פרשת: משפטים | הדלקת נרות: 16:43 | הבדלה: 18:02 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

“כמשפט הבנות!” על זוגיות יהודית מתוקנת | נפש הפרשה משפטים תשפ”ו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
שלוש מעשיות על דיני ממונות – פרשת משפטים | כה עשו חכמינו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. מרד שבע בן בכרי | שמואל פרק י״ט | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
“תורה חדשה מאיתי תצא” | מי השילוח לפרשת יתרו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
לאט לי לנער לאבשלום. העימות בין דוד ליואב | שמואל פרק י”ח-י”ט | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
לנוע בין סוכות לאיתם | מי השילוח לפרשת בשלח | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5

“ומ”ה ראו על ככה – ומ”ה הגיע אליהם”

כ״ז באדר א׳ תשע״ט (4 במרץ 2019) 

פרק 82 מתוך הסדרה נפש הפרשה  

Play Video
video
play-rounded-fill
42:40
 
טוב, צהריים טובים, מה שלומכם?
אנחנו לומדים פה נפש הפרשה. זה עבודת הנפש בעקבות הפרשה בדרכי החסידות.

ובשבוע שלו דיברנו על ריבוי והגזמה, זוכרים?

מרבים עם להביא את הים וכו'.

היום אנחנו רוצים להיעזר במשהו מהפרשה הקודמת עדיין, מפרשת ויקל,

מסופה של פרשת ויקל,

כדי לצלול לתורה מאוד מאוד מעניינת וכמובן מאוד מיוחדת של אדמו״ר הזקן על מגילת אסתר.

כי אתם יודעים שכל דבר, כל חלק בתורה אפשר ללמוד אותו בכל מיני רבדים.

אז מגילת אסתר קודם כל צריכה להילמד ברובד התנכי שלה על מה היה וגם את זה אנחנו עושים גם בחבורה וגם מחר בשיעור בתנ״ך לומדים את זה כפי שלומדים

ספר בתנ״ך

עם כל ההקשרים וכל הרקעים וכל ה... אבל אדמו״ר הזקן מבחין ואומר שמגילת אסתר נקראת איגרת,

נכון? על כל דברי האיגרת הזאת,

אבל היא נקראת גם ספר,

נכון?

נשלוח ספרים לכל מדינות, לכל היהודים,

נכון?

ואומר אדמו״ר הזקן, ההבדל בין איגרת לבין ספר, שאיגרת היא מאוד מאוד מתארת את מה היה באותו זמן, וספר יש לו איזשהו

עניין נצחי, כלומר,

גם אחרי שאין אחשוורוש ואין אמן ואין פרס ואין שושן,

אז הלקח נשאר. אפשר עוד פעם נשאר בלקח התנכי ההיסטורי,

אבל בחסידות

לוקחים את כל הדמויות האלו במגילה והופכים אותן,

מעבר לעובדה שמדובר כמובן בדמויות קונקרטיות שהיו, הופכים אותן גם לכוחות,

כוחות רוחניים, כוחות נפשיים,

שבאיזשהו מקום קיימים אצל כל אחד ואחד מאיתנו. גם בכל אחד מאיתנו יש איזה אמן קטן,

ושמסתתר וצריך לקבל בראש,

וכל אחד מאיתנו, יש איזה מרדכי,

יש לנו איזה אחשוורוש,

יש לנו איזה אסתר.

כבר נעזרנו בעבר בשיר של לוין קיפניס,

אחת, שתיים, שלוש, אני אחשוורוש, נכון, אחרי זה אני מלכת אסתר, ואז איש רזר,

אחרי זה אני ומרדכי, אותחילת בגדיי, כאילו אנחנו, כל אחד הוא, זה רק על אמן לאף, באמת עוד לא המציאו, בטח היום במסגרת הניו אייג'

יש בטח שירי גנים, אני אמן, מה, כן, אני אמן, אני, בדיוק,

חבל לכם על הזמן,

אני משדר בערוץ 2 וגם ברשת כאן, אפשר לעשות,

וכוחות נפשיים. אז אני רוצה להתחיל מסוף הפרשה הקודמת,

סליחה, בואו נתחיל גם, אנחנו בעצם ננוע סביב איזשהו פסוק במגילה,

שפסוק כאילו שנראה לא כל כך ברור, על כן קראו לימים אלה פורים על שם הפור, על כן, על כל דברי האיגרת הזאת, ומה ראו על ככה,

ומה נשמעת לי כאן הגיעה עליהם.

מה זה מה ראו על ככה, מה הגיעה עליהם, מה זה הדבר הזה?

זה נראה עברית מסורבלת כזאת, ננסה את הפסוק הזה לבאר דרך התורה של אדמור הזקן,

שהיא בעיניי נפלאה מאוד, אבל לפני כן בואו נחזור רגע לסיפור של הכיור.

בסוף הפרשה הקודמת,

באופן מאוד מפתיע,

אחרי שכבר גמרנו לעשות את כל הכלים ואת כל הזה וכבר נאמרו התרומות, פתאום בסוף הפרשה התורה נזכרת שלא עשינו את הכיור.

והתורה מתארת

שבאות הנשים למשה רבנו ומביאות לו את המראות הצובעות

ואיתם משה רבנו עושה את הכיור.

אז כל הפרשנים כמובן שואלים למה הכיור נדחה,

למה הוא לא מופיע בפרשת תרומה עם הכלים או בפרשת תצווה? מה פתאום דחו אותו לפרשת

ויקל?

עונים מה שעונים, אומרים שהכיור בעצם הוא לא כלי עבודה אלא הוא

גדר של הכנה, טובלים, נוטלים ידיים כדי

להצליח לעבוד, אז כאילו הוא נשאר באיזשהו מקום לסוף.

אבל בתוך הכיור יש איזושהי מילה מיוחדת שנקראת

מראות הצובאות.

רש״י שם הביא כמובן פירוש שאלה האנשים שהביאו את המראות שאיתם הם הסתכלו. ורש״י, בשנים קודמות למדנו על הרש״י הזה,

הערכנו בו שאלה היו המראות שבהם הם היו מפתות את הבעלים שלהם

ואומרות להם בוא תראה איזה יפה אני, בוא תראה שאני יותר יפה ממך, וככה במצרים הם היו מעודדות אותם להמשיך להוליד, הגברים כבר התייאשו.

משה רבנו קצת נרתע מלהביא את החנדהלך הזה

לבית המקדש, המראות היה נראה לו קצת מוגזם,

ובמיוחד שזה כלי,

ככה מעירים הפרשנים.

היו עוד דברים, אולי גם אישה התקשטה,

שמה טבעות כדי שתהיה יפה בעיני בעלה. זה בסדר, אבל הטבעת שהביאה איזה זהב, הזהב הזה הוטח בתוך כל שאר הזהב, שנלקח ממצרים, ואז לא ראו את זה, אבל כאן היה כלי ספציפי שנעשה רק מהמראות הללו.

