התחיל?
טוב, אנחנו ממשיכים. בשבוע שעבר למדנו את התורה של הבעל שם טוב היה חי אלול, והיום אנחנו נלמד עוד תורה מאוד מעניינת
של תלמיד אחר של הרב המגיד,
וזה רדושה מהניפולי.
על הפסוק שאנחנו נקרא בפרשה,
בפרשת ניצבים, והיה כי עבור אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה,
אשר נתתי לפניך והשבותי לבביך בכל הגויים אשר הדיחך אדוני אלוהיך שמה,
ושבתה עד אדוני אלוהיך ושמעת בקולו
ככל אשר אנוכי מצבך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.
אז יש הרבה דיונים במפרשים מה זה לשוב עד השם. לרב צבי יהודה יש על זה מערכה ארוכה על ההבדל בין לשוב עד השם לבין לשוב אל השם.
אבל כבר אנחנו למדנו להכיר כאן בשיעור הזה את הקריאה החסידית
שהרבה פעמים היא קונספירטיבית.
היא קוראת את הפסוק בצורה קצת כמו מעוותת אותו וקוראת אותו בצורה אחרת.
שמה את הפסיקים במקומות אחרים,
ואז יוצאת
משמעות אחרת, יש לזה הרבה דוגמאות.
כן, יש לזה הרבה דוגמאות על איך קוראים את הפסוקים בצורה אחרת, וגם כאן.
ואז מה שאנחנו נלמד עד היום זה מתוך
לוח שנקרא לוח היום-יום.
אפשר להגיד שזה,
זה הספר הראשון שכתב או ערך הרבי מלובביץ', זה לוח שכתב אותו אדמוור אריאץ,
חמיב של הרבי מלובביץ',
ובלוח הזה יש בכל יום
איזו הנהגה, איזו אמירה חסידית,
הוא מחולק לפי ימות השבוע, לפי השנה החסידית מיוטט כסלו עד יוטט כסלו,
ומה שנקרא היום זה כל מה שמופיע בלוח הזה בעשרת ימי תשובה.
בסדר? אלה התורות של עשרת ימי תשובה, על הפסוק של פרשת מצווים שקראנו כרגע.
אז אומנם כאן זה מופיע ברצף,
אבל בלוח יומיום זה בעצם מחולק לפי ימים.
אז הסיפור הוא כזה.
ביחידות הצמח צדק אצל רבנו הזקן,
ביום שני של פרשת יצווה בשישי באלול תקסד סיפר לו רבנו
שבת פרשת כי תבוא תקכח אמר מורי ורבי תורה בהתחלתה
ושבתה עד השם אלוהיך.
הפסוק הזה, תביא לי רגע, זה ב...
לי היה מונח שזה בניצבים, אבל אולי זה בקיתא ווד אחד.
זה נראה לי בקיתא ווד אחד.
גם בניצבים יש...
לא, זה בניצבים.
יש גם בבית חנן,
אבל זה בניצבים.
כן, בפרק ל', כן. זה פרשת התשובה.
הפסוקים כאן, ויהיה כי תבוא לך כל הדברים האלה, וכו', ושבתה עד אדומה אליך ושמאת בקולו, ושב אדומה אליך את שבותיך ורחמיך ושב בקיבוצך.
המילים ושב
הרבה מאוד, וזה מסתיים ב-"הומעל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעיך
לאהבה את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". זה בפרשת ניצבים, אז זה נפש הפרשת לניצבים. אז הוא אמר ככה, הוא ביאר
כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר הוויה,
כן,
שהוא למעלה מהעולמות, יהיה אלוהיך.
אלוהים בגימטרי הטבע, בראשית ברא אלוהים, נקודה.
זה היה כאילו הוורד של הרב המגיד, איזו פצצה כזאת,
דרמה.
איך הוא קורא את הפסוק ושבתה תשובה איך עד שהוויה י' כו' כ' יהיה אלוהיך.
נתרגם את זה למילים שלנו. זה בעצם אומר שאנחנו משנים את הטבע שלנו.
הטבע הרגיל של האדם שהוא קודם כל חושב על עצמו ואחרי זה הוא חושב על הזולת ואולי בסוף הוא חושב על הקדוש ברוך הוא.
והמטרה היא לעבוד עבודה כזאת שהטבע שלנו יהיה טבע יהודי.
בצורה טבעית, לא בצורה של התקפיה, לא בצורה של
זה משהו שאני עובד על עצמי, בצורה טבעית.
בצורה טבעית אני אמשך, כמו אברהם אבינו,
שבאופן טבעי הכליות שלו
לימדו אותו תורה, ושבת זה יהיה טבעי לי, ותפילין זה יהיה טבעי לי,
ואהבת לרעך כמוך יהיה טבעי לי, זה נהיה פשוט טבע, טבע יהודי.
עכשיו,
זה נכון שיש לנו טבע יהודי לכולנו, ואנחנו ביישנים,
רחמנים וגובלי חסדים, בסדר גמור,
אבל יש לנו את הדברים שבהם אנחנו מרוחקים מהטבע,
והמטרה של התשובה היא להפוך את כל מכלול המצוות לחלק מהטבע שלנו.
הרגל נעשה טבע, נכון? כמו בצבא, או משהו שמתאמנים ממש הרבה מאוד, בסוף זה נהיה טבע שני. אומרים לך יהלום, יהלום פעל,
אתה מייד יודע לאן לפרוק, לרדת ימינה ימינה וכו', נכון?
כמו תרגולות בשריון.
אומר לך, זה צוות,
שרפה ביתה נהג, אתה על אוטומטוס עושה את זה.
זה נהיה טבע.
אז המטרה היא שכל מכלול המצוות יהיו טבעיים.
לא בצורה חיצונית, לא בצורה של התקפיה, לא בצורה של קושי,
אלא בצורה טבעית. זו דרישה מאוד גבוהה. כלומר, זאת תכלית התשובה. ושבתה
עד שאוויה יהיה אלוהיך. י' כוו יהיה אלוהיך. בכל צד יש. זו דרישה מאוד מאוד גבוהה.
ולכן רב זושה,
הרבי רבי זושה, שהיה מאוד תמים,
וגם מאוד ישיר.
כן? כאילו,
היה אומר על עצמו כל מיני דברים, שהוא לא פה, והוא לא שם.
זה ממשיך ואומר ככה, כל החברה לקדיש היו בהתעוררות גדולה מהתורה ההיא,
מהדרישה, מהרף שעוצב.
והרב הצדיק רבי משולם זוסייה מעניפולי אמר כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזאת.
זה גדול עליו.
ועל כן יחלק את התשובה לחלקים.
נאכל את זה בביסים קטנים.
בסדר?
