והיום אנחנו ננסה קצת להבין לעומק
איזה מהלך של תיקון בתוך ספר בראשית.
כי זה ברור לכולנו שספר בראשית הוא ספר שנע בעקבות המשפחה.
כן?
עוסק חזק מאוד בענייני המשפחה,
על שלל האפשרויות שקורות בתוך משפחה, גם קשיים, גם חטאים, גם נפילות, גם תיקון.
בסדר?
ואפשר לראות איזשהו ציר,
איך שהרבה מאוד מהסיבוכים ברמת המשפחה
קורים בפרשת בראשית,
בין אדם וחווה, קין והבל,
ואיך האבות
והאימהות הקדושים מתקנים את החטאים שנעשו,
או את הנפילות,
את הכישלונות, את הטעויות, אפשר אפילו לקרוא לזה,
שנעשו בספר בראשית. אז אני רוצה היום,
אנחנו נמצאים בפרשיות של אברהם ושרה, גם לך לך, גם וירא,
עד חיי שרה בעצם.
אני רוצה היום שתנסה לראות ציר אחד של תיקון מאוד משמעותי.
לדעתי,
חו ודופק, אתה מתלבט איפה לשבת, לדעתי זה המקום שלך פה.
אם אני מעריך, נכון? שם רק תיק, בדיוק.
זה הפעילה שלך בדיוק.
אז בסדר, אני אנסה לראות איזשהו ציר אחד של תיקון מאוד מאוד יפה, לדעתי נפלא מאוד,
איך אברהם ושרה מתקנים משהו משמעותי של אדם וחווה. בואו נתחיל מההתחלה, נתחיל מאדם וחווה,
ואז נעבור לאברהם ושרה.
בספר בראשית כתוב ככה, ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים
ולכל חיית השדה
ולאדם לא מצא עזר כנגדו.
ויפה אל אדוני אלוהים תרדמה על האדם ואישה ויקח אחת מצלותיו ויסגור בשר תחתינה.
ויבן אדוני אלוהים את הצלה אשר לקח מן האדם לאישה
ויביאה אל האדם.
אומר האדם, זאת הפעם עצם העצמה ואוסר מבשרי,
לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקח הזאת.
על כן יעזוב את אביו ואת אימו ודבר כמי שתביאו לו בשר אחד בכוונה אפריה לתקן את הפסוקים.
פה יש מקום לשאול שאלה מאוד מאוד פשוטה.
הרי עד לרגע הזה הקדוש ברוך הוא בורא את כל הבריאה בזוגות,
שהם האור והחושך, המים העילולים, מים תחתונים, יבשה וימים, שני מאורות בשמיים,
דגים ועופות,
הכל נברא זוגות, ובוודאי כשנבראים בעלי החיים,
אז הם נבראים זכר ונקבה, ולכן גם מצווים אותם פרו ורבו.
ורק אצל האדם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו לבד,
הוא אומר, אוי, מה עשינו?
בראנו אותו לבד,
הוא לבד, הוא אין לו עזר כנגדו, טוב, טוב, לא קרה כלום,
יש לנו אמורפיום, בואו נרדים אותו
וניתן לו אישה.
כן?
למה הקדוש ברוך הוא ברא את זה?
וברא את האדם, את האיש והאישה, בצורה הזאת. למה מראש לא לברוא אותם
כמו שנבראה כל הבריאה, ביחד.
תשובה,
מה?
כוח בחירה, איך?
זה ודאי קשור לזה.
אופק, אם אתה כבר קמת, כוס מים, על שם משהו, כיוונת.
אפשר מכאן, יש פה כזה מטבחון.
אתה דואג, בסדר. מהבאר ממש.
אז יפה, יפה. יצחק אמר, יצחק מנצל את השביתה.
של הסגל הזוטר במכללות ובאוניברסיטאות.
חשבתי שכבר פשוט העיפו אותך, אה, התחלתי, איך הגעת לתפוס את הרנגליים
והגיע לכאן.
אז יפה אמרת,
אבל בוא טיפה נעמיק בזה.
כשבעלי החיים נבראים זכר ונקבה יש לזה מטרה.
מה המטרה?
המשכת המין.
פרו ובואו.
בשביל זה באמת צריך לברוא ביחד.
אבל הקב' ברוך הוא בורא את האדם לשתי מטרות.
יש גם מטרה של המשכת המין, והיא מטרה יקרה וחשובה.
אבל עוד לפני המשכת המין,
האדם נברא כדי ליצור מערכות יחסים,
או במילים שלנו זוגיות.
הקב'ה קודם כל בורא את הזוגיות.
אחר כך, על גבי הזוגיות גם יבוא פרו ורבו.
וכדי לברוא זוגיות, מה צריך
ליצור קודם?
בדידות.
רק אדם בודד
יוכל להבין שהוא בודד ולהזדקק לזוגיות.
אז לכן הקדוש ברוך הוא בורא קודם כל את האדם לבד,
נותן לו להרגיש את חוויית הבדידות.
אתה מרגיש בודד? כן. עכשיו אני אברא לך בת זוג.
מה הם פרו ורבו?
הבא בתור.
דבר ראשון,
נבראים בין בני האדם מערכות היחסים הקרובות,
שיצרות איזושהי זוגיות, מייצרות איזושהי קרבה, איזשהו יחס, איזשהו חיבור.
ברוך תהיה.
יפה.
עכשיו, דניאל שואל, לכין, לכין, קודם כל, ברוך אתה, אדוני, אלוהינו נחום שכונן דברו.
דניאל שואל,
רגע,
אז למה שלחו אותו ראשון?
היה אפשר הפוך, אולי.
אז קודם כל, עניין חינמי, אולי אפשר היה הפוך? עכשיו בואו ננסה להבין בכל אופן למה עשוי ישר,
כן? למה אדם נשלח להיות ראשון, בודד. אז סיפרתי בבוקר, אני אחזור על הסיפור הזה כאן, עוד שנייה אני אתן לך לשאול.
