טוב,
אנחנו בשיעור נפש הפרשה,
ואנחנו מנסים כל שבוע לקחת משהו מהפרשה ולייצר איזושהי עבודת נפש איתו, ללכת איתו כל השבוע, עד השבת שעברה.
בשבוע שעבר דיברנו פרשת ויצא, על מה?
מי זוכר?
לפצל, בדיוק. תודה רבה. אה, עיננה, איזה פינוק, תודה רבה.
למה אמרת לי שזה עיננה?
על הפיצול של המקלות ועל הגילוי של הקודש בתוך המציאות.
היום ננסה להמשיך בדרך הזאת
ונלמד ביחד תורה מהרב המגיד,
המגיד מזריץ', תלמידו הגדול של הבעל שם טוב,
שגם הוא כמובן
קשור ליוטט בכסלו, זה יום הפטירה שלו.
יד כסלו זה יום הפטירה של הרב המגיד ויום
הגאולה של אדמו״ר הזקן.
מספרים שלפני שהוא נפטר, אז הוא אמר לאדמו״ר הזקן, זה יהיה היום טוב שלנו.
ואדמו״ר הזקן לא הבין למה הוא אומר לו את זה, ורק אחרי שהוא יצא מהכלא בי״ט בכסלו, אז הוא הבין.
בעצם שזה...
אז אנחנו בשבוע הבא, בעזרת השם, נעסוק בטח בענייני י״ט בכסלו, זה יהיה ממש ערב.
אבל עכשיו נקדים קצת את העיסוק בדרך תורה של הרב עמאגיל.
תראו,
בחסידות ובכלל, בעבודת הנפש, כל הפרשות האלו נקראות באופן שהאנשים הפועלים בהם, הם גם מבטאים,
כמו שזה באמת, מבטאים גם כוחות,
מבטאים תכונות וכוחות במציאות, בסדר?
כלומר, זה לא רק יעקב ועשיו, זה כל מה שיעקב מבטא עד אלינו,
כל מה שעשיו מבטא עד אלינו. זה לא רק מאבק בין אנשים, אלא זה גם מאבק בין כוחות, אפשר לקוזר.
אפילו היום בין תרבויות.
בסדר?
ומה שיוצא זה דבר מאוד מעניין, ומעירים על זה הרבה פרשנים.
הפרשה הכי אינטנסיבית של יעקב, שקוראים עליו הכי הרבה,
היא בחוץ לארץ בכלל, בפרשה הקודמת,
ושם אנחנו בעיקר קוראים על יעקב. כל מה שקורה ליעקב בארץ ישראל, למרות שיעקב היה יותר שנים בארץ ישראל,
בכל אופן אנחנו קוראים עליו יחסית מעט מאוד,
כלומר, מי וישב זה כבר עובר לשבטים.
אז בסך הכול יש שתי פרשת שעוסקות ביעקב,
ויצא וישלח.
בתולדות, למרות שיעקב כמובן נולד בפרשת תולדות, כמעט לא שומעים מה יעקב עושה.
הוא היה בארץ ישראל עד גיל 60, מה הוא עשה?
60 שנים.
לא, לא.
והאינטנסיביות המרובה אצל יעקב,
התיאורים המפורטים זה או בפרשה הקודמת
אצל לבן, או בתחילת הפרשה שלנו,
אצל עשו, הפגישה עם עשו. ברגע שיעקב גומר להיפגש עם עשו, אפשר ממש לחוש ב...
ממש יורד העיסוק בו.
סוגרים איזה פינה, קוראים לו ישראל, רחל מתה,
ואז בכלל עוברים לעסוק בעשו, בנשיאים, באלופים, באלופס... ובפרשה הבאה זה כבר...
פרשת וישב כבר עוסקת בשבטים בצורה מאוד אינטנסיבית, יעקב כמעט נעלם.
הוא כמעט לא פה ושם איזה פסוק.
מה זה אומר
מבחינה מהותית על יעקב, על ישראל?
שעיקר, שלום, ברוך הבא,
שעיקר
ההשלמה
או עיקר העבודה של יעקב, עיקר מה שהוא צריך,
יש כאן דפים, כן?
לך עוד רבי פריאנטה?
יש כאן מקום כבוד של מיוחס אפילו, מקום שזה,
ליד אופק.
בסדר? זה טוב?
זה שמור לך, רק שאתה יודע, זה אף אחד.
אז זה אומר שעיקר העבודה של יעקב היא באזורים האלו. כלומר, יעקב הוא איש תן, יושב ואלים, וזו ברירת המחדל שלו. הוא מעצמו, הוא נמשך אל הטוב, מעצמו, הוא נמשך אל התמימות,
מעצמו, הוא נמשך אל כל הדברים, וזה למרבה הפלא לא מספיק.
זה חסר.
צריך לקנות עוד דברים.
איפה יעקב קונה אותם?
הוא יקנה אותם או אצל לבן או במפגש עם עשיו.
בסדר?
מה? מה הוא צריך לקנות?
זאת השאלה.
אז בואו ננסה לראות
את התורה המעניינת הזאת.
אני אנסה לראות מה יעקב קנה ומה הוא לא קנה.
בסדר? מה הוא לא לקח.
יש גם דברים שאתה לא צריך לקחת.
אז בתחילת הפרשה, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחי, בארצה שעיר שדה אדום, ויצב אותם לאמור, כה תאמרון לאדוני לעשיו. כה אמר עבדך יעקב,
אם לבן גרתי ואיכר עד עתה.
ויהי לישור בחמור,
צאן ועבד ושפחה,
ויש לך להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך.
אז יעקב מספר שיש לו שור וחמור, יש לו גם צאן, גם עבד וגם שפחה.
מה הוא לא, מה חסר ברשימה?
איך?
כן, משפחה חסרה, ומה עוד?
קרקעות אין לו באמת, אז הוא לא יכול להגיד שיש לו.
כסף, כן.
כסף אז לא כל כך היה נחשב, היה
בעיקר רכוש. מה חסר ברמת הרכוש?
גמלים.
למרות שגמלים הם מאוד מאוד נוכחים בפרשה של אליעזר, כשאליעזר רוצה לעשות,
להביא את זה, הוא מגיע עם עשרה גמלים, לא עם אחד.
וגם כשיעקב בעצמו שולח מתנות לעשו, הוא שולח לו גמלים.
גמלים, מניקים, ובניהם, ונכון, יש...
פה לא כתוב גמלים,
כן?
כאן כתוב ויהי לי,
אבל גמלים לא כתוב, כלומר,
והפרשנים כאן מפרשים ויהי לי, הכוונה,
זה אצלי, זה של יש לי, תדע לך, אומר יעקב לעשו.
אתה זוכר אותי מלפני עשרים שנה?
