שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית כמדי יום ביומו מתקדמים בנושא של עירובי תחומין לקראת סיום של כל הנושא של העירובים,
עירוב חצרות, שיתופי מבואות,
עירוב העיר,
עירוב תחומין עכשיו. איפה מניחים את עירוב התחומין? התחלנו כבר.
אנחנו בסעיף י', לקראת סיום
של הסימן הזה, סעיף י' בסימן ת'ט.
נאמרת היום י', יא', יב',
אומר השולחן ערוכה, אומר לחברו
ערב עליי בתמרים
יש תמרים? תעשה בהם מירוב, אני אוכל תמרים
וערב עליו
בגרוגרות
אמר לו תשים תמרים ושם תאנים
בגרוגרות ואירב עליו בתמרים
אמר לו שים תאנים ושם תמרים
כנראה הוא היה צדיק, אמר תאנים, בטח תולעים, נשים תמרים, שם כאילו... טוב, שניים צריכים בדיקה
אמר לו עונה חירובית במגדל ונכון בשובך
ושובח ונלכו במגדל בבית, ונלכו בעלייה, בעלייה ונלכו בבית, אינו עירוב, כי הוא שליח של אותו אדם והוא צריך לבצע את רצונו.
מילא את רצונו בסדר, לא מילא את רצונו, אין עירוב.
אבל אם אמר לו, ערב עליי סתם,
תערב עליי, בסדר, עושה מה שהוא רוצה, הוא קיבל, איך אומרים, אור ירוק, לכל דבר,
לכל דבר.
בין בגורגוד, בין בתמריה, בין בבית, בין בעלייה, הרי זה עירוב.
כי ככה או ככה, אפשר לעשות אירוע, אבל זה לא היה רצונו של המשלח,
של המערב,
שהוא שלח מישהו לעשות את רצונו. סעיף יא,
מי שבבדרך,
הוא מכיר אילן, אוגדר, בסוף אלפיים, אמרה ויראה שמא תחשך קודם שיגיע שם,
ואמר, שביתתי תחתיו בעיקרו.
זאת אומרת, הוא מכיר כבר את השטח, הוא כבר, את הדרך הזאת עבר הרבה פעמים.
ואז הוא רואה שבאמת הוא ייתקע שם ויש עץ,
הוא עוד לא הגיע למקום,
אומר את העץ ההוא,
ככה הוא מסתכל בעיניים, הוא רואה.
העצה הוא,
שמה תהיה שביתתי.
קנה שביתתו בעיקרון, יש לו משם אלפיים אמה.
ואף על פי שלא יכול להגיע לשם בעוד יום במהלך בינוני, אלא אם כן ירוץ,
מותר ללכת לשם בנחת, אף על פי שלא מגיע לשם בעוד יום, כי באופן תיאורטי,
אם היה מגיע לפה רץ המרתון,
היה מגיע למקום.
יש אפשרות להגיע תיאורטית?
לחיית אפילו.
אז היום אם אפשר להגיע במכונית והוא הולך ברגל, יכול להיות שגם זה יהיה טוב.
אבל אם לא היה יכול להגיע לשם כלל מבעוד יום,
לא יזוז במקומו,
שהרי עקר דעתו מכאן, וגם שם לא קנה,
אף שהוא נמצא או עקר דעתו, ומשם לא קנה, הוא לא יכול לזוז בכלל 400 וזהו.
ודווקא שאיחד 400 והם בתוך האלפיים, מה? כגון שאמר שביתתי בעיקרו,
ומכאן עד עיקרו,
אין יותר מאלפיים.
אבל אם אין כל האילן בתוך אלפיים,
ולא איחד מקום תחתיו, מקום מסוים,
לא קנה שביתה.
לשם היה בדעתו על 400 שהם חוץ ל-2,000 וגם כאן לא קנה
כי אני צריך לקנות שביתה במקום שאני יכול להגיע לשם וכן הלכתית
וגם מה עשית אם אני רוצה במקום אחר שעוד לא הגעתי
שהרי עקר דעתו מכאן ולא יזוז במקומו
ואם כולו עומד תוך 2,000 ולא יחד במקום שביתתי,
התוקו כמו שאמר שביתתי תחתיו יש לו 4,000 ממקומו לצד האילן
חוץ משיעור משך תחתיו של אילן
זאת אומרת הוא בעצם ביטל מאיפה שהוא עומד בגב שלו את כל האפשרויות
לקח ארבעת אלפים מהאילן, מי המקום שהוא עומד?
הוואלה.
כגון אם שיעור האילן 20 אמה, יש לו 2,000 פחות 20 אמה. אולי הרמב״ם,
עד עכשיו השולחן הרוחבי את שיטתו,
הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים במקום שביתתו, זאת אומרת, לא הגדיר ספציפית במקום שביתתו,
לא קנה שביתה שם, אלא במקום שעומד בו, כשחשיכה.
לכן אם אמר שביתתי במקום פלוני, והוא רחוק ממנו יותר מאלפיים,
קנה שביתה במקומו.
והאומר שביתתי תחת אילן פלוני,
אם יש תחתיו שמונה אמות או יותר, לא קנה שביתה.
שהרי לא כוון במקום שביתתו, אבל אם יש רק ארבעה אמות,
אילן קטן, בסדר.
לפיכך צריך להתכוון לשבות בעיקרו או בארבע אמות שבצפונו או בדרומו.
ואם היה תחתיו פחות משמונה אמות, הוא התכוון לשבות תחתיו, קנה,
שהרי מקצת מקומו מסוים, וכן דעת עריף בזה.
טוב,
ומה שאנחנו רואים פה, שאדם צריך באמת לסייג,
לסיים, מה שנקרא, לשון שולחן ערוך,
להגדיר את מקום שביתתו, על מנת שהוא יוכל
להתקדם משם והלאה.
סעיף יב' אומר לשולחן ערוך, היו שניים.
אחד מכיר ואחד אינו מכיר.
זאת אומרת, אחד מכיר את הדרך,
והשני מתלווה אליו, אנחנו רואים, הוא לא הכין את המפה
לפני היציאה.
שאינו מכיר, מוסר שביתתו למכיר, ואומר שביתתנו במקום פלוני.
זאת אומרת, הוא אומר לו, שמע, אתה יודע,
סומך עליך.
גם בכל הדרך, בניווט, הוא סמך על החבר שלו בשביל זה, הוא לא מכיר את הדרך.
לא ראה את הטצות.
אמר לו, אני סומך עליך, מה שאתה אומר, הנה, שביתתי בעד ההמשכה.
הוא אומר, שביתתנו במקום פלוני.
טוב, בעזרת השם, מחר נסיים את הסימן, נוציף אחד,
ונמשיך בדרך.
כל טוב.