ויקטור פרנקל, הפסיכותרפיסט,
לוג הידוע הוא כותב שפעם בא אליו
בא אליו איזה איש זקן לטיפול, זה אדם שאשתו נפטרה, הם היו ביחד המון שנים
ואשתו נפטרה והוא איבד את הטעם בחיים, היה לו נקיפות מצפון, איך הוא יכול לחיות
כשאשתו מתה?
אז הוא שמר אותו והקשיב לו באיזה קרבה הם היו ואיזה אמון היה ביניהם ואיזה אהבה ואיזה מסירות, הם גם עברו ביחד את השואה ואת המלחמה וכו'.
עכשיו השיטה של ויקטור פרנקל הייתה שאם יש לך מה,
מה אתה תוכל לשאת כל איך אם אתה מבין את המשמעות אתה תוכל לשאת את הקשיים
הוא אמר לו תגיד לי מה היה קורה אם היה הפוך
אם אתה היית מת והיא הייתה חיה אה וואי הייתה בכלל גמורה עוד יותר גרוע הייתה היא לא הייתה מסתדרת היא הייתה כל היום רואה אז הוא אמר לו תראה בזה שאתה חי
מנעת ממנה את הסבל הזה
כאילו לך יותר קל לשאת את הבדידות מאשר לה
אז כששולחים מישהו לעולם הבדידות לסבול,
שולחים את מי שיהיה לו קשה, אבל יהיה לו
קצת פחות קשה מהאישה.
אתם יודעים שאני כרגע אומר עובדה, אני אומר כרגע נתון, לא 80% מהאוטיסטים זה בנים,
זה בחלה של בנים.
80% מהאוטיסטים
זה בנים.
ויש כאלה שאומרים שבאמת כל הגברים הם על הרצף.
באיזושהי צורה כזאת, לא מבטיחים, הבית, חלה, הוא יושב עם העיתון,
קורא עיתון, הבית, הילדים צועקים על זה, הכל בסדר, באמצע הכתבה. עכשיו, קורא על המניות, אי אפשר להגיד את זה. אה, אתה לא רואה, תתחבר למה שקורה. אה, אה, אה, לא ראיתי, כן?
אז אנחנו צוחקים, אבל לצערנו הרב,
אני לא יודע להגיד לכם בצורה מדויקת, זה למעלה,
כנראה בין 90 ל-95 אחוז,
אולי אפילו 100 אחוז של האנשים ששוכחים ילדים ברכבים, זה אבות ולא אמהות.
יכול להגיע עד לשם.
שאתה כל כך עסוק בעצמך ובאוטונומיות שלך, שאתה אפילו שוכחים ילדים, כן?
שזה כמובן אסון גדול וזה ודאי שאף אחד לא מתכוון לזה ואנחנו גם לא שופטים אף אחד, אבל זה ודאי אסון גדול וזה מראה
שצריך כאן, שאנחנו יושבים פה, אנחנו סוג של קבוצת סיכון.
אז שולחים מישהו
שהוא יהיה הבודד הראשון, הוא יסבול פחות אם זה היה הפוך.
עכשיו מעניינת התגובה של האדם, מה הוא אומר
לעניין הזה.
הוא אומר ככה
ויאמר האדם
זאת הפעם עצם העצמה היא ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לו ככה זאת.
המילה זאת היא מילת קרבה או ריחוק?
ריחוק.
אם זה היה קרבה צריך להיות לך יקרא אישה
או לך יקרא אשתי נכון זה דיבור אינטימי לך יקרא אשתי מה זה לזאת
אז בעצם מה שקורה כאן זה שהאדם ממשיך לקרוא שמות
שימו לב, גם מקודם הוא קרא שמות, איך הוא קרא שמות?
למי הוא קרא שמות?
לבעלי חיים, נגיד איזה שמות הוא קרא.
איך
הוא אמר, אתם אריות, אתם נמרים, אתם חתומים, נכון ככה?
הוא לא באמת קרא לאריות ואמר לאריה, אתה סימבה, אתה סקר, אתה מופסה, נכון? הוא לא נתן להם שמות פרטיים.
הוא אמר, אתם אריות.
אנחנו רק אוהבים לדמיין שזה...
מה הוא עושה עם האישה?
אותו דבר.
יש אריות, יש נמרים ויש מין שנקרא אישה.
לזאת ייקרא אישה.
לאן נעלמו מערכות היחסים?
לאן נעלמה הקרבה? לאן נעלם השם הפרטי? בסדר? לאן לך ייקרא משהו, איזה שם כלשהו?
כי מאיש לא ככה, לדעתי זאת הסיבה שבחתונה, בחופה, בכתובה,
חוזרים הרבה פעמים על השם
של החתן והכלה.
כאילו, תקשיב, אתה לא מתחתן עם איזה אישה, זה איתה, יש לה שם.
כך אמר החתן, פלוני, עמוני, פתאום רואים של הכלה יש לה,
וכך אמרה טליה ירדן ציפורה פייגה, בת,
אתה יודע אם אתה מגלה שיש לה מאחורה איזה כל מיני שמות יידישיים כאלה.
וחוזרים על השמות, בכתובה אשכנתית זה חוזר בכלל, איזה ארבע פעמים חוזרים על השמות.
זה לא איזה מישהי, זה אישה, יש לה שם.
אז הפסוק אומר ככה,
האדם אומר, זאת הפעם עצם מעצמה בבשר, הוא ממשיך לקרוא לה על שם המין.
והכתוב מגיב לזה ואומר, לא,
לא לזה התכוונתי, אומר הקדוש ברוך הוא.
על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ויהיו לבשר אחד.
רש״י אומר, בשר אחד דרך הילד.
הוולד הנוצר על ידי שניהם. אבל הרמב״ן חולק על רש״י
ואומר לא, מה פתאום? לא לזה התכוונה התורה.
איך הם יהיו לבשר אחד? בואו נראה את הרמב״ן והנכון בעיניי, הוא מביא את רש״י וחולק עליו.
כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהם.
אבל יבוא הזכר על איזה נקבה שימצא וילכו להם.
ומפני זה אמר הכתוב בעבור שנקבת האדם הייתה עצם מעצמיו
ובשר מבשרו ודבק בה והייתה בחכו כבשרו.