איש תם יושב אוהלים.
דע לך,
השתנתי.
נוספו לי ממדים באישיות,
ולממדים הללו קוראים שור וחמור, צאן ועבד אשפחה, אנחנו בעיקר נעסוק היום בשור וחמור, בסדר?
נוספו לי הדברים האלו.
איתם אני שלם,
איתם אני
בנוי, איתם אני מוכן גם להתמודד איתך.
יכול להתמודד איתך.
המדרש מפרט
ויהי לי שור בחמור,
שור זה יוסף,
דכתיב בכור שור ההדר לו,
חמור זה יששכר, דכתיב יששכר חמור גרם,
ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק, זה יהושע,
דכתיב החלות של יהושע את עמלק, ובניו של יששכר יודעים מה הקדוש ברוך הוא עושה בעולמו,
שנאמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים,
וצאן אלו ישראל,
שנאמר, ותן צאני, ועבד זה דוד, שנאמר, אני עבדך בן אמתיך,
ושפחה זה אביגיל,
שנאמר הנה עמתך לשפחה לרחוץ רגלי אדוניך
כן וזהו
זה כבר קפץ לי כאילו מהדבר הקודם בסדר אז המדרש מפרט שזה גם בכל מיני סוגים של
של דמויות שאנחנו נפגוש אותם בהמשך הטענה שכאילו יעקב אומר תקשיב
יש בי את התכונות האלה אתם יודעים שאדם מוליד לפי התכונה נכון אם יש לו תכונה מסוימת הוא יוליד לפי התכונה מה הראיה לזה שאדם עיוור
מוליד מישהו שהוא רואה.
זה אומר שכוח הראייה הוא לא בעיניים, אלא כוח הראייה הוא בפנים. וגם אם אדם הביטוי אין לו, הוא יוליד, אז הוא יוליד מישהו שרואה, יוליד פיקח, עיוור מוליד פיקח.
אז גם יעקב אומר לעשו,
תשמע, אני בתוכי נמצאות תכונות כאלו שמסוגלות להוליד את יוסף, את ישכר, את דוד, את אביגיל וכו'.
אנחנו נרצה להתמקד בעיקר בשתי התכונות הראשונות, ויהי לי שור וחמור. מה הכוונה שליעקב יש שור וחמור?
אז לפני כן,
בואו נעשה רגע איזו השוואה קטנה
בין יעקב לבין עשיו.
טוב,
יעקב הוא איש תמשהו וואלים, וזה בסדר גמור,
כמובן, התורה מזה, ועשיו הוא איש שדה הצידי שדה,
זה האפליקציות החיצוניות,
כאילו, של שניהם.
כשמעמקים,
אנחנו מגלים שיש לעשיו משהו שאין ליעקב.
מה יש לו?
עשיו לא רק האישיות, עשיו התחום.
התחום שנקרא עשיו,
יש לו משהו שאין ליעקב.
אתם יודעים מה זה?
הוא עדיין אין ליעקב, לפחות בארץ ישראל.
זה,
איך?
כן, צייד זה מה שהוא עוסק, אבל בבסיס העשייה של עשר עומד איזה משהו.
עומד איזה משהו.
אולי אני ככה אפרט את זה. תראו,
איך אמור לגדול ילד
שמחנכים אותו מגיל צעיר, ובצדק, לפרקי אבות, ולהיות אדם נעים, ולהיות מסתפק,
שמח בחלקו ולהגיד הכל דבר תודה ולחלוק את הדברים שלו עם אחרים. נכון? ככה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, לחלוק את הדברים עם אחרים, לא הכל מגיע לך, לא הכל.
מצוין, זה מידות טובות, נכון?
מה הבעיה בזה?
מה חסר בזה?
אין איזה אש.
אתה יודע, מישהו שאומר, אני רוצה לכבוש את העולם.
גם ברצון הזה לכבוש את העולם יש המון קליפות,
אבל בפנים,
כשאתה מחפש איפה נמצאת האש,
איפה נמצא המידות הטובות, אנחנו רואים, איפה נמצאת האש, מי בוער,
מי יש לו...
כן, בסדר?
דיברתם פעם עם איזה איש עסקים, על העסקים שלו?
דיברתם פעם?
עזבו את זה, לכו תשמעו, יש לפעמים נושא עם מוניות וזה, אז כמעט כל המוניות יש להם, מ-6 עד 7 הם שומעים אותה תוכנית,
זו תוכנית ספורט כלשהי.
מונית, מונית, אז אתה לא יכול להגיד לו תחליף לערוץ מהעיר,
אז אתה שומע יחד איתו,
ואני נהנה לשמוע את זה, כי הם לומדים את זה בעיון,
זה לא בבקיאות בכלל,
הסוגיה נלמדת בעיון, והם צועקים חדשים, מתעצבנים,
מה אתה חושב, מה פתאום, הוא צריך להיות בלם,
הוא צריך להיות זה, הוא צריך להיות זה, הם עוסקים בזה, בפלפול, בסברה, היא באה איתה עם הקרא, היא באה איתה עם הסברה,
היא באה איתה עם ה... זה, והם מביאים ראיות, וממש,
אני אומר,
כאילו ככה צריך להיראות שלומדים סוגיה, בגמרא.
ברמת הדקדוק הזאת,
ובאיזה רזולוציות, ובשכר, ומה זה, והמאמן, מה הוא אמר?
מה זה מה הוא אמר? אבל לפני עשר שנים, בדיוק באותה דקה, הוא אמר משהו אחר, הם זוכרים גם את ההיסטוריה.
עכשיו אתם צוחקים, אני אומר לכם, תעשו לכם איזה, תאזינו לזה, זה כל יום אותה חושבת משודרת, כל יום, זה לא... זה ממש, זה התפעל, להתפעל, ההתלהבות, ואז זה... אז אתה אומר לעצמך, רגע, רגע,
איפה אני?
בהקשר לדברים שחשובים לי, זה מה שחשוב להם.
בסדר?
עכשיו תדברו פעם עם איזה בעל עסק על העסק שלו, הוא יותן לכם סקירה מעמיקה, בעל עסק הוא בעל עסק טוב, הוא יודע,
כל גרם בעסק שזז הוא יודע איפה הוא ימצא.
כל סחורה, כל איזה,
שולט בזה מאה אחוז.
ואוקיי, העסק שלנו זה התורה, אנחנו בדיוק סגורים על איפה דברים נמצאים,
ואיזה מקור ואיזה שיעור שם,
הכל כזה בכללי, הכל בא.
יש משהו ביצר הרע,
שכאילו עשו מבטא שהוא עוצמתי.
וואלה, הוא עוצמתי.
