שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
בסימן שע״ב,
מה מפריד בין חצרות ומה לא, מתי צריך לעשות עירוב אחד, מתי כל אחד עושה עירוב בפני עצמו.
נסיים את הסימן, סעיפים יח ויט, ונלמד גם את
סימן שע״ג,
שהוא סעיף אחד,
בנושא שתי גזוסטראות,
כן?
שתי מרפסות ושתי קומות,
אם אנחנו מחשבים אותן כרשות יחיד, או כל אחד בפני עצמו. טוב, נסיים בסימן שע״ב, סעיף יח,
אם החריץ עמוק לאחד עשרה ולשני אינו עמוק עשרה או שהוא שווה לשניהם, דינו ככותל.
טוב, ברגע שזה עשרה, זה כותל.
לא עשרה,
עוד פעם, לפי הדינים שדיברנו בכתלים בתחילת הסימן.
סעיף יט, גדיש של תבן
שבין שתי חצרות,
אם הוא גבוה עשרה טפחים, כל אחד מערב לעצמו.
למה? דבר שלא מזיזים אותו. זה דבר, בלוקים גדולים של תבן,
קשורים ביחד, זה מהווה מחיצה.
נתמעט בחול,
ביום חול מעשרה טפחים, צריך לערב ביחד.
ובעוד שלא נתמעט, אסור משום אחד מהם, ייתן מן הטבע לתוך קופתו בשבת להכילה לבהמתו. למה?
כי כל אצל כל אחד, זה הגדר של השני.
ואפילו לעמידה שם כדי שתאכל, אסור.
אבל יכול לעמוד בפניה כדי שלא יהיה לה דרך לנטות אלא לשם.
ולהרוש אפילו בחול אסור לתת מניע לקופתו, וכן להאמין לבהמה בידיים, במה דברים אמורים, בגדיש
שבין שתי חצרות, אבל גדיש שבין שני בתים
מותר להאכיל לבהמתו ממנו בידיים.
למה? כי זה דבר שעושים עירוב חצרות,
ופה זה נחשב כשימוש של בית ששמים בפתח הבית, כן, בזמנו,
כן, חבילות חציר, כדי לתת לבהמה יום-יום,
וזה לא מהווה גדר.
סימן שיניהם. ג', אומר השולחן ערוך, שתי גזוסתרעות.
פירוש, נסרים בולטים משפת תקרת העלייה.
מרפסות בלשוננו.
הבולטות משתי עליות זו כנגד זו.
ונתן ביניהם נסר רחב.
ואז אפשר לעבור מצד לצד ברשות,
למטה זה הילוך רבים.
אנחנו נמצאים פה בשתי מרפסות ושמנו באמצע החיבור.
הרי הוא כפתח או מערבים יחד?
אומר הרמה, ואם אין המרחק שביניהם ארבעה, אפילו בלא הנסר, אין המדינה הכי.
ואם רצו, כל אחת מערבת לעצמה.
אם רוצים כל אחד בפני עצמו, בפני עצמו.
אם רוצים לעשות עירוב אחד לשניהם, אפשר לעשות עירוב אחד לשניהם.
אבל אם היו זו שלא כנגד זו,
שאחת משולחן למזרח,
אחת למערב, אינם יכולים לערב יחד.
וכן אם היתה אחת גבוהה מחברתה, לא חשוב פתח.
ואני אומר לכם, כשמאוחרתו קרות זו מזוהר, שלושה טפחים.
אבל אם מתוך שלושה טפחים זו לעזור, מבחינתנו זה אחד לבוד, תמיד אנחנו אומרים.
בין ברחוק ובין בגובה, חשיב שפיר כפתח.
מדוע? כי שלושה טפחים מבחינתנו זה לבוד,
זה נותן לנו את האפשרות
לעבור ממקום למקום, נחשב כרשות אחת.
ואז הם צריכים להיערב כרשות אחת. זה פתח.
בעזרת השם שהקב'-ברוך-הוא יזכה אותנו לשמור שבתות הרבה באמיתיות,
בדקדוקי חכמים. כל מה שאנחנו לומדים פה,
ולא כל רוב מה שלומדים פה זה דיני חכמים,
כרמלית, רשות יחיד, חצר משותפת.
כל זה דיני דרבנן.
הקב'-בר-הוא יזכה אותנו מתוך ששומעים את דברי החכמים. הקב'-ברוך-הוא ישמעו לכולם.
שומעים את דברי חכמים שלו, אשמעו לכולנו, יחריש גאולתנו,
נזכה לגבולה שלמה במרב ימינו ארץ. כל טוב, שלום.
