שלום, אנחנו בהלכה היומית,
כמדי יום ביומו,
מתקדמים בנושא העירובין.
נלמד היום את סימן שניין א',
סעיפים ג', ד' ו-ה'.
בסעיף ג', אומר השולחן ערוך, אחד מהשוק שהיה לו בית בחצר.
זאת אומרת, הוא לא גר במקום, אבל יש לו בית במקום ומת.
אבל לפני שהוא מת,
לפני שהוא מת, אמר שאחד מבני החצר יזכה ברשות שלו.
אז אם הוא עומד ביום שישי,
אז ביום שישי כבר השכן זכה בחצר, והוא לא אוסר עליהם, כיוון שכולם מעורבים פה ביחד, וגם הוא חלק מהעירוב.
אבל אם הוא מת
אחרי כניסת שבת,
היורש לא יכול לזכות עכשיו.
אם הוא יכול לזכות עכשיו, אז זה אוסר על כולם.
אני קורא את הסעיף.
אחד מן השוק שהיה לו בית בחצר, הוא מת והניח רשותו לאחד מבני החצר.
אם הוא מת מבעוד יום, אין על זוכר אוסר,
שהעירוב שמערב על ביתו מתיר גם מה שירש.
ואי מת מי שחשיכה, אוסר. אף על פי שירב הזוכה עם האם,
אינו מועיל למה שירש אחר כך בשבת. בשבת לא עושים את הקניינים האלה.
סעיף ד' אומר שולחן ערוך, אחד
מן החצר שמת בשבת.
אם ערב,
הוא היה גם חלק
מאלה שירבו,
אפילו ירשו אחד מן השוק
אינו אוסר.
ואם לא ערב,
אם ירשו אחד מן השוק, כל זמן שאינו בא לדור עם האם,
אינו אוסר.
בא לדור בשבת בבית מורישו, אוסר.
הוא לא יכול לחכות דקה.
נפטר שבת, שעה אחר כך הוא בא לגור,
אז הוא אוסר.
ואם ירשו אחד מבני החצר,
חוזרים חזרה לסעיף הקודם. אם היורש,
אם ערב היורש והיה הדר עם המוריש בבית אחד, אינו אוסר,
אף על פי שלא ערב המוריש,
ואם לא היה הדר עם המוריש עליו בבית אחר שבחצר, אוסר.
למה? כי זה כמו מישהו שמת בשבת, ראינו את זה בסעיף הקודם.
אף על פי שיריב היורש, כיוון שלא ייריב המוריש.
ואם בעל הימי בעוד יום מת וירשו אחד מן השוק, הרי זה אוסר, והוא שבא יורש בבית מורישו בשב״ל.
אבל אם זה אחד מן החצר יורש אותו, ראינו בסעיף הקודם
שהוא לא אוסר.
סעיף ה אומר השולחן ערוך.
ישראל וגר שהיו דרים בחצר, הוא מת הגר מבעוד יום.
והחזיק ישראל אחר בנחשיו,
כי על גר אין לו יורשים.
אפילו לא החזיקה את שחשיכה,
אוסר עד שיבטל רשותו כשאר יורש מת.
כישר יורש.
מת מי שחשיכה, אין המחזיק אוסר,
שביתר הראשון הוא עומד. זאת אומרת, ברגע שגר, אין לו יורשים, מי שתופס.
אם תופס אחד מבני החצר,
הכל בסדר.
אם אף אחד לא תפס, הכל בסדר. אבל אם תופס מישהו מבחוץ ובא להיכנס לשם, אז הוא אוסר על כולם.
טוב, בעזרת השם,
שנזכה לשמור שבתות כחתם.
כל טוב, שלום.