יש שם אש, יש שם התלהבות,
יש שם רצון להצליח, יש שם רצון להתקדם,
יש שם עיסוק מרובה,
יש שם עוצמה,
יש שם, כן, יש שם דברים.
ויעקב, בעל המידות הטובות והתמימות,
זה בסדר גמור, אנחנו כמובן רוצים לחנך ככה, אבל משהו בדרך הלך לאיבוד, יכול ללכת לאיבוד.
וזו הסיבה העמוקה, למה, מדוע,
בשלה יעקב
צריך לעבור את הסדנה שלו לא בארץ ישראל ליד יצחק, אלא בחוץ לארץ אצל לבן,
וגמר הסדנה שלו
זה בכלל במפגש מול עשו.
רק אז יעקב נהיה שלם, לפני כן הוא לא נהיה שלם.
יעקב צריך לספר לעשו שיש לו,
לא כמו שיש לעשו, בצורה טיפה יותר מתוקנת,
ממותנת, מדויקת יותר,
אבל יש לו את התכונות האלו שאנחנו משייכים אותן בגדול ליצר הרע.
רצון להצליח,
רצון להספיק,
רצון להשיג ידע, שליטה, התלהבות, התלהטות, רצון
להצליח, כל הדברים האלו.
מה לא משנה?
כשאתה אומר למישהו יותר הרבה פעמים,
כשאנחנו אומרים את זה, זו אמירה תורנית מאוד מובהקת. לא משנה התוצאה, עיקר המאמץ, נכון?
יש אמירה כזאתי?
אמירה כזאת, האם, אני שואל אתכם, האם היא לא יכולה לעודד בינוניות?
היא יכולה לעודד בינוניות.
עשו, את עשו זה לא מעניין הדרך, בכלל לא אכפת, רק התוצאה.
שמעת?
לא מעניין אותי כמו איזה תירוצים יש לך בדרך, תשיג לי את הדבר הזה והזה, מלמעלה, מלמטה, לא אכפת לי איך.
זה מה שמעניין אותו, תירוצים זה טוב, תלך לעבודה סוציאלית, תעשה תירוצים.
אני רוצה תוצאות, תלך לחברת סטארט-אפ, כלשהי הייטק, זה עשו כזה.
חביבי, זה הפרויקט, אלה לוחות הזמנים,
נא להביא תוצאות. אין תוצאות, הדלת פתוחה.
נביא מישהו אחר שיביא תוצאות.
עכשיו, זה אולי אכזרי, זה תחרותי,
אני מסכים לגמרי.
את הקליפות בשיטה הזאת אנחנו ודאי מכירים, אני רק בא לשאול, הוא בא להניח על כף המאזניים את הצד השני.
האם כשאתה אומר למישהו תהיה, תסתפק במועט, תהיה שמח בחלקך,
תהיה פה, לא משנה התוצאה, עיקר המאמץ, לפומצר האגרא וכולי,
האם השיטה הזאת לא עלולה לגדל אנשים בינוניים?
ולא בינוניים של התניא, אלא בינוניים בינוניים, שלנו.
בינוניים של, בסדר, העיקר שהשתתפתי,
כן,
הסיסמה של ישראל והאולימפיאדה,
העיקר ההשתתפות.
שנים, באנו, צעדנו עם הדגל, עשינו שלום, זה היה נכון.
גם כשאנחנו מביאים מדליות זה בדרך כלל במכות, לא משהו,
מכות אנחנו יודעים ללכת, וים, מכות וים, זה שני התחומים, נכון?
זה שני דברים שישראלים חזקים בהם,
אבל ריצות, מאמץ, כנראה, לא, כנראה אנחנו לא...
מה?
יפה. או, יפה, אז אנחנו... יפה.
אז בואו נראה איך מפרש את זה הרב המגיד, בסדר?
זה כאילו קפץ לי, נראה לי, שתי שורות, אז צריך להתחיל בשורה השנייה של המדרש של קוד שמעוני. במדרש ויהי לי שור וחמור,
שור זה יוסף, חמור זה ישכר.
עוד אמרו שור זה משיח בן יוסף,
שנאמר בכור שור הדר לו, וחמור זה משיח בן דוד,
שנאמר עני ורוכב על חמור.
הנה אמרו חז״ל על הפסוק, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף,
שנולד שטנו של עשו,
שנאמר, והיה בית יעקב אש,
ובית יוסף לאווה, ובית עשו לקש.
כלומר, כשיוסף נולד,
אז נולד מישהו שיוכל לאתגר את עשו.
עכשיו, הם באמת,
הם באמת מאוד מאוד דומים. יוסף ועשו הם כמעט, אפשר להגיד, תאומים.
עשינו את ההשוואה הזאת בעבר כמה פעמים בחבורה,
נחזור עליה כאן לטובת הצופים באוסטרליה.
כן, עשו הוא איש שעיר, ויוסף
מסלסל בשערו.
עשו יש לו בגדי חמודות, וליוסף יש כתוב מדפסים.
עשו הוא איש יודעי הצייד, איש שדה,
ויוסף הוא,
הנה אנחנו מאלמים עלומים בתוך השדה.
עשו אומר, יש לי רב, ויוסף,
השם שלו זה יוסף, עוד ועוד, כן.
עשו, אח שלו, מרמה אותו, את יוסף.
האחים מרמים ומוכרים.
כן, עשו מעניין אותו עניינים חומריים,
יוסף מעניין אותו עניינים חומריים. יש הבדל אחד, יש הרבה הבדלים, אבל הבדל אחד בין יוסף לבין עשו,
שעשו, כשאח שלו רימה אותו, אמר, יקרבו ימי אבל אביו והרגה את יעקב אחי,
ויוסף אומר, מה פתאום, אתם חשבתם לרעה, אלוהים חשבה לטובה. זה ההבדל המרכזי שמבדיל בין יוסף לבין עשו, אבל הם באמת מאוד מאוד דומים.
כשאנחנו חושבים
על הדרך בה נולד יוסף, איך יוסף נולד,
הרי זה ברור שהדרך שבה הוא נולד משפיעה על התכונה שלו.
כן? למה יוסף נולד אש?
מאיפה הוא נולד? כן, איזה יסוד של אש היה בהולדה שלו, של איזושהי...
אז זה דבר מדהים.
זה דבר מדהים, כן?
אחד הדברים של...
אחד הביטויים לאש
זה המילה,
אין דבר כזה בלתי אפשרי.
אין דבר כזה.
אנחנו נגיע להכל.
זה היסוד של עשו, תבינו ששנים כל התרבות של אדום ועשו,
הרי היא בנויה על זה שכל דבר שנראה בלתי אפשרי, מה אנחנו נעשה?
נעשה אותו אפשרי. ככה בני אדם יגיעו לירח.
