אז הגיע הזמן
לעסוק קצת בזוגיות של יצחק ורבקה, ואפשר להגיד שהזוגיות הזאתי,
אנחנו הרי חותרים כל הזמן לבאר מה נקרא זוגיות לפי התורה.
הספר בראשית עוסק המון בזוגות,
בזוגיות, במשפחה בכלל,
במערכות יחסים בין בעל לאשתו, בין הורים לילדים שלהם,
וזה הכל בעצם בא להורות לנו דרך מתוקנת בעבודת השם,
דרך מתוקנת ומדויקת בזוגיות,
איך נראית זוגיות על פי התורה,
נראית זוגיות מקורית
ומשם ללמוד ולא מכל מה שמקיף אותנו מסביב.
אז זה ברור אבל שמבין כל המערכות הזוגיות שקיימות בספר בראשית,
המערכת הכי קרובה אלינו,
לאיך שאנחנו חיים היום,
זו המערכת של יצחק ורבקה מתאבד בגלל שהיא בעצם
מערכת יחידאית, איש אחד נשוי לאישה אחת,
שזה מה שקורה אצלנו ולא לשתי נשים וכולי,
וגם לא לאישה שמתה ואחזים מתחתנים עם אישה אחרת, כמו אצל אברהם בקטורה,
אלא יצחק ורבקה הם כל חייהם ביחד.
מתחילה ועד סוף.
נועם נועם דאג לי כבר, נועם זכה במצווה,
משיג אותך.
כמו תמיד,
משיג אותך.
יש דפים, כן.
בסדר?
אז זה העניין של יצחק ורבקה.
אנחנו ננסה לראות,
לגעת בכמה נקודות שקשורות מאוד מאוד, אני חושב,
לקשרים זוגיים בתקופתנו,
וננסה ללמוד מזה כמה שיותר. אז אנחנו נתחיל מההתחלה,
נתחיל מהפסוקים שקראנו בסוף הפרשה הקודמת,
בסוף חיי שרה,
ואז נעבור לפרשה שלנו.
ובכן כתוב ככה ואתה קום רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש וייקח עבל את רבקה וילך.
ויצחק בא מבוא בהר לחי רועי ויושב בארץ הנגב
ויצא יצחק לשוח בשדה לקנות ערב, וישא עיני ויער, והנה גמלים באים.
ותישא רבקה את עיניה, ותראה את יצחק,
ותיפול מעל הגמל.
ותאמר אל העבד, מי האיש על הזה הולך בשדה לקראתנו? ויאמר העבד הוא אדוני,
ותיקח הצעיף ותתקס".
בואו רגע נעצור כאן.
אחד הדברים היפים בלימוד תורה זה ששמים לב לכל מיני קשיים שהם עולים מהפסוקים עצמם, ואז מבינים,
יש כאן איזו אמירה.
כשרבקה רואה את יצחק, מה כתוב?
בטיסה.
אבל הסיטואציה היא שרבקה רוכבת על הגמל ויצחק
הולך ברגל.
בטיסה זה לשון הרמה, היא מרימה את עיניה, אבל היא לא מרימה את עיניה.
היא הרי הורידה את עיניה, נכון?
כי היא רוכבת על הגמל, גמל זה חיה גבוהה,
ויצחק הולך על הרצפה.
ברור שבטיסה ריבקה את עיניה,
הכוונה, למרות שהיא הורידה אותם בפועל,
בפועל היה צריך להיות, באופן פשוט היה צריך להיות כאילו בטרר יבקע את יצחק, זה כאילו היה הכי הכי מדויק.
אבל הכתוב בא להגיד לנו שלמרות שפיזית היא הורידה את המבט,
רוחנית היא העלתה אותו.
כלומר היא פתאום ראתה אדם שהוא אדם גדול,
שהוא אדם מרומם,
שהוא אדם דגול, שהוא אדם מפעים,
שהוא,
יש בו איזה הוד, כן, רשי אומר, ראתה אותו הדור בלבושו, ראתה עליו הדרת פנים.
אז היא מיד, אז לכן הפסוק בא ואומר, ותישא.
ואז רבקה עושה דבר אחד כתוצאה מהעניין הזה, ואני רוצה טיפה, ברשותכם, להרחיב עליו את הדיבור,
כי הוא דבר מאוד מאוד חשוב.
היא לוקחת את הצעיף ומתכסה.
למה היא עושה את זה?
מה הסיבה? תודה. דאגו לי, תודה.
למה היא עושה את זה?
יש פה גם מקום אם אתם רוצים ליד.
למה היא עושה את זה? מה הסיבה?
הסיבה היא, יש פה גם דפים, אופק. יש פה דפים ויש פה מקום מלכותי.
השמור לך.
למה היא עושה את זה?
מה הסיבה? הסיבה היא כזאתי.
כדי לייצר, בוא נגיד לך, לכל דבר בעולם יש לו איזושהי סביבת עבודה שעוזרת לו לצמוח ולהתפתח.
כל דבר צריך איזושהי סביבת עבודה.
בית גידול נקרא לזה.
מהו בית הגידול במערכות יחסים אמיתיות ועמוקות?
התשובה היא מילה אחת, סוד.
סוד.
כשיש משהו שהוא סודי,
שהוא מכוסה,
יש פה איזושהי הילה כזאת, זה מאפשר
למה שקורה מתחתיו להתפתח,
להיות קרוב, להיות איניטימי, להיות עמוק, להיות פנימי, להיות משמעותי.
ההפך מזה,
כשמשהו חשוף,
כשמשהו פרוץ,
זה הופך אותו לשטחי ורדוד.
ככה זה עובד.
דברים יקרים,
הם מצריכים איזשהו כיסוי,
איזה שהוא,
אף אחד לא הולך לחנות יהלומים ומקבל טבעת יהלום,
וככה, המחורים לוקח את הטבעת, אלא שמים את זה בתוך זה, בתוך קופסה, בתוך שקית, בתוך נכון, זה משהו מכובד.
כל דבר יקר, אנחנו מכסים אותו.
ספר תורה מכוסה, יש גמרא במסכת שבת,
כל האוחז, ספר תורה ערום, נקבר ערום. כלומר, מי שרוצה לגעת ישר בדבר בלי להיות מוכן לקבל את העובדה שיש כאן איזשהו תהליך של כיסוי שנצטרך לעבור אותו, אז הוא מפסיד משהו.
אז מה שמפתח מערכות יחסים והופך אותן לעמוקות ואמיתיות,
זה מרחב הסוד שהם קוראים בתוכו. ותשימו לב שהחופה עצמה היא נעה סביב הציר הזה בצורה מובהקת.
