אז אנחנו בעבודת הנפש לפי הפרשה מנסים כל פעם לקחת איזה מקור וחסידות
לפעמים כמה מקורות ולכוון את הלב לפרשה שהייתה,
פרשה שתהיה בדרך כלל.
אז בשבוע שעבר דיברנו על בגדים, נכון? על העציץ.
מי מציץ אלינו מלמעלה?
גם פרשת כי תישא היא מלאה בדברים טובים.
בין השאר,
בלוחות.
ואז הלוחות אומרת התורה ככה ויפן וירד משה מנהר ושני לוחות העדות בידו לוחות כתובים משני אבריהם מזה ומזה הם כתובים.
והלוחות מעשה אלוהים המה במכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות.
בלי קשר לשיעור שלנו אבל אני לא יכול להימנע מלהזכיר את זה כמובן.
המדרש הידוע של חכמים אל תקרי חרות אלא חרות אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
נכון?
מאיפה חז״ל הביאו את זה? מאיפה הם יודעים את זה?
מה הפשר לדבר הזה? אפשר עכשיו לעשות אפליקציה, אפשר לשנות כל דבר.
אל תקרי זה אלא זה, אפשר לשנות את הניקוד.
נכון? כתוב
שמורת יום השבת לקודשו, אל תקרי שבת אלא שביט,
ביטים. אפשר לשנות את הניקוד חופשי.
תשובה אומר דוד.
יש פה שגיאת כתיב, שמתם לב, כן?
חרות כותבים בט׳, לא בת׳.
כאילו התורה עושה שגיאת כתיב בכוונה.
בכוונה כתוב חרות בת׳, כדי להגיד שהחרות הוא גם חירות.
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתיאום.
מה שמעניין אותנו זה הסיפור של הלוחות שהם כתובים משני אבריהם, מזה ומזה הם כתובים.
הזוהר על מגילת רות אומר שהלוחות היו כתובים בארבעה כיוונים.
כלומר, היית קורא אותם
גם אחורה קדימה אותו דבר,
חקוקים, כן? אבל גם ימין ושמאל אותו דבר.
משהו כזה מופלא כזה,
זוהר על רות.
אבל על כל פנים זה מעניין אותנו מדוע,
למה זה היה צריך להיות ככה? מה התכונה הפנימית
שנמצאת בלוחות שבגללה הם אמורים להיות כתובים מזה ומזה?
מה כזה משמעותי?
למה זה כזה חשוב?
זו תכונה, כן?
עצם העובדה שהלוחות הם חקוקים זה כבר נס.
כי אז ברגע שהלוחות חקוקים אז מעמיד את האותיות מ״ם וס״ם בנס.
כי איך העיגול בתוך הס״ם יעמוד.
ואיך המ״ם. אז מ״ם וס״ם יש לכם הלוחות,
בנס היו עומדים.
אומרים על המ״ם והס״ם יש תורה נפלאה של הבעל שם טוב.
אני אגיד לכם אותה.
המ״ם והס״ם זה בעצם אותיות סגורות.
בסדר?
אז הן רומזות
לעולם. העולם שלנו הוא כאילו עולם סגור.
כביכול הקב' הסתלק ממנו ויצר כמו חור שחור.
כן? כאילו חור מסולק מהשכינה.
ברור?
זה כאילו ה...
ו...
הבעל שם טוב אמר שהתפקיד שלו
זה לעשות חור בחור.
לעשות חור בחור שיראו דרכו את האור.
יש חור שחור,
צריך לעשות בו חור בחור כדי שיראו את האור דרכו.
כן, הסילוק של הקדוש ברוך הוא מהעולם יוצר עולם סגור,
עולם שכביכול האלוקות הסתרקה ממנו.
ועכשיו צריך לעשות חור בחור.
לחורר את החור השחור כדי שהאור יעבור דרכו. וזה מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים.
יש שם איזה נס, איזה נקודת אור שאתה יכול לראות אותה.
סתם נזכרתי בתורה הזאת.
אולי תהיה קשורה בהמשך. לכל פנים, הלוחות כתובים מזה ומזה.
מה זה מזה ומזה? הגמרא במסכת שבת מסבירה.
משני עבריהם הבאתי כאן את פירוש התז שהנביא את הגמרא בשבת
משני עבריהם היו אותיות נקראות בפרק הבונה איתא אמר רב חיסדא מ' וס' בלוחות
בנס היו עומדים.
ואמר רב חיסדא כתב שבלוחות נקרא בחוץ ונקרא בפנים כגון ואז הגמרא נותנת לדוגמאות נבוב בובן
בהר רהב
שרו ורס
הוא פירש רשי ונקרא בחוץ האותיות הפוכות והתיבה הפוכה
ולא השמין אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח
ולפיכך היו מ' וס' בנס עד כאן לשונו".
כאילו רשי אומר, אני לא,
הגמרא לא בעצם באה להגיד את כל המילים האלה, הגמרא בעצם באה להגיד,
בעיקר הגמרא באה להגיד שהמ' וס' היו מדין בנס.
סתם היא נותנת דוגמאות, ככה רשי אומר, אבל זה באמת קצת קשה.
כי הגמרא, בטח גמרא כזאת במסכת שבת,
לא נותנת דוגמאות סתם.
אז היא נותנת כאן איזושהי דוגמאות שבעצם מבטאות כנראה את היכולת של התורה,
כבר אנחנו מבינים שאם אני קורא את זה ישר והפוך אותו דבר,
יש כאן איזו יכולת היפוך,
שהתורה מהפכת את האדם, גם את הצדדים הקדמיים שלו,
אבל גם את הצדדים האחוריים.
