אז הפרשה הזאת, אנחנו בנפש הפרשה, שזה עבודת הנפש בשבועות הפרשה, מנסים ללכת עם מקורות של חסידות, בעזרת השם,
ולעבוד את השם יתברך
דרך הפרשה, דרך השבוע.
והפרשה שלנו היא ממש,
יש הוראה מפורשת ללמוד ממנה. כל פרשה צריך ללמוד, אבל כאן חז״ל שמו משקל כבד.
כשהם אמרו, יפה שיחתן של עבדי אבות
יותר מתורתן של בנים, יש אריכות מרובה על כל הסיפור עם אליעזר ורבקה,
ומה היה ומה הוא סיפר שהיה וההררים התלויים בסערה של הלכות שבת הגמרא לומדת מסמכויות פסוקים.
אז מכאן למדו, נאמר ככה, שהטבעיות של החיים,
ההתנהלות הטבעית של החיים
לפי קודש היא גדולה או צריך יותר להעריך בה מאשר לימוד ההלכות במנותק מהחיים.
זה בעצם עומק האמירה
יפה שיחתם של עבדי אבות
יותר מתורתם של בנים.
כי ברור שהבנים הם יותר מהעבדים,
אבל השיחה היא יותר מהתורה.
בסדר? אתם מבינים?
מה זה שיחה? שיחה זה הכוונה, אתה רואה איך הדברים נראים. אתה רואה איך זה נראה בלייב, לא בשיעור,
לא בספר, לא באיזה הדרכה. איך זה נראה, איך התורה נראית כשהיא פוגשת את החיים.
אז לכן, למרות שהעבדים הם בוודאי פחות מהבנים, אבל הם שייכים לאירוע גדול.
והאמת,
שזו אחת השאיפות בכלל לתורה.
מה אהבתי תורתך?
כל היום אני משיחתי. אנחנו רוצים שהתורה תהפוך לנו לשיחה, למשהו שהוא טבעי, שאנחנו זורמים איתו מודעות טבעית, אלוקית, שאדם הולך עם השם יתברך, לא רק בתפילה ולא רק בקיום המצוות, אלא כל ההתהלכות בדרך,
בשידוכים, בפגישות, בכלכלה, בכסף, הכל עלים עם השם יתברך,
ולכן
קצת קשה לדמיין איך זה נראה, אז בוא תראה איך זה נראה. בוא תראה איך נראה יהודי,
הוא לא יהודי, הוא גוי, בוא תראה איך זה נראה עבד של אברהם אבינו,
כשהוא יוצא לשטח. איך זה נראה?
איך הוא מתפלל?
איך הוא מבקש?
איך הוא שם לב לכל דבר?
איך הוא מבקש השגחה?
בוא תראה, ככה זה נראה. תנסה להיות כזה, בסדר? זו האמירה.
יפה שיחתן של עבדי אבות
יותר מתורתן של בנים, ניסינו טיפה להסביר אותה. אנחנו רוצים בתוך השיחת עבדי אבות הזאת,
ברוך הבא בן ציון, להתמקד באיזשהו משפט אחד
שאליעזר עבד אברהם אומר, שעל פניו הוא תמוה מאוד,
ולנסות טיפה להעמיק בו ולעיין בו דרך ארץ צדוק ובעיקר דרך ארץ צדוק ורבי נחמן שני הגדולים הללו. בסדר מתאים לכם בשעה צהריים זאת?
יפה יפה כל הכבוד.
נתת לי חיזוק עכשיו, דרבנת אותי.
אז אברהם שולח את אליעזר
והאמת שזה קושייה בפשט כי אברהם נותן לאליעזר אפשר להגיד כתובת די מדויקת בסדר?
הוא אומר לו, אל ארצי, אל מולדתי, אז
עכשיו אברהם הוא לא איזה מישהו אנונימי, איזה אחד שאף אחד לא יודע מי הוא, זה
ברור שכולם יודעים איזה משפחת אברהם, אז הוא נותן לאליעזר
די כתובת מדויקת.
ובכל אופן, כשאליעזר מגיע
לארם נהריים,
וייקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך
וכל טוב אדוניו בידו ויקום וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור.
ויברך הגמלים
מחוץ לעיר.
אל באר המים, לעת ערב, לעת צאת השואבות.
ויאמר אדוני אלוהי אדוני אברהם,
אקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם.
עכשיו, הביטוי הזה, אקרה נא לפני היום,
איך שלא תסובבו אותו, הוא לא מובן.
בסדר?
הוא לא מובן לא כלפי אברהם וגם לא כלפי הקדוש ברוך הוא.
לא כלפי אברהם. אברהם אמר לך דברים ברורים.
אמר לך לאן ללכת, אמר לך, מה אתה עכשיו פתאום שובר את הכלים?
ועכשיו הנערה וכל הניסיונות, מה, יש לך לאן ללכת, מה הבעיה?
נכנס לעיר נחור, אתה יודע שזה עיר נכון,
עיר נכון נכון, חבר'ה איפה כאן הרחוב של נחור? כולם ידעו להגיד לך איפה זה, שם תלך, שם גר בתואל, בתואל, שלום אליעזר,
הרי בתואל הוא הבן של אח של אברהם, הוא הבן של הרן,
נכון?
והתבלבלתי, נכון?
בתואל הוא בעלה של מילכה, שהיא הבת של הרן.
הרן ולא, אתם
אחים,
כן, לא, מילכה ולא תמכים.
אז יכול להיות שעשיתי כאן סלולה, תכף אני אזכר בהכל. על כל פנים, בתואל הוא בעלה של, כן, שמונת אלה.
לא, התבלבלתי. מילכה היא אשתו של נחור. שמונת אלה ילדה מילכה, הנה ילדה מילכה, גם היא בנים לנחור אחיך.
את עוץ בכורו ואת בוז ואת קמואל אבי ארם ובתואל וכולי. אז בעצם מילכה היא אשתו של נחור, ונחור הוא
אח של אברהם,
ונכון,
הוא בעצם יולד בתואל, ובתואל יולדת רבקה.
אז זו משפחה קרובה, זו לא משפחה רחוקה, זה לא בני דודים רביעיים, זה הכל אותה משפחה, מה הבעיה?
בא אליעזר וכאילו פורץ את הכל.
בסדר?
עכשיו, על השאלה הזאת שכרגע שאלתי,
ענינו בעבר בשיעורי נפש הפרשה, היינו שם שם.