אז משה קצת הסתייג, הקודם כל אמר לו, ככה הם חבבים אליי מהכול, ככה העמדתי צבעי צבאות במצרים, ככה זה דעת רשי. האי בן עזרא מביא פירוש אחר,

בלי פירוש אחר,

שייתן לנו איזו הקדמה משמעותית ללימוד של התורה או.

אתם יודעים שכתוב בשולחן ערוך

שאסור לגבר להסתכל במראה.

שמעתם את זה?

הלכה בשולחן ערוך הופיעה,

אסור לאיש להסתכל במראה.

טוב, אז מה, אנחנו כן מסתכלים במראות, אז הפוסקים אומרים, טוב, יש הבדל אם אדם מסתכל במראה ליופי או רק להסרת גנאי, לראות שאין לו איזה לכלוך על הזקן או משהו.

אז אומרים, טוב,

הסערת גנאי הוא מותר, אבל אני מכיר אנשים,

שמעתי סיפורים על אנשים, על איזה צדיק ירושלמי שפעם הביאו לו תמונה באיזה חתונה, ואז באו להגיד לו תודה, אחר כך הזוג שהתחתן הביאו לו תמונה.

אז הוא אמר להם, מי זה?

אמרו לו, זה אתה. אה, טוב, מעולם לא ראה את זה, לא הסתכל במראה.

אסור להסתכל במראה.

אז אנחנו, יש לנו את התירוץ, אבל צריך רגע להבין את האיסור הזה,

למה אסור להסתכל במראה?

לגברים. לנשים מותר, לגברים אסור.

אסור.

כשאני מסתכל במראה,

בעצם מה אני שואל את עצמי?

איך אני נראה בעיני אנשים אחרים?

למה זה מעניין אותך?

מה זה השעבוד הזה להסתכלות של הזולת?

איך אני נראה בעיני? רגע, ואם אתה לא בעל אותו בעין, אז מה? אז אולי אני אשנה את עצמי.

מה זה הדבר הזה?

אתה שלם עם עצמך?

אתה בטוח עם עצמך?

אתה הכל טוב? אז זהו, מה אכפת לך אתה נראה בעיני האחרים?

כלומר, עצם ההבטה הזאת במראה שנותנת לי זווית של אחרים, היא עצמה הבעיה.

היא איזה מין מודעות עצמית מוגזמת, מקולקלת, שהיא בעצם חוזרת חזרה לחטא אדם הראשון, הרי מה קרה לאדם וחווה?

הם בעצם,

אחרי שהם אכלו מעט הדעת, הם הבינו איך הם נראים בעיני האחרים, ואז הם התחילו להתבייש.

רגע, זה לא מתאים? זה לא...

מי אמר לכם שאתם...

מי אמר לכם בכלל להסתכל מהזווית הזאת על המציאות?

מי אמר לך?

כמה פעמים אנחנו מתביישים וכמה פעמים אנחנו עושים מעשים שאנחנו לא יודעים כי לא נעים, כי יראו, כי... לא.

למה זה צריך להיות?

אז אצל נשים באופן כללי המודעות היא הרבה יותר מתוקנת. אישה, גם כשהיא מסתכלת במראה, היא תדע להישאר מי שהיא.

כי היא לא תתקלקל את עצמה.

אבל אצל גברים שגם ככה המודעות שלהם היא מוגזמת

ופחות מכוונת,

אז עוד הסתכלות במראה עלולה לגמרי לגמרי לנפח אותם לחלוטין,

והוא כל הזמן ילך ואיך אני נראה,

איך אני, איך אני, איך רואים אותי, איך אני נתפס בעיני האחרים,

איך המראה שלי, איך אני, כן, כל הדברים האלה. זה הרס

כל הפשטות והצניעות ועבודת השם.

זה ישות

שנמצאת באדם והופכת אותו לגס.

כל הזמן מעניין אותי איך אני נראה בעיני אחרים.

מה אכפת לך איך אתה נראה באיך הם אומרים? בשם רב לוי יצחקים, סליחה, הרב מיקוצק,

אומר שכשהמרגלים חזרו,

הם אמרו ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

אומר הרב במקורות, ונהי בעינינו כחגבים. אני מבין,

אבל מה אכפת לך איך אתה נראה בעיניהם?

מי זה מעניין?

מה זה כל ה...

כאילו איך מסתכלים עליי? איך מסתכלים עליי?

תשימו לב שאנשים, איך שהם מרימים אליהם מצלמה,

הם מיד כאילו,

כן, הכל בסדר, הם חייכים, נהיים רגועים, הכל זה. מה, מסתכלים עליי? רואים אותי? מה?

למה זה צריך להיות...

או שכל הזמן רואים אותך, הקדוש ברוך הוא, או ש... מה זה ה...

יפה. אז לכן המראה מבטאת באמת את הכלי המרכזי שבו האדם מנפח את עצמו.

לא סתם יש כל מיני בדיחות, כן, נכון? מראה, מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר.

אתה גם יכול לראות את זה עד היום, אנחנו גרים בעיר, אז יש מעלית,

ואנשים לא תמיד יש להם טקט, אז בכל מעלית יש מראה, ואתה יכול לראות אנשים לראות את המראה,

וזה ככה, מסתדרים, וזה כאילו, בנים, נשים, גברים, כן, זה כאילו,

דחפים על עצמם, ולפעמים שוכחים לצאת בקומה שהם צריכים, כי הם באמצע סידור האפן.

האי בן עזרא אומר שבתוך עם ישראל,

עכשיו רק שנייה, עוד איזה, הכיור, התפקיד שלו זה,

זה טהרה,

זה הכיור.

הוא בעצם בא לטהר את האנשים.

מהכיור היו לוקחים מים להשקות את הסוטה.

אומר האי בן עזרא ככה, וטעם הצובעות,

כי משפט כל אנשים להתייפות, לראות פניהם בכל בוקר במראות נחושת או זכוכית,

לתקן הפארות שעל ראשיהם, את התסרוקת.

יום הנזכרים בספר ישעיהו, כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום.

והנה היו בישראל נשים עובדות השם,

שסרו מתאוות זה העולם ונתנו מראותיהם נדבה,

כי אין להם צורך עוד להתייפות.

רק באות יום יום אל פתח אוהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצוות.

וזהו אשר צבעו פתח אוהל מועד כי היו רבות.

אז הפשט של אבן עזרא, שהיו באמת נשים,

ככה, צליקות, מה שנקרא, לומדות במדרשה, לא עניין אותם איך הם לראות, תן לנו רק דברי תורה.

אבל אם אנחנו טיפה מעמיקים, היו בעם ישראל נשים כאלו

ששמו פס על איך הם לראות.

כלומר, על מישהו שיראה אותי, אלא הם היו, זה נקרא בחסידות, להגיע למדרגת עצמי.

עצמי.

עצמי זה אחד שהוא לא מתחשב באיך רואים אותו.

הוא,

האישור שלו הוא מתוכו, הוא מבין, הוא מחובר לגמרי לעצמו,

הוא מחובר לגמרי לפנימיות שלו, ולכן יש לו יכולת עמידה מופלאה בלחצים. וזה לא משנה שכולם עושים אחרת,

וכולם מדברים אחרת,

וכולם, זה לא משנה לו.