כשאתה חושב על עצמך, למה שאנשים יגיעו לירח? מאיפה עלתה המחשבה הזויה? זה אלפיים שנים מסתכלים לירח ואומרים יום אחד נגיע אליך,
אתה תראה מה זה.
יום אחד נגיע ונכתוב שם היינו פה.
אתה אומר לעצמך,
למה שבני אדם יעופו?
מה הביא בני אדם לחשוב שהם בכלל מסוגלים לעוף?
זה אדום.
הוא רואה ציפורים בפוטו, הוא אומר יום אחד גם אני יעוף.
יום אחד, תראה, אני יעוף.
יום אחד אולי יפרוס כנפיים, אני יעוף. מנסים עד שמצליחים.
זה נראה מובן מאליו, מטוסים.
תחשבו על האנשים הראשונים שחשבו בכלל,
זה צריך להיות משוגע לגמרי כדי לחשוב על זה.
למה שברזל יצוף ויעוף? הרי ברזל, אתה עוזב אותו, הוא נופל לרצפה, נכון? אז מה פתאום שהוא יהיה בשמיים?
ולמה שהוא יצוף?
זה התרבות, אין בלתי אפשרי. איך כתוב בכל מיני חולצות, עכשיו חודש ארגון?
את הדברים הקשים תעשו בעצמכם.
לאן לא תיתנו את הבלתי אפשרי?
כן, תראו לנו, תנו לנו את ה... רק המעז ננצח, דברים שנראים.
זה עשיו.
רחל עקרה.
אז היא אומרת ליעקב,
תשמע,
תן לי ילדים.
הבה לי בלים, ועם עין מתה אנוכי.
כאילו, אין דבר כזה.
מה זה אין לי ילדים?
אין דבר כזה. עד המוות. או ילדים או אני מתה.
אז יעקב אומר להם, איפה אני אביא לך?
אז היא אומרת, לא יודעת, בוא נתחיל עם זה.
אז היא נותנת אותו את בלהה, שפחתה,
מזה נולדה דן,
וכתוצאה מהדבר הזה היא פרצה כאילו איזה פתח, ומגיע יוסף.
כלומר, יוסף מגיע מתוך איזו תנועה של רחל, של מה?
של אמירה, אני אפרוץ את הבלתי אפשרי.
אני אתחיל להשתולל, כאילו, אתה יודע, כאילו,
בעל הבית השתגע כזה, כן, מצב בעל הבית השתגע, כאילו, תעביר לי.
דרישה בלתי מתפשרת, מכניעה את המציאות.
יש קיר?
אתה אומר, כן, אני אלך, לא, אני אלך דרך הקיר. הקיר יישובר ואני אעבור.
זה בעצם מה שרחל אומרת.
התביעה הזאת, שיעקב קצת נבהל ממנה, וואו,
תחת אלוהים אני?
היא אומרת לו, כן, אתה, תביא, קדימה, אנחנו ביחד נשבור את הקיר.
ככה נולד יוסף.
אז יוסף הוא, יסוד ההולדה שלו זה ביסוד של התלהבות, של אש.
אז הוא אומר,
אני חוזר
לרבב המאגיד,
הנה אמרו חז״ל על הפסוק ויהי כאשר ילדת רחל את יוסף,
שנולד צטונו של עשיו,
שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף לעבר ובית עשיו לקש.
והנה אמרו חז״ל, אש בלא להבה אינו הולך למרחוק.
בסדר?
בית יעקב הוא אש.
אה, זה דבר מאוד מעניין.
מה?
יעקב בבית לבן קנה את יסוד האש.
מה זה יסוד האש?
זה הרצון להצליח, אפשר לקרוא לזה ככה. זה כאילו הבעירה, החום הזה.
הרצון להצליח, אפשר להגיד שמתי יעקב נהיה אש?
כשאפשר לסמן את הנקודה בתוך בית לבן.
יעקב עובד שבע שנים בשביל רחל.
מקבל את לאה, עובד עוד שבע שנים,
שוב פעם בשביל רחל, ואז מה הוא אומר ללבן?
זהו.
אני רוצה לחזור הביתה.
תן לי לחזור הביתה.
איך הוא יחזור הביתה?
עם שתי נשים, ארבעה נשים,
הילדים, ועם
כמה כסף?
שום דבר.
ואז אמרו לו, תשמע, בוא תישאר איתי, אתה טוב.
יעקב מזהה איזה, פתאום הוא מזהה איזה
יכולת להתעשר.
יכולת להיות נדלקת בו האש.
שימו לב, הוא לא יצר את ההזדמנות, אלא מה?
הוא ניצל אותה.
הוא ניצל אותה. הוא עקב אחרי המציאות, זיהה.
פוטנציאל, וטח,
ניצל אותו.
זה אש.
ואנחנו באמת רואים שהוא מצליח, והוא עושה, והוא פה עכשיו, בתוך המסגרת שנקבעה של השבע שנים,
הוא יוצר.
הוא יוזם, הוא עושה, עושה פצלות, דיברנו על זה בשבוע שעבר.
זה אש.
מה זה להבה?
להבה זה אש המתפשטת,
נכון?
האש היא יכולה, אבל להבה היא שולחת לשונות, וטח, כן, אש יש לה הרי יכולת התפשטות אדירה.
אנחנו יודעים את זה נכון, טק טק, כי עכשיו בקליפורניה יש שם אסונות גדולים.
גם לנו כאן היה בארץ, להבדיל, כן, אסון הכרמל.
אז יוסף הוא להבה, אתם מבינים למה?
יעקב ניצל סיטואציה, יוסף
יצר אותה,
יזם אותה.
באו וביקשו ממנו לפרש את החלום,
הוא לא רק לפרש את החלום, הוא אומר, זה פירוש החלום, וזה גם הפתרון,
וכך וכך תעשה, ותעשה פה, וזה פותח פה שולחן.
מי ביקש ממך? ביקשו ממך פרשנות, ביקשו ממך עצות, ביקשו ממך כלום, שום דבר. הוא אומר, אני יוזם, אני יוצר, פרואקטיבי.
זה לעבר. הופה,
זה כבר מתכתב עם עשיו.
זה כבר מתכתב עם עשיו. גם עשיו,
אולי אפילו זה יותר מעשיו, כי עשיו הוא אש.
ואש, גם יעקב הבין איך להיות אש.
אבל להיות יוזם,
להיות פרואקטיבי, מה שנקרא.
ליצור הזדמנויות, לא רק כשהן מגיעות לנצל אותן,
אלא ליצור אותן, זה כבר מיוחד ליוסף.
אז אומר יעקב לעשו, תדע לך, ויהי לי שור.
יש לי שור.
שור זה יוסף.
תכף נראה מה הכוונה שהוא שור, אבל הוא קודם כל, יוסף הוא להבה, הוא לא אש, הוא להבה.