ואמרנו שאליעזר הוא אומר, אוקיי, אברהם נתן לי כתובת,
אבל אני רוצה סייעתא דשמיא גם, אני רוצה להרגיש את הקדוש ברוך הוא, נגיד, בסדר? כאילו, על זה ענינו בעבר, דיברנו על זה.
אני רוצה היום בשיעור הזה להתמקד
במילה שאליעזר בוחר כדי לבקש את הנוכחות האלוקית, בסדר? הוא בעצם אומר, אני מבקש ממך אות, אני מבקש ממך נוכחות. איך הוא קורא לזה?
יקרה.
אז רגע, זה אני כבר לא מבין לגמרי.
אם זו נוכחות אלוקית, זה הכי לא במקרה, זה השגחה.
היה צריך להגיד, ויאמר אדוני אלוהי, אלוהי אדוני אברהם,
השגח נא עליי היום,
התגלנה עליי היום,
ועשה חסד עם אדוני, עם אברהם, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טם. נכון?
במקום זה, מה אליעזר אומר?
אני רוצה שיקרה משהו במקרה. אבל איך זה יקרה במקרה? הרי זה בטוח לא במקרה. הוא מבקש אות.
אז אם זה קורה, אז זה בטוח לא במקרה.
אז למה לקרוא לדבר הזה מקרה אם אתה בעצם מבקש השגחה?
בסדר?
שאלה ברורה.
למרבה הפלא, המילה הזאת, מקרה,
היא מופיעה
המון בתורה
או בתנ״ך בכלל.
לדוגמה,
במגילת רות,
ועיקר מקריה,
חלקת השדה,
אשר לבועז.
קרה במקרה.
או לדוגמה, באיפה?
בעיקר.
או לדוגמה
בעיר מקלט, ברוצח בשגגה.
נכון?
מה כתוב שם?
שם גם כן מופיע, תכף אני אסתכל בפסוק.
יש, פשוט קפטתי פסוק אחר.
איך קוראים לזה? הגר העמלקי
שאומר לדוד, נקרו נקראתי בהר הגלבוע.
שם הוא נאמר כאילו
מקריות
בתנ״ך,
בסדר?
ויש
מקריות בה ויש מקריות גם באלף.
לדוגמה, מקראי קודש.
מה זה הביטוי מקראי קודש?
למה החגים נקראים מקראי קודש?
אז אני עד היום הבנתי, עד שהתחלתי ללמוד את השיעור הזה, שזה נקרא מקראי קודש, כי פשוט אנחנו קוראים עליהם בתורה, נכון?
לכן זה נקרא מקראי קודש.
אבל פתאום כשאתה חושב על זה במחשבה שנייה, זה ממש משונה.
האם החג הוא קדוש כי קוראים עליו באיזשהו מקום?
החג הוא קדוש כי יש איזשהו זמן מקודש.
אז למה התורה קוראת לחג מקראי קודש?
אולי המילה מקרא ומקרה
הן אותו עניין?
אולי יש פה איזה משחק של א' ו-ה' שמתחלפות
ובאות לרמוז על איזה משהו?
אפשרות.
בואו ננסה לראות את העניין הזה.
מצאת, מאיר, אני רואה שאתה מחפש את זה,
חיפשתי לך, מי צריך לחפש את הפסוק.
אז בואו נראה מה אומר רב צדוק בפרי צדיק בפרשת אמור דווקא על המועדים.
מועדי השם אשר תקראו אותם מקראי קודש.
ופרש רשי מקרא קודש,
שם דבר קרא אותו קודש.
וכן פרש רשי כאן עשה מועדות.
והוא,
שעל ידי שבדין מקדשים את החודש,
נקבעו ממילא המועדות.
וכן בזוהר הקדוש פרשה זו,
זמן מקודש.
הוא גם כן מלשון קריאה והזמנה.
ובתרגום אונקולוס מתרגם, תערעון יתון מארעי קדיש, שתרצו שהם יהיו זמנים קדושים.
וכתב הרמב״ן,
שהוא מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים.
ושם גם כן לשון מקרא.
כמו שנאמר, הנה,
כי קרא כאן ציפור לפניך.
כי קרא כאן ציפור לפניך זה בוודאי לשון מה?
כי מרצת את הפסוק גם?
והכירתם לכם ערי מקלט, בדיוק.
מה זה והכירתם לכם ערי מקלט? זה כאילו יוצא שהרוצח בשגגה ירוץ,
ירוץ, ירוץ, ירוץ, ינוס, פתאום. איזה קטע, במקרה יש פה עיר מקלט.
כן?
תקרו לכם משהו שהוא יפגוש אותו במקרה.
ודרשו חזל,
תהי כרי כאן ציפור לפניך, ודרשו במאורה לפניך פרט למזומן. זאת הלכה מאוד מעניינת שכדאי להכיר אותה.
חלק גדול, יש שאלות שרבנים שגרים בעיר
עם מגדלים הם מקבלים הכי הרבה,
ורבנים שגרים ביישובים לא מכירים בדרך כלל.
שני נושאים מאוד מעניינים,
אחד זה הלכות סוכות,
שחבריי ואני הגרים בהדר גנים נהיינו מומחים גדולים להלכות סוכות,
כי הסוכות הן מאוד מאוד קטנות במרפסות,
ממש הקבלנים למדו גם כן את המסכת,
וזה 80 על 80 קשקש.
מדויק. מדויק.
והרבה פעמים זה אם צריך לצרף פה דופן עקומה וצריך לצרף גודע סיק וגודע חיטל, צריך לצרף כמה הלכות למשה מסיני,
ובזמן שכל הרבנים הולכים לנוח אחרי יום כיפור, הרבנים בהדר גנים מתחילים לעבוד.
וקשה מאוד לפסוק בדברים האלה בלי שאתה רואה את זה,
בלי שאתה רואה בעין. אז אני, בין כיפור לסוכות אני עושה ביקורי בתים.
וכל אחד, זה עניין שלם, זה סוכות מסובכות הלכתית, חלקן מאוד מסובכות.
איך, כי לא כל הלכה למשה מסיני מצטרפת.
והשאלה השנייה שאני הרבה להישאר עליה זה לגבי שילוח הקן.
כי יש יונים במגדלים, כל יונה יש לה שם ליד המזגן זה קן ואימא תילה ביצים ויש שם פרוחים וזה מביא כמובן זיהום וכו' וכו', ואיך, הרב, יש לי יונה, שילוח הקן, וכל זה.