כי תשובה ראשי תיבות, ת' תמיד תהיה עם השם אלוהיך, ש'
שיביתי השם מנגדי תמיד, ו'
ואהבת לרעך כמוך, ב'
בכל דרכך דאהו, והצטה ללכת עם אלוהיך.
שזה מוכר, החלוקה הזאת, ונדמה לי שגם הזכרנו אותה בשיעור הזה כמה פעמים.
מה שלא מוכר זה הביאור שיש כאן,
כן,
שהאדמו״ר הרשע באר
כל אחד ואחד מהצעדים האלה. יש כאילו, נכון, כמו 12 הצעדים,
אז יש פה שיטת
חמשת הצעדים לתשובה.
חמשת הצעדים לתשובה. איך מגיעים לתשובה? זה המסלול. תלך בדרך הזאת,
תאמין תהיה עם השם אלוהיך,
שיבית השם וגילית תמיד,
ואף אחד ערכך כמוך,
בכל דרך אדעהו, אקפל לכת עם אלוהיך, בסוף זה מגיע לתשובה.
אבל זה עדיין גולמי מדי, אז אנחנו ננסה טיפה לפרט את זה ולפרק את זה,
איך התשובה, עולם התשובה נבנה מהעניין הזה,
ובסוף
יש בחסידות מופיעה גם הקבלה של החמשת השלבים האלה לחמשת הזמנים שאנחנו נמצאים בתוכם.
יש משהו שהוא מוכר לכולנו יותר, זה ארבעה זמנים. אריה שעג מי לא יירא, אריה ראשי תיבות,
אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, שנה רבא.
כאן זה חמישה זמנים, אלול,
ראש השנה, עשרת ימי תשובה, שזה זמן בפני עצמו,
יום כיפור וסוכות.
מה?
ככה מבארים, ראיתי ביאורים לתורה הזאת,
וככה רוצים, כן, לדבר הזה כן.
בחסידות, בחב״ד בעיקר.
החלוקה הזאת זה,
שמעתי אותה בשם הרב גינזבורג.
אנחנו ננסה להבין.
הצעד הראשון בתשובה זה תמים.
להיות תמים. תכף נקרא מה כתוב.
בואו נראה רגע, נקרא.
כשסיפר לי אדוני מורי את הנעל סיים תיבת תשובה צרופה מחמש אותיות,
אשר כל אות הוא דרך ואופן בעבודת התשובה ובערב האריכות חמשת האופנים,
וכולם באים מכוח אל הפועל על ידי עבודת התפילה.
אז בואו נתחיל.
תמיד תהיה עם השם אלוהיך. כלומר,
האמירה כאן היא שהתנועה הראשונה של תשובה מתחילה מתמימות.
מה זה תמימות? אנחנו צריכים טיפה להבין, אבל
עוד לפני כן,
זה בעצם המידה תשובה, אם אתה פותח אותה,
תו בראשון שאתה שומע, כמו במנגינה, תו
זה התו של התמימות.
אנחנו פותחים את
המילה הזאת ויש לנו תמימות. למה התמימות היא בעצם
המבוא הראשון לתשובה? התמימות, בואו נלך קודם כל לתמימות של ילדים.
תמימות של ילדים, הכוונה שהם כל הזמן מנסים.
הם לא מתייאשים.
יש להם איזו תמימות שזה יצליח וילך.
נכון, ילדים יכולים לעשות משהו מאה פעם. בכל אופן, עוד פעם, כל יום הם קמים מחדש,
רגע אחד הם בוכים עד בעוד שליש, שנייה אחר כך זה עובר להם לגמרי.
כן, מבוגר, אם הוא בוכה, אז הוא כאילו בטראומה יום שלם,
עד שהוא משתושש.
ילד בוכה, לקח אחר כך עובר לו, וממשיך בהתחלה. כלומר,
התכונה המרכזית של ילדים זה שהם מאמינים בכל רגע שאפשר להתחיל מההתחלה.
והם לא זוכרים כל כך מה היה אתמול.
אתמול, כאילו, מבוגר יכול לקום ולהגיד, וואי, איזה יום, היה לי אתמול, וואי, וואי, מה יהיה היום, איך אני...
ילד לא זוכר בכלל מה היה אתמול.
מבחינתו זה כאילו עולם אחרי מגמרי, הוא קם כל בוקר חדש, תראי, הוא לא זוכר גם מה היה לפני שעה לפעמים,
היה לפני שעתיים,
בגילאי הגן, והוא חי את ההווה מאוד.
ילד מאוד מאוד נוכח בו, וכן.
למה?
אנחנו שותפים ליכולת הזאת. אנחנו לא נהיה כאלה, אף פעם, אנחנו לא ילדים,
ואנחנו כן שותפים ליכולת, כי היכולת הזאת היא בעצם היכולת שנותנת לנו אמון באפשרות לתקן ולהשתנות.
אתה מבין?
יש כל מיני משפטים שאומרים,
אולי אני אגיד על זה עוד משהו בעקבות מה שרשי אומר,
אבל כן, אין חכם כבעל ניסיון.
נכון? יש משפט כזה?
מה זה אומר המשפט הזה?
אפשרות אחת להגיד אין חכם כבעל ניסיון.
בעל ניסיון, ואז הוא יודע להימנע מדברים ולתקן לאבא.
אבל יש כאלה שאומרים, אין חכם כבעל ניסיון, הכוונה?
כיוון שיש לנו ניסיון איתך, אז אנחנו יודעים שזה מה שיהיה, בסדר?
אני מכיר אותך, ניצן, ואני יודע, יש לי אתך ניסיון וזה, אז כנראה, אתה מדבר, אבל זה מה שיהיה.
כלומר, המילה אין חכם כבעל ניסיון היא בעצם משפט
שכופר ביכולת של התשובה.
וזה מאוד מאוד נוכח אצל מבוגרים,
צבירת הניסיון,
צבירת הזיכרון,
ממילא הניסיון לצפות את העתיד ולהגיד מה יהיה.
וזה נועל את התשובה.
רש״י, על הפסוק תמיד תהיה עם השם אלוהיך,
שלמדנו אותו כאן כמה פעמים,
אומר לא תחקור אחר העתידות,
אלא התהלך עמו בשלמות ותצפה לו,
ולא תחקור אחר העתידות, ואז תהיה עמו ולחלקו.
והסיבה שרש״י אומר,
יש שתי סיבות למה רש״י אומר למה לא כדאי לדעת את העתיד.
הסיבה השנייה, כרגע לא נעסוק בה,
אבל הסיבה הראשונה היא
כי ברגע שאדם יודע את העתיד
ונגיד שיש כאלה שיודעים להגיד מה יהיה
כל מיני מכשפים ומתקשרים וכו',
הם יודעים להגיד מה יהיה.
