טוב, צהריים טובים. אנחנו בנפש הפרשה בפרשת לך לך תשע״ט,
בעזרת השם וישועתו.
והפרשה הזאת,
כמובן מלאה בכל טוב השם,
ומספקת לנו גם איזו יכולת ללמוד לעומק,
בדוגמה טובה,
תורה שהיא הרבה יותר מתורה, היא ממש שיטה
של הבעל שם טוב שהזכרנו הרבה מאוד פעמים.
שכל תהליך רוחני מורכב משלושה שלבים,
אפשר לקרוא להם כך,
הכנעה, הבדלה והמתקה.
אנחנו, כל פעם יש הזדמנות טובה ללמוד על זה, אנחנו חוזרים לזה, כי זה תהליך נפלא מאוד. בפרשה שלנו יש
כמה וכמה דברים שהבעל שם טוב בעצמו אומר עליהם
שהם הכנעה, הבדלה והמתקה. חלק גדול מהדברים אנחנו מנסים לשער,
איך זה נראה, אבל כאן זה ממש,
מכאן הבעל שם טוב מחלץ
דוגמאות לשיטה הזאת, בסדר?
אנחנו כמובן עסוקים, ברוך הבא רבי משה, יש פה דפים,
אנחנו כמובן עסוקים
במצוות ברית מילה
שמופיעה בפרשה שלנו, וברגע שאנחנו לומדים את השיעור הזה עכשיו,
באולם מתחת
יש ברית של תאומים.
כן.
עכשיו במנחה, אז
מי שמרגיש אחרי השיעור צורך לממש את השיעור, אז ירד קומה אחת ויראה ברית מילה.
ברוכים הבאים, בכבוד, יש דפים, קחו דפים.
אז האמת שהדיון שלנו
הוא מתחיל כבר מהפסוק עצמו.
למה?
כי הפסוק עצמו הוא לכאורה דבר והיפוכו.
כתוב, ויהי אברהם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא אדוני על אברהם ויאמר אליו אני אל שדי, התהלך לפני ואהיה תמים.
מה שהיא אומר, ואהיה תמים, אף זה ציווי אחר ציווי, אהיה שלם בכל ניסיונותיי. זה פשט.
לפי מדרשו היא תלך לפניי במצוות מילה ובדבר הזה תהיה תמים
שכל זמן שהעורלה בך אתה בעל מום לפניי
דבר אחר ויהיה תמים עכשיו אתה חסר חמישה איברים
שתי עיניים שתי אוזניים בראש הגבייה אוסיף לך אות על שמך ויהיו מניין אותיותיך רמח כמניין איבריך אז אפשר להגיד שכבר רשי בעצמו
בשלושת הפירושים שהוא שתיים וחצי שהוא מביא כאן
הוא הולך לפי הסדר הזה של הכנעה הבדלה המתקה אבל קודם כל בואו נשים לב שיש כאן איזה סתירה בתוך הפסוק
הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם להוריד מעצמו משהו, נכון?
להוריד אורלב, אבל הוא קורא לזה אחר כך מה?
תמים.
בדרך כלל זה הפוך.
יש משהו חסר,
ואז אני מוסיף,
אז עכשיו זה שלם.
פה יש כאן איזו תנועה הפוכה, יש כאן משהו שהוא לכאורה על פניו מיותר.
בגלל שזה מיותר אני צריך להסיר אותו, ואז ישנה תמימות, כן?
אז אנחנו ננסה להבין לגבי מצוות ברית המילה,
מה בדיוק הטעם שלה,
מהם הטעמים השונים למצווה הזאת,
ואיך הם מסודרים באופן נפלא לפי הכנעה,
אבל טיפה כדי להיכנס קצת לאווירה ולעניינים,
בואו נראה את התורה של הבעל שם טוב.
ברח לי פה הכותרת, זה מכתר שם טוב עוד כח.
נודע מה שכתוב בספר עץ חיים, עניין מצוות מילה וחשמל,
שם מדובר בסוללות. המילה חשמל היא מילה שמופיעה בספר יחזקאל,
אנחנו מכירים אותה היום מחברת החשמל,
אבל שם בספר יחזקאל זה מופיע בהקשרים אחרים
שהוא מיד יסביר אותם.
ונראה לומר, להלביש הדברים,
שזה שמצוות מילה שייך בין בתורה, בין בתפילה, בין בעסק המצוות,
וזה סוד חשמל.
וקיבלתי ממורי הבעל שם טוב סוד הכנעה, הבדלה והמתקה,
שצריך בכל עסק תורה ותפילה,
וכתבתי על זה במקום אחר כי לא ניתן רשות וכולי,
וזה סוד חש מל,
שצריך לחשות עד שמל וכורת הקליפות,
ואז ימלל וידבר למתק הדינים בשורשם.
אז הנה, במילה חשמל נמצא סוד הכנעה הבדלמתקה. מה זה חש?
מל, זה בעצם שלוש פעולות.
פעולה ראשונה, חש,
תחשק, תשתוק.
ואחרי זה, מל. מל זה לכרות,
להפריד,
להבדיל בין דבר טמא לטהור וכולי.
ואחר כך המל השני זה למלל, לדבר, וזה כבר פעולה של המתקה.
אומר הבעל שם טוב, הפעולה הזאת היא הכנעה, הבדלה, המתקה, חשמל,
שתיקה, כריתה, דיבור, שייכת בכל דבר רוחני, גם בתורה, גם בתפילה.
כל דבר הוא בעצם עובר איזשהו תהליך של ברית מילה,
שאנחנו קוראים עליו בפרשה.
והוא סוד התפילה שביאר מורי בשם רבו, ולכן נקראו מחס וחקלא, כמובן המקובלים.
ולכן צריך להיזהר,
להפריד מחשבתו ממחשבות זרות,
ועל ידי זה גורם להבדיל ולפרוש השכינה מהקליפות וכולי.
לכן תיבת מעל סובל שני פירושים.
דיבור, הראשון זה דיבור,
דיבור, והשני, כריתה והבדלה.
זה נמשך מזה כאמור, וזה יסוד חשמל,
שצריך להכרית את הקליפות, ואחר כך מעל דיבור בעסק התורה ותפילה,
שהיא הבדלה והמתקה.