ולצערי, לצערה ולשמחתם, אני לא יודע להגדיר את זה,
אין מצוות שילוח הקן
ביונים שהן מזומנות לך,
שם וזה, כשאתה אדם הולך בדרך והוא במקרה רואה איזשהו,
זה כזה באקראי, אקראי זה חלות בחוץ.
ברגע שזה יונה בתוך בית, אין עליהם לתת שילוח הקן.
אז סתם צריך לא לעשות שער בעלי חיים, זה תמיד נכון, אבל
יש גם בכלל דיון בשילוח הקן, האם זה רק אם אתה רוצה את הביצים,
אם אתה לא רוצה את הביצים, אז אין לך שום מצווה. יש דיון,
יש לזה כל מיני דעות, המהר״ל מרחיב בזה בתפארת ישראל.
על כל פנים לענייננו זה מעניין שהנה התורה משתמשת בלשון מקרה.
אז, ובאלף,
אז עכשיו זה יוצא נורא נורא מוזר שמקראי קודש זה כאילו זמנים מקריים.
איזה משונה זה.
והוא לשון מאורע,
אומר הרב צדוק,
שבכל יום שיראו אותו,
תעשו אותו קודש.
וזה ייתכן על יום טוב שנקבע לפי קידוש החודש ואין קבוע ליומו. כלומר,
אז הנה הוא קצת מסביר לנו,
איך גם יום טוב הוא בעצם קצת מקרי, כי אתה אף פעם הרי לא קובע את החג עצמו.
אתה קובע את ראש חודש.
לפי ראש חודש יוצא היום טוב. יכול להיות שראש חודש יהיה היום, יכול להיות שהוא יהיה מחר, תלוי בעדים, תלוי בבית דין, תלוי בהרבה מאוד דברים.
אז יש איזה מימד של אקראיות ביום טוב.
אז זה מאוד מעניין.
למה היום טוב הוא אקראי? מה רוצים ללמד אותנו בדבר הזה?
כאילו חגגנו חג במקרה,
בסדר?
יש מקרה מכאן ציפור.
כי עיקרה,
אם המקריות זה רק אם ה' בסוף, אל תצליח להיות כי ייקרא בה',
אבל כתוב כי ייקרא באלף,
בסדר?
אבל שבת דקביע וקיימא אינו משתנה לעולם.
למה נכתב במקראי הקודש?
אבל גם השבת היא מקראי קודש, אז למה השבת היא הרי לא מקרית?
ואז הוא אומר ככה, אך מקרא הוא תמיד בה',
וכאן כתוב באחד, אחד הכוונה באלף,
ובקהלת מצינו דכתיב, מקרה אחד יקרה את כולם.
בספר קהלת, כשקהלת מדבר על המקריות והאקראיות, הוא כותב מקרה ב...
באלף, שגיאת כתיב כאילו.
כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם.
מקרה אחד לצדיק ולרשע. כי עת ופגע יקרה את כולם.
וצריך להבין, איך אתה הלך, חס ושלום, הכל במקרה? מה זה הפסוק הזה בקהלת?
הכל מקריות?
הכל זה, אתם יודעים מה פירוש המילה היוונית טרגדיה?
תתרגמו לי טרגדיה לעברית.
לא.
לא. זה לא התרגום.
טרגדיה, התרגום לעברית זה גזירת גורל.
זה התרגום.
כן, יש לו גורל איזה מוריו בלטינית.
והוא זה הגורל שלו, הוא לא יכול להימלט.
זו טרגדיה נוראה.
זה הגורל.
מקרי לגמרי. כלומר, זה הגורל שלו ואי אפשר להימלט מהגורל הזה. אז הרב צדק שואל מה זאת אומרת? איך קהלת אומר דבר כזה?
מקרה אחד יקרה לזה, מקרה אחד יקרה לזה?
וצריך להבין איך תלהח אס ושלום הכל במקרה
והלא כל דבר בא בהשגחה מאת ה' יתברך.
ואף בבהמה ובעל חיים אינו במקרה חס ושלום.
כמו שאמרו בירושלמי,
ברשבי,
קדשמא בת קול מן שמאיה דימוס פסגה ואשתזוב, כן?
רשבי היה שומע בת קול מהשמיים על כל מיני ציפורים
שהציידים היו יורים עליהם חיצים.
רשבי היה שומע בת קול, הציפור הזאת מגיע לו להינצל. ואופ, החצי היה מחטיא.
אחרי זה היה שומע, הציפור הזאתי, הגיע היום שלה, בום, אחרי זה היה פוגע. אפילו על ציפורים הוא היה שומע את הבתקול הזאתי, על אחת כמה וכמה בני אדם.
אך באמת, גם בתורה מצינו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, עליו השלום,
עתה תראה יקראך דברי אם לא.
כן?
כאילו, אפילו, אפילו
הקדוש ברוך אומר למשה,
תקשיב בוא תראה מה יקרה.
כאילו איזה מין...
אז יש כאן איזה מילה
שאליעזר עבד אברהם משתמש בה,
שאנחנו מכירים אותה בשפה המודרנית בתור מקרה.
מבחינתנו, מקרה זה דבר שהוא לא צפוי,
שהוא לא מתוכנן,
שהוא אקראי,
שהוא היה יכול לקרות והיה יכול לא לקרות.
אם אנחנו לא משייכים אותו לקדוש ברוך הוא, אבל פתאום אנחנו רואים שהמילה מקרה מתפלחת לנו לחגים ונכנסת לנו לשבתות ונמצאת בתורה ובנביאים ובכתובים והכל מלא מלא מקריות.
עד כדי כך שבקהלת אומר זה מקרה וזה מקרה וזה מקרה והכל קורה.
מה הכוונה?
אומר רב צדוק,
אך העניין מקרה,
היינו מה שהאדם אינו מצפה שיבוא ובא בהיסח הדעת.
זה ההגדרת מקרה.
תכף ננסה להבין
למה זה משמעותי, מה היתרון בזה,
אבל מקרה
זה לא דבר שהוא לא בהשגחה, הכל בהשגחה.
יש דברים שהם בהשגחה ואני מצפה להם,
ויש דברים שהם בהשגחה ואני לא מצפה להם, הם באים לי בהיסח הדעת.
והוא,
דכל מאורעות העולם, חיי בני ומזוני,
לא בזכותא טליה אלא במזלה.
כן, ומכל מקום מצינו,
שמע מינא לדידי קיימא שעתה.
