אנחנו בנפש הפרשה שמתחילים את החורש בעזרת השם. העניין של השיעור הזה
זה ללכת עם העצה של אדמו״ר הזקן
שאמר שצריך ללכת עם הזמן
והזמן זה התכונה הפנימית של הזמן, זה הפרשת או פרשות השבוע שאנחנו נמצאים בתוכם.
אנחנו היום בעזרת השם ננוע על הציר של בראשית ונוח,
שתיהם גם יחד,
וננסה לבאר איזושהי נקודה פנימית עמוקה
שבסוף, אני מקווה, קשורה גם למעמד נפש
של כל אחד מאיתנו, וגם אולי לאיזה מצווה הלכה למעשה.
הלכה למעשה.
טוב?
מתאים לכם?
כן.
יש דפים, אייל. איפה יש דפים? תנו לפישר.
דפים? כן, יש דפים. מעולה.
דאגו לך.
מחשב קטן, כן?
הייטק, יפה.
בואו נתחיל קצת ללחוד חידות, בסדר?
ביום החמישי,
כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את התנינים הגדולים.
ויברא אלוהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומסת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למיניהו וירא אלוהים כי טוב.
הערת אגב היא לא אגב, היא בהמשך תשמש אותנו, אבל הערת אגב
כרגע
האות ג' מופיעה פעם ראשונה בתורה בהקשר של המילה גדול. איפה?
ביום הרביעי.
ביום הרביעי, ויברא אלוהים את המאורות הגדולים.
את שתי המאורות, ושם את המאור הגדול.
כן, שני המאורות הגדולים, כן? ג'
נאמרת שם.
בפעם השנייה הג' מופיע כאן, תנינים גדולים.
בפעם השלישית זה מופיע בפסוק
שמופיע בהמשך, ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כי דמיתנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים.
כלומר,
האות ג' מופיעה פעמיים במילה של גדולים ופעם שלישית בדגה, דגת הים, אנחנו נראה את זה בהמשך.
אבל זה אומר שבאופן מובהק האות ג' שייכת לגודל.
מה שמעורר איזה סימן שאלה
או איזה מחשבה,
המון המון מילים באנגלית
שמתחילות באות ג' קשורות לגודל.
גרייט, ג'יאנט, גורג'יס,
גרנד, גלובל, גלובוס, גולד, גאד, גוגל,
גרייט, אמרנו,
ולכן על זה הדרך,
מתחילות בעוד ג'י. כלומר, זה כנראה יונק מפה, מהסיפור הזה.
ג'יניוס, כאילו, דברים שקשורים לאיזו גדלות, איזה משהו,
הולך עם העוד ג'. טוב,
סגרו סוגריים, אנחנו נחזור לזה בהמשך.
הקב' ברוך הוא ברא את התנינים הגדולים. מי הם התנינים הגדולים הללו?
אז רשי אומר, התנינים הגדולים, אלה דגים גדולים שבים.
ודברי אגדה זה לוויתן ובן זוגו
שברעם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלאכה לצדיקים לעתיד לבוא.
שמפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם
עד תנימין כתיב. כן, זה כתוב בכתיב חסר.
אז דברי האגדה שרשי מזכיר זה בהרבה מקומות אבל בין השאר במסכת ברבתרא בפרק חמישי.
אמר רב יהודה אמר רב
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר
ונקבה ברעם.
אף לוויתן נחש בריח ולוויתן נחש הקלטון זכר לנקבה ברעם, ואלמלא נזקקים זה לזה מחריבים את כל העולם כולו. מה עשה הקדוש ברוך הוא?
סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלאכה לצדיקים לעתיד לבוא.
שנאמר, והרג את הטניין אשר בים.
ואף בהמות בהררי אלף, בהמות זה כאילו בהמה על היבשה מאוד גדולה,
זכר ונקבה ברעם.
ואלמלא נזקקים זה לזה מחריבים את כל העולם כולו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר,
אמר רבי יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לוויתן
שנאמר יחרו עליו חברים ואין קרא אלא סעודה
שנאמר ויחרה להם קראה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלה תלמידי חכמים שנאמר
היישובת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיני והשאר מחלקים אותו ועושים בו סחורה בשוקי ירושלים
שנאמר יחצו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר
כנען בידו מוזני מרמה לעשוק אהב
כן ויבית אימה מאחה
אשר סוחריה עשריה כנענים נכבדי הארץ ואמר רבי יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מאורו של לוויתן שנאמר יתמלא בסוכות אורו זכר עושים לו סוכה לו זכר עושים לו צלצל דברי אגדה כאלה תמוהים רק נסכם אותה מה הבנו מהם יש איזה חיה דרמטי שקוראים לו לוויתן שהקדוש ברוך הוא מאוד אוהב אותה
היא עצומה היא יכולה להחריב את העולם לכן צריך קצת לצמצם אותה
ולעתיד לבוא יעשו ממנה סעודה לצדיקים
תכף נראה מי זה העתיד לבוא על זה ומי הם הצדיקים. הצדיקים יאכלו את הלוויתן,
יש סעודה לצדיקים וגם יש סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן, שאנחנו אמרנו את זה במשך חג סוכות, הרחמנו יזקנו, יישב בסוכת עורו של לוויתן וכו' וכו', בסדר?
האם עד כאן?
כן.
אז מה הסוד של הלוויתן הזה? מה הסיפור שלו?
מה אנחנו צריכים ללמוד ממנו? איך זה קשור אלינו גם?
עבודת הנפש הפנימית.
אז כדי להבין את זה,
לנסות להתחיל להבין את זה,
אז אנחנו צריכים קצת לעיין בסוף פרשת בראשית ובתחילת פרשת נוח.
יש מושג שנקרא חילול השם.
שמעתם עליו?
מה זה חילול השם?
ששמו של הקדוש ברוך הוא נעשה חולין.
באיזה אופן?
אנחנו מכירים אדם עם כיפה, עם זקן, מתנהג בצורה לא ראויה, זה חילול השם, נכון?
זה חילול השם קטן.
