שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
בלכות ראש חודש, סימן תכא סעיף אחד ותכב שני סעיפים.
אומר לשולחן ערוך ותכא
נוהגים באשכנז שאומרים פרשת ובראשי חודשיכם,
שחרית אחר פרשת התמיד, בקורבנות,
או בספרד אין נוהגים ליום ראש חודש, לפי שעתידים לקרות אותה בספר תורה.
טוב, זה באמת הבדל. תראו בסידורים,
סידורים שאומרים בהם את המוספים, גם בחגים,
כן, אומרים בפרשת הקורבנות.
אנחנו לא אומרים את זה, ספרדים לא אומרים את זה,
יש מי שזה כתוב אצלו, שיאמר הכל לפי המנהג.
סימן תכב אומר השולחן ערוך, סעיף א',
ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר יעלה ויבוא ברצת.
ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירים אותו.
או בין שם ראש חודש יום אחד, בין שם שני ימים.
בפני שלא מקדשים את החודש בלילה.
בסדר? לשים לב,
הסיבה שנותנת שולחן ערוך זה פני שלא מקדשים את החודש בלילה.
כי פעם,
מישהו אמר, כיוון שערבית היא רשות, לכן לא חוזרים עליה.
אבל שמוננר לא אומר ככה.
אבל אם לא אמר ראש אחרית ומנחה, מחזירים אותו.
אם נזכר קודם שהתחיל מודים,
אומר במקום שנזכר.
ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים,
אם נזכר קודם שהשלים תפילתו חוזר לרצה,
ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו חוסר לראש.
ואם הוא רגיל לומר את החנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו,
גם חוזר לארץ.
אומר הרמב״ם, אם הוא ספק אם הזכירו עליו, אינו צריך לחזור.
ושליח ציבורי ששכחנו להזכירו בשחרית,
אין ליל בסימן קכו', אם אנחנו מטריחים את הציבור
לחזור על חזרת השאצו שלו.
סעיף ב׳,
קוראים את ההלל בדילוג בין יחיד בין ציבור.
ויש אומרים שהציבור מברכים עליו בתחילה לקרוא את ההלל.
ולבסוף יעללוך.
היחיד אינו מברך עליו.
ויש אומרים שאף הציבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף,
וזהו דעת הרמב״ם,
וכן נוהגים בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה.
זה מה שאומר פה על שולחן ארוך.
בארץ ישראל לא מברכים.
אומר הרמב״ם, ויש אומרים שגם יחיד מברך עליו,
וכן נוהגים במדינות אלו.
שימו לב, אל מי הוא מדבר? מדינות אלו.
אירופה.
ומכל מקום יצייר אדם לקרוא בציבור כדי לברך על אביב הציבור. ויש אומרים שכשיחיד קורא,
אומר לשניים שמורים וראשי פרקים, שעזה וקרבים,
ונגעו כן בהודו ולא בהלאה.
כן, בסדר? זה בעצם היסוד.
וגם הממה אומר, במדינות אלו.
אז הוא חולק על השולחן ערוך, או שהוא אומר שבחוץ לארץ כן אומרים?
טוב, זו בדיוק השאלה.
האם אשכנזים יברחו על הלל או לא יברחו בארץ ישראל?
כל טוב שלא.