אז הוא קודם כל בנה כאן את העיקרון.
עכשיו הוא מדגים את זה על משהו שהוא לא ברית מילה.
אנחנו נראה את הדוגמה שלו, ואז נחזור חזרה למצוות ברית מילה וננסה להבין איך, ממש תסביר את זה בצורה,
אני מקווה בעזרת השם מובנת לכולנו,
איך מצוות ברית מילה היא מאוד מאוד, היא עצמה, הדוגמה הטובה ביותר
להכנעה עבד על ים תקו. הוא מתחיל מדוגמה אחרת מתחילת הפרשה.
ויאמר
אדוני אל אברהם, לך לך מארצך,
ממולדתך,
מבית אביך. יש פה
שלוש פעולות, שלוש הרחקות.
ברגע שזה שלוש, ישר אני קופץ לי, מה?
הכנעה, הבדלה והמתקה, נכון? הנה,
בכל דבר, כן, ברוך אתה, אדוניים,
עכשיו קוראים לו.
ובזה יובן לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, שיתרחק מן גימל בחינות
נגד גימל בחינות הנאל. הכנעה, הבדלה והמתקה שבער מורי,
כי מצד ארציות והחירות החומר והקליפות נמשך גסות הרוח.
לקח יזהירו, לך לך מארצך.
כלומר, דבר ראשון, תתרחק מהארציות.
זה כאילו הכנעה. תפסיק להיות חומרי,
תפסיק להיות גשמי, תפסיק להיות גס. כאילו ככה התורה פונה, כאילו הקדוש ברוך הוא פונה לאברהם, והתורה פונה אלינו. דבר ראשון, לך לך מארצך.
כלומר, האדם מבין
שהוא גס, שהוא חומרי,
שהוא ארצי, והוא צריך כאילו קודם כל לקבל את זה, להיכנע בפני התובנה הזאת, ולהבין שעכשיו מה?
כל עוד אדם מאכיל את עצמו סרטים שהוא בסדר,
והוא נחמד, והוא מגניב, והוא גדול, אז אין עם מי לדבר.
אבל כשאדם נכנסת לו התובנה שהוא במצב בעייתי,
שהוא ארצי,
שהוא משועבד לחומר,
שהוא משועבד לארציות,
אז נולדת לו בנפש תכונה של מה?
הכנעה.
מזה הוא מיד רץ למה?
להתחיל לעבוד.
מה העבודה?
הבדלה, להיבדל מהדבר הזה.
הוא אומר, לקח יזהירו,
לך לך מארצך ויבוא להכנעה,
וממולדתך,
שהוא טרח עובד עבודה זרה,
שורש הקליפות ויש כוח האב בבן.
כלומר, תתחיל להיפרד מאבא שלך.
מי שמכניס לך את כל הרעל,
אז זה הקישור שלך לאבא שלך, ולכן כתוב שאברהם נסע ביר מותרח בחרן. עכשיו, אתם יודעים שראשי עושה חשבון
שטרח לא בדיוק מת בחרן,
אבל התורה שינתה כדי לא להגיד שאברהם עזב את אביו בעודו חי, אבל בעצם מה שעושה אברהם, מה?
הוא נפרד מאבא שלו, משאיר את אבא שלו בחרן, והולך.
מקבל את אביך ואת אמך,
אבל אתה ואביך חייבים בכבודי,
שאם יאמר לך אביך עבוד עבודה זרה, לא תשמע לו. יאמר לך חלל שבת, לא תשמע לו. אז אם תרח,
אבי אברהם, יש לו עסק גדול לאלימים ופסילים,
אז אברהם לא חייב בכבודו.
בסדר?
ברור?
אז זו ההבדלה, אברהם נבדל מתרח.
ואז מהי ההמתקה?
אז זה מולדתך וכו'.
יש כוח האב בבן, כמו שכתב הרבי בספר יצירה,
כי כוח הבנה היא בבניין, ולכך צריך הבדלה להפריש.
ולהבדיל הקליפות שמצד האב המולידו.
ומבית אביך שהיה בחרן, כמו שכתוב על ים הטרח בחרן,
ודרשו חז״ל עד אברהם היה חרון אף של מקום,
שהוא דין וגבורה,
ואברהם בחינת חסד ימתיק הדין בשורש החסד שיש בה גבורה והדין ההוא,
כמו שכתוב במקום אחר בשם מורי, איך למתוק את הדין בשורשו, אנחנו תכף נבין מה זה למתק את הדין בשורשו,
ואחר המתקה אז תשיג בחינת הארץ שעריך.
כלומר, ממולדתך,
מארצך, סליחה, ממולדתך, מבית אביך.
אם תלך מבית אביך,
שזה חרן,
מה יקרה?
יפסק חרון אף בעולם.
אתה תצליח להמתיק את הדין בשורשו.
מה זה להמתיק את הדין בשורשו?
זה לקחת את כל... אני אתן דוגמה להמתיק את הדין בשורשו, בסדר?
כדי שזה יהיה ברור.
מה?
כן, זה תמיד נכון, אבל נגיד שהאדם היה...
נועם, ברוך הבא.
אני רואה אותך, אני נהיה שמח אש.
פשוט פשוטו כמשמעו.
נגיד שהאדם היה,
יש הרבה דוגמאות לתת לזה.
נמצא את הדוגמה הפשוטה.
זה לא דוגמה, זה כמעט פשט. אדם היה אומן, למד משחק, למד תיאטרון, כל הדברים. עשה מה שעושים אומנים, ושיחק בהצגות כאלה, כשרות יותר או פחות, או הרבה פחות, או הרבה הרבה פחות, כאילו, בסדר?
ואז
הוא פתאום מבין
שהוא משועבד גם לקהל ולזה ולאדרנלין הזה, ושהוא עושה דברים, והוא רוצה
לשוב בתשובה, קודם כל תשובה נפשית, לאיזה בריאות נפשית לעולם פנימי, אז מה הוא עושה?
קודם כל באה לו הכנעה.
רבותיי, שימו לב, הכנעה, הכנעה זה תחושה, הבדלה זה עבודה, המתקה זה תוצאה.