כי אדם יודעים שהוא,
יש לו יצור עם כל מיני תהפוכות וכאלה ואחרים. חילול השם, צריך להיזהר.
יש חילול השם,
יכול להיות חילול השם יותר גדול.
אם זה אומה,
אם זה עם.
מה החילול השם הכי גדול?
זה שמשייכים לבורא יתברך חולשות.
כן?
ולמה שנעשה דבר כזה?
כי מתבוננים על מה שהוא יצר,
ורואים שהדבר שהוא יצר נראה פגום,
חלוש,
חלקי,
אומרים, טוב, זה מה שהוא מסוגל.
ככה משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא.
אתה לא יכול להשמיד את עם ישראל, כי מה מצרים יגידו?
אין לך כוח להכניס אותם לארץ.
פן יאמרו מצרים מבלתי יכולת אדוני להביא העם אל הארץ אשר נשבע להם.
זה יהיה חילול השם.
נכון.
העולם שאנחנו חיים בו היום הוא חילול השם.
הכי גדול.
למה?
כי זה לא עולם של הקדוש ברוך הוא ברא.
הקדוש ברוך הוא ברא עולם עם עוצמות אדירות.
עוצמות אדירות.
כראוי למי שהגדולה והמלוכה והממשלה שלו.
אז הוא ברא עולם שבו בני אדם חיים 700 שנה,
800 שנה. זה רציני שאדם יולד
2,000 ילדים.
עם זה אפשר לדבר.
זה מתחיל פה שיש בעלי חיים עצומים, ענקיים,
שיש כוחות יצירה והולדה.
זה מתאים.
אתה מסתכל על העולם ואתה אומר, וואו, איזה עוצמה.
אני מבין שמי שברא את כל הדבר הזה הוא באמת אלוהי האלוהים ואדוני אדוני.
אבל אנחנו קראנו בסוף פרשת בראשית.
בני האדם,
בתוך הדבר העוצמתי הזה, נשאבו לתוכו.
העוצמה כאילו שאבה אותם לתוכם.
והעולם התחיל, נכון?
למלאה הארץ חמס מפניהם,
ולכן הקדוש ברוך הוא צריך להביא מבול.
המבול,
עניין אחד במבול זה זה שמוכחים את כל היקום.
עניין שני,
שמאחרי המבול הקדוש ברוך הוא לוקח, זה כמו סיר שעוד רגע הוא רותח,
ובבת אחת מסובבים מורידים את האש,
מורידים את העוצמה, הכל יורד.
פתאום בני האדם, זה מתחיל לרדת מ-900 ל-600, מ-600 ל-300, 300 ל-200,
זה מאה שבעים, מאה שמונים, מאה ארבעים, מאה עשרים, זה היה כאילו ירידה כזאת.
פתאום חיים רק מאה עשרים שנים,
זה הרבה מאה עשרים.
יולדים מעט ילדים, יעקב יש לו 12 ילדים,
מארבע נשים, כן?
זה נחשב שזו משפחה גדולה. מה זה? קראנו בפרשת בראשית, ויחי סירוג זה, ויולדת רעור,
אחרי זה ויחי עוד שמונה מאות שנה ויולד בנים ובנות. כמה בנים הוא הוליד?
על אדם הראשון זה היה לו דמלים.
עודד, מלא מלא ילדים, אהבת חיים.
כלומר, העולם שהקדוש ברוך הוא ברא היה עולם עשיר מאוד מאוד בכוחות,
ביכולות.
האדם היה,
חי בתוך עולם גדול, ולכן ההוראה של האדם, תרדו בדגת הים, דגת הים כאילו זה הגימל שם,
עולם גדול מעולם גדול, אתה יכול גם ללמוד על גודלו של
הבורא.
והעולם אחרי המבול הוא עולם
מלא חולאים,
מלא פגעים,
מלא חולשות,
וזה בעצם קריקטורה.
לא זה העולם שהקדוש ברוך הוא ברא.
הסבר קטן,
אנחנו נקרא בפרשת נוח על הקשת, נכון?
כשרואים את הקשת, נזכרים שאנחנו לא בסדר.
למה?
מה הסיבה?
כי כשאתה רואה את הקשת, אתה מבין כמה אנחנו בדרך כלל לא רואים,
נכון?
פתאום אתה רואה שהקרן הלבנה היא מורכבת משבעה צבעים, אז למה אני לא רואה אותם כל הזמן?
כי חוש הראייה שלי חלש.
ולמה אני לא שומע את כל הספקטרום של הצלילים? כי חוש השמיעה שלי גם חלש.
ולמה אני לא מריח כמו כן? כי חוש ה... זאת אומרת, כל החושים של האדם שהם קיימים,
שהם נוכחים, כן? והנה,
אנחנו מבינים שלקחו אותם מאיתנו.
הפכו אותנו ליותר עיוורים,
וליותר חרשים,
ופחות מריחים. אנחנו פשוט פחות חיים.
הורידו את כל, זה נקרא לרדת ברמת החיים, כן? הורידו את הכול.
זה העולם שאנחנו חיים בו היום.
זה חילול השם.
זה חילול השם.
עוצמת הבריאה
מלמדת כביכול שהבורא הוא ב... הוא ב... הוא ב... הוא ברא עולם חדש.
שבני אדם חיים בו מעט שנים, והם כל הזמן חולים וכל הזמן כואב להם הגב וכל הזמן עייפים.
לא צריך לישון כל כך הרבה בעולם
שלפני הבריאה. עולם מלא עוצמות, אבל...
בסדר?
יש מקום אחד שהקדוש ברוך הוא השאיר
כדי שנזכור
איך העולם היה.
בסדר?
משאיר. מהו המקום?
הים.
אומר רש״י על הפסוק,
ברח לי כאן חלק מהמילים, המדפסת קצת השתגעה לי,
ויגבע כל בשר הרומס על הארץ,
בעוף ובבהמה ובכל השרץ,
השורץ על הארץ וכל האדם.
הפסוק הבא, כל אשר נשמט רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו.
רש״י אומר,
נשמט רוח חיים,
נשימה של רוח חיים אשר בחרבה ולא דגים שבים.
כלומר, המבול לא פגע בבריאה בים.
