שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
הלכות עירובין, אבל הספציפי עכשיו,
תחומין ומי שיצא חוץ לתחום,
אנחנו בסימן ת״ז,
נאמד היום את סעיפים ב' וג',
ונתחיל את סימן ת״ח.
כן? כי עכשיו אמרנו מי שיוצא חוץ לתחום, עכשיו זה יהיה הלכות עירובי תחומין עצמה, כן? איפה שמים את ה... איך עושים את
העירוב עצמו.
אבל ת״ז, סעיף ב', ג', ות״ח, סעיף א',
רק נתחיל את הנושא החדש הזה, שהוא בתוך
כל התת-נושא, בתוך
כותרת של ליחות תחומים.
טוב,
תז סעיף ב אומר השולחן ערוך, היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך,
ואמרו לו, כבר נעשה את המצווה שיצאת לעשות.
יש לו ממקומו אלפיים אמה לכל רוח.
ואם היה מקצת התחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפיים אמה שיש לו במקומו,
הרי זה חוזר למקומו, כאילו לא יצא.
הוא יצא כבר שלושת אלפים ממש,
שלושת אלפים שמונה אמות אמרו לו, שמע,
כל מה שאתה יצאת לצורך מצווה,
זהו, התבטל.
אנחנו רואים?
אנחנו חוזרים שגרה.
הצבע האדום יפסק, חוזרים לשגרה.
הוא יכול לחזור.
הוא חזרה אחורה.
הגיע לתוך אלפיים אמה של המקום שהוא גר בו לפני כן, כאילו הוא לא יצא ממקומו.
כל זה, כשאנחנו מדברים, ראינו את זה כבר בימים האחרונים כמה פעמים,
כשאדם יוצא לצורך מצווה, יוצא ברשות, הוא יכול לחזור למקומו כאילו הוא לא יצא.
סעיף ג' כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים
או מן הנהר או מן המפולת, רעידת אדמה, שיטפון,
אירוע, השם ישמור איזה שהם דברים, כל מי שיוצא יש להם אלפיים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו.
ואם הייתה יד עובדי כוכבים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו,
הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זינם.
זאת אומרת, ברגע שבן אדם יצא כדי להציל,
אם יש שם אירוע ביטחוני,
יכול לחזור הביתה עם כלי הנשק שלו.
זה, אבל אם הוא יצא לדברים אחרים, אז יש לו אלפיים ממש במקום שהוא נמצא שם.
סיימנו את סימן ת״ז, עכשיו הלכות עירובי תחומים,
סימן ת״ח, סעיף א',
מתחיל הרמה, כן, מתחילים ברמה, לא בשולחן ערוך,
מותר לערב עירובי תחומים ולקנות שביתה, סוף התחום ולכן.
ככה מתחיל הרמה, זה בעצם קצת מסביר לנו מה יאמר עכשיו השולחן ערוך.
אז אני קורא את הרמה,
מותר לערב עירובי תחומים ולקנות שביתה סוף התחום. ולכן,
מי שיצא מהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות, רחוק מהעיר בתוך התחום וכבש שביתתו שם, אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו,
נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות.
וזה נקרא עירובי תחומים.
יש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפיים אמה לאכול רוח. לפיכך,
כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפיים אמה,
כנגד העיר אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מידתו.
אם היתה עיר מובלעת בתוך מידתו תיחשב העיר כולה כ-400 וישלים מידתו חוצה לה. כיצד?
הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבעיר לרוח מזרח
נמצא מהלך למחר במקום עירובו אלפיים עמל המזרח
ומהלך במקום עירובו אלפיים עמל המערב
אלף שמינה עירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר.
ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף האלף,
ואם היתה מביתו עד סוף העיר פחות מאלף,
אפילו אמה אחת, שנמצאת מידתו קלטה חוץ לעיר,
תיחשב במדינה כולה כ-400,
ויהיה לה חוץ ל-996 אמה תשלום אלפיים.
לפיכך ימינך עירובו ברחוק אלפיים אמה מביתו שבעיר,
הפסיד את כל העיר.
נמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפיים אמה, ואינו מהלך מביתו בעיר לרוח מערב אפילו אמה אחת".
אומר הרמב״ם,
שאומרים שאפילו קלטה מידתו באמצע העיר, מהלך בכל העיר כולה,
אבל לא חוצה לה. ויש להקל.
ואם קלטה מידתו בסוף העיר, ואף אגב זה עדיין עיבור לפני העיר, כל העיר כ-400.