האנרגיה שלו והכוח שלו הוא מבפנים,

מהחיבור אל החלק האלוקי שנמצא בתוכו, וזה לא מעניין אותו איך הוא נראה.

זה לא מעניין אותו.

זה נקרא עצמי. האנשים האלו הם אנשים גדולים. אני אתן לכם כמה דוגמאות לעצמי.

קודם כל, יוסף הצדיק הוא עצמי.

הוא מסוגל להיות במצרים,

וכולם מסתכלים ומתחנפנים אליו כשהוא משנה למלך, וזה לא מזיז אותו גרם אחד מהטהרה שלו.

אבל לא רק יוסף הצדיק, כל צדיק

לאורך הדורות שיש לו איזה חידוש לחדש,

והוא מחדש חידוש שהדור שלו לא מבין אותו ומתנגד אליו,

אם הוא ילך עם מה שאומרים עליו ואיך הוא נראה, הוא כנראה לא יעשה את זה.

ואז מתברר שהוא באמת לא, בהקשר הזה לא צדיק אמת.

אבל אם הוא אומר, זה לא מעניין אותי מה אומרים עליי,

אני יודע שזו השליחות שלי, אני מוכן לסבול בשביל הדבר הזה,

שירדפו אותי, אני את זה חייב להוציא לאור עולם.

זה ההוכחה שהוא עצמי, וכאלה יש הרבה במשך הדורות.

כשהרב קוק כתב את הדברים שלו, אף אחד לא הבין אותו והתנגדו לו, והוא סבל מהדבר הזה.

ממש התעללויות היו.

זה לא עניין אותו.

וגם כשרבי נחמן, וכשהבעל שם טוב היה ככה, והרמחל, הרמחל רדפו אותו ממש.

הרמחל ממש רדפו אותו, הוא נאלץ לברוח מאיטליה להולנד ואחרי זה לארץ ישראל, כי ממש רדפו אותו, האשימו אותו בדברים, עשו עליו חרם,

כי הוא הכין דברים למאה שנה אחריו.

אז אם הוא היה לוקח בחשבון איך הוא נראה

ומה אומרים עליו,

אז הוא לא היה כותב את כל מה שיש לנו היום מהרמחה, לא דעת תבונות ולא קלח ולא שום דבר.

היינו מפסידים.

אבל הוא לא שם, כאילו הוא לא שם על כולם, זה נורא קשה.

ובזמן נתון אף אחד לא מבין מה מדובר כאן.

זה אנשים בלי מראות, אתם מבינים?

בלי מראות. הם אף פעם לא מסתכלים איך הם נראים בעיני הזולת.

הם מקבלים את האישור שלהם מהשליחות הפנימית

שדופקת בתוכם ונובעת בתוכם, ועם זה הם הולכים.

אלה צדיקים, הם באמת מעטים.

אין הרבה כאלה בעולם.

ראה הקדוש ברוך הוא צדיקים שהם מעטים, אבל המידה הזאת מעניינת אותם.

אתם יודעים שאחד הסיפורים הנפלאים

על הרבי מילוגביץ',

הרבי

הוא הרי דאג שאף יהודי לא יהיה לבד בליל הסדר.

נכון? יש מבצע ליל הסדר.

ההוראה של הרבי הייתה שאף יהודי לא יהיה לבד בליל הסדר, אין דבר כזה. יהודי, תמיד יהיה לו, אז תעשו ליל סדר בכל מקום בעולם, יש איזשהו ליל סדר של חב״ד.

אשתו של הרבי, הרבנית חממושקה, נפטרה בתשמ״ח בשבט, י״ב, כ״ב בשבט תשמ״ח היא נפטרה.

נדמה לי, אני מקווה שאני לא טועה בתאריך.

ולא היה להם ילדים.

עכשיו, הסדר בחב״ד היה שהרבי בלילה הראשון היה עושה את ליל הסדר רק עם אשתו.

זה יומיים של...

ובלילה השני היו מגיעים, היה לילה סדר עם חסידים וזה וכו'.

טוב, הגיע ליל הסדר הראשון אחרי שאשתו נפטרה

ונגמרת התפילה,

והרב גרונר, נדמה לי, המזכיר מחכה שהרבי יגיד לו מה לעשות, היה להם ברור שהרבי יגיד, אוקיי,

כנראה בשני לילות הסדר יוכלו איתו תלמידים,

אז נגמר כל,

שהוא אומר שבת שלום, חג שמח לכולם, אז הוא אומר למזכיר, מה אתה עושה פה?

הוא אומר לו,

הרבי יגיד,

כרגיל, לך הביתה, מה?

הוא אומר, ומה עם הרבי?

ובכן, בארבע השנים האחרונות לחייו,

היהודי שדאג שאף אחד לא יהיה לבד בליל הסדר,

היה לבד בליל הסדר.

חשבתם על זה פעם?

להיות לבד בליל הסדר?

מה זה אומר?

אפשרות אחת שאתה כאילו...

אפשרות שנייה שזה אנשים שלא צריכים אף אחד מסביבם כדי שיאשר את הקיום שלהם,

שמחא להם כפיים, או ששאל אותם שאלות, הכל נמצא בפנים.

ואם הם לבד, זה בסדר גמור, העולם שלהם הוא עולם פנימי לגמרי.

זה סיפור מדהים.

זה מרדכי.

איש יהודי היה בשושן הבירה, הגמרא אומר, איש יהודי, איש יחידי,

ומרדכי, קודם כל אנחנו רואים באופן בסיסי שהוא בנוי מהחומרים הללו.

המגילה לא מפרטת את זה יותר מדי, הגמרא טיפה יותר,

הלחץ החברתי מקרב היהודים שמרדכי היה נתון בו, כדי

שיכרע וישתחווה,

ולא היה חסר היתרים הלכתיים, ביקוח נפש, אמל מכוון לכבוד, לימין, כאילו, בנו פלפולים שלמים, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, לא לשון,

לא יכרע לשון עתיד.

לא היום וגם לא מחר. אמרו לו, טוב, לפחות תזוז מהדרך. כלומר, אני לא אזוז.

כי הוא נראה לו שככה הדרך להתמודד עם אמן, והוא יחידי נגד כל העולם.

מרדכי, אין לו מראה.

עכשיו תראו, המראות

והכיור,

בעצם כיור זה,

יש פה את כל האותיות של מרדכי, כף, יו, וף, רש,

נכון? והמ של מראות.

כשאתה לוקח את המראות ואת הכיור, יוצא לך מרדכי. ואלף ותף זה של אסתר.

כלומר, גם אסתר, גם מרדכי,

הם כאילו מרכיבים את האותיות של המראות והכיור.

הם מוסרים את המראות שלהם, לא מעניין אותם איך הם נראים בעיני הציבור,

בעיני הזולת,

כדי ליצור כיור שמלא מים טהורים שמטהר את המציאות.