תראו, יש אנשים מאוד מאוד מיוחדים,
לכולנו יש הבדל בין פנים לחוץ.
כולנו מחזיקים איזשהו,
זה לא רמאות, זה נראה לי דבר הגיוני, שאדם יש לו צדדים יותר מוצלחים,
שהוא עסוק אולי יותר להנכיח אותם,
וצדדים פחות מוצלחים שאנחנו מצליחים אולי
אסתיר אותם, או רוצים להסתיר אותם.
אפשר לנסח את זה גם בצורה אחרת, יש לכל אחד מאיתנו צדדי גדלות וקטנות.
בסדר? כל אחד יש לו צדדים שבהם גדלות,
ויש גם צדדים שלצערנו הרב, אנחנו,
יש בנו עדיין מידה של קטנות מסוימת.
יש אנשים כאלו,
שהרב קוק היו אומרים את זה, הרב אבן העזל, הרב איסר זמן המלצר היה אומר,
הוא גדול תמיד.
גם כשהוא בא, אתה רואה שהוא גדול.
גדלות מתמדת.
אז יש אנשים כאלו שגם כשאתה קורא אותם ישר וגם כשאתה קורא אותם הפוך,
זה אותו דבר.
לדוגמה,
יש שמות כאלו מיוחדים, דוד,
ישי,
שמות שאתה קורא אותם אותו דבר מהסוף להתחלה מההתחלה לסוף.
מה?
נתן.
רבי נתן מברסלב, כן, רבי נתן, לאורות מתן.
חנה. איך?
חנה.
שמות, מה זה? מה?
אה,
וכן על זה הדרך.
אז אומרים את זה על דוד המלך, דוד המלך, גם בגדלות וגם בקטנות, גם בין אדם לחברו וגם בינו לבין עצמו וגם זה, תמיד הוא היה אותו דבר, לא תפסת אותו, טוב, אם לא רואים אותי אז אני משתנה, אותו דבר, כן, זה נקרא אישיות
של מזה ומזה הם כתובים, זה כתוב עליו גם לפנים וגם לאחור.
והטענה, מיד נראה כאן תורה נפלאה של מאה שילוח,
שזה היכולת של התורה ליצור באדם.
רוב האנשים מאוד מאוד מושפעים מלחץ חברתי, אבל איך הם יתנהגו כשהם בינם לבין עצמם?
שאלה.
שאלה. היום יש הרבה מצלמות, אז כל אחד לוקח בחשבון, רגע, אבל אולי צילמו אותי.
אז אני לא נעים, אז אני אעצור.
איך אדם מתנהג כשהוא בינו לבין עצמו?
האם אנחנו כתובים, כל אחד מאיתנו, האם אנחנו כתובים מזה ומזה?
גם מקדימה וגם מאחורה.
תראו מה אומר המי השילוח.
נפלאה, תורה נפלאה של מי השילוח.
ויפן משה מנהר,
וייף אל משה מן ההר,
ושני הלוחות כתובים
משני אבריהם.
בגמרא איתא אמר רב חיסדא, הלוחות כתובים משני אבריהם,
שנקראים מבפנים ומבחוץ, כגון נבוב, בובן, רהב, בהר,
שר וברס, כן, לא יודע איך קוראים, ננקד את זה.
אז מה הוא רוצה?
והוא שרב חיסדא אמר,
כי יש כוח בדברי תורה לשנות את לב האדם מהיפוך להיפוך.
אנחנו עכשיו בחודש פורים, כן, אז ונהפוכו.
מה זה ונהפוכו?
ונהפוכו, עומק הסוד של נהפוכו זה לא שהטוב מנצח את הרע,
זה שהרע עצמו מתהפך לטובה.
אתם מבינים?
זה הנהפוכו.
זה כמו הציור הזה שאתה מצייר, אדם צעיר, וכשאתה הופך בבת אחת זה נהיה
זה נהיה אדם זקן, או בעצם זה הסוד שבבדיחה. כל בדיחה יש ביסוד של נהפוכו, אתה פתאום פתאום זה מתהפך, איזה קטע.
מה שזה, זה בדיוק מה שמצחיק אותך.
זה אחד מהגילויים האלוקים הכי הכי גדולים,
הסוד של הוונהפוכו.
אז הוא אומר שבעצם הסגולה של דברי תורה זה להפוך את האדם מקצה לקצה, לא מקצה אחד לאפס,
אלא לעשות לו 360 מעלות,
בסדר?
כשבאותו כוח הוא ישתמש לקדושה.
נגיד אדם שיש לו תאוות ממון,
אז אפשרות אחת שהתורה תנקה אותו והוא יבין שתאוות ממון זה דבר לא טוב, הוא יתרחק מזה וכו'.
אפשרות שנייה שהתורה תהפוך אותו והוא ישתמש באותה תאווה לעבודת השם.
הוא לא מוותר עליה, הוא פשוט הופך אותה.
טיק, זה היה נהפוכו, זה מדהים.
כן, מגילת אסתר הרי מלאה בנהפוכו, היא מלאה בנהפוכו.
נהפוכו הכי יפה במגילת אסתר.
אנחנו לקראת פורים נעביר פה, וזאת השם, שיעור על כל הנהפוכו במגילה.
נעבור על כולם. הכי הכי יפה,
יש הרבה יפים, הכי יפה,
אתה מגלה את זה, זה המן.
אם היו נותנים למרדכי לתלות את המן,
מרדכי היה אומר אותו, תתלות, התורה אוסרת לתלות, לא תליג נביאתו על עץ, צריך להרגיז את הגויים, לתלות אותו בצד, נוריד אותו מיד,
נעשה ככה,
הקדוש ברוך הוא אומר, אני רוצה לתלות את האמן, אני רוצה לתלות אותו אירוויזיון, אני רוצה, לא ככה זה, אני רוצה זה. אז מי, מי, מי יתכנן את התלייה של האמן? צריך מי שמבין בלתלות בני אדם, מי, מי, אמן.