אומר הרמב״ם מה להגיד?
והנה אמרו חז״ל הפסוק, ויהי כאשר אדר רחל את יוסף שנודעת שטנו של עשו,
שנאמר, ויהיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.
והנה אמרו חז״ל, אש ולא להבה אינו הולך למרחוק.
אש לבד היא תדעך. יוסף?
זה גם מה שכל כך מפחיד את האחים ביוסף.
הוא השם שלו, מה זה יוסף?
כל הזמן עוד. תגיד, אתה לא נגמר לך? לא עוד.
עוד.
לא סומך בחלקי, רוצה עוד.
גם את זה.
ואת זה.
כל הזמן יוסף. מה זה הדבר הזה? זה כאילו לא יהודי.
זה יהודי.
ואפשר שזה רומז על מה שאמרו חז״ל, זהו גיבור הכובש את יצרו.
וידוע שיש שתי מיני יצר הרע, כמובן במקום אחר.
האחד מחממו לעבירה והשני מבטלו מלקיים מצוות עשה
וכנגדם ברא הקדוש ברוך הוא תבלין שהוא תורה ומצוות וכו'.
ואמרו חז״ל אם פגע בך בנוול זה מושכו לבית המדרש ולעסוק בתורה בתחילו ורחימו ובזה הוא יכול לכבוש את שניהם.
עכשיו אני רוצה לפרש כאן מה, מיד הוא יפרט אבל למה הוא מתכוון.
למה יוסף
יכול לנצח את היצר הרע של עשו?
והתשובה היא פשוטה אני חושב.
לכל אחד מאיתנו יש יצר קטן של עשו, של התלהבות, של אש.
כל אחד מאיתנו יש דבר כזה.
אם אתה לא נותן לו מענה בקודש, הוא יתפרץ איפה?
בחול.
לכל אחד מאיתנו, לדוגמה, יש כוחות יצירה.
יש כוחות יצירה. כוחות יצירה שזועקים לגילוי וליציאה.
לכל אחד יש כישרונות.
אם אדם לא יהיה לו אפשרות להוציא אותם בקודש,
הם יפרצו במקומות אחרים.
אז העובדה שיוסף מאפשר,
מספק אפשרות של אש ולהבה בתוך בית יעקב,
היא מנצחת את עשיו.
כלומר, העובדה שאנחנו נותנים,
בואו נדבר רגע בשפה יותר קרובה אלינו, העובדה שאנחנו נותנים ליצר הרע,
ליצר הרע, לדוגמה גאווה, בסדר, גאווה זה סוג של יצר הרע.
אתה מנתב את הגאווה לגאוות יחידה,
לגאווה של עם ישראל,
לדגל המדינה, לדגל מחוז, כי הוא סוג של זה,
אז אתה נותן לזה איזה מקום ששם זה יוכל לפרוס,
שם זה יוכל לפרוס, וככה אתה מנצח את היצר הרע. אתה לוקח את היצר, אבל רק
משאיר את היצר בלי הרע.
לא מבטל את כל היצר, לא אסור גאווה.
לא, אני מבין, אנשים צריכים גאווה לפעמים, אין מה לעשות, אבל לפה.
ואתה לא אומר, לא, הסוג יצירתיות,
ומה פתאום היצירותיות זה מלשון יצר.
ודאי יצירתיות, לפה.
אתה אוהב, תעסק עם זהב, תעשה תכשיטים לבית המגדל, כל מיני דברים מהסוג הזה.
אז הוא אומר,
כן,
אני קורא את זה עוד פעם,
הנה אמרו חז״ל, אש בלא להווין, אינו הולך מרחוק, ואפשר שזה רומז, מה שאמרו חז״ל, לזה הוא גיבור וכבש את יצרו.
וידעו ששתי מיני יצר רק אמור במקום אחר, אחד מחממו לעבירה,
והשני מבטל אותו לקיים מזוות עשייה. אז איך אני יכול להתמודד עם יצר שמחמם אותי לעבירה? איך אפשר להתמודד?
הדבר הפשוט זה מה?
כאילו,
התשובה המקובלת זה, תכבה אותו.
אבל אי אפשר לכבות אותו.
אז מה הוא מציע?
באותה אנרגיה,
באותה התלהבות,
תמצא לזה נתיב חיובי.
זה יוסף.
אומר יעקב לעשו, ויש לי שור.
יש לי את יוסף, שהוא אש להבה אפילו יותר ממך.
כן? את הרצון הזה להתקדמו, את הרצון הזה
דרך יוסף.
יש אצלנו בשכונה יהודי חסיד צאנז. הוא היה משמה של הרבי מצאנז.
צאנז קלוינזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטרם,
מי שהכיר אותו היה אדם דגול, צדיק.
והאדם הזה, הקב' ברוך הוא בירך אותו,
ויש לו מפעל עם זה, 600 עובדים,
והוא עושה חסדים בלתי פוסקים, בעיקר בלחתן כל מיני יתומים ויתומות וכאלה.
ויש לו קטע כזה שכל פעם שהוא מחתן יתום ויתומה,
הוא אומר, אני, זה לא מצווה שלי, זה מצווה של הציבור, אני רק זה, אני רוצה שישתתפו איתי.
למרות שיש לו כסף.
הוא אומר, אני לא רוצה לקחת את כל הזכות אליי, אני רוצה.
אז הוא מתחיל, כאילו מבקש מהציבור להשתתף, אבל הוא עושה את זה כמו שעושה איש עסקים.
עם אותה עוצמה, עם אותו רבק, עם אותו פרסום,
עם אותו זה, עם מה אתה כאילו, הוא הולך, כאילו משקיע את כל היצר העסקי בחסד.
זה נפלא.
כאילו,
מה ראשון שישג איזה הסכמות, איזה מכתבים, כינוסים, עניינים, כאילו,
הוא כאילו בא למכור לך מוצר, אבל המוצר קוראים לו יתום ויתומה שמתחתנים.
וזה נראה אחרת,
אני חייב להגיד לכם, מאשר איזה שלי פחדן, נו, מי יכול לתרום בשביל זה? זה נראה אחרת.
נמשיך.
ואמרו חז״ל, אם ברזל לא מתפוצץ, אם אבן הוא נמוח,
לא דיברו עליהם מסוג יצר רע מבטל במצוות עשה.
רצה לומר שהוא מכביד את עברי האדם וגופו כברזל וכאבן ומרשלו מלקיים מצוות עשה. ונגד זה היה צער רע, אמרו חז״ל להתגבר כארי,
כדי לעשות רצון אביב שבשמיים.
ההפך, שמכבידו ומרשלו,
רק יעשה רצון בוראו,
ובמצוות עשה בגבורה והתלהבות גדולה.