איך מתארים את המציאות כשאדם שואל את עצמו רק שאלה אחת?

איך אני נראה בעיני השם יתברך?

האם אני ממלא את השליחות שלי כלפיו?

ולא האם מוחאים לי כפיים או לא מוחאים לי כפיים, האם זה מקובל או לא מקובל,

האם כל הדברים האלה.

וזה קשור למידה שכאן אדמו״ר הזקן מתחיל לבאר אותה ותכף ניכנס כאן לכתוב,

מידת הביטול.

בחסידות מדברים הרבה על ביטול ושפלות.

בסדר?

ויש טעות במידת הביטול, מבינים אותה בצורה לא נכונה.

שפלות, יותר קל להבין, שפלות זה שאדם מודע לחסרונות שלו. הוא לא הולך עם אף בשמיים ולא חושב שהוא... הוא מודע לזה שיש בו צדדים נמוכים,

צדדים שפלים, והוא מודע לזה.

הוא לא צריך להשפריט את זה לכל עבר,

לא צריך לספר את זה לכל העולם, אבל לפחות בינו לבין עצמו, הוא יודע שהוא נגוע גם בתאווה, גם בכבוד, גם בכל הדברים האלה, כולם. זה שם את האדם בפרופורציה. זה ביטוי, זה שפלות.

מה זה ביטול?

ביטול,

הטעות היא שאומרים לאדם, אתה כלום, אתה אפס, אתה שום דבר, אתה... זה לא ביטול.

ביטול זה שאדם יודע שבתוכו

נמצא חלק אלוה ממעל ממש,

ואם אני לא אפריע כל כך עם האגו שלי ועם המראה שכל הזמן מסתכל עליה, אני גם אצליח להיות שם.

אני אצליח לפעול מתוך הרצון האלוקי, לשאול את עצמי מה השם אלוהיך שואל מעימך,

ולפעול מכוח הדבר הזה גם מול התנגדויות סביבתיות. והאמת שכל בעל תשובה שחזר בתשובה,

ונמצאים כאן בחדר הזה כמה וכמה, כנראה עבר את התהליך הזה, הרי אף אחד לא מוחא לך כפיים כשאתה בא לחזור בתשובה, נכון? יש התנגדויות.

אז מאיפה מגיע המנוע הזה?

מגיע המנוע שאומר, לא אכפת לי מה אומרים, אני יודע שאני עכשיו הולך להפסיד הרבה מאוד,

במיוחד כששמים כיפה,

כן?

כיפה זה כאילו על זה, אז פתאום מה?

לפעמים מדברים גם עם ההורים, מה קרה לבן, הכל בסדר?

שמענו, התחפף, אתם מכירים את הזה?

התחפף לכם הילד, זה התחרפן, כל מיני דברים כאלה.

פתאום מסתכלים עליך ככה, מדברים איתך פתאום כזה, תופסים איזה ריחוק,

וזה, פתאום רואים,

למה זה פתאום זקן יעלו, וזה, מה קרה, הכל בסדר?

אתה משלם מחירים, פתאום אתה,

ואדם צריך להגיד לעצמו באיזשהו משפט יאללה אני שם פס

אני שם פס לא אכפת לי מה אומרים עליי אני הולך עם האמת הפנימית שלי

לא קל

זה מרדכי

בואו ניכנס לתורה בסדר לתורה בואו ניקח אותה לאט לאט

ונבין אותה מהר מהר מהר מה שנקרא כמו בגולניה אתה מסביר לאט מבינים מהר

אומר אדמו״ר הזקן ככה

ביור העניין יובן על פי מה שכתוב איש יהודי ושמו מרדכי איש ימיני

כן, למה מרדכי נקרא גם יהודי וגם ימיני, זה כאילו כינוי כפול,

מה העניין?

וצריך לומר דיימיני פירוש הוא משבט בנימין,

כי די פירש רשי.

ואם כן, למה קראי ליהודי דו על שם שבט יהודה?

גם צריך לומר,

די בגזירת אמה נאמר להשמיד להרוג את כל היהודים,

והרי בשבע ועשרים במאה המדינה מלכות אחשורוש היה גם מכל השבטים, אפרים ומנשה,

אלא שנקראו כולם יהודים מפני בחינת הביטול שיש בהם לאור אינסוף ברוך.

כלומר, מרדכי הוא ימיני מבחינת השבט, אבל יהודי מבחינת התכונה.

יש לו תכונה שהוא בטל לאור אין סוף.

הרצון האלוקי נמצא לו מול העיניים,

והוא מצליח לבטל את עצמו, לבטל את עצמו הכוונה,

כמו שאמרנו, לא להסתכל במראות, לא להסתכל מה יגידו, מה יאמרו וכולי, אלא להגיד, אני עכשיו מקשיב טוב לקול הפנימי שלי והולך איתו עד הסוף.

והחוכמה של מרדכי, או הגדולה שלו,

שהוא הצליח לסחוף אחריו את כולם.

במגילה היהודים נקראים עם מרדכי, קודם כל הם נקראים יהודים על שם התכונה, אבל הם גם נקראים עם מרדכי, על שמו.

כלומר, הוא הצליח, נאמר ככה,

הציפייה הכי בולטת במגילה הייתה שאנחנו נמצא המון המון מחלוקות בין היהודים, אלה איתו, אלה נגדו,

ומרדכי הצליח בתכונה הזאת, זו תכונת הצדיק,

שהוא מצליח לאסוף אליו את כולם, כולם מתבטלים, כי מזהים גודל,

כי מזהים אמת, כי מזהים את הישרות הזאת,

ורוצים להידבק בה.

וכמו שאנחנו אומרים ב-18, מודיעים אנחנו לך שעל שם זה נקרא יהודי, כמו שאמרה לאה, הפעם מודיע את השם. על כן קרא שמו יהודה.

ויש, אומר אדמו״ר הזקן, בכל אחד מישראל בחינת הודאה וביטול זה.

וכמו שנאמר בפרשת ויחי על פסוק יהודה עתה,

שזהו בחינת ומדרגת 18, של מבחינת קריאות והשתחוות,

כמאמר, ואנחנו קוראים משתחווים. בכל יהודי יש את הבחינה הזאת. כל השאלה כמה אנחנו מסתירים אותה וכמה אנחנו מסתכלים במראות.

ולכן נקרא מרדכי איש יהודי, פירוש שר ליהודים,

כמו איש הר הבית,

כי הוא היה מקור הביטול, הוא הביא

לתקופה ההיא את העוצמה של מידת הביטול.

כבאמר חז״ל, מרדכי מן התורה מנין,

דכתיב מור דרור, ומתרגמינן מירה דחיא. אגב,

מירה זה אותיות מאיר.

יש ברבנו הארי שמרדכי הוא התגלגל אחרי זה ברבי מאיר,

ומאיר זה ראשי תיבות

רוח אפינו משיח השם.

כלומר,

מרדכי הוא ניצוץ משיח ורבי מאיר הוא ניצוץ משיח וחלק מהתכונה של מלך המשיח,

אנחנו עכשיו בבחירות, כן?