מצינו שיש אדם שאומר, אוקיי, עכשיו זה המזל שלי, מאיר לי.
וכן אפשר דמתיילד בשעתא דמזוני,
אדם נולד במזל מסוים,
וברשעי מצאנו רשע שהשעה משחקת לו,
והיינו, זה קצת לאט כי הוא קצת עמוק,
והיינו דמידה אחרונה נקראת את,
כמו שכתב בזוהר הקדוש, עת זו כנסת ישראל דהי קרי עת,
והיינו כתר עליון, היאו כתר מלכות.
שהשם יתברך האציל מזה עמידות לבריאת העולם,
ומידה זו נקראת שעתה, וזה מקרה בה,
שהוא ה האחרונה כנסת ישראל.
וזה שנאמר, כעת ופגע יקרה את כולם, שבאמת
הכל מהשם יתברך. טוב, אז הוא השתמש כאן בהרבה מאוד טרמינולוגיות פנימיות, אולי טיפה נבאר אותן.
יש,
אני אתן לכם דוגמה,
אומרים שקבלה זה מלשון הקבלות,
אנחנו עושים הקבלות.
יש מקרים שקורים בצורה ישירה.
אני מבין את הנסיבות,
אבל יש מצב
שיש איזו מידת הנהגה בעולם
שמצליחה יותר כשנותנים לה מרחב אקראי.
אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
שתדעו את זה.
דוגמה הכי ממש בנאלית.
בהרבה בתי כנסת יש מקומות קבועים, בסדר?
לאנשים.
עכשיו,
הרבה בתי כנסת גם סובלים מ...
לא סובלים, זה ברוך השם זה ברכה, שיש יותר אנשים ממספר המקומות. הם מגיעים אורחים, הם מגיעים זה, ולפעמים פשוט פיזית אין מספיק מקומות.
אז אפשרות אחת לעשות זה שכל מי שנוסע,
אפשרות אחת זה לנהל את הסיפור הזה,
כל מי שנוסע ישלח איזה הודעה לגבאים,
אני לא נמצא,
והגבאים ידעו כל שבת מי לא נמצא וינהלו את זה ואיכשהו יצליחו,
בסדר?
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה זה פשוט לתת לזה לקרות,
כן?
כלומר, אנשים יגיעו,
אורחים יבינו,
אורח מגיע, הוא מבין שהוא זה, הוא יסתכל, ואחרי עשר דקות אתה תסתכל ואתה תראה שמה?
שזה מסתדר.
עכשיו, כשאתה בוחן את שתי האפשרויות
בצורה קטגורית, האפשרות האקראית יותר מוצלחת.
ליותר אנשים יש מקום.
וכשזה מנסה להיות מנוהל, אתה תראה קרחות. רגע, הוא הגיע, הוא לא הגיע,
כבר הוא לא הגיע,
וכבר לא נעים לשבת, כי זה באמצע ספסל, וזה סתם, מקומות לא מנוצלים.
אז זה דוגמה לאיך משהו הוא מושגח, הוא מטופל, הוא לא הפקר,
אבל אתה נותן למקריות איזשהו מרחב פעולה שמשהו קורה.
אפשר לראות את זה גם במקום אחר, בסדר?
ווייז, אתם משתמשי ווייז?
משתמשי ווייז.
אז השבוע לקראת השיעור כנראה החליטו להעביר אותי סדנה בווייז.
אני בדרך כלל,
אלא אם כן יש איזה קטסטרופה תחבורתית,
אני לא משתמש פה בדרך מפתח תקווה לירושלים.
קו ישר, אין פה... עכשיו מה קורה? ברגע שהוא מזהה איזה משהו,
הוא מעביר את כל עם ישראל למשהו השני.
אז עכשיו כשאתה הולך עם כל עם ישראל,
אז אתה עכשיו שם, ואז זה נהיה, כן, אתה
הוא אמר, אתה לא, אתה לא, יש איזה משהו דווקא באקראיות שמחלקת באופן הוגן את הפקקים
על כל העולם.
אבל ברגע שהווייז מזהה איזה תאונה, אז הוא מודיע לכולם, תקשיבו, פה יש תאונה,
לכו למקום האחר, תוך חמש דקות המקום האחר נהיה סתום.
בקיצור, השבוע לקח אותי,
מספקתי פתח תקווה לירושלים,
הוא אמר לי, סע מ-443, אמרתי, אני לא נוסע מ-443, לא מעניין אותי, אני נוסע כביש ספר 1. כשהגענו למודיעין, הוא אומר לי, מצאתי דרך קצרה בשמונה דקות דרך מודיעין.
לא יודע למה, התפתיתי, הלכתי על זה.
ואז הוא ראה אותי זה, ואחרי זה הוא אמר, לא, סליחה, אני מתחרט, אני מתנצל, זה בעצם יוצר פקקים, בוא תחזור לשם. לקח אותי ככה וככה, סיבב אותי איזה הרבה יותר קילומטרים.
באותו זמן, וכשהגעתי לירושלים בסוף משם,
מכביש 443, אני מסתכל, אני רואה שהכביש
הראשי פנוי, כן?
יש איזה משהו בממד האקראיות
שמאפשר להנהגה האלוקית
יותר להתגלות,
כן?
יותר לבוא לידי ביטוי.
לזה הוא קורא כאן ה'
של כתר מלכות. כלומר, זה מגיע ממקום מאוד מאוד סודי. כתר זה הספירה הכי עמוקה.
אתה לא יכול לראות את זה בצורה גלויה, נכון? אתה לא יכול להגיד זה בגלל זה.
אבל יש איזה משהו במרחב הזה, המקרי,
שהרבה יותר מאפשר לנוכחות האלוקית
להיות באה לידי ביטוי.
וככה הוא אומר,
וכן באליעזר,
שאמר, אקרה נא לפניי,
אף שיבוא בהשגחה מה' יתברך,
מכל מקום הנערה מצידה לא תדע דבר ותלך לפי תומה ושייך לשון מקרה. זה הסבר נפלא.
מה המקריות שאליעזר מבקש?
הוא אומר, בסדר, הקבוצה ברוך הוא.
אני יודע שזה אות משמיים, אבל הנערה, היא לא תדע.
מבחינתה,
זה היה במקרה. במקרה היא הגיעה לבאר,
ובמקרה הוא פגש אותה,
ובמקרה היא ענתה לו תשובה חיובית, וכאילו הכל קרה במקרה.