הוא קודם כל מבין שהוא במצב לא טוב,
הוא מבין שהוא, ואז הוא עושה הבדלה, הוא הפסיק עם זה לגמרי, זהו.
נכנס לבית מדרש, יושב ללומד, לא רוצה לראות, זורק את כל הזה, נועל בארון.
עוברות כמה שנים,
עד שהוא נהיה מסוגל לחזור חזרה, נגיד, לעמוד על במה ולשחק,
ולהשתמש בכל הכישרונות שהוא למד,
בטומאה, אבל הפעם בגרסה מתוקנת, לטובת הקדושה.
לטובת
דברים חיוביים.
רק אז הוא מתקן את הדין בשורשו.
ממתק אותו בשורשו.
פתאום זה נהיה מתוק.
כי אם הוא לא היה לומד משחק בתור חילוני, אז גם בתור זה הוא לא היה יכול לשחק.
אבל בגלל שהוא למד שם, יש לו את הכלים ואת היכולות.
או לדוגמה, אדם שהיה, לא יודע, היה פורץ.
היה מומחה בלפרוץ לרב בריא. הוא היה עושה תשובה, אוי ואבוי,
איך הייתי דבר כזה?
ואז בשלב מסוים הוא אומר, אני צריך להמתיק דין בשרשו.
והוא נהיה פורץ להציל אנשים שנתקעו במעליות וכאלה. הוא משתמש בכוח הפריצה, או שהוא, דרך הפריצה יש לו איזו חשיבה כזאת,
חשיבה יצירתית, אז הוא עושה כל מיני דברים, הוא פורץ דרכים.
משתמש בכוח הזה, אבל הפעם לחיוב. הוא פוגש אותו בגרסה מתוקנת.
זה אברהם הגדול. מה?
איך? אברהם הגדול. בדיוק, ועכשיו, נכון, בדיוק, יפה. לכן אנחנו מזכירים בליל הסדר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. למה להזכיר את זה?
כי הייתה להם נטייה רוחנית חזקה.
הרי אברהם, הרמב״ם מתאר, הוא היה בהתחלה פילוסוף,
והוא ניסה מלא מלא דברים.
כלומר, היו כאלה שבכלל לא עניין אותם, עזוב את זה, אני אתן לי אוכל, כסף וכו'. אברהם היה לו חיפוש
עד שנגלה על הבעל הבירה.
הציץ על הבעל הבירה, אבל בסדר, אז את התכונה הזאת אברהם מגייר.
אז
הנה דוגמה ללך לך. אומר לו הקדוש ברוך הוא, קודם כל תתנתק מהארציות.
אחרי זה,
קודם כל תבין, סליחה, שאתה בתוך ארציות.
אחרי זה תתנתק עם בית אביך, ואז יהיה מהלך של המתקה, ייפסק חרון אף ה' בעולם, עד כאן חרונו של מקום,
כי מגיע אדם שאיתו אפשר לקדם את העולם וכן הלאה דרך. אז זה רק איזו דוגמה קטנה, בדיחת הפרשה, אנחנו רוצים בעיקר לעסוק במצוות ברית מילה. דבר ראשון,
אבל הפעם בגרסה מתוקנת.
יפה. הוא מתקן את הארציות, הוא לא משתעבד אליה,
הוא לא עובד אותה, אלא הוא מביא את מחבר שמיים והארץ.
זה הרמז לאברהם. איפה הרמז לאברהם בתורה?
איפה עמוס אברהם בתורה?
אלה תולדות השמיים והארץ בעיברעם.
אל תקריא בעיברם אלא באברהם.
אברהם מחבר שמיים וארץ. ברוך אדוני
אל עליון קונה שמיים וארץ, אשר מגן צריך בידיך.
הוא מברך מלכית צדק את אברהם בפרשה שלנו.
אברהם הוא העבד או הבן או האהוב של אל עליון קונה שמיים וארץ.
מי פרסם את העובדה שהקדוש ברוך הוא קונה שמיים וארץ? מי הוריד את השמיים לארץ?
עברה?
טוב, אז בואו נחזור חזרה למצוות ברית מילה.
אמרנו שמצוות ברית מילה בעצמה יש בה הכנעה, הבדלה והמתקה.
הכי קל, אז אני אומר עוד פעם, זה אומר שאנחנו נתחיל מאיזושהי נקודה ונחזור חזרה לאותה נקודה בגרסה מתוקנת וממותקת.
השלב הראשון הוא הכנעה. מה זה בעצם אומר הכנעה?
זה אומר שהאדם נברא
עם אור לה,
שזה אור,
לפי הדברים האלו זה אור שנמצא באדם,
והאור הזה הוא גורם לאדם לגסות יתר.
גסות יתר. בואו נראה. מי שראש וראשון לא מדברים בזה זה הרמב״ם במורה נבוכים.
אומר הרמב״ם ככה,
בהכנעה.
יש לו שני פירושים.
יש לו גם הכנעה וגם הבדלה.
וכן המילה אצלי,
אחד מטעמיה,
למעט המשגל,
ולהחליש זה האיבר כפי היכולת.
כלומר, ממש
להכניע את האדם. תדע לך, אם לא היינו מכניעים אותך,
האדם היה להוט אחר...
מה אנחנו צריכים לספר סיפור? אנחנו יודעים הרי מה קורה היום.
איך הפורנוגרפיה מגלגלת העולם על האצבע הקטנה וכל העולם להוט אחריה. זה הדבר שמגלגל הכי הרבה כסף, יותר מספורט ויותר מהימורים,
הפורנוגרפיה. יצר המין, נופלים בזה גדולים וקטנים, שועי עולם, נשיאים,
רוזמים, כולם, מגלגל אותם ככה.
אז אומרת התורה לנו, כן, אם אנחנו לא נעשה לכם נזק,
בהמשך הוא יגיד את המילה הזאת, היא נזק,
ולא נכניע קצת את הסיפור הזה,
אז אתם תהיו שטופים אחר הארציות והתאווה.
אז ממש מכניעים את האדם,
גורמים לו להיכנע לפני איזה גורם אלוקי תקיף.
כאילו האדם מבין שכמות שהוא, הוא עלול, למה?
לתאוות חומריות. ואני אומר עוד פעם, אנחנו לא צריכים,
הרמב״ם כותב את זה, אנחנו רואים את זה במציאות.