אנחנו בבחירות. אתם יודעים שהבחירות האלה הן

לא על דרך.

אין פה שום בחירות על דרך כי 90% מהמפלגות מסכימות על 90% מהדברים.

אף אחד לא רוצה כאן את הפלסטינים,

כולם רוצים,

מבקשים על הדרך, האם זה היפרדות, האם זה, זה לא משנה.

אף אחד לא אוהב אותם,

כולם רוצים כלכלה חופשית וכולם רוצים לעזור לחלשים, בסדר? בזה הרגע סיכמתי לכם 90% מהנושאים של הבחירות שכולם מסכימים עליהם. אז על מה הבחירות?

על מה הבחירות?

על בני אדם.

איזה בן אדם ייקח אותנו לדרך, האם הוא או הוא או הוא? כי בדרך כלל מי שמבטיח לך משהו אחד עושה משהו אחר.

נכון? הבחירות הן רק על בני אדם היום.

ובני אדם, אנחנו רואים איך הם נראים, לפעמים השיח הוא של גן ילדים.

כשאני הייתי בזה, אתה היית בזה, כשאני הייתי פה, אתה היית שם, כשאני גירדתי באף, אתה גירדת באוזן, כל מיני דברים שכבר בגן הילדים, באמא שלי, אצל אמא שלי כבר גמרו לדבר ככה הילדים, והם עוד מדברים את הדיבור הזה.

בסדר?

אבל,

וגם כל הזמן אתה כאילו קשוב למה העם רוצה לשמוע, זה נקרא סקרי עומק.

סקרים רגילים זה מה תצביע, סקרי עומק זה מה העם רוצה לשמוע.

אז עושים סקר היום כדי שיהיה לך מה לדבר מחר.

מה הוא רוצה לשמוע? אין פה שום.

תארו לעצמכם שיהיה מנהיג שהוא עצי,

שאנחנו נסתכל עליו ונגיד, האדם הזה הוא איש אמת.

האדם הזה הוא מלא צניעות וענווה.

על זה נאמר על המשיח, ניצוץ משיח,

כתוב, ועריכו ביראת השם, יהיה לו בחינת העצמיות.

אנחנו נלך אחריו.

הוא יהיה משהו אחר.

אז מרדכי הוא כזה, מירה דחיא,

מתרגמים מור דרור, מירה דחיא, מירה זה אותיות מאיר,

ורבי מאיר בעצמו הוא גם כזה,

מאיר לאחרים.

והיינו, אבל מה זה מור דרור?

וראינו במדינות הנפש בחינת איתקפיה ואיתה פחה ממרירו למתיקו.

כי האדם הוא הנפש החיונית, נפש המתהווה, וכשמהפך תאוותיו הבהמיות

מתענוגי עולם הזה להיות כל חפצו ותענוגיו בהשם,

זהו העניין שנעשה ממנו בושם.

איך האדם הופך את עצמו לבושם? כשהוא לוקח את התאוות

והופך אותם לרצון השם יתברך. עכשיו יש לנו כל מיני תאוות.

יש תאוות אכילה, אדם אוכל, לכבודו יתברך, אוכל לפני, מברך, לפני, אחרי, כל הכבוד.

יש תאוות ממון, אדם

נותן מממונו לעני,

חולק מממונו לצדקה,

בונה בית כנסת טוב מאוד, אבל מה התאווה הכי גדולה של האדם?

מה?

אני.

אני התאווה של עצמי.

כלומר, התאווה הכי גדולה של האדם זה להסתכל במראה.

זה שיראו אותו.

וכשאת זה הוא מוסר לקדוש ברוך הוא,

מחליף תאווה בתאווה. במקום שהתאווה שלי היא להיות, להנכיח את עצמי,

התאווה שלי היא מה?

להנכיח את רצונו יתברך.

במקום מראה, כיאור.

במקום שאני אסתכל על עצמי,

כיאור,

שגורם לך להסתכל על הקדוש ברוך הוא, להסתכל על המים.

וואו, אז האדם נהפך לבושם,

ריחו נודף.

אמיר אדחי אמור דרור זה מה שמוסיפים לקטורת שיהיה ריחן נודף.

נעשה ממנו בושם.

והנה מרדכי נקרא מירא דאחיא,

היינו שהוא מקור הביטול שהוא מבחינת יסוד אבא,

שחוכמה היא כוח מהו ובחוכמה יתבררו ולכן נקרא איש יהודי דווקא, אני לא מסביר פה את כל המושגים.

הבנו אבל בגדול מי זה מרדכי, נכון?

עכשיו בואו נראה מי זה המן.

רבותיי, המן לא נמצא בשום מקום רחוק.

המן עלול להיות אצל כל אחד ואחד מאיתנו בתוכנו.

המן קטן.

אוזני המן לפחות.

כן?

יכול להיות לנו.

והנה המן היה לעומת זה של בחינה זו דווקא,

כמו שאמר, הנה משפט של המן,

למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממנו.

אדם הולך במציאות וכל הזמן הולך לו בלב מתחושה כזאת, מגיע לי,

פשוט מגיע לי, למי יחפוץ הבוס,

למי יחפוץ,

מי יותר ראוי ממני לכל ה...

ואז כשככה הולכים במציאות אתה כל הזמן מתמלא אכזבות.

ההוא לא כיבד אותי, ההוא לא הזמין אותי,

ההוא תפס לי את המקום.

הולך אדם עם ישות מנופחת והוא כל הזמן כועס על המציאות שלא נופלת לרגליו.

זה המן.

זה נשמע לכם מצחיק, נכון, אבל רמת הציפייה הזאת קיימת אצל כל אחד ואחד מאיתנו.

כשאדם הולך בתחושה, מגיע לי,

מגיע לי, אני ראוי לזה.

כלומר, אנחנו לא אומרים את זה בצורה מפורשת.

לא, נגיד, מגיע לי.

אבל נדאג להעביר את הציפייה בצורה כזו או אחרת, או לפחות בלב נרגיש אותה.

נכון?

זה המן.

הולך עם משפט

למי יחפוץ המלך לעשות עיקר

יותר ממנו.

זהו. זה כאילו...

ברור שהכוונה אליי.

שהיה יש ודבר בעיניו ונפרד מאחדותו יתברך לומר אני ואפסי עוד.

כי היה מזרע עמלק, וכתיב ראשית גויים עמלק.

כי שבעת אומות הכנעני החיטים בפסוק הם שבעה מידות רעות,

תאווה, רציחה וכולי. גם האדמור הזה היה...

רבי אלימלך מג'אז, אתה מדבר על זה בטטל קטן.

ועמלק הוא גסות הרוח והוא ראשית להם.

גסות הרוח זה גאווה, גסות הרוח זה ישות,

גסות הרוח זה שאדם מתהלך בזה וחושב שהכל מגיע לו.

אגב, אני אתן לכם דוגמה, בסדר?

הכי קלאסית שנוגעת לכולנו.