אז זה נועל אותך.
עכשיו אמרו לך מה יהיה, אז אתה נעול,
בעוד שבאמת,
לפי תורתנו הקדושה, אין דבר כזה מה יהיה.
מה יהיה זה תלוי מה עכשיו. אם עכשיו אני אשתנה,
אם עכשיו אני אקבל החלטות חדשות, אם אני עכשיו אני…
אז הכל יכול להשתנות. אבל ברגע שאני יודע כבר מה יהיה, אני ננעל,
זהו, זה המסלול.
אז ידיעת העתיד פוגמת בחופש של ההווה לעשות תשובה. ובמובן הזה זה מזכיר לנו ילדים, תמים תהיה עם השם אלוהיך,
בתמימות.
הצעד הראשון בתשובה הוא צעד מאוד תמים, חודש אלול מזלו בתולה.
כשאנחנו בעצם רואים לא משנה מה עבר עלינו, אנחנו יכולים להתחיל מההתחלה.
מה שהיה היה, העיקר להתחיל מההתחלה, נכון? השיר החביב הזה,
ומתחילים מההווה.
מתחילים מההווה. היום, אם בקולו תשמעו.
מתחילים מהיום.
אז אפשר ללכת אחורה, אפשר ללכת, אבל מתחילים קודם כל מההווה.
אז
כל המהלך של תשובה מתחיל קודם כל
מאיזושהי תמימות,
תמימות שהיא כפולה, האמת.
גם תמימות ביכולת שלי להשתנות ולהשתפר,
וגם תמימות שמאמינה שהקב'ה רוצה שיהיה לי טוב.
וזו הסיבה השנייה למה רשי אומר שאסור לגלות את העתידות, כי בעצם רשי שואל אותנו,
תגיד, למה אתה רוצה לדעת מה יהיה? מה הסיבה?
מה הקטע?
תשובה, בוא נהיה ישרים.
אתה אומר ככה, יש איזה אחד בשמיים שהוא נורא נורא חזק, קוראים לו אלוהים,
והוא מחפש לדפוק אותי.
אם אני אדע מה יהיה, אני אוכל כאילו לעקוף את הבעיות.
אז לכן אני אומר רשי, אבל זה בדיוק הפוך.
יש מישהו בשמיים שרוצה את טובתך,
ולכן הוא יכין לך מסלול שיעביר אותך בכאלה מקומות שיכריחו אותך לגדול, והוא לא מוותר עליך.
אז אם, ככה רשי אומר, אל תהיה אימו ולחלקו.
אם אתה באמת תמים באמונה שהקדוש ברוך הוא רוצה את טובתך,
אתה לא תהרוס את המשחק, אתה לא תגלה מה הולך להיות, כי דווקא אם תעבור דרך המסלול הזה,
תוכל להצליח.
בסדר? הפסוק של חודש אלול,
צירוף שם הוויה שמאיר בחודש אלול,
זה פסוק מפרשת בית חנן,
שאומר משה רבנו,
הזכרנו את זה כאן, לא? הזכרנו את זה?
ויצוונו אדוני לעשות את כל החוקים אלה, יראה את אדוני אלוהינו לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה,
וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני אדוני אלוהינו כאשר ציוונו. וצדקה תהיה לנו כי,
המילים האלו, הסופי תיבות שלהם זה שם קודש,
שם הוויה.
צדקה ה' תהיה ה' לנו בא וכי זה י'.
וזה הפסוק שמאיר בחודש אלול.
אז אני חוזר רגע למילים שלנו.
תחילת התשובה היא תמימות.
היא תמימות.
ותמימות כוללת את
האמונה שאני יכול להשתנות,
את האמונה הפשוטה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לי טוב,
וגם כשקשה לי זה כי הוא רוצה שיהיה לי טוב,
ואני אגדל ואצמח. לכן אני לא עסוק בלעקוף כל מיני דברים ולדעת מה יהיה כדי להתגונן, אלא אדרבה, אני אומר, הקדוש ברוך הוא הכין לי את המסלול הכי טוב, אני רוצה ללכת במסלול הזה.
אני לא רוצה לדעת מה יהיה ולעקוף, אני רוצה להיות,
אני רוצה לשחק את המשחק, כי אני מבין שאני רוצה להיות אימו ולחלקו.
אם הקדוש ברוך הוא מתחבא, זה כדי שאני אחפש אותו,
משחק מחבואים.
ולא כדי שאני אמציא איזו אפליקציה שמיד מגלה איפה הוא ואני אהרוס את המשחק.
אז זה הצעד הראשון בתשובה.
תאמין שיכולים לתקן, וזה כמובן מתאים מאוד לחודש אלול, שהוא חודש של ההתחלה,
ומקבלים החלטות טובות, ומשתנים, ועושים תשובה וכולי.
בואו נראה מה כתוב. עבודת התשובה
הבאה על ידי התמימות.
כמה בחינות ומדרגות בעניין התמימות
וביחסם אל התשובה העולה על כולן היא תמימות הלב,
הנקרא ארנסקייט. ארנסקייט זה רצינות בעברית.
כאמור באברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
כאילו, מה הקדוש ברוך הוא משבח את אברהם?
כל כך הרבה אנשים מבטיחים לקדוש ברוך הוא כל מיני הבטחות, כי הם רוצים לקבל ממנו משהו.
בסדר?
ורק אברהם, הקדוש ברוך הוא מצא אותו נאמן,
שמה שהוא אומר הוא מתכוון.
אתם יודעים, זה נורא נורא קשה להיות אדם עשיר, לדוגמה.
כי אתה לא יודע אם מי שחבר שלך הוא חבר שלך הוא חבר של הכסף שלך.
אז מולי אנשים עשירים מתלוננים שאין להם חברים באמת.
ועד שהוא אומר, מצאתי מישהו שלבבו נאמן לפניי, שאני יודע שהוא איטי לא בגלל הכסף.
אז כביכול הקדוש ברוך הוא מלוא כל העולם כבודו, ולא הכסף ולא הזהב, אז הרבה אנשים רוצים להיות חברים שלו.
נעשה איתו יחסים טובים כדי שאני אקבל.
הקדוש ברוך הוא מזהה את המסחרה הזאת.
ואצל אברהם, הוא מוצא שאברהם הוא רציני.
בתמימות, הוא אומר, אני הולך על זה, אני רוצה להיות חלק מהדבר הזה.
אז תמימות היא רצינות,
תמימות היא אמונה ביכולת, כאילו לקבל את הדברים ברצינות,
ללכת על זה ברצינות, ללכת על זה עד הסוף.
כן.