ובמקום אחר אמרו חז״ל, עצל ונשכר.
אתה לא אומר שצריך האדם להיות עצל מלעבור על לא תעשה.
כמו שכתוב, אמר עצל, אריה ברחובות וכו'.
כלומר, אריה צערה נמשל לאריה, וזה האדם נמשל לבן שיש לו געגועים ואהבה יתרה אל אביו, ואינו רוצה לזוז מפני אביו אפילו כפציעה אחת לחוץ.
כך האדם הצדיק הוא תמיד במחשבות קדושות,
ואינו בטל אפילו רגע אחד, ופשיטא שהוא עצל בזה מלעבור עבירה, כי איך יעבור עבירה חלילה,
על העבירה כשמה היא שהוא עובר מאת פני אביו שבשמיים,
והוא לא יכול להתפרד ולעזוב את אביו אף כרגע כממרא,
והצל כזה ודאי נזכר.
המשפטים שלו קצת סתומים, אני ברשותכם אבאר אותם.
הנה עוד יצר הרע שמגייסים לעבודת השם.
איך קוראים לו?
עצלות.
נכון?
גם זה יצר הרע. עשיו יש לו גם
גם התלהבות לדברים של זה, והוא גם מאוד מאוד עצלן.
אל ייתני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי.
עכשיו תכין לך זמרק, לא היה לי כוח.
בסדר?
גם
לעבודת השם, כדאי ללמוד גם מאנשים שהם עצלנים,
שהם מורחים דברים.
מה זה עצלנות?
עצלנות זה...
כן, כל מי שיש לו ילדים בבית מכיר את זה. חמודי, תזרוק בבקשה את הפח.
כבר,
תכף,
דקה,
עוד שנייה,
הנה אני בא.
מה?
מה זה?
כן.
הנה כבר איזה, מה אתם צועקים? אי אפשר כבר שנייה.
הוא רוצה לעשות,
הוא יעשה גם,
אבל לא עכשיו, מוכרים את הזמן, נכון?
זה כאילו אומנות שלא רוצים לעשות משהו, מוכרים את הזמן.
אומר הרב המגיד,
ואני אומר, עשו הוא גם עצלן.
עשו הוא גם עצלן, הוא עייף, הוא לא רוצה, תכין לי, אין לו אפילו כוח ל...
על איתני, אין לי כוח לבשל.
ישר מיקרו, לפני ארבע שנים התקלקל לנו למיקרו בבית,
ואמרנו, יאללה, תתקלקל,
אז ביזיל ויעבור, לא צריך מיקרו, מספיק.
שזה מחקרים, שזה קרינה בעניינים, וגם בעיקר, לא בגלל הקרינה, גם בגלל הקרינה, אבל בעיקר בגלל שזה מאוד מאוד מעודד את הילדים לאכול דברים שמחממים אותם במיקרו,
שזה בדרך כלל שניצל תירס או מלאווח, זה כאילו שני ה...
אז זה אמרנו, התקלקל למיקרו, זהו, אז לא הכנסנו.
אה, בשבוע הראשון, איזה זה, מה נוחה, אין מה לאכול.
מה? כלומר, מה זה אין מה לאכול? יש אוכל מעולה משבת, בריא, אוכל בשר, וזה, ותפוחי אדמה, בטטות, וברק.
רק צריך לקחת את זה מהמקרר,
לשים את זה על הגז,
ממש, בדרך ארוכה,
ואז להדליק אש ממש, ולחכות איזה שבע דקות שזה יתחמם,
ואז במקום דקה וחצי במיקרו וכל זה, אה, איזה תלונות, מה, רעבים, אנחנו רעבים.
איפה זכות הילד להציל אותנו?
בסדר.
צעקו שבוע,
צעקו שבועיים, והיום בכיף, אכולים הרבה יותר בריא, כי אין אפשרות לחמם רק במחבת על הגז.
אז אתה לא מחמם שניצל תירס במחבת על הגז, אתה כבר מחמם אוכל,
וכבר, אז אתה מחמם את האוכל, אתה מחכה כבר שבע דקות שיתחמם, אז אתה גם חותך איזה סלת ירקות קטן,
נכון? אז אתה כבר, זהו, אכלת בריא.
בלי שנשים לב, נעלמו לנו מהבית השניצל תירס והמלוח.
אין, לא, לא...
יש חבילה, אבל אף אחד לא מגיע אליי, תקועה שמה.
אז יש להם יתרונות בעצלנות היא,
אפשר ללמוד גם. אז בסדר,
אבל מה קורה כשמגיע לך יצר הרע?
יצר הרע מציע לך איזו עסקה.
בדרך כלל העסקאות של היצר הרע, הן הולכות באופן הבא.
עכשיו, כאן, וזה מזומן, מיד תקבל הנאה.
ובדרך כלל קשה להתמודד איתו ישירות, מה תגיד לו?
כאילו, עכשיו הוא,
אדמו״ר הזקן היה אומר, על תאוות אין קושיות.
אדם שיש לו איזה תאווה, אז עכשיו הוא לא יכול להתחיל להתפלפל שכלית.
הוא מציע לך פה עצה קטנה, מה?
אני איתך, עץ הערה, אני?
שכנעת אותי.
עוד דקה.
כבר אני בא.
אני איתך, שתי דקות.
תתחיל למרוח אותו.
עד אשר יבוא אליי אדוני שעירה. ותראה שלאט לאט
זה יורד.
מישהו סיפר לי סיפור
על איזה יהודי, אני לא זוכר איפה הוא קראתי את זה,
איזה יהודי אחד שהיה לו, הוא חזר בתשובה והוא לא היה מצליח
לא לעשן בשבת.
זה הטריף אותו.
איך הוא, דאורייתא.
הוא הלך להתייעץ עם הסדרה והרב הזה נכנס בו, איך אתה יכול להיות, דאורייתא וטה טה טה טה כאילו.
בסוף הוא הלך לזה צדיק, אני לא זוכר את השם שלו,
חבל,
אבל זה צדיק בן דורנו,
והוא אמר לו,
אין בעיה,
אין בעיה, אתה יכול לעשן.
אתה אנוס,
אני רואה שאתה רוצה לשמור שבת, שאתה זה, אתה לא מצליח, זה אונס,
אין מה לעשות.
אבל יש לי בקשה אחת.
כל פעם שאתה רוצה לעשן,
בא לך לרצון לסיגריה, תיקח שעון,
תחכה עשר דקות,
זהו, אחרי עשר דקות תעשן.
יאללה.
וככה כל פעם באה לו סיגריה,
כל הקטע בסיגריה, שבא לך עכשיו, ואתה...
אבל צריך לחכות עשר דקות. העשר דקות האלה הרסו לו את הכול.