אז אם אני רוצה לדעת איך היה נראה העולם לפני המבול, מה אני צריך לעשות?
ללכת לים.
בואו נבדוק את זה
בכל מיני פרמטרים.
מבחינה טופוגרפית,
הטופוגרפיה של הים היא יותר עשירה ויותר חדה מהטופוגרפיה ביבשה.
המקום הכי עמוק בים הוא יותר עמוק מהמקום הכי גבוה ביבשה.
באטלנטי יש מקומות בהם עומק של 10 קילומטר,
12 קילומטר, אין הרים כאלה.
אין הרים בגובה הזה. ההר הכי גבוה הוא 5,000 משהו, נכון, משהו כזה?
מה?
כמה?
איך?
9 קילומטר.
הגענו, כן. בים יש מקומות של 11 קילומטר, 12 קילומטר.
מבחינת ריבוי, אין שום בעל חיים בארץ שמתרבה כמו בים.
שאין סוף של דגים ו...
גם מבחינת מיני בעלי החיים יש הרבה יותר מינים בים מאשר ביבשה.
והדבר הפשוט מכולם, שכולנו מכירים את זה, לא צריך לצלול בסיני בשביל זה, מספיק שנורקלים באילת,
לראות את הגוונים,
את הצבעים.
אתה אומר, מה קרה פה? כאילו, מה...
מה?
אתה מסתכל ביבשה, מה אתה רואה?
גוונים של חום,
גוונים של ירוק.
כאילו, יש צבעים, זה לא שאין צבעים. אתה מוריד את הראש לים סוף,
מה קרה פה? מה זה הסגול הזה והזוהר הזה והכחול והכחלחל והאדום? נכון? צללתם? עשיתם את זה? מטורף לגמרי. כאילו אתה המום מהצבעים, הכתום של הדגים,
משהו הזוי לגמרי.
ככה נראה העולם, גם ביבשה.
רק ביבשה זה לא עבר את המבול.
לא עבר.
נשאר בעולם אחרי המבול. כל הממוטות וכל הדינוזאורים הענקיים שיש בהם מאובנים וכולי, לא עברו את המבול.
לא חצו את קו המבול, אבל בים זה נשאר.
וראש וראשון לבעלי החיים שנשארו בים, אני רוצה רגע לנסות שנייה להעמיק במשל, אולי אם נעמיק במשל,
נוכל גם להבין את הנמשל,
כן, המשל זה הלידייתן,
אז באמת בעל החיים הגדול ביותר
על פני כדור הארץ זה הלידייתן הכחול,
שהוא באורך,
דיברתי עם כמה אנשים שראו שלד שלו בחוץ לארץ,
מה הוא?
30 מטר, זה משהו כאילו תורה.
אף לגמרי, 30 מטר, זה בניין של 20 קומות כמעט, משהו כזה.
המשקל שלו הוא עצום.
זה בעל החיים הגדול.
וכמותו היו גם על היבשה,
אבל ביבשה היה מבול, הכל ירד,
ובים אין מבול וזה נשאר.
זאת העוצמה, על זה אנחנו מדברים.
כשהקדוש ברוך הוא ברא עולם, ברא חיים,
לזה הכוונה,
שלא נתבלבל.
יפה.
עכשיו
בואו ננסה רגע.
אמרנו שננסה רגע. אתם איתי? עד כאן אתם איתי?
יופי.
בואו ננסה רגע להעמיק במשל.
שתי דקות פינת הזואולוגיה על הלוויתן הכחול.
בוכנים?
יפה.
הלוויתן הכחול זה בעל חיים שחי בשתי להקות,
אחת בחצי הכדור הצפוני, אחת בחצי הכדור הדרומי. הן לא נפגשות ביניהן, לא עוברות את קו המשווה.
למרות שזה אותו מין, הן אף פעם לא נפגשות ביניהן.
עכשיו, הלוויתן הכחול זה בעל חיים שסבל במאה השנים האחרונות
מסכנת הכחדה.
הפרטים שלו ירדו מ-50,000 בכל להקה, כמדומני, ל-5,000. 90% הכחדה.
מה הסיבה?
הסיבה היא שיש לו המון המון שומן וכולי, בעצמות, אפשר לעשות מזה הרבה מאוד דברים,
אבל יש לו כאילו בעיה. מה הבעיה? שהוא יונק ולא דג.
אומנם הוא דג במאי, אבל הוא צריך אחת לכמה זמן לעלות,
לנשום אוויר ולחזור חזרה.
כשהוא עולה הוא נחשף,
ואז אפשר לצוד אותו.
ובעיקר, יפן ורוסיה אלה שתי המדינות שהיו
ציידי הלווייתנים הגדולים ביותר, והם ממש הביאו את זה כמעט להכחדה.
זה כאילו המשל.
ובאמת יש כאן שאלה, למה הקדוש ברוך הוא ברק כזאת היא בריאה שהיא צריכה לעלות לנשום אוויר? אם היא בים, אז תנשום בים, כמו כל הדגים. למה היא צריכה לעלות,
לקחת שלוק אוויר ולחזור?
הוא חושף אותה לסכנות, נכון?
תזכרו את השאלה, נכון? שאלה כאילו קצת זהו, תזכרו את השאלה הזאתי,
כך ננסה טיפה דרכה להעמיק ולנסות להבין מה זה לוויתן,
מה המשמעות.
הפסוק בתהילים אומר,
לוויתן זה יצרת לשחק בו.
כלומר, כשהקדוש ברוך הוא רוצה לשחק,
ומשחק זה משהו שהוא כאילו לשם שמיים,
הוא אין לו איזה מטרה אחרת, מי שהוא משחק איתו זה לוויתן.
הלוויתן,
העוצמה הזאת, כן, הלוויתן ומה שהוא מבטא,
היא מבחינת הקדוש ברוך הוא איזה משהו שאיתו אפשר לעבוד.
כל השאר מיד מתפרק.
הלוויתן זה איזה שריד לעוצמה אדירה שאיתה הקדוש ברוך הוא אוהב. אותה הקדוש ברוך הוא אוהב. איתה הוא יכול כאילו לשחק. עליה אפשר להכיל. כתוב שם מלא חל על עולם מלא.
