שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בסימן ש״צ״ז.
נלמד היום סעיפים ט״ז,
סליחה, ט״ו,
ט״ז וי״ז.
ש״צ״ז, סעיפים ט״ו, ט״ז וי״ז.
אלה הסעיפים שנלמד היום, כמובן,
בתחום הזה של אחרי מי נגרר,
חפץ,
כלי,
בעלי-חיים,
כל מה שקשור לעניין הזה של תחומים. סעיף ט״ו אומר השולחן ארוך
נערות המושכים
ומעיינות הנובעים,
הרי הם כרגלי הממלא".
מי שממלא, מים שהוא לקח, ואין שמותר לו ללכת, אפשר ללכת.
היו באים מחוץ לתחום, לתוך התחום,
ממלאים מהם בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
הרי המים האלה מגיעים מהצפון,
אני נמצא לפני טבריה.
מאיפה הגיעו המים עכשיו?
מגונן,
או עבר תחום שבת.
מה שאני ממלא עכשיו במקום הזה זה המקום,
סעיף טז, מילא מים מבור של הפקר לצורך חברו.
הרי הם כרגליה ממלא.
הוא קבע, ברגע שיש פה הפקר,
המשיכה שלו קבעה
את האפשרות להזיז את אותם מים.
סעיף יז,
מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו
וערבו בני אותה עיר לבוא אצלו, לא יבואו לו מפירותיו,
שפירותיו כמוהו.
באמת דברים אמורים כשייחד להם קרן זווית,
אבל אם לא ייחד להם קרן זווית,
לא הייתה לו ממשות של בעלות של שטח במקום ההוא אצל החברים שלו.
ערים כרגלי זה שהם מופקדים אצלו. ואין שהוא יכול להגיע,
הוא מגיע. מגיע לבעלים של הפירות, בעלים של הפירות יכול לאכול מהם.
זה
היסוד שלנו
בעניין הזה של איך אני משייך
חפצים בעלי חיים
לאדם מסוים. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך. כל טוב ושלום.