אחרי שאברהם,
אחרי שאברהם עומד בניסיונות כבדים,
משליכים אותו לאור כסדים,
הוא הולך לארץ בלי שהקדוש ברוך הוא אומר לו בכלל לאן ללכת. הוא אומר לו, לך לך, לאן? לך.
אומר הקדוש ברוך הוא, בסוף יהיה בסדר, אל תדאג, אבל בינתיים אברהם משלם במזומן,
ובינתיים כל מה שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, הכול מתהפך.
הוא אומר לו, הולך לך אל הארץ, איך שהוא מגיע לארץ, מה יש?
רעב, הוא צריך לרדת מהארץ. הוא אומר לו,
יהיה לך,
הארץ תהיה שלך, בסוף הוא בא לקבור את שרה,
הוא צריך לקנות את הקבר אפילו הוא רוצה. כלומר, כל מה שקדוש ברוך הוא אומר לו, קורה הפוך,
והוא בכל אופן עומד בניסיון. הוא נאמן, לבבו נאמן לפניו.
אז זה ת', זה ביס.
ביס של תמימות, אני חושב שמכון מהיר,
אחד המקומות הנפלאים,
שיש בהם הרבה תמימות,
וזה נפלא.
אני לפחות,
לומד מזה הרבה.
בעלי תשובה יש בהם תמימות, זו זכות גדולה.
לפני שנתיים בחדר אוכל איזה בחור, אני לא יודע, הוא נראה לי כבר לא פה,
הוא עמד והודיע שהוא סידר השבוע את החדר שלו והוציא ספרים החוצה, ואז עבר מישהו ושאל אם זה אפקר.
אז הוא אמר כן, אבל הוא אומר, רק השבוע למדתי מה זה אפקר.
אז אם הוא יכול להחזיר לי את הספרים,
זו הודעה שאתה יכול לשמוע רק במכון מאיר.
זה היה לו נעים, הוא אמר, כן, זה אפקר, לקחו לו.
טוב.
שין
שיוויתי השם לנגדי תמיד.
יש איזה סיפור על הבעל שם טוב.
הבעל שם טוב, כשהוא היה בתחילת דרכו,
היו קצת מתנגדים והיו לועגים לו.
פעם אחת הוא הגיע לאיזה מקום והיה שם רב כלשהו,
רב כזה ראש הקהל, ראש הקהל, לא רב.
הוא אמר לו, נו, נו, שמעתי עליך,
שאומרים עליך שאתה יודע נסתרות וזה.
אני רוצה לשאול אותך שתי שאלות. שאלה אחת,
מה קורה למי שאומר יעלה ויבוא ושוכח?
שזו שאלה שכל אחד יודע את ההלכה שצריך לחזור.
שאלה שנייה, על מה אני חושב עכשיו?
אז אמר לו, בעל שם טוב, תראה, את השאלה הראשונה, לא אני צריך ולא אתה צריך.
אני לא צריך כי אני לא אשכח על הפעם הראשונה,
ואתה לא צריך כי אם תשכח על הפעם הראשונה אתה תתפלל עוד פעם ותשכח גם על הפעם השנייה.
ולגבי השאלה השנייה שלך, אתה חושב על שבעי תישב מנגדי תמיד.
אז הוא אמר לו, לא נכון, אתה רואה? סתם אתה עובד על כולם, אני לא חושב על זה.
אז אמר לו הבעל שם טוב,
אבל איך יכול להיות יהודי?
ועוד אדם, ראש קהל, קורא לעצמו אב,
שלא חושב כל רגע על שיביתי השם ונגדי תמיד.
והאגדה החסידית מספרת שהם התפללו ממך,
היה ראש חודש.
ואותו אחד, הבעל שם טוב אמר יעלה ויבוא, ואותו אחד שכח בפעם הראשונה, חזר ושכח גם בפעם השנייה.
שיביתי השם ונגדי תמיד, זה, הרי הרב המגיד אמר שצריך לקיים ושבתה עד השם אלוהיך,
נכון?
עד השם אלוהיך. עד שהוויה הוא אלוהיך. אז לכאורה, מה ההבדל בין זה לבין שיבתי השם לנגדי תמיד? תראו מה הוא אומר.
שיבתי השם לנגדי תמיד, הוויה מורה על התאוות העולם והתאוות הנבראים,
אשר התאוות הבריאה כולה בחיותה ובדרך אין ארוך מאין ליש,
ועבודת התשובה באה על ידי זה.
נסביר את זה במילים שלנו, למה זה השלב השני בתשובה.
בסדר?
מה שהרבב אמגיל דיבר זה שאדם חי ככה,
אבל זו איזושהי תובנה. מהי התובנה?
יש
בחסידות, בפנימיות,
גם דברים של הבעל שם טוב וגם דברים של אדמוון הזקן,
תפיסה לגבי בריאת העולם.
יש גישה שאומרת שהקב' בראה את העולם לפני כך וכך שנים,
ומאז העולם
עלה אינרציה.
הקב' משגיח עליו, אבל העולם הוא כבר נברא פעם אחת.
אבל הבעל שם טוב אומר שהקב' בראה את העולם כל רגע מחדש.
לעולם אדוני דברך ניצב בשמיים.
לעולם.
דבר השם בורא את העולם כל רגע מחדש.
מבינים? כאילו, כל רגע הוא רוצה מחדש לברוא את העולם.
כל שנייה.
יש רצון מחודש.
וכשאדם שם את הדבר הזה מול העיניים,
אז זה מעצים אצלו את היכולת, גם הוא מה?
להתחיל מחדש.
כאילו, אם העולם כבר לא טומאט,
אני פה חלק ממשהו שרץ.
אבל אם כל רגע הקדוש ברוך הוא יסתכל ואמר,
אני רוצה לריטתו חיים,
אני בורא אותו מחדש,
אני,
כל יום, בוא נגיד כל יום, בסדר? כל יום.
אנחנו אומרים את זה.
המחדש בטובו בכל יום תמיד.
זה משפט מלא סתירות.
אם זה חדש, אז זה לא תמיד.
נכון?
לא, זה הקדוש ברוך הוא. למרות שזה תמיד, זה חדש. כביכול כל בוקר הקדוש ברוך הוא מתלבט.
מה אתם אומרים?
נזריח להם את השמש או לא נזריח את השמש?
יאללה, אני מזריח להם את השמש.
יש.
נץ.
יום חדש, בריאה חדשה.
תתחדש גם אתה.
הנה, קמת בבוקר?
זה לא שקמתי בבוקר כי נולדתי לפני 46 שנה, ומאז אני פשוט על אוטומט.
הלב עובד.
קמת בבוקר, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ישב עליך בלילה, והחליט שמגיע לך לקום בבוקר.