אז כשיש לך עולם מלא, אז אפשר גם לשים שם מלא.
אז הלוויתן, לקדוש ברוך הוא יש איתו איזושהי הנאה ועונן.
אז בואו רגע נסכם.
יש לנו בעצם עולם שאנחנו חיים בו שהוא חלש מאוד,
אבל זכר לעולם הקודם שהיה לפני המבול,
השאירו לנו את מה שקורה בים.
החיה שהכי מבטאת את זה זה הלווייתן,
שנקרא בתורה תנינים הגדולים,
שכבר יש שם את המילה גדלות.
אנחנו בעצם מבינים שקידוש השם זה כשנחזור חזרה לעולם מלא כוחות, מלא גוונים, מלא פרייה וריבייה, מלא ריבוי גדול של חיים,
ועל זה יחול שם שמיים.
עם זה אפשר לדבר.
זה יהיה בעצם החזרה לכוונת הבריאה הראשונה.
בסדר?
עוד ראינו שהצדיקים הם אלו שזוכים בסוף ליהנות
מהלוויתן,
לאכול אותו.
כלומר הלוויתן הוא מאכלם של צדיקים.
בואו נראה טיפה את המהר״ל, תראו בסוף
את המהר״ל ודרך המהר״ל יובא לנו טיפה יותר.
אומנם מה שאמר כי הוא משחק עם הלוויתן,
לשון משחק בשביל כי רוצה לומר תכלית ההתאחדות, הרצון,
שיש אל השם יתברך עם בוראיו,
שרצונו מתאחד עמהם, וזהו עצם הצחוק.
מהרל, בסוף, יש לך פילושי אגדות?
מה שאמר שהוא משחק עם, מה הכוונה שהקדוש ברוך הוא משחק עם הלווייתן?
מה משחק איתו גוגוי? מה הוא עושה איתו?
לשחק עם מישהו זה בעצם להגיד,
יש לי איתו איזו הדדיות,
יש לי איתו איזו קרבה.
תכלית ההתאחדות, הרצון שיש על השם יתברך עם ברואיו,
שרצונו מתאחד בהם, וזהו עצם הצחוק.
ודווקא לוויתן,
כי הבריאה הזאת אין היא בריאה כמו שאר בריאות גשמיים.
שאין הדבר כך כלל, כי חיבור הרצון הגמור שיש לו לבריאה הזאת היא בריאה שאינה גשמית.
ושאר הנבראים כפי מעלתם יש להם חיבור הרצון,
ועוד כי הבריאה הזאת בפרט מבין כל שאר הנבראים היא מיוחדת על הרצון.
כי האדם, אם שהוא מבחר הנמצאים התחתונים, מצד כי האדם
לעמל יולד, בכל אופן הוא לא מבחר הרצון כמו זה. אני נשמדתי כאן משפט. כלומר, מה אומר המהרן?
הוא אומר, כשאתה מחפש
של הקדוש ברוך הוא בבריאה זה בלוויתן,
אפילו לא באדם,
כי אדם לעמל יולד, והאדם הוא חלש, והאדם הוא מתקלל בכל מיני כללות. אז אתה רוצה להבין מה הקדוש ברוך הוא רצה?
איזה עולם הוא רצה? השם יתברך שובה,
זה העולם שהוא רצה, הוא רצה עולם גדול.
שם נמצא ההתאחדות של הרצון של הקדוש ברוך הוא עם הבריאה.
עולם עם עוצמה, עולם עם עוצמות חיים.
יפה. אז עכשיו
אנחנו מתקדמים עוד צעד.
בקצה השני של ההיסטוריה אנחנו נמצאים עכשיו.
ואנחנו נמצאים בעולם שהעוצמות חוזרות אליו,
נכון?
זה לא קורה בבת אחת,
אבל זה קורה.
המון המון עוצמות חוזרות אל האדם.
האדם מגלה את הגרעין, את האטום.
הוא חוזר חזרה לבחור באיזה תחומים לעבוד ולעסוק.
הוא חוזר חזרה לדבר שפה אחת ודברים אחדים.
כולם מדברים בעולם את אותה שפה,
או נמצאים על אותה פלטפורמה,
כן, זה האינטרנט וכו', כאילו יש ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.
הפסוק, לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הולך ומתממש נגד העיניים שלנו,
נכון?
בני אדם יוזמים דברים מטורפים ומצליחים בהם.
כלומר, אחרי 5,000 שנה או 6,000 ו-7,000 ומשהו שנים של בריאת העולם,
העולם חוזר חזרה לאט-לאט ואולי מהר-מהר למצב
של העולם לפני החטא.
אתם מבינים את זה?
אני רק אקרא כאן את הפסוקים וננסה לראות איפה אנחנו נמצאים.
הקללה של האדם כוללת את הדבר הבא.
ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך. כלומר, פשוט לא יהיה לך מה לאכול,
יהיה קשה לגדל. היום יש שפע עצום של אוכל בעולם,
אין שום בעיה של זה.
אל איש איך תשוקתך וימשול בך.
יש הרבה יותר הדדיות, יש בחירה, אף אחד לא חייב להתחתן.
אלא כבר בוחרים, זה מגיע ממקום של בחירה.
הרבה הרבה ערונך ועצמונך בעצב תלדי בנים. בעצב תלדי בנים זה לא על צער העיבור והלידה,
גם זה היום בגלל האפידורל וכולי, זה על זה שהיו תינוקות מתים בלידה.
אישה הייתה נכנסת להיריון,
בחלק גדול מהמקרים זה היה מסתיים במוות שלה ושל התינוק.
והיום ברוך השם,
האדם כבר לא עובד בזיעת הפיך תאכל לחם, הכוונה,
אתה לא תעבוד עם צלם אלוקים שבך,
אתה תעבוד כמו חמור.
תלך אחרי חמור. האדם במשך אלפי שנות היסטוריה עבד
כל היום כדי שיהיה לו מה לאכול, זה הכול.
עבד מצאת החמה לתת לשם מה שיהיה לו מה לאכול. אף אחד לא עבד עם השכל, מעטים עבדו עם השכל.