אני מבקש מכם לזכור את הביטוי הזה של הרמב״ן.
להמשוך השיעור, בסדר? זה...
האקדח שהונח במערכה הראשונה יעשן ב... כן, בדיוק.
תזכרו את זה.
והייתה בחכו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו וכאשר היה זה באדם,
הוא שם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם.
יש דבקות, יש קרבה, יש אניטימיות.
עוזבים את אביהם ואת אימם ורואים את נשותיהם כאילו הן אימם לבשר אחד וכן כי אכינו בשרנו. כלומר,
זה גם כן מאוד מאוד חשוב.
אם אני ארצה
לבטא את מערכות היחסים הזוגיות בין איש לאישה
עוד לפני הפרו ורבו, לפני ההולדה,
באיזה ביטוי אני אשתמש?
בערך?
דבקות, נכון, ומה עוד?
אחווה.
אחווה.
כי אחינו בשרנו, מה זה אח?
אח זה מלשון איחוי.
כשאתה רוצה, כשלא עלינו נשברת עצם ורוצים לאחות אותה, אז אתה יכול לעשות ניתוח ולשים אסמר, זה הכי פחות טוב.
אתה אומר, אני אשים גבס,
אקבע את היד, ולאט לאט העצם תגדל ותתאחה עצם אל עצמה.
אז כי אחינו בשרנו, אז כבר אתם מתחילים להבין,
שאם אברהם אומר לשרה אמרינה אחותי את,
איזה אמירה זאת?
אמירה זוגית מהמעלה הגדולה ביותר.
והרי אברהם ושרה באותו רגע אין להם ילדים.
הוא לא רק אומר לה אמרינה אחותי את, ומקמבן את העניינים וכל זה, אלא הוא אומר לה בעצם, תכף אנחנו ניכנס לפסוקים,
הוא בעצם אומר לה אמרינה אחותי את, אנחנו יש לנו זוגיות מאוד מיוחדת,
שאנחנו אחד, אנחנו מחוברים.
וכן כי אחינו בשרנו אל כל שאר בשרו,
הקרובים במשפחה יקרעו שאר בשר,
והנה יעזוב שאר אביו ואמו בקרובתם ויראה שאשתו קרובה לו מהם.
אומר הרמב״ן, זה מה שהתורה אומרת.
כלומר, האדם הראשון אומר, אישה, ממנה יהיה לי ילדים.
כן?
יש כל מיני, לפעמים אני שומע כל מיני הספדים,
אני מזעזע.
כן?
היית אם ילדיי.
לא הילדים שלה גם?
ילדינו, כן?
אז,
אז כן, אז זה מה שקורה כאן.
דבר מאוד מעניין,
בסוף הוא כן קורא לזה שם,
אדם הראשון, קורא.
מתי זה קורה?
אחרי העונש.
ועירה, בזעת הפכה תאכל לחם, התשובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפרת ולפרת שוב,
ויקרא אדם שם אשתו חווה,
כי היא הייתה אם כל חי. פתאום קוראים לה אשתו, היא לא אישה,
פתאום יש לה שם, מה קרה בינתיים?
תשובה.
בינתיים הם קיבלו עונש שניהם ובינתיים זה נהיה לא מובן מאליו.
יש פתאום מוות מרחף באוויר.
כל דבר שאנחנו,
הוא עלול להילקח מאיתנו, אנחנו מה? מתחילים להכיר בערך שלו. אדם שהוא הכל בסדר, אז הוא אוכל, שותה וזה, פתאום הוא הולך לרופא, הוא אומר לו תקשיב חביבי איך שאתה מתנהג, אתה עוד רגע בדרך להתקף ל... פתאום הוא מתחיל מרגיש את הלב וכל הזמן מקשיב לו,
פתאום הוא מתחיל להרגיש, או כשלפעמים כבר, כשלוקחים לנו איזה תפקוד,
שאדם פתאום לא מסוגל לעשות איזה משהו,
כי הגוף שלו כבר לא נותן לו, אז הוא פתאום לומד להעריך כשהדבר הזה חוזר.
אז כשפתאום כל העולם שלהם מתערער, כי נכנס המוות למשוואה,
אז הוא לומד להעריך אותה.
היא כבר לא אישה,
היא לא זאת,
היא אשתו, ויש לה שם, קוראים לה חווה.
בצבא הייתה לי תחושה בחלק מהזמן שהיו מעדיפים שיהיה לך מספר,
לא שם.
ידביקו לך מספר בבקו״ם, על הגב,
וככה כל השיעור יקרבו לך.
לא צריך לזכור שמות.
כאילו, מתאמצים, אז זוכרים שמות משפחה, אבל כשזוכר שם פרטי זה משהו אישי.
יש בזה קרבה, יש בזה אניטימיות.
עכשיו, אני לא נכנס כאן בשיעור הזה למה קרה כתוצאה מהעובדה שלא הייתה קרבה בין
אדם לחווה, אני רק אומר לכם,
זורק לכם הרי מקום שהדיאלוג הראשון בתורה,
האניטימי הקרוב, הוא הדיאלוג בין האישה לבין הנחש.
כאילו אם זה לא קורה עם בעלה אז זה קורה במקומות אחרים
כי זה ממש צורך.
לא ניכנס למה שקורה שם,
לא הולך ומסתבך,
אלא לאיך שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם,
הוא ברא אותו עם זוגיות ואיך זה מיד מתפספס.
עכשיו ציפיתי שתשאל דניאל למה זה מתפספס.
למה זה באמת קורה? תשובה.
כי באמת זה הרבה יותר קל
להגיד שאנחנו כאן ביחד רק לצורך מה?
בוקר, שלום רועי, אהלן.
אנחנו כאן, אנחנו כאן רק לצורך,
אהה, קפה, הכנת לי? באמת?
חבר'ה, אתם רואים מישהו מאחר? ככה הוא צריך לבוא.
הבא בתור אם זה קורסון, כאילו, ככה, כן, תלמדו, זה לא עובד ככה.