זה המעמד הכי מתאים.
נותנים לאמן לתכנן את התלייה של עצמו, אז הוא משקיע,
הוא לא יודע איזה הוא כמשקיע.
הוא זה מכין פרנצ'לח כאלה, מכין עץ גבוה חמישי ממה,
תולה מודעות זרחן ככה בשכונה,
עובר עם הרמקול הזה,
תלייתו של זה תתקיים בשעה.
זו וזו.
אני אספר לכם בדיחה קצת חודש אדר עכשיו, צהריים. היה אדם אחד בעל תשובה, שאבא שלו נפטר.
אז הוא רצה לעשות לו לוויה,
ככה זה, ושיהיה את האוטו שמסתובב.
זורים טלפון למשרדים של האוטו הזה.
אני רוצה את הרכב, אין בעיה אדוני, עם שוקו זה בלי, זה 300 ובלי שוקו זה 200. אתה מבין, אבל זה שוקו לא,
שוקו, ממחקים שוקו בלוויה, לא בדיקים שוקו, כן, נו, מה אתה מבין, עם שוקו 30, 300, בלי שוקו 200.
הוא לא הבין, אבל היה לו נעים, טוב, שיהיה עם שוקו, ואז האוטו זה עובר, שוקו החמו בצהריים,
בא.
אומרים שבירושלים ההספדים זה המנוח היה שואל אותי בירושלמי והייתי עונה לו, היה שואל אותי בבבלי והייתי עונה לו, בכל השאס הייתי עונה לו.
אדם מספיד את עצמו.
המנוח, המנוח ואני, אני. זה שלושת השלבים בהספדים.
המנוח, המנוח ואני, אני.
אז סגרו סוגריים.
קיצור, המיינדל תכנן את זה כמו שצריך. פתאום, בשנייה אחת, אחרי שחושב שואלו אותם, חד קטן, פת שולי, לא מרדכי אלא אתה.
אה, זה עכשיו נראה כמו שצריך.
אז זה ביטוי לאיזה הנהגה אלוקית. אז התורה יכולה להפוך גם אותנו. הנה, תראו מה הוא אומר.
נבוב, היינו אדם שהוא נבוב ורק, מדברי תורה נעשה על ידם מלא בינה,
והוא נבוב בובן.
התורה ממלאת את האדם בינה, בינה זה יכול להיות להבין דבר מתוך דבר.
רהב,
היינו אדם שהוא מלא תאוות וחמדות זרות,
כמבואר בגמרא,
שר של מצרים, רהב שמו.
באמת חבל שלאוניות חיל הים קוראים,
יש אונייה או צודל שקוראים לה רהב.
צריך קצת צניעות, לא לקרוא רהב, מה זה רהב?
מצרים היו שטופים בזימה,
כמו שכתוב, ונגרשה ונשקעה כיוור מצרים,
שמימיו היו החורים, וזה מורה על מחשבות תאוות רעות,
ועל ידי דברי תורה יוכל להשתנות ולהיות מורם ומובדל מכל חמדה.
כן, יכול להיות דבר כזה.
כי בהר מורה על זה,
כי בהר לא נמצא לחליחות כמו בעמק.
כן, ההר זה מקום אוויר צלול,
לאדם יכול להיות עם אישיות צלולה, אישיות נקייה, אישיות ככה טהורה.
אבל די.
ולכן אברהם בן ארבע השלום, עניין כי היה מובדל מכל חמדה,
וכך אמר היום, כי בהר השם יראה.
אז זה רהב בהר.
שרו היינו אדם שהוא בכעס, כי שר הוא לשון כעס,
כמו שכתוב שר וזייף.
פרשת הזוהר, פרשת תצווה, מדבר הרבה מאוד על הכעס, על הטומאה של הכעס.
וכן בגמרא, לפני שסורו רע,
היינו שיש בו כעס.
ועל זה דברי תורה יוכל להשתנות ליבו לטוב ולהיות
מובדל משום כעס.
כי ורס הוא בלשון רך, כמובן בגמרא ממרס בדם.
כי מורס נופל על דבר רך וכן לרוס את הסולת.
אז התורה יכולה להפוך אדם מקשה לרך.
נמשך אחר התאוות למישהו בהיר, שאין לו נגיעות, שהוא רואה רחוק, רואה צלול, רואה שקוף.
התורה יכולה להפוך את האדם מאדם שהוא ריק לאדם שהוא מלא.
הביטוי הזה, נבוב, שהמאה שילוח הזכיר אותו, הוא גם קשור לפורים.
זה גם קשור לפורים שאנחנו נמצאים בהם.
כדאי להגיד עליו איזה משהו.
נבוב זה בעצם חלול.
חלול.
אז נכון, הגמרא אומרת שמנבוב הוא נהיה בובן.
נכון, נבוב הוא אדם נבוב וריק, הוא נעשה על ידי איזה מלא בינה והוא נבוב בובן.
יש גם מעלה בנבוב בעצמו.
כלומר, יש גם מעלה בכיוון ההפוך.
אדם שהוא בובן והוא נהיה נבוב.
אפשר להפוך את זה לשני הכיוונים.
נכון, אפשר להפוך נבוב לבובן.
נבוב זה חלול והוא נהיה בובן, הוא נהיה מלא בינה, אבל אפשר להפוך גם בובן לנבוב.
אדם שהוא מלא והוא נהיה חלול.
מה? באיזו אפשרות?
