שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו, מתקדמים, מתקדמים, ברוך השם,
בענייני עירובין,
סימן שעין ח.
נלמד היום את סעיפים ג', ד' ו-ה',
עד סוף סימן שעין ח.
אומר השולחן ערוך,
אנחנו מדברים לגבי חצרות שפתוחות זו לזו, האם אחת מותרת עם השנייה?
אומר השולחן ערוך בסעיף ג', סימן שעין ח. ערבו ביחד
שתי חצרות,
זו לפנים מזו והחיצונה פתוחה למבוי,
ככה גידרנו אתמול,
ערבו ביחד ונתנו עירובן בחיצונה.
שכח אחד, בין מן הפנימית, בין מן החיצונה, ולא ערב.
הוא לא השתתף איתם.
שתיהן אסורות, כי אחד יכול לאסור את כל החצר.
אין פה שיתוף של כל בני חצר עם בני החצר האחרת,
וגם לא שיתוף של כל בני החצר ביחד, כי אחד שכח.
שתיהן אסורות עד שיבטל רשותו.
ביטל את רשותו, כל אחד מהאחרים יש לו רשות ברשות של אותו אחד שלו ערב.
ואם נתנו ראובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא ירעב, שתיים אסורות.
כי זה נמצא בפנימית ובפנימית הסרטאי שתיים.
אבל אם שכח אחד מן החיצונה ולא ירעב, פנימית מותרת, והחיצונה, יש להם בעיה, כיוון
שאחד מהם לא משתתף עם בני אותה חצר.
סעיף ד' אומר השולחן ערוך, אם יחיד ידע בפנימית ויחיד בחיצונה.
חצר חיצונה, חצר פנימית, בן אדם אחד.
לא השתתפות.
השתתפות בין חצר חיצונה לפנימית,
אבל לא בתוך החצר, לא צריך שיתוף.
או שניים בחיצונה, וערבו.
אין היחיד שבפנימית אוסר על החיצונה.
למה? כי יחיד לא נחשב במקום שצריך להשתתף בו.
אומר אמרו עבור הדין רבים שהם כיחיד.
מה זה רבים שהם כיחיד?
קיבוץ,
כולם שותפים, בני ישיבה, כולם אוכלים במקום אחד.
והם צריכים לערב, כי דרך שהתבר לאל סימן ש״, ודיברנו על כך כבר,
בעניין הזה שכשאוכלים כולם ממקום אחד, מקופה אחת,
מסיר אחד,
כבר יש לנו שיתוף,
אין לנו מה לשתף יותר.
סעיף ה', אומר השולחן ערוך, שלוש חצרות זו לפנות מי זו,
ויחיד בכל אחת,
בתים פרטיים,
אף על פי שרבים דורסים בחיצונה אינם מוסרים,
שכל אחת מותרת במקומה.
ואם היו שניים בפנימית ולא ערבו, הרי הם מוסרים על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה לטלטל אצלנו.
זה הכלל.
רגל האסורה במקומה אוסרת,
שלא, רגל האסורה במקומה,
איך לקרוא?
רגל האסורה במקומה, זאת אומרת לא עשו שיתוף באותו מקום,
אוסרת שלא במקומה.
ורגל המותרת אינה אוסרת שלא במקומה.
אלא רק
אם יש בעיה עם המקום השני, במקום השני יש בעיה.
זה שלושה סעיפים האלה של היום, בעזרת השם מחר
נתחיל סימן שעיני ט'.
כל טוב שלום.
