שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בעבודת השם, בהתמדה.
כמה פעמים הדגשנו כבר שההלכות האלה, חלק ד' של המשנה ברורה,
הלכות שבת, אבל זה הלכות עירובים, כמעט אנחנו לא משתמשים.
אולי, אולי, זו הזדמנות
ללמוד את ההלכות האלה, שאני לא יודע כמה אנשים לומדים אותן,
אלא אם כן יש מישהו שנבחן על זה, אז אין לו ברירה,
אתם יודעים, ואחר כך זה נראה אותו דבר.
בכל מקרה, אנחנו בסימן שפ,
נלמד היום, סעיפים ב', ג' וד',
רוב הסימן.
סעיף ב', אומר השולחן ערוך,
הנושא הוא ביטול רשות. זאת אומרת, האם בן אדם יכול לבטל את רשותו על מנת שהיא לא תעיק, לא תציק,
לשאר השותפים שעשו עירוב בתוך החצר?
והרשות שלו עכשיו היא מפריעה פה, היא כזאת שהוא לא עשה את השיתוף.
ברגע שיש רשות נוספת במקום שעשו שיתוף,
היא בעצם מבטלת את כל השותפות, כי עובדה שיש גורם חיצוני נוסף.
אז אם הוא מבטל את רשותו וכל האחרים
משתמשים במירכאות כפולות ברשותו,
הרשות היא לא פרטנית של מישהו אחר, אז זה ממילא גורם לכך שהעירוב יתפוס.
אומר לנו השולחן ערוך,
סימן שפ, סעיף ב'
אם ביטל להם גם רשות ביתו, לא רק חצרו,
רשות ביתו,
מותרים בין הוא ביניהם להוציא לחצר,
בין מביתו, בין מבתיהם.
זאת אומרת, אם הוא ביטל רק את החצר,
אז הם יכולים לטלטל בחצר?
הוא לא יכול,
כי הרשות שלו נפרדת.
אבל בחצר, חצר משותפת לכולם.
אבל אם הוא ביטל גם את רשות ביתו,
לא רק את רשות חצרו,
כולם, גם הוא, גם הם יכולים לטלטל מהחצר הביתה ומהבית לחצר.
סעיף ג' לא בא בשולחן ערוך. אם הוא לא רוצה לבטל להם רשותו אלא להזכירו,
אני את הרשות שלי לא מבטל.
מי מבטל את הרשות שלו?
טוב, אני מוכן להשכיר לכם. אתם יודעים, אנשים, החיים שלהם זה ביזנס.
הוא לא יכול לבטל משהו שלא. מה ששלי יש שייך לך, אוי ואבוי.
זה לא עובר.
יש אומרים שמועיל ההשכרה כמו ביטול,
ויש אומרים שאינו מועיל,
אלא אני צריך שלא יהיה פה גורם נוסף.
כי בהשכרה, עוד פעם,
למי הוא מזכיר,
איך הוא מזכיר,
איך אנחנו עושים את זה בשבת.
סעיף ד' אומר לשולחן ערוך, אם בני החצר שערבו,
הם שערבו,
לא הוא שלא ערב, האחד מול הרבים.
מבטלים רשותם לאחד שלא ערב.
כל בני החצר, הם מסוגלים להיות בשותפות.
הוא, איך אומרים,
האחד שמה שלא מכיר אף אחד אחר,
הוא מותר להוציא מביתו לחצר
ולא מבתיהם,
והם אסורים אף מהבית לחצר.
הרי זה לא עוזר כלום. למה?
שלא אומרים שהם יהיו כמו אורחים, כמו שדיברנו עליו, שהוא מבטל, אז הוא כמו אורח.
שאין רבים נעשים אורחים אצל יחיד.
בקיצור, בדרך כלל בן-אדם מכניס הביתה אורח,
שני אורחים,
אבל לא יכול להיות שעשרה אנשים מתארחים אצל אחד.