יש ביטוי באנגלית full of himself.
could himself זה ביטוי קיצוני לאדם שהוא מלא מעצמו ומדבר על עצמו כל היום, הוא אסור בעצמו, אבל באמת אדם קרוב אצל עצמו, באמת זה האמת.
וכדי להצליח,
כשאדם כאילו ישים את עצמו בצד לגמרי,
זה מדרגה מאוד מאוד גבוהה.
במגילת אסתר,
יש נערה שקוראים לה אסתר.
היא נערה רגילה, היא לא גולדלה באיזה, נערה רגילה, קרה לה איזה טרגדיה והיא נחטפה
לבית המלכות.
ורואים לאורך המגילה שדבר אחד שמעניין אותה זה שאיך היא עפה משם,
איך היא יוצאת משם ואיך היא נחלצת משם ואיך היא מצמצמת כמה שיותר מגע עם הגזרה שנגזרה עליה.
היא הולכת רק כשקוראים לה,
היא אנוסה כל הזמן, היא רק חושבת על מרדכי,
היא כאילו, היא מנסה להחזיק את שני העולמות.
בשלב מסוים, מרדכי אומר לה,
תשכחי מעצמך,
זהו, מספיק.
יש פה עט
סכנה לעם ישראל, אני מבקש ממך
להימחק לגמרי.
תתמסרי,
תלכי אליו,
תפתי אותו, תפתי את הגזירה.
היא לא רוצה,
היא לא רוצה, תן לי להחזיק את העולמות, כאילו, תן לי להמשיך להיות אשתך, מרדכי,
ואני אדבר איתו, ואני זה, והוא עוד מעט יקרא לי, ואני רוצה להמשיך להחזיק את הג'אגלינג הזה,
גם וגם.
מרדכי אומר לה, תשכחי מזה, זהו, נגמר. את חייבת למסור את הנפש.
והיא מקבלת.
היא אומרת, כאשר עבדתי, עבדתי, אנחנו נלונד, בעזרת השם, בהמשך,
שהיא בעצם תכננה להתאבד.
זה היה התכנון שלה, להרוג את המן ושיהרגו גם אותה יחד איתו, ככה הגמרא אומרת.
ואף אחד אפילו לא יודע שהיא הייתה.
ועלימו אותה ולא יודע אפילו אופי קבורה, מוכנה להימחק לגמרי.
על זה אומרת המגילה, ותלבש אסתר מלכות.
ספירת המלכות זה מצב שאדם מגיע אליו כשהוא מבטל לגמרי את האישיות הפרטית שלו והוא כולו נמסר למען הצלת הכלל.
הרמב״ם במורה נבוכים אומר שזאת המדרגה הראשונה ברוח הקודש.
תבין מה קורה לאדם שהוא מוסר את עצמו למען הצלת כלל ישראל ומוותר לגמרי על האישיות שלו,
משפחה, ילדים וכולי, הוא נמצא במדרגת רוח הקודש.
והגמרא אומרת, אחד גוי ואחד יהודי, רוח הקודש שורה עליהם, יכול להיות גם גוי מכזאתי מדרגה.
ברמה הפרטית, גם גוי יכול להיות.
זה נקרא ספירת המלכות, מלכות בלית למיגר מכלום.
וברגע השיא של אסתר,
שהיא בעצם כאילו חושפת את הכל והיא מסתכנת ברגע הזה, ותען אסתר המלכה בתומר,
אם מצאתי חן בעיניך המלך,
ואם על המלך טוב,
תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי,
ראשי תיבות נבוב.
אסתר ברגע הזה נהיית נבובה לגמרי. כל הבבון שלה, כן, זה בבון, איך זה נקרא?
בבון זה היה?
בובן. בובן, כן, בובן, סליחה. כל הבובן, כל מה שהייתה מלאה בו, אתם מבינים מה זה בובן?
בו, בן, כאילו בי, והנון זה גם הנון השייכות, כן?
נון זה הנונה הקטנה וגם נון הגנאי הרבה פעמים, כן? כשאתה רוצה להגיד שמשהו שלי אתה מוסיף לו נון.
הוא לא רק רוקד, הוא רק דן.
הוא לא רק משחק, הוא שחקן.
הוא לא רק לץ, הוא ליצן, הנון הופכת לשייכות.
אז בוא ובן זה כל המילים של השייכות, כן?
אם אתה רוצה להקים חברת מחשבים,
שהיא תהיה מלאת גאווה וישות,
איך תקרא לה?
I, B, M. זה כל המילים של אני באנגלית, I, B, אני, אהיה, אתה יודע, נכון?
I, B, M. אז אני לא אמרתי שלא, רק אני אמרתי שזה...
אז אסתר לוקחת את הבו ואת הבן,
את הבי, את מה שאדם, כל אחד מאיתנו עסוק בעצמו, בגורל שלו,
והופכת את זה לנבוב, היא חלולה לגמרי, אין לה חיים פרטיים, אין לה כלום, יש לה רק דבר אחד, להציל את עם ישראל, ומבחינתה היא גם מוכנה ללכת
למות.
כלומר, היא השתנתה לגמרי מהקצה אל הקצה.
אגב, זו הסיבה שמגילת אסתר נקראת מגילת אסתר ולא מגילת מרדכי.
זה מאוד משונה,
כי בשונה, נגיד, במגילת רות,
ששם באמת רות היא הדמות המרכזית מההתחלה ועד הסוף.
בניגוד לבועז שהוא רק בסוף, וגם בועז מת.
וגם במגילת אסתר, מרדכי הוא עוד קודם לאסתר, הוא מופיע במגילה לפני אסתר וגם אחרי אסתר. הוא גם בא לתפקיד הבכיר, אסתר היא מלכה, אבל אין לה תפקיד בשלטון.
