שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, בהלכות ראש חודש.
נלמד היום
שני סימנים, סימן ת״י ט שיש בו סעיף אחד,
וסימן ת״ח שיש בו שני סעיפים.
אמר לנו השולחן אורו בסימן ת״י ט, סעיף אחד קצר.
מצווה להרבות בסעודת ראש חודש.
אה, זה ארוך, כן, אוכלים הרבה.
בסדר, מצווה להרבות בסעודת ראש חודש, ואם אוכל בשבת,
מוסיפים עוד איזה תבשיל, עוד מנה,
לחמוד ראש חודש. סימן ת״ח,
על המת נשים עם מענות, שכולן אומרות כאחת, ומטפחות,
דהיינו להכות כף אל כף,
אבל לא מקוננות שתהיה אחת אומרת ואחרות עונות אחריה.
לאחר שנקבר המת לא מענות ולא מטפחות,
כיוון שעיקר ההספד זה שיבכו האנשים,
לא דרשות ולא
תקציר ביטחוני, קורות חיים,
בדיחות, מה שפלוני היה עושה.
אלא עיקר ההספץ והבכי.
ולכן, גם בראש חודש
שאסור להתענות,
אנחנו רואים שנשים יכולות לענות או לקונן לפני ה...
סליחה, לענות אבל לא לקונן.
לענות, שאחת מדברת,
כן, ו... סליחה.
כשהן כולם בוכות ומטפחות בכף אל כף,
זה מותר. אבל לקונן, שאחת אומרת משפט והשנייה חוזרת אחריה,
זה לא עושים בראש חודש. סעיף ב',
אומר לשולחן ערוך, אומרים צידוק הדין וקדיש.
אומר הרממה, ואין נוהגים כן,
ואין בהם יורי ידיעה. וכן בימים שהם אומרים בהם תחנון,
וכן בערב שבת אחר חצות,
יש רומשים קוברים עת בלילה, אשר אומרים קדיש ולא צידוק הדין.
אבל אנחנו יודעים שאנחנו נוהגים, המנהג בירושלים הוא שבימים שלא אומרים בהם תחנון, או בערב שבת,
לא אומרים צידוק הדין,
אבל קדיש כן אומרים.
טוב, בעזרת השם שנזכה לדברים טובים, כל טוב, שלום.