ולמה זה חשוב לו שזה יהיה במקרה מצידה?
כי איפה שיש מרחב של מקריות,
אתה מאפשר לקדוש ברוך הוא לרקום את המציאות.
כשמציאות היא כבר מתוכננת ואתה רק מזמין השגחה,
אתה יודע, אני...
הכיתה הזאת מסודרת לפי שולחנות.
זה אומר שבילד אין, כשנכנסנו לכיתה,
מישהו כבר הכתיב לנו את האופן שבו אנחנו נלמד.
מה?
שיעור פרונטלי.
זהו, זה קורה. עכשיו, לתוך הדבר הזה ייכנס,
לדעת השם, אני מקווה ששורה שכינה.
אבל אם היינו באמת אמיצים, והכיתה פה הייתה
ריקה לגמרי, נכנסים, והכיתה הייתה ריקה.
והיינו כל הזמן נכנסים קבוצה אחת,
והיינו אומרים, טוב, מה נעשה?
אולי במעגל, אולי על הרצפה,
אולי נחדה את האור, אולי נעשה סבב פתיחה, אולי.
פתאום נפתחות לנו מלא אפשרויות שהן מקריות.
בוא נגיד שנכנסנו לכיתה ובטעות
מישהו הוציא כאן את השולחנות כי יש כאן איזה אירוע וכל זה, ופתאום אנחנו בכיתה בלי שולחנות, נכון?
אז זה ברור שאנחנו, קרה פה איזה משהו.
אבל עכשיו המרחב של ההתגלות האלוקית נהיה הרבה יותר רחב.
אז כשאתה כבר מתכנן משהו,
הכלים בנויים, וזה בסדר גמור, אנחנו צריכים עוד כלים,
הגילוי האלוקי יכול להתכנס לתוך הכלים הגלויים.
אבל כשזה משהו מקרי,
כאילו מקרי,
יכולים לקרות פה עוד הרבה מאוד דברים.
אז ככה אומרים דורשי רשומות, מקרה זה רקם השם.
הוא לא רק שורה איתך במה שאתה עושה, אלא הוא רוקם את המציאות כולה.
השאלה אם אנחנו מסוגלים להשאיר משהו ליד המקרה.
האדם המודרני זה הדבר שהכי מפחיד אותו.
משהו למקרה?
משהו לא מתוכנן?
משהו לא מהודק עד הסוף עם גיבוי וגיבוי לגיבוי וגיבוי לגיבוי לגיבוי, אין מצב.
תוסיף עוד גיבוי.
זה, חייב, הכל.
הדברים הכי הכי
מתוקים ומשמעותיים
קורים כשיש משהו שקורה במקרה.
פתאום זה קרה,
נכון?
תנסו להיזכר את שישבתם בסעולה שלישית, נגיד,
ופתאום נכבה האור.
ואז התחילה שירה
אמיתית והמוקה, ומה היה קורה, מה לא היה נכבה.
כל מיני דברים כאלו,
היה לנו בת מצווה לבת שלנו בחודש ניסן.
קמה, קוראים לה קמה.
אז אתם יודעים, בת מצווה, אז מזמינים משפחה, מזמינים חברות וכל זה.
אז הזמנו את החברות לשעה שבע,
ואת המשפחה לשעה שמונה, שמונה ורבע.
התכנון היה שהחברות משבע עד שמונה עשו יצירה.
קנינו מפות של ארץ ישראל,
כאלה על משהו קשיח כזה,
לכבוד שבעים של המדינה,
ומישהי מסוימת,
הייתה אמורה לבוא עם כל מיני ציודים כאלה,
פיצ'פייקס כאלה שהם קישוטים והבנות היו אמורות לקשט את המפה
במשך שעה, הדבקות וכל זה,
וזו הייתה המזכירת לבת מצווה, המפה של ארץ ישראל, כי באמת שמנו לב שחלק מהבנות לא מכירות את המפה של הארץ מעבר לפתח תקווה, הם לא יודעים איפה העולם נמצא.
זהו, אז זו הייתה המטרה.
טוב, זה גיל בת מצווה, זה גיל בלי הרבה טק. בשבע הם כבר, כולם היו,
עם החיוכים החמודים, ועדיין השלב לפני הקוביות, וכל שיין בכיוון אחר, הם הגיעו.
הגברת שהייתה אמורה להכין את היצירה,
היא הרימה טלפון שהיא מצטערת, היא יצאה מאוחר,
ויש איזה פקק, היא תגיע בשמונה ורבע.
שמונה ורבע לא עוזר לנו שום דבר.
כן, זה, אין לנו מה. עכשיו יש פה חבורת בנות עומדות,
מחכות,
ואין לי בדיוק מה לעשות איתם, כן?
הנה מקרה, מקרה כאילו לא טוב, מקרה רע, נכון?
מקרה.
עכשיו כל השאלה היא העבודה של האדם. האם אתה אומר לעצמך,
אוף,
מישהו דפק לי את התכנון,
ועכשיו, דבר ראשון, אני אעשה הפקת לקחים, יותר אני לא אבקש ממנה כלום, ופעם באה אני אכין גיבוי, ועכשיו כאילו אתה מיד, השכל עובד בלמצוא אשמים,
או שאתה אומר,
רקם השם.
את הבור הזה הקדוש ברוך הוא הביא.
את ה... הוא... ואם הוא הביא את זה, חייבת להיות כאן ברכה מסתתרת.
אני רק צריך לגלות אותה.
הוא רקם את הברכה, זה לא אני, זה לא שלי.
זה כבר, זה אצלו, הוא רקם אותה.
אני רק צריך לגלות אותה.
להתפלל הקרניה לפניה היום. אז קודם כל, דבר ראשון,
השכל השתלט לי על המערכת וכאילו כעסתי, לא כעסתי זה, אבל כאילו אמרתי, אוף, אפשר לסמוך, אתם מכירים את כל ה...
עשיתי לעצמי רשימת לקחים לאשמים,
טה-טה-טה-טם, ואז אמרתי לעצמי, רגע, אולי יש אפשרות אחרת.
ואמרתי, רגע, שנייה,
קצתי החוצה לבנות, אמרתי, בואו, בנות, בואו לכאן.
כל אחת קיבלה מפה, בואו, תחזיקו את המפה.
אמרתי להם, בואו נעשה רגע, נראה אם אתם מכירות את המפה. והתחלנו, התחלנו חידון.
התחלנו חידון.