אז, כן, בסדר.
מה אמרתי?
אה, כן, זה הרבה יותר קל, זה בסדר, אנחנו כאן לצורך ההולדה. אבל עכשיו, כשאתה מדבר איתי על מערכות יחסים, זה קשה.
זה דורש מאמץ.
זה דורש הקשבה, זה דורש דו-שיח, זה דורש להאזין, זה דורש להכיר ברגשות, זה הרבה יותר מאמץ.
אז לכן יותר קל לאיש שלנו
לברוח
לאזור הפונקציונלי. בסדר, בוא תיקרא אישה, סוף סוף יש לי עם מי ללדת ילדים, מצוין.
אבל התורה זועקת, רוח הקודש זועקת ואומרת, לא לזה התכוונתי.
התכוונתי למשהו אחר,
ליעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו ובשר אחד.
וכאן אנחנו עוברים לאברהם ושרה.
וכאן יש קודם כל איזושהי שאלה, באמת, למה אברהם ושרה הם עקרים?
בכלל, למה הקדוש ברוך הוא מחבב את העקרות?
מה העניין?
זה מין התעללות כזאת, כתוב שהוא אוהב את התפילות של הצדיקים, אז הוא...
אז מה?
איך?
או, כשיש עקרות,
זה מבחן אמת לזוגיות.
כלומר, מה קורה כשהזוגיות... כי בדרך כלל זה הולך ביחד, יש גם זוגיות וגם הורות, וכל אחד תומך את השני.
כמו משולש כזה.
אבל מה קורה?
כשהזוגיות עומדת לבדה.
אין כרגע ילדים ברקע.
ומכיוון שקדוש ברוך הוא ברא עולם שלם,
הוא רוצה קודם כל לברר היטב היטב שכאן עם הזוג הזה שהולכים לשנות את העולם, ואברהם ושרה משנים את העולם, אני רוצה לראות איך הזוגיות שלהם.
אני רוצה גם לבדוק אותה וגם לבנות אותה.
לכן, קודם כל בואו נשים רגע את הסיפור של הילודה בצד, קודם כל זוגיות.
קודם כל בוא נראה איך אתם שניכם ביחד.
ולכן זו דעתי הסיבה למה גם אברהם ושרה הם עקרים,
גם יצחק ורבקה, גם יעקב ורחל, גם אלקנה וחנה.
לכולם יש בדיוק בעיות בהולדה, בדיוק כל ה...
צדיק, כן, הקדוש ברוך הוא,
אלוהים צדיק יבחן,
ומה הוא בוחן כאן? הוא בוחן כאן את המרכיב הזה של הזוגיות, שהוא מרכיב השלמות
בקשר הזוגי.
ועכשיו בואו נראה מה קורה.
אברהם ושרה
מגיעים למצרים.
ואז כתוב ככה
ויהי רעה בארץ וארד אמרה מצרים על הגור שם כי כבד הרעה בארץ.
ויהי כאשר הקריב לבוא במצרים ואומר אל שרה אשתו איננה ידעתי כי אישה יפת מראה את.
והיה
כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרוגו אותי ואותך יחיו.
אמרינה אחותי את למען ניתב לי בעבורך
וחייתה נפשי בגללך.
עכשיו אנחנו כבר כמובן מכירים את המדרשים וזה וקצת יש פה שאלות
מה אברהם רוצה להרוויח, אבל בואו ננסה לקרוא את הפסוקים האלה לקריאה חדשה,
בסדר?
בואו ננסה לקרוא אותם קריאה חדשה.
איננה ידעתי כי אישה יפת מרעיית. מה אתם מכירים?
זו אפשרות אחת שלא...
אבל הפירוש ה...
בדיוק, הפירוש היותר מקובל זה מה שרשי אמר, כי בדרך צניעות עד עכשיו לא שמתי לב, עכשיו שמתי לב, וכן על זה הדרך.
כן?
מה?
אומר יונתן, זה חסם היגיון.
כן? אז את רג'י צריך ליישב איך שצריך ליישב, אבל הרמב״ן,
בדיחו מה מזדהה איתך,
אומר הרמב״ן, איננה ידעתי כי אישה יפת מראה, את הכוונה תמיד ידעתי שאת אישה יפת מראה.
תמיד. עכשיו, אדם בן 75
אומר לי אשתו בת 65, את יפה.
וזה גיל זקנה.
אנחנו יודעים שבגיל 90 כבר כתוב עליהם שהם זקנים, באי בימים וכולי.
איזה עדינות זאת.
בשבוע שעבר יצא לי לחתן,
לערוך חופה, פעם ראשונה בחיים,
שעשיתי את זה, לזוג בזיווג שני, בני 70. שניהם בני 70 היו, אולי למעלה מ-70.
ככה, חתונה מאוד קטנה ועוד צנועה,
רב,
שני עדים, חתן וכלה,
היו שם הילדים והנכדים, ככה לא הרבה,
ועוד איזה, שולחן כיבוד קטן, כמה מוזמנים, בלי תזמורת, בלי רמקול גם, בלי כלום.
ככה.
בבית כנסת שלנו פשוט, אז אמרתי להם, תראו, היכולת להגיד אחד לשני בגיל 70, 75,
איננה ידעתי כי אישה יפת מראה, את למצוא חן אחד בעיני השני,
לרצות להכיר, זה מאוד מאוד יפה.
כתוב, הגמרא אומרת שאברהם מוציא מטבעות, הוא היה אדם חשוב,
הוא מוציא מטבעות, אז זה היה הסמל על המטבעות, כן?
מה היה הסמל על המטבעות של אברהם אבינו?
מצד אחד היה זקן וזקנה, מצד שני ילד וילדה.
זה אברהם ושרה, שהם אומנם זקנים,
מבוגרים,
אנחנו פוגשים אותם מגיל 75,
אבל הם מתנהגים כמו ילד וילדה, בתמימות שלהם, בשמחה, ברעננות החיים וכן על זה הדרך.
אז אומר הרמב״ן, איננה ידעתי כי אישה יפת מראה את.
