שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו,
סימן שענב,
סעיפים ב', ג', ד',
עד סוף הסימן.
לגבי
בור שהוא משותף לשתי חצרות,
אשר להם אפשר למלא מצד לצד,
כשלא עשו שיתוף בין שניהם, וזו רשות בפני עצמה.
אומר השולחן העור, ובשענב, סעיף ב', באר שבאמצע השביל,
בין שתי כותלי חצרות.
יש כותל חצר, כותל חצר, באמצע השביל יש באר.
אף על פי שהיא מופלגת מכותל זה ארבעה טפחים, ומכותל זה ארבעה טפחים, מקום חשוב,
שניהם ממלאים ממנה, ואינם צריכים זיזים על גבם, שאין אדם אוסר על חברו דרך האוויר.
הוא אומר למה, ודווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל, רק בחלונות.
ושומעים שאם אינם מופלגים ארבעה, אוסרים אפילו בחי גבלה. זאת אומרת, מקודם דיברנו בתוך שתי חצרות,
שזה למטה, ואפשר להעביר ממקום למקום.
פה במקרה, ואין לנו שום פתח בין אחד לשני.
אין אחד יכול לסור על חברו כשזה לא בתוך ארבעה הטפחים שלו.
סעיף ג', אומר השולחן ערוך, שתי חצרות, הוא בונה עם שלושה חורבות.
חצר, חורבה, חורבה, חורבה, לא גרים שם, אין דיורים, ועוד חצר.
כל אחד מותר באותה שאצלו להשתמש בה דרך חלונות על ידי זריקה.
והאמצעית מותרת לשניהם.
ואם היו שלושתם סמוכות לבתים,
שהייתה האמצעית כנגד השתיים,
כשלושה ראשי קנקן, כל אחד מותר בחורבה שאצלו, והשלישית הקרובה לשתי החצרות אסורה לשתיהן.
זאת אומרת, אם יש לנו שואה,
כל אחת לזו שקרובה לו ידי זריקה ובאמצע הן מותרות בכלל,
אבל אם
הן
שתיים ועוד אחת כנגד שתיהן, זאת אומרת,
אחת, שתיים,
יש לנו חצר אחת ועוד חצר אחת חורבה ועוד חצר אחת כנגד שתיהן,
כן, כל אחד מותר בחורבה שאצלו, והשלישית
אסורה על שתיהן.
סעיף ד', בית הכיסא שבין שני בתים ולא ירבו יחד, רשות שניהם שולטת בו,
ואסורים.
אסור לטלטל באותו מקום.
בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנשמור שבת גם בענייני
עירובין שלא כל כך מצויים בינינו,
הכל כהלכתיו, וזה שאנחנו לומדים, כאילו קיימנו.
מעלה עליו הכתוב, כאילו קיימו ונשאל מה פרים שפתנו, נשאל מה?
עירובין לימודנו,
בעזרת השם.
כל טוב, שלום.
