שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סימן שעים ב',
סעיפים ט',
י' וי' א',
מה גורם לשתי חצרות להיות חצר אחת, או מה מפריד ביניהן שאי-אפשר לעשות עירוב.
אומר השולחן ערוך בסעיף ט', סימן שעים ב',
בנה אצטבה למטה אצל הכותל למעטו מעשרה טפחים.
אם יש בה ארבעה אורך,
ארבעה טפחים, דיברנו על זה כבר אתמול, שזה מקום חשוב,
במשך הכותל ובולטת ארבעה טפחים,
אפשר לעמוד על זה,
מועיל להשתמש בכל הכותל,
אבל אינו חשוב כפתח
לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל.
ואימן בארבע על ארבע אינו מועיל אפילו להשתמש כנגדו.
כן, זה לא עושה לנו שום דבר, אפילו כנגד המקום הזה אי אפשר להשתמש.
וזה סתיו הצטבע שלא מטירה לנו שום דבר הלכתית.
אפשר למשל לשים שם מזלג, אבל לא יותר מבין.
עשייה אפילו דובר על שולחן ערוך, כפה ספסל
שיש בו ארבעה על ארבעים וגבוה כלשהו,
ומאט בו בגובהו מעשרה טפחים.
מותר להשתמש כנגד המיעוט, ובלבד שיחברנו בטיט. לקח ספסל,
מאט את הגובה של עשרה טפחים, אין לנו פה גדיר.
גדיר היא עשרה טפחים, מינימום.
חיבר את זה בטיט לקיר,
אין שום בעיה, עד שבו על הספסל אתה יכול גם לעלות למעלה.
מדוע אין לי פה קיר של גובה עשרה טפחים.
סעיף יא אומר לשולחן ערוך,
בנה הצטבע על ההצטבע.
אם יש בתחתונה ארבע על ארבע,
או אם אין בה ארבע על ארבע, ויש בה עליונה ארבע על ארבע, טפחים.
ואין בין זו לזו שלושה טפחים,
מאני להתיר להשתמש עליו, אבל לא מאני למהבה פתח לערב יחד.
בסדר? להשתמש מעל אפשר, אבל
להעביר לצד שני אי אפשר.
זה לא נחשב כדבר שמבטל את הרשות, כמו שראינו בסעיף ט'.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
