שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סימן שצדיזין, סעיפים יב, איש ג' וי'ד.
שלושת הסעיפים האלה שנלמד היום, גם הם עסוקים
בנושא הזה של אדם שלקח משהו, חפץ ממישהו,
עכשיו רוצה להוציא אותו, וביום טוב מותר לטלטל גם מחוץ,
אין עניין של עירוב, אבל הדבר היחיד שמגביל זה הנושא של תחום,
וזה הנושא שלנו, הנושא של תחומי שבת.
לא עירובי חצרות, לא עירובי שיתופי מבואות,
לא היקף של כל העיר, אנחנו מדברים על תחומים. מחוץ למקום היישוב כמה אפשר ללכת.
אומר לנו השולחן ערוך,
ש״צ׳, סעיף י״ב, י״ג, י״ד,
האישה ששאלה מחברתה
מים ומלח לעיסתה
ותבלין לקדירתה ביום טוב.
הרי העיסה והתבשיל כרגלי שתיהן.
מצד אחד יש לנו את הקמח ששייך לאישה אחת, מצד שני את המים והמלח.
או התבלין,
לבצק, לתבשיל, שייך לאישה אחרת,
רגלי שתיהן.
מה קורה כשיש רגלי שתיהן?
כמו שאמרנו, צמצום.
הכי קצרה זה המקום שאפשר להוציא. לכל מקום אחר יותר רחוק, אפילו שלשנייה מותר, אסור.
סעיף יג, לקח מחברו ביום טוב גחלת,
אצל להעביר אש,
לא יוליכנה אלא כי רגליה נותן.
אבל אם הדליק נר או עץ משלב את חברו, לא לקחת שלב את חברו, הדליק ממנה,
הראו כרגלי זה שהדליק.
כי בעצם הבעלות שלו, הוא הביא את החומר שממנו זה בוער.
סעיף יד, בור של יחיד הראו כרגלי בעליו.
של אותה העיר, כרגליה של אותה העיר, ושל הפקר,
כרגלי הממלא.
ומשם אפשר להוציא
תחום
עד להיכן שרוצים, או מבחינת האירוף. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
הכל טוב. שלום.
