שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בעבודת השם.
שלוש הלכות בכל יום. אנחנו כבר הגענו לסימן שפג.
הווי אומר, אנחנו לודדים עכשיו את הסימן 383.
383. יש החלטה כזאת.
בכל מקרה, נלמד היום סימן שפג.
כמובן, אנחנו ברכות עירובין, חלק ד' של המשנה ברורה.
יש בו סעיף אחד, וגם את שפד שיש בו שני סעיפים.
שני סימנים.
אומר לנו השולחן ערוך,
שפג סעיף א',
אינו יהודי הדר גוי אחד גר עם שני ישראלים,
ואין האינו יהודי בביתו,
הוא לא נמצא בשבת, נשא שבת,
לא יודעים לאן, ברוך השם,
אינו אוסר.
כיוון שהוא לא נמצא,
הוא לא אוסר על היהודים מלערב ביניהם.
ויערבו ויהיו מותרים.
בא אינו יהודי בשבת, בסדר? אתם יודעים,
מותר לו לנסוע בשבת. הוא הגיע בשבת,
אוסר,
והעירוב בטל.
טוב,
שלא יחזור עד מוצאי שבת.
ומיהו יכולים לזכור ממנו בשבת, ואחר כך יבטל אחד לחברו ויהיה היחיד מותר.
כל שכן, אם מת העובד כוכבים בשבת,
ואם יש שם כהן לא חייב לעזוב את הבית,
שיבטל אחד לחברו ויהיה היחיד מותר.
בסדר?
נשא או מת,
הכל בסדר.
הגיע, זה בעיה.
שפ״ד אומר השולחן ערוך,
אינו יהודי, סעיף א',
הנכנס לשם אכסנאות.
סחר,
מלון.
אם נכנס שלא ברשות,
אינו אוסר לעולם.
אף פעם הוא לא אוסר.
ואם נכנס ברשות, אם הוא רגיל לבוא,
אוסר מיד.
למה? כי ידוע שהוא יבוא.
ואם אינו רגיל, אינו אוסר עד לאחר שלושים יום. זאת אומרת, אם זה בן אדם, אורח, מזדמן,
שלושים יום, רק אחר כך הוא יכול לאסור. אבל לפני שלושים יום, לא.
סעיף ב׳ אומר השולחן ערוך, אנשי חיל המלך
שנכנסו בבתי היהודים.
טוב, גלות, מה לעשות, יש גלות.
בין בחוזקה ובין ברצון,
אם יש לבעלי הבתים באותם מקומות שנכנסו אליהם יהודים כלים שעשו לטלטלם בשבת,
אינם אוסרים עליהם.
בסדר?
אם במקומות האלה
שנכנסו אליהם יהודים,
יש כלים שעשו לטלטלם בשבת, הם לא יכולים לאסור.
אבל ברגע שיש דברים שאפשר לטלטל, זאת אומרת,
היהודי יכול להיכנס לאותו מקום ולהוציא חפצים,
אז זה בעיה.
כך בעצם יש לו גישה לשם, יש לו גישה לשם,
זה אוסר.
טוב, בעזרת השם,
אנחנו מחר נמשיך,
נגיע לסעיפים ככה קצת אולי מוקשים, ננסה לפתור.
כל טוב שלום.