יש הרבה מאוד אנשים, אני מניח גם ביושבים כאן בחדר, אולי אפילו ביושבים על הכיסא הזה,

שכשהם נוהגים בכביש, התחושה הפסידית היא

מגיע לי.

פשוט מגיע לי. וכולכם מפריעים לי.

מגיע לי להגיע ב-40 דקות עם פתח תקווה לירושלים, נקודה.

זה זכותי.

שילמתי כאן מיסים והכביש הוא שלי.

והוא והוא והוא והוא מפריעים לי. אז אני אצפור לאבא שלו ולאמא שלו ואני אקלל את זה ואני אעקוף מימים ואני אעקוף. כי מגיע לי.

כי זה שלי.

אתם מכירים נהגים שנוהגים ככה?

או שכולם נוהגים ככה כמו איזה...

מגיע לי לעבור את הפנייה מהר,

ולא להצטרך כאן בפקק עם כל ההמון הזה.

אז חותכים כזה מימין ככה, ואז עושים לו,

נדחפים,

כי מגיע לי.

מגיע לי לחנות איפה שבא לי.

נכה?

מתגלגל קצת, מה קרה?

מגיע לי, זה צמוד.

מאגד להיות לפניך בתור.

מגיע לי יחס.

סליחה, אדוני, מגיע לי, כן, שירות לקוחות, אני אתלונן עליך.

אני לא רוצה לספר לכם סיפורים מזעזעים,

כיוון שאין לנו כאן יותר מדי זמן,

אבל דוגמאות רבות מאוד של הורים שהיחס שלהם אל אנשי החינוך של הילדים שלהם הוא יחס של מגיע לי.

אתה צאת את הבן שלי היום, נכון?

מהכיתה?

התביעה בדרך אלייך,

גברת מורה,

כן? מגיע לי, מגיע לי את המקסימום לבן שלי,

הוא יקבל פה את הכי טוב.

והיום יש תביעות נגד גננות, נגד מורות, נגד זה.

אנשים הולכים לתחילת מגיע לי.

זה המן.

זה השורש של המידות הרעות, זה זה.

זה הגסות רוח שאדם הולך על פני כדור הארץ ותחושה שכל דבר מגיע לו.

זה כמובן מתחיל מילדים מפונקים, משם זה מתחיל. ילד, ככה הוא נולד, מגיע לי, ולאט לאט ההורים מחנכים אותו.

מגיע לך ותיתן גם לאחרים,

יש לך אח לפניך, יש לך... אבל כשילדים הם מפונקים,

וכל פעם שאומר מגיע עוד נותנים לו,

הוא גדל להיות מבוגר מנופח עד בלי זה,

הכל מגיע לו.

מה זאת אומרת? שלי.

מלוא כל העולם כבודי.

אומר אדמו״ר הזקן, זה המן, זה גסות, ישות הרוח עלול להיות אצל כל אחד ואחד מאיתנו.

עמלק הוא גסות הרוח והוא ראשית להם,

כי גסות הרוח הוא שורש כל המידות הרעות.

ולכן המן שהוא מבחינת גסות,

רצה להשמיד, להרוג את כל היהודים שהם בבחינת ביטול

הפך היש והגסות. אז זה כאילו שתי כוחות בנפש. יש כוח של ביטול שאומר, מי אני? אני רוצה להיות רצון אשר מתברך.

ויש כוח של גסות שאומר, אני, אני, אני, כן. כאילו זה.

אמרתי בדרך רעיון ומוסר, אמן בגימטריה אגו.

עכשיו זה לא יוצא? תוסיפו עוד אגו ועוד אגו ועוד... עד שזה יצא.

הרבה הרבה אגו בסוף נהיה אמן.

לא יודע אם זה מתחלק. 95 מתחלק ב... זה?

בעשר? לא.

אגו זה... אגו זה...

עשר ב... זה... חצי אגו. מה?

אה?

חצי אגו בסוף, כן. אלטר אגו.

שורש האגו, כן.

תוסיף, תוסיף, תוסיף, תוסיף עד שייצא לך.

למי יחפוץ המלך לעשות עיקר יותר ממני?

אה, מעניין שמזמן

כבר הייתי חושב שאני ראוי לזכות בפרס ישראל,

אבל האומה עוד לא הגיעה למסקנה הזאת.

תמוה, נכון? קושייה על עם ישראל.

אבל הם התפכחו, היא אומרת, יום אחד הם התפכחו.

ואם היו כופרים חלילה, לא היו עושים להם כלום,

שהרי לא גזר רק על היהודים, אך כולם כאחד לא עלה על דעתם מחשבת חוץ.

חלילה.

ומסרו נפשם על אחדותו יתברך, וזה מבחינת ביטול.

וישנו בכוח כל אחד מישראל, אפילו קל שבקלים,

יכול למסור נפשו בפועל ממש,

שלא להיפרד מאחדותו יתברך משום אופן בעולם.

כן?

לא להיפרד מרצונו יתברך ומאחדותו.

כל אחד יכול.

טוב, אנחנו עושים עבירות,

נפרדים מאחדותו.

אומר אדמו הזקן זה טעות.

אדם חושב שכשהוא עושה עבירות הוא לא נפרד מהקדוש ברוך הוא. לא, אני בסדר, עשיתי עבירה קטנה, הוא לא מבין שכל עבירה היא סוג של פירוד.

מה שעובר שאר עבירות, היינו מפני רוח שטות,

שמטה הוא לחשוב שאינו נפרד מהקדוש ברוך הוא על ידי העבירה ההיא,

כיוון שלובש טיסית הוא מניח תפילים,

אבל זה לא נכון.

אממ... נמשיך.

והנה בחינת מסירות נפש נמשך מחמת אהבה המסותרת שהיא למעלה מן הדת, ולכן הוא נזכר בתורה, טעם על מסירות נפש,

רק על האהבה נאמר טעם,

כמו שכתוב, לאהבה את השם אלוהיך, כי הוא חייך.

מעין זה טעם על מסירות נפש, כיוון שהטעם הוא כי הוא חייך.

והרי מסירת נפש הוא להשליך חייו מנגד.

אלא העניין שאין שייך טעם והשכל על מסירות נפש,

כי המסירות נפש נלקח מבחינה של למעלה מן הדעת.

המן מן התורה מנין, אומרים אמין העץ, נכון?

המן, אומר הרב הנזיר, זה,

כשאתה כותבים המן באנגלית זה H-A-M-A-N.

בסדר?

כשאתה כותב Human Being, בן אדם, זה H-U-M-M-A-N,

או M-E-N, לא זוכר.

כלומר, Human Being, אדם, אתה קורא אותו כמו המן.

אז המן זה אדם שמנסה להגיע לשער החמישים.

כאילו, יש לו מסירות נפש כזאת.

וכנגד המסירות נפש של המן,

יש את המסירות נפש של מרדכי ושל כל עם ישראל,

שמוסרים נפשם למעלה מטעם ודעת. מאיפה היכולת למסור את נפשנו למעלה מטעם ודעת?

מאיפה?