רובם עבדו עם הידיים ועם הרגליים.
היום רוב האנשים בעולם התרבותי עובדים עם מה?
עם השכל, עם צלם אלוקים. יושבים וחושבים על דברים, מפתחים דברים.
עובדים עם ה...
כן, הנציב אומר שאדם שלא משתמש בצלם אלוקים שלו הוא כמו בהמה.
אז במשך הרבה מאוד שנים, זה מה שעשו בני אדם, עבדו עם ה...
אז אנחנו הולכים וחוזרים לעולם שהוא,
יש לו מאפיינים של לפני החטא.
העוצמות חוזרות,
הגודל חוזר.
גם תוחלת החיים. אתם יודעים שיש כאלה שאומרים שהתינוקות שנולדים היום,
לפי הקצב של עליית תוחלת החיים,
כל שנה תוחלת החיים עולה.
יש כאלה שאומרים שהתינוקות שנולדים היום הם כבר יחיו עד גיל 150. כי לפי הרפואה וההתקדמות ולאן זה הולך, אז
זה חוזר, הגודל חוזר.
אז מה זה אומר עלינו? האם אנחנו צריכים להיבהל מזה?
אנחנו צריכים להסתגר?
האם אנחנו, כאילו זה מבהיל אותנו, רגע, מה קורה? בוא נסתגר, בוא, זה. או, זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה, מודרנה, קדמה, הולכים, ומייד, ככה, מתמסרים לזה.
או שיש אפשרות שלישית.
לדעתי האפשרות השלישית היא הסיפור של הלווייתן.
זה הסוד של הלווייתן. אני חוזר רגע למשל.
שאלנו, למה הלוויתן צריך לצאת מהמים כדי לנשום?
למה הוא לא כמו דג רגיל?
תשובה,
הדג שנמצא בתוך המים,
בואו נגיד שהים זה העולם החומרי העוצמתי, כן?
הדג הוא חלק מעולם החומר, אין לו שום אפשרות,
הוא זורם בתוך הים וגם הים זורם בתוכו, הוא שאוב לגמרי בתוך עולם החומר.
הדג זה בדיוק מה שקורה לעולם לפני המבול, הם נשאבים לתוך עולם החומר.
הלוויתן הוא חלק מעולם החומר, הוא הכי עוצמתי.
פעם וכמה זמן הוא יוצא ממנו,
מסתכל עליו מבחוץ, לוקח כאילו שאיפת אוויר,
דגימת אוויר,
מסתכל עליו מבחוץ,
מבין את המשמעות שלו וחוזר אליו חזרה.
אתם מבינים את העניין?
היכולת שלך להיות בתוך מערכת,
אבל לא לאבד את התכלית שלה,
תלויה בעובדה שאתה גם מסוגל לפרוש ממנה,
להסתכל עליה במבט של חיפוש משמעות,
להעריך אותה ואז לחזור חזרה אליה, שזה בדיוק סוכות.
נכון? אמרנו הרחמאו, אני זקן ויושב בסוכת הראש על יביעתן. מה קורה בסוכות?
אדם יש לו כל החיים רכוש, כל השנה רכוש, ובית,
וסגה.
פעם בשנה, ככה לפחות מסבירים חלק מהמפרשים,
הוא יוצא מכל הרכוש שלו לבירת עריי ומסתכל על זה מבחוץ.
הרכוש הזה שיש לי.
אני שולט בו או הוא שולט בי?
הוא משמש אותי או אני משמש אותו?
אני בעל העסק, או העסק הוא הבעלים שלי?
תסתכל, אבל הוא לא יכול לעשות את זה מבפנים.
אתה לא יכול מבפנים לעשות, אתה חייב לצאת החוצה כדי להעריך את זה.
אז הוא יוצא החוצה לבירת הרה, הוא יסתכל על רכוש שלו מבחוץ,
הוא אומר, רגע, יש פה...
הרכוש הזה משמש, חלק מהדברים שדברים טובים,
חלק מהדברים פחות טובים,
זה אני צריך לתקן,
זה מיותר, אני יכול להיפרד מזה, פה אני צריך להוסיף משהו.
פורש,
מעריך, ואז חוזר.
זה בעצם הסוד של השבת.
נכון?
מה זה השבת? אתה עובד שישה ימים,
ביום שביעי אתה פורש
ומסתכל על כל שישה הימים ולומד להעריך אותם.
הם משמשים אותי נכונה, לא משמשים אותי נכונה,
אני עושה בהם דברים ראויים,
לא עושה בהם דברים ראויים, אני מעניק משמעות לחיים.
הלוויתן מצליח לפרוש מהים,
לקחת לגימת אוויר ממקום אחר ואז לחזור.
זה הסוד, ולכן הוא כזה גדול,
ולכן הוא החיה הגדולה המשמעותית.
המשמעותית.
כלומר, בעולם של גדלות ועוצמה רוחנית אדירה, אנחנו חייבים איזה משהו שיעזור לנו לצאת החוצה מתוך העולם הזה ולהעריך אותו ורק אז לחזור אליו.
זה הסוד.
אז יש, כמו שהזכרנו, שלוש אפשרויות.
אפשרות אחת,
שלשם נוהג כל התרבות המערבית,
זה להיטמע בתוך עולם החומר. זה לא משנה, טוב, לא טוב, מוסרי, לא מוסרי, מה שאתה אומר. יש עוצמות,
נשאבים אליהן.
זה מה שקרה לנו בפעם הקודמת, ובגלל זה הגיע מבול.
אפשרות
אחרת זה להסתכל על זה בתור משהו שמאיים. אם עליהם זה מאיים, עליהם מפחיד אותי, אני מסתגר, אני מסתגר, לא, מה פתאום, מהי מרים חומות וכו'.
התחושה הפנימית העמוקה ביותר שזה הולך, הקדוש ברוך הוא מביא ברכה לעולם.
אחרי הכל זה ברכה.
זה לא מגיע בלי סכנות, זה לא מגיע בלי תקלות,
אבל זה ודאי ברכה.