פשוטו של מקרא, הגיעה השעה
שיש לדאוג על יופייך.
ידעתי זה ימים רבים כי אישה יפת מראה את. תמיד ידעתי את זה.
עכשיו אנו באים בין אנשים שחורים, מכוערים וכולי,
ולא הורגלו בי אישה יפה וכן על זה הדרך.
ואז הוא אומר לה, אמרי נא אחותי את.
תראו, זה דבר מאוד מעניין.
אמרנו שהמילה אחותי או אח זה מבטא מה?
אחווה וחיבור.
מה זה בטוח לא מבטא?
הולדה.
הרי
בין אח לאחות זה אריות, כן?
כלומר, כשאתה משתמש בביטוי מרינה אחותי את, זה ממש מבודד את המרכיב של הזוגיות.
אברהם ושרה הם הזוג הראשון שמשקיעים כאילו בעצמם, שיש ביניהם מערכות יחסים. ואז למה אברהם אומר לה את זה?
הם הולכים לקראת מבחן זוגי.
קודם כל יש כאן כמובן תיקון הכי גדול של אדם וחווה, הרי
שעדיין לא חווה.
כשאדם חוטא,
אז הקודם כל אומר לו, מה קורה? מה עשית? הוא אומר, אני?
אני? זה היא.
מגלגל את האחריות אליה.
יש עת משבר, הם נפרדים.
פה הם הולכים לקראת עת משבר,
מה אברהם אומר לשרה?
תדעי לך, אני יודע שאת יפה,
אני גם סומך עלייך.
אל תשכחי שאנחנו אח ואחות, הוא כאילו מחזק אצלה את כל היסודות הזוגיים לקראת המבחן הזה, שהוא יעמוד בו והיא תעמוד בו, יציעו לו כל מיני הצעות,
יציעו לה כל מיני הצעות, מצרים, עריבת הארץ, יעשו עליהם מניפולציות.
הוא מחזק איתה את הברית,
קורט איתה את הברית, עוד יותר חזק, עוד יותר מעמיק, מזה התורה מתחילה.
בזה התורה מתחילה. הפסוקים הראשונים על אברהם הם פסוקי נאמנות זוגית
של אהבה ואחווה וקרבה.
כן.
כן, יפה, הם יגידו את זה, נכון, הם יגידו אשתו זאת.
אבל אותי, בשבילי את, שייפת מראה, את אחותי.
יש כזה שיר של שולי רן, נכון, שהוא כאילו שר לאשתו אחותי,
מה לעל? יפה, זה יאו.
טוב,
עכשיו, בואו נתקדם ברשותכם
עוד
צעד אחורה.
כי עד עכשיו דיברנו על, דיברנו, אתם איתי?
אני מעניין אותכם?
ככה, אה?
איך תביא לי עוד מעט? סליחה, יש לי, יש לי, יש לי, יש לי, יש לי, יש לי.
דיברנו עד עכשיו על הולדה מול זוגיות, נכון?
שקודם כל נבראת הזוגיות ואחרי זה ההולדה.
אבל כדי לברוש זוגיות אמיתית,
אז צריך שלפני כן
כל אחד יהיה בפני עצמו.
ואז מתחברים, נכון?
כל אחד הוא שלו.
נכון?
אז בואו ננסה להבין
איך זה נראה.
יש לנו מזמור שכל אחד מהיושבים פה מכיר אותו או שר אותו בעצמו בכל אל שבת, וזה נקרא אשת חי, נכון?
וזה כאילו שיר, לא כאילו, זה שיר ההלל האולטימטיבי של הגבר היהודי לאשתו הצדיקה.
האם עד כאן?
כן, הסיפורי הרב אליהו וכן הלאה. אבל עכשיו,
כשאנחנו קוראים את השיר הזה ומנסים רגע לעיין בו לעומק,
אני לא בטוח שכולם פה היו חותמים עליו כזה בקלות.
כי איזה אישה מדובר שם?
מי זאת האישה שם?
תנסו לתאר לי אותה, מה התכונות שלה?
קודם כל, איפה בעלה?
בעלה לא נמצא.
בעלה, נודע בשערים בעלה, אז הוא לא פה.
ואז מה איתה?
עושה הכל.
הכל.
היא גם תופרת, וגם זה, אבל היא גם סוחרת,
זממה שדה ותיק אחהו,
היא גם ממרחק תביא לחמה, היא קמה בעוד לילה, טרף חוקי נהרותיה,
קמה בעוד לילה, היא עושה זה, יש לה פה, יש לה שם.
היא חתיכת אישה, עצמאית, נקרא לזה ככה.
היא לא זקוקה לאף אחד, היא מסתדרת מצוין לבד.
קמו בניה והאשרוה, בעלה והללה, רבות בנות אסוחי, היא לא תירה לביתה, היא לא מפחדת מכלום.
יש לה אומץ.
איזו אישה קצת ככה, איפה הצניעות?
בנך פנימה, איפה כל הזה, כאילו ככה.
יש כאן תיאור עתידני של טיפוס שלם,
שהיא כאילו לא צריכה את בעלה לשום דבר פרקטי.
וזאת שאלה, למה אנחנו מתחתנים?
בעצם, כל חתונה בין בני אדם שהיא תולדה של איזשהו הכרח,
קצת פוגמת בזוגיות. כלומר, אם אני חייב להתחתן בתור איש,
כי אם אני מתחתן אז מי יבשל לי, מי אני צריך, לא אוכל לבד.
או הפוך,
אם האישה מתחתנת כי היא אומרת, אני צריכה שמישהו יפרנס אותי, אין לי מי.
אז בסדר, יש גם כמובן מערכות יחסים זוגיות וכן הלאה, אבל יש כאן איזה משהו,
איזה הכרח שקצת פגם בזה.
אבל אם האישה,
יש לה תואר ראשון ושני, מרוויחה, חבל על הזמן.
מרוויחה,
הכל טוב, יש לה שכר, היא מהנדסת, מתכנתת.
ואין לה שום בעיה והיא נוהגת, ויש לה הכל, הכל מסודר.