מחיבור אל הנפש האלוקית.

אחרת אין לזה הסבר.

אף בן אדם בעולם לא מוכן למות

בשביל שום דבר חוץ מאם רוצים להרוג אותו.

מי שרוצה להרוג אותך, אתה מבין, אם אני לא יהרוג אותו לפני כן, הוא יהרוג אותי או אותי משפחתי, אז אני יוצא למלחמה.

אבל למסור את הנפש על עבודה זרה, גילוי הראש, שפיכות דמים, אין דבר כזה.

חוץ מהיהודים,

חוץ ממי שמחובר לחלוטין לדבר השם,

וזה אצלו למעלה מטעם ודעת.

מסירות נפש.

גם מרדכי.

והנה כל זה הוא שיש בכל כוח אחד מישראל,

יש לכל אחד משניתות אלוקות, לכן היה אז מסירות נפש בפועל ממש אצל כל ישראל שלא להיפרד מאחדותו יתברך.

וזהו,

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה,

כי מרדכי היה מקור הביטול איש יהודי כנזכר לאל.

וזהו, וקיבלו היהודים את אשר החלו לעשות,

או שבמתן תורה שהקדימו נעשה לנשמה ועל כל דיבור פרחה נשמתם, שזה מבחינת ביטול ומסירות נפש,

לכך זרקו למתן תורה התגלות אלוקות.

וכך גם היה בימי אחשורוש הביטול הזה ביתר שאת.

כי במתן תורה היה ביטול מחמת כוח, ההתערותא דלעילה,

שקפא עליהם מר כגיגית, אז התבטלנו לרצון השם.

אבל כמיים הפנים לפנים, אבל בימי אחשורוש היה ביטול מצד עצמם.

הם בעצמם, עם ישראל, החליטו להתבטל למרדכי ולא לזוז מאמונתם.

להיות יהודים,

להיות צינור להופעת שם השם, להיות ביטול. להתבטל למרדכי ולהיות ביטול בעצמם ולא להיות אמון

של ישות וגסות.

וכמיים הפנים לפנים.

אבל בימי אחשוורוש היה הביטויים לצד עצמם, וחילת התערות הדלתה תחילה,

ולכן גם ההמשכה שנמשך על ידי זה הוא ממקום עליון יותר,

עד שהגילוי מתן תורה נקרא רק החל או התחלה לגבי אור ההמשכה שנמשך להם בפורים,

שנקראים וקיבל,

שזהו הגמר וזהו וקיבל היהודים. כלומר, מתי קיבלנו אלוקות?

מתי קיבלנו את היכולת ללכת עם רצון השם עד הסוף? דווקא בפורים, שזה התחיל מלמטה.

וכאן הוא אומר דבר נפלא מאוד, אני אעשה כאן איזה הקדמה. טוב,

אתם יודעים

ששם השם,

אותיות יקוו שמופיעות במגילה, איפה?

זה באור חוזר.

סופי תיבות באור חוזר, אבל איפה זה מופיע באור ישר?

יבוא המלך והמן, היום.

זה באור ישר.

אותיות שם יקו יש להם ארבע מילואים,

אפשר לכתוב אותם בארבע צורות שנותנות

ארבעה מספרים.

יש מילואי אלפין,

יש מילואי הין, יש מילואי יודין ויש מילואי ווין.

בסדר?

זה המילואים השונים.

אם ממלאים את שם השם במילוי אלפין,

מגיעים למספר 45. קיבלו את זה רגע בתור נתון של המשוואה, תכף אני אסביר את זה. מילוי אלפין גם נקרא מילוי של חסד.

כלומר שם השם במילוי אלפין הוא מלא חסדים.

זה נקרא גאולה שלמה. מה זה גאולה שלמה?

גאולה של מה?

של שם במה.

איך זה יוצא? 45, יווד,

כמה זה יווד בגימטריה?

איך?

לא, 20. יווד, דלת.

אתה כותב את האותיות במילואי, נכון?

אז איך כותבים יווד?

יווד, דלת. יווד, דלת זה 20. המילה יווד, כן.

ברור?

ה... כמה זה?

6. אז אנחנו כבר 26. וווד, וווד, וווד,

כמה זה?

13. אז כמה אנחנו? 39. ה' וא' זה 6. כמה הגענו?

45. זה נקרא מה?

שם מה?

הבנתם?

מילוי אלפים שהוא מילוי חסדים.

מילוי ה' זה שם בן.

בסדר?

זה שם בן.

שם בן.

והוא סיפור אחר כבר. הוא דינים.

אדמו״ר הזקן קורא את הפסוק ככה. ומה ראו על ככה? ומה הגיע עליהם?

בסדר?

והעניין הוא דינקטיב מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, מה הוא בחינת ביטול,

בסדר?

כשאדם נמצא במה,

בעצם בפשט הכי גדול, מה זה מה? אני שואל, הקב'ה הוא, מה אתה רוצה ממני?

אני בטל לגמרי הרצון שלך.

הזכרנו כמה פעמים בחודש שאינו את הפסוק, אנא השם כי אני עבדיך.

מה זה הפסוק הזה? תסבירו לי אותו.

רק מי שלא היה, מי שהיה שלא יארוז, זה זוכר יותר מדי.

אתה אומר,

נועם, כן, אנא השם כי אני עבדיך.

תגיד, תפרשתי אותו בעברית פשוטה.

תסביר לי את ה... מה אתה רוצה אני אעשה? תתרגם לי את המילים. אנא השם כי אני עבדך.

תתרגם לי.

בבקשה השם

כי אני עבדך.

אז זה לא מסתדר.

מה זה בבקשה השם כי אני עבדך?

אבל המילה אנא כתובה שם בה' לא באלף.

לאן השם כי אני עבדך? איפה אתה רוצה אותי? פה, שם, בהתיישבות, בצבא, בחקלאות? איפה אתה רוצה אותי? אני שמה. תן לי. מה? מה הרצון שלך ממני?

איפה אני יכול הכי לשרת אותך?

איפה היחידה הכי קרבית שאני יכול להיות בה?

זה נקרא ביטול, שאדם שואל מה?

מה השם אליך שואל מי יימך? כי אם,

לאן שזה ילך?

אז מה ראו על ככה, אומר אדמו״ר הזקן,

ומה עינוקבים הגיע אליהם כנודע שיש שמה ויש בין.

בין ובחינת ירידה והשתלשלות להיות התהוות יש ודבר.

ומה ובחינת ביטול כוח מה?

ומה ביטול זה הגיע אליהם?

בפורים, במגילת אסתר,

הם הגיעו לבחינת הביטול.

רק מה רצון השם יתברך רוצה מאיתנו? דרך מי?

דרך מרדכי.

דרך הוויתור על המראות.

דהנה אף שבימי אחשורוש היה הביטול בהתערות הדלתתם מצד עצמם, היינו שההתחלה הייתה מהם. אבל ודאי שאחרי זה הקדוש ברוך הוא עוזר לאדם.

