שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סימן שעין א',
סעיף ו', מסיימים את הסימן הזה שמתעסק בנושא של ביטול רשות, אם מישהו עזב, מישהו נפטר, כבר אין לנו רשות מאוחדת לכולם,
איך אפשר לעשות את השיתוף מבואות?
טוב, אז הסעיף האחרון זה סעיף ו',
ונתחיל את סימן שעין ב' ונלמד את סעיפים א' וב'.
אומר השולחן העור בסימן שעין א',
סעיף ו'.
אחד מבני החצר שהיה גוסס,
השם ישמור,
אף על-פי שאינו יכול לחיות בו ביום,
אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו.
וחלק קטן מסיר אף על-פי שאינו יכול לאכול כזית, אבל האורח אינו אוסר, כמו שהתבהר בסימן ש״׳.
במילים אחרות הרי אנחנו צריכים לשתף את כולם. זה כל מה שאנחנו מדברים פה בסימן, בסימנים קודמים.
כן, לשתף את כל מי שגר בחצר,
כדי שכולם יחשבו כמשפחה אחת,
רשות אחת,
ואז אפשר לטלטל בכל החצר בין בית לבית.
כן? ולכן, אם יש אחד שגוסס,
אז טוב, יש לו שעה, שעתיים, שלוש,
יסגור עניין, זה בעצם הסיפור פה.
אי אפשר לטלטל במקום אם לא יעשו גם לו שיתוף,
הוא בן אדם חי.
מתי באמת הוא יגמור את גסיסתו?
זה לא עניינך.
אל תהיה לי דוקטור שקובע מתי אנשים נפטרים,
ובסוף אנשים באים ללוויה שלו, אלה שהוא אמר שהם ייפטרו לפני כן.
אנחנו לא כאלה.
הכל בידי שמיים,
כל אדם שהוא עדיין חי, לא משנה באיזה מצב צבירה,
אבל הוא חי,
הוא שותף,
ולכן צריכים לשתף אותו כמו כולם,
אין שום סיבה שלא.
אותו דבר ילד קטן.
ילד קטן הוא נכון, הוא לא בר חיוב, אבל הוא אוכל,
נפש, אוכל.
ולכן צריך גם לשתף אותו אם הוא דר במקום,
שנקרא דרישות עצמו,
גר לבד.
אבל אורחים,
הם לא נחשבים כדיירים, אלא רק כאנשים שבאים במקרה והם לא אוסרים.
זה סימן שעין א'. סימן שעין ב',
מה קורה עם משותפים בדירה לעירובו. אומר השולחן ערוך,
סעיף א' וסעיף ב'. שעין ב', סעיף א'.
גגים וחצרות
וכרפפות,
כולם רשות אחדים
לכלים ששבתו בתוכן, שמותר לטלטל עם זה לזה,
אפילו בשביל בעלים הרבה,
ולא ירבו יחד, מותר לטלטל מחצר לחצר אחרת או לגג או לראש כותל שביניהו מגג לגר אחר סמוך לו,
אפילו גבוה ממנו הרבה, ומהגג לקרפף,
שאינו יותר מסעתיים,
ואומר זו גינה, חצר אחורית,
או שהוקף לדירה אפילו יותר מסעתיים,
או למבוי שמתוקן בלחי או קורה, אפילו לא ערבו בו.
ואף-על-פי שערבו בני חצר לעצמם, דשכיחה הם מאניה דבתים,
חפצים של הבתים,
בחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחרת.
דלוך אישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף".
במילים אחרות,
כל מקום שהוא שייך לרשות,
והוא אומר, בין אם זה גג,
בין אם זה חצר אחורית,
בין אם זה אכסדרה,
לא משנה מה,
כל מה שקשור לרשות זה רשות אחת.
אפשר לטלטל מפה לשם.
אין לנו מגבלה בתוך רשות שנחשבת
כרשות אחת.
וכל זה כשאנחנו מדברים על מקום אחד
של אדם אחד.
בסעיף ב' אומר השולחן ערוך כרפף יותר על סעתיים,
ודיבור על זה בתחילת הלימון,
כן, שזה מקום שיותר מסעתיים שלא הוקף לדירה לא נחשב כרשות היחיד,
כרפף יותר על סעתיים שלא הוקף לדירה וכרמלית.
ואסור לטלטל ממנו לכרפף אחר, להכניס או להוציא מזה לזה,
כי אם שתי אמות בזו ושתי אמות בזה.
כיוון שזה הוקף
ולא הוקף לדירה, זה נחשב כאילו זה כרמלית.
ארבע אמות בסך הכל, שתיים פה, שתיים פה, אפשר לטלטל,
אבל לא יותר מזה. מה שחשוב לנו כאן לראות,
לראות
שבסופו של דבר,
ברגע שכל דבר שהוא מיועד
לתשמיש הבית
או חלק מהבית,
הוא נחשב כבית.
זאת אומרת, גם אם זה גג שימושי,
גם אם זה חצר אחורית גדולה
שהיא נחשבת כחלק מהבית,
גם אם זה אכסדרה,
מרפסת,
מקום שעוברים בו, כל דבר,
כן, גג, חצר, מתחת למעלה, כל מה שקשור,
נחשב כחלק מהדירה. בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב. שלום.