כן, אז תחשוב מהקודש.
וכן המילה אצלי, אחד מטעמיה למעט המשגד הוא להחליש את זה האיבר כפי היכולת,
עד שימעט במעשה הזה.
כלומר,
עובדתית עכשיו אני מדבר, העורלה היא גורם, עובדתית, כן, פיזיולוגית, העורלה גורמת
להנאה מינית מוגברת מאוד.
כן, האיבר הזה הוא
יותר עטוף
ואז הוא יותר יכול להתחכך וזה גורם פשוט להנאה מינית מאוד מאוד חזקה שהיא פשוט שוטפת האדם.
שרת העולה יוצרת איזו רגישות,
אפשר להגיד, נראה פה למטה, יוצרת איזו כמעט
רגישות על גבול הכאב, אבל רגישות על גבול הזה, והיא
איכשהו ממעטת את האדם הזה, בולמת אותו
עד שימעט במעשה הזה.
וכבר חשבו שזאת המילה, היא השלמת חסרון היצירה.
אתם מבינים?
כלומר, יש כאלה שאמרו, האדם נברא עם משהו מיותר,
כמו שלפעמים נברא בן אדם עם איזה, לא יודע מה,
יש לו איזה תוספת של, פתאום האוזן יש לה איזה משהו, אז הולכים לכירורג והוא מוריד, נכון? יש כל מיני אנשים, לפעמים ילדים נולדים עם איזו תוספת מיותרת.
אז יש כאלה שחושבים שאולי גם העולה היא מיותרת. הרמב״ם אומר, לא, לא, היא לא מיותרת, לא.
מצד הגוף זה שלמות הגוף.
זה הכי חזק.
לא.
הוא מצא כל חולק מקום לומר איך יהיו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלם מבחוץ.
אומר לך הרמב״ם, לא.
היא מה שהתבאר מתועלת ההוא ראו לאיבר ההוא,
ולא ניתנה מצווה זו להשלים חסרון הבריאה, רק להשלים חסרון המידות.
הגוף
שלם עם העור לה.
המידות מקולקלות. כלומר, זה הגוף כל כך חזק שהוא מושך את האדם ליצר המין בצורה חזקה מדי.
אז תגרום, ממש, תכף תראו, הוא אומר, אז גורמים נזק לגוף
כדי למעט את התאווה הזאת. איזה חוויה עוברת לכם בראש של הכנעה?
אנחנו מבינים שאנחנו עלולים לכל טומאה,
עלולים לכל הימשכות אחר התאוות,
ולכן אנחנו בהכנעה מורידים את הראש ואומרים, נכון, אנחנו צריכים
לעשות לעצמנו איזושהי פעולה כדי שלא נהיה כשפלים שבבעלי החיים,
יותר גרועים מהם.
בעל חיים הוא מסתפק רק לצורך ההולדה, בני אדם עושים תקלות וכן וכן.
נכון, בסדר, נכון. קודם כל, חד משמעית,
שלא יהיה ספק, זאת מצווה מוזרה מאוד,
משונה מאוד, וזה אחד הפלאים הכי גדולים שהגמרא מעידה על הפלא הזה,
שעם ישראל היום, במצב שרוב עם ישראל לצערנו עדיין לא שאומר תורה ומצוות,
ולא מדקדקים בקלה כבחמורה, על המצווה הזאת מוסרים את הנפש.
90% מהילדים הנימולים הנולדים, הבנים בארץ היהודים הם נימולים.
עכשיו לא משנה איך נימולים, האם זה באולם, ברופן, נימולים.
הרדמה, לא הרדמה.
עכשיו, אתה אומר, תשמע, זה ילד, תינוק, שמונה ימים, אחרי הכל מדובר בניתוח, כואב, דם, עניינים, אימא, שום דבר.
באמת זה פלא. אם התורה לא הייתה מצווה את זה, אז מעצמנו כנראה לא היינו מגיעים לזה.
למרות שהיום מבחינה רפואית,
עושים את זה בארצות הברית,
רוב הילדים הלבנים הם נימולים בבית חולים כבר. אבל זה עניין רפואי, סרטן הזה וכו',
פפילומה, עניינים סיפוריים.
אומר הרמב״ם,
לא ניתנה מצווה זו להשלים חסרון הבריאה,
רק להשלים חסרון המידות. והנזק ההוא הגופני, זה נזק,
לפי הרמב״ם,
הנזק ההוא הגופני המגיע לאיבר ההוא הוא המכוון.
אנחנו רוצים לגרום נזק.
אשר לא ייפסד בו דבר מן הפעולות שבהן עמידת האיש, כלומר זה לא פוגע חלילה בהולדה,
הכל בסדר, כל הפעולות הזה, וגם לא ביכולת בכלל לקיים יחסי אישות,
ולא תיבטל בעבורה ההולדה,
אבל תחסר בו התאווה היתרה על הצורך.
אנחנו ממעטים את התאווה שהיא יתרה על הצורך.
עושים כאן הכנעה.
מה? בין מי למי?
איך?
בין מי? לא הבנתי.
כיוון שאני לא יודע להגיד לך את ה... לפי הרמב״ם כן.
לפי הרמב״ם כן.
אבל זה גם, זה הגיוני.
תחשוב על זה, זה הגיוני. הרי כל הסיפור של היחסי אישות זה בנוי על חיכוך וכן.
וברגע שיש לך משהו שכאילו מאפשר לך עוד איזה שכבת הגנה, זה מגביר טענה, אני מניח.
והיות המילה מחלש את כוח הקושי ופעמים שתחבר ההנאה, הוא דבר שאין ספק בו, הנה.
כי האיבר כשישפך דמו ויוסר מכסהו מתחילת בריאתו ייחלש בלי ספק.
חד משמעית אומר הרמב״ם, זה מחליש את כוח המין,
את יצר המין.
ובביאור אמרו החכמים, הניוולת מן הערל קשה לפרוש.
כן, למה? כי יש שם יותר הנאה.
וזהו החזק בטעמי המילה אצלי. יש כל מיני טעמים למילה,
הרמב״ם אומר, זה הטעם הכי חזק.