והאפשרות השלישית זה להיות לוויתן,
ששוחה
ולא מפחד מגודל,
והוא מבין שככל שזה יותר גדול וככל שזה יותר עוצמתי,
ככה זה יותר כוונת הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא עולם שצריך להיות בו הרבה מאוד חיים.
עולם מלא, עשיר, וככל שיש פה פחות חיים, זה חילול השם.
וכשהחיים חוזרים,
והחושים חוזרים, והיכולות חוזרות, זה קידוש השם.
כי ככל שיש לי יותר חיים, יש לי יותר תורה.
יש לי יותר גילוי אלוקות. כי הקדוש ברוך הוא, תחשבו שהתורה זה מין אור,
אבל החיים זה המסך
שעליו האור הזה מתגלה.
ובלי שיש מסך, אז אין אור.
צריך שתהיה איזושהי מצווה שתזכיר לנו את זה,
את כל המהלך הזה, לדורות.
מהי המצווה?
תחילת.
כמה מפתיע.
מה זה תחילת?
אם אדם,
אתם יודעים שאנחנו יכולים להפיק צבעים, אין לנו שום בעיה שזה סינתטי ואין שום בעיה להפיק צבעים, אבל בעולם שבו מפיקים צבעים מהטבע,
הצבעים שאתה יכול להפיק ממה שמסתובב על פני האדמה הם בגוון חום,
אדמדם,
אדום,
ירוק, שחור, זה עצמאים.
כאילו, פתאום מגיע מישהו נכנס,
יש לו צבע כחול, תכלת.
מאיפה יש לך את זה?
מאיפה יש לך את זה?
צבע עוצמתי בצורה בלתי ראית. תגיד, מאיפה יש לך את זה? מאיפה הסקת את הצבע הזה?
סוד.
סוד התכלת.
אמר לו מאיפה, מאיפה זה?
זה מהים.
מביקים את זה מבעל חיים מהים.
למה?
כי אנחנו, עם ישראל,
זוכרים מאיפה העולם בא ולאן הוא עתיד לשוב.
אנחנו הולכים עם הצבע הזה.
לכן זה צבע של מלכים,
בני מלכים.
עכשיו תראו כמה, הרי התכלת היא בעצם מופקת מדג,
כן, ויש לו צורה, החילזון הזה,
הארגמון, יש לו צורה של דג.
ותראו בעצם מה קורה, מה זה תכלת. קודם כל תכלת, אתם יודעים שבלשון חזל זה לא שם של צבע, זה שם של חומר.
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידיבנו ליבו תיקחו לי תרומתי.
וזאת התרומה שתיקחו מי איתם.
זהב זה חומר או צבע?
חומר.
וכסף ונחושת.
ותכלת וארגמן ותולעת שני וישש מוסר ואורות אלים ודמים ואורות תחשים ועצשתים". הכל זה רשימה של חומרים.
גם התכלת היא חומר. היא חומר שבסוף
קוראים לה צבע על שם החומר שממנו הפקת. מה זה החומר?
החומר זה דם
של חילזון מהים.
עכשיו תראו, רק להבין איך זה קורה.
זה הרי הסוד של התכלת.
לוקחים את החילזון הזה, פוצעים אותו, מוציאים משם איזושהי בלוטה שממצים אותה
ומייבשים את זה, ואז ממיסים את זה,
ולתוך התמיסה הזאת טובלים צמר.
מוציאים את הצמר, ובאיזה צבע הצמר יוצא?
לא.
הוא יוצא בצבע צהוב כזה.
ושנים לא ידעו איך,
עד כדי כך, אמרו, כנראה זה לא הארגמון, זה לא זה,
כי לא הצליחו להפוך את זה לתכלת.
עד שהתגלה בטעות, באיזה מעבדת צבעי,
שכחו את הצמר הצבוע, שכחו אותו באיזושהי פינה ליד חלון.
באה השמש ונגעה בזה, והתברר שכדי להפוך את הצמר הזה לתכלת, צריך לחשוף אותו לאור השמש.
ואז
החיבור לאור השמש עושה שם איזשהו תהליך כימי, וזה נהיה טחול מדהים.
אז בואו נתרגם את זה למושגים רוחניים.
אתה לוקח דם.
דם
זה ביטוי למה?
לחיים.
של בעל חיים שנמצא איפה?
בים. מה אמרנו ים? מה זה?
עוצמות חיים.
אתה לוקח את הדבר הזה וחושף אותו למה?
לאור.
מה זה אור?
אור זו משמעות.
אור זה אורייתא, כן?
ואת זה אתה שם על הבגד שלך.
כלומר, קח את החיים הכי עוצמתיים שיש,
חבר אותם אל המשמעות,
ועם זה תלך.
זה עם ישראל.
זה הפתילתכלת.
זה הסוד.
וזה המאכל של הצדיקים.
לכן הצדיקים אוכלים את הלוויתן, הצדיקים לא מפחדים על הלוויתן.
מה פתאום? מצוין, לזה מצפים, לזה הם מחכים, שיחזור חזרה העולם,
למדרגה הקודמת שלו, למדרגה של עוצמות חיים,
שיהיה המון המון עוצמות, ועל העוצמות האלו נכיל את מה?
את הקדושה.
על העוצמות האלו יחול שם שמים,
ואז העולם יהיה מלא,
אז באמת השם אחד ושמו אחד.
אז התקופה שאנחנו חיים בה היום, שבה, אתם יודעים, הרי אף אחד מאיתנו לא יעיז
לנסות להסתכן ולנחש מה יהיה פה עוד עשר שנים, מתחילת ההמצאות.
כולנו מבינים שאנחנו נמצאים באיזו תקופה שבה באמת בכל רגע יכולים לגלות כל מיני,
אף אחד לא יסתכן להגיד מה יהיה, הכל יכול להיות.
כי קצב ההתפתחות הוא כל כך דינמי, כל כך מהיר.