קודם כל החתן מכסה את הכלה בהינומה,
אחר כך הכלה והחתן נכנסים לחופה,
אחר כך החתן פורש טלית עלה ועל הכלה, ואחר כך הם כולם ביחד, שניהם ביחד נכנסים לחדר איחוד ונעלמים מהעין שלנו. כלומר, יש כאן כיסוי אחרי כיסוי אחרי כיסוי,
כי התפתח פה משהו יקר,
כאילו, קרה פה איזה אירוע גדול מאוד, איזה קרבה, אנחנו ממהרים להלביש אותה, ממהרים לכסות, כן.
כן?
זה...
יש בזה כל מיני דעות, אבל זה לקוח...
יש דעה אשתך אצל רות. יש דעה, כי כתוב,
אצל רות, ופרסת כנפיך על אמתיך, כי גואל אתה.
עם זה לקחו שהחתן והכלה צריכים להתכסות בטלית משותפת.
כאילו, להתכסות ביחד.
יש דעות, יש כאלה שפורסים למעלה, יש כאלה רק החתן,
יש כל מיני דעות.
אז זה ברור שזה חלק ממלאכת הכיסוי.
אז זה מה שמאפשר יצירת קרבה וסוד ואניטימיות, ורבקה מבינה את זה מיד. היא מבינה, עם האדם הגדול הזה, כדי בכלל להתחיל להתקרב אליו, אני חייבת להתכסות.
חייבת להיכנס לאיזשהו מימד, כי הוא איש סוד, כי הוא איש פלא, כי הוא איש מופלא,
הוא אחראי עקדה, אז היא נכנסת לאיזה מימד פנימי,
ומשם היא רוצה להכיר את יצחק.
תבינו שכל חילול של הסוד הוא פוגע בצורה ישירה במערכות יחסים.
כלומר, מי,
אני אתן פה כמה דוגמאות,
מי
שלוקח דברים שהם אמורים להיות דברים פנימיים ועמוקים ומוציא אותם לרשות הרבים,
הוא מחלל את הסוד והוא גם מחלל את מערכות היחסים.
דברים,
כמובן אני מדבר בעיקר על כל הרשתות החברתיות.
אדם לוקח, לא יודע מה,
רושם פוסט מהסוג הזה בפייסבוק,
אישה נגיד רושמת לבעלה ברכה ליום הנישואין, בעלי היקר, האהוב, מאז שנכנסת לחיי, הכל כל כך מאושר,
איזה אור אתה, איזה מקסים אתה,
שזה מעולה, זה מקסים,
אבל למה לא בעט על פתק להביא לו את זה.
ברגע שהדבר הזה רשום על פייסבוק לעיני כל העולם,
זה איבד את זה.
לא רק שזה לא עושה את האפקט, זה חילל, זה הפך את הכל לשטוח.
הכל לשטוח.
ובאמת הצהרה הגדולה היא שכבר היום אנשים לא יודעים, לא מכירים אפשרות אחרת.
כשמישהו רוצה להתבטא הוא כאילו כבר, הוא חייב קהל, הוא כבר לא יכול להגיד משהו באחד על אחד.
דברים מיניטימיים, דברים משמעותיים, קורים באחד על אחד. סוד אמיתי הוא מאפשר יצירת מערכות יחסים שבו אני ואת, את ואני, יש לנו איזשהו משהו משותף שרק אני ואת יודעים.
ואף אחד אחר לא יודע אותו, ואף אחד אחר גם לא יכול להיכנס
לתוך המקום הזה.
זה הפלא.
ואנחנו היום בגדול חיים בסביבה עוינת סוד, אנשים לא אוהבים סודות היום, תגלה,
תספר, מה היה,
בתחתית של החבית הזאת נמצאות כל מיני תוכניות ריאליטי שעסוקות בלהציץ לאנשים לחיים,
בסדר? זה כאילו התחתית, אבל זה רק שיקוף של החברה,
רק שיקוף תרבותי, הם לא מייצרים יש מאין, עובדה שאנשים צופים בזה והם מקבלים על זה כסף,
כאילו על הפרסומות. זה אומר שיש איזה יצר כזה שלא יהיה סודות בעולם, שלא יהיה צניעות, שלא יהיה איזה, שהכול יהיה פרוץ.
אבל מה שפרוץ
הוא חשוף, הוא שטחי
והוא רדוד, ובעצם זה סוג של פורנוגרפיה.
יש פורנוגרפיה בגוף, יש פורנוגרפיה בנפש.
כשאדם הולך וחושף את הנפש שלו לעיני כולם,
והוא זקוק לאיזה מין מחיאות כפיים שייתנו לו, וכולם, וואו, אחי, זה בכלל העבודה זרה, החדשה של הדור שלנו זה תרגש.
תרגש אותי.
נכון, לא נכון, אמיתי, לא אמיתי, הוא מוצדק, זה לא משנה,
העיקר לרגש. אז אם מישהו הולך וכותב את זה פה, וואו, איך ריגשת אותנו,
כל הכבוד, זה נכון הריגוש הזה,
ריגשת מלא אנשים, אבל האדם שאליו כתבת את הדבר הזה,
הוא, בו זה לא נגע, כי כתבת את זה לאלף ואחד אנשים, לא כתבת את זה אליו, כתבת את זה לקהל.
רבקה, כשהיא רואה את יצחק, הדבר הראשון שהיא מבינה, שכדי לפתח מערכות יחסים אמיתיות,
אנחנו זקוקים למעגל של סוד.
רואים את זה בצורה מאוד פשוטה, תראו, לפעמים ילדים,
אני קם בבית בשבת הצהריים,
אחרי השנה הקדושה בשבת הצהריים,
לפעמים אני רואה שהילדים
לוקחים כל מיני כיסאות,
פורסים למעלה שמיכות כאלה, ויש כזה אוהל, ואתה שומע למטה כזה,
בכבושים כאלה, של רעיונים,
והם כזה מציצים, מסתתרים.
ושם הם זוממים כל מיני דברים,
ומציצים,
ותמיד גם יש כאלה שהם בפנים ויש מישהו שהם משאירים אותו בחוץ, כי הוא לא איתנו באוהל.
מה קרה? המרחב המכוסה הזמין אותם ליצירת איזשהו סוד.
בסדר?
ליצירת איזשהו סוד, וקורה שם איזה משהו.
אז אותו דבר צריך להיות גם בקשר זוגי,
שיש איזשהו מרחב מכוסה שהוא לא חשוף,
שהוא לא ידוע לכולם, שהוא לא...
