שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
כמדיון ביומו,
מתקדמים בנושא עירובי ערים.
שצד ב', סעיף ה' וז' זה מה שנלמד היום.
אומר לנו השולחן ערוך סימן שצד ב', סעיף ה'.
במה דברים אמורים? מה זה אומר דברים אמורים?
סעיף ד', שדיברנו עם עיר שהשתתפו כל יושביה, חוץ ממבוי אחד,
או עיר שהייתה שייכת לבן אדם אחד ואחר כך מערבים ומבוי אחד לא עירב,
שיכול לאסור על כולם. הוא אומר, במה דברים אמורים?
שאין מערבים אותה לחצאים.
בעיר מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים ויש לה דלתות,
העיר העתיקה.
אבל אם לא הייתה עיר כולה מוכשרת במחיצות ובאו להכשיר חציה ולערווה,
הרי שוש בידה.
דוגמה,
יש עיר שיש בה גם גויים בחוץ-לארץ,
רוצים לערב את השכונה של היהודים, אין בעיה.
אבל אם זו הייתה עיר מוקפת חומה כולה,
אי אפשר לעשות.
עירוב לחצאין אלא אחרים עשויים. סעיף ו',
זה שאמרנו שאין מערבינות על החצאין,
היינו לומר שאין לכי וקורה ומועיל לסלקם זה מזה.
אבל במצבה, כמו שראינו אתמול בסעיף ד',
כן, באצטבה, אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משואים,
נחלקים אלו מאלו מערבים לחצאין.
ואם הוא רחב מעשר אמות, עושים צורת הפתח.
וכשעושים צורת הפתח אפשר לערב חלק וחלק לא.
את הסביבה שלנו אפשר לערב.
או,
אומר הרמאי, יעשה מחיצה גבוהה עשרה לפתח מבואו.
ואז ברגע שיש מחיצה, שער, דלת שלמה,
אני שונה מכל השער.
יש אומרים, עד עיר של יחיד אסור לחלק, ענו לאורכה,
לאחר ששניהם צריכים ללכת לרשות הרבים שבתוכה,
אבל אירוחבא, ואלו יוצאים בשער זה, ואלו יוצאים בשער זה,
ואין להם דריסת רגל זה על זה, מערבים לחצאים ועושים תיקון ביניהם.
וכשהתבאר לס, סימן של סג, ליד עשרה מעני לחי או קורה,
צורת הפתח. זאת אומרת,
אם זה חצי עיר חציר, לכל אחד יש צד לצאת
ואחד לא בא לצד של השני, אפשר לעשות חצי חצי, תשימו,
לכי קורה, בסדר?
בסעיף ז' אומר השולחן ערוך,
עיר של רבים ונתמעתה ועמדה על חמישים דיורים
אינה צריכה שיעור. כל מה שאמרנו בסעיף הראשון
של הסימן הזה,
שצריך להשאיר שיעור לשיטת השולחן ערוך, ואמרנו שלא מקפידים בזה,
אם זה פחות מחמישים
בתי אב,
לא צריך להשאיר שיעור. זה לא נחשב כעיר, זה משהו קטן.
אחרי זה צריך יישובים לא פחות מחמישים משפחות.
חמישים משפחות וחמישים זה כבר
או בית פרטי או לא נחשב עיר.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