ומי היה מתחיל בזה המעשה? אברהם,
אשר נודע מיראת חטאו מה שזכו החכמים זל באומרו, איננה ידעתי כי אישה יפת מראה.
אז זה ממש הכנעה חזקה, נכון?
אברהם התחיל בברית המילה,
אשר נודע מיראת חטאו,
מה שאמרו החכמים, הננה ידעתי כאישה יפת מראה, את הכוונה שרק עכשיו הוא הסתכל על יופייה. היה ירי חט גדול מאוד, הוא היה,
בסדר, אז אברהם, הוא היה עבד על עצמו, מאוד מאוד ניקה עצמו מן התאוות,
והוא הראשון שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו על ברית המילה. אז זה הכנעה.
זה גם הכנעה וגם הבדלה, אבל מיד הוא כאילו, כן, זה בעצם הולך ביחד. הכנעה זה קודם כל התובנה שבמצב שלי כרגע אני חסר,
אני פגום,
ותאוות עמי יוכלה לשטוף אותי, ולכן מיד אני הולך לעשות מה?
פעולה. מה הפעולה?
הבדלה.
הכריתה של האורלה זה בעצם ההבדלה.
כשההבדלה כאילו מגיבה להכנעה, היא מרככת אותה וכן על זה הדרך.
יש עוד משהו בהבדלה,
ויש במילה עוד עניין אחד צריך מאוד,
והוא
שיהיה לאנשי
זאת האמונה כולם, כלומר לאנשי אמונת אברהם,
רצוני לומר מאמיני ייחוד השם,
עוד אחד גשמי שיקבצם,
ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם והוא נוכרי.
כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע את התועלת או כדי להתנכל לאנשי זה הדת,
אך זה הפועל,
לא יעשהו אדם בו או בבניו
רק מתוך אמונה אמיתית.
כן?
אף אחד לא ייקח את הילד שלו
ויעשה לו בגיל שמונה ימים שריטה הכי קטנה בקצה של הזרת,
אם הוא לא חושב שהדבר הזה הוא על אחת כמה וכמה ברית מילה, אלא אם כן הוא מאמין בדבר הזה בכל ליבו.
מה היום?
לא, לא, בחו״ל מה שקורה זה בבית החולים, בהרדמה מקומית, בלי שהתינוק מרגיש, עושים איזה פעולה כירורגית מסוימת.
לא עושים ברית מילה כמו פה אצלנו, שהתינוק אוהב לו.
אה,
כן, בסדר, זה, כן.
לא בגיל שמונה ימים וכולי.
לא יעשה בו אדם רק מתוך אמונה אמיתית, כי אין זה סרט בשוק או קביעה בזרוע, אבל עניין שיהיה קשה מאוד מאוד.
וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצאים באנשים שהם כולם בסימן אחד,
ושהוא על צורת ברית.
סיפר השלוח הרבי בפתח תקווה,
הרב
לא בפתח תקווה,
התווהדות פה לפני כמה שנים,
הוא סיפר שהוא היה באיזה חתונה
של עולים מברית המועצות,
קצת רקדו וכל זה, והיה שם סבא
שישב בצד,
ולא רקד. אז הוא כזה בא, אתם יודעים, חבד דיקי,
לתפוס אותו לאחוז את המעגל, אמר לו לא, לא, אני לא יכול.
אז הוא אמר לו, מה קרה?
אמר לו, אני עשיתי השבוע ברית מילה,
בגיל 80.
אז הוא כל כך התרגש.
הוא אמר לי, יהודי שעשה ברית מילה בגיל 80 מגיע דולר מהרבי.
איזה דולר נתן לו.
ואז הסבא הזה התחיל לבכות.
הוא אמר כמה, תראה, לפני שהוא עלה לארץ הוא הלך לארצות הברית והוא היה אצל הרבי,
בחזוקה דולרים, וכשהוא הגיע לרבי אז הרגבי לתת לו, ואז הוא אמר לו, עשית ברית מילה?
הוא אמר לו, לא.
אמר לו, כשתעשה תקבל.
וידוע גם כן, רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כולם בסימן אחד,
ושהוא על צורת הברית, כן? אז זה יוצר איזו אחדות,
איזה...
זה מבדיל את ישראל מהגויים,
אז זה יוצר בינינו איזו אחווה,
יוצר בינינו איזו אהבה, איזה חיבור,
מבדיל את ישראל מהגויים.
וכן, זאת המילה היא הברית אשר קראת אברהם אבינו על אמונת ייחוד השם,
וכן כל מי שאימול ייכנס בברית אברהם להאמין הייחוד להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך,
וזה גם כן עניין חזק כראשון בטעם המילה,
ואפשר שהוא יותר חזק מן הראשון.
אבל מקודם הוא אמר, זה הטעם שהכי נראה לי, ועכשיו הוא אמר, רגע, רגע, גם זה נראה לי.
זה טעם אולי אפילו יותר חזק.
אז זה ממש,
הטעם הראשון הוא מאוד חזק הכנעה.
יש כאן תאווה גופנית,
תגרום נזק לגוף כדי להיבדל ממנה,
והטעם השני הוא יותר חזק הבדלה. בואו ניבדל כולנו
מהאומות עובדות עבודה זרה. איך ניבדל? דרך הברית הזאת.
יש לזה עוד טעמים, יש לזה עוד מעלות,
אתה ממליץ את אהבת המין וכו', אבל זה בעצם,
בסדר? אז הנה למה ברית מילה, הכנעה והבדלה.
רגע, אבל מה עם המתקה?
המתקה זה הכי מעניין.
מה זה אומר המתקה?
המתקה זה אומר,
בואו נגיד איזה כמה דברים בעל ת', ואז
ננסה ללמוד את זה בדרך השפת אמת.
כן?
המתקה מחזירה אותנו לפסוק עצמו.
הרי מה אומר הפסוק?
היא תלך לפני ואהיה תמין.
תעשה ברית מילה,
ודרך הברית מילה אתה תהיה שלם. הרמב״ם אמר, אתה תהיה פגום בגוף ושלם במידות.
אולי אפשר אפילו
בהמתקה טיפה יותר להעמיק את זה.
תהיה שלם,
כאילו הרמב״ם אמר, אתה תהיה פגום בגוף,
תהיה פגום בכוח המין ושלם במידות שמתרחקות מההנאה ומהחומר.