מרדכי הוא משנה למלך.
מרדכי הוא גם ראש לסנהדרין וכולי.
היה הרבה יותר הגיוני שהוא יכתוב
את המגילה, והמגילה תיקרא על שמו, אבל המגילה נקראת על שם מי שמסרה את הנפש יותר.
זו הייתה דווקא אסתר.
כי היא הייתה נבובה לגמרי.
על זה רמוז כאן בכוח הלוחות הללו.
כוח התורה,
התורה גואלת,
לשים את האדם בכזה מצב שהוא נהיה מלכות לגמרי, הוא נהיה נבוב לגמרי,
נהיה צינור.
עד כאן כיוון אחד.
בואו ננסה לראות עוד כיוון.
בשם משמואל,
דווקא על פרשת בלק,
הוא מביא מדרש מאוד משונה.
המדרש אומר שהאתון שהלכה במשעול היה גדר מזה וגדר מזה. אז המדרש אומר לבלעם,
אתה רוצה לעקור אומה,
אתה עומד כאילו,
אתה הולך על האתון שהולכת בגדר מזה וגדר מזה, אתה רוצה לעקור אומה שיש את הלוחות שנקראים מזה ומזה.
כלומר, המדרש דורש את הגדר מזה וגדר מזה, כמו הלוחות מזה ומזה. עושה איזה השוואה בין הגדר שחוסמת את האתון לבלהב, לבין הלוחות.
אז כמובן, זו השוואה מאוד מאוד תמוהה. מה הקשר?
בואו נראה מה אומר השם ישבו על זה לימוד חשוב מאוד.
ולפי דרכנו זה יתפרשו לנו דברי המדרש בפסוק, ויעמוד מלאך השם במשל הקרמים, גדר מזה וגדר מזה.
אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם לוחות כתובים משני אבריהם, מזה ומזה הם כתובים. עד כאן.
בין המובן.
מה שייכות עניין הלוחות שמזה ומזה הם כתובים לעניין שלא יכול לשלוט בהם?
אך לפי דרכנו יש לפרש דיני פירוש כתובים משני אבריהם, מזה ומזה הם כתובים.
פירשו המפרשים וכן ובזוהר הקדוש
שהיה הדיבור נחקק בלוח מעבר אל עבר.
ואף שלפי השערת הדעת היו צריכים להיות נראות האותיות מעבר השני מאופחות,
מכל מקום נעשה בהם נס.
והיו נקרעות בעבר השני כמו בעבר זה.
עכשיו כל נס צריך, הוא נעשה לאיזשהו צורך, לא סתם עושים את הנס, זה לא סתם איזה הוקוס פוקוס.
ויש להבין נס זה למה היה בא, וניסים ונעשים למגן, למגן זה חינם, לצורך.
ויש לומר שהתועלת בזה שיהיה הכל בבחינת פנים ולא בבחינת אחוריים.
ונעשים דוגמה לליבות ישראל,
שיהיו עומדים תמיד בבחינת פנים בנוכח ה' דרכם. עכשיו הוא הולך להגיד כאן משהו מאוד מאוד חשוב,
אני רוצה להקדים לו איזה הקדמה, בסדר?
רוצה להקדים לו כאן איזה הקדמה מאוד מאוד חשובה.
יש מושג שנקרא פנים ויש מושג שנקרא אחוריים. עכשיו אני נותן לכם נתון, בסדר? החיצונים נדבקים באחוריים.
החיצונים. הכוחות שמפריעים לאדם, המזיקים,
הם נדבקים באחוריים.
הם יונקים מאחוריים. אני תכף אסביר את המושגים הללו.
אבל אנחנו יכולים להבין,
נגיד כתוב בהלכה, בזוהר, שאדם צריך שהציפורניים שלו,
הנה אני כבר צריך לגזור ציפורניים,
אם לא יאהבו את גובה הבשר. למה?
כי יש כאן איזה קצה שעובר, ושם נתפסים החיצוניים,
ולכן גם מאוד מקפידים שאת הציפורניים לא לזרוק ברצפה,
לא לשרוף אותם, לא לקבור אותם, לא לזרוק אותם על השירותים וכו'.
אז מה זה?
מה הכוונה?
הכוונה היא ככה, כשאני עושה משהו עם פנים, אני עושה את זה עם תשומת לב,
אני עושה את זה עם כוונה.
אני עם הפנים אליו.
אז כשאני עושה את זה עם כוונה ראויה,
אז החיצונים אין להם איפה להיתפס.
אבל כשאני עושה משהו,
משהו בקדושה, לא משהו בטומאה, אבל אני עושה אותו עם האחוריים,
בחוסר תשומת לב,
החיצונים, יש כאן, הם מזהים שיש פה איזה קדושה,
אבל היא לא עטופה,
היא לא מוגנת,
היא לא מטופלת,
הם נתפסים.
הם, בסדר?
כמו תפוח.
אם התפוח שלם,
הוא לא יירקב.
אם זה אבן, אז אבן, חיידקים אין להם מה לחפש באבנים.
אבל אם זה תפוח שיש בו איזה חור,
יש שם איזה פגם, לשם הם הולכים.
זה תפוח, זה משהו חיובי, יש פה איזה פגם, משם הם נכנסים.
כלומר, כשאנחנו עושים דברים מבחינת אחוריים,
מצוות או אפילו דיבור או דברים כזה, שם יכולים להיתפס כל החיצוניים.
שם הם מקבלים כוח, הצדדים הלא טובים בעולם מקבלים כוח מהדברים הללו.