בהתחלה כזה, בקטנה, מה המקום הכי צפוני, מה המקום הכי דרומי, לראות שם איתי.
איפה זה מרכז הארץ?
איפה זה מרכז הארץ, אגב?
לא.
לא.
אתה לוקח מטר מקריית שמונה לאילת, מה המרכז?
איך מצפה רמון, בובי? מה?
מה?
נו ים.
בול.
חברון, קריית ארבע או קריית גת?
בסדר?
זה אותו קו רוחב.
קריית גת, לצורך העניין, היא בול מרכז הארץ.
כשאתה אומר אני מהמרכז, הכוונה קריית גת.
זה הכוונה.
אז היה פתאום, אז זה עניין אותם.
ואז אמרתי להם, טוב, תמצאו לי מקומות,
איך קוראים לך? קוראים לי, אני לא יודע מה, עטרת. איפה זה עטרת במפה?
בום.
לכלת השמחה קוראים קמא, תמצאו קמא, צומת בית קמא.
ואז התחלתי, אוקיי, אני נוסע מצפת לרמת הגולן. איפה זה, כן?
תגידו לי, במפה, זה לא מפה טופוגרפית. אני, אם אני נוסע מצפת לרמת הגולן, אני עולה ויורד ועולה?
או עולה, כאילו...
והם ידעו.
והם זה, והם עזרו. בקיצור, נהיה 45 דקות חידון.
מה זה מתוק?
אני נהנתי, הם נהנו, היה הרבה יותר מוצלח מאשר אם היינו מדביקים פרנזים למפה.
ואלפים הגיעו שמחות וכל זה, והיה ממש
פתיחה מופלאה לכל הערב הזה, שהיה מאוד מאוד משמח,
והקלות השמחה בעיקרת השמחה, וזו דוגמה למקרה שקרה
והשם היה בו או לא היה בו,
תלוי בנו.
אליעזר הזמין את זה מראש.
אומר הקב'-הוא, אני משאיר בכוונה, אתם יודעים מה זה ליינאפ?
יודעים מה זה ליינאפ?
ליינאפ זה שיש לך אירוע,
תוכנית, יש לך ליינאפ,
שמונה, שמונה וחמישה, לפעמים אני יושב עם כל מיני מנהלי אירועים,
אני מגיע, אז המנהל אירועים ניגש אליי בחתונה, אומר לי כבוד הרב, כן, זה הליינאפ.
אתה רואה, שמונה,
הדי-ג'יי,
שמונה ועשרה, ההורים של הכלה, שמונה וחמש, 12, ההורים של החתן,
שמונה ורבע, שיר ברקע, שמונה ועשרים וחמש, שבירת כוס, כי בשמונה וחצי כבר,
יש לך כאילו, אתה לא...
הוא לא משאיר דקה לנשום רגע, איזה מרווח. אז אליעזר אומר, הקדוש ברוך הוא רוצה להשאיר לך מרווח אקראי,
שיקרה.
שיקרה משהו במקרה,
וכשאני אגרה שמשהו קורה במקרה, מה אני אדע?
שזה אתה.
שם זה הכי אתה.
וכן באליעזר שאמר, רקרנה לפניי היום,
אף שיבוא בהשגחה מהשם יתברך,
מכל מקום הנערה מצידה לא תדע דבר,
ותלך לפי טומאה, שייך לשון מקרה.
וכן ברות,
דכתיבה עיקר מקרה חלקת השדה אשר לבועז. זה באמת היה מקרה, אנחנו קוראים את המגילה, אומרים, זו השגחה גמורה.
אז למה זה הגיע בצורה מקרית או לא בצורת השגחה?
למה אי אפשר היה להגיד לה, רגע, מי את?
אני רות. אה, את של נעמי.
את יודעת, יש כאן אחד בועז, הם קרובי משפחה, כדאי לך ללכת אליו, בטח יעזור לך.
היה יכול לקרות?
למה זה קורה באופן אקראי?
כי כשזה קורה באופן אקראי,
אתה מרגיש הרבה יותר את הנוכחות של מי?
של הקדוש ברוך הוא.
באקראיות הזאת.
איך זה קרה?
שבדיוק פגשתי את הבן אדם הזה,
כשהוא
זה,
זה,
איך?
יש את השיר הזה של הזמר הזה?
מישהו איתי כאן?
מישהו איתי כאן? מה קורה?
איך כמו משוגע להודיע לאן?
הרגשתי לבד איך זרקת עצמי? כאילו, מה קורה פה?
מישהו איתי כאן?
זה מרתק.
אליעזר רוצה את זה.
מאיפה אתם מכירים את השיר הזה?
אתם צריכים ללמוד תורה כל היום.
ועניין מקרה שבה,
רגע, דילגתי, וכן ברות, דכתיבה עיקר מקרה חלקת השדה של רבי בועז,
אף שהיה בהשגחה להוציא על ידי זה של שלד דוד המלך עליו השלום, זה ודאי היה בהשגחה,
הוא משיח.
מכל מקום, מצידה של רות,
היה זה דרך מקרה,
אבל היה בהשגחה מהשם יתברך. כלומר, המקרה
הוא מושגח מהקדוש ברוך הוא,
וזה שהוא מגיע בצורה מקרית,
זה כדי שהאדם לא יחשוב על זה. כי אם אני חושב על זה,
אז מה זה עושה לזה?
מקטין אומר
רבי פריאנטה,
שלמה, נכון?
יהושע, יהושע פריאנטה. כן, מקטין את זה,
מצמצם את זה לפי הגודל שלי,
לפי הציפיות שלי, לפי היכולות שלי. זה מצמצם את זה. למה לצמצם?
הקדוש ברוך הוא, תפאדל, אני מפנה זמן.
מה יהיה? שלך.
וואי, מה יכול להיכנס?
מה יכול לבוא? מה?
ועניין מקרה,
שבא על ידי עט שהוא מידה אחרונה
ובזה יש כח עיתים לטובה ולהיפוך.
כן?
כלומר, זה מידת הנהגת הקדוש ברוך הוא עט. כלומר, הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם דרך האקראיות שבזמן. יש איזה מרחב זמן שהוא אקראי, עט,
וגם דרך זה הקדוש ברוך הוא מנהיג. וכמו שאמרנו,
הרבה פעמים האקראיות נותנת אפילו תוצאות יותר טובות מאשר התכנון.
כשאתה מנסה לתכנן כל דבר ולנהל כל דבר
זה גבול מסוים.