אבל בהמתקה, לפי הבעל שם טוב, אנחנו צריכים להגיד שאתה תהיה שלם במה?
בכוח המין.
כוח המין שלך, יצר המין, הוא יהיה שלם ותמים.
זו הגרסה המתוקנת.
בסדר?
איך זה יכול להיות?
יפה.
אז זו בדיוק השאלה.
לזה התכנסנו.
כמובן,
בא נניח על השולחן את השאלה, מה מטרת
יצר המין?
מה המטרה שלך?
כדי להבין מה מטרת יצר המין,
אז, כלומר שלכאורה התשובה היא פשוטה,
עמותת יצר אמין זה להמשיך את הדורות,
להמשיך את הילודה.
זה כאילו, מה השאלה?
לי זה לא טוב.
לך מה?
לי זה לא טוב. כן, יפה.
אבל המטרה הפשוטה היא לכאורה, זכר ונקבה, פרו ורבו.
אבל כשמסתכלים בתורה,
היכן מופיע האוריינטציה של יצר אמין בפעם הראשונה,
שזה העיקר בעצם,
אז זה הולך ככה.
בואו נתחיל רגע מההתחלה.
הקדוש ברוך הוא ברא את כל הבריאה, זוגות, זוגות.
הכל זוגות.
אור וחושך,
מים עליונים, מים תחתונים, ארץ, יבשה וימים,
שתי מאורות גדולים,
עופות ודגים,
ובבעלי החיים הם מיד נבראים זכר ונקבה פרו ורבו,
ורק אצל האדם הוא בורא אותו לבד,
ואז הוא אומר, אה, רגע, לא טוב לבד, מה, נעשה לו עזר כנגדו.
מראש, מה,
הקדוש ברוך הוא לא ידע שזה לא הולך לבד?
למה הוא ברא את האדם לבד ורק אחר כך הוסיף לו את האישה?
תשובה,
אם הוא היה בורא אותם זכר ונקבה,
אז באמת זה היה לצורך ההולדה, כמו שאר בעלי החיים שנבראו בעולם.
אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה לברוא את האדם רק לצורך המשך ההולדה,
הוא רוצה לברוא אותו לדבר קודם במעלה,
וזה לצורך הזוגיות.
כדי לברוא זוגיות, מה צריך לעשות?
לברום מישהו בודד, שירגיש לבד, ואז להשלים אותו.
אם אתה, תראה, אדם נברא עם היד, אז אני לא מרגיש שיש לי זוגיות עם היד שלי. זה אותו אחד, נכון. אז אם אתה נברא מראש שניים,
אז אין פה איזה, בסדר, אז שניים, זכר ונקבה, בשביל כדי לפרוט ולרבות, ויהיה לנו עוד ילדים.
אבל אם אדם נברא לבד, והוא מרגיש לבד, התורה הרי מתארת שהאדם הראשון הרגיש לבד,
הוא מרגיש בודד, והמילה רווק היא מלשון ריק,
אז יש צורך
להשלים אותו, את הבדידות הזאת, ואז נברא את הזוגיות.
ולכן הפסוק שמיד מופיע בעברה אדם, נראה, על כן
ויאמר האדם, זאת הפעם עצם העצמאי בשר ובשרי, לזאת יקרא אישה, כי מיש לוקח הזאת, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו,
ודבק באשתו והיו לבשר אחד. זה בעצם הפסוק הראשון שעוסק ביחסי אישות, ומה המטרה שלו?
אחדות, המטרה שלו להולדה.
אחרי זה מגיע פרו ורבו, זוגיות.
כלומר, המטרה הראשונה של כוח המין זה ליצור חיבור בין איש לאישה.
בין איש ואישה הכוונה נשואים, בין בני זוג.
מה יכול להפריע?
או אני אגיד את זה בצורה יותר עדינה, כדי ליצור חיבור אמיתי צריך
שתוך כדי המעשה הזה, שהוא מעשה מיני, הגוף כאילו עובד בו חזק מאוד,
האדם יהיה בתשומת לב נפשית
למי שאיתו.
כן?
אז זה השלמות שלו.
כי הגמרא אומרת שכל מי שמסיא ביתו לעם הארץ,
כאילו נתן אותה לפני הארי.
מה הארי דורס ואוכל, כך עם הארץ מכה ובועל. מי שנותנים אותו לפני איזה מחתן את הבת שלו עם אדם גס רוח,
הוא לא יהיה אכפת לו ממנה,
הוא לא ישאל מה דעתה,
הוא לא יהיה רגיש כלפיה, הוא יהיה עסוק רק בהנאות הגופניות שלו,
כמו ארייה.
אנחנו באמת יודעים שמה?
ששלמות יצר המין זה שאתה מצליח,
דרכו,
לחוות גם את הצד הנפשי של, של מי?
של הזולת.
וכאילו לשחק פה באיזה מין מנגינה שהחלק הגופני הוא משלים את הצורך הנפשי,
והצורך הנפשי משתלב עם החלק הגופני וכן על זה הדרך.
זה שלמות יצר המין.
רוצה לומר, יצר המין כמו שהוא לבד, הוא חסר, הוא פגום.
כל המטרה של יצר המין זה להצליח ליצור התקשרות אמיתית, עמוקה,
בין איש לאישה מחוברת גוף ונפש.
בסדר?
ולכן אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם,
תקשיב, העורלה מפריעה לך לזה,
כי העורלה מאוד מאוד מגבירה את החלק הגופני. זה כמו שאדם מנסה,
אה... לא יודע מה, ל...
הדבר הכי פשוט. אתה מנסה לדבר עם מישהו, ויש מסך של טלוויזיה שמשדר שטויות, לא משנה מה,
לא איזה משהו מעניין, אבל עצם הריצוד,
הוא לוקח את העין,
נכון? אני מדבר איתך, אם היה כאן עכשיו איזה מסך שמרצת איזה משהו,
בלי שאנחנו, למרות שאני רוצה לדבר איתך, תסתכל.