והגבר הוא גם כן, יש לו ודאי עבודה וזה, אבל הוא גם אפילו עשה סדנאות לשיח רגשי,
והוא בחוג מקרמה,
ועושה כל מיני דברים של איזה, כאילו, בסדר, הם כל אחד זה.
ועכשיו מתחברים, אז למה התחברנו?
לעצם העניין.
לשמה, הקשר הזוגי. האם יש לזה מחירים?
יש.
התעכבות בחתונה. כשאתה חייב, כשאתה הכרח, אז בין שמונה עשרה לחופה.
כשאתה לא חייב, בסדר. אבל כנראה לשמה זה הולך,
שהקשר הזוגי נהיה קשר לשמה.
כמו שכתוב באשת חיל. בעצם זה מה ששר כל בעל לאשתו,
כולל שבת. אומר, בעצם אני רוצה שאלו יהיו מערכות היחסים, שאנחנו לא נהיה תלויים אחד בשני ולכן נתחתן, אלא שאת היא שלמה ואני אהיה שלם,
ואת שתי השלוימות הללו נחבר ביחד.
או כמו שאומר הנביא הושע,
שלעתיד לבוא, ויכול להיות שאנחנו כבר נמצאים בעל העתיד לבוא הזה,
לא יהיו מערכות יחסים בעלי ואשתי, אלא אישי ואשתי.
כך אומר הנביא, לא תקראי לי עוד בעלי,
אלא אישי, בעל ואישה, זה מבטא איזושהי היררכיה, נכון?
איש ואישה, מה מבטא?
הדדיות, שותפות, וכן על זה הדרך.
את המזמור הזה, אשת חיל, הפרשנים מתלבטים
על מי,
יונתן, מה קורה?
תגיד מה שיש לך להגיד בכל.
אני אומר עוד פעם,
אני יודע שזה משודר בכל העולם, ומה שאני אומר, אני עומד מאחוריו.
אתה שואל אותי, לדעתי היום,
זו הצורה המתוקנת שצריכים מכל אחד לשני.
אישי ואישי.
אה, דיברת על זה, כן, גם דיברתי. אשתי ואישי, כן.
האישה קוראת לבעלה אישי, והבעל קורא לאשו אשתי, ואז זה הדדיות,
כן, הדדיות.
אמ...
לא שוויון, לא שוויון במובן הזול.
האיש והאישה הם שונים במהותם ושווים בחשיבותם.
וכשאתה מדבר על בעל ואישה זה כאילו זה סוג של היררכיה, בעלות וכן על זה הדרך.
את המזמור הזה יש את חיל, שכרגע ציינו אותו,
יש מחלוקת בפרשנים על מי הוא נאמר.
על מי הוא נאמר.
יש דעה שאומרת שזה נאמר על רות המואבייה,
כי זאת האישה היחידה בתנ״ך שכתוב עליה אשת חיל.
כי יודע שער עמי כי אשת חילת.
יודע כל שער עמי כי אשת חילת.
יש דעות, יש מדרש שמחלק את אשת חיל ל-22 נשים שונות, כל פסוק לאישה.
אבל הזוהר וגם המדרש אומרים
שזה ההספד שהספיד אברהם את שרה.
כל המזמור הזה, מההתחלה ועד הסוף,
זה ההספד שאמר אברהם כששרה נפטרה, ואז תראו את המדרש.
ואברהם זקן בא בימים.
זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא.
כל הפסוק הזה נדרש בשרה.
כל הפסוק, הכוונה כל המזמור.
למה? שכתיב למעלה, ואחרי כן קבר אברהם וכולי.
כיוון שמתה שרה,
מיד קפצה עליו זקנה
ואברהם זקן.
ורוח הקודש צווחת ואומרת אשת חיל.
כלומר, למה אברהם הזדקן פתאום?
כי אשת החיל שלו מתה.
משל לחובל גיבור שהיה לו ספינה,
כבש את המים ואת הרוחות, באו עליו פירטים.
פיראטים, כן?
ועמד והרג את כולם.
לאחר זמן הגיע לפתח הלימין, פתח הלימין זה כנראה איזה מפרץ כזה, סוער,
שיש שם רוח.
באה עליו רוח קשה ונשברה ספינתו.
התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי.
אמרו לו, אתמול היית מקבש את המים והורג את הפיראטים ועכשיו אתה מבקש מהאחים שיצילו אותך?
אמר להם, כל זמן שהייתה ספינתי קיימת,
הייתי גיבור ולא הצלחתי שיסייני.
ועכשיו נשברה ספינתי ונשבר כוחי.
כך אברהם גיבור, באו אליו פירטין, עמד והרג את כולם,
שנאמר ויחלק עליהם לילה, הוא ועבדיו היקם.
ומה לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות?
ובכל נקראת כספו ביום אחד,
נראה גבורה שהייתה בידו, שנאמר בעצם היום הזה נימול.
אמרו לו, אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב ברוך אברהם לאל עליון, ועכשיו אתה אומר גר ותושב אנוכי עמכם?
אמר להם,
ומה אעשה שמתה אשתי שנאמר והקברה מתי מיד ואברהם זקן.
אשת חיל מי ימצא זו שרה כי היא שייפת מרעת.
בטח בלב בעלה זו שרה שנאמר בה המרינה אחותי את.
אז כל המזמור הזה שמתאר אישה מאוד מאוד עצמאית
שלא זקוקה להתחתן עם מישהו כי חסר לה שמי שיפרנס אותה או חסר לה שמי שיקנה לה שדות או משהו כזה היא יודעת לעשות את זה לבד.
כל המזמור הזה נאמר בשרה את כל העוצמה הזאת של שרה
ושל אברהם הם לוקחים ביחד ומחברים לזוגיות לכתחילה.
כל זה קורה לפני יצחק.
לפני שבכלל נולד יצחק. לזה נולד יצחק.
יותר נכון. כן, יונתן.
המדרש הזה שהבאתי לך כאן.
והזוהר, תקל זוהר חיי שרה.
תחילת פרשת חיי שרה.
יש כאן,
אז יש כאן, זה דבר נפלא מאוד.