ברור לנו שהעולם פועל באיזה קצב,
זה ממש מרגישים איך הקדוש ברוך הוא גואל את העולם,
ומביא חזרה המון המון חוכמה, ודעת, וחיים, וכוחות, ויכולות, תבינו, כל המהפכות שאנחנו נמצאים בה, כל המחשוב הזה, זה הכל סיפור של חמש שנים, שש שנים, של המוביילים, וכמה זה,
15 שנים זה כל האינטרנט,
וכל הרפואה, וכל המדע,
וזה הכל קורה בבת אחת, ולאן זה הולך? פענחו את הגן הוא מהאנושי, זה אומר שיכול מאוד מאוד להיות שבעוד איזה שנה-שנתיים, וכבר עובדים על זה,
יבוא איזה מדע ויגיד, חבר'ה, גיליתי את הגן של הזקנה,
ואני יכול עכשיו להאט זקנה.
המדע יוכל להאט זקנה, ואז אנשים באמת יתחילו לחיות יותר.
כלומר,
לא בטוח שיבוא איזה מלאך ויעשה הוקוס פוקוס, ופתאום אנחנו נחזור לחיות
800 שנה,
אלא יכול מאוד להיות שזה יהיה על ידי
שהמין האנושי יגלה את גן הזקנה ויצליח
להאט אותו
או לעכב אותו.
זה שהולכים להיות חלקי חילוף לבני אדם זה כבר עכשיו.
מתאי גזע יפיקו חלקי חילוף,
ואדם יהיה לו איזה פגם בלב, והוא קורא כלום, תעשה לך לים חדש וצהל השלום.
ולשם זה הולך, ואף אחד לא יכול להגיד ש... לא, זה לא יהיה. כי הפסוק אין לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות,
הוא חוזר מול העיניים שלנו. אז מה, להיבהל מזה?
לפחד מזה?
היחידים שלא מפחדים מזה זה הצדיקים.
לא מפחדים, בשביל זה באנו,
להשתעשע עם הלוויתן.
שנים העולם היה תקוע מאחור, עכשיו העולם חוזר חזרה לעוצמות שלו.
זה אומר ש...
תחזור גם נבואה, תחזור רוח הקודש, יהיו עוצמות!
זה העולם שהקדוש ברוך הוא ברא.
ראשונים, שמו לב לזה,
מי שהקימו את המדינה,
וקבעו שהדגל יהיה
שני פסי תכלת ומגן דוד.
שני פסי תכלת, אולי הם פוסקים לפי התוספות שצריך שני תכלת ולא אחד,
אבל אני אגיד דבר בשם אמרו, נביא גאולה לעולם.
ג'מאל זחאלקה,
שמעתם עליו?
שמעתי ממנו דבר תורה.
כן, אני לא צוחק.
אני תמיד חשבתי שהדגל זה על שם הטלית.
נורדו הציע דגל, טלית וכו'.
אחרי זה מישהו אמר לי, הכרתי גם פירוש שזה קריעת ים סוף, כאילו שני
צדדים של הים ועם ישראל עובר באמצע.
לא כך סובר ג'מאל זחאלקה.
הוא אומר, אני שמעתי אותו באיזה ריאיון, הוא אומר, איזה ידוע שהדגל הציוני
הוא שני פסי תכלת על שם הפרט
והנחל מצרים, שאלה שאיפות ההתפשטות
הקולוניאליסטיות של הציונות.
זה חידוש שאני לא הכרתי עם זה.
כן, לכן אמרתי, אמן כן יהיה רצון.
הוא אמר, אנחנו רוצים ככה, וגדלות, לא איזה מדינונת קטנה.
שיהיה התרחבות, שיהיה ככה כמו שצריך. ככה לפחות הוא סובר.
אז אמרתי אמן על דבריו,
אמן בעזרת השם.
הם באמת בטוחים בזה.
הם גם בטוחים שהרצל חיבר את ברכת המזון.
לא, לא, בלי צחוק.
כי אחרת, מה הקשר, אומרים לי,
אני מדבר איתכם, דיברתי עם שכים, מה הקשר בין ירושלים? למה הכנסתם את ירושלים לברכת המזון?
מה, זה ברכה ציונית.
מה זה קשור אחד לשני?
אני אסביר להם שזו ברכה מאנשי כנסת הגדולה.
אומרת הגמרא, במסכת מנחות זהה בדף יומי לא מזמן,
תכלת דומה לים.
תכלת דומה לים. כלומר, כשאנחנו הולכים עם תכלת,
אנחנו נסגרים בעוצמות החיים שבים.
אבל זה לא נגמר בזה.
ים דומה לרקיע,
והלוויתן רואה גם את הים אבל גם את הרקיע.
ורקיע דומה לכיסא הכבוד, לכיסא הכבוד דומה.
כלומר, כשאנחנו הולכים עם תחילת אנחנו נסגרים מה התכלית של כל הדבר הזה.
מה התכלית של עולם עם עוצמה חומרית?
למה?
בשביל מה?
כדי שתהיה עוצמה חומרית? לא! התכלית של עולם עם עוצמה חומרית שעליו אתה יכול להכיל נשמה הרבה יותר גדולה.
גילוי אלוקי הרבה יותר גדול.
הרבה יותר עצום, כמו שהקדוש ברוך הוא התכוון בתחילת הבריאה.
כלומר, אנחנו הולכים ומבערים מהעולם את החילול השם של צמצום החיים. זה החילול השם הכי גדול.
עצם החיים עצמם, הרי נעננו לולב, נכון? מה זה לולב?
לולב זה לולב וגימטרי החיים.
לולב זה חיים מחודדים,
מרוכזים, עוצמה מרוכזת,
ולא איזה ענף פתוח,
חד לפה, חד לפה, כזה משהו מפוזר. זה לולב.
לולב וגימא צריך חיים, את זה נראה לנו כל הסוכות, רוצים חזרה לחזור על כוחות החיים, אל מים,
אל ארבעת המינים, אל ריח, אל טעם, אל חוש.
בלי...
זה שהאדם בקושי רואה, ובקושי מריח, ובקושי טועם, ובקושי זוכר, וכל היום שוכח,
וכל היום... חולשה.
אז הולך המין האנושי,
אחרי המון המון שנות תיקון,
וחוזר חזרה למדרגה שבה
זה מה שהקב' הוא התכוון.
מה, שאדם יחיה 70, 80, 90 שנה וזהו?