כשהלוחות כתובים מזה ומזה, הם בעצם רוצים
לספר לנו שיש לנו אפשרות לעשות את הכל פנים אל פנים. עכשיו,
לפני כן נשאל שאלה,
איזה דברים אנחנו עושים פנים אל פנים? אנחנו עושים דברים שנראינו חשובים,
משמעותיים.
מה אנחנו עושים מאחוריים? דברים כאלה קטנים.
מה שהתורה קוראת, מצוות שאדם דש בעקיבם.
כן?
אבל כשהלוחות ניתנים,
תחשבו שבעצם בלוחות אין אחורה.
אין בהם צד אחורי.
איפה שאתה לא מסתכל, הם תמיד קדמיים.
זה אומר, נגיד עכשיו פה בכיתה, יש כאלה שיושבים מקדימה, יש כאלה שיושבים מאחורה.
לטבע הדברים, כאילו, אולי אני מדבר יותר מדי על הקדמים,
זה. תחשבו שיש... אין שום הבדל. קדימה, אחורה, אותו דבר. זה הכל... הכל... אין פנים ואחור.
אותו יחס לכי... במקרה יושב מאיר מאחורה, שזה לא חוכמה להתייחס אליו, אז זה...
אבל גם אם היה יושב לא מישהו כמו מאיר, כן?
אתה מתייחס אותו דבר.
אותו דבר. אתה מתייחס למאה שקל כמו לשקל.
אתה מתייחס לעשר אגורות שאתה נותן למישהו כמו...
אני זוכר שלפני הרבה שנים גרנו אז בנצרים,
ולא יודע פעם הלכנו לעשות פניות בבאר שבע. היה פעם רשת שקראו לה זול פה.
זה, גלגולים, יעזול פה, ניאזה, גרין בכל מיני שמות.
ואז היה קטע של החמש שקל עם העגלה,
היום לפרקודים יש את המפתחות האלה,
אבל אז עושים חמש שקל לקחת עגלה,
וחיכתה איזה קבצנית ליד החמש שקל של העגלה,
שזה אחלה רעיון, תחשבו, זו אפליקציה טובה.
אתה בדרך כלל מכניס את ה... יש חמש שקל, במקום שיתקבל עשר אגורות כולה.
אז בסדר, היא קיבלה חמישה שקלים,
ואז נכנסנו לזול פה, וישב שם איזה יהודי על הרצפה.
הוא אמר לי, אדוני, אדוני, הוא אמר לו, כן,
זה היה יום חמישי.
הוא אמר לי, אולי אתה יכול לקנות לי איזה משהו לשבת.
זו הייתה הבקשה שלו.
אמרתי לו, בשמחה, מה אתה רוצה? אמר לי, דגים.
אמרתי לו, בסדר,
נקנה דגים.
נכנסנו ל... עשינו קניות, ראיתי שם איזה דגים, קניתי לו.
קפואים כאלה, לברק נראה לי, זה היה.
עשינו את כל הקניות,
את כל הכניעות, יצאתי החוצה עם השקית, הבאתי לו והמשכנו.
הגעתי לאוטו,
אמרתי לעצמי,
אבל לא אמרת לו שבת שלום,
הבאת לו את השקית והלכת.
עכשיו אני גם יודע למה, כי הוא ישב על הרצפה, זה כאילו הביך אותי שהוא יושב על הרצפה ואני כאילו מעליו, אז כאילו רציתי רק ל...
אמרתי, אבל זה לא בסדר,
איפה הפנים אל פנים?
עזבתי את האוטו, הלכתי,
באתי, אמרתי לו, אדוני, שיהיה לך שבת שלום וזה,
אז הוא נעמד,
ככה פתאום,
והאיר את הפנים, תודה רבה לך, ואתה יודע.
ואז הוא אומר לי,
אפשר לבקש ממך בקשה?
הוא אומר לו, כן.
אפשר את החשבונית?
אני אומר לו, בטח, אבל מה הוא אומר? אני לא אוהב לברק, אני רוצה להחליף לימושט.
אמרתי לו, חאבו, תחליף לימושט.
עדוק. אז הוא הרגיש כאילו, הרגיש בבית, הרגיש ככה
פנים אל פנים,
על הדברים הגדולים, הדברים הקטנים.
זה לא סתם.
יש רק דברים גדולים, דברים נחשבים, דברים זה, אז שם אנחנו...
תשומת לב וכל זה, אבל שזה משהו, אז אנחנו ככה מתייחסים.
דבר איתך ילד קטן,
דבר איתו פנים אל פנים.
תתייחס אליו, לא תגיד אותו, כשתגדל תבין.
הלוחות אין בהם צד אחורי.
בכל מה שקשור לקודש אין קדימה ואחורה. הכל חשוב.
הכל צריך להיות בתשומת לב, באמירה.
אז הוא אומר כאן, השם ישמואל,
ויש לומר התועלת בזה שהיא הכל בבחינת פנים ולא בבחינת אחוריים, ונעשים דוגמה לליבות ישראל,
שיהיו עומדים תמיד בבחינת פנים ונוכח השם דרכם.
ובאמת שזה בעצמו שמירה מעולה מהחיצונים.
למה?
שאין להם אחיזה עליהם בבחינת אחוריים כנודע במקובלים. אתם ידעתם את זה גם לפני כן, נכון?
החיצונים רק באחוריים, אבל אפשר גם להסביר את זה.
איפה נתפסים כל החיצונים, כל הלכלוך?
במקום שאתה לא שם אליו לב. איפה שיש תשומת לב, החיצונים לא נתפסים.
לא נתפסים, לא נכנס כל ה...
ואגב, שזה מסתרי תורה ואין עסק בנסתרות,
מכל מקום יש לפרש על פי פשט.
דכל התאוות החיצונים ומחמת ההסתר והצמצום.
כי באמת, אין עוד מלבדו.
