים לעתיד לבוא חוץ מהנחש,
שנאמר נחש עפר לחמו,
הנה על כל פנים יהיה לו לעתיד לבוא, הוויה יהיה לו לעתיד לבוא,
רק שלא תהיה לו תקומה מנפילתו,
וכדרך שכתב הזוהר הקדוש שלעתיד לבוא יהיה נקרא שמו לבן.
הנחש ייקרא לבן,
כמן דסחי ומטביל מסאבותיהו.
כן, כלומר,
יהיה על הנחש תיקון.
הוא יחזור עוד פעם
בצורה מתוקנת.
לא בלי סכנות,
לא בלי סכנות, אבל הוא יחזור.
הקב' יחזיר לנו את היכולת הזאת, הטכנולוגית,
לפתח את העולם,
להכיר את העולם, לפנות לנו זמן כדי לעסוק במהויות.
יהיה לזה המון המון קליפות, אבל זה יחזור.
דהיינו, לא יתבטל העץ יערה של תאווה מכל וכל,
רק על ידי הו״ב של הגחון יהיה לו קיום וברור שעל ידו יתרבה חטוותא דשמתא
כדאיתא בזוהר הקדוש.
חטוותא דשמתא.
אין לי מספיק מילים להגיד לכם כמה אנשים שמחים
ומאושרים שיש להם יכולת,
כל אחד במקום שבו הוא נמצא,
להיכנס רגע לאיזשהו משהו ולהיות חלק מבית המדרש הזה.
הזה. לא לקרוא ספר, לא לשמוע איזה וואות. להיכנס רגע, עכשיו הוא חלק מהשיעור הזה.
אז הוא חלק מבית המדרש, זה נהיה לו חדוות הדשמטה.
הוא מרגיש שהוא לא בחוץ.
כלומר, יכולת השיתוף והחיבור הזאת היא מרבה שמחה בעולם.
מרבה חיבור בעולם.
וזה מה שנכתב
בפרשת בראשית
על עץ החיים. ויצמח אדוני אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.
רשי אומר, מה זה עץ החיים בתוך הגן?
באמצע הגן.
ו' דגחון, אמצע אותיות התורה.
דרוש דרש, אמצע התיבות.
איפה נמצא? מי נמצא באמצע?
עץ החיים, שמתקן את עץ הדעת.
אז אם אנחנו בעצם מנסים להבין, אנחנו אומרים ככה.
פרשת שמיני היא פרשה של גאולה.
היא היום השמיני.
התו השמיני, אתם יודעים שלעתיד יתגלה גם התו השמיני, שבעה תווים יתגלה גם התו השמיני.
כן, התו של המשיח.
היא בעצם מבטאת את העולם איך שהוא ייראה,
בצורה המתוקנת שלו.
הפרשה, החצי הראשון שלה הוא החצי הגלוי,
וזה לא מצליח, חצי השני
מסתירים לנו בתוך רשימת בעלי חיים, כדי שרק מי שמבין יבין,
וזה כל מיני, לא אב אב גחון דרוש דרש.
באים רבותינו בעלי החסידות הפנימיות מהזוהר הקדוש גהם,
ואומרים לך, אני אסביר לך למה אב אב נמצא דווקא אצל הנחש,
ומאיפה לקחו אותם ולאן היא הולכת.
אני אסביר לך בכלל מה זה הנחש, מה זה אב אב הזאתי,
שכאילו עמדה, שיכולה לחבר את האדם אל המציאות ולגרום לו
לגלות אותה, לחשוף אותה הרבה יותר. הוו נעלמה והנחש נפל, אבל יחד עם הנחש מי נפל?
גם האדם נפל,
ועכשיו האדם התרומם. כן, היכולת של האדם להחזיק בידיים שלו אמצעים טכנולוגיים כאלה כבירים,
ובאמצעותם לגלות אין סוף דברים שהבריאה, הרי הקדוש ברוך הוא ברא את הכול. מי שם את הגז באדמה ואת הנפט ואת היכולת להעביר גלים בזה ואת האטמוספירה? מי? מי עשה? זה הכל הקדוש ברוך הוא עשה.
אנחנו לא גילינו את זה.
אז עכשיו הוא מאפשר לנו לגלות,
לגלות גם את האמת בכל מיני דעות אחרות.
דרוש טרש להיות בנקודת האמצע,
לשתף, לכלול, לכנוס,
זו גאולה.
זו הגאולה. האם זה מגיע בלי מחירים?
זה מגיע עם מחירים. האם אפשר להתעלם מזה ולהגיד לא,
בגלל המחירים אני לא רוצה, תשאיר אותי מאחורה? לדעתי אי אפשר.
וכל מי שעושה את זה, הוא פשוט עושה את הרכבת.
אלא צריך להיכנס בזה בכל הכוח ולהגיד, יש כאן הזדמנות עצומה
לגאולה אמיתית ובואו נראה איך אנחנו עושים את זה ומנסים את הדבר הזה לקדושה ולא חלילה כי עדיין יש תאווה הוא אומר לא נעלמה התאווה
אבל
הוו הזאת היא חזרה
וו בגחון שנזכה בעזרת השם
תזכו וימצאו