מה זה 90 שנה?
צריכים לקנות 200 שנה, 300 שנה, 600 שנה, אדם יהיה לו שישה, שבעה, שמונה ילדים וזהו, למה? הגמרא אומרת,
הגמרא אומרת במסכת שבת,
עתידה אישה שתלד בכל יום,
שנאמר הרע ויולדת יחדיו.
מה אתם אומרים על זה?
אה?
ימלא.
כל יום.
כלומר אנחנו קטנים, אנחנו פשוט קטנים,
ולא מסוגלים להכיל בדעת שלנו את האפשרות של ריבוי חיים באופן הזה.
זה בעיה שלנו, לא בעיה של ה...
אם היינו באמת גדולים, היינו אומרים, כן, למה לא? כל יום.
עתידה יש שתי דקות בכל יום.
אז תבינו, לשם העולם הולך.
אנחנו הולכים לעולם שהעוצמות בו הולכות לגדול יותר ויותר,
וגם אי אפשר יהיה להתגונן מזה ולהסתגר מזה,
כי זה עוקף את הכול. הדבר היחיד שאפשר יהיה לעשות מזה זה שתי אפשרויות. או להיבלע בתוך זה, שזה כנראה מה שיקרה לאומות העולם,
או לעם ישראל לתת תקווה ולהגיד,
על הדבר הגדול הזה אני אוכל להכיל
שם שמיים.
כשתהיה פה, וכבר תהיה פה, מדינת ישראל עם עוצמות כלכליות בלתי רגילות, כמו שקורה כבר עכשיו,
עם יכולות מדהימות, עם לוויינים בשמיים וכו', והמדינה הזאת תדבר מוסר,
תדבר משמעות, תספר תכלית לבני אדם,
תגיד שכל המטרה של כל הדבר הזה זה לעשות טוב אחד את השני ולהוות השם יתברך וכו',
זה יהיה, לזה הקדוש ברוך הוא התכוון, בבריאה.
כן,
כן, כן, כן. וזה הסיפור של הלווייתן הזה.
כלומר, משהו שנשאר,
אנחנו עוד יכולים לראות את זה, איך זה נראה, העונג הזה, העוצמה הזאת, תדע לך, לזה מה שהקב' התכוון. הקב' התכוון שהיה לנו עולם מלא כוחות,
מלא עוצמות, מלא חיים,
שמו של המשיח, וחלק מהדעות זה נקרא, שמו חיים.
מלא חיים, וכשיש הרבה חיים, יש גם הרבה קדושה.
מרבה תורה, מרבה חיים.
מרבה חיים, מרבה תורה.
היכולת להבין איך זה היה נראה היא אם נתבונן בים, והלווייתן הזה, על פנינה גדול, הלווייתן,
הוא בעצם איזה מין מראה מקום.
נבייתן זה משהו שכאילו מלווה את החיים.
זה איזשהו מראה מקום לכיוון שאליו אנחנו הולכים.
אנחנו הולכים למקום הזה שהעולם הולך,
הכוחות החיים הולכים להתגבר יותר ויותר. כבר עכשיו זה
עוצמתי מאוד,
והחוכמה היא לאזור לכל הדבר הזה פתיל תכלת.
לזכור מה התכלית של כל העוצמה הזאת. לא ליפול עוד פעם בחטא של פרשת בראשית, שהעולם החומרי שואב אותך לתוכה, אתה נהיה כמו דג
בתוך האוקיינוס שלא יוצא אף פעם.
אנחנו, יש לנו עוצמה,
אנחנו קוראים לו, אוקיי,
מה תכלית העוצמה הזאת?
מה הסיפור שלה?
למה היא נועדה? הרבה חיים זה אומר הרבה אלוקות.
ריבוי גדול של הופעת אלוקות. מיעוט חיים, מיעוט אלוקות. אם זכינו לריבוי של חיים, אנחנו הולכים וזוכים,
סיוון שהלוויתן חוזר והקדוש ברוך הוא
עתיד לעשות ממנו סעודה לצדיקים.
ואנחנו עתידים לשבת בסוכת עורו של לוויתן, הכוונה לא לפחד מעוצמות החיים,
להיכנס לתוכם,
אבל דרך העור של הלוויתן שיוצא מהמים,
כל פעם להסתכל ולהגיד, רגע מה התכלית של הדבר הזה, מה המטרה. המטרה היא לא להיות בתוך האוקיינוס, בתוך איזה מין מעגל סגור,
לעשות כסף כדי לאכול, כדי לעשות כסף כדי לאכול.
לא, המטרה היא להגדיל, להגדיל, להגדיל את העוצמה כדי שיהיה חיים גדולים ואז על חיים גדולים אתה מכיל נשמה גדולה
והעולם מתנהל באופן שהוא חדור באלוקות ומספר כבוד שמיים.
זה התכלית.
זה הסיפור של פרשת בראשית ונוח, המבול שהיה,
איפה הוא היה ועל מה הוא היה,
ושל הלוויתן שהקדוש ברוך הוא יבוא ושחק איתו.
הבנתם אותי?
כן או לא?
מקווה שהבנתי.
ראשית הקדוש ברוך הוא
רואה מי מביא שהקדוש ברוך הוא כיסר את
האריכות ימין של הבן אדם בגלל התערוצה. כן.
בעניין זה אנחנו עדיין לא קצת. מי אמר לך?
אז אנחנו הולכים לתקן את זה.
כן, בדיוק. אז את זה אנחנו הולכים לתקן.
יהיה לנו אריכות ימים.
כבר היום.
תוחלת החיים מאוד גדולה, יהיה אריכות ימין. בני אדם לא ימותו בגיל כל כך צעיר, ולא יסבלו כל כך, ויהיה אריכות ימין, בעזרת השם.
עם תיקון, עם מוסר, העולם יהיה יותר מוסרי, הכל יהיה יותר, כן?
אנחנו כבר עכשיו נמצאים במקום הזה,
מתחילים להיות במקום הזה, מתחילים להרגיש את המקום הזה.
זקנו השם יתברך, להיות בסוד עורו של יביתן, אמן ואמן.