אלא שמחמת ההסתר והיהלם יכולים להיות מדמים עצמם, החיצונים לאש נפרד.
אך כשמאירה בחינת הפנים וקניין שכתוב בישראל שם פניו עליך,
ממילא נסתלה כוח החיצונים.
ועל כן בלעם שמצא להכניס בהם כוחות רעים,
למנוע את ישראל להיות בחינת פנים,
נאמר לו שאינו יכול. אגב, אנחנו לומדים הרי, זה בפרסת בלק.
מה בלעם מחפש? איפה הוא רוצה להיכנס?
הוא מחפש רגע שהם כועסים אחד על השני.
איפה שהחיצונים נכנסים, משם הוא רוצה להחדיר את הקללה.
אבל אם אין רגע כזה, אנחנו רק בפנים אל פנים.
אין מקום לחיצונים להיכנס.
כן, אתם יודעים,
אני רוצה את הזוהר בפרסת יצווה, הזכרתי מקודם, לדבר על הכעס.
כעס
זה חור בספינה.
הכעס הוא לא הבעיה.
הבעיה מה שיבוא אחריו.
מוסר לך חור באישיות.
כל הדברים הטובים נוזלים החוצה.
מאה אחוז, לא 90 אחוז, מאה אחוז. כל מי שכועס, טועה.
אתה תקבל החלטות לא נכונות, תגיד את המשפטים הלא נכונים, הכל טעות.
אם אתה כועס, דבר ראשון סתום את הפה. תגיד, שים סביבך ססל ותכתוב שלט,
נפל,
כן?
אני מתפוצץ בכל רגע, תתרחק מהשטח.
עוד יום, יומיים, תירגע, תחזור.
כי מאה אחוז יהיה טעות.
הכעס, בלעם ניסה לקלל בלקוב.
יש לו לקוב, לאור ולקלל.
לקוב זה לעשות חור, חור, ליקוב, וזה דרך כעס.
אדם כועס, הוא שוגה.
אז זה נותן מקום לחיצוניים להיכנס, כן?
אך כשנראה בחינת הפנים, כיהן שכתוב,
יישא השם פניו אליך, ממנו נסתדק כוח חיצוניים. על כן בלעם,
שרצה להכניס בהם כוחות רעים למנוע את ישראל מלהיות בחינת פנים, נאמר לו שאינו יכול. למה?
שהרי יש בידיהם לוחות כתובים משני אבריהם,
מזה ומזה הם כתובים.
יש לנו מצוות גדולות ויש לנו מצוות קטנות.
יש לנו מצוות של הראש, תפילין, יש לנו מצוות של העקב.
והתורה בכוונה לא מפרשת שכרם של מצוות כדי שלכל מצווה נתייחס אליה בפנים אל פנים.
אין דברים אחוריים.
אין...
אתם יודעים שאצל הספרדים,
אחינו הספרדים,
באמת צורת הישיבה בבית הכנסת אין בה קדימה ואחורה.
יש בה מרכז.
שזה נראה לי דבר מדהים.
אני חושב שכולם צריכים לשבת ככה, לפחות בתי הכנסת העתיקים ככה היו יושבים. ברגע שאתה יושב ככה,
אז אין פה אחורה וקדימה, אין צד אחורי לבית הכנסת הצד-קדמי,
כולם מכוונים למרכז.
ברגע שאתה יושב בצורה,
סליחה שאני אומר, הכנסייתית,
זה משם מהגיד, זה צורה כזאת,
אז יש קדימה ויש אחורה, ואחורה זה בדיוק מנקז עליו את כל החיצונים.
אז באחורה מתנקזים כל העלונים, כל הזה, ושם כבר זה, זה נהיה איזה מין אזור,
אזור, כן, אזור סחר חופשי קוראים לזה, בלי מע״מ, בלי מיסים, בלי כלום, שם זה מין חוץ לארץ כזה של התפילה, אפשר לדבר שם, שם זה מותר, כאילו שזה,
אבל אם אתה מבטל את זה, אין אחורה, אלא כולם במרכז, אז כולם,
וזה בדיוק זה, כולם פנים אל פנים, אני זוכר באותו ילד,
כסף של אבא שלי,
היו יושבים ככה כמובן, אצל הספרדים, לא מדברים,
לא מדברים, אין דיבורים, אבל היה שפה שלהמה של אצבעות,
אז הוא לוקח,
לא מדברים אבל כל אחד ככה עוזב ומחייכים והוא מסתכל והוא עושה לו ככה יש לי פה סוכריה בוא תיקח וזה
והוא עושה לו ככה ערק ואחרי התפילה אל תשכח את הכל זה.
עניין שלם של פנים אל פנים ובאמת זה מין חוויה שהכל מופנה למרכז, כל האנרגיה מופנת למרכז בית הכנסת ואין נזילות
ואין זליגות לצדדים.
בדיוק עכשיו זה בית כנסת אחד אצלנו בשכונה דווקא ספרדי הוא החליט לשבת לא כמו ספרדי.
אז אמרתי שם לאחראי חבל אה אתם לא רוצים
עם כולם יראות אהרון קודש וזה, טוב.
נראה, אני אנסה לשכנע אצלנו שכשיבנו את הזה, לעשות...
אז זה מאירה בחינת הפנים.