הייתי, אחת הדוגמאות החזקות שהייתה פעם אחת שפיניתי,
נסעתי עם חמי לבית חולים, היה מצב קשה מאוד,
ממש הגענו טיפול נמרץ,
וככה
היה בסכנת חיים,
אז כאילו הרופאים ככה הכניסו אותו לחדר טראומה, ואמרו לי, אנחנו נקרא לך,
חכה במיון.
זה רגעים שאתה מבין שמעבר לקיר אדם יקר לך ואהוב נאבק על החיים שלו.
כשאתה עכשיו בחדר מיון, מה אתה רוצה לעשות?
תגיד, תהילים, תתפלל.
קדר מיון, בהמתנה, מסך כזה ענק,
מאסטר שף. וכולם מסתכלים ככה.
בפנים אנשים נאבקים על החיים,
ופה מאסטר שף מסתכלים, ההוא אוכל את העגבנייה,
מתפוצצת לו בפה,
זה טעם, ההוא תואם זה.
עכשיו אני אומר,
השתגענו לגמרי,
הסתממנו לגמרי,
האנשים האלה,
אתה יודע, כאילו שיאים שם.
אז אני כמובן מסרב את הגב ומנסה להגיד תהילים. זה מפריע לך.
זה ממש כאילו,
זה מפריע לך, אתה כאילו...
צריך להתעמת, להתגבר. למה? כי זה משהו גופני.
משהו גופני, הגוף חזק.
זה גם מרצת בעין, זה גם מאכל,
אולי אתה בדיוק גם רעב ומכין שזה משהו שאתה אוהב.
הוא מושך אותך.
אז אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, תקשיב,
יצר המין כמות שהוא,
הוא חזק מדי,
ויפריע לך לחיות את יצר המין לפי המטרה שלשמה בראתי אותו, שזה מה?
התקשרות אמיתית ועמוקה בין איש לאישה.
של גוף הנפש.
תכף נדבר על הגויים. רגע, עוד נגיע אליהם.
בסדר?
לכן מה?
תסיר את העורלה,
ועכשיו תוכל לפגוש את יצר המין בצורה,
בגרסה מתוקנת. איזה גרסה?
שימו לב למילה,
גרסה רגישה.
עכשיו יצר המין נהיה רגיש.
לפני כן העורלה אטמה אותו, והאדם היה אטום בתוך עצמו.
הוא, כן,
אתם יודעים, יש הרבה אנשים שאוהבים נשים.
יש לו חברה, הוא אוהב אותה.
מה הוא אוהב?
הוא אוהב את עצמו ואת מה שהיא גורמת לו כשהיא לידו.
כשהיא לידו הוא מרגיש רצוי, הוא מרגיש וואלה, היא גם גורמת לו כל מיני תחושים. אז הוא אוהב את עצמו והיא שלידו מגדילה לו את האהבה העצמית. הוא לא אוהב אותה.
אין פה רגישות, יש פה אטימות.
אז העורלה אוטמת את האדם, זו מערכת סגורה של האדם בינו לבין עצמו.
הוא אטום בתוך עצמו,
הוא לא פוגש את הזולת.
במקרה הזה האישה היא לא מעניינת אותו, הרגשות שלה, המעמד שלה, הנפש שלה, לא מעניין אותה.
אז זה יצר מין פגום.
עכשיו תסיר את העור לה,
את העור המיותר הזה,
ותהפוך את יצר המין למה?
למשהו יותר רגיש,
שדרכו יותר קל לרוח לעבור,
לנשמה לעבור,
ואז תוכל להתקשר.
ואז יש כאן איזה איזון יפה מאוד בין גוף לנפש.
בסדר?
בין גוף לנפש.
ולכן אני אומר כאן איזה משהו משונה.
אתם איתי, כן?
משהו משונה.
אני זוכר שראיתי את זה, היה לי מאוד מאוד תמוה.
הגמרא במסכת שבת אומרת שיש מצווה,
התנהל לפניו במצוות.
יש מצווה לעשות מצוות יפות.
עשה לפניו,
ספר תורה נאה,
תפילי נאות.
אצל המרוקאים עושים לולב נאה.
מכירים עם זה ופונפון ועניינים.
כאילו זה.
והגמרא הזו מדברת על מצוות ברית מילה.
שגם בטרוילה צריכה להיות נאה.
והצורה, כאילו, יש ציצים המעכבים, ציצים שלא מעכבים, צריך שזה... מה זה משנה,
יש בזה איזה יופי באסתטיקה הזאת,
שמצליחה להעביר
כוח רוחני דרך כוח גשמי בהרמוניה ביניהם.
זה יפה.
אומר השפת אמת.
בפוסיק התהלך לפניי ואהיה תמים.
והנה על ידי העולה
אין הנשמה מאירה באדם.
ועל זה היית גולל אור מפני חושך.
איזה משל יפה.
העורלה זה וילון שאתה מסיר,
ואז האור יכול להאיר
ולעבור למישהו אחר. יש כאילו לאדם אור של נשמה,
אבל העורלה זה וילון.
תוריד את הווילון, האור יוכל לעבור.
ובהסרת העורלה הנשמה מאירה באדם.
ואז הוא גולל חושך מפני אור.
ואז נקרא תמים ושלם.
זה נקרא המתקה.
לפגוש את יצר המין בגרסה המתוקנת שלו, כשהוא משמש, כשהוא רגיש.
שהוא רגיש, ואז הוא מאפשר לי באמת להתקשר למישהו,
כי אחרת זו חוויה הכי הכי פוגעת.
כן, אתם יודעים, המקצוע העתיק בעולם, מקצוע הזנות,
תחשבו על איזה מקצוע זה, זה כאילו בא בן אדם ואומר, אני מעניין אותי רק אני בעצמי,
רק אני רוצה ליהנות בעצמי, אין לי שום, לא אכפת לי מיד, אני כאילו, זה כאילו הקצה של ההתנהלות הזאת.
התורה אומרת, אנחנו רוצים להשתמש בכוח הזה,
הקצה האחר, ליצור התקשרות אמיתית.
תוריד את העורלה,
תוריד את הווילון וככה יהיה אפשרות של מעבר.