אז כאילו אברהם ושרה מתקלים את כל מערכות היחסים. ואגב,
אברהם מצד עצמו לא היה לוקח עוד אישה.
הוא רצה להישאר רק עם שרה.
מכיוון ששרה מצווה עליו לקחת את הגר, אז הוא לוקח. אבל מצד עצמו אברהם נשוי רק לשרה.
כן.
אז אומרים, שקר החן והבל היופי מצד עצמה, משאירת השם היא תתעלל בה, היא תתעלל בה
בחן וביופי.
בסדר?
שקר החן והבל היופי זה מצד עצמו, היא מועדה. אבל עכשיו שאישה יראת השם,
היא גם צריכה להיות יפה.
יש גמרא נפלאה במסכת בבא ותרא,
בדף נח, קל לזכור,
דף חן.
הגמרא אומרת,
רבי בנאה אברהם כמציין מערתה.
הוא היה מציין מערות.
כמטה למערתה דאברהם,
כשהוא הגיע למערה של אברהם,
אשכח אל אליעזר עבד אברהם דקאי כמא באברה, את אליעזר עבד אברהם שעומד בפתח.
אמר לו מה יקעביד אברהם? מה עושה אברהם?
אמר לה גני בכנפי דשרה וכמאייני לבריישי.
אברהם שוכב,
מה?
בחיק שרה,
והיא מעיינת לו בראש.
מפספס... מה?
זה כבר מפרש. הגמרא מעיינת לו בראש, בסדר?
עכשיו, זה דברים, כן, דברי אגדה מופלאים מאוד במסכת בבא בתרא.
אבל קודם כל, הסיטואציה,
הגמרא שם ממשיכה ואומרת שבעולם הבא אין יצר הרע, ולכן הם יכולים להיות בצורה הזאת.
יש כאן איזו צורה מאוד מאוד, מה?
מאוד קרובה, מאוד איניטימית, מאוד...
שגם מביאה לידי ביטוי את העובדה שכאילו אברהם הוא
כמו בחיקה של שרה, כמו השרה מניקה את אברהם, כן? היא כאילו, אברהם טפל לשרה בנבואה, אבל זו ודאי
סיטואציה שמבטאת את מערכות היחסים הזוגיות ביניהם, נכון?
והמהר״ל, בחידושה אגדות, מעריך פה,
הבאתי כאן חלק קטן
מהמהר״ל
שבדיוק אומר את מה שדיברנו.
אמר דגני בקנפי דשרה.
כלומר,
שמן העבד מאליעזר, שמקודם דיברנו עליו,
יש לעמוד בכל מדרגת אברהם שהוגנה בקנפי די שרה. דע,
כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם. אתה רוצה לדעת מה זה אחדות?
מה זה זוג שהוא אחד כמו שראינו והיו לבשר אחד וכל זה קורה כשעדיין כאילו
המרינה אחותי את שעדיין אין להם ילדים כי אי אפשר להגיד על אברהם ושרה שהם אחד בגלל יצחק כי עדיין יצחק לא בא לעולם.
אז איך המרינה אחותי את? אנחנו אחד ברעיון אנחנו אחד בשאיפה אנחנו אחד בלב אנחנו זוג אחד
אנחנו אוהבים אחד את השני, פועלים אחד בשביל השני,
כורתים ברית אחד עם השני, נאמנים אחד לשני.
אומר המהרל, אין יותר מאברהם ושרה.
וזה שהכתוב אומר, תראו איזה יופי, איך הוא דורש את הפסוק. זה פסוק בישעיהו.
הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תכללכם.
מה צריך להיות עכשיו כתוב? כי אחד,
מה?
אחד קראתים,
נכון?
כתוב כי אחד קראתיו.
אז צריך להיות כתוב כי אחד קראתים,
זה טעות שגיאת כתיב, נכון? הביטו אל אברהם ואל שרה,
שניהם, קראתי לשניהם אחד.
אבל אם הם באמת אחד,
אז לא צריך להגיד בלשון רבים, מספיק להגיד.
אומר המהר״ל, על שניהם הוא אומר כי אחד קראתיו.
כי אברהם עם שרה הוא אחד.
זו זוגיות אמיתית.
ודבר זה מפני כי אברהם הוא היה התחלת העולם.
כי עיקר העולם הם ישראל, וזולת זה העולם הוא טוב.
והתחלת ישראל הוא אברהם, שהוא התחלת הכל.
וההתחלה ראוי שתהיה אחת בעבור שההתחלה מפה על אחד,
שהוא סיבת ההתחלה לכך מתדמה במה אל הסיבה שממנו ההתחלה וכולי אז כאילו זה צריך להתחיל מההתחלה משורש אחד אבל עכשיו הוא מנסה לברר מה הכוונה שהיא מעיינת לו בראש
האמת שזה ממש פשט אתה אמרת פולקינים אני לא זוכר שהסתכלתי נדמה לי ברשב״ם לא נראה לי שהוא מפרש את זה ככה שם אבל זה ממש פשט
מה זה מעיינת לו בראש
מנסה להבין את הראש שלו
כלומר שרה
אתה יודע, אפשר לנסות להבין את הגוף, אפשר להבין את הלב, אפשר להבין את הרגליים, לא יודע.
שרה כל החיים, היא מנסה להעמיק בראש של אברהם, להיות איתו, מה שאומרים, כמעט להגיד כמו סלנג, בראש אחד.
כן, אנחנו אותו ראש, בראש אחד, אנחנו ממשיכים עם הראש הזה.
אז שרה מעיינת
בראש של אברהם ורוצה להתחבר אליו דרך הראש, דרך האידיאל המשותף.
כלומר, מה שבונה ויוצר זוגיות משותפת זה שיש לה גם אידיאל וערך משותף שמחבר.
כמו אברהם ושרה, שיש להם אידיאל לפרסם שם השם בעולם.
כך אומר המהר״ל.
ומה שכתב,
כי רגע זה מסוכן,
הוא יתאהב בו, יתאהב בו, מחר זה יעבור.
כשאתה מתחבר אל הערך,
אל האידיאל, זה נצחי.