עכשיו, אפשר להגיע מזה לתוצאות משונות ביותר, פשוט כנראה, אתה יודע, כשמתרגלים משהו מעוות, אז זה כבר נהיה כאילו נורמלי, אבל זה שונה ביותר.
ללכת נגיד ללידה.
לידה.
אתם, חלקכם עוד לא הייתם בחדר לידה, חלקכם הייתם, חדר לידה זה אחד המקומות
הכי קדושים שיש בעולם. יורדת ירדות נשמות.
ירדות נשמות, זה המקום הכי הכי של תפילה, של יראה, זה יראה, יראה עצומה.
במקום כזה, כאילו, למסריטים ושולחים, וכאילו זה נהיה איזה מין...
זה ממש חילול הקודש.
זה איך זוג,
שעכשיו עובר חוויה כל כך קרובה,
ממש נהיים לבשר אחד דרך הילד, איך אתם יכולים,
איך יש לכם זמן ואנרגיה?
ובכלל, מניין עולה קלטתי מחשבה בראש
להפוך את זה לנחלת הרבים? מה, אתם לא מבינים שזה שלכם?
שזה רק שלכם?
שזה חלק מהבניין הזוגי שלכם,
שקשור רק אליכם?
ברגע שאתם משתפים את זה, הפכתם את זה לרדוד,
לשטחי,
וכן על זה הדרך.
אז התנועה הראשונה שהיא כל כך
נכונה בקשר בין רבקה ליצחק,
זה התנועה של הסוד.
הם מבינים את הסוד של הסוד,
שצריך לכסות,
צריך להסתיר כדי שמשהו אמיתי יקרה,
ולא כל דבר צריך
לפרסם ולספר.
הדבר הבא זה הפסוק הבא,
פסוק סז שאפשר לקרוא לו הפסוק הזה, מה זאת אהבה. תראו, יש כאן בפסוק אחד חז״ל תפרו את כל מה שהאנושות כולה נעה סביבו
וכתבה מיליוני שירים ואלפי סיפורים וכולי על השאלה, מה זאת אהבה?
מה זה אהבה?
כן, יש כל מיני ספרים וזה, מה זה אהבה?
או לפחות מה זה אהבה בבני זוג.
בפסוק אחד הם פתרו את הבעיה.
מה כתוב?
ויביאה יצחק האוהל עשרה אמו,
ויקח את רבקה ותהי לו לאישה, ויהווה וינחם יצחק אחרי אמו.
עכשיו, הפסוק הזה לכאורה הוא מסודר לא נכון.
היה צריך לכתוב מה?
דבר ראשון,
הוא מאהבה,
קודם כל הוא אוהב אותה, אחרי זה לוקח אותה לאוהל,
אחרי זה מתחתן איתה, בסוף.
אבל לא כתוב ככה,
כי בניגוד לתפיסה המודרנית,
המושפעת כמובן מאלף אינסוף דמיונות,
שאהבה זה רגש,
והוא קורה.
אתה הולך ברחוב,
אתה רואה איזה מישהי,
איזה רע משהו, ואז אתה פשוט מתאהב,
או כפי הביטוי האנגלי fell in love, הוא פשוט נפל באהבה,
אם אני מתרגם את זה, it's happened,
זה קרה.
וכמובן, כמו שזה קרה, אז זה גם יכול ללכת.
התורה מספרת סיפור אחר על אהבה.
התורה אומרת שאהבה זה פעולה,
זה לא רגש.
זה החלטה
שבה האדם מחליט לתת את המיטב שבו, מיטב הכוחות, מיטב הזמנים, מיטב הפעולות, מיטב המעשים,
למישהו כדי להיטיב לו.
זאת אהבה.
לפעמים הפעולה הזאת יוצרת גם כזה לבבות וכל זה, לפעמים יש פחות, כי טבעו של עולם וזה, שעולה ויורד,
אבל אהבה זאת פעולה.
וזה מה שכתוב כאן. ויביאה יצחק האוהל השרה עמו. קודם כל הביאו אותה לאוהל, נכנסו.
וייקח את רבקה ותגידו לישון כמו, קראתי את הברית.
והברית היא, מה פשר הברית? אנחנו ביחד.
אנחנו, אני לא מתלבט, אם היום אני אוהב אותך אז כן,
אם מחר אני לא אוהב אותך אז לא.
אנחנו ביחד,
זאת החלטה משותפת של שנינו כל אחד, לתת את כל מה שיש בו לטובת השני.
בסדר?
זה בעצם ההגדרה פה.
ותהי לו לאישה,
היא מסכימה, ואז,
ואז,
כאילו, התוצאה של זה, או אפשר להגיד שזה התיאור של כל מה שקורה, לזה קוראים אהבה,
ויאהבה.
שזה דבר מאוד מאוד מובן, כשאדם משקיע במשהו,
ונותן למשהו,
ואכפת לו ממשהו, הוא גם נקשר אליו רגשית.
בסדר?
מאוד מאוד, בצורה מאוד מאוד עמוקה.
כלומר, בעצם יש כאן שני סוגי אהבות.
ואתם יודעים, זו מילה מאוד חשובה, כי זו הפעם הראשונה בתורה שכתובה המילה אהבה.
לפני כן לא כתוב.
ואז זה ממש מגדיר מה זה אהבה.
אהבה שתיארנו מקודם, שהאדם הולך ברחוב וכולי וכולי,
היא המשך אהבת עצמו.
האדם אוהב את עצמו, זה אנחנו יודעים. זה ברור, זה פשוט. האדם אוהב את עצמו, האדם חולה על עצמו.
כן, היום אפילו גם לא מתביישים בזה.
כל יום אני יפה אבל היום הגזמתי, אתם מכירים את הזה, כן?
אני חולה על,
אני רואה את הילדים שלי רושמים על המחברות,
כן? זה המלך עם כתר, כן? זה המלך, הכל כאילו, בסדר, אז זה
שאדם אוהב את עצמו, זה אנחנו יודעים.
עכשיו, לא רק שהוא אוהב את עצמו, אלא בנוכחותה של הגברת הזאת, שזה, אני מרגיש תחושות יותר חזקות של עצמי, אני עוד יותר אוהב את עצמי, כלומר, בסך הכל זה הגביר את האהבה שלי אל עצמי,
לא קשור בכלל אליה.
הנוכחות שלה לידי גורמת לי לאהוב את עצמי יותר.
עומק האגו.
ואילו יצחק ורבקה מציעים לנו אפשרות אחרת.
לאהוב אותה, לא לאהוב את עצמך, אלא לאהוב אותה.
איך זה בא לידי ביטוי אהבה שאני אוהב אותה?
ויקחיה,
ויביאיה,
הוא גם מחבר אותה לרצף המשפחתי,
כורת את הברית, נותן, מעניק, משקיע, את הדברים הטובים ולא את הדברים הצדדיים.