אם אדם שם לעצמו למטרה לעשות רצון השם יתברך,

הקדוש ברוך הוא עוזרו,

הקדוש ברוך הוא מסייעו,

אתה מקבל כוחות הרבה ממה שחשבת,

כי אתה עכשיו חלק אלוקא ממעל, במקום לקבל איזה פרוסה, לקבל פרס, אתה מקבל את הכל.

הקדוש ברוך הוא איתך. מי שמבטל רצונו לפני השם יתברך,

יש לו מקום לצפות להמון הפתעות.

כי פתאום הוא מקבל כוחות שאינם לא שלו בכלל.

ורואים את זה על כל גדולי ישראל, שאתה רואה, לא יודע, אני חושב שפתאום עולה לי השח.

השח נפטר בגיל צעיר מאוד, בן 39 הוא נפטר. כשאתה רואה מה השח כתב

בגיל כל כך מעט זמן, לית דין ברנס, זה ברור שבן אדם לבד בכוח עצמו לא יכול לכתוב את זה. זה רק באיזה מין סייעתא דשמיא עצומה.

ובכן על זה הדרך.

הקב' ברוך הוא עוזרו, אם כן נמשך גם מטרותא דלילה להורדת ביטול זה וזהו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. הם, מה ראו על ככה? הם ראו להיות בבחינת ככה. מה זה ככה?

אשרי העם שככה לו. למה ככה? אל תשאל אותי שאלות. יש להם מסירות נפש, למעלה מטעם ודת.

כתר כל הכתרים, זה ככה, שם קדוש.

לכולנו, לכולנו כתר על הראש, כל אחד מאיתנו אחשווה ראש, יש לנו כתר כל הכתרים.

הם ראו להיות מה?

אה, אתם הולכים מבחינת ביטול.

אומה הגיעה אליהם, הקדוש ברוך הוא נותן להם,

מוריד להם עוד שפע.

מה שאין, למתן תורה היה התחלה רק בהתערותא דלילא, הקדוש ברוך הוא כפה על הנוער כגיגית.

והחילוק הוא על דרך אישה מזרעה תחילה יולדת זכר. אם ההתערות היא מלמטה,

אם האדם בעצמו מחפש את רצון השם יתברך,

הקב' הוא עוזר לו ונולד זכר,

נולד משהו בר קיום.

בכנסת ישראל נקראת אישה וכשהתחלת ההולדה היא על ידי איתרותא דלתתא ואחר כך באיתרותא דלתתא מגיע איתרותא דלתאלא,

אז יולדת זכר,

שהוא בחינת מה הוא ביטול אמיתי, אז נולד משהו מתקיים,

בחינת מה.

מה שאין כן, בשעת מתן תורה היה התחלה על ידי איתרותא דלתא, הקב' הוא כפר עליהם כגיגית,

ולמרות שאף פעם שעל ידי טרות הדלילה נתעוררו בטרות הדלילה טעתה וביטול להקדין נעשה לנשמע, מכל מקום, כיוון שהוא על דרך איש מזריע תחילה,

לכן היא יולדת נקבה שהוא בחינת בן. זה כאילו, כן, נקבה בחינת בן, אבל זה,

בחינת בן זה כאילו איזה משהו שיורד עליך וכופה אותך מלמעלה למטה.

זה כמו מורה שנכנס לכיתה והכין שיעור הכי טוב עם הפעלות וכל זה, ובסדר, הוא הצליח להעביר את זה.

זה לא שווה כמו שמורה נכנס לכיתה ואחד התלמידים אומר הרב יש לי שאלה.

פה דיברנו בכיתה לפני כן ונורא הטריד אותנו איזה שאלה ושואלים שאלה ואז

בעקבות השאלה הוא מעביר את אותו שיעור.

אבל זה התחיל מלמטה.

היה להם מה?

היה להם מה? זה נחקק.

מה הגיע? מה ראו ככה? מה הגיע אליהם?

כי גם שם בן מבחינת ביטול היש וכו',

כי אני יודע ממשה ואליהו,

מכל מקום ביטול של משה הוא הרבה יותר גדול. והנה על כל פנים מובן, אני אדאג בפסקה האחרונה, שהביטול ומסירות נפש של כללות ישראל בימי אחשורוש היה גדול יותר במדרגה מבחינת הביטול וכשהקדימו נעשה לנשמע וממתן תורה והיינו מבחינת אישה מסדרת חיוללת זכר.

וזהו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם,

מה ראוי מבחינת הביטול ומה הגיע אליהם מבחינת תורה מחוכמה נפקא כוח מה שהיא בחינת משל הקדמוניה. אז התחלנו במוכרנות של כל אחד מאיתנו לוותר על המראה.

לוותר על המראות.

כל רגע אנחנו מסתכלים על עצמנו ואתם יודעים שהיום בכלל רמת הסלפי זה בגלל העבודה זרה גמורה כל מקום אדם צריך לצלם את עצמו לאשר את עצמו כל כך אנחנו חסרי ביטחון שכל מקום אנחנו צריכים לאשר את עצמנו ולשלוח את זה שמיד יעשו לנו כל מיני כאלה וכן אתה קיים אתה

וואלה זה מה שאתה יודע, היית באיזה מקום, תהיה בו, אתה צריך לפרסם לכל העולם.

מוותר על המראות.

אדם מוותר על המראות, הוא מוותר על האני, על הגסות, על הישות.

הוא נפתח לאפשרות אחרת, לביטול. ביטול הכוונה להיות מודע לחלק האלוקי שבו.

אתה מודע לחלק האלוקי שבך, יש לך יכולת עמידה מדהימה. אתה יכול לנצח הרבה מאוד אומנים. אתה יכול להוליך את המציאות גם נגד התנגדויות. אתה יכול להיות

צ'יינג' גיימר קוראים לזה, נכון?

משנה משנה משחק אתה יכול להיות, אתה יכול להיות, נהיה לך עוצמות,

עוצמות אדירות כמו מרדכי.

זה מה שהיה בתקופתם וקח וחשבון שאם אתה שואל את עצמך את שאלת המה,

מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. גם הקדוש ברוך הוא יעזור לך, לנו, לכולנו, להיות הרבה יותר מבחינה מדויקת, עצמית,

שלמה,

שפחות מתחשבת בסביבה ויותר מחוברת אל התוכן הפנימי, אל השליחות, אל הנשמה,

אל חלק אלוקו ממעל,

ממש אמן ואמן.

חזקו ואמצו.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/321262036″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 82
"מרבים העם" על ריבוי הגזמה דיוק והותרה
"וכל זה איננו שוה לי"
תורת החסידות הופכת את מרדכי והמן לכוחות בנפש הקיימים אצל כל אחד מאיתנו, ונאבקים ביניהם. מה בין מרדכי להמן? בין ביטול מול ישות וגסות, ואיך כל זה קשור למראות הצובאות? ולויתור על הרצון לראות כל רגע איך אני נראה בעיניה זולת

148010-next:

אורך השיעור: 42 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/321262036″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 82 מתוך הסדרה נפש הפרשה

[shiurim_mp3]

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!