טוב, אתם יודעים, יש אנשי חסד שגם זה קורה אצלם,
אבל כנראה שמבחינת חכמים זה אנשים מיוחדים,
בודדים,
שעל-פיהם לא קובעים את ההלכה שהיא
הלכה לרבים, לציבור.
והוא עדין, אם היו שניים לבד,
הוא ביטל אחד מהם לחברו.
אבטל אסורה בשל חברו, וחברו מוטרף בשל עצמו.
וכן רבים שלא ערבו, שנתנו רשותם לרבים שערבו.
לפי שהיחיד נעשה אורח אצל הרבים,
ורבים אינם נעשים אורחים אפילו אצל רבים, ולא היחיד אצל היחיד.
בן אדם אחד, אורח.
עשרה אנשים, זה לא אורחים.
בסדר? זה אולי סוחרי בתים,
מלונות,
אבל זה לא אורחים.
שכחו שניים ולא ערבו.
עד עכשיו דיברנו על אחד שלא ערב.
יכולים לבטל רשותם.
שיבטל כל אחד מהם רשותו לכל בני החצר.
ואז כלפי רבים, כל אחד מהם נחשב כאורח אצל אחרים.
בין אם מבטלים לרבים שערבו,
ובלבד שכל אחד מהם מבטל לכל אחד.
בין אם מבטלים לאחד שלא ערב,
אבל אין מבטלים לשניים שלא ערבו.
אי-אפשר שאנחנו נבוא ונבטל את שלנו לשניים
שלא ערבו. בין אם מבטלים רבים
וערבו ובין אם הוא יחיד שלא ערב,
שהרי אף לאחר שיבטלו לים השניים,
ואחד אוסר על חברו,
אפילו אמר לאחד אני בטל לך, על מנת שתחזרו ותבטל לחברך, אינו מועיל.
מדוע אני צריך שבסופו של דבר, זה הקו המנחה,
כדי שיהיה לנו עירוב, אני צריך אחדות.
אני צריך שכולם יהיו בשק אחד,
באכילה אחת, במקום אחד, בבית אחד.
ברגע שיש לנו פה איזושהי יציאה
שמישהו לא משותף עם כולם,
לא תופס.
ופה נכנסים הכללים, אם אני מסכם את הסימן.
נכנסים הכללים?
אחד יכול להיות אורח של רבים,
רבים לא יכולים להיות
אורחים של אחד, וגם לא של שניים.
בסדר? זה בעצם היסוד.
מבטל להם גם את הבית וגם את החצר, או רק את החצר.
זה הנושאים שעסקנו בהם פה בסימן שפא.
בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
ללמוד תורה לשמה, זה תורה לשמה. אני לא יודע כמה פעמים יוצא לאנשים
להשתתף בעירוב חצרות שמישהו לא ביטל.
יצא לנו לא מזמן עם אחד התלמידים שהגיע לעשות
בר-מצווה אצל הסבא וסבתא.
סבא וסבתא גרים בקיבוץ שאין שם עירוב.
טוב, מתברר שלקיבוץ יש גדר, יפה.
עכשיו צריך לעשות שיתוף.
מסכימים לשיתוף או לא? יש חדר אוכל משותף או אין?
הרי אם יש חדר אוכל משותף לכולם,
בוודאי שיש פה שיתוף, לא צריך אפילו לעשות את ההקנייה.
כי הרי לוקחים אוכל מתוך חדר אוכל,
זה מקנה לכולם.
זה דברים שקורים לנו פעם ב-, שאנחנו באים לדון,
אפשר לעשות איזשהו עירוב או שיתוף,
באיזשהו מקום מיוחד. ברוך השם אנחנו בארץ ישראל,
אפשר לומר הוא בא כרובה, הוא בא למעלה מ-95 אחוז, 98 אחוז של ארץ ישראל,
מקומות היישוב
שיש בהם יהודים הם מעורבים, הם משותפים,
ובעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
לשמור שבתות כהלכתם.
כל טוב שלום.