כל פעם כאילו הוציאו לו את החשק והוא עבר שבת שלמה בלי להשם.
כלומר, זו עצה מאוד מאוד טובה להיות עצלן, לא אידיאולוג. אל תחפש אידיאולוגיה, כי באידיאולוגיה הוא יאכל אותך.
הוא יטרף אותך בלי מלח, הוא אומר, תערבב אותו. לא, אני איתך, 100 אחוז, 100, 100, אתה צודק.
אבל לא עכשיו ועוד עשר דקות.
תבוא מחר. אגב, זו גם שיטה טובה, אם אתם רוצים.
יש כל מיני שיווקים אגרסיביים בטלפון וכל זה, נכון?
קיר בי, קיר בי, פעם היה שאוה בבא קיר בי.
הם לא יוצאים, הם לא יוצאים, הם לא יוצאים.
וכל זה. אתה צריך להגיד, אני אשמח חבר'ה, שכנעתם אותי, חלאס, אין, אין, זה.
התכנעתי, אני מבין שהחיים שלי בלי השאוה בבא כזה לא יהיו אותם חיים.
אני אומר, לא, הם עושים לך מניפולציות והם
מראים לאישה שכל הבית שלהם לאוכלט, חבר'ה, אבל אני יש לי כלל מסוים, אני אף פעם לא קונה מוצר היום, אני צריך 24 שעות.
וכשהם יוצאים מהבית ועוברים שעתיים אתה מגלה שאם עד היום הסתדרת אתה ואבותיך ואבות אבותיך
בלי קירבי זה עולה עשרת אלפים שקל המוצר הזה, כן?
אז זה לא איזה שהוא אוהב אבק שאתה קונה בשביל זה.
אז כנראה יש דברים אחרים לעשות בעשרת אלפים שקל שהם טיפה יותר דחופים מאשר לקנות עכשיו איזה קירבי.
אז העצלנות היא הייתה טובה גם כן. אז הנה גייסנו את שני הרשעים הגדולים שמשון ויובב,
התחרותיות וההתלהבות והלהבות והעצלנות,
על שניהם אומר ליעקב ולעשיו,
יש לי שור וחמור.
יש לי שור
שהוא יודע לפרוץ, יודע ככה, שור זה פר, שור זה בעצם פר, ופר אמרנו שהאותיות פר,
שר, כי שתי האותיות פר הן תמיד אותיות שקשורות לפריצה,
לפר, פרץ, פרם,
פרה, פרר, פרק,
פירש, הוא פירק את המילה ופירש אותה,
פירט,
כן, כאילו זה, איפה שיש לך שער, פירט, זה תמיד איזה משהו קטן שאתה מפוצץ אותו וממשיך הלאה, אז זה פר, שור,
וחמור, אנחנו יודעים מה זה חמור.
חמור, ואצלו לא זז, הוא חמור,
עכשיו הוא החליט שהוא עומד.
לא, החמור מבין שהוא חמור, אבל עכשיו בא לו לעמוד, אז הוא סטטי.
אומר יעקב לעשו, יש לי שור וחמור, קניתי ממך את היכולות האלו.
יש לי גם את יוסף שהוא לאהבה מתלהב,
יותר ממך אפילו,
ויש לי גם את יששכר שהוא כזה סטטי ואני יודע להשתמש גם בכוחות העצלנות הרדומים.
אז בואו הנה נראה, כאן הוא אומר את זה.
כאן הוא אומר את זה בסוף בעיקר.
והנה ידוע כי העובד מאהבה יש לו התלהבות,
והעובד מאירה אין לו התלהבות כל כך, רק שהוא בוש ועובד את הבורא.
והנה צריך לכל דבר להמתיקו בשורשו כידוע.
והיה ראוי להגביר את ההתלהבות נגד התלהבות היצר הרע ומידת היראה נגד העצלות הבאה מיצר הרע השני. אז הנה, אתם רואים, יוסף כנגד עשיו, יששכר גם כן,
אחד כנגד ההתלהבות, אחד כנגד העצבות.
וליל אמרנו, בהפך, יש מידה המכריע בין שתי המידות והוא דמיון האש בלא להבה,
שהיא ממוצע בין להבה שהוא התלהבות ובין העצלות
שהיא חומריות וכבדות. כלומר, אני אסביר את דבריו עוד פעם.
כדי שההתלהבות של יוסף לא תהיה לגמרי מסוכנת, כדי שהעצלנות של יששכר לא תהיה בטלנות מוגזמת,
יש לנו באמצע את יעקב.
יש אש,
להבה ועפר.
זה ממש הכנעה, הבדלה, המתקה כזה, כן?
יש שלוש תלמידות,
יעקב שומר שההתלהבות של יוסף, ולכן יוסף,
יוסף הכי צריך להיות צמוד ליעקב, כי יוסף הוא ברמת סיכון הכי גבוהה.
בגלל ההתלהבות שלו וכל זה, אז יוסף יכול באמת לגלוש. לכן יוסף צמוד ליעקב, הוא כל הזמן שומר עליו. תקשיב, פה אל תעבור את הגבול, פה זה.
וגם יששכר צריך איזשהו דרבון.
נכון?
שהעצלנות לא תהפוך לאיזו אידיאולוגיה כזאת, כל דבר יהיה מחר.
והנה כל מגמת יעקב הייתה להכניע קליפת עשיו, שהוא היצר הרע
שעליו אנחנו מדברים.
וזה שאמר ויהי לי שור,
רצה לומר, הגם שאף נגד מידתו של יוסף, הכוונה,
שהוא מידת אש השורפת הקש,
לא תוכל לעמוד בוודאי. כאילו, ברור שיוסף אוכל אותך, עשיו.
הוא הרבה יותר יצירתי ממך,
כי זאת המידה העיקרית המכניעה שני סוגי היצר, האש.
מה גם, יש לי חמור.
תראה לך, קניתי גם את החומר, את החומריות.
זה חומריות ועצלות מלעבור על דברי תורה, לא תעשה זה יששכר.
רצה לומר, לעצל כזה בוודאי יש שכר, עצל ונשכר.
עצל ונזכר כאילו עצל ואי שכר.
כמו שאמרו חז״ל, יושב בטל ואינו עובר עבירה, מקבל שכר כעושה מצווה.
האם קנינו את היכולת להיות בטלנים קצת?
אתם יודעים מה זה נאמר גם? זה נאמר גם על מילים.
על מילים. אני משתמש בזה הרבה מאוד.
לפעמים יש איזשהו משהו שקורה ואני רוצה להגיז מיד,
בין אם זה במייל או באיזו הודעת סמס או וואטסאפ, כאילו זה מישהו ש...
ואני אומר לך, רגע, רגע, זה המקום להיות עצלן.