לזה קוראים אהבה.
ואם זאת אהבה, זה זמין לגמרי.
זה משהו מאוד מאוד זמין, זה לא תלוי בשום דבר, זה לא תלוי על איזה צד קמתי בבוקר אם אני רואה, זה זמין לי לגמרי.
להשקיע, לתת, כמובן שיש כאן איזה רקע משותף נחן, ורבקה מגיע מאותו עולם ערכי, והוא מבין שהיא שייכת וכו', אבל הפעולה שמייסדת אהבה,
כמו שזה מופיע פעם ראשונה במקרא, בתורה,
המילה הזאת היא בעצם היא תיאור של פעולה ובכלל לא תיאור של רגש.
אתה רוצה לאהוב?
לאורך שנים, לא עכשיו שהרומונים חוגגים וזה. אתה רוצה לאהוב גם אחרי עשרים שנה, גם אחרי שלושים שנה, גם אחרי ארבעים שנה, את אשתך,
תתחיל להשקיע.
זה אהבה.
פעולות.
פעולת נתינה שווה אהבה.
אהבה בגימטריה אחד. תעשה פעולות שגרמו לכם להרגיש אחד.
יפה.
אז תראו איך בפסוק אחד הכל כתוב.
ויביאיה קודם כל, ויקח, ותהילו, ורק בסוף ויהאהבה.
האהבה היא פרי הפעולה.
אז אני גם באמת אוהב אותה,
זה לא אותי,
בסדר?
וזה כמובן העצה הכי טובה לכל זוג שרוצה,
זה בכלל עצה טובה.
יש תחום, שכאן נכנס רועי, ידידנו,
יש תחום שנקרא טיפול בבעלי חיים.
אנשים שעוברים טראומות, פוסט-טראומות, מלחמות, פיגועים, דברים מהסוג הזה, ונכנסים לחרדות
וכל זה,
יש
צורת טיפול כזאת מאוד מעניינת,
שאומרים להם,
תקחו כלב.
ואז מה? עכשיו הכלב, הוא צריך לטפל בו, צריך שתוציא אותו, אתה מתחיל לטפל בו.
אתה מתחיל לקחת עליו אחריות,
אתה מתחיל לצאת מהפחדים של עצמך,
וזה מוציא אותך.
כלומר, מה שמוציא את האדם מהמצב הלא טוב שלו, זה שהוא נכנס למעגל של נתינה.
לפעמים זה לבעלי חיים, כי הכלב הוא מאוד מאוד
מחזיר אהבה, והוא תלוי בך, זה משהו מאוד מאוד מיידי, אבל כמובן עדיף,
או בהמשך, שזה אחד כלפי השני. אז יצחק ורבקה ממש מגדירים
את מושג האהבה.
בסדר?
יפה. ועכשיו כמובן מה שמעניין אותנו זה האם הדבר הרומנטי הזה שקראנו עליו
בתחילת פרשת, בסוף פרשת חיי שרה,
כן, וכמובן יש פה גם פעמיים באותו אוהל, באותו פסוק מוזכרת שרה,
כן, ויביאה יצחק אוהל ושרה, כי כל אחד מאיתנו יש דמות נשית ברקע מאוד משמעותית שזה אימא שלנו,
והאימא היא מאוד מאוד משמעותית, ואם האדם מזהה באשתו
את אימו זה סימן טוב. למה?
כי הרי מה זה האימה? האימא זה אינסוף נתינה, נכון? כל השירים. אימא נותנת המון המון לאת שלה, אז בעצם האדם מעתיק את מערכות היחסים. כמו שאימא שלי נתנה לי, ככה אני אתן.
כאילו, הדרך שלי, כאילו, זה הולך ככה,
הדרך שלי להחזיר אהבה לאימא שלי זה להשקיע באשתי,
שאני רואה בה את אימא שלי.
אבל היא ממש, אז כאילו, דרך ההשקעה שאני משקיע בה, וגם מטבע הדברים, האישה מלוות האדם אחרי,
גם אחרי 120 של הוריו,
אז הדרך שלי להשקיע, להחזיר אהבה לאימא שלי, זה להשקיע באשתי.
אז אתה לוקח את המעגל לנתינה הזה וממשיך אותו הלאה.
וכמובן, מה שמעניין אותנו יותר מכל,
זה לראות, אוקיי,
יש כאן נקודת פתיחה מאוד מעניינת,
ומדהים, יצחק ורבקה, וכל הכבוד,
איך הדבר הזה עובד בפועל.
או יותר מזה, יותר מעניין אותנו איך זה מתמודד עם משברים.
והנה, בתחילת הפרשה,
יצחק ורבקה מתמודדים עם משבר שמאז ועד היום זה המשבר הקשה ביותר שבני זוג יכולים לעבור והוא נקרא משבר העקרות.
אין ילדים.
זה משבר קשה,
זה משבר לא קל,
זה מעמיד, בוחן את כל היסודות של הבית.
כן, והנה יש לנו כאן זוג שמתמודד עם עקרות לא של שנה ולא של שנתיים אלא של עשרים שנה.
בואו נראה.
ויהי יצחק בן ארבעים שנה וקחתו את רבקה בת בת בתוהל הארמי מפדן ארם,
אחות לבן הארמי לא לאישה.
ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו כי עקרה היא,
ויעתר לו אדוני ותער רבקה אשתו.
מה שמעניין אותנו בפסוק הזה זה שתי מילים
שהן מילים משונות קצת.
המילה הראשונה זה ויעתר,
זו מילה חדשה, אנחנו עוד לא מכירים אותה, פעם ראשונה בתורה.
וגם, מה זה לנוכח אשתו?
ויעתר יצחק להשם על אשתו, בגלל אשתו,
שהיא עקרה, מה זה לנוכח אשתו?
מה?
יפה.
אז רש״י אומר ויעתר, הרבה והפציר בתפילה.
אבל אז הוא ממשיך ואומר ככה, ויעתר לו,
כי יש פה פעמיים ויעתר, ויעתר יצחק להשם,
ויעתר לו השם, כן? פעמיים, פעמיים.
נתפצר ונתפייס
ונתפתה לו.
והוא אומר, אני כל לשון עתר לשון הפצרה וריבויו.
וכן ועתר ענן הכתורת מרבית עליית העשן,
וכן העתרתם עלי דבריכם.
וכן נעטרות נשיקות שונא,
דומות למרובות וכולי.
לנוכח אשתו,
זה עומד בזווית זו ומתפלל,
וזו עומדת בזווית זו ומתפללת. אז רש״י טיפה קידם אותנו,
והוא אמר שיצחק התפלל הרבה.