וכשאתה משחרר את זה ואתה השם יתברך,
לא, כ' זה עט, עט, עט לאוב,
כ' פעמים כתוב בקהלת, עט ועט.
וכן, בעניין הבשר,
שעם ישראל ביקשו,
באמת לא היה כן רצון השם יתברך
שיאכלו בשר כשהסתפקו במן.
רק על ידי שאלתם אמר השם יתברך לתת להם בשר,
ולזה קרא הדבר גם מצד השם יתברך בשם מקרה ואמר היקריכה דברית. כלומר, גם בקשת הבשר הייתה בעצם
סוג של מקרה. בגלל שהם ביקשו, אז אני נעתרתי.
ולכן הקדוש ברוך הוא אומר שזה מקרה.
אז יוצא מה?
יוצא שהמקרה הוא יותר גדול מההשגחה.
נכון?
כי ההשגחה
היא התגלות אלוקית מתוכננת,
צפויה לפי פרמטרים וקריטריונים של בני אדם,
ומקרה והתגלות אלוקית לא כבולה לשום דבר,
פתוחה לגמרי,
יכולה להפתיע.
עכשיו בואו נשחק משחק הכאילו, בסדר?
בואו נגיד שאליעזר עם תכנן הכול.
בואו נגיד שהוא היה כאילו באמת, היה עושה מה שאברהם אומר לו. הוא היה הולך לדופק בדלת של ביתואל, שלום, הציג את עצמו, קוראים לי אליעזר עבד אברהם,
הבאתי גמלים, הבאתי רחוב, הנה הביא את הכל וזה.
ונגיד אפילו שהיו נותנים לו את רבקה, נגיד.
מה יותר יפה?
מה יותר גדול? מה יותר עוצמתי?
מה יותר מרגיש שזה זה?
הסיפור שהתורה מספרת או הסיפור שכרגע אני סיפרתי?
זאת אומרת, כשאתה מתכנן משהו, זה מאבד את החן.
אם אין פה איזה ממד של, אוי,
איך זה קרה?
איזה קטע?
זה בלי חן.
זה בלי יופי. אתה מרגיש שאין פה את ההשגחה הזאת.
וכשזה מגיע עם איזה אקראיות, עם איזה...
אתה ממש מרגיש את הנוכחות.
אז זה מה שרצה אליעזר.
שיהיה בזה חן, שיהיה בזה יופי.
ואומר את זה השם משמואל,
על כן ניחא נמי
מה שלא נזכר בכל הפרשה אליעזר בשמו.
כל הזמן קוראים לו העבד.
העבד, העבד, העבד. לפני כן קראת לו אליעזר, נכון? ויקרא אברהם.
כן, וש...
עבדו, זקן ביתו, משה לראשונו. כאילו, למה יש לו שם לעבד הזה? תקרא לו בשם.
שהוא להורות שלגודל העניין לא עשה אליעזר בזה מאומה,
רק יד העבד כיד רבו.
וכאילו אברהם בעצמו, שהוא איש החסד, עשה הכול. כלומר, אליעזר לא הפר את מה שאמר לו אברהם.
אדרבה, הוא אומר, אם אני מכיר נכון את אברהם, הרי אליעזר נקרא דמשק אליעזר, דולר ומשקר.
אם אני קלטתי נכון את האדון שלי,
הוא לא היה רוצה שאני אביא לו אישה מתוכננת לפי איזה משהו.
הוא היה רוצה שאני אספר לו סיפור שיש בו השגחה אלוקית.
שאני אבוא אליי ויגיד לי, תגיד, איך הגעת לרבקה? אני אגיד לו, תקשיב, זה לא ככה, וזה, אתה לא יודע מה היה, איך שזה, וזה, והגיע, וטה-טה-טה.
תראו כמה הדבר הזה חשוב.
הרי יעקב
גם כן הולך להתחתן
ללבן, ויעקב כבר יודע,
הוא יודע לאן הוא הולך, כלומר שולחים אותו ללבן, והוא יודע שיש לו בת שקוראים לה רחל,
וברור לו.
ובכל אופן, איך הוא פוגש אתה את רחל?
במקרה.
כלומר, לא היה לו פייסבוק כשהוא ידע איך היא נראית, נכון?
אז הוא לא יודע איך היא נראית. הוא ידע שיש רחל ויש לבן,
אבל במקרה הוא פוגש אותה.
שלום, ואומר להם, אחי,
הידעתם את לבן? ידענו.
והנה רחל פתאום באה עם הצון, בום!
ואז יעקב נותן להם, כתוב, וישק יעקב לרחל.
כאילו, מנשק לבחינת רחל.
הוא מיד, המקריות הזאת,
אבל הוא ידע שיש רחל, הרי אליה הוא הלך.
אז למה הוא לא פגש אותה רגיל, סדור, בדייט כזה, מתוכנן בגן סאקר?
זאת אומרת, תארו לך לכם שאתם הולכים לגן סאקר לדייט,
כן?
ואתם פועלים על הרכבת הקלה ויושבים ליד מישהי.
וזה, יורדים, מחכים וזה.
אני משם הייתי ממשיך ישר לרבנות.
חבטלת 6, נרשם לנישואין.
לא ככה.
אז אומר, השם משמואל,
ויש לומר עוד שאליעזר הוא עבד משכיל,
כי במדרש הבין שהוא אין לו שלחות לכל העניין הזה.
ועל כן אמר הקרן הלפניי היום,
שלכאורה בלתי מובן שכל דבר בקדושה הוא רק בהכנה ולא באקראי,
אך הוא הדבר
שלגודל העניין אין לו שום שייכות ולאחר כל ההכנות אין לייחס
חסד השם יתברך בזה רק לדבר שבמקרה.
כלומר אליעזר אומר אני לא רוצה,
אני רוצה להיות צינור,
אני רוצה להיות צינור.
עכשיו אתם יודעים רבי נחמן יש לו עניין שלם של להפוך תורות לתפילות.
איך זה נראה התורה הזאת כשהופכים אותה לשיחה?
יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים.
זה ממש מעמד נפש.
כל אחד מאיתנו מחזיק
ביד או בכיס יומן.
בין אם זה יומן גוגל,
יומן פיזי כזה שכותבים בעת.
והיומן הוא בעצם הסיפור של החיים שלנו,
נכון?