אתה נושם נשימה, תגיד דבר ראשון, תודה. מודה אני לפניך שהחזרת בי עם נשמתי,
ובחבלה רבה אמונתך.
ראשי תיבות באר,
הלכת לישון, אמרת בידך, הפקיד רוחי.
ראשי תיבות גם כן באר.
איזה באר עמוקה שאתה מעמיק בה ולומד שהקדוש ברוך הוא נתן בך אמון מחודש.
עכשיו, אתם יודעים, כשנותנים בנו אמון זה נותן המון כוח.
מישהו בא ואומר לך, תשמע, נכון, זה נותן המון כוח.
לפעמים, לא יודע, פעם מישהו נתן לי, הייתי צריך לדבר, שאומרים לי, טוב, קח את הרכב. היה לו רכב כזה קודם. לא, קח, קח, שטויות, אני אסתדר, קח.
איזה אמון, איזה...
הייתי צעיר, הייתי...
קח את הרכב, סתם, סומך עליך.
אז הקבוצה ברוך הוא כל יום מאמין בנו מחדש.
שיוויתי השם ונגידי תמיד זה לראות, לפי איך שהוא מבאר, לראות את הבריאה
לא בתור דבר
על אותו מעט, אלא בתור דבר שנברא כל יום מחדש,
מתהווה כל רגע מחדש.
זה משנה את התפיסה לחלוטין.
זה מקביל למה אמרנו?
כן, אבל אמרנו
מקביל לראש השנה.
בעצם,
מה קורה בראש השנה?
שם זה עוד יותר בא לידי ביטוי,
שנגיד שכל יום יש איזו התלבטות, ופעם בשנה הקדוש ברוך הוא עוצר ועושה איזה חשבון כולל,
והוא מחליט לתת לעולם עוד חיים חדשים,
טריים,
אוצר החיים,
משהו טרי. תשעים-טית מגיעה,
אתה יכול לחשוב, כאילו פשוט הגיעה תורה, זה כמו כדורים בבאולינג.
כאילו, זה נופל, נופל, נופל, נופל.
באולינג זו לא דוגמה טובה, לא יודע, יש כזה משחק עם כדורים שנופלים, תמציאו כזה משחק מהר.
סנוקר, לא יודע, נופל, אבל הגיע תור הכדור הזה, אז הוא עכשיו תורו.
לא, לא, לא, לא, תורת הזמן היהודית אומרת משהו אחר לגמרי. בערב ראש השנה,
הקב' הוא מוריד, לכן זה נקרא ראש השנה ולא תחילת השנה, כי הכל נמצא בראש.
וניתנת התחדשות לכל השנה כולה.
שיביתי השם ונגדי תמיד.
כן,
כן, מצופה ממך, זה לא דבר מאוד מאוד מסובך, זה אפשרי.
יש על זה הרבה מאוד תורות ואזהרות.
אמרנו על היום וקולו תשמעו,
בעבר למדנו את ברכת הנותן לסחווי, בינה להבחין בין יום ובין לילה.
סחווי, בלשון החז״ל, זה דווקא לב.
ואז מי שנותן ללב שלנו בינה להבחין בין היום לבין אתמול.
גם אם אתמול היה יום העפן, היום זה יום חדש.
ואני יונק את האפשרות להתחדש מהעובדה שגם הקב' הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.
כן, ויש כאילו זמן חדש.
זה היסוד של היכולת לחזור בתשובה, לשוב בתשובה.
כי אני יכול להתחדש בכל רגע מחדש, בסדר?
טוב.
אז זה כמובן מאוד מקביל לראש השנה.
ראש השנה זה לא יום על אוטומט, זה יום שיורד בו או יורדת בו הארת,
זה כמו, איך קוראים לזה?
כשאתה מוריד איזה קובץ כזה, נכון?
יש כזה חץ, יורד,
יורד קובץ.
אז יורד, יורד זמן
עם הברכה שלו, עם המיוחדות שלו, עם המסוגלות שלו, יורד זמן, זמן חדש.
זה לא על רגיל בכלל,
זה משהו חדש.
איך נקבל אותו, איך נחיה אותו, זה כבר תלוי כל אחד בין רמת הקולטנים שפיתחנו.
אבל זה זמן חדש.
כן.
אמרנו זה מקביל לאלול.
ג',
ואהבת לרעך כמוך.
כמו שאמר, אשר תמיד לנגד עיניו עניין,
לא, זה דילוג.
כן, הבעיה שלא אמרנו לא.
לא, יש כאן שורה שנכנסה.
תדלגו על זה.
כמו שאמר רבנו הזקן,
אשר זהו כלי ל ואהבת את השם אלוהיך,
ובאור במאמר, כל שרוח הבריות נוחה ממנו,
רוח המקום נוחה ממנו.
בואו נבער את זה, בסדר? יש כאן איזו שורה שנכנסה לו במקום.
ואהבת לרעך כמוך,
זה בעצם,
לפי הדברים האלו, למה זה קשור לתשובה?
אז אדמור הסקן אמר שהדרך ל...
יש בסך הכל שלוש ואהבת בתורה.
נעשה ככה, בסדר?
ואהבתם את הגר,
ואהבת את הגר,
ואהבת לרעך כמוך,
ואהבת את השם אלוהיך.
הזמור הזה כאן אומר שהדרך ל-ואהבת את השם אלוהיך עוברת דרך ואהבת לרעך כמוך. למה?
כי צורת הביטוי לאהבה זה לאהוב מה שהאהוב אוהב.
מכיוון שהאהוב,
הקדוש ברוך הוא, את מי הוא הכי אוהב?
את עם ישראל הוא הכי אוהב. אז כשאני אוהב את עם ישראל, אני בזה בעצם מגלה את אהבתי אליו.
אתם יודעים שיש הלכה בהלכות כיבוד הורים.
שאם אתה הולך לאיזה מקום,
ושם במקום הזה מכירים את אבא שלך.
אתה הולך לאיזה מוסך. המוסכניק הזה מכיר את אבא שלך, היה איתו לא יודע איפה במילואים.
הוא מאוד מעריך.
יש עניין, חובה להגיד למוסכניק, אני הבן של פלוני. לא רק כדי לקבל הנחה. כאילו,
אתה מייקר את האבא שלך עכשיו. למה? כי כיוון שהמוסכניק אוהב את אבא שלך,
הוא אומר, תשמע, אותך אני לא מכיר, אבל את אבא שלך אני מכיר, ובשבילו,
לכבודו אני אתן לך הנחה, אני אתן לך יחס וכו'.
אז צריך להגיד, תשמע, אני הבן של פלוני.
ככה הוא יכול לגלות אהבה, וזה כאילו כבוד להורים, כבוד לאבא.
אז בסדר?
אתם מאשרים את זה.
מה?
