שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
קרובים עתים לתורה כמה דקות, לא הרבה זמן, מתקדמים, ברוך השם.
היום אנחנו נלמד את סימן שע״ז שהוא בין סעיף אחד,
וגם מסימן שע״ח סעיפים א' וב'.
כמובן, אנחנו נמצאים בתוך
ענייני עירובין,
כשכפי שאמרנו צריך הרבה הרבה כוח ללמוד את הדבר, כי אנחנו אוהבים ללמוד דברים שהם הלכה למעשה יומיומיים, שבויים, חודשיים,
חגיגיים,
ופה עד שאנחנו מגיעים למציאות של להתעסק בדיני עירובין, ברוך השם
הקדוש ברוך הוא נותן לנו את כל הלוקסוס הזה כדי שלא נצטרך
להתעסק עם דברים שהם מורכבים.
עוד דבר, ברוך השם יש לנו את הרבנויות המקומיות שמסדרות לנו את הדברים ואנחנו יכולים לחיות בשקט ובשלווה.
סימן שיניים זין,
סעיף הראשון והאחרון,
אומר השולחן ערוך
שתי העליות הפתוחות לחצר, זו כנגד זו.
ואחת עשתה גומה בחצר כדי לשפוך בחצר
שאין בה ארבע אמות ממאה.
והשנייה לא עשתה גומה.
אם ערבו יחד,
שתיהן מותרות לשפוך ממאהן לתוך אותה גומה.
ואם לא ערבו יחד,
והאחת ערבה לעצמה והשנייה לא ערבה כלל,
זו שלא ערבה אסורה ושערבה מותרת.
ובלבד שלא תשפוך לעדיה בגומה, אלא תשפוך בעלייה, והם יורדים לגומה.
שים לב,
בור ביוב, נקרא לזה כך, בור ניקוז
שנמצא בחצר משותפת
לשתי עליות, זאת אומרת לשני בתים שהם בקומה שנייה.
חצר משותפת,
אבל הבור הוא שייך לצד אחד של הבניין בחצר.
אם עשו עירוב בין שתי העליות,
זאת אומרת בין שני הבתים האלה בקומה שנייה, אין שום שאלה.
העירוב הוא לכל דבר, לכל עניין, כולל
העברה והרשות הפרטית אל תוך בור הניקוז.
אבל אם רק אחת ערווה והשנייה לא,
זו שערווה מותרת לשפוך.
אבל,
לשים לב, לא לשפוך מהמרפסת,
מהחלון, דלי לתוך בור הניקוז,
אלא לשפוך למקום מסוים ואז זה ירד. או בעברית שלנו, לשפוך לכיור,
מהכיור זה הולך לסיפון,
מהסיפון לצינור, ומהצינור יורד החוצה.
מדין טלטול העברה מרשות לרשות,
אין פה שאלה בתנאי שערבו.
זאת אומרת, אם פעם מישהו רצה, לא נאמר איזו ישיבה זו הייתה, שהם החליטו שבישיבה לא מורידים מים בשירותים, כי יש פה העברה מרשות לרשות.
טוב,
הבנו, נכון? הכול בסדר.
אומר הרממה,
דכוחו בחצר שאינה מעורבת שרעי,
והוא עדין אם יחצר יותר מ-400,
ששתיהם מותרים בחי הגבנא והם צריכים לגומא.
זאת אומרת, אם החצר היא חצר גדולה,
אז אין שום שאלה, אפשר לשפוך,
וזה בדיוק מה שאמרנו לפני רגע, שאין בעיה, גם
חצר גדולה,
המשותפת,
כן,
בורות, צינורות, אין בעיה לשפוך מים.
סימן שינן חטא אומר השולחן ערוך, סעיפים א'-ב' היום,
שלוש חצרות פתוחות זו לזו
ופתוחות לרשות הרבים.
וערבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית.
שימו לב, יש לנו בשורה שלוש חצרות.
כל אחת מהן, יש להם גם פתח לרשות הרבים,
אבל יש להם פתח
בינם לבין עצמם גם.
מעבר לפתח לרשות הרבים, יש פתח בינם לבין עצמם,
והראשונה והשלישית ערבו עם האמצעית,
אבל הראשונה והשלישית לא ערבו אחת עם השנייה,
אלא כל אחת מהן ערבה רק עם השנייה.
אומר השולחן ערוך, שלוש חצרות פתוחות זו לזו, פתוחות לרשות הרבים,
וערבה כל אחת מהחיצונות עם האמצעית,
והחיצונות לא ערבו יחד.
החיצונות אסורות זו עם זו.
זאת אומרת,
אי אפשר מ-א' להעביר ל-ג' דרך ב'.
והאמצעית מותרת עם כל אחת מהן, והן מותרות אם ה-א' יכולה להעביר ל-ב', ג' יכולה להעביר ל-ב', ב' יכולה להעביר ל-א' ו-ב' יכולה להעביר גם ל-ג'.
אבל א' ל-ג' לא יכולות להעביר.
במה דברים אמורים?
כשנתנה אמצעית עירובה בזו, ועירובה בזו. שני עירובים היו לה, אחד ל-א' ואחד ל-ג',
או שנתנו חיצונות עירובן באמצעית בשני בתים,
אבל אם נתנו שתי החיצונות עירובן באמצעית בבית אחד, שלושתה מותרות זו עם זו. זאת אומרת, בעצם מה הם אמרו?
שהעירוב שלנו, הראשונה והשלישית בתוך
השנייה זה עירוב אחד. ברגע שזה עירוב אחד, אז כל אחת תרווה גם עם השנייה.
ואז גם הראשונה יכולה להעביר לשלישית.
סעיף ב' אומר השולחן ערוך, שתי חצרות זו לפנינו מזו,
ופנימית
פתוחה לחיצונה.
שימו לב, אי אפשר לצאת
מהפנימית למבוי
אלא דרך החיצונה.
שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית פתוחה לחיצונה,
והחיצונה פתוחה למבוי,
ויש לפנימית דריסת רגל על החיצונה,
אחרת אין לה איך לצאת מהבית.
אם ערבה הפנימית לעצמה ולא החיצונה,
או שערבה כל אחת לעצמה ושכח אחת מהחיצונה ולא ערב,
פנימית מותרת והחיצונה אסורה
להעביר לפנימית.
ערבה החיצונה ולא הפנימית,
או שערבה כל אחת לעצמה ושכח אחת מהפנימית ולא ערב,
שתיהן אסורות זו בזו.
מה אסור עוד? לטלטל, לצאת אין שום שאלה. ערבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה לטלטל, אבל לא מרשות אחת לרשות השנייה.
כי לא ערבו זו עם זו על מנת להוציא, לטלטל למבואי.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך. כל טוב, שלום.