כלומר, הוא ממש התאמץ.
מאיפה?
מאיפה היה לו כוח,
ליצחק?
הרשב״ם,
שהוא הנכד של רש״י,
מקדם אותנו עוד קצת ואומר, לנוכח אשתו,
בשביל אשתו.
אז אנחנו מתחילים טיפה להבדיל.
יצחק,
אין להם ילדים.
מן הסתם זה כואב ליצחק.
מן הסתם זה כואב הרבה יותר למי?
לרבקה. כי לפחות ככה החלוקה עד היום,
שהעקרות
היא חוויה הרבה יותר קשה ומשברית אצל האישה מאשר אצל האיש.
בשניהם זה קשה, אבל אצל האישה זה רחם.
זה כאילו משהו לא עובד בגוף, באישיות.
חוויה הרבה יותר קשה.
לדוגמא, כדי להבין את הצד השני הזה,
פיטורין ממקום העבודה. לאיש
שהוא לא עובד,
זו חוויה הרבה יותר קשה מאשר לאישה. אישה לא עובדת, מה זה לא עובדת? הרי תמיד היא חמש משרות בבית וכל זה, אז עכשיו היא במקרה לא עובדת בחוץ.
אם איש לא עובד, היא מתאפסת על הקירות,
כל הדימוי העצמי שלו עלול לרדת, אני לא שווה כלום ולא רוצים... לא, לא, זה דבר יותר חלק מזה. לא, משבר.
אז אותו דבר לגבי ילודה, המשבר הוא הרבה יותר קשה.
אז מה עושה יצחק?
איך הוא מתפלל?
הוא שם מול העיניים שלו את הצער של רבקה.
לנוכח אשתו הכוונה, הוא מתפלל דרך הצער שלה,
דרך הכאב שלה.
אתם זוכרים איפה התחלנו פעם?
פעם התחלנו מאדם וחווה, מאדם ואישה, עוד לא קראה לה חווה, שכשהיה להם איזה קושי, אז הוא גלגל אחריות ואמר, לא, זה לא אני, זה היא.
כאן כפר בטובה. ופה יש קושי,
ולא רק שהוא לא מגלגל אחריות, ותכף נראה שהייתה לו אפשרות כאילו אותי לגלגל אחריות,
אלא הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא מהמקום של הכאב שלה, לנוכח אשתו.
ומכיוון שזה מהמקום של הכאב שלה, והכאב שלה הוא גדול, אז יש לו כוח להתפלל עוד פעם,
ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
כלומר, יצחק הצליח להיכנס, זה נקרא
אחלפות דוכתיו.
יצחק הצליח להיות רבקה.
הוא הצליח להרגיש את הכאב של להיות אישה הכרה.
ומהמקום הזה הוא התפלל.
זה נקרא
ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו, עוד פעם, ועוד פעם, והפציר, ואיפה אתה מפציר? הוא אומר, בסדר.
הוא אומר, לא, אני כמו אישה עקרה, אני מרגיש את הכאב הזה.
תראו מה אומר המדרש.
זה מה שאומר רשב״ם, לנוכח בשביל.
ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו רבי יוחנן ורשת לקיש.
רבי יוחנן אמר ששפך תפילות באושר.
רשת לקיש אמר שהיפך את הגזירה.
ולכן קוראים עטרה, עטרה זה בעצם כלשון,
דאפיך אידרא,
לנוכח אשתו,
מה זה?
מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן.
ואומר, ריבונו של עולם,
כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו.
ואף היא אמרה כן, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה. עכשיו תכף אתם תבינו למה התפילה של יצחק היא מהפכנית.
אבל קודם כל בואו נבין, הוא כאילו מתפלל, אני רוצה רק ממנה.
אז אנחנו פתאום מבינים שהפסוקי הפתיחה שאיתם פתחנו,
של האהבה והקשר עומדים במבחן הקשה ביותר.
יש להם מבחן, לא יום ולא יום, 20 שנה.
הכי קל זה לפרק את הסיפור.
לא.
הם עומדים בזה.
הם מחוברים באמת.
עכשיו, למה זה כל כך נפלא?
תראו מה אומר כאן הרשע הרש.
הרשע הרש אומר,
אני אגיד את זה אולי במילים שלי, ואז נקרא את דבריו,
זה כתוב בצורה ברורה.
הרי יצחק
מחזיק בכיס אבטחה
שיהיו לו ילדים. הוא יודע שיהיו לו ילדים.
הרי כתוב, הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם כי ביצחק יקרא לך זר, אז הוא יודע שהיו לו ילדים. אז אם אשתו לא יולדת,
אז איפה הבעיה? אצל מי?
אצלה.
האמת שזה כתוב בפסוק, ויקח יצחק וקחתו את רבקה בת בתועל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי, לא לאישה.
למה להזכיר את הדודג' את הזה, את הגיס הזה, את לבן וכל זה?
יכולת לחשוב שהסיבה שאין ממנה ילדים זה כי האחות לבן הארמי,
והרוצה לישא אישה, יבדוק באחריה.
אם יהיו ילדים מרבקה, הם יהיו דומים ללבן.
אז לכן הקדוש ברוך הוא עשה איתו חסד, אמרנו, תקשיב, מהאישה הזאת לא כדאי לך.
בוא תיקח איזה מישהי אחרת, איזה צדיקה, ושלום יהיה יותר טוב.
אפשר לעבור קודם עם מחשבה בראש?
עכשיו יצחק אומר, אני יודע שהבעיה אצלה, זה בטוח שאני מוליד, ואם אין ילדים זה בגללה.
כמה זה קל, כמה זה, על קצה הלשון להגיד, תקשיבי, אני נורא מצטער,
אתה יודע פה אני לא אגרש אותך אבל אני אתחתן עם עוד אישה כמו שאבא שלו עשה.
אומר השער איש לנוכח אשתו
עשרים שנה היה יצחק
שופך שיחו לפני השם
ומתפלל שייבלדו לו בנים מרבקה.
ידו ידע את הנבואה כי ביצחק יקרא לך זרע
ומובטח היה לו שהוא יתפקד בבנים.
אך למרות פענותיה של רבקה הרי אחרי ציפייה כה ממושכת יכול היה ספק להתעורר בלבו
שם הממשיכה של ברית אברהם לא יכול להיוולד מאחות לבן.
לפיכך עיקר תפילתו היה לנוכח אשתו.
הוא מתפלל עליה, אני רוצה ממנה, אני והיא ברית.
לא עוזבים אחד את השני.
לא עוזבים אחד את השני.