ומה שכתב דגני בכנפי דשרה, מורה על חיבור שרה אל אברהם ואברהם אל שרה,
ומה שאמר מעין אלה ברישו, הוא מורה על חיבור שרה אל אברהם,
שהיא נמשכת אליו, הכוונה נמשכת אל הדעת שלו,
אל הראש שלו.
והוא חיבור שרה אל אברהם, וכאשר כל אשר המקבל רוצה, כמו שמקבל, אז ימצא המקובל שלום.
מי המקבל מתנגד אליו, לא ימצא המקובל אצל המקבל שלום.
לפיכך אמר, דמעייני לבריישי.
ודבר זה נחת ועונג המקובל אשר ימצא אצל המקבל.
היא רוצה לקבל,
היא רוצה ללמוד ממנו, היא מעיינת לו בראש, היא רוצה,
וגם הוא כמובן לומד ממנה.
ולומר, כלומר, אברהם ושרה לא התחברו, לא רק במידות,
שהם היו מתנהגים אחד לשני בדרך ארץ,
ולא רק בפרקטיקה,
הם קודם כל היו מחוברים במה?
בראש, באידיאל. איך יוצרים את האחווה הזאת? איך יוצרים את האיחוי הזה?
כששני בני זוג יש להם איזה ערך, איזה אידיאל משותף,
ולאורו הם הולכים, זה חיבור.
הוא בא לומר, כי שרה גם כן מתחברת אל אברהם,
עד ששניהם מתחברים זה לזאת, וזאת לזה. יפה, נכון, המהר״ל כאילו, המהר״ל יכול להגיד עד ששניהם מתחברים,
אבל הוא עשה את זה
וזאת לזה, ובזה החיבור הם אחד לגמרי.
אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה.
קודם כל זוגיות,
ואחר כך הולדה.
אמרינה אחותי את, אנחנו אחים, אנחנו מחוברים,
אנחנו בשר אחד, לא רק בגלל הילד שיגיע בהמשך.
כבר כעת אנחנו אחד בידיעה על ברעיון ויש כאן זוגיות, ובזה בעצם מחזירים את הבריאה לכוונתה הראשונה.
הבאתי כאן בסוף איזה משהו שראיתי השבוע ואמרתי אני אביא לכם אותו.
קצת מזכיר את המדרש שקראנו,
איך זה נראה כשבני זוג הם אחד ופתאום מישהו נעלם,
מישהו נפטר.
יש כאן מכתב שכתב הרב סולובייצ'יק
מיד אחרי מלחמת ששת הימים לגברת מרים שילו, היא נפטרה כבר מאז,
היא הייתה אשתו של הרב דני שילו.
אז היא כותבת לו מכתב למה הוא לא עולה לארץ.
מיד אחרי מלחמת ששת הימים היה פריט רצון וכולי.
אז הוא עונה לה
שלום וברכה.
אני מבקש סליחה על אשר לא נזדקקתי להיגרתה בדחיפה
ואיחרתי עד כה.
קשה הייתה עליי וגם עדיין קשה היא הכתיבה.
שקוע אינני באבלות על מות רעייתי החביבה בבת עיני וחמדת נפשי זל.
עולמי התמוטט וחרב.
כאמור גם עכשיו אני כותב בדמע ובדם ליבי הקרוע והמורתח".
התמוטט לי העולם.
הוא כותב במקום אחר, לפני שהיה מכין שיעור כללי,
דרשות וכל זה, הוא היה אומר לה, מה את אומרת?
הם מכינים ביחד, איפה צריך להדגיש?
אז הוא אומר, גם עכשיו אני כאילו שואל אותה, אחרי שהיא נפטרה, אבל אין בת קול שתענה לי.
ואז הוא אומר, אני מודה לה על דבריה ומקבל את תוך חטאה ברצון, חטאתי לארץ הקודש,
מיני ולמפגרים,
הרבה גורים בלתי תלויים מכבוני,
בכל זאת אני מבקש אמתלה ואין אני מלמד סנגוריה על עצמי,
אשמתי,
והקולר תלוי בצווארי.
אשתקד החלט נמי ורעייתי לבוא ארצה לעשות כמה חודשים,
אבל רבות מחשבות בלב אדם,
רבות הנחותיי וליבי דביי. ואז מה הוא אומר?
הרבה ממכריי מידידיי יושבים בין בארץ ובין בגולה מאיצים בי שאבו עכשיו.
גם גברתי הדגישה במכתבה, כשעת רצון וגם כשעת משבר רוחני היא עתה.
אולם רבותינו סיפרו לנו על כיפה של חשבונות שהייתה חוץ לירושלים.
מפני שכל המחשב ומוצא חשבונו חסר ומצטער.
ובירושלים כתיב משוש כל הארץ.
הדברים קל וחומר לכיפה של אבלות קודרת
שאני נמצא בתוכה,
שצריכה להימצא חוץ לירושלים.
איך אפשר לי עכשיו לעלות ירושלימה ואני איש כשרוח ומר נפש?
אין ההשראה חלה במצב של דיכאון, נצות וצער. בואו נסיים פה.
גם משפטים חשובים, תקראו אותם בעצמכם. זה מאוד מאוד מזכיר את המדרש שאמרו לאברהם, אתמול היית כזה רע, חשוב, שולט בכל העולם,
ועכשיו אתה אומר גבר תושב, אמר להם, מה אעשה שמתה אשתי?
כן, שנשברה ספינתי.
קשר זוגי עמוק הוא קשר זוגי כזה.
בא לידי ביטוי גם בחיים וגם בפרידה, באופן הזה, במכתב הזה, ככה הדבר הזה בא לידי ביטוי. ואברהם ושרה מראים לעולם כולו איך נראית זוגיות אמיתית ועמוקה.
כמובן שיש עוד מדרגה להתקדם אליה נוספת,
וזה בזוג שבאמת מבטא יותר מכל את הזוגיות שלנו היום, וזה יצחק ורבקה, ועל זה נדבר בעזרת השם באחד השיעורים בהמשך הפרשות.
כל טוב.