על כן קראנו את זה,
שהריש בידיהם לוחות כתובים משני אברהם, מזה ומזה הם כתובים, שזה מועיל לליבות בני ישראל,
שיהיו בחינת פנים ולא בחינת אחוריים,
כמאמר השיר, פנים אל מול פנים,
פגישה באמצע עם אלכן. גם לאחר פטירת משה נמי,
הלוחות מועילים להם לעניין הזה. ממילא זה שמירה מהחיצונים,
וישארו תמיד בבחינת פנים כמו שהעידה להם בנבואתו בפסוק אינם כלביא יקום וכארי יתנשא וברשי כשהם עומדים משנתם שחרית מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות ללבוש ציצית תכלת לקרוא את שמע להניח תפילין על היפור חומרם בברכות אותי השלכת אחר גביך לאחר שאכל ושתבין את גיא יקבל עליו מחוץ שמיים. היה כאן תלמיד במכון
לפני הרבה שנים שהוא חזר בתשובה בגלל ברכות השחר
ככה הוא סיפר לי
הוא אומר, הייתי רגיל, הוא אומר, שנים, לקום,
דבר ראשון, הוא אומר, שוטף פנים,
כוס קפה, סיגריה.
זהו, ככה, הוא אומר, והרגשתי שזה לא...
ופתאום מישהו פתח לפניו והיה לו סידור עם ברכות השחר, הוא אומר לו, מה זה? הוא אומר לו, זה נטילת ידיים. אה, נקים ידיים. ואז מברכים, כן, ואז אומרים על זה.
הוא אומר, זה הדהים אותו.
היכולת הזאת היא להתייחס לבוקר ולכוחות שאנחנו מקבלים בחזרה בפנים אל מול פנים,
להודות עליהם, למשש אותם. אנחנו לומדים כאן בלילה ברכות השחר,
את כוח הראייה, השתבח שמך,
את כוח הזקיפה, את כוח ההליכה, את שיווי המשקל. אתם יודעים שלפי הרמב״ם הם מברכים ברכות השחר לפני כל דבר. אתה מתלבש, לפני שאתה מתלבש, מלביש ערומים. לפני שאתה מזדקף מהמיטה, זוקף כפופים. לפני שאתה הולך, מצמיחים את יד הגבר.
כל דבר, לפני שאתה שם לך גורע, עוזר ישראל בגבורה. ככה הרבה פוסק, רק אנחנו היום, אין לנו זמן,
אומרים את הכל ביחד.
אבל זה ממש להתייחס אל הכוחות האלו פנים אל פנים,
לברך עליהם, אז הדהים אותו, משם הוא התחיל
איזשהו תהליך.
כן, מה שהגמרא אומרת, אותי השלכת אחר גביך לאחר שאכל בשלב ומתגאה יקבל על המלכות שמים,
וישראל הם היפוך.
אלא כשהם עומדים משנתם שחרית,
הם מתגברים לחטוף את המצוות ולשון לחטוף ובזריזות.
ויצא לנו מזה לימוד גדול לכל איש.
היות וידוע שכמה וכמה מזיקים רודפים אחר האיש לבלבלו ולהממו.
הסחות דעת
שונות ומשונות שמשיחות לדעתנו,
ובמדרש אין בית רובע חללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקים. בכל מטר על מטר יש מלא מזיקים.
כל מיני כוחות רוחניים שליליים.
היום אנחנו קל להבין את זה, תחשבו שכל הלשון הרע שעוברת בוואטסאפ זה גם נמצא באוויר, זה עובר,
אתה יכול להיות שאתה עברת בדרך ונכנס, עבר מעליך,
צריך להיזהר מזה, כן?
אך במה שאדם מתעורר בתורה ובמצוות ובהתלהבות וברגש ובנפש, ואין ליבו מתגעגע שיבואו לידו,
וכלשון הכוזרי,
שיהיה הזמן ההוא,
שאדם עוסק בתורה ובמצוות,
לב הזמן הוא פריו,
הוא בחינת פנים.
כשעוסקים בקודש,
תעסוק בזה.
שלא יהיה צדדים אחוריים בקודש.
כל דבר, בפנים אל פנים.
כל מצווה, כל הכנה למצווה, בתשומת לב, בריכוז,
כמו שהכוזרי אומר, גרעין הזמן הוא פריו.
זו שמירה מעולה, מועילה,
בפני כוחות החיצוניים.
ויותר מהם במובן אשר שבת, יום השבת,
שהוא אהבה ורצון, צריך להיות הזמן מוקדש לשמיים,
כי הוא באמת לא בזמן ופריו, וכשהגיע יום שבת צריך האדם לראות עצמו כאילו הוא יורד לשנתו שחרית והתעורר לחטוף את המצוות,
וזוהי שמירה מועילה לששת ימי המעשה הבאים,
וכמו שחטיפת המצוות שחרית שמועילה ושומרת לכל היום כולו,
כן, שבת לשישתם המעשה הבאים,
כי שבת יש פה שתי בחינות, שביעי לימי החול שעברו,
וראשון לימים הבאים, וכבר דיברנו מזה.
אז הלוחות הם פנים אל פנים בגלל שתי דברים. א', בגלל היכולת שלהם לשנות את האדם מהקצה אל הקצה,
ולהפוך אותו מזה לזה, מנבוב לבובן, או מבובה לנבוב,
כוח היפוך אמיתי, נהפוך הוא אמיתי,
וגם כי הלוחות מזה ומזה, כן, הם כתובים,
אין צד אחורי.
אין צד אחורי.
הכל עם תשומת לב, הכל עם פנים.
גם בדברים הגדולים, גם בדברים הקטנים.
כל יהודי אחד הוא אינסוף, ודאי כלל ישראל, אבל אפילו כל יהודי אחד.
כל עשר אגורות, כל דבר שאתה עושה, דבר גדול, דבר קטן,
התורה נותנת לזה משמעות ויחס.
כל דבר צריך לעשות בכוונה ראויה,
ולכן הלוחות כתובים משני אבריהם, מזה ומזה הם כתובים.
שנזכה.
ברוכים תהיו.