מה?
כן.
אז לא, אני ראיתי גם שזה עובד, תדעו לכם. זה מועדק כאילו. כן, לא, אבל צריך הנחה, לא קומבינות.
אני ראיתי את זה. אפילו כמה פעמים הייתי, שיחקתי אותה כאילו, לפני שלמדתי את זה, לא הייתי אומר, ואז תוך כדי הוא כן גילה, אז למה אתה אבא של הבן של אבא שלך? מה?
מה אתה זה, אבא שלך, קדימה וכו', ונעשה בטח, הנחה לכבוד אבא שלך, מה, אתה יודע כמה הוא עזר לי, אתה יודע כמה עזרתי,
אז כתחילה,
מה גאווה?
בסדר, מצוין, זה לא גאווה,
לא גאווה לך, זה גאווה לאבא שלך, מצוין, תכבד אותו.
אני הבן של, אה, וואו, אבא שלך, זה מציני, כן, נכון?
אז ואהבת לרעך כמוך,
זה הדרך לביאהבת את השם. למה זה קשור לתשובה? קודם כל זה קשור לתשובה בגלל שברמה הפרקטית,
הכי פרקטית, וברור לנו, לכל אחד מאיתנו,
שעיקר העבודה שלנו בתיקון צריכה להיות בבן אדם לחברו.
גם בגלל שהמשנה במסכת יומה אומרת,
המשנה במסכת יומה אומרת את הדבר הבא, אתם אתי, כן?
זה מעניין אתכם?
כן. טוב.
המשנה במסכת יומה אומרת
עבירות שבן אדם לחברו,
עבירות שבן אדם למקום יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבן אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
ואז המשנה ממשיכה ואומרת, את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה,
מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו, עבירות
שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר,
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
אז זה נראה כאילו אותו דבר, יש כאלה שמבארים
שמה שבא רבי אלעזר בן עזריה להוסיף
זה שעבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר בכלל,
לא הבן אדם למקום, ולא הבן אדם לחברו, עד שרצה את חברו.
כלומר, אם אדם פגע בחבר שלו ולא פייס אותו, אומר הקדוש ברוך הוא, גם אני מעכב.
גם אצלי, גם אני לא מכפר לך.
עד שלא תתפייס איתו.
כלומר, כל כך גדול ומכריע החלק של ואהבת לרעך כמוך. כלפי הקדוש ברוך הוא יחסית קלנו לחזור בתשובה, כי אנחנו יודעים שהוא גם יסלח.
וגם את הווידוי אנחנו אומרים בשקט, ישבנו, בגדנו, עקצנו,
דיברנו על רשון הרע, היינו פה, היינו שם.
ללכת לבקש סליחה מהחבר,
ללכת לעמוד בפניו ולהגיד לו, נראה לי שטעיתי או שפגעתי בך וזה, זה מבייש,
זה הרבה יותר קשה, ואז מתחיל לנסוף כל התירוצים בעולם,
הוא לא נפגע,
אם הוא נפגע זה בכלל בעיה שלו, הוא רגיש,
מה כבר עשיתי לו, הוא גם עשה לי,
מי בכלל חבר שלו, כאילו, מה זה, כל מיני תירוצים, למה אני לא אמור לעמוד ולבקש סליחה. אבל אם באמת
רוצים לעבור דרך תשובה, אז זה עובר דרך בן אדם לחברו, פעם אחת,
ופעם שנייה,
זה הדרך להגיע לאהבת את השם אלוהיך.
אתה רוצה להגיע אליי? תעבור דרך הבנים שלי.
וזה כמובן מאוד מתאים לעשרת ימי תשובה.
מפני שבעשרת ימי תשובה אנחנו עובדים בלתקן, ועיקר מלאכת התיקון שלנו צריכה להיות במעגל החברתי.
לשים לב
במי פגענו,
למי לא שמנו לב,
ממי אנחנו צריכים לבקש סליחה.
אגב, הבן איש חי אומר,
קודם כל לבדוק במשפחה.
לא צריך ללכת רחוק, קודם כל.
אשתך, הילדים, ההורים, זה הכי קרוב.
אנשים חוזרים בתשובה כלפי כל העולם,
ורק כלפי הקרובים אליהם הם שוכחים לבקש סליחה.
תתחיל לבדוק קרוב מהבית.
ועוד.
אז הם מאוד מאוד מתאים לזה.
וכאן הוא אומר, ממרה מאוד משונה קצת. בסדר? אני רוצה רגע טיפה להתעכב.
זה ממרה במסכת אבות.
מה אומרת הממרה, ידידיה?
כל שרוח הבריות נוחה ממנו,
רוח המקום נוחה ממנו.
נכון?
איך אתה מבין את הממרה הזאת?
מה זה כפשוטה?
יש לו מה רייטינג גבוה?
הרבה לייקים בפייסבוק? מה יש לו?
עושים לו הרבה ככה, הוא מתחנף לכולם.
מה נקרא רוח הבריאות נוחה ממנו?
זה לא חנופה.
זה לא אחד שמתחנף ונוצא שילחאו לו כפיים.
איך, איך, איך?
כלומר,
הוא מביא איתו אווירה טובה.
הוא מביא איתו אווירה נעימה, הוא מביא איתו אווירה של חיבור.
כשמדברים עליו,
לא טוב לדבר על אף אחד,
עדיף לדבר אל, אבל יש איזה,
זה נקרא קאלה. קאלה זה לא פסיק.
תשמע, אדם הזה הוא אדם טוב.
תדע לך,
ולפעמים גם אדם מקבל ידיעות כאלה בלי שהוא מתכוון. מישהו מתכוון, פתאום הוא... תשמע, הייתי באיזה מקום, ובדיוק הזכירו אותך, ובסדר, מישהו בא ואומר לך.
אתה מקבל כל מיני ידיעות, דע לך, זה הדרך של הקב' להגיד לך שהוא מרוצה ממך. אז זה ממש דבר מאוד מאוד משונה.
הבית דין של האדם,
מה שמגלה לנו אם אנחנו רצויים ואהובים בעיני הקב' כן או
לא, זה מי?
זה עם ישראל.
זה עם ישראל. אני כל כך אוהב את הסיפור, אני מספר אותו לאיסוף פעמים, נראה לי, אבל אני אוהב אותו.
נדמה לי רב נחום מצ'רנוביל שהיה מקבל קהל, אורי, בערב יום הכיפור היה מקבל קהל,
פדיון נפש ותפילות,
והמשמש אומר לו, הם כבר צוחקים, הם כבר מכירים את זה בעל פה, בסדר,
יש לי לישון ויובב, אבל גם אני מכיר את זה.
זהו, זה מחזק אותי.