ולא אומרין הניבור של העיר כעיר לאחמוד.
כל מקום שהניח עירוב תחומים ויש לו אלפיים עולי רוח, אסור לו להלך לצפון ולדרום, רק נגד רוחב המקום שקנה בשביתה.
ואם אינו רק 400, כגון שאין עירוב ברשות יחיד, אסור לו ללך כל רוח אלפיים עולה, רק
ורוחב ארבע אמות עם זוויותיהן,
כדי לסימן שצריך לסעיף ב' או מכל מקום.
אם קלטה מידה סוף העיר בחולה כארבע אמותיו, מותר להילך כל רוחבה.
ויש לו אלפיים חוץ לעיר, לצפון ולדרום, אף על-פי שאין לו רוחב כל כך נגד המקום שקנה בו עירוב.
שים לב לדבר הזה, מחלוקת בין שולחן ערוך לבין הרמה. שולחן ערוך אומר,
טוב, נתחיל להסביר ביסוד.
אדם שרוצה ללכת מחוץ לעיר יותר מאלפיים אמר.
אי-אפשר,
חכמים תיקנו,
תחום מעין אלפיים הבא.
מה הוא עושה?
אני אקח דווקא את המקרה הקיצוני.
הוא,
במרחק של 1999.9 אמה מהעיר,
כמו שאמרנו, שמרבים מחוץ לעיר וכו',
שם שם מזון שתי סעודות,
לפני כניסת שבת.
בעצם מה הוא אומר?
הוא אומר,
אני רוצה ללכת עוד אלפיים אמה,
נגיד לצד מערב, שם יש עיר נוספת, רוצה להיות שם בשבת.
יש שבת חתן של חבר, רוצה בשבת בבוקר ללכת.
טוב,
ברגע שהוא קבע את המזון שתי סעודות במקום מסוים, זה הבית שלו.
משם יש לו אלפיים עמד לכל רוח.
ואז זה המחלוקת בין שולחן ערוך לבין הרמה.
שולחן ערוך אומר, במקום שהוא שם,
משם יש לו אלפיים עמד לכל רוח, זה המרכז שלו.
וברגע שהוא הגיע לעיר,
יש אלפיים עמד הבית שלו,
תחילת העיר, אין בעיה.
אבל אם הוא רוצה ללכת מהעיר למזרח העיר,
בתוך העיר, הוא לא יכול.
כי אלפיים אמה, מהמקום הזה עד המקום,
זהו, עד אלפיים אמה וזהו זה. הרמה מקל, הרמה אומרת שיש מי שאומר שברגע שהוא הגיע לתוך העיר,
וזה בתוך האלפיים אמה, יכול ללכת את כל העיר
המקורית שהוא נמצא בה, על אף שהמרכז שלו עכשיו זה המקום שהוא שם. השאלה היא עכשיו כזאת,
אם הוא היה בתוך העיר והוא שם מערבה את המזון שתי סעודות.
המזון שתי סעודות שם שם.
האם יש לו גם צפון-דרום מהמקום שהוא שם,
או רק את הרוחב הארבע אמות שלו, כיוון שהוא סידר לנו פה מערכת שרוצה לקרב אותו ל-3,999 אמות?
אז גם בזה יש מחלוקת. יש לו דווקא את
הארבע האמות שלו, מסדרון,
שהוא הולך את ה-4,000,
פחות משהו,
או שיש לו גם, מהמקום שבו הוא שם את העירוב, גם צפון ודרום.
זה מה שמביא פה הרמה.
בכל מקרה, מה שאנחנו רואים זה שאדם יכול להעריך
את משך ההליכה שלו על ידי זה שהוא שם עירוב,
מזון, שתי סעודות,
לפני כניסת שבת, וקובע ששם
מקום ישיבתו. ובעצם הוא כאילו ויתר על המקום שלו, הוא רק זמני ומקרי.
עיקר המקום שלו זה המקום שבו הוא שם את העירוב עצמו,
וכמובן, כמו שאמרנו, שמחלוקת שולחן ערוך רבה, האם הוא יכול בתוך העיר ללכת עד סופה, או רק
ארבע אמות מהמקום שכלה אלפיים אמה. זאת אומרת, אם הוא שם אחרי אלף,
יש לו בתוך העיר עוד אלף אמות, חד ושמות מטר.
ואם לא,
אז לא. זה שולחן ערוך רבה יותר עומד כיף. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