הוא הסיפור של התכנון. אני יודע שהיום אני ב-8 בבוקר אמור לעלות על האוטובוס, ב-9 ורבע אמור להגיע למכון מהיר,
להרשיעו פה, להרשיעו שם,
משיבת רמי, משיבת זה, כאילו,
היום שלי מתוכנן, ויום שני ספציפית מתוכנן ממש ברמת
הדקות אצלי, בסדר? כאילו טק, טק, טק,
טק, ועכשיו, כל פעם שמשהו משתבש לי,
זה כאילו מפריע לי.
אוף.
אוף.
פקק תנועה, אוף.
אוטובוס איחר, אוף.
חברותא שקבעתי איתה לא הגיעה, שמוף.
כאילו,
יש לך תכנון,
וכל היום הוא מאוים על ידי כל מיני הפרעות כאלה ואחרות.
הלימוד הזה מציע לנו לראות את ההפרעות.
קודם כל, הלימוד הזה מציע לנו מראש, לכתחילה, להשאיר מקום להפרעות האלה.
תת להם מרחב, תת להם מקום להיכנס.
פעם אחת ופעם שנייה, כשהן מגיעות,
לקבל אותם בסבר פנים יפות ולהגיד לקדוש ברוך הוא ברוך הבא.
יש שיר מקסים,
הטלפון שלי לא כאן, אז חבל, אני לא יכול להכיר לכם אותה, אני אגיד לכם אותו בעל פה.
זה שירון כזה, אני גם, לצערי, לא יכול לצטט ממי כי אני לא זוכר,
אבל...
יהי רצון שהמשורר יסלח לי שאני לא אמרתי את השם שלו.
סלח לי, אפשר להפריע לך?
אתה לא מפריע לי, אתה מטלטל את עולמי, ברוך הבא.
הבנתם?
כאילו, אפשר להפריע לך? אתה לא מפריע לי, אתה משנה אותי.
טוב מאוד שהגעת.
תכף אופק ימצא לנו מי כתב את זה.
אה, שלחו לך את זה?
אז הקב'ה לפעמים מטלטל את עולמנו או מפריע לנו,
במקום להתנגד לזה,
במקום להגיד אוף וזה, בואו ננסה לראות אפשרות אחרת.
שהדבר הזה הוא סוג של התערבות אלוקית שבאה
או לנער אותנו,
או לעדן אותנו, או לרומם אותנו, או לגדל אותנו, או לפתוח לנו אפשרויות שלא חשבנו עליהן בכלל.
וזה מדהים לגלות שחלק גדול מהדברים המשמעותיים ביותר
שקורים לנו,
הם קוראים לנו במקרה.
הם קראו לנו כי פתחנו איזשהו פתח,
אפשרות לקדוש ברוך הוא לנכוח בחיים שלנו,
בלי המגבלות של רק אם זה מסתדר לי בין שתיים לארבע אז אני מוכן.
בסדר?
נפתוח.
ניתן לכם מיצה טובה
שקיבלתי מכמה אנשים חכמים.
ההצעה היא never say never.
הבנתם?
לעולם אל תגיד לא.
כלומר אל תגיד לא מיד, זה הכוונה.
אתה יכול להגיד לא.
תמיד תגיד, אני רוצה רגע לחשוב על זה.
כי יכול להיות שאנחנו על אוטומט ובאה לנו הצעת חיינו, הקדוש ברוך הוא הניח, לא, חכה, תגיד, תודה רבה.
תן לי רגע לחשוב על זה,
ופתאום יכול להיות שיגיד לך, תשמע, וואלה.
ולפעמים, גם אם תגיד עכשיו לא, אבל הלא הזה יפתח לך פתח למשהו אחר.
אם אדם הוא פתוח,
אז כל דבר שדופק לו לדלת הוא ישר אומר, רגע, רגע,
מי זה דופק בדלת?
אולי הקב' דפק לי פה לדלת עכשיו?
אני לא ממהר להגיד לא ולנעול את הדלת.
אומר רבי נחמן בשיחות מוהרן, טוב מאוד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמוך עליו.
ודרכי,
כשבא היום,
אני מוסר כל התנועות שלי ושל בניי והתלויים בי על השם יתברך,
שיהיה הכל כרצונו יתברך, וזה טוב מאוד.
אז זה לא שהוא לא תכנן, הוא תכנן.
יש לי מה לעשות, אבל כשאני יוצא מהבית, אני אומר, המכין מצד הגאוור,
הקב' ברוך הוא רוצה למסור לך את כל התנועות.
תיקח גם אותי בתוך המקריות הזאת.
גם אזי אין צריך לדאוג ולחשוב כלל אם יתנהג כראוי אם לאו,
מאחר
שסומך עליו יתברך.
ואם הוא יתברך רוצה בעניין אחר, הוא מרוצה להתעניין.
להתנהג בעניין אחר, כרצונו יתברך.
בסדר, אז יהיה אחרת.
כי אם אתה מגיע למקום הכל ככה נורא, בסדר, זה יהיה ככה, זה יהיה אחרת,
הכל טוב.
וכן, כשמגיעה השבת או יום טוב,
אזי אני מוסר את כל ההתנהגות וכל העניינים והתנועות של אותו השבת או היום,
או היום טוב להשם יתברך,
שיהיה הכל כרצונו יתברך.
ואזי, איך שמתנהג באותה השבת ויום טוב,
שוב, אינו חושב וחושש כלל,
שמי לא יצא ידי חובת בהנהגת גבולת אותו היום,
ושמח עליו יתברך לבד.
אני רוצה לטעון שהתורה התי של רבי נחמן היא לא באה במקום תכנון.
אדם מגיע בבוקר ואומר, אה, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, אני זורק על השם יתברך, זורק אחריות וכל זה. לא.
אדם יש לו אחריות,
הוא מתכנן, הוא יודע מה הוא הולך לעשות,
ועל גבי זה הוא אומר,
הכול אליך השם יתברך,
כי אני מבין, מאוד מבין, אלא גם רוצה ומזמין
דברים מפתיעים ומקריים להיכנס לי לחיים ולרענן אותם,
ולהפוך אותם לנושאי חן ולהפוך אותם למלאי השגחה ונוכחות אלוקית,
לא במקום התכנון, לפעמים זה בין התכנונים ולפעמים זה גם יכול לשבש לי ממש את התכנון.
ובכל אופן,
אני מאוד מאוד שמח ומאוד מאוד מרוצה ומאוד מאוד מאושר.
נפלא, יפה, שיחתן של עבדי אבות,
יותר מתורתן של בנו. חזק וברוך.