הנה כי כן,
לא רק אבן הפינה,
אלא כל המשוכה של בית ישראל היה תלוי בחסד השם ובהשגחתו הישירה,
כשרה כן רבקה, הייתה אכה.
אז פתאום אנחנו מבינים מה זה קשר זוגי
עמוק של יצחק ורבקה, איך הוא נלחם עליה, הוא לא מוותר עליה,
גם למרות שיש קושי, ולמרות שברור שהקושי אצלה.
אין דבר כזה הקושי אצלה,
קושי הוא אצלנו.
אבל זה בגללה, אין דבר כזה בגללה,
זה של שנינו.
ואם זה זה, אז הוא אומר שאני צריך לעזור לה לשאת את הקושי הזה.
כל כך יצחק ורבקה הם מחוברים בגלל הגדרת האהבה הזאת,
וברור שכל הגדרה אחרת של אהבה לא הייתה עומדת במבחן הבלתי אפשרי הזה.
תראו מה מתרגם היונתן.
יונתן אומר ככה, כתוב, ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו כי עקרה היא,
אבל כתוב הוא.
אבל זה לא ראייה, כי בכל מקום בתורה כתוב הוא.
כן, אף פעם לא כתוב היא.
תמיד כתוב הוא.
ובכל אופן,
יש פה איזה תימה קצת, אתה אומר, אתה קורא היא, כתוב הוא.
יכול להיות שעל התימה הזאת יונתן אומר,
אזל יצחק לטוואר פולחנה,
על מה הוא הלך להתפלל עליה, הוא הלך להר העקדה,
אתר דכפתוי אבוי,
כלומר הוא הלך עד למקום העקדה,
והפך יצחק בצלותי דעתי דקוצה בריחו ממה דגזר על אינטיטי,
הפך את דעתו של הקדוש ברוך הוא ממה שהוא גזר על אשתו,
ערום עקרה עבד גבים
עשרים ותרטן שנים, היא הייתה עקרה עשרים ושתיים שנים,
כי יצחק התחתן אותה בגיל שלושים ושבע,
יולדו לו ילדים בגיל 60. והתהפיך בגיני דעתי דקות שבריחו, ממה דגזר עליה דאף הוא אב העקר ואיתרבח ואיתעברת רבקה אינטטי. כלומר יונתן אומר, באמת,
גם יצחק היה עקר, אבל איך אפשר להגיד שיצחק היה עקר
אם הקב' הבטיח לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרה.
אז כנראה התרגום של יונתן היה שיצחק, בדיוק מה שאמרנו לנוכח אשתו, החוויה הנפשית שלו הייתה מה?
כאילו הוא עקר.
כאילו זה הוא.
מרוב הקרבה והאהבה והמחויבות לרבקה, אז הוא לא הסתכל ואמר, זו הבעיה שלה,
שתתמודד עם הבעיה.
אני אצלי זה לא הבעיה, זו הבעיה אצלה.
אני זה, ואם היא לא תפתור את הבעיה, אני אקח מישהי אחרת.
הבעיה שלה זה הבעיה שלי.
זה כואב לשנינו ביחד. כן.
כן.
הוא היה בעקידה בין 37, כן. אז רשי עשה את החשבון.
אחרי שהוא אמר שהוא המתין עוד שלוש שנים, עד שהייתה ראויה ליבייה, ואז...
טוב,
עכשיו יש פה קושייה שלא הקשיתם, ואני אקשו אותה במקומכם, ואז אני אראה כאן את אגרא דקאלה, בסדר?
הקושייה היא איך יכול להיות שהזוג הכי,
שעכשיו הצבנו אותם במדרגה הכי עליונה,
בקושי מדברים.
אין ביניהם כמעט תקשורת זוגית, נכון?
אברהם מדבר עם שרה, שרה מדברת עם אברהם, יעקב מדבר עם רחל ועם לאה, לא מעט,
משתף אותם וכולי. יצחק ורבקה,
אפס תקשורת.
פעם אחת רבקה אומרת ליצחק, פעם אחת.
קצתי בחיי מפני בנות חיית, אם לוקח יעקב אישה מבנות חיית, למה לי חיים? זהו, זה המשפט היחיד
שרבקה אומרת ליצחק.
שונה, לא?
אבל מצד שני,
התורה
גם אומרת על יצחק שהוא אהב את רבקה,
וגם בהמשך הפרשה כתוב,
כתוב, ויהי כי ערכו לו שתי ממים וישקף אבי מלך מלך פשטים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.
איך שלומת יצחק מצחק? הכוונה הוא שיש קרבה, קרבה זוגית מאוד מעניינת, מאוד מיוחלת, בסדר? הפסוק הזה,
בלי להיכנס לפרטיו.
ברור שהתורה מציינת כאן איזה משהו של קרבה. מצד אחד מתוארת כאן קרבה ואהבה,
מצד שני אין דיבורים.
מה?
אה, אין וכוחי. אתה יודע, כמו אומרים, כשאומרים שתהיו כמו שני... כזוג יונים.
למה זוג יונים? כי היונים אף פעם הם לא ביחד בקן.
תמיד כשהזכר מחפש מזון, הנקבה שומרת על הגוזלים, והפוך.
אז הם לא רבים.
זה הסדר טוב.
הבעל יעבוד משמרות יום, האישה תעבוד משמרות לילה, הכל יהיה בסדר.
מה?
זה לא הכוונה.
לא, אבל היא בנית זה רחל.
אה, בסדר.
התשובה לדעתי היא שיש חוסר תקשורת,
כי לא יודעים איך לדבר,
ויש היעדר במילים כי לא צריך לדבר.
הדיבור הוא שפת תקשורת יחסית
נמוכה כי זה מפורש, אני צריך להגיד.
אבל אם אני מכיר אותך טוב מאוד,
אם אנחנו יש ממנו נחסי אהבה אז אנחנו לא כל כך צריכים לדבר, אנחנו מבינים אחד את השני עוד בכלל, כן, במין טלפתיה כזאת כמו לא יודע מה,
כמו צוות בצבא שחולים אחד את השני כבר, ואתה לא יודע, אתה כבר,
עוד לפני שהוא אמר את זה, אתה כבר מבין מה הוא רוצה ואתה כבר סוגר את אותו בפינה, נכון? אתה כבר מכיר, כל אחד מכיר את השני ישר והפוך.
מבחינת על זה הדרך, כן?
אז ככה אומרים שבראש השנה אנחנו עושים סימנים לקדוש ברוך הוא. בלבי ראש השנה, סימנים.
כל כך הרבה יש אהבה, אז אנחנו נדבר.
