שלום, אנחנו בהלכה היומית
מסיימים היום את סימן שעין ד', סעיף ד',
ונמשיך גם את סימן שעין ה', סעיפים א' וב'.
אומר לנו שולחן ערוך בסימן שעין ד', סעיף ד',
מדובר פה בעירוב שבסופו של דבר נפרצה הגדר,
תלוי מאיפה לאן.
סעיף ד', אומר שולחן ערוך, גג קטן שנפרץ קודם שבת במילואו לגג גדול.
הרי גג
בזמנם זה היה דבר שימושי.
אז הגג הקטן נפרץ לתוך גג גדול.
אסור לעלות עליו כלים ששבתו בבית
מהקטן,
מהבית הקטן לגג הקטן,
ולגג הגדול, מהבית הגדול מותר.
למה? כי הגדול כאילו בולע את הקטן,
והקטן עכשיו נמצא במקום שאין לו את הרשות שלו,
אז אי אפשר לטלטל לתוכו.
לתוכו.
והוא שיהיו מחיצות הבית ניכרות למי שעומד על הגג. זאת אומרת, יש לנו מין מעקה קטן כזה על הגג. אבל אם אינן ניכרות מחיצות הבית, כגון שהגג בולט מעליהם, פאנלית,
אה וכרמלית,
אלא אם כן פתוח לא מהבית חלון ארבע על ארבע, ואז זה נחשב חלק מרשות היחיד.
אבל אם זה נחשב ככרמלית, כמובן,
מקום שנפרץ לכרמלית,
ראינו בתחילת הסימן, אי אפשר
לטלטל את החול.
דווקא שנפרץ מרשות יחיד לרשות יחיד.
סימן שיניין, ה', אומר השולחן ערוך סעיף, א',
מרפסת
שהוא דרך לעליות הפתוחים לה,
מן החסדה כזאת,
ועומדת בחצר, ועולים לה בסולם,
ובני העליות יורדים ממנה לחצר ועוברים לרשות הרבים,
מה שנקרא מדרגות חיצוניות.
אינם אוסרים על בני החצר,
דסולם תועד פתח עליו, והבגשתי חצרות וביניהם פתח,
פתח ביניהם.
שאם רצו מערבים יחד, ואם רצו כל אחד מערב לעצמו.
וזה שיש פה פתח זה לא אוסר ולא מחבר.
ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמן,
כדי שתהיה רגל המותרת במקומה.
זאת אומרת, כל בני המרפסת, כל אלה של הקומה העליונה,
ערבו לעצמם, כל אלה של הקומה התחתונה עם החצר ערבו לעצמם.
אין בעיה, כל אחד יכול לערב לעצמו.
וזה בעצם פתח.
ערבו בין אחת לבין השנייה, אפשר גם להעביר מהאנשים שהפתח שלהם פתוח למרפסת.
אל החצר
שהיא פתוחה אל אלה שגרים בקומה הראשונה.
סעיף ב' אומר השולחן ערוך,
אם לא ערבו יחד,
יש חצר,
ויש בחצר
תל או עמוד
שהוא משותף בין שניהם,
אם אינם גבוהים עשרה טפחים,
הרי אלו נחשבים בין החצר ובין המרפסת.
שניהם אסורים להוציא שם כלים שבבתים.
ואם הם גבוהים מקרקעית החצר עשרה טפחים,
אומר אמרו בתוך עשרה למרפסת,
והם בתוך ארבעה טפחים למרפסת,
בני מרפסת מותרים,
לפי שתשמיש עליהם בנחת מלבנה החצר.
ואם היו רחוקים מהמרפסת ארבעה טפחים או יותר, אף על-פי שגבוהים עשרה,
הרי אלו בכלל החצר והמרפסת.
לפי ששניהם אפשר להשתמש בהם על-ידי זריקה.
לפיכך שניהם אסורים להוציא שם כלים ששבתו בביתים עד שיערבו.
במילים אחרות, ברגע שיש לי משהו שהוא מעל גובה עשרה טפחים, זה כאילו רשות אחרת.
ערבו, שייך לשם.
אבל אם זה משתמשים בזה גם במקום העליון, במרפסת, בקומה השנייה,
אז תלוי איפה השימוש. אם שימוש נוח לשניהם, זה אסור לשניהם.
אם שימוש נוח לאחת מהם, אז לזאת שנוח לה,
מותר,
ולשנייה אסור.
אם ערבו ואמרו, ואם ערבו בין שניהם, אז אין לנו שאלה, זה לא הסעיף הזה.
הסעיף הזה מדבר אם הם לא ערבו בין שניהם, אלא כל אחת ערווה
בפני עצמה. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