מה עכשיו בוער שתגיב עכשיו? תחכה, עוד שעה תגיב.
עוד שעה.
פתאום אחרי שעה אתה רואה את הדברים האחרת. ולפעמים אני כותב איזה מייל, ואני אומר לעצמי, רגע, מה אתה ממהר ללחוץ על הסנד? מה אתה זה? תעצור רגע.
שאני צריך לכתוב איזה מייל שהוא אולי קצת נוקב או משהו כזה, נגיד לקהילה, אז אני כותב אותו בכלל בלי הכתובת לאן לשלוח.
כותב אותו על ריק.
שלא בטעות יישלח לי לפעמים זה.
כותב אותו, לפעמים אני משאיר אותו בטיוטות איזה יום,
עובר עליו עוד פעם,
מנקה אותו, מוריד איזה מילה, מוריד איזה ציניות שנכנסה לו במקום. עצלן, ממש עצלן, לא זריז,
לא זריז ונשכר, לא מהיר,
אתה מצטער אחרי זה על הזריזות אותי, ממש עצלן, בסדר, היום, מחר,
לאט לאט,
בסוף שיצא טוב, שיצא נקי.
אז הוא אומר,
כי זאת המידה העיקרית ים אחרי וכו',
עצל ונזכר, כמו שאמרו חז״ל, היושב בתל ואינו עובר עבירה, מקבל שכר כעושה מצווה.
זהו, יש שכר.
כלומר, אף על פי שאינו עושה מצווה בפועל,
רק המניעה והעצלות ומחמת דבקותו בה' יתברך ברוך הוא.
מי רוצה להיות עצלן לכבודו יתברך?
אני.
כן?
דרך אגב, עצלן זה מילת גנאי.
אף על פי כן מקבל שכר.
ומכל שכן, אם הוא עושה מצווה בפועל כמאמרה,
ובפרט שהוא עושה בהתלהבות גדולה, עושה פעולות בעליית העולמות וכולי.
ישראל מפרנסים לאביהם של השמיים, וזהו כי ה' אש אוכלה.
רצה לומר האש וההתלהבות מהצדיק התחתון היא אכילה ופרנסה למעלה,
וזהו אש אוכלה וזו ההתלהבות הנקרא שרפים. אז אני מקווה שיחד עם ההסברים שלי,
הדברים היו טיפה יותר ברורים איך יעקב הצליח לגייס לטובתו גם את ההתלהבות וגם את העצלות שאת שניהם מקורם מעשיו, ואז הוא חוזר חמוש.
כן, חמוש, הוא גם עבר סדנה בעצמו את צל לבן ונהיה אש,
וידע לנצל הזדמנויות, הוא יולד להבה שיודעת לייצר הזדמנויות, הלהבה צריכה שמירה לא יותר מדי, הוא גם ידע להשתמש בכוחות העצלות, וככה גיירנו את היצר הרע,
שמנו עליו זקן, פאות והגרתל, והפכנו אותו למה?
לעובד השם. והאמת שאנחנו אומרים את זה כל בוקר בתפילה, וגם כל ערב, ואהבת את השם עוליך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך ובכל לבבך, זה בשני יצריך,
ביצר טוב וביצר רע. אז תמיד אומרים, איך עובדים את הקדוש ברוך הוא ביצר רע?
כשאתה לא עושה מה שהוא עובר לך,
היצר הרע אומר לך, עשו דברים רעים, אתה נמנע, עבדת את הקדוש ברוך הוא.
אנחנו פירשנו בעקבות הרבא מגיד, לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם היצר הרע.
קח את התוכנית ספורט שתקשיבו לה היום כולכם בשעה שש,
קח את עומק הדיון, קח את ההתלהבות,
קח את הצעקות,
את הצעקות, וככה תלמד עם החבותה שלך מחר.
ואז אני רואה פה אנשים עומדים עם החבוטה בלחישה ומחייכים, תסתער עליו!
הוא אומר שההוא צריך להיות מאמן של ההוא!
ככה הוא צריך לצעוק עליו, הוא לא מבין כלום!
תהיה אדום, כמו שהם צועקים שם כל אחד על השני. ככה צריך להיות.
מה?
לא, בבית מדרש אני מדבר.
הזכרנו בתחילת השיעור שאני היום נוסע במונית בדיוק בשעה הזאת, אז...
אבל בשבע יש ברדיו מורשת עם ידידה נתנמי, אז תעברו לשם אחר כך.
הזכרנו בתחילת השיעור שגמלים יעקב אומר שאין לו.
וגמל, כבר הזכרנו כמה פעמים, רומז למה?
לגאווה.
חיה גבוהה,
חיה מאוד בולטת.
מי שנוסע על גמל, אז זה כמו מי שנוסע היום על
מרצלס הים כבר נהיה איזה רולס רויס כזה, היה לנו רולס רויס עם יד בחלון בחוץ,
שופוני לגמרי כזה, בסדר?
אז זה גמל.
והזכרנו גם בעבר שהאות ג' בכלל,
היא מופיעה פעם ראשונה בתורה במילה גדול.
כלומר, האות גימל רומזת לגדלות,
שהיא גאון גדלות לפעמים.
והדבר המופלא הוא מכולם,
שבאנגלית המון המון מילים שקשורות לגודל מתחילות באות G. גלובוס, גורג'יס,
גאד, ג'יאנט, גרייט,
מה?
גוגל,
כל המילים, הכל המילים, גולד, דברים שהם מאוד משמעותיים, מתחילים באות G. אז יעקב אומר, זה אין לי.
את הגאווה הזאת אין לי.
הוא נשאר צנוע ועניו.
אומר המגיד מישר, אם זה המלאך שנגלה לבית יוסף,
ויחץ את העם אשר איתו אשר לשתי המחנות, כלומר די ימצון ובקר היו מחנה אחד,
מחנה דקדושה, וגמלים מחנה שני,
ומחנה דסיטרא ברזה דבאל אחשווה רכב אל גמל, לאסתא לחווה וברזה דארוה גמל בחלום מטע נכנסה אליו,
כן, וגאווה,
משום מה אחי גבי ויהי לשאור וחמור לא נזכר גמלים משום דהינון לאו מסיטרא דקדושה.
ואתם לא מיירי אלא במילי דסטר קדושה. אדם שמגיע לכלל גאווה,
זה לא מהצד של הקדושה. יעקב אומר, יש לי הרבה דברים.
גאווה אין לי.
נשארתי צנוע ועניו.
אז יעקב אבינו,
גם בסוף, גם בפרשת ויצר וגם בתחילת וישלח,
מגייס את הכוחות החזקים של היצר הרע, מוריד מהם את הרע
והופך אותם למנוע צמיחה המרכזי בעבודת השם שנזכה לזה.
ברוכים תהיו!