גולל חושך עם פלא עור ואז נקרא תמים ושלם וכמו כן שבת נקרא שלום בסדרה אחרא התעברית בשבת הסדרה
לא נמצאת בשבת ומאיר הנשמה וזה מצוות הדלקת נר בשבת משום שלום בית
שאז בניין האדם
נשלם בכל הנרן וכמו שכתוב בזוהר הקדוש
כי כל אורות הנר וכמה וחברה ושלהבת כן השחור והלבן והאדום
הכל רומז לנרן, לנפש, רוח ונשמה של האדם בעצמו.
כן? אז הנה
דוגמה נפלאה להמתקה.
עכשיו
יש פה עוד שלב נוסף.
חינוכית הוא חשוב מאוד.
בסדר?
שלא הבאנו אותו כאן, אבל...
התהליך של הכנעה והמתקה הוא לא תמיד תהליך קל.
הוא תהליך שדורש אומץ מהאדם. קודם כל להכיר במצב שלי, לא להגיד סרטים, לא להגיד...
אדם יכול להיות שהוא צריך להכיר שהוא בגאווה
או שהוא בחומריות יתרה וכן הלאה, זה תהליך שדורש מאדם אומץ.
אומץ.
ולא תמיד יש את הכוח לעשות אותו.
בברית מילה יש
עוד מנהג נפלא,
גם אצל הספרדים וגם אצל האשכנזים.
אצל האשכנזים זה שולם זוכר,
אצל הספרדים זה ברית יצחק.
אצל האשכנזים זה בליל שבת שלפני ברית המילה,
אצל הספרדים זה בלילה לפני המילה ברית יצחק. מה עושים?
מתכנסים אנשים לבית כשהתינוק נמצא,
אומרים קטעים של הזוהר או שאוכלים ארווסט, אומרים דברי תורה,
ברכים לחי והולכים.
מה זה?
זה המתקה שלפני הכול.
אנחנו כאילו ניגשים אל התינוק
שהוא עדיין ערל,
ואומרים לו, תשמע, אנחנו אוהבים אותך כמו שאתה.
ערל!
עוד לא נעימו, אבל אוהבים אותך.
קודם כל המתקה.
ואחר כך,
יאללה, עכשיו כאילו נותנים לו את הכוח לעשות
הכנעה, הבדלה, הנתקה, את הברית ואת כל מה שצריך, בסדר?
אז נסיים בזה שכל מה שדיברנו הוא בעצם בא לידי ביטוי בהלכות מילה עצמם.
הלכות מילה עצמם מורכבות מהכנעה, הבדלה והנתקה.
איך?
ברית מילה יש לה שלושה חלקים.
חלק ראשון זה כריתת העורלה,
זה הכנעה.
חלק שני זה לקחת את אור הפריעה, יש אור דק,
תסתכלו בבריתויות, יש למוהלת שלו טיפורן,
הוא לוקח את עור הפריאה ומבדיל אותו מהבשר.
בסדר?
זה הבדלה.
והחלק השני זה שהעור שהוא הבדיל נהפך למין כתר כזה,
שנקרא ראש העטרה, והוא נהפך לנוי מצווה, לדבר שהוא יפה, כאילו מבחינה אסתטית.
וזה המתקה. כלומר, בעצם פעולת ברית המילה באים לידי ביטוי שלושת החלקים האלו של כריתה,
הבדלה, ופתאום יהיה משהו יפה.
האם פתאום יהיה איזה איבר יפה שמבטא שנעשתה כאן איזושהי פעולה,
נעשתה כאן איזושהי עבודה.
אז עכשיו אתה אומר, קודם שאלת לגבי הגויים וכל זה, ופה ושם.
צריך להגיד את האמת, מי שמבשר את בשורת המשפחה לעולם
זה עם ישראל.
הגויים לומדים מאיתנו.
המצב היום הוא ששלושת המדינות הגדולות באירופה,
צרפת, גרמניה ואנגליה,
מי שעומד בראשות המדינה הזאת זה אנשים שהם לא נשואים ואין להם ילדים.
אינגלה מרקל בגרמניה,
תרזה מיי באנגליה ועמנואל מקרו בצרפת.
אנשים שלא התחתנו ואין להם ילדים. מקרו, יש לו סיכוי, כי הוא ילד צעיר,
אולי הוא ילד להתחתן ועושה תשובה פעם ומתחתן,
אבל מרקל ותרזה מיי כבר... מה?
אבל ילדים אין לו. נשואים פה, נשואים שם, אבל אין לו ילדים.
וכלומר, יש איזה אובדן.
אומות העולם לומדות על מוסד המשפחה דרך עם ישראל.
אצלנו
המודל של האומה זה אבות ואימהות, זה משפחה.
עכשיו אנחנו יוצאים.
מה המודל של האנגלים?
איפה הם?
מהוויקינגים? ממי? מהאונים? מגתים? מי אבות האומה שלהם?
מה? אז כן, אבל אין, יש תמיד איזה מישהו אחד, לא יודע מה.
איזה מין איזה גיבור כזה, שתמיד איזה דמות כזו של גיבור. אצלנו הדמות, מה?
כן, אצלנו הדמויות שמהם אנחנו יונקים זה דמויות של משפחה.
נכון?
דמויות של משפחה, אברהם ושרה,
יצחק ורבקה, יעקב. לא, אין את זה משפחות.
לא, זה תמיד איזה מישהו אחד שהתחיל משהו, איזה מישהו שכבש את ה... איזה מישהו שזה גיבור מיתולוגי כזה.
אין משפחה שם.
גיבור, גיבורה, לא משנה, אין להם משפחה.
אז באמת העולם לומד על נושא המשפחה מעם ישראל.
ואצלנו בפרשת לך לך, ממש רואים איך התהליך הזה של הכנעה, הבדלה, המתקה,
שהוא תהליך רוחני שנעשה בכל דבר, ומקבל כאן, זה ממש הדוגמה, הליבה,
שאיך תהליך כזה קורה לפי הרמב״ם, הכנעה, לפי הרמב״ם, הבדלה,
פתאום הכל מתהפך לנו, אנחנו מבינים ששלמות יצר אמין זה להפוך אותו לדבר רגיש,
שמרגיש את הזולת וקשוב אליו ויוצא לקראתו ונקשר אליו באמת, ואז זוהי תכליתו האמיתית שנזכה לזה אמין.
חזק וברוך אחי ורעי.