אז והמשמש אומר לו, רבה, תכף שקיעה, עוד לא צבלת במקווה.
אומר לו בסדר, בסדר, עוד מעט, מקבל עוד קהל, ואומר לו רבי, שקיעה, מקווה, יום כיפור, יום כיפור, אתם יודעים, חלק מהדעות טבילה בערב יום כיפור,
יש דעות שאומרות שזה מצווה מהתורה.
לא פוסקים ככה להלכה, אבל שזה חיוב,
חיוב לטבול בערב יום כיפור. ויש אפילו מנהג של נשים אשכנזיות
שטובלות גם רווקות.
אתם מכירים את המנהג הזה?
שגם נשים לא נשואות טובלות בערב יום כיפור. יש מנהג כזה, מופיע בספרים.
לא נהגו אותו היום בגלל הפחד מהרפורמים וכל הדברים האלה ושזה, אבל היה מדינה כזה.
אומר לו רבה, מה קורה? הוא אומר לו בסדר, בסדר.
מסתכל ללבים עד החלום, הוא רואה
שבאמת עוד רגע השמש משוקעת,
קם מהכיסא, רץ למטה לאיפה שכל הקהל נמצא,
נכנס כזה בין כולם, עושה ככה ואומר,
מקווה ישראל השם.
טבל בעם ישראל.
כל שרוח המקום נוחה עמנו ורוח עבירות נוחה עמנו, זה אומר שכן.
אתה רוצה לדעת מה הקדוש ברוך הוא חושב עליך?
תקשיב מה אומר עליך עם ישראל.
תקשיב מה הדיבור.
זו האינדיקציה, זה נפלא.
וזה כמובן מתאים לעשרת ימי תשובה,
מפני שכשאנחנו מחפשים מה לעבוד ועל איך לעבוד
ומה יגרום הכי הרבה נחת לקדוש ברוך הוא,
אז הוא אומר לך, תשמע, אני מוותר על עוד איזו כשרות מהודרת שרצית לקבל על עצמך,
או עוד כל מיני טריקים כאלה,
תשקיע יותר בקשר עם הבנים שלי.
כל אחד יודע, בתור הורים,
אין נחת יותר גדולה להורים, אני אומר לכם את זה חד משמעית,
אין נחת יותר גדולה להורים מלראות את הילדים שלהם עוזרים אחד לשני,
בינם לבין עצמם.
כאילו, אז אני כבר בא, החופש אמרו, אבא, אנחנו רוצים את האוטו לטיול אחים.
אני אומר להם, מה איתי, אני גם רוצה, לא, לא, לא, לא, לא, אתה, אנחנו נמצא אתכם, טיול אחים,
רק האחים.
קחו את האוטו, איזה כיף, תענוג,
קחו, מה?
בסוף לא יצא אל הפועל בגלל סביבות וסמכות, היה לנו אירוסין, לא, אבל זה כיף, אתה אומר שהילדים שלך עוזרים אחד לשני, זה הכי משמח אותך,
נכון?
אתה מסכים איתי, ניצן?
אתה יכול לדמיין את זה.
אתה מבין אבל את הערך של הדבר הזה, למרות שזה... מה?
אז זה ואת תערכה כמוך.
יאללה.
בית,
בכל דרכיך דאהו.
הכל התבלגן לי, כי אני הורדתי את זה
מספירת חב״ד באינטרנט,
וזה כנראה תיק כזה לא טוב,
אז אני קורא את זה בצורה הנכונה. מה זה בכל דרכיך דעהו?
עבודת התשובה בסיבת לב טוב.
כן, השם ליבו בדעתו על כל המעשה אם הוא מסביב לו, רואה אלוקות במוחש,
וכמו שאמר האדמו״ר האמצעי ביתרון הבעלי העסקים על היושבי אוהל,
בעניין ראיית אלוקות במוחש,
עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה פרטית.
כן, בכל דרכיך דעהו.
הייתי קורא לזה רגישות
גבוהה לנוכחות אלוקית.
זה שהקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו במצוות ברור הוא מתגלה אלינו בתורה ברור
שהוא מתגלה אלינו בהיסטוריה גם ברור
אבל כשאדם מאמן את עצמו לחפש את הקדוש ברוך הוא בכל דבר
שקורה לו
בנפילות בעליות באוטובוס שהוא איחר כל דבר הוא אומר יש פה הקדוש ברוך הוא מדבר איתי בזהירות לא כדי לא לצאת מדעתנו אבל באופן זה שאדם מחפש את הקדוש ברוך הוא בכל דרכיו
הוא לא מחפש אותו הוא לא תוחם את ההנהגה האלוקית רק לאיזה
לאיזה ריבוע עדתי.
אתה מחפש את הקדוש ברוך הוא בכל הדרכים.
וגם כשהוא מטייל, הוא מחפש, ככה הרב קוק מבאר, בכל דרך הדרך, זה בכל דרך שאתה עושה לעבוד את הקדוש ברוך הוא. עכשיו אתה מטייל, זה חלק מעבודות השם שלך וכן זה הדרך.
הוא רואה אדם, כן, עבודת התשובה בסיבת לב טוב
השם ליבו ודעתו על כל הנעשה עימור מסביב לו.
הוא רואה אלוקות במוחש.
כמו שאמר אדמו הר-אמצעי בעיתון על בעלי העסקים,
בעלי העסקים על היושבי אוהל,
כשאתה מדבר עם בעל עסק שיש לו עצמאי בדרך כלל,
אני אומר לך, תשמע, אני רואה את ההשגחה כל יום. כל יום אני רואה איך הקדוש ברוך הוא שתולח לי פרנסה. כל יום.
אדם שכיר, אתה יודע, אני רשום כאן מלמד בסוף החודש משכורת נכנסת. כאילו, אין קשר בין מה שאני עושה לבין המשכורת. זה כאילו שני...
אבל אדם שעובד, אתה יודע, עורך דין, עצמאי,
אז הוא צריך לקבל תיקים. אם לא יעבור תיקים, אז לא יהיה לו עבודה.
פתאום אין תיקים, ופתאום מגיע איזה תיק גדול, ומסדר אותו, כל מיני,
בעל עסק, בעל חנות, הוא מרגיש כל יום את ההנהגה האלוקית במוחש.
הרבה יותר מאשר שכיר.
חקלאי אם יורד גשם או לא, מה לזרוע? חקלאי, הרי ההתלבטות שלהם, גשם זה סיפור אחד, אבל מה לזרוע?
מה יהיה הדבר הבא בעונה, בעגבניות, פלפלים, קישואים, מה, לא ללכת?
אז עצמאי הוא, כן, בעלי עסקים הרבה יותר
מרגישים וחשים את ההנהגה האלוקית
שפוגשת אותם כל יום. אז זה נקרא בכל דרכיך דעהו.
