שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיון ביומו,
סימן שע״ה, סעיפים ג'-ד',
ונתחיל את סימן שע״ו, סעיף א'.
סימן שע״ה, סעיף ג',
נדבר לגבי
מקום מוגבה בתוך רשות אחת שאפשר להשתמש ברשות אחרת.
הייתה מצבה ארבעה טפחים לפני המרפסת.
אין המרפסת אוסרת על בני החצר, שהרי נחלקה מהם.
זה, כל אחד בפני עצמו.
ברור הרגע שזה רחוק ארבעה טפחים זה מקום חשוב,
מקום חשוב לא מתחבר לבני המרפסת, מה שיש לנו את
האבן הגבוהה הזאת בחצר, בקומה למטה, בני החצר יכולים להשתמש.
סעיף ד', זיזים היוצאים מן הכתלים,
כלשהו למטה מעשרה טפחים הרי נחשב מהחצר, ובני החצר משתמשים בו,
וכלשהו בתוך עשרה הטפחים העליונים הסמוכים לעלייה,
אנשי העלייה משתמשים בו,
והיה נשאר בין עשרה התחתונים, עד תחילת עשרה העליונים מן הזיזים היוצאים,
שניהם אסורים בו.
כן, למה? כי זה פחות נוח גם לזה וגם לזה, ושנייהם אולי יכולים להשתמש.
ואין משתמשים בכלים ששבתו בבתים,
אלא אם כן ערבו ביחד.
כל אחד בכלים בבית שלו.
ברגע שיש לנו פה איזשהו חיבור,
אתה לא יכול להשתמש בהם, אלא דווקא במקום
שערבו עליהם ביום שישי.
סעיף א' בסימן שעים ו',
בור
שבין שתי חצרות.
הרי בור זה רשות בפני עצמו,
יותר מעשרה טפחים בעומק.
ואין ביניהם פתח או חלון שיאכלו לירם,
או שש ביניהם ולא ירבו.
אין ממלאים ממנו בשבת.
אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים,
כן, בתוך הבור.
וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים.
זה ממש נראה כמחיצה בין שניהם, אפילו שלמטה הבור מחובר.
אבל יש לנו פה מחיצה שמפרידה בין
חצר ימין לחצר שמאל.
וצריך ש... כן, ואם הייתה המחיצה כולה בתוך המים, צריך שיהיה תפח יוצא ממנה למעלה מן המים,
כדי שתהיה ניכרת, רשות זה מרשות זה.
וכן ימסו על פי הבור קורה רחבה ארבעה טפחים,
זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצד אחר,
ואז אפשר.
כי יש לנו פה חלוקה והיכר בין חצר ימין לחצר שמאל, כדי שלא נעביר לא ניטה שאפשר להעביר גם
כל דבר אחר מתוך החצר עצמה. ודווקא אומר הרמה,
אם באה למלות בכלים של בית,
אבל בכלים של חצר, לא בעניין שום תיקון.
למה? כי אין לי חשש שיעבירו ממקום. זה שייך לחצר.
אף אחד לא לוקח את זה הביתה. אף אחד לקח את הכלים האלה הביתה, וממילא יכול להיות שיעבירו מרשות לרשות.
דרך חצרות לרשות אחת, כדלאל סימן שעין בית. בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב שלום.