הקדוש ברוך הוא אומר,
לא צריך ללמוד את זה. אתה מראה, סימנים, הכל מובן.
אז יצחק ורבקה הם נמצאים במקום שהוא מעל הדיבור.
איך קוראים למקום שהוא מעל הדיבור?
קוראים למקום הזה שירה.
על מדרגה אחת מעל הדיבור זה שיר.
שיר אתה אומר יחסית מעט מילים,
עם מנגינה, אבל אתה נושא בתוכו הרבה תוכן. בדרך כלל דיבור יכול להיות
לסבול
מ...אומר הרבה ולא...
מדבר הרבה אבל אומר מעט.
אדם מדבר, מדבר, מדבר, מדבר, אבל מה הוא אמר? לפעמים אתה נכנס לאיזשהו שיעור, איזו הרצאה, אתה אומר, תשמע, הוא דיבר שעה, בן אדם, מה הוא אמר? אבל תכלס.
משפט וחצי, אני מסכם את הכול.
ושיר, יש לו בדרך כלל תכונה הפוכה. מעט מילים,
אבל אתה אומר, וואו, איזה עשה עליי רושם אדיר.
עשה עליי רושם כביר.
נכון? אתה שומע איזה שיר, וואו, איזה שיר, וואו, איזה... המילים, החיבור וזה.
במשפט וחצי הצליח המשורר, אז אמר להעביר לך תחושה גדולה מאוד, להעביר לך מסר גדול מאוד, נכון?
כמובן מדובר על שירים אמיתיים ולא על מה שמסתובב היום.
כן,
שאלה טובה, אנחנו דיברנו בזמנו על אברהם ושרה
ואני אענה לך באופן הבא, האנושות מתקדמת, בסדר?
זה מתקדם.
על גבי אברהם ושרה יש לנו את יצחק ורבקה, זה מתקדם, זה לא נשאר,
ויש כאן באמת התקדמות של הזוגיות.
אתה צודק, כאילו חינם,
שלמרות שאברהם מצד עצמו, הוא לא רצה לקחת את הגר.
שרה אמרה לו, שרה אמרה, אולי ייבנה גם אנכי ממנה. אז כדי לשמח את שרה,
הוא הסכים לעשות משהו שהיה נגד רצונו, כי הוא באמת לא רצה לוותר על שרה.
אתה יודע, השאלה, מה זה עקר?
אתה, איך השארקה, זה עקר. לעקרות יכולות להיות הרבה מאוד סיבות.
כן, הרבה מאוד סיבות.
חלק מהסיבות הן סיבות נפשיות אפילו.
מה הכוונה שאדם לא מוליד? אז לפעמים זו בעיה פיזית ואז אתה אומר אין לו מה להתפלל, אבל הרבה פעמים זו בעיה,
אתה יודע, זה משהו שצריך...
בוא נגיד ככה,
מי שיש לו ברוך השם ילדים וזה הולך לו, אז הוא לא מבין איזה נס, אבל כשיש טיפה בעיות בתחום הזה ואתה מתחיל טיפה לחקור אותו,
אתה מבין שכל ילד שנולד
זה נס בלתי יאומן, כלומר הסיכוי שדבר כזה יצליח וזה בדיוק ייפגש וזה בדיוק בזמן וזה בדיוק יעשה את הדרך וזה יתפתח והתאים יתחלקו.
זה לא, אתה לוחץ על כפתור ובתוך תשעה חודשים יוצא ילד. זה פלא עצום. ובאמת,
כשיש עקרות, אז אחת הבעיות המרכזיות בעקרות זה למצוא מה הבעיה. כי זה מחט בערמת שחת. יכול להיות מיליון בעיות.
אולי זה אצל האישה, אולי זה אצל האיש,
אולי זה בעיה בזמן, בתזמון, בזה, בזה, בשחרות. יש אלף ואחד אפשריים שאתה מתחיל לשלול, לשלול, לשלול.
רק לוקח, בדרך כלל לוקח,
בין שנה וחצי לשנתיים,
לזהות את הבעיה.
רק לגלות מה הבעיה. לפני שאתה מתחיל לטפל, אתה צריך לשלול מלא מלא דברים.
אם עלית להתחלה, אז זה בינגו. אבל אם אתה, אז אתה,
יש לך איזה מין תהליך ארוך. אז יכולות להיות מיני סיבות.
ויש סיפורים לא מעטים של זוגות שהיו בטיפולי פוריות.
וטיפולי פוריות זה טיפולים,
יש בהם מרכיב של סיכון, הורמונים וכל זה, ולכן
אחת לכמה זמן עושים הפסקה
בטיפול.
אמרו, החודש לא ננסה, תנוחו, תחזור לחודש הזה, והחודש הזה היא נקלטה, היא נפקדה.
כי דווקא, ואז נברר שבכלל הבעיה הייתה בעיה נפשית, של מתח וסטרס וכל מיני דברים כאלה,
ובחודש הם היו בטוחים שהם לא ייכנסו להיריון, אז ממילא הם היו רגועים, אז הם נכנסו.
תראו מה אומר אגרא דקאלה.
רבותינו, אנשי כנסת הגדולה,
ספר חסידות של
נמי רבי צבי, ריש מדינוב, אני חושב.
רבותינו בחסידות,
רבותינו, אנשי הכנסת הגדולה,
סימנו לנו נקודה של יצחק ורבקה.
ביום מאוד מאוד מיוחד, שזה שבת,
שבת זה יום מאוד משפחתי, מאוד גם זוגי,
בזמן מאוד מאוד מיוחד של תפילת הודאה,
שאדם יודע להודות בנשמת קול חי,
שם לקראת הסוף,
לפי נוסח ספרד אנחנו אומרים,
בפי ישרים,
נכון?
תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך, ובראשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים,
אם תתהלל ואז זה מסודר בסידור שיוצא לך יצחק ורבקה הרמוניה ארבע אותיות כנגד ארבע אותיות זה כנגד זה מתאים בסיום תפילת ההודעה בסיום נשמת כל חיים אנחנו פוגשים את יצחק ורבקה כלומר קודם כל יצחק ורבקה הם הרמונים ביניהם הם גם מתאימים באותיות ארבע אותיות וארבע אותיות
אברהם זה יותר אותיות משרה יעקב זה יותר אותיות מרחל ולאה ויצחק ורבקה הם בדיוק מתאימים אחד לשני יש הרמוניה מלאה התאמה מלאה
וההתאמה הזאת יוצרת גם איזה מין עמוד כזה של ישרים, צדיקים, חסידים, כאילו כל המחמאות הן בדיוק אצלהם,
נכון?
אבל אומר כאן אגרא דקאלה חשבון נפלא מאוד, תראו איזה יופי.
ויתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו
לפרש עניין אומרו לנוכח אשתו
וגם אומרו המסובב תחילה ואחר כך הסיבה.
כלומר,
לא כתוב,
היה צריך להיות כתוב בפסוק
ויתר יצחק
להשם
כי עקרה אשתו, ויעדתם לו, כן, מה זה לנוכח אשתו כי עקרה, קודם כל תגיד על מה אתה מתפלל,
ויתר יצחק להשם כי עקרה אשתו לנוכח אשתו,
כן, כי עקרה היא לנוכח אשתו.
למה הוא הפך את הסדר?
נראה לומר,
דהנה אנשי כנסת הגדולה
סידרו לנו בנוסח תפילת שבת סדר יצחק רבקה,
דהיינו בפי ישרים תתרומם ובספר תדקים תתברך וכולי,
שמרומז כסדר יצחק ורבקה.
מה לא דבר הוא?
יצחק ורבקה בגימטריית תפילה.
יצחק ורבקה ביחד זה 515. ותפילה
זה גם כן 515. וגם גימטרייה של
בית חנן.
מה זה בית חנן?
הבית חנן זה סוד תקטו תפילות שהתפלל משה רבנו.
תקטו 515. וגם שירה
זה 515. בסדר?
קודם כל זה שם יפה.
מי שנולדת לו בת בפרשת ועדת חנן יכול לקרוא לשירה.
גם מי שנולדת לו בת בפרשת תולדות
יכול לקרוא לשירה.
וגם בכלל,
וגם מי שנולדת בת בפרשת בשלח יכול לקרוא לשירה,
ובכלל שירה זה שם טוב.
מה? שבת שירה, כן.
רק אני אומר, גילוי נאות,
שלא תחילנו לקדם פה איזה עלילה, לנו אין בת שקוראים לשירה.
למרות שיש לנו חמש בנות, אבל לא הגענו לשלב הזה. אז אני אומר את זה לשם שמיים.
אז זה אומר שיצחק ורבקה, בחיבור שלהם,
בתפילה המשותפת, רק כשהם מתחברים זה גימטריית תפילה.
לבד יצחק זה גימטריית 200 וזה, רבקה זה גימטריית זה, אבל כשהם מתחברים יצחק ורבקה, מה יוצא?
יוצא תפילה, יוצא בהתחנה, יוצא שירה. החיבור הזה, האהבה, ההתמסרות,
מולידה את הקול הנפלא הזה.
וזה שכתוב, וזה יתר יצחק אדוני נוכח אשתו היינו שחתר חתירה,
ועלה למעלה שיאות תפילתו כל כך עד המספר תפילה שהיא מספר יצחק יהיה לנוכח אשתו רבקה כלומר עד שיצחק
אומר אני חייב להיות מולה אני חייב להבין מה כואב לה אני חייב להתחבר לרצון שלה אז יצחק שם את האותיות שלו מול רבקה י' מול הרש צדיק מול הבית הקוף של יצחק
החטא של יצחק מול הקוף של רבקה והקוף של יצחק מול האש ורבקה הוא ממש שם אות מול אות רק אז זה כאילו
אתם יודעים, לפעמים אנשים מתפללים
על דברים שונים,
כן?
התינוק בוכה בלילה,
כולם רוצים שהוא ישתוק, אבל האישה מתפללת, וואי, שיבואו אליי ואני אכיל אותו,
והבעל, הם יסתום את הפעמים ויגידו,
שנייה, כן, אתה מתפלל על אותה תוצאה, אבל הדרך שמה.
אז הוא אומר, יצחק שם את עצמו מול אשתו,
עד שהמספר תפילה שהיא מספר יצחק
יהיה לנוכח אשתו רבקה, אשר שניהם ביחד
בגימטריה תקטו שהוא עד רוכב בערבות ואמר הכתוב שהוא צריך לכך כי העקרה היא בטבע והוא צריך לשידוד המערכה שלא בטבע ואבן. כלומר באמת יצחק הצליח
לשבור את הטבע בשביל רבקה.
אז זה עוד דוגמה לעבודה. האם אני מצליח לשבור את הטבע של המידות שלי בשביל אשתי,
כבודה, עבורה?
ויש לפרש עוד, לנוכח אשתו כי העקרה היא.
דסיבת העקרות ודההולדה אינה באה אלא מהניגוד שטבע הזכר וטבע הנקבה הם הופכים. כלומר זה עוד דבר נפלא מאוד.
מה יצחק אמר? אני ורבקה לא מולידים כי אנחנו דומים מדי.
גם רבקה היא דין,
רק בה.
היא כולה דין. כתוב בפרשה הקודמת שיצחק,
רבקה נערה נערה, אבל כתוב נער,
לא כתוב נערה. כי רבקה הייתה בחינת דוכרה, בחינת תקיפות, היא לא קיבלה שום השפעות מהסביבה שלה.
ויצחק הוא ודאי דין, הוא גבורה, פחד יצחק, אז הם כאילו דומים. אומר יצחק, הדומה לא מוליד.
כדי להוליד צריך שיהיה שונה.
עזר כנגדו.
אז הוא מתפלל שיבוא לידי ביטוי השונות שביניהם,
שהיא תהיה אישה והוא יהיה האיש,
ואז מה השונות,
שכמובן זו מדרגת זוגיות מאוד מאוד מתקדמת,
ליהנות ולהתברך מהשוני ולהבין שככה הקדוש ברוך הוא בעל את העולמו, שרק מפגש בין שוני הוא מוליד.
אז גם על זה יצחק התפלל.
אז יש כאן ממש בעיניי זוגיות שהיא אב טיפוס
לזוגיות יהודית מקורית אמיתית,
שקודם כל מבינה שצריך מרחב של סוד,
סוד ולא פריצות וחשיפה כדי שדברים יתפתחו כדי שזה יהיה באמת מרחב שמתפתח שמזהה באהבה לא רגש בר חלוף
שאיזה סרט ידליק אותו וסרט יחבר אותו אל האהבה זו פעולה החלטה והכרעה לתת את המיטב שלי לזולת וממילא יודעת גם לעמוד במבחנים להתפלל להרגיש את הכאב של הזולת את השמחה של הזולת להיות מסור אל הזולת ואז להצליח להוליד דברים נפלאים כמו בעצם את יעקב אבינו את השלם שבאבות
יש לנו עוד איזה חוב אחד קטן, אנחנו צריכים להשלים עוד משהו אצל יעקב ורחל, אצל יעקב ולאה, גם שם יש איזשהו סיבוב זוגיות,
וזאת השם, כשנגיע לשם, נעסוק גם בזה.