לחפש את הקדוש ברוך הוא
בכל הדרכים.
בכל הדרכים.
בסדר? ממש ככה.
כל דבר שקורה לך,
אתה אומר, רגע, אולי יש כאן איזה רמז,
איזה ניצוץ,
איזה עניין
שרומז לי. אני לא אחפש את הקדוש ברוך הוא רק באזורים הדתיים.
אני אחפש אותו בעוד מקומות.
זה מתאים ליום הכיפורים, כי יום כיפור זה יום שבו אנחנו,
זה היום היחיד בשנה בעצם שבו אנחנו במפגש מלא עם הקדוש ברוך הוא.
לא חלקי אלא, אתם יודעים כשיש מנהג בהלכה מופיע, יש כאלה שלא יוצאים מבית הכנסת ביום כיפור.
נמצאים כל הזמן, 24 שעות, בתוך איזו מציאות אלוקית.
אז ביום כיפור זה במציאות מוגנת, סטרילית, זה כאילו...
החוכמה היא לנסות להעתיק את זה,
גם כשנגמר יום כיפור,
לנסות לראות, לפגוש את הקדוש ברוך הוא בעוד מקומות חוץ מהמקומות המובהקים שבהם הוא נוכח.
בסדר?
זה בכל ברכך אדעהו.
עכשיו, כל דבר כזה זה צעד.
תמימות זה צעד, שיביתי השם בזה צעד, אהבת לך כמוך בזה צעד, וכדוראו בזה צעד. בסוף המטרה היא להגיע לפסוק
ושבתה עד השם אלוהיך ושמעת בקולו.
והעניין האחרון זה
הצנע הלכת
עם אלוהיך.
הצנע הלכת עם אלוהיך זהירות שלא תהיה שום בליטה.
וכמאמר לעולם יהיה האדם ערום ביראה.
ועניין הערמומיות שלא יהיה ניכר כלל.
ידוע כמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם.
ואם יתגלו היום, הם מצטערים.
וזו עבודת התשובה הבאה מעצמי הלכת.
בלי בליטות,
בלי הבלטות,
בלי שישימו אלי לב,
בלי מחיאות כפיים.
מה שאתה עושה, תעשה מנחם אליהם עם עצמך,
יש לך חומרות או כל מיני דברים, תצניע אותם, מנחם אליהם עם עצמך,
כדי שלא... כאילו אתה, זו מין עבודת תשובה שהיא מאוד מאוד פונה כלפי השם יתברך, אני לא רוצה שישימו אליהם לב,
אני לא רוצה לבלוט,
אני לא רוצה מחיאות כפיים. זה לא טוב, זה לא טוב. למה זה טוב?
אם אתה רוצה לקלקל מישהו,
אתה יודע מה תעשה?
תן לו מחמאה.
ככה אתה הורס אותו.
אתה רוצה להרוס ילד? תן לו מחמאה.
מה הכוונה מחמאה?
גאון.
גאון.
מוצרט יש לנו בבית. אימא, יש לנו איינשטיין.
הרסת אותו.
לעודד? כן. וואו, איזה יופי.
אני רואה שמאוד מאוד התאמצת וגם הצלחת. מצוין. תמשיך ככה. כל הכבוד על המאמץ.
אתה משבח משהו אמיתי.
אבל מחמאה זה כאילו, אתה פשוט מנפח אותו וגורם לו לבלוט, הוא הולך,
ואז הוא מרגיש, כן, אמרו לי בבית שאני...
והוא מפחד בפעם הבאה לפספס, אם הוא לא יהיה מוצלח אז בפעם הבאה הוא כבר לא יקבל את המחמאה.
לעודד, להגיד למישהו עוד מאותו דבר, זה כן.
אתה מצת, הצלחת, מעולה, עוד מאוד מאוד מהדבר הזה.
תן לי עוד מהדבר הזה. כל הכבוד, לשבח ילד על המאמץ,
לשבח ילד על מה שהוא עשה, זה מצוין.
אבל לתת מחמאות בלי קשר, גאון שלי עם החמוד שלי עם ה...
סתם אתה הורס את הבן אדם, אתה גורם לו להיות,
אתה גורם לו להבליט את עצמו.
הצנע הלכת עם אלוהיך בלי בליטות.
כשאדם מתהלך
בצורה עצומה, אפשר להגיד שזה קשור לסוכות,
כי בעצם
זה מה שקורה בסוכה.
בסוכה קורית דרמה עצומה.
מצד אחד זה קודש קודשים,
סוכה זה, מה זה, חזרנו דברים על הסוכה, עננה קבור, אתה בתוך, מצד שני, לא קורה שם כלום בעצם.
נכון? מה אתה עושה בסוכה?
היינו חושבים שצריך בסוכה ללמוד תורה, ללמוד רק זוהר,
לא לדבר דיבורי חול, לא כלום.
לא אוכל בסוכה וישן בסוכה ומטייל בסוכה. כל מה שאתה עושה ברגיל, אתה עושה בסוכה.
אז זה בכלל לא בולט.
זה הסוד.
איך אתה מתנהל,
אף אחד לא רואה שיש כאן משהו,
אבל באמת זה קודש קודשי.
בלי בליטות,
בלי שפיצים כאלה,
שכאילו באים להבליט אותך,
בדרך כלל כשאתה בא לבלוט זה על חשבון מישהו.
אז תראו איך רב זושל לקח את השאיפה הגדולה של הרב המגיד
וצמצם אותה לביסים יחסית קטנים
שניתנים לעיכול.
אפשר ללכת איתם. כן.
רוצה להגיד משהו?
לדעתי כן.
כלומר, אתה מתחיל מתמימות.
כדי לחזק את התמימות אתה מבין שהקב' הוא מחדש את העולם כל יום ולכן גם אתה יכול להתחדש.
זה מביא אותך מיד להיכנס ברצינות לעבודת הזולת, לחבר, לשים מלב לב.
אחרי ששתי הדברים האלה מנסים אתה מנסה לפגוש את הקדוש ברוך הוא בכל מקום ואחר כך, אחרי שעשית כל כך הרבה דברים אולי קצת צריכה על השכם
בלי בליטות.
הלוואי שאני אצא ידי חובתי ממה שאני צריך, ואז האדם זוכה לקיים את הפסוק ושבתה עד שהוויה יהיה אלוהיך ושמעת בקולו.
זה המקום לברך את כל תלמידי נפש הפרשה בארץ ובחו״ל.
בברכת שנה טובה ומתוקה תכתב ותחתם ימלא השם ישאלות
לבכם לטובה לעבודתו יתברך שנזכה לפתיחת הלב אמן ואמן חזק וברוך